1
00:00:06,172 --> 00:00:08,049
‫אנחנו מוכנים?‬
‫-כן. חוסם.‬

2
00:00:08,133 --> 00:00:09,759
‫- סדרה תיעודית של NETFLIX -‬

3
00:00:09,843 --> 00:00:13,054
‫אני רוצה לוודא… רגע.‬
‫סליחה, אני רוצה לוודא שאני מקליט.‬

4
00:00:13,138 --> 00:00:14,514
‫טוב, פיליפ. קדימה.‬

5
00:00:15,015 --> 00:00:16,182
‫בדקנו את המיקרופון.‬

6
00:00:16,808 --> 00:00:17,642
‫רגע, מה קרה?‬

7
00:00:18,560 --> 00:00:19,477
‫היי.‬

8
00:00:19,561 --> 00:00:20,895
‫ברצינות? שלום.‬

9
00:00:20,979 --> 00:00:22,480
‫שלום, אחת, שתיים, שלוש, ארבע.‬

10
00:00:22,564 --> 00:00:24,065
‫מוכן לצלם.‬
‫-קדימה.‬

11
00:00:24,149 --> 00:00:25,608
‫מצלמים.‬
‫-מצלמים?‬

12
00:00:25,692 --> 00:00:27,152
‫מצלמה רצה.‬
‫-קדימה.‬

13
00:00:27,235 --> 00:00:28,236
‫- ה"ר -‬

14
00:00:28,319 --> 00:00:31,239
‫שלום.‬
‫-זה בית רוזנטל?‬

15
00:00:31,322 --> 00:00:33,158
‫הגעתי למספר הנכון?‬

16
00:00:33,241 --> 00:00:35,076
‫הו, מזל טוב.‬
‫-היי.‬

17
00:00:35,785 --> 00:00:37,203
‫היי.‬
‫-קפאת.‬

18
00:00:37,287 --> 00:00:38,663
‫באמת?‬
‫-קפאת.‬

19
00:00:38,747 --> 00:00:39,581
‫לא נכון.‬

20
00:00:39,664 --> 00:00:41,916
‫כן, הוא קפוא ולא יכול לדבר.‬

21
00:00:42,000 --> 00:00:43,960
‫אני מדבר. את שומעת אותי?‬

22
00:00:44,044 --> 00:00:47,797
‫אתה לא מסונכרן עם הסאונד, עם התמונה.‬

23
00:00:47,881 --> 00:00:49,632
‫לא, אני לא מסונכרן?‬

24
00:00:49,716 --> 00:00:50,550
‫לא.‬

25
00:00:50,633 --> 00:00:53,636
‫חכו רגע. אנסה להתקשר שוב, בסדר?‬

26
00:00:53,720 --> 00:00:56,139
‫מה?‬
‫-חכו רגע, זה בסדר.‬

27
00:00:57,807 --> 00:00:58,725
‫שלום!‬

28
00:00:59,225 --> 00:01:00,852
‫רגע, אנחנו שומעים אותך?‬

29
00:01:00,935 --> 00:01:02,062
‫אתם שומעים?‬
‫-כן.‬

30
00:01:03,146 --> 00:01:04,564
‫מה אתה עושה, פיליפ?‬

31
00:01:04,647 --> 00:01:07,025
‫אני מנקה אתכם. אמרו שאתם נראים מלוכלכים.‬

32
00:01:07,859 --> 00:01:09,778
‫הוא אומר שזה מסך, לדעתי זה אתם.‬

33
00:01:09,861 --> 00:01:11,112
‫אני לא שומע אותך.‬

34
00:01:12,697 --> 00:01:14,032
‫היי.‬
‫-שלום.‬

35
00:01:14,115 --> 00:01:14,949
‫שלום.‬

36
00:01:15,033 --> 00:01:18,995
‫אימא, הסאונד שלך…‬
‫הסאונד שלך חזק מדי, כי שומעים אותי…‬

37
00:01:19,079 --> 00:01:21,039
‫רגע… לא, השני.‬

38
00:01:21,539 --> 00:01:23,500
‫מקס, אתה תמיד עושה את זה.‬

39
00:01:23,583 --> 00:01:25,502
‫אז ספר לנו על תאילנד.‬

40
00:01:25,585 --> 00:01:28,004
‫בנגקוק היא עיר גדולה ומטורפת,‬

41
00:01:28,088 --> 00:01:30,548
‫עם המון מכוניות ורעש…‬

42
00:01:30,632 --> 00:01:32,884
‫ומדהים… את בסדר?‬

43
00:01:33,885 --> 00:01:35,345
‫כן, אני בסדר. תמשיך.‬

44
00:01:36,137 --> 00:01:37,847
‫את יודעת שאנחנו מצלמים, נכון?‬

45
00:01:41,893 --> 00:01:43,394
‫רגע.‬
‫-רגע.‬

46
00:01:44,354 --> 00:01:46,272
‫לא, זה להוריד… רגע.‬

47
00:01:46,356 --> 00:01:47,232
‫רגע.‬

48
00:01:47,315 --> 00:01:50,568
‫הפכנו להיות מומחים בזה, מה?‬
‫-בסדר.‬

49
00:01:50,652 --> 00:01:51,945
‫- יום נישואין שמח -‬

50
00:01:54,155 --> 00:01:57,158
‫"איש רעב ומאושר‬

51
00:01:57,242 --> 00:02:00,370
‫נוסע לו בים וביבשה‬

52
00:02:01,371 --> 00:02:03,873
‫מנסה הוא להבין‬

53
00:02:03,957 --> 00:02:07,794
‫את אמנות הפסטה, החזיר, העוף והטלה‬

54
00:02:07,877 --> 00:02:09,838
‫הוא ייסע אליכם‬

55
00:02:09,921 --> 00:02:11,589
‫הוא יטוס אליכם‬

56
00:02:11,673 --> 00:02:13,424
‫הוא ישיר בשבילכם‬

57
00:02:13,508 --> 00:02:17,011
‫הוא ירקוד בשבילכם, הוא יצחק איתכם‬

58
00:02:17,095 --> 00:02:18,721
‫והוא יבכה בשבילכם‬

59
00:02:18,805 --> 00:02:21,307
‫והוא מבקש רק דבר אחד בתמורה‬

60
00:02:21,391 --> 00:02:24,102
‫שמישהו יאכיל‬

61
00:02:24,686 --> 00:02:26,729
‫שמישהו‬

62
00:02:27,480 --> 00:02:30,316
‫שמישהו יאכיל את פיל‬

63
00:02:30,400 --> 00:02:33,236
‫שמישהו יאכיל אותו עכשיו"‬

64
00:02:33,319 --> 00:02:36,781
‫- הלן ומקס -‬

65
00:02:38,408 --> 00:02:40,243
‫אתם מוכנים? קדימה.‬

66
00:02:42,662 --> 00:02:44,747
‫היי.‬
‫-היי.‬

67
00:02:45,373 --> 00:02:46,207
‫מה שלומך?‬

68
00:02:47,000 --> 00:02:48,960
‫בסדר. מה שלומך היום?‬

69
00:02:49,043 --> 00:02:52,589
‫טוב, אנשים.‬
‫אני יודע למה אתם באמת צופים בתוכנית.‬

70
00:02:52,672 --> 00:02:56,801
‫כדי לראות את האנשים האלו,‬
‫הכוכבים האמיתיים של "שמישהו יאכיל את פיל".‬

71
00:02:56,885 --> 00:02:58,386
‫נעשה ספיישל…‬

72
00:02:59,345 --> 00:03:01,556
‫פרק מיוחד על הלן ומקס.‬

73
00:03:01,639 --> 00:03:03,600
‫שמעתי. אני כל כך שמחה.‬

74
00:03:03,683 --> 00:03:06,269
‫אתה נהנה בישראל הפעם?‬

75
00:03:06,352 --> 00:03:07,812
‫הפעם אני מת על זה.‬

76
00:03:08,521 --> 00:03:10,356
‫אתם שומעים מה קורה פה? תקשיבו.‬

77
00:03:14,611 --> 00:03:15,612
‫ציפורים?‬

78
00:03:15,695 --> 00:03:17,530
‫תקשיבו.‬

79
00:03:22,035 --> 00:03:23,453
‫לא שמעתי.‬
‫-אני כן.‬

80
00:03:23,536 --> 00:03:26,122
‫מה שמעת?‬
‫-ציפורים.‬

81
00:03:26,706 --> 00:03:29,334
‫אני חייב לשאול, אילו ציפורים יש ליד ביתכם?‬

82
00:03:30,126 --> 00:03:32,003
‫ייתכן שזה מבחוץ.‬

83
00:03:32,086 --> 00:03:34,255
‫זה בהחלט מבחוץ.‬

84
00:03:34,339 --> 00:03:36,132
‫הגונדוליר עבר כאן ושר.‬

85
00:03:36,633 --> 00:03:39,260
‫כלומר, מישהו הולך ברחוב ושר?‬

86
00:03:39,844 --> 00:03:40,762
‫גונדוליר!‬

87
00:03:41,429 --> 00:03:42,764
‫הרחובות הם מים.‬

88
00:03:44,140 --> 00:03:46,726
‫אתה צודק. אני מבין, בסדר.‬
‫-כי אני בוונציה.‬

89
00:03:47,435 --> 00:03:50,438
‫שמעת על הפרוצה שירדה לכביש בוונציה?‬
‫-לא.‬

90
00:03:52,482 --> 00:03:53,316
‫היא טבעה.‬

91
00:03:54,275 --> 00:03:55,109
‫אז…‬

92
00:03:55,193 --> 00:03:58,112
‫אתה מבין למה שניכם כל כך מצחיקים?‬

93
00:03:58,780 --> 00:04:04,244
‫אנו עושים את זה כי הם היו הכי אהובים‬
‫ולדעתי החלק הטוב ביותר בתוכנית.‬

