1
00:00:06,006 --> 00:00:07,966
‫- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:12,512 --> 00:00:16,772
‫אם כשהייתי צעירה‬
‫הייתי יודעת את מה שאני יודעת עכשיו,‬

3
00:00:18,268 --> 00:00:19,978
‫לא הייתי עושה את הטעויות האלה.‬

4
00:00:20,061 --> 00:00:23,191
‫אבל יש לי חדשות רעות לכולם.‬
‫אנחנו לא מפסיקים לטעות.‬

5
00:00:23,273 --> 00:00:26,073
‫זה לא שטועים רק עד גיל מסוים.‬

6
00:00:26,151 --> 00:00:30,031
‫אנחנו ממשיכים לטעות, ויש לנו פחות תירוצים,‬

7
00:00:30,113 --> 00:00:33,373
‫כי כשאת מבוגרת, נדיר מאוד שיש לך הזדמנות‬

8
00:00:33,450 --> 00:00:34,580
‫לטעות טעות חדשה.‬

9
00:00:34,659 --> 00:00:37,539
‫במקום זה תגידי,‬
‫"לא ייאמן ששוב עשיתי את אותה טעות.‬

10
00:00:38,038 --> 00:00:40,868
‫כי אני יודעת… בפעם הראשונה לא ידעתי."‬

11
00:00:40,957 --> 00:00:42,877
‫אז את מוותרת לעצמך.‬

12
00:00:42,959 --> 00:00:46,919
‫אבל אז את חושבת, "בואי נודה באמת,‬
‫אותה טעות כבר 16 פעמים."‬

13
00:00:47,005 --> 00:00:51,715
‫וזה, הטעות החוזרת,‬
‫הטעות שחוזרת על עצמה שוב ושוב,‬

14
00:00:51,801 --> 00:00:55,431
‫זה מוכיח שאת גרועה בדבר הזה,‬
‫מה שזה לא יהיה.‬

15
00:01:02,228 --> 00:01:03,058
‫כן?‬

16
00:01:03,146 --> 00:01:06,436
‫האם האסון הסביבתי‬
‫שעלול להתרחש גורם לך לחרדה?‬

17
00:01:07,025 --> 00:01:09,735
‫לא. אני לא כל כך צעירה, אם יקרה אסון…‬

18
00:01:10,320 --> 00:01:11,650
‫אתה מבין? כאילו…‬

19
00:01:12,530 --> 00:01:15,410
‫אני יכולה להרשות לעצמי‬
‫לחיות עוד ארבע שנים, אולי.‬

20
00:01:18,244 --> 00:01:21,834
‫אם הייתי יודעת שהעולם ייחרב, אז עוד שנה.‬

21
00:01:51,986 --> 00:01:53,986
‫היו לנו כל כך הרבה אנשים שדיברו בציבור?‬

22
00:01:54,489 --> 00:01:55,659
‫לא.‬
‫-לא.‬

23
00:01:58,827 --> 00:02:00,117
‫טוב, עכשיו זאת מסיבה.‬

24
00:02:00,203 --> 00:02:02,873
‫לא ייאמן שעברו מאז תשע או עשר שנים.‬

25
00:02:02,956 --> 00:02:04,456
‫פתאום הסתובבתי, ועברו עשר שנים.‬

26
00:02:04,541 --> 00:02:06,501
‫זה לא היה פתאום שהסתובבת.‬

27
00:02:06,584 --> 00:02:09,044
‫לא, אבל תמיד הייתה לי תחושה שזה כבר בא.‬

28
00:02:09,128 --> 00:02:10,628
‫התחלנו? אנחנו מקליטים?‬

29
00:02:10,713 --> 00:02:13,473
‫כן.‬
‫-כן, הכול. אנחנו פשוט ממשיכים לצלם.‬

30
00:02:13,550 --> 00:02:17,180
‫לא ידעתי. מתי התחלנו?‬
‫-כשהדבר ההוא נשבר.‬

31
00:02:17,262 --> 00:02:21,312
‫כשהם דיברו שם, כשבאנו. הכול, צילמנו הכול.‬

32
00:02:22,475 --> 00:02:24,185
‫אתה אמור להגיד למי שאתה מצלם.‬

33
00:02:28,982 --> 00:02:31,992
‫את אוהבת עונג שיש בו אשמה?‬
‫-לא.‬

34
00:02:32,068 --> 00:02:34,278
‫אני לא חושבת שיש עונג שיש בו אשמה.‬

35
00:02:34,362 --> 00:02:37,782
‫לדעתי, לא ייאמן שיש ביטוי כזה.‬

36
00:02:37,866 --> 00:02:40,536
‫במילים אחרות…‬
‫אלא אם כן אתה מתענג על רצח.‬

37
00:02:40,618 --> 00:02:45,868
‫אבל אין סיכוי שהייתי מרגישה…‬
‫התענוגות שלי שפירים לגמרי.‬

38
00:02:45,957 --> 00:02:51,797
‫זאת אומרת, אף אחד לא מת,‬
‫אף אחד לא עובר תקיפה מינית, אתה מבין?‬

39
00:02:51,880 --> 00:02:55,380
‫ואני חושבת לעצמי,‬
‫"לא, אין שום אשמה בעונג".‬

40
00:02:56,134 --> 00:03:00,144
‫אנחנו חיים בעולם שאנשים‬
‫לא חשים בו אשמה כשהם הורגים מישהו,‬

41
00:03:00,221 --> 00:03:05,141
‫אנשים לא חשים אשמה‬
‫כשהם כולאים תינוקות בכלובים בגבולות,‬

42
00:03:05,226 --> 00:03:09,356
‫אף אחד לא מרגיש אשמה בגלל זה,‬
‫אבל אני אמורה להרגיש אשמה? למה?‬

43
00:03:09,439 --> 00:03:13,229
‫כי אכלתי שתי מנות ספגטי? כי קראתי ספר מתח?‬

44
00:03:13,318 --> 00:03:17,698
‫התענוגות שיש בהם אשמה‬
‫הם תמיד תענוגות מצורה‬

45
00:03:17,780 --> 00:03:20,740
‫שאינה אמנות גבוהה, אתה מבין?‬

46
00:03:20,825 --> 00:03:25,865
‫אם את אומרת, "אני ממש רוצה‬
‫לקרוא ספר כמו 'רוקדות עם זאבים'."‬

47
00:03:25,955 --> 00:03:29,455
‫זה אמור להיות עונג שיש בו אשמה.‬
‫אם אני מתענגת, אני לא מרגישה אשמה.‬

48
00:03:29,542 --> 00:03:34,922
‫עונג, בעיניי, במיוחד ככל שאני מתבגרת,‬

49
00:03:35,006 --> 00:03:37,966
‫אני חושבת,‬
‫"כל סוג של כיף שיכול להיות, לכי על זה.‬

50
00:03:38,927 --> 00:03:40,137
‫לכי על זה, תיהני".‬

51
00:03:40,220 --> 00:03:43,600
‫זאת אומרת, ככה אני חושבת.‬

52
00:03:43,681 --> 00:03:47,351
‫תמיד אהבתי כיף.‬
‫לדעתי, לאנשים צריך להיות כיף,‬

