1
00:00:06,006 --> 00:00:08,006
‫- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:11,761 --> 00:00:15,971
‫אני יודעת שאסור להגיד את זה יותר,‬
‫כל דבר יכול להיות אומנות. כולם אומנים.‬

3
00:00:16,056 --> 00:00:17,806
‫אנשים הולכים לבית המשפט, כן?‬

4
00:00:17,892 --> 00:00:21,022
‫"לא אוכל להכין עוגה לזוג הומואים,‬
‫עוגת חתונה,‬

5
00:00:21,104 --> 00:00:22,654
‫כי העוגה היא האומנות שלי."‬

6
00:00:23,148 --> 00:00:25,358
‫מלבד ההיבט הפוליטי של זה,‬

7
00:00:25,442 --> 00:00:27,282
‫שיש לגנותו, יש היבט…‬

8
00:00:27,360 --> 00:00:31,280
‫יש לי חדשות בשבילך, מר אופה.‬
‫אם אתה יכול לאכול את זה, זו לא אומנות.‬

9
00:00:32,031 --> 00:00:37,081
‫בסדר? אם אתה יכול לומר,‬
‫"אני אקח את זה וכוס קפה", זו לא אומנות.‬

10
00:00:37,162 --> 00:00:38,372
‫זה נשנוש.‬

11
00:01:17,494 --> 00:01:18,504
‫כן?‬
‫-היי,‬

12
00:01:18,578 --> 00:01:20,458
‫אפשר לדבר על כתיבה עדכנית שלך?‬

13
00:01:20,538 --> 00:01:24,038
‫כתיבה עדכנית?‬
‫תן לי את המספר שלך. אני אתקשר אליך.‬

14
00:01:26,211 --> 00:01:28,711
‫איך אפשר ללמוד חוש הומור?‬

15
00:01:28,797 --> 00:01:33,087
‫איך ניתן להשיג חוש הומור?‬
‫באותו אופן שבו אפשר להשיג גובה.‬

16
00:01:33,968 --> 00:01:34,928
‫כן.‬

17
00:01:35,011 --> 00:01:38,141
‫מה אמרת על מישהו שמעלה לאינסטגרם‬
‫תמונות מהצילומים שלו?‬

18
00:01:38,223 --> 00:01:41,813
‫אני בחוץ ומישהו אומר,‬
‫"ראיתי את זה באינסטגרם, אז חשבתי לבוא."‬

19
00:01:41,893 --> 00:01:43,353
‫מי שם את זה באינסטגרם?‬

20
00:01:43,436 --> 00:01:44,976
‫לא, אני יודע. לא להאמין.‬

21
00:01:45,063 --> 00:01:47,193
‫אתה לא חושב שזה רעיון רע?‬

22
00:01:58,368 --> 00:02:01,448
‫אני זוכרת את הפעם הראשונה‬
‫שהבחנתי בחוסר כישרון בעצמי.‬

23
00:02:02,288 --> 00:02:03,828
‫ניגנתי בצ'לו כילדה,‬

24
00:02:04,749 --> 00:02:09,129
‫והייתה לנו תזמורת בבית הספר.‬
‫בכל בית ספר הייתה תזמורת.‬

25
00:02:10,088 --> 00:02:12,758
‫בי"ס ציבורי קטן…‬
‫בכל בי"ס ציבורי הייתה תזמורת.‬

26
00:02:14,008 --> 00:02:15,928
‫והם השאילו לך את הצ'לו.‬

27
00:02:16,553 --> 00:02:19,143
‫בגיל מסוים, אני לא זוכרת באיזה גיל,‬

28
00:02:19,222 --> 00:02:22,642
‫בית הספר לקח בחזרה את הצ'לו,‬

29
00:02:22,725 --> 00:02:27,475
‫ואם רצית להמשיך לנגן,‬
‫היית צריך לקנות צ'לו.‬

30
00:02:27,564 --> 00:02:32,114
‫אז אני זוכרת היטב שאמרתי להורים שלי,‬

31
00:02:32,193 --> 00:02:34,903
‫"אנחנו צריכים להחזיר את הצ'לו,‬
‫ואז לקנות צ'לו."‬

32
00:02:36,239 --> 00:02:38,659
‫ואני זוכרת שגרנו בבית קטן בן מספר קומות.‬

33
00:02:38,741 --> 00:02:42,121
‫היו, אני לא יודעת, ארבע מדרגות ואז המטבח.‬

34
00:02:42,203 --> 00:02:45,333
‫והייתי יושבת על המדרגות‬
‫ומקשיבה להוריי מדברים.‬

35
00:02:45,415 --> 00:02:48,835
‫ושמעתי את ההורים שלי‬
‫מנסים למצוא דרך לשלם על צ'לו.‬

36
00:02:48,918 --> 00:02:51,168
‫אז נכנסתי למטבח,‬

37
00:02:51,254 --> 00:02:53,844
‫שבו לא הייתי אמורה לדעת שהשיחה הזו מתנהלת,‬

38
00:02:53,923 --> 00:02:56,763
‫ואמרתי, "יודעים מה, אל תקנו לי צ'לו.‬

39
00:02:57,886 --> 00:02:59,636
‫אני לא מנגנת טוב. באמת שלא.‬

40
00:02:59,721 --> 00:03:02,891
‫זה לא שווה את זה.‬
‫לא שווה להוציא עליי את הכסף על זה."‬

41
00:03:02,974 --> 00:03:08,064
‫ואימא שלי אמרה, "טוב, את יודעת,‬
‫זה כי את לא מתאמנת מספיק.‬

42
00:03:08,938 --> 00:03:11,268
‫לו היית מתאמנת יותר, היית מנגנת טוב."‬

43
00:03:11,357 --> 00:03:14,647
‫ואמרתי, "לא, אם הייתי מתאמנת יותר,‬
‫הייתי מנגנת יותר טוב,‬

44
00:03:14,736 --> 00:03:16,146
‫אבל לעולם לא אנגן טוב."‬

45
00:03:16,237 --> 00:03:20,237
‫אך נהניתי מזה. זה הדבר היחיד שאני זוכרת‬
‫שהייתי גרועה בו ונהניתי ממנו.‬

46
00:03:21,451 --> 00:03:24,411
‫כשכל התזמורת מנגנת,‬
‫לא שומעים כמה אני גרועה.‬

47
00:03:24,495 --> 00:03:28,995
‫זאת חוויה די יפהפייה.‬
‫חוץ מזה, ליאונרד ברנשטיין היה אליל ילדותי.‬

48
00:03:42,013 --> 00:03:45,233
‫כשהייתי ילדה‬
‫הייתה לליאונרד ברנשטיין תוכנית טלוויזיה‬

49
00:03:45,308 --> 00:03:46,728
‫בשם "קונצרטים לצעירים",‬

50
00:03:46,809 --> 00:03:48,389
‫והיא שודרה בימי ראשון,‬

51
00:03:48,478 --> 00:03:51,518
‫ובכל יום ראשון הייתי מחכה‬
‫לראות את ליאונרד ברנשטיין.‬

52
00:03:51,606 --> 00:03:52,726
‫הערצתי אותו.‬

53
00:03:53,316 --> 00:03:56,896
‫ילדים אמיתיים הלכו לקונצרטים.‬
‫אני לא, אבל ראיתי אותם נכנסים.‬

54
00:03:56,986 --> 00:03:59,856
‫עברו בטח כשנתיים עד שהבנתי שהם אמיתיים.‬

55
00:03:59,948 --> 00:04:03,118
‫כאילו, "אלה ילדים אמיתיים?"‬
‫כנראה חשבתי שהם שחקנים.‬

56
00:04:03,201 --> 00:04:07,211
‫בסדר. עכשיו, מה משמעות המוזיקה הזו, לדעתך?‬

57
00:04:07,789 --> 00:04:09,079
‫מוזיקה היא תווים.‬

58
00:04:09,666 --> 00:04:13,166
‫תווים וצלילים יפים שמורכבים יחד בצורה כזו‬

59
00:04:13,253 --> 00:04:16,593
‫שאנחנו נהנים להקשיב להם. זה כל העניין.‬

60
00:04:16,673 --> 00:04:18,803
‫הוא היה מסביר דברים בטלוויזיה,‬

61
00:04:18,882 --> 00:04:23,432
‫והוא גם נראה‬
‫בדיוק כמו מנצח תזמורת בדמיון של ילד.‬