94
00:04:04,327 --> 00:04:07,121
‫אנשים צפו בשטויות שלי רק כדי להגיע אליהם.‬

95
00:04:08,122 --> 00:04:12,168
‫אהבתי לראות אותך רוקד טנגו,‬
‫זה מה שאני אהבתי.‬

96
00:04:12,252 --> 00:04:15,296
‫זה הדבר הכי מפחיד שעשיתי בתוכנית עד כה.‬

97
00:04:15,380 --> 00:04:16,965
‫נראית נהדר.‬

98
00:04:17,465 --> 00:04:21,552
‫כן, אבל רקדת בצורה קצת מגושמת.‬

99
00:04:21,636 --> 00:04:24,264
‫לא נכון.‬

100
00:04:25,098 --> 00:04:29,269
‫תיצמד למה שאתה עושה הכי טוב.‬
‫הפטפוטים שלך, כישרון הפטפוט.‬

101
00:04:30,895 --> 00:04:33,231
‫תשכח מהריקודים.‬
‫-לא, אל תשכח מזה.‬

102
00:04:33,314 --> 00:04:36,067
‫היית מצוין. אני לא מסכימה איתו.‬

103
00:04:36,150 --> 00:04:38,653
‫בסדר. כי היא לא רקדנית טובה.‬

104
00:04:40,613 --> 00:04:42,991
‫בכל מקרה…‬
‫-בכל מקרה, אתה נהנה?‬

105
00:04:43,074 --> 00:04:44,117
‫כבר לא.‬

106
00:04:45,034 --> 00:04:46,202
‫הפכים נמשכים.‬

107
00:04:46,286 --> 00:04:49,872
‫אהבתי לראות איך הם היו הפכים גמורים,‬

108
00:04:49,956 --> 00:04:51,332
‫אבל היה כאילו…‬

109
00:04:52,166 --> 00:04:55,128
‫הלן תמיד צחקה על כל הדברים האלו.‬

110
00:04:55,211 --> 00:04:57,380
‫אנחנו מתקשרים. זה חצי־חצי.‬

111
00:04:58,172 --> 00:05:00,091
‫היא רק מדברת, אני רק מקשיב.‬

112
00:05:00,174 --> 00:05:01,551
‫כן, לא. בדיוק.‬

113
00:05:01,634 --> 00:05:03,428
‫אל תאמינו לו. הוא לא מקשיב.‬

114
00:05:05,388 --> 00:05:08,558
‫לא ידעתי אם הם מנסים להצחיק,‬

115
00:05:08,641 --> 00:05:10,935
‫או שהם היו קורעים כל הזמן.‬

116
00:05:11,019 --> 00:05:11,853
‫גם וגם.‬

117
00:05:12,437 --> 00:05:14,480
‫אימא שלי לא כל כך ניסתה,‬

118
00:05:14,564 --> 00:05:17,108
‫ואבא שלי ניסה והצליח‬

119
00:05:17,191 --> 00:05:20,278
‫ולפעמים נכשל ולפעמים לא הבין.‬

120
00:05:20,361 --> 00:05:21,195
‫כן.‬

121
00:05:21,279 --> 00:05:22,196
‫כל הדברים האלו.‬

122
00:05:22,905 --> 00:05:25,908
‫אבא, אתה יכול להדליק את האורות מעל המיטה?‬

123
00:05:26,492 --> 00:05:29,120
‫הם רוצים אורות קטנים מאחוריכם.‬

124
00:05:30,288 --> 00:05:32,749
‫אבא נמצא בסביבתו הטבעית.‬

125
00:05:32,832 --> 00:05:34,625
‫הינה הוא. תראו…‬

126
00:05:36,127 --> 00:05:36,961
‫זה…‬

127
00:05:41,549 --> 00:05:42,508
‫מה כל כך מצחיק?‬

128
00:05:42,592 --> 00:05:44,218
‫רק שהיא זזה הצידה.‬

129
00:05:44,802 --> 00:05:46,804
‫עכשיו צריך להזיז אותה בחזרה. יופי.‬

130
00:05:47,430 --> 00:05:48,514
‫גם את השנייה?‬

131
00:05:48,598 --> 00:05:50,266
‫כן, למה לא? שיהיה שווה.‬

132
00:05:52,727 --> 00:05:55,188
‫זו הסיבה שבגללה רציתי לעשות את כל זה,‬

133
00:05:55,271 --> 00:05:58,191
‫כי סוף־סוף אוכל לשאול את ריצ'רד עכשיו…‬

134
00:05:59,650 --> 00:06:01,277
‫למה הרגת את ההורים שלנו?‬

135
00:06:09,243 --> 00:06:12,914
‫אבא שלנו נולד בשם מקס הורסט רוזנטל…‬

136
00:06:13,539 --> 00:06:17,710
‫ב-1926 בברלין, גרמניה.‬

137
00:06:17,794 --> 00:06:21,172
‫ואימא שלנו, הלן רות אורבך,‬

138
00:06:21,255 --> 00:06:24,342
‫נולדה בהמבורג, גרמניה…‬

139
00:06:25,176 --> 00:06:27,136
‫בשנת 1933.‬

140
00:06:27,220 --> 00:06:33,267
‫עכשיו, אבא שלי והמשפחה שלו‬
‫היו שם בעת "קריסטלנאכט".‬

141
00:06:33,351 --> 00:06:34,936
‫זה נקרא "ליל הבדולח",‬

142
00:06:35,019 --> 00:06:38,981
‫כשהנאצים עברו ברחובות,‬
‫ניפצו חנויות של יהודים‬

143
00:06:39,065 --> 00:06:41,317
‫והרביצו לכל מי שהם יכלו למצוא.‬

144
00:06:41,943 --> 00:06:44,028
‫אז הם נאלצו להתחבא בדירה שלהם.‬

145
00:06:44,112 --> 00:06:49,325
‫זה נס שהם הצליחו לברוח‬
‫מגרמניה מיד לאחר מכן.‬

146
00:06:50,493 --> 00:06:53,413
‫לאימא שלי היה פחות מזל.‬

147
00:06:54,038 --> 00:06:56,332
‫היא ואימה נתפסו בידי הנאצים,‬

148
00:06:56,416 --> 00:06:59,961
‫והן נשלחו למחנה ריכוז בצרפת.‬

149
00:07:01,379 --> 00:07:04,340
‫הם הופרדו מאביה של אימי,‬

150
00:07:04,424 --> 00:07:06,801
‫פיליפ אורבך, שנקראתי על שמו.‬

151
00:07:07,343 --> 00:07:10,972
‫ואחרי המלחמה, הם כמובן שרדו.‬

152
00:07:11,055 --> 00:07:12,890
‫הן כתבו לפיליפ אורבך ואמרו…‬

153
00:07:12,974 --> 00:07:17,061
‫"היי, בואו נעבור לאמריקה,‬
‫יש לנו קרובי משפחה באמריקה."‬

154
00:07:17,145 --> 00:07:22,233
‫ופיליפ אורבך אמר שיש לו עבודה בגרמניה,‬

155
00:07:22,316 --> 00:07:24,527
‫ולא רצה לעזוב.‬

156
00:07:24,610 --> 00:07:27,280
‫הוא התחיל את מה שנקרא "תוכנית הפיצויים",‬

157
00:07:27,363 --> 00:07:32,743
‫שמעבירה ליהודים תשלום חודשי‬

158
00:07:32,827 --> 00:07:35,246
‫אם העסקים שלהם נגנבו מהנאצים,‬

159
00:07:35,329 --> 00:07:36,539
‫עד היום.‬

160
00:07:37,165 --> 00:07:39,125
‫אז אימי גדלה בלי אבא שלה.‬

161
00:07:40,168 --> 00:07:42,962
‫אז מרתה ובתה הקטנה הלן,‬

162
00:07:43,045 --> 00:07:45,214
‫הפליגו בספינה לאמריקה.‬

163
00:07:45,298 --> 00:07:47,216
‫והספינה לא הורשתה לעגון,‬

164
00:07:47,300 --> 00:07:48,759
‫אז הן הפליגו לקובה.‬

165
00:07:49,343 --> 00:07:51,762
‫כשהן סוף־סוף הגיעו לניו יורק,‬

166
00:07:51,846 --> 00:07:53,139
‫בוושינגטון הייטס,‬

167
00:07:53,222 --> 00:07:55,516
‫שם התיישבו הרבה מיהודי גרמניה…‬

168
00:07:55,600 --> 00:07:59,395
‫רבים מיהודי גרמניה‬
‫התיישבו בוושינגטון הייטס,‬

