1
00:00:37,205 --> 00:00:40,083
‫- קלבסס, קליפורניה‬
‫1988 -‬

2
00:01:54,615 --> 00:01:57,702
‫זה היה פאקינג קל.‬
‫-רואה? אמרתי לך.‬

3
00:01:57,702 --> 00:01:58,828
‫עבודה טובה, אי.‬

4
00:01:58,828 --> 00:02:02,707
‫כן, טוב, מה תמיד אמרו לנו? רק אל תיתפסו.‬

5
00:02:04,417 --> 00:02:10,214
‫- מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז -‬

6
00:02:10,840 --> 00:02:12,049
‫אבל כן נתפסתם.‬

7
00:02:12,049 --> 00:02:14,802
‫ותתקן אותי אם אני טועה,‬

8
00:02:14,802 --> 00:02:18,556
‫אבא שלך דאג‬
‫שאריק ייקח את האחריות על זה, נכון?‬

9
00:02:18,556 --> 00:02:19,473
‫טוב, כן.‬

10
00:02:20,975 --> 00:02:24,645
‫זאת אומרת, זו לא הייתה החלטה שלי.‬
‫-וככה הכרת את ג'רום אוזיאל?‬

11
00:02:24,645 --> 00:02:28,608
‫כן. חלק מהעונש שלנו היה‬
‫שהיינו צריכים להתחיל להיפגש עם פסיכולוג.‬

12
00:02:32,862 --> 00:02:33,696
‫לייל,‬

13
00:02:34,363 --> 00:02:36,115
‫הייתה לי שיחה עם אריק.‬

14
00:02:38,826 --> 00:02:41,370
‫הוא סיפר דברים‬
‫שרציתי לשמוע את גרסתך לגביהם.‬

15
00:02:42,288 --> 00:02:43,122
‫אוקיי.‬

16
00:02:43,915 --> 00:02:46,918
‫לייל, הוא סיפר לי שהתעללת בו מינית,‬

17
00:02:46,918 --> 00:02:49,670
‫ושאביך עשה לך את אותו הדבר.‬

18
00:02:55,426 --> 00:02:58,387
‫אתן מנסות להפיל את כל האשמה עליי?‬

19
00:02:58,387 --> 00:03:00,640
‫לא, לייל, זה נכון.‬

20
00:03:00,640 --> 00:03:03,434
‫לזלי היא עורכת הדין של אריק. ואני שלך.‬

21
00:03:03,434 --> 00:03:06,437
‫אבל זה מקובל במשפטים מהסוג הזה.‬

22
00:03:06,437 --> 00:03:09,774
‫אנחנו צריכות לשמוע את זה משניכם.‬
‫-אני יודע מה אתן עושות!‬

23
00:03:11,651 --> 00:03:14,403
‫אתן מנסות לתאר את אבא שלי כאדם שפל.‬
‫זה לא נכון.‬

24
00:03:14,403 --> 00:03:17,573
‫זה לא מי שהוא היה.‬
‫הוא היה אדם נהדר ואהבתי אותו מאוד.‬

25
00:03:20,701 --> 00:03:23,412
‫אני לא יודע אם אתן מסוגלות להבין.‬
‫אולי אתן לא.‬

26
00:03:23,412 --> 00:03:28,084
‫אהבתי אותו, והוא אותי. הוא רצה שנגיע רחוק.‬
‫מה שאף אחד לא הצליח להבין זה‬

27
00:03:28,668 --> 00:03:31,796
‫שהוא ציפה מאיתנו‬
‫שנעמוד בסטנדרטים גבוהים, כן?‬

28
00:03:31,796 --> 00:03:35,883
‫ואז שתיכן מביאות אותי לכאן‬
‫כדי לדבר על כמה שהוא היה נורא, ו...‬

29
00:03:37,093 --> 00:03:38,970
‫אני פשוט לא אעשה את זה, אוקיי?‬

30
00:03:44,225 --> 00:03:45,142
‫הוא אהב אותי.‬

31
00:03:51,315 --> 00:03:52,233
‫הוא אהב אותי.‬

32
00:03:54,819 --> 00:03:58,155
‫אני אוהב את אבא שלי.‬
‫-לייל, ירית לו בראש.‬

33
00:03:59,323 --> 00:04:00,783
‫אתה מבין שזה לא הגיוני?‬

34
00:04:01,909 --> 00:04:04,328
‫אני מבין שזה לא הגיוני בעינייך.‬

35
00:04:04,328 --> 00:04:08,040
‫את לא מבינה מי היה אבא שלי,‬
‫ומה הוא רצה ממני.‬

36
00:04:08,040 --> 00:04:11,502
‫מה הוא רצה?‬
‫-הוא רצה שאהיה מספר אחת.‬

37
00:04:11,502 --> 00:04:12,461
‫במה?‬

38
00:04:14,505 --> 00:04:15,464
‫בכל דבר.‬

39
00:04:17,550 --> 00:04:19,385
‫הייתי חייב להיות הכי טוב בטניס.‬

40
00:04:21,429 --> 00:04:24,515
‫זהו זה! כן! זה הבן שלי!‬
‫-כן!‬

41
00:04:26,350 --> 00:04:28,185
‫לקבל את הציונים הכי טובים.‬

42
00:04:28,185 --> 00:04:30,855
‫אתה חושב שתתקבל לאוניברסיטת יוקרה‬

43
00:04:30,855 --> 00:04:32,565
‫עם שטות כזאת?‬

44
00:04:32,565 --> 00:04:37,361
‫החיבור הזה ילדותי ופתטי לחלוטין.‬

45
00:04:37,361 --> 00:04:39,905
‫זה פאקינג לא ייאמן.‬

46
00:04:41,574 --> 00:04:42,533
‫אני כותב את הבא.‬

47
00:04:44,118 --> 00:04:46,996
‫הייתי צריך לצאת עם הבנות הכי טובות.‬
‫זאת היא!‬

48
00:04:46,996 --> 00:04:48,706
‫הזמנתי אותה לארוחת ערב.‬

49
00:04:48,706 --> 00:04:52,460
‫לא. שמעתי על הבחורה הזאת, והיא פרחה וזונה.‬

50
00:04:52,460 --> 00:04:55,629
‫אם זו הבחורה שהצבעת עליה אתמול,‬
‫אז תשכח מזה.‬

51
00:04:55,629 --> 00:04:56,714
‫אמא!‬
‫-לא!‬

52
00:04:56,714 --> 00:04:59,467
‫הבחורה הזאת לא תאכל‬
‫מכלי החרסינה המשובחים שלי.‬

53
00:04:59,467 --> 00:05:01,093
‫בטח יש לה איידס.‬

54
00:05:02,553 --> 00:05:04,472
‫אמא, על מה לעזאזל את מדברת?‬

55
00:05:04,472 --> 00:05:07,266
‫מה לעזאזל?‬
‫-היי! תירגע.‬

56
00:05:07,266 --> 00:05:10,895
‫היא בחוץ! היא בדלת!‬
‫-שב. לא. לייל!‬

57
00:05:11,896 --> 00:05:14,982
‫אם תפתח את הדלת,‬
‫אני נשבע באלוהים שאהרוג אותך. שב.‬

58
00:05:16,442 --> 00:05:17,276
‫שב.‬

59
00:05:21,238 --> 00:05:24,325
‫אלוהים. אני אגיד לרודפת הבצע המזוינת.‬

60
00:05:24,325 --> 00:05:26,577
‫תודה. תיפטר ממנה, בבקשה. עכשיו.‬

61
00:05:26,577 --> 00:05:27,495
‫אוקיי.‬

62
00:05:28,329 --> 00:05:29,205
‫שלום?‬

63
00:05:29,830 --> 00:05:32,792
‫אוקיי, לייל לא פנוי לצאת איתך, מותק.‬

64
00:05:33,584 --> 00:05:34,418
‫ביי!‬

65
00:05:35,711 --> 00:05:41,384
‫הייתי חייב להתקבל לאחת האוניברסיטאות‬
‫של ליגת הקיסוס. הוא היה אובססיבי לגבי זה.‬

66
00:05:41,884 --> 00:05:45,388
‫"ואני יכול לומר לכם בביטחון,‬
‫חברי ועדת הקבלה,‬

67
00:05:45,388 --> 00:05:47,515
‫"שאני לא רק נועדתי לפרינסטון,‬

68
00:05:48,182 --> 00:05:52,186
‫"אני, ג'וזף לייל מננדז, נועדתי לגדולה."‬
‫-וואו.‬

69
00:05:52,186 --> 00:05:54,146
‫לייל, זה מצוין.‬

70
00:05:54,146 --> 00:05:55,648
‫ממש טוב, מותק.‬

71
00:05:55,648 --> 00:05:57,149
‫זה ממש טוב, לייל.‬
‫-תודה.‬

72
00:05:57,149 --> 00:06:00,861
‫רגע. אתם מדברים איתו או איתי?‬
‫כי אני כתבתי את זה.‬

73
00:06:00,861 --> 00:06:02,863
‫כלומר, החיבור שלו היה כמו...‬

74
00:06:04,198 --> 00:06:08,494
‫כמו משהו שילד בגן כתב.‬
‫ככה מתקבלים לפרינסטון.‬

75
00:06:08,494 --> 00:06:09,745
‫זה חיבור.‬

76
00:06:09,745 --> 00:06:11,789
‫אבא, זאת לא...‬
‫-מה? רמאות?‬

77
00:06:13,749 --> 00:06:15,084
‫אני רוצה לגלות לך סוד,‬

78
00:06:15,668 --> 00:06:21,549
‫אוקיי? כל יצור מרמה בעולם הזה.‬
‫ואתם יודעים מה יש לי לומר על זה?‬

