1
00:00:12,179 --> 00:00:14,599
‫צימוקים
נייצ'ר קיינד‬

2
00:00:24,108 --> 00:00:26,148
‫תסתכל לכאן - טיפש‬

3
00:00:38,581 --> 00:00:41,711
‫עשינו זאת!
יצרנו מפלצת!‬

4
00:01:26,337 --> 00:01:28,757
‫תנחמו אותה. אימא שלה נרצחה הרגע.‬

5
00:01:28,839 --> 00:01:29,669
‫אוטופיה‬

6
00:01:30,257 --> 00:01:31,757
‫ג'סיקה, מה קרה?‬

7
00:01:52,905 --> 00:01:53,735
‫מה?‬

8
00:01:57,159 --> 00:01:57,989
‫לעזאזל!‬

9
00:02:33,237 --> 00:02:39,237
‫אוטופיה‬

10
00:02:49,587 --> 00:02:50,837
‫בואו נוריד אותם.‬

11
00:03:11,108 --> 00:03:11,938
‫שרלוט.‬

12
00:03:27,374 --> 00:03:30,254
‫קיוויתי שהשפעת הזו לעולם לא תעזוב את פרו.‬

13
00:03:30,336 --> 00:03:34,296
‫קיוויתי שהיא לעולם לא תגיע לארה"ב
או לשום מקום אחר,‬

14
00:03:34,381 --> 00:03:35,801
‫אבל עכשיו...‬

15
00:03:36,342 --> 00:03:39,602
‫זה היה ד"ר מייקל סטרנס באתר אזור ההסגר‬

16
00:03:39,678 --> 00:03:41,598
‫- שבסנט לואיס...
- עוד חידות.‬

17
00:03:41,680 --> 00:03:44,850
‫...מפורק. אז סוף סוף קצת חדשות טובות.‬

18
00:03:44,975 --> 00:03:48,395
‫נראה שבאמת מצאו חיסון.‬

19
00:03:48,604 --> 00:03:51,194
‫עדכונים נוספים יתקבלו בהמשך.‬

20
00:03:51,273 --> 00:03:53,823
‫בינתיים, נעביר את השידור בחזרה לאולפן.‬

21
00:03:54,234 --> 00:03:55,534
‫בשעה שאזור ההסגר...‬

22
00:03:55,653 --> 00:03:56,823
‫ג'סיקה.‬

23
00:03:57,780 --> 00:03:58,740
‫הם עצובים.‬

24
00:04:06,956 --> 00:04:08,616
‫עכשיו כשיש לנו הכול,‬

25
00:04:08,707 --> 00:04:12,747
‫נוכל להבין מה קורה סוף סוף. ביחד.‬

26
00:04:15,005 --> 00:04:16,045
‫נכון, וילסון?‬

27
00:04:19,051 --> 00:04:20,091
‫כן.‬

28
00:04:52,793 --> 00:04:55,133
‫טוב, הקווים בגדול.‬

29
00:04:55,546 --> 00:04:58,586
‫"דיסטופיה" הייתה בעצם הסיפור של ד"ר אבא.‬

30
00:04:58,674 --> 00:05:01,344
‫עד כה נראה ש"אוטופיה"
הוא הסיפור של ג'סיקה,‬

31
00:05:01,427 --> 00:05:03,717
‫וזה סיפור קלאסי של גיבור...‬

32
00:05:03,804 --> 00:05:05,644
‫פשוט תגיד מה המשמעות, לעזאזל.‬

33
00:05:08,058 --> 00:05:10,348
‫אני לא אוהבת חידות. אני בעצמי חידה.‬

34
00:05:12,771 --> 00:05:15,441
‫התכוונתי להגיע לזה. את לא מיוחדת.‬

35
00:05:16,608 --> 00:05:19,778
‫אבל אני מוכרח לומר, ג'סיקה, כן, את החידה,‬

36
00:05:19,862 --> 00:05:23,242
‫אבל אנחנו פותרי החידות.
נשאל את השאלות הנכונות.‬