53
00:03:47,435 --> 00:03:50,855
‫כל עוד הכיף הזה לא פוגע באנשים אחרים.‬

54
00:03:51,522 --> 00:03:55,692
‫אני כשאני שואלת מישהו, "למה עשית את זה?",‬

55
00:03:55,777 --> 00:03:58,777
‫הוא אומר, "כי חשבתי שיהיה כיף",‬
‫זאת תשובה טובה מבחינתי.‬

56
00:03:59,280 --> 00:04:03,950
‫תשובה גרועה היא,‬
‫למשל, "את לא מבינה כמה זה חשוב…"‬

57
00:04:04,035 --> 00:04:07,575
‫זאת תשובה רעה. "זה כיף" היא תשובה טובה.‬

58
00:04:14,170 --> 00:04:17,710
‫אני אוהבת מסיבות.‬
‫לא שמעת אותי אומרת את זה.‬

59
00:04:17,798 --> 00:04:21,088
‫כולם שונאים מסיבות. במיוחד כשהם במסיבה.‬

60
00:04:22,637 --> 00:04:27,017
‫אני לא אוהבת נשפים,‬
‫אבל נאלצתי לבוא בשביל הבנות.‬

61
00:04:27,100 --> 00:04:30,350
‫לא פעם אנשים אמרו עליי, כשישבתי לידם,‬

62
00:04:30,436 --> 00:04:33,186
‫"פראן אוהבת מסיבות",‬
‫כאילו שזה מוזר להחריד.‬

63
00:04:33,273 --> 00:04:35,153
‫"מכיר את פראן? היא אוהבת מסיבות."‬

64
00:04:35,233 --> 00:04:38,033
‫אני ממש אוהבת מסיבות,‬
‫כי אמור להיות כיף בהן.‬

65
00:04:38,111 --> 00:04:40,861
‫כמו קולנוע, כשהייתי קטנה. קולנוע זה טוב.‬

66
00:04:40,947 --> 00:04:42,697
‫ממתקים זה טוב. מסיבות זה טוב.‬

67
00:04:43,199 --> 00:04:45,739
‫אין שום דבר רע במסיבות.‬

68
00:04:53,334 --> 00:04:58,094
‫- הברדלס‬
‫במאי: לוקינו ויסקונטי -‬

69
00:05:01,134 --> 00:05:06,814
‫בפעם האחרונה שראיתי את "הברדלס",‬
‫זאת הייתה גרסה פחות משוחזרת. בזיגפלד.‬

70
00:05:06,889 --> 00:05:12,099
‫כשהלכתי לראות את הסרט בזיגפלד‬
‫הייתי, אם לא היחידה,‬

71
00:05:12,186 --> 00:05:15,186
‫אז אחת מכמה בודדים שהיו שם ולא היו במאים.‬

72
00:05:15,690 --> 00:05:19,030
‫הסתכלתי מסביב, וזה היה כמו בפעם האחרונה‬
‫שבה ראיתי את ריצ'רד פריור.‬

73
00:05:19,110 --> 00:05:22,820
‫כשראיתי אותו בטאון הול,‬
‫כולם בקהל היו קומיקאים.‬

74
00:05:22,905 --> 00:05:25,905
‫הלכתי לראות את "הברדלס",‬
‫וכולם בקהל היו במאים.‬

75
00:05:26,409 --> 00:05:27,579
‫אז את אוהבת קולנוע?‬

76
00:05:28,077 --> 00:05:29,407
‫סרטים? אני מתה על סרטים.‬

77
00:05:29,495 --> 00:05:33,115
‫את הולכת לקולנוע‬
‫או רואה סרטים בבית, בדי-וי-די?‬

78
00:05:33,207 --> 00:05:36,667
‫לאחרונה אמרתי שאני לא הולכת הרבה לקולנוע,‬

79
00:05:36,753 --> 00:05:38,963
‫כי אני לא יכולה לסבול את הזולת.‬

80
00:05:40,923 --> 00:05:43,223
‫כי אנשים מדברים למסך וכל זה?‬
‫-כן, מדברים.‬

81
00:05:43,301 --> 00:05:48,851
‫הם בטלפון, הם מדברים,‬
‫הם אוכלים ארוחות של שלוש מנות.‬

82
00:05:48,931 --> 00:05:51,481
‫יש לי מכשיר די-וי-די שמישהו נתן לי.‬

83
00:05:51,559 --> 00:05:53,939
‫הוא לא מחובר לטלוויזיה?‬
‫-לא, הוא…‬

84
00:05:54,020 --> 00:05:56,230
‫למעשה, מר סקורסזה נתן לי אותו.‬
‫-וואו.‬

85
00:05:56,314 --> 00:05:59,784
‫זה מכשיר קטן שאפשר לצפות בו על הספה,‬

86
00:05:59,859 --> 00:06:01,569
‫אבל הוא די מסובך.‬

87
00:06:05,406 --> 00:06:06,616
‫איך הכרתם?‬

88
00:06:07,116 --> 00:06:08,236
‫איך הכרנו?‬

89
00:06:08,326 --> 00:06:10,156
‫את רוצה לספר לה?‬
‫-אנחנו יודעים?‬

90
00:06:10,244 --> 00:06:11,084
‫לא.‬
‫-לא.‬

91
00:06:13,164 --> 00:06:18,174
‫לא פעם שאלו אותי איך הכרתי את מרטי,‬
‫ואני לא יודעת.‬

92
00:06:18,795 --> 00:06:21,005
‫אני מניחה שהכרתי אותו במסיבה.‬

93
00:06:21,089 --> 00:06:24,179
‫למה אני חושבת ככה?‬
‫כי אני הולכת להרבה מסיבות.‬

94
00:06:24,258 --> 00:06:26,218
‫מסיבת יום ההולדת החמישים של ג'ון ווטרס?‬

95
00:06:26,302 --> 00:06:27,432
‫אז כבר הכרתי אותך.‬

96
00:06:27,512 --> 00:06:28,852
‫הכרת אותי קודם.‬
‫-כן.‬

97
00:06:28,930 --> 00:06:33,060
‫אני זוכרת שהכרתי את מרטי‬
‫הרבה זמן לפני שהכרנו טוב,‬

98
00:06:33,142 --> 00:06:36,232
‫כי אני הולכת להרבה יותר מסיבות ממרטי.‬

99
00:06:36,312 --> 00:06:40,072
‫לכן מרטי ביים הרבה סרטים,‬
‫ואני לא כתבתי הרבה ספרים.‬

100
00:06:42,944 --> 00:06:47,954
‫אבל באמת שמתי לב‬
‫שבכל פעם שראיתי את מרטי במסיבה,‬

101
00:06:48,032 --> 00:06:50,582
‫בילינו את כל הזמן בשיחה.‬

102
00:06:51,828 --> 00:06:55,208
‫הייתי ערה כל הלילה, מרטי,‬
‫כי שתיתי קפה כל הלילה.‬

103
00:06:55,289 --> 00:06:57,829
‫הסרט שפעם שאלתי אותך עליו,‬

104
00:06:57,917 --> 00:07:01,587
‫עם קרי גרנט, סרט בשם "ארקדה בפרוטה",‬
‫שודר באמצע הלילה.‬

