1
00:00:18,280 --> 00:00:21,160
‫אם הייתי יכול‬
‫לחזור לבקר את עצמי באותו היום,‬

2
00:00:21,240 --> 00:00:23,880
‫הייתי רוצה לספר לעצמי לאן זה יוביל.‬

3
00:00:26,640 --> 00:00:31,280
‫שבריר שנייה אחד יכול לקבוע את שארית חייך.‬

4
00:00:35,320 --> 00:00:38,560
‫מה שעשיתי בגיל 16 הפחיד אותי.‬

5
00:00:40,960 --> 00:00:44,440
‫ואני תמיד אשא את העול‬
‫של לקחת את החיים של מישהו.‬

6
00:00:47,120 --> 00:00:54,120
‫- מדי שנה מתבצעות‬
‫מעל 20,000 רציחות בארה"ב -‬

7
00:00:55,840 --> 00:01:00,840
‫- כ-1,000 מאלה‬
‫מתבצעות על ידי מישהו מתחת לגיל 18 -‬

8
00:01:02,080 --> 00:01:07,560
‫- זהו סיפורו של אסיר #40647 -‬

9
00:01:10,920 --> 00:01:14,480
‫אני בכלא כבר 27 שנים וחצי.‬

10
00:01:17,280 --> 00:01:19,480
‫האם אני מרגיש שמגיע לי להשתחרר?‬

11
00:01:20,120 --> 00:01:21,000
‫לא.‬

12
00:01:22,600 --> 00:01:25,240
‫אבל האם הייתי רוצה לקבל הזדמנות‬

13
00:01:25,320 --> 00:01:29,400
‫לשפר את עצמי, ולא להיות רק זה?‬

14
00:01:30,360 --> 00:01:31,480
‫כן, לגמרי.‬

15
00:01:35,240 --> 00:01:37,960
‫אני חושב שכולנו‬
‫יכולים להיות אנשים מסוכנים.‬

16
00:01:38,040 --> 00:01:40,360
‫אנשים אומרים שאתה מפלצת.‬

17
00:01:41,440 --> 00:01:43,800
‫אני לא יושב פה ואומר שאני חף מפשע.‬

18
00:01:43,880 --> 00:01:45,800
‫רצחתי איזה בחור בדם קר.‬

19
00:01:45,880 --> 00:01:49,200
‫- אני רוצח -‬

20
00:01:51,760 --> 00:01:56,240
‫- חיים שירדו לטמיון -‬

21
00:02:06,680 --> 00:02:11,280
‫- כלא מונטנה, מונטנה -‬

22
00:02:13,920 --> 00:02:15,600
‫אני אקח את זה מאחוריך.‬

23
00:02:16,440 --> 00:02:18,200
‫זה יעבור מעל לראש שלך.‬

24
00:02:25,600 --> 00:02:31,520
‫- ב-1997 איחיניו גונזלס נידון למאסר עולם -‬

25
00:02:31,600 --> 00:02:34,400
‫- על רצח שהוא ביצע בגיל 16 -‬

26
00:02:36,520 --> 00:02:38,960
‫בגיל כל כך צעיר, אתה לא מבין‬

27
00:02:39,920 --> 00:02:42,800
‫את ההשלכות של המעשים שלך,‬

28
00:02:43,760 --> 00:02:44,920
‫עד גיל מבוגר יותר.‬

29
00:02:45,000 --> 00:02:49,200
‫לקח לי הרבה זמן‬
‫להסתכל על זה מנקודת מבט שונה משלי,‬

30
00:02:49,720 --> 00:02:51,720
‫מזו של המשפחה שלו.‬

31
00:02:51,800 --> 00:02:55,600
‫וזה היה הדבר הכי קשה בשבילי, וזה עדיין.‬

32
00:03:10,920 --> 00:03:12,480
‫נולדתי בלוול, ויומינג.‬

33
00:03:12,560 --> 00:03:16,520
‫אני יודע שהייתי שם לתקופה קצרה‬
‫בזמן שאימא שלי הלכה לקולג'.‬

34
00:03:16,600 --> 00:03:20,800
‫אז עברנו מוויומינג לוושינגטון,‬
‫וזה המקום שבעיקר בו גדלתי.‬

35
00:03:23,400 --> 00:03:27,800
‫זו הייתה ילדות נורמלית,‬
‫במידה מסוימת, כלפי חוץ,‬

36
00:03:27,880 --> 00:03:29,520
‫כלומר, עבור אנשים אחרים.‬

37
00:03:30,800 --> 00:03:33,080
‫אימא שלי עבדה עם כל ילדי השכונה.‬

38
00:03:35,160 --> 00:03:38,160
‫היא לקחה אותנו‬
‫וניסתה ללמד אותנו להבדיל בין טוב ורע.‬

39
00:03:39,120 --> 00:03:41,920
‫ותמיד נשאנו באחריות אם עשינו משהו רע.‬

40
00:03:51,880 --> 00:03:53,760
‫אבל אבא שלי היה שונה.‬

41
00:03:56,400 --> 00:04:00,120
‫הוא התעלל פיזית וגם נפשית ורגשית.‬

42
00:04:04,240 --> 00:04:07,480
‫אני זוכר שפעם כשהייתי בן שבע או שמונה,‬
‫הוא החטיף לי חזק,‬

43
00:04:07,560 --> 00:04:10,000
‫ברמה שלא יכולתי ללכת לביה"ס שלושה שבועות.‬

44
00:04:11,120 --> 00:04:16,560
‫אימא שלי התמודדה עם הרבה דברים,‬
‫אבל היא נשארה כי היא אהבה את אבא שלי.‬

45
00:04:21,480 --> 00:04:23,560
‫אבל למקרה שאבא שלי יתעלל מאוד,‬

46
00:04:23,640 --> 00:04:27,240
‫היינו ישנים עם נעליים,‬
‫כדי שתמיד נהיה מוכנים לעזוב.‬

47
00:04:30,600 --> 00:04:33,720
‫במבט לאחור, זה די קיצוני, אתה יודע?‬

48
00:04:34,240 --> 00:04:37,360
‫לעשות דבר כזה רק כדי להרגיש שאנחנו בטוחים.‬

49
00:04:43,600 --> 00:04:46,680
‫- כשהוא היה בן שמונה, איחיניו גילה -‬

50
00:04:46,760 --> 00:04:49,640
‫- שאביו היה מעורב בקרטל סמים -‬

51
00:04:52,520 --> 00:04:57,240
‫אבא שלי עסק בסמים.‬
‫הוא הסתיר את זה די טוב מאימא שלי.‬

52
00:04:59,680 --> 00:05:02,480
‫אבל הלכתי פעם לשירותים, ונכנסתי לשם,‬

53
00:05:02,560 --> 00:05:06,320
‫ולאבא שלי היה מלא, טוב, מה שעכשיו אני יודע‬
‫שהיו קילוגרמים של קוקאין.‬

54
00:05:08,520 --> 00:05:10,240
‫אבא שלי היה מכונאי מומחה.‬

55
00:05:10,320 --> 00:05:12,680
‫אז חשבנו שמשם מגיע הכסף.‬

56
00:05:12,760 --> 00:05:15,360
‫ואני בטוח שאחיי הגדולים ידעו יותר ממני,‬

57
00:05:15,440 --> 00:05:19,960
‫אבל אז ידעתי בוודאות מה אבא שלי עשה,‬
‫כדי להרוויח את כל הכסף הזה.‬

58
00:05:23,040 --> 00:05:26,800
‫בסופו של דבר, אחיי הגדולים‬
‫התחילו להיכנס לסגנון חיי הכנופיות.‬

59
00:05:27,320 --> 00:05:30,040
‫כלומר, ללכת בעקבות אבא שלי.‬

60
00:05:30,920 --> 00:05:32,080
‫ואני, בתור הצעיר,‬

61
00:05:32,160 --> 00:05:35,320
‫חשבתי שלהיות עם אחיי הגדולים‬
‫זה המקום הכי בטוח בשבילי.‬

62
00:05:36,720 --> 00:05:39,560
‫אבל לגדול בעולם הזה בגיל כל כך צעיר,‬

63
00:05:39,640 --> 00:05:41,360
‫זה די טראומטי בפני עצמו.‬

64
00:05:43,680 --> 00:05:47,640
‫אני חושב שהייתי בן 12,‬
‫ואני זוכר שפעם אחת עמדתי בפינה‬