37
00:05:23,323 --> 00:05:25,163
‫התשובות היחידות בידייך.‬

38
00:05:26,035 --> 00:05:28,865
‫זוכרים שארטמיס אמרה לשרוף את המטה עד כלות?‬

39
00:05:28,954 --> 00:05:30,714
‫עכשיו אנחנו יודעים למה.‬

40
00:05:33,167 --> 00:05:36,167
‫המטה הוא אוסף של דברים דפוקים.‬

41
00:06:01,945 --> 00:06:05,065
‫אלוהים אדירים. היו ילדים בתוך המנשאים?‬

42
00:06:07,117 --> 00:06:08,987
‫ג'סיקה, את זוכרת את זה?‬

43
00:06:09,078 --> 00:06:10,158
‫צימוקים בשוקולד‬

44
00:06:10,245 --> 00:06:13,575
‫היו ילדים במטה, אבל לא שיחקתי איתם.‬

45
00:06:14,166 --> 00:06:16,206
‫הייתי הילדה המיוחדת של אבא שלי.‬

46
00:06:29,264 --> 00:06:32,854
‫מיוחדת? ג'סיקה, הרעילו אותך בגז.‬

47
00:06:39,983 --> 00:06:42,613
‫הייתי מיוחדת. הייתי מוגנת.‬

48
00:07:15,310 --> 00:07:16,400
‫הם פגעו בך.‬

49
00:07:17,646 --> 00:07:18,476
‫לא.‬

50
00:07:19,731 --> 00:07:21,071
‫זה שקר.‬

51
00:07:24,695 --> 00:07:27,405
‫אז מה הגרסה האמיתית של המטה?‬

52
00:07:27,823 --> 00:07:31,453
‫המטה הוא חשוך ונורא כמו ב"דיסטופיה",‬

53
00:07:32,244 --> 00:07:33,954
‫עד שג'סיקה הורגת את מר ראביט.‬

54
00:07:34,037 --> 00:07:36,287
‫המטה המושלם הוא הסוף.‬

55
00:07:36,373 --> 00:07:38,333
‫מה קורה כשמר ראביט מת?‬

56
00:07:38,417 --> 00:07:41,747
‫איך היא מוצאת את המטה
כדי להרוג את מר ראביט?‬

57
00:07:59,396 --> 00:08:00,766
‫אני מצטערת כל כך.‬

58
00:08:01,732 --> 00:08:03,482
‫הייתי חייבת לגרום לך להיזכר.‬

59
00:08:09,114 --> 00:08:10,454
‫מה עליי לעשות?‬

60
00:08:13,952 --> 00:08:15,792
‫תמצאי את המטה.‬

61
00:08:17,039 --> 00:08:17,869
‫איך?‬

62
00:08:19,541 --> 00:08:20,791
‫בעזרת המפלצת.‬

63
00:08:25,923 --> 00:08:28,723
‫אז הפיה הכחולה רוצה שנמצא מפלצת.‬

64
00:08:28,800 --> 00:08:30,760
‫לא קשה להבחין בדבר כזה.‬

65
00:08:31,470 --> 00:08:36,100
‫התשובות נמצאות כאן ואנחנו נמצא אותן.‬

66
00:08:37,768 --> 00:08:38,888
‫נכון, צוות?‬

67
00:08:48,737 --> 00:08:50,107
‫סליחה.‬

68
00:08:50,948 --> 00:08:52,528
‫תודה רבה לכולכם.‬

69
00:08:58,664 --> 00:09:00,004
‫צריך להיכנס לרכב.‬

70
00:09:03,377 --> 00:09:05,707
‫סליחה. תנו לי לעבור.‬

71
00:09:06,463 --> 00:09:07,383
‫סליחה.‬

72
00:09:08,590 --> 00:09:09,760
‫אני אדבר.‬

73
00:09:12,261 --> 00:09:13,641
‫תודה.‬

74
00:09:13,720 --> 00:09:15,810
‫תודה רבה לכולכם.‬

75
00:09:16,974 --> 00:09:19,024
‫אני מעריכה מאוד את התמיכה שלכם.‬

76
00:09:20,477 --> 00:09:22,597
‫גם האבא המתוק והחמוד שלי מודה לכם.‬

77
00:09:22,688 --> 00:09:24,478
‫הוא פשוט מתבייש לומר זאת.‬

78
00:09:25,816 --> 00:09:27,476
‫אני צריכה ללכת הביתה עכשיו.‬

79
00:09:28,652 --> 00:09:29,862
‫לנוח במיטה.‬

80
00:09:30,821 --> 00:09:32,531
‫אבל תמשיכו ללחוץ.‬

81
00:09:32,614 --> 00:09:35,124
‫תגידו למנהל התרופות לשחרר את החיסון.‬

82
00:09:35,200 --> 00:09:37,200
‫תודה. אני מוכרח לקחת את בתי הביתה.‬

83
00:09:37,995 --> 00:09:40,075
‫שרלוט, יש לך חבר?‬

84
00:09:47,212 --> 00:09:49,302
‫את עוד חווה תסמינים?‬

85
00:09:49,631 --> 00:09:51,051
‫למה אתה מזרז אותי?‬

86
00:09:51,133 --> 00:09:53,683
‫לילי, את אמורה להיות הפנים של התרופה,‬

87
00:09:53,760 --> 00:09:56,640
‫- לא קולה. תפסיקי לדבר.
- אני מוכרת את החיסון.‬

88
00:09:56,722 --> 00:09:58,182
‫זה שאת חיה מוכר את החיסון.‬

89
00:09:58,265 --> 00:10:02,185
‫זה שאת בת אדם גורם לאנשים להתעניין בך.‬

90
00:10:03,687 --> 00:10:04,517
‫תיסעו אחריהם!‬

91
00:10:13,238 --> 00:10:14,698
‫כבר מצאתם משהו?‬

92
00:10:15,615 --> 00:10:16,735
‫לא כלום.‬

93
00:10:17,326 --> 00:10:20,446
‫לא סוף, לא ראביט, לא המטה.‬

94
00:10:21,079 --> 00:10:24,789
‫אני טוב, אבל אני לא מהיר.‬

95
00:10:25,167 --> 00:10:28,707
‫לו יכולתי לפתור את זה בדפדוף אחד,
לא הייתי רוצה לפתור את זה.‬

96
00:10:28,795 --> 00:10:30,625
‫אפילו לא הייתי פה.‬

97
00:10:31,131 --> 00:10:32,381
‫יכול להיות שזה זה?‬

98
00:10:34,843 --> 00:10:35,803
‫הדילז?‬

99
00:10:41,558 --> 00:10:43,348
‫בדפדוף שני,‬

100
00:10:44,186 --> 00:10:48,146
‫ידוע שאני מגלה די הרבה, אני אומר לכם.‬

101
00:11:03,497 --> 00:11:04,707
‫דילז.‬

102
00:11:05,248 --> 00:11:08,168
‫לא חשבתי שווירוס יכול להיות יפה.‬

103
00:11:28,688 --> 00:11:29,858
‫רגע.‬

104
00:11:33,026 --> 00:11:34,146
‫מה לגבי...‬

105
00:11:36,530 --> 00:11:39,570
‫זה ה"לך תזדיין" הכי גדול לדילז,
שאפשר לחשוב עליו.‬

106
00:11:47,457 --> 00:11:48,537
‫החולצה שלי.‬

107
00:11:53,964 --> 00:11:55,094
‫כריות ארורות.‬

108
00:12:07,227 --> 00:12:08,267
‫הינה.‬

109
00:12:31,334 --> 00:12:35,014
‫סליחה, זה קרה מהר.‬

110
00:12:37,132 --> 00:12:39,802
‫כל מה שקורה לפני שגומרים
הוא גם ככה בזבוז זמן.‬

111
00:13:14,503 --> 00:13:15,343
‫ד"ר מייק!‬

112
00:13:22,552 --> 00:13:23,552
‫ד"ר מייק כאן.‬

113
00:13:24,638 --> 00:13:27,138
‫לא. לילי, אל תתני לו להיכנס הביתה.‬

114
00:13:27,265 --> 00:13:28,345
‫לילי! לעזאזל.‬

115
00:13:28,433 --> 00:13:30,733
‫ד"ר מייק. ברוך הבא לביתנו. תיכנס.‬

116
00:13:30,852 --> 00:13:32,562
‫תודה. מה שלומך?‬

117
00:13:32,646 --> 00:13:34,806
‫- את נראית טוב.
- אני מרגישה טוב יותר.‬

118
00:13:34,898 --> 00:13:36,688
‫- את מרגישה טוב?
- כן, תודה.‬

119
00:14:03,301 --> 00:14:06,181
‫לא ייאמן.‬

120
00:14:06,763 --> 00:14:08,353
‫תנו לי להיכנס, חבר'ה...‬

121
00:14:11,351 --> 00:14:13,601
‫- סליחה. לעזאזל.
- הכול בסדר.‬

122
00:14:14,896 --> 00:14:16,646
‫תעמידו פנים שלא הייתי כאן.‬

123
00:14:17,857 --> 00:14:18,977
‫לעזאזל!‬

124
00:14:21,820 --> 00:14:25,030
‫גיליתי משהו, וזה ענק.‬

125
00:14:25,115 --> 00:14:28,485
‫- טוב, אנחנו תכף נצא.
- כן. קחו את הזמן.‬

126
00:14:29,286 --> 00:14:30,786
‫אבל תמהרו.‬

127
00:14:30,870 --> 00:14:33,370
‫- זו הסיבה שהיא אמרה בלי סקס.
- אלוהים!‬

128
00:14:33,456 --> 00:14:35,126
‫בסדר.‬

129
00:14:35,667 --> 00:14:37,877
‫טוב.‬

130
00:14:37,961 --> 00:14:41,421
‫העמוד של סאם ב"דיסטופיה".
פסים צבעוניים על אייל.‬

131
00:14:41,506 --> 00:14:43,586
‫זה לא חג המולד, וזה לא אייל.‬

132
00:14:43,675 --> 00:14:45,215
‫זו לא הייתה שיחה.‬

133
00:14:45,302 --> 00:14:48,972
‫אלה האדום והלבן של דגל פרו,‬

134
00:14:49,055 --> 00:14:51,265
‫שעליו מצוירת למה.‬

135
00:14:51,641 --> 00:14:54,021
‫והכנפיים? כנפיים של עטלפים.‬

136
00:14:55,687 --> 00:14:59,317
‫שלום? שפעת העטלפים הפרואנית.
נעים לראות אותך שוב.‬

137
00:14:59,399 --> 00:15:02,859
‫הסוף. ומר ראביט בכותונת משוגעים.‬

138
00:15:02,944 --> 00:15:05,744
‫זה ברור שהסוף משגע אותו, נכון?‬

139
00:15:05,822 --> 00:15:07,492
‫הוא חושף אותו, מגלה אותו...‬

140
00:15:07,574 --> 00:15:10,124
‫וילסון, אתה רץ קדימה.‬

141
00:15:10,201 --> 00:15:12,661
‫תוכל לעדכן אותנו?‬

142
00:15:14,039 --> 00:15:16,919
‫פרישות מרצון מחדדת את החשיבה, בקי.‬

143
00:15:19,711 --> 00:15:23,171
‫מי מופיע בכל ערוץ‬

144
00:15:23,256 --> 00:15:25,926
‫מדבר ומדבר‬

145
00:15:26,551 --> 00:15:29,141
‫ומדבר על השפעת שלו מפרו,‬

146
00:15:29,220 --> 00:15:31,310
‫וממש צועק את זה עלינו?‬

147
00:15:33,516 --> 00:15:35,016
‫מר ראביט המזוין.‬

148
00:15:38,855 --> 00:15:39,765
‫הי, מייק.‬

149
00:15:41,232 --> 00:15:42,532
‫תפסנו אותך, מייק.‬

150
00:15:42,609 --> 00:15:46,069
‫אני מבין לגבי פרו,
אבל זה שד"ר סטרנס הוא מר ראביט?‬

