1
00:00:15,683 --> 00:00:18,478
‫לא קורה הרבה שאתה מבין בזמן אמת‬

2
00:00:18,561 --> 00:00:20,772
‫כמה בר מזל אתה לעשות משהו.‬

3
00:00:20,855 --> 00:00:25,902
‫זה נשאר נאמן מאוד‬
‫למה שקיוויתי וחלמתי שיהיה.‬

4
00:00:25,985 --> 00:00:28,237
‫יותר מכל תוכנית שאי פעם השתתפתי בה,‬

5
00:00:28,321 --> 00:00:31,115
‫כולם עבדו בשיתוף פעולה אמיתי.‬

6
00:00:31,199 --> 00:00:32,658
‫זה ממש כמו ספורט קבוצתי.‬

7
00:00:32,742 --> 00:00:35,536
‫החוויה הזו הייתה אדירה עבור כולם.‬

8
00:00:35,620 --> 00:00:37,413
‫זה שינה את חיי,‬

9
00:00:37,497 --> 00:00:39,999
‫לא רק מקצועית, אלא גם אישית,‬

10
00:00:40,083 --> 00:00:44,337
‫פגשתי את החברים‬
‫הכי טובים שלי בתוכנית הזו, והיה מעולה.‬

11
00:00:44,420 --> 00:00:48,466
‫היה לנו הרבה מזל לעבוד על משהו‬

12
00:00:48,549 --> 00:00:50,676
‫שחווה הצלחה ופופולריות כאלה.‬

13
00:00:52,845 --> 00:00:56,432
‫לא אוותר על כלום עד שאדע שזה בלתי אפשרי.‬

14
00:00:57,266 --> 00:00:59,352
‫אם אהבת אותי, תעשה את אותו הדבר.‬

15
00:01:05,525 --> 00:01:12,281
‫- פרידה מאוזרק -‬

16
00:01:16,869 --> 00:01:19,455
‫- איך "אוזרק" נולדה -‬

17
00:01:22,458 --> 00:01:24,502
‫ביל דביוק כתב את הפיילוט,‬

18
00:01:24,585 --> 00:01:27,547
‫וביל היה מבלה בקיץ בהרי אוזרק כילד.‬

19
00:01:27,630 --> 00:01:31,884
‫אבל ביל הוא תסריטאי קולנוע‬
‫שגר בסנט לואיס ומעולם לא כתב לטלוויזיה,‬

20
00:01:31,968 --> 00:01:35,012
‫אז היו צריכים מישהו שייקח שליטה.‬

21
00:01:35,096 --> 00:01:37,807
‫כאן אני נכנסתי לתמונה.‬

22
00:01:37,890 --> 00:01:40,101
‫בלי כריס לא הייתי נכנס.‬

23
00:01:40,184 --> 00:01:42,645
‫זה היה סיפור טוב על משפחה שמתמודדת‬

24
00:01:42,728 --> 00:01:44,772
‫עם נסיבות קשות מאוד.‬

25
00:01:44,856 --> 00:01:48,025
‫ואהבתי את הרעיון של מאבק מעמדות‬

26
00:01:48,109 --> 00:01:52,029
‫עם משפחת בירד מהחוף הצפוני‬
‫של שיקגו, עם חיים מאוד נוחים ובטוחים,‬

27
00:01:52,113 --> 00:01:55,241
‫שמתמודדים עם משפחות‬
‫כמו לנגמור וסנל וכל האנשים‬

28
00:01:55,324 --> 00:02:00,121
‫שמתגלה כי הם‬
‫הרבה יותר חכמים ופיקחים מהם בהרבה מקרים.‬

29
00:02:00,204 --> 00:02:05,418
‫אני זוכר באופן מאוד חי‬
‫איך נכנסתי לתוך העולם העשיר מאוד הזה,‬

30
00:02:05,501 --> 00:02:08,004
‫וזה לדעתי משהו שאתה תמיד מחפש‬

31
00:02:08,087 --> 00:02:12,216
‫כשאתה מנסה לדמיין את עצמך כותב,‬
‫בעיקר עבור דרמה שנמשכת שעה.‬

32
00:02:12,300 --> 00:02:16,804
‫אתה מחפש עולם שבו אתה יכול לדמיין‬
‫השתלשלות עניינים של דמויות מלאות חיים.‬

33
00:02:16,888 --> 00:02:20,057
‫ואני זוכר שהדיאלוג ממש זינק מהדף‬

34
00:02:20,141 --> 00:02:23,144
‫ושראיתי בזה משהו מאוד מרגש, אבל גם כאתגר‬

35
00:02:23,227 --> 00:02:27,356
‫ככותב ששואל "איך אתרום‬

36
00:02:27,440 --> 00:02:29,609
‫למארג העשיר הזה?"‬

37
00:02:29,692 --> 00:02:32,236
‫אנחנו מקווים שאנשים יכולים להזדהות עם זה.‬

38
00:02:32,320 --> 00:02:36,365
‫פשוט… רוב האנשים‬
‫לא מלבינים כספים של קרטל סמים מקסיקני.‬

39
00:02:36,449 --> 00:02:39,410
‫אני ממש שמח שהגענו לקו סיום,‬

40
00:02:39,493 --> 00:02:41,329
‫קו הסיום שרצינו להגיע אליו.‬

41
00:02:41,412 --> 00:02:45,708
‫שלא בוטלנו לפני שיכולנו להגיע לסיום‬

42
00:02:45,791 --> 00:02:48,628
‫שאני מקווה שיספק את הקהל.‬

43
00:02:48,711 --> 00:02:52,131
‫הם פנו לג'ייסון כשחקן, והוא אמר‬

44
00:02:52,215 --> 00:02:55,009
‫"אני מוכן לשחק אם אביים את זה".‬

45
00:02:55,092 --> 00:02:57,011
‫חלק מהזיכרונות הראשונים היו‬

46
00:02:57,094 --> 00:02:59,138
‫הצעדים ההתחלתיים,‬

47
00:02:59,222 --> 00:03:01,474
‫כמו לשכנע את לורה ליני להשתתף,‬

48
00:03:01,557 --> 00:03:05,019
‫לשכנע את אם-אר-סי‬
‫לתת לי לביים את כל העונה הראשונה‬

49
00:03:05,102 --> 00:03:08,564
‫ושבסוף לא יכולנו‬
‫לעשות את זה בגלל מגבלות זמן ולו"ז.‬

50
00:03:08,648 --> 00:03:11,400
‫עכשיו רק צריך לפתוח פאקינג קזינו.‬

51
00:03:12,151 --> 00:03:14,278
‫לא חיפשתי הזדמנות לעבוד בסדרה. לא.‬

52
00:03:14,362 --> 00:03:17,573
‫אבל ממש רציתי לראות מה ג'ייסון יעשה,‬

53
00:03:17,657 --> 00:03:21,077
‫ואז דיברתי עם כריס ואמרתי, "הוא די אדיר".‬

54
00:03:21,160 --> 00:03:22,536
‫חשבתי, "אוקיי, טוב".‬

55
00:03:22,620 --> 00:03:25,122
‫אני זוכר שאמרתי "לורה ליני תשתתף בתוכנית.‬

56
00:03:25,206 --> 00:03:26,123
‫אסור לפשל.‬

57
00:03:26,207 --> 00:03:29,502
‫לא נוכל לפשל אם היא תהיה בתוכנית שלנו".‬

58
00:03:29,585 --> 00:03:30,670
‫ברור.‬

59
00:03:32,546 --> 00:03:36,467
‫לא נראה לי‬
‫שמישהו מאיתנו הבין לאן התוכנית תגיע‬

60
00:03:36,550 --> 00:03:39,512
‫או יכולה להגיע או אם בכלל תגיע.‬

61
00:03:39,595 --> 00:03:43,808
‫לא ממש קולטים מהי התוכנית בחוץ,‬

62
00:03:43,891 --> 00:03:47,228
‫אבל היה מיוחד לראות כמה אנשים אוהבים אותה,‬

63
00:03:47,311 --> 00:03:50,064
‫כמה אנשים בוחרים‬
‫להפוך את התוכנית לחלק מחייהם‬

