1
00:00:09,052 --> 00:00:12,722
‫- סרט תיעודי מקורי של NETFLIX -‬

2
00:00:23,066 --> 00:00:27,028
‫בוב רוס רגיל לצייר נוף בתוך 26 דקות,‬

3
00:00:27,111 --> 00:00:31,157
‫קצת פחות מאורכו של פרק‬
‫בסדרת הטלוויזיה הפופולרית שלו.‬

4
00:00:31,240 --> 00:00:33,618
‫הסדרה היא "חדוות הציור".‬

5
00:00:34,619 --> 00:00:37,747
‫שלום, אני בוב רוס.‬
‫אם זוהי הפעם הראשונה שלכם איתנו,‬

6
00:00:37,830 --> 00:00:41,834
‫אני מזמין אתכם אישית‬
‫לקחת מכחולים ומברשות ולצייר איתי‬

7
00:00:41,918 --> 00:00:45,630
‫ולבלות חצי שעה רגועה‬
‫בהנאה מכמה מיצירות המופת של הטבע.‬

8
00:00:47,673 --> 00:00:49,634
‫לדעתי כל אחד מאיתנו, במהלך חיינו,‬

9
00:00:49,717 --> 00:00:51,511
‫רצה לצייר תמונה.‬

10
00:00:52,011 --> 00:00:56,182
‫לדעתי יש אומן‬
‫שחבוי עמוק בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.‬

11
00:00:56,265 --> 00:00:58,976
‫כאן ננסה להראות לכם‬
‫איך להוציא את האומן הזה החוצה.‬

12
00:00:59,060 --> 00:01:03,773
‫כשאתם מציירים באופן כזה במשך פרק זמן,‬
‫אתם מתחילים לראות דברים בציורכם.‬

13
00:01:03,856 --> 00:01:06,234
‫כשתראו את הדברים האלה, נצלו אותם.‬

14
00:01:06,317 --> 00:01:09,654
‫נצלו אותם. השתמשו בהם. הם כמו מתנות.‬

15
00:01:10,238 --> 00:01:11,114
‫השתמשו בהם.‬

16
00:01:11,697 --> 00:01:12,782
‫לכן אני מצייר.‬

17
00:01:12,865 --> 00:01:15,743
‫כי אני יכול ליצור את העולם שאני רוצה‬

18
00:01:15,827 --> 00:01:18,996
‫ואני יכול לגרום לעולם הזה‬
‫להיות שמח כרצוני.‬

19
00:01:19,956 --> 00:01:22,375
‫אם אתם רוצים דברים רעים, צפו בחדשות.‬

20
00:01:23,084 --> 00:01:24,085
‫מי זה?‬

21
00:01:24,168 --> 00:01:25,837
‫זה בוב רוס!‬

22
00:01:25,920 --> 00:01:28,548
‫זהו הצייר המפורסם ביותר‬
‫בהיסטוריה של היקום.‬

23
00:01:28,631 --> 00:01:33,845
‫הינה האיש שעושה קסם כה רב‬
‫בחצי שעה ב-PBS מדי שבוע.‬

24
00:01:33,928 --> 00:01:35,680
‫בוב רוס צייר את זה.‬

25
00:01:35,763 --> 00:01:37,056
‫נכון שזה מדהים?‬

26
00:01:37,557 --> 00:01:38,391
‫כן.‬

27
00:01:39,851 --> 00:01:42,353
‫היום אני רוצה להציג בפניכם את בני, סטיב.‬

28
00:01:42,436 --> 00:01:45,523
‫סטיב, אני שמח שאתה איתנו.‬
‫-תודה, אבא.‬

29
00:01:49,777 --> 00:01:53,114
‫אני רוצה לחשוף‬
‫את הסיפור הזה כבר שנים רבות.‬

30
00:01:53,197 --> 00:01:54,657
‫כן, הרבה זמן.‬

31
00:01:59,412 --> 00:02:02,456
‫היו ימים קשים בעבר, ללא ספק.‬

32
00:02:08,004 --> 00:02:10,840
‫אני אומר לכם,‬
‫צייר ההרים הטוב ביותר בטכניקה הזאת‬

33
00:02:10,923 --> 00:02:13,718
‫הוא כנראה בני, סטיב. אוי, הפרחח הזה…‬

34
00:02:14,719 --> 00:02:16,053
‫הוא בהחלט יכול לצייר הרים.‬

35
00:02:16,971 --> 00:02:19,557
‫אולי נביא אותו לכאן לפני שהעונה תסתיים.‬

36
00:02:20,641 --> 00:02:24,437
‫כמובן שהוא לא היה מסוגל‬
‫לספר על זה דבר לאיש מעולם.‬

37
00:02:25,521 --> 00:02:26,939
‫הוא תמיד…‬

38
00:02:28,191 --> 00:02:31,444
‫היה די שקט בקשר לכל העניין.‬

39
00:02:35,072 --> 00:02:39,285
‫יהיה קשה לגרום לאנשים להתראיין לסרט הזה.‬

40
00:02:39,368 --> 00:02:41,120
‫אין לי שמץ של ספק בכך.‬

41
00:02:42,997 --> 00:02:44,874
‫הם עשו מעשה מביש‬

42
00:02:45,958 --> 00:02:47,710
‫ואנשים צריכים לדעת זאת.‬

43
00:02:49,837 --> 00:02:51,005
‫הם צריכים לדעת.‬

44
00:02:53,507 --> 00:02:57,220
‫על גבי בד הציור הזה יש לי כוח מוחלט.‬

45
00:02:59,263 --> 00:03:01,724
‫אני תמיד יכול לברוח אל פיסת בד הציור הזאת‬

46
00:03:01,807 --> 00:03:04,810
‫וליצור כל אשליה שארצה.‬

47
00:03:12,443 --> 00:03:16,239
‫וכעת, קבלו את‬
‫רג'יס פילבין וקת'י לי גיפורד.‬

48
00:03:18,658 --> 00:03:21,118
‫שלום לכולכם. שלום, ריג'.‬

49
00:03:21,202 --> 00:03:24,330
‫שלום לכולכם. נעים לראות אתכם.‬
‫יום ג', 3 בדצמבר, 1991.‬

50
00:03:25,039 --> 00:03:26,999
‫אני מביט לכאן, אל בוב רוס.‬

51
00:03:27,083 --> 00:03:29,585
‫לרגע חשבתי שבוב יצייר דיוקן שלנו.‬

52
00:03:29,669 --> 00:03:32,171
‫בוב מסתכל עלינו והוא מצייר הר.‬
‫אני לא יודע…‬

53
00:03:32,755 --> 00:03:35,383
‫נכון, הוא התפרסם בעיקר‬
‫בציורי הנוף שלו, ריג'.‬

54
00:03:35,466 --> 00:03:37,593
‫בוב, אתה מצייר דיוקנאות?‬
‫-לא ממש טוב.‬

55
00:03:37,677 --> 00:03:41,389
‫אני מצייר עצים ושיחים בעיקר.‬
‫-כן, אתה נהדר בשיחים ועצים.‬

56
00:03:41,472 --> 00:03:42,890
‫רק מהזיכרון. נכון, בוב?‬

57
00:03:43,391 --> 00:03:47,103
‫כן, גרתי באלסקה 12 שנים בערך,‬
‫אז הרבה מהנופים שלי הם מאלסקה.‬

58
00:03:56,654 --> 00:04:01,284
‫- סטיב רוס, בנו של בוב -‬

59
00:04:06,038 --> 00:04:07,039
‫איך אתה מרגיש?‬

60
00:04:08,207 --> 00:04:09,041
‫עייף.‬

61
00:04:09,125 --> 00:04:13,254
‫- בוב רוס, צבע שמן נוזלי לבן -‬

62
00:04:13,337 --> 00:04:15,464
‫- בוב רוס, "סוכריות העץ הקטן והשמח" -‬

63
00:04:15,548 --> 00:04:17,091
‫כן, זה קרה לפני זמן כה רב.‬

64
00:04:18,634 --> 00:04:21,804
‫אני ממש נאלץ לפשפש בזיכרוני.‬

65
00:04:24,724 --> 00:04:26,183
‫אבא שלי התחיל את דרכו‬

66
00:04:26,267 --> 00:04:30,479
‫בציור על קערות המתכת הישנות‬
‫של כורי הזהב, ביחד עם אימי.‬

67
00:04:35,568 --> 00:04:36,485
‫- ויקי רוס -‬

68
00:04:36,569 --> 00:04:39,155
‫כשנפגשנו, הוא אהב לצייר.‬

69
00:04:40,364 --> 00:04:44,535
‫לעיתים הוא צייר עד שתיים לפנות בוקר‬
‫והיה צריך להיות בעבודה בשמונה.‬

70
00:04:47,621 --> 00:04:49,206
‫בוב היה בחיל האוויר.‬

71
00:04:50,541 --> 00:04:52,626
‫הוא הוצב באלסקה.‬

72
00:04:54,295 --> 00:04:55,588
‫התחתנו.‬

73
00:04:56,380 --> 00:04:59,091
‫ואז, מספר חודשים לאחר מכן,‬

74
00:04:59,175 --> 00:05:01,177
‫הריתי את סטיב.‬

75
00:05:03,679 --> 00:05:07,683
‫בוב אהב את היער, את החיות, את העצים.‬

76
00:05:08,267 --> 00:05:09,852
‫הוא אהב את זה באמת ובתמים.‬

77
00:05:10,353 --> 00:05:12,021
‫אני מביט בטבע הרבה.‬

78
00:05:12,104 --> 00:05:17,818
‫ואם הציור לא ילמד אתכם שום דבר אחר,‬
‫הוא ילמד אתכם להביט בטבע אחרת.‬

79
00:05:18,694 --> 00:05:21,072
‫- אומנים מאלסקה עובדים‬
‫עם צבעי שמן ובד ציור -‬

80
00:05:21,155 --> 00:05:22,615
‫- בוב רוס, מארני קורנוול -‬

81
00:05:22,698 --> 00:05:26,577
‫בוב האמין שכדאי לעשות דברים בעלי ערך,‬
‫דברים שהוא נהנה מהם.‬

82
00:05:28,371 --> 00:05:30,706
‫הדבר החשוב לו ביותר היה הציור.‬

83
00:05:32,291 --> 00:05:34,543
‫מה הוא עושה כעת? מתחיל לצייר ציור חדש?‬

84
00:05:34,627 --> 00:05:35,836
‫הוא יסיים אותו…‬

85
00:05:35,920 --> 00:05:37,922
‫הוא מסיים ציור בתוך 30 דקות.‬

86
00:05:38,005 --> 00:05:40,132
‫זה הרקע? אתה עושה את הרקע קודם, בוב?‬

87
00:05:40,216 --> 00:05:44,178
‫כן, נשתמש במברשת הקטנה הזאת,‬
‫ברוחב חמישה ס"מ, בשביל רקע קטן ושמח.‬

88
00:05:44,261 --> 00:05:46,639
‫כן.‬
‫-הוא אדם שמח, בוב הזה. נכון?‬

89
00:05:46,722 --> 00:05:49,975
‫אני אראה לכם איך לעשות זאת.‬
‫-פשוט אדם שמח. בוב?‬

90
00:05:50,059 --> 00:05:52,853
‫ניתן לך שכר כפול‬
‫אם תיתן לנו לספר אותך בפברואר.‬

91
00:05:55,231 --> 00:05:57,191
‫כל העולם תוהה אם אתה מסלסל את שיערך.‬

92
00:05:57,274 --> 00:05:59,735
‫לא? זה טבעי?‬
‫-אתם מתכוונים לחשוף את סודי?‬

93
00:06:00,444 --> 00:06:03,447
‫בוב, רבים מוציאים המון כסף‬
‫כדי להשיג שיער כזה ואתה…‬

94
00:06:03,531 --> 00:06:04,949
‫אלוהים נתן לך אותו, נכון?‬

95
00:06:05,032 --> 00:06:07,118
‫ובכן, אלוהים והספר שלי.‬

96
00:06:11,080 --> 00:06:15,918
‫הוא תמיד היה איש של שיער.‬
‫הוא אהב לנסות תסרוקות שונות,‬

97
00:06:16,001 --> 00:06:19,296
‫כפי שכולנו יכולים לראות‬
‫עם ה"אפרו" שלו בטלוויזיה.‬

98
00:06:22,007 --> 00:06:26,512
‫ה"אפרו" לא היה אמיתי. זה היה סלסול.‬

99
00:06:26,595 --> 00:06:30,433
‫ובוב אהב לומר על כך‬
‫שמהדקים לו את הקפיצים מדי מספר חודשים.‬

100
00:06:33,686 --> 00:06:36,063
‫וכמובן, אני זוכר אותו מצייר.‬

101
00:06:38,399 --> 00:06:44,780
‫נדהמתי מחדש מדי יום‬
‫כשראיתי את יצירות האומנות היפות האלו,‬