62
00:04:23,513 --> 00:04:24,933
‫זה גם עזר מאוד.‬

63
00:04:30,853 --> 00:04:34,153
‫"זה הדבר שאפשר לעשות על הכלי הזה,‬

64
00:04:34,232 --> 00:04:36,322
‫וזה לא מי שאת, פראן.‬

65
00:04:36,859 --> 00:04:40,279
‫את לא יכולה לעשות את זה."‬
‫ידעתי זה לא ישנה כמה אתאמן.‬

66
00:04:40,363 --> 00:04:42,243
‫בסדר. אז שם זה נגמר.‬

67
00:04:43,116 --> 00:04:44,486
‫אז ידעתי מה זה כישרון,‬

68
00:04:44,575 --> 00:04:49,245
‫כי הייתי מודעת מאוד לחוסר שלו בעצמי,‬
‫טוב, בזה.‬

69
00:04:49,330 --> 00:04:52,580
‫כשהייתי קטנה,‬
‫בשלב מסוים רציתי להיות אומנית וחשבתי,‬

70
00:04:52,667 --> 00:04:54,337
‫"למה החלטת שלא להיות?"‬

71
00:04:54,836 --> 00:04:59,336
‫ואז חשבתי, "החלטת לא להיות אומנית.‬
‫נעים מדי, פראן."‬

72
00:05:00,425 --> 00:05:03,255
‫נעים לי לצייר.‬

73
00:05:03,344 --> 00:05:04,434
‫אז, כאילו,‬

74
00:05:04,512 --> 00:05:11,352
‫השיפוטיות הקשה שלי כלפיי אחרים,‬
‫אני גרועה בהרבה עם עצמי.‬

75
00:05:11,436 --> 00:05:15,816
‫זה כמו כשאנשים אומרים‬
‫"למה ליהודים אסור לאכול בייקון?"‬

76
00:05:15,898 --> 00:05:17,528
‫ואני תמיד אומרת, "טעים מדי.‬

77
00:05:19,652 --> 00:05:20,862
‫זה טעים מדי."‬

78
00:05:20,945 --> 00:05:24,615
‫בשלב מסוים, מישהו אמר, "זה ממש טעים. לא."‬

79
00:05:24,699 --> 00:05:28,579
‫אז, בשלב מסוים, בטח חשבתי, באופן לא מודע,‬

80
00:05:28,661 --> 00:05:31,291
‫"איור, ציור, זה מהנה מדי. לא."‬

81
00:05:32,040 --> 00:05:33,000
‫- אלק בולדווין -‬

82
00:05:33,082 --> 00:05:36,132
‫מאיפה חוש ההומור שלך, לדעתך?‬
‫יותר מלידה או מהסביבה?‬

83
00:05:36,210 --> 00:05:40,050
‫הייתי אומרת שמלידה, כי הסביבה‬
‫לא כל כך טיפחה את זה, אני מבטיחה לך.‬

84
00:05:40,673 --> 00:05:43,433
‫כלומר, למעשה, הוענשתי על זה.‬

85
00:05:43,509 --> 00:05:46,429
‫בילדותי… הייתי ילדה.‬
‫אולי לא חלקת את החוויה הזאת.‬

86
00:05:46,512 --> 00:05:51,102
‫ואימא שלי אמרה לי,‬
‫כשהייתי בת 12 או משהו כזה,‬

87
00:05:51,184 --> 00:05:55,564
‫"אל תהיי מצחיקה בסביבת בנים.‬
‫בנים לא אוהבים בנות מצחיקות."‬

88
00:05:56,230 --> 00:05:57,570
‫למרבה הצער, היא טעתה.‬

89
00:05:59,108 --> 00:06:02,278
‫אבל הדבר היחיד שאי פעם זכיתי בו,‬
‫בכיתה ט'‬

90
00:06:02,362 --> 00:06:05,702
‫זכיתי בפרס "שנינות השכבה",‬
‫ופחדתי לקחת אותו הביתה.‬

91
00:06:05,782 --> 00:06:08,832
‫באיזה בית ספר למדת,‬
‫שנתנו בו פרס על שנינות?‬

92
00:06:08,910 --> 00:06:13,040
‫חטיבת הביניים מוריסטאון, וזו הייתה‬
‫הפעם האחרונה שהשלמתי לימודים איפשהו.‬

93
00:06:13,831 --> 00:06:16,461
‫היה פרס "האדם הכי שנון"?‬
‫-כן. שנינות השכבה.‬

94
00:06:16,542 --> 00:06:18,462
‫זו לא הייתה תחרות קשה, אתה יודע.‬

95
00:06:19,587 --> 00:06:21,507
‫לא התחריתי עם אוסקר ויילד.‬

96
00:06:23,841 --> 00:06:27,681
‫אני זוכרת כשהייתי צעירה, ממש צעירה,‬
‫בת 12, 13 או משהו כזה,‬

97
00:06:27,762 --> 00:06:29,602
‫הייתי בבית הוריי, שבו גרתי.‬

98
00:06:30,723 --> 00:06:34,943
‫אני זוכרת ששכבתי על הדשא,‬
‫הסתכלתי לשמיים וחשבתי,‬

99
00:06:35,019 --> 00:06:36,399
‫"איך אני אצא מפה?"‬

100
00:06:37,271 --> 00:06:40,401
‫איני רוצה שתחשוב שילדותי הייתה דיקנסאית.‬
‫היא לא הייתה.‬

101
00:06:40,483 --> 00:06:41,733
‫אבל היא לא התאימה לי.‬

102
00:06:42,276 --> 00:06:44,396
‫זה לא שזה היה מקום רע.‬

103
00:06:44,487 --> 00:06:48,407
‫זה פשוט היה כזה,‬
‫"לא, זה לא המקום הנכון בשבילי."‬

104
00:06:49,826 --> 00:06:53,906
‫למה כל כך הרבה צעירים‬
‫עדיין מגיעים לניו יורק, לדעתך? מה יש כאן?‬

105
00:06:55,373 --> 00:06:57,713
‫ניו יורק. זה מה שיש כאן.‬

106
00:06:59,127 --> 00:07:00,417
‫מה אין כאן?‬

107
00:07:01,337 --> 00:07:04,627
‫ככה מסתכלים על זה.‬
‫לא משנה מאיפה הם, זה לא כאן.‬

108
00:07:05,591 --> 00:07:06,511
‫אז הם באים.‬

109
00:07:06,592 --> 00:07:07,892
‫אחת מהסיבות‬

110
00:07:07,969 --> 00:07:11,469
‫שאנשים בגילנו הגיעו לניו יורק,‬
‫אם היית גאה, הייתה שהיית גאה.‬

111
00:07:12,056 --> 00:07:13,716
‫כעת אפשר להיות גאה בכל מקום.‬

112
00:07:13,808 --> 00:07:15,598
‫בסדר?‬

113
00:07:15,685 --> 00:07:19,515
‫אבל אנחנו באנו לכאן‬
‫כי לא יכולת לגור במקומות ההם.‬

114
00:07:20,481 --> 00:07:23,031
‫כך שזה יצר, אתה יודע,‬

115
00:07:23,109 --> 00:07:29,699
‫מין צפיפות של הומוסקסואלים זועמים,‬
‫שזה תמיד טוב לעיר.‬

116
00:07:30,408 --> 00:07:35,958
‫אין דבר טוב יותר לעיר מאשר אוכלוסייה צפופה‬
‫של הומוסקסואלים זועמים.‬

117
00:07:36,789 --> 00:07:39,209
‫ואז, בשלב מסוים, הומוסקסואלים שמחים מאוד,‬

118
00:07:39,292 --> 00:07:41,632
‫כשמגלים שממש כיף פה!‬

119
00:07:42,753 --> 00:07:48,383
‫הרבה אנשים שאני מכירה‬
‫שהגיעו לניו יורק ממקומות שאינם ניו יורק…‬

120
00:07:49,677 --> 00:07:52,927
‫הרבה אנשים זכו להצלחה רבה.‬

121
00:07:53,514 --> 00:07:55,734
‫יותר מאנשים שנולדו בניו יורק.‬

122
00:07:55,808 --> 00:07:59,898
‫ואני חושבת שזה בגלל שאנשים שנולדו בה‬
‫הבינו כמה זה היה קשה.‬