64
00:03:50,147 --> 00:03:52,275
‫ואוהבים את כל הדמויות האלה.‬

65
00:03:52,358 --> 00:03:55,319
‫כולם ידעו שהתסריטים מדהימים,‬

66
00:03:55,403 --> 00:03:58,948
‫ושהשחקנים שגויסו היו מדהימים.‬

67
00:03:59,031 --> 00:04:05,329
‫הכול פשוט הסתדר, וזה היה מין רגע קסום.‬

68
00:04:06,455 --> 00:04:07,498
‫נכון.‬

69
00:04:08,582 --> 00:04:12,461
‫ואם אבא היה פה,‬
‫הוא כבר היה תולה אותך מהביצים.‬

70
00:04:13,629 --> 00:04:16,549
‫אתה רוצה שאומר לו שאתה לא מכבד אותי?‬

71
00:04:17,174 --> 00:04:18,551
‫כמו שחשבתי.‬

72
00:04:19,593 --> 00:04:21,679
‫- יצירת דמויות עשירות -‬

73
00:04:21,762 --> 00:04:27,727
‫כנראה, אחד מהסימנים‬
‫הכי טובים לאיכות הסיפור הוא יצירת הדמויות.‬

74
00:04:27,810 --> 00:04:32,398
‫צריך ליצור דמויות שנראות אמיתיות וטבעיות.‬

75
00:04:32,481 --> 00:04:33,316
‫בוקר טוב.‬

76
00:04:33,399 --> 00:04:35,318
‫פינקו אותנו, הכותבים,‬

77
00:04:35,401 --> 00:04:37,778
‫כי יש לנו את ג'ייסון ולורה.‬

78
00:04:37,862 --> 00:04:42,283
‫אם ג'ייסון לא היה כל כך חביב,‬

79
00:04:42,366 --> 00:04:44,994
‫ייתכן שאנשים בכלל לא היו מתעניינים.‬

80
00:04:45,077 --> 00:04:48,372
‫אז לדעתי אנחנו‬
‫מתחילים עם יתרון ענק בגלל זה.‬

81
00:04:48,456 --> 00:04:50,291
‫כריס תמיד דיבר על הרעיון‬

82
00:04:50,374 --> 00:04:53,753
‫שלפיו הסדרה היא על משפחות בירד ולנגמור,‬

83
00:04:53,836 --> 00:04:55,963
‫והרעיון, מן הסתם, הוא‬

84
00:04:56,047 --> 00:04:58,966
‫שהעלילה מתקדמת סביב הלבנת כספים,‬

85
00:04:59,050 --> 00:05:00,926
‫אבל זה לא לב התוכנית.‬

86
00:05:01,010 --> 00:05:05,139
‫זו תוכנית על שתי משפחות‬
‫עם היסטוריה מאוד שונה‬

87
00:05:05,222 --> 00:05:07,224
‫ואנחנו רואים איך הן עובדות יחד,‬

88
00:05:07,308 --> 00:05:09,852
‫איך הן יריבות,‬
‫איך הן מפעילות אחת את השנייה.‬

89
00:05:09,935 --> 00:05:11,520
‫משפחת לנגמור, היא‬

90
00:05:11,604 --> 00:05:14,065
‫סוג של משפחת בירד "לעניים".‬

91
00:05:14,148 --> 00:05:16,776
‫הם כל הזמן נלחמים לאחד את המשפחה שלהם,‬

92
00:05:16,859 --> 00:05:19,987
‫למרות הקושי, האלימות והפשע בחיים שלהם.‬

93
00:05:20,071 --> 00:05:23,741
‫העונה הראשונה‬
‫של "אוזרק" הייתה קשה מאוד עבורי‬

94
00:05:23,824 --> 00:05:27,745
‫כי אני לא אגרסיבית.‬

95
00:05:27,828 --> 00:05:30,331
‫אין לי את הביטחון של רות.‬

96
00:05:30,414 --> 00:05:32,541
‫איזה כיף.‬
‫-סתום ת'פה!‬

97
00:05:32,625 --> 00:05:37,213
‫אני עובדת עם מרטין‬
‫כדי ללמוד איך להלבין עבורנו.‬

98
00:05:37,296 --> 00:05:40,966
‫אני לא קשוחה כזו.‬

99
00:05:41,050 --> 00:05:44,762
‫אולי אפוצץ לך את הציצים‬
‫ואמחץ החוצה את כל הסיליקון.‬

100
00:05:44,845 --> 00:05:46,472
‫מה דעתך על זה?‬

101
00:05:47,681 --> 00:05:51,185
‫אבל מה שמעניין‬
‫לגבי רות ושאפשר לי להתחבר אליה‬

102
00:05:51,268 --> 00:05:52,853
‫זה שהיא מאוד רגישה.‬

103
00:05:52,937 --> 00:05:54,855
‫בדרכים מסוימות, משפחת לנגמור מקוללת.‬

104
00:05:54,939 --> 00:05:57,108
‫זו קללת הקפיטליזם.‬

105
00:05:57,191 --> 00:06:02,780
‫לדעתי אנשים רואים את המשפחות שלהם שם‬
‫למרות שהמשפחות שלנו ממש לא כאלה דפוקות,‬

106
00:06:02,863 --> 00:06:05,908
‫אבל הם רואים מרכיבים של בני אדם שם.‬

107
00:06:06,492 --> 00:06:08,494
‫תן לי זמן ואז תביא אותם לכאן.‬

108
00:06:12,706 --> 00:06:15,000
‫היית ברור והיית סבלני.‬

109
00:06:15,084 --> 00:06:17,670
‫ואז מכניסים את משפחת סנל, וזה סיפור אחר‬

110
00:06:17,753 --> 00:06:20,506
‫על משפחה שנעקרה מאדמתה.‬

111
00:06:20,589 --> 00:06:23,759
‫לדעתי ה"נורמלי" של דרלין שונה משלנו.‬

112
00:06:23,843 --> 00:06:28,139
‫הייתי אומרת שהחיים שלה היו מעולים‬

113
00:06:28,222 --> 00:06:30,057
‫עד שמשפחת בירד הגיעה.‬

114
00:06:30,141 --> 00:06:32,852
‫הם עדיין היו מגדלים את הגידולים האלה‬

115
00:06:32,935 --> 00:06:34,854
‫במקום אחר, אם לא היו נעקרים.‬

116
00:06:34,937 --> 00:06:38,107
‫אז סנל היא עוד משפחה שנדפקה.‬

117
00:06:38,190 --> 00:06:39,775
‫היי, היכנסי.‬
‫-היי, מאיה.‬

118
00:06:39,859 --> 00:06:44,488
‫שרלוט, תעדכני את מאיה בשבילי, ו…‬

119
00:06:45,072 --> 00:06:47,450
‫לא ככה דמיינתי את חופשת הלידה שלי.‬

120
00:06:47,533 --> 00:06:52,788
‫מאיה מכורה לעבודה,‬
‫אבל רק כי כל כך אכפת לה.‬

121
00:06:52,872 --> 00:06:56,500
‫אז היא לא רק עובדת בשביל "לדפוק שעון".‬

122
00:06:56,584 --> 00:06:59,003
‫לדעתי מניעה אותה מטרה.‬

123
00:07:01,464 --> 00:07:02,756
‫תאכלי משהו.‬

124
00:07:02,840 --> 00:07:05,551
‫עומר נבארו הוא ראש קרטל הסמים המקסיקני‬

125
00:07:05,634 --> 00:07:08,429
‫שמרטי וונדי בירד מסתבכים איתו.‬

126
00:07:08,512 --> 00:07:11,932
‫מאיה מילר הייתה מישהי שנבארו הבין,‬

127
00:07:12,016 --> 00:07:15,436
‫"האם זו עוד מישהי שיכולה להפוך לנכס?"‬

128
00:07:15,519 --> 00:07:20,357
‫ואחת הסיבות לכך שהוא יכול‬
‫לעשות את זה היא שהוא סומך על מרטי.‬

129
00:07:20,441 --> 00:07:22,067
‫וכשמרטי אומר לו‬

130
00:07:22,151 --> 00:07:26,739
‫שסוכנת ה-FBI הזו עשויה להיות נכס עבורנו,‬

131
00:07:26,822 --> 00:07:29,700
‫הוא מתחיל להיות סקרן יותר לגביה.‬

132
00:07:32,161 --> 00:07:36,207
‫העונה השלישית מתחילה כ"מרטי נגד ונדי".‬

133
00:07:36,290 --> 00:07:41,170
‫בסוף העונה די ברור ששום דבר לא יכול לקרות‬

134
00:07:41,253 --> 00:07:43,005
‫אם לא יהיו לגמרי מסונכרנים.‬

135
00:07:43,088 --> 00:07:45,007
‫אתה באמת רוצה לעשות את זה?‬

136
00:07:46,342 --> 00:07:48,844
‫אם תתקרב שוב אליי, למשפחה שלי או לרות,‬

137
00:07:48,928 --> 00:07:52,640
‫בפעם הבאה שתראה את הבן שלך,‬
‫הוא יהיה תלוי מגשר בחוארז. מבין?‬