151
00:15:46,154 --> 00:15:48,994
‫הוא לא בדיוק נראה לי כמו דמות נבל-על.‬

152
00:15:50,408 --> 00:15:53,788
‫אני מניח שלא הייתי מצפה
משני אנשים שחושבים שכל הדבר הזה‬

153
00:15:53,870 --> 00:15:55,210
‫הוא הרפתקה רומנטית גדולה,‬

154
00:15:55,288 --> 00:15:57,958
‫שני זוגות מחלקיים בזירת החלקה,‬

155
00:15:58,041 --> 00:16:03,511
‫שבאמת יבינו את "אוטופיה" לעומקה.‬

156
00:16:03,588 --> 00:16:05,718
‫ד"ר מייק הוא לא מר ראביט.‬

157
00:16:06,758 --> 00:16:09,548
‫הוא הלמה שמר ראביט רוכב עליה.‬

158
00:16:11,179 --> 00:16:13,009
‫מר ראביט שולט בו.‬

159
00:16:32,367 --> 00:16:35,327
‫זו בטח תחושה נהדרת פשוט להיות שוב בבית.‬

160
00:16:35,829 --> 00:16:39,289
‫זו תחושה נהדרת כל כך.
לא חשבתי שאראה שוב את הבית.‬

161
00:16:39,916 --> 00:16:41,326
‫שנחזור לחיים נורמליים.‬

162
00:16:42,794 --> 00:16:46,764
‫ארצה להישאר בעיר
ולפקח על ההחלמה של ששרלוט באופן אישי.‬

163
00:16:46,840 --> 00:16:50,140
‫בוודאי, ד"ר מייק.
מבחינתי, המטרה היחידה שלי...‬

164
00:16:50,218 --> 00:16:52,098
‫אנחנו מודים לך על העזרה, ד"ר מייק,‬

165
00:16:52,178 --> 00:16:54,968
‫אבל אני לא רוצה שיהפכו את בתי לעכבר מעבדה.‬

166
00:16:55,056 --> 00:16:57,886
‫- אני רק רוצה שהיא תהיה בת עשרה רגילה.
- אבא!‬

167
00:17:04,149 --> 00:17:06,479
‫אני מבטיח לך שהיא עדיין תהיה בת...‬

168
00:17:06,568 --> 00:17:08,608
‫ד"ר כריסטי יודע איפה אנחנו.‬

169
00:17:09,487 --> 00:17:11,197
‫בקרת מחלות יודעים איפה אנחנו.‬

170
00:17:11,281 --> 00:17:14,371
‫לצערי, כל העולם יודע איפה אנחנו.‬

171
00:17:14,451 --> 00:17:16,621
‫הקרבנו הקרבה גדולה עד כה.‬

172
00:17:16,703 --> 00:17:20,043
‫עשינו כל מה שביקשו מאיתנו,
וזה צריך להיגמר.‬

173
00:17:20,123 --> 00:17:21,673
‫אני פשוט רוצה שזה ייגמר.‬

174
00:17:28,506 --> 00:17:30,216
‫סליחה, זה מהמרכז לבקרת מחלות.‬

175
00:17:30,800 --> 00:17:34,180
‫שרלוט, למה שלא תספרי לד"ר מייק
על העניין שלך בבלט?‬

176
00:17:39,434 --> 00:17:41,354
‫התחלתי לרקוד בלט בגיל שלוש.‬

177
00:17:41,436 --> 00:17:43,766
‫אולי זה היה רק בגלל חצאיות הטוטו.‬

178
00:17:45,148 --> 00:17:47,478
‫כמה זמן את ואבא שלך...‬

179
00:17:47,609 --> 00:17:49,439
‫מייד התאהבתי בזה.‬

180
00:17:49,527 --> 00:17:51,607
‫בשנה שעברה עליתי על קצות האצבעות.‬

181
00:17:53,198 --> 00:17:55,448
‫כמה זמן את ואביך גרים בבית הזה?‬

182
00:17:56,743 --> 00:18:00,503
‫בערך 15 או תשעה חודשים, אולי.‬

183
00:18:00,580 --> 00:18:02,080
‫אני לא יודעת. הזמן רץ.‬

184
00:18:04,876 --> 00:18:06,586
‫רוצה שאעלה על קצות האצבעות?‬

185
00:18:08,046 --> 00:18:10,166
‫בעצם, אפשר ללכת לשירותים?‬

186
00:18:20,099 --> 00:18:22,139
‫היא הכניסה את ד"ר מייק לבית,‬

187
00:18:22,227 --> 00:18:24,147
‫והובילה את התקשורת אל סף ביתנו.‬

188
00:18:24,562 --> 00:18:26,862
‫בחרת בתאומה הלא נכונה.‬

189
00:18:26,940 --> 00:18:28,320
‫למה שתגיד דבר כזה?‬

190
00:18:28,399 --> 00:18:31,399
‫שרלוט הייתה הילדה הטובה.
לילי לא מקשיבה לי.‬

191
00:18:31,486 --> 00:18:34,156
‫הסיפור שלנו לא יעמוד בבדיקה קפדנית.‬

192
00:18:34,239 --> 00:18:36,779
‫לא נוכל לספוג את תשומת הלב התקשורתית.‬

193
00:18:36,866 --> 00:18:39,446
‫אני אטפל בד"ר מייק. תחכה בסבלנות.‬

194
00:18:53,842 --> 00:18:56,142
‫פחד בלבבות הורים רבים הלילה‬

195
00:18:56,219 --> 00:18:59,889
‫בשעה ששפעת סטרנס ממשיכה לפגוע
בילדים בגיל בית הספר‬

196
00:18:59,973 --> 00:19:02,103
‫בלב ליבה של הארץ.‬

197
00:19:02,183 --> 00:19:04,233
‫ילדים בגילי שבע...‬

198
00:19:22,161 --> 00:19:23,121
‫מצאת משהו?‬

199
00:19:23,997 --> 00:19:25,997
‫רק כוס מים.‬

200
00:19:35,091 --> 00:19:37,221
‫אז ספר על העבודה שלך, דייל.‬

201
00:19:38,386 --> 00:19:39,256
‫לא.‬

202
00:19:40,471 --> 00:19:42,521
‫העבודה שלי חסרת תועלת.‬

203
00:19:43,641 --> 00:19:44,481
‫חסרת תכלית.‬

204
00:19:53,234 --> 00:19:54,074
‫הלו.‬

205
00:19:55,111 --> 00:19:58,701
‫כן, אוכל לחזור לשיקגו מייד.‬

206
00:19:58,781 --> 00:20:01,031
‫ודאי שאוכל לפנות זמן בשביל ד"ר כריסטי.‬

207
00:20:02,952 --> 00:20:04,582
‫ד"ר כריסטי זקוק לי.‬

208
00:20:06,372 --> 00:20:08,792
‫כולנו זקוקים לך.‬

209
00:20:08,875 --> 00:20:12,415
‫עכשיו כששפעת סטרנס הוכרזה כמגפה לאומית,‬

210
00:20:12,503 --> 00:20:14,763
‫אלפי מפגינים ברחבי הארץ‬

211
00:20:14,839 --> 00:20:17,799
‫דורשים ממנהל התרופות לשחרר את החיסון.‬

212
00:20:17,884 --> 00:20:18,974
‫השפעת מגיעה לנוקסוויל‬

213
00:20:19,093 --> 00:20:22,393
‫השפעת מתפשטת,
אבל עדיין צריך להישאר עם היד על הדופק.‬