79
00:06:21,549 --> 00:06:24,927
‫אתם יודעים איך תשיגו את כל זה?‬

80
00:06:25,845 --> 00:06:28,097
‫תשקרו. תרמו.‬

81
00:06:29,682 --> 00:06:30,516
‫תגנבו.‬

82
00:06:31,684 --> 00:06:32,560
‫אבל תנצחו.‬

83
00:06:34,311 --> 00:06:35,146
‫אוקיי?‬

84
00:06:36,355 --> 00:06:37,398
‫בחיים אל תיתפסו.‬

85
00:06:39,275 --> 00:06:42,153
‫אבל כן התקבלת לפרינסטון.‬

86
00:06:42,153 --> 00:06:43,154
‫כן.‬

87
00:06:43,988 --> 00:06:44,905
‫זה לקח קצת זמן.‬

88
00:06:44,905 --> 00:06:48,325
‫והייתי צריך קודם ללמוד שנה בקולג' קהילתי.‬
‫אבל, כן.‬

89
00:06:58,502 --> 00:07:02,298
‫תראה, חייב להיות משהו שניתן לעשות‬
‫כדי לפתור את זה. אני בטוח.‬

90
00:07:02,798 --> 00:07:07,094
‫לייל נתפס על העתקת מטלה‬
‫במעבדה לפסיכולוגיה מחבר ללימודים. ו...‬

91
00:07:07,094 --> 00:07:08,512
‫סליחה, שנייה אחת.‬

92
00:07:08,512 --> 00:07:11,182
‫אני מצטער. תסלח לי.‬
‫מעבדת פסיכולוגיה? מה זה?‬

93
00:07:11,182 --> 00:07:13,058
‫בחיים אפילו לא שמעתי על זה.‬

94
00:07:13,058 --> 00:07:14,685
‫ברצינות. יש להם‬

95
00:07:15,769 --> 00:07:17,271
‫מעבדות בפסיכולוגיה?‬

96
00:07:17,897 --> 00:07:18,731
‫באמת?‬

97
00:07:19,732 --> 00:07:20,608
‫כן.‬

98
00:07:21,108 --> 00:07:24,320
‫אבל בעולם האמיתי,‬
‫כשאתה הולך להיפגש עם פסיכולוג,‬

99
00:07:24,320 --> 00:07:27,114
‫הוא לא אומר,‬
‫"ביי, אני הולך למעבדה!" בחייך.‬

100
00:07:29,450 --> 00:07:32,369
‫זה קצת... זה בולשיט.‬

101
00:07:32,995 --> 00:07:34,079
‫מה שאני מתכוון זה...‬

102
00:07:35,539 --> 00:07:39,919
‫שהבן שלי לא העתיק במשהו חשוב.‬

103
00:07:39,919 --> 00:07:42,254
‫למרבה הצער, אנחנו לא רואים זאת כך.‬

104
00:07:42,254 --> 00:07:46,133
‫אוקיי, תראה. הוא העתיק.‬
‫אני אכניס לו מכות רצח על זה.‬

105
00:07:46,133 --> 00:07:48,928
‫אבל לא יסלקו אותו.‬
‫-מר מננדז...‬

106
00:07:48,928 --> 00:07:52,306
‫לא, אדוני. לא יסלקו אותו.‬
‫אני נשבע באלוהים. תקשיב.‬

107
00:07:52,306 --> 00:07:55,476
‫כעמוד תווך בקהילה הזאת,‬
‫נתתי כל כך הרבה כסף.‬

108
00:07:55,476 --> 00:07:59,355
‫כל כך הרבה כסף מזוין, שנה אחר שנה.‬

109
00:07:59,355 --> 00:08:00,940
‫אז, לכל הפחות‬

110
00:08:02,733 --> 00:08:04,693
‫אנחנו צריכים לחשוב על פתרון.‬

111
00:08:04,693 --> 00:08:07,404
‫אני רציני לגמרי.‬

112
00:08:07,404 --> 00:08:09,698
‫אני לא קם מהכיסא הזה.‬

113
00:08:10,241 --> 00:08:11,408
‫אני...‬

114
00:08:12,535 --> 00:08:13,911
‫אני אשתין במכנסיים.‬

115
00:08:18,374 --> 00:08:19,416
‫אוקיי.‬

116
00:08:22,002 --> 00:08:25,798
‫הדבר הכי טוב שאני יכול להציע‬
‫הוא השעיה לשנה אחת.‬

117
00:08:29,426 --> 00:08:31,929
‫אסור לך לספר על זה לאיש. שמעת?‬
‫-כן, אדוני.‬

118
00:08:31,929 --> 00:08:36,684
‫תבוא ללוס אנג'לס בקיץ, תעבוד אצלי.‬
‫אתה תהיה מנהל מתלמד. הכול בסדר.‬

119
00:08:36,684 --> 00:08:38,769
‫ברור לך?‬
‫-כן. אני ממש מצטער, אבא.‬

120
00:08:41,480 --> 00:08:45,317
‫אמא ואבא שלי עברו לקליפורניה‬
‫כי אבא שלי קיבל עבודה נחשבת.‬

121
00:09:04,336 --> 00:09:05,337
‫מה לעזאזל?‬

122
00:09:06,630 --> 00:09:12,052
‫ולייל כאן, בחופשת קיץ מפרינסטון.‬
‫אולי לא שמעתם על פרינסטון.‬

123
00:09:12,970 --> 00:09:14,597
‫תודה על הצחוק.‬

124
00:09:14,597 --> 00:09:18,601
‫הוא מוציא מאיות.‬
‫בום, בום, בום. אחת אחרי השנייה.‬

125
00:09:18,601 --> 00:09:20,811
‫הוא מספר אחת בנבחרת הטניס.‬

126
00:09:20,811 --> 00:09:21,979
‫מה דעתכם?‬
‫-כן.‬

127
00:09:21,979 --> 00:09:27,693
‫ועכשיו הוא המנהל המתלמד החדש שלנו, אוקיי?‬

128
00:09:27,693 --> 00:09:31,864
‫אז בואו נעניק קבלת פנים חמה‬
‫בסגנון לייב אנטרטיינמנט ללייל מננדז.‬

129
00:09:32,448 --> 00:09:33,282
‫אוקיי!‬

130
00:09:35,159 --> 00:09:37,703
‫היי, רק רגע. נושר לך השיער?‬

131
00:09:40,164 --> 00:09:40,998
‫אוקיי.‬

132
00:09:41,498 --> 00:09:45,127
‫אז הערב, יש לנו הקרנה מיוחדת.‬

133
00:09:52,009 --> 00:09:53,844
‫הוא סתם חתיכת אידיוט.‬

134
00:09:54,637 --> 00:09:57,181
‫אני כזה, "אני יודע מי זה אבא שלך,‬
‫זה בסדר".‬

135
00:09:57,181 --> 00:10:02,269
‫אעשה כן עם הראש ואגיד, "כן, רעיון נהדר".‬
‫-אני יודע, נכון? ילדים עשירים מזוינים.‬

136
00:10:05,689 --> 00:10:07,816
‫הדגם הזה יתאים לך מאוד.‬

137
00:10:07,816 --> 00:10:09,818
‫לגמרי, זה האחד.‬
‫-כן!‬

138
00:10:10,402 --> 00:10:11,236
‫כן!‬

139
00:10:11,862 --> 00:10:13,906
‫עבודה יפה מאוד. יפה מאוד.‬

140
00:10:17,951 --> 00:10:20,454
‫אני לא בטוח. כאילו...‬

141
00:10:21,246 --> 00:10:23,499
‫אני לא יודע אם זה הדבר הנכון.‬

142
00:10:23,499 --> 00:10:25,626
‫לא? בחייך.‬

143
00:10:26,210 --> 00:10:28,170
‫ממש מצוין. אתה נראה נהדר עם זה.‬

144
00:10:28,170 --> 00:10:30,339
‫אתה רוצה להיות קילר, נכון?‬

145
00:10:30,964 --> 00:10:32,132
‫כן.‬
‫-נכון?‬

146
00:10:32,132 --> 00:10:35,636
‫אתה רוצה להצליח בעסקים?‬
‫-כן, אדוני.‬

147
00:10:35,636 --> 00:10:37,596
‫אתה רוצה להיכנס לפוליטיקה?‬

148
00:10:38,389 --> 00:10:40,808
‫אז אתה צריך ראש עם שיער טוב, נכון?‬

149
00:10:40,808 --> 00:10:43,018
‫זה יפהפה. כל הכבוד. זה נהדר.‬

150
00:10:44,228 --> 00:10:45,896
‫אבל מה אם אני...‬

151
00:10:47,898 --> 00:10:48,857
‫לא רוצה?‬

152
00:10:51,151 --> 00:10:52,361
‫מה אתה לא רוצה?‬

153
00:10:54,488 --> 00:10:55,364
‫לחבוש פאה.‬

154
00:10:56,782 --> 00:10:58,701
‫מה אם אני לא רוצה לחבוש פאה?‬

155
00:11:00,619 --> 00:11:02,663
‫נוכל לדבר על זה בבית. אוקיי?‬

156
00:11:03,956 --> 00:11:05,457
‫עכשיו אתה חובש פאה.‬

157
00:11:06,166 --> 00:11:08,419
‫ככה זה יהיה. אוקיי?‬

158
00:11:09,336 --> 00:11:12,756
‫מה דעתך לומר, "תודה, אבא,‬
‫על כל מה שאתה עושה בשבילי?"‬