65
00:05:47,720 --> 00:05:49,960
‫ליד חבר של המשפחה שלנו,‬

66
00:05:50,040 --> 00:05:53,120
‫ומישהו מגיע ויורה לו בפרצוף.‬

67
00:05:58,000 --> 00:06:02,120
‫אחרי זה אימא שלי החליטה‬
‫להוציא אותנו מוושינגטון,‬

68
00:06:02,200 --> 00:06:03,320
‫הרחק מאבא שלי.‬

69
00:06:07,600 --> 00:06:13,440
‫- ב-1992, אימו של איחיניו עזבה את בעלה‬
‫ולקחה את ילדיה למונטנה -‬

70
00:06:19,840 --> 00:06:20,960
‫- בילינגס, מונטנה -‬

71
00:06:21,040 --> 00:06:23,800
‫עברנו לבילינגס, ומיד הבנו שזה שונה.‬

72
00:06:24,360 --> 00:06:28,160
‫זו לא הייתה עיר גדולה, ואימא שלי אמרה כזה‬
‫"כאן נהיה מעכשיו".‬

73
00:06:28,240 --> 00:06:31,280
‫היא אמרה לנו,‬
‫"זה כדי להרחיק אתכם מכל הדברים האלה".‬

74
00:06:31,360 --> 00:06:34,360
‫זו הייתה התוכנית שלה.‬
‫זה מה שהיא חשבה שיקרה,‬

75
00:06:34,440 --> 00:06:36,600
‫אבל זה לא כל כך הסתדר.‬

76
00:06:41,280 --> 00:06:45,360
‫- אבא של איחיניו עקב אחרי המשפחה למונטנה -‬

77
00:06:45,440 --> 00:06:51,840
‫- הוא קנה בית בקרבת מקום‬
‫והתחיל לסחור בסמים -‬

78
00:06:54,440 --> 00:06:57,640
‫השמועה התפשטה מהר‬
‫על מה שאבא שלי עשה, כן?‬

79
00:06:58,160 --> 00:07:01,400
‫כי הערצתי את אבא שלי,‬
‫וראיתי את הכסף, זה היה הכול.‬

80
00:07:01,480 --> 00:07:04,600
‫חשבתי כזה, "אולי זה משהו שאני צריך לעשות".‬

81
00:07:04,680 --> 00:07:08,480
‫וכן, זה הפך לנורמה, בשבילי ובשביל אחיי.‬

82
00:07:09,800 --> 00:07:12,520
‫אבא שלי גידל אותנו להיות מהרחוב.‬

83
00:07:13,200 --> 00:07:17,560
‫לפרוץ למכוניות, לגנוב מערכות סטריאו…‬
‫והתחלנו להיכנס לקטטות.‬

84
00:07:19,360 --> 00:07:22,400
‫אני זוכר את הפעם הראשונה‬
‫שהלכתי מכות בביה"ס. העיפו אותי.‬

85
00:07:22,480 --> 00:07:25,640
‫ואז הגישו נגדי אישומי תקיפה.‬

86
00:07:26,440 --> 00:07:30,760
‫וזאת הייתה התקרית הראשונה‬
‫שבה נכנסתי לצרות עם החוק.‬

87
00:07:33,920 --> 00:07:36,040
‫- המשטרה האשימה את איחיניו בתקיפה -‬

88
00:07:36,120 --> 00:07:39,520
‫- והוא בילה שלושה חודשים‬
‫במתקן כליאה לנוער -‬

89
00:07:39,600 --> 00:07:45,120
‫- הוא היה בן 13 -‬

90
00:07:47,280 --> 00:07:51,600
‫הכול התחיל להדרדר כשיצאתי ממתקן הכליאה.‬

91
00:07:53,360 --> 00:07:54,960
‫הלכתי לגור עם אבא שלי.‬

92
00:07:55,640 --> 00:08:01,200
‫הוא התחיל לתת לי הרבה גראס‬
‫או הרבה קוק או הרבה מת',‬

93
00:08:01,280 --> 00:08:03,640
‫והוא היה אומר‬
‫"הנה, תעשה עם זה מה שבא לך".‬

94
00:08:04,240 --> 00:08:05,920
‫אז התחלתי למכור מת'.‬

95
00:08:07,320 --> 00:08:11,640
‫כל הקטע שלי היה להרוויח כסף‬
‫כי זה מה שאבא שלי עשה.‬

96
00:08:12,440 --> 00:08:17,360
‫אבל ילד בן 14-15, אנשים לא אמורים‬
‫להתקשר אליו כל הזמן לבקש סמים.‬

97
00:08:17,440 --> 00:08:20,840
‫ולא הבנתי שזה מוביל למקום עוד יותר גרוע.‬

98
00:08:26,200 --> 00:08:29,160
‫פגשתי כמה בנות בגילי.‬

99
00:08:30,520 --> 00:08:33,720
‫הן התחילו להסתובב איתי‬
‫ושאלו אם אוכל להשיג להן מת'.‬

100
00:08:37,240 --> 00:08:41,320
‫אני זוכר שיום אחד הן באו ואחת הבנות בכתה.‬

101
00:08:41,400 --> 00:08:46,080
‫שאלתי מה קורה והיא אמרה,‬
‫"אבא שלי הרביץ לי ואמר שהוא יהרוג אותי."‬

102
00:08:46,160 --> 00:08:48,400
‫היא אמרה, "תוכל לעזור לנו לצאת מהעיר?"‬

103
00:08:48,920 --> 00:08:52,120
‫ידעתי איך זה להיות ליד דברים כאלה.‬

104
00:08:52,200 --> 00:08:53,520
‫אז אמרתי כזה, "אוקיי.‬

105
00:08:53,600 --> 00:08:56,560
‫"אני יכול לעשות את זה‬
‫אם זה מה שאתן באמת רוצות."‬

106
00:08:56,640 --> 00:09:00,520
‫והן אמרו כזה,‬
‫"היי, תעזור לנו לשלם על הכול?"‬

107
00:09:01,120 --> 00:09:02,080
‫אז אמרתי, "לא".‬

108
00:09:03,840 --> 00:09:06,440
‫הן אמרו כזה, "יש מכולת ליד הבית שלנו.‬

109
00:09:06,520 --> 00:09:09,440
‫"אתה יכול להיכנס לשם, ולשדוד את המקום."‬

110
00:09:09,520 --> 00:09:12,600
‫והן עדיין בוכות, והן כזה "תעזור לנו?"‬

111
00:09:13,480 --> 00:09:15,720
‫אז אמרתי, "טוב, אז אעשה את זה".‬

112
00:09:25,040 --> 00:09:27,000
‫- בליל ה-22 באפריל 1996 -‬

113
00:09:27,080 --> 00:09:31,760
‫- איחיניו והבנות נסעו יחד למכולת -‬

114
00:09:47,080 --> 00:09:49,760
‫עצרנו מאחורי איזה מבנה.‬

115
00:09:51,080 --> 00:09:53,560
‫ואחת הבנות נתנה לי אקדח.‬

116
00:09:54,600 --> 00:09:57,960
‫זה היה אקדח רוגר 0.22 ישן.‬

117
00:09:58,040 --> 00:10:01,200
‫ואני זוכר שלפני שיצאתי מהאוטו,‬

118
00:10:01,280 --> 00:10:05,280
‫בדקתי אם האקדח היה טעון, והוא היה ריק.‬

119
00:10:06,360 --> 00:10:08,880
‫הבנות אמרו כזה, "אל תדאג, אין שם כלום".‬

120
00:10:14,120 --> 00:10:16,200
‫- כשאיחיניו נכנס לחנות, -‬

121
00:10:16,280 --> 00:10:21,040
‫- האדם היחיד שנוכח‬
‫היה קופאי בן 27, אריק פביליוניס -‬

122
00:10:24,200 --> 00:10:26,520
‫אני זוכר שנכנסתי לחנות.‬

123
00:10:29,840 --> 00:10:31,640
‫הלכתי במעבר של הממתקים.‬

124
00:10:33,040 --> 00:10:35,360
‫ולקחתי חטיף שוקולד באטרפינגר,‬

125
00:10:36,200 --> 00:10:37,520
‫שמתי אותו על הדלפק,‬

126
00:10:38,040 --> 00:10:40,280
‫הוצאתי כסף קטן מהכיס ושילמתי.‬

127
00:10:45,680 --> 00:10:49,920
‫אז בסוף שלפתי את האקדח הזה,‬
‫והוא פשוט הרים את הידיים.‬

128
00:10:50,000 --> 00:10:53,160
‫הוא כזה, "היי".‬
‫אני כזה, "אני צריך שתרוקן את הקופה".‬