102
00:06:44,864 --> 00:06:46,824
‫שפשוט צצו משום מקום.‬

103
00:07:03,007 --> 00:07:03,841
‫שלום.‬

104
00:07:04,508 --> 00:07:06,552
‫אתה רוצה…? נתחיל בצד האחורי.‬

105
00:07:06,635 --> 00:07:08,387
‫כן, בטח.‬
‫-ניגש לצד האחורי.‬

106
00:07:08,471 --> 00:07:09,889
‫- ג'ון ת'אם, אומן וידיד -‬

107
00:07:09,972 --> 00:07:14,226
‫תראה לנו את הסטודיו הישן.‬
‫-נלך לראות היכן החדווה החלה באמת.‬

108
00:07:14,310 --> 00:07:15,394
‫בוא נראה את זה.‬

109
00:07:16,812 --> 00:07:21,734
‫פגשתי לראשונה את בוב לפני 42 שנים.‬

110
00:07:22,943 --> 00:07:26,030
‫הוא החליט ללמוד אצלי ציור.‬

111
00:07:26,655 --> 00:07:30,659
‫במטלה הראשונה פשוט ביקשתי מהם,‬

112
00:07:31,160 --> 00:07:35,080
‫"ציירו תמונה של מה שאתם הכי אוהבים".‬

113
00:07:36,165 --> 00:07:40,252
‫מייד ידעתי שהוא צייר מוכשר.‬

114
00:07:40,336 --> 00:07:44,798
‫אז דבר אחד שאני בהחלט לא רוצה לעשות הוא…‬

115
00:07:45,299 --> 00:07:49,553
‫לטעון שהייתי המורה של בוב.‬

116
00:07:51,514 --> 00:07:57,603
‫רבים מהתלמידים הניחו את מכחוליהם‬
‫ובאו לראות מה בוב עושה.‬

117
00:07:58,395 --> 00:08:02,107
‫ואתה יודע, הוא אהב שיש לו קהל.‬
‫הוא אהב קהל תמיד.‬

118
00:08:03,609 --> 00:08:08,948
‫אבא שלי התחיל בציור בסגנון מסורתי,‬
‫אך זה נמאס עליו.‬

119
00:08:09,448 --> 00:08:15,120
‫אבי היה אדם‬
‫שעבד על פרויקט אחד, ובמחשבותיו…‬

120
00:08:15,204 --> 00:08:19,500
‫כבר היה באמצע הפרויקט הבא, בו-זמנית.‬

121
00:08:20,960 --> 00:08:24,046
‫היו לו כל כך הרבה תוכניות שונות‬

122
00:08:24,129 --> 00:08:30,844
‫עד שהוא מילא את ראשו בדברים האלה,‬
‫לא בדברים שקרו בהווה.‬

123
00:08:35,975 --> 00:08:38,644
‫מערכת היחסים בין הוריי הייתה מעורערת למדי.‬

124
00:08:40,187 --> 00:08:42,022
‫בסופו של דבר, הם התגרשו.‬

125
00:08:44,108 --> 00:08:47,236
‫באותה תקופה גרנו‬
‫בספוקיין שבמדינת וושינגטון.‬

126
00:08:49,905 --> 00:08:52,241
‫ואז הוא פגש את ג'יין זנרדלי.‬

127
00:08:53,951 --> 00:08:57,997
‫היא הייתה המזכירה של מפקד הבסיס‬
‫בבסיסי חיל האוויר שבהם התגוררנו.‬

128
00:09:00,124 --> 00:09:03,335
‫היא הייתה ממש מאוהבת באבי‬

129
00:09:05,337 --> 00:09:08,173
‫והוא אהב אותה אהבת נפש.‬

130
00:09:11,218 --> 00:09:15,389
‫אבל אבי תמיד חשב על הציור הבא.‬

131
00:09:17,766 --> 00:09:21,895
‫- "הקסם שבציורי שמן", עונה שלישית -‬

132
00:09:23,856 --> 00:09:26,358
‫הידד! זה מה שעלינו לעשות.‬

133
00:09:26,442 --> 00:09:29,528
‫עליי להציב את עצמי‬
‫בתוך אותה בועה כול יכולה.‬

134
00:09:29,612 --> 00:09:35,326
‫בוב ראה סרטון מאת ויליאם אלכסנדר‬

135
00:09:35,409 --> 00:09:39,163
‫והתלהב מאוד ממה שוויליאם עשה.‬

136
00:09:39,246 --> 00:09:42,458
‫כשראיתי את אלכסנדר‬
‫בטלוויזיה לראשונה כמעט התרגזתי,‬

137
00:09:42,958 --> 00:09:46,587
‫כי הוא היה יכול לעשות בתוך דקות‬
‫מה שלקח לי ימים שלמים.‬

138
00:09:48,589 --> 00:09:51,800
‫זה חייב להיות מהיר.‬
‫אל תתעסקו בזה במשך שעות.‬

139
00:09:51,884 --> 00:09:53,218
‫יש כאן יותר מדי פרטים.‬

140
00:09:53,302 --> 00:09:57,598
‫אנשים שלא מציירים יחשבו שהאיש הזה‬
‫עובד על הציור הזה כבר שנה שלמה.‬

141
00:09:57,681 --> 00:09:59,850
‫ציור שמן עשוי להצריך ימים,‬
‫חודשים ואף שנים.‬

142
00:09:59,933 --> 00:10:01,560
‫- איאן בורלנד, מרצה לאומנות -‬

143
00:10:01,644 --> 00:10:05,898
‫ביל אלכסנדר מאיץ הכול בטכניקה הזאת,‬
‫של רטוב על רטוב.‬

144
00:10:05,981 --> 00:10:08,359
‫ראשית אני מורח‬
‫את "לבן הקסם" הכול יכול שלי.‬

145
00:10:08,859 --> 00:10:12,613
‫לרוב הוא מרח שכבת יסוד עם ג'סו לבן,‬
‫אפור או שחור…‬

146
00:10:12,696 --> 00:10:14,782
‫נגיעה של כחול פרוסי.‬

147
00:10:15,866 --> 00:10:17,493
‫אתם רואים? לא יותר מדי צבע.‬

148
00:10:18,786 --> 00:10:21,413
‫ומעליה מרח צבעי שמן.‬

149
00:10:22,081 --> 00:10:25,376
‫השם הנכון לכך הוא "אלה פרימה",‬
‫הניסיון הראשון.‬

150
00:10:25,459 --> 00:10:27,878
‫היא מאפשרת דברים שאי אפשר להשיג בצבע יבש.‬

151
00:10:27,961 --> 00:10:30,047
‫- ג'וליה פרידמן, חוקרת תולדות האומנות -‬

152
00:10:31,715 --> 00:10:37,930
‫באמצע המאה ה-15 השתמשו בה‬
‫בשביל שיער ואריגים מסוימים,‬

153
00:10:38,806 --> 00:10:42,059
‫כדי לספק אפקט של מרקמים ותנועה.‬

154
00:10:42,643 --> 00:10:47,398
‫הדוגמה המפורסמת ביותר, אולי,‬
‫של "אלה פרימה", היא האימפרסיוניזם.‬

155
00:10:48,232 --> 00:10:52,194
‫אז "אלה פרימה" היא המצאה ישנה מאוד.‬

156
00:10:55,239 --> 00:10:58,075
‫בוב אמר,‬
‫"אני ממש רוצה להיפגש עם האיש הזה".‬

157
00:10:59,368 --> 00:11:02,246
‫כבר די נמאס לו מחיי הצבא.‬

158
00:11:03,080 --> 00:11:04,832
‫הוא רצה רק לצייר.‬

159
00:11:05,416 --> 00:11:12,172
‫הכרתי אישה שנהגה להזמין‬
‫את ויליאם אלכסנדר לסדנה בסטודיו שלה.‬

160
00:11:13,590 --> 00:11:17,469
‫בוב וויליאם הסתדרו זה עם זה מייד.‬

161
00:11:17,553 --> 00:11:21,932
‫ראיתי את אלכסנדר בטלוויזיה‬
‫וכמיליוני אחרים, התאהבתי בו.‬

162
00:11:22,433 --> 00:11:24,435
‫ולקח לי כשנה למצוא אותו.‬

163
00:11:24,518 --> 00:11:25,394
‫למדתי אצל ביל‬

164
00:11:26,270 --> 00:11:29,982
‫וכשפרשתי מהצבא הציעו לי משרה‬
‫בחברת "מג'יק ארט" כמורה נודד לציור.‬

165
00:11:30,065 --> 00:11:32,693
‫- תעודת שחרור משירות פעיל‬
‫סיבת העזיבה: פרישה -‬

166
00:11:32,776 --> 00:11:35,571
‫- בוב רוס, מורה, הצייר השמח‬
‫ילמד כאן את "הקסם שבציורי שמן" -‬

167
00:11:35,654 --> 00:11:39,825
‫הוא לימד לאורך כל החוף המזרחי,‬
‫מכר צבעים, בדי ציור ומכחולים…‬

168
00:11:39,908 --> 00:11:42,828
‫- ו' (ביל) אלכסנדר מציג את בוב רוס,‬
‫הצייר השמח -‬

169
00:11:42,911 --> 00:11:45,914
‫שתמיד היו חלק גדול בתוכניות האלה.‬

170
00:11:52,880 --> 00:11:55,340
‫- בוב רוס, פלורידה -‬

171
00:11:55,424 --> 00:11:58,260
‫פגשתי את בוב רוס בקניון של מאנסי ב-1982.‬

172
00:11:58,343 --> 00:12:00,053
‫- דיינה ג'סטר, ידידו של בוב -‬

173
00:12:00,137 --> 00:12:03,140
‫הוא ביצע שם הדגמת ציור.‬

174
00:12:03,932 --> 00:12:06,769
‫הוא ריתק אותי, כי כבר התחלתי לצייר.‬

175
00:12:07,394 --> 00:12:10,856
‫היה לנו כל כך הרבה במשותף‬
‫עד שפשוט הפכנו לידידים.‬

176
00:12:16,779 --> 00:12:18,614
‫הייתה איתו שם אישה עם שיער לבן.‬

177
00:12:19,948 --> 00:12:22,576
‫היא הייתה שם כדי לעזור במכירת הציורים.‬

178
00:12:23,619 --> 00:12:26,830
‫מאוחר יותר נודע לי שזאת הייתה אנט קובלסקי.‬

179
00:12:27,831 --> 00:12:31,710
‫אני רוצה להציג לכם את השותפה שלי‬
‫וידידתי הוותיקה, אנט קובלסקי.‬

180
00:12:31,794 --> 00:12:33,921
‫אנט, ברוכה הבאה לתוכנית.‬
‫-תודה, בוב.‬

181
00:12:35,130 --> 00:12:40,010
‫אבא שלי הכיר את הזוג קובלסקי דרך אנט,‬
‫שבאה ללמוד ציור אצל ביל אלכסנדר.‬

182
00:12:40,093 --> 00:12:42,179
‫- וולט ואנט קובלסקי -‬

183
00:12:42,262 --> 00:12:44,473
‫אנט כבר הייתה אומנית טובה אז.‬

184
00:12:44,556 --> 00:12:47,309
‫לא היו לו שיעורים זמינים,‬

185
00:12:47,810 --> 00:12:52,648
‫אבל היא גילתה שלביל אלכסנדר‬
‫יש בן טיפוחים בשם בוב רוס.‬

186
00:12:58,821 --> 00:13:04,535
‫היא חיפשה משהו ומצאה אותו בבוב רוס.‬

187
00:13:04,618 --> 00:13:07,996
‫וזה לא היה רק הציור, אלא משהו גדול מכך.‬

188
00:13:09,665 --> 00:13:13,502
‫היא הרגישה מחודשת ושאבה מבוב השראה.‬

189
00:13:16,630 --> 00:13:21,468
‫איבדתי בן והתאבלתי נואשות.‬

190
00:13:24,680 --> 00:13:27,015
‫הייתי שבורה לחלוטין.‬

191
00:13:27,599 --> 00:13:32,855
‫הייתי מסוגלת רק לשכב על הספה‬
‫ולצפות בטלוויזיה.‬

192
00:13:35,274 --> 00:13:39,152
‫אני חושב שמותו של בנה שינה אותה לנצח.‬

193
00:13:40,737 --> 00:13:45,325
‫אנט הייתה זקוקה למשהו שיחלץ אותה מהדיכאון.‬

194
00:13:45,868 --> 00:13:49,079
‫התקשרתי לבוב ואמרתי,‬
‫"אני לא יודעת מהו הדבר שיש לך,‬

195
00:13:49,663 --> 00:13:52,165
‫אבל כדאי שנשים אותו בבקבוק ונמכור אותו".‬

196
00:13:52,249 --> 00:13:53,876
‫- הסכם שותפות -‬

197
00:13:53,959 --> 00:13:58,630
‫היא לקחה אותו הביתה לוולט ואמרה,‬
‫"האיש הזה קסום.‬