159
00:11:14,550 --> 00:11:16,969
‫אבא, תודה רבה‬
‫על כל מה שאתה עושה בשבילי.‬

160
00:11:16,969 --> 00:11:18,387
‫בדיוק. אוקיי.‬

161
00:11:18,971 --> 00:11:20,431
‫אתה מאמין לשטויות האלה?‬

162
00:11:23,851 --> 00:11:28,272
‫לייל, אני רוצה לחזור לרגע‬
‫לתקופה שלפני ההשעיה שלך,‬

163
00:11:28,272 --> 00:11:30,524
‫לחזור למעשי השוד ולפגישה עם אוזיאל.‬

164
00:11:37,781 --> 00:11:38,615
‫לייל!‬

165
00:11:41,493 --> 00:11:43,579
‫מה אתם עושים?‬
‫-תראה את זה.‬

166
00:11:47,624 --> 00:11:48,459
‫שיט!‬

167
00:11:49,501 --> 00:11:50,794
‫מאיפה השגתם את זה?‬

168
00:11:50,794 --> 00:11:53,714
‫ההורים של ג'ון ליסט מחוץ לעיר,‬
‫אז הוא עשה מסיבה.‬

169
00:11:53,714 --> 00:11:57,301
‫התותח הזה מצא את הצופן של הכספת‬
‫על פתקית נדבקת.‬

170
00:11:57,301 --> 00:11:59,762
‫כאילו, זה עדיף על לבקש כסף מאבא, נכון?‬

171
00:12:00,554 --> 00:12:04,308
‫לייל, זה ממש קל. אנחנו יודעים‬
‫אילו ילדים נסעו לחופשות מחוץ לעיר.‬

172
00:12:06,685 --> 00:12:08,771
‫מחשב ביתי של IBM PS/2?‬
‫-כן.‬

173
00:12:09,480 --> 00:12:13,150
‫מכונת סולופלקס אחת.‬
‫כספת גדולה חסינת אש. מדפסת.‬

174
00:12:13,150 --> 00:12:14,067
‫כן, כל זה כאן.‬

175
00:12:14,067 --> 00:12:16,779
‫אלוהים, זה מלא דברים. מה חסר מהרשימה?‬

176
00:12:16,779 --> 00:12:20,491
‫דברים שהם משכנו. תכשיטים, כמה כלי חרסינה.‬

177
00:12:20,491 --> 00:12:25,204
‫זה כנראה הכלי לרוטב שהיא דיברה עליו.‬
‫והם גם אומרים שהיו שם 8,000 דולר במזומן.‬

178
00:12:25,913 --> 00:12:28,582
‫בסדר, תן לי מספר ואני אכתוב צ'ק, בבקשה.‬

179
00:12:30,083 --> 00:12:30,918
‫אוקיי.‬

180
00:12:35,839 --> 00:12:38,592
‫אנחנו ממש מצטערים, אבא.‬
‫-לא. בבקשה, אל תדבר.‬

181
00:12:39,259 --> 00:12:41,345
‫אני לא רוצה לשמוע אף מילה מהפה שלך.‬

182
00:12:45,974 --> 00:12:47,100
‫מה אני אעשה?‬

183
00:12:49,561 --> 00:12:52,981
‫לייל, מה יש לך לומר על זה?‬

184
00:12:56,235 --> 00:12:57,361
‫רק, כן.‬

185
00:12:58,195 --> 00:12:59,154
‫אנחנו מצטערים.‬

186
00:13:00,030 --> 00:13:00,989
‫לא.‬

187
00:13:04,952 --> 00:13:07,496
‫זאת אומרת, תודה ששחררת אותנו בערבות.‬

188
00:13:07,496 --> 00:13:09,206
‫לא, אתם לא מבינים.‬

189
00:13:09,998 --> 00:13:11,250
‫אתם פאקינג לא מבינים.‬

190
00:13:14,378 --> 00:13:17,172
‫שניכם מחוץ לצוואה.‬

191
00:13:18,298 --> 00:13:19,424
‫זה סוף הסיפור.‬

192
00:13:19,424 --> 00:13:23,720
‫תשקרו, תרמו, תגנבו, אבל אל תיתפסו!‬

193
00:13:26,598 --> 00:13:30,435
‫זה עניין של בית המשפט. השופט אמר‬
‫שהם חייבים לעשות את זה, והם יעשו.‬

194
00:13:30,435 --> 00:13:33,313
‫הילדים שלי לא צריכים טיפול, בשם אלוהים.‬
‫הם בסדר.‬

195
00:13:33,814 --> 00:13:36,441
‫אני רק צריך את החתימה שלך על הנייר הזה.‬

196
00:13:36,441 --> 00:13:39,987
‫כי הילדים שלי לא הולכים לשם‬
‫בשביל לדבר על המשפחה הזאת‬

197
00:13:39,987 --> 00:13:41,864
‫או על שום דבר שקורה בבית הזה.‬

198
00:13:41,864 --> 00:13:45,367
‫הם לא, ואם הם כן,‬
‫אני צריך שתגיד לי. בבקשה.‬

199
00:13:45,367 --> 00:13:49,580
‫כי זו לא הסיבה שהם הולכים לשם.‬
‫הם שם כדי לדבר על...‬

200
00:13:50,581 --> 00:13:52,416
‫מעשי השוד ו...‬

201
00:13:54,918 --> 00:13:58,922
‫כן, כמה שהם מצטערים, והחרטה שהם חשים.‬

202
00:13:58,922 --> 00:14:00,799
‫בלה, בלה, בלה, וזה הכול.‬

203
00:14:05,846 --> 00:14:08,599
‫סליחה על ההמתנה. מי מכם הוא אריק?‬

204
00:14:08,599 --> 00:14:11,143
‫אני אריק, וזה לייל.‬

205
00:14:15,397 --> 00:14:16,857
‫ולמה לא סיפרת לו?‬

206
00:14:18,066 --> 00:14:20,777
‫לד"ר אוזיאל.‬
‫-למה לא סיפרתי לו מה?‬

207
00:14:21,403 --> 00:14:22,613
‫על ההתעללות.‬

208
00:14:23,363 --> 00:14:25,449
‫על ההתעללות המינית.‬

209
00:14:29,119 --> 00:14:30,996
‫טוב, כשהתחלנו להיפגש איתו‬

210
00:14:31,997 --> 00:14:32,956
‫באותה תקופה...‬

211
00:14:34,875 --> 00:14:36,209
‫לא ידעתי ש...‬

212
00:14:37,461 --> 00:14:40,380
‫אבא שלי עדיין עושה עם אריק‬
‫את מה שהוא עשה איתי.‬

213
00:14:40,380 --> 00:14:43,884
‫הוא עדיין לא סיפר לי על זה.‬
‫-כן, אבל אתה מבין מה אני אומרת?‬

214
00:14:45,385 --> 00:14:48,722
‫למה לא סיפרת לאף אחד?‬

215
00:14:48,722 --> 00:14:51,642
‫שאבא שלך התעלל בך?‬

216
00:14:51,642 --> 00:14:55,687
‫אתה מספר לנו כל דבר אחר,‬
‫אבל אתה לא מספר לנו את זה.‬

217
00:14:55,687 --> 00:14:57,731
‫זה ברור שאהבת את אביך, אוקיי?‬

218
00:14:57,731 --> 00:14:59,650
‫ג'יל ואני, אנחנו מבינות את זה.‬

219
00:14:59,650 --> 00:15:05,030
‫אבל, לייל, אם אבא שלך התעלל בך מינית,‬
‫אנחנו צריכות לשמוע על זה.‬

220
00:15:05,030 --> 00:15:08,533
‫אנחנו צריכות לשמוע על זה‬
‫באופן מפורט ככל שתוכל.‬

221
00:15:10,410 --> 00:15:11,411
‫אוקיי.‬

222
00:15:12,245 --> 00:15:13,121
‫אוקיי?‬

223
00:15:13,705 --> 00:15:15,624
‫אוקיי, כן, אני מבין את זה.‬

224
00:15:22,005 --> 00:15:22,839
‫אני...‬

225
00:15:29,304 --> 00:15:30,347
‫סליחה...‬

226
00:15:30,347 --> 00:15:32,307
‫אין בעיה, קח את הזמן.‬

227
00:15:35,602 --> 00:15:37,062
‫אריק יודע, כמובן,‬

228
00:15:38,438 --> 00:15:41,942
‫ודונובן, השותף שלי לחדר בפרינסטון,‬
‫סיפרתי לו.‬

229
00:15:41,942 --> 00:15:43,235
‫סיפרתי לבת דודה שלי.‬

230
00:15:43,902 --> 00:15:45,654
‫היא גרה אצלנו.‬

231
00:15:46,863 --> 00:15:47,698
‫ו...‬

232
00:15:50,033 --> 00:15:53,537
‫רציתי לישון איתה במרתף‬
‫כדי שאבא שלי לא יוכל לרדת לשם.‬