105
00:07:01,671 --> 00:07:02,711
‫"סרנדה בפרוטה".‬

106
00:07:02,797 --> 00:07:05,837
‫כן, סליחה. ראית אותו?‬
‫-לא ראיתי אותו.‬

107
00:07:05,925 --> 00:07:10,595
‫אין סרט של קרי גרנט‬
‫שבו קרי גרנט הוא פחות קרי גרנט.‬

108
00:07:11,514 --> 00:07:13,024
‫העניין היה שבאותה תקופה‬

109
00:07:13,099 --> 00:07:16,809
‫הוא ניסה לשחק תפקידים‬
‫שיעזרו לו לפרוץ מהאופי של קרי גרנט.‬

110
00:07:16,894 --> 00:07:21,364
‫הוא היה מועמד לאוסקר רק פעם אחת,‬
‫על הסרט "רק הלב הבודד".‬

111
00:07:21,441 --> 00:07:24,241
‫בכל אופן, זה היה ניסיון. ג'ורג' סטיבנס.‬

112
00:07:24,318 --> 00:07:25,358
‫ג'ורג' סטיבנס.‬
‫-כן.‬

113
00:07:25,445 --> 00:07:29,155
‫ראיתי אותו פעם. הלכתי במדיסון אווניו.‬

114
00:07:29,782 --> 00:07:32,412
‫זה בטח היה בשנות השמונים. הוא כבר היה זקן.‬

115
00:07:32,493 --> 00:07:36,793
‫הלכתי ברחוב, ושמתי לב שאנשים עצרו.‬

116
00:07:36,873 --> 00:07:41,213
‫ושם, במדיסון אווניו, הלך לו קרי גרנט,‬

117
00:07:41,294 --> 00:07:45,134
‫בחליפת פשתן לבנה, עם שיער בצבע פשתן לבן,‬

118
00:07:45,214 --> 00:07:46,804
‫והוא כאילו זהר.‬

119
00:07:47,508 --> 00:07:49,888
‫והוא פשוט… אז חשבתי לעצמי, "זה רע?"‬

120
00:07:50,970 --> 00:07:51,800
‫זאת אומרת…‬

121
00:07:52,388 --> 00:07:53,218
‫טוב.‬

122
00:07:55,600 --> 00:07:56,680
‫מתחילים.‬

123
00:07:56,767 --> 00:07:59,597
‫כשהייתי ילדה, מיזוג אוויר לא היה דבר נפוץ,‬

124
00:07:59,687 --> 00:08:01,857
‫אבל הוא היה נפוץ באולמות קולנוע.‬

125
00:08:01,939 --> 00:08:05,989
‫למעשה, היו כרזות מחוץ לאולמות הקונוע,‬

126
00:08:06,068 --> 00:08:09,278
‫שהאותיות עליהם נצבעו כמו קוביות קרח…‬
‫-כן.‬

127
00:08:09,363 --> 00:08:14,243
‫והיה כתוב בהם "אוויר צונן"‬
‫או "יש מיזוג אוויר".‬

128
00:08:14,327 --> 00:08:18,827
‫היו אנשים שפשוט אמרו,‬
‫"איזה חום, בואו נלך לסרט".‬

129
00:08:18,915 --> 00:08:20,995
‫זאת הייתה סיבה ללכת לסרט.‬

130
00:08:21,083 --> 00:08:26,343
‫אז ממש אהבתי לראות סרטים,‬
‫אבל אי אפשר להגיד, אתה יודע…‬

131
00:08:26,422 --> 00:08:29,762
‫למעשה, אני יכולה להכריז בבירור‬
‫שלא הייתי שופטת אותם.‬

132
00:08:29,842 --> 00:08:32,432
‫לא שפטתי אותם, פשוט חשבתי, "סרט!"‬

133
00:08:32,929 --> 00:08:34,259
‫זאת אומרת, "טוב!"‬

134
00:08:34,347 --> 00:08:36,557
‫יש סרט כלשהו, שכשהוא מוקרן בטלוויזיה,‬

135
00:08:36,640 --> 00:08:38,810
‫את יכולה לצפות בו שוב ושוב?‬

136
00:08:38,893 --> 00:08:41,563
‫כן, יש הרבה סרטים‬
‫שאני אוהבת עד כדי כך. בטח.‬

137
00:08:42,605 --> 00:08:46,935
‫כשהייתי ילדה, הייתה בטלוויזיה תוכנית‬
‫בשם "מיליון דולר מובי",‬

138
00:08:47,026 --> 00:08:50,396
‫שכל יום הקרינו בה סרט.‬

139
00:08:50,488 --> 00:08:52,658
‫הם היו מקרינים אותו סרט במשך שבוע.‬

140
00:08:52,740 --> 00:08:56,450
‫אז התחלתי לצפות‬
‫בסרט שנקרא "הילד ירוק השיער".‬

141
00:08:56,536 --> 00:08:57,496
‫זה היה ביום שני.‬

142
00:08:58,120 --> 00:09:03,130
‫בדיוק בשבע וחצי, כחצי שעה אחרי תחילת הסרט,‬
‫הייתי צריכה ללכת לישון.‬

143
00:09:03,626 --> 00:09:06,666
‫"בבקשה, אפשר…",‬
‫"לא, את צריכה ללכת לישון".‬

144
00:09:06,754 --> 00:09:08,264
‫שבוע שלם, חמישה ימים,‬

145
00:09:08,339 --> 00:09:10,969
‫ראיתי את חצי השעה הראשונה‬
‫של "הילד ירוק השיער".‬

146
00:09:11,592 --> 00:09:15,932
‫שאלתי את אמא שלי, בעשר השנים האחרונות,‬
‫"הייתם מתים אם הייתם נותנים לי לראות?"‬

147
00:09:16,013 --> 00:09:20,393
‫כי רק באמצע שנות הארבעים לחיי‬
‫ראיתי את הסוף של "הילד ירוק השיער".‬

148
00:09:22,103 --> 00:09:27,783
‫הלכתי לישון בשבע וחצי,‬
‫כלומר בשעה מוקדמת, עד גיל עשר, בערך.‬

149
00:09:27,858 --> 00:09:30,738
‫שאלתי את אמא שלי,‬
‫"למה הכרחתם אותי ללכת לישון כל כך מוקדם?"‬

150
00:09:30,820 --> 00:09:32,950
‫אני מאשימה את נדודי השינה שלי בזה.‬

151
00:09:33,030 --> 00:09:36,160
‫כי אף פעם לא הלכתי לישון עייפה,‬
‫כי לא הייתי עייפה בשבע וחצי.‬

152
00:09:36,242 --> 00:09:38,042
‫"למה שלחתם אותי לישון כל כך מוקדם?"‬

153
00:09:38,119 --> 00:09:40,709
‫והיא אמרה, "למען האמת, פראנסי,‬

154
00:09:40,788 --> 00:09:43,288
‫בשבע וחצי כבר לא יכולתי להקשיב לך יותר".‬

155
00:09:47,712 --> 00:09:48,802
‫היי, סבא!‬

156
00:09:49,297 --> 00:09:50,127
‫כן, נערי?‬

157
00:09:51,591 --> 00:09:53,091
‫השיער שלי ירוק.‬

158
00:09:54,385 --> 00:09:58,175
‫השנה, הייתי במעלית בבניין שלי,‬

159
00:09:58,264 --> 00:10:00,144
‫ונכנס אליה ילד קטן עם שיער ירוק.‬

160
00:10:00,641 --> 00:10:02,981
‫לא נער, לא מתבגר עם שיער צבוע,‬

161
00:10:03,060 --> 00:10:07,400
‫אלא ילד קטן, שלא רק שאמא שלו‬
‫נתנה לו לצפות בסרט "הילד ירוק השיער",‬