198
00:13:58,714 --> 00:14:01,341
‫כדאי שננסה לעשות איתו עסקים".‬

199
00:14:02,801 --> 00:14:08,724
‫לדעתי בוב לא ממש הבין אז מה צופן לו העתיד.‬

200
00:14:09,474 --> 00:14:12,144
‫הוא פשוט לא עשה את זה בשביל הכסף.‬

201
00:14:13,562 --> 00:14:15,981
‫אך זאת בהחלט הייתה מטרתו של הזוג קובלסקי.‬

202
00:14:18,734 --> 00:14:22,654
‫הזוג קובלסקי עודד את בוב לצאת לדרך משלו‬
‫והיה מוכן להשקיע במיזם שלו…‬

203
00:14:22,738 --> 00:14:23,572
‫- דאג בלנדי -‬

204
00:14:23,655 --> 00:14:25,866
‫- מחבר "עננים שמחים, עצים שמחים:‬
‫תופעת בוב רוס" -‬

205
00:14:25,949 --> 00:14:29,453
‫שבמובנים רבים היה בנוי‬
‫לפי מה שעשה עם ביל אלכסנדר:‬

206
00:14:29,536 --> 00:14:31,079
‫העברת סדנאות.‬

207
00:14:34,291 --> 00:14:37,628
‫הם נתנו לו את הקריירה החדשה שלו.‬
‫את חייו החדשים, למעשה.‬

208
00:14:39,630 --> 00:14:44,051
‫זה היה לפני שאנשים הכירו את בוב רוס.‬
‫הם אמרו, "מי זה בוב רוס?"‬

209
00:14:45,594 --> 00:14:48,430
‫יום אחד הוא אמר,‬
‫"אתה רוצה לנסוע איתי לשיקגו?‬

210
00:14:48,513 --> 00:14:51,183
‫אני חושב שתהיה לי כיתה גדולה‬
‫ושאזדקק לעזרה".‬

211
00:14:52,267 --> 00:14:55,479
‫כשהגענו לשיקגו, נחשו כמה אנשים הגיעו.‬

212
00:14:55,562 --> 00:14:57,689
‫- בוטל!!! -‬

213
00:14:57,773 --> 00:15:03,820
‫כדי לחסוך כסף וכדי שהעסק יהיה‬
‫במקום אחד שבו יעבדו כולם,‬

214
00:15:04,321 --> 00:15:08,617
‫עברנו לגור עם הזוג קובלסקי‬
‫למשך שנה וחצי או שנתיים, נראה לי,‬

215
00:15:09,910 --> 00:15:12,746
‫וזה היה מעניין מאוד.‬

216
00:15:15,374 --> 00:15:18,752
‫וולט וג'יין טיפלו בכל העבודה המנהלית.‬

217
00:15:19,711 --> 00:15:25,634
‫הם היו שני זוגות נשואים,‬
‫אך בעל אחד עבד עם אשתו של השני ולהפך.‬

218
00:15:27,094 --> 00:15:30,055
‫התוודענו אליהם יותר ויותר.‬

219
00:15:31,348 --> 00:15:36,103
‫אם היה צורך לומר משהו במסגרת משפחתית,‬
‫הם הלכו לחדר נפרד‬

220
00:15:36,186 --> 00:15:40,232
‫ודיברו מחוץ לטווח השמיעה של אחרים.‬

221
00:15:41,984 --> 00:15:42,818
‫- מסווג -‬

222
00:15:42,901 --> 00:15:46,738
‫באותה תקופה, וולטר בדיוק פרש מה-CIA.‬

223
00:15:46,822 --> 00:15:49,241
‫- תוכנית סקירה היסטורית של ה-CIA‬
‫פרסום מלא -‬

224
00:15:49,324 --> 00:15:52,536
‫כרבים שפורשים מהממשלה,‬
‫הוא השתמש בקשרים שהיו לו בממשלה…‬

225
00:15:52,619 --> 00:15:54,871
‫- הרשומות הסודיות של "וולף"‬
‫וולטר קובלסקי, מקורי -‬

226
00:15:54,955 --> 00:15:57,874
‫כדי להצליח בעסקים.‬

227
00:16:00,544 --> 00:16:03,964
‫הזוג קובלסקי תמיד הקליט‬
‫את שיחות הטלפון העסקיות שלו‬

228
00:16:05,173 --> 00:16:08,135
‫בעזרת התקן שהיה צמוד לטלפון מאחור‬

229
00:16:09,594 --> 00:16:12,014
‫ותמיד חשבתי שזה די מוזר.‬

230
00:16:17,519 --> 00:16:21,606
‫אני פשוט תוהה לעיתים מה היה קורה‬

231
00:16:21,690 --> 00:16:27,237
‫אם הוא לא היה חובר לאנט ולוולטר.‬

232
00:16:30,615 --> 00:16:33,326
‫אולי אז היה לו טוב יותר. אני לא יודע.‬

233
00:16:33,410 --> 00:16:38,373
‫זו אחת מאותן שאלות שאין עליהן מענה.‬

234
00:16:44,671 --> 00:16:46,965
‫בהישמע הצליל, אנא הקליטו את הודעתכם.‬

235
00:16:47,049 --> 00:16:49,092
‫כשתסיימו להקליט, אתם יכולים לנתק.‬

236
00:16:49,593 --> 00:16:51,845
‫זה דיינה ג'סטר, מתקשר אליכם בחזרה.‬

237
00:16:51,928 --> 00:16:53,555
‫פשוט תתקשרו אליי אחר כך.‬

238
00:16:54,139 --> 00:16:55,474
‫תודה. להתראות.‬

239
00:16:57,559 --> 00:17:03,482
‫רבים שהסכימו להתראיין כאן חוזרים בהם,‬
‫כי הם פוחדים מהזוג קובלסקי.‬

240
00:17:03,565 --> 00:17:07,777
‫הזוג קובלסקי ידוע היטב בכך שהוא תובע אנשים‬
‫וזה מה שמפחיד אותם.‬

241
00:17:09,654 --> 00:17:12,364
‫- למעלה מתריסר אנשים‬
‫שהכירו את בוב ועבדו איתו -‬

242
00:17:12,449 --> 00:17:16,035
‫- סירבו להשתתף בסרט הזה‬
‫מחשש מפעולת תגמול משפטית. -‬

243
00:17:16,119 --> 00:17:18,662
‫בסדר. בעוד חמש, ארבע…‬

244
00:17:19,581 --> 00:17:23,627
‫אני מוסר את המברשת הכול יכולה‬
‫לאיש רב היכולת שלנו, בוב.‬

245
00:17:23,709 --> 00:17:24,628
‫תודה רבה, ביל.‬

246
00:17:24,710 --> 00:17:27,255
‫קיבלנו גלויות רבות‬
‫עם בקשות לשיעורים באזור הזה‬

247
00:17:27,339 --> 00:17:31,551
‫עד שהחלטנו להעביר כאן שיעור‬
‫ונפתח כיתה בעתיד הקרוב.‬

248
00:17:31,635 --> 00:17:33,970
‫אנחנו ניצור כמה ציירים כול יכולים.‬

249
00:17:34,554 --> 00:17:36,473
‫הוריי החליטו לעשות תשדיר פרסומת.‬

250
00:17:36,556 --> 00:17:39,184
‫- קולה של ג'ואן קובלסקי,‬
‫בתם של וולט ואנט קובלסקי -‬

251
00:17:39,267 --> 00:17:40,811
‫- ריאיון ברדיו -‬

252
00:17:40,894 --> 00:17:43,021
‫כשבוב צייר, מנהל התחנה עבר שם ואמר,‬

253
00:17:43,105 --> 00:17:48,151
‫"האיש הזה עושה דבר מדהים.‬
‫בואו נעשה איתו סדרה".‬

254
00:17:49,694 --> 00:17:52,364
‫מאחר שידע מה ביל אלכסנדר הצליח להשיג‬

255
00:17:52,447 --> 00:17:56,201
‫באמצעות השידורים שלו,‬
‫חשב הזוג קובלסקי שזו יכולה להיות דרך‬

256
00:17:56,284 --> 00:17:58,954
‫ליצור קהל חדש יותר,‬

257
00:17:59,037 --> 00:18:03,625
‫שיביא אנשים לסדנאות.‬

258
00:18:04,126 --> 00:18:08,588
‫זאת הייתה התחלה צנועה מאוד‬
‫ולא בת-קיימה מבחינה כלכלית,‬

259
00:18:08,672 --> 00:18:12,217
‫שהפכה לבת-קיימה מאוד מבחינה כלכלית.‬

260
00:18:12,801 --> 00:18:17,055
‫היינו בבית ישן וצילמנו בסלון.‬
‫לכן יש שם וילון שחור, כי כיסינו את האח.‬

261
00:18:17,139 --> 00:18:19,474
‫- תחנת טלוויזיה WIPB, ערוץ 49 PBS -‬

262
00:18:19,558 --> 00:18:21,935
‫והסוויצ'ר היה במטבח.‬

263
00:18:22,602 --> 00:18:25,856
‫אנו מתחילים עם חזון בליבנו‬
‫ושמים אותו על בד ציור…‬

264
00:18:25,939 --> 00:18:28,066
‫- "חדוות הציור", פרק הפיילוט, 1983 -‬

265
00:18:28,150 --> 00:18:30,402
‫ואנחנו כאן כדי ללמד גם אתכם לעשות זאת.‬

266
00:18:30,485 --> 00:18:33,530
‫אז בואו נעשה זאת.‬
‫בואו נצייר תמונה, ממש כאן.‬

267
00:18:34,072 --> 00:18:36,533
‫הוא צילם שלוש תוכניות ביום אחד‬

268
00:18:37,159 --> 00:18:39,661
‫וזאת באמת הייתה הרבה עבודה.‬

269
00:18:40,162 --> 00:18:46,251
‫היה קשה מספיק‬
‫לצייר ציור נוף שלם בתוך 28 דקות,‬

270
00:18:46,334 --> 00:18:48,295
‫אך זו הייתה רק ההתחלה.‬

271
00:18:48,378 --> 00:18:51,339
‫הכול היה כזה,‬
‫"סובב את לוח הצבעים בכיוון הזה",‬

272
00:18:51,423 --> 00:18:54,342
‫או "זה כל הזמן שנותר לך" או…‬

273
00:18:54,426 --> 00:18:59,764
‫"אופס, ציור הדוגמה נפל מהכן בדיוק באמצע.‬
‫אני לא יודע מה לעשות. הוא הפוך על הרצפה".‬

274
00:18:59,848 --> 00:19:01,433
‫וגם, "איך אני ממשיך מכאן?"‬

275
00:19:01,516 --> 00:19:05,103
‫היצירה הזאת היא שלכם.‬
‫אתם יכולים לעשות כאן כל מה שתרצו.‬

276
00:19:05,187 --> 00:19:06,813
‫אך הוא השתפר בזה.‬

277
00:19:07,314 --> 00:19:09,900
‫אתם מתרגשים כבר? אתם מוכנים לצייר איתנו?‬

278
00:19:10,609 --> 00:19:11,693
‫אתם מסוגלים לזה.‬

279
00:19:15,363 --> 00:19:17,616
‫- אולפן WIPB המקורי, מאנסי, אינדיאנה -‬

280
00:19:17,699 --> 00:19:20,952
‫אני בכלל לא זוכר אותו מהזווית הזאת.‬
‫חלפו שנים כה רבות.‬

281
00:19:21,578 --> 00:19:24,039
‫אולי זהו המקום הראשון שבו הם צילמו,‬

282
00:19:24,122 --> 00:19:28,084
‫והמקום שבו הייתי נראה שונה קצת מזה.‬

283
00:19:28,168 --> 00:19:32,422
‫תסתכלו. כן.‬
‫יש פה כל מיני דברים של בוב רוס.‬

284
00:19:33,590 --> 00:19:35,342
‫זה היה חלל האולפן.‬

285
00:19:35,425 --> 00:19:38,136
‫אנחנו רוצים להזמין אנשים‬
‫להיכנס ולהוקיר את בוב.‬

286
00:19:38,762 --> 00:19:43,225
‫סימנו "איקס" על הרצפה כאן,‬
‫במקום שבו כן הציור היה, לדעתנו.‬

287
00:19:43,308 --> 00:19:45,894
‫אנחנו יודעים שהזיזו אותו‬
‫מספר פעמים ברחבי החדר.‬

288
00:19:46,394 --> 00:19:47,646
‫אנשים אומרים כל הזמן:‬

289
00:19:48,313 --> 00:19:52,234
‫"אני לא יכול לצייר קו ישר.‬
‫בוב, אין לי הכישרון לעשות מה שאתה עושה".‬

290
00:19:52,317 --> 00:19:54,402
‫- "חדוות הציור", עונה שנייה, 1983 -‬

291
00:19:54,486 --> 00:19:56,571
‫הבלים. בכישרון צריך להשקיע.‬

292
00:19:57,072 --> 00:20:00,533
‫במילים אחרות,‬
‫אתם יכולים לעשות כל מה שאתם מוכנים לתרגל.‬