169
00:07:59,479 --> 00:08:01,689
‫שכינו אותה "פרנקפורט על ההדסון".‬

170
00:08:02,565 --> 00:08:05,568
‫אבא שלי היה בן 13 כשהוא היגר.‬

171
00:08:06,068 --> 00:08:09,113
‫והוא לא דיבר אנגלית.‬

172
00:08:09,197 --> 00:08:11,824
‫ובר המצווה שלו התקרבה.‬

173
00:08:11,908 --> 00:08:15,578
‫לא רק שהוא נאלץ ללמוד את ההפטרה שלו,‬

174
00:08:15,661 --> 00:08:16,996
‫הוא נאלץ ללמוד אנגלית.‬

175
00:08:17,079 --> 00:08:19,332
‫תאכלו, גבירותיי. מי צריכה בייגל?‬

176
00:08:19,916 --> 00:08:21,959
‫אז בגלל שייתכן שהיית שם…‬

177
00:08:22,752 --> 00:08:24,212
‫מתי מקס והלן נפגשו?‬

178
00:08:24,921 --> 00:08:29,884
‫היה מועדון לילה בניו ג'רזי. את זוכרת אותו?‬

179
00:08:29,967 --> 00:08:32,136
‫לא.‬
‫-משהו "ריביירה".‬

180
00:08:32,220 --> 00:08:33,721
‫והוא סיפר בדיחות.‬

181
00:08:34,430 --> 00:08:36,516
‫הוא היה סטנדאפיסט.‬

182
00:08:36,599 --> 00:08:39,727
‫כלומר, חובבן, אבל הוא סיפר בדיחות.‬

183
00:08:39,810 --> 00:08:42,438
‫תמיד אמרתי לו שהוא צריך להיות בקאטסקילס.‬

184
00:08:42,522 --> 00:08:46,901
‫הוא היה צריך להיות אחד מהם.‬
‫-כי היה לו חוש הומור יוצא דופן.‬

185
00:08:46,984 --> 00:08:50,696
‫הוא היה נהדר.‬
‫-זה לא היה הומור נועז ובוטה,‬

186
00:08:50,780 --> 00:08:52,532
‫זה היה הומור עדין מאוד.‬
‫-עדין.‬

187
00:08:52,615 --> 00:08:53,616
‫הוא הצחיק אותה.‬

188
00:08:53,699 --> 00:08:55,284
‫הוא תמיד הצחיק אותה.‬

189
00:08:55,368 --> 00:08:57,828
‫אפילו כשהם התווכחו הוא הצחיק אותה.‬

190
00:08:57,912 --> 00:08:59,622
‫אנו צעקנו או צחקנו.‬

191
00:09:01,999 --> 00:09:02,959
‫זה נכון.‬

192
00:09:03,042 --> 00:09:04,585
‫אתם שומעים אותי טוב?‬

193
00:09:05,419 --> 00:09:06,462
‫זה היה חזק מדי.‬

194
00:09:07,505 --> 00:09:09,674
‫בסדר.‬
‫-אל תגביר יותר מדי.‬

195
00:09:10,675 --> 00:09:13,427
‫בסדר, איך זה עכשיו?‬
‫-אבא, יש לך את הדבר ההוא?‬

196
00:09:14,554 --> 00:09:16,514
‫לא.‬
‫-הוא אף פעם לא שם אותו.‬

197
00:09:16,597 --> 00:09:19,600
‫אולי תשים אותו ולא נצטרך להגביר יותר מדי?‬

198
00:09:20,434 --> 00:09:22,019
‫שים את מכשיר השמיעה שלך.‬

199
00:09:23,062 --> 00:09:25,314
‫שים אותו.‬
‫-לוקח זמן רב מדי לסדר אותו.‬

200
00:09:26,357 --> 00:09:27,942
‫טוב, אז לא תשמע אותי.‬

201
00:09:28,526 --> 00:09:29,443
‫בסדר.‬

202
00:09:29,527 --> 00:09:32,446
‫אתה יודע מה יהיה טוב?‬
‫במקום לשים מכשיר שמיעה,‬

203
00:09:32,530 --> 00:09:34,365
‫פשוט תגיד "מה" הרבה.‬

204
00:09:35,116 --> 00:09:37,243
‫תפסיק.‬
‫-מה יש לזה?‬

205
00:09:40,162 --> 00:09:45,459
‫אנחנו כאן,‬
‫עם ארבעת האנשים שהוריי אהבו יותר ממני.‬

206
00:09:46,711 --> 00:09:47,545
‫נתחיל ב…‬

207
00:09:48,588 --> 00:09:51,549
‫הדבר הכי גרוע שקרה לי בגיל חמש, ריצ'רד.‬

208
00:09:53,509 --> 00:09:56,596
‫שוקו חם?‬
‫בחיי, אתה מתפנק.‬

209
00:09:56,679 --> 00:09:58,598
‫כן, אני מפונק מאוד.‬

210
00:09:58,681 --> 00:10:00,683
‫אולי תיתן קצת לריצ'רד?‬

211
00:10:01,726 --> 00:10:05,563
‫לתת קצת לריצ'רד?‬
‫למה אני לא יכול ליהנות ממשהו לחמש דקות?‬

212
00:10:06,939 --> 00:10:08,566
‫למה אני צריך לתת לו משהו?‬

213
00:10:09,233 --> 00:10:10,901
‫תאכל את זה ותן לו את השאר.‬

214
00:10:10,985 --> 00:10:11,819
‫בסדר.‬

215
00:10:12,945 --> 00:10:13,904
‫בוא הנה, ריצ'רד.‬

216
00:10:17,116 --> 00:10:18,367
‫הינה הוא.‬
‫-שלום.‬

217
00:10:18,451 --> 00:10:19,452
‫הבן המועדף עליכם.‬

218
00:10:21,412 --> 00:10:22,330
‫זה מספיק!‬

219
00:10:22,413 --> 00:10:24,415
‫לא, קדימה. זה טעים. קח עוד.‬

220
00:10:25,583 --> 00:10:30,296
‫כשהם הביאו את ריצ'רד הביתה,‬
‫זה היה סוף האור שלי על כדור הארץ.‬

221
00:10:30,880 --> 00:10:34,175
‫יש סרטונים ביתיים, אגב,‬
‫שבהם אתה מנסה לחנוק אותי למוות.‬

222
00:10:35,426 --> 00:10:36,260
‫זה בסדר.‬

223
00:10:37,970 --> 00:10:41,766
‫אבל הייתה לנו ילדות די נחמדה למרות זאת.‬

224
00:10:43,476 --> 00:10:47,104
‫אז הכרתי את ההורים שלך כשהייתי בת 13.‬

225
00:10:47,188 --> 00:10:49,690
‫אני בוודאי לא זוכר.‬
‫-כן, היית קטן.‬

226
00:10:49,774 --> 00:10:51,776
‫אז נשארת איתנו בדירה?‬

227
00:10:51,859 --> 00:10:54,445
‫בניו יורק? בברונקס?‬
‫-כן.‬

228
00:10:54,528 --> 00:10:59,909
‫אימא שלך פשוט חיבבה אותי‬
‫כשהייתי ילדה מביכה ואומללה בת 13.‬

