1
00:00:09,040 --> 00:00:11,000
‫זה מה שהתעללות עושה לך, מבינים?‬

2
00:00:11,000 --> 00:00:16,000
‫זה הפך אותי‬
‫לסוג של פלסטר לכל המוזרים בעולם.‬

3
00:00:16,800 --> 00:00:18,560
‫פצע פתוח שהם יוכלו לרחרח.‬

4
00:00:18,560 --> 00:00:20,840
‫ידעתי שהיא משוגעת וידעתי שהיא מסוכנת.‬

5
00:00:20,840 --> 00:00:23,600
‫אבל היא החמיאה לי. זה הספיק.‬

6
00:00:24,440 --> 00:00:26,720
‫צופה אקראי מהקהל הסריט אותי בחשאי‬

7
00:00:26,720 --> 00:00:29,680
‫והעלה את הסרטון ליוטיוב, וזה הפך ויראלי.‬

8
00:00:29,680 --> 00:00:30,880
‫תוך כמה שבועות‬

9
00:00:30,880 --> 00:00:33,760
‫הפכתי מרוח רפאים מהלכת‬
‫למרכזה של סערה תקשורתית.‬

10
00:00:34,320 --> 00:00:38,360
‫זה כל כך הדהים אותי, שכמעט ולא שמתי לב‬
‫שמרתה הפסיקה לשלוח לי מיילים.‬

11
00:00:38,360 --> 00:00:41,600
‫כל הזדמנויות העבודה החדשות‬
‫הסיחו את דעתי מכדי לשים לב.‬

12
00:00:41,600 --> 00:00:45,360
‫זה היה כאילו משהו השתלט עליי,‬
‫ופשוט התחלתי לספר את הכול.‬

13
00:00:45,360 --> 00:00:48,840
‫פודקאסטים, תוכניות רדיו,‬
‫הופעות גדולות יותר, קהל טוב יותר.‬

14
00:00:48,840 --> 00:00:50,280
‫פתאום כולם רצו אותי,‬

15
00:00:50,280 --> 00:00:53,440
‫והקריירה שלי הפכה לאקשן מפתיע.‬

16
00:00:53,440 --> 00:00:55,640
‫לא האמנתי שכל זה קורה.‬

17
00:00:55,640 --> 00:00:59,040
‫לראשונה בחיי, באמת הרגשתי שאגיע לאנשהו.‬

18
00:00:59,040 --> 00:01:02,800
‫גבירותיי ורבותיי, קבלו לבמה את‬

19
00:01:02,800 --> 00:01:05,040
‫דוני דאן!‬

20
00:01:05,920 --> 00:01:08,920
‫ואין כמו התקדמות מדהימה בחיים‬

21
00:01:08,920 --> 00:01:10,760
‫לשדר למי שפגע בך מינית,‬

22
00:01:10,760 --> 00:01:13,000
‫"לך תזדיין. לא הצלחת לשבור אותי."‬

23
00:01:13,000 --> 00:01:14,080
‫תודה רבה.‬

24
00:01:14,080 --> 00:01:16,600
‫עכשיו, לאלה מכם שראו את הסרטון הוויראלי,‬

25
00:01:16,600 --> 00:01:18,960
‫אל דאגה, אני לא מתכוון להיכנס לזה שוב.‬

26
00:01:18,960 --> 00:01:21,760
‫למרות שיש בחור בשורה הראשונה‬
‫שמסתכל עליי מוזר.‬

27
00:01:21,760 --> 00:01:24,160
‫אפשר לקבל בדיקת רקע על הבחור הזה?‬

28
00:01:25,160 --> 00:01:30,440
‫לא הצלחתי לעמוד בקצב של כל מה שקרה.‬
‫זה כאילו חיי התחילו אחרי שלושה עשורים‬

29
00:01:31,120 --> 00:01:34,760
‫וכל מה שהיה עליי לעשות‬
‫כדי להשיג זאת, היה להיות אמיתי עם עצמי.‬

30
00:01:34,760 --> 00:01:35,680
‫- תתקשרו -‬

31
00:01:35,680 --> 00:01:37,160
‫מצחיק איך שדברים מסתדרים.‬

32
00:01:39,800 --> 00:01:43,560
‫ולפעמים הייתי מוצא את עצמי‬
‫בנפילה החופשית אל האושר,‬

33
00:01:43,560 --> 00:01:46,440
‫ותוהה מה גרם לי‬
‫לשמור את זה בפנים לזמן כה רב.‬

34
00:01:46,960 --> 00:01:49,200
‫מה גרם לי כל כך לפחד.‬

35
00:01:51,440 --> 00:01:52,280
‫שלום.‬

36
00:01:52,280 --> 00:01:54,000
‫לא התכוונתי לדבר איתך שוב,‬

37
00:01:54,000 --> 00:01:56,960
‫אבל התחלתי לרשום לעצמי‬
‫את המידע שאמרת על הבמה.‬

38
00:01:56,960 --> 00:01:59,800
‫ההורים שלך יודעים על כל מה שבסרטון?‬

39
00:01:59,800 --> 00:02:02,200
‫היחסים עם גבר, הזין שלו שיוצא ממך.‬

40
00:02:02,200 --> 00:02:03,680
‫לספר להם?‬

41
00:02:03,680 --> 00:02:06,440
‫כדאי שהם ידעו‬
‫שהבן שלהם הוא הומוסקסואל מכוער.‬

42
00:02:06,440 --> 00:02:09,680
‫זה המעט שמגיע לך‬
‫על כל הדברים שאמרת עליי.‬

43
00:02:09,680 --> 00:02:14,000
‫אני לא יכולה לתאר‬
‫כמה אני זועמת על האופן שבו פגעת בי.‬