129
00:10:57,000 --> 00:11:01,400
‫הוא לוקח את הכסף ונותן לי אותו,‬
‫ואני תופס אותו ודוחף אותו לכיס.‬

130
00:11:02,480 --> 00:11:05,320
‫ואז חשבתי‬
‫"טוב, עכשיו אני צריך שתפתח את הכספת".‬

131
00:11:05,400 --> 00:11:08,800
‫והוא לא הסכים. הוא חזר ואמר שאין לו מפתח.‬

132
00:11:08,880 --> 00:11:10,640
‫אז התחלתי להתעצבן יותר ויותר.‬

133
00:11:10,720 --> 00:11:13,600
‫אמרתי, "אתה צריך לפתוח את הכספת,‬
‫או שאירה בך".‬

134
00:11:18,640 --> 00:11:20,000
‫הסתכלתי על האקדח.‬

135
00:11:20,080 --> 00:11:22,800
‫רציתי להפחיד אותו,‬
‫כאילו אני עומד ללחוץ על ההדק,‬

136
00:11:22,880 --> 00:11:24,320
‫ואני זוכר שהוא ירה.‬

137
00:11:27,760 --> 00:11:29,200
‫ופשוט ברחתי.‬

138
00:11:32,640 --> 00:11:37,200
‫- אריק פביליוניס נורה בחזה ומת בזירה -‬

139
00:11:37,280 --> 00:11:42,680
‫- איחיניו ברח עם 78 דולר במזומן‬
‫וחטיף שוקולד -‬

140
00:11:49,240 --> 00:11:53,080
‫- גם שתי הבנות שהיו עם איחיניו‬
‫נמלטו מהזירה -‬

141
00:11:53,160 --> 00:11:56,600
‫- מעולם לא הוגשו נגדן כתבי אישום‬
‫בהקשר לפשע הזה, -‬

142
00:11:56,680 --> 00:11:59,680
‫- והן סירבו להשתתף בסדרה התיעודית הזו -‬

143
00:12:03,000 --> 00:12:05,800
‫אומרים שאנחנו צריכים ללמוד לסלוח לעצמנו.‬

144
00:12:07,200 --> 00:12:08,400
‫זה בלתי אפשרי.‬

145
00:12:09,720 --> 00:12:11,280
‫בחיים לא אסלח לעצמי.‬

146
00:12:12,760 --> 00:12:15,000
‫אני יכול בכנות לומר ש…‬

147
00:12:16,520 --> 00:12:19,680
‫קשה אפילו לדבר על זה עכשיו.‬

148
00:12:40,280 --> 00:12:42,280
‫- יום לאחר הירי -‬

149
00:12:42,360 --> 00:12:44,920
‫- המשטרה עצרה את איחיניו בבית אימו -‬

150
00:12:45,000 --> 00:12:50,800
‫- הוא היה בן 16 -‬

151
00:12:57,600 --> 00:13:01,400
‫- בילינגס, מונטנה -‬

152
00:13:05,160 --> 00:13:09,000
‫איחיניו הסגיר את עצמו. זה מה שחשוב.‬

153
00:13:09,840 --> 00:13:11,960
‫נתינת דין וחשבון ולקיחת אחריות‬

154
00:13:12,040 --> 00:13:13,640
‫על מה שעשית.‬

155
00:13:14,320 --> 00:13:18,280
‫כולם חשבו שהסגרתי אותו‬
‫כי אני ההורה שומר החוק, אבל לא.‬

156
00:13:18,360 --> 00:13:20,680
‫הבן שלי החליט להסגיר את עצמו.‬

157
00:13:21,920 --> 00:13:24,240
‫אני גאה בו על לקיחת האחריות.‬

158
00:13:29,600 --> 00:13:30,920
‫קוראים לי כרמן גונזלס.‬

159
00:13:31,000 --> 00:13:35,560
‫ואני אימא של איחיניו גונזלס,‬
‫והוא בני הצעיר.‬

160
00:13:44,000 --> 00:13:45,360
‫- כרמן גונזלס‬
‫אימא של איחיניו -‬

161
00:13:45,440 --> 00:13:47,480
‫אנשים לא מבינים. איחיניו היה התינוק.‬

162
00:13:47,560 --> 00:13:50,080
‫היו לו חלומות. היו לו ציונים טובים.‬

163
00:13:50,160 --> 00:13:53,000
‫הוא היה אדיב.‬
‫הוא היה רחום. הוא היה הילד הטוב.‬

164
00:13:54,160 --> 00:13:57,000
‫הילדים האחרים הלכו בדרך שגויה.‬

165
00:13:58,200 --> 00:14:00,360
‫אז כשאיחיניו ביצע את הפשע שלו,‬

166
00:14:00,440 --> 00:14:01,760
‫לא האמנתי.‬

167
00:14:01,840 --> 00:14:05,600
‫נכנסתי, טוב, למצב של הכחשה וכאלה,‬

168
00:14:05,680 --> 00:14:08,000
‫אבל נראה לי שאיבדתי אותם‬

169
00:14:08,080 --> 00:14:11,360
‫כי התמקדתי בהישרדות בתור חד-הורית.‬

170
00:14:11,440 --> 00:14:15,320
‫ומשהו שהיה משפיע אחרת על הילדים שלי,‬
‫על הכניסה שלהם לחיי פשע,‬

171
00:14:15,400 --> 00:14:18,000
‫היה יכול להיות אם הייתי בוחרת באבא אחר.‬

172
00:14:22,040 --> 00:14:24,120
‫אבא של איחיניו היה מתעלל.‬

173
00:14:26,720 --> 00:14:29,520
‫כל כך הרבה שנים‬
‫של אלימות והתעללות במשפחה.‬

174
00:14:29,600 --> 00:14:30,880
‫לא יכולתי לסבול את זה יותר.‬

175
00:14:33,000 --> 00:14:35,760
‫אז עברנו לכאן ב-1992.‬

176
00:14:36,320 --> 00:14:39,080
‫זו הייתה ההזדמנות שלי‬
‫לברוח מאבא שלהם ולהיפרד.‬

177
00:14:41,040 --> 00:14:43,320
‫ואז אחרי יומיים הוא הופיע פה.‬

178
00:14:43,400 --> 00:14:46,440
‫אז באמת לא קיבלתי מזה שום חופש.‬

179
00:14:47,560 --> 00:14:53,200
‫בסופו של דבר, הוא נשאר כאן‬
‫והוא עדיין היה ליד הילדים שלי‬

180
00:14:53,280 --> 00:14:54,640
‫ומבחינתם, הם פשוט…‬

181
00:14:54,720 --> 00:14:56,680
‫הוא היה אבא שלהם. הם העריצו אותו.‬

182
00:14:56,760 --> 00:14:58,360
‫- כל יום הוא מתנה מאלוהים -‬

183
00:14:58,440 --> 00:15:02,960
‫עבור הילדים שלי,‬
‫הייתי כל כך עסוקה בלשרוד כחד-הורית.‬

184
00:15:03,040 --> 00:15:09,280
‫נראה לי שהלכתי לאיבוד‬
‫מהבחינה שלא ראיתי שאני מאבדת אותם.‬

185
00:15:10,240 --> 00:15:15,160
‫אבל אני זוכרת‬
‫שאיחיניו לא היה ילד בעייתי בכלל מבחינתי.‬

186
00:15:15,240 --> 00:15:16,720
‫- הבית הוא כל מקום איתך -‬

187
00:15:16,800 --> 00:15:19,280
‫אז כששמעתי שהמשטרה חקרו אירוע ירי,‬

188
00:15:19,360 --> 00:15:21,040
‫וילד צעיר עשה את זה,‬

189
00:15:21,120 --> 00:15:23,640
‫בחיים לא חשבתי שזה יהיה הבן שלי.‬

190
00:15:23,720 --> 00:15:28,080
‫- משטרת בילינגס -‬

191
00:15:29,000 --> 00:15:31,200
‫- לאחר מעצרו -‬

192
00:15:31,280 --> 00:15:35,960
‫- החוקרים אפשרו לכרמן‬
‫לקבל זמן לבד עם איחיניו בתחנה -‬

193
00:15:36,760 --> 00:15:38,680
‫- חדר הראיונות‬
‫תפוס -‬

194
00:15:38,760 --> 00:15:41,040
‫הוא אמר לי שהוא עשה את זה.‬
‫"זו הייתה תאונה, אימא.‬