229
00:10:59,992 --> 00:11:02,620
‫היא הבינה שאני צריכה חברה.‬

230
00:11:02,703 --> 00:11:04,538
‫כמובן. היא אהבה אותך מיד.‬

231
00:11:04,622 --> 00:11:06,457
‫ואני חושב שהעניין השני הוא…‬

232
00:11:07,333 --> 00:11:09,001
‫מבלי לפגוע בך…‬

233
00:11:09,085 --> 00:11:11,545
‫היא ממש שנאה שיש לה בנים.‬

234
00:11:14,590 --> 00:11:16,926
‫כן.‬
‫-האדם הבא שהם פגשו…‬

235
00:11:17,760 --> 00:11:19,470
‫הייתה… מוניקה?‬

236
00:11:20,221 --> 00:11:21,305
‫כן?‬
‫-כן.‬

237
00:11:21,389 --> 00:11:23,974
‫הם מיד התייחסו אליה כמו לבתם.‬

238
00:11:24,558 --> 00:11:27,228
‫ואז קארן, שהם מיד התייחסו אליה כמו לבתם.‬

239
00:11:27,311 --> 00:11:30,481
‫כעת היו להם שתי בנות שהם אהבו הרבה יותר…‬

240
00:11:30,981 --> 00:11:32,316
‫מריצ'רד או ממני.‬

241
00:11:33,359 --> 00:11:35,611
‫ואז החיפושית החמישית…‬

242
00:11:36,946 --> 00:11:40,574
‫איזבליטה, שגם אליה הם התייחסו כמו לבתם.‬

243
00:11:40,658 --> 00:11:43,494
‫איזבליטה הגיעה כדי לטפל באימא שלי,‬

244
00:11:43,577 --> 00:11:46,038
‫ואז נשארת וטיפלת גם באבא.‬

245
00:11:46,122 --> 00:11:48,082
‫כן.‬
‫-ושניהם אהבו אותך מאוד.‬

246
00:11:48,165 --> 00:11:49,417
‫מאוד.‬

247
00:11:49,500 --> 00:11:50,584
‫עדיין לא התרגלתי.‬

248
00:11:52,461 --> 00:11:54,171
‫אני חיה עם הזיכרונות שלהם.‬

249
00:11:55,089 --> 00:11:56,257
‫כן. מדי יום.‬

250
00:11:56,340 --> 00:11:57,633
‫כן. גם אנחנו.‬
‫-כן.‬

251
00:11:58,509 --> 00:11:59,885
‫אז הם אהבו אותנו…‬

252
00:12:01,220 --> 00:12:02,972
‫למרות שהיינו ילדים נוראים.‬

253
00:12:03,889 --> 00:12:05,433
‫הם היו מאוד מתוקים כלפינו,‬

254
00:12:05,516 --> 00:12:08,352
‫ותמכו מאוד בכל מה שרצינו לעשות.‬

255
00:12:08,436 --> 00:12:13,107
‫הערכים היו אמנות, תרבות, חינוך ואדיבות.‬

256
00:12:13,691 --> 00:12:14,525
‫ו…‬

257
00:12:15,192 --> 00:12:17,111
‫זה לא מגיע משום מקום.‬

258
00:12:17,945 --> 00:12:20,698
‫אבל כשזה מגיע מהמקום שממנו הם באו,‬

259
00:12:20,781 --> 00:12:22,783
‫והשנאה שהם סבלו,‬

260
00:12:22,867 --> 00:12:25,828
‫העובדה שהם יצאו ככה, זה…‬

261
00:12:27,121 --> 00:12:29,832
‫משהו שלנצח אהיה אסיר תודה עליו.‬

262
00:12:31,208 --> 00:12:33,419
‫ו… אקשן!‬

263
00:12:33,502 --> 00:12:34,336
‫הינה הם.‬

264
00:12:34,420 --> 00:12:36,213
‫התפקיד שלי היה ליצור משפחה.‬

265
00:12:36,297 --> 00:12:38,549
‫זה האיש שמנהל את התוכנית, פיל רוזנטל!‬

266
00:12:38,632 --> 00:12:40,050
‫- כולם אוהבים את ריימונד -‬

267
00:12:40,134 --> 00:12:44,889
‫ההורים שלי השפיעו עליי מאוד בכל היבט בחיי.‬

268
00:12:45,848 --> 00:12:50,102
‫עד כדי כך שכשהגיע הזמן‬
‫לכתוב הורים לתוכנית הטלוויזיה שלי,‬

269
00:12:50,186 --> 00:12:53,856
‫תנחשו על מי הם היו מבוססים במידת מה?‬

270
00:12:54,607 --> 00:12:56,901
‫הסיטואציות היו די אמיתיות,‬

271
00:12:56,984 --> 00:12:59,987
‫אבל כמה מתכונות האופי לא היו כאלו.‬

272
00:13:00,070 --> 00:13:02,031
‫במילים אחרות, זה היה מוגזם.‬

273
00:13:02,114 --> 00:13:04,033
‫מה אתה חושב שאנחנו, מוגבלים?‬

274
00:13:04,742 --> 00:13:06,786
‫אנחנו לא יכולים לקנות פירות בעצמנו?‬

275
00:13:07,828 --> 00:13:09,455
‫אין ספק שהם מצחיקים.‬
‫-כן.‬

276
00:13:09,538 --> 00:13:12,374
‫ראינו את זה בסרט בפעם הראשונה,‬

277
00:13:12,458 --> 00:13:15,961
‫כשהתקשרנו אליהם מרוסיה בטעות‬
‫כשעשינו גרסה של "ריימונד".‬

278
00:13:16,504 --> 00:13:20,466
‫והם ענו, במזל גדול הם היו ערים.‬
‫-כן.‬

279
00:13:20,549 --> 00:13:22,551
‫והם ענו לסקייפ.‬

280
00:13:23,177 --> 00:13:24,011
‫הלו?‬

281
00:13:24,678 --> 00:13:26,222
‫שלום, אתם רואים אותנו?‬

282
00:13:28,015 --> 00:13:30,059
‫הינה זה, בסדר.‬
‫-היי.‬

283
00:13:30,142 --> 00:13:31,352
‫בסדר.‬

284
00:13:31,435 --> 00:13:33,896
‫אלו ולדימיר ולודמילה.‬

285
00:13:33,979 --> 00:13:35,898
‫אלו מקס והלן.‬
‫-ולדימיר ולודמילה?‬

286
00:13:35,981 --> 00:13:37,733
‫מקס והלן.‬
‫-שלום.‬

287
00:13:37,817 --> 00:13:39,568
‫הטכנולוגיה הזאת מדהימה.‬

288
00:13:40,444 --> 00:13:44,865
‫ואז אבא שלי לוחץ על הכפתור הלא נכון‬
‫והם חושבים שאנו לא רואים אותם.‬

289
00:13:44,949 --> 00:13:47,660
‫ידעתי. מקס, אמרתי…‬

290
00:13:47,743 --> 00:13:48,577
‫אוי.‬

291
00:13:51,121 --> 00:13:54,041
‫את בסדר?‬
‫-אמרתי לך שלא לגעת בשום דבר.‬

292
00:13:56,710 --> 00:13:58,212
‫בגלל זה יש לנו תוכנית.‬

293
00:13:58,295 --> 00:14:01,382
‫בגלל זה אני כאן אתכם במוסקבה.‬

294
00:14:01,465 --> 00:14:04,635
‫בגלל הדבר הזה.‬
‫-ככה זה במשפחה שלנו.‬

295
00:14:05,427 --> 00:14:08,055
‫כשרואים את אימא שלי משתמשת בסקייפ…‬
‫-המצח.‬

296
00:14:08,138 --> 00:14:11,225
‫זה יצא כמו "טוטסי".‬

297
00:14:11,308 --> 00:14:13,477
‫כאילו, צחוקים ענקיים.‬
‫-צחוקים ענקיים.‬

298
00:14:13,561 --> 00:14:15,145
‫אני חושבת שזה מעניין מאוד.‬

299
00:14:15,229 --> 00:14:18,649
‫תמיד התעניינתי ב…‬
‫-את לא צריכה להתקרב כל כך, אימא.‬

300
00:14:18,732 --> 00:14:20,526
‫…ספרות רוסית.‬

301
00:14:20,609 --> 00:14:23,445
‫אתם יודעים, אופרה. אתם אוהבים אופרה?‬

302
00:14:24,363 --> 00:14:27,408
‫הם לעולם לא יפטרו ממנה.‬
‫-…במוסקבה במשך שלושה ימים.‬

303
00:14:28,075 --> 00:14:29,535
‫זה יימשך כל הלילה.‬

304
00:14:29,618 --> 00:14:31,495
‫…בתקופה שבה זה היה מקסים.‬

305
00:14:31,996 --> 00:14:34,540
‫אגב, מעניין אתכם מה שלומי?‬

306
00:14:35,374 --> 00:14:39,044
‫היה ביניהם חיבור מיידי ולא שכחתי את זה.‬

307
00:14:39,128 --> 00:14:41,338
‫כשעשינו את תוכנית הטיולים,‬

308
00:14:41,422 --> 00:14:45,092
‫חשבתי, "זו המקבילה‬
‫המודרנית לגלויה, להתקשר…‬

309
00:14:45,718 --> 00:14:49,013
‫להורים שלך", נכון?‬
‫להראות איפה אתה, לספר על המקום.‬

310
00:14:49,096 --> 00:14:52,850
‫וגם, משום שאני מגיע מעולם הסיטקום,‬

311
00:14:52,933 --> 00:14:56,437
‫דמויות חוזרות ומצחיקות.‬
‫אתה רוצה אנשים מצחיקים.‬