44
00:02:14,000 --> 00:02:16,720
‫וסתם כך, בזמן הכי גרוע,‬

45
00:02:16,720 --> 00:02:20,880
‫ברגע הכי חשוב בחיי המקצועיים,‬
‫מרתה השיגה את המספר שלי.‬

46
00:02:22,200 --> 00:02:24,720
‫איך יכולתי לתת לה להשיג את המספר שלי?‬

47
00:02:25,240 --> 00:02:27,360
‫- אייל קטן, חשבתה שנפטרתממני?? -‬

48
00:02:27,360 --> 00:02:32,480
‫- נשלח מהאייפון שלי -‬

49
00:02:32,480 --> 00:02:35,880
‫- אַייל קטן -‬

50
00:02:41,280 --> 00:02:42,960
‫הודעה חדשה ראשונה.‬

51
00:02:42,960 --> 00:02:45,520
‫אתה יודע, הנחתי להורים שלך לנפשם‬

52
00:02:45,520 --> 00:02:47,480
‫כי כבר לא היה לי זמן לזה,‬

53
00:02:47,480 --> 00:02:50,040
‫אבל אני חושבת שהם ירצו לדעת מידע כזה.‬

54
00:02:50,040 --> 00:02:52,480
‫אני לא חושבת שאבא שלך הוא טיפוס שמקבל.‬

55
00:02:53,280 --> 00:02:55,360
‫לא ידעתי אם מרתה מבלפת,‬

56
00:02:55,360 --> 00:02:58,640
‫או אם היא באמת תעשה‬
‫משהו נורא כמו לספר למשפחה שלי.‬

57
00:02:58,640 --> 00:03:02,560
‫בכל מקרה, התנתקתי ממנה‬
‫לכמה ימים ותכננתי תוכניות.‬

58
00:03:02,560 --> 00:03:05,000
‫הייתי צריך להגיע להורים שלי לפניה.‬

59
00:03:10,400 --> 00:03:11,520
‫תראו, אני...‬

60
00:03:14,520 --> 00:03:17,280
‫אני לא יודע אם... ראיתם...‬

61
00:03:19,600 --> 00:03:22,120
‫את הסרטון שלי שמסתובב ברשת.‬

62
00:03:22,720 --> 00:03:25,640
‫לא, דובי, אני כבר לא‬
‫ברשתות החברתיות, ואבא שלך...‬

63
00:03:25,640 --> 00:03:27,440
‫הוא לא מטומטם ארור.‬

64
00:03:29,920 --> 00:03:31,640
‫בסדר. תודה על זה.‬

65
00:03:33,960 --> 00:03:34,960
‫ובכן...‬

66
00:03:36,800 --> 00:03:39,240
‫זה סרטון שבו אני...‬

67
00:03:40,840 --> 00:03:42,560
‫אני מתוודה על הרבה דברים.‬

68
00:03:43,800 --> 00:03:44,800
‫אני פשוט...‬

69
00:03:45,680 --> 00:03:47,640
‫אני מרגיש מאוד מבולבל‬

70
00:03:48,240 --> 00:03:49,920
‫ואני...‬

71
00:03:51,000 --> 00:03:54,320
‫אני כבר לא יודע כלום, אבל אני מנסה‬

72
00:03:55,160 --> 00:03:56,080
‫לעבור את זה.‬

73
00:03:59,520 --> 00:04:02,280
‫אני כבר לא חושב שאני סטרייט.‬

74
00:04:04,680 --> 00:04:06,640
‫אני חושב שאני כנראה...‬

75
00:04:07,480 --> 00:04:09,120
‫ביסקסואל אולי.‬

76
00:04:09,120 --> 00:04:11,160
‫זה מסע, בכל מקרה, אבל...‬

77
00:04:11,680 --> 00:04:15,600
‫אני צריך את התמיכה שלכם כדי להמשיך.‬

78
00:04:18,080 --> 00:04:20,440
‫השנים האחרונות היו קשות מאוד.‬

79
00:04:21,200 --> 00:04:23,160
‫ואני חושב שעכשיו תהיה לכם ברירה‬

80
00:04:23,680 --> 00:04:29,320
‫בין בן ביסקסואל‬
‫או בן הומוסקסואל, מה שלא אהיה,‬

81
00:04:29,960 --> 00:04:34,040
‫או בן מת,‬
‫כי אני לא יכול להתמודד עם זה יותר...‬

82
00:04:35,440 --> 00:04:36,720
‫לשמור את זה בפנים.‬

83
00:04:36,720 --> 00:04:38,800
‫מותק, זה קל.‬

84
00:04:38,800 --> 00:04:42,240
‫עם בחירה כזאת, אין שאלה עם מה נלך.‬

85
00:04:42,240 --> 00:04:44,120
‫בבקשה, רק תני לי לסיים.‬

86
00:04:49,520 --> 00:04:54,040
‫אני מדבר גם על... דברים אחרים בסרטון.‬

87
00:04:58,840 --> 00:04:59,840
‫אני...‬

88
00:05:01,200 --> 00:05:02,200
‫אני‬

89
00:05:02,720 --> 00:05:04,520
‫נאנסתי על ידי גבר.‬

90
00:05:04,520 --> 00:05:05,880
‫אלוהים.‬

91
00:05:05,880 --> 00:05:08,600
‫אני בסדר, טוב? אני מבטיח.‬

92
00:05:08,600 --> 00:05:12,520
‫אבל דיברתי על זה בסרטון באינטרנט,‬
‫ועכשיו כולם יודעים.‬