195
00:15:41,120 --> 00:15:42,840
‫"אני נשבע שזו הייתה תאונה."‬

196
00:15:43,360 --> 00:15:46,360
‫קפצתי וזרקתי את הכיסא הצידה, ואמרתי‬

197
00:15:47,320 --> 00:15:52,520
‫"לא יכול להיות שעשית את זה. לא אתה."‬
‫ובכיתי. וכעסתי עליו.‬

198
00:15:54,480 --> 00:15:55,720
‫היה לי פשוט קשה מדי.‬

199
00:15:56,880 --> 00:15:59,400
‫הוא בכה, וכל הזמן אמר לי שהוא אוהב אותי,‬

200
00:16:00,120 --> 00:16:03,040
‫ואני זוכרת אותו יושב שם…‬

201
00:16:04,440 --> 00:16:08,000
‫בכיסא הזה, מסתכל עליי בעיניים הגדולות שלו.‬

202
00:16:08,960 --> 00:16:10,920
‫יכולתי לראות שהוא ידע‬

203
00:16:11,000 --> 00:16:14,360
‫שהוא פגע בי, אבל הוא גם…‬
‫ראיתי כמה הוא אהב אותי.‬

204
00:16:14,440 --> 00:16:18,440
‫- משטרת העיר ובית המשפט -‬

205
00:16:19,440 --> 00:16:23,000
‫- איחיניו הודה בירי‬
‫של אריק פביליוניס -‬

206
00:16:23,080 --> 00:16:29,200
‫- המשטרה אמרה לכרמן‬
‫שבנה המתבגר יעמוד למשפט על רצח -‬

207
00:16:31,280 --> 00:16:33,280
‫ואז הכול התמוטט לי.‬

208
00:16:34,800 --> 00:16:39,360
‫יכולתי רק לחשוב על זה שהוא צעיר מדי,‬
‫או, טוב, מה עומד לקרות לו.‬

209
00:16:40,120 --> 00:16:42,240
‫זה היה כאילו שהבן שלי מת.‬

210
00:17:08,200 --> 00:17:13,200
‫התרשמתי שכרמן גונזלס היא אישה משכמה ומעלה.‬

211
00:17:15,240 --> 00:17:19,080
‫היא הייתה ידועה כאחת שעושה כמיטב יכולתה…‬

212
00:17:19,160 --> 00:17:20,120
‫- ג'ו קובל‬
‫תובע -‬

213
00:17:20,200 --> 00:17:22,440
‫כדי להשאיר את המשפחה שלה במסלול הנכון.‬

214
00:17:24,680 --> 00:17:28,560
‫אבל אני חושב שהזיכרון שלה לא לגמרי מדויק.‬

215
00:17:30,680 --> 00:17:36,280
‫היא ציינה שמר גונזלס‬
‫הסגיר את עצמו אחרי שזה קרה.‬

216
00:17:38,480 --> 00:17:40,960
‫אבל היא באה לתחנת המשטרה.‬

217
00:17:41,040 --> 00:17:44,720
‫היא זיהתה את מר גונזלס בתור היורה,‬

218
00:17:44,800 --> 00:17:46,760
‫ואז המשטרה הלכה ותפסה אותו.‬

219
00:17:48,200 --> 00:17:49,800
‫הוא לא הסגיר את עצמו.‬

220
00:17:59,800 --> 00:18:01,480
‫שמי ג'ו קובל.‬

221
00:18:01,560 --> 00:18:06,240
‫ב-1996 הייתי סגן פרקליט מחוז ילוסטון.‬

222
00:18:06,840 --> 00:18:09,680
‫ובאותו זמן, אני הייתי התובע בתיק גונזלס.‬

223
00:18:18,360 --> 00:18:21,320
‫טיפלתי במספר תיקי רצח.‬

224
00:18:21,400 --> 00:18:23,400
‫- בית המשפט המחוזי טיטון, מונטנה -‬

225
00:18:23,480 --> 00:18:26,560
‫זה אחד שנחקק לי בזיכרון.‬
‫זה היה כל כך חסר היגיון.‬

226
00:18:26,640 --> 00:18:28,960
‫ואני חושב שהקהילה הייתה בהלם.‬

227
00:18:29,040 --> 00:18:33,640
‫ואני חושב שהסיבה לכך‬
‫הייתה שהפקיד, אריק פביליוניס,‬

228
00:18:33,720 --> 00:18:38,760
‫היה אדם חף מפשע‬
‫שלא הייתה לו כל אשמה בכל זה.‬

229
00:18:39,720 --> 00:18:42,600
‫זה היה בחור עם ארבעה ילדים.‬

230
00:18:44,160 --> 00:18:45,880
‫הייתה לו עבודה במשרה מלאה,‬

231
00:18:45,960 --> 00:18:49,560
‫והוא עבד במכולת יומיים בשבוע‬

232
00:18:49,640 --> 00:18:51,560
‫כדי לעזור לגמור את החודש.‬

233
00:18:51,640 --> 00:18:56,000
‫הוא עשה כל מה שהיה ביכולתו‬
‫כדי לעזור לעצמו ולמשפחה שלו,‬

234
00:18:56,080 --> 00:19:00,920
‫ובסוף הוא נהרג בגלל זה.‬

235
00:19:02,320 --> 00:19:04,240
‫מר גונזלס ירה באריק‬

236
00:19:04,320 --> 00:19:07,640
‫כי הוא התכוון לירות בו מההתחלה.‬

237
00:19:08,240 --> 00:19:10,240
‫לא הייתה סיבה ללחוץ על ההדק.‬

238
00:19:10,760 --> 00:19:12,440
‫זה לא היה חייב לקרות,‬

239
00:19:13,320 --> 00:19:17,320
‫מה שאומר שהתפקיד של תובע‬
‫זה לדחוף לעונש המרבי.‬

240
00:19:17,840 --> 00:19:21,160
‫מר גונזלס היה צעיר,‬

241
00:19:21,240 --> 00:19:25,880
‫אבל בכל זאת המלצתי‬
‫שבית המשפט יטיל מאסר עולם.‬

242
00:19:25,960 --> 00:19:30,840
‫ואם הייתי באותו מצב היום,‬
‫הייתי עושה את אותו הדבר.‬

243
00:19:32,240 --> 00:19:35,360
‫חשבתי אז שזה במקום,‬
‫ואני חושב כיום שזה במקום.‬

244
00:19:38,320 --> 00:19:42,440
‫- ב-10 בינואר 1997, איחיניו גונזלס‬
‫נידון למאסר עולם בכלא -‬

245
00:19:42,520 --> 00:19:49,240
‫- שמונה חודשים אחרי יום הולדתו ה-17 -‬

246
00:19:52,120 --> 00:19:56,320
‫זו אחריות כבדה לבקש מבית המשפט‬

247
00:19:56,400 --> 00:19:59,320
‫לגזור את העונש שאתה חושב שהולם.‬

248
00:19:59,920 --> 00:20:02,240
‫משפחה אחת תאבד בן.‬

249
00:20:03,360 --> 00:20:05,640
‫אבל חייבים להסתכל על המקרים האלה‬

250
00:20:05,720 --> 00:20:09,880
‫מנקודת המבט שרואה שמשפחה אחת איבדה אבא.‬

251
00:20:10,880 --> 00:20:14,200
‫אז קיבלנו את העונש המרבי האפשרי,‬

252
00:20:14,840 --> 00:20:17,520
‫אבל זה לא משקם את המשפחה.‬

253
00:20:17,600 --> 00:20:19,280
‫זה לא מחזיר אותה לשלמותה.‬

254
00:20:31,000 --> 00:20:34,560
‫- ביסמרק, דקוטה הצפונית -‬

255
00:20:38,160 --> 00:20:40,600
‫והנה תמונה של אבא בחג המולד.‬

256
00:20:41,120 --> 00:20:43,200
‫זה היה חג המולד האחרון שלכם יחד.‬

257
00:20:44,920 --> 00:20:49,280
‫אחרי שאריק נהרג, כל שעה הייתה מאבק.‬

258
00:20:50,360 --> 00:20:51,840
‫ללכת לאזכרה‬

259
00:20:51,920 --> 00:20:54,720
‫ולתת לבנות שלי לצייר ציורים לשלוח לו,‬

260
00:20:55,720 --> 00:20:56,720
‫וכל אחת מהן בחרה…‬

261
00:20:56,800 --> 00:20:59,440
‫- פראן מורל‬
‫אשתו לשעבר של אריק פביליוניס -‬

262
00:20:59,520 --> 00:21:01,160
‫אחד מהצעצועים האהובים עליהן‬

263
00:21:01,240 --> 00:21:03,160
‫מהבובות האהובות, לשלוח איתו,‬

264
00:21:03,240 --> 00:21:06,240
‫כדי שהוא לא יפחד כשהוא ישן.‬

265
00:21:10,560 --> 00:21:12,960
‫- בעת פטירתו -‬

266
00:21:13,040 --> 00:21:18,920
‫- היו לאריק ופראן פביליוניס‬
‫ארבע בנות מתחת לגיל שבע -‬