312
00:14:56,520 --> 00:15:00,149
‫הם היו הכי מצחיקים באופן הטבעי ביותר.‬

313
00:15:00,232 --> 00:15:02,568
‫ריץ' אמר, "כן, אנו מצלמים את ההורים."‬

314
00:15:02,651 --> 00:15:04,320
‫בכל פעם לאחר מכן הוא אמר…‬

315
00:15:05,029 --> 00:15:06,363
‫"הם מספקים את הסחורה."‬

316
00:15:06,864 --> 00:15:08,532
‫הם תמיד מספקים את הסחורה.‬

317
00:15:08,616 --> 00:15:09,783
‫בכל פעם.‬
‫-תמיד מצחיק.‬

318
00:15:09,867 --> 00:15:11,535
‫מה תעשו לכבוד יום ההולדת?‬

319
00:15:13,120 --> 00:15:14,997
‫אנחנו יוצאים ל…‬
‫-כן.‬

320
00:15:15,497 --> 00:15:17,041
‫ל"מריבל".‬

321
00:15:17,124 --> 00:15:18,834
‫היינו שם ביום הנישואין שלכם.‬

322
00:15:19,627 --> 00:15:22,504
‫כן, כבר יותר מ-60 שנה.‬

323
00:15:22,588 --> 00:15:23,631
‫נכון.‬
‫-מה?‬

324
00:15:24,882 --> 00:15:26,091
‫יום הנישואין שלנו.‬

325
00:15:26,175 --> 00:15:27,343
‫אה, טוב.‬

326
00:15:30,721 --> 00:15:31,555
‫מושלם.‬

327
00:15:32,389 --> 00:15:34,516
‫אראה לך את מזג האוויר בחוץ.‬

328
00:15:34,600 --> 00:15:35,559
‫רק שנייה.‬

329
00:15:37,186 --> 00:15:38,270
‫מקס, אתה…‬

330
00:15:39,104 --> 00:15:39,939
‫מה אתה עושה?‬

331
00:15:43,233 --> 00:15:44,276
‫אתה רואה?‬

332
00:15:44,360 --> 00:15:45,277
‫כן.‬

333
00:15:45,361 --> 00:15:46,904
‫זה נפלא.‬
‫-מעונן מאוד.‬

334
00:15:47,988 --> 00:15:50,115
‫כולם רואים את הנוף מצוין.‬

335
00:15:50,699 --> 00:15:51,659
‫תודה.‬

336
00:15:51,742 --> 00:15:54,495
‫כדאי שנראה את זה מעכשיו כשנתקשר אליכם.‬

337
00:15:54,578 --> 00:15:55,412
‫מה?‬

338
00:15:56,080 --> 00:15:58,207
‫במקום להסתכל עליכם פשוט נסתכל על זה.‬

339
00:15:58,791 --> 00:15:59,917
‫זה לא יותר נחמד?‬

340
00:16:02,127 --> 00:16:03,629
‫אראה לכם מה אני אוכל.‬

341
00:16:05,339 --> 00:16:06,173
‫מה זה?‬

342
00:16:06,674 --> 00:16:08,175
‫סרדינים.‬
‫-סרדינים.‬

343
00:16:09,009 --> 00:16:11,011
‫כי אתם דואגים שאני לא אוכל מספיק.‬

344
00:16:11,845 --> 00:16:12,680
‫נכון?‬

345
00:16:13,263 --> 00:16:15,057
‫כן, זה ממש מדאיג אותי.‬

346
00:16:15,808 --> 00:16:17,476
‫אני רואה את כל האוכל הזה,‬

347
00:16:17,559 --> 00:16:19,645
‫מה אתה חושב שאימך הייתה אומרת?‬

348
00:16:19,728 --> 00:16:20,562
‫אני יודע.‬

349
00:16:20,646 --> 00:16:22,147
‫"אתה צריך את כל זה?"‬
‫-"יותר מדי."‬

350
00:16:22,231 --> 00:16:26,694
‫"יותר מדי", זה קודם כל.‬
‫אי אפשר ליהנות, כי זה יותר מדי. ו…‬

351
00:16:27,611 --> 00:16:29,279
‫"לא נאכל בחוץ השבוע."‬

352
00:16:30,239 --> 00:16:32,116
‫"יהיו לנו המון שאריות."‬

353
00:16:32,199 --> 00:16:33,867
‫אימא, את יודעת מה היית אוהבת?‬

354
00:16:33,951 --> 00:16:34,868
‫את הפירות.‬

355
00:16:35,995 --> 00:16:38,789
‫אולי הפירות הטובים בעולם.‬
‫אראה לך משהו שלא ראית.‬

356
00:16:40,082 --> 00:16:41,125
‫ראית כזה פעם?‬

357
00:16:42,793 --> 00:16:43,627
‫כן.‬

358
00:16:46,880 --> 00:16:48,549
‫אז תגידי לי מה זה, אימא.‬

359
00:16:48,632 --> 00:16:51,385
‫זה פרי ואתה פותח אותו.‬

360
00:16:52,136 --> 00:16:53,429
‫את גאונה.‬

361
00:16:54,179 --> 00:16:58,892
‫אני זוכרת קיץ שבו גרתי איתם,‬
‫עבדתי ב"מדי מארט",‬

362
00:16:58,976 --> 00:17:03,188
‫ונאלצתי לתפור את המדים שלי, או משהו.‬

363
00:17:03,272 --> 00:17:09,820
‫אביך ראה את טכניקת התפירה שלי ופשוט נגעל.‬

364
00:17:09,903 --> 00:17:10,946
‫הוא תפס שליטה.‬

365
00:17:11,030 --> 00:17:13,032
‫הוא הראה לי איך לעשות את זה טוב יותר.‬

366
00:17:13,115 --> 00:17:15,242
‫הוא היה חייט טוב.‬
‫-נכון.‬

367
00:17:15,325 --> 00:17:18,328
‫והוא היה האדם הנקי והמסודר ביותר שפגשתי.‬

368
00:17:19,455 --> 00:17:21,832
‫אין לנו זיכרון כזה.‬
‫-כן.‬

369
00:17:21,915 --> 00:17:22,750
‫אבל זה מצחיק.‬

370
00:17:22,833 --> 00:17:26,920
‫המרתף שלכם, עם דוד המים החמים…‬
‫-הוא שמר עליו…‬

371
00:17:27,004 --> 00:17:30,424
‫הוא היה נקי יותר מכל חדר בביתי.‬
‫-את יודעת למה?‬

372
00:17:30,507 --> 00:17:31,925
‫למה?‬
‫-אף אחד לא ירד לשם.‬

373
00:17:32,009 --> 00:17:33,427
‫אף אחד… לא היה כלום…‬

374
00:17:35,054 --> 00:17:37,681
‫היה לו ארגז כלי עבודה.‬
‫-כן.‬

375
00:17:37,765 --> 00:17:39,600
‫אף אחד לא תיקן, לא עשינו כלום.‬

376
00:17:39,683 --> 00:17:42,603
‫זה לא התלכלך.‬
‫-זה לא התלכלך כי לא השתמשו בו.‬

377
00:17:42,686 --> 00:17:46,023
‫כמו הסירים והמחבתות של אימי.‬
‫-לא הבנתי את זה… תפסיק.‬

378
00:17:46,732 --> 00:17:49,568
‫לפרוטוקול, אימא שלך הייתה בשלנית טובה.‬

379
00:17:50,069 --> 00:17:52,529
‫אל תהרסי לי את השטיק, זה כל מה שיש לי.‬

380
00:17:52,613 --> 00:17:54,406
‫היא הייתה בשלנית טובה.‬
‫-נחמד.‬

381
00:17:54,990 --> 00:17:58,160
‫אני חושבת שזו הגאולה שלך, הלן.‬

382
00:17:58,243 --> 00:18:01,622
‫תמיד אהבתי את הבישולים של החותנת שלי.‬

383
00:18:01,705 --> 00:18:03,332
‫תודה, מוניקה.‬

384
00:18:03,415 --> 00:18:07,419
‫כשאכלתי חלק זוועתי מפרה בטאקו אתמול,‬

385
00:18:07,503 --> 00:18:10,005
‫אמרתי, "אני מתגעגע לבישולים של אימא שלי."‬

386
00:18:14,259 --> 00:18:16,303
‫אתה צריך להתבייש בעצמך.‬

387
00:18:18,305 --> 00:18:21,642
‫הם תמיד התלוננו על הבישולים שלה, נכון?‬
‫ולא אהבנו את הבישולים שלה?‬

388
00:18:21,725 --> 00:18:24,311
‫כן.‬
‫-המרקים שלה, הכול היה מצוין.‬

389
00:18:24,394 --> 00:18:27,064
‫אבל הם תמיד התלוננו, תמיד אמרו שזה נורא.‬

390
00:18:27,147 --> 00:18:30,067
‫אני צוחק על הבישולים של אימא שלי,‬
‫תמיד עשיתי את זה.‬