233
00:15:57,582 --> 00:15:58,500
‫ואני זוכר‬

234
00:15:59,543 --> 00:16:01,253
‫ששאלתי אותה, "אבא שלך פעם...‬

235
00:16:03,213 --> 00:16:04,631
‫"נגע באיבר המין שלך?"‬

236
00:16:05,674 --> 00:16:07,050
‫והיא רק הסתכלה עליי‬

237
00:16:07,050 --> 00:16:07,968
‫כאילו‬

238
00:16:09,261 --> 00:16:11,304
‫שהיא אפילו לא מבינה מה אמרתי.‬

239
00:16:12,681 --> 00:16:14,182
‫בן כמה היית כשזה התחיל?‬

240
00:16:15,183 --> 00:16:16,309
‫בן שש, אני חושב.‬

241
00:16:17,519 --> 00:16:19,688
‫וכשאני נזכר בזה, זה כמו...‬

242
00:16:21,732 --> 00:16:24,151
‫לא יודע. זה קצת כמו סרט, נראה לי.‬

243
00:16:24,151 --> 00:16:25,736
‫הכול קורה בהילוך איטי.‬

244
00:16:29,656 --> 00:16:33,660
‫זה התחיל בעיסויים אחרי משחקי טניס וכאלה.‬

245
00:16:33,660 --> 00:16:34,661
‫בוא.‬

246
00:16:34,661 --> 00:16:36,788
‫וזה מצחיק, כי כשילד עושה ספורט,‬

247
00:16:36,788 --> 00:16:38,331
‫הוא לא זקוק לעיסוי.‬

248
00:16:43,128 --> 00:16:45,172
‫ואני זוכר את הידיים שלו.‬

249
00:16:46,506 --> 00:16:47,382
‫הרגשתי...‬

250
00:16:48,925 --> 00:16:49,843
‫מיוחד?‬

251
00:16:53,680 --> 00:16:55,599
‫כאילו שהייתי מרכז עולמו.‬

252
00:17:03,065 --> 00:17:07,527
‫והיינו מלטפים זה את זה.‬

253
00:17:08,779 --> 00:17:11,156
‫ואמא שלך ידעה שזה קורה?‬

254
00:17:11,156 --> 00:17:12,824
‫חשבתי שלא, היא לא.‬

255
00:17:36,473 --> 00:17:39,184
‫בכל אופן, כשמלאו לי שבע,‬

256
00:17:40,727 --> 00:17:42,312
‫זה התחיל להשתנות, ו...‬

257
00:17:44,314 --> 00:17:45,899
‫הוא התחיל להראות לי סרטים.‬

258
00:17:46,399 --> 00:17:47,526
‫סרטים פורנוגרפיים?‬

259
00:17:51,446 --> 00:17:52,614
‫והייתי צריך...‬

260
00:17:58,411 --> 00:18:01,832
‫היינו נכנסים לחדר האמבטיה,‬
‫והייתי צריך לרדת על הברכיים,‬

261
00:18:01,832 --> 00:18:04,292
‫ועל האריחים הייתה דוגמה מוזרה.‬

262
00:18:04,292 --> 00:18:08,255
‫הרגשתי שאני מסתכל עליה המון זמן,‬
‫ועכשיו, כשאני משרבט לפעמים,‬

263
00:18:08,255 --> 00:18:09,840
‫אני משרבט את הדוגמה הזאת.‬

264
00:18:17,848 --> 00:18:18,932
‫בכל אופן...‬

265
00:18:21,476 --> 00:18:24,646
‫הייתי יורד על הברכיים,‬
‫והוא היה מנחה את התנועות שלי.‬

266
00:18:25,897 --> 00:18:28,024
‫מנחה את התנועות שלך כדי...‬

267
00:18:29,151 --> 00:18:30,193
‫ללטף אותו?‬

268
00:18:31,736 --> 00:18:33,155
‫אבל עם הפה שלי.‬

269
00:18:35,824 --> 00:18:37,033
‫כשהיית בן שבע...‬

270
00:18:39,411 --> 00:18:42,414
‫אביך אילץ אותך לעשות לו מין אוראלי?‬

271
00:18:42,414 --> 00:18:43,498
‫כן.‬

272
00:18:44,833 --> 00:18:47,294
‫ואני יודע שהייתי בן שבע‬

273
00:18:47,294 --> 00:18:51,089
‫כי בדיוק אז קיבלתי‬
‫את משפחת הבובות של רחוב סומסום,‬

274
00:18:51,089 --> 00:18:54,050
‫והם היו מתווכחים כל הזמן‬
‫על הדברים שעשיתי איתם.‬

275
00:18:54,050 --> 00:18:55,302
‫סליחה, מי זה הם?‬

276
00:18:55,302 --> 00:18:56,636
‫הבובות.‬

277
00:18:57,721 --> 00:18:59,764
‫לאוסקר היו הרבה דעות נחרצות על זה,‬

278
00:18:59,764 --> 00:19:02,517
‫וארני תמיד רצה לשחק איתי לאחר מכן.‬

279
00:19:03,810 --> 00:19:06,438
‫כנראה כדי להסיח את דעתי מזה?‬

280
00:19:09,774 --> 00:19:10,984
‫כי בערך באותו זמן‬

281
00:19:12,027 --> 00:19:15,071
‫או אולי קצת לאחר מכן,‬
‫התחלתי ממש לא לאהוב את זה.‬

282
00:19:16,198 --> 00:19:19,367
‫כי אבא שלי התחיל לשלב חפצים.‬

283
00:19:24,164 --> 00:19:28,418
‫הוא היה מפשיט אותי,‬
‫ואז הוא היה מחדיר את החפצים.‬

284
00:19:33,381 --> 00:19:36,468
‫וידעתי שזה מוזר,‬
‫אז סיפרתי על זה לבת דודה שלי.‬

285
00:19:39,054 --> 00:19:42,098
‫אבל אמא שלי לא האמינה לה‬
‫או שפשוט לא היה לה אכפת.‬

286
00:19:45,310 --> 00:19:47,520
‫אבל אז התחלתי לעשות את זה לאריק.‬

287
00:19:50,398 --> 00:19:54,152
‫ואני לא יודע למה עשיתי את זה‬
‫כי לא אהבתי שאבא שלי עשה את זה לי.‬

288
00:19:54,152 --> 00:19:57,072
‫גם הוא לא אהב את זה.‬
‫הוא תמיד ביקש ממני להפסיק.‬

289
00:19:59,783 --> 00:20:02,369
‫אבל הייתי חייב להפוך את זה לנורמלי, נכון?‬

290
00:20:02,369 --> 00:20:05,080
‫מה שאבא שלי עשה לי,‬
‫הייתי חייב להפוך לנורמלי.‬

291
00:20:06,456 --> 00:20:08,250
‫למרות שידעתי שזה לא.‬

292
00:20:10,627 --> 00:20:13,213
‫אבל כשהתבגרתי, כשמלאו לי שמונה,‬

293
00:20:14,172 --> 00:20:15,465
‫ענייני הסקס החמירו.‬

294
00:20:17,592 --> 00:20:19,552
‫והתחלנו להתקלח יחד.‬

295
00:20:22,847 --> 00:20:24,015
‫והוא היה אונס אותי.‬

296
00:20:27,018 --> 00:20:28,395
‫זה כאב כל כך ו...‬

297
00:20:31,106 --> 00:20:34,859
‫אמרתי לו שזה כואב, ושאני רוצה שזה ייפסק.‬

298
00:20:37,112 --> 00:20:38,530
‫והוא אמר, אני זוכר,‬

299
00:20:38,530 --> 00:20:41,533
‫"אני אוהב אותך,‬
‫אני לא רוצה לפגוע בך. זה ייפסק."‬

300
00:20:45,245 --> 00:20:46,288
‫וזה באמת מה שקרה.‬

301
00:20:48,081 --> 00:20:49,040
‫זה נפסק.‬

302
00:20:57,799 --> 00:21:00,343
‫ועכשיו אני יודע למה,‬
‫כי הוא עשה את זה לאריק.‬

303
00:21:03,972 --> 00:21:05,432
‫אז הלכתי אליו,‬

304
00:21:05,432 --> 00:21:09,394
‫ואמרתי לו שאני יודע‬
‫על מה שקורה בינו לבין אריק,‬

305
00:21:09,394 --> 00:21:11,021
‫ושכדאי שזה ייפסק.‬

306
00:21:12,147 --> 00:21:13,690
‫והוא הסתכל עליי ואמר...‬

307
00:21:13,690 --> 00:21:15,567
‫אריק ממציא דברים.‬

308
00:21:16,985 --> 00:21:19,612
‫תשאיר את זה בינינו. אוקיי?‬

309
00:21:23,867 --> 00:21:28,079
‫לייל, אני כל כך מצטערת שעברת את זה.‬

310
00:21:29,497 --> 00:21:32,167
‫ורק הרבה יותר מאוחר גיליתי ש...‬

311
00:21:37,130 --> 00:21:39,466
‫הוא עדיין המשיך לעשות את זה לאריק.‬

312
00:21:39,466 --> 00:21:41,926
‫לייל, אני חייב לספר לך משהו.‬

313
00:21:43,386 --> 00:21:44,220
‫מה?‬

314
00:21:48,141 --> 00:21:49,893
‫וכשהוא אמר לי את זה,‬

315
00:21:51,394 --> 00:21:52,228
‫הרגשתי כאילו...‬

316
00:21:56,274 --> 00:21:57,108
‫מה?‬

317
00:21:58,193 --> 00:22:00,737
‫כאילו שהוא לקח ממני את אחי‬

318
00:22:01,529 --> 00:22:05,450
‫בגלל שהוא שנא את אריק ואהב אותי,‬
‫ובגלל שאני שנאתי את אריק.‬

319
00:22:05,450 --> 00:22:09,704
‫לא! 45, 46, 47!‬

320
00:22:09,704 --> 00:22:12,832
‫קדימה, אריק!‬
‫אתה יכול לעשות דקה שלמה. קדימה.‬

321
00:22:14,667 --> 00:22:17,379
‫הוא שנא את אריק,‬
‫וזה גרם גם לי לשנוא את אריק.‬

322
00:22:17,379 --> 00:22:22,342
‫וראיתי איך אבא שלי התייחס אליו,‬
‫ואז התייחסתי אליו באותו אופן.‬

323
00:22:31,726 --> 00:22:34,979
‫איזה מין אדם עושה דבר כזה לאחיו?‬
‫איזה סוג של סוטה חולני?‬

324
00:22:38,233 --> 00:22:41,069
‫לא אהבתי שאבא שלי עשה את זה לי,‬
‫ועשיתי את זה לו.‬