214
00:20:22,472 --> 00:20:24,142
‫האובדן של קארה השאיר חלל.‬

215
00:20:24,223 --> 00:20:26,683
‫ואני חושב שכדאי שנבחר באישה.‬

216
00:20:26,768 --> 00:20:28,268
‫- כן.
- או ב"מגוון תרבותי".‬

217
00:20:28,353 --> 00:20:30,653
‫רק מכיוון שקארה הייתה האישה היחידה...‬

218
00:20:47,872 --> 00:20:50,542
‫זה היה חזק מדי, אתה לא חושב?‬

219
00:20:50,625 --> 00:20:52,165
‫מצאתי את ג'סיקה הייד.‬

220
00:20:54,337 --> 00:20:56,917
‫- איפה היא?
- מצאתי את "אוטופיה".‬

221
00:20:57,006 --> 00:20:59,796
‫- איפה "אוטופיה"?
- אצל ג'סיקה הייד.‬

222
00:21:01,511 --> 00:21:04,641
‫כן, אני יודע. זה בסדר. אני מבין.‬

223
00:21:05,723 --> 00:21:06,933
‫תומס!‬

224
00:21:08,393 --> 00:21:10,103
‫לך לחדר שלך עכשיו.‬

225
00:21:10,436 --> 00:21:11,266
‫עכשיו!‬

226
00:21:18,194 --> 00:21:19,954
‫תחזיר לארבי את האבן שלו.‬

227
00:21:39,215 --> 00:21:40,625
‫הסתכלת בתוך "אוטופיה"?‬

228
00:21:43,011 --> 00:21:44,551
‫ביקשתי ממך לא לעשות את זה.‬

229
00:21:45,471 --> 00:21:46,561
‫זה מפתיע אותי.‬

230
00:21:47,598 --> 00:21:50,558
‫תמיד היית ילד עם מעט סקרנות.‬

231
00:21:56,816 --> 00:21:59,106
‫ראית משהו ב"אוטופיה" שהסעיר אותך?‬

232
00:22:03,031 --> 00:22:04,491
‫מאיפה באתי?‬

233
00:22:06,159 --> 00:22:07,239
‫מה אתה זוכר?‬

234
00:22:11,622 --> 00:22:13,542
‫אני זוכר רק את המטה.‬

235
00:22:13,666 --> 00:22:14,996
‫משם הגעת.‬

236
00:22:15,084 --> 00:22:17,174
‫היינו צריכים אותך, אז יצרנו אותך.‬

237
00:22:18,796 --> 00:22:21,296
‫אבל לא אהבת אותי.‬

238
00:22:23,134 --> 00:22:25,554
‫אסור היה לתת אהבה במקרה שלך, ארבי.‬

239
00:22:26,888 --> 00:22:30,138
‫האהבה לא הייתה התכלית שלך,
לכן מנענו אותה ממך.‬

240
00:22:32,560 --> 00:22:34,480
‫אבל לא מג'סיקה.‬

241
00:22:35,521 --> 00:22:37,321
‫ותראה מה יצא מזה.‬

242
00:22:38,483 --> 00:22:41,533
‫נתנו לה מסרים סותרים,
ותראה את החיים שלה עכשיו.‬

243
00:22:42,153 --> 00:22:45,203
‫בלי חברים, בלי משפחה. בורחת כל הזמן.‬

244
00:22:45,865 --> 00:22:46,865
‫זה מה שאתה רוצה?‬

245
00:22:50,369 --> 00:22:54,289
‫יש בחייך יציבות מעוררת קנאה
שיש רק למעטים, ארבי.‬

246
00:22:58,377 --> 00:22:59,707
‫איך קוראים לי?‬

247
00:23:03,424 --> 00:23:05,434
‫תמיד הייתי כן איתך.‬

248
00:23:06,219 --> 00:23:09,759
‫ואני רוצה שתזכור את העובדה הזו.‬

249
00:23:10,640 --> 00:23:11,810
‫תוכל לעשות את זה?‬

250
00:23:13,142 --> 00:23:15,812
‫אני חושש ש"ארבי" הייתה מעין בדיחה מרושעת.‬

251
00:23:16,395 --> 00:23:19,475
‫תמיד אהבת את הצימוקים ההם,
אז אר-בי, ילד הצימוקים.‬

252
00:23:19,607 --> 00:23:22,487
‫אני לא זוכר את שמך האמיתי.
איני בטוח שהיה לך שם.‬

253
00:23:28,908 --> 00:23:30,158
‫אר-בי.‬

254
00:23:31,494 --> 00:23:34,004
‫- אר-בי.
- אני מבין שחווית הלם,‬

255
00:23:34,747 --> 00:23:37,827
‫ואני סולח לך, פעם אחת.‬

256
00:23:39,127 --> 00:23:43,457
‫אבל אתה תעשה מה שנולדת לעשות, ארבי.‬

257
00:23:43,548 --> 00:23:46,718
‫אתה תכבד את התכלית שלך,‬

258
00:23:47,468 --> 00:23:49,258
‫או שלא תוכל להיות שייך עוד.‬

259
00:23:52,682 --> 00:23:54,772
‫איך תשרוד בחוץ לבדך?‬

260
00:23:55,935 --> 00:23:58,725
‫אני חושש שלא תשרוד.‬

261
00:25:40,873 --> 00:25:44,463
‫הטבע עוזר לילדים לפרוח‬

262
00:26:21,914 --> 00:26:23,174
‫איפה אני?‬

263
00:26:23,249 --> 00:26:26,669
‫אתה בבית ולא ישנת 24 שעות.‬

264
00:26:26,752 --> 00:26:29,302
‫- אלוהים.
- פשוט נסעת כל הלילה.‬

265
00:26:30,798 --> 00:26:33,178
‫מותק, ישנת רק שעתיים.‬

266
00:26:34,218 --> 00:26:36,598
‫רגע. קווין כריסטי, הוא רצה שאני...‬

267
00:26:37,805 --> 00:26:40,425
‫אני צריך... הוא רצה שאני...‬

268
00:26:41,225 --> 00:26:42,265
‫כמה מוזר.‬

269
00:26:43,102 --> 00:26:45,312
‫הוא ביטל. הוא התעקש כל כך שאבוא.‬

270
00:26:45,396 --> 00:26:47,976
‫- זה לטובה. אתה גמור.
- אני יודע.‬

271
00:26:48,566 --> 00:26:49,856
‫רגע, השפעת.‬

272
00:26:49,942 --> 00:26:53,452
‫- היא עדיין מתפשטת?
- נוקסוויל, ועכשיו קליבלנד.‬

273
00:26:54,196 --> 00:26:57,406
‫אין מה לעשות
עד שמנהל התרופות ישחרר את החיסון.‬

274
00:26:58,409 --> 00:26:59,789
‫"ישחרר את החיסון."‬

275
00:26:59,869 --> 00:27:02,119
‫קווין כריסטי טוב כל כך‬

276
00:27:02,913 --> 00:27:05,923
‫- בתעמולה הנמרצת הזו.
- מתוק, אתה מותש.‬

277
00:27:06,000 --> 00:27:08,960
‫...ברחבי הארץ החל בהורים ובמדענים מודאגים,‬

278
00:27:09,045 --> 00:27:11,295
‫התנועה חוותה זעזוע רגשי היום‬

279
00:27:11,380 --> 00:27:14,220
‫כשדייל וורוויק התאבד הבוקר.‬

280
00:27:14,300 --> 00:27:18,390
‫אביה של שרלוט וורוויק,
הניצולה היחידה של מגפת השפעת.‬