267
00:21:20,880 --> 00:21:23,240
‫הוא פספס את תחילת הלימודים שלהן.‬

268
00:21:24,040 --> 00:21:27,240
‫הוא פספס כל ריקוד של אב ובת,‬
‫כל חתונה.‬

269
00:21:27,320 --> 00:21:29,520
‫כלומר, הוא פספס הכול,‬

270
00:21:30,440 --> 00:21:33,280
‫והן הפסידו הכול.‬
‫הן הפסידו את האפשרות לחלוק איתו.‬

271
00:21:34,720 --> 00:21:37,080
‫אף אחד לא צריך לגדול בלי אבא.‬

272
00:21:44,600 --> 00:21:49,640
‫- פראן ואריק נפגשו לראשונה ב-1988‬
‫בשירותו בחיל האוויר בדקוטה הדרומית -‬

273
00:21:49,720 --> 00:21:52,000
‫- הם התחתנו שנה לאחר מכן -‬

274
00:21:52,080 --> 00:21:56,360
‫- והתיישבו ב"בילינגס", מונטנה‬
‫לגדל את משפחתם -‬

275
00:21:59,120 --> 00:22:02,680
‫אריק היה בן 27 כשהוא נהרג.‬

276
00:22:04,440 --> 00:22:07,040
‫הוא היה בחיי‬
‫במשך שמונה שנים ויומיים,‬

277
00:22:07,120 --> 00:22:10,080
‫וחיינו חיים שלמים‬
‫בשמונה השנים האלה.‬

278
00:22:12,280 --> 00:22:16,280
‫אני מרגישה כאילו יצרנו חיים,‬
‫ואז הם נלקחו מאיתנו.‬

279
00:22:21,440 --> 00:22:24,800
‫בפעם הראשונה שראיתי‬
‫את איחיניו גונזלס בבית המשפט,‬

280
00:22:24,880 --> 00:22:28,960
‫ציפיתי לראות מפלצת.‬

281
00:22:29,640 --> 00:22:32,800
‫לא ציפיתי לבחור צעיר ומסודר למראה,‬

282
00:22:33,400 --> 00:22:39,320
‫אבל הרגשתי שהוא עשה מעשה מיותר.‬

283
00:22:39,400 --> 00:22:42,000
‫אז רציתי עונש שיתאים לפשע.‬

284
00:22:44,000 --> 00:22:47,520
‫אני חייבת להודות‬
‫שהייתי בהלם שהוא קיבל מאסר עולם.‬

285
00:22:48,120 --> 00:22:50,160
‫זה נראה לי הרבה,‬

286
00:22:50,240 --> 00:22:53,880
‫אבל נראה לי‬
‫שבגדול היינו מרוצים מאוד מגזר הדין‬

287
00:22:53,960 --> 00:22:56,880
‫כי נראה שזה התאים למה שאיבדנו.‬

288
00:23:03,640 --> 00:23:06,360
‫אני לא יודעת‬
‫כמה חשבתי עליו הרבה במהלך השנים‬

289
00:23:06,440 --> 00:23:09,440
‫כי ניסיתי להפריד את החלק הזה של החיים.‬

290
00:23:10,960 --> 00:23:14,240
‫אבל לפני כמה חודשים‬
‫כשקיבלתי את ההודעה הראשונה שנשלחה‬

291
00:23:14,320 --> 00:23:17,760
‫ליידע אותנו על הסדרה התיעודית הזו,‬

292
00:23:17,840 --> 00:23:18,920
‫תהיתי למה.‬

293
00:23:19,480 --> 00:23:21,280
‫כאילו, מה הוא רוצה שיקרה?‬

294
00:23:23,000 --> 00:23:24,720
‫"נער מודה שרצח פקיד.‬

295
00:23:25,600 --> 00:23:27,440
‫"טוען שהירי היה בטעות."‬

296
00:23:27,520 --> 00:23:29,960
‫"על רוצח המוכר במכולת לשבת 30 שנה לפחות."‬

297
00:23:30,040 --> 00:23:32,640
‫- מאסר עולם לגונזלס -‬

298
00:23:33,520 --> 00:23:36,520
‫- אף על פי שנידון למאסר עולם,‬
‫בגזר הדין נכלל סעיף -‬

299
00:23:36,600 --> 00:23:40,560
‫- שמאפשר לאיחיניו גונזלס להגיש בקשה‬
‫לשחרור על תנאי לאחר 30 שנה -‬

300
00:23:40,640 --> 00:23:47,120
‫- הוא במרחק שלוש שנים מהתאריך הזה -‬

301
00:23:49,840 --> 00:23:53,400
‫דעתי על זה שישחררו על תנאי‬
‫את איחיניו גונזלס,‬

302
00:23:53,480 --> 00:23:57,040
‫היא שזה תלוי מה מערכת המשפט תחליט.‬

303
00:23:58,400 --> 00:24:00,320
‫ואם הוא יגיע לשחרור על תנאי,‬

304
00:24:00,400 --> 00:24:05,280
‫אני מאמינה שאני והילדות שלי נגיע כדי לשמוע‬

305
00:24:05,360 --> 00:24:06,720
‫מה יש לו לומר.‬

306
00:24:24,600 --> 00:24:27,280
‫כל הזמן שאני כאן,‬

307
00:24:27,360 --> 00:24:29,320
‫אתה חושב על הרבה דברים,‬

308
00:24:30,000 --> 00:24:34,600
‫ומהרהר על הרבה מהאובדן.‬

309
00:24:35,120 --> 00:24:38,600
‫הלוואי שמישהו היה מבקר אותי‬
‫ואומר לי, "אני אוהב אותך".‬

310
00:24:38,680 --> 00:24:42,040
‫אתה חושב כמה זמן עבר מאז שקיבלת חיבוק.‬

311
00:24:42,120 --> 00:24:46,720
‫ואלה דברים ש… טוב, אני רוצה,‬
‫אבל זה בא עם אשמה.‬

312
00:24:47,960 --> 00:24:48,880
‫ו…‬

313
00:24:50,200 --> 00:24:52,280
‫הסיבה שבגללה זה בא עם אשמה…‬

314
00:24:55,200 --> 00:24:59,040
‫זה כי כל מה שאני מרגיש שחסר לי…‬

315
00:25:01,200 --> 00:25:02,600
‫אני עשיתי את זה להם.‬

316
00:25:03,400 --> 00:25:06,800
‫עשיתי את זה למשפחה שלו.‬
‫עשיתי את זה לבנות שלו.‬

317
00:25:07,320 --> 00:25:11,160
‫והסיבה שאני נושא כל כך הרבה אשמה היא…‬

318
00:25:16,280 --> 00:25:17,440
‫כי אני עדיין כאן.‬

319
00:25:18,640 --> 00:25:21,920
‫אבל להן לעולם לא תהיה הזדמנות‬
‫לחוות משהו מזה שוב.‬

320
00:25:33,960 --> 00:25:35,720
‫זה לא מה שציפיתי לשמוע.‬

321
00:25:37,520 --> 00:25:41,400
‫לא חשבתי שהוא לוקח על עצמו להרגיש…‬

322
00:25:43,000 --> 00:25:46,440
‫את החשיבות של מה שהוא עשה‬
‫לחיי ולחיי הבנות שלי.‬

323
00:25:46,520 --> 00:25:48,000
‫לא כל אחד היה עושה את זה.‬

324
00:25:51,120 --> 00:25:52,320
‫והוא לא היה חייב.‬

325
00:25:53,720 --> 00:25:56,440
‫אבל זה לא משנה את מה שקרה.‬

326
00:26:25,920 --> 00:26:30,040
‫האם מגיע לאחי לשלם על הפשע שלו? מאה אחוז.‬

327
00:26:30,120 --> 00:26:31,120
‫אין ספק בכך.‬

328
00:26:32,720 --> 00:26:35,960
‫אבל אני לא חושב‬
‫שגזר הדין שלו היה הולם.‬

329
00:26:36,040 --> 00:26:36,960
‫אני פשוט לא.‬

330
00:26:38,880 --> 00:26:40,760
‫אנשים אומרים, "אתה מפלצת",‬

331
00:26:40,840 --> 00:26:43,080
‫אבל אף אחד לא עוצר לחשוב‬
‫מה גרם לנו להיות כאלה.‬