162
00:10:07,481 --> 00:10:09,191
‫היא הרשתה לו גם שיהיה לו שיער ירוק!‬

163
00:10:09,275 --> 00:10:10,855
‫הוא היה בן שבע.‬

164
00:10:10,943 --> 00:10:14,743
‫הסתכלתי עליו, ואמרתי, "אהבתי את השיער",‬
‫והוא אמר תודה.‬

165
00:10:14,822 --> 00:10:18,122
‫אמרתי, "יש סרט בשם 'הילד ירוק השיער'.‬
‫ראית אותו?"‬

166
00:10:18,200 --> 00:10:20,330
‫הוא הסתכל עליי ואמר, "לא, אין".‬

167
00:10:21,829 --> 00:10:24,919
‫אמרתי, "כן, יש", והוא אמר, "לא, אין".‬

168
00:10:25,416 --> 00:10:26,826
‫ראיתי אותו אחרי כמה ימים,‬

169
00:10:26,917 --> 00:10:29,707
‫ואמרתי, "באמת יש סרט‬
‫בשם 'הילד ירוק השיער'."‬

170
00:10:29,795 --> 00:10:31,295
‫והוא אמר, "אני לא מאמין לך".‬

171
00:10:31,922 --> 00:10:37,802
‫אז אמרתי, "בטח יש לך‬
‫איזה מכשיר מודרני כזה. תבדוק".‬

172
00:10:37,887 --> 00:10:39,177
‫לא ראיתי אותו מאז.‬

173
00:10:39,680 --> 00:10:42,310
‫אני אספר לך משהו שראיתי בחיים האמיתיים.‬

174
00:10:42,391 --> 00:10:46,521
‫ראיתי ילד קטן, הוא היה בטח בן ארבע,‬

175
00:10:46,604 --> 00:10:48,984
‫גיל מבוגר מדי, לדעתי, לטייל בעגלה.‬

176
00:10:49,065 --> 00:10:53,065
‫והיה לו משהו, מכשיר כלשהו,‬

177
00:10:53,152 --> 00:10:54,952
‫ואמא שלו דחפה את העגלה,‬

178
00:10:55,029 --> 00:10:57,989
‫אמא שלו, לא נני, היא דחפה אותו,‬

179
00:10:58,074 --> 00:11:03,664
‫והוא חיפש, כנראה, הוראות הגעה,‬
‫ואז הוא אמר, "לא, רחוב 23!"‬

180
00:11:04,997 --> 00:11:06,997
‫היה לי חשק להגיד, "סליחה,‬

181
00:11:07,083 --> 00:11:10,883
‫אם הבן שלך מספיק גדול כדי לנווט,‬
‫הוא גדול מדי בשביל עגלה".‬

182
00:11:11,796 --> 00:11:14,876
‫אני חושבת…‬
‫אין לי התנגדות לזה שילדים עושים את זה.‬

183
00:11:14,965 --> 00:11:19,045
‫ילדים עושים את זה, כמובן,‬
‫כי היה להם את זה כל החיים.‬

184
00:11:19,136 --> 00:11:20,846
‫אני לא חושבת שזה ישנה אותם,‬

185
00:11:20,930 --> 00:11:23,890
‫כי הם עדיין לא פנויים לשינוי, את מבינה?‬

186
00:11:23,974 --> 00:11:27,314
‫כשהייתי ילדה, אבא שלי תמיד אמר,‬
‫"לנו לא הייתה טלוויזיה".‬

187
00:11:27,395 --> 00:11:30,855
‫לא הבנתי מה מעניין בזה.‬
‫"אז לא הייתה לכם טלוויזיה."‬

188
00:11:30,940 --> 00:11:35,400
‫זאת אומרת, לי יש, פשוט מאוד.‬

189
00:11:35,486 --> 00:11:37,406
‫איך את מסתדרת עם צעירים?‬

190
00:11:38,656 --> 00:11:39,866
‫תלוי.‬

191
00:11:39,949 --> 00:11:44,199
‫אני מאוד אוהבת ילדים קטנים,‬
‫אבל בטח לא לזה התכוונת.‬

192
00:11:44,286 --> 00:11:47,496
‫אנשים תמיד המומים‬
‫מכמה שאני אוהבת ילדים קטנים.‬

193
00:11:47,581 --> 00:11:50,671
‫אני אוהבת אותם,‬
‫כי הם האנשים הכי פחות מעצבנים.‬

194
00:11:50,751 --> 00:11:54,671
‫אנשים חושבים שהם הכי מעצבנים,‬
‫כי הם יכולים לעצבן ולהרעיש,‬

195
00:11:54,755 --> 00:12:00,005
‫אבל הם הכי פחות מעצבנים,‬
‫כי במקרה שלהם יש את הסיכוי הכי קטן‬

196
00:12:00,094 --> 00:12:02,724
‫לשמוע משהו שכבר שמעת מיליון פעם.‬

197
00:12:03,431 --> 00:12:08,231
‫הם עדיין לא מלאים בקלישאות, אתה מבין?‬

198
00:12:08,310 --> 00:12:11,230
‫הם יותר מקוריים ממבוגרים.‬

199
00:12:11,313 --> 00:12:13,733
‫מהר מאוד לוקחים להם את זה.‬

200
00:12:14,483 --> 00:12:18,153
‫הם לא באמת יודעים‬
‫מה זה כל דבר, אז הם ממציאים.‬

201
00:12:18,237 --> 00:12:20,067
‫או שהם שואלים שאלות.‬

202
00:12:20,156 --> 00:12:24,946
‫באופן כללי, הם לא מנסים לשכנע אותך‬
‫שהם יודעים משהו שהם לא יודעים.‬

203
00:12:25,995 --> 00:12:28,995
‫לדעתי הם פשוט יותר… מאוד מעניינים.‬

204
00:12:29,081 --> 00:12:31,541
‫אם אתה מתכוון לאנשים בשנות העשרים לחייהם,‬

205
00:12:31,625 --> 00:12:34,245
‫אף פעם לא באמת חשבתי עליהם.‬

206
00:12:34,336 --> 00:12:36,956
‫אפילו כשהייתי בגיל הזה,‬
‫לא ממש חשבתי על זה.‬

207
00:12:37,047 --> 00:12:39,877
‫איזה בחור באמת ניגש אליי מחוץ למסעדה,‬

208
00:12:39,967 --> 00:12:43,097
‫ואמר, "אם את רוצה לדעת‬
‫מה המילניאלים חושבים,‬

209
00:12:43,179 --> 00:12:45,139
‫זה האימייל שלי, תשלחי לי אימייל".‬

210
00:12:45,222 --> 00:12:47,852
‫אז אמרתי, "למה שארצה לדעת?"‬

211
00:12:47,933 --> 00:12:50,103
‫הוא אמר, "הרבה אנשים רוצים לדעת".‬

212
00:12:50,186 --> 00:12:53,266
‫אמרתי, "כן, יש אנשים שמנסים‬
‫למכור משהו. אני לא מוכרת כלום.‬