281
00:27:19,472 --> 00:27:21,682
‫מה לעזאזל?‬

282
00:27:22,266 --> 00:27:25,226
‫אם אני זוכר נכון, חשבתי שאמרת‬

283
00:27:26,395 --> 00:27:27,555
‫שהוא יציב.‬

284
00:27:28,314 --> 00:27:32,154
‫חשבנו שד"ר סטרנס פחדן,
חשבנו שלילי צייתנית,‬

285
00:27:32,234 --> 00:27:35,614
‫חשבנו שארבי חסר רגשות,
וכן, חשבנו שדייל יציב.‬

286
00:27:35,696 --> 00:27:39,486
‫אתה לימדת אותי שניתן לחזות התנהגות עתידית
לפי ההתנהגות בעבר,‬

287
00:27:39,575 --> 00:27:41,115
‫אבל בני אדם הם בעייתיים.‬

288
00:27:41,202 --> 00:27:43,702
‫שבע שנים של תכנון ובזה זה מסתכם?‬

289
00:27:43,788 --> 00:27:46,248
‫- בני אדם הם בעייתיים?
- מה תרצה שאעשה?‬

290
00:27:47,666 --> 00:27:49,496
‫דייל היה מעין אבא טלוויזיוני לכולם.‬

291
00:27:49,585 --> 00:27:52,505
‫אנשים יתאבלו, עיתונאים יחפרו.‬

292
00:27:52,588 --> 00:27:55,378
‫צריך לבנות לו סיפור חיים שלם עד הצהריים.‬

293
00:27:55,466 --> 00:27:57,046
‫חיים, משפחה, פרטים נוגעים ללב.‬

294
00:27:57,134 --> 00:27:59,264
‫ארצה לדעת למי הוא איבד את הבתולין‬

295
00:27:59,345 --> 00:28:01,925
‫ואיזה שיר התנגן כשהוא גמר, בתוך שעתיים.‬

296
00:28:06,727 --> 00:28:07,727
‫טוב.‬

297
00:28:08,437 --> 00:28:09,767
‫דייל וורוויק.‬

298
00:28:09,855 --> 00:28:12,475
‫התקשורת מחפשת איש שלא היה שם,‬

299
00:28:12,566 --> 00:28:14,356
‫ויש לנו בערך שעתיים.‬

300
00:28:14,443 --> 00:28:17,993
‫כן. טוב, נצטרך להרוויח זמן,
בזמן שאנחנו עובדים.‬

301
00:28:18,072 --> 00:28:20,202
‫הכול צריך לעמוד בכל בדיקה קפדנית.‬

302
00:28:21,492 --> 00:28:22,332
‫לילי.‬

303
00:28:23,327 --> 00:28:26,157
‫נוכל להיעזר בה כאן. נשתמש בה כגורם מפריע.‬

304
00:28:31,085 --> 00:28:33,495
‫דווין קווין מספרת
על גילוי העריות בילדותה‬

305
00:28:33,629 --> 00:28:35,169
‫"אני ניצולה, לא קורבן"‬

306
00:28:37,508 --> 00:28:39,718
‫שבעה צעדים
לשפתיים אדומות שרוצים לנשק‬

307
00:29:04,702 --> 00:29:06,042
‫אני מוכנה עכשיו.‬

308
00:29:06,787 --> 00:29:08,827
‫תוכלו להכניס את התקשורת.‬

309
00:29:09,790 --> 00:29:11,880
‫ביממה האחרונה,‬

310
00:29:11,959 --> 00:29:15,249
‫לעבור מהאושר המדהים שבחזרה לחיים‬

311
00:29:15,337 --> 00:29:17,507
‫לאבל על מותו של אבי...‬

312
00:29:19,675 --> 00:29:21,085
‫זה יותר מדי.‬

313
00:29:21,760 --> 00:29:22,890
‫רק רגע.‬

314
00:29:24,221 --> 00:29:26,641
‫הייתי בסנט לואיס אתמול.‬

315
00:29:26,724 --> 00:29:27,644
‫כן?‬

316
00:29:28,100 --> 00:29:29,480
‫ואתמול,‬

317
00:29:29,560 --> 00:29:33,310
‫שום דבר מזה לא היה שם,
הכריות, הקישוטים הזולים.‬

318
00:29:33,397 --> 00:29:35,267
‫ולא היה שום דבר על הקירות.‬

319
00:29:35,357 --> 00:29:39,647
‫אז היה לו אורח והוא הבין
שעליו לסדר קצת את המקום.‬

320
00:29:39,737 --> 00:29:44,407
‫אין שום גבר בעולם שיאבזר את הבית
לפני שיקפוץ לפני משאית.‬

321
00:29:44,492 --> 00:29:46,372
‫הוא לא היה צלול.‬

322
00:29:46,869 --> 00:29:48,829
‫אז הוא הלך לחנות עיצוב לבית?‬

323
00:29:50,122 --> 00:29:52,582
‫טוב, קודם כול, היסטוריה משפחתית.‬

324
00:29:52,666 --> 00:29:55,496
‫- אישה ואימא ואבא. כולם מתים.
- עצוב כל כך.‬

325
00:29:55,586 --> 00:29:59,166
‫אבל לשמחתי,
לא אצטרך ללהק משפחה בשביל ההלוויה.‬

326
00:29:59,256 --> 00:30:00,416
‫פרטים נוגעים ללב.‬

327
00:30:00,508 --> 00:30:03,048
‫אולי עניין באוכל? עיתונאים אוהבים את זה.‬

328
00:30:03,135 --> 00:30:07,175
‫ג'ייני, אני מת על זה.
הגלידה האהובה עליו הייתה צ'אנקי מאנקי.‬

329
00:30:07,765 --> 00:30:09,015
‫תזדקף.‬

330
00:30:09,767 --> 00:30:11,387
‫איפה דייל גדל?‬

331
00:30:11,477 --> 00:30:12,307
‫יוסטון.‬

332
00:30:12,394 --> 00:30:16,114
‫אוכלוסיה ענקית.
הרבה מהרשומות אבדו בהוריקן.‬

333
00:30:16,649 --> 00:30:18,779
‫וזה מביא אותנו לקריירה.‬

334
00:30:19,318 --> 00:30:21,318
‫היה לו פוטנציאל רב כל כך‬

335
00:30:21,737 --> 00:30:25,317
‫עם כל התארים על הקיר
ומכון המחקר של סטנפורד.‬

336
00:30:25,407 --> 00:30:26,987
‫זה יוקרתי מאוד.‬

337
00:30:27,076 --> 00:30:29,446
‫האידיוט אמר את זה לסטרנס, אז אין ברירה.‬

338
00:30:29,537 --> 00:30:32,537
‫אשים אותו בביולוגיה מולקולרית
במכון המחקר של סטנפורד.‬

339
00:30:32,623 --> 00:30:35,673
‫תמשיכו לחשוב. קחו כדור אדרל אם אתם צריכים.‬

340
00:30:35,751 --> 00:30:39,711
‫אני תוהה אם לראות חבר לכיתה לשעבר
פותר את משבר השפעת,‬

341
00:30:39,797 --> 00:30:42,927
‫מציל את בתו כשהוא לא הצליח.‬

342
00:30:43,008 --> 00:30:46,138
‫אני תוהה אם זה מה שדחף
את דייל העצוב מהקצה.‬

343
00:30:46,220 --> 00:30:47,760
‫שנהפוך את זה לנושא המרכזי?‬

344
00:30:52,101 --> 00:30:54,851
‫גבירותיי ורבותיי,
נהפוך את זה לנושא המרכזי.‬

345
00:30:58,482 --> 00:31:01,572
‫טוב, בואו נפיץ את זה.
הסיפור של דייל וורוויק.‬