293
00:20:01,034 --> 00:20:02,494
‫והדבר הזה אינו יוצא מן הכלל.‬

294
00:20:03,161 --> 00:20:06,122
‫בעונה השנייה הוא נפטר מהמשקפיים,‬

295
00:20:06,206 --> 00:20:08,792
‫והיה בטוח למדי‬

296
00:20:09,376 --> 00:20:12,629
‫שאולי היא תצליח אפילו יותר מכפי שחשב.‬

297
00:20:13,213 --> 00:20:15,215
‫- סאלי שנק, במאית, "חדוות הציור" -‬

298
00:20:15,298 --> 00:20:19,010
‫עבדתי ב"חדוות הציור" מן ההתחלה.‬
‫חשבתי, "זה הולך להיות ממש כיף",‬

299
00:20:19,094 --> 00:20:23,431
‫כי הבימוי היה מה שהכי אהבתי בהפקה.‬
‫אני אוהבת להגיד לאנשים מה לעשות.‬

300
00:20:24,933 --> 00:20:27,560
‫בתחילה היה לו ציור מוכן בצד,‬

301
00:20:27,644 --> 00:20:30,230
‫אז בעיקרון ידענו כיצד זה ייראה.‬

302
00:20:32,232 --> 00:20:35,443
‫אך בסופו של דבר‬
‫הוא נפטר ממנו והשתמש בזיכרונו.‬

303
00:20:35,527 --> 00:20:37,779
‫נשארה לנו דקה בערך.‬

304
00:20:37,862 --> 00:20:40,490
‫אך בכל פעם שסימנתי לו שנותרו שתי דקות…‬

305
00:20:41,408 --> 00:20:42,993
‫"זה הזמן לעץ גדול!"‬

306
00:20:43,076 --> 00:20:45,328
‫ואני אומרת לכם, החל מן הצילום האחרון,‬

307
00:20:45,412 --> 00:20:49,624
‫תמיד הייתי לחוצה,‬
‫כי לא הייתי בטוחה שיספיק לסיים אותו.‬

308
00:20:50,208 --> 00:20:52,836
‫אתם מוכנים? זהו מבחן האומץ האמיתי שלכם.‬

309
00:20:53,336 --> 00:20:54,212
‫בדיוק כאן.‬

310
00:20:56,965 --> 00:21:00,510
‫אבל לכן זה כיף. תהיו אמיצים. תסתכנו.‬

311
00:21:01,511 --> 00:21:03,138
‫בסדר. הינה מבחן האומץ שלכם.‬

312
00:21:07,183 --> 00:21:08,977
‫כאן צריך להיות כאן עץ גדול.‬

313
00:21:09,060 --> 00:21:12,230
‫הכנסתו של העץ הזה עושה שני דברים.‬

314
00:21:12,731 --> 00:21:15,233
‫ראשית, היא משגעת את הבמאית שלי.‬

315
00:21:15,734 --> 00:21:17,819
‫אבל שנית, היא דוחקת הכול לאחור.‬

316
00:21:17,902 --> 00:21:20,071
‫היא מספקת הרבה יותר פרספקטיבה.‬

317
00:21:20,572 --> 00:21:21,656
‫זה היה כמו קסם.‬

318
00:21:24,326 --> 00:21:26,828
‫כשמדובר בבוב רוס, כשמשהו לא מסתדר,‬

319
00:21:26,911 --> 00:21:29,664
‫לרוב הוא עושה מה שמורה טוב היה עושה.‬

320
00:21:30,498 --> 00:21:32,125
‫אתה לא מתרגש.‬

321
00:21:32,876 --> 00:21:35,086
‫הצעד הבא שלך הוא לתקן.‬

322
00:21:36,755 --> 00:21:40,633
‫שלום! אני שמח שהצלחתם להצטרף אליי היום.‬
‫תפסתם אותי משתעשע קצת.‬

323
00:21:40,717 --> 00:21:44,262
‫אני מקבל מאנשים בכל רחבי הארץ‬
‫המון גלויות ומכתבים שבהם נכתב,‬

324
00:21:44,346 --> 00:21:47,891
‫"בוב, מה לעשות אם אני באמצע ציור‬
‫והחלטתי שהוא לא מוצא חן בעיניי?"‬

325
00:21:47,974 --> 00:21:49,642
‫אני אומר שוב ושוב,‬

326
00:21:49,726 --> 00:21:52,312
‫"אין לנו טעויות. יש לנו תאונות משמחות".‬

327
00:21:53,938 --> 00:21:58,151
‫והוא נטש את הרעיון הזה,‬
‫שיש צורך בכישרון, להיוולד עם כישרון,‬

328
00:21:58,234 --> 00:22:02,030
‫לזכות בברכתו של האל,‬
‫כדי להיות מסוגל לצייר, וזה ממש לא נכון.‬

329
00:22:02,113 --> 00:22:03,198
‫- וולט קובלסקי -‬

330
00:22:04,908 --> 00:22:07,786
‫הוא האמין שכל אחד יכול ליצור דברים.‬

331
00:22:07,869 --> 00:22:10,830
‫אתם יודעים,‬
‫לאחרונה ביצעתי הדגמה בקניון‬

332
00:22:10,914 --> 00:22:12,791
‫ומישהו ניגש אליי ואמר,‬

333
00:22:12,874 --> 00:22:15,960
‫"בוב, אני לא אוכל לצייר לעולם,‬
‫כי אני עיוור צבעים.‬

334
00:22:16,044 --> 00:22:18,129
‫אני רואה רק גוונים של אפור".‬

335
00:22:18,213 --> 00:22:22,425
‫אז החלטתי שהיום נעשה תמונה באפור,‬
‫רק כדי להראות לכם שכל אחד יכול לצייר.‬

336
00:22:23,510 --> 00:22:27,764
‫העובדה שהוא היה מוכן לעשות זאת‬
‫העידה על לב הזהב של בוב.‬

337
00:22:28,515 --> 00:22:32,268
‫לא ידעתם שיש לכם כוח כה רב, נכון?‬
‫אתם באמת יכולים לעשות את זה.‬

338
00:22:32,352 --> 00:22:33,770
‫- יום א', 30 בספטמבר, 1984 -‬

339
00:22:33,853 --> 00:22:36,022
‫אתם יכולים להזיז הרים, עצים, נהרות אדירים.‬

340
00:22:36,106 --> 00:22:38,191
‫- בוב רוס מהלל את "חדוות הציור" ממאנסי -‬

341
00:22:38,274 --> 00:22:40,568
‫- למעלה מ-40 תחנות של PBS‬
‫משדרות את "חדוות הציור" -‬

342
00:22:40,652 --> 00:22:44,447
‫נתחיל בקצת "שחור חצות". אולי בעולם שלנו‬
‫יש ענן קטן ושמח שחי כאן למעלה.‬

343
00:22:45,031 --> 00:22:46,908
‫כשהיינו ילדים, אחי ג'ים ואני‬

344
00:22:46,991 --> 00:22:49,119
‫נהגנו לשכב על הגב בשדה…‬

345
00:22:49,202 --> 00:22:51,704
‫- בוב רוס וג'ימי קוקס, אחיו למחצה של בוב -‬

346
00:22:51,788 --> 00:22:54,457
‫להביט למעלה בעננים‬
‫ולראות בהם צורות מטורפות.‬

347
00:22:54,958 --> 00:22:57,001
‫ודאי עשיתם זאת, גם אם אינכם מודים בכך.‬

348
00:22:57,919 --> 00:23:03,883
‫הבוב שאתם רואים בטלוויזיה‬
‫הוא קרוב מאוד לגישה האמיתית שלו‬

349
00:23:03,967 --> 00:23:07,762
‫לגבי הטבע והכול, למעשה.‬

350
00:23:07,846 --> 00:23:10,974
‫היום יש לי שני אורחים שאני רוצה להציג לכם.‬

351
00:23:11,057 --> 00:23:15,103
‫אלה שני אדומי חזה קטנים.‬
‫הם פרחחים ממש חמודים.‬

352
00:23:15,186 --> 00:23:17,105
‫היי, מה אתם הולכים לעשות?‬

353
00:23:17,605 --> 00:23:19,524
‫הוא אהב את הטבע.‬

354
00:23:22,777 --> 00:23:25,864
‫הייתה לו סירת קאנו שהוא שט בה באגם.‬

355
00:23:27,031 --> 00:23:31,161
‫הוא נהג לתפוס כמה דגים,‬
‫אבל השליך אותם בחזרה תמיד.‬

356
00:23:31,244 --> 00:23:32,620
‫הוא לא השאיר אותם אצלו.‬

357
00:23:36,166 --> 00:23:38,209
‫הוא נהג לומר שהוא צד עם מצלמה.‬

358
00:23:40,879 --> 00:23:42,964
‫זהו פיפוד. פיפוד, סנאי הכיס.‬

359
00:23:43,047 --> 00:23:46,593
‫הוא נפל מעץ‬
‫ואישה נחמדה מאוד הביאה אותו אליי‬

360
00:23:46,676 --> 00:23:50,221
‫ושאלה אם אסכים לטפל בו‬
‫עד שיגיע לגודל שבו אפשר יהיה לשחררו.‬

361
00:23:50,930 --> 00:23:55,685
‫אתה יודע, אם היה רואה חיה פצועה,‬
‫הוא היה עושה כל שביכולתו כדי לעזור.‬

362
00:23:56,436 --> 00:24:01,232
‫דבר אחד שהבחנתי בו בנסיעותיי ברחבי הארץ,‬
‫בהדגמות ובשיעורים שלי…‬

363
00:24:01,316 --> 00:24:03,443
‫- "חדוות הציור", עונה שביעית, 1985 -‬

364
00:24:03,526 --> 00:24:04,944
‫רק אנשים נחמדים מציירים.‬

365
00:24:05,028 --> 00:24:08,072
‫כל הציירים שפגשתי אי פעם‬
‫היו בני אדם נפלאים.‬

366
00:24:08,656 --> 00:24:11,826
‫לאחר שהחלו לשדר את התוכנית,‬
‫כל סדנה הייתה מפוצצת.‬

367
00:24:13,703 --> 00:24:17,332
‫כי כה רבים רצו להדריך בעצמם.‬

368
00:24:17,916 --> 00:24:20,335
‫לכן הוא החליט לבצע את הכשרת המורים.‬

369
00:24:21,836 --> 00:24:24,339
‫אני רואה שרובכם כבר עשיתם את זה.‬

370
00:24:24,422 --> 00:24:27,133
‫את השכבה הדקיקה‬
‫של לבן נוזלי על בד הציור שלכם…‬

371
00:24:28,635 --> 00:24:31,554
‫אתם צופים בבוב כל כך הרבה,‬
‫שאתם כבר יודעים את זה.‬

372
00:24:33,348 --> 00:24:36,851
‫היום יש לי הזכות והעונג להציג לכם‬

373
00:24:36,935 --> 00:24:40,647
‫את אחד המורים הטובים ביותר בארץ‬
‫וגם אחד מידידיי הקרובים ביותר.‬

374
00:24:40,730 --> 00:24:43,316
‫אני רוצה להציג לכם היום את מר דיינה ג'סטר.‬

375
00:24:43,399 --> 00:24:46,528
‫דיינה נוסע בכל רחבי הארץ‬
‫ומלמד אלפי אנשים‬

376
00:24:46,611 --> 00:24:48,196
‫את "חדוות הציור".‬

377
00:24:48,988 --> 00:24:50,365
‫אנחנו היינו המייסדים.‬

378
00:24:50,448 --> 00:24:52,742
‫היינו שם מן ההתחלה.‬
‫-מהיום הראשון.‬

379
00:24:54,786 --> 00:24:58,957
‫בני, סטיב, הוא צייר אדיר והוא פשוט…‬

380
00:24:59,582 --> 00:25:02,085
‫הוא כה צעיר וכל כך מתרגש מזה.‬

381
00:25:02,168 --> 00:25:06,339
‫נעים לראות צעירים מתלהבים ממשהו כזה.‬

382
00:25:06,422 --> 00:25:10,843
‫אנחנו שולחים את סטיב לכל רחבי הארץ‬
‫והוא מלמד מאות אנשים את "חדוות הציור".‬

383
00:25:11,427 --> 00:25:12,971
‫טופחים קלות לתוך הצבע.‬

384
00:25:15,723 --> 00:25:19,352
‫ואז, אתם יודעים,‬
‫האזורים הקטנים האלה שבין לבין,‬