93
00:05:14,600 --> 00:05:16,960
‫אני מרגיש כל כך נבוך,‬

94
00:05:16,960 --> 00:05:19,720
‫ואני מניח שלא רציתי שתדעו לעולם‬

95
00:05:19,720 --> 00:05:22,520
‫פשוט לא רציתי שערכי ירד בעיניכם.‬

96
00:05:23,120 --> 00:05:24,120
‫אתם יודעים...‬

97
00:05:25,400 --> 00:05:26,240
‫כגבר.‬

98
00:05:26,240 --> 00:05:28,480
‫יקירי, ברור שלא.‬

99
00:05:29,360 --> 00:05:31,640
‫אתה הבן שלנו, מה שלא יקרה.‬

100
00:05:31,640 --> 00:05:33,320
‫אני מרגיש פחות גבר,‬

101
00:05:34,160 --> 00:05:36,120
‫אחרי שנתתי למשהו כזה לקרות לי.‬

102
00:05:36,120 --> 00:05:38,760
‫אבל לא נתת לזה לקרות.‬
‫זאת לא הייתה אשמתך.‬

103
00:05:38,760 --> 00:05:40,360
‫היית רואה בי פחות כזה?‬

104
00:05:44,080 --> 00:05:44,920
‫מה?‬

105
00:05:44,920 --> 00:05:47,240
‫היית רואה בי פחות גבר?‬

106
00:05:50,280 --> 00:05:52,160
‫לא.‬

107
00:05:54,560 --> 00:05:56,480
‫גדלתי בכנסייה הקתולית.‬

108
00:06:00,200 --> 00:06:01,560
‫סליחה, אני...‬

109
00:06:02,480 --> 00:06:03,960
‫לא מבין.‬

110
00:06:16,080 --> 00:06:17,200
‫אלוהים. אני...‬

111
00:06:19,320 --> 00:06:21,000
‫אני לא יודע מה לומר.‬

112
00:06:21,000 --> 00:06:22,520
‫אתה לא צריך להגיד כלום.‬

113
00:06:23,800 --> 00:06:25,600
‫רק תדע שאנחנו תמיד כאן.‬

114
00:06:29,320 --> 00:06:30,840
‫דובי, אני כל כך מצטערת.‬

115
00:07:01,360 --> 00:07:04,560
‫ישנתי 12 שעות‬
‫באותו לילה והתעוררתי לשחר חדש.‬

116
00:07:07,040 --> 00:07:11,640
‫הרגשתי קליל יותר איכשהו.‬
‫אפילו נדהמתי מהשלווה הפתאומית שמצאתי.‬

117
00:07:11,640 --> 00:07:15,400
‫ביליתי את הימים הבאים בסקוטלנד‬
‫כשהטלפון שלי כבוי, ונהניתי מהשקט.‬

118
00:07:15,400 --> 00:07:18,640
‫סיפרתי להורים שלי הכול.‬
‫על טרי, מרתה, דריאן.‬

119
00:07:19,320 --> 00:07:21,320
‫לא הרגשתי כל כך נינוח כל חיי.‬

120
00:07:22,880 --> 00:07:24,920
‫לא היה צורך לפחד יותר.‬

121
00:07:25,600 --> 00:07:26,880
‫מעולם לא היה צורך.‬

122
00:07:28,400 --> 00:07:30,720
‫ועד שעליתי לרכבת חזרה,‬

123
00:07:30,720 --> 00:07:33,200
‫הרגשתי כאילו שום דבר לא עומד בדרכי.‬

124
00:07:33,880 --> 00:07:36,480
‫שום דבר, כמובן, מלבד מרתה.‬

125
00:07:45,600 --> 00:07:47,440
‫בהצלחה עם הטרנסקסואלית.‬

126
00:07:47,440 --> 00:07:49,480
‫כן, תודה, אבא. פשוט... תודה.‬

127
00:07:52,560 --> 00:07:53,560
‫אתם יכולים ללכת.‬

128
00:08:31,360 --> 00:08:34,040
‫- הודעה קולית חדשה‬
‫מספר לא ידוע -‬

129
00:08:35,800 --> 00:08:37,480
‫אלוהים אדירים.‬

130
00:08:39,320 --> 00:08:41,040
‫ברוך הבא לתא הקולי.‬

131
00:08:41,040 --> 00:08:43,080
‫יש לך 50 הודעות חדשות.‬

132
00:08:43,080 --> 00:08:44,520
‫הודעה חדשה ראשונה.‬

133
00:08:44,520 --> 00:08:48,440
‫עמדת שם כמו טיפש,‬
‫נפנפת את הכלבה מתחת לאף שלי,‬

134
00:08:48,440 --> 00:08:50,200
‫הזין שלך כאילו בתוכה,‬

135
00:08:50,200 --> 00:08:52,080
‫ומה אתה מצפה שאעשה?‬

136
00:08:56,120 --> 00:08:58,960
‫היא מצלצלת אליי עכשיו,‬
‫ממש, כשאני עומד כאן.‬

137
00:08:58,960 --> 00:09:01,400
‫אני רואה את זה, מר דאן.‬
‫-אז תעשה משהו.‬

138
00:09:01,400 --> 00:09:04,120
‫אסור להתקשר למישהו כל כך הרבה פעמים ביום.‬

139
00:09:04,120 --> 00:09:06,960
‫לא, אסור, אבל ברור שעם מספר לא ידוע‬

140
00:09:06,960 --> 00:09:09,600
‫קשה מאוד להוכיח מי באמת מתקשר.‬

141
00:09:09,600 --> 00:09:13,400
‫אז אתה אומר שאני יכול להתקשר‬
‫לכל מי שאני פוגש כמה פעמים שארצה,‬