213
00:12:53,355 --> 00:12:54,355
‫אם יש לך חברה‬

214
00:12:54,440 --> 00:12:58,570
‫שמנסה למכור בגדים לאנשים האלה,‬
‫אז כן, אני רוצה לדעת מה אתם חושבים.‬

215
00:12:58,652 --> 00:13:04,202
‫אבל למה דווקא אתה‬
‫מבין כל האנשים בני העשרים?‬

216
00:13:04,283 --> 00:13:06,203
‫מה, נבחרת לייצג את בני העשרים?"‬

217
00:13:06,285 --> 00:13:10,535
‫אין הרבה יתרונות בזקנה, כידוע,‬
‫אבל יש לפחות אחד.‬

218
00:13:10,623 --> 00:13:14,753
‫כשאת קוראת שעד 2050 ייגמרו לנו המים,‬

219
00:13:14,835 --> 00:13:16,545
‫את קודם כול חושבת, "אלוהים אדירים!"‬

220
00:13:16,629 --> 00:13:18,879
‫ואז את חושבת, "2050? אני אהיה מתה".‬

221
00:13:20,758 --> 00:13:22,678
‫שמישהו אחר ידאג!‬

222
00:13:24,929 --> 00:13:26,759
‫אני לא יודעת אם זה קורה גם לך,‬

223
00:13:26,847 --> 00:13:29,017
‫כי לך יש ילדה צעירה משלך.‬

224
00:13:29,099 --> 00:13:31,559
‫לא ילדה קטנה, נערה.‬

225
00:13:31,644 --> 00:13:36,024
‫אבל אנשים בגיל של הבת שלך‬
‫וקצת יותר מבוגרים ממנה‬

226
00:13:36,106 --> 00:13:40,646
‫פונים אליי לא פעם, ושואלים מה אני חושבת‬
‫שהם צריכים לעשות בחיים.‬

227
00:13:41,278 --> 00:13:44,988
‫אני תמיד חושבת, "קודם כול,‬
‫לא אכפת לי מה תעשו בחיים שלכם".‬

228
00:13:46,492 --> 00:13:49,372
‫הם כל כך רגילים‬
‫להיות במרכז תשומת הלב של הוריהם,‬

229
00:13:49,453 --> 00:13:52,623
‫שכל פעם שהם רואים מישהו בגיל הזה,‬
‫הם חושבים שהוא יעזור להם.‬

230
00:13:53,666 --> 00:13:55,786
‫במקרה שלי זאת טעות, כי…‬

231
00:13:58,087 --> 00:14:01,467
‫הם תמיד שואלים באיזה סוג של אמנות לעסוק.‬

232
00:14:01,549 --> 00:14:05,849
‫"את חושבת שאני צריך להיות סופר או במאי?"‬

233
00:14:05,928 --> 00:14:08,808
‫אני תמיד חושבת, "אם הייתי בגילך,‬
‫הייתי מחפשת מים.‬

234
00:14:10,099 --> 00:14:13,439
‫לדעתי אתה צריך להיות‬
‫איך שלא קוראים למי שמחפש מים,‬

235
00:14:13,519 --> 00:14:15,099
‫כי מסתבר…‬

236
00:14:15,187 --> 00:14:18,607
‫אני לא יודעת למה נגמרו לנו המים,‬
‫אבל נראה ששתינו את כולם".‬

237
00:14:18,691 --> 00:14:21,441
‫כאילו, "לא השארנו לכם מים".‬

238
00:14:31,996 --> 00:14:34,036
‫"נפגשנו בתשע"‬

239
00:14:34,623 --> 00:14:36,633
‫"נפגשנו בשמונה"‬

240
00:14:36,709 --> 00:14:38,419
‫"הגעתי בזמן"‬

241
00:14:39,044 --> 00:14:41,014
‫"לא, איחרת"‬

242
00:14:41,714 --> 00:14:46,684
‫"כן, אני זוכר זאת היטב‬

243
00:14:48,721 --> 00:14:51,311
‫נפגשנו בתשע"‬
‫-"נפגשנו בשמונה"‬

244
00:14:51,390 --> 00:14:54,140
‫"הגעתי בזמן"‬
‫-"לא, איחרת"‬

245
00:14:54,226 --> 00:14:58,396
‫"כן, אני זוכר זאת היטב"‬

246
00:14:59,940 --> 00:15:01,820
‫מערכת תצוגת ההקלדה של זירוקס‬

247
00:15:01,901 --> 00:15:05,151
‫מאפשרת יצירה ועריכה של מידע‬
‫ישירות על המסך,‬

248
00:15:05,237 --> 00:15:07,107
‫עוד לפני שהוא מועלה על הנייר,‬

249
00:15:07,197 --> 00:15:10,527
‫והיא תזכור הכול גם אם אתם תשכחו.‬

250
00:15:10,618 --> 00:15:15,578
‫"כן, אני זוכר היטב"‬
‫-"כן, אני זוכרת היטב"‬

251
00:15:16,498 --> 00:15:17,498
‫סמסים,‬

252
00:15:17,583 --> 00:15:20,713
‫רשתות חבריות, אימיילים,‬
‫שיחות טלפון, איך את עם כל זה?‬

253
00:15:20,794 --> 00:15:23,714
‫את שולחת סמסים או מדברת בטלפון?‬

254
00:15:23,797 --> 00:15:25,087
‫אף אחד מהדברים האלה.‬

255
00:15:25,174 --> 00:15:27,014
‫אף אחד?‬
‫-אין לי מחשב.‬

256
00:15:27,092 --> 00:15:31,312
‫אין לי אייפון, טלפון סלולרי או אייפד.‬

257
00:15:31,388 --> 00:15:33,218
‫אין לך סלולרי?‬
‫-יש לי טלפון רגיל.‬

258
00:15:33,807 --> 00:15:36,267
‫יש לי כתובת. זה מספיק.‬

259
00:15:36,977 --> 00:15:40,017
‫כשרק המציאו את המחשבים…‬

260
00:15:40,105 --> 00:15:42,355
‫זאת אומרת, מחשבים ביתיים,‬

261
00:15:43,901 --> 00:15:45,861
‫קראו להם "מעבדי תמלילים".‬

262
00:15:45,945 --> 00:15:48,775
‫חברה שלי קנתה מחשב.‬
‫"את חייבת לראות את זה."‬

263
00:15:48,864 --> 00:15:51,084
‫הלכתי אליה והיא הראתה לי אותו.‬

264
00:15:51,158 --> 00:15:53,618
‫לי הוא נראה, וזה בערך מה שהוא היה בזמנו,‬

265
00:15:53,702 --> 00:15:56,252
‫כמו מכונת כתיבה מהירה.‬

266
00:15:56,330 --> 00:16:00,290
‫אבל לא הייתה לי מכונת כתיבה,‬
‫לא הייתה לי מכונה ישנה.‬

267
00:16:00,376 --> 00:16:01,706
‫כתבתי בעט כדורי.‬

268
00:16:02,211 --> 00:16:04,631
‫חשבתי לעצמי,‬
‫"אני לא צריכה מכונת כתיבה מהירה.‬

269
00:16:04,713 --> 00:16:07,303
‫אין לי בכלל מכונת כתיבה,‬
‫כי אני לא יודעת להקליד.‬

