1
00:00:19,240 --> 00:00:24,160
‫אנשים אומרים, "היית צריך להגיע לכלא‬
‫כדי להפוך לאדם שאתה".‬

2
00:00:27,560 --> 00:00:30,800
‫כי אתה תהיה בן אדם שיעזור לשנות את התרבות,‬

3
00:00:30,800 --> 00:00:32,800
‫ויעזור לשנות את העולם יום אחד.‬

4
00:00:37,000 --> 00:00:39,720
‫- כל בתי הכלא בארה"ב -‬

5
00:00:39,720 --> 00:00:44,000
‫- מכוונים לספק תוכניות שיקום לאסירים -‬

6
00:00:45,240 --> 00:00:47,880
‫- לאסירים שמשלימים תוכניות כאלה -‬

7
00:00:47,880 --> 00:00:51,480
‫- יש סיכוי גבוה פי שלושה‬
‫לזכות בשחרור מוקדם -‬

8
00:00:57,240 --> 00:01:01,480
‫אני רוצה להיות מגדלור,‬
‫שמראה שהגאולה אפשרית, כן?‬

9
00:01:01,480 --> 00:01:04,120
‫שמראה שפיוס אפשרי.‬

10
00:01:04,680 --> 00:01:09,040
‫אתה לא צריך פשוט לתת לעצמך להירקב בכלא.‬

11
00:01:09,040 --> 00:01:10,080
‫אפשר לגדול.‬

12
00:01:11,080 --> 00:01:13,240
‫תראו אותי. אני הצלחתי.‬

13
00:01:16,560 --> 00:01:22,720
‫- זהו סיפורו של אסיר #A542927 -‬

14
00:01:24,560 --> 00:01:27,240
‫אני חושב שכולנו‬
‫יכולים להיות אנשים מסוכנים.‬

15
00:01:27,240 --> 00:01:29,720
‫אנשים אומרים שאתה מפלצת.‬

16
00:01:30,760 --> 00:01:32,760
‫אני לא יושב פה ואומר שאני חף מפשע.‬

17
00:01:33,280 --> 00:01:35,400
‫רצחתי איזה בחור בדם קר.‬

18
00:01:35,400 --> 00:01:38,480
‫- אני רוצח -‬

19
00:01:41,880 --> 00:01:46,560
‫- גאולה -‬

20
00:01:53,320 --> 00:01:57,880
{\an8}‫- מוסד הכליאה ריצ'לנד‬
‫מנספילד, אוהיו -‬

21
00:02:01,200 --> 00:02:04,640
‫- בשנת 2008, ג'אמל דונטז האצ'ר‬
‫נכנס למאסר ל-20 שנה -‬

22
00:02:04,640 --> 00:02:06,560
‫- בעקבות ירי קטלני -‬

23
00:02:06,560 --> 00:02:11,680
‫- הוא תמיד התעקש שזו הייתה תאונה -‬

24
00:02:14,600 --> 00:02:16,160
‫תודה על הסבלנות.‬

25
00:02:18,520 --> 00:02:20,040
‫ספור בשבילי עד עשר, בבקשה.‬

26
00:02:20,040 --> 00:02:22,880
‫אחת, שתיים, שלוש, ארבע,‬

27
00:02:22,880 --> 00:02:26,520
‫חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.‬

28
00:02:33,360 --> 00:02:35,520
‫נולדתי בקליבלנד, אוהיו.‬

29
00:02:38,600 --> 00:02:42,480
‫גדלתי בבית עני.‬

30
00:02:46,880 --> 00:02:51,720
‫כאיש צעיר, תמיד הייתי שאפתן ויצירתי.‬

31
00:02:53,840 --> 00:02:57,240
‫תמיד רציתי לעשות‬
‫סוג כלשהו של מוזיקה או שירה.‬

32
00:02:59,360 --> 00:03:02,160
‫אבל נמשכתי בין שני עולמות,‬

33
00:03:02,160 --> 00:03:06,880
‫היצירתיות שלי והשליליות שבה חייתי.‬

34
00:03:09,680 --> 00:03:11,800
‫השכונה שגדלתי בה,‬

35
00:03:12,680 --> 00:03:15,800
‫נמכרו שם סמים, ירו שם באנשים.‬

36
00:03:17,480 --> 00:03:21,200
‫אני זוכר שאסור היה להתקדם יותר מדי‬
‫במעלה הרחוב או שיתנפלו עליך‬

37
00:03:21,200 --> 00:03:23,440
‫כי היית מחוץ לשכונה שלך.‬

38
00:03:24,920 --> 00:03:26,480
‫תמיד הייתה אלימות.‬

39
00:03:27,560 --> 00:03:30,720
‫כשאתה כזה גדול‬
‫מתחילים ללמד אותך שאתה חייב להיות קשוח.‬

40
00:03:30,720 --> 00:03:33,400
‫אסור לך לתת שירדו עליך.‬
‫צריך לעשות ככה וככה.‬

41
00:03:33,400 --> 00:03:35,640
‫זה הקוד ברחוב. זה הקוד.‬

42
00:03:36,240 --> 00:03:40,000
‫גבריות רעילה היא הנורמה, כן?‬
‫וגם בי זה תפס.‬

43
00:03:44,840 --> 00:03:48,800
‫התחלתי לעשות כל מה שאחרים בסביבה שלי עשו.‬

44
00:03:49,320 --> 00:03:54,600
‫התחלתי לקחת סיכונים, כמו לנסות למכור סמים.‬

45
00:03:57,200 --> 00:04:02,480
‫סמים ואלכוהול די הרגו הרבה מהחלומות שלי.‬

46
00:04:16,760 --> 00:04:19,960
‫- החיים של האצ'ר השתנו בגיל 17‬
‫כשהוא פגש את דניאל בון -‬

47
00:04:19,960 --> 00:04:21,600
‫- שלא כמו האצ'ר -‬

48
00:04:21,600 --> 00:04:24,680
‫- היא באה מבית יציב בשכונה טובה -‬

49
00:04:30,760 --> 00:04:34,600
‫דניאל הייתה בת אדם שונה לגמרי ממה שהכרתי.‬

50
00:04:36,240 --> 00:04:39,160
‫אני רגיל להתמודד עם בנות מדמוגרפיה מסוימת.‬

51
00:04:39,160 --> 00:04:43,520
‫וזו הייתה, כאילו, ילדה מהפרוורים, כן?‬

52
00:04:43,520 --> 00:04:46,600
‫והיא הייתה כזו‬
‫מאושרת וקופצנית ושמחה כל הזמן,‬

53
00:04:46,600 --> 00:04:48,600
‫כאילו, תמיד.‬

54
00:04:52,880 --> 00:04:55,680
‫היא הרחיקה אותי מהרחובות‬

55
00:04:55,680 --> 00:05:00,520
‫כי היא תמיד האמינה במה שעשיתי.‬

56
00:05:00,520 --> 00:05:03,680
‫ככה שהיא דחפה את היצירתיות שלי,‬

57
00:05:03,680 --> 00:05:07,320
‫היא ייצבה אותי‬
‫ועזרה לי ללכת בעקבות החלומות שלי.‬

58
00:05:07,320 --> 00:05:09,480
‫גרמה לי להאמין שזה אמיתי.‬

59
00:05:12,320 --> 00:05:16,400
‫- זמן קצר לאחר שהכיר את דניאל,‬
‫האצ'ר נרשם לקולג' מקומי -‬

60
00:05:16,400 --> 00:05:21,520
‫- בתוך שנה, הם עברו לגור יחד -‬

61
00:05:25,720 --> 00:05:28,520
‫הכול נראה טוב. עבדתי.‬

62
00:05:28,520 --> 00:05:32,040
‫הלכתי ללימודי ערב‬
‫כדי לקבל הדיפלומה שלי. כן?‬

63
00:05:32,600 --> 00:05:37,000
‫וממש לא הייתי ברחובות.‬

64
00:05:38,120 --> 00:05:40,040
‫הייתי בעיקר עם דניאל.‬

65
00:05:42,160 --> 00:05:46,720
‫- כששניהם היו בני 18,‬
‫דניאל נכנסה להיריון -‬

66
00:05:48,600 --> 00:05:52,080
‫אף פעם לא ראיתי‬
‫מישהי מתרגשת ככה להיות אימא.‬

67
00:05:52,080 --> 00:05:53,720
‫ואני התרגשתי.‬

68
00:05:53,720 --> 00:05:56,120
‫הלכתי לכל השיעורים, לנשום ולנשום,‬

69
00:05:56,120 --> 00:05:58,640
‫וכל בדיקה ותור בהיריון.‬

70
00:05:58,640 --> 00:06:01,600
‫היינו בעננים.‬
‫עשינו מסיבה גדולה של לפני הלידה.‬

71
00:06:01,600 --> 00:06:03,920
‫אז כן, זו הייתה חוויה נפלאה.‬

72
00:06:07,240 --> 00:06:08,480
‫- באפריל 2005 -‬

73
00:06:08,480 --> 00:06:12,840
‫- דניאל ילדה בת, שאיאן האצ'ר -‬

74
00:06:18,200 --> 00:06:20,120
‫- זמן קצר לאחר לידתה של שאיאן -‬

75
00:06:20,120 --> 00:06:24,000
‫- האצ'ר התחיל להתקשות כלכלית‬
‫וחזר למכור סמים -‬

