1
00:00:06,027 --> 00:00:07,945
‫- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -‬

2
00:00:22,209 --> 00:00:23,044
‫כן?‬

3
00:00:23,127 --> 00:00:25,296
‫אגב אנשים ברחוב, זה מפריע לך כש…‬

4
00:00:25,379 --> 00:00:26,213
‫כן.‬

5
00:00:30,217 --> 00:00:33,137
‫כשאנשים עוצרים באמצע, בשטף התנועה,‬

6
00:00:33,220 --> 00:00:35,389
‫ומסתכלים על המפות שלהם או…‬

7
00:00:38,768 --> 00:00:41,520
‫לצערי, לא יהיה לי זמן לענות על השאלה הזאת.‬

8
00:00:42,146 --> 00:00:44,607
‫האם אנשים ברחוב מפריעים לי? בהחלט, כן.‬

9
00:00:44,690 --> 00:00:45,816
‫וזאת הסיבה:‬

10
00:00:45,900 --> 00:00:49,236
‫אני חושבת שאני צריכה לכתוב מניפסט.‬
‫נהגתי לכתוב פעם.‬

11
00:00:51,322 --> 00:00:53,574
‫הוא ייקרא,‬

12
00:00:53,657 --> 00:00:56,702
‫וזוהי סוג של אזהרה לאנשים בהם מדובר,‬

13
00:00:56,786 --> 00:00:58,162
‫"נגיד שזאת עיר".‬

14
00:00:59,080 --> 00:01:01,082
‫בסדר? "נגיד שזאת עיר".‬

15
00:01:01,165 --> 00:01:05,376
‫אני לא יכולה לעצור לשנייה‬
‫או לעמוד מול מקום, לעשן סיגריה,‬

16
00:01:05,461 --> 00:01:08,214
‫בלי שעשרה אנשים מייד יבקשו ממני הוראות.‬

17
00:01:08,297 --> 00:01:10,674
‫זה מפתיע אותי, כי אני תמיד חושבת, "באמת?‬

18
00:01:10,758 --> 00:01:12,134
‫אני נראית לך ידידותית?"‬

19
00:01:30,402 --> 00:01:32,947
‫יש הרבה דברים על הקרקע בניו יורק.‬

20
00:01:33,823 --> 00:01:37,993
‫אתה יודע, יש הרבה מעברי חצייה.‬
‫לא שמישהו מציית להם, חוץ ממני.‬

21
00:01:38,077 --> 00:01:40,579
‫אני תמיד צועקת על רכבים,‬
‫"אתה במעבר חצייה!"‬

22
00:01:41,539 --> 00:01:43,541
‫אתה יודע, כאילו שאכפת להם.‬

23
00:01:46,377 --> 00:01:50,131
‫יש גרפיטי על הקרקע. יש פרסומות על הקרקע.‬

24
00:01:52,091 --> 00:01:55,261
‫אבל יש מקומות רבים בניו יורק,‬

25
00:01:55,344 --> 00:01:57,972
‫שבהם יש לוחיות שהונחו על הקרקע.‬

26
00:01:58,055 --> 00:02:00,975
‫זה משהו שאני אוהבת,‬

27
00:02:01,058 --> 00:02:05,396
‫כי זה אומר שהם מקווים שמישהו יסתכל על זה.‬

28
00:02:05,896 --> 00:02:08,940
‫אני לא חושבת שהם עשו את זה וחשבו,‬
‫"זו תהיה רק פראן.‬

29
00:02:09,649 --> 00:02:11,652
‫כל השאר יסתכלו בטלפונים שלהם.‬

30
00:02:11,735 --> 00:02:15,573
‫זו תהיה רק פראן, אבל היא שווה את זה.‬
‫בואו נשים בשבילה את הלוחיות."‬

31
00:02:15,656 --> 00:02:20,077
‫- בבעלות "הס אסטייט",‬
‫אשר מעולם לא הוקדשה לשימוש הציבור -‬

32
00:02:23,414 --> 00:02:25,124
‫ליד הספרייה, יש לוחיות לסופרים…‬

33
00:02:25,207 --> 00:02:26,834
‫- שביל הספרייה‬
‫חגיגת ספרות נהדרת -‬

34
00:02:26,917 --> 00:02:29,336
‫- מוגש ע"י "גרנד סנטרל פרטנרשיפ"‬
‫והספרייה הציבורית. -‬

35
00:02:29,420 --> 00:02:31,964
‫ויש גם ציטוטים של כותבים.‬

36
00:02:32,047 --> 00:02:33,841
‫- יש ספרים לטעימה,‬
‫אחרים לבליעה -‬

37
00:02:33,924 --> 00:02:36,886
‫זה נראה לי אופטימי‬
‫לדמיין שאנשים יקראו את הציטוטים.‬

38
00:02:36,969 --> 00:02:39,054
‫- ומעטים נועדו להילעס ולהיעכל…‬
‫פרנסיס בייקון -‬

39
00:02:43,392 --> 00:02:46,729
‫- דיבור ציבורי‬
‫פראן ליבוביץ בכבודה ובעצמה! -‬

40
00:02:46,812 --> 00:02:48,564
‫כן? מאחור.‬

41
00:02:48,647 --> 00:02:51,650
‫היי, פראן. בעצם לא שמעתי עלייך בעבר.‬

42
00:02:51,734 --> 00:02:53,444
‫זו דרך טובה לשבור את הקרח.‬

43
00:02:59,742 --> 00:03:01,952
‫כן?‬
‫-איך היית מתארת את הלייפסטייל שלך?‬

44
00:03:02,661 --> 00:03:04,246
‫את הלייפסטייל שלי?‬

45
00:03:04,330 --> 00:03:06,665
‫ודאי לא הייתי משתמשת במילה "לייפסטייל".‬

46
00:03:10,044 --> 00:03:10,878
‫כל הכבוד!‬

47
00:03:10,961 --> 00:03:12,630
‫ככה הייתי מתארת את זה.‬

48
00:03:20,679 --> 00:03:22,431
‫מה משאיר אותך בניו יורק?‬

49
00:03:22,514 --> 00:03:24,850
‫אנשים שואלים אותי, "למה את עדיין כאן?"‬

50
00:03:24,934 --> 00:03:27,102
‫כאילו, טוב, איפה הייתם מציעים?‬

51
00:03:27,895 --> 00:03:30,147
‫טוב, אז זה העניין.‬

52
00:03:30,231 --> 00:03:33,692
‫לו הייתי יכולה לחשוב על מקום אחר,‬
‫הייתי הולכת לשם.‬

53
00:03:37,154 --> 00:03:39,657
‫טוב. מה דעתך? זהו זה.‬
‫-זה בסדר.‬

54
00:03:39,740 --> 00:03:41,116
‫בסדר. קדימה.‬

55
00:03:44,703 --> 00:03:46,288
‫בבקשה.‬
‫-אלוהים. אני מצטער.‬

56
00:03:46,372 --> 00:03:50,292
‫את זוכרת? אמרתי שאף פעם‬
‫אל תתני שיצלמו באוטו או בדירה שלך.‬

57
00:03:50,376 --> 00:03:54,505
‫אמרת לי את זה אחרי שהרסו לי את האוטו.‬
‫כשהתלוננתי על האוטו.‬

58
00:04:31,792 --> 00:04:34,128
‫להתלונן משנה משהו?‬

59
00:04:34,211 --> 00:04:36,046
‫כלומר, האם זה עוזר?‬
‫-כן.‬

60
00:04:37,298 --> 00:04:41,677
‫כלומר, האם הדברים שאני מתלוננת עליהם‬
‫ישתנו כי אני מתלוננת עליהם?‬