138
00:07:53,724 --> 00:07:57,102
‫כל משפחת בירד‬
‫הייתה צריכה להיות קצת יותר יצירתית‬

139
00:07:57,186 --> 00:08:00,439
‫לגבי הדברים שהם יכולים להצדיק עבור המטרה.‬

140
00:08:00,523 --> 00:08:05,528
‫מרטי השתנה קצת והפך ל"גמיש" יותר מוסרית.‬

141
00:08:05,611 --> 00:08:10,824
‫הוא מסוגל להצדיק לעצמו הרבה יותר דברים‬
‫שאולי הגרסה הטהורה יותר של מרטי‬

142
00:08:10,908 --> 00:08:12,701
‫לא הייתה מצדיקה בעונה הראשונה.‬

143
00:08:12,785 --> 00:08:18,916
‫אם מרטי היה מתקשה עכשיו‬
‫לעבור על החוק כמו בעונה הראשונה,‬

144
00:08:18,999 --> 00:08:21,835
‫הוא היה מסגיר את עצמו ולא הייתה תוכנית.‬

145
00:08:21,919 --> 00:08:22,920
‫אוהב אותך.‬

146
00:08:25,339 --> 00:08:26,549
‫גם אני אותך.‬

147
00:08:26,632 --> 00:08:28,926
‫קשה לי מאוד לדבר על דמויות‬

148
00:08:29,009 --> 00:08:32,388
‫באופן אובייקטיבי כשאני עדיין מגלמת אותן.‬

149
00:08:32,471 --> 00:08:35,933
‫אולי בעוד כמה שנים‬
‫אוכל להסתכל לאחור ולהבין טוב יותר.‬

150
00:08:36,016 --> 00:08:39,353
‫ונדי מורכבת. היא אוהבת.‬

151
00:08:39,436 --> 00:08:44,316
‫היא כועסת. היא רעבה.‬
‫היא מפוחדת. היא מתוסכלת.‬

152
00:08:44,400 --> 00:08:47,736
‫היא כל הדברים שהם חלק מהרבה אנשים.‬

153
00:08:48,904 --> 00:08:52,032
‫התחלתי לירות בגיל 16, ועכשיו אני בת 21,‬

154
00:08:52,116 --> 00:08:56,620
‫אז לדעתי שרלוט ואני עברנו חוויות משותפות‬

155
00:08:56,704 --> 00:09:00,874
‫כשגדלנו בערך יחד,‬
‫אבל אני חושבת שהיא נשארה יחסית עקבית.‬

156
00:09:00,958 --> 00:09:03,919
‫ג'ונה, שהוא בן המשפחה שהכי זרם עם המצב,‬

157
00:09:04,003 --> 00:09:06,422
‫מתחיל לפתח קשיים כלפי המשפחה.‬

158
00:09:06,505 --> 00:09:09,800
‫העסק מגדיר‬
‫את החיים שלהם, בין אם הם רוצים או לא.‬

159
00:09:09,883 --> 00:09:11,885
‫ובזה הוא היה טוב.‬

160
00:09:11,969 --> 00:09:15,764
‫באופן מוזר, בגלל שעברו יחד את הטירוף הזה,‬

161
00:09:15,848 --> 00:09:17,933
‫הם היחידים שיכולים להבין את זה.‬

162
00:09:18,017 --> 00:09:20,060
‫מה שחשוב הוא שאם הכול ילך טוב,‬

163
00:09:20,144 --> 00:09:23,564
‫קיבלנו הבטחה שהמחויבות כלפיו תסתיים, טוב?‬

164
00:09:23,647 --> 00:09:26,775
‫בעוד חצי שנה נוכל להיחלץ מזה. טוב?‬

165
00:09:27,484 --> 00:09:30,863
‫אחד מהדברים שלדעתי הכי מרתק בתוכנית‬

166
00:09:30,946 --> 00:09:34,867
‫ושמושך אנשים הוא העובדה ששום דבר לא צפוי.‬

167
00:09:35,618 --> 00:09:36,493
‫אלוהים!‬

168
00:09:36,577 --> 00:09:39,496
‫"אוזרק" היא תוכנית של רצח ובלגן.‬

169
00:09:39,580 --> 00:09:43,250
‫ומה עוד רוצים מתוכנית של רצח ובלגן‬

170
00:09:43,334 --> 00:09:45,002
‫מלבד כאוס וריגוש?‬

171
00:09:45,085 --> 00:09:46,378
‫מה זה?‬

172
00:09:46,962 --> 00:09:48,714
‫תמיד יש משהו שידהים אותך‬

173
00:09:48,797 --> 00:09:51,550
‫שאפשר לדבר עליו עם המשפחה ועם כולם על הסט.‬

174
00:09:51,634 --> 00:09:54,261
‫זה לא יום להתפרק בו.‬

175
00:09:54,887 --> 00:09:56,305
‫אני ממש מתגעגעת לבאדי.‬

176
00:09:56,388 --> 00:09:57,640
‫אני עוד מתגעגעת אליו.‬

177
00:09:57,723 --> 00:09:59,642
‫אני מתגעגעת לדמות ולשחקן.‬

178
00:09:59,725 --> 00:10:02,728
‫אני מתגעגעת להריס יולין ולדמות הזו.‬

179
00:10:02,811 --> 00:10:07,149
‫נקודת מפנה גדולה‬
‫הייתה רצח פיטר מאלן היקר שלי,‬

180
00:10:07,232 --> 00:10:09,818
‫שגילם את ג'ייקוב, בעלי הראשון.‬

181
00:10:09,902 --> 00:10:11,236
‫אני אוהבת אותך, ג'ייקוב.‬

182
00:10:11,737 --> 00:10:13,238
‫פשוט תנוח.‬

183
00:10:13,322 --> 00:10:17,534
‫בן מגיע לעיר,‬
‫ואז או שמצילים את בן וכולנו מתים,‬

184
00:10:17,618 --> 00:10:21,705
‫או נפטרים מבן ולכולם יש סיכוי.‬

185
00:10:21,789 --> 00:10:26,210
‫כריס התקשר אליי‬
‫כמה שבועות לפני התחלת הצילומים.‬

186
00:10:26,710 --> 00:10:30,464
‫ותיאר לי את קשת הדמות של בן בתוכנית.‬

187
00:10:30,547 --> 00:10:35,219
‫הוא מגיע,‬
‫מפסיק לקחת תרופות, ממש מאבד שליטה‬

188
00:10:35,302 --> 00:10:37,471
‫ובסוף ימות.‬

189
00:10:37,554 --> 00:10:40,307
‫אז ידעתי את זה כשזה קרה.‬

190
00:10:40,391 --> 00:10:43,811
‫אז ממש יכולתי ליהנות מזה, באופן כלשהו.‬

191
00:10:43,894 --> 00:10:45,938
‫אילו אנשים יפים…‬

192
00:10:46,021 --> 00:10:48,482
‫יפה.‬
‫-איזה יום יפה.‬

193
00:10:48,565 --> 00:10:51,402
‫מבחינת דמות ש"הגיע לה", לדעתי זו הלן.‬

194
00:10:51,485 --> 00:10:54,780
‫היא תמרנה את כולם.‬

195
00:10:54,863 --> 00:10:56,657
‫לגמרי תמרנה אותם.‬

196
00:10:56,740 --> 00:10:58,867
‫את לא נראית לי טיפוסית להרי האוזרק.‬

197
00:10:59,535 --> 00:11:00,953
‫אנחנו מסתגלים או מתים.‬

198
00:11:01,036 --> 00:11:02,287
‫אהבתי לגלם את הלן.‬

199
00:11:02,371 --> 00:11:04,248
‫אנשים ממש אהבו את הלן כדמות.‬

200
00:11:04,331 --> 00:11:06,458
‫הקהל ממש אהב את הלן כדמות,‬

201
00:11:06,542 --> 00:11:09,920
‫ולדעתי זה חלקית בגלל שהיא אישה.‬

202
00:11:10,003 --> 00:11:13,382
‫באמת, כי זה יותר מפתיע איכשהו.‬

203
00:11:13,465 --> 00:11:16,885
‫וחלקית בגלל שהכתיבה מעולה‬

204
00:11:16,969 --> 00:11:19,304
‫והיו לה שורות מדהימות.‬

205
00:11:19,388 --> 00:11:22,766
‫בוא לא נעמיד פנים כאילו‬
‫אנחנו לא יודעים כמה הם דפקו אותך.‬