332
00:26:44,000 --> 00:26:46,200
‫אנחנו תוצר של הסביבה שלנו.‬

333
00:26:48,160 --> 00:26:49,280
‫- בילינגס, מונטנה -‬

334
00:26:49,360 --> 00:26:51,360
‫אבל זה לא אומר שאנחנו לא נגישים.‬

335
00:26:51,440 --> 00:26:53,920
‫זה לא אומר שאנחנו לא ראויים.‬

336
00:26:55,120 --> 00:26:57,400
‫וזה לא אומר שאנחנו לא יכולים להשתנות.‬

337
00:26:59,360 --> 00:27:01,200
‫קוראים לי ג'סי גונזלס,‬

338
00:27:01,280 --> 00:27:03,760
‫ואיחיניו גונזלס הוא אחי הצעיר.‬

339
00:27:14,080 --> 00:27:15,800
‫היינו משפחה מלוכדת,‬

340
00:27:15,880 --> 00:27:20,000
‫אבל הדברים שרואים‬
‫ב"משפחה מושלמת" בטלוויזיה לא היו קרובים‬

341
00:27:20,080 --> 00:27:21,720
‫למה שהיה לנו. בכלל.‬

342
00:27:23,000 --> 00:27:25,600
‫אבא שלי היה סוחר סמים במשך זמן רב.‬

343
00:27:25,680 --> 00:27:31,640
‫ככל שהתבגרנו, אני ואחיי הגדולים‬
‫כולנו מכרנו סמים בשביל אבא שלי.‬

344
00:27:32,360 --> 00:27:35,680
‫אז זה היה קל לאחי הקטן‬

345
00:27:35,760 --> 00:27:41,200
‫לעקוב אחריי לרחובות, לכנופיות, לסמים.‬

346
00:27:41,280 --> 00:27:43,000
‫ואז אין דרך החוצה.‬

347
00:27:43,560 --> 00:27:45,640
‫זה או כלא או שק גופות.‬

348
00:27:54,360 --> 00:27:55,880
‫אחרי שאחי נכנס לכלא,‬

349
00:27:55,960 --> 00:28:00,280
‫היו לי הרבה כעס ושנאה ואיבה כלפי העולם.‬

350
00:28:00,920 --> 00:28:03,480
‫הוצאתי את זה על כולם.‬

351
00:28:04,800 --> 00:28:06,520
‫היינו אני ואחיי הגדולים,‬

352
00:28:06,600 --> 00:28:12,400
‫ונכנסנו לחיי הרחוב,‬
‫ופעילות כנופיות ודברים כאלה.‬

353
00:28:13,920 --> 00:28:17,280
‫היינו ידועים באלימות, בסחר בסמים.‬

354
00:28:17,880 --> 00:28:20,760
‫כל דבר פלילי ברחובות,‬

355
00:28:20,840 --> 00:28:22,400
‫היינו ידועים בזה.‬

356
00:28:22,480 --> 00:28:23,320
‫- מכונות חקלאיות -‬

357
00:28:23,400 --> 00:28:25,120
‫אני הייתי הגרוע מכולם.‬

358
00:28:26,280 --> 00:28:30,120
‫זה פשוט נהיה‬
‫כמו כדור שלג שמתגלגל במורד הגבעה.‬

359
00:28:30,200 --> 00:28:31,480
‫זה פשוט יצא משליטה.‬

360
00:28:37,600 --> 00:28:40,040
‫- בשנת 2003 ג'סי גונזלס נידון -‬

361
00:28:40,120 --> 00:28:44,360
‫- לעשר שנים בכלא‬
‫על תקיפה, חטיפה ועינויים. -‬

362
00:28:44,440 --> 00:28:50,840
‫- כשכבר ריצה 6 שנות מאסר בכלא במונטנה -‬

363
00:28:50,920 --> 00:28:52,960
‫- הוא קיבל שותף חדש -‬

364
00:28:58,640 --> 00:29:00,160
‫בכל ימי שלישי וחמישי,‬

365
00:29:00,240 --> 00:29:03,680
‫יש להם אוטובוס שמגיע עם אסירים חדשות.‬

366
00:29:05,480 --> 00:29:07,400
‫ובוגס, השוטר…‬

367
00:29:09,120 --> 00:29:12,440
‫הוא מביט אל תוך החדר שלי ואומר כזה,‬
‫"יש לי שותף בשבילך".‬

368
00:29:13,400 --> 00:29:14,920
‫ואני כזה, "נהדר".‬

369
00:29:15,000 --> 00:29:18,720
‫ובוגס מביט בי. הוא אומר, "אתה תיהנה".‬

370
00:29:20,080 --> 00:29:22,240
‫אז קמתי. אני פותח את הדלת.‬

371
00:29:25,840 --> 00:29:27,760
‫ואלה הפנים של אחי.‬

372
00:29:37,760 --> 00:29:41,680
‫זה היה כאילו אנחנו שוב בני חמש. פשוט רצנו.‬

373
00:29:41,760 --> 00:29:43,960
‫רצנו זה לזה והתחבקנו.‬

374
00:29:54,800 --> 00:29:59,160
‫נשארנו ערים‬
‫ושתינו קפה ואכלנו ממתקים. רק דיברנו.‬

375
00:30:00,880 --> 00:30:03,240
‫בוכים, מעלים זיכרונות.‬

376
00:30:06,520 --> 00:30:09,720
‫לא הייתה אלימות. לא התעללות.‬

377
00:30:10,480 --> 00:30:12,440
‫לא הלכנו על קליפות ביצים.‬

378
00:30:15,480 --> 00:30:17,360
‫למרות שהיינו בכלא.‬

379
00:30:18,920 --> 00:30:21,160
‫אלה הזיכרונות הטובים ביותר שלי.‬

380
00:30:34,280 --> 00:30:35,720
‫דיברנו על שינוי.‬

381
00:30:37,640 --> 00:30:40,400
‫הוא היה מספר לי‬
‫איך הוא היה רוצה לבטל את מה שהוא עשה.‬

382
00:30:41,280 --> 00:30:45,680
‫ואני עוד הייתי תקוע‬
‫בלהיות הבחור הקשוח והמגניב.‬

383
00:30:45,760 --> 00:30:47,720
‫והוא היה מדבר איתי כל הזמן.‬

384
00:30:47,800 --> 00:30:51,680
‫"למה אתה כל כך חמום מוח?‬
‫למה אתה לא יכול לדבר על דברים?"‬

385
00:30:52,440 --> 00:30:54,080
‫והמשפט האהוב עליו היה‬

386
00:30:54,160 --> 00:30:59,080
‫"אני אשב בכלא מספיק בשביל כל המשפחה שלנו."‬

387
00:30:59,160 --> 00:31:02,600
‫הוא אמר את זה כדי שאלמד,‬
‫לא רק מהטעויות שלי, אלא גם משלו.‬

388
00:31:02,680 --> 00:31:05,120
‫והוא אמר את זה כדי שאהיה אדם טוב יותר.‬

389
00:31:05,200 --> 00:31:09,440
‫- חוות הכלא של מדינת מונטנה -‬

390
00:31:10,280 --> 00:31:15,120
‫- ב-2009, ג'סי גונזלס השלים‬
‫את גזר הדין שלו ושוחרר -‬

391
00:31:15,200 --> 00:31:19,680
‫- עכשיו הוא מנהל כמה עסקים -‬

392
00:31:24,840 --> 00:31:26,400
‫- האבא הטוב בעולם! אוהבים אותך! -‬

393
00:31:26,480 --> 00:31:27,480
‫מה קורה?‬

394
00:31:28,360 --> 00:31:29,560
‫מצוין.‬

395
00:31:30,600 --> 00:31:32,600
‫אחרי הכלא, החיים השתפרו.‬

396
00:31:33,720 --> 00:31:37,800
‫כרגע יש לי שתי חברות ריצוף‬
‫ואני הבעלים של "מוסך ג'וניור'ס פיט סטופ".‬