123
00:07:59,979 --> 00:08:03,109
‫אבל אם לא ידעת כמה זה קשה, פשוט באת.‬

124
00:08:03,191 --> 00:08:06,151
‫אתה יודע, כלומר, אני כתבתי שירה בצעירותי.‬

125
00:08:06,235 --> 00:08:08,065
‫ואני נכנסתי למשרדי "גרוב פרס",‬

126
00:08:08,154 --> 00:08:13,624
‫שהייתה הוצאה לאור בוהמיינית מכובדת מאוד,‬

127
00:08:14,744 --> 00:08:16,254
‫עם ספר שירה שכתבתי.‬

128
00:08:16,829 --> 00:08:19,249
‫נכנסתי, יחפה, ברצוני לציין.‬

129
00:08:19,332 --> 00:08:20,922
‫הסתובבתי בניו יורק יחפה.‬

130
00:08:21,000 --> 00:08:25,050
‫מה שמדהים בעיניי זה שאני בחיים,‬
‫אחרי שהלכתי יחפה בניו יורק.‬

131
00:08:25,129 --> 00:08:29,879
‫אז נכנסתי ושמתי את כתב היד‬
‫על השולחן של פקידת הקבלה.‬

132
00:08:30,676 --> 00:08:32,886
‫ואמרתי, "אני משוררת."‬

133
00:08:33,513 --> 00:08:35,473
‫כלומר, "אני משוררת", באמת?‬

134
00:08:36,890 --> 00:08:40,770
‫"שלום, ג'ון דאן." "אני משוררת."‬

135
00:08:41,479 --> 00:08:44,939
‫"ואני רוצה להגיש את כתב היד הזה."‬
‫"בסדר", היא אמרה.‬

136
00:08:45,775 --> 00:08:50,605
‫והשארתי אותו שם, ואז חיכיתי כל יום‬

137
00:08:50,696 --> 00:08:52,776
‫שיגיע מכתב בו כתוב,‬

138
00:08:52,865 --> 00:08:56,285
‫"אנחנו שמחים מאוד‬
‫שגילינו אותך כמשוררת נהדרת."‬

139
00:08:56,369 --> 00:09:00,209
‫לבסוף, המכתב הגיע,‬
‫ובו נכתב, "תודה בכל מקרה."‬

140
00:09:01,290 --> 00:09:04,840
‫אבל אחרי שהספר הראשון שלי יצא,‬
‫אחד הדברים הראשונים שחשבתי היה‬

141
00:09:04,919 --> 00:09:07,049
‫"תודה לאל שלא פרסמו את הספר ההוא."‬

142
00:09:07,129 --> 00:09:10,969
‫כי, כמובן, הייתי משוררת איומה,‬
‫ואז היו מדפיסים אותו מחדש.‬

143
00:09:11,050 --> 00:09:13,890
‫אז היה לי הרבה מזל שדחו אותי.‬

144
00:09:14,470 --> 00:09:19,230
‫האגדה מספרת שנזרקת מהתיכון‬
‫ונסעת לניו יורק.‬

145
00:09:19,308 --> 00:09:22,558
‫איך שרדת? מה עשית כשהגעת לניו יורק?‬

146
00:09:22,645 --> 00:09:24,055
‫זה מעולם לא הפחיד אותי.‬

147
00:09:24,146 --> 00:09:29,316
‫לפחות אני לא חשבתי‬
‫שאני לא יכולה לעשות דברים…‬

148
00:09:29,402 --> 00:09:31,492
‫- פראן ליבוביץ‬
‫סופרת / הומוריסטאית -‬

149
00:09:31,571 --> 00:09:34,241
‫די מדהים,‬
‫בהתחשב בכך שהייתי כזו כישלון בביה"ס,‬

150
00:09:34,323 --> 00:09:36,993
‫וזה היה המקצוע היחיד שלי לפני כן.‬

151
00:09:37,076 --> 00:09:41,206
‫אי אפשר להיות כישלון אקדמי רציני יותר‬
‫מאשר להיזרק מהתיכון בכיתה י"ב.‬

152
00:09:41,289 --> 00:09:44,329
‫זה לא שהיו מאחוריי‬
‫חיים שלמים של הצלחה שתמכו בי.‬

153
00:09:45,126 --> 00:09:46,666
‫אבל פשוט לא חשבתי על זה.‬

154
00:09:46,752 --> 00:09:50,672
‫פשוט נסעתי לניו יורק כדי לכתוב, וזהו זה.‬

155
00:09:51,966 --> 00:09:54,136
‫אהבתי לכתוב כשהייתי ילדה.‬

156
00:09:54,802 --> 00:09:58,892
‫אהבתי לכתוב עד הפעם הראשונה‬
‫שקיבלתי משימה לכתוב תמורת כסף.‬

157
00:09:59,682 --> 00:10:00,982
‫ואז שנאתי לכתוב.‬

158
00:10:01,642 --> 00:10:02,642
‫הכרתי,‬

159
00:10:04,270 --> 00:10:09,820
‫אפשר לומר, בחיי,‬
‫רק סופרת ממש טובה אחת שאוהבת לכתוב.‬

160
00:10:11,027 --> 00:10:15,777
‫רק אחת שאוהבת לכתוב.‬
‫רוב האנשים שאוהבים לכתוב איומים בכתיבה.‬

161
00:10:15,865 --> 00:10:19,195
‫כמובן שהם אוהבים לכתוב.‬
‫אני אוהבת לשיר. אני זמרת איומה.‬

162
00:10:19,285 --> 00:10:22,615
‫זה לא מפתיע, אם אתה אוהב לעשות משהו,‬
‫שאתה ממש גרוע בו.‬

163
00:10:22,705 --> 00:10:23,905
‫העניין הוא כזה:‬

164
00:10:23,998 --> 00:10:27,668
‫אפשר לעשות הרבה דברים שאינם טובים,‬

165
00:10:27,752 --> 00:10:33,592
‫ואין דבר רע בלעשות דברים‬
‫בצורה כושלת, גרועה או איומה,‬

166
00:10:33,674 --> 00:10:35,094
‫אבל שמרו את זה לעצמכם.‬

167
00:10:35,176 --> 00:10:36,296
‫אל תחלקו את זה.‬

168
00:10:36,927 --> 00:10:42,347
‫אני חושבת שיש לאנשים מחויבות‬
‫להראות לעולם דברים…‬

169
00:10:43,726 --> 00:10:48,436
‫לא דברים נהדרים, הרוב לא מסוגלים לזה,‬
‫אבל טובים מרוב הדברים שאנשים מראים לעולם.‬

170
00:10:48,522 --> 00:10:51,032
‫בימינו, אנשים מראים הכול. כל דבר ודבר.‬

171
00:10:53,986 --> 00:10:56,026
‫אין בזה שום בעיה, מבחינה מוסרית,‬

172
00:10:57,323 --> 00:11:00,493
‫אבל אני תוהה, כאילו, איך האנשים האלה…‬

173
00:11:00,576 --> 00:11:02,906
‫אלה שתמיד עשו את זה, צעירים,‬

174
00:11:02,995 --> 00:11:04,825
‫שתמיד חיו בעולם הזה,‬

175
00:11:05,790 --> 00:11:08,250
‫מעניין איך הם ישפטו משהו.‬

176
00:11:09,418 --> 00:11:15,048
‫אתה יודע?‬
‫ומאחר שהבחנה היא המקצוע שלי, בעיקרון,‬

177
00:11:15,132 --> 00:11:16,722
‫ושיפוט זה המקצוע שלי,‬

178
00:11:17,218 --> 00:11:20,848
‫אני לא חושבת שיש אנשים כמוני בדור צעיר.‬

179
00:11:21,931 --> 00:11:23,771
‫אסור להם להיות כמוני.‬

180
00:11:23,849 --> 00:11:27,269
‫לא שחיי היו מצע של שושנים,‬
‫לא שאנשים אוהבים את התנהלותי,‬

181
00:11:27,353 --> 00:11:29,693
‫אבל, אתה יודע, הם…‬

182
00:11:30,815 --> 00:11:34,355
‫או שהם מאוד ביקורתיים בצורה מטורפת,‬

183
00:11:34,443 --> 00:11:37,203
‫נגיד, "אני שונא את התסרוקת שלך.‬
‫מגיע לך למות."‬