391
00:18:30,150 --> 00:18:32,236
‫זה הגיע ל"ריימונד". זה חלק מהשטיק.‬

392
00:18:32,736 --> 00:18:36,365
‫יש מנה שהיא עושה אותה מצוין.‬

393
00:18:36,949 --> 00:18:37,950
‫מרק עם קניידלך.‬

394
00:18:38,575 --> 00:18:39,409
‫אני אעשה זאת.‬

395
00:18:39,493 --> 00:18:43,622
‫מקס, אני השפית. לא היה לך שום קשר לזה.‬

396
00:18:43,705 --> 00:18:45,707
‫נכון. עשית הכול בעצמך?‬
‫-כן.‬

397
00:18:45,791 --> 00:18:47,876
‫הכנת את המרק ואת הקניידלך.‬

398
00:18:47,960 --> 00:18:49,837
‫כן. בלי עזרה.‬
‫-נכון?‬

399
00:18:49,920 --> 00:18:51,505
‫של מי המתכון הזה?‬

400
00:18:52,005 --> 00:18:52,840
‫שלי.‬

401
00:18:52,923 --> 00:18:55,384
‫לא למדת אותו מאימא שלך?‬

402
00:18:55,884 --> 00:18:57,010
‫לא.‬
‫-לא?‬

403
00:18:57,094 --> 00:19:01,098
‫לא.‬
‫-זה לא משהו נחמד שעובר מדור לדור?‬

404
00:19:01,181 --> 00:19:03,267
‫לא.‬
‫-כן, את יכולה להגיד, אז תגידי.‬

405
00:19:03,350 --> 00:19:05,477
‫מה זה משנה? זה נשמע יותר טוב.‬

406
00:19:07,437 --> 00:19:11,150
‫תמיד חשבתי שזו המנה הכי טובה שלך.‬

407
00:19:11,233 --> 00:19:12,192
‫נכון.‬

408
00:19:12,276 --> 00:19:13,235
‫לא.‬
‫-את לא חושבת?‬

409
00:19:13,318 --> 00:19:14,987
‫אין לך תחרות.‬

410
00:19:15,070 --> 00:19:16,071
‫אני אטעם.‬

411
00:19:18,448 --> 00:19:19,283
‫כן.‬

412
00:19:20,492 --> 00:19:21,702
‫מה זה אומר, "כן"?‬

413
00:19:22,286 --> 00:19:23,120
‫אהבתי.‬

414
00:19:23,745 --> 00:19:25,873
‫זה מצוין, אבל…‬
‫-אבל מה?‬

415
00:19:25,956 --> 00:19:28,458
‫ייתכן שאני משוחד, אני צריך חוות דעת שנייה.‬

416
00:19:29,168 --> 00:19:30,002
‫רגע.‬

417
00:19:30,878 --> 00:19:31,879
‫מה זה?‬

418
00:19:31,962 --> 00:19:33,463
‫שלום.‬
‫-שלום.‬

419
00:19:34,381 --> 00:19:35,340
‫מה שלומך?‬
‫-בסדר.‬

420
00:19:36,341 --> 00:19:37,593
‫מי זה?‬
‫-בוא איתי.‬

421
00:19:37,676 --> 00:19:39,344
‫מי זה?‬
‫-זה חברי, דן.‬

422
00:19:39,845 --> 00:19:41,430
‫היי, דן.‬
‫-הוא אוהב מרק.‬

423
00:19:41,513 --> 00:19:43,056
‫נעים להכיר.‬

424
00:19:43,140 --> 00:19:46,143
‫זה דניאל בולו, אחד השפים הגדולים בעולם.‬

425
00:19:47,019 --> 00:19:48,937
‫מרק עם קניידלך. המנה האהובה עליי.‬

426
00:19:49,021 --> 00:19:49,855
‫יופי.‬

427
00:19:49,938 --> 00:19:53,108
‫אז הוא יטעם ממרק הקניידלך של הלן רוזנטל.‬

428
00:19:53,609 --> 00:19:54,860
‫את יודעת מי זה, אימא?‬

429
00:19:55,611 --> 00:19:56,695
‫מה?‬

430
00:19:56,778 --> 00:20:01,200
‫את יודעת שלא רחוק יש את "אפסירי בולו"?‬

431
00:20:01,783 --> 00:20:03,202
‫כן.‬
‫-ו"בולו סוד"?‬

432
00:20:03,285 --> 00:20:05,829
‫כן.‬
‫-נכון? ומסעדת "דניאל"?‬

433
00:20:05,913 --> 00:20:07,998
‫כן.‬
‫-זה דניאל בולו.‬

434
00:20:08,540 --> 00:20:10,083
‫אני דניאל בולו.‬
‫-נעים מאוד.‬

435
00:20:10,167 --> 00:20:11,168
‫נעים מאוד, גברתי.‬

436
00:20:11,793 --> 00:20:15,797
‫הכנתי מרק עם קניידלך כמה פעמים.‬
‫לא גדלתי על זה, אבל…‬

437
00:20:15,881 --> 00:20:16,715
‫כן?‬

438
00:20:17,466 --> 00:20:20,219
‫אני מת על זה. אלוהים, זה מצוין.‬

439
00:20:20,302 --> 00:20:22,095
‫ואו, אימא.‬
‫-רואה?‬

440
00:20:22,179 --> 00:20:24,139
‫הוספת עשבי תיבול?‬
‫-כן.‬

441
00:20:24,223 --> 00:20:27,100
‫פטרוזיליה או שמיר? מה זה?‬

442
00:20:27,184 --> 00:20:29,144
‫פטרוזיליה בעיקר.‬

443
00:20:29,228 --> 00:20:30,562
‫הוספת גם שמיר?‬

444
00:20:30,646 --> 00:20:32,147
‫כן, אני משתמש בהרבה שמיר.‬

445
00:20:32,231 --> 00:20:34,316
‫תראי, הבאתי שמן שמיר.‬

446
00:20:35,400 --> 00:20:36,944
‫היא רוצה את זה.‬
‫-נפלא. תודה.‬

447
00:20:37,027 --> 00:20:39,112
‫היא אוהבת שמיר.‬
‫-זה שמן זית עם שמיר.‬

448
00:20:39,196 --> 00:20:41,740
‫תוסיפי קצת למרק שלך ותראי.‬

449
00:20:41,823 --> 00:20:43,325
‫זה צף למעלה.‬

450
00:20:43,408 --> 00:20:44,660
‫שמיר נוזלי?‬

451
00:20:44,743 --> 00:20:46,203
‫בבקשה. שמיר נוזלי. רוצה?‬

452
00:20:46,286 --> 00:20:47,704
‫לא, תודה.‬
‫-כדאי לך לנסות.‬

453
00:20:48,205 --> 00:20:49,373
‫טוב.‬
‫-זה מדהים.‬

454
00:20:49,456 --> 00:20:51,583
‫אני חושב שתאהב.‬
‫-תודה.‬

455
00:20:51,667 --> 00:20:52,960
‫דניאל בולו במטבח שלך,‬

456
00:20:53,043 --> 00:20:55,045
‫הוא נותן לך משהו ואתה מסרב?‬
‫-טוב.‬

457
00:20:55,128 --> 00:20:56,630
‫זה מצוין.‬
‫-נחמד, נכון?‬

458
00:20:56,713 --> 00:21:00,634
‫בפעם הראשונה שביקרתי בבית הלן בישלה,‬

459
00:21:00,717 --> 00:21:03,345
‫ובפעם הראשונה שלי שם, לעולם לא אשכח את זה,‬

460
00:21:03,428 --> 00:21:05,389
‫היא הביאה משהו לשולחן,‬

461
00:21:05,472 --> 00:21:10,185
‫וכפית נפלה או משהו וכמובן שמקס אמר, "אוי!"‬

462
00:21:10,269 --> 00:21:12,938
‫שמעו את ה"אוי" בכל העולם בגלל שכפית נפלה.‬

463
00:21:13,021 --> 00:21:14,898
‫ואז הם התחילו לצחוק.‬

464
00:21:14,982 --> 00:21:19,236
‫אני לא… היא עמדה שם וכעסה,‬
‫זה היה הביקור הראשון שלי שם.‬

465
00:21:19,319 --> 00:21:22,489
‫ואני זוכרת שהיא אמרה, "עזור לי, מקס!"‬

466
00:21:24,616 --> 00:21:27,411
‫ואז… אני כעסתי.‬
‫-עדיין צוחקים.‬

467
00:21:27,494 --> 00:21:32,291
‫קמתי ועזרתי לה ואני חושבת‬
‫שזה חיבר בינינו. אז כעבור חודשיים,‬

468
00:21:32,374 --> 00:21:34,459
‫היא לקחה אותי הצידה ואמרה…‬

469
00:21:36,420 --> 00:21:39,506
‫"אני יודעת שפיליפ עלול להיות קשה מאוד.‬

470
00:21:41,591 --> 00:21:42,634
‫אני רוצה שתדעי.‬

471
00:21:43,635 --> 00:21:46,221
‫אם משהו יקרה ביניכם…‬

472
00:21:47,014 --> 00:21:48,807
‫את ואני נמשיך להיות חברות."‬

473
00:21:50,851 --> 00:21:52,311
‫אימא שלי, גבירותיי ורבותיי.‬

474
00:21:53,520 --> 00:21:55,647
‫"כרגע הכרתי אותה, אבל אני בצד של מוניקה."‬

475
00:21:58,525 --> 00:22:00,152
‫היא רצתה בנות.‬

476
00:22:00,235 --> 00:22:02,112
‫וברגע שהיא מצאה אחת…‬
‫-כן.‬

477
00:22:02,195 --> 00:22:03,030
‫"שלום, פיליפ."‬

478
00:22:04,531 --> 00:22:06,575
‫אי אפשר לשכוח אותי בכזו קלות. נכון?‬

479
00:22:07,284 --> 00:22:11,330
‫טוב, זה פרומו רשמי של NETFLIX לתכנית.‬

480
00:22:11,955 --> 00:22:14,541
‫טוב, איזה ערוץ?‬
‫-אתה לא יודע מה לעשות.‬

481
00:22:15,083 --> 00:22:17,336
‫אני מבטיח שזה אמיתי במאה אחוז.‬

482
00:22:18,462 --> 00:22:19,504
‫מה אנחנו מחפשים?‬

483
00:22:20,005 --> 00:22:20,964
‫את התוכנית שלו.‬

484
00:22:23,425 --> 00:22:24,843
‫זה עדיין לא משודר, נכון?‬

485
00:22:24,926 --> 00:22:25,802
‫- פיל -‬

486
00:22:30,474 --> 00:22:31,391
‫נסי "פיל".‬

487
00:22:31,933 --> 00:22:33,143
‫פי.‬

488
00:22:34,019 --> 00:22:34,853
‫אייץ'.‬

489
00:22:35,479 --> 00:22:37,064
‫אני יודעת לאיית.‬

490
00:22:37,147 --> 00:22:38,690
‫את יודעת מה שם התכנית?‬

491
00:22:40,484 --> 00:22:41,943
‫כן.‬
‫-איך קוראים לה?‬

492
00:22:45,113 --> 00:22:46,239
‫"מי מאכיל את פיל?"‬

493
00:22:46,323 --> 00:22:47,240
‫תני לי לנסות.‬

494
00:22:56,750 --> 00:22:58,293
‫איך קוראים לתוכנית?‬

495
00:23:00,337 --> 00:23:03,173
‫איזבליטה העניקה למקס‬
‫את האושר הגדול ביותר שלו,‬