76
00:06:27,360 --> 00:06:28,640
‫הייתי זקוק לכסף.‬

77
00:06:28,640 --> 00:06:33,760
‫אז התחלתי לנסות לחזור לצאת עם החברים שלי.‬

78
00:06:33,760 --> 00:06:35,720
‫לרדת לרחוב, להזיז עניינים,‬

79
00:06:35,720 --> 00:06:37,800
‫לנסות לחזור לתוך זה.‬

80
00:06:41,440 --> 00:06:44,280
‫זה היה הדבר הגנגסטרי לעשות.‬

81
00:06:44,280 --> 00:06:46,200
‫זה היה הלך הרוח שלי אז.‬

82
00:06:47,040 --> 00:06:48,080
‫- ב-5 במאי 2005 -‬

83
00:06:48,080 --> 00:06:52,440
‫- האצ'ר בילה את הערב בביתו,‬
‫שתה ולקח סמים עם חברים -‬

84
00:06:56,280 --> 00:06:57,800
‫החברים שלי עוזבים.‬

85
00:06:59,280 --> 00:07:04,080
‫אז אני הולך לקחת את הכסף שלי,‬
‫לספור את מה שעשיתי היום,‬

86
00:07:04,080 --> 00:07:07,800
‫ואני הולך לחפש איזה אקדח מסוים.‬

87
00:07:08,320 --> 00:07:09,440
‫ואני לא מוצא אותו.‬

88
00:07:09,440 --> 00:07:12,520
‫במבט לאחור, אני שיכור, אבל אני מחפש אותו‬

89
00:07:12,520 --> 00:07:13,840
‫ואני לא מוצא אותו.‬

90
00:07:18,160 --> 00:07:20,120
‫אז אני מסתכל מסביב.‬

91
00:07:22,760 --> 00:07:26,480
‫ודניאל אמרה‬
‫"אולי הוא אצל אחד החברים שלך".‬

92
00:07:27,200 --> 00:07:29,520
‫עכשיו אני מתחיל להתעצבן.‬

93
00:07:30,280 --> 00:07:34,720
‫- בהשפעת הסמים‬
‫האצ'ר הפך לפרנואיד יותר ויותר -‬

94
00:07:35,760 --> 00:07:37,640
‫אז אני לוקח רובה גדול, כן?‬

95
00:07:37,640 --> 00:07:41,200
‫ואני מבין שהיא רואה כמה אני רציני,‬

96
00:07:41,200 --> 00:07:45,320
‫ועכשיו היא אומרת,‬
‫"תירגע, אתה תמצא אותו".‬

97
00:07:45,320 --> 00:07:48,760
‫ואני כזה "לא, הזמנתי אתכם לבית שלי‬
‫ואתם גונבים ממני!"‬

98
00:07:48,760 --> 00:07:50,040
‫זה, זה וזה.‬

99
00:07:50,040 --> 00:07:52,320
‫ואני ממשיך.‬

100
00:07:52,320 --> 00:07:54,840
‫אני מתעצבן עוד יותר, ואני מחזיק את הרובה,‬

101
00:07:54,840 --> 00:07:58,800
‫ואני מכוון אותו ואומר לה,‬
‫"לא, אני אלך לשם, אעשה ככה וככה".‬

102
00:07:58,800 --> 00:08:01,840
‫ואני מדגים והרובה יורה.‬

103
00:08:14,840 --> 00:08:16,960
‫עצרתי לרגע.‬

104
00:08:18,120 --> 00:08:19,040
‫ואז...‬

105
00:08:19,920 --> 00:08:23,840
‫רצתי אליה כי חשבתי שאולי היא קפצה מהדרך,‬

106
00:08:23,840 --> 00:08:27,040
‫או שאולי היא סתם משחקת,‬
‫מנסה ללמד אותי לקח. כן?‬

107
00:08:27,560 --> 00:08:29,880
‫אז אני תופס אותה.‬

108
00:08:30,640 --> 00:08:34,440
‫ואני מחזיק אותה,‬
‫ואני כזה, "תפסיקי לשחק! קומי!"‬

109
00:08:35,560 --> 00:08:39,240
‫ואז אני מרגיש, כאילו, דם על האמה שלי.‬

110
00:08:40,360 --> 00:08:44,120
‫כן? ובהתחלה פחדתי להסתכל.‬

111
00:08:44,840 --> 00:08:50,400
‫אז הסתובבתי והסתכלתי‬
‫ואני רואה שהיא באמת נורתה.‬

112
00:08:51,880 --> 00:08:56,800
‫- דניאל מתה מיד מיריית הרובה לראשה -‬

113
00:08:59,080 --> 00:09:00,720
‫ובאותו רגע‬

114
00:09:01,720 --> 00:09:03,880
‫הייתי בהלם, כן?‬

115
00:09:03,880 --> 00:09:07,240
‫וכשאני אומר הלם,‬
‫אני מתכוון שלא האמנתי. כאילו, אני לא...‬

116
00:09:07,240 --> 00:09:11,840
‫כאילו, לא יכול להיות שזה אמיתי.‬
‫לא יכול להיות שזה באמת קורה.‬

117
00:09:12,760 --> 00:09:16,800
‫אחרי זה עברתי אלף רגשות שונים‬

118
00:09:16,800 --> 00:09:18,600
‫לגבי מה אני אמור לעשות.‬

119
00:09:19,400 --> 00:09:22,920
‫התחלתי לחשוב, כאילו, הרגשתי אשמה ובושה.‬

120
00:09:22,920 --> 00:09:27,320
‫וזה הפך מהלם לפאניקה.‬

121
00:09:31,400 --> 00:09:34,040
‫שמעתי את המשטרה מגיעה.‬

122
00:09:35,480 --> 00:09:37,680
‫ואני רואה את האורות המהבהבים.‬

123
00:09:38,760 --> 00:09:40,920
‫אז רצתי לכיוון השני. אני בורח, כן?‬

124
00:09:41,840 --> 00:09:44,240
‫ואני יודע שאני לא אוכל לרוץ הרבה,‬

125
00:09:44,240 --> 00:09:48,640
‫אבל אני בפאניקה ואני לא חושב.‬
‫אני רק מנסה לברוח מהמצב.‬

126
00:09:48,640 --> 00:09:51,160
‫אז אני פשוט ממשיך.‬

127
00:09:55,400 --> 00:09:58,360
‫- למחרת, האצ'ר נעצר -‬

128
00:09:58,360 --> 00:10:02,200
‫- בהמשך הוא הואשם ברצח של דניאל -‬

129
00:10:07,080 --> 00:10:08,400
‫- ב-22 בפברואר 2008 -‬

130
00:10:08,400 --> 00:10:10,600
‫- האצ'ר הודה באשמה על הריגה בשוגג -‬

131
00:10:10,600 --> 00:10:15,920
‫- ונשפט ל-20 שנות מאסר -‬

132
00:10:28,640 --> 00:10:29,480
‫מה קרה?‬

133
00:10:29,480 --> 00:10:33,440
‫זה היה כמו כאב עמוק וחרטה.‬

134
00:10:33,440 --> 00:10:34,720
‫וזה שינה הכול.‬

135
00:10:34,720 --> 00:10:39,320
‫זה היה היום שבו איבדתי הכול, כן?‬

136
00:10:40,040 --> 00:10:41,240
‫איבדתי את דניאל.‬

137
00:10:42,000 --> 00:10:45,840
‫איבדתי את המשפחה שלי, איבדתי את הכבוד שלי.‬

138
00:10:48,080 --> 00:10:49,600
‫- אין כניסת עבריינים ללא ליווי -‬

139
00:10:49,600 --> 00:10:52,760
‫בטח יכולתי לקבל את זה יותר‬
‫אם זה היה מכוון,‬

140
00:10:52,760 --> 00:10:56,720
‫אבל זו הייתה תאונה,‬
‫אז למה החיים שלה היו צריכים להסתיים מוקדם?‬

141
00:10:56,720 --> 00:10:59,960
‫למה אני הייתי צריך להיות אחראי לזה?‬
‫מה הלקח פה?‬

142
00:10:59,960 --> 00:11:03,720
‫- אין להסיג גבול -‬

143
00:11:03,720 --> 00:11:08,600
‫אני תמיד שומע אנשים אומרים‬
‫שלכל דבר יש סיבה,‬

144
00:11:08,600 --> 00:11:11,720
‫והרבה דברים השתנו בחיי לאחר מכן.‬

145
00:11:15,840 --> 00:11:17,880
‫בכלא הפסקתי לשתות ולעשן.‬

146
00:11:18,760 --> 00:11:23,720
‫זה הוביל אותי לכך‬
‫שאוכל סוף סוף להכיר את עצמי,‬

147
00:11:23,720 --> 00:11:26,320
‫בפעם הראשונה‬
‫מאז שהייתי בן שמונה או תשע,‬

148
00:11:26,320 --> 00:11:29,160
‫בלי לקחת סם כלשהו.‬

149
00:11:31,560 --> 00:11:35,240
‫ואחרי שהתנקיתי, הצלחתי להפוך למנהיג‬

150
00:11:35,240 --> 00:11:37,120
‫שתמיד הייתי.‬

151
00:11:39,400 --> 00:11:40,440
‫כל מה שאני עושה‬

152
00:11:40,440 --> 00:11:44,640
‫זה בשביל שאחרים לא יעשו‬
‫את אותן הטעויות שאני עשיתי.‬

153
00:11:47,240 --> 00:11:51,880
‫ואני רק רוצה שתדעו שהגאולה והפיוס‬

154
00:11:52,520 --> 00:11:55,840
‫זה לא משהו מנותק מהמציאות. זה אפשרי.‬

155
00:12:01,000 --> 00:12:03,320
‫אז התחלתי לקרוא ספרים מסוימים‬

156
00:12:04,000 --> 00:12:07,480
‫על טיפול קוגניטיבי התנהגותי‬
‫ודברים מהסוג הזה,‬