385
00:25:19,435 --> 00:25:22,105
‫החשוכים, צריך רק לגעת בהם.‬

386
00:25:22,188 --> 00:25:27,443
‫בוב אהב את הריגוש שבלראות תלמיד חדש מחייך‬

387
00:25:27,944 --> 00:25:30,822
‫עם ציור חדש ויפהפה.‬

388
00:25:32,991 --> 00:25:35,910
‫בוב היה משמח אותם באופן שלא ייאמן.‬

389
00:25:38,246 --> 00:25:41,374
‫כזה, "מה, אני עשיתי את זה? לא ייתכן".‬

390
00:25:42,375 --> 00:25:43,501
‫כן. אתה עשית את זה.‬

391
00:25:44,919 --> 00:25:46,713
‫קורה כאן הרבה בנוסף לציור‬

392
00:25:47,213 --> 00:25:50,383
‫ואני חושב שאנשים מודעים לכך ונהנים מזה.‬

393
00:25:52,260 --> 00:25:56,723
‫למרות הצלחתו של רוס,‬
‫הוא לא היה יחיד במינו.‬

394
00:25:57,890 --> 00:26:02,395
‫בתחילת שנות ה-80,‬
‫גם אומנים אחרים לימדו בטלוויזיה.‬

395
00:26:03,271 --> 00:26:04,689
‫- סדנת האומנות של ג'נקינס -‬

396
00:26:04,772 --> 00:26:05,898
‫התחלנו בטלוויזיה ב-83'…‬

397
00:26:05,982 --> 00:26:07,692
‫- גארי וקאת'רן ג'נקינס, ציירי פרחים -‬

398
00:26:07,775 --> 00:26:10,069
‫באותה שנה כמו בוב רוס.‬

399
00:26:10,862 --> 00:26:14,407
‫רוס עשה את הקטע שלו, את הנופים שלו,‬

400
00:26:15,033 --> 00:26:16,868
‫ואנחנו ציירנו פרחים.‬

401
00:26:18,036 --> 00:26:20,413
‫בוב נהג לומר, "אני איש של הרים ועצים".‬

402
00:26:22,081 --> 00:26:25,918
‫הוא אמר גם, "אם אתם באמת רוצים‬
‫ללמוד לצייר פרחים, גשו לזוג ג'נקינס".‬

403
00:26:28,212 --> 00:26:33,092
‫בתערוכות מקצועיות,‬
‫בוב ואני אכלנו ארוחת ערב ביחד פעמים רבות.‬

404
00:26:34,927 --> 00:26:37,055
‫ואחרי ארוחת הערב‬

405
00:26:37,138 --> 00:26:42,518
‫הסתובבנו ביחד כדי לראות‬
‫את מי יזהו אנשים רבים יותר.‬

406
00:26:43,436 --> 00:26:45,438
‫כמובן שבוב ניצח בזה תמיד.‬

407
00:26:47,482 --> 00:26:50,276
‫- "חדוות הציור", 49 WIPB -‬

408
00:26:50,360 --> 00:26:53,863
‫תגידי לי איך בוב היה שלא מול המצלמות.‬

409
00:26:53,946 --> 00:26:55,156
‫כן, הוא היה כיפי.‬

410
00:26:55,698 --> 00:26:59,035
‫אני רוצה רק לחלוק בסוד קטן.‬
‫לפעמים הוא סיפר בדיחות גסות.‬

411
00:26:59,535 --> 00:27:02,455
‫הוא סיפר לנו בדיחות גסות‬
‫מייד לפני תחילת הצילומים,‬

412
00:27:02,538 --> 00:27:06,959
‫כדי לגרום לנו להשתחרר, לדעתי,‬
‫אבל הוא היה כפי שהיה בצילומים.‬

413
00:27:07,043 --> 00:27:12,715
‫הוא היה כיפי‬
‫והייתה לו כריזמה כמו שלא ראית מעולם.‬

414
00:27:15,093 --> 00:27:18,179
‫הוא היה אנרגטי יותר בחיים‬

415
00:27:18,763 --> 00:27:21,391
‫והוא ממש אהב מכוניות מהירות.‬

416
00:27:22,016 --> 00:27:25,395
‫המתחרים אינם יכולים להשתוות למכונית הזאת.‬

417
00:27:25,895 --> 00:27:29,190
‫הקורבט היחידה במינה של שברולט.‬

418
00:27:29,774 --> 00:27:34,612
‫הייתה לו סטינגריי 69'‬
‫שהייתה עשויה מפיברגלס בעבודת יד,‬

419
00:27:35,363 --> 00:27:38,491
‫מנוע 5.7 ליטרים, כל השכלולים.‬

420
00:27:38,991 --> 00:27:42,036
‫יום אחד הוא לקח אותי בקורבט ואמרתי,‬
‫"מה אתה עושה?"‬

421
00:27:42,537 --> 00:27:44,747
‫הוא אמר, "אקח אותך לסיבוב כיפי, גבר".‬

422
00:27:47,667 --> 00:27:49,043
‫- קורבט -‬

423
00:27:50,211 --> 00:27:54,048
‫הוא לא אהב להפחיד אנשים.‬
‫הוא אהב לרגש אנשים.‬

424
00:27:54,132 --> 00:27:56,259
‫כן, הוא בהחלט היה בקטע הזה.‬

425
00:28:02,181 --> 00:28:06,811
‫הזוג קובלסקי טיפל בהיבטים העסקיים של המיזם‬

426
00:28:06,894 --> 00:28:10,189
‫וכך בוב התפנה לעשות‬
‫מה שהיה טוב בו יותר מכול,‬

427
00:28:10,273 --> 00:28:12,066
‫להתחבר אל בני אדם.‬

428
00:28:14,444 --> 00:28:17,280
‫כולם ניסו רק לעבוד ולבצע את תפקידם.‬

429
00:28:18,656 --> 00:28:21,868
‫ג'יין הייתה אינטליגנטית מאוד, אתה יודע,‬

430
00:28:21,951 --> 00:28:24,912
‫ומדהימה בעבודת מנהלה.‬

431
00:28:26,581 --> 00:28:31,377
‫היא לימדה אותי שאם עושים משהו,‬
‫עושים אותו כמו שצריך ולא מחפפים.‬

432
00:28:33,296 --> 00:28:35,256
‫אז ביחד עם וולט ואנט‬

433
00:28:35,339 --> 00:28:38,217
‫היה לשתי המשפחות משהו טוב ביד.‬

434
00:28:39,510 --> 00:28:43,848
‫בתוך חמש שנים נראה היה שהכול מסתדר די טוב.‬

435
00:28:46,184 --> 00:28:49,729
‫החדווה והאהבה שלו פשוט האירו את החדר.‬

436
00:28:49,812 --> 00:28:52,106
‫- אנדריאה בקסטר‬
‫חברת צוות, "חדוות הציור" -‬

437
00:28:52,190 --> 00:28:53,733
‫הוא גרם לי להרגיש כבת משפחה.‬

438
00:28:53,816 --> 00:28:56,694
‫בכל בוקר שבו בא לשם בשביל תוכניתו,‬

439
00:28:56,778 --> 00:29:03,576
‫הוא נכנס למשרדי עם כוס הקפה שלו,‬
‫סיפר בדיחות, חיבק אותנו‬

440
00:29:03,659 --> 00:29:07,538
‫ופשוט הקניט אותנו כמו אח גדול.‬

441
00:29:09,874 --> 00:29:11,834
‫היה לו לב זהב,‬

442
00:29:13,211 --> 00:29:15,797
‫אבל הוא היה גם איש בידור.‬

443
00:29:16,631 --> 00:29:19,926
‫אני אקח את מברשת הבלנדר הקטנה והרכה שלנו,‬

444
00:29:20,551 --> 00:29:22,678
‫עדינה מאוד, מברשת רכה וקטנה,‬

445
00:29:22,762 --> 00:29:25,848
‫ופשוט אערבב קצת את שכבת היסוד.‬

446
00:29:26,432 --> 00:29:28,017
‫בעדינות.‬

447
00:29:28,643 --> 00:29:29,852
‫נוגע רק בקושי.‬

448
00:29:30,353 --> 00:29:32,563
‫פשוט אלטף קצת את בד הציור.‬

449
00:29:33,648 --> 00:29:34,690
‫כך.‬

450
00:29:35,817 --> 00:29:38,778
‫שאלתי אותו, "למה אתה מדבר כך בטלוויזיה?"‬

451
00:29:38,861 --> 00:29:44,242
‫והוא אמר,‬
‫"תראה, ביל אלכסנדר תמיד היה נוקשה קצת".‬

452
00:29:44,325 --> 00:29:48,538
‫אתם יודעים, אני משתמש כבר בצבע השני‬
‫במכחול שלי, כאן, בשביל העננים.‬

453
00:29:48,621 --> 00:29:53,167
‫כבר יש בהם המון צהוב. אני רוצה שינוי.‬

454
00:29:53,251 --> 00:29:55,253
‫אתה יודע, הקול שלו היה נוקשה.‬

455
00:29:55,336 --> 00:29:58,214
‫הוא היה נמרץ ואנרגטי מאוד.‬

456
00:29:58,297 --> 00:29:59,715
‫אז אבא שלי אמר,‬

457
00:29:59,799 --> 00:30:03,803
‫"ובכן, נראה לי‬
‫שרוב הקהל שלנו הוא ממין נקבה.‬

458
00:30:03,886 --> 00:30:06,305
‫הרבה מהקהל הוא ממין נקבה,‬

459
00:30:06,389 --> 00:30:09,183
‫אז אולי אנסה ללחוש".‬

460
00:30:09,725 --> 00:30:11,477
‫במילים אחרות, הוא ניסה ליצור‬

461
00:30:11,561 --> 00:30:16,148
‫כמעט את ההפך הגמור מביל אלכסנדר.‬

462
00:30:16,899 --> 00:30:18,901
‫אחזו בה והרימו אותה.‬

463
00:30:18,985 --> 00:30:21,654
‫לטפו אותה, התגרו בה, משכו אותה.‬

464
00:30:23,114 --> 00:30:24,156
‫זהו.‬

465
00:30:25,241 --> 00:30:29,537
‫תנו איתה אהבים כאן. בעדינות רבה.‬

466
00:30:30,538 --> 00:30:33,416
‫העובדה שהוא קרא לתוכניתו "חדוות הציור"‬

467
00:30:33,499 --> 00:30:35,001
‫אינה מקרית, כמובן,‬

468
00:30:35,084 --> 00:30:40,464
‫כי זה מתקשר לכל מסורת ההדרכות‬
‫שהייתה קיימת בשנות ה-70 המוקדמות.‬

469
00:30:40,548 --> 00:30:42,258
‫יש את "חדוות הבישול",‬

470
00:30:42,341 --> 00:30:46,637
‫אך גם את "חדוות המין". זה היה ספר מהפכני.‬

471
00:30:47,513 --> 00:30:50,016
‫הגיוני שבוב רוס אימץ שם דומה מאוד.‬

472
00:30:50,099 --> 00:30:51,684
‫- "עוד חדוות מין" -‬

473
00:30:51,767 --> 00:30:53,019
‫הוא מדבר בקול‬

474
00:30:53,102 --> 00:30:56,564
‫שכולו חומר הרגעה נוזלי, וזה חושני מאוד.‬

475
00:30:56,647 --> 00:31:00,818
‫הוא מעמיד פנים‬
‫שהוא מדבר עם אישה אחת, במיטה.‬

476
00:31:00,902 --> 00:31:02,320
‫- אנט קובלסקי, 2011, ריאיון -‬

477
00:31:02,403 --> 00:31:04,196
‫זה נכון. הוא התאמן.‬

478
00:31:04,697 --> 00:31:06,908
‫הוא ניסה להיות קצת סקסי.‬

479
00:31:07,491 --> 00:31:09,660
‫בזמן הצילומים אני מדבר רק עם אדם אחד‬

480
00:31:09,744 --> 00:31:12,288
‫ואני ממש משוגע על האדם הזה.‬

481
00:31:12,914 --> 00:31:15,917
‫זה מצב של אחד על אחד‬
‫ואני חושב שאנשים מבינים זאת‬

482
00:31:16,000 --> 00:31:18,711
‫וחשים שהם מכירים אותי‬
‫ואני חש שאני מכיר אותם.‬

483
00:31:19,795 --> 00:31:21,047
‫כמעט לא נוגע.‬

484
00:31:21,547 --> 00:31:23,007
‫פשוט לטפו אותה.‬

485
00:31:23,507 --> 00:31:25,343
‫חככו אותה. לטפו אותה.‬

486
00:31:25,927 --> 00:31:27,219
‫היפטרו מהכמות העודפת.‬

487
00:31:29,722 --> 00:31:31,432
‫פשוט תנו לה מכות רצח.‬

488
00:31:31,933 --> 00:31:35,770
‫ואם יש שאלות שלא ענינו עליהן בתוכנית,‬
‫צרו איתנו קשר.‬

489
00:31:35,853 --> 00:31:39,398
‫נשמח לנסות לענות‬
‫כמעט על כל שאלה שתעלה בדעתכם,‬

490
00:31:39,899 --> 00:31:42,944
‫כל עוד היא לא אישית מדי. בואו נראה. מה…?‬

491
00:31:43,444 --> 00:31:47,198
‫את זאת לא נקריא בטלוויזיה.‬
‫נניח אותה בצד ונמשיך.‬