184
00:11:37,279 --> 00:11:42,119
‫אתה יודע, או שהם מגזימים מאוד בשבחים.‬

185
00:11:42,660 --> 00:11:45,870
‫"זה נהדר. את נהדרת. תמשיכי. את נהדרת."‬

186
00:11:46,497 --> 00:11:48,827
‫אני פשוט הייתי אומרת, אתה יודע,‬

187
00:11:49,417 --> 00:11:52,547
‫"התסרוקת שלך?‬
‫אף אחד לא צריך להיהרג בשביל התסרוקת שלך.‬

188
00:11:52,628 --> 00:11:55,628
‫אבל הכתיבה שלך? תפסיק. אל תמשיך.‬
‫אתה לא נהדר."‬

189
00:11:57,216 --> 00:12:01,176
‫פעם שאלתי אותך… כי לעיתים קרובות‬
‫את מביעה עד כמה את אוהבת לכתוב.‬

190
00:12:01,262 --> 00:12:03,352
‫שזה לא דבר שכותבים אומרים הרבה.‬

191
00:12:03,889 --> 00:12:04,849
‫- טוני מוריסון -‬

192
00:12:04,932 --> 00:12:09,022
‫שאלתי למה את אוהבת לכתוב. אמרת,‬
‫"כי אחרת אני תקועה עם החיים."‬

193
00:12:11,313 --> 00:12:17,823
‫טוב, אני חייבת לומר שאחרי שסיימתי‬
‫את הספר הראשון שכתבתי, "העין הכי כחולה",‬

194
00:12:17,903 --> 00:12:23,493
‫הייתה תקופה של מלנכוליה עמוקה מאוד, ואני…‬

195
00:12:23,576 --> 00:12:29,456
‫עכשיו אני יודעת.‬
‫אני יכולה לצפות לתחושה הזו בסיום רומן.‬

196
00:12:30,916 --> 00:12:33,286
‫ובסופה של ההגהה האחרונה,‬

197
00:12:33,377 --> 00:12:36,667
‫בהתעסקות הבלתי פוסקת בזה,‬

198
00:12:36,756 --> 00:12:39,836
‫בלוודא שזו המילה הזו ולא המילה הזו.‬

199
00:12:40,676 --> 00:12:41,756
‫אבל זה נכון.‬

200
00:12:41,844 --> 00:12:46,934
‫"תקועה עם החיים" זה אולי קצת חזק, פראן,‬
‫אבל זה בהחלט…‬

201
00:12:47,016 --> 00:12:48,976
‫אני רק מצטטת אותך, במדויק.‬

202
00:12:51,187 --> 00:12:56,027
‫הדבר העיקרי שנחוץ לכותבים, או לציירים,‬
‫או כל סוג אחר של אומן, הוא כישרון.‬

203
00:12:56,108 --> 00:13:00,238
‫והדבר הנפלא בכישרון הוא שזה הדבר היחיד,‬

204
00:13:00,321 --> 00:13:01,701
‫הדבר היחיד שעולה בדעתי,‬

205
00:13:01,781 --> 00:13:06,991
‫שחד משמעית מחולק באופן רנדומלי‬
‫בקרב אוכלוסיית העולם.‬

206
00:13:07,077 --> 00:13:11,117
‫זה לא קשור לכלום. אי אפשר לקנות כזה.‬

207
00:13:11,207 --> 00:13:14,287
‫אי אפשר ללמוד את זה.‬
‫אתה יודע, אי אפשר לרשת את זה.‬

208
00:13:14,835 --> 00:13:17,205
‫אי אפשר. זה לא גנטי. בסדר?‬

209
00:13:17,296 --> 00:13:21,966
‫זה מפוזר כמו חול מסביב לעולם,‬
‫וזה יכול לצוץ בכל מקום.‬

210
00:13:22,051 --> 00:13:24,801
‫עכשיו, יש הרבה מקומות שבהם אולי יש כישרון,‬

211
00:13:24,887 --> 00:13:26,637
‫אבל אין שום יכולת לבטא את זה.‬

212
00:13:26,722 --> 00:13:29,102
‫בסדר? יש הרבה מקומות כאלה, אבל…‬

213
00:13:30,559 --> 00:13:33,809
‫וזו כנראה הסיבה שבגללה אנשים תמיד,‬

214
00:13:33,896 --> 00:13:36,396
‫בעיקר במדינה הזאת,‬

215
00:13:36,482 --> 00:13:41,152
‫מחפשים אחר הסברים להצלחה של ספר או…‬

216
00:13:41,237 --> 00:13:44,737
‫כשאני אומרת "הצלחה",‬
‫אין בכוונתי להצלחה מסחרית. מלבד כישרון.‬

217
00:13:45,866 --> 00:13:47,866
‫כי זה מעצבן אנשים.‬

218
00:13:49,662 --> 00:13:51,872
‫כמה עשירה הייתה אדית וורטון כשהתחילה?‬

219
00:13:51,956 --> 00:13:54,286
‫מאוד. אדית וורטון הייתה עשירה ביותר.‬

220
00:13:54,375 --> 00:13:56,955
‫היא הייתה ממש עשירה. בסדר?‬

221
00:13:57,044 --> 00:14:00,344
‫הדבר העיקרי שהופך את אדית וורטון‬
‫לסופרת נהדרת הוא כישרון.‬

222
00:14:01,048 --> 00:14:04,048
‫אבל בשל פריווילגיות עושרה ומעמדה‬
‫יש לנו את הספר הזה…‬

223
00:14:04,134 --> 00:14:05,974
‫- עידן התמימות‬
‫מאת אדית וורטון -‬

224
00:14:06,053 --> 00:14:07,013
‫והוא מרתק.‬

225
00:14:07,096 --> 00:14:11,726
‫אבל נדיר מאוד שמישהו במעמדה יכתוב.‬

226
00:14:11,809 --> 00:14:15,099
‫אז רוב האנשים שכתבו על המעמד הזה היו בחוץ.‬

227
00:14:15,187 --> 00:14:17,767
‫זה היה… באמת. ואישה במיוחד.‬

228
00:14:17,857 --> 00:14:20,277
‫היו הרבה נשים עשירות אחרות‬

229
00:14:20,359 --> 00:14:23,699
‫בתקופתה של אדית וורטון,‬
‫והן לא כתבו את הספרים האלה.‬

230
00:14:23,779 --> 00:14:27,369
‫מכיוון שתמיד יהיו נשים עשירות,‬
‫זה טוב אם מקבלים אחת כזאת.‬

231
00:14:27,449 --> 00:14:32,579
‫יש כאן מכתב שאני אקרא,‬
‫מה"ניו יורק טיימס" ב-31 ביולי,‬

232
00:14:33,205 --> 00:14:35,035
‫במאמר שקראתי באיזה לילה,‬

233
00:14:35,124 --> 00:14:39,504
‫"מנהל במחלקת החינוך בעיר‬
‫מגנה בחינת כישורי קריאה‬

234
00:14:39,587 --> 00:14:42,547
‫בה השתמשו בקטע‬
‫מתוך 'עידן התמימות' של אדית וורטון."‬

235
00:14:44,049 --> 00:14:47,469
‫והקטע המדובר מתחיל, ציטוט,‬

236
00:14:47,553 --> 00:14:53,773
‫"באופן כללי הייתה הסכמה בניו יורק‬
‫שהרוזנת אולנסקה 'איבדה את מראה הטוב'."‬

237
00:14:55,644 --> 00:15:00,114
‫התלונה היא, ציטוט,‬
‫"כל בחורה שנבחנת", סוף ציטוט,‬

238
00:15:00,774 --> 00:15:05,114
‫תחווה את האזכור של לאבד את המראה הטוב שלך‬
‫בתור, ציטוט, "אגרוף נפשי".‬

239
00:15:06,697 --> 00:15:07,617
‫סוף ציטוט.‬

240
00:15:07,698 --> 00:15:11,788
‫שלא לדבר על הרוזנות, שאולי…‬
‫אתה יודע, זה כזה…‬

241
00:15:12,411 --> 00:15:15,081
‫תמיד דאגתי לא להעליב שום רוזנות.‬

242
00:15:17,791 --> 00:15:19,291
‫זה מטורף!‬

243
00:15:20,294 --> 00:15:22,714
‫בסדר? כלומר אבל אני נרגשת מאוד.‬

244
00:15:22,796 --> 00:15:26,966
‫זו הדרך היחידה לגרום להם‬
‫לקרוא את אדית וורטון, דרך אגב, אז…‬