325
00:22:41,069 --> 00:22:44,656
‫אני יודע מה קורה בינך לבין אריק.‬
‫-מה? מה אמרת?‬

326
00:22:44,656 --> 00:22:47,534
‫אל תשחק את המשחק הזה איתי!‬
‫-רק רגע. מה אתה אומר?‬

327
00:22:47,534 --> 00:22:51,413
‫אני נשבע באלוהים, זה הסוף!‬

328
00:22:51,413 --> 00:22:54,582
‫אתה מבין? זה נגמר ביניכם.‬

329
00:22:54,582 --> 00:22:56,960
‫ואתה בחיים לא תניח עליו אצבע.‬

330
00:22:57,919 --> 00:22:58,837
‫בחיים לא.‬

331
00:23:06,553 --> 00:23:08,012
‫אני אספר לכולם.‬

332
00:23:12,934 --> 00:23:13,977
‫אז פשוט תפסיק.‬

333
00:23:15,520 --> 00:23:16,354
‫תפסיק.‬

334
00:23:19,274 --> 00:23:21,401
‫אז זה מה שהחלטת, נכון?‬

335
00:23:23,278 --> 00:23:26,698
‫לא, פשוט תפסיק, כמו שהבטחת!‬

336
00:23:26,698 --> 00:23:29,242
‫כן, אבל, זה אומר שעשית בחירה.‬

337
00:23:33,288 --> 00:23:36,291
‫לא, אבא, אני רק אומר שאם אתה לא תפסיק...‬

338
00:23:36,291 --> 00:23:37,417
‫שמעתי מה שאמרת.‬

339
00:23:39,377 --> 00:23:41,713
‫עכשיו תתנהג כמו פאקינג גבר...‬

340
00:23:43,882 --> 00:23:45,925
‫ותעשה את זה. פאקינג תעשה את זה.‬

341
00:23:46,885 --> 00:23:47,886
‫לעשות מה?‬

342
00:23:47,886 --> 00:23:50,138
‫אני לא יודע.‬

343
00:23:50,138 --> 00:23:51,598
‫אתה הרגע שאלת אותי.‬

344
00:23:52,098 --> 00:23:56,644
‫זאת אומרת, אני גאה בך, לייל,‬
‫כי סוף סוף אתה עושה משהו.‬

345
00:23:56,644 --> 00:23:59,439
‫נהדר! זה הבן שלי! יופי!‬

346
00:23:59,439 --> 00:24:02,484
‫אריק עשה את הבחירה שלו.‬

347
00:24:03,067 --> 00:24:05,528
‫אתה עשית את הבחירה שלך.‬

348
00:24:06,696 --> 00:24:07,739
‫ואני אעשה את שלי.‬

349
00:24:26,257 --> 00:24:28,551
‫ולמה אתה חושב שהוא התכוון בזה?‬

350
00:24:30,803 --> 00:24:33,139
‫לא הייתי צריך לחשוב למה הוא התכוון בזה.‬

351
00:24:34,098 --> 00:24:34,933
‫אני ידעתי.‬

352
00:24:37,143 --> 00:24:38,853
‫הוא התכוון להרוג אותנו.‬

353
00:24:44,025 --> 00:24:44,901
‫יקירתי.‬

354
00:24:44,901 --> 00:24:46,444
‫תודה, יקירי.‬

355
00:24:46,444 --> 00:24:50,990
‫גבירותיי, אני אף פעם לא חוזר על רכילות,‬
‫אז תקשיבו היטב.‬

356
00:24:53,368 --> 00:24:56,955
‫ברצינות, ניק, איך הצלחת‬
‫לקבל סיור בבית משפחת מננדז?‬

357
00:24:56,955 --> 00:25:02,460
‫באמת, קרי, עיתונאי בוואניטי פייר‬
‫לעולם לא חושף את המקורות שלו,‬

358
00:25:02,460 --> 00:25:06,172
‫אבל בואי רק נאמר שתמיד משתלם‬
‫להכיר מתווך טוב בבוורלי הילס.‬

359
00:25:07,840 --> 00:25:09,050
‫אז איך זה היה?‬

360
00:25:10,218 --> 00:25:15,974
‫ובכן, קודם כול,‬
‫לבית יש ייחוס מלכותי של ממש.‬

361
00:25:15,974 --> 00:25:21,646
‫בין דייריו הקודמים נכללים‬
‫פרינס, במאי התיאטרון האל פרינס,‬

362
00:25:21,646 --> 00:25:25,900
‫נסיך סעודי, ואפילו נסיכה אחת.‬

363
00:25:25,900 --> 00:25:26,901
‫הנסיכה דיאנה?‬

364
00:25:26,901 --> 00:25:28,111
‫אלטון ג'ון.‬

365
00:25:31,698 --> 00:25:34,576
‫עכשיו, לאחר שנכנסים,‬

366
00:25:34,576 --> 00:25:39,789
‫אי אפשר שלא לשים לב לריהוט המחריד והזול.‬

367
00:25:40,832 --> 00:25:44,085
‫אבל לאחר שחולפים על פני הרהיטים חסרי הטעם,‬

368
00:25:44,085 --> 00:25:48,798
‫תשומת הלב נמשכת מיד לחדר הטלוויזיה.‬

369
00:25:50,133 --> 00:25:55,179
‫במבט ראשון, אי אפשר לקבל מושג‬
‫על מה שהתרחש שם.‬

370
00:25:57,765 --> 00:26:00,268
‫אבל אם מסתכלים מספיק זמן...‬

371
00:26:19,662 --> 00:26:20,788
‫מה לעזאזל?‬

372
00:26:28,588 --> 00:26:32,884
‫על סמך שיחותיי עם הבלשים בחקירה,‬

373
00:26:33,468 --> 00:26:36,596
‫ולאחר שראיתי את עיצוב החדר,‬
‫זה ברור לי כשמש‬

374
00:26:37,472 --> 00:26:42,393
‫שהאחים נכנסו מאחור, דרך דלתות המרפסת,‬

375
00:26:42,393 --> 00:26:46,147
‫כדי שהם יוכלו לתפוס את הוריהם בהפתעה.‬

376
00:26:51,194 --> 00:26:55,406
‫חוזה וקיטי היו לגמרי לא חמושים,‬

377
00:26:55,406 --> 00:26:57,825
‫ולא היה להם מושג מה עומד לקרות.‬

378
00:26:57,825 --> 00:26:59,619
‫מטרות נייחות לגמרי.‬

379
00:26:59,619 --> 00:27:01,788
‫אז אתה חושב שזה היה מתוכנן מראש?‬

380
00:27:01,788 --> 00:27:05,333
‫זה תוכנן מראש בוודאות.‬

381
00:27:06,042 --> 00:27:11,506
‫לייל ואריק תכננו לעשות את זה‬
‫במשך שבועות, שנים.‬

382
00:27:12,090 --> 00:27:15,301
‫כמה מהמקורות שלי מאשרים זאת.‬

383
00:27:16,344 --> 00:27:18,930
‫פשוט חשבתי שאנחנו כותבים תסריט.‬

384
00:27:18,930 --> 00:27:23,851
‫לא היה לי מושג שאנחנו משרטטים תוכנית‬
‫שלפיה אריק יחסל את הוריו.‬

385
00:27:23,851 --> 00:27:28,690
‫לא, הם אף פעם לא אמרו לג'רי‬
‫שהם היו בסכנה ממשית כלשהי.‬

386
00:27:28,690 --> 00:27:31,150
‫פשוט נמאס להם מהמצב,‬

387
00:27:31,150 --> 00:27:33,653
‫והם החליטו שהם סוף-סוף ישימו לזה סוף.‬

388
00:27:33,653 --> 00:27:38,282
‫וכשלוקחים בחשבון את ההתנהגות שלהם‬
‫לאחר מעשי הרצח...‬

389
00:27:38,282 --> 00:27:41,953
‫כל מה שעניין אותם זה‬
‫שיסיעו אותם בלימוזינות לכל מקום,‬

390
00:27:41,953 --> 00:27:45,665
‫ולהתאכסן בסוויטה הנשיאותית במלון בל אייר.‬

391
00:27:45,665 --> 00:27:47,750
‫זו באמת סוויטה נחמדה מאוד.‬

392
00:27:48,835 --> 00:27:51,838
‫וגם לאחר מעצרם...‬

393
00:27:51,838 --> 00:27:54,465
‫מצאתי בתא של אריק מכתב שלייל כתב.‬

394
00:27:54,465 --> 00:27:57,427
‫הבחור תיאר בו תוכנית בריחה מטורפת לגמרי.‬

395
00:27:58,261 --> 00:28:00,847
‫זה נעשה קשה מאוד‬

396
00:28:00,847 --> 00:28:04,851
‫להזיל דמעות על האחים הסוציופתים האלה.‬

397
00:28:04,851 --> 00:28:09,021
‫מן הסתם, כמה מבני המשפחה,‬

398
00:28:09,021 --> 00:28:12,525
‫ממשיכים לטעון בתוקף שהם חפים מפשע.‬

399
00:28:12,525 --> 00:28:17,238
‫כמה מהם אפילו נאחזים‬
‫בתיאוריות קונספירציה מוזרות.‬

400
00:28:17,238 --> 00:28:21,617
‫לדעתי החברה שבה חוזה עבד‬
‫רצחה אותו ואת קיטי בשביל כספי הביטוח.‬

401
00:28:21,617 --> 00:28:25,705
‫כולם שם חבורה של...‬
‫איך אתם אומרים? בני זונות חמדנים!‬

402
00:28:25,705 --> 00:28:30,209
‫וכמובן, בואו לא נשכח‬
‫את הצוות המשפטי המרשים שלהם,‬