492
00:31:48,282 --> 00:31:50,534
‫בוב ערך הדגמת ציור.‬

493
00:31:50,618 --> 00:31:52,662
‫אחרי שסיים את הציור שלו, הוא אמר,‬

494
00:31:52,745 --> 00:31:54,372
‫"סטיב, דיינה, בואו הנה.‬

495
00:31:54,455 --> 00:31:55,623
‫הגנו עליי.‬

496
00:31:55,706 --> 00:31:59,043
‫הנשים רוצות את חתימתי ועוקבות אחריי.‬
‫אני מנסה ללכת לשירותים".‬

497
00:31:59,126 --> 00:32:01,921
‫הן פשוט קרעו לו את החולצה.‬
‫-זה היה טירוף.‬

498
00:32:02,004 --> 00:32:04,924
‫הן ניסו להשיג קווצה משיער החזה שלו,‬
‫או כל דבר אחר.‬

499
00:32:07,176 --> 00:32:10,471
‫בוב היה כריזמטי, אבל פלרטטן קצת.‬

500
00:32:11,138 --> 00:32:14,934
‫הוא פלירטט איתי ועם כל חברות הצוות.‬

501
00:32:15,017 --> 00:32:17,561
‫הוא פשוט היה כזה. פשוט היה לו קסם אישי.‬

502
00:32:18,104 --> 00:32:21,023
‫אך לדעתי הוא עשה זאת‬
‫גם כדי לגרום לאנשים להרגיש טוב.‬

503
00:32:23,234 --> 00:32:25,277
‫- אימא אנט, אבא בוב, דוד דיינר -‬

504
00:32:25,361 --> 00:32:28,572
‫אנט נשבתה בקסמיו של בוב.‬

505
00:32:28,656 --> 00:32:33,035
‫אני זוכר מפגש אחד של התוכנית בדייטונה.‬

506
00:32:33,619 --> 00:32:36,747
‫כולם רצו להצטלם ביחד עם בוב.‬

507
00:32:36,831 --> 00:32:41,168
‫אנט פשוט קינאה במערכות היחסים האלו,‬

508
00:32:41,252 --> 00:32:44,547
‫שהיו לבוב עם אחרים מלבדה.‬

509
00:32:47,466 --> 00:32:51,721
‫אנט לא אהבה שבוב הקדיש תשומת לב לאחרים.‬

510
00:32:51,804 --> 00:32:56,183
‫לדעתי ייתכן שהיה שם קטע קטן של קנאה.‬
‫-כן.‬

511
00:32:56,267 --> 00:32:58,227
‫אם מישהו התקרב לבוב…‬
‫-כן.‬

512
00:32:58,310 --> 00:32:59,645
‫היא התנהגה כך.‬
‫-בדיוק.‬

513
00:33:02,773 --> 00:33:05,151
‫ספר לי קצת על הרושם שלך‬

514
00:33:05,234 --> 00:33:08,279
‫ממערכת היחסים בין בוב לאנט.‬

515
00:33:14,744 --> 00:33:16,412
‫אני לא יודע. האם להיכנס לזה?‬

516
00:33:18,748 --> 00:33:20,833
‫האם היה קטע בין בוב לאנט?‬

517
00:33:21,542 --> 00:33:23,502
‫כולם שואלים את השאלה הזאת תמיד.‬

518
00:33:24,795 --> 00:33:25,713
‫והתשובה היא…‬

519
00:33:27,465 --> 00:33:28,674
‫שאולי סטיב יודע.‬

520
00:33:36,640 --> 00:33:41,604
‫היה רומן בין אבא שלי לאנט, כן.‬

521
00:33:42,646 --> 00:33:45,858
‫כשהיינו בתערוכות המקצועיות המוקדמות,‬
‫בשנות ה-80,‬

522
00:33:46,358 --> 00:33:50,905
‫נהגנו לאסוף אותם לארוחת ערב‬
‫והם היו יוצאים מאותו חדר קטן במלון וכל זה.‬

523
00:33:51,822 --> 00:33:54,533
‫ידענו שמשהו מוזר קורה שם.‬

524
00:33:55,367 --> 00:33:58,704
‫זה היה בשנות ה-70, לדעתי.‬
‫-לא, בשנות ה-80, מותק.‬

525
00:33:58,788 --> 00:34:03,334
‫התחלנו לעבוד עם "וובר" רק…‬
‫-זה היה… כולם שכבו עם כולם.‬

526
00:34:03,417 --> 00:34:05,169
‫בסדר, בוא נחזור ל…‬
‫-בסדר?‬

527
00:34:05,252 --> 00:34:08,588
‫אוי, תפסיקי כבר. זה היה כך.‬

528
00:34:10,715 --> 00:34:13,302
‫אני זוכר שזה היה ערב חג המולד.‬

529
00:34:14,303 --> 00:34:16,639
‫שמעתי ויכוח בחדר השינה.‬

530
00:34:17,264 --> 00:34:19,182
‫ג'יין שאלה אותו,‬

531
00:34:20,476 --> 00:34:23,269
‫"אתה מקיים יחסי מין עם האישה הזאת?"‬

532
00:34:24,605 --> 00:34:26,023
‫האמת יצאה לאור.‬

533
00:34:38,035 --> 00:34:40,496
‫בוב וג'יין פתרו את זה.‬

534
00:34:42,164 --> 00:34:46,626
‫אבל בין כולם נפער קרע.‬

535
00:34:52,883 --> 00:34:54,510
‫מספר חודשים לאחר מכן,‬

536
00:34:56,010 --> 00:35:00,307
‫כשהלכתי במסדרון, אנט הייתה בשירותים.‬

537
00:35:02,101 --> 00:35:04,728
‫עברתי בסמוך והדלת הייתה פתוחה‬

538
00:35:04,812 --> 00:35:07,940
‫והיא הייתה בחושך, על האסלה.‬

539
00:35:09,108 --> 00:35:11,026
‫הייתה לה סיגריה אחת בפיה‬

540
00:35:11,110 --> 00:35:15,364
‫ובמאפרה היו שתי סיגריות דולקות,‬
‫לדעתי, שפשוט בערו להן.‬

541
00:35:17,032 --> 00:35:18,367
‫היא אמרה, "סטיב,‬

542
00:35:19,785 --> 00:35:21,996
‫רק אתה אוהב אותי".‬

543
00:35:26,917 --> 00:35:28,669
‫ועשיתי כזה, "ואו".‬

544
00:35:29,712 --> 00:35:30,546
‫כן.‬

545
00:35:35,134 --> 00:35:37,803
‫החלו לצוץ מחלוקות.‬

546
00:35:41,390 --> 00:35:45,144
‫כשפגשתי לראשונה את אנט קובלסקי,‬
‫הם נראו כמו ידידים טובים,‬

547
00:35:45,227 --> 00:35:47,521
‫אך היא הפסיקה לבוא, בסופו של דבר.‬

548
00:35:47,605 --> 00:35:52,776
‫אז ייתכן שזאת הייתה תחילת הסוף,‬
‫מבחינת מערכת היחסים שביניהם.‬

549
00:35:52,860 --> 00:35:55,696
‫אני יכולה לומר שרבים מאיתנו נרגעו.‬

550
00:35:55,779 --> 00:35:58,949
‫פשוט לא הייתי מסוגלת להיות רגועה בסביבתה.‬

551
00:36:00,159 --> 00:36:04,496
‫וכך היה קל יותר‬
‫לתקשר עם בוב בלי לצנזר את עצמנו.‬

552
00:36:08,375 --> 00:36:10,794
‫- "חדוות הציור" עם בוב רוס, עונה שמינית -‬

553
00:36:10,878 --> 00:36:13,797
‫שלום. היום יש לנו מעין יום שנה.‬

554
00:36:13,881 --> 00:36:17,760
‫עם הציור הזה יהיו לנו‬
‫100 תוכניות של "חדוות הציור".‬

555
00:36:17,843 --> 00:36:18,928
‫נכון שזה נפלא?‬

556
00:36:19,845 --> 00:36:22,848
‫ברצוני לקדם את פניכם‬
‫לעונה העשירית של "חדוות הציור".‬

557
00:36:22,932 --> 00:36:24,391
‫ה-12. ה-13.‬

558
00:36:24,475 --> 00:36:25,935
‫ה-15. ה-17.‬

559
00:36:26,018 --> 00:36:27,978
‫העונה ה-18 של "חדוות הציור".‬

560
00:36:28,062 --> 00:36:29,980
‫- "חדוות הציור" עם בוב רוס, עונה 18 -‬

561
00:36:30,064 --> 00:36:33,692
‫בסופה של העונה הזאת‬
‫יהיו למעלה מ-230 תוכניות של "חדוות הציור".‬

562
00:36:34,693 --> 00:36:37,780
‫MTV. רק עננים לבנים וצמריריים.‬

563
00:36:39,156 --> 00:36:43,619
‫האורח הבא שלי יוצר את הקסם שלו‬
‫במשך עשר השנים האחרונות בתוכניתו,‬

564
00:36:43,702 --> 00:36:48,123
‫"חדוות הציור", שאני צופה בה כל הזמן.‬
‫הוא מחברם של כמה ספרים בנושא.‬

565
00:36:48,207 --> 00:36:51,085
‫ספרו האחרון נקרא "המיטב של 'חדוות הציור'".‬

566
00:36:51,168 --> 00:36:54,797
‫אנא קדמו בברכה את המורה לאומנות‬
‫האהוב ביותר באמריקה, בוב רוס.‬

567
00:36:54,880 --> 00:36:58,300
‫שלום, בוב. נעים שבאת.‬
‫-תודה רבה.‬

568
00:36:58,384 --> 00:36:59,677
‫איך גילו אותך?‬

569
00:36:59,760 --> 00:37:02,721
‫רצינו לעשות תוכנית על ציור‬
‫והלכנו לתחנה של PBS.‬

570
00:37:02,805 --> 00:37:04,932
‫הם הסכימו לעשות כזאת ויצאנו לדרך.‬

571
00:37:06,433 --> 00:37:09,812
‫רוב האנשים אינם יכולים לצייר,‬
‫אך אני מוצאת את עצמי מרותקת.‬

572
00:37:09,895 --> 00:37:11,397
‫אני יושבת וצופה בך מצייר.‬

573
00:37:11,480 --> 00:37:14,400
‫לדעתי הסיבה היא שהקסם הזה‬
‫באמת מתרחש בתוך 30 דקות‬

574
00:37:14,483 --> 00:37:17,444
‫והתוכניות האלו אינן ערוכות.‬
‫מה שקורה שם הוא אמיתי.‬

575
00:37:17,945 --> 00:37:19,947
‫אנשים חשים שכאשר הם צופים בך,‬

576
00:37:20,030 --> 00:37:22,741
‫הם באמת יכולים ללמוד‬
‫איך לעשות את זה בעצמם.‬

577
00:37:22,825 --> 00:37:26,287
‫הם באמת יכולים.‬
‫אנחנו מקבלים 200-300 מכתבים ביום כעת,‬

578
00:37:26,370 --> 00:37:29,290
‫מאנשים בכל רחבי ארצות הברית‬
‫ובכמה מדינות זרות,‬

579
00:37:29,373 --> 00:37:30,457
‫והם עושים את זה.‬

580
00:37:30,541 --> 00:37:33,711
‫אישה אחת הייתה בת 93‬
‫בשיעור הראשון שלה איתנו.‬

581
00:37:34,295 --> 00:37:36,547
‫קיבלתי ממנה מכתב כשהייתה בת 94‬

582
00:37:36,630 --> 00:37:39,842
‫והיא אמרה שפתחה תערוכת אומנות ראשונה משלה‬
‫והחלה בקריירה חדשה לגמרי.‬

583
00:37:50,060 --> 00:37:53,480
‫גרמת לזה להיראות קל.‬
‫היה צורך במספר דקות בלבד והינה התוצאה.‬

584
00:37:54,189 --> 00:37:57,818
‫לדעתך אתה יכול ללמד כל אחד לצייר?‬
‫-ובכן, קחו את לוחות הצבעים‬

585
00:37:57,901 --> 00:38:00,070
‫ומשכו אותה דרך הצבע הכהה בכיוון אחד.‬

586
00:38:01,196 --> 00:38:02,072
‫שיהיה דק.‬

587
00:38:03,490 --> 00:38:06,160
‫צריך רק לגעת ולדחוף קצת.‬

588
00:38:07,494 --> 00:38:08,662
‫טוב!‬

589
00:38:08,746 --> 00:38:09,621
‫טוב מאוד.‬

590
00:38:10,372 --> 00:38:12,374
‫בוב, תראה את זה.‬
‫-זה מעולה!‬

591
00:38:12,458 --> 00:38:15,085
‫תראו מה אני עושה! אני מצייר.‬
‫-עבודה נהדרת.‬

592
00:38:15,753 --> 00:38:16,712
‫כל הכבוד!‬

593
00:38:22,468 --> 00:38:25,721
‫לאחרונה הייתה לי‬
‫הזדמנות להגיע לניו יורק סיטי.‬