157
00:12:07,480 --> 00:12:11,000
‫ולקרוא את הספרים האלה על מוח פורה‬

158
00:12:11,920 --> 00:12:15,120
‫פקח לי את העיניים לתחומי חשיבה שונים,‬

159
00:12:15,120 --> 00:12:17,000
‫טכניקות תקשורת שונות.‬

160
00:12:20,960 --> 00:12:25,600
‫- האצ'ר השלים בכלא מספר קורסים‬
‫על צדק שיקומי -‬

161
00:12:25,600 --> 00:12:28,960
‫- בשנת 2014 הוא יצר תוכנית משלו -‬

162
00:12:28,960 --> 00:12:32,560
‫- שמטרתה מאבק בגבריות רעילה -‬

163
00:12:34,160 --> 00:12:40,360
‫- הוא קרא לה "פרויקט דניאל" -‬

164
00:12:44,360 --> 00:12:47,120
‫לימדתי אנשים מיומנויות תקשורת‬

165
00:12:47,800 --> 00:12:49,720
‫וכישורי פתרון סכסוכים,‬

166
00:12:49,720 --> 00:12:53,480
‫כי שמתי לב שזה מה שחסר להרבה מאיתנו כאן.‬

167
00:12:53,480 --> 00:12:56,160
‫והתחלת התוכנית הייתה כנראה‬

168
00:12:56,160 --> 00:13:00,000
‫מה שהכי שינה אותי, במסע האישי שלי.‬

169
00:13:01,120 --> 00:13:04,360
‫כשאצא מכאן, אני רוצה לקחת את פרויקט דניאל‬

170
00:13:04,360 --> 00:13:07,800
‫וליישם אותו בקנה מידה גדול.‬

171
00:13:09,440 --> 00:13:13,840
‫אז אני רואה את עצמי יוצא‬
‫והופך למנהיג דרכי חשיבה.‬

172
00:13:17,200 --> 00:13:23,440
‫- מאז 2016‬
‫האצ'ר פועל בבקשה לקבל שחרור מוקדם -‬

173
00:13:33,000 --> 00:13:37,360
{\an8}‫- מיניאפוליס, מינסוטה -‬

174
00:13:40,160 --> 00:13:41,520
‫במערכת בתי הכלא,‬

175
00:13:41,520 --> 00:13:44,440
‫אנשים שחורים מהווים כמעט 40 אחוז מהאסירים,‬

176
00:13:44,960 --> 00:13:47,040
‫למרות העובדה שבמינסוטה‬

177
00:13:47,720 --> 00:13:51,400
‫הם פחות משבעה אחוזים מהאוכלוסייה.‬

178
00:13:51,960 --> 00:13:54,840
‫יש לנו נרטיב דומיננטי במדינה הזאת,‬

179
00:13:54,840 --> 00:13:59,000
‫שלאנשים בעלי עור כהה יותר‬
‫יש יותר נטייה לפשע.‬

180
00:13:59,840 --> 00:14:03,920
‫ג'אמל לא היה צריך לקבל‬
‫עשרים שנה על משהו שהיה תאונה.‬

181
00:14:05,760 --> 00:14:09,960
‫ראיתי יותר מדי אנשים‬
‫שהלכו באותה דרך שבה ג'אמל הלך,‬

182
00:14:09,960 --> 00:14:13,360
‫כי זו הייתה הדרך הכי נגישה,‬

183
00:14:13,360 --> 00:14:15,560
‫וכמעט ודוחפים אותך אליה.‬

184
00:14:16,520 --> 00:14:18,600
{\an8}‫אני הכומרה ג'אניי בייטס,‬

185
00:14:18,600 --> 00:14:21,000
{\an8}‫ואני מנהלת התקשורת‬

186
00:14:21,000 --> 00:14:25,640
‫של רכב קהילתי מבוסס אמונה,‬

187
00:14:25,640 --> 00:14:29,120
‫לתושבי מינסוטה, כאן במינסוטה.‬

188
00:14:30,680 --> 00:14:35,960
‫- ג'אניי גדלה‬
‫קרוב לשכונה של האצ'ר בקליבלנד -‬

189
00:14:36,960 --> 00:14:38,960
‫- מכולת - בירה קרה‬
‫שבעה ימים בשבוע -‬

190
00:14:38,960 --> 00:14:40,520
‫- לוטו כאן -‬

191
00:14:41,760 --> 00:14:45,520
‫פגשתי את דונטז כשהיינו בני 16.‬

192
00:14:45,520 --> 00:14:49,480
‫אני קוראת לו דונטז,‬
‫כמו רוב בני משפחתו וחבריו.‬

193
00:14:50,360 --> 00:14:53,200
‫למרות שהוא, כמובן, ג'אמל דונטז האצ'ר.‬

194
00:14:55,840 --> 00:14:59,920
‫תמיד הייתה לו‬
‫רמה גבוה של אינטליגנציה רגשית,‬

195
00:15:00,760 --> 00:15:05,480
‫ואכפת לו מאוד מאיך שאנשים מרגישים.‬

196
00:15:08,720 --> 00:15:11,960
‫- אחרי שריצה תשע שנים מגזר דינו,‬
‫האצ'ר כתב לג'אניי -‬

197
00:15:11,960 --> 00:15:15,600
‫- והיא הסכימה לתמוך בו‬
‫בבקשתו לשחרור מוקדם -‬

198
00:15:24,080 --> 00:15:26,280
‫בדיוק קיבלתי רישיון כמורה.‬

199
00:15:26,280 --> 00:15:30,000
‫חשבתי שזו בוודאי דרך שאלוהים פתח בפניי,‬

200
00:15:30,000 --> 00:15:34,320
‫עם האפשרות לספק תמיכה ככומר‬
‫לחבר שזקוק לזה.‬

201
00:15:34,880 --> 00:15:40,440
‫וזכיתי ללמוד על כל העבודה שהוא עשה בכלא.‬

202
00:15:43,000 --> 00:15:47,320
‫על כך שהוא השתמש בזמן הזה לא רק כעונש,‬

203
00:15:47,320 --> 00:15:48,840
‫אלא גם כדי להתכונן‬

204
00:15:48,840 --> 00:15:53,720
‫ולהכין את עצמו להיות‬
‫הגבר שהוא הופך להיות היום.‬

205
00:15:55,720 --> 00:16:00,320
‫לעבודה שהוא עושה בכלא באמת מגיע‬

206
00:16:00,320 --> 00:16:02,760
‫לקבל קצת אור גם מחוץ לכלא.‬

207
00:16:03,840 --> 00:16:06,280
‫- לפני שהאצ'ר יקבל הזדמנות לשחרור מוקדם -‬

208
00:16:06,280 --> 00:16:09,680
‫- יש להתייעץ עם משפחתה של דניאל‬
‫ומותר להם להביע התנגדות -‬

209
00:16:18,240 --> 00:16:19,080
‫כרגע,‬

210
00:16:19,080 --> 00:16:23,480
‫התובעים מתקשרים עם המשפחה של דניאל,‬

211
00:16:23,480 --> 00:16:27,840
‫והם מדברים איתם על המשמעות של זה עבורם,‬

212
00:16:27,840 --> 00:16:29,960
‫אם דונטז ישוחרר מוקדם.‬

213
00:16:35,960 --> 00:16:40,120
{\an8}‫- קליבלנד, אוהיו -‬

214
00:17:00,320 --> 00:17:02,120
‫אנחנו מתגעגעים אליה כל יום.‬

215
00:17:03,400 --> 00:17:04,560
‫בהחלט.‬

216
00:17:05,560 --> 00:17:08,640
‫לא חולף יום מבלי שאחשוב עליה.‬

217
00:17:09,160 --> 00:17:10,000
{\an8}‫והרבה פעמים ש...‬

218
00:17:10,000 --> 00:17:12,520
{\an8}‫- ארנסט וג'נט ג'נקינס‬
‫סבא וסבתא של דניאל -‬

219
00:17:12,520 --> 00:17:16,280
{\an8}‫אני נוהג ואנחנו עוברים‬
‫ליד בית הקברות שבו היא נמצאת,‬

220
00:17:17,040 --> 00:17:18,800
‫ושולחים לה את אהבתנו.‬

221
00:17:24,360 --> 00:17:26,560
‫אני אוהבת את זו, עם החיוך הזה.‬

222
00:17:27,360 --> 00:17:30,000
‫כי ככה היא חיה את חייה.‬

223
00:17:30,000 --> 00:17:33,920
‫בהחלט. תמיד עם חיוך נהדר.‬
‫-תמיד עם חיוך.‬

224
00:17:38,160 --> 00:17:41,080
‫היא הייתה סוג של מגנט.‬

225
00:17:42,520 --> 00:17:47,000
‫הייתה לה אישיות מלאת אור‬
‫שאנשים נמשכו אליה.‬

226
00:17:47,680 --> 00:17:50,400
‫גם דונטז נמשך לזה.‬

227
00:17:55,240 --> 00:18:00,120
‫המשפט של דונטז היה קצת מטושטש עבורי.‬

228
00:18:01,840 --> 00:18:04,200
‫אני לא זוכרת מה הוא אמר,‬

229
00:18:04,880 --> 00:18:06,400
‫מה מישהו אמר.‬

230
00:18:07,760 --> 00:18:09,920
‫אני זוכרת רק עצב.‬

231
00:18:10,480 --> 00:18:13,680
‫לא יודעת אם אי פעם באמת כעסתי עליו,‬

232
00:18:14,240 --> 00:18:17,680
‫כי הרגשתי שהוא אהב אותה יותר מדי‬
‫מכדי לפגוע בה.‬

233
00:18:23,520 --> 00:18:28,080
‫- שלוש שנים לאחר הרשעתו,‬
‫האצ'ר התחיל לכתוב למשפחת ג'נקינס -‬