61
00:04:41,760 --> 00:04:42,594
‫כן.‬

62
00:04:42,678 --> 00:04:45,764
‫בינתיים לא. כלומר, כמובן, אני אישה צעירה.‬

63
00:04:46,348 --> 00:04:48,267
‫פגשתי פעם פסיכיאטר במסיבה, ‬

64
00:04:48,767 --> 00:04:51,395
‫ואמרתי לו,‬

65
00:04:52,771 --> 00:04:55,482
‫לא נראה לי‬
‫שיש עבודה משעממת יותר מפסיכיאטרייה."‬

66
00:04:55,566 --> 00:04:58,235
‫והוא אמר, "אין לך מושג‬

67
00:04:58,944 --> 00:05:02,406
‫איך זה ללמוד 14 שנה,‬

68
00:05:02,489 --> 00:05:05,492
‫ולשבת כל היום‬
‫ולהקשיב לאנשים מתלוננים על רעש."‬

69
00:05:07,202 --> 00:05:10,497
‫אז מסתבר שככה זה להיות פסיכיאטר בניו יורק.‬

70
00:05:10,581 --> 00:05:14,626
‫בכל מקום אחר במדינה,‬
‫אנשים מדברים על אימא שלהם, על הבעלים.‬

71
00:05:14,710 --> 00:05:15,836
‫לא, בניו יורק, רעש.‬

72
00:05:15,919 --> 00:05:18,172
‫הם נכנסים. זה איזה 500 דולר.‬

73
00:05:18,255 --> 00:05:20,257
‫הם יושבים שם ומתלוננים על רעש.‬

74
00:05:20,341 --> 00:05:22,926
‫אף פעם לא משעמם בניו יורק.‬

75
00:05:23,010 --> 00:05:26,305
‫במילים אחרות,‬
‫אם אני יושבת במקום כלשהו ומחכה למשהו,‬

76
00:05:26,388 --> 00:05:28,432
‫למשל, אני לא יודעת, לרכבת התחתית,‬

77
00:05:28,515 --> 00:05:33,145
‫או אם אני יושבת ברכבת התחתית‬
‫ומחכה שהיא, אני לא יודעת, תיסע,‬

78
00:05:34,688 --> 00:05:39,318
‫רוב האנשים מסתכלים בטלפונים שלהם.‬
‫כמה קוראים, אבל אני מעולם לא הייתי ביניהם.‬

79
00:05:39,401 --> 00:05:43,322
‫אני יושבת שם,‬
‫ואני פשוט מסתכלת על הסובבים אותי.‬

80
00:05:43,906 --> 00:05:48,994
‫ורוב הזמן זה מעניין ביותר. מעניין מדי.‬

81
00:05:49,078 --> 00:05:50,871
‫זה מה שרואים בניו יורק:‬

82
00:05:50,954 --> 00:05:52,706
‫לא רק אנשים שהולכים ומסמסים,‬

83
00:05:52,790 --> 00:05:55,376
‫או עומדים באמצע המדרכה כשאני מנסה לעבור.‬

84
00:05:56,835 --> 00:06:01,048
‫אבל רואים גם אנשים שעושים דברים‬
‫שברור לי שלא הייתי מעלה על דעתי.‬

85
00:06:01,131 --> 00:06:04,009
‫במילים אחרות, אין לי טלפון,‬
‫אז מעולם לא סימסתי.‬

86
00:06:04,093 --> 00:06:07,221
‫אבל אני מאמינה‬
‫שלו היה לי טלפון והייתי מסמסת,‬

87
00:06:07,304 --> 00:06:09,890
‫לא היה עולה בדעתי לעשות זאת בזמן הליכה.‬

88
00:06:09,973 --> 00:06:12,559
‫לפני כמה חודשים…‬
‫לא ראיתי את זה הרבה פעמים,‬

89
00:06:12,643 --> 00:06:15,729
‫אבל השילוב המסוים הזה של דברים בלט לי.‬

90
00:06:16,730 --> 00:06:19,566
‫ראיתי ילד רוכב על אופניים‬
‫במורד השדרה השביעית.‬

91
00:06:20,567 --> 00:06:22,569
‫ביד אחת הוא סימס,‬

92
00:06:22,653 --> 00:06:24,780
‫וביד השנייה אכל משולש פיצה,‬

93
00:06:24,863 --> 00:06:27,491
‫והוא רכב על האופניים עם המרפקים.‬

94
00:06:27,574 --> 00:06:28,992
‫המרפקים שלו היו על הדבר.‬

95
00:06:29,076 --> 00:06:32,371
‫וכמובן שהוא כמעט דרס אותי. לא שהוא שם לב.‬

96
00:06:32,454 --> 00:06:33,622
‫לכן הבחנתי בו.‬

97
00:06:33,705 --> 00:06:37,876
‫וחשבתי, "אני כזו שמאמינה שבכל יום‬

98
00:06:37,960 --> 00:06:40,421
‫יש לי סיכוי גבוה להיהרג בחציית כביש.‬

99
00:06:41,088 --> 00:06:44,341
‫זה אדם שמאמין ששום דבר לא יקרה לו לעולם."‬

100
00:06:44,425 --> 00:06:47,553
‫אם היית לוקח את המסרונים והפיצה,‬
‫עדיין לא הייתי…‬

101
00:06:47,636 --> 00:06:50,305
‫והמרפקים שימשו לרכיבה על האופניים.‬

102
00:06:50,389 --> 00:06:53,976
‫אם היו לי אופניים, ולא הייתי מחזיקה דבר‬
‫וידיי היו על הכידון,‬

103
00:06:54,059 --> 00:06:57,229
‫לא הייתי רוכבת בשדרה השביעית.‬
‫אני יודעת לרכוב על אופניים.‬

104
00:06:57,312 --> 00:06:58,772
‫אז לא הייתי עושה את זה.‬

105
00:06:58,856 --> 00:06:59,940
‫כל הדברים האלה,‬

106
00:07:00,023 --> 00:07:04,027
‫וזה מדהים בעיניי שבכל יום עשרות אלפי אנשים‬

107
00:07:04,111 --> 00:07:07,531
‫לא נשחטים ברחובות ניו יורק.‬
‫אני לא יודעת למה זה קורה.‬

108
00:07:07,614 --> 00:07:10,784
‫זה דבר מדהים, כי יש מיליוני אנשים.‬

109
00:07:11,618 --> 00:07:14,037
‫היחידה שמסתכלת לאן היא הולכת זו אני.‬

110
00:07:14,538 --> 00:07:18,709
‫אני היחידה בכל העיר שמסתכלת לאן אני הולכת.‬

111
00:07:18,792 --> 00:07:20,919
‫אחד הדברים הכי גרועים, אתה יודע…‬

112
00:07:21,003 --> 00:07:22,796
‫יש הרבה דברים איומים,‬

113
00:07:22,880 --> 00:07:26,675
‫אבל אחד הדברים הכי גרועים‬
‫זה איך ניו יורקים שכחו איך ללכת.‬