206
00:11:24,476 --> 00:11:26,019
‫ידעתי שאשחק בעונה אחת.‬

207
00:11:26,103 --> 00:11:27,813
‫ביקשו שאעשה עוד עונה.‬

208
00:11:27,896 --> 00:11:30,733
‫כשחקנית את יודעת שאם את באה לעוד עונה אחת,‬

209
00:11:30,816 --> 00:11:33,193
‫הדמות תמות. מה עוד יכול לקרות?‬

210
00:11:33,277 --> 00:11:35,279
‫אני מקווה שהנסיעה הייתה טובה.‬

211
00:11:38,073 --> 00:11:41,827
‫התאמנו המון על היציאה, תנועות המצלמה,‬

212
00:11:41,910 --> 00:11:44,163
‫צילומי הניסיון.‬

213
00:11:44,246 --> 00:11:45,831
‫המון פעמים.‬

214
00:11:45,914 --> 00:11:47,458
‫ואז הצלחנו בטייק אחד.‬

215
00:11:47,541 --> 00:11:50,169
‫ריסק אותי לדעת שאיהרג,‬

216
00:11:50,252 --> 00:11:52,045
‫אבל הרגשתי שזה מגיע.‬

217
00:11:52,129 --> 00:11:55,424
‫דמות כמו דרלין לא יכולה להמשיך לחיות.‬

218
00:11:55,507 --> 00:11:57,468
‫היא חייבת לקבל את העונש שלה.‬

219
00:11:57,551 --> 00:11:58,844
‫אני חושבת שאולי אם…‬

220
00:12:00,262 --> 00:12:03,182
‫ואז להרוג את ויאט? שבר את ליבי.‬

221
00:12:03,265 --> 00:12:04,600
‫באופן מסוים, הוא חף מפשע.‬

222
00:12:04,683 --> 00:12:07,853
‫אני לא רוצה לומר‬
‫שהוא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון,‬

223
00:12:07,936 --> 00:12:11,857
‫אבל הוא לא היווה איום על עסקי הקרטל,‬

224
00:12:11,940 --> 00:12:14,401
‫אבל הוא נקלע לחילופי האש.‬

225
00:12:14,485 --> 00:12:19,448
‫כשגיליתי לראשונה שוויאט ואני נהיה זוג…‬

226
00:12:19,531 --> 00:12:21,909
‫זה היה… מדהים.‬

227
00:12:21,992 --> 00:12:25,954
‫חשבתי שזה מאוד נועז מבחינתם.‬

228
00:12:26,038 --> 00:12:28,791
‫אני חיה מספיק זמן כדי לדעת מה אני עושה.‬

229
00:12:29,291 --> 00:12:33,420
‫התקשרתי לצ'רלי והוא צחק שתי דקות שלמות‬

230
00:12:33,504 --> 00:12:34,838
‫לפני שאמר משהו.‬

231
00:12:34,922 --> 00:12:37,674
‫פשוט נקרע מצחוק.‬

232
00:12:38,258 --> 00:12:40,719
‫כריס מנדי התקשר ואמר לי‬

233
00:12:40,803 --> 00:12:44,723
‫כמה חודשים לפני הצילומים, ופשוט נקרענו.‬

234
00:12:44,807 --> 00:12:48,977
‫לדעתי הוא אמר‬
‫שזה התחיל כבדיחה פנימית בחדר הכותבים,‬

235
00:12:49,061 --> 00:12:51,814
‫הם אמרו, "מה אם דרלין וויאט ימותו יחד?"‬

236
00:13:02,324 --> 00:13:06,411
‫כריס התקשר ואמר שהוא צריך לדבר איתי.‬

237
00:13:06,495 --> 00:13:07,704
‫אמרתי, "מה?"‬

238
00:13:07,788 --> 00:13:09,248
‫והוא אמר, "אה..."‬

239
00:13:09,331 --> 00:13:12,209
‫אז אמרתי, "רגע, תן לי לנחש. הורגים אותי?"‬

240
00:13:13,585 --> 00:13:15,420
‫והוא אמר, "כן, איך ידעת?"‬

241
00:13:15,504 --> 00:13:18,465
‫עניתי, "זו כמו טרגדיה יוונית".‬

242
00:13:19,508 --> 00:13:24,972
‫היא באמת רצתה לצאת מהמקום הזה.‬

243
00:13:25,055 --> 00:13:28,141
‫והיא הרגישה תקועה ושתהיה פה‬

244
00:13:28,225 --> 00:13:29,810
‫עד סוף חייה.‬

245
00:13:29,893 --> 00:13:35,065
‫אז לדעתי היא תמיד רצתה משהו‬
‫טוב יותר, אבל לא ידעה איך להשיג את זה.‬

246
00:13:35,148 --> 00:13:37,276
‫ההחלטה להרוג את רות הייתה ללא ספק‬

247
00:13:37,359 --> 00:13:40,779
‫הכי קשה בכל התוכנית.‬

248
00:13:40,863 --> 00:13:44,867
‫הייתה נקודה שבה‬
‫פתאום לשם הכול התחיל להתקדם.‬

249
00:13:44,950 --> 00:13:48,036
‫היו חייבות להיות השלכות.‬

250
00:13:48,120 --> 00:13:50,956
‫באופן מסוים, משפחת בירד היו כמו מין פולש.‬

251
00:13:51,039 --> 00:13:54,585
‫הם באו ומחקו… כל משפחת לנגמור מתה.‬

252
00:13:54,668 --> 00:13:57,963
‫לדעתי הייתה בעיית כנות בסיפור‬
‫אם רות לא הייתה מתה.‬

253
00:14:03,051 --> 00:14:05,095
‫- רות לנגמור, 1998 עד 2021 -‬

254
00:14:05,178 --> 00:14:08,765
‫בעולם שלנו, חשוב להיות בין החכמים.‬

255
00:14:10,142 --> 00:14:11,393
‫תזכור את זה.‬

256
00:14:11,810 --> 00:14:14,479
‫- צוות הקריאייטיב -‬

257
00:14:16,356 --> 00:14:19,151
‫התוכנית כל כך מוצלחת בזכות שלושה אנשים.‬

258
00:14:19,234 --> 00:14:22,154
‫ג'ייסון בייטמן, פטריק מרקי וכריס מנדי.‬

259
00:14:22,237 --> 00:14:27,284
‫הם עבדו יחד כמו שלישייה מדהימה.‬

260
00:14:27,367 --> 00:14:31,914
‫לדעתי הדבר הכי חשוב בכל תוכנית זו הכתיבה.‬

261
00:14:31,997 --> 00:14:36,460
‫ראיתי איך כולם עובדים וכמה קשה הם עובדים,‬

262
00:14:36,543 --> 00:14:39,087
‫וזה מתחיל מלמעלה.‬

263
00:14:39,171 --> 00:14:42,716
‫כריס מנדי, לא רק שהוא מוכשר בטירוף,‬

264
00:14:42,799 --> 00:14:44,343
‫וכולם יודעים את זה,‬

265
00:14:44,426 --> 00:14:49,056
‫הוא גם אדם מאוד נחמד‬
‫וזה מנחיל את הגישה עבור הכול.‬

266
00:14:49,139 --> 00:14:51,058
‫שחקנים חולמים לעבוד עם כותב כמותו,‬

267
00:14:51,141 --> 00:14:57,856
‫אדם שפתוח לתגובות והצעות.‬

268
00:14:57,940 --> 00:15:02,152
‫מאוד ברור מה הנושאים ולאן העלילה מתפתחת,‬

269
00:15:02,235 --> 00:15:05,364
‫ואיך יש הטעיה‬
‫ולאן היא מובילה. הכול מתוחכם מאוד.‬

270
00:15:05,447 --> 00:15:10,494
‫הוא למעשה ה"אדריכל" של תחושת הקהילה‬

271
00:15:10,577 --> 00:15:12,120
‫שהייתה לנו ב"אוזרק".‬

272
00:15:12,204 --> 00:15:15,540
‫אחזור על הקלישאה שזה כמו משפחה,‬

273
00:15:15,624 --> 00:15:17,167
‫וזה באמת כמו משפחה.‬

274
00:15:17,250 --> 00:15:22,756
‫אין אף אדם בצוות,‬
‫בין השחקנים, נהגי הוואנים,‬