234
00:18:32,200 --> 00:18:34,400
‫הוא ביקש סליחה.‬

235
00:18:35,240 --> 00:18:38,200
‫הוא אמר שזו הייתה תאונה,‬

236
00:18:38,200 --> 00:18:40,360
‫שהוא באמת לא התכוון‬

237
00:18:41,440 --> 00:18:44,640
‫להרוג את האישה שהוא אהב כל כך.‬

238
00:18:46,680 --> 00:18:50,720
‫והוא אמר שהוא צריך למצוא דרך לפצות.‬

239
00:18:52,680 --> 00:18:57,720
‫ושהוא רוצה לעשות משהו אחר עם חייו.‬

240
00:18:58,600 --> 00:19:01,240
‫כדי שמותה של דניאל לא יהיה לשווא.‬

241
00:19:03,800 --> 00:19:05,240
‫- במהלך השנים הבאות -‬

242
00:19:05,240 --> 00:19:07,880
‫- האצ'ר ומשפחת ג'נקינס‬
‫המשיכו בתקשורת שלהם -‬

243
00:19:07,880 --> 00:19:10,840
‫- באמצעות מכתבים,‬
‫שיחות טלפון וביקורים בכלא -‬

244
00:19:12,920 --> 00:19:15,040
‫הוא דיבר על קריאת התנ"ך.‬

245
00:19:17,240 --> 00:19:22,120
‫ויכולתי לראות שהוא היה ממש רציני לגבי...‬

246
00:19:24,040 --> 00:19:27,480
‫מה שהוא רצה לעשות, הכיוון שבו הוא הלך.‬

247
00:19:28,480 --> 00:19:30,880
‫אני חושבת שהוא הוכיח‬

248
00:19:30,880 --> 00:19:34,080
‫שהוא מנסה להיות הכי טוב שהוא יכול להיות.‬

249
00:19:35,600 --> 00:19:36,480
‫- בשנת 2020 -‬

250
00:19:36,480 --> 00:19:41,720
‫- בני משפחת ג'נקינס כתבו מכתב תמיכה‬
‫בבקשתו של האצ'ר לשחרור מוקדם -‬

251
00:19:44,720 --> 00:19:48,720
‫מאוד משמחת אותי ההתפתחות שלו.‬

252
00:19:48,720 --> 00:19:51,320
‫הייתי אומרת שתפילותיי נענו.‬

253
00:19:53,640 --> 00:19:59,320
‫אני מקווה לראות את דונטז ואשתו‬
‫חיים חיים מאושרים.‬

254
00:20:03,440 --> 00:20:06,880
‫- בשנת 2021,‬
‫האצ'ר נשא לאישה את הכומרה ג'אניי בייטס -‬

255
00:20:06,880 --> 00:20:12,080
‫- בני משפחת ג'נקינס‬
‫השתתפו בטקס בשיחת וידאו -‬

256
00:20:14,840 --> 00:20:17,280
‫אשתו היא אישה נהדרת,‬

257
00:20:17,280 --> 00:20:21,600
‫ואני רואה את הקשר הזה עובד טוב מאוד.‬

258
00:20:22,800 --> 00:20:29,560
‫ואם יש דרך שאוכל...‬
‫לעזור לזה לקרות, אני לגמרי בעד.‬

259
00:20:35,800 --> 00:20:39,640
‫טוב, אז אני רק רוצה להכיר בכך‬
‫שיש כאן הרבה אנשים.‬

260
00:20:39,640 --> 00:20:43,480
‫אני יודעת שיש אנשים מאוהיו וממינסוטה.‬
‫יש כאן אנשים מסקוטלנד.‬

261
00:20:43,480 --> 00:20:45,160
‫- החתונה של דונטז וג'אניי -‬

262
00:20:45,160 --> 00:20:49,040
‫במשך שנים התפללתי למצוא בן זוג.‬

263
00:20:49,640 --> 00:20:51,760
{\an8}‫- הכומרה ג'אניי בייטס‬
‫אשתו של האצ'ר -‬

264
00:20:51,760 --> 00:20:56,280
{\an8}‫והתפללתי עם רשימה ארוכה של תכונות‬

265
00:20:56,280 --> 00:21:00,560
‫שצריכות להיות לאדם הזה.‬
‫והוא ענה על כל הדרישות.‬

266
00:21:01,080 --> 00:21:05,920
‫לא הכנסתי לרשימה‬
‫"כנראה עדיף שלא יהיה בכלא", אבל...‬

267
00:21:06,560 --> 00:21:10,040
‫יש לנו משפחה ואהובים‬
‫שהצטרפו אלינו מכל עבר.‬

268
00:21:10,560 --> 00:21:13,080
‫אנחנו צופים בחתונה שלי.‬

269
00:21:13,080 --> 00:21:16,600
‫בקושי אפשר לראות אותי,‬
‫אבל אני בפינה הזו, מחייכת בלי הפסקה.‬

270
00:21:16,600 --> 00:21:22,480
‫חייכתי כל כך הרבה במשך כל החוויה הזו.‬

271
00:21:24,640 --> 00:21:28,600
‫הייתי אומרת שהחלק הכי מיוחד‬
‫זה מה שקורה עכשיו,‬

272
00:21:28,600 --> 00:21:32,760
‫כשדונטז הקריא לי את הנדרים שלו.‬

273
00:21:33,680 --> 00:21:36,320
‫הם יפים להפליא כי הוא משורר.‬

274
00:21:36,320 --> 00:21:40,760
‫אהבת חיי. הפכת את חיי למוארים כל כך.‬

275
00:21:41,680 --> 00:21:45,200
‫אספת אותי ממעמקי האפלה.‬

276
00:21:46,080 --> 00:21:49,480
‫הייתי אדם קרוע עם דמעות בנשמתי.‬

277
00:21:50,720 --> 00:21:53,280
‫והנה, כאן אנחנו קושרים את הקשר בינינו.‬

278
00:21:53,280 --> 00:21:56,680
‫האם תכבדי ותוקיר אותו כל ימי חייך?‬

279
00:21:58,000 --> 00:21:59,160
‫כן.‬

280
00:22:01,400 --> 00:22:02,440
‫אוהב אותך, מותק.‬

281
00:22:02,440 --> 00:22:04,520
‫אני אוהבת אותך.‬

282
00:22:05,320 --> 00:22:09,200
‫ג'נט וארנסט ג'נקינס גם נכחו,‬

283
00:22:09,200 --> 00:22:15,320
‫וזה היה יפהפה כי הם הסבים של דניאל.‬

284
00:22:17,600 --> 00:22:20,920
‫היה מדהים לקבל את התמיכה שלהם,‬

285
00:22:20,920 --> 00:22:25,520
‫והם מייצגים את מה‬
‫שאני באמת מאחלת להרבה מהעולם.‬

286
00:22:26,480 --> 00:22:27,520
‫באמת.‬

287
00:22:35,400 --> 00:22:37,040
‫חלמנו על‬

288
00:22:37,040 --> 00:22:40,600
‫איך זה יהיה סוף סוף לזכות להיות יחד,‬

289
00:22:40,600 --> 00:22:42,440
‫לחיות יחד במקום אחד.‬

290
00:22:44,480 --> 00:22:49,840
‫ודונטז יכול להיות בחוץ‬
‫כבר בעוד כמה שבועות.‬

291
00:22:52,680 --> 00:22:57,240
‫ואנחנו בהחלט רוצים‬
‫לבלות הרבה זמן עם שאיאן,‬

292
00:22:57,240 --> 00:22:59,560
‫הבת של דונטז ודניאל.‬

293
00:23:02,440 --> 00:23:03,440
‫כי בשבילו‬

294
00:23:03,440 --> 00:23:07,120
‫זה חשוב מאוד לנהל איתה מערכת יחסים.‬

295
00:23:22,840 --> 00:23:25,880
‫- הבת של האצ'ר ודניאל, שאיאן, -‬

296
00:23:25,880 --> 00:23:29,320
‫- הייתה בת שלושה שבועות כשאימא שלה נהרגה -‬

297
00:23:30,600 --> 00:23:36,000
‫- היא גדלה בלי לדעת מי היו הוריה -‬

298
00:23:40,440 --> 00:23:43,440
‫הייתי צעירה כששמעתי לראשונה את השם דניאל.‬

299
00:23:47,480 --> 00:23:51,320
‫גם חשבתי שהיא קרובת משפחה.‬
‫פשוט לא ידעתי קרובה איך.‬

300
00:23:52,920 --> 00:23:55,600
{\an8}‫גיליתי מי דניאל באמת הייתה‬
‫כשהייתי בת 17 בערך.‬

301
00:23:55,600 --> 00:23:57,520
{\an8}‫- שאיאן‬
‫הבת של דניאל וג'אמל -‬

302
00:24:01,440 --> 00:24:05,960
‫ובו זמנית גיליתי מי אבא שלי.‬

303
00:24:14,120 --> 00:24:17,400
‫שאיאן, את רוצה טוסט?‬
‫-כן.‬

304
00:24:17,400 --> 00:24:20,600
‫אני אכין טוסט. ביצים, טוסט ובייקון.‬

305
00:24:20,600 --> 00:24:24,880
‫את מתכוונת לשים את זה על...‬
‫-את יכולה להכין כריך אם את רוצה.‬

306
00:24:26,040 --> 00:24:29,640
‫- מלאני, אימא של דניאל, גידלה את שאיאן -‬

307
00:24:29,640 --> 00:24:32,800
‫- שהאמינה שהיא אמה הביולוגית -‬

308
00:24:40,720 --> 00:24:42,440
‫לא הייתי מוכנה לספר לה.‬

309
00:24:43,920 --> 00:24:47,040
{\an8}‫היא הייתה האור הזה שהוחזר לחיי...‬

310
00:24:47,040 --> 00:24:48,960
{\an8}‫- מלאני בון פלמר‬
‫אימא של דניאל -‬

311
00:24:48,960 --> 00:24:51,440
{\an8}‫אחרי שדניאל מתה‬

312
00:24:52,160 --> 00:24:53,920
‫וככה החזקתי מעמד.‬

313
00:24:55,360 --> 00:25:00,480
‫לא הרגשתי שאני צריכה לספר לה‬
‫עד מאוחר יותר בחייה.‬