346
00:31:02,486 --> 00:31:05,526
‫ילדה מסכנה מאוד. פרצוף עצוב.‬

347
00:31:05,906 --> 00:31:09,946
‫האשטאג אבא דייל היה גאון,
אבל הבחור עבר התמוטטות.‬

348
00:31:10,035 --> 00:31:13,575
‫הוא ראה את חברו מהקולג' הופך לגיבור.‬

349
00:31:13,664 --> 00:31:16,544
‫טוב? וזה ממש חירפן אותו.‬

350
00:31:16,625 --> 00:31:19,035
‫מצב שמצריך תמיכה רגשית.‬

351
00:31:19,128 --> 00:31:23,718
‫סמלון של משאית, סמלון של מלאך המוות,
סמלון של חתול בוכה.‬

352
00:31:23,799 --> 00:31:27,089
‫אל תשכחו, עלינו ליצור הסחת דעת.‬

353
00:31:27,469 --> 00:31:30,309
‫אז קדימה לעבודה.
תלכו עד הסוף או שתלכו הביתה, כן?‬

354
00:31:30,389 --> 00:31:32,559
‫אני רוצה שזה יופץ בתוך חמש דקות.‬

355
00:31:32,641 --> 00:31:34,141
‫תיהנו ותתחילו לעבוד.‬

356
00:31:34,685 --> 00:31:35,935
‫משימה ממש מיוחדת.‬

357
00:31:36,020 --> 00:31:39,400
‫אני זקוק באופן מיידי
לפרופילים מקוונים של האנשים הבאים.‬

358
00:31:39,481 --> 00:31:42,611
‫ג'ין קלסאק, אמילי נוואק ואנדרו כץ.‬

359
00:31:50,492 --> 00:31:51,742
‫תראי את זה.‬

360
00:31:52,661 --> 00:31:57,001
‫שלום, מר אנדרו כץ.‬

361
00:31:59,918 --> 00:32:01,628
‫שיחה נכנסת
מייקל סטרנס‬

362
00:32:04,757 --> 00:32:06,047
‫אנדרו מדבר.‬

363
00:32:07,968 --> 00:32:08,928
‫אנדרו כץ?‬

364
00:32:09,428 --> 00:32:10,508
‫זה אני.‬

365
00:32:11,096 --> 00:32:15,306
‫כן. מדבר ד"ר מייקל סטרנס.‬

366
00:32:15,392 --> 00:32:17,652
‫ד"ר שפעת. הצלת את הילדה של דייל.‬

367
00:32:17,728 --> 00:32:20,148
‫לא הצלתי אותה. החיסון הציל אותה.‬

368
00:32:20,230 --> 00:32:23,860
‫אבל תקשיב, הסתכלתי בבלוג שפרסמת‬

369
00:32:23,942 --> 00:32:27,282
‫ותהיתי כמה זמן הכרת את דייל?‬

370
00:32:29,031 --> 00:32:32,451
‫בערך 25 שנה. אני פשוט לא מאמין.‬

371
00:32:32,534 --> 00:32:35,794
‫טוב, אני דווקא מאמין. דייל תמיד היה...‬

372
00:32:37,748 --> 00:32:38,708
‫כן?‬

373
00:32:39,833 --> 00:32:41,463
‫אני לא רוצה להכפיש.‬

374
00:32:41,543 --> 00:32:43,883
‫לא, אני מבין. מה?‬

375
00:32:43,962 --> 00:32:46,592
‫דייל לא הגיע להישגים שחשבנו שהוא יגיע.‬

376
00:32:46,674 --> 00:32:50,144
‫לחץ, דיכאון. אני לא יודע.
הוא תמיד הרגיש שמשהו לא מסתדר.‬

377
00:32:50,219 --> 00:32:53,929
‫אני לא מנסה להאשים אותך,
אבל אני תוהה אם לראות אותך‬

378
00:32:54,014 --> 00:32:58,144
‫אחד מחבריו לכיתה לשעבר,
מסתער פנימה ומציל את בתו כשהוא לא הצליח...‬

379
00:32:58,977 --> 00:33:01,557
‫הקשה על אדם כמוהו.‬

380
00:33:03,816 --> 00:33:06,106
‫תודה על זמנך, מר כץ.‬

381
00:33:22,334 --> 00:33:23,214
‫בואו נזוז.‬

382
00:33:34,346 --> 00:33:36,306
‫לא בדיוק שדרוג.‬

383
00:33:39,935 --> 00:33:42,975
‫נמשיך לנוע. ארטמיס אמרה תמיד להמשיך לנוע.‬

384
00:33:46,316 --> 00:33:47,566
‫אני מתגעגע לאחוזה.‬

385
00:34:01,457 --> 00:34:04,247
‫היי, בואי נבדוק את שאר הבית.‬

386
00:34:05,377 --> 00:34:06,497
‫יהיה כיף.‬

387
00:34:08,172 --> 00:34:09,092
‫אליס?‬

388
00:34:10,174 --> 00:34:11,594
‫לא אשאר כאן.‬

389
00:34:12,301 --> 00:34:13,391
‫למה את מתכוונת?‬

390
00:34:14,803 --> 00:34:16,183
‫אני רוצה את אימא שלי.‬

391
00:34:19,516 --> 00:34:22,596
‫אני רוצה את הבית ואת המיטה שלי.‬

392
00:34:24,354 --> 00:34:26,064
‫אני רוצה הכול בחזרה.‬

393
00:34:26,815 --> 00:34:29,395
‫- אני הולכת הביתה.
- זה לא עובד ככה.‬

394
00:34:29,818 --> 00:34:31,698
‫לא תחזרי שוב הביתה לעולם.‬

395
00:34:34,448 --> 00:34:35,908
‫אלך הביתה אם אני רוצה.‬

396
00:34:36,033 --> 00:34:37,833
‫תשבי.‬

397
00:34:40,704 --> 00:34:41,964
‫אעזוב אם ארצה!‬

398
00:34:48,462 --> 00:34:49,802
‫לא! תפסיקי!‬

399
00:34:52,591 --> 00:34:55,141
‫- ג'סיקה!
- תפסיקי! היא רק ילדה!‬

400
00:34:55,677 --> 00:34:56,847
‫לא! בבקשה!‬

401
00:34:59,264 --> 00:35:00,184
‫בבקשה.‬

402
00:35:08,440 --> 00:35:10,320
‫- מה את עושה?
- ג'סיקה, תפסיקי.‬

403
00:35:13,445 --> 00:35:14,355
‫תעזבי אותי.‬

404
00:35:18,909 --> 00:35:20,909
‫תעזבי אותי, מחורבנת רזה אחת!‬

405
00:35:22,663 --> 00:35:24,373
‫לכי תזדייני, טיפשה עם צמה!‬

406
00:35:25,123 --> 00:35:27,173
‫ג'סיקה, תפסיקי. את מכאיבה לה.‬

407
00:35:39,888 --> 00:35:41,308
‫מה קרה עם דייל?‬

408
00:35:41,390 --> 00:35:42,390
‫אמילי נוואק
עמיתה‬

409
00:35:42,474 --> 00:35:44,484
‫דייל אף פעם לא מיצה את הפוטנציאל.‬

410
00:35:44,560 --> 00:35:46,350
‫את יודעת, חרדה, דיכאון.‬

411
00:35:46,436 --> 00:35:50,016
‫הוא פשוט... תמיד הרגיש שהוא לא מסתדר.‬

412
00:35:50,983 --> 00:35:53,533
‫רגע. משהו לא בסדר פה.‬

413
00:35:54,194 --> 00:35:58,324
‫היא אמרה, כמעט מילה במילה,
מה שאנדרו כץ אמר לי.‬

414
00:35:58,407 --> 00:36:01,907
‫וזה כמעט מילה במילה,
מה שכתוב בסיפורים אחרים באינטרנט.‬