142
00:09:13,400 --> 00:09:16,600
‫וכל עוד אני חוסם את המספר שלי,‬
‫אני חופשי לעשות כרצוני.‬

143
00:09:18,200 --> 00:09:20,640
‫אתה לא מתכנן לעשות זאת, נכון?‬
‫-לא, אני לא.‬

144
00:09:20,640 --> 00:09:23,240
‫אני מבהיר נקודה שאסור להתנהג ככה.‬

145
00:09:24,520 --> 00:09:26,040
‫איך היא השיגה את המספר שלך?‬

146
00:09:26,040 --> 00:09:28,560
‫היא הפסיקה לשלוח מיילים‬
‫והגדרתי מענה אוטומטי,‬

147
00:09:28,560 --> 00:09:31,920
‫וזה בטח... חזר אליה.‬

148
00:09:31,920 --> 00:09:33,200
‫זה בטח כאב.‬

149
00:09:34,040 --> 00:09:37,440
‫לתת לה אותו בקלות‬
‫אחרי שהצלחתי להסתיר אותו ממנה זמן רב.‬

150
00:09:38,840 --> 00:09:40,160
‫במה זה עוזר?‬

151
00:09:42,200 --> 00:09:43,040
‫מה...‬

152
00:09:44,080 --> 00:09:47,120
‫מה לגבי מספר הטלפון שלה? ניסית לחסום אותו?‬

153
00:09:47,120 --> 00:09:51,480
‫כמובן שניסיתי, אבל אי אפשר‬
‫לחסום מספר לא ידוע. אתה אמור לדעת את זה.‬

154
00:09:51,480 --> 00:09:54,960
‫אתה לא יכול ללכת לחדר‬
‫ולהקשיב להודעות הקוליות שהיא השאירה?‬

155
00:09:54,960 --> 00:09:58,120
‫איננו יכולים להאזין‬
‫לכל כך הרבה הודעות. אין לנו משאבים.‬

156
00:09:58,120 --> 00:10:01,560
‫אלוהים. אז מה? עליי לשנות‬
‫את המספר שלי ולתת לה לנצח שוב?‬

157
00:10:03,280 --> 00:10:05,480
‫טוב, יש עוד אפשרות.‬

158
00:10:08,840 --> 00:10:12,600
‫אני צריך לדבר שלא לפרוטוקול, אבל...‬

159
00:10:13,960 --> 00:10:16,440
‫אולי יהיה הגיוני להשאיר את המספר שלך‬

160
00:10:16,440 --> 00:10:20,320
‫ולחכות שהיא תאמר משהו‬
‫שנוכל להשתמש בו כדי לזרז את התיק.‬

161
00:10:20,320 --> 00:10:21,360
‫אתה רציני?‬

162
00:10:21,360 --> 00:10:23,000
‫זו רק הצעה.‬

163
00:10:24,240 --> 00:10:28,360
‫לך הביתה. תרשום לך זמנים‬
‫שבהם היא אומרת משהו מאיים.‬

164
00:10:28,360 --> 00:10:30,760
‫היא משאירה לך הרבה הודעות בכל יום.‬

165
00:10:30,760 --> 00:10:33,400
‫רוב הסיכויים שיהיה שם‬
‫משהו שנוכל להשתמש בו.‬

166
00:10:39,080 --> 00:10:41,000
‫הודעה חדשה ראשונה.‬

167
00:10:41,000 --> 00:10:42,360
‫אני אהיה כנה איתך...‬

168
00:10:42,360 --> 00:10:46,640
‫בחודשים הבאים, ההודעות הקוליות‬
‫של מרתה הפכו לפודקאסט של חיי.‬

169
00:10:46,640 --> 00:10:49,840
‫הקשבתי לה בכל נסיעה באוטובוס,‬
‫בכל נסיעה ברכבת התחתית,‬

170
00:10:49,840 --> 00:10:51,680
‫בדרך בין פגישות.‬

171
00:10:51,680 --> 00:10:53,840
‫היא הייתה שם באוזניים שלי כל הזמן.‬

172
00:10:53,840 --> 00:10:56,040
‫אל תשכח את מה שאמרתי על סודיות.‬

173
00:10:56,040 --> 00:10:58,360
‫ההודעות הקוליות שלה מציגות מבט לאחור‬

174
00:10:58,360 --> 00:11:00,240
‫על כל מערכת היחסים שלנו יחד.‬

175
00:11:00,240 --> 00:11:03,960
‫כשדיברת על תליית הווילונות,‬
‫הנחתי שאתה רוצה סטוץ.‬

176
00:11:03,960 --> 00:11:06,120
‫היא זכרה הכול בכזו צלילות.‬

177
00:11:06,120 --> 00:11:09,040
‫אתה זוכר את ההופעה שבה הופעת בזמנו? זו ש...‬

178
00:11:09,040 --> 00:11:10,400
‫הפטפוטים, הצחוק,‬

179
00:11:12,080 --> 00:11:13,120
‫הבטחות שווא.‬

180
00:11:13,120 --> 00:11:15,120
‫אני בהלם שעשית דבר כזה.‬

181
00:11:15,120 --> 00:11:17,280
‫לפעמים לא האמנתי למשמעות שהיא הפיקה‬

182
00:11:17,280 --> 00:11:19,000
‫מהדברים הכי לא סבירים.‬

183
00:11:19,520 --> 00:11:22,040
‫נכנעת לי באותו יום, נכון? ליד המים.‬

184
00:11:22,800 --> 00:11:25,920
‫התחלתי להוריד אותן למחשב,‬
‫לתעד ולקטלג אותן,‬