245
00:15:31,555 --> 00:15:33,175
‫- סטיבי וונדר, מרווין גיי -‬

246
00:15:33,265 --> 00:15:37,015
‫אומן, אם הוא באמת אומן,‬
‫מתעניין רק בדבר אחד,‬

247
00:15:37,102 --> 00:15:40,562
‫וזה לעורר את מוחם של אנשים.‬

248
00:15:41,190 --> 00:15:44,610
‫כדי לגרום לבני ובנות האדם להבין‬

249
00:15:44,693 --> 00:15:49,373
‫שיש משהו מעבר‬
‫למה שאנחנו רואים על פני השטח…‬

250
00:15:49,448 --> 00:15:52,078
‫- "Remember Marvin Gaye"‬
‫בבימוי ר. אוליבייה -‬

251
00:15:52,159 --> 00:15:55,199
‫אז זה תמיד בא לידי ביטוי‬
‫במוזיקה של אומן אמיתי‬

252
00:15:55,287 --> 00:15:57,037
‫או ביצירות שלו, בציורים שלו.‬

253
00:16:13,722 --> 00:16:16,182
‫אנחנו מתחילים מהתחלה. תתחילו מהתחלה.‬

254
00:16:16,266 --> 00:16:17,306
‫מההתחלה.‬

255
00:16:19,061 --> 00:16:20,561
‫זה הוואמפ.‬

256
00:16:25,234 --> 00:16:28,364
‫בטח נעשה ארבעה כאלה.‬

257
00:16:29,989 --> 00:16:30,909
‫אני אוהב את זה.‬

258
00:16:43,043 --> 00:16:45,423
‫אני מבינה כיצד נוצרים דברים רבים.‬

259
00:16:45,504 --> 00:16:50,344
‫לא שאני מסוגלת לעשות זאת,‬
‫אבל אני יודעת איך מציירים ציור או איור.‬

260
00:16:50,426 --> 00:16:52,676
‫אבל אני לא יודעת איך כותבים שיר.‬

261
00:16:52,761 --> 00:16:54,761
‫חבר'ה, תנגנו את זה פעם אחת בשבילי.‬

262
00:16:57,433 --> 00:17:00,893
‫אני יודעת איך כותבים מילים,‬
‫אבל לא איך כותבים קטע מוזיקלי.‬

263
00:17:00,978 --> 00:17:03,938
‫ואני מבינה שלפעמים ראיתי סרטים‬

264
00:17:04,022 --> 00:17:08,992
‫על הופעות ענקיות‬
‫של מוזיקאים פופולריים מאוד.‬

265
00:17:09,862 --> 00:17:12,242
‫ועכשיו יש את כל המצלמות שמגיעות לשם,‬

266
00:17:12,321 --> 00:17:14,701
‫ואפשר לראות את הפנים של האנשים.‬

267
00:17:14,782 --> 00:17:19,452
‫ותמיד כשאני רואה את זה,‬
‫אני מתעניינת מאוד בקהל.‬

268
00:17:19,538 --> 00:17:20,908
‫ואני רואה את זה ואני…‬

269
00:17:20,998 --> 00:17:25,128
‫אפשר לראות עד כמה אנשים שמחים‬
‫ומוקירים תודה על המוזיקה הזאת.‬

270
00:17:25,711 --> 00:17:28,421
‫במיוחד מוזיקה פופולרית מנעוריהם.‬

271
00:17:28,505 --> 00:17:31,465
‫זה לא משנה אם המוזיקה הפופולרית בנעוריהם‬

272
00:17:31,550 --> 00:17:36,810
‫הייתה פרנק סינטרה או בילי ג'ואל‬
‫או דייוויד בואי או, אתה יודע, קיו-טיפ.‬

273
00:17:36,889 --> 00:17:39,889
‫זה, "אתה לא זוכר,‬
‫כשיצאנו לדייט הראשון שלנו?‬

274
00:17:39,975 --> 00:17:41,515
‫זו המוזיקה שהתנגנה. זוכר?"‬

275
00:17:41,602 --> 00:17:43,772
‫זה חשוב מאוד לאנשים.‬

276
00:17:44,563 --> 00:17:47,233
‫והם אוהבים את האדם שנתן להם את זה.‬

277
00:17:47,316 --> 00:17:49,356
‫וכל העניין הוא תעלומה עבורם.‬

278
00:17:49,443 --> 00:17:53,493
‫אף אחד לא נאהב כמו מוזיקאים.‬

279
00:17:53,572 --> 00:17:56,452
‫אתה יודע, שום אומן…‬
‫מוזיקאים נאהבים על ידי אנשים.‬

280
00:17:56,533 --> 00:17:58,123
‫אתה יודע, ממש נאהבים,‬

281
00:17:58,202 --> 00:18:03,752
‫כי הם נותנים להם את היכולת לבטא‬
‫את הרגשות שלהם ואת הזיכרונות שלהם.‬

282
00:18:03,832 --> 00:18:05,752
‫אין שום אומנות אחרת שעושה את זה.‬

283
00:18:05,834 --> 00:18:08,054
‫אני באמת חושבת שמוזיקאים…‬

284
00:18:08,128 --> 00:18:10,458
‫מוזיקאים וטבחים, כנראה,‬

285
00:18:10,547 --> 00:18:13,757
‫אחראים להכי הרבה הנאה בחיי אדם.‬

286
00:18:13,842 --> 00:18:19,642
‫אתה יודע. אז, מוזיקת מוטאון,‬
‫שהייתה פופולרית מאוד בנעוריי,‬

287
00:18:19,723 --> 00:18:22,643
‫תמיד כשאני שומעת אותה,‬
‫אני מייד נעשית מאושרת יותר.‬

288
00:18:23,143 --> 00:18:25,023
‫אין ספק שהיא משמחת אותי.‬

289
00:18:25,104 --> 00:18:26,904
‫עכשיו, זה נכון לגבי כמעט כלום.‬

290
00:18:27,606 --> 00:18:31,486
‫בסדר. עכשיו, האם לדעתי‬
‫מוטאון היא המוזיקה הכי טובה שנעשתה אי פעם?‬

291
00:18:31,568 --> 00:18:32,988
‫לא.‬

292
00:18:33,070 --> 00:18:36,490
‫אבל לו שאלת, "כשאת שומעת אותה,‬
‫את מרגישה מאושרת יותר?" כן.‬

293
00:18:37,491 --> 00:18:40,741
‫זה דבר חשוב מאוד בשביל בני אדם.‬

294
00:18:40,828 --> 00:18:44,618
‫כלומר, מוזיקה משמחת אנשים,‬
‫והיא לא מזיקה להם.‬

295
00:18:44,706 --> 00:18:48,996
‫רוב הדברים שמשפרים את הרגשתך הם מזיקים,‬
‫אז זה מאוד יוצא דופן.‬

296
00:18:49,086 --> 00:18:51,416
‫זה כמו סם שלא הורג אותך.‬

297
00:18:52,339 --> 00:18:58,219
‫יש הרבה יתרונות‬
‫ללהיות פיזית בקשר עם אומנים אחרים.‬

298
00:18:58,303 --> 00:18:59,183
‫לבלות ביחד.‬

299
00:18:59,263 --> 00:19:00,853
‫לבלות ביחד זה חשוב.‬

300
00:19:00,931 --> 00:19:01,931
‫היה את "מקס'ס" ו…‬

301
00:19:02,015 --> 00:19:04,725
‫ועוד מיליון מקומות.‬
‫ומיליון מקומות לפני כן.‬

302
00:19:04,810 --> 00:19:08,440
‫הייתה את ניו יורק. הייתה את פריז.‬
‫זמנים שונים, ערים שונות.‬

303
00:19:09,815 --> 00:19:11,015
‫אבל זה חשוב מאוד.‬

304
00:19:11,108 --> 00:19:14,188
‫ואני זוכרת כשמייקל בלומברג‬
‫החל לראשונה את חוק העישון,‬

305
00:19:15,362 --> 00:19:17,782
‫ועדיין הייתי מדברת איתו,‬

306
00:19:17,865 --> 00:19:24,075
‫אמרתי, "כשאומנים יושבים בברים ובמסעדות,‬

307
00:19:24,163 --> 00:19:26,833
‫ומדברים ושותים ומעשנים,‬
‫אתה יודע איך זה נקרא?"‬