114
00:07:27,718 --> 00:07:30,304
‫אחד הדברים הנהדרים בניו יורק היה פעם,‬

115
00:07:30,387 --> 00:07:33,015
‫כן, היו מלא אנשים איומים ברחוב,‬

116
00:07:33,098 --> 00:07:35,934
‫אבל כל אדם ברחוב‬

117
00:07:36,602 --> 00:07:39,354
‫ידע שכשצועדים לכיוון אנשים אחרים,‬

118
00:07:39,438 --> 00:07:41,857
‫אתה זז קצת, הם זזים קצת.‬
‫-נכון.‬

119
00:07:41,940 --> 00:07:45,652
‫בסדר? לכן כולם עדיין היו בחיים בסוף היום.‬

120
00:07:50,491 --> 00:07:53,076
‫עכשיו אנשים לא עושים את זה.‬

121
00:07:53,911 --> 00:07:55,537
‫טוב, אז מה שאני עושה עכשיו…‬

122
00:07:55,621 --> 00:07:58,916
‫הם לא עושים את זה, כי או שהם בטלפון‬

123
00:07:58,999 --> 00:08:01,793
‫או שהם היחידים בעולמם.‬

124
00:08:02,294 --> 00:08:06,590
‫ולפעמים נתקלתי במישהו כי הוא לא שם לב,‬

125
00:08:06,673 --> 00:08:09,510
‫ופשוט חשבתי,‬
‫"אני אתן לו פשוט להתנגש בי."‬

126
00:08:09,593 --> 00:08:11,136
‫הם הרימו מבט בעצבים,‬

127
00:08:11,220 --> 00:08:14,473
‫ואמרתי, "יש אנשים אחרים בלובי של המלון.‬
‫נכון שזה מדהים?"‬

128
00:08:15,224 --> 00:08:16,767
‫כאילו, אתה יודע, מה…‬

129
00:08:16,850 --> 00:08:19,269
‫ולכן, לדעתי… נגיד שזאת עיר,‬

130
00:08:19,353 --> 00:08:22,064
‫אתה יודע, שבה יש אנשים אחרים.‬

131
00:08:22,147 --> 00:08:26,151
‫ונגיד שזאת עיר‬
‫שבה יש אנשים שלא באו לראות את האתרים.‬

132
00:08:26,902 --> 00:08:30,572
‫אתה יודע?‬
‫כאלה שצריכים להגיע לכל מיני מקומות.‬

133
00:08:30,656 --> 00:08:34,075
‫לפגישות שלהם, כדי שהם יוכלו לשלם‬
‫על כל הזבל הזה שבאת לראות.‬

134
00:08:42,376 --> 00:08:44,962
‫טיימס סקוור היא השכונה הכי איומה בעולם.‬

135
00:08:45,462 --> 00:08:47,548
‫אבל נדיר שצריך ללכת לטיימס סקוור.‬

136
00:08:47,631 --> 00:08:51,343
‫אז אם עליך ללכת לטיימס סקוור,‬
‫בדרך כלל זה כי יש לך מחזה לראות,‬

137
00:08:51,426 --> 00:08:55,389
‫אתה חושב, "אני צריך ללכת לראות את המחזה,‬
‫וזה בטיימס סקוור,‬

138
00:08:55,472 --> 00:08:59,142
‫אז אני אנסה להגיע לתיאטרון‬

139
00:08:59,226 --> 00:09:02,187
‫בלי להתחיל 75 ריבים עם אנשים, כי…"‬

140
00:09:02,271 --> 00:09:04,356
‫לפעמים אני אנסה לחשוב,‬

141
00:09:04,439 --> 00:09:07,609
‫אם עליי ללכת לתיאטרון בטיימס סקוור,‬
‫איך אוכל להגיע לשם‬

142
00:09:07,693 --> 00:09:09,570
‫ולעבור בטיימס סקוור כמה שפחות?‬

143
00:09:09,653 --> 00:09:12,322
‫אני אעשה את זה‬
‫אפילו אם זה אומר ללכת מסביב.‬

144
00:09:12,406 --> 00:09:16,493
‫אני חושבת, "מה אם אעלה את רחוב 125‬
‫ואז כל הדרך למטה?‬

145
00:09:16,577 --> 00:09:20,372
‫אז אני יכולה לפספס את זה.‬
‫זה ארוך, אבל זה יהיה שווה את זה."‬

146
00:09:28,255 --> 00:09:31,800
‫הפתיחה של "פנטום האופרה"‬
‫הייתה נשף צדקה גדול, לאיידס.‬

147
00:09:32,467 --> 00:09:37,598
‫והייתי בוועידה של זה,‬
‫אבל אני לא זוכרת מה היה העניין.‬

148
00:09:38,098 --> 00:09:43,770
‫אז היו לי כרטיסים לפתיחה,‬
‫אז הזמנתי את אימא שלי לבוא.‬

149
00:09:44,313 --> 00:09:47,190
‫אז היו לנו מושבים נהדרים.‬

150
00:09:47,274 --> 00:09:50,027
‫זה מה שאנשים חושבים. ליד התזמורת, באמצע.‬

151
00:09:50,110 --> 00:09:52,779
‫בעיניי, מושבים נהדרים הם מאחור, ליד המעבר,‬

152
00:09:52,863 --> 00:09:54,573
‫ככה אפשר לצאת, אתה יודע.‬

153
00:09:54,656 --> 00:09:58,535
‫ברגע שאני נכנסת לתיאטרון, אני זוממת לצאת.‬

154
00:09:58,619 --> 00:10:02,456
‫ובטח הייתי היחידה בניו יורק‬

155
00:10:02,539 --> 00:10:06,376
‫שלא קראה על זה, כי זה היה סיפור גדול.‬

156
00:10:06,460 --> 00:10:08,712
‫אז כשהנברשת נפלה מהתקרה‬

157
00:10:08,795 --> 00:10:12,341
‫חשבתי שהנברשת נופלת עלינו, וצרחתי.‬

158
00:10:12,424 --> 00:10:16,762
‫יצרתי כזו… אם היה אז אינטרנט,‬
‫עדיין היית יכול לראות את זה.‬

159
00:10:16,845 --> 00:10:19,139
‫פראן, לא ראית את הסרטים?‬
‫-לא.‬

160
00:10:19,222 --> 00:10:21,767
‫ופשוט חשבתי… וזה עובר ישר מעל.‬

161
00:10:21,850 --> 00:10:24,519
‫אבל אימא שלי ידעה, כמובן, כי היא הייתה…‬

162
00:10:24,603 --> 00:10:28,315
‫אימא שלי אמרה, "הילדה הזו תמיד הייתה בעיה.‬
‫היא עדיין בעיה."‬

163
00:10:28,398 --> 00:10:31,318
‫והייתי היסטרית. כי היא באה ככה.‬

164
00:10:31,401 --> 00:10:32,736
‫פשוט חשבתי שהיא נופלת.‬

165
00:10:35,197 --> 00:10:37,991
‫אז אני זוכרת בעיקר את זה מ"פנטום האופרה",‬

166
00:10:38,075 --> 00:10:40,994
‫חוץ מזה שחשבתי שזה היה נורא להפליא.‬

167
00:10:41,078 --> 00:10:43,580
‫אתה יודע, "זה נורא להפליא."‬

168
00:10:43,664 --> 00:10:48,377
‫זה בדיוק מסוג הדברים שאני שונאת.‬
‫אתה יודע, זה כמו "אוויטה".‬

169
00:10:48,460 --> 00:10:51,922
‫רוברט סטיגווד ארגן אירוע.‬

170
00:10:52,464 --> 00:10:55,217
‫הוא היה מפיק של אוויטה.‬

171
00:10:55,300 --> 00:11:00,514
‫והוא הזמין כמה אנשים, בערך 25 איש,‬

172
00:11:00,597 --> 00:11:03,642
‫למלון פלאזה, שעדיין היה מלון הפלאזה דאז,‬

173
00:11:03,725 --> 00:11:05,852
‫לא כמו עכשיו, והיה בו תיאטרון קטן.‬

174
00:11:05,936 --> 00:11:08,480
‫אז הלכתי לזה, ראיתי את זה,‬

175
00:11:08,563 --> 00:11:11,525
‫ואחר כך, סטיגווד שאל אותי מה דעתי, ואמרתי,‬

176
00:11:11,608 --> 00:11:15,696
‫"יצאת מדעתך? מחזמר על אווה פרון?‬

177
00:11:16,238 --> 00:11:18,073
‫יבריחו אותך מניו יורק בלעג!‬

178
00:11:18,782 --> 00:11:21,576
‫אל תעשה את זה!" אמרתי.‬

179
00:11:21,660 --> 00:11:24,913
‫זו הסיבה‬
‫שלעולם לא הייתי מרוויחה הרבה כסף בתיאטרון.‬