314
00:25:03,120 --> 00:25:06,360
‫המטרה שלי הייתה קודם כל‬

315
00:25:07,400 --> 00:25:11,760
‫לדאוג שיהיה ייעוץ זמין כשאספר לה,‬

316
00:25:12,280 --> 00:25:16,240
‫כדי שיהיה לה מקום לבקש עזרה‬
‫או שהיו אנשים אחרים שיעזרו לה.‬

317
00:25:20,120 --> 00:25:24,200
‫גיליתי את האמת מהצד של אבא שלי.‬

318
00:25:25,840 --> 00:25:27,240
‫שלחו לי קישור.‬

319
00:25:28,040 --> 00:25:31,760
‫וזה היה למעשה קישור לאתר של אבא שלי.‬

320
00:25:38,600 --> 00:25:45,080
‫- באתר האינטרנט,‬
‫שאיאן מצאה מכתב שאביה כתב לה -‬

321
00:25:47,800 --> 00:25:51,720
‫הוא כתב את המכתב הזה לפני שידעתי מי הוא.‬

322
00:25:55,160 --> 00:25:57,680
‫"אני אוהב אותך. תמיד אהבתי ותמיד אוהב."‬

323
00:25:58,560 --> 00:26:02,480
‫והוא דיבר על זה שיום אחד אני אמצא את זה,‬

324
00:26:02,480 --> 00:26:05,480
‫הוא מקווה, ושנוכל להתחבר.‬

325
00:26:08,000 --> 00:26:14,440
‫הייתי בהלם, אבל בעיקר הייתי מבולבלת‬
‫כי היו לי כל כך הרבה שאלות.‬

326
00:26:24,560 --> 00:26:26,560
‫הלוואי שהיו יוצרים איתי קשר קודם.‬

327
00:26:26,560 --> 00:26:30,960
‫השיחה הייתה צריכה לעבור דרכי קודם,‬
‫לפני שיצרו איתה קשר.‬

328
00:26:32,440 --> 00:26:38,320
‫חשבתי שזה די אנוכי פשוט להתקשר אליה‬

329
00:26:38,320 --> 00:26:40,120
‫או לסמס לה ככה פתאום.‬

330
00:26:41,920 --> 00:26:46,760
‫אבל הייתי אומרת שזה הסתדר די טוב.‬

331
00:26:47,520 --> 00:26:50,360
‫עכשיו יש לה מערכת יחסים עם אבא שלה.‬

332
00:26:50,920 --> 00:26:53,240
‫אז היא יכולה להתחיל את המסע הזה איתו.‬

333
00:26:57,840 --> 00:27:01,560
‫השיחה הראשונה שלי עם אבא שלי הייתה בטלפון.‬

334
00:27:01,560 --> 00:27:03,720
‫הייתי מאוד לחוצה.‬

335
00:27:04,680 --> 00:27:06,440
‫נראה לי שהוא היה מאוד לחוץ.‬

336
00:27:07,960 --> 00:27:09,760
‫שמעתי את זה בקול שלו.‬

337
00:27:12,280 --> 00:27:16,080
‫הרגשתי טוב מאוד‬
‫אחרי השיחה הראשונה שלנו,‬

338
00:27:16,080 --> 00:27:20,520
‫כי אז ידעתי ש...‬

339
00:27:21,920 --> 00:27:24,560
‫עכשיו יהיה לי קשר איתו.‬

340
00:27:26,720 --> 00:27:29,240
‫אני לא יכולה להכיר את אימא שלי,‬

341
00:27:29,240 --> 00:27:34,120
‫הלוואי שיכולתי,‬
‫אבל אני רוצה לפחות להכיר את אבא שלי.‬

342
00:27:38,720 --> 00:27:40,680
‫- בנובמבר 2022 -‬

343
00:27:40,680 --> 00:27:44,720
‫- שאיאן ביקרה את אביה בכלא בפעם הראשונה -‬

344
00:27:47,040 --> 00:27:50,840
‫אפילו לא ראיתי את זה.‬
‫הוא רק הוסיף את התמונות האלה.‬

345
00:27:52,000 --> 00:27:53,520
‫זה אבא שלי.‬

346
00:27:54,240 --> 00:27:55,200
‫זו אני.‬

347
00:27:57,880 --> 00:27:59,680
‫אלה סבא-רבא וסבתא-רבתא שלי.‬

348
00:28:00,280 --> 00:28:04,000
‫זה שוב אבא שלי. זו אני. וזו ג'אניי, אשתו.‬

349
00:28:04,760 --> 00:28:07,520
‫ימים מיוחדים מאוד, רק שהיינו צריכים לעזוב.‬

350
00:28:09,080 --> 00:28:10,640
‫זה היה החלק הכי קשה.‬

351
00:28:16,160 --> 00:28:17,800
‫- בקיץ 2023 -‬

352
00:28:17,800 --> 00:28:20,960
‫- שאיאן ומלאני כתבו לתביעה -‬

353
00:28:20,960 --> 00:28:23,600
‫- והביעו תמיכה בשחרור המוקדם של האצ'ר -‬

354
00:28:24,600 --> 00:28:27,760
‫הנה.‬
‫-אני מתלבטת אם אני רוצה ביצים.‬

355
00:28:27,760 --> 00:28:30,240
‫זה מספיק. כן, זה מספיק.‬

356
00:28:30,920 --> 00:28:32,000
‫זה לא מספיק.‬

357
00:28:34,680 --> 00:28:40,640
‫ההבדל בינו אז ועכשיו‬
‫זה שהוא צמח מאוד מבחינה מנטלית.‬

358
00:28:41,680 --> 00:28:43,960
‫אני חושבת שהוא עשה דרך ארוכה.‬

359
00:28:47,200 --> 00:28:51,120
‫אבל לגבי מה שקרה לדניאל...‬

360
00:28:52,960 --> 00:28:57,320
‫באמת לא היה דיון ברור‬

361
00:28:57,320 --> 00:28:59,040
‫על מה שקרה בדיוק.‬

362
00:29:00,080 --> 00:29:03,040
‫כי אני לא יודעת בדיוק מה קרה.‬

363
00:29:05,960 --> 00:29:11,360
‫- מלאני מעולם לא דיברה עם האצ'ר‬
‫על האירועים סביב מותה של דניאל -‬

364
00:29:13,440 --> 00:29:16,200
‫לא רציתי לשמוע את זה. לא הייתי מוכנה.‬

365
00:29:17,760 --> 00:29:22,480
‫אני רוצה ששאיאן תשמע ממנו את האמת.‬

366
00:29:24,960 --> 00:29:28,200
‫ואני חושבת שזה משהו שחייב לבוא ממנו.‬

367
00:29:29,680 --> 00:29:30,960
‫לעמוד מולה.‬

368
00:29:32,440 --> 00:29:36,480
‫לעמוד מול שאיאן ולהגיד, "זה מה שעשיתי".‬

369
00:29:57,120 --> 00:30:04,040
‫- בזמן מעצרו, האצ'ר הכחיש שהרג את דניאל -‬

370
00:30:05,280 --> 00:30:09,280
{\an8}‫- מייפל הייטס, אוהיו -‬

371
00:30:10,080 --> 00:30:13,280
‫דניאל נורתה בפנים עם רובה ציד.‬

372
00:30:17,280 --> 00:30:20,480
‫אבל האצ'ר הכחיש‬
‫שהייתה לו מעורבות כלשהי במותה.‬

373
00:30:21,760 --> 00:30:25,160
‫אז קשה לי להאמין לכל מה שיש לו לומר.‬

374
00:30:27,560 --> 00:30:29,120
{\an8}‫שמי ג'ף קוק.‬

375
00:30:29,120 --> 00:30:32,160
{\an8}‫הייתי הבלש הראשי‬
‫בתיק הרצח של ג'אמל האצ'ר.‬

376
00:30:36,920 --> 00:30:40,000
‫הרגשתי נורא בשביל המשפחה‬
‫שהייתה צריכה לעבור את זה,‬

377
00:30:40,000 --> 00:30:42,200
‫כמו במקרה של כל קורבן רצח.‬

378
00:30:43,080 --> 00:30:45,840
‫יש דברים שאסור שבני משפחה יראו.‬

379
00:30:47,480 --> 00:30:51,400
‫וזה שהמשפחה שלה הייתה צריכה למצוא אותה,‬

380
00:30:52,200 --> 00:30:53,920
‫זה שובר את הלב.‬

381
00:30:58,240 --> 00:31:01,360
‫- הגופה של דניאל‬
‫נמצאה על ידי אמה, מלאני, -‬

382
00:31:01,360 --> 00:31:05,680
‫- 18 שעות אחרי שהאצ'ר ירה בה -‬

383
00:31:10,880 --> 00:31:13,920
‫הסבים הודיעו לאימא‬

384
00:31:13,920 --> 00:31:16,160
‫שאנשים לא הצליחו לתפוס את דניאל.‬

385
00:31:16,160 --> 00:31:20,320
‫אז היא לקחה איתה את בנה בן ה-11,‬
‫אח של דניאל, והם הגיעו לדירה.‬

386
00:31:21,920 --> 00:31:25,400
‫הם גילו שדלת הדירה הייתה פתוחה, והם נכנסו.‬

387
00:31:27,080 --> 00:31:30,360
‫הם מצאו את דניאל‬
‫שוכבת על הרצפה בין הארון למיטה.‬