185
00:11:25,920 --> 00:11:28,520
‫לקודד אותן לפי רגשות ונושאים שונים.‬

186
00:11:28,520 --> 00:11:31,600
‫כל התהילה הזאת היא שום דבר.‬
‫הם לא אוהבים אותך.‬

187
00:11:31,600 --> 00:11:35,040
‫הם ישתעממו. אני אוהבת אותך. כן?‬
‫-זה הפך לאובססיה.‬

188
00:11:35,800 --> 00:11:38,840
‫התעלמתי משיחות עבודה,‬
‫ביטלתי הופעות וריאיונות,‬

189
00:11:38,840 --> 00:11:41,760
‫הקדשתי את חיי לסילוק המסתורין של מרתה.‬

190
00:11:41,760 --> 00:11:46,320
‫למה היא הייתה כמו שהיא הייתה.‬
‫אני לא בטוח שאי פעם התקרבתי למציאת התשובה.‬

191
00:11:46,320 --> 00:11:48,360
‫יש לך בעיות פסיכיאטריות, מותק.‬

192
00:11:48,880 --> 00:11:52,640
‫למעשה, עם הזמן,‬
‫גיליתי שאני מתחבר אליה מחדש.‬

193
00:11:52,640 --> 00:11:55,400
‫חוסר הביטחון המשותף שלנו,‬
‫הפחדים שלנו מהעתיד.‬

194
00:11:55,920 --> 00:11:58,520
‫אותם הדברים בלילה שמנעו מאיתנו לישון.‬

195
00:11:58,520 --> 00:12:01,680
‫לונדון מלאה בשרלטנים,‬
‫תוקעי סכינים בגב ושקרנים.‬

196
00:12:01,680 --> 00:12:04,840
‫הדרך שבה היא הצליחה‬
‫להסיח את דעתי מכל הדברים שאיבדתי.‬

197
00:12:11,520 --> 00:12:15,640
‫היא איימה עליי פעמים רבות,‬
‫אמרה דברים אלימים או פוביים.‬

198
00:12:15,640 --> 00:12:18,400
‫התעללות היא לא‬
‫לילדים קטנים עם מורים לפסנתר?‬

199
00:12:18,400 --> 00:12:21,120
‫עליי או על טרי או על ההתעללות.‬

200
00:12:21,120 --> 00:12:23,040
‫ובכל זאת, התעלמתי מזה...‬

201
00:12:23,040 --> 00:12:25,400
‫האם צץ משהו חדש שעלינו לדעת עליו?‬

202
00:12:26,600 --> 00:12:27,440
‫לא.‬

203
00:12:27,440 --> 00:12:31,280
‫דחיתי את הדיווח עליה‬
‫מתוך התעניינות, אמפתיה או אשמה.‬

204
00:12:31,280 --> 00:12:33,480
‫כל תירוץ, באמת, שישאיר אותה בחיי.‬

205
00:12:33,480 --> 00:12:34,400
‫שלא תעז!‬

206
00:12:34,400 --> 00:12:36,400
‫ולפעמים, בשעות האפלות ביותר שלי,‬

207
00:12:36,400 --> 00:12:39,320
‫כששכבתי ער והקשבתי לכמה שהיא סובלת...‬

208
00:12:39,320 --> 00:12:44,480
‫אני כבדה בלילה. לפעמים אני כל כך כועסת.‬
‫כועסת על העולם. על מה שהוא לקח ממני.‬

209
00:12:44,480 --> 00:12:48,200
‫...נאלצתי להילחם בעצמי בכל כוחי‬
‫שלא להתקשר אליה בחזרה.‬

210
00:12:49,200 --> 00:12:54,120
‫אז כשדיווחתי עליה בסופו של דבר,‬
‫עשיתי זאת רק כי היא התחילה עם המשפחה שלי.‬

211
00:12:54,640 --> 00:12:58,000
‫עשיתי את זה רק כי זה הרגיש‬
‫כמו סיכון שאיני יכול עוד לקחת.‬

212
00:12:59,200 --> 00:13:00,320
‫הודעה חדשה.‬

213
00:13:00,320 --> 00:13:03,320
‫אז אתה והמשפחה שלך תשמרו על פה סגור, כן?‬

214
00:13:03,320 --> 00:13:05,840
‫זו האזהרה האחרונה שלך. אני מתכוונת לזה.‬

215
00:13:05,840 --> 00:13:07,440
‫כי אני בלחץ קדם וסתי סוער‬

216
00:13:07,440 --> 00:13:10,200
‫שבו אני מסוגלת‬
‫לדקור כל אחד באנגליה, בבריטניה.‬

217
00:13:10,200 --> 00:13:14,280
‫אז כדאי שתיזהר במה שאתה אומר,‬
‫כי אולי יום אחד אני אדקור מישהו.‬

218
00:13:16,920 --> 00:13:18,480
‫מרתה נעצרה למחרת,‬

219
00:13:18,480 --> 00:13:21,480
‫והואשמה בשלושה סעיפים של מעקב והטרדה.‬

220
00:13:21,480 --> 00:13:24,320
‫ועד שנקבע תאריך לשימוע שלה,‬

221
00:13:24,840 --> 00:13:28,240
‫לא ידעתי אם זה שם קץ‬
‫לעניין שלה או לעניין שלי.‬