403
00:28:30,209 --> 00:28:33,045
‫בהנהגת אנני היתומה הקטנה והאמיצה ללא חת.‬

404
00:28:33,045 --> 00:28:35,381
‫מנוולים, אתם יכולים להגיד מה שתרצו,‬

405
00:28:35,381 --> 00:28:39,343
‫אבל אריק ולייל הם בין‬
‫הלקוחות הכי טובים שהיו לי אי פעם.‬

406
00:28:39,343 --> 00:28:41,137
‫הם מקסימים.‬

407
00:28:41,137 --> 00:28:45,057
‫רגע. היא לא באמת קראה להם, "מקסימים".‬

408
00:28:45,641 --> 00:28:47,685
‫את יודעת שאני אף פעם לא מגזים.‬

409
00:28:49,228 --> 00:28:52,064
‫אז מה לדעתך היה המניע שלהם? כסף?‬

410
00:29:01,240 --> 00:29:03,910
‫אתה לא רוצח את ההורים שלך‬

411
00:29:03,910 --> 00:29:08,080
‫באופן שבו חוזה וקיטי מננדז נרצחו‬

412
00:29:09,040 --> 00:29:10,750
‫סתם בשביל כסף.‬

413
00:29:11,459 --> 00:29:14,962
‫לפוצץ להם את הצורה עם רובי ציד מטווח קרוב.‬

414
00:29:14,962 --> 00:29:18,633
‫ופשוטו כמשמעו, למחוק את פרצופם.‬

415
00:29:19,300 --> 00:29:21,219
‫אתה לא מטעין מחדש את הרובה שלך‬

416
00:29:22,553 --> 00:29:25,306
‫כשאתה מבין שאמא שלך עדיין חיה.‬

417
00:29:26,349 --> 00:29:29,268
‫גם אחרי שחוררת אותה בקליעי רובה ציד‬

418
00:29:29,268 --> 00:29:31,270
‫שפילחו את גופה,‬

419
00:29:31,270 --> 00:29:35,900
‫והיא זוחלת על הרצפה כמו חיה מרוטשת,‬

420
00:29:35,900 --> 00:29:37,944
‫שנאחזת בחייה כבחוט השערה.‬

421
00:29:40,655 --> 00:29:45,451
‫אתה לא עושה את דרכך אליה‬
‫דרך עשן הרובים ומעל תרמילי הקליעים,‬

422
00:29:46,953 --> 00:29:50,540
‫מצמיד את לוע הרובה ללחי שלה,‬

423
00:29:50,540 --> 00:29:51,833
‫מסתכל לה בעיניים‬

424
00:29:52,750 --> 00:29:55,670
‫כדי שהיא תדע שזה אתה,‬

425
00:29:59,382 --> 00:30:00,216
‫ואז...‬

426
00:30:07,598 --> 00:30:09,433
‫לא.‬

427
00:30:11,477 --> 00:30:12,854
‫זה לא קשור לכסף.‬

428
00:30:12,854 --> 00:30:16,190
‫זה קשור למשהו עמוק יותר, אפל יותר,‬

429
00:30:18,818 --> 00:30:19,861
‫ומרושע‬

430
00:30:21,153 --> 00:30:23,656
‫שהוא מעבר לשנאה.‬

431
00:30:25,992 --> 00:30:26,909
‫אלוהים, ניק.‬

432
00:30:27,702 --> 00:30:31,372
‫אין פלא שלא שכרנו אותך‬
‫לעשות את השכתובים של "אישה יפה".‬

433
00:30:33,374 --> 00:30:37,503
‫דרך אגב, ניק, הכתבה שלך בוואניטי פייר.‬
‫יש לה כותרת?‬

434
00:30:41,090 --> 00:30:43,718
‫"סיוט באלם דרייב."‬

435
00:30:45,303 --> 00:30:47,430
‫פשוט לא ייאמן.‬

436
00:30:48,014 --> 00:30:50,433
‫תירגעי. לז, את לא אמורה לקרוא את זה.‬

437
00:30:50,433 --> 00:30:53,185
‫למרבה הצער, שאר אמריקה כן קוראת את זה!‬

438
00:30:53,185 --> 00:30:55,980
‫זה קשה מספיק להתמודד עם עיתונאים אמיתיים,‬

439
00:30:55,980 --> 00:30:57,982
‫ועכשיו גם עם פסאודו-עיתונאים.‬

440
00:30:57,982 --> 00:31:02,570
‫פסיכולוגים שרלטנים כמו דאן‬
‫שלא אכפת להם מהעובדות.‬

441
00:31:02,570 --> 00:31:05,865
‫"הבנים נכנסו דרך דלתות המרפסת?"‬

442
00:31:05,865 --> 00:31:10,077
‫"הם לבשו סרבל וכפפות?" גם זה קשקוש.‬

443
00:31:10,077 --> 00:31:14,457
‫"חוזה וקיטי אכלו גלידה ופירות."‬

444
00:31:14,457 --> 00:31:17,752
‫דאן בכלל טרח לקרוא את דוח המז"פ?‬

445
00:31:17,752 --> 00:31:18,961
‫תראה, אני מבינה.‬

446
00:31:18,961 --> 00:31:21,714
‫הבת שלו נרצחה, וזו טרגדיה איומה.‬

447
00:31:21,714 --> 00:31:23,883
‫אני לא מנסה להמעיט בחומרתה.‬

448
00:31:23,883 --> 00:31:26,594
‫אבל זה נותן לו זכות למכור שקרים‬

449
00:31:26,594 --> 00:31:29,305
‫ולהיות עבד עיתונאי בשירות התביעה?‬

450
00:31:29,305 --> 00:31:33,225
‫דאן עוסק ברכילות עיתונאית, מותק.‬
‫ולמרבה הצער, רכילות מוכרת.‬

451
00:31:34,393 --> 00:31:38,522
‫אבל באמת קראת ללייל ואריק "מקסימים"?‬

452
00:31:39,857 --> 00:31:41,442
‫זאת לא הנקודה, טים!‬

453
00:31:41,442 --> 00:31:46,656
‫הנקודה היא שהודות לו,‬
‫דעת הקהל עליהם עכשיו הרוסה.‬

454
00:31:47,323 --> 00:31:51,786
‫אין סיכוי שהבנים יזכו עכשיו למשפט הוגן.‬
‫-אז אולי כדאי שתפסיקי לייצג אותם.‬

455
00:31:52,745 --> 00:31:53,996
‫אני לא יכולה.‬

456
00:31:54,747 --> 00:31:58,376
‫אתה מכיר אותי. אני לא יודעת להפסיק.‬
‫בגלל זה אני עדיין מעשנת.‬

457
00:32:01,462 --> 00:32:03,255
‫לו רק הייתי מכירה עיתונאי טוב‬

458
00:32:03,255 --> 00:32:07,677
‫שהיה יכול לעזור לי להדוף‬
‫כמה מהשטויות האלה של התביעה.‬

459
00:32:08,260 --> 00:32:11,764
‫לז. עשינו הסכם, זוכרת? דת ומדינה.‬

460
00:32:11,764 --> 00:32:12,848
‫אה, זה.‬

461
00:32:12,848 --> 00:32:15,726
‫וכישורייך המשפטיים טובים יותר‬
‫מגיוס דעת התקשורת.‬

462
00:32:15,726 --> 00:32:17,728
‫כי רוב אנשי התקשורת הם חלאות!‬

463
00:32:17,728 --> 00:32:20,439
‫אוקיי, הבנתי. את כלב תקיפה!‬

464
00:32:20,439 --> 00:32:21,607
‫לכן התחתנתי איתך.‬

465
00:32:22,692 --> 00:32:26,654
‫רק תשתדלי לא להרגיז אף אחד‬
‫בפגישת המעקב שלנו לאימוץ בשבוע הבא.‬

466
00:32:28,489 --> 00:32:29,949
‫בשבוע הבא? באיזה יום?‬

467
00:32:31,909 --> 00:32:32,785
‫יום שלישי.‬

468
00:32:34,036 --> 00:32:38,374
‫שיט. אני לא יכולה. אני מצטערת.‬
‫יש שימוע טרום משפט על הקלטות של אוזיאל.‬

469
00:32:38,374 --> 00:32:40,835
‫כבר דחינו את המועד פעמיים!‬
‫-אני לא יכולה.‬

470
00:32:40,835 --> 00:32:44,714
‫חלק גדול מהתיק תלוי בכך שנוודא‬
‫שהקלטות האלה לא יהיו קבילות כראיה.‬

471
00:32:45,381 --> 00:32:48,676
‫טוב, בסדר. אתקשר לסוכנות ואקבע מועד אחר.‬

472
00:32:49,844 --> 00:32:53,681
‫אולי כדאי שנחסוך לעצמנו את הטרחה,‬
‫ונאמץ את לייל ואריק.‬

473
00:32:58,769 --> 00:33:00,396
‫טוב, אולי רק את אריק.‬

474
00:33:06,444 --> 00:33:10,281
‫ובכן, תודה שהסכמת לדבר איתי, דונובן.‬

475
00:33:10,948 --> 00:33:13,951
‫אני יודעת שהרבה אנשים‬
‫רודפים אחריך עם שאלות‬

476
00:33:13,951 --> 00:33:15,453
‫בחודשים האחרונים.‬

477
00:33:15,453 --> 00:33:16,704
‫תראי, גברת אברמסון,‬

478
00:33:16,704 --> 00:33:21,459
‫אין לי בעיה לדבר איתך‬
‫ולענות על השאלות שלך.‬

479
00:33:21,459 --> 00:33:24,128
‫אבל אני ממש לא רוצה‬
‫שתעלי אותי לדוכן העדים.‬