388
00:31:30,360 --> 00:31:33,520
{\an8}‫צילום מזירת הפשע‬

389
00:31:33,520 --> 00:31:37,080
{\an8}‫ואז הם מצאו את התינוקת‬
‫על המיטה בכיסא נדנדה.‬

390
00:31:37,880 --> 00:31:42,120
‫היא ישבה שם כל כך הרבה זמן‬
‫ובכתה ונופפה בזרועותיה‬

391
00:31:42,120 --> 00:31:44,160
‫עד שהיא כמעט הצליחה לצאת מהמושב.‬

392
00:31:44,160 --> 00:31:46,840
{\an8}‫- צילום מזירת הפשע -‬

393
00:31:46,840 --> 00:31:49,520
{\an8}‫הילדה נשארה לבד כ-18 שעות.‬

394
00:31:58,600 --> 00:32:02,720
‫- משטרת מייפל הייטס -‬

395
00:32:03,680 --> 00:32:09,040
‫- לאחר מעצרו של האצ'ר,‬
‫הבלש קוק ראיין אותו מספר פעמים -‬

396
00:32:10,040 --> 00:32:12,040
‫- חדר ראיונות א' -‬

397
00:32:13,000 --> 00:32:14,120
‫שב כאן.‬

398
00:32:18,120 --> 00:32:20,200
‫שמי הבלש קוק, בסדר?‬

399
00:32:22,960 --> 00:32:24,560
‫קוראים לך דונטז, נכון?‬

400
00:32:24,560 --> 00:32:25,720
‫כן.‬
‫-בסדר.‬

401
00:32:26,320 --> 00:32:27,520
‫כשחקרנו אותו,‬

402
00:32:27,520 --> 00:32:32,760
‫הוא עשה כמה דברים‬
‫כדי לנסות להציב מחסומים בחקירה,‬

403
00:32:33,440 --> 00:32:35,520
‫כדי לנסות ליצור לעצמו אליבי.‬

404
00:32:36,480 --> 00:32:39,960
‫הוא אמר שהוא היה בדירה‬
‫מוקדם יותר בערב, אבל הוא עזב,‬

405
00:32:39,960 --> 00:32:41,840
‫והיא הייתה בסדר כשהוא עזב.‬

406
00:32:43,680 --> 00:32:48,520
‫בהתחלה הוא אמר שהוא הלך לבית של חברה,‬

407
00:32:48,520 --> 00:32:49,680
‫לטניה הרפר.‬

408
00:32:49,680 --> 00:32:51,320
‫ובילה שם את הלילה.‬

409
00:32:53,040 --> 00:32:56,760
‫הוא לא רק טען‬
‫שהוא הלך לביתה של גברת הרפר,‬

410
00:32:56,760 --> 00:32:59,600
‫אלא שהוא עסק איתה בפעילות מינית באותו ערב.‬

411
00:33:02,120 --> 00:33:05,360
‫אבל זה היה חלק מתוכנית ליצור אליבי.‬

412
00:33:06,640 --> 00:33:09,880
‫זה אמר לנו הרבה על מר האצ'ר.‬

413
00:33:09,880 --> 00:33:13,160
‫האופי הקר והמחושב שלו‬
‫של ללכת ולשכב עם מישהי‬

414
00:33:13,160 --> 00:33:15,240
‫אחרי שהוא הרג את אם התינוקת שלו.‬

415
00:33:19,920 --> 00:33:23,880
‫- המשטרה ראיינה את לטניה הרפר -‬

416
00:33:30,560 --> 00:33:32,640
‫זו לטניה הרפר.‬

417
00:33:33,760 --> 00:33:36,600
‫הנה העתק של ההצהרה שנתת לנו.‬

418
00:33:37,360 --> 00:33:39,600
‫אני רוצה שתקראי את זה לפני שנתחיל.‬

419
00:33:40,680 --> 00:33:42,920
‫- לטניה אישרה שהיא והאצ'ר -‬

420
00:33:42,920 --> 00:33:45,240
‫- שכבו בליל הרצח -‬

421
00:33:45,240 --> 00:33:47,480
‫- אבל בסופו של דבר הודתה -‬

422
00:33:47,480 --> 00:33:52,240
‫- שהאצ'ר הגיע‬
‫רק לאחר השעה שבה דניאל נורתה -‬

423
00:33:55,120 --> 00:33:57,960
‫בהתחלה היא טענה שהוא הגיע בסביבות אחת.‬

424
00:33:57,960 --> 00:33:59,040
‫להיות איתה שם.‬

425
00:34:01,000 --> 00:34:04,440
‫ואז היא הודתה‬
‫שהוא לא הגיע לשם עד ארבע בבוקר.‬

426
00:34:11,040 --> 00:34:14,680
{\an8}‫באמצעות ראיונות עדים,‬
‫מה שאנחנו מסיקים שקרה באותו לילה היה‬

427
00:34:14,680 --> 00:34:17,720
{\an8}‫שמר האצ'ר ודניאל נקלעו לריב סוער מאוד.‬

428
00:34:18,800 --> 00:34:22,080
‫כמה מהשכנים התלוננו להנהלה על הריב‬

429
00:34:22,080 --> 00:34:23,240
‫שהתרחש בדירה הזאת.‬

430
00:34:23,240 --> 00:34:26,280
‫ואנחנו מאמינים שהריב המשיך משם והלאה,‬

431
00:34:26,280 --> 00:34:28,320
‫ושבסוף ג'אמל ירה בה.‬

432
00:34:29,360 --> 00:34:31,600
‫- למרות הממצאים של הבלש קוק -‬

433
00:34:31,600 --> 00:34:35,200
‫- התובעים לא האמינו‬
‫שיש ראיות מספקות למקרה רצח -‬

434
00:34:37,200 --> 00:34:39,800
‫זה היה מתסכל לשמוע ממשרד התביעה‬

435
00:34:39,800 --> 00:34:41,200
‫שאין לנו מספיק.‬

436
00:34:42,120 --> 00:34:46,840
‫רצינו שמר האצ'ר יואשם ברצח‬
‫כי גילינו שמר האצ'ר‬

437
00:34:46,840 --> 00:34:49,320
‫התעלל פיזית בדניאל בעבר.‬

438
00:34:50,520 --> 00:34:51,760
‫הוא בעט בה.‬

439
00:34:51,760 --> 00:34:53,720
‫הוא נהג בה באופן משפיל‬

440
00:34:53,720 --> 00:34:57,400
‫דיבר אליה בהתנשאות והיה מאוד שתלטני איתה.‬

441
00:34:58,280 --> 00:34:59,920
‫זה נתן לנו תחושה‬

442
00:34:59,920 --> 00:35:04,040
‫שהוא היה מאוד חסר רגישות‬
‫כשהיה מדובר באמה של התינוקת שלו,‬

443
00:35:04,040 --> 00:35:06,120
‫ואולי הוא לא אהב אותה‬

444
00:35:06,120 --> 00:35:08,880
‫כמו שהוא היה רוצה שכולם יאמינו.‬

445
00:35:25,560 --> 00:35:28,680
‫- בסופו של דבר, שנתיים לאחר שדניאל נהרגה -‬

446
00:35:28,680 --> 00:35:32,320
‫- האצ'ר הודה שירה בה -‬

447
00:35:32,320 --> 00:35:35,320
‫- והודה באשמה בהריגה בשוגג -‬

448
00:35:45,280 --> 00:35:48,840
‫המילים האחרונות שאמרתי לו‬
‫היו "אני מקללת אותך.‬

449
00:35:51,520 --> 00:35:53,720
‫"על מה שלקחת מהמשפחה שלנו.‬

450
00:35:54,480 --> 00:35:57,880
{\an8}‫"אני מקווה שדמותה של דניאל‬
‫תרדוף אותך לנצח..."‬

451
00:35:57,880 --> 00:35:59,560
{\an8}‫- מוניקה בון‬
‫דודה של דניאל -‬

452
00:35:59,560 --> 00:36:02,680
{\an8}‫"כי היא אהבה אותך לגמרי‬

453
00:36:04,240 --> 00:36:05,520
‫"וללא תנאים.‬

454
00:36:07,000 --> 00:36:09,240
‫"והלוואי שלעולם לא תמצא אהבה כזו שוב."‬

455
00:36:14,680 --> 00:36:18,920
‫- בשבועות שלפני מותה דניאל סיפרה לדודתה -‬

456
00:36:18,920 --> 00:36:23,840
‫- שהיו לה חששות‬
‫לגבי מערכת היחסים שלה עם האצ'ר -‬

457
00:36:29,760 --> 00:36:31,960
‫היא התקשרה אליי באותו יום,‬

458
00:36:32,640 --> 00:36:34,200
‫ביום שבו היא מתה.‬

459
00:36:36,920 --> 00:36:38,480
‫והיא אמרה לי,‬

460
00:36:39,120 --> 00:36:42,320
‫"דודה, אי פעם מפסיקים לדאוג לילדים?"‬

461
00:36:43,560 --> 00:36:45,760
‫ואמרתי לה, "לא, מותק".‬

462
00:36:47,680 --> 00:36:49,600
‫זו הייתה מערכת יחסים מתעללת.‬

463
00:36:53,200 --> 00:36:56,000
‫וכל כך שמחתי מהמחשבה‬

464
00:36:57,360 --> 00:36:58,600
‫שעכשיו היא מבינה.‬

465
00:37:00,840 --> 00:37:02,280
‫"היא תעזוב אותו."‬

466
00:37:04,840 --> 00:37:07,880
‫אז שמחתי כשניתקתי.‬

467
00:37:09,560 --> 00:37:11,360
‫אבל לא הייתי צריכה לשמוח.‬

468
00:37:15,240 --> 00:37:17,040
‫הייתי צריכה ללכת לשם.‬

469
00:37:18,920 --> 00:37:20,480
‫הייתי צריכה לאסוף אותה.‬

470
00:37:25,920 --> 00:37:27,560
‫אחרי שדניאל נהרגה,‬

471
00:37:28,400 --> 00:37:29,360
‫הוא ברח‬

472
00:37:30,880 --> 00:37:31,720
‫והתחבא.‬

473
00:37:34,960 --> 00:37:36,080
{\an8}‫הוא השאיר תינוקת.‬

474
00:37:36,080 --> 00:37:38,920
{\an8}‫- צילום מזירת הפשע -‬

475
00:37:38,920 --> 00:37:40,160
{\an8}‫את הילדה שלו.‬

476
00:37:44,080 --> 00:37:46,840
‫לא הייתה שום שיחת טלפון אנונימית‬

477
00:37:47,880 --> 00:37:50,120
‫למשטרה, למשפחה שלנו.‬

478
00:37:52,320 --> 00:37:53,160
‫כלום.‬

479
00:37:54,360 --> 00:37:58,000
‫אז אחותי והאחיין שלי‬
‫היו צריכים להגיע ולמצוא אותה,‬