222
00:13:37,840 --> 00:13:38,840
‫נא לקום.‬

223
00:13:44,040 --> 00:13:45,040
‫נא לשבת.‬

224
00:13:51,240 --> 00:13:52,760
‫קומי, גברת סקוט.‬

225
00:13:53,680 --> 00:13:56,160
‫את מואשמת בהטרדת מר דונלד דאן‬

226
00:13:56,760 --> 00:14:03,320
‫בין התאריכים 14 באוגוסט 2015‬
‫עד 22 במרץ 2017.‬

227
00:14:04,200 --> 00:14:06,000
‫את אשמה או לא אשמה?‬

228
00:14:19,920 --> 00:14:20,760
‫אשמה.‬

229
00:14:22,000 --> 00:14:24,920
‫את מואשמת במעקב אחר מר דונלד דאן‬

230
00:14:24,920 --> 00:14:31,480
‫בין התאריכים 14 באוגוסט 2015‬
‫ל-22 במרץ 2017.‬

231
00:14:31,480 --> 00:14:34,520
‫את אשמה או לא אשמה?‬

232
00:14:36,360 --> 00:14:37,240
‫אשמה.‬

233
00:14:37,760 --> 00:14:42,440
‫את מואשמת בהטרדת ג'רלד דאן ואלינור דאן‬

234
00:14:42,440 --> 00:14:48,400
‫בין התאריכים השישה ביוני 2016‬
‫ועד ה-22 במרץ 2017.‬

235
00:14:49,360 --> 00:14:51,800
‫את אשמה או לא אשמה?‬

236
00:14:53,000 --> 00:14:54,160
‫אשמה.‬

237
00:14:56,920 --> 00:14:58,400
‫אייל קטן שלי.‬

238
00:15:00,400 --> 00:15:01,600
‫אייל קטן שלי.‬

239
00:15:01,600 --> 00:15:03,720
‫גברת סקוט, הודית באשמה.‬

240
00:15:04,720 --> 00:15:08,880
‫אבקש משירותי התביעה‬
‫להכין דו"ח לקראת מתן גזר הדין.‬

241
00:15:08,880 --> 00:15:12,560
‫תישארי במעצר עד אז.‬
‫-אייל.‬

242
00:15:12,560 --> 00:15:13,640
‫נא לקום.‬

243
00:15:15,600 --> 00:15:16,720
‫אייל.‬

244
00:15:46,400 --> 00:15:48,840
‫מרתה נידונה לתשעה חודשי מאסר,‬

245
00:15:48,840 --> 00:15:52,000
‫וצו הרחקה לחמש שנים הוצא נגדה באותו יום.‬

246
00:15:52,520 --> 00:15:56,280
‫ושם, באולם בית המשפט,‬
‫הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.‬

247
00:16:33,880 --> 00:16:36,680
‫- ציר הזמן של המשטרה -‬

248
00:16:50,400 --> 00:16:53,920
‫- ריחמתי עליה.‬
‫זו התחושה הראשונה שהרגשתי. -‬

249
00:17:17,200 --> 00:17:18,240
‫קילי.‬

250
00:17:19,760 --> 00:17:20,600
‫היי.‬

251
00:17:21,200 --> 00:17:22,600
‫פרנסיס התקשר.‬

252
00:17:24,040 --> 00:17:25,240
‫הוא דואג לך.‬

253
00:17:25,240 --> 00:17:28,240
‫הוא אומר שבקושי יצאת מהחדר שלך כבר שבועות.‬

254
00:17:29,720 --> 00:17:30,960
‫את רוצה להיכנס?‬

255
00:17:31,760 --> 00:17:32,760
‫כן.‬

256
00:17:39,080 --> 00:17:40,240
‫מה כל זה?‬

257
00:17:40,240 --> 00:17:42,520
‫אלה דברים על מרתה.‬

258
00:17:44,240 --> 00:17:47,680
‫חשבתי שהיא נידונה.‬
‫-כן. אבל אני עדיין מנסה להבין את זה.‬

259
00:17:48,440 --> 00:17:50,880
‫ואיך זה מתקדם?‬
‫-אני מתקרב.‬

260
00:17:50,880 --> 00:17:53,000
‫- התחלתי לאונן במחשבה על מרתה -‬

261
00:17:53,000 --> 00:17:55,520
‫- לחתוך לו את הלשון או את הזין -‬

262
00:17:55,520 --> 00:17:57,880
‫כן, אפשר לקוות, כשמסתכלים על כל זה.‬

263
00:17:57,880 --> 00:17:59,000
‫כן, זה מטורף.‬

264
00:17:59,000 --> 00:18:01,920
‫יש לי את כל‬
‫ההודעות הקוליות שלה שהבאתי למשטרה.‬

265
00:18:02,560 --> 00:18:05,800
‫חילקתי אותן לתיקיות‬
‫שמציינות את רגשותיה השונים.‬

266
00:18:05,800 --> 00:18:08,920
‫אני עושה זאת כבר שבועות.‬
‫יש הרבה שעוד לא שמעתי.‬

267
00:18:08,920 --> 00:18:11,840
‫זה מצחיק, כי כשרואים את הכול פרוש ככה,‬

268
00:18:11,840 --> 00:18:14,760
‫מבינים באמת כמה היא הייתה משוגעת.‬

269
00:18:19,800 --> 00:18:21,520
‫את רוצה לשבת או משהו?‬

270
00:18:22,600 --> 00:18:23,560
‫כן.‬

271
00:18:30,920 --> 00:18:31,840
‫אתה נראה נורא.‬

272
00:18:32,640 --> 00:18:33,840
‫אני מרגיש מעולה.‬

273
00:18:36,160 --> 00:18:37,600
‫איך הולך בתחום הקומדיה?‬

274
00:18:38,440 --> 00:18:39,560
‫ויתרתי על זה.‬

275
00:18:40,080 --> 00:18:43,480
‫אין כמו לקבל כל מה‬
‫שאתה רוצה, כדי להבין שזה לא בשבילך.‬