496
00:23:03,256 --> 00:23:05,175
‫וזה היה תריסר ביצים…‬

497
00:23:05,258 --> 00:23:06,968
‫מדי יום.‬
‫-לא.‬

498
00:23:07,052 --> 00:23:10,263
‫תריסר ביצים ב-75 סנט.‬

499
00:23:10,347 --> 00:23:12,099
‫המחיר הכי טוב שיש.‬

500
00:23:12,182 --> 00:23:15,352
‫איכשהו איזבליטה מצאה את הביצים הכי זולות…‬

501
00:23:15,435 --> 00:23:17,604
‫כן.‬
‫-וזה ממש שימח את מקס.‬

502
00:23:17,687 --> 00:23:20,148
‫והוא תמיד קרא לי…‬

503
00:23:20,232 --> 00:23:23,151
‫"איזבליטה, אל תשכחי לקנות ביצים."‬

504
00:23:25,946 --> 00:23:27,864
‫לאבא שלי היה טעם פשוט מאוד.‬

505
00:23:28,365 --> 00:23:32,786
‫אני חושב שמדי יום הוא שאל את אותה השאלה.‬

506
00:23:33,620 --> 00:23:34,913
‫"הביצים שלי רכות?"‬

507
00:23:36,206 --> 00:23:40,043
‫זה שיגע את אימא שלי,‬
‫כי היא ידעה לעשות אותן רכות.‬

508
00:23:40,127 --> 00:23:41,962
‫היא ידעה שככה הוא אוהב אותן.‬

509
00:23:42,045 --> 00:23:47,092
‫אני יודעת. מצחיק שבכל פעם,‬
‫מדי בוקר הוא שאל אותי,‬

510
00:23:47,175 --> 00:23:49,553
‫"מה דעתך? כמה ביצים לאכול?‬

511
00:23:49,636 --> 00:23:50,846
‫שתיים או שלוש?"‬

512
00:23:51,805 --> 00:23:53,181
‫הוא רוצה שתגידי "שלוש".‬

513
00:23:53,265 --> 00:23:54,433
‫כן, כמובן.‬

514
00:23:54,516 --> 00:23:57,644
‫"כי זה בריא לך, מקס,‬
‫לאכול שלוש ביצים מדי יום."‬

515
00:23:57,727 --> 00:24:00,856
‫זה נחמד. כשאני הכנתי לו ביצים הוא אמר,‬

516
00:24:00,939 --> 00:24:03,233
‫"אתה מבשל אותן יתר על המידה?"‬
‫-נכון.‬

517
00:24:03,316 --> 00:24:05,610
‫"אתה… הן מוכנות עכשיו".‬

518
00:24:05,694 --> 00:24:08,613
‫ואם הלכנו למסעדה או לבית הקפה,‬

519
00:24:08,697 --> 00:24:11,616
‫ניסינו למנוע ממנו מלהיכנס למטבח,‬

520
00:24:11,700 --> 00:24:15,370
‫ולומר לאדם שמכין את הביצים במסעדה‬
‫איך להכין את הביצים.‬

521
00:24:15,954 --> 00:24:19,875
‫ולאימא שלי הייתה אהבה אחת גדולה בחייה.‬

522
00:24:20,375 --> 00:24:21,209
‫לא הילדים שלה.‬

523
00:24:22,127 --> 00:24:23,879
‫ולא בעלה.‬

524
00:24:24,838 --> 00:24:28,133
‫זו הייתה האופרה.‬
‫זה היה הדבר האהוב עליה.‬

525
00:24:28,216 --> 00:24:30,719
‫היא הייתה משליכה את כולנו מהגג,‬

526
00:24:30,802 --> 00:24:32,971
‫עבור חמש דקות עם פלסידו דומינגו.‬

527
00:24:34,181 --> 00:24:37,142
‫אהבתי את בובת הלאמה על המדף.‬

528
00:24:37,225 --> 00:24:38,727
‫מה לגבי דומינגו?‬

529
00:24:38,810 --> 00:24:40,979
‫פלסידו דומינגו, כמובן.‬

530
00:24:41,062 --> 00:24:44,691
‫אולי תתמקדי עליו‬
‫כדי שימלא את המסך לכמה דקות?‬

531
00:24:45,317 --> 00:24:46,610
‫וסאת'רלנד.‬

532
00:24:47,110 --> 00:24:50,739
‫ג'ואן סאת'רלנד. כן, כולם.‬
‫אלו הדברים שאימא שלי אוהבת.‬

533
00:24:52,824 --> 00:24:56,369
‫אסור היה בתכלית האיסור‬
‫להפריע לה בשבת אחר הצוהריים,‬

534
00:24:56,995 --> 00:25:01,249
‫בשידור חי של WQXR‬
‫מ"מטרופוליטן אופרה האוס".‬

535
00:25:01,333 --> 00:25:03,585
‫"אני מאזינה לאופרה!"‬

536
00:25:05,670 --> 00:25:08,715
‫"אימא, שברתי רגל."‬
‫"אני מאזינה לאופרה!"‬

537
00:25:11,801 --> 00:25:15,138
‫לכולנו יש אהבות פשוטות בחיינו, נכון?‬

538
00:25:15,222 --> 00:25:18,934
‫וכדי למצוא את האושר והשמחה‬
‫בדברים הקטנים האלו…‬

539
00:25:19,559 --> 00:25:20,560
‫להאזין לאופרה.‬

540
00:25:21,394 --> 00:25:23,480
‫ברדיו, בשבת אחר הצוהריים.‬

541
00:25:24,022 --> 00:25:25,398
‫לאכול ביצים רכות…‬

542
00:25:26,107 --> 00:25:28,109
‫וליהנות מזה כל כך.‬

543
00:25:29,110 --> 00:25:32,781
‫אם תמצאו את זה בחייכם, אני ממליץ על כך.‬

544
00:25:33,281 --> 00:25:35,951
‫כי אז תמיד תהיו מאושרים ממשהו.‬

545
00:25:41,456 --> 00:25:43,667
‫אתן יודעות מה כתבנו על המצבה שלו?‬

546
00:25:43,750 --> 00:25:45,126
‫אינכן יודעות מה כתוב?‬
‫-לא.‬

547
00:25:45,210 --> 00:25:46,545
‫"האם הביצים שלי רכות?"‬

548
00:25:49,506 --> 00:25:51,883
‫כן.‬
‫-יודעות מה כתוב על המצבה שלה?‬

549
00:25:51,967 --> 00:25:52,842
‫תשובתה אליו.‬

550
00:25:53,593 --> 00:25:55,262
‫"אני מאזינה לאופרה."‬

551
00:25:56,137 --> 00:25:58,723
‫"אל תפריעו לי."‬

552
00:26:01,935 --> 00:26:05,855
‫אני חושב שאתה נהנה שם‬
‫יותר מכל המקומות שבהם היית.‬

553
00:26:05,939 --> 00:26:07,607
‫נכון?‬
‫-לא נראה לי.‬

554
00:26:07,691 --> 00:26:09,359
‫למה את לא חושבת, אימא?‬

555
00:26:09,442 --> 00:26:12,821
‫כי אתה נהנה בכל מקום שבו אתה נמצא.‬

556
00:26:12,904 --> 00:26:14,072
‫את צודקת.‬

557
00:26:14,155 --> 00:26:15,824
‫נראה לי שהפעם קצת יותר.‬
‫-לא.‬

558
00:26:15,907 --> 00:26:16,992
‫נראה שיש…‬

559
00:26:17,075 --> 00:26:20,412
‫האנשים נחמדים יותר, או משהו. לא יודע.‬

560
00:26:20,495 --> 00:26:23,623
‫מקס, אמרת את זה כשהם היו בישראל.‬

561
00:26:23,707 --> 00:26:27,002
‫עכשיו אתה אומר שהוא מאושר יותר כאן.‬

562
00:26:27,919 --> 00:26:29,462
‫הוא מאושר בכל מקום.‬

563
00:26:29,546 --> 00:26:30,589
‫בסדר.‬

564
00:26:30,672 --> 00:26:32,257
‫העיקר שהוא לא כאן.‬

565
00:26:32,340 --> 00:26:34,301
‫כאן איתנו, כן.‬

566
00:26:35,010 --> 00:26:37,178
‫חבר'ה, קחו אותם ותנו להם תוכנית.‬

567
00:26:41,224 --> 00:26:44,561
‫עשית את התוכנית המיוחדת.‬
‫בזכותך התוכנית המיוחדת הייתה מיוחדת.‬