275
00:15:22,839 --> 00:15:26,051
‫שהוא לא אדם מדהים.‬

276
00:15:26,134 --> 00:15:27,511
‫וזה מחלחל מטה.‬

277
00:15:27,594 --> 00:15:32,224
‫אי אפשר להדגיש מספיק‬
‫כמה קרובים אנחנו, מלמעלה למטה.‬

278
00:15:32,307 --> 00:15:34,351
‫מנהלי התוכנית, המפיקים, השחקנים,‬

279
00:15:34,434 --> 00:15:37,562
‫עד הגריפ והחשמלאים, מחלקת ארט, כולם.‬

280
00:15:37,646 --> 00:15:41,108
‫אנחנו ממש אוהבים‬
‫אחד את השני ומסתדרים מעולה.‬

281
00:15:41,608 --> 00:15:43,735
‫יפה!‬
‫-יש!‬

282
00:15:44,611 --> 00:15:47,197
‫- לתת מקום לקולות חדשים -‬

283
00:15:47,280 --> 00:15:51,410
‫מה שאני אומר לכל במאי‬
‫לפני שהוא מגיע, הוא שזה סט של במאים.‬

284
00:15:51,493 --> 00:15:56,373
‫צלמו מה שאתם רוצים לראות, כמו בסרט.‬

285
00:15:56,456 --> 00:16:00,252
‫היו לנו במאים מעולים.‬
‫עם הרבה מהם עבדתי בעבר.‬

286
00:16:00,335 --> 00:16:02,796
‫היו אנשים שהבאנו בשנים הראשונות,‬

287
00:16:02,879 --> 00:16:06,717
‫אתה מנסה להבין‬
‫מה הסיפור דרך שימוש בבמאים שונים.‬

288
00:16:06,800 --> 00:16:10,679
‫אהבתי לעבוד עם כל הבמאים ולהכיר אותם‬

289
00:16:10,762 --> 00:16:14,016
‫וללמוד את הסגנון שלהם‬
‫והביקורות על סצנות שונות.‬

290
00:16:14,099 --> 00:16:16,852
‫זה מיוחד מאוד כי לומדים המון.‬

291
00:16:16,935 --> 00:16:20,647
‫לא נעים לי מבמאים אורחים שמגיעים לתוכנית‬

292
00:16:20,731 --> 00:16:23,191
‫עם קהילת אנשים שמכירים אחד את השני‬

293
00:16:23,275 --> 00:16:26,987
‫ומכירים את הסיפורים‬
‫ויש להם היסטוריה, כי אתה "החדש".‬

294
00:16:27,070 --> 00:16:32,409
‫צריך הרבה יותר הכנה וביצוע איכותי יותר‬

295
00:16:32,492 --> 00:16:35,078
‫מאחורי המצלמה וגם מולה.‬

296
00:16:35,162 --> 00:16:37,748
‫וכולם מתרגשים מזה, לדעתי.‬

297
00:16:37,831 --> 00:16:41,752
‫ידעתי כשנכנסתי לזה‬
‫שאני צריכה לעשות שיעורי בית.‬

298
00:16:41,835 --> 00:16:45,505
‫צפיתי בעונות‬
‫אחת עד שלוש לדעתי 47 מיליון פעמים.‬

299
00:16:45,589 --> 00:16:51,344
‫בחנתי את סגנונות הבימוי השונים‬
‫ואיפה הסגנון האישי שלך יכול להתאים,‬

300
00:16:51,428 --> 00:16:55,515
‫בלי לחרוג ממה‬
‫שג'ייסון בייטמן והאחרים יצרו,‬

301
00:16:55,599 --> 00:16:59,644
‫האסתטיקה החזותית של התוכנית, וגם האווירה.‬

302
00:16:59,728 --> 00:17:03,398
‫המפיקים טיפלו בי מצוין כבמאית.‬

303
00:17:03,482 --> 00:17:06,735
‫הם מטפלים מצוין בשחקנים ובצוות.‬

304
00:17:06,818 --> 00:17:10,989
‫וזה הופך את העבודה שלי לקלה ונעימה יותר.‬

305
00:17:11,073 --> 00:17:15,327
‫היה מעולה‬
‫לעבוד עם כולם, אבל איזה צוות מדהים.‬

306
00:17:15,410 --> 00:17:18,705
‫אתה מרגיש שיש לך בסיס מצוין‬

307
00:17:18,789 --> 00:17:21,333
‫כשמאחוריך כל כך הרבה חברי צוות מנוסים.‬

308
00:17:21,416 --> 00:17:24,419
‫התברכנו כאן בשנה האחרונה עם רובין רייט‬

309
00:17:24,503 --> 00:17:27,089
‫ואמנדה שחזרה.‬

310
00:17:27,172 --> 00:17:30,926
‫ההבדל בין משחק ובימוי כאן הוא די הגיוני.‬

311
00:17:31,009 --> 00:17:34,513
‫כבמאי אתה צריך להבין כל היבט‬

312
00:17:34,596 --> 00:17:37,099
‫בכל פרק וכל סצנה וכל שוט,‬

313
00:17:37,182 --> 00:17:41,520
‫כל דמות,‬
‫כל המסלולים שלהן, מה שמניע אותן וכל הדברים‬

314
00:17:41,603 --> 00:17:44,189
‫שאולי יעלו לגביהם שאלות.‬

315
00:17:44,272 --> 00:17:47,317
‫אני אוהבת לעבוד‬
‫עם ג'ייסון כבמאי. אין כמותו.‬

316
00:17:47,400 --> 00:17:49,361
‫כולם מעולים, אבל אני אוהבת את ג'ייסון.‬

317
00:17:49,444 --> 00:17:50,987
‫אני צריך להרוג אותך.‬

318
00:17:53,156 --> 00:17:54,616
‫בוא נראה אותך.‬

319
00:17:54,699 --> 00:17:56,034
‫הוא יודע מה הוא רוצה.‬

320
00:17:56,118 --> 00:17:56,952
‫רק חכי.‬

321
00:17:57,035 --> 00:18:00,580
‫והוא קורע, והומור ממש עוזר.‬

322
00:18:02,666 --> 00:18:05,752
‫יא מטומטם! בוא הנה.‬

323
00:18:11,299 --> 00:18:15,470
‫והוא מאוד אדיב ורוצה‬
‫את הטוב ביותר בשביל כל השחקנים שלו.‬

324
00:18:15,554 --> 00:18:18,807
‫זה אחד מהדברים שהפך‬
‫את העבודה בתוכנית הזו למרגשת מאוד,‬

325
00:18:18,890 --> 00:18:22,978
‫הידיעה שהוא יסמוך‬
‫על הכתיבה ואנחנו נסמוך על הבימוי.‬

326
00:18:23,061 --> 00:18:25,355
‫הוא קפדן מאוד.‬

327
00:18:25,438 --> 00:18:29,651
‫רואים שהוא בילה על סטים כל החיים שלו.‬

328
00:18:29,734 --> 00:18:32,445
‫הוא ספג הכול.‬

329
00:18:32,529 --> 00:18:34,990
‫יש לו תשוקה מדהימה לזה.‬
‫הוא בבירור מביא את זה‬

330
00:18:35,073 --> 00:18:38,577
‫לבימוי גם של "אוזרק", מבחינת סגנון חזותי.‬

331
00:18:38,660 --> 00:18:40,829
‫הוא יצר את המראה והתחושה של זה,‬

332
00:18:40,912 --> 00:18:44,416
‫והמשיך עם זה בעקביות לאורך כל העונות.‬

333
00:18:44,499 --> 00:18:46,418
‫יש שם הפסקה בשירה.‬

334
00:18:46,501 --> 00:18:51,590
‫לנגן בגיטרה בקאט הזה,‬
‫יהיה קל יותר לשלב את זה מבחינת סאונד.‬

335
00:18:51,673 --> 00:18:53,258
‫נהנית איתה?‬

336
00:18:53,341 --> 00:18:56,261
‫מהעונה הראשונה,‬
‫ג'ייסון וגם המפיק, פטריק מרקי,‬

337
00:18:56,344 --> 00:18:57,929
‫דחקו בי לביים.‬

338
00:18:58,013 --> 00:19:01,975
‫מספיק מאיתנו דחקו,‬
‫אבל היא הייתה מאוד מוכנה.‬