480
00:37:58,720 --> 00:38:01,960
‫את התינוקת, בוכה, ולמצוא את דניאל.‬

481
00:38:06,200 --> 00:38:07,040
‫למה?‬

482
00:38:08,640 --> 00:38:12,120
‫כי הוא היה פחדן מדי‬
‫בשביל לעשות שיחת טלפון אנונימית?‬

483
00:38:29,360 --> 00:38:31,960
‫אני רוצה להיות מגדלור,‬

484
00:38:31,960 --> 00:38:35,840
‫שמראה שהגאולה אפשרית, כן?‬

485
00:38:37,920 --> 00:38:40,000
‫הרבה דברים השתנו בחיי.‬

486
00:38:40,720 --> 00:38:43,360
‫אז התחלתי לקרוא ספרים מסוימים‬

487
00:38:43,880 --> 00:38:46,800
‫על טיפול קוגניטיבי התנהגותי‬
‫ודברים מהסוג הזה,‬

488
00:38:47,400 --> 00:38:51,600
‫והצלחתי להפוך למנהיג שתמיד הייתי.‬

489
00:38:52,680 --> 00:38:55,000
‫ודרך פרויקט דניאל,‬

490
00:38:55,000 --> 00:39:00,120
‫אני בעצם עוזר‬
‫לשנות את דפוסי החשיבה של אנשים, כן?‬

491
00:39:02,600 --> 00:39:05,320
‫אז אני צריך לקחת את זה‬

492
00:39:05,320 --> 00:39:07,960
‫ולהשפיע כמה שאפשר.‬

493
00:39:07,960 --> 00:39:10,800
‫שיהיה כמה שיותר גדול‬
‫כי בכל פעם שאני עושה את זה‬

494
00:39:10,800 --> 00:39:13,640
‫זו דרך להלל את דניאל, כן?‬

495
00:39:13,640 --> 00:39:15,720
‫ככה אני שומר אותה בחיים,‬

496
00:39:15,720 --> 00:39:19,920
‫וכחלק מחייהם של אנשים,‬
‫ומהווה דוגמה לאנשים.‬

497
00:39:19,920 --> 00:39:22,320
‫זה עוזר לי להמשיך לגדול באופן אישי, כן?‬

498
00:39:31,720 --> 00:39:34,640
‫אני לא מאמינה לו.‬
‫אני לא מאמינה לשום דבר מזה.‬

499
00:39:36,320 --> 00:39:41,320
‫לא ידעתי שהוא מעביר שיעורים על שם דניאל.‬

500
00:39:42,560 --> 00:39:44,840
‫זה נשמע לי כמו שימוש בשם שלה‬

501
00:39:45,520 --> 00:39:46,800
‫למטרות רווח אישי.‬

502
00:39:48,040 --> 00:39:50,760
‫אני רוצה להאמין שכל אחד מסוגל להשתנות,‬

503
00:39:50,760 --> 00:39:56,840
‫אבל אני חושבת שבאדיבות המדינה‬
‫הוא למד איך לתמרן את המערכת.‬

504
00:40:04,360 --> 00:40:09,560
‫מה דעתי על שחרור מוקדם בשבילו‬
‫ועל התמיכה של המשפחה שלי?‬

505
00:40:09,560 --> 00:40:11,600
‫אני לא חושבת שזה בסדר בכלל.‬

506
00:40:14,520 --> 00:40:18,160
‫אני לגמרי מאמינה שהוא מנצל אותם‬

507
00:40:18,160 --> 00:40:21,080
‫ושזו סוג של מניפולציה.‬

508
00:40:24,200 --> 00:40:27,560
‫ההורים שלי מאמינים שזה חשוב לריפוי.‬

509
00:40:28,080 --> 00:40:29,400
‫זה המסע שלהם.‬

510
00:40:31,560 --> 00:40:32,480
‫ואחותי‬

511
00:40:32,480 --> 00:40:35,480
‫תעשה מה שצריך כדי להגן על שאיאן‬

512
00:40:35,480 --> 00:40:37,520
‫ולתת לה את מה שהיא צריכה.‬

513
00:40:49,800 --> 00:40:54,440
‫- לאחר שהבטיח את תמיכתם‬
‫של מספר מבני ממשפחתה של דניאל -‬

514
00:40:54,440 --> 00:40:58,480
‫- השחרור המוקדם של האצ'ר‬
‫נמצא כעת בשלבים האחרונים -‬

515
00:41:05,600 --> 00:41:08,680
‫זו הנקודה שבה אני נמצאת עם ג'אמל כרגע.‬

516
00:41:11,040 --> 00:41:16,520
‫לפני 18 שנה הייתי צדה אותו‬

517
00:41:17,800 --> 00:41:19,320
‫ומחסלת אותו בעצמי.‬

518
00:41:20,120 --> 00:41:23,840
‫אבל הדבר היחיד שמנע ממני לעשות את זה‬

519
00:41:23,840 --> 00:41:26,120
‫היה הילדים שלי ושאיאן.‬

520
00:41:30,560 --> 00:41:32,760
‫אני לא יכולה להגיד לאנשים איך להחלים.‬

521
00:41:33,600 --> 00:41:37,040
‫כל אחד מחלים בזמן שלו,‬

522
00:41:38,400 --> 00:41:39,520
‫ובדרך שלו.‬

523
00:41:42,920 --> 00:41:48,560
‫אבל אני הייתי חייבת‬
‫לשחרר קצת מהשנאה שהייתה בי.‬

524
00:41:50,160 --> 00:41:53,120
‫הרגשתי שהגיע הזמן לשחרר‬

525
00:41:54,240 --> 00:41:56,200
‫את הדיאטה הזו‬

526
00:41:57,520 --> 00:41:59,280
‫של לרצות נקמה,‬

527
00:42:00,040 --> 00:42:01,720
‫לרצות לשנוא.‬

528
00:42:04,040 --> 00:42:07,360
‫ואני חייבת לתמוך בשאיאן.‬

529
00:42:08,000 --> 00:42:11,200
‫כי היא רצתה לשייך פנים לאדם הזה‬

530
00:42:11,200 --> 00:42:14,640
‫שעכשיו היא יודעת שהוא אביה.‬

531
00:42:15,920 --> 00:42:17,880
‫אז הייתי חייבת...‬

532
00:42:23,080 --> 00:42:24,040
‫להתמודד עם זה.‬

533
00:42:44,040 --> 00:42:47,040
‫אני יודע שיהיו מיליון דעות ברחבי העולם‬

534
00:42:47,040 --> 00:42:48,920
‫על הסיפור שלי.‬

535
00:42:48,920 --> 00:42:52,160
‫חלקן טובות וחלקן רעות.‬
‫אבל בסופו של דבר,‬

536
00:42:52,960 --> 00:42:55,920
‫אני אהיה אבא נהדר. אני אהיה בעל נהדר.‬

537
00:42:55,920 --> 00:42:59,520
‫אני אעשה דברים עם פרויקט דניאל.‬

538
00:43:00,640 --> 00:43:02,120
‫זה כל מה שאני יכול לעשות.‬

539
00:43:02,120 --> 00:43:04,960
‫- מוסד הכליאה ריצ'לנד -‬

540
00:43:06,560 --> 00:43:08,920
‫- חמישה חודשים לאחר הריאיון הראשון שלו -‬

541
00:43:08,920 --> 00:43:11,560
‫- השחרור המוקדם של האצ'ר‬
‫עדיין לא אושר -‬

542
00:43:11,560 --> 00:43:16,600
‫- אבל הוא הסכים לענות על שאלות נוספות -‬

543
00:43:19,440 --> 00:43:22,400
‫מבחינת השחרור שלי,‬
‫אנחנו עדיין מחכים לתביעה.‬

544
00:43:22,400 --> 00:43:26,800
‫זה מתסכל כי אני מרגיש‬
‫שעשיתי כל מה שיכולתי‬

545
00:43:26,800 --> 00:43:29,920
‫כדי להוכיח שאני מוכן לשחרור מוקדם.‬

546
00:43:34,680 --> 00:43:40,680
‫בחקירה שלנו למדנו‬
‫שמר האצ'ר התעלל פיזית בדניאל בעבר.‬

547
00:43:40,680 --> 00:43:45,520
‫ומה שאנחנו מסיקים שקרה באותו לילה‬
‫זה שהם נקלעו לריב סוער מאוד.‬