568
00:26:44,644 --> 00:26:45,562
‫תודה.‬

569
00:26:45,645 --> 00:26:47,355
‫אני יודע שהם אהבו אותך.‬

570
00:26:47,981 --> 00:26:49,733
‫וגם אני אהבתי אותם, כן.‬

571
00:26:50,609 --> 00:26:55,822
‫הלן הייתה קרובת המשפחה הכי נפלאה שלי,‬
‫יכולנו לספר זו לזו הכול.‬

572
00:26:55,905 --> 00:26:58,199
‫זה מתוק.‬
‫-צחקנו כל הזמן.‬

573
00:26:59,200 --> 00:27:03,496
‫לאחר מותה הייתי מתקשרת לאביך‬
‫והוא תמיד אהב את זה.‬

574
00:27:04,164 --> 00:27:06,333
‫הוא תמיד שאל בחורף,‬

575
00:27:06,416 --> 00:27:08,835
‫"מספיק חם לך? יש לך חימום?"‬

576
00:27:08,918 --> 00:27:12,088
‫כן, כי הוא רואה בית עץ ביער.‬

577
00:27:12,172 --> 00:27:13,173
‫"איך את חיה?"‬

578
00:27:14,090 --> 00:27:16,259
‫"איך את מחממת? עם עצים?"‬

579
00:27:16,760 --> 00:27:18,094
‫כן.‬

580
00:27:18,970 --> 00:27:20,597
‫"אפשר להביא לך פחמים?"‬

581
00:27:21,848 --> 00:27:24,684
‫כן.‬
‫-מיד נחזור עם עוד שיחות על עצים.‬

582
00:27:28,271 --> 00:27:29,397
‫מה קורה בניו יורק?‬

583
00:27:29,481 --> 00:27:31,274
‫איך מזג האוויר היום?‬

584
00:27:31,858 --> 00:27:34,653
‫קר.‬
‫-איך אתה יודע? אתה אף פעם לא יוצא.‬

585
00:27:36,529 --> 00:27:39,240
‫לא יצאת. לא כל כך קר.‬
‫-פתחתי חלון.‬

586
00:27:39,324 --> 00:27:40,950
‫אתה אפילו לא פותח חלון.‬

587
00:27:41,743 --> 00:27:44,037
‫בכל אופן…‬
‫-נשמע מאוד מלהיב שם.‬

588
00:27:44,120 --> 00:27:46,456
‫כן, מאוד מלהיב.‬

589
00:27:46,539 --> 00:27:48,416
‫זה מה שקיבלתי מהם.‬

590
00:27:48,500 --> 00:27:52,045
‫לא רק תכונות האישיות שקיבלתי מהם, אלא…‬

591
00:27:52,545 --> 00:27:53,797
‫באמצעות דוגמה,‬

592
00:27:53,880 --> 00:27:56,800
‫למדתי שחוש הומור‬

593
00:27:56,883 --> 00:28:00,136
‫הוא כנראה התכונה האנושית הכי פחות מוערכת.‬

594
00:28:00,220 --> 00:28:01,221
‫לא נכון.‬

595
00:28:01,805 --> 00:28:04,432
‫אני מרגישה שזו תכונה חשובה.‬

596
00:28:05,058 --> 00:28:06,226
‫באמת.‬

597
00:28:06,309 --> 00:28:08,478
‫לא, אז את מסכימה איתי.‬
‫-נכון.‬

598
00:28:08,978 --> 00:28:11,564
‫אבל קודם רצית שלא להסכים איתי.‬
‫-לא נכון.‬

599
00:28:13,233 --> 00:28:14,401
‫זה הסגנון.‬

600
00:28:14,484 --> 00:28:15,819
‫אני מודה לכן על…‬

601
00:28:16,611 --> 00:28:19,781
‫חיים שלמים של יותר מחברות ומשפחה.‬

602
00:28:20,407 --> 00:28:21,700
‫כולנו היינו.‬
‫-נכון.‬

603
00:28:26,871 --> 00:28:29,916
‫מוניקה אמרה שאתם הולכים לחתונה היום, זה…‬

604
00:28:29,999 --> 00:28:30,959
‫נכון.‬

605
00:28:31,042 --> 00:28:33,503
‫כולם מתחתנים פתאום.‬

606
00:28:34,087 --> 00:28:35,547
‫אתה ממליץ על זה, נכון?‬

607
00:28:35,630 --> 00:28:36,464
‫לא.‬

608
00:28:39,467 --> 00:28:43,263
‫זה מוסד טוב, אבל מי רוצה לגור במוסד?‬

609
00:28:48,309 --> 00:28:52,021
‫יש לנו פינה שבה מתקשרים לחברים קומיקאים‬
‫והם מספרים בדיחה בשביל מקס,‬

610
00:28:52,105 --> 00:28:54,566
‫זו מחווה נחמדה לרוח שלו.‬
‫-כן.‬

611
00:28:55,108 --> 00:28:56,901
‫היא נשארת בחיים.‬
‫-כן.‬

612
00:28:56,985 --> 00:28:59,070
‫כל הכבוד, בנים. שני בנים נחמדים.‬

613
00:28:59,154 --> 00:29:00,989
‫זה כל מה שהוא רצה, שני בנים נחמדים.‬

614
00:29:01,489 --> 00:29:05,452
‫שאלנו מה הוא רוצה ליום הולדתו.‬
‫"שני בנים נחמדים", כי לא היו לו כאלו.‬

615
00:29:07,871 --> 00:29:11,416
‫אבל אני יודע שהם ממש אהבו‬
‫שאנחנו עובדים ביחד.‬

616
00:29:11,916 --> 00:29:13,710
‫כן.‬
‫-וזה נהדר.‬

617
00:29:13,793 --> 00:29:15,128
‫זה פשוט נהדר.‬
‫-בהחלט.‬

618
00:29:15,211 --> 00:29:17,589
‫היינו כמו הבנות שלהן. זה היה…‬

619
00:29:17,672 --> 00:29:20,091
‫כן.‬
‫-לא הרגשנו כמו הכלות שלהם,‬

620
00:29:20,175 --> 00:29:21,384
‫בהחלט היינו…‬

621
00:29:21,468 --> 00:29:24,846
‫והם הרגישו ככה לגבי שתינו.‬

622
00:29:24,929 --> 00:29:28,016
‫עד שאבא אמר לנו ביומו האחרון…‬

623
00:29:30,894 --> 00:29:33,646
‫"לא יכולתי לבקש ארבעה ילדים טובים יותר."‬

624
00:29:33,730 --> 00:29:34,564
‫כן.‬

625
00:29:34,647 --> 00:29:35,982
‫תודה שהרסת את האווירה.‬

626
00:29:36,608 --> 00:29:37,650
‫ואיזבליטה.‬

627
00:29:40,653 --> 00:29:43,448
‫אז נדבר איתך כשתגיע הביתה.‬
‫-כן.‬

628
00:29:43,531 --> 00:29:45,784
‫תיהנה משאר השהות שלך, יקירי.‬

629
00:29:45,867 --> 00:29:46,743
‫תודה.‬

630
00:29:46,826 --> 00:29:49,412
‫זה הכי טוב שלך.‬
‫-אתה צודק.‬

631
00:29:49,496 --> 00:29:51,247
‫אתה רוצה להיות במקומו?‬

632
00:29:51,331 --> 00:29:52,165
‫לא.‬

633
00:29:55,251 --> 00:29:58,922
‫אני צריך להיות כאן, איתך.‬
‫-אולי זה הכי טוב שלך.‬

634
00:29:59,547 --> 00:30:00,548
‫נכון.‬

635
00:30:01,424 --> 00:30:02,300
‫חשבת על זה?‬

636
00:30:09,015 --> 00:30:10,517
‫תודה על הסיום המוצלח.‬

637
00:30:11,309 --> 00:30:12,185
‫שלום.‬

638
00:30:13,478 --> 00:30:14,521
‫שמור על עצמך.‬

639
00:30:14,604 --> 00:30:15,438
‫גם אתה.‬

640
00:30:19,609 --> 00:30:21,611
‫"אולי זה הכי טוב שלך."‬

641
00:30:27,450 --> 00:30:28,576
‫זה כל מה שאתה רוצה.‬

642
00:31:23,840 --> 00:31:25,383
‫תרגום כתוביות: ליאת בר־און‬