415
00:36:01,994 --> 00:36:03,754
‫כלומר, יש קווים כלליים,‬

416
00:36:03,829 --> 00:36:05,789
‫ויש תסריט.‬

417
00:36:05,873 --> 00:36:09,043
‫כאילו מוכרים לנו חבילה שהיא דייל וורוויק,‬

418
00:36:09,126 --> 00:36:12,836
‫כדי שלא נחקור עליו יותר
כדי לראות מי האדם הזה באמת.‬

419
00:36:14,673 --> 00:36:17,633
‫- מייקל, אתה ממש מפחיד אותי.
- מה?‬

420
00:36:18,218 --> 00:36:20,798
‫אתה עושה מה שעשית קודם.‬

421
00:36:20,888 --> 00:36:22,718
‫ההתנהגות המאנית, הפרנויה.‬

422
00:36:22,806 --> 00:36:25,886
‫- לא. הפעם זה שונה.
- זה מה שאמרת בפעם הקודמת‬

423
00:36:25,976 --> 00:36:28,596
‫ופתאום התאשפזנו במוסד לבריאות הנפש.‬

424
00:36:29,563 --> 00:36:31,023
‫אבל הפעם אני צודק.‬

425
00:36:31,648 --> 00:36:33,318
‫דייל ועוד מי שזה לא יהיה,‬

426
00:36:33,400 --> 00:36:35,780
‫הורגים ילדים במכוון.‬

427
00:36:36,320 --> 00:36:38,320
‫אבל למה? ואיך?‬

428
00:36:38,405 --> 00:36:40,445
‫הווירוס באמת משתולל,‬

429
00:36:40,532 --> 00:36:43,662
‫מאלבמה לסנט לואיס לנוקסוויל.‬

430
00:36:43,744 --> 00:36:49,084
‫אבל הוא גם עבר במהירות, והרג במהירות.‬

431
00:36:49,207 --> 00:36:53,337
‫לא עבר די זמן
כדי שהחולה הראשון יפיץ אותו מעיר לעיר.‬

432
00:36:53,420 --> 00:36:55,840
‫כאילו שולחים אותו...‬

433
00:36:57,674 --> 00:36:58,844
‫לילדים.‬

434
00:37:04,306 --> 00:37:05,266
‫ילדים.‬

435
00:37:07,267 --> 00:37:09,097
‫לא. זה מספיק.‬

436
00:37:09,186 --> 00:37:10,726
‫- מותק...
- תפסיק!‬

437
00:37:10,812 --> 00:37:12,612
‫- אני מוכרח לחקור...
- לא.‬

438
00:37:12,689 --> 00:37:14,819
‫אתה מותש. טוב?‬

439
00:37:16,693 --> 00:37:18,453
‫אני דואגת לך. בוא.‬

440
00:37:33,794 --> 00:37:35,714
‫הבאתי לך משהו לקרוא.‬

441
00:37:43,387 --> 00:37:45,347
‫אחזור בשביל זה
תשמרי על זה‬

442
00:37:53,271 --> 00:37:56,151
‫נ.ב
את מגניבה‬

443
00:38:02,406 --> 00:38:03,696
‫תביא לי מספריים.‬

444
00:38:07,494 --> 00:38:09,084
‫טוב. רגע.‬

445
00:38:25,971 --> 00:38:26,931
‫תחתוך אותה.‬

446
00:38:28,056 --> 00:38:28,926
‫את...‬

447
00:38:29,808 --> 00:38:30,928
‫תחתוך אותה.‬

448
00:38:33,478 --> 00:38:35,058
‫- נו!
- טוב.‬

449
00:38:50,537 --> 00:38:53,417
‫הכלבה הזו לעולם לא תמשוך לי בצמה שוב.‬

450
00:38:54,416 --> 00:38:55,666
‫תודה על הקומיקס.‬

451
00:38:57,961 --> 00:38:59,761
‫בסדר. אני כבר חוזר.‬

452
00:39:30,077 --> 00:39:32,747
‫- טוב. תן לי לכסות אותך.
- טוב.‬

453
00:39:33,580 --> 00:39:36,080
‫- זה נעים.
- הדוק כל כך.‬

454
00:39:37,042 --> 00:39:38,752
‫- זה נעים, נכון?
- נעים.‬

455
00:39:38,835 --> 00:39:40,665
‫כן. אני יודעת.‬

456
00:39:41,046 --> 00:39:43,506
‫בסדר, מותק. אני אוהבת אותך.‬

457
00:40:00,982 --> 00:40:02,232
‫ג'סיקה!‬

458
00:40:07,572 --> 00:40:09,662
‫את מוכנה? את מוכנה.‬

459
00:40:09,741 --> 00:40:13,161
‫תסתכלי על זה. התמונה מהמוסד הפסיכיאטרי.‬

460
00:40:13,245 --> 00:40:16,155
‫הסתכלתי בה שוב, ומה ראיתי?‬

461
00:40:16,289 --> 00:40:19,709
‫מר ראביט המזוין.‬

462
00:40:20,961 --> 00:40:21,841
‫אבא שלי?‬

463
00:40:26,758 --> 00:40:28,638
‫רגע. זה ד"ר מייק.‬

464
00:40:29,803 --> 00:40:32,313
‫הוא שהה במוסד הפסיכיאטרי עם אבא של ג'סיקה?‬

465
00:40:32,848 --> 00:40:37,228
‫תראו. התמונה צולמה
יומיים לפני שהמוסד הפסיכיאטרי נשרף,‬

466
00:40:37,310 --> 00:40:40,810
‫אבל איכשהו ד"ר מייק שרד.‬

467
00:40:44,234 --> 00:40:48,954
‫רגע. אם ד"ר מייק הוא מר ראביט,
למה שיתגנב אל המוסד הפסיכיאטרי?‬

468
00:40:50,115 --> 00:40:51,775
‫כי מר ראביט היה צריך זמן‬

469
00:40:51,867 --> 00:40:54,287
‫לדבר עם אבא של ג'סיקה לפני שהרג אותו.‬

470
00:40:54,369 --> 00:40:56,579
‫לראות אלו עוד מחלות הוא הפיץ.‬

471
00:40:58,832 --> 00:41:00,792
‫- ריאיון העזיבה האולטימטיבי.
- כן.‬

472
00:41:00,876 --> 00:41:02,416
‫ואז הוא שרף את המקום‬

473
00:41:02,502 --> 00:41:05,552
‫רק למקרה שאבא של ג'סיקה חלק מידע
עם מישהו נוסף.‬

474
00:41:10,260 --> 00:41:11,930
‫ד"ר מייק הוא מר ראביט.‬

475
00:41:12,596 --> 00:41:14,556
‫אמרתי לך!‬

476
00:41:19,060 --> 00:41:20,560
‫לעזאזל!‬

477
00:41:21,146 --> 00:41:23,146
‫- היא לא נושמת.
- מה קורה?‬

478
00:41:23,231 --> 00:41:24,771
‫- היא חולה בדילז.
- דילז?‬

479
00:41:24,858 --> 00:41:26,108
‫היא לא נושמת!‬

480
00:41:29,905 --> 00:41:30,855
‫בקי?‬

481
00:41:40,624 --> 00:41:42,084
‫תעשי משהו.‬

482
00:41:43,043 --> 00:41:44,213
‫מה את עושה?‬

483
00:41:44,920 --> 00:41:47,010
‫- בבקשה.
- לא. תעצרי!‬

484
00:41:47,088 --> 00:41:48,338
‫תן לי לעשות את זה.‬

485
00:41:49,758 --> 00:41:52,088
‫לכל הרוחות. לעזאזל.‬

486
00:41:53,970 --> 00:41:55,430
‫- לעזאזל.
- אלוהים.‬

487
00:41:57,933 --> 00:41:59,103
‫לעזאזל.‬

488
00:41:59,601 --> 00:42:02,231
‫זה בטוח? עשית את זה פעם?‬

489
00:42:09,152 --> 00:42:10,492
‫היא נושמת?‬

490
00:42:11,238 --> 00:42:14,568
‫היא לא נושמת. בקי? זה לא עובד.‬

491
00:42:14,658 --> 00:42:16,078
‫היא לא נושמת.‬

492
00:42:16,826 --> 00:42:18,196
‫אני לא יכולה לעזור.‬

493
00:42:18,328 --> 00:42:21,578
‫מה זאת אומרת את לא יכולה לעזור?
ג'סיקה, תוציאי את זה!‬