180
00:11:24,996 --> 00:11:28,667
‫אבל מנקודת המבט של מחזמר על אווה פרון,‬

181
00:11:28,750 --> 00:11:31,670
‫צדקתי לגמרי.‬

182
00:11:31,753 --> 00:11:36,133
‫ואז הלכתי לראות אותו באיזה ערב‬
‫עם שני בחורים ארגנטינאים,‬

183
00:11:36,216 --> 00:11:40,762
‫והם צחקו כל כך בקול רם,‬
‫שכמעט זרקו אותנו מהתיאטרון.‬

184
00:11:41,680 --> 00:11:45,016
‫אני חושבת ש"אוויטה" כבר לא רץ.‬
‫אבל הוא רץ הרבה זמן.‬

185
00:11:45,100 --> 00:11:48,812
‫ואני בטוחה שבכל פעם‬
‫שראיתי את סטיגווד לאחר מכן אמרתי,‬

186
00:11:50,272 --> 00:11:52,065
‫"אני עדיין חושבת שאני צודקת."‬

187
00:11:52,149 --> 00:11:54,484
‫המחזמר הרוויח איזה מיליון דולר בדקה.‬

188
00:11:55,485 --> 00:11:57,821
‫את נוטה להתנשא מעל אנשים?‬

189
00:11:57,904 --> 00:12:00,449
‫להתנשא מעל אנשים? כלומר, האם אני סנובית?‬

190
00:12:01,158 --> 00:12:04,119
‫יש סוגים מסוימים של סנוביות שרעים לדעתי.‬

191
00:12:04,202 --> 00:12:07,330
‫אלה, כמובן,‬
‫הם לא סוגי הסנוביות שיש לי. בסדר?‬

192
00:12:07,414 --> 00:12:10,542
‫לסוגי הסנוביות שיש לי‬
‫אין שום קשר לדברים כמו‬

193
00:12:10,625 --> 00:12:14,379
‫מי אבא שלך? איפה למדת? איפה גדלת?‬

194
00:12:14,463 --> 00:12:18,049
‫זה קשור ל"האם אתה מסכים איתי?"‬

195
00:12:18,842 --> 00:12:21,970
‫לזה זה קשור. או, "זה מה שאתה חושב? לא."‬

196
00:12:22,053 --> 00:12:25,557
‫למרות שאני יודעת‬
‫שלעיתים קרובות אנשים הם מאוד…‬

197
00:12:25,640 --> 00:12:29,060
‫לא שאני מרגיזה אותם, זו מילה עדינה מדי.‬
‫אני מעוררת בהם זעם.‬

198
00:12:29,144 --> 00:12:31,396
‫זה קצת מפתיע אותי, כי, אז מה?‬

199
00:12:32,230 --> 00:12:34,775
‫כאילו, מי אני? אני מקבלת החלטות בשמך?‬

200
00:12:35,317 --> 00:12:37,068
‫אני לא אחראית על כלום.‬

201
00:12:37,152 --> 00:12:41,072
‫אני מבינה שזה מכעיס כשאני אומרת דברים כמו,‬
‫"אנשים צריכים לעשות כך",‬

202
00:12:41,156 --> 00:12:44,659
‫או "זה צריך לקרות",‬
‫אם אנשים חושבים שביכולתי לשנות את זה.‬

203
00:12:44,743 --> 00:12:47,537
‫אבל לו יכולתי לשנות את זה,‬
‫לא הייתי כועסת כל כך.‬

204
00:12:48,079 --> 00:12:53,418
‫הכעס הוא שאין לי כוח, אבל אני מלאה בדעות.‬

205
00:12:57,214 --> 00:13:00,258
‫הרכבות התחתיות מחורבנות. והן מסוכנות.‬

206
00:13:01,051 --> 00:13:03,011
‫דוחפים אותך. דוחקים אותך.‬

207
00:13:03,094 --> 00:13:07,390
‫לפעמים שודדים אותך ברכבת התחתית לאור היום.‬

208
00:13:11,353 --> 00:13:16,066
‫אני זוכרת כשהתחבורה הציבורית‬
‫הייתה מנקודות מהגאווה של ניו יורק.‬

209
00:13:16,149 --> 00:13:17,484
‫מה קרה?‬

210
00:13:18,485 --> 00:13:21,988
‫האם ניו יורק טובה או גרועה יותר היום‬
‫מאשר כשהגעת לראשונה?‬

211
00:13:22,072 --> 00:13:23,031
‫- אלק בולדווין -‬

212
00:13:23,114 --> 00:13:26,743
‫מה שתמיד שומעים על ניו יורק בשנות ה-70‬
‫זה כמה איומה היא הייתה.‬

213
00:13:26,827 --> 00:13:31,164
‫ניו יורק פשטה רגל.‬
‫לא היה לי מושג שזה קורה. כי…‬

214
00:13:31,248 --> 00:13:34,835
‫את בילית. ראית עכברושים,‬
‫ריסקת ספסלים בפארק…‬

215
00:13:34,918 --> 00:13:37,254
‫זו הייתה ניו יורק.‬
‫-גרפיטי. "אני נהנית."‬

216
00:13:37,337 --> 00:13:38,171
‫טוב, כי…‬

217
00:13:38,255 --> 00:13:41,842
‫"אני שיכורה ועולה לאוטובוס.‬
‫לא אכפת לי אם הוא מכוסה בגרפיטי."‬

218
00:13:41,925 --> 00:13:44,970
‫ככה ניו יורק נראתה כשהגעת,‬
‫אז זו הייתה ניו יורק.‬

219
00:13:45,053 --> 00:13:47,180
‫יש אנשים שמגיעים לכאן עכשיו וחושבים,‬

220
00:13:47,264 --> 00:13:49,391
‫"ניו יורק, כיסאות נוח בטיימס סקוור."‬

221
00:13:49,474 --> 00:13:50,767
‫כשייקחו אותם,‬

222
00:13:50,851 --> 00:13:55,313
‫אנשים שנמצאים כאן עכשיו יגידו,‬
‫"איפה הכיסאות? זו הייתה ניו יורק האמיתית."‬

223
00:14:00,026 --> 00:14:01,820
‫את חושבת שישאירו‬

224
00:14:01,903 --> 00:14:04,865
‫את "טיימס סקוור קפה" באמצע הרחוב?‬

225
00:14:04,948 --> 00:14:08,076
‫אני לא יודעת אם אתה מודע לזה, מרטי,‬
‫כי אני יודעת שאתה…‬

226
00:14:08,159 --> 00:14:10,078
‫אני לא יורד דרומית לרחוב 57, לא.‬

227
00:14:10,161 --> 00:14:15,083
‫בסדר, אז עד לפני חמש דקות בערך,‬
‫24 שעות ביממה,‬

228
00:14:15,166 --> 00:14:19,462
‫ריצפו מחדש את ה… איך שלא קוראים להם,‬
‫הדברים האלה מבטון.‬