480
00:33:24,128 --> 00:33:28,007
‫טוב, אני חושבת‬
‫שבשלב הזה זה כנראה בלתי נמנע.‬

481
00:33:28,591 --> 00:33:32,511
‫אחרי הכול, אריק השתמש בתעודת הזיהוי שלך‬
‫כדי לקנות את רובי הציד.‬

482
00:33:33,637 --> 00:33:35,347
‫- דונובן ג'יי גודרו -‬

483
00:33:35,347 --> 00:33:38,267
‫חוץ מזה, אם אתה ולייל‬
‫הייתם קרובים כפי שאתה טוען,‬

484
00:33:38,267 --> 00:33:41,020
‫הייתי מצפה שתהיה מוכן לעשות כל שביכולתך‬

485
00:33:41,020 --> 00:33:42,605
‫כדי לסייע להגנתו.‬

486
00:33:43,731 --> 00:33:45,691
‫הוא עלול למצוא את עצמו בתא הגזים.‬

487
00:33:47,026 --> 00:33:49,862
‫זה עדיין קיים בקליפורניה?‬
‫-כן.‬

488
00:33:54,575 --> 00:33:59,830
‫עכשיו, כשאתה ולייל הייתם שותפים לחדר,‬
‫על אילו דברים דיברתם?‬

489
00:34:02,500 --> 00:34:04,376
‫על הכול, פחות או יותר.‬

490
00:34:04,376 --> 00:34:09,381
‫החלומות שלנו, השאיפות שלנו, המשפחות שלנו.‬

491
00:34:10,007 --> 00:34:11,383
‫יש לנו הרבה במשותף.‬

492
00:34:12,009 --> 00:34:12,843
‫מה למשל?‬

493
00:34:15,262 --> 00:34:17,181
‫לשנינו היו אבות מאוד שתלטנים.‬

494
00:34:17,181 --> 00:34:19,475
‫אבל חוזה היה גרוע פי עשרה מאבא שלי.‬

495
00:34:19,475 --> 00:34:22,520
‫הדבר היחיד שהיה חשוב לו היה לנצח,‬
‫בכל מחיר.‬

496
00:34:23,729 --> 00:34:25,523
‫ראיתי שלייל נמצא תחת לחץ עצום.‬

497
00:34:27,483 --> 00:34:32,154
‫האם הוא... סיפר לך פעם‬

498
00:34:32,822 --> 00:34:35,157
‫סודות על המשפחה שלו?‬

499
00:34:35,950 --> 00:34:37,743
‫במיוחד על אבא שלו?‬

500
00:34:44,959 --> 00:34:48,087
‫לילה אחד הוא סיפר לי שאביו ניהל רומן.‬

501
00:34:50,005 --> 00:34:52,883
‫ואיך שזה ממש הרג את אמא שלו‬
‫כשהיא גילתה על זה.‬

502
00:34:53,384 --> 00:34:55,511
‫אף פעם לא ראיתי את לייל כל כך כועס.‬

503
00:34:56,887 --> 00:35:00,266
‫אני ממש מסוגל להרוג אותו‬
‫בגלל מה שהוא עושה לה.‬

504
00:35:04,186 --> 00:35:05,020
‫בחייך.‬

505
00:35:06,230 --> 00:35:08,190
‫לייל, אתה לא מתכוון לזה.‬
‫-אני כן.‬

506
00:35:08,190 --> 00:35:11,235
‫הסבל שהוא גרם לה, הסבל שהוא גרם לכולנו.‬

507
00:35:12,778 --> 00:35:15,531
‫אולי צריך להרוג אותו. אי אפשר לחיות איתו.‬

508
00:35:15,531 --> 00:35:20,286
‫לא התייחסתי לזה יותר מדי ברצינות בזמנו.‬
‫אנשים אומרים שטויות כשהם כועסים.‬

509
00:35:20,870 --> 00:35:23,914
‫כמה שבועות לאחר מכן, היינו במסעדה סינית.‬

510
00:35:24,832 --> 00:35:25,749
‫לחיים.‬

511
00:35:27,877 --> 00:35:31,088
‫פאק. אתה החבר הכי טוב שלי, נכון?‬

512
00:35:31,088 --> 00:35:32,006
‫כן.‬

513
00:35:34,508 --> 00:35:38,429
‫אין שום דבר שלא היינו עושים זה למען זה.‬
‫-לא, ברור, שום דבר.‬

514
00:35:41,015 --> 00:35:41,849
‫כאילו,‬

515
00:35:43,309 --> 00:35:46,353
‫נניח שמשהו ממש רע היה קורה לך.‬

516
00:35:47,479 --> 00:35:51,400
‫זה ברור שהייתי דואג למשפחה שלך.‬

517
00:35:51,400 --> 00:35:56,071
‫ואתה יודע, אם משהו ממש רע היה קורה לי,‬

518
00:35:56,864 --> 00:36:01,577
‫אתה בטוח היית דואג לאריק ולאמא שלי.‬

519
00:36:01,577 --> 00:36:03,913
‫כן, בטח.‬
‫-כי אנחנו פאקינג משפחה.‬

520
00:36:03,913 --> 00:36:04,830
‫נכון?‬

521
00:36:15,466 --> 00:36:17,885
‫באמת שאין שום דבר יותר חשוב ממשפחה, נכון?‬

522
00:36:19,053 --> 00:36:20,054
‫נכון.‬

523
00:36:21,513 --> 00:36:25,267
‫כי אתה יודע, עם משפחה, עם משפחה אמיתית,‬

524
00:36:25,267 --> 00:36:26,852
‫אסור שיהיו לך סודות.‬

525
00:36:26,852 --> 00:36:27,770
‫מסכים.‬

526
00:36:30,689 --> 00:36:32,566
‫אז אתה לא מסתיר ממני שום דבר?‬

527
00:36:35,277 --> 00:36:36,111
‫ממש שום דבר?‬

528
00:36:36,695 --> 00:36:39,281
‫באותו רגע, הרגשתי שלייל בוחן אותי.‬

529
00:36:40,699 --> 00:36:44,828
‫כאילו שאם לא הייתי אומר את הדבר הנכון,‬
‫זה יהיה סוף החברות שלנו. אז אני...‬

530
00:36:51,210 --> 00:36:53,879
‫סיפרתי לו שעברתי התעללות מינית‬
‫כשהייתי ילד.‬

531
00:36:55,506 --> 00:36:57,508
‫שזה קרה בבית של חבר של המשפחה.‬

532
00:36:57,508 --> 00:36:59,969
‫וסיפרתי לו על זה.‬

533
00:36:59,969 --> 00:37:04,014
‫את יודעת, שאני עדיין זוכר‬
‫את החדר שבו זה קרה,‬

534
00:37:04,014 --> 00:37:06,767
‫את... התמונות על הקירות,‬

535
00:37:08,352 --> 00:37:09,561
‫כתמי דיו על השטיח.‬

536
00:37:14,858 --> 00:37:15,943
‫הריח של הבחור...‬

537
00:37:20,698 --> 00:37:24,034
‫ואת יודעת, אני...‬
‫זו הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי למישהו‬

538
00:37:24,034 --> 00:37:25,953
‫אז לא הייתי בטוח איך לייל יגיב.‬

539
00:37:28,789 --> 00:37:30,207
‫אני ממש מצטער.‬

540
00:37:33,711 --> 00:37:35,004
‫אבל אני כאן בשבילך.‬

541
00:37:37,923 --> 00:37:39,591
‫אני יודע מה אתה עובר.‬

542
00:37:40,467 --> 00:37:41,552
‫כן, תודה, אחי.‬

543
00:37:42,052 --> 00:37:45,723
‫ברצינות, גבר. אני... אני פאקינג יודע.‬

544
00:37:52,646 --> 00:37:53,605
‫אריק ואני.‬

545
00:37:57,860 --> 00:37:59,236
‫גם אנחנו עברנו התעללות.‬

546
00:38:04,116 --> 00:38:05,117
‫על ידי אבא שלנו.‬

547
00:38:12,458 --> 00:38:16,378
‫אז לייל התוודה בפניך‬
‫שאבא שלו התעלל בו מינית‬

548
00:38:16,378 --> 00:38:19,173
‫ארבעה חודשים לפני הרציחות?‬

549
00:38:19,173 --> 00:38:23,510
‫כן, זאת אומרת,‬
‫הוא לא נכנס יותר מדי לפרטים.‬

550
00:38:24,386 --> 00:38:27,181
‫אבל הוא סיפר לי‬
‫על המקלחות המפחידות שהם עשו.‬

551
00:38:27,765 --> 00:38:29,141
‫ונשמע שאריק סבל במיוחד.‬

552
00:38:32,436 --> 00:38:36,398
‫אני חושב שמה שהיה קשה במיוחד ללייל‬
‫זה שהוא לא יכול היה להגן על אריק.‬

553
00:38:38,984 --> 00:38:40,235
‫הוא הרגיש אשמה עצומה.‬

554
00:38:42,488 --> 00:38:44,365
‫כאילו שהוא אחראי למה שקרה.‬

555
00:38:45,949 --> 00:38:47,451
‫לייל, יש לי שאלה.‬

556
00:38:47,451 --> 00:38:51,246
‫מה היה כל כך מיוחד בסוף השבוע ההוא?‬

557
00:38:52,247 --> 00:38:55,459
‫למה הרגשתם שחייכם היו בסכנה דווקא אז?‬

558
00:38:56,919 --> 00:39:01,048
‫אריק יכול לספר לך יותר,‬
‫אבל בלילה שבו התעמתי עם אבא שלי,‬

559
00:39:01,048 --> 00:39:04,176
‫אריק חזר הביתה מאוחר,‬
‫ואני כבר הייתי במיטה.‬