308
00:19:26,915 --> 00:19:30,035
‫הוא אמר, "איך?"‬
‫אמרתי, "היסטוריית האומנות." בסדר?‬

309
00:19:30,127 --> 00:19:34,457
‫תחשוב על זה. אם פיקאסו‬
‫היה צריך לקום ולצאת החוצה כדי לעשן,‬

310
00:19:35,424 --> 00:19:36,974
‫הוא היה עלול לפספס משהו.‬

311
00:19:37,050 --> 00:19:39,090
‫היית אומרת שספורטאי נהדר…‬

312
00:19:39,178 --> 00:19:40,008
‫- ספייק לי -‬

313
00:19:40,095 --> 00:19:41,885
‫שווה ערך לאומן נהדר?‬

314
00:19:44,057 --> 00:19:46,807
‫הייתי אומרת שספורטאי נהדר‬
‫שווה ערך לרקדן נהדר.‬

315
00:19:48,145 --> 00:19:49,605
‫אבל לא לסופר נהדר.‬

316
00:19:51,356 --> 00:19:52,226
‫אני לא מסכים.‬

317
00:19:52,816 --> 00:19:54,186
‫אני יודעת. אני בהלם.‬

318
00:19:56,153 --> 00:19:57,493
‫אני מוכית תדהמה.‬

319
00:19:57,571 --> 00:19:59,201
‫הייתי אומר, בשבילי…‬

320
00:19:59,281 --> 00:20:02,411
‫היחידים שחולקים עליי בתדירות רבה כמוך‬
‫הם קרובי משפחה.‬

321
00:20:02,492 --> 00:20:09,002
‫אני לא… מייקל ג'ורדן שווה ערך לסינטרה,‬

322
00:20:09,082 --> 00:20:10,422
‫למיכלאנג'לו…‬

323
00:20:12,628 --> 00:20:15,048
‫קאונט בייסי, דיוק אלינגטון.‬

324
00:20:15,797 --> 00:20:18,217
‫הוא ברמה הזו. ואי אפשר… בעיניי!‬

325
00:20:18,300 --> 00:20:22,300
‫ייתכן שהוא ברמה הזאת בספורט שלו.‬
‫אני לא אומרת שהוא לא. אני לא יודעת.‬

326
00:20:22,387 --> 00:20:25,307
‫כולם אומרים שהוא שחקן הכדורסל הכי טוב.‬
‫אני מאמינה.‬

327
00:20:25,390 --> 00:20:27,770
‫אני לא אתווכח איתך על זה.‬

328
00:20:27,851 --> 00:20:30,651
‫אבל זה לא… הוא פשוט נהדר ב…‬
‫אבל מה שהאיש… כלומר…‬

329
00:20:31,396 --> 00:20:37,736
‫לא משנה באיזה תחום אתה, כשמגיעים לרמה הזו,‬
‫אתה בפנתאון.‬

330
00:20:37,819 --> 00:20:40,819
‫כמובן, אני מסכימה, הם ברמה הגבוהה ביותר.‬

331
00:20:40,906 --> 00:20:45,826
‫עם זאת, 40 שנה אחרי שהוא ימות,‬
‫אף אחד לא יאזין לתקליט של מייקל ג'ורדן‬

332
00:20:45,911 --> 00:20:47,701
‫כמו לתקליט של דיוק אלינגטון.‬

333
00:20:47,788 --> 00:20:50,618
‫תמיד תוכל לקבל את דיוק אלינגטון, כי יש…‬

334
00:20:50,707 --> 00:20:52,957
‫לא רק תקליט במובן של תקליט ויניל.‬

335
00:20:53,043 --> 00:20:54,543
‫יש תיעוד של העבודה שלו.‬

336
00:20:54,628 --> 00:20:58,718
‫העבודה זהה.‬
‫מייקל ג'ורדן לא ממשיך לשחק כדורסל.‬

337
00:20:58,799 --> 00:21:00,379
‫הוא לא משאיר תיעוד נצחי.‬

338
00:21:00,467 --> 00:21:03,007
‫אתה צופה במשחקי כדורסל ישנים של ג'ורדן?‬

339
00:21:03,095 --> 00:21:04,005
‫אפשר.‬

340
00:21:04,096 --> 00:21:05,056
‫אני יודעת שאפשר.‬

341
00:21:05,138 --> 00:21:08,348
‫בסדר. אני יודעת שאתה רשאי.‬
‫אבל האם אתה עושה זאת?‬

342
00:21:08,976 --> 00:21:11,186
‫אין סוף המשחק חלק מההתרגשות?‬

343
00:21:11,853 --> 00:21:13,063
‫כן, אך…‬
‫-זה כבר ידוע.‬

344
00:21:13,146 --> 00:21:13,976
‫אבל אחרי…‬

345
00:21:14,481 --> 00:21:17,611
‫האם פיקאסו עדיין מצייר? הוא עדיין מצייר?‬

346
00:21:17,693 --> 00:21:20,703
‫לא, אבל התמונות שיש לנו‬
‫הן אותן תמונות שהוא צייר.‬

347
00:21:21,863 --> 00:21:24,073
‫מה זאת אומרת?‬
‫-אין שום אלמנט של מתח.‬

348
00:21:24,157 --> 00:21:28,247
‫אתה לא אומר, "איך זה ייגמר?"‬
‫זו לא הסיבה שמסתכלים על יצירה של פיקאסו.‬

349
00:21:28,328 --> 00:21:31,458
‫נכון שחלק מהסיבה לצפות בכדורסל‬
‫היא כדי לראות מי מנצח?‬

350
00:21:31,540 --> 00:21:35,210
‫אם אתה כבר יודע מי מנצח,‬
‫מייקל ג'ורדן כבר ניצח, תצפה בזה שוב?‬

351
00:21:35,294 --> 00:21:38,764
‫כן. אתה יותר תוהה,‬
‫"איך לעזאזל הוא עשה את זה?"‬

352
00:21:38,839 --> 00:21:41,379
‫בסדר. אני מניחה שזאת דרך אחת להסתכל על זה.‬

353
00:22:09,661 --> 00:22:11,501
‫אנחנו עוברים ל"נשות אלג'יר".‬

354
00:22:11,580 --> 00:22:13,830
‫"נשות אלג'יר" של פיקאסו. ציור נפלא.‬

355
00:22:13,915 --> 00:22:16,955
‫באיזה מחיר נפתח? 100 מיליון דולר לפתיחה.‬
‫100 מיליון.‬

356
00:22:17,044 --> 00:22:18,424
‫מאה וחמישה מיליון.‬

357
00:22:18,503 --> 00:22:24,513
‫פיקאסו הדגול, "עירום, עלים ירוקים ופסל"‬
‫מ-1932. 58 מיליון דולר לשם התחלה.‬

358
00:22:24,593 --> 00:22:29,013
‫למה לא? 129 מיליון.‬
‫מי נותן לי 130? אולי מספר 47.‬

359
00:22:29,097 --> 00:22:31,977
‫במחיר של 92 מיליון… 93 מיליון.‬

360
00:22:32,059 --> 00:22:35,559
‫רגע. 147, רואים. 147.‬

361
00:22:35,645 --> 00:22:38,395
‫תשעים ושלושה מיליון. כאן מולך.‬

362
00:22:38,482 --> 00:22:41,032
‫אל תחכה. 147, אני אמכור נגדך.‬

363
00:22:41,109 --> 00:22:46,619
‫תשעים וחמישה מיליון דולר.‬
‫הזדמנות אחרונה ב-95. 95 מיליון.‬

364
00:22:48,533 --> 00:22:52,543
‫הצעות נועזות. תודה רבה.‬
‫ב-160 מיליון דולר, גבירותיי ורבותיי.‬

365
00:22:52,621 --> 00:22:57,461
‫ראו הוזהרתם. "נשות אלג'יר" של פיקאסו‬
‫עומד למכירה כאן ב"כריסטיס".‬

366
00:22:57,542 --> 00:22:59,422
‫מאה ושישים מיליון דולר.‬

367
00:23:00,253 --> 00:23:01,253
‫שלך. נמכר.‬

368
00:23:02,923 --> 00:23:06,893
‫במונחים של התרבות העכשווית שלנו,‬
‫מכל סוגי האומנות,‬