494
00:42:21,665 --> 00:42:24,035
‫תטפלי בזה. חתכת לה חור בגרון.‬

495
00:42:24,125 --> 00:42:28,045
‫את תעזרי לה. את ג'סיקה הייד.‬

496
00:42:28,546 --> 00:42:29,916
‫אני לא יכולה לעזור.‬

497
00:42:30,006 --> 00:42:32,926
‫את כן! תנסי שוב! את ג'סיקה הייד.‬

498
00:42:33,009 --> 00:42:34,299
‫אז מה, גרנט?‬

499
00:42:35,595 --> 00:42:38,005
‫בקי מתה. גם אנשים טובים מתים.‬

500
00:42:55,365 --> 00:42:57,025
‫מייקל סטרנס‬

501
00:42:57,993 --> 00:42:59,413
‫הינה הוא. ד"ר מייק.‬

502
00:42:59,494 --> 00:43:02,464
‫שם וכתובת בגוגל. כאילו הוא מתחנן למות.‬

503
00:43:02,539 --> 00:43:04,459
‫אלוהים אדירים!‬

504
00:43:17,137 --> 00:43:18,387
‫היא רצחה אותה.‬

505
00:43:20,515 --> 00:43:21,805
‫רצחה את מי?‬

506
00:43:23,059 --> 00:43:24,439
‫מה זה?‬

507
00:43:27,605 --> 00:43:28,435
‫לעזאזל!‬

508
00:43:29,149 --> 00:43:30,939
‫את בסדר? את יכולה לנשום?‬

509
00:43:33,862 --> 00:43:36,202
‫- אלוהים, בקי, את בחיים.
- זה בסדר.‬

510
00:43:37,532 --> 00:43:39,532
‫- אני מדממת.
- לא.‬

511
00:43:40,618 --> 00:43:42,368
‫ג'סיקה, לאן את הולכת?‬

512
00:43:43,288 --> 00:43:46,498
‫בקי חזרה מהמתים.‬

513
00:43:56,509 --> 00:43:57,639
‫כל הכבוד.‬

514
00:44:06,561 --> 00:44:07,771
‫עכשיו תיכנסו לרכב.‬

515
00:44:10,065 --> 00:44:13,065
‫תקשרי את זה סביב. תפעילי על זה לחץ.‬

516
00:44:14,527 --> 00:44:16,607
‫את בסדר. את...‬

517
00:44:17,614 --> 00:44:18,574
‫את בחיים.‬

518
00:44:22,077 --> 00:44:25,907
‫לעבור מהאושר המדהים שבחזרה לחיים‬

519
00:44:27,248 --> 00:44:29,208
‫לאבל על מותו של אבי...‬

520
00:44:32,379 --> 00:44:33,759
‫זה יותר מדי.‬

521
00:44:49,229 --> 00:44:52,609
‫הטבע עוזר לילדים לפרוח‬

522
00:44:59,739 --> 00:45:01,279
‫חוות הליטוף של הדוד פאט‬

523
00:45:12,502 --> 00:45:13,502
‫רגע אחד.‬

524
00:45:22,887 --> 00:45:24,307
‫מודי‬

525
00:45:24,431 --> 00:45:25,851
‫קלנס‬

526
00:45:25,974 --> 00:45:27,184
‫סנט לואיס‬

527
00:45:27,308 --> 00:45:28,938
‫נוקסוויל‬

528
00:45:29,727 --> 00:45:30,937
‫לכל הרוחות.‬

529
00:45:32,480 --> 00:45:34,860
‫קולין! מצאתי!‬

530
00:45:34,941 --> 00:45:37,991
‫אלה חיות המחמד. זו חוות ליטוף. הבני זונות!‬

531
00:45:38,069 --> 00:45:40,159
‫אלוהים. מייקל, תראה.‬

532
00:45:40,238 --> 00:45:43,198
‫מנהל התרופות שחרר את החיסון.‬

533
00:45:43,283 --> 00:45:45,913
‫הורים ברחבי ארה"ב יכולים...‬

534
00:45:45,994 --> 00:45:49,004
‫לא! אסור שזה יקרה.‬

535
00:45:54,043 --> 00:45:55,423
‫זה "הניו יורק טיימס".‬

536
00:45:56,087 --> 00:45:57,507
‫מתקשרים לקבל הצהרה.‬

537
00:45:59,048 --> 00:46:00,128
‫תראי, אלה החיות.‬

538
00:46:00,216 --> 00:46:02,926
‫מתוקה, גיליתי איך הם מפיצים את זה.‬

539
00:46:03,011 --> 00:46:06,561
‫מייקל, מדאיג אותי
שתדבר עם התקשורת במצב הזה.‬

540
00:46:06,639 --> 00:46:08,559
‫אני לא בשום מצב.‬

541
00:46:08,641 --> 00:46:11,101
‫לא, להורים יש תקווה סוף סוף.‬

542
00:46:11,519 --> 00:46:13,609
‫המוניטין שלך, כל מה שעבדת בשבילו,‬

543
00:46:13,688 --> 00:46:16,108
‫הבטיחות של מאות אלפי ילדים.‬

544
00:46:16,191 --> 00:46:18,231
‫לכן לא אוכל להגיד שאני מסכים‬

545
00:46:18,318 --> 00:46:21,738
‫כשיש לי חששות גדולים לגבי כל המעורבים.‬

546
00:46:21,821 --> 00:46:25,701
‫אני לא רוצה שתחליט החלטות חשובות
כשאתה אחרי שעתיים שינה.‬

547
00:46:25,783 --> 00:46:29,953
‫זה לא שאשן
ואז אקום ואשכח ממה שאני מאמין בו.‬

548
00:46:30,038 --> 00:46:32,668
‫לא, אגיד לכל העולם שאני מאמין‬

549
00:46:32,749 --> 00:46:36,839
‫שמשהו מבשר רעות קורה
עם מנהל התרופות ועם המרכז לבקרת מחלות‬

550
00:46:36,920 --> 00:46:39,210
‫ועם דייל וורוויק.‬

551
00:46:45,094 --> 00:46:45,934
‫מותק.‬

552
00:46:46,554 --> 00:46:48,014
‫אני חייב.‬

553
00:46:48,097 --> 00:46:49,807
‫מייקל, בבקשה.‬

554
00:46:50,517 --> 00:46:53,137
‫מותק, תמיד אמרת לי לעמוד על שלי,‬

555
00:46:53,811 --> 00:46:56,271
‫נכון? להאמין בעצמי.‬

556
00:46:57,565 --> 00:46:58,935
‫עכשיו הזמן.‬

557
00:47:03,279 --> 00:47:04,569
‫אני אוהב אותך.‬

558
00:47:05,323 --> 00:47:08,623
‫אני מוכרח לומר לעולם
שהם חייבים לפקוח עין...‬

559
00:47:15,124 --> 00:47:18,044
‫אתה לא.‬

560
00:48:40,752 --> 00:48:42,752
‫תרגום כתוביות: עדיאלה דיוויס‬

561
00:48:42,837 --> 00:48:44,837
‫בקרת כתוביות יעל אביבי‬