339
00:19:02,058 --> 00:19:03,810
‫זה מגיע מההכשרה בתאטרון.‬

340
00:19:03,894 --> 00:19:07,564
‫היא מוכנה לכל דבר כשחקנית.‬

341
00:19:07,647 --> 00:19:10,150
‫ואותו דבר היה איתה כבמאית.‬

342
00:19:10,233 --> 00:19:12,068
‫הטעם שלה מעולה.‬

343
00:19:12,152 --> 00:19:16,823
‫ואחרי שעה ביום הראשון כולם ראו‬

344
00:19:16,907 --> 00:19:20,327
‫שהיא כאילו עושה את זה‬
‫לכל אורך הקריירה שלה.‬

345
00:19:20,410 --> 00:19:24,122
‫עשיתי את זה ואני מאוד שמחה. נהניתי מאוד.‬

346
00:19:24,206 --> 00:19:25,040
‫מה?‬
‫-היי.‬

347
00:19:25,123 --> 00:19:26,791
‫דבר אליה ככה עוד פעם אחת,‬

348
00:19:26,875 --> 00:19:29,085
‫אני עושה שיחה אחת ואתה מת.‬

349
00:19:30,670 --> 00:19:31,880
‫מה אמרת?‬

350
00:19:31,963 --> 00:19:34,883
‫שמעת אותי. שאחזור על זה?‬
‫-פשוט תחזור למכונית.‬

351
00:19:34,966 --> 00:19:36,051
‫תזדייני, כלבה.‬

352
00:19:36,134 --> 00:19:38,220
‫תמצוץ לי את הזין, יא חרא!‬

353
00:19:38,303 --> 00:19:41,139
‫אבל הם לגמרי אשמים. הם אשמים.‬

354
00:19:41,223 --> 00:19:43,808
‫- מראה ותחושה ייחודיים -‬

355
00:19:44,559 --> 00:19:48,355
‫לדעתי הדרך שבה‬
‫הסיפורים מועברים בתוכנית היא מאוד יעילה,‬

356
00:19:48,438 --> 00:19:49,940
‫ולדעתי היא מוצאת את היופי שלה.‬

357
00:19:50,023 --> 00:19:52,359
‫לדעתי‬
‫המראות הוויזואליים בתוכנית מאוד חשובים‬

358
00:19:52,442 --> 00:19:56,738
‫כי מה שרואים קובע את התחושה עבור הקהל.‬

359
00:19:56,821 --> 00:19:59,783
‫אתם אמורים להיות קצת נסערים כשאתם צופים‬

360
00:19:59,866 --> 00:20:03,954
‫כי המשפחה הזו מתמודדת עם דברים לא צפויים.‬

361
00:20:04,037 --> 00:20:06,581
‫אין המון התרחשויות בתוכנית.‬
‫אין הרבה קאטים.‬

362
00:20:06,665 --> 00:20:09,376
‫הצבעים, בעיקר בהתחלה, היו קרירים.‬

363
00:20:09,459 --> 00:20:13,338
‫תמיד רצינו שהצופים‬
‫יצטרכו להקדיש קצת יותר תשומת לב,‬

364
00:20:13,421 --> 00:20:15,048
‫בתקווה שזה יהיה שווה את זה.‬

365
00:20:15,131 --> 00:20:19,552
‫התאורה החלשה או השימוש בניגודי אור וצל,‬

366
00:20:19,636 --> 00:20:25,392
‫מעברי צבעים בין סצנות‬
‫והרוויה הנמוכה… כל זה מתחבר,‬

367
00:20:25,475 --> 00:20:29,104
‫יחד עם העיטור המוזיקלי וקצב העריכה,‬

368
00:20:29,187 --> 00:20:33,149
‫כדי ליצור, אנחנו מקווים, קצת אווירה.‬

369
00:20:33,233 --> 00:20:35,860
‫התפקיד שלי הוא ליצור את החלל עבור השחקנים,‬

370
00:20:35,944 --> 00:20:38,780
‫וליצור חלל עבור התסריט.‬

371
00:20:38,863 --> 00:20:41,616
‫והתוכנית הזו כתובה כל כך טוב,‬

372
00:20:41,700 --> 00:20:46,037
‫אז אני מקבל המון מידע מהסיפור ומהתסריט.‬

373
00:20:46,121 --> 00:20:49,624
‫האגם ממש שם. אז הוא תמיד ברקע.‬

374
00:20:49,708 --> 00:20:53,295
‫תמיד "מרגישים" את העולם,‬
‫גם ברגעי משפחה פרטיים.‬

375
00:20:53,378 --> 00:20:55,922
‫לדעתי זה ממש עזר לסדרה.‬

376
00:21:03,013 --> 00:21:07,559
‫ג'ורג' נתן לנו‬
‫אתרים מעולים לצילום כל השנים האלה,‬

377
00:21:07,642 --> 00:21:10,061
‫ומחלקת האתרים הצטיינה בלספק לנו‬

378
00:21:10,145 --> 00:21:14,024
‫כל מיני סביבות מעניינות ואפלות.‬

379
00:21:14,107 --> 00:21:15,775
‫עוד עדות לאיכות הצוות הזה,‬

380
00:21:15,859 --> 00:21:18,611
‫האנשים שיוצרים את הסטים האלה.‬

381
00:21:18,695 --> 00:21:22,407
‫כל הזמן הרגשתי‬
‫כאילו שאני באמת בהסיינדה במקסיקו.‬

382
00:21:22,490 --> 00:21:24,451
‫בית משפחת בירד הכי חשוב לי.‬

383
00:21:24,534 --> 00:21:26,411
‫הוא הפך לדמות בעצמו.‬

384
00:21:26,494 --> 00:21:28,330
‫כולנו היינו מאוד מרוצים שם.‬

385
00:21:28,413 --> 00:21:30,123
‫הוא מדהים ביופיו.‬

386
00:21:30,206 --> 00:21:32,417
‫הוא בדיוק כמו בתסריט.‬

387
00:21:32,500 --> 00:21:34,753
‫היה לנו המון מזל להשיג אותו.‬

388
00:21:34,836 --> 00:21:36,963
‫והמעצב האומנותי שלנו, דייוויד בומבה,‬

389
00:21:37,047 --> 00:21:39,883
‫עשה עבודה מעולה עם התחזוקה שלו.‬

390
00:21:39,966 --> 00:21:41,801
‫חדר השינה של שרלוט באולפן,‬

391
00:21:41,885 --> 00:21:45,305
‫כשאני מסתכלת עליו ועובדת על הסט הזה,‬

392
00:21:45,388 --> 00:21:47,932
‫אני נזכרת בפעם הראשונה שראיתי אותו.‬

393
00:21:48,016 --> 00:21:50,685
‫מסיבה מסוימת, זה נחרת בזיכרוני.‬

394
00:21:50,769 --> 00:21:54,147
‫אתגעגע לקרוונים‬
‫של לנגמור יותר מהכול. יש שם שלווה.‬

395
00:21:54,230 --> 00:21:57,984
‫אפשר לבלות שם יום שלם, לשבת על שפת המים.‬

396
00:21:58,068 --> 00:22:01,613
‫והדברים הכי לא שלווים קרו שם בתוכנית.‬

397
00:22:01,696 --> 00:22:04,032
‫ובעיקר בעונה הראשונה היו הרבה יותר‬

398
00:22:04,115 --> 00:22:08,578
‫בני לנגמור בסביבה,‬
‫ותמיד הייתה תחושת מסיבה.‬

399
00:22:08,661 --> 00:22:12,499
‫היו הרבה זיקוקים ודיג‬

400
00:22:12,582 --> 00:22:16,628
‫ויש לי הרבה‬
‫זיכרונות טובים מהקרוונים של לנגמור.‬