276
00:18:48,120 --> 00:18:49,120
‫אז...‬

277
00:18:50,120 --> 00:18:51,240
‫למה את כאן?‬

278
00:18:56,200 --> 00:18:59,960
‫אני רוצה שתחזור‬
‫לבית של אימא שלי. שתסתדר קצת.‬

279
00:18:59,960 --> 00:19:03,200
‫לא יכול. חתמתי על חוזה שכירות.‬
‫-לא, אני אשלם על זה.‬

280
00:19:04,080 --> 00:19:05,200
‫פשוט תעבור בחזרה.‬

281
00:19:06,680 --> 00:19:08,960
‫אני לא יכולה לתת לך להמשיך לחיות ככה.‬

282
00:19:10,320 --> 00:19:12,040
‫אחרי שעברת את כל זה.‬

283
00:19:14,600 --> 00:19:16,840
‫הסרטון הזה, דוני, ממש העציב אותי.‬

284
00:19:26,040 --> 00:19:27,080
‫בסדר.‬

285
00:19:38,160 --> 00:19:39,440
‫איך התחושה?‬

286
00:19:39,440 --> 00:19:40,840
‫כן, מוכרת.‬

287
00:19:44,800 --> 00:19:47,640
‫אני אשאיר אותך לבד.‬
‫תודיע לי אם תצטרך משהו.‬

288
00:19:48,280 --> 00:19:49,280
‫תודה.‬

289
00:20:04,320 --> 00:20:06,880
‫שכחתי לומר שהשארתי לך משהו בארון,‬

290
00:20:06,880 --> 00:20:09,280
‫יחד עם כמה דברים שמצאתי כשניקיתי.‬

291
00:20:09,880 --> 00:20:11,680
‫תודה.‬

292
00:21:02,640 --> 00:21:04,680
‫- הארי התליין‬
‫מאת דוני דאן -‬

293
00:21:12,000 --> 00:21:15,560
{\an8}‫- טיוטה מדהימה! אתה תגיע רחוק! -‬

294
00:21:32,000 --> 00:21:33,000
‫שלום.‬

295
00:21:36,360 --> 00:21:37,760
‫אפשר לעזור לך במשהו?‬

296
00:21:39,200 --> 00:21:40,680
‫כן, אני...‬

297
00:21:42,080 --> 00:21:44,160
‫תהיתי אם אוכל להיכנס.‬

298
00:21:46,680 --> 00:21:47,680
‫בטח.‬

299
00:22:07,880 --> 00:22:10,240
‫תרצה כוס תה?‬

300
00:22:12,680 --> 00:22:14,160
‫כן, בבקשה.‬

301
00:22:18,920 --> 00:22:20,760
‫אז הם היו מסטולים כל הזמן?‬

302
00:22:20,760 --> 00:22:24,440
‫אלוהים, מעולם לא ראיתי‬
‫שני אנשים שצורכים סמים כמוהם.‬

303
00:22:24,440 --> 00:22:26,320
‫ואלה תלמידי בית ספר פרטי.‬

304
00:22:26,920 --> 00:22:29,920
‫כמות הפעמים שתפסתי‬
‫אנשים מזדיינים במיטתי היא מטורפת.‬

305
00:22:36,400 --> 00:22:37,520
‫איפה היית?‬

306
00:22:40,240 --> 00:22:42,200
‫אתה יודע... פה ושם.‬

307
00:22:43,960 --> 00:22:45,560
‫אני מצטער שנעלמתי.‬

308
00:22:45,560 --> 00:22:47,760
‫לא, אני מבין.‬

309
00:22:53,440 --> 00:22:54,880
‫צפיתי בסרטון שלך, אגב.‬

310
00:22:57,960 --> 00:22:58,960
‫כן?‬

311
00:23:01,280 --> 00:23:02,760
‫לדעתי זה היה אמיץ.‬

312
00:23:03,960 --> 00:23:04,960
‫ממש אמיץ.‬

313
00:23:09,080 --> 00:23:10,080
‫תודה.‬

314
00:23:12,640 --> 00:23:14,560
‫כדאי שתחזור לעבוד איתי.‬

315
00:23:18,080 --> 00:23:19,480
‫זה לא יהיה כמו בפעם ההיא.‬

316
00:23:21,640 --> 00:23:26,800
‫אני לא יודע. אני כבר לא עושה הרבה.‬

317
00:23:26,800 --> 00:23:28,920
‫אנו מחזירים את "פה יבש" בגרסה חדשה.‬

318
00:23:30,160 --> 00:23:31,720
‫זה בטח יהיה נורא, אבל...‬

319
00:23:32,680 --> 00:23:34,480
‫אנחנו מרכיבים צוות ברגעים אלו.‬

320
00:23:40,680 --> 00:23:41,920
‫תקבל תשלום.‬

321
00:23:49,800 --> 00:23:50,800
‫אני אשמח.‬

322
00:24:47,080 --> 00:24:50,200
‫- ההודעות הקוליות של מרתה -‬

323
00:24:53,680 --> 00:24:55,560
‫- מחמאות -‬

324
00:24:58,720 --> 00:25:01,800
‫אלוהים... והייתה פעם אחרת בבר.‬

325
00:25:01,800 --> 00:25:06,840
‫הגשת כשהיית בתחתונים לבנים צמודים,‬
‫וחשבתי, "אדום. אדום הוא הצבע שלך."‬