270
00:16:07,383 --> 00:16:09,343
‫אני לא נכנסת לזה."‬

271
00:16:09,426 --> 00:16:11,046
‫לא ידעתי, כמובן,‬

272
00:16:11,136 --> 00:16:14,306
‫לא ידעתי שכל העולם‬
‫הולך להיכנס למכונה הזאת.‬

273
00:16:15,015 --> 00:16:18,305
‫זה קרה, אבל זה קרה לאט לאט,‬
‫ולא ממש שמתי לב.‬

274
00:16:18,394 --> 00:16:21,564
‫עכשיו כל העולם בתוך המחשב, ואנשים אומרים,‬

275
00:16:21,647 --> 00:16:24,777
‫"עכשיו את לא מבינה בדברים האלה". אתה מבין?‬

276
00:16:24,858 --> 00:16:28,358
‫אבל זה לא נכון, כי אנשים‬
‫מספרים לי על הדברים האלה כל הזמן.‬

277
00:16:28,445 --> 00:16:31,065
‫אז אני יודעת על הדברים האלה‬
‫כמה שאני רוצה לדעת.‬

278
00:16:31,156 --> 00:16:36,286
‫יותר ממה שאני רוצה לדעת.‬
‫בעיניי, זה כמו משפחת קרדשיאן, אתה מבין?‬

279
00:16:36,370 --> 00:16:40,420
‫לא ראיתי אותם, אבל שמעתי עליהם.‬
‫-שמענו, כן.‬

280
00:16:40,499 --> 00:16:42,209
‫זאת דעתי גם על האינטרנט.‬

281
00:16:42,292 --> 00:16:46,462
‫ואני יודעת שהאינטרנט‬
‫קשור איכשהו למשפחת קרדשיאן.‬

282
00:16:50,968 --> 00:16:53,298
‫כל מה שאני יודעת על האינטרנט‬

283
00:16:53,387 --> 00:16:55,927
‫אלה דברים שאנשים אמרו לי או הראו לי,‬

284
00:16:56,015 --> 00:16:57,765
‫כי אנשים תמיד אומרים,‬

285
00:16:57,850 --> 00:17:01,150
‫"מסכנה, אין לה את היכולת למצוא את זה.‬
‫אני אראה לך, פראן".‬

286
00:17:01,228 --> 00:17:03,768
‫ובחצי מהפעמים אלה אנשים שאני לא מכירה,‬

287
00:17:03,856 --> 00:17:06,396
‫אז ממש מרגש לראות אותם ניגשים אליי ככה.‬

288
00:17:06,483 --> 00:17:09,693
‫בשבוע שעבר, שני אנשים, שניהם צעירים ממני,‬

289
00:17:09,778 --> 00:17:12,778
‫אבל אחד לא היה צעיר ממני בהרבה,‬
‫והשני צעיר בהרבה,‬

290
00:17:12,865 --> 00:17:15,365
‫אחד מהם הסביר לי מה זה אינסטגרם,‬

291
00:17:16,285 --> 00:17:18,535
‫והשני הסביר לי מה זה טוויטר.‬

292
00:17:18,619 --> 00:17:20,999
‫זה כל כך עצבן אותי, שאמרתי,‬

293
00:17:21,080 --> 00:17:22,750
‫"אני רוצה להסביר לך משהו.‬

294
00:17:23,250 --> 00:17:26,460
‫זה לא שאין לי את הדברים האלה‬
‫כי אני לא יודעת מה הם.‬

295
00:17:26,962 --> 00:17:29,592
‫אין לי אותם דווקא כי אני יודעת.‬

296
00:17:29,673 --> 00:17:31,093
‫לכן אין לי אותם".‬

297
00:17:31,675 --> 00:17:35,135
‫הייתי לאחרונה בארוחת ערב, והיה שם…‬

298
00:17:35,220 --> 00:17:38,180
‫היה שם סוחר אמנות.‬
‫בעצם, הארוחה הייתה אצלו.‬

299
00:17:38,265 --> 00:17:42,765
‫הוא אמר שאנשים‬
‫קונים יצירות אמנות באינטרנט, ושזה מגוחך,‬

300
00:17:42,853 --> 00:17:46,193
‫כי הם לא יכולים לחוות את היצירה‬
‫אם הם קונים אותה ברשת,‬

301
00:17:46,273 --> 00:17:50,073
‫זאת לא חוויה אומנותית אמתית.‬
‫אז אמרתי, "בשבילך היא לא אמיתית,‬

302
00:17:50,152 --> 00:17:52,532
‫האנשים שעושים את זה, זאת החוויה שלהם.‬

303
00:17:52,613 --> 00:17:54,323
‫זה מה שחשוב להם".‬

304
00:17:54,406 --> 00:17:56,776
‫אלה אנשים חדשים, אנשים שונים.‬

305
00:17:56,867 --> 00:17:59,617
‫הם קוראים‬
‫לאנשים שהם לא פגשו מעולם "חברים".‬

306
00:17:59,703 --> 00:18:02,293
‫הוא אמר, "הם לא באמת חברים".‬
‫בשבילם, הם כן.‬

307
00:18:02,372 --> 00:18:06,752
‫הייתה לנו שערוריית מין ענקית‬
‫עם אנתוני וינר.‬

308
00:18:06,835 --> 00:18:11,375
‫לא היה שם מין. הוא איבד את הקריירה שלו‬
‫בגלל שערוריית מין…‬

309
00:18:11,465 --> 00:18:14,175
‫ואפילו לא תפס זיון.‬
‫-בלי לקיים יחסי מין.‬

310
00:18:14,259 --> 00:18:16,009
‫זה היה מדהים בעיניי.‬

311
00:18:16,095 --> 00:18:19,305
‫זאת אומרת, אם אתה הולך‬
‫לאבד את הקריירה שלך…‬

312
00:18:19,389 --> 00:18:22,519
‫אם אתה מאבד את הקריירה בגלל שערוריית מין‬
‫אז שיהיה לפחות מין.‬

313
00:18:22,601 --> 00:18:24,391
‫כן. נכון.‬

314
00:18:24,478 --> 00:18:27,898
‫יש שערוריות מין בלי מין, חברות בלי חברים,‬

315
00:18:27,981 --> 00:18:29,191
‫אמנות שהם לא רואים.‬

316
00:18:29,274 --> 00:18:32,744
‫זה סוג שונה לגמרי של בן אדם, בעצם.‬

317
00:18:32,820 --> 00:18:38,280
‫יש לי אחות בת שנתיים, כמעט שלוש,‬
‫ויש לה אייפד משלה.‬

318
00:18:38,367 --> 00:18:39,787
‫היא משתמשת בו כל הזמן.‬

319
00:18:39,868 --> 00:18:41,198
‫אפילו לי אין אייפד.‬

320
00:18:41,703 --> 00:18:45,583
‫את חושבת שזה יפגע‬
‫באופן שבו היא תתקשר עם בני אדם בעתיד?‬