548
00:43:45,520 --> 00:43:48,160
‫ושבסוף ג'אמל ירה בה.‬

549
00:43:49,000 --> 00:43:52,400
‫הוא עשה כמה דברים כדי לנסות‬

550
00:43:52,400 --> 00:43:54,960
‫להציב מחסומים בחקירה.‬

551
00:43:55,920 --> 00:43:59,520
‫הוא לא רק טען‬
‫שהוא הלך לביתה של גברת הרפר,‬

552
00:43:59,520 --> 00:44:02,400
‫אלא שהוא עסק איתה בפעילות מינית באותו ערב.‬

553
00:44:03,080 --> 00:44:06,440
‫זה אמר לנו הרבה על מר האצ'ר.‬

554
00:44:10,160 --> 00:44:11,000
‫בסדר.‬

555
00:44:12,040 --> 00:44:14,920
‫כשמסתכלים על המצב הזה,‬

556
00:44:14,920 --> 00:44:17,480
‫זה לא נראה טוב, נכון?‬

557
00:44:20,160 --> 00:44:23,000
‫בהחלט התעללתי מילולית בדניאל.‬

558
00:44:24,240 --> 00:44:27,960
‫אולי לא נהגתי, כאילו, להרביץ לה, כן?‬

559
00:44:27,960 --> 00:44:31,000
‫אבל אם היא ואני היינו עמוק בתוך זה,‬
‫הייתי לוקח אותה‬

560
00:44:31,000 --> 00:44:34,040
‫ומרתק אותה למיטה או מנער אותה או משהו כזה.‬

561
00:44:34,040 --> 00:44:38,000
‫אבל אל תטעו,‬
‫מותה של דניאל היה תאונה.‬

562
00:44:38,000 --> 00:44:41,240
‫בחיים לא הייתי הורג אותה בכוונה.‬

563
00:44:45,400 --> 00:44:46,960
‫מבחינת השקרים שלי,‬

564
00:44:47,920 --> 00:44:49,640
‫ביום שלאחר מותה של דניאל,‬

565
00:44:49,640 --> 00:44:55,680
‫הייתי כל כך מסטול מפנציקלידין,‬
‫שאני בכלל לא זוכר את הריאיון הראשון שלי.‬

566
00:44:55,680 --> 00:45:00,480
‫אבל אני לא זוכר‬
‫ששכבתי עם לטניה באותו לילה.‬

567
00:45:05,680 --> 00:45:07,600
‫אם משהו כזה באמת קרה...‬

568
00:45:11,200 --> 00:45:12,160
‫זה נורא.‬

569
00:45:12,680 --> 00:45:17,000
‫זה נורא. כמו שאמרתי,‬
‫הייתי מסטול, ואני לא יודע.‬

570
00:45:22,240 --> 00:45:26,280
‫בדיעבד אני יודע שעשיתי‬
‫הרבה דברים לא נעימים, כן?‬

571
00:45:26,280 --> 00:45:27,840
‫בניסיון להסתיר את זה.‬

572
00:45:29,440 --> 00:45:33,400
‫אבל לא רציתי ללכת לכלא לכל החיים‬
‫או לקבל עונש מוות.‬

573
00:45:33,400 --> 00:45:36,120
‫אז זה מה שהסתרתי. הסתרתי את האמת.‬

574
00:45:36,120 --> 00:45:38,320
‫עשיתי את זה מתוך פחד.‬

575
00:45:44,600 --> 00:45:46,440
‫הוא חשב רק על עצמו.‬

576
00:45:47,120 --> 00:45:49,040
‫אחרי שדניאל נהרגה,‬

577
00:45:49,880 --> 00:45:50,720
‫הוא ברח‬

578
00:45:50,720 --> 00:45:51,880
‫והתחבא.‬

579
00:45:52,760 --> 00:45:53,840
‫הוא השאיר תינוקת.‬

580
00:45:54,680 --> 00:45:55,520
‫את הילדה שלו.‬

581
00:45:56,600 --> 00:45:58,800
‫לא הייתה שום שיחת טלפון אנונימית.‬

582
00:45:58,800 --> 00:46:00,240
‫כלום.‬

583
00:46:00,240 --> 00:46:03,920
‫אז אחותי והאחיין שלי‬
‫היו צריכים להגיע ולמצוא אותה,‬

584
00:46:06,600 --> 00:46:11,480
‫מה דעתי על שחרור מוקדם בשבילו‬
‫ועל התמיכה של המשפחה שלי?‬

585
00:46:11,480 --> 00:46:13,520
‫אני לא חושבת שזה בסדר בכלל.‬

586
00:46:14,720 --> 00:46:18,760
‫אני לגמרי מאמינה שהוא מנצל אותם.‬

587
00:46:20,000 --> 00:46:25,840
‫אני חושבת שבאדיבות המדינה‬
‫הוא למד איך לתמרן את המערכת.‬

588
00:46:30,720 --> 00:46:34,080
‫אני יכול להבין למה מוניקה חושבת ככה.‬

589
00:46:35,840 --> 00:46:38,600
‫בדיעבד, כן, טעיתי לגמרי.‬

590
00:46:38,600 --> 00:46:40,880
‫יכולתי לתת מידע אנונימי.‬

591
00:46:41,400 --> 00:46:44,240
‫אבל זה היה הדבר האחרון שחשבתי עליו.‬

592
00:46:44,960 --> 00:46:46,960
‫הייתי בן 19,‬

593
00:46:46,960 --> 00:46:49,080
‫הייתי אנוכי.‬

594
00:46:49,080 --> 00:46:51,720
‫הייתי מרוכז בעצמי, כן?‬

595
00:46:51,720 --> 00:46:54,400
‫והרבה דברים שעשיתי,‬

596
00:46:54,400 --> 00:46:58,480
‫בטח היו בשביל להציל את התחת של עצמי.‬

597
00:46:58,480 --> 00:47:04,360
‫להציל את עצמי, ואני חייב‬
‫להקדיש את חיי לכפרה על כך.‬

598
00:47:14,320 --> 00:47:18,240
‫ולגבי ניצול המשפחה‬
‫לקבלת השחרור המוקדם שלי...‬

599
00:47:20,520 --> 00:47:21,880
‫אני, אישית,‬

600
00:47:23,000 --> 00:47:27,840
‫אפילו לא חשבתי על העובדה...‬

601
00:47:29,200 --> 00:47:33,360
‫הנקודה היא שאני אבא‬
‫שאוהב את הבת שלו. בסדר?‬

602
00:47:33,960 --> 00:47:38,080
‫מוניקה עדיין במצב של כאב וספקנות, נכון?‬

603
00:47:39,880 --> 00:47:41,240
‫ואני לא מאשים אותה.‬

604
00:47:42,240 --> 00:47:46,000
‫וכן, יש הרבה שליליות בעבר שלי,‬

605
00:47:46,000 --> 00:47:49,720
‫אבל הכיוון היחיד שלי‬
‫חייב להיות קדימה, נכון?‬

606
00:47:51,640 --> 00:47:56,040
‫ובתמיכתם של מלאני והבת שלי ומשפחת ג'נקינס,‬

607
00:47:56,040 --> 00:47:59,000
‫אני אעשה את כל מה שאמרתי שאעשה.‬

608
00:47:59,000 --> 00:48:03,040
‫ואוכיח לעולם שוב ושוב‬
‫שאני מי שאני אומר שאני.‬

609
00:48:03,040 --> 00:48:06,120
‫ושהשינוי שלי הוא אמיתי.‬

610
00:48:10,680 --> 00:48:13,880
‫- אם חווית או ידוע לך על מישהו.י‬
‫שחווה התעללות במשפחה -‬

611
00:48:13,880 --> 00:48:16,600
‫- ניתן למצוא מידע באתר‬
‫WWW.WANNATALKABOUTIT.COM -‬

612
00:48:16,600 --> 00:48:17,520
{\an8}‫- בהמשך העונה... -‬

613
00:48:17,520 --> 00:48:19,000
{\an8}‫הדבר הראשון שחשבתי‬

614
00:48:19,000 --> 00:48:21,720
{\an8}‫היה: "לעזאזל, החיים היו קלים בהרבה‬

615
00:48:21,720 --> 00:48:24,440
‫"אם הייתי פשוט הורג אותה ומסיים עם זה."‬

616
00:48:25,200 --> 00:48:27,640
‫יכולתי לנסות לעצור אותו.‬

617
00:48:27,640 --> 00:48:30,040
‫יכולתי לקרוא לעזרה.‬

618
00:48:30,040 --> 00:48:32,800
‫דקרתי אותו רק פעם אחת. זהו.‬

619
00:48:33,400 --> 00:48:37,840
‫שבריר שנייה יכול לקבוע את שארית חייך.‬

620
00:48:37,840 --> 00:48:43,000
‫איך מתנצלים על כך שלקחת את אהובו של מישהו?‬

621
00:48:43,600 --> 00:48:46,880
‫הוא בא לבית שלנו כדי להרוג את המשפחה שלנו.‬

622
00:48:47,560 --> 00:48:50,760
‫פאק. כאן זה נהיה רע.‬

623
00:48:52,280 --> 00:48:55,440
‫הוא אמר, "אחי, יש לי כאלה קולות בראש".‬

624
00:48:55,440 --> 00:48:58,640
‫הייתי מוכן להרוג כל בן זונה שאתקל בו.‬

625
00:49:00,800 --> 00:49:03,040
‫התחרטתי רק שלא סיימתי את מה שהתחלתי.‬

626
00:49:03,880 --> 00:49:05,480
‫אנשים אומרים, "אתה מפלצת",‬

627
00:49:05,480 --> 00:49:07,960
‫אבל אף אחד לא עוצר לחשוב‬
‫מה גרם לנו להיות כאלה.‬

628
00:49:11,400 --> 00:49:13,760
‫אני לא מצטער שהיא מתה.‬

629
00:49:14,280 --> 00:49:17,920
‫זה פשוט חבל שאני הייתי הטמבל שעשה את זה.‬

630
00:49:47,040 --> 00:49:49,960
{\an8}‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