594
00:38:25,804 --> 00:38:28,098
‫יש להם משהו בשם "יום ילדים" בפארק,‬

595
00:38:28,182 --> 00:38:32,770
‫והוזמנו לבוא לשם ולהשתתף בנעשה‬
‫ולפגוש את כל האנשים הנפלאים מניו יורק.‬

596
00:38:32,853 --> 00:38:34,688
‫- בואו לשחק איתנו בסנטרל פארק -‬

597
00:38:38,400 --> 00:38:44,698
‫באותה תקופה הייתי בן 12‬
‫ושמעתי שבוב רוס עומד להופיע בסנטרל פארק.‬

598
00:38:44,782 --> 00:38:47,117
‫אז עלינו על רכבת ונסענו למנהטן.‬

599
00:38:47,868 --> 00:38:49,286
‫לא ידענו היכן הוא.‬

600
00:38:49,370 --> 00:38:53,999
‫פשוט הלכנו בעקבות ההמונים ברחבי סנטרל פארק‬
‫כשאנחנו נושאים ציורים שהבאנו.‬

601
00:38:55,042 --> 00:38:57,044
‫אנשים הגיעו מכל מקום‬

602
00:38:57,127 --> 00:39:01,298
‫כדי להביא את ציוריהם, להראות לנו אותם‬
‫ולחלוק איתנו ביום מרהיב עין.‬

603
00:39:01,882 --> 00:39:03,425
‫פשוט מרהיב עין.‬

604
00:39:07,805 --> 00:39:11,809
‫הוא הקדיש זמן כדי להיפגש איתי.‬
‫הראיתי לו חלק מיצירותיי.‬

605
00:39:13,102 --> 00:39:15,771
‫הוא חתם בצד האחורי של הציור שלי.‬

606
00:39:17,731 --> 00:39:21,026
‫בוב רוס היה בדיוק כפי שהייתם מצפים שיהיה,‬
‫כשפגשתי אותו.‬

607
00:39:26,573 --> 00:39:28,575
‫סנטרל פארק פקח את עיניי.‬

608
00:39:30,661 --> 00:39:33,288
‫אמרתי, "ואו, האיש הזה ממש פופולרי".‬

609
00:39:34,540 --> 00:39:37,418
‫היה לי קשה להאמין‬
‫שרבים כל כך מכירים את בוב רוס.‬

610
00:39:37,918 --> 00:39:40,337
‫איש מעולם לא חשב שהוא יהיה מפורסם.‬

611
00:39:42,381 --> 00:39:46,718
‫בואו, זה האיש שעושה את הציורים! בטלוויזיה!‬

612
00:39:47,761 --> 00:39:52,516
‫"חדוות הציור" הפכה לתוכנית האומנות‬
‫המצליחה ביותר בתולדות הטלוויזיה…‬

613
00:39:53,016 --> 00:39:55,394
‫- בוב רוס הוא מיסיונר צבעי השמן של PBS -‬

614
00:39:55,477 --> 00:39:57,896
‫ואני רוצה להודות לכם מאוד על תמיכתכם.‬

615
00:39:59,189 --> 00:40:01,442
‫הגשמתם את חלומו של איש זקן.‬

616
00:40:01,525 --> 00:40:03,610
‫- בוב רוס הוא סלבריטאי זוטא‬
‫עם המון מעריצים -‬

617
00:40:03,694 --> 00:40:06,321
‫אנשים אוהבים שיש להם גיבורים‬

618
00:40:08,031 --> 00:40:10,159
‫וזה מה שבוב הפך להיות.‬

619
00:40:17,624 --> 00:40:20,961
‫אין ספק שמהפן המסחרי,‬

620
00:40:21,044 --> 00:40:24,339
‫בוב רצה להפוך לגדול יותר ולפופולרי יותר.‬

621
00:40:24,840 --> 00:40:27,050
‫הוא היה מעוניין בהצלחה,‬

622
00:40:27,551 --> 00:40:31,096
‫אך לא כפי שהזוג קובלסקי היה מעוניין בה.‬

623
00:40:31,180 --> 00:40:33,265
‫- בוב רוס, דלי ורשת לניקוי מברשות -‬

624
00:40:33,348 --> 00:40:35,267
‫כל מטרתו של "תאגיד בוב רוס"…‬

625
00:40:35,350 --> 00:40:37,144
‫- בוב רוס, מוצרים ופרסומים -‬

626
00:40:37,227 --> 00:40:40,689
‫הייתה למכור צבעים, בדי ציור,‬
‫מכחולים ומברשות,‬

627
00:40:41,690 --> 00:40:46,195
‫יותר מאשר ללמד אנשים איך להפוך לציירים.‬

628
00:40:47,029 --> 00:40:51,533
‫אם היית שואל את בוב רוס‬
‫מהו מחירה של שפופרת צבע,‬

629
00:40:51,617 --> 00:40:55,162
‫או, אתה יודע, "כמה ערכות אתה מוכר?"‬

630
00:40:55,245 --> 00:40:57,289
‫הוא לא היה יודע זאת.‬

631
00:40:59,041 --> 00:41:00,584
‫- "חדוות הציור", עונה שנייה -‬

632
00:41:00,667 --> 00:41:03,670
‫ברוך שובכם. אנו נציג את הצבעים על המסך,‬
‫למקרה שלא ראיתם בשבוע שעבר,‬

633
00:41:03,754 --> 00:41:07,299
‫ופשוט ניתן לכם לראות את כל הצבעים‬
‫שאנחנו משתמשים בהם בכל עונה.‬

634
00:41:07,799 --> 00:41:12,596
‫כשבוב החל להופיע בטלוויזיה,‬
‫היה עליו למצוא מפיץ צבעים.‬

635
00:41:13,889 --> 00:41:17,768
‫רוס והזוג קובלסקי ידעו‬
‫ש"וובר" הייתה נותנת החסות שלנו.‬

636
00:41:18,894 --> 00:41:21,355
‫"וובר" הייתה יצרנית צבעים,‬

637
00:41:21,855 --> 00:41:25,442
‫אז הם חשבו, "בואו נפנה ל'וובר'‬
‫כדי שתייצר את המוצרים שלנו.‬

638
00:41:25,526 --> 00:41:27,736
‫- הפקת "חדוות הציור"‬
‫מתאפשרת בזכות מענק מ"וובר" -‬

639
00:41:28,987 --> 00:41:34,993
‫הוא היה בררן מאוד‬
‫ורצה מוצר שיענה על דרישותיו באופן מושלם.‬

640
00:41:37,204 --> 00:41:41,208
‫לצבע היה צריך להיות הרכב מסוים מאוד‬

641
00:41:41,291 --> 00:41:43,585
‫כדי שהטכניקה הזאת תצליח.‬

642
00:41:45,212 --> 00:41:47,548
‫אבל וולט רצה להרוויח הרבה כסף.‬

643
00:41:48,048 --> 00:41:49,591
‫- בוב רוס, צבעי שמן רכים -‬

644
00:41:49,675 --> 00:41:52,302
‫כל העניין היה לצבור עוד רווחים.‬

645
00:41:52,386 --> 00:41:55,847
‫- המברשות והמכחולים של בוב רוס -‬

646
00:41:55,931 --> 00:41:58,850
‫הוא לא הצליח לעשות קיצורי דרך,‬
‫כי בוב לא נתן לו.‬

647
00:41:59,851 --> 00:42:02,771
‫בוב אמר, "אני לא אפיץ מוצרים גרועים‬

648
00:42:02,854 --> 00:42:06,191
‫שיהרסו את המוניטין שלי".‬

649
00:42:07,276 --> 00:42:10,737
‫הפן החומרי של העניינים באמת היה חשוב למדי,‬

650
00:42:11,238 --> 00:42:14,741
‫אבל הוא לא עשה את זה בשביל הכסף.‬

651
00:42:16,410 --> 00:42:20,539
‫היו הרבה מאוד ויכוחים בנושא הזה בטלפון.‬

652
00:42:21,582 --> 00:42:24,001
‫הוא רצה ללמד אנשים לצייר,‬

653
00:42:25,127 --> 00:42:27,546
‫אך באמצעות מכירת מוצרים…‬

654
00:42:27,629 --> 00:42:32,092
‫הם רצו לנצל זאת כדי להפיק רווחים.‬

655
00:42:32,968 --> 00:42:35,304
‫על בד הציור הזה יש עולם משלכם‬

656
00:42:35,387 --> 00:42:38,056
‫ואתם יכולים לעשות בו כאוות נפשכם.‬

657
00:42:38,140 --> 00:42:40,892
‫יש לכם כוח מוחלט.‬

658
00:42:41,893 --> 00:42:44,229
‫זהו המקום היחיד בעולם שבו יש לי כוח.‬

659
00:42:44,313 --> 00:42:46,857
‫כאן אני הדיקטטור.‬
‫אני יכול לעשות כאן כל דבר.‬

660
00:42:46,940 --> 00:42:51,069
‫זה מה שכה נפלא כשמציירים כך.‬
‫יש לכם חופש כאן.‬

661
00:42:53,238 --> 00:42:54,740
‫הוא התקשר אליי והתלונן‬

662
00:42:54,823 --> 00:43:00,746
‫וממש לא היה מרוצה מהמצב‬
‫ומהכיוון שאליו התקדמו הדברים.‬

663
00:43:03,415 --> 00:43:06,084
‫לאחר מכן, המצב פשוט הלך והתדרדר.‬

664
00:43:10,464 --> 00:43:12,090
‫היי, הינה אשתי, ג'יין.‬

665
00:43:12,591 --> 00:43:14,301
‫שלום, ג'יין.‬
‫-שלום.‬

666
00:43:14,384 --> 00:43:16,178
‫ואיתה נמצאת אנט, השותפה שלי.‬

667
00:43:17,095 --> 00:43:18,430
‫ואני רוצה…‬

668
00:43:19,431 --> 00:43:25,437
‫אני רוצה להקדיש את הציור הזה‬
‫לכמה אנשים שהפכו את "חדוות הציור" לאפשרית.‬

669
00:43:26,772 --> 00:43:31,193
‫יש מספר אנשים שאני ממש רוצה להזכיר בשמם.‬

670
00:43:31,985 --> 00:43:34,321
‫ראשית, אשתי, ג'יין.‬

671
00:43:34,404 --> 00:43:38,617
‫היא ניצבה מאחורינו ודאגה שהעסק יפעל.‬

672
00:43:39,743 --> 00:43:42,704
‫רק אישה מיוחדת יכולה לחיות עם גבר משוגע.‬

673
00:43:51,213 --> 00:43:54,216
‫אני זוכר שנכנסתי לחדר השינה האחורי,‬

674
00:43:54,716 --> 00:43:59,888
‫ורק בפעם השנייה בחיי, כנראה,‬

675
00:43:59,971 --> 00:44:01,306
‫ראיתי את אבא שלי בוכה.‬

676
00:44:04,601 --> 00:44:05,644
‫ו…‬

677
00:44:09,481 --> 00:44:12,484
‫בתנוחה עוברית על הקרקע.‬

678
00:44:18,949 --> 00:44:21,576
‫לג'יין נודע שהיא חולה בסרטן.‬

679
00:44:25,038 --> 00:44:29,084
‫זמן לא רב לאחר מכן, ג'יין הלכה לעולמה.‬

680
00:44:30,752 --> 00:44:32,963
‫אני רוצה להקדיש שנייה כדי להודות לכם.‬

681
00:44:33,547 --> 00:44:36,842
‫ציינתי שאיבדתי את אשתי.‬

682
00:44:36,925 --> 00:44:40,470
‫קיבלתי מאות רבות של גלויות‬

683
00:44:40,554 --> 00:44:45,600
‫מאנשים בכל רחבי הארץ, שהביעו אהדה ותמיכה.‬

684
00:44:46,101 --> 00:44:49,730
‫מעומק ליבי, תודה על כך שאתם חולקים באבלי‬

685
00:44:50,230 --> 00:44:54,735
‫ועל כך שהפכתם את אשתי‬
‫לאדם מיוחד מאוד גם בחייכם.‬

686
00:44:54,818 --> 00:45:00,490
‫- העונה הזאת מוקדשת בזיכרון אוהב‬
‫לאשתו של בוב, ג'יין ל' רוס -‬

687
00:45:02,367 --> 00:45:04,953
‫מותה של ג'יין פגע בו קשות.‬

688
00:45:06,204 --> 00:45:08,248
‫אני זוכר שהוא אמר,‬

689
00:45:08,957 --> 00:45:11,668
‫"הלך על כל החיים שלי".‬

690
00:45:14,921 --> 00:45:18,633
‫לפעמים, כשמצב הרוח שלכם אינו טוב,‬
‫הציורים נוטים להיות קודרים יותר,‬