229
00:14:19,546 --> 00:14:22,841
‫האיים, כן, באמצע טיימס סקוור.‬

230
00:14:22,924 --> 00:14:25,760
‫ואז ממש לפני שהוא נזרק מהמשרד, סוף סוף,‬

231
00:14:25,844 --> 00:14:31,725
‫ראיתי את בלומברג אומר,‬
‫"ועכשיו אלה קבועים!"‬

232
00:14:32,642 --> 00:14:35,270
‫וחשבתי, "קבועים? בּוּר שכמותך."‬

233
00:14:35,353 --> 00:14:40,233
‫מה קבוע בניו יורק? באמת? קבוע!‬
‫הם לא קבועים.‬

234
00:14:40,317 --> 00:14:43,987
‫עם זאת, זה היום שבו גיליתי.‬
‫כמה זה עלה? ארבעים מיליון דולר.‬

235
00:14:44,613 --> 00:14:47,741
‫ארבעים מיליון.‬
‫זה גם לא היה על חשבונו של בלומברג, אגב.‬

236
00:14:47,824 --> 00:14:51,369
‫בסדר? ארבעים מיליון דולר,‬
‫כספי משלם המיסים.‬

237
00:14:51,453 --> 00:14:56,791
‫ארבעים מיליון דולר בשביל זה. בסדר?‬
‫ כי כל כך הרבה ניו יורקים אמרו,‬

238
00:14:56,875 --> 00:15:00,003
‫"יודעים מה אני שונא?‬
‫אין די מקומות לשכב בטיימס סקוור."‬

239
00:15:00,086 --> 00:15:02,380
‫בטח. אני שונא את זה.‬

240
00:15:02,464 --> 00:15:04,674
‫"זה בלתי נסבל!"‬
‫-כן.‬

241
00:15:04,758 --> 00:15:07,260
‫"אנחנו עוזבים. אנחנו לא עומדים בזה יותר."‬

242
00:15:10,347 --> 00:15:14,768
‫אז הרחובות מלאים לגמרי‬

243
00:15:14,851 --> 00:15:18,104
‫בדברים האיומים האלה,‬
‫אני לא יודעת איך לקרוא להם, אדניות,‬

244
00:15:18,188 --> 00:15:21,566
‫עם צמחים מזויפים, או שאולי הם אמיתיים.‬
‫אני לא יודעת מה הם.‬

245
00:15:21,650 --> 00:15:25,654
‫צמחים אמיתיים, צמחים מזויפים, אין לי מושג.‬
‫למה יש צמחים בטיימס סקוור?‬

246
00:15:27,155 --> 00:15:30,492
‫וזה לא רק בטיימס סקוור.‬
‫ברחוב באוורי. זה בכל העיר.‬

247
00:15:30,575 --> 00:15:34,955
‫הם בכל מקום. צמחים, כיסאות נוח.‬
‫אתם יודעים, קישוטים.‬

248
00:15:35,038 --> 00:15:37,165
‫באמת, זה נראה כמו הדירה של סבתא שלי.‬

249
00:15:41,086 --> 00:15:44,297
‫אתם מצפים לראות תמונות קטנות של נכדים ו…‬

250
00:15:46,007 --> 00:15:47,968
‫קעריות קטנות של סוכריות חמוצות ו…‬

251
00:15:49,636 --> 00:15:52,138
‫כשניו יורקרים ישמעו על הקיצוצים בתקציב,‬

252
00:15:52,222 --> 00:15:55,183
‫הם ירצו לדעת‬
‫אם העיר ניו יורק יורדת לטמיון.‬

253
00:15:55,266 --> 00:15:58,853
‫האם נכון לומר שניו יורק…‬
‫-ניו יורק אינה יורדת לטמיון.‬

254
00:15:58,937 --> 00:16:02,315
‫האם נכון לומר‬
‫שעיריית ניו יורק תהיה יעילה פחות,‬

255
00:16:02,399 --> 00:16:07,696
‫הרחובות יהיו מלוכלכים יותר,‬
‫ואזרחים יקבלו פחות הגנה מפני אש ופושעים?‬

256
00:16:07,779 --> 00:16:11,908
‫אמרתי שניו יורק לא יורדת לטמיון.‬
‫ניו יורק לא הולכת לשום מקום…‬

257
00:16:11,992 --> 00:16:13,243
‫- ראש העיר אייב בים -‬

258
00:16:13,326 --> 00:16:15,495
‫וזו עדיין העיר הנהדרת בעולם.‬

259
00:16:15,578 --> 00:16:18,164
‫ותמשיך לתת, גם אחרי זה,‬

260
00:16:18,248 --> 00:16:23,461
‫יותר שירותים לתושביה,‬
‫מאשר כל עיר אחרת בעולם.‬

261
00:16:24,129 --> 00:16:26,965
‫הייתי רוצה להיות ראש העיר של ניו יורק,‬

262
00:16:27,048 --> 00:16:29,676
‫אבל אחד הדברים הרעים‬
‫בראשות עיריית ניו יורק,‬

263
00:16:29,759 --> 00:16:31,511
‫שזו עבודה קשה מאוד…‬

264
00:16:31,594 --> 00:16:34,639
‫ראש העיר של ניו יורק‬
‫זה התפקיד השני הכי קשה במדינה.‬

265
00:16:34,723 --> 00:16:36,307
‫זה מתחיל מוקדם בבוקר.‬

266
00:16:36,391 --> 00:16:39,394
‫אז זה צריך להתחלק לשניים,‬
‫ואני אהיה ראש העיר הלילית.‬

267
00:16:41,312 --> 00:16:44,107
‫אני מתנדבת.‬
‫מישהו אחר יכול להיות ראש העיר היומי.‬

268
00:16:44,190 --> 00:16:45,692
‫אני אהיה ראש העיר הלילית.‬

269
00:16:46,609 --> 00:16:50,071
‫אני אתחיל בסביבות 16:00,‬
‫ואמשיך כל הלילה אם תרצו.‬

270
00:16:50,155 --> 00:16:53,908
‫העניין בניו יורק‬
‫הוא שהרבה דברים קורים מאוחר בלילה.‬

271
00:16:54,659 --> 00:16:57,245
‫מה היית משנה בניו יורק בלילה‬

272
00:16:57,328 --> 00:16:59,622
‫בזמן שראש העיר היומי ישן?‬

273
00:16:59,706 --> 00:17:01,791
‫הדבר הראשון שהייתי משנה בניו יורק,‬

274
00:17:01,875 --> 00:17:04,002
‫ולא רק אני, הוא מערכת הרכבת התחתית.‬

275
00:17:04,586 --> 00:17:07,797
‫טוב? זה הדבר הראשון שהייתי משנה בניו יורק.‬

276
00:17:07,880 --> 00:17:11,885
‫לפני כמה שבועות הדלקתי רדיו,‬
‫כן אני מקשיבה לרדיו. חדשות דאבליו-אן-אס.‬

277
00:17:11,967 --> 00:17:15,680
‫והם אמרו, "קו הרכבת L",‬
‫שהיא רכבת שעולה מברוקלין,‬

278
00:17:15,763 --> 00:17:20,476
‫"קו הרכבת L סגור היום‬
‫כי יש ריח רע בקו הרכבת L."‬

279
00:17:20,560 --> 00:17:21,644
‫כך זה היה כל היום.‬

280
00:17:21,728 --> 00:17:24,313
‫בכל עשר דקות הם חזרו אמרו,‬

281
00:17:24,397 --> 00:17:27,024
‫"יש ריח נוראי בקו הרכבת L. זה סגור."‬

282
00:17:27,108 --> 00:17:31,237
‫וחשבתי לעצמי,‬
‫"הרכבת התחתית סגורה כי יש לה ריח נוראי?"‬