321
00:18:45,666 --> 00:18:48,706
‫את חושבת שזה מבשר משהו על דורות העתיד?‬

322
00:18:48,794 --> 00:18:51,514
‫היא אמרה שאחותה בת שנתיים ויש לה אייפד,‬

323
00:18:51,588 --> 00:18:53,168
‫ואפילו לה אין אייפד.‬

324
00:18:53,257 --> 00:18:55,587
‫כי ההורים שלך מעדיפים אותה.‬
‫-אני יודעת.‬

325
00:18:55,676 --> 00:18:59,716
‫בסדר? אני לא באמת דואגת לאנשים בני שנתיים.‬

326
00:18:59,805 --> 00:19:03,595
‫אלה שהיום בני שנתיים,‬
‫אני לא אצטרך להתעסק איתם.‬

327
00:19:03,684 --> 00:19:06,774
‫אני מודאגת יותר מהאנשים שבני 22. בסדר?‬

328
00:19:06,854 --> 00:19:11,654
‫כן, היא תהיה שונה, זה נכון.‬
‫אבל לא בטוח שהיא תהיה פחות טובה.‬

329
00:19:11,733 --> 00:19:14,033
‫אולי היא תהיה יותר טובה. אין לדעת.‬

330
00:19:14,111 --> 00:19:16,201
‫ייתכן שזה יהפוך אותם לטובים יותר.‬

331
00:19:16,280 --> 00:19:20,740
‫הם יהיו יותר טובים בעולם האייפדים,‬
‫כי זה יהיה העולם.‬

332
00:19:20,826 --> 00:19:21,826
‫אני מאמינה‬

333
00:19:21,910 --> 00:19:26,120
‫שאדם יכול להבין באמת רק אנשים בני זמנו.‬

334
00:19:26,665 --> 00:19:29,835
‫אי אפשר באמת להבין אנשים שאינם בני זמננו.‬

335
00:19:29,918 --> 00:19:33,208
‫אז כדי שיהיה אפשר…‬

336
00:19:33,297 --> 00:19:35,797
‫אני מבינה אנשים בגילי הבנה עמוקה.‬

337
00:19:35,883 --> 00:19:37,723
‫כלומר, מספיק לי להסתכל עליהם.‬

338
00:19:37,801 --> 00:19:41,261
‫כשאני אומרת "בגילי",‬
‫אני מתכוונת לעשר שנים לכאן או לכאן.‬

339
00:19:41,346 --> 00:19:44,136
‫אני יודעת מה המשמעות של הבגדים שלהם,‬

340
00:19:44,224 --> 00:19:46,354
‫ואיזו משמעות נדמה להם שיש לבגדים שלהם,‬

341
00:19:46,435 --> 00:19:49,685
‫למה נדמה להם שהם מתכוונים‬
‫כשהם אומרים לי איזו מוזיקה הם אוהבים‬

342
00:19:49,771 --> 00:19:51,611
‫או אילו ספרים הם אוהבים.‬

343
00:19:51,690 --> 00:19:54,230
‫אבל אני לא יודעת את זה אצל אנשים צעירים.‬

344
00:19:54,318 --> 00:19:57,648
‫הבעיה עם צעירים‬
‫היא שכולם נראים פשוט צעירים.‬

345
00:19:58,155 --> 00:20:02,985
‫וזאת דרך די מגוחכת לקטלג מישהו.‬

346
00:20:18,467 --> 00:20:23,217
‫- הדוב‬
‫במאי: ז'אן ז'אק אנו -‬

347
00:20:28,769 --> 00:20:30,939
‫כשהייתי צעירה, טיילתי לא מעט.‬

348
00:20:31,021 --> 00:20:33,151
‫אהבתי לטייל יותר מאשר עכשיו.‬

349
00:20:33,649 --> 00:20:35,439
‫פעם נסעתי לטיול לאלסקה,‬

350
00:20:35,525 --> 00:20:39,275
‫היינו בפארק שנקרא "הפארק הלאומי גליישר".‬

351
00:20:40,030 --> 00:20:45,740
‫אז שכרנו בחור בשם ברוס,‬
‫שהוא או מדריך לציד דובים,‬

352
00:20:45,827 --> 00:20:49,077
‫או, אם רוצים רק לטייל ואולי לראות דובים,‬

353
00:20:49,164 --> 00:20:52,754
‫אפשר לשכור את ברוס גם בשביל זה.‬
‫לא חייבים להרוג את הדוב.‬

354
00:20:52,834 --> 00:20:56,964
‫אז יצאנו לטיול. היינו שמונה, בערך.‬

355
00:20:57,047 --> 00:21:01,257
‫הייתי אולי הכי פחות אתלטית מכולם,‬

356
00:21:01,343 --> 00:21:04,553
‫אבל לא מדובר בקבוצת האנשים‬
‫הבריאים בכדור הארץ.‬

357
00:21:04,638 --> 00:21:09,388
‫אז ברוס אסף אותנו, והסביר לנו על הדובים.‬

358
00:21:09,977 --> 00:21:13,397
‫"אם תראו דוב", הוא אמר, "אל תברחו".‬

359
00:21:14,773 --> 00:21:17,823
‫כי דובים רצים במהירות של…‬
‫לא זוכרת, מאה קמ"ש.‬

360
00:21:17,901 --> 00:21:19,651
‫אין סיכוי לברוח מדוב.‬

361
00:21:20,153 --> 00:21:24,123
‫הדוב יתפוס אותך ויאכל אותך, אז אסור לברוח.‬

362
00:21:24,908 --> 00:21:26,658
‫צריך להישאר שם,‬

363
00:21:27,411 --> 00:21:28,661
‫לעמוד על קצות האצבעות,‬

364
00:21:29,204 --> 00:21:31,924
‫להרים ידיים באוויר ולשיר.‬

365
00:21:33,583 --> 00:21:37,303
‫השירה גורמת לדוב לחשוב, "מה זה?"‬

366
00:21:37,921 --> 00:21:41,261
‫מסתבר שזה לא קשור לאיכות השירה שלך.‬

367
00:21:41,341 --> 00:21:45,471
‫"ואז הדוב ילך", אמר ברוס.‬

368
00:21:46,179 --> 00:21:47,309
‫אז אמרתי, "ברוס,‬

369
00:21:48,432 --> 00:21:52,732
‫אני מבטיחה לך שאם אראה דוב, אני אברח,‬

370
00:21:53,312 --> 00:21:55,612
‫כי אני לא אשמור על קור רוח.‬

371
00:21:55,689 --> 00:21:57,649
‫צריך מידה מדהימה של משמעת‬

372
00:21:57,733 --> 00:22:00,693
‫כדי לראות דוב, ולעמוד שם ולשיר!‬

373
00:22:00,777 --> 00:22:03,447
‫אני לא כזאת. אני אכנס לפאניקה ואברח".‬

374
00:22:03,530 --> 00:22:05,700
‫והוא אמר, "אז הדוב יתקוף אותך".‬

375
00:22:06,283 --> 00:22:10,373
‫לברוס היה רובה גדול בתוך נרתיק.‬
‫אני לא צוחקת.‬

376
00:22:10,454 --> 00:22:12,254
‫כמו נרתיק של אקדח, רובה גדול.‬

377
00:22:12,331 --> 00:22:13,921
‫אז יצאנו לטיול.‬

378
00:22:13,999 --> 00:22:15,789
‫זה היה בעונה‬

379
00:22:15,876 --> 00:22:21,206
‫שבה דגי הסלמון שוחים בכיוון מסוים,‬

380
00:22:21,298 --> 00:22:23,798
‫והדובים אוכלים את הדגים.‬
‫-נכון, זה חשוב.‬

381
00:22:23,884 --> 00:22:26,934
‫הנחלים היו מלאים בדגי סלמון מרוטשים.‬

382
00:22:27,971 --> 00:22:29,681
‫אתה יודע, מצד אחד,‬

383
00:22:29,765 --> 00:22:34,015
‫זאת הייתה מין גרסה טבעית להפליא‬
‫של בית הקפה "ראס אנד דוטרס",‬