326
00:25:06,840 --> 00:25:09,560
‫ולמחרת, לבשת אדום.‬

327
00:25:12,640 --> 00:25:15,920
‫אני חושבת שיש לך קו לסת נהדר, חיוך מקסים.‬

328
00:25:15,920 --> 00:25:20,040
‫אני חושבת שאתה, אתה יודע, מאוד מושך.‬

329
00:25:23,560 --> 00:25:26,640
‫אתה יודע, כשאתה פוגש מישהו לפעמים,‬

330
00:25:26,640 --> 00:25:28,760
‫אתה פשוט חושב שיש לו את זה.‬

331
00:25:28,760 --> 00:25:30,360
‫ולך יש את זה.‬

332
00:25:30,360 --> 00:25:33,080
‫אני לא יודעת. אולי זו הדרך שבה אתה מתבטא.‬

333
00:25:35,520 --> 00:25:40,080
‫טוב! אני נמשכת אליך, טוב?‬
‫אני נמשכת אליך. הנה, אמרתי את זה.‬

334
00:25:40,080 --> 00:25:43,200
‫אלוהים. אני מסמיקה כמו בתולה מתבגרת.‬

335
00:26:06,880 --> 00:26:07,720
‫שלום.‬

336
00:26:07,720 --> 00:26:11,480
‫היי. כן, אני רוצה וודקה קולה, בבקשה.‬

337
00:26:11,480 --> 00:26:13,040
‫מנה כפולה. תודה.‬

338
00:26:19,680 --> 00:26:23,360
‫- לא האזנתי -‬

339
00:26:23,360 --> 00:26:25,160
‫זה מה שתמיד תהיתי.‬

340
00:26:25,160 --> 00:26:29,000
‫למה אנשים נפגשים?‬
‫למה אנשים מתאהבים? דברים כאלה.‬

341
00:26:30,320 --> 00:26:34,160
‫ואני מניחה שזה‬
‫מביא אותי לעניין של האייל הקטן.‬

342
00:26:35,800 --> 00:26:37,520
‫כפי שאני מניחה שאתה בטח תוהה.‬

343
00:26:38,760 --> 00:26:42,040
‫בעיקרון, היה לי‬
‫צעצוע קטן ורך כשהייתי קטנה.‬

344
00:26:42,920 --> 00:26:44,880
‫והוא הלך איתי לכל מקום.‬

345
00:26:45,720 --> 00:26:48,280
‫הזיכרון הראשון שלי,‬
‫אני חושבת, היה חג המולד.‬

346
00:26:48,800 --> 00:26:53,320
‫יש תמונה ישנה שלי,‬
‫יושבת עם כובע נייר על ראשי‬

347
00:26:54,320 --> 00:26:56,280
‫והאייל הקטן הזה לצידי.‬

348
00:26:57,120 --> 00:27:01,600
‫בכל אופן, האייל הזה היה דבר רך וחביב.‬

349
00:27:02,240 --> 00:27:04,800
‫היו לו שפתיים גדולות, עיניים ענקיות‬

350
00:27:05,320 --> 00:27:06,680
‫וישבן חמוד.‬

351
00:27:07,720 --> 00:27:09,280
‫עדיין יש לי אותו עד היום.‬

352
00:27:11,480 --> 00:27:13,960
‫זה היה הדבר הטוב היחיד בילדות שלי.‬

353
00:27:15,640 --> 00:27:16,640
‫הייתי מחבקת אותו‬

354
00:27:17,680 --> 00:27:18,720
‫כשהם היו רבים.‬

355
00:27:20,280 --> 00:27:22,080
‫והם רבו הרבה, אתה יודע?‬

356
00:27:24,360 --> 00:27:28,720
‫טוב, אתה דומה כמו שתי טיפות מים לאייל הזה.‬

357
00:27:29,920 --> 00:27:31,400
‫יש לכם אותו אף.‬

358
00:27:31,960 --> 00:27:33,360
‫אותן עיניים.‬

359
00:27:34,640 --> 00:27:36,120
‫אותו ישבן חמוד.‬

360
00:27:38,440 --> 00:27:40,280
‫זה כל כך חשוב לי.‬

361
00:27:42,240 --> 00:27:43,240
‫אתה...‬

362
00:27:44,480 --> 00:27:46,720
‫אתה חשוב לי מאוד.‬

363
00:27:50,280 --> 00:27:51,520
‫אני חייבת ללכת.‬

364
00:28:14,640 --> 00:28:15,640
‫אתה בסדר?‬

365
00:28:16,320 --> 00:28:19,160
‫כן. סליחה. כן, אני בסדר. סליחה.‬

366
00:28:20,240 --> 00:28:21,240
‫בבקשה.‬

367
00:28:21,240 --> 00:28:22,640
‫תודה.‬

368
00:28:24,840 --> 00:28:26,840
‫זה 7.25 ליש"ט.‬
‫-כן.‬

369
00:28:28,920 --> 00:28:29,880
‫לעזאזל.‬

370
00:28:29,880 --> 00:28:34,320
‫מצטער, אני חושב שהשארתי את הארנק בבית.‬

371
00:28:38,680 --> 00:28:41,000
‫אל תדאג. זה עליי.‬

372
00:28:53,560 --> 00:29:00,160
‫- אם אתה או מישהו שאתה מכיר חווה קושי,‬
‫מידע ומקורות סיוע זמינים עבורכם באתר -‬

373
00:29:06,720 --> 00:29:08,680
‫- מבוסס על המחזה‬
‫"אייל קטן" מאת ריצ'רד גאד -‬