401
00:22:16,711 --> 00:22:19,047
‫השטח של משפחת סנל מדהים אותי.‬

402
00:22:19,130 --> 00:22:21,716
‫הוא היה אתר הצילומים האהוב עליי.‬

403
00:22:21,800 --> 00:22:23,218
‫אני אוהבת את הבית.‬

404
00:22:23,301 --> 00:22:24,719
‫המראה מאוד ייחודי.‬

405
00:22:24,803 --> 00:22:28,056
‫ב"אוזרק" יצרנו ייחודיות מההתחלה.‬

406
00:22:28,139 --> 00:22:29,265
‫- תגובות המבקרים -‬

407
00:22:29,349 --> 00:22:31,601
‫האמי על תפקיד משנה בסדרת דרמה…‬

408
00:22:31,684 --> 00:22:32,977
‫את יודעת שיש לי אוסקר.‬

409
00:22:33,061 --> 00:22:34,687
‫…הולך ל…‬

410
00:22:35,438 --> 00:22:37,107
‫ג'וליה גרנר.‬

411
00:22:40,860 --> 00:22:45,031
‫יש לי המון מזל שליהקו אותי לזה.‬

412
00:22:45,907 --> 00:22:47,575
‫ואני אוהבת את רות.‬

413
00:22:48,326 --> 00:22:51,955
‫תמיד נחמד שעמיתים‬
‫משבחים אותך על העבודה שלך,‬

414
00:22:52,038 --> 00:22:55,208
‫והרבה מהפרסים מגיעים‬
‫מאנשים שאנחנו מכירים ועובדים איתם.‬

415
00:22:55,291 --> 00:22:57,043
‫אני מאוד אוהבת לגלם את רות,‬

416
00:22:57,127 --> 00:23:00,630
‫וכל יום אני מרגישה בת מזל שאני עושה את זה.‬

417
00:23:00,713 --> 00:23:04,968
‫ו… כן, זה מיוחד, אז תודה רבה.‬

418
00:23:05,051 --> 00:23:08,805
‫אזכור את זה תמיד. תודה רבה! תודה!‬

419
00:23:11,224 --> 00:23:15,937
‫התגובות והתמיכה, עידוד המבקרים‬

420
00:23:16,020 --> 00:23:20,150
‫הם בהחלט משהו שכולם מעריכים.‬

421
00:23:20,233 --> 00:23:24,779
‫ההכרה באיכות הבימוי של התוכנית‬
‫עוררה המון ענווה והפתיעה מאוד.‬

422
00:23:24,863 --> 00:23:27,824
‫והאמי על בימוי סדרת דרמה הולך ל…‬

423
00:23:28,408 --> 00:23:30,660
‫ג'ייסון בייטמן.‬
‫-ג'ייסון בייטמן, "אוזרק".‬

424
00:23:32,287 --> 00:23:35,957
‫לא הייתי מחזיק בזה בלי המון אנשים‬

425
00:23:36,040 --> 00:23:40,378
‫שיוצרים את הסדרה הזו.‬
‫יש לי המון מזל להיות חלק מהמאמץ,‬

426
00:23:40,462 --> 00:23:43,590
‫במיוחד כבמאי. אז תודה לכם.‬

427
00:23:44,382 --> 00:23:46,301
‫זה היה אדיר עבורי כי‬

428
00:23:46,384 --> 00:23:49,762
‫זה מה שנמשכתי עליו מלכתחילה בעבודה הזו.‬

429
00:23:49,846 --> 00:23:52,098
‫ג'ייסון בייטמן, "אוזרק".‬

430
00:23:53,892 --> 00:23:57,812
‫תודה לכותבי "אוזרק",‬

431
00:23:57,896 --> 00:24:01,107
‫לשחקנים, לצוות,‬
‫שאוכל להודות להם אישית מחר.‬

432
00:24:01,191 --> 00:24:02,484
‫תודה.‬

433
00:24:02,567 --> 00:24:06,529
‫העובדה שאנשים אוהבים לצפות בה‬
‫כמו שאנחנו אוהבים ליצור אותה,‬

434
00:24:06,613 --> 00:24:08,865
‫זה מספק,‬

435
00:24:09,491 --> 00:24:11,409
‫ונותן תחושה טובה. תחושה נכונה.‬

436
00:24:11,493 --> 00:24:13,161
‫ופרס השחקן הולך ל…‬

437
00:24:13,244 --> 00:24:15,413
‫ג'ייסון בייטמן.‬
‫-…ג'ייסון בייטמן.‬

438
00:24:20,168 --> 00:24:22,754
‫- מבט אחרון לאחור -‬

439
00:24:22,837 --> 00:24:27,467
‫נראה לי שכולנו מבינים שהסוף יהיה קשה.‬

440
00:24:27,550 --> 00:24:30,553
‫אני מאוד שמח‬
‫שג'ייסון מביים אותו. ככה זה התחיל.‬

441
00:24:30,637 --> 00:24:32,430
‫…לעבור ממנה יעבוד טוב יותר.‬
‫-בדיוק.‬

442
00:24:32,514 --> 00:24:33,890
‫זה ספורט קבוצתי.‬

443
00:24:33,973 --> 00:24:37,227
‫יש המון רגעים בדרך שבהם זה יכול להשתבש.‬

444
00:24:37,310 --> 00:24:40,605
‫זו משפחה‬
‫שהיינו איתה חמש שנים. הזיכרונות מעולים.‬

445
00:24:40,688 --> 00:24:45,276
‫כשהתחלתי, חשבתי שזו תהיה אווירת התוכנית.‬

446
00:24:46,277 --> 00:24:49,948
‫וזה הפוך. אנחנו חבורת ליצנים.‬

447
00:24:50,031 --> 00:24:51,491
‫צחקנו המון.‬

448
00:24:51,574 --> 00:24:54,619
‫פיטר ואני עמדנו ליד שולחן הקייטרינג‬

449
00:24:54,702 --> 00:24:58,331
‫ובחרנו דברים שעושים‬
‫הרבה גזים לפני שצילמנו את הסצנה.‬

450
00:24:59,666 --> 00:25:02,126
‫אנחנו מאכילים אנשים. משמחים אותם.‬

451
00:25:02,210 --> 00:25:03,503
‫אף אחד לא אוהב לכעוס מרעב.‬

452
00:25:03,586 --> 00:25:07,966
‫תמיד אהבתי את‬
‫"סתום את הפה המזוין שלך ועוף מפה".‬

453
00:25:08,049 --> 00:25:10,218
‫תמיד חשבתי שזו שורה מצחיקה.‬

454
00:25:10,301 --> 00:25:13,805
‫וזה שבר שיניים,‬
‫אז חשבתי, "אני חייבת להצליח‬

455
00:25:13,888 --> 00:25:16,849
‫כי זה מצחיק מדי בשביל לא להצליח".‬

456
00:25:16,933 --> 00:25:19,936
‫סתום את הפה המזוין שלך ועוף מפה!‬

457
00:25:21,104 --> 00:25:24,440
‫כבר מהעונה הראשונה היה מאוד חם,‬

458
00:25:24,524 --> 00:25:27,944
‫אז זבובים היו נכנסים לברוח מהחום‬

459
00:25:28,027 --> 00:25:30,238
‫והפריעו לכל השוטים.‬

460
00:25:30,321 --> 00:25:35,535
‫אז ג'ייסון הציע‬
‫לשלם 20 דולר על כל זבוב שאנשים יתפסו.‬

461
00:25:35,618 --> 00:25:38,121
‫אז כולם התחילו לעבוד, וג'ייסון אמר,‬

462
00:25:38,204 --> 00:25:41,958
‫"אשלם 100 דולר אם תתפסו אחד שלם לגמרי".‬

463
00:25:42,041 --> 00:25:44,836
‫תפסתי אחד מבקבוק סירופ.‬

464
00:25:44,919 --> 00:25:47,630
‫עדיין לא ראיתי את 200 הדולרים‬

465
00:25:47,714 --> 00:25:53,136
‫שהרווחתי, אז ג'ייסון, אם אתה רואה את זה…‬

466
00:25:53,219 --> 00:25:54,470
‫שלם לי, מר בחור.‬

467
00:25:54,554 --> 00:26:00,101
‫עניין 200 הדולרים‬
‫שאני חייב לסקיילר נשמע מוכר.‬

468
00:26:00,184 --> 00:26:03,646
‫אני לא אומר שזה לא קרה,‬
‫אבל כנראה נגיע להסדר.‬

469
00:26:03,730 --> 00:26:05,189
‫לא אשלם את כל ה-200.‬

470
00:26:05,273 --> 00:26:06,608
‫אגם הרי האוזרק?‬

471
00:26:06,691 --> 00:26:10,153
‫כן, אגם הרי האוזרק,‬
‫דרום מיזורי, הריביירה הרדנקית, אחי.‬

472
00:26:10,236 --> 00:26:15,033
‫מבחינתי, כל מה שאנחנו עושים בפרק הסיום‬
‫שייך ל-DNA של התוכנית מההתחלה שלה.‬