384
00:22:34,102 --> 00:22:39,402
‫ומצד שני, כשרואים את הדובים, הם כמו אנשים.‬

385
00:22:39,483 --> 00:22:43,283
‫כשיש כל כך הרבה עודפים,‬
‫הם כאילו אומרים, "זה החלק שאני רוצה".‬

386
00:22:43,362 --> 00:22:46,622
‫הדגים היו מרוטשים,‬
‫כאילו, "אוי, זה? זה לא טעים לי".‬

387
00:22:46,698 --> 00:22:47,618
‫כאילו…‬

388
00:22:47,699 --> 00:22:50,989
‫"כן, לא יודע. רוצה את החלק הזה?‬
‫אני לא רוצה אותו."‬

389
00:22:51,078 --> 00:22:53,618
‫היו שם מאות דגי סלמון מרוטשים.‬

390
00:22:53,705 --> 00:22:56,745
‫כל העסק היה מחריד, אבל בשלב כלשהו,‬

391
00:22:56,833 --> 00:22:59,963
‫כל הזמן שאלתי,‬
‫"ראית דוב, ברוס? ראית דובים?‬

392
00:23:00,045 --> 00:23:03,255
‫ברוס, הדגים היו מרוטשים. דוב ריטש אותם".‬

393
00:23:03,965 --> 00:23:06,755
‫הייתי בהיסטריה. ממש דאגתי.‬

394
00:23:06,843 --> 00:23:09,183
‫אז נצמדתי לברוס.‬

395
00:23:09,971 --> 00:23:13,931
‫הנחתי יד על הכתף שלו.‬
‫היד השנייה הייתה סביב המותניים שלו.‬

396
00:23:14,017 --> 00:23:16,017
‫כשהוא עצר, גם אני עצרתי, "ברוס!"‬

397
00:23:16,103 --> 00:23:19,943
‫כשהוא היה מתרחק ממני חצי מטר הייתי צועקת,‬
‫"ברוס! איפה אתה, ברוס?"‬

398
00:23:20,023 --> 00:23:22,153
‫ואז ברוס אמר, "פראן…"‬

399
00:23:23,110 --> 00:23:25,070
‫הוא די זעם עליי.‬

400
00:23:25,153 --> 00:23:28,243
‫הוא אמר, "פראן, אני חייב להגיד לך משהו".‬

401
00:23:28,740 --> 00:23:31,120
‫חשבתי, "אלוהים, הוא יגיד לי שיש פה דוב".‬

402
00:23:31,201 --> 00:23:33,911
‫והוא אמר,‬
‫"אני חייב להגיד לך משהו. אני נשוי".‬

403
00:23:35,956 --> 00:23:39,246
‫שאלתי, "מה?",‬
‫והוא אמר, "אני נשוי, רק רציתי שתדעי".‬

404
00:23:39,334 --> 00:23:44,344
‫אמרתי לו, "זה לא שאני נצמדת אליך‬
‫כי אני לא יכולה להתאפק,‬

405
00:23:44,423 --> 00:23:46,133
‫אלא כי יש לך רובה.‬

406
00:23:46,716 --> 00:23:49,086
‫וכי אני מרגישה שאם נראה דוב,‬

407
00:23:49,177 --> 00:23:52,257
‫אתה לא תעמוד על קצות האצבעות ותשיר,‬
‫אלא תירה בדוב.‬

408
00:23:52,764 --> 00:23:54,894
‫וזה מה שאני רוצה שיקרה אם יש דוב".‬

409
00:23:55,475 --> 00:23:58,845
‫אני לא רוצה למות בדרך שתשעשע אנשים.‬

410
00:23:58,937 --> 00:24:02,227
‫כי אני יודעת שאם דוב היה אוכל אותי,‬

411
00:24:02,315 --> 00:24:05,985
‫אז במקום שאנשים ישמעו על זה‬
‫ויחשבו שזה נורא,‬

412
00:24:06,069 --> 00:24:09,409
‫הם יחשבו, "זה לא קורע מצחוק?‬
‫דוב אכל את פראן!‬

413
00:24:09,489 --> 00:24:11,369
‫מכל האנשים שדוב יכול לאכול!"‬

414
00:24:11,450 --> 00:24:15,540
‫אז חשבתי שאני לא רוצה‬
‫שהמוות שלי יהיה קורע מצחוק.‬

415
00:24:15,620 --> 00:24:17,160
‫זה באמת יהיה מצחיק.‬

416
00:24:17,247 --> 00:24:22,207
‫אם לא הייתי פראן, והייתי שומעת על זה,‬
‫הייתי חושבת שזה קורע מצחוק.‬

417
00:24:22,294 --> 00:24:23,964
‫אבל אני לא רוצה למות ככה.‬

418
00:24:24,671 --> 00:24:27,721
‫אני לא יודעת מה שאלת,‬
‫אבל זה הסיפור על הדוב.‬

419
00:24:38,435 --> 00:24:40,515
‫צעירים שעדיין לומדים בבית ספר‬

420
00:24:41,521 --> 00:24:44,071
‫לא מודעים לכך שהיופי שלהם יאבד, בסדר?‬

421
00:24:44,149 --> 00:24:46,399
‫זה משהו שמבינים רק כשזה קורה.‬

422
00:24:47,068 --> 00:24:52,238
‫בסדר? כשאני רואה מישהו שלא ראיתי המון זמן,‬

423
00:24:52,324 --> 00:24:54,744
‫אני חושבת לעצמי, "מה בדיוק קרה לך?"‬

424
00:24:55,243 --> 00:24:59,333
‫ואני מבינה שהם חושבים אותו דבר עליי.‬

425
00:25:00,081 --> 00:25:02,081
‫ואני לא חושבת את זה על עצמי‬

426
00:25:02,167 --> 00:25:03,747
‫רק כי אני רואה את עצמי כל יום.‬

427
00:25:04,294 --> 00:25:06,594
‫אם כי לזמן קצר ככל האפשר.‬

428
00:25:06,671 --> 00:25:09,761
‫מצאתי העתקי מגע מסדרת צילומים ל"ווג",‬

429
00:25:09,841 --> 00:25:12,301
‫ואפשר לראות שכתבתי עליהם.‬

430
00:25:12,385 --> 00:25:14,595
‫שלחתי אותם בחזרה לאנה וינטור, וכתבתי,‬

431
00:25:14,679 --> 00:25:17,969
‫"אנה, התמונות נוראיות.‬
‫אל תפרסמי, צריך לצלם מחדש!"‬

432
00:25:18,058 --> 00:25:21,188
‫הסתכלתי עליהן וחשבתי,‬
‫שאם הייתי מתעוררת ככה בבוקר,‬

433
00:25:21,269 --> 00:25:22,439
‫הייתי באקסטזה!‬

434
00:25:24,105 --> 00:25:26,435
‫תרגום כתוביות: ברונק פרלמוטר‬