560
00:39:04,176 --> 00:39:06,804
‫אריק, קדימה, תפתח את הדלת!‬

561
00:39:06,804 --> 00:39:08,806
‫תן לי להיכנס! אריק!‬

562
00:39:09,390 --> 00:39:11,809
‫אלוהים. תפתח את הדלת, בבקשה!‬

563
00:39:12,393 --> 00:39:14,103
‫תן לי להיכנס.‬

564
00:39:16,814 --> 00:39:21,110
‫אמרתי לך לא לספר לאף אחד!‬
‫-אני יודע, אבא. אני מצטער.‬

565
00:39:21,110 --> 00:39:23,904
‫אמרתי לך לא לספר לאף אחד!‬

566
00:39:24,738 --> 00:39:28,158
‫אתה אשם בזה! אתה הרסת את המשפחה שלנו!‬

567
00:39:28,158 --> 00:39:29,660
‫רד ממני!‬

568
00:39:34,081 --> 00:39:35,040
‫מה קרה לך?‬

569
00:39:36,166 --> 00:39:39,128
‫שום דבר. את לא מבינה.‬
‫-כמובן שאני מבינה.‬

570
00:39:40,754 --> 00:39:42,089
‫אתה חושב שלא ידעתי?‬

571
00:39:44,216 --> 00:39:45,467
‫נראה לך שאני מטומטמת?‬

572
00:39:46,552 --> 00:39:47,594
‫תמיד ידעתי.‬

573
00:39:47,594 --> 00:39:48,804
‫מה את אומרת?‬

574
00:39:49,888 --> 00:39:52,307
‫היה לי חשוב לשמור על המשפחה הזאת מאוחדת!‬

575
00:39:53,100 --> 00:39:55,936
‫ואז הבנו שהיא תהיה בצד של אבא שלי,‬
‫ולא חשוב מה.‬

576
00:39:57,604 --> 00:39:59,481
‫לייל!‬

577
00:39:59,982 --> 00:40:01,191
‫לייל, תפתח את הדלת.‬

578
00:40:02,901 --> 00:40:03,735
‫מה קרה?‬

579
00:40:03,735 --> 00:40:07,448
‫אפילו אחרי כל מה שהוא עשה לה,‬
‫כל הבגידות, זה לא שינה כלום.‬

580
00:40:07,448 --> 00:40:08,824
‫מה לעזאזל? מה?‬

581
00:40:08,824 --> 00:40:11,160
‫היא יודעת. לייל, היא יודעת.‬
‫-מה?‬

582
00:40:11,952 --> 00:40:13,287
‫אין לנו הרבה זמן.‬

583
00:40:17,374 --> 00:40:21,086
‫עד שאמא שלכם תעשה מה? תהרוג אתכם?‬

584
00:40:22,004 --> 00:40:24,006
‫אני לא חושב שאת מבינה את אמא שלי.‬

585
00:40:26,341 --> 00:40:27,634
‫אמא שלי אהבה רובים.‬

586
00:40:28,343 --> 00:40:30,471
‫היו ציפורים שהיא שנאה. חופמים.‬

587
00:40:34,183 --> 00:40:36,560
‫חוץ מזה היא גם רצתה להבריח חסרי בית.‬

588
00:40:36,560 --> 00:40:40,105
‫פעם, היא לקחה איתה את אריק לקנות רובה.‬

589
00:40:40,105 --> 00:40:42,441
‫והוא אמר שהיא אמרה לו...‬

590
00:40:42,441 --> 00:40:43,984
‫אני אהרוג מישהו עם זה.‬

591
00:40:44,651 --> 00:40:48,655
‫הוא חשב שהיא התכוונה לאבא שלנו‬
‫או אולי לחברה שלו.‬

592
00:40:55,287 --> 00:40:57,372
‫זו הדבר הבא שאקנה.‬

593
00:41:00,000 --> 00:41:01,418
‫הוא נכנס לתיק שלי.‬

594
00:41:16,099 --> 00:41:17,935
‫חשבתם שיש לה אקדח?‬

595
00:41:17,935 --> 00:41:19,811
‫עם משתיקול. כן.‬

596
00:41:20,521 --> 00:41:22,064
‫אריק ואני חשבנו ככה.‬

597
00:41:22,064 --> 00:41:25,400
‫אז לקחנו את הכסף‬
‫שאריק שמר בספר "פיטר הארנב", ואנחנו...‬

598
00:41:26,693 --> 00:41:28,028
‫הלכנו לקנות רובי ציד.‬

599
00:41:28,612 --> 00:41:31,406
‫אז זה היה... זה היה ביום שישי?‬

600
00:41:32,407 --> 00:41:36,620
‫כן. כי בשבת, היינו אמורים‬
‫לצאת למסע הדיג הגדול.‬

601
00:41:36,620 --> 00:41:38,789
‫דיג כרישים. רק המשפחה.‬

602
00:41:38,789 --> 00:41:41,500
‫אבל אז קרה משהו שממש הבהיל אותנו.‬

603
00:41:44,169 --> 00:41:46,338
‫השיט מחר נדחה.‬

604
00:41:46,338 --> 00:41:48,590
‫הוא לא ב-11:00 אלא ב-16:00.‬

605
00:41:49,258 --> 00:41:50,133
‫תגיד ללייל.‬

606
00:41:51,718 --> 00:41:54,721
‫כן, משהו בזה ממש הלחיץ אותנו.‬

607
00:41:54,721 --> 00:41:57,140
‫אחרת למה שהם ישנו את השעה?‬

608
00:41:57,140 --> 00:41:59,184
‫אני אומר לך, כדי שכבר יחשיך בחוץ,‬

609
00:41:59,184 --> 00:42:01,645
‫ואז הם יזרקו אותנו מהסירה ויגידו שטבענו!‬

610
00:42:01,645 --> 00:42:04,690
‫אני יודע, כי לא יוצאים‬
‫לדוג כרישים בלילה! נכון?‬

611
00:42:05,274 --> 00:42:06,358
‫היינו ממש נסערים.‬

612
00:42:06,358 --> 00:42:10,028
‫וחשבנו שהכי טוב יהיה‬
‫להסתובב עם המכונית כל אחר הצהריים,‬

613
00:42:10,028 --> 00:42:11,863
‫ולקוות שהם ייסעו בלעדינו.‬

614
00:42:13,323 --> 00:42:15,158
‫שיט! הם עדיין כאן.‬

615
00:42:15,158 --> 00:42:18,495
‫קדימה. הסירה יוצאת. אלוהים, בואו.‬

616
00:42:19,162 --> 00:42:22,624
‫מה נעשה עם הרובים?‬
‫-פשוט נשאיר אותם במכונית שלך.‬

617
00:43:13,175 --> 00:43:14,009
‫זהירות.‬

618
00:43:15,594 --> 00:43:17,262
‫מי מוכן לתפוס כרישים?‬

619
00:43:28,857 --> 00:43:30,317
‫על מה הם מדברים שם?‬

620
00:43:33,153 --> 00:43:35,364
‫רק אל תלך. בוא פשוט נישאר ביחד.‬

621
00:43:36,657 --> 00:43:38,158
‫הם לא יוכלו לפגוע בשנינו.‬

622
00:43:42,287 --> 00:43:43,580
‫אני ממש מצטער, אריק.‬

623
00:43:45,165 --> 00:43:48,710
‫אני מצטער שהרגשת שאתה לא יכול לספר לי.‬

624
00:43:56,176 --> 00:43:57,135
‫ואני מצטער ש...‬

625
00:44:00,180 --> 00:44:01,932
‫אני מצטער שעשיתי לך את זה.‬

626
00:44:03,308 --> 00:44:04,518
‫אני לא יודע למה אני...‬

627
00:44:09,773 --> 00:44:10,857
‫זאת לא אשמתך.‬

628
00:44:20,117 --> 00:44:22,119
‫אז הם רוצים לדוג?‬

629
00:44:22,619 --> 00:44:24,538
‫אני לא יודע. אין לי מושג.‬

630
00:44:27,999 --> 00:44:29,543
‫איזה בזבוז!‬

631
00:44:33,505 --> 00:44:35,424
‫מה אתם עושים? תיכנסו.‬

632
00:44:36,007 --> 00:44:39,344
‫אנחנו נפגשים עם פרי. הוא אוסף אותנו.‬
‫-לא. תיכנסו למכונית.‬

633
00:44:39,344 --> 00:44:42,681
‫לא, אנחנו ננהל שיחה.‬
‫נעשה סדר בכמה דברים. קדימה.‬

634
00:44:43,390 --> 00:44:46,184
‫זה בסדר. תיסעו אתם. אנחנו ניפגש עם פרי.‬

635
00:44:56,486 --> 00:44:58,613
‫ובאותו הרגע החלטנו‬

636
00:44:58,613 --> 00:45:01,825
‫שלעולם לא ניתן להם‬
‫הזדמנות נוספת לפגוע בנו.‬

637
00:45:02,492 --> 00:45:05,036
‫ושלא נרשה להם להפריד בינינו שוב לעולם.‬

638
00:45:07,038 --> 00:45:08,165
‫התכוונתי להגן עליו.‬

639
00:45:09,666 --> 00:45:11,877
‫אתם רוצים קליעי בירדשוט או באקשוט?‬

640
00:45:11,877 --> 00:45:15,672
‫הרתע של בירדשוט חלש יותר,‬
‫אבל הם לא יעצרו מישהו רע.‬

641
00:46:03,845 --> 00:46:09,559
‫- מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז -‬

642
00:47:39,065 --> 00:47:41,943
‫תרגום כתוביות: שלמה ליברמן‬