283
00:17:32,572 --> 00:17:34,991
‫כאילו, מה זה אומר בכלל? בסדר?‬

284
00:17:35,075 --> 00:17:39,162
‫כלומר, כמה גרוע יותר מבדרך כלל‬
‫זה יכול להריח?‬

285
00:17:39,245 --> 00:17:41,790
‫מה הם יכולים… הם לא יודעים מה זה.‬

286
00:17:41,873 --> 00:17:46,127
‫וחשבתי, "מי בכלל שם לב לזה?"‬
‫במילים אחרות, הרכבת מסריחה נורא.‬

287
00:17:46,669 --> 00:17:50,715
‫מישהו אמר, "אתה יודע,‬
‫הרכבת מסריחה אפילו יותר מהרגיל"?‬

288
00:17:50,799 --> 00:17:55,970
‫הם מתנהגים כאילו לפני זה,‬
‫הריח היה ויסטריה, היה שם כפר אלפיני.‬

289
00:17:56,054 --> 00:18:00,391
‫חשבתי… וכל היום,‬
‫"אנחנו לא מצליחים לגלות מה הריח הזה."‬

290
00:18:00,475 --> 00:18:03,478
‫והיום חלף לו…‬
‫עכשיו קו הרכבת L סגור חמש שעות.‬

291
00:18:03,561 --> 00:18:08,358
‫הם ירדו, מי שזה לא יהיה שבודק את זה,‬
‫ואמרו, "זה כבר לא מסריח כמו קודם".‬

292
00:18:08,441 --> 00:18:10,819
‫וחשבתי שברור שלא. זה ריק כבר חמש שעות.‬

293
00:18:10,902 --> 00:18:15,156
‫הרשו לי לספר לכם מה מסריח נורא בקו L.‬
‫הנוסעים!‬

294
00:18:15,240 --> 00:18:20,411
‫בסדר? בסוף הם ירדו ואמרו‬
‫שאיזה מין שמן מנוע דלף.‬

295
00:18:20,495 --> 00:18:25,041
‫גם ציינו בחדשות את העובדה שהם בדקו‬

296
00:18:25,125 --> 00:18:27,127
‫וזה היה לא מזיק.‬

297
00:18:27,210 --> 00:18:29,546
‫לא. הם הריחו את שמן המנוע הטוב.‬

298
00:18:29,629 --> 00:18:32,882
‫זה כאילו, אחרי אסון התאומים,‬
‫בערך שעה לאחר מכן,‬

299
00:18:32,966 --> 00:18:36,719
‫כשכריסטין ויטמן,‬
‫שהייתה אז ראש הסוכנות להגנת הסביבה,‬

300
00:18:36,803 --> 00:18:40,557
‫הלכה לשם ואמרה, "זה בסדר. האוויר בסדר."‬

301
00:18:40,640 --> 00:18:43,351
‫אני זוכרת שאמרתי לאנשים,‬
‫"איך זה יכול להיות?‬

302
00:18:43,434 --> 00:18:44,978
‫ברור שזה שקר."‬

303
00:18:45,061 --> 00:18:46,229
‫וזה לא היה…‬

304
00:18:46,312 --> 00:18:50,024
‫ג'ורג' בוש היה הנשיא,‬
‫אז היינו רגילים לסוג מסוים של שקרים,‬

305
00:18:50,108 --> 00:18:52,110
‫אבל אני אמרתי, "זה בלתי אפשרי."‬

306
00:18:52,193 --> 00:18:57,824
‫אפשר היה להריח את מה שכולם קראו לו "האבק"‬
‫במרחק 80 רחובות.‬

307
00:18:57,907 --> 00:19:00,743
‫אתה יודע. אבל היא אמרה שזה בסדר.‬

308
00:19:00,827 --> 00:19:05,039
‫ועכשיו, כמובן, אלפי אנשים חולים בסרטן,‬

309
00:19:05,123 --> 00:19:08,084
‫כי קודם כל, זה לא היה אבק,‬

310
00:19:08,793 --> 00:19:11,421
‫וזה לא היה בסדר.‬

311
00:19:13,798 --> 00:19:18,469
‫נכון שזה נחמד לראות את העיר כל כך רגועה…‬
‫-העיר רגועה כי אף אחד לא נמצא בה.‬

312
00:19:20,305 --> 00:19:23,016
‫כלומר, ניו יורק, כזו שקטה? משהו קרה.‬

313
00:19:24,267 --> 00:19:27,478
‫אני תמיד זוכרת‬
‫כמה שקטה הייתה העיר ב-11 בספטמבר.‬

314
00:19:27,562 --> 00:19:30,940
‫אתה יודע, כלומר, אחרי… אם לא גרת ממש שם.‬

315
00:19:31,524 --> 00:19:34,068
‫הפעם הנוספת היחידה‬
‫שניו יורק נשמעה כזו שקטה…‬

316
00:19:34,152 --> 00:19:36,654
‫גרתי במרכז העיר. אף פעם לא היה שקט.‬

317
00:19:36,738 --> 00:19:39,824
‫הייתה כשעמדו להכריז‬
‫על פסק הדין של או. ג'יי. סימפסון.‬

318
00:19:39,908 --> 00:19:42,577
‫מסתבר שכל העיר צפתה בטלוויזיה,‬

319
00:19:42,660 --> 00:19:45,413
‫וכל העיר השתתקה‬

320
00:19:47,248 --> 00:19:48,958
‫עד שהכריזו על פסק הדין.‬

321
00:19:49,918 --> 00:19:53,796
‫מה היה הדבר השני שרצית?‬
‫ זו הייתה חליפת הגודזילה מגומי.‬

322
00:19:53,880 --> 00:19:54,881
‫שעמדנו לעשות.‬

323
00:19:57,050 --> 00:20:00,220
‫של אישירו הונדה! אנחנו נדרוך על כל העיר.‬

324
00:20:00,303 --> 00:20:03,097
‫בסדר, אז את מטיילת במורד ה… זה ההדסון?‬

325
00:20:03,181 --> 00:20:05,683
‫זה האיסט ריבר. אז אם משהו פוגע בך…‬

326
00:20:06,226 --> 00:20:10,730
‫אני יותר חוששת לפגוע במשהו‬
‫מאשר שמשהו יפגע בי.‬

327
00:20:11,606 --> 00:20:15,693
‫האם יש הבדל בין הייצוג בדגם הזה‬
‫לבין ניו יורק כפי שהיא עכשיו?‬

328
00:20:15,777 --> 00:20:16,861
‫יש משהו…‬

329
00:20:16,945 --> 00:20:19,697
‫כשהייתי כאן לראשונה,‬
‫וזה לא היה לפני זמן רב,‬

330
00:20:19,781 --> 00:20:23,952
‫חיפשתי את הבניין שבו אני גרה.‬
‫כשהדגם הזה נבנה,‬

331
00:20:24,035 --> 00:20:26,788
‫הבניין שאני גרה בו היה שלושה מחסנים‬

332
00:20:26,871 --> 00:20:29,999
‫שהפכו לבניין דירות, והצלחתי לאתר אותם.‬

333
00:20:31,292 --> 00:20:33,670
‫ומרגישים כתמיד. הייתי צריכה לקנות עשרה.‬

334
00:20:36,589 --> 00:20:40,176
‫ניסיתי לשכנע בת של חברה‬
‫לחזור לניו יורק מלוס אנג'לס.‬

335
00:20:40,260 --> 00:20:43,346
‫היא אמרה, "אני רוצה לחזור,‬
‫אבל לא אוכל להרשות לעצמי."‬