369
00:23:06,968 --> 00:23:11,008
‫איזו לדעתך היא, לא יודע, הכי רעבה כרגע?‬

370
00:23:11,932 --> 00:23:13,562
‫כלומר, איזו הכי גרועה?‬
‫-כן.‬

371
00:23:13,642 --> 00:23:14,482
‫כן.‬

372
00:23:17,396 --> 00:23:18,556
‫כן.‬
‫-כן.‬

373
00:23:18,647 --> 00:23:21,147
‫יש הרבה תחרות.‬
‫-כן, לא, זה קשה.‬

374
00:23:23,360 --> 00:23:26,110
‫באיזו יש הכי הרבה הזדמנות להתחכמות?‬

375
00:23:26,196 --> 00:23:31,406
‫הייתי אומרת שהאומנות החזותית,‬
‫או מה שנקרא "אומנות חזותית".‬

376
00:23:32,828 --> 00:23:37,078
‫ובוודאי, אחד הדברים היחידים…‬
‫אני לא לבדי במחשבה הזאת, אתה יודע.‬

377
00:23:37,165 --> 00:23:40,035
‫אני חושבת שיש פה הסכמה נרחבת.‬

378
00:23:40,127 --> 00:23:41,417
‫זו המולה רצינית.‬

379
00:23:42,045 --> 00:23:43,205
‫כן.‬

380
00:23:44,214 --> 00:23:45,724
‫את מסכימה? אני מסכים,‬
‫-כן.‬

381
00:23:45,799 --> 00:23:50,299
‫אבל אני כל הזמן חושב על המחיר והייחודיות…‬
‫כן, ההמולה.‬

382
00:23:50,387 --> 00:23:52,847
‫על זה אנחנו שומעים. המחירים.‬
‫-המחירים.‬

383
00:23:52,931 --> 00:23:59,021
‫כלומר, אם תלך למכירה פומבית,‬
‫יוצא הפיקאסו, דממת מוות.‬

384
00:24:00,230 --> 00:24:03,070
‫ברגע שמכים בפטיש על המחיר, מחיאות כפיים.‬

385
00:24:03,817 --> 00:24:07,357
‫בסדר? אז אנחנו חיים בעולם שבו הריעו למחיר,‬
‫אבל לא לפיקאסו.‬

386
00:24:07,446 --> 00:24:08,486
‫בזאת תמו טיעוניי.‬

387
00:24:12,993 --> 00:24:14,623
‫בסדר? אז, כלומר… ‬

388
00:24:14,703 --> 00:24:18,083
‫הם הריעו למחיר.‬
‫הם אמורים להריע כשהיצירה של פיקאסו יוצאת.‬

389
00:24:18,165 --> 00:24:20,245
‫אני יודע.‬
‫-הוא לא צייר טוב?‬

390
00:24:22,878 --> 00:24:24,838
‫לא, "אתה לא טוב בקנייה?"‬

391
00:24:40,604 --> 00:24:41,694
‫זאפ!‬

392
00:24:54,367 --> 00:24:56,327
‫- צ'ארלס מינגוס -‬

393
00:24:56,411 --> 00:24:59,211
‫כשהייתי צעירה יותר‬
‫נהגתי ללכת הרבה למועדוני ג'אז‬

394
00:24:59,289 --> 00:25:01,629
‫כשהיו הרבה נגני ג'אז טובים בחיים.‬
‫-כן.‬

395
00:25:02,125 --> 00:25:06,625
‫בטח ראיתי כל מוזיקאי ג'אז דגול‬
‫שחי בתקופתי.‬

396
00:25:06,713 --> 00:25:08,923
‫מספר פעמים.‬
‫-מי היה האהוב עלייך?‬

397
00:25:09,007 --> 00:25:11,337
‫מינגוס, הייתי אומרת.‬
‫-צ'ארלי מינגוס?‬

398
00:25:11,426 --> 00:25:12,796
‫הכרתי אותו טוב למדי.‬

399
00:25:12,886 --> 00:25:13,966
‫בשביל מה הרובה?‬

400
00:25:15,347 --> 00:25:18,727
‫מישהו שדד אותי. הם פרצו ולקחו הכול‬
‫ביום שעברתי לגור כאן.‬

401
00:25:24,189 --> 00:25:25,019
‫מי שדד אותך?‬

402
00:25:27,442 --> 00:25:29,532
‫חברים או אויבים, אין לי מושג.‬

403
00:25:30,111 --> 00:25:33,161
‫זה בטח היה חבר,‬
‫כי הם הלכו ישר לקופסת התכשיטים שלי.‬

404
00:25:34,699 --> 00:25:38,539
‫זה היה חייב להיות מישהו שהכיר אותי.‬
‫מישהו… לא חבר, אבל מישהו קרוב.‬

405
00:25:39,579 --> 00:25:42,499
‫- "MINGUS: CHARLIE MINGUS 1968"‬
‫בבימוי ת. רייכמן -‬

406
00:25:42,582 --> 00:25:46,502
‫הוא ירה לעצמו פעם ברגל כי אשתו,‬
‫שבזמנו הייתה החברה שלו, נפרדה ממנו.‬

407
00:25:46,586 --> 00:25:48,086
‫אז הוא ירה לעצמו ברגל‬

408
00:25:48,171 --> 00:25:50,881
‫ואז הלך, מדמם, ועלה במדרגות לדירה שלה‬

409
00:25:50,966 --> 00:25:52,506
‫כדי להראות מה היא עשתה לו.‬

410
00:25:53,009 --> 00:25:54,759
‫הוא ירה לעצמו ברגל בכוונה.‬

411
00:25:56,471 --> 00:26:01,101
‫הייתי חברה של צ'ארלס,‬
‫כי אשתו הייתה בעלת המגזין…‬

412
00:26:01,184 --> 00:26:03,484
‫עיתון. קראו להם עיתונים מחתרתיים.‬

413
00:26:03,562 --> 00:26:06,862
‫היא הייתה הבעלים של המגזין הראשון,‬
‫אפשר לומר,‬

414
00:26:06,940 --> 00:26:10,360
‫זה היה עיתון מקופל לרבעים,‬
‫שעבדתי בו כשהייתי בת איזה 19.‬

415
00:26:10,443 --> 00:26:12,573
‫היא הייתה הבעלים. וכך הכרתי אותו.‬

416
00:26:12,654 --> 00:26:13,914
‫שתיים, שלוש, ארבע.‬

417
00:26:24,583 --> 00:26:27,843
‫כלומר, הוא היה מאוד הפכפך.‬
‫כאילו, ממש הפכפך.‬

418
00:26:27,919 --> 00:26:31,209
‫הוא כעס עליי פעם, ובאמצע סט ב"ונגארד",‬

419
00:26:31,298 --> 00:26:34,508
‫כשהוא ראה אותי, הוא קפץ מהבמה,‬
‫רץ במעלה המדרגות…‬

420
00:26:34,593 --> 00:26:38,143
‫והוא היה שמן. הוא לא היה מין בחור אתלטי.‬

421
00:26:38,221 --> 00:26:42,481
‫ואתה יודע, חשבתי שהוא זקן.‬
‫הוא בטח היה בסוף שנות הארבעים לחייו.‬

422
00:26:42,559 --> 00:26:46,189
‫אבל אני הייתי ילדה. הייתי בת איזה 19.‬
‫אבל לא רצתי היטב.‬

423
00:26:46,271 --> 00:26:50,821
‫והוא רדף אחריי, צועק עליי,‬
‫במורד כל השדרה השביעית,‬

424
00:26:50,900 --> 00:26:52,530
‫עד שכמעט הגענו לרחוב קאנאל,‬

425
00:26:52,611 --> 00:26:56,411
‫ולבסוף לא יכולתי לרוץ יותר, ונפלתי לרחוב.‬

426
00:26:56,990 --> 00:26:59,740
‫ואז הוא… דרך אגב, הוא אמור היה לנגן.‬

427
00:26:59,826 --> 00:27:04,456
‫שאר הלהקה נמצאים על הבמה ב"ונגארד",‬
‫שעכשיו נמצא איזה 20 רחובות במעלה העיר.‬

428
00:27:04,539 --> 00:27:07,169
‫ונפלתי ככה, והוא נפל,‬

429
00:27:07,250 --> 00:27:10,500
‫ואז הוא התיישב והסתכל עליי.‬
‫והוא אמר, "רוצה ללכת לאכול?"‬