473
00:26:15,116 --> 00:26:19,120
‫זה מצחיק, הדבר הראשון‬
‫שצילמנו ביום הראשון של הפיילוט,‬

474
00:26:19,203 --> 00:26:22,957
‫היה קטע קטן שלו‬
‫בחצר של בית משפחת בירד בשיקגו,‬

475
00:26:23,041 --> 00:26:27,003
‫משאיר הודעה לשותף שלו,‬
‫ברוס, ומעולם לא השתמשנו בזה.‬

476
00:26:27,086 --> 00:26:30,673
‫והשתמשנו בקטע כזיכרון בעונה הזו.‬

477
00:26:30,757 --> 00:26:33,718
‫אז זה קטע ישן שאף אחד לא ראה.‬

478
00:26:34,510 --> 00:26:37,305
‫היי, ברוס. מרטי.‬

479
00:26:37,388 --> 00:26:40,767
‫בוא נלך על המשרד, אוקיי?‬

480
00:26:40,850 --> 00:26:42,977
‫בוא נסגור את זה.‬

481
00:26:43,061 --> 00:26:45,897
‫מאוד נהניתי לעבוד על זה,‬

482
00:26:45,980 --> 00:26:47,523
‫ושזה כל כך יצליח.‬

483
00:26:47,607 --> 00:26:49,817
‫זה התאים לתקופה מסיבה מסוימת.‬

484
00:26:49,901 --> 00:26:53,488
‫ולורה, מן הסתם,‬
‫וג'ייסון בייטמן ורות הצעירה שצצה משומקום.‬

485
00:26:53,571 --> 00:26:56,366
‫ג'וליה גרנר הפתיעה אותנו.‬

486
00:26:56,449 --> 00:26:58,493
‫התברכנו באמת.‬

487
00:26:58,576 --> 00:27:00,370
‫אנחנו אסירי תודה על ההצלחה.‬

488
00:27:00,453 --> 00:27:03,790
‫אחרי כל כך הרבה עונות של מוות והרס,‬

489
00:27:03,873 --> 00:27:07,210
‫אנחנו אמורים כבר‬
‫להיות רגילים להיפרד מחברי צוות,‬

490
00:27:07,293 --> 00:27:09,462
‫אבל אני יודע שזה יהיה מאוד עצוב.‬

491
00:27:10,046 --> 00:27:13,216
‫אני מרגישה שגדלתי בסדרה הזו בהיבטים רבים.‬

492
00:27:13,299 --> 00:27:16,052
‫אני מרגישה שגידלו אותי הטובים ביותר בתחום.‬

493
00:27:16,135 --> 00:27:19,013
‫למדתי המון מהאנשים האלה‬

494
00:27:19,097 --> 00:27:21,974
‫ויש לי המון מזל‬
‫שזה היה בעבודה הזו, ב"אוזרק".‬

495
00:27:22,058 --> 00:27:23,559
‫היה נפלא‬

496
00:27:23,643 --> 00:27:27,814
‫להיות חלק‬
‫מהשנים הראשונות של שחקנים, ולתת להם דוגמה,‬

497
00:27:27,897 --> 00:27:31,025
‫"ככה צריך לעבוד. ככה צריך להתכונן".‬

498
00:27:31,109 --> 00:27:36,280
‫המטרה היא לא לדחוף את זה לגרון‬
‫של שחקן צעיר, אבל התקווה היא לתת להם כלים‬

499
00:27:36,364 --> 00:27:39,701
‫שיוכלו לקחת לעבודה הבאה.‬

500
00:27:39,784 --> 00:27:41,494
‫זו חבורה נהדרת של אנשים.‬

501
00:27:41,577 --> 00:27:43,538
‫זו חבורה מוכשרת מאוד.‬

502
00:27:43,621 --> 00:27:45,540
‫כל הכותבים היו מוכשרים.‬

503
00:27:45,623 --> 00:27:46,999
‫הצוות שלנו מדהים.‬

504
00:27:47,083 --> 00:27:51,045
‫השחקנים,‬
‫מכל השחקנים הראשיים ועד כל מי שהופיע,‬

505
00:27:51,129 --> 00:27:53,381
‫ואנשים חדשים בכל עונה, כולם היו מדהימים.‬

506
00:27:53,464 --> 00:27:55,425
‫זה יכול להיות קשה מאוד לשחקן‬

507
00:27:55,508 --> 00:27:58,010
‫להיכנס לחבורה מגובשת.‬

508
00:27:58,094 --> 00:28:02,140
‫תמיד אמרו,‬
‫"שלום, שמי כך וכך" ו"היי, ברוכה הבאה".‬

509
00:28:02,223 --> 00:28:04,892
‫זה לא דורש הרבה,‬
‫אבל רבים לא עושים את זה, והם כן.‬

510
00:28:04,976 --> 00:28:08,354
‫כולם הרגישו ככה חשובים ורצויים ואהובים.‬

511
00:28:08,438 --> 00:28:11,023
‫אני עושה את זה 22 שנים.‬

512
00:28:11,107 --> 00:28:16,237
‫מעולם לא עבדתי עם צוות טוב יותר.‬

513
00:28:16,320 --> 00:28:19,365
‫כולם פשוט… הם מבריקים.‬

514
00:28:19,449 --> 00:28:23,327
‫והם משקיעים כמה שצריך ליצירת‬
‫אחת מהסדרות הכי טובות שמוקרנות היום.‬

515
00:28:23,411 --> 00:28:25,496
‫אז התברכתי לראות את זה.‬

516
00:28:25,580 --> 00:28:28,708
‫סדרות מסתיימות, ואנשים מתפזרים.‬

517
00:28:28,791 --> 00:28:31,794
‫כמו נוצות ברוח. כולנו פשוט הולכים.‬

518
00:28:31,878 --> 00:28:35,465
‫אבל תמיד יש בתוכניות כאלה, לדעתי,‬

519
00:28:35,548 --> 00:28:39,510
‫חוט בלתי נראה שמקשר בין כולנו.‬

520
00:28:39,594 --> 00:28:42,722
‫כולם מאוד נחמדים ומחויבים.‬

521
00:28:42,805 --> 00:28:44,098
‫- ברונו בישיר, שחקן -‬

522
00:28:44,182 --> 00:28:45,349
‫זו תוכנית מעולה.‬

523
00:28:45,433 --> 00:28:47,810
‫אני אוהבת את האנשים. הם מאוד ידידותיים.‬

524
00:28:47,894 --> 00:28:49,312
‫הם נותנים תחושה משפחתית.‬

525
00:28:49,395 --> 00:28:53,524
‫מתייחסים אלינו טוב.‬
‫היה מעולה לעבוד בתוכנית הזו.‬

526
00:28:53,608 --> 00:28:56,819
‫האווירה עם השחקנים והצוות מאוד משפחתית.‬

527
00:28:57,403 --> 00:28:59,864
‫יש משהו עצוב כשמשהו כזה מסתיים,‬

528
00:28:59,947 --> 00:29:02,200
‫כי יש אנשים שרואים שוב,‬

529
00:29:02,283 --> 00:29:03,910
‫ואחרים שכנראה לא.‬

530
00:29:03,993 --> 00:29:07,538
‫אז מנסים ליצור זיכרונות ולשמר אותם‬

531
00:29:07,622 --> 00:29:10,625
‫כמה שיותר עמוק כשעוד יש זמן.‬

532
00:29:10,708 --> 00:29:13,419
‫ג'ייסון ואני מדברים על "להכיר ברגע".‬

533
00:29:13,503 --> 00:29:16,088
‫"בוא נהנה מזה עכשיו.‬

534
00:29:16,172 --> 00:29:18,257
‫בוא לא נבין רק בעוד עשור."‬

535
00:29:18,341 --> 00:29:20,259
‫זה היה הדבר הכי טוב, האמת.‬

536
00:29:20,343 --> 00:29:23,679
‫אם אף אחד לא היה צופה,‬
‫הייתי בבית כבר לפני ארבע שנים.‬

537
00:29:23,763 --> 00:29:27,266
‫אז כולם אסירי תודה על כל התמיכה.‬

538
00:29:27,350 --> 00:29:31,854
‫ואני מאוד גאה ביכולת של כולם‬

539
00:29:31,938 --> 00:29:34,857
‫להתקרב כל כך למטרה.‬

540
00:29:54,669 --> 00:30:00,508
‫- פרידה מאוזרק -‬

541
00:30:00,591 --> 00:30:02,593
‫תרגום כתוביות: כפיר מי-בר‬