336
00:20:43,429 --> 00:20:45,932
‫אמרתי, "תחזרי לניו יורק. אני אגיד לך משהו.‬

337
00:20:46,015 --> 00:20:48,142
‫איש לא יכול להרשות לעצמו לגור כאן."‬

338
00:20:48,226 --> 00:20:52,647
‫איש לא יכול להרשות לעצמו לגור בניו יורק.‬
‫ועם זאת, חיים כאן שמונה מיליון איש.‬

339
00:20:54,399 --> 00:20:56,734
‫איך אנחנו עושים את זה? אנחנו לא יודעים!‬

340
00:20:58,361 --> 00:20:59,737
‫זו תעלומה בשבילנו.‬

341
00:21:02,991 --> 00:21:03,992
‫אין לנו מושג.‬

342
00:21:05,368 --> 00:21:08,454
‫וזה כל העניין. אנחנו לא יודעים,‬
‫אבל אנחנו עדיין כאן.‬

343
00:21:09,831 --> 00:21:13,376
‫אז אפשר לבוא לכאן מבלי לדעת איך תחיה כאן,‬

344
00:21:13,459 --> 00:21:16,796
‫ואיכשהו, תעשה מספיק דברים כדי לחיות כאן.‬

345
00:21:17,380 --> 00:21:18,756
‫זה פשוט וכך.‬

346
00:21:19,632 --> 00:21:20,466
‫בסדר.‬

347
00:21:21,509 --> 00:21:23,052
‫כשעוזבים את ניו יורק‬

348
00:21:23,136 --> 00:21:25,930
‫או אפילו אם שוהים לזמן קצר במקום אחר,‬

349
00:21:26,014 --> 00:21:28,266
‫פשוט אי אפשר להתגבר על הקלות של החיים.‬

350
00:21:28,766 --> 00:21:33,229
‫למשל, אתה יודע, קודם אתה עובר לדירה‬
‫ואתה חושב,‬

351
00:21:34,689 --> 00:21:36,858
‫"איפה הניקוי היבש? אי פעם אמצא כזה?"‬

352
00:21:36,941 --> 00:21:39,944
‫לפעמים לא מוצאים לעולם. לפעמים אין כזה!‬

353
00:21:40,028 --> 00:21:41,446
‫או שלפעמים אתה הולך ו…‬

354
00:21:41,529 --> 00:21:44,991
‫אני יודעת שייקח שלושה חודשים‬
‫עד שנריב בצורה כזו‬

355
00:21:45,074 --> 00:21:46,909
‫שלא אוכל להיכנס לכאן שוב לעולם.‬

356
00:21:47,535 --> 00:21:49,829
‫ואז אתה חושב, יש אנשים שגרים במקומות‬

357
00:21:49,912 --> 00:21:53,833
‫שבהם הם פשוט לוקחים את הניקוי היבש,‬
‫הם הולכים למכבסת הניקוי היבש.‬

358
00:21:53,916 --> 00:21:56,044
‫זה כמו סידור קטן.‬

359
00:21:56,794 --> 00:22:00,757
‫אבל כל דבר בניו יורק‬
‫הוא כמו "טבעת הניבלונג".‬

360
00:22:00,840 --> 00:22:03,760
‫אתה יודע, כל דבר בניו יורק הוא דרמתי.‬

361
00:22:03,843 --> 00:22:05,428
‫זו בעיה מדהימה.‬

362
00:22:05,511 --> 00:22:09,849
‫אז אתה מבין שכל כך קשה לגור בניו יורק‬

363
00:22:09,932 --> 00:22:13,061
‫שכשאנשים אומרים, "למה אתה גר בניו יורק?"‬

364
00:22:13,144 --> 00:22:14,771
‫אין לך תשובה בשבילם,‬

365
00:22:14,854 --> 00:22:19,317
‫חוץ מזה שאתה יוודע שאתה חש טינה‬
‫כלפי אלה שאין להם אומץ לעשות זאת.‬

366
00:22:19,817 --> 00:22:22,820
‫"אתה גר במקום שבו דברים נעשים בקלות,‬

367
00:22:22,904 --> 00:22:25,073
‫שבו אנשים נחמדים אליך,‬

368
00:22:25,156 --> 00:22:27,575
‫שבו לא מנסים לרמות אותך כל חמש שניות.‬

369
00:22:27,658 --> 00:22:29,577
‫אתה קורא לזה חיים של אדם מבוגר?"‬

370
00:22:30,870 --> 00:22:34,707
‫מה שמפתיע אותי,‬
‫זה כמה אנשים שעכשיו בשנות ה-20 לחייהם‬

371
00:22:35,333 --> 00:22:37,001
‫ניגשים אליי ברחוב ואומרים,‬

372
00:22:37,085 --> 00:22:41,506
‫"פראן, הלוואי שהייתי חי בניו יורק‬
‫בשנות ה-70. זה נראה כל כך כיף."‬

373
00:22:41,589 --> 00:22:43,466
‫יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות.‬

374
00:22:43,549 --> 00:22:47,303
‫כשהייתי בשנות ה-20 לחיי‬
‫לא ניגשתי לאנשים בגילי ואמרתי‬

375
00:22:47,387 --> 00:22:50,223
‫"הלוואי שהייתי חיה כאן בשנות ה-30."‬
‫לא חשבתי ככה.‬

376
00:22:50,306 --> 00:22:52,433
‫אז, אתה יודע,‬

377
00:22:52,517 --> 00:22:54,727
‫מאחר שהם יודעים שהייתי כאן אז,‬

378
00:22:55,812 --> 00:22:57,230
‫אני כמו עדת ראייה לזה.‬

379
00:22:57,313 --> 00:23:00,400
‫אני מניחה‬
‫שזה כמו שאם היית חובב של מלחמת האזרחים,‬

380
00:23:00,483 --> 00:23:04,445
‫וראית את אברהם לינקולן, היית חושב,‬
‫"הוא היה שם. אני אשאל אותו."‬

381
00:23:05,696 --> 00:23:07,782
‫אם לא עשיתם הזמנה, אנא המתינו בחוץ.‬

382
00:23:07,865 --> 00:23:09,033
‫- מקס'ס קנזס סיטי -‬

383
00:23:09,117 --> 00:23:13,955
‫עכשיו נשיר שיר על ילד בניו יורק.‬

384
00:23:16,999 --> 00:23:20,753
‫רוב האנשים שהכרתי שהיו יותר כמוני,‬
‫מבחינה כלכלית,‬

385
00:23:20,837 --> 00:23:23,840
‫חימום היה בעיה רצינית. דיברנו על זה הרבה.‬

386
00:23:23,923 --> 00:23:26,884
‫והייתי הולכת ל"מקס'ס" ומתחילה עם אנשים,‬

387
00:23:26,968 --> 00:23:29,303
‫אבל לפני כן הייתי שואלת, "יש לך חימום?"‬

388
00:23:29,971 --> 00:23:32,890
‫וזה היה משהו שמצאתי מפתה מאוד.‬

389
00:23:32,974 --> 00:23:35,726
‫פתאום, הן נהפכו לבריז'יט בארדו צעירות.‬

390
00:23:35,810 --> 00:23:37,937
‫"יש לך חימום? בואי נלך."‬

391
00:24:01,794 --> 00:24:05,506
‫ה"ניו יורק דולס" היו נהדרים,‬
‫וכל כך מעט אנשים ראו אותם.‬