397
00:31:37,880 --> 00:31:38,720
‫- אישור מס -‬

398
00:31:38,800 --> 00:31:40,760
‫זה מוסך למכוניות, מכניקה ואופנועים.‬

399
00:31:45,120 --> 00:31:48,120
‫אני שוכר בעיקר נגמלים,‬

400
00:31:48,960 --> 00:31:52,720
‫או עבריינים לשעבר, או אנשים על תנאי.‬

401
00:31:53,680 --> 00:31:57,520
‫אני באמת מאמין שזה שישבתי בכלא עם אחי הקטן‬

402
00:31:57,600 --> 00:31:59,680
‫זו הסיבה שאני מי שאני כיום.‬

403
00:32:00,480 --> 00:32:04,720
‫הוא שינה את צורת החשיבה שלו,‬
‫והוא דחף את זה עליי.‬

404
00:32:04,800 --> 00:32:06,600
‫למדתי הרבה מהילד הזה.‬

405
00:32:07,640 --> 00:32:10,000
‫והסתובבתי עם הרבה אנשים רעים.‬

406
00:32:10,080 --> 00:32:13,080
‫לאף אחד מהם אין חרטה,‬

407
00:32:13,160 --> 00:32:17,760
‫חמלה, או רצון להשתנות בזמן שהם שם,‬

408
00:32:17,840 --> 00:32:18,960
‫כמו שיש לאחי.‬

409
00:32:21,280 --> 00:32:24,840
‫הוא נכנס לכלא,‬
‫הוא לקח אחריות על מה שהוא עשה,‬

410
00:32:25,360 --> 00:32:26,920
‫והוא שינה את חייו.‬

411
00:32:28,120 --> 00:32:30,520
‫הוא מוכן להתחיל מחדש.‬

412
00:32:40,880 --> 00:32:44,760
‫- בית המשפט המחוזי טיטון, מונטנה -‬

413
00:32:47,360 --> 00:32:50,080
‫- לפני שאיחיניו גונזלס יכול להשתחרר -‬

414
00:32:50,160 --> 00:32:54,120
‫- עליו להופיע בפני ועדת שחרור להערכה -‬

415
00:32:59,480 --> 00:33:03,680
‫שחרורו המוקדם של מר גונזלס‬
‫זו לא החלטה שלי.‬

416
00:33:04,200 --> 00:33:09,640
‫זה לא תלוי בי, אבל אני מאמין‬
‫שוועדת שחרורים צריכה לשקול‬

417
00:33:09,720 --> 00:33:12,680
‫האם הוא לוקח אחריות על מעשיו.‬

418
00:33:17,960 --> 00:33:21,080
‫אני זוכר שלפני שיצאתי מהאוטו‬

419
00:33:21,160 --> 00:33:25,520
‫בדקתי אם האקדח היה טעון, והוא היה ריק.‬

420
00:33:25,600 --> 00:33:28,400
‫ואני זוכר שנכנסתי לחנות.‬

421
00:33:28,480 --> 00:33:30,720
‫ובשום רגע לא כיוונתי ישירות עליו,‬

422
00:33:30,800 --> 00:33:33,520
‫כמו שעושים כשמנסים לפגוע במישהו.‬

423
00:33:34,280 --> 00:33:35,200
‫רציתי להפחיד אותו,‬

424
00:33:35,280 --> 00:33:38,680
‫כאילו אני עומד ללחוץ על ההדק.‬
‫וחשבתי, "אם אלחץ‬

425
00:33:38,760 --> 00:33:42,720
‫"הוא ישמע קול ירייה.‬
‫שום דבר לא יקרה, אבל זה יפחיד אותו."‬

426
00:33:42,800 --> 00:33:44,240
‫אז לחצתי על ההדק.‬

427
00:33:45,280 --> 00:33:46,840
‫ואני זוכר שהוא ירה.‬

428
00:33:47,880 --> 00:33:49,200
‫ופשוט ברחתי.‬

429
00:33:50,400 --> 00:33:52,200
‫אני זוכר שקפצתי לאוטו,‬

430
00:33:52,280 --> 00:33:55,480
‫ואמרתי, "למה לא אמרתן לי‬
‫שהיה כדור באקדח הזה?"‬

431
00:33:55,560 --> 00:33:57,640
‫אמרתי כזה, "יריתי בבחור הזה".‬

432
00:33:58,200 --> 00:34:02,200
‫לא ידעתי שהן שמו שם כדור אחד,‬

433
00:34:02,280 --> 00:34:03,480
‫ולא ידעתי את זה.‬

434
00:34:03,560 --> 00:34:06,160
‫כי כשהן נתנו לי אותו בדקתי את המחסנית‬

435
00:34:06,240 --> 00:34:08,360
‫ולא חשבתי לבדוק שום דבר אחר.‬

436
00:34:13,320 --> 00:34:16,880
‫מעולם לא שמעתי קודם את מה ששמעתי עכשיו.‬

437
00:34:17,520 --> 00:34:20,880
‫עברתי על התיק מ-1996,‬

438
00:34:20,960 --> 00:34:23,840
‫ומה שנאמר בו אז‬

439
00:34:23,920 --> 00:34:28,240
‫זה לא מה שהיה בהקלטה ששמעתי הרגע.‬

440
00:34:28,320 --> 00:34:32,720
‫הוא נשאל, "אתה יודע‬
‫כמה כדורים היו באקדח?"‬

441
00:34:32,800 --> 00:34:35,200
‫התשובה שלו, "היה רק אחד".‬

442
00:34:37,760 --> 00:34:39,120
‫"הכנסתי את הקליע.‬

443
00:34:39,200 --> 00:34:41,440
‫"החזרתי את התפס פנימה‬

444
00:34:41,520 --> 00:34:45,680
‫ואז הסתכלתי‬
‫ומשכתי אחורה את הדבר הקטן שסוגר את זה."‬

445
00:34:48,080 --> 00:34:53,520
‫הוא בבירור שם את הכדור באקדח‬
‫ותיאר שהיה שם כדור אחד.‬

446
00:34:53,600 --> 00:34:57,600
‫הוא אף פעם לא אמר שום דבר‬
‫על זה שהוא לא ידע שהאקדח היה טעון.‬

447
00:34:58,560 --> 00:35:03,200
‫הוא גם אומר‬
‫שהוא לא כיוון את האקדח ישירות לפקיד.‬

448
00:35:03,280 --> 00:35:04,760
‫טוב, זה פשוט לא נכון.‬

449
00:35:09,440 --> 00:35:11,480
‫כשהמשטרה הגיעה לחנות,‬

450
00:35:11,560 --> 00:35:15,560
‫הם מצאו סרטון אבטחה‬
‫שהראה את כל חילופי הדברים,‬

451
00:35:15,640 --> 00:35:17,600
‫וזה היה מזעזע.‬

452
00:35:19,720 --> 00:35:25,560
‫מר גונזלס מכוון את האקדח על אריק‬
‫ואומר לו לתת לו את הכסף.‬

453
00:35:26,640 --> 00:35:27,520
‫מהר!‬

454
00:35:27,600 --> 00:35:29,480
‫בוא וקח אותו!‬
‫-תעשה את זה אתה, ביץ'!‬

455
00:35:30,680 --> 00:35:33,720
‫אריק שיתף פעולה. הוא ניסה לא לאיים.‬

456
00:35:33,800 --> 00:35:38,560
‫הוא יכול היה להשתתף בסרטון הדרכה‬
‫על איך להתמודד עם שוד.‬

457
00:35:38,640 --> 00:35:39,720
‫תפתח את הכספת.‬

458
00:35:40,640 --> 00:35:42,440
‫אין לי מפתחות לכספת.‬

459
00:35:42,960 --> 00:35:46,640
‫אין לי מפתחות לכספת.‬
‫-אני אתקע לך כדור בתחת, ביץ'.‬

460
00:35:46,720 --> 00:35:49,920
‫הוא אומר לאריק שהוא יירה בו,‬

461
00:35:50,000 --> 00:35:53,800
‫מה שמעיד לי‬
‫שזה בדיוק מה שהוא התכוון לעשות.‬

462
00:35:55,880 --> 00:36:00,560
‫כשהוא אומר שהוא רק ניסה להפחיד את הפקיד,‬

463
00:36:00,640 --> 00:36:05,360
‫זה פשוט לא תואם את מה שרואים בווידאו.‬

464
00:36:10,360 --> 00:36:14,240
‫מר גונזלס מנסה ללחוץ על ההדק של האקדח.‬

465
00:36:15,360 --> 00:36:16,920
‫האקדח לא יורה.‬

466
00:36:17,000 --> 00:36:21,040
‫מר גונזלס מפנה את האקדח‬
‫כלפי עצמו, מסתכל עליו,‬