430
00:27:12,505 --> 00:27:13,715
‫אז הזכרתי לו,‬

431
00:27:13,798 --> 00:27:18,088
‫"טוב, אתה באמצע הופעה,‬
‫ואנשים באו לראות אותך."‬

432
00:27:18,178 --> 00:27:23,268
‫הוא היה אכלן מפורסם כל כך,‬
‫שכשהלכת בצ'יינה-טאון עם צ'ארלס‬

433
00:27:23,350 --> 00:27:26,560
‫שפים יצאו מהמרתפים והריעו לו.‬

434
00:27:27,103 --> 00:27:29,403
‫זה גרם לאימא שלי לחבב אותו.‬

435
00:27:29,481 --> 00:27:32,231
‫הוא בא לבית הוריי לחג ההודיה. כן.‬

436
00:27:32,317 --> 00:27:34,687
‫אימא שלי אהבה אותו,‬
‫הוא היה כזה אכלן טוב.‬

437
00:27:36,154 --> 00:27:38,534
‫היא אמרה, "צ'ארלס הזה כזה אכלן טוב."‬

438
00:27:38,615 --> 00:27:40,525
‫לא רק שהוא אכל כל כך הרבה מנות,‬

439
00:27:40,617 --> 00:27:42,827
‫אחר כך הוא נכנס למטבח וסיים את ההודו.‬

440
00:27:44,871 --> 00:27:48,421
‫רוב האנשים רואים בו גאון מוזיקלי.‬
‫אימא שלי ראתה בו אכלן דגול.‬

441
00:27:49,793 --> 00:27:52,303
‫אכלתי פעם ארוחת בוקר עם דיוק אלינגטון.‬
‫-כן?‬

442
00:27:52,379 --> 00:27:54,839
‫עם צ'ארלס ועם…‬
‫-איפה זה היה?‬

443
00:27:54,923 --> 00:27:57,473
‫"רובן'ס", שהייתה פעם‬
‫מסעדה שפתוחה כל הלילה,‬

444
00:27:57,550 --> 00:28:00,220
‫שהייתה בפינת רחוב 58 עם השדרה החמישית.‬

445
00:28:00,303 --> 00:28:05,733
‫ודיוק אלינגטון הוא האדם היחיד‬
‫שראיתי את צ'ארלס מינגוס מכבד.‬

446
00:28:06,643 --> 00:28:11,023
‫צ'ארלס, כשהוא היה צעיר,‬
‫ניגן בלהקה של דיוק אלינגטון ופוטר.‬

447
00:28:12,107 --> 00:28:16,567
‫וצ'ארלס היה אדם מאוד יהיר.‬

448
00:28:17,487 --> 00:28:19,487
‫הוא לא רצה שאנשים ידברו איתו.‬

449
00:28:19,572 --> 00:28:22,032
‫היה לו הרבה בוז כלפיי רוב האנשים.‬

450
00:28:22,117 --> 00:28:25,867
‫והאדם היחיד שראיתי אותו מכבד‬
‫היה דיוק אלינגטון.‬

451
00:28:25,954 --> 00:28:29,464
‫היה לו כל כך הרבה כבוד לדיוק אלינגטון‬
‫שהוא בקושי הסתכל עליו.‬

452
00:28:29,958 --> 00:28:32,958
‫ודיוק אלינגטון צעק עליו, "צ'ארלס!"‬

453
00:28:33,044 --> 00:28:37,094
‫"סליחה, דיוק."‬
‫הוא היה כמו אדם אחר לגמרי.‬

454
00:28:37,173 --> 00:28:39,933
‫כאילו, "מה קרה לצ'ארלס?" אתה יודע?‬

455
00:28:40,009 --> 00:28:42,349
‫מסתבר שלכולם יש מישהו כזה בחייהם,‬

456
00:28:42,429 --> 00:28:47,479
‫לא משנה כמה הם יהירים או כמה הם דגולים.‬

457
00:28:47,559 --> 00:28:48,729
‫- דיוק אלינגטון -‬

458
00:28:48,810 --> 00:28:51,810
‫כלומר, צ'ארלס, לדעתי, היה אומן נהדר,‬

459
00:28:51,896 --> 00:28:54,726
‫אבל לדעתו של צ'ארלס,‬
‫דיוק אלינגטון היה חשוב יותר.‬

460
00:29:09,873 --> 00:29:13,923
‫אם אתה מעריץ את העבודה של מישהו,‬
‫אתה סופג כמות מסוימת ממנה.‬

461
00:29:14,794 --> 00:29:18,424
‫זה מגיע לנקודה‬
‫שבה המלחין המודרני העכשווי…‬

462
00:29:18,506 --> 00:29:20,586
‫- דיוק אלינגטון, ליאונרד ברנשטיין -‬

463
00:29:20,675 --> 00:29:24,675
‫והבחור שאמור להיות מלחין ג'אז מודרני,‬

464
00:29:25,722 --> 00:29:28,062
‫כולם יוצאים מאותם הקונסרבטוריונים,‬

465
00:29:28,141 --> 00:29:28,981
‫בדיוק.‬

466
00:29:29,058 --> 00:29:32,308
‫וקשה מאוד למצוא את הנקודה להפרדה.‬

467
00:29:32,395 --> 00:29:35,145
‫ובכן, בהחלט היית מהחלוצים בתחום הזה.‬

468
00:29:35,231 --> 00:29:37,111
‫אבל לא הגעתי מקונסרבטוריון.‬

469
00:29:37,192 --> 00:29:41,992
‫לא, אבל היית אחד הראשונים‬
‫שכתבו ג'אז סימפוני.‬

470
00:29:42,071 --> 00:29:45,031
‫היה לי קונסרבטוריון ב"קפיטול ת'יאטר".‬

471
00:29:45,116 --> 00:29:46,616
‫נכון. בדיוק.‬

472
00:29:46,701 --> 00:29:48,661
‫להקשיב לסימפוניה לפני הסרט.‬

473
00:29:48,745 --> 00:29:50,955
‫אולי זה ההבדל בינינו.‬

474
00:29:51,039 --> 00:29:54,829
‫שאתה כתבת ג'אז סימפוני,‬
‫ואני כתבתי סימפוניות ג'אז.‬

475
00:29:56,336 --> 00:29:58,046
‫אני אוהב אותך, אחי.‬
‫-משהו כזה.‬

476
00:30:10,475 --> 00:30:11,975
‫ראית את חפתי קלדר שלי?‬

477
00:30:12,519 --> 00:30:16,689
‫סנדי רואר השאיל לי את אלו,‬
‫הוא נכדו של אלכסנדר קלדר,‬

478
00:30:16,773 --> 00:30:18,823
‫שהכין אותם במו ידיו.‬

479
00:30:18,900 --> 00:30:23,780
‫הוא לא עיצב קולקציית חפתים‬
‫כמו שאומנים עושים עכשיו. הוא הכין אותם.‬

480
00:30:23,863 --> 00:30:27,163
‫הוא בטח הכין אותם לעצמו, קלדר, אתה יודע.‬

481
00:30:27,242 --> 00:30:31,042
‫הוא לא הכין אותם בשביל פראן.‬
‫הוא הכין הרבה תכשיטים.‬

482
00:30:31,120 --> 00:30:34,120
‫הייתה תצוגה במוזיאון המטרופוליטן,‬
‫רק של תכשיטים שלו.‬

483
00:30:34,207 --> 00:30:35,537
‫זה היה נפלא.‬

484
00:30:35,625 --> 00:30:38,585
‫יש ביוגרפיה נפלאה מאוד של קלדר.‬

485
00:30:38,670 --> 00:30:41,590
‫אחותו, כשהוא היה בן איזה שבע, ‬

486
00:30:41,673 --> 00:30:45,093
‫נתנה לו צבת לחג המולד, והוא כותב על זה.‬

487
00:30:45,176 --> 00:30:48,806
‫"זהו חג המולד הנפלא בחיי. קיבלתי צבת!"‬

488
00:30:48,888 --> 00:30:51,178
‫והוא השתמש בהם להכנת אלה.‬

489
00:30:51,266 --> 00:30:54,516
‫ואני חושבת שאלה נוצרו עם אותה צבת.‬

490
00:30:54,602 --> 00:30:57,062
‫לדעתי הם פשוט מופלאים.‬

491
00:30:59,232 --> 00:31:00,612
‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