392
00:24:05,590 --> 00:24:08,092
‫הם הופיעו במרכז מרסר לאומנויות, שיום אחד…‬

393
00:24:10,219 --> 00:24:12,472
‫פשוט התמוטט. ככה ניו יורק הייתה פעם.‬

394
00:24:12,555 --> 00:24:15,641
‫מרכז מרסר,‬
‫הלכנו לשם כל הזמן כדי לראות את ה"דולס",‬

395
00:24:15,725 --> 00:24:17,810
‫ואנשים אחרים, אבל בעיקר את ה"דולס".‬

396
00:24:18,352 --> 00:24:21,105
‫ואז יום אחד, הוא פשוט התמוטט.‬

397
00:24:22,148 --> 00:24:25,526
‫כלומר, הבניין פשוט התמוטט.‬
‫זו הייתה רמת ההזנחה.‬

398
00:24:25,610 --> 00:24:28,237
‫כשאנשים אמרו, "מרכז מרסר לאמנויות התמוטט",‬

399
00:24:28,321 --> 00:24:31,240
‫איש לא אמר, "על מה אתה מדבר?"‬
‫"אה, הוא התמוטט."‬

400
00:24:31,324 --> 00:24:34,202
‫שלושה בניינים התמוטטו באותה שנה.‬

401
00:24:34,744 --> 00:24:38,414
‫הם התמוטטו כי אף אחד לא טיפל בהם.‬
‫כלומר, אז…‬

402
00:24:38,498 --> 00:24:41,209
‫ככה זה היה פשוט. אף פעם לא חשבתי על זה.‬

403
00:24:41,292 --> 00:24:44,795
‫חשבתי על דברים רבים,‬
‫אבל לא על ההשתפרות של ניו יורק.‬

404
00:24:44,879 --> 00:24:47,048
‫ניו יורק הייתה נהדרת. לכן באתי לכאן!‬

405
00:24:47,131 --> 00:24:49,884
‫אבל לא באתי לכאן כי היה נקי.‬

406
00:24:50,718 --> 00:24:52,011
‫באתי ממקום נקי.‬

407
00:24:52,094 --> 00:24:55,223
‫לא חשבתי, "אני רוצה לנסוע לניו יורק.‬
‫כל כך מצוחצח שם."‬

408
00:24:55,306 --> 00:24:57,266
‫אתה יודע, לא באתי כי זה היה בטוח.‬

409
00:24:57,350 --> 00:25:00,186
‫באתי ממקום בטוח.‬
‫לא באתי כי זה היה מסוכן.‬

410
00:25:00,269 --> 00:25:04,065
‫לא שמחתי להיות בסכנה, אבל התאקלמתי מהר.‬

411
00:25:04,148 --> 00:25:06,609
‫יש לי את כל ההרגלים שהיו לי בשנות ה-70.‬

412
00:25:06,692 --> 00:25:08,486
‫למשל, אני יושבת ברכבת התחתית,‬

413
00:25:08,569 --> 00:25:11,280
‫אנשים שמים את התיק לידם ומשאירים אותו שם.‬

414
00:25:11,364 --> 00:25:14,200
‫אני חושבת, "השתגעת?"‬
‫זה גורם לי לרצות לגנוב אותו.‬

415
00:25:14,867 --> 00:25:21,123
‫אתה יודע, לא משנה מה אני מחזיקה.‬
‫באמת, זה יכול להיות עיפרון.‬

416
00:25:21,207 --> 00:25:24,460
‫אני אוחזת בו אחיזת מוות.‬
‫"לא תיקחו ממני את העיפרון הזה."‬

417
00:25:25,503 --> 00:25:28,673
‫לא הייתי משאירה שום דבר לידי. בחיים!‬

418
00:25:29,674 --> 00:25:33,135
‫ולא כי אני חושבת‬
‫שאנשים עלולים לחשוב שזו פצצה,‬

419
00:25:33,219 --> 00:25:36,055
‫אלא כי מישהו ייקח את זה!‬
‫ברור שהם ייקחו את זה.‬

420
00:25:36,138 --> 00:25:37,473
‫זה מה שקורה.‬

421
00:25:37,557 --> 00:25:40,768
‫כלומר, ב-1971 או משהו כזה,‬

422
00:25:40,851 --> 00:25:44,814
‫מישהו שבר את השמשה של האוטו שלי,‬

423
00:25:44,897 --> 00:25:46,816
‫עוד היה לי את האוטו שלי מהתיכון,‬

424
00:25:47,858 --> 00:25:50,528
‫ולקח, מלוח המחוונים,‬

425
00:25:50,611 --> 00:25:53,531
‫תפוח וחפיסת סיגריות שהיו על לוח המחוונים.‬

426
00:25:54,740 --> 00:25:56,742
‫חפיסת סיגריות עלתה אז 50 סנט.‬

427
00:25:58,119 --> 00:26:00,121
‫תפוח, תפוח אחד, עשרה סנט.‬

428
00:26:01,581 --> 00:26:03,374
‫קראתי למשטרה.‬

429
00:26:03,457 --> 00:26:06,836
‫קראתי להם, כי הם עדיין היו ברחוב אז,‬
‫ואמרתי,‬

430
00:26:06,919 --> 00:26:11,507
‫"מישהו ריסק את השמשה שלי‬
‫ולקח מלוח המחוונים שלי."‬

431
00:26:11,591 --> 00:26:13,384
‫אז השוטר אמר, "מה הם גנבו?"‬

432
00:26:13,467 --> 00:26:16,053
‫אז אמרתי, "היו לי תפוח וחפיסת סיגריות."‬

433
00:26:16,137 --> 00:26:17,805
‫והוא אמר, "טוב, למה ציפית?‬

434
00:26:22,435 --> 00:26:26,272
‫כלומר, אם תשאירי דברים כאלה יקרי ערך‬
‫בטווח הראייה של אנשים,‬

435
00:26:26,355 --> 00:26:29,567
‫הם ישברו את השמשה של האוטו שלך!‬
‫מי לא היה עושה את זה?‬

436
00:26:30,234 --> 00:26:31,527
‫מה את, מטומטמת?"‬

437
00:26:37,074 --> 00:26:39,744
‫אז, מאחר והיה היגיון בדבריו,‬
‫לא התווכחתי איתו.‬

438
00:26:40,870 --> 00:26:42,663
‫הבנתי, "כן, טוב, למה את מצפה?"‬

439
00:26:43,706 --> 00:26:46,459
‫מסתבר שהייתה כותרת בה נכתב,‬

440
00:26:47,335 --> 00:26:50,212
‫"הנשיא לניו יורק: לכו לעזאזל",‬
‫או משהו כזה.‬

441
00:26:50,296 --> 00:26:52,256
‫כן. "פורד לניו יורק: תמותו."‬

442
00:26:52,882 --> 00:26:54,216
‫בינתיים, מי מת?‬

443
00:27:50,564 --> 00:27:53,984
‫אני גם מרגישה‬
‫שלמרות שניו יורק אינה כמו פעם,‬

444
00:27:54,068 --> 00:27:56,696
‫אני לא מאמינה שייתנו לי לחיות במקום אחר.‬

445
00:27:58,364 --> 00:28:02,034
‫אני חושבת שהם היו נפגשים,‬
‫מקיימים פגישת מועצת עיר כלשהי,‬

446
00:28:02,118 --> 00:28:03,494
‫והם היו אומרים,‬

447
00:28:03,577 --> 00:28:06,580
‫"באנו להגיד לך, עלייך לעזוב.‬
‫אינך יכולה להישאר."‬

448
00:28:06,664 --> 00:28:10,710
‫זה מה שהם עושים איתי.‬
‫-"סליחה. הגיע הזמן ללכת."‬

449
00:28:58,424 --> 00:29:01,218
‫תרגום כתוביות: זואי רוז‬