467
00:36:21,120 --> 00:36:25,680
‫מוצא את הנצרה, משחרר אותה,‬
‫ויורה לאריק בחזה.‬

468
00:36:32,240 --> 00:36:37,560
‫אנחנו רואים אדם שנורה ונהרג,‬
‫וזו לא הוליווד. זה אמיתי.‬

469
00:36:38,080 --> 00:36:41,120
‫אין סיכוי שזאת יכולה להיות תאונה.‬

470
00:36:41,200 --> 00:36:45,600
‫הוא בבירור לוחץ על ההדק,‬
‫בידיעה שיש כדור באקדח.‬

471
00:36:45,680 --> 00:36:46,800
‫הוא מודה בזה.‬

472
00:36:53,840 --> 00:36:59,120
‫אני חושש שהוא יושב בכלא‬
‫במשך שנים על גבי שנים,‬

473
00:36:59,200 --> 00:37:03,440
‫ומספר לעצמו את אותו סיפור‬
‫עד שהוא מאמין בזה.‬

474
00:37:04,560 --> 00:37:08,600
‫אבל ברור שהוא לא לוקח אחריות על מעשיו.‬

475
00:37:08,680 --> 00:37:12,440
‫ברור שהוא לא נותן דין וחשבון‬
‫על הדברים שהוא עשה,‬

476
00:37:12,520 --> 00:37:17,080
‫ונראה שהוא רק מנסה להרחיק את עצמו מהרצח.‬

477
00:37:33,200 --> 00:37:37,480
‫- ארבעה חודשים‬
‫אחרי הריאיון הראשוני עם איחיניו גונזלס -‬

478
00:37:37,560 --> 00:37:40,080
‫- הוא הסכים לענות על שאלות נוספות -‬

479
00:37:44,680 --> 00:37:48,720
‫הייתי בן 16, כמעט 17,‬
‫כשביצעתי את הפשע שלי.‬

480
00:37:49,320 --> 00:37:51,480
‫חשבתי שהחיים שלי נגמרו.‬

481
00:37:53,560 --> 00:37:57,040
‫ובמדינת מונטנה אין חובת שחרור על תנאי.‬

482
00:37:57,800 --> 00:37:59,560
‫אני עלול להיות פה לשארית חיי.‬

483
00:38:00,080 --> 00:38:03,800
‫אבל אני לא מי שהייתי כשעשיתי את מה שעשיתי.‬

484
00:38:09,520 --> 00:38:12,400
‫אנשים לא מבינים. איחיניו היה התינוק.‬

485
00:38:13,240 --> 00:38:16,480
‫היו לו חלומות.‬
‫היו לו ציונים טובים. הוא היה אדיב.‬

486
00:38:16,560 --> 00:38:18,520
‫הוא היה רחום. הוא היה הילד הטוב.‬

487
00:38:19,760 --> 00:38:23,720
‫כולם חשבו שהסגרתי אותו‬
‫כי אני ההורה שומר החוק, אבל לא.‬

488
00:38:23,800 --> 00:38:27,240
‫הבן שלי החליט להסגיר את עצמו.‬
‫הוא החליט לחזור.‬

489
00:38:27,760 --> 00:38:30,200
‫אני גאה בו על קבלת האחריות.‬

490
00:38:33,400 --> 00:38:34,880
‫לא הסגרתי את עצמי.‬

491
00:38:34,960 --> 00:38:37,920
‫אימא שלי הסגירה אותי, אבל היא לא מודה בזה‬

492
00:38:38,000 --> 00:38:41,280
‫כי אני חושב שהיא חושבת‬
‫שאני אשנא אותה או משהו.‬

493
00:38:41,360 --> 00:38:44,800
‫אני חושב שזה מה שמפחיד אותה,‬
‫אבל אני לא מאשים אותה.‬

494
00:38:44,880 --> 00:38:47,440
‫אני יודע כמה קשה היה לה לעשות את זה.‬

495
00:38:47,520 --> 00:38:48,840
‫ואני חושב שעד היום‬

496
00:38:48,920 --> 00:38:51,280
‫היא עדיין לא רוצה להשלים עם זה.‬

497
00:38:51,360 --> 00:38:55,360
‫וזה לעולם לא יעלים את הנזק שגרמתי.‬

498
00:39:02,520 --> 00:39:05,880
‫לקחתי חיים של מישהו, ולקח לי זמן להבין‬

499
00:39:05,960 --> 00:39:09,200
‫איך זה גרם לאנשים אחרים להרגיש,‬
‫במיוחד המשפחה של אריק.‬

500
00:39:09,280 --> 00:39:12,640
‫ואני חושב שזה אחד הדברים העיקריים‬
‫שאני רוצה להוכיח לכולם.‬

501
00:39:12,720 --> 00:39:16,320
‫לא משנה איך גדלת, אתה עדיין יכול להשתנות.‬

502
00:39:19,560 --> 00:39:23,640
‫ברור שהוא לא לוקח אחריות על מעשיו.‬

503
00:39:23,720 --> 00:39:27,160
‫ברור שהוא לא נותן דין וחשבון‬
‫על הדברים שהוא עשה.‬

504
00:39:28,280 --> 00:39:31,120
‫עברתי על הקובץ מ-1996.‬

505
00:39:31,200 --> 00:39:36,600
‫הוא בבירור שם את הכדור באקדח‬
‫ותיאר שהיה שם כדור אחד.‬

506
00:39:37,600 --> 00:39:41,640
‫הוא לוחץ על ההדק‬
‫בידיעה שיש כדור באקדח הזה.‬

507
00:39:42,360 --> 00:39:46,200
‫ונראה שהוא רק מנסה להרחיק את עצמו מהרצח.‬

508
00:39:51,400 --> 00:39:53,960
‫יכולתי להישבע שהן טענו אותו.‬

509
00:39:54,040 --> 00:39:57,960
‫אבל הוא אומר שאמרתי שאני טענתי אותו.‬

510
00:39:58,040 --> 00:40:00,880
‫כאילו, אני באמת לא זוכר את החלק הזה,‬

511
00:40:00,960 --> 00:40:04,240
‫שאמרתי שאני טענתי את האקדח.‬

512
00:40:07,560 --> 00:40:08,720
‫כלומר…‬

513
00:40:10,600 --> 00:40:12,760
‫עכשיו אני לא יודע. זה קצת כאילו…‬

514
00:40:13,280 --> 00:40:16,080
‫הראש שלי הולך למלא כיוונים שונים כרגע.‬

515
00:40:16,600 --> 00:40:19,720
‫אז אני מנסה להבין.‬

516
00:40:22,960 --> 00:40:25,920
‫כשחשבתי שאוכל ללחוץ על ההדק‬
‫ושזה יפחיד אותו‬

517
00:40:26,000 --> 00:40:31,360
‫רק לשמוע את האקדח,‬
‫כאילו, לירות על ריק, רק לשמוע את הקליק.‬

518
00:40:31,440 --> 00:40:33,440
‫כדי לנסות להפחיד אותו, אתה יודע?‬

519
00:40:33,520 --> 00:40:35,960
‫וזו הייתה הכוונה. אתה יודע? אבל…‬

520
00:40:41,600 --> 00:40:43,360
‫אני לא יודע. אולי…‬

521
00:40:44,360 --> 00:40:45,480
‫אני חושב שהוא צודק.‬

522
00:40:46,440 --> 00:40:48,480
‫אני חושב שהוא צודק. שכן ידעתי.‬

523
00:40:54,040 --> 00:40:56,160
‫אני חושב שכן ידעתי, ולא רציתי…‬

524
00:41:09,040 --> 00:41:11,280
‫לא רציתי להשלים עם זה.‬

525
00:41:33,040 --> 00:41:36,080
‫לעולם לא אוכל להחלים כראוי‬
‫אלא אם אתמודד עם זה,‬

526
00:41:36,720 --> 00:41:39,800
‫אז קשה להשלים עם זה.‬

527
00:41:42,200 --> 00:41:46,240
‫אני לא אוהב את ההרגשה כרגע,‬
‫אבל זה משהו שהייתי צריך לשמוע.‬

528
00:41:53,080 --> 00:41:54,520
‫אתה יודע, אני מנסה…‬

529
00:41:57,240 --> 00:41:59,480
‫אני מנסה להיות הכי טוב שאני יכול.‬

530
00:42:01,440 --> 00:42:04,520
‫וזה גורם לי להרגיש‬
‫כאילו אני אפילו לא קרוב.‬

531
00:42:43,960 --> 00:42:46,880
‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