691
00:45:19,926 --> 00:45:22,012
‫כי הציורים משקפים את מצב הרוח שלכם.‬

692
00:45:23,054 --> 00:45:25,640
‫לפעמים אתם כלל לא מודעים לכך שזה קורה.‬

693
00:45:31,146 --> 00:45:33,482
‫כשיש לכם בהיר על בהיר, אין לכם שום דבר.‬

694
00:45:33,565 --> 00:45:36,818
‫אם יש לכם כהה על כהה,‬
‫אין לכם שום דבר, בעיקרון.‬

695
00:45:37,944 --> 00:45:40,697
‫הינה. אתם יודעים, זה כמו בחיים. אם…‬

696
00:45:40,781 --> 00:45:44,743
‫צריך קצת עצב מדי פעם,‬
‫כדי שתדעו מתי הזמנים הטובים מגיעים.‬

697
00:45:45,452 --> 00:45:46,912
‫אני מחכה לזמנים הטובים כעת.‬

698
00:46:03,094 --> 00:46:05,555
‫שבועיים או שלושה לאחר מותה של ג'יין,‬

699
00:46:05,639 --> 00:46:11,394
‫הרופא אמר שאבי חולה‬
‫בלימפומה שאינה הודג'קין.‬

700
00:46:22,197 --> 00:46:25,492
‫ואז אנחנו שוטפים את המברשות,‬
‫כידוע לכם, במדלל ללא ריח.‬

701
00:46:26,284 --> 00:46:27,160
‫נערו אותה.‬

702
00:46:28,328 --> 00:46:29,830
‫תנו לה מכות רצח.‬

703
00:46:29,913 --> 00:46:34,793
‫הטכניקה הזאת, של רטוב על רטוב,‬
‫מצריכה די הרבה מדלל.‬

704
00:46:36,795 --> 00:46:41,132
‫הוא הכה את המברשת הזאת כמעט בכל פרק.‬

705
00:46:41,216 --> 00:46:42,300
‫נערו אותה.‬

706
00:46:43,802 --> 00:46:49,599
‫כל האדים של מדלל הצבע‬
‫ריחפו היישר לתוך הנחיריים שלו.‬

707
00:46:51,476 --> 00:46:52,602
‫וכיסו את כל החדר.‬

708
00:46:52,686 --> 00:46:56,982
‫הסתייגתי כבר אז מכך שהוא עשה זאת.‬

709
00:46:57,941 --> 00:47:00,485
‫הוסיפו רק נגיעה של מדלל צבע למברשת שלכם‬

710
00:47:00,569 --> 00:47:02,070
‫ועברו על הצבע.‬

711
00:47:02,654 --> 00:47:07,659
‫תמיד תהיתי אם היה לזה קשר ללימפומה.‬

712
00:47:09,286 --> 00:47:13,373
‫אני לא רופא, אבל זאת השערה.‬

713
00:47:14,124 --> 00:47:16,710
‫נשטוף את שתיהן באותה הזדמנות.‬

714
00:47:18,461 --> 00:47:19,296
‫הינה.‬

715
00:47:20,672 --> 00:47:23,508
‫הוא החליט, "אם לא נותר לי זמן רב לחיות,‬

716
00:47:23,592 --> 00:47:26,136
‫אעשה כל מה שאוכל".‬

717
00:47:27,679 --> 00:47:29,389
‫זה היה "ההצגה חייבת להימשך".‬

718
00:47:29,472 --> 00:47:31,016
‫- "חדוות הציור", עונה 24 -‬

719
00:47:31,099 --> 00:47:33,018
‫שלום, אני בוב רוס‬
‫ואני רוצה לקדם אתכם בברכה‬

720
00:47:33,101 --> 00:47:37,314
‫לעונה ה-26…‬
‫ה-28… ה-30 של "חדוות הציור".‬

721
00:47:37,397 --> 00:47:39,941
‫ואנחנו פשוט עוברים על כל בד הציור.‬

722
00:47:40,442 --> 00:47:41,902
‫אבל אולי בעולם שלנו…‬

723
00:47:41,985 --> 00:47:44,863
‫יש כמה עצים קטנים, הרחק מאחור.‬

724
00:47:46,489 --> 00:47:49,784
‫במבט לאחור, בוב ממש הקדיש עצמו לעבודה.‬

725
00:47:50,785 --> 00:47:53,371
‫הוא רצה לעשות שלוש תוכניות ביום לפחות.‬

726
00:47:53,872 --> 00:47:56,166
‫ובימים מסוימים הוא עשה הרבה יותר מכך.‬

727
00:47:56,249 --> 00:47:57,709
‫פשוט תיהנו קצת.‬

728
00:47:58,209 --> 00:48:01,755
‫זה יום שבו אתם יכולים להיות משוגעים.‬
‫פשוט תשתוללו.‬

729
00:48:03,840 --> 00:48:09,804
‫כשרואים את כל העונות המאוחרות,‬
‫הוא באמת ובתמים סבל מסרטן.‬

730
00:48:11,348 --> 00:48:14,351
‫הוא הקפיד מאוד על פרטיותו בכל דבר.‬

731
00:48:14,976 --> 00:48:17,228
‫זה היה בדיוק מה שבוב רצה.‬

732
00:48:17,812 --> 00:48:20,815
‫אם תתרגלו את זה קצת,‬
‫תידהמו ממה שתוכלו להשיג.‬

733
00:48:21,316 --> 00:48:23,818
‫כל יום הוא כמו מתנה.‬

734
00:48:23,902 --> 00:48:26,363
‫משהו חדש קורה על בד הציור.‬

735
00:48:27,155 --> 00:48:30,283
‫הינה עץ קטן ושמח.‬
‫אולי יש ענן קטן ושמח שמרחף בסביבה.‬

736
00:48:31,242 --> 00:48:32,661
‫פשוט כמה חבבובים שמחים.‬

737
00:48:33,411 --> 00:48:36,498
‫התוכנית הזאת משודרת במדינות זרות רבות כעת.‬

738
00:48:36,581 --> 00:48:39,000
‫לעיתים קרובות אני תוהה‬
‫איך הם מתרגמים "חבבובים".‬

739
00:48:39,084 --> 00:48:41,169
‫- יפן -‬

740
00:48:41,252 --> 00:48:43,505
‫- מקסיקו -‬

741
00:48:43,588 --> 00:48:46,967
‫- טורקיה -‬

742
00:48:47,050 --> 00:48:51,012
‫- האומנות היא השפה הבינלאומית של העולם‬
‫"חדוות הציור" במקסיקו וביפן -‬

743
00:48:51,096 --> 00:48:54,057
‫לאנשים בעולם כולו יש מכנה משותף.‬
‫כולם אוהבים לצייר.‬

744
00:49:00,605 --> 00:49:04,526
‫ידענו שבדיוק ברגע‬
‫שבו הוא הפך לטוב ביותר שהיה יכול להיות…‬

745
00:49:04,609 --> 00:49:06,236
‫- יום הולדת 51 שמח, בוב -‬

746
00:49:06,319 --> 00:49:08,905
‫החלה התדרדרותו.‬

747
00:49:10,782 --> 00:49:12,867
‫טוב, בואו נשטוף את המברשת.‬

748
00:49:14,035 --> 00:49:17,747
‫אני חושב שמבחינה מסוימת,‬
‫הוא ניצל את העבודה כדי לא לחשוב על כך.‬

749
00:49:19,916 --> 00:49:25,422
‫מדי יום אני מקבל מכתבים מאנשים בכל הארץ‬
‫שמעולם לא אחזו בידם במכחול,‬

750
00:49:25,505 --> 00:49:27,882
‫אך ניסו זאת וזה מצליח,‬

751
00:49:27,966 --> 00:49:32,345
‫והם חוו עולם חדש לגמרי.‬

752
00:49:33,179 --> 00:49:39,102
‫הכרתי המון אנשים שהיו בדיכאון‬
‫ויצאו מדיכאונם באמצעות ציור ורישום.‬

753
00:49:40,353 --> 00:49:45,483
‫חשוב לבטא את עצמכם באמצעות סמליות שכזאת‬

754
00:49:45,567 --> 00:49:47,402
‫ולהוציא את הרגשות האלה החוצה.‬

755
00:49:51,448 --> 00:49:56,536
‫- עשו אומנות, לא מלחמה -‬

756
00:49:56,619 --> 00:49:59,831
‫לעולם לא אשכח את הרגע‬
‫שבו נודע לי שבוב חולה בסרטן.‬

757
00:50:00,415 --> 00:50:03,543
‫מנהל התוכניות שלי קרא לי למשרדו,‬
‫סגר את הדלת,‬

758
00:50:03,626 --> 00:50:06,046
‫ואני סבורה שהוא סיפר לי לפני שסיפר לצוות.‬

759
00:50:09,424 --> 00:50:14,345
‫והוא אמר שלבוב יש סרטן ואני הייתי בהלם,‬
‫כי הוא לא סיפר לנו שהוא חולה.‬

760
00:50:16,848 --> 00:50:19,434
‫הוא לא רצה שאחשוב על כך בזמן התוכנית.‬

761
00:50:20,518 --> 00:50:21,352
‫הינה.‬

762
00:50:23,188 --> 00:50:25,148
‫זוהי באמת נקודת השיא של כל חיי,‬

763
00:50:25,648 --> 00:50:29,402
‫ליצור את התוכניות האלו‬
‫ולהצטרף אליכם בבתיכם או היכן שלא תהיו,‬

764
00:50:29,486 --> 00:50:30,945
‫ולצייר ביחד איתכם.‬

765
00:50:34,532 --> 00:50:37,452
‫באמת שנהניתי להיות איתכם‬
‫ב-13 התכניות האחרונות.‬

766
00:50:37,952 --> 00:50:41,498
‫השעון הישן שעל הקיר אומר לי שהגיע הזמן‬
‫לסיים את התוכנית הזאת ואת העונה הזאת.‬

767
00:50:41,581 --> 00:50:43,583
‫- "חדוות הציור", פרק אחרון, 1994 -‬

768
00:50:55,553 --> 00:50:59,599
‫אני חושב שבמהלך אותה תקופה,‬
‫הזוג קובלסקי הפך מודאג.‬

769
00:51:00,183 --> 00:51:02,769
‫אם בוב ימות, העסק שלהם ימות.‬

770
00:51:03,645 --> 00:51:06,773
‫- בוב רוס מציג, "חדוות הציור של פרחים" -‬

771
00:51:08,691 --> 00:51:11,194
‫שלום, אני אנט קובלסקי‬

772
00:51:11,277 --> 00:51:16,825
‫ובוב רוס הזמין אותי לחלוק איתכם‬
‫ב"חדוות הציור של פרחים".‬

773
00:51:17,867 --> 00:51:22,997
‫יום אחד, בסמינר האומנות שלנו בפלורידה,‬
‫אישה אחת השליכה ספר על שולחני,‬

774
00:51:23,498 --> 00:51:25,917
‫וזה היה ספר הפרחים של אנט קובלסקי.‬

775
00:51:27,127 --> 00:51:31,464
‫והיה כתוב בו שאנט עבדה קשה מאוד,‬
‫במשך שנים רבות מאוד,‬

776
00:51:31,548 --> 00:51:35,552
‫על פיתוחו של סגנון הציור החדש הזה.‬

777
00:51:36,261 --> 00:51:38,012
‫כמעט קיבלתי התקף לב.‬

778
00:51:39,347 --> 00:51:42,267
‫אנט לקחה את התרשימים שלי…‬

779
00:51:42,350 --> 00:51:43,476
‫- איך לצייר חיננית -‬

780
00:51:43,560 --> 00:51:45,562
‫והעתיקה אותם כמעט בשלמותם.‬

781
00:51:45,645 --> 00:51:50,608
‫- ג'נקינס, קובלסקי -‬

782
00:51:50,692 --> 00:51:52,694
‫- מכחול פילברט ומשיחה בחצי עיגול -‬

783
00:51:52,777 --> 00:51:56,322
‫היא השתמשה כמעט בדיוק‬
‫באותו ניסוח שאנחנו השתמשנו בו.‬

784
00:51:56,406 --> 00:51:58,825
‫- חינניות: 1. טבלו את מכחול הפילברט בצבע -‬

785
00:51:58,908 --> 00:52:03,288
‫בספרה של קאת'רן, היא יושבת בכיסא טווס.‬

786
00:52:03,788 --> 00:52:07,417
‫אנט יושבת באותו כיסא טווס,‬

787
00:52:07,500 --> 00:52:09,252
‫באותה תנוחה.‬

788
00:52:09,335 --> 00:52:11,880
‫אתם מוכנים להתחיל לצייר? אני מקווה שכן.‬

789
00:52:11,963 --> 00:52:15,133
‫נבצע משיחות מוטות לאחור.‬

790
00:52:15,842 --> 00:52:19,804
‫משחו את הצבע מצד לצד באמצע.‬
‫בצעו משיחות מוטות לאחור.‬

791
00:52:19,888 --> 00:52:22,223
‫אנט ציירה ציורים של פרחים.‬

792
00:52:22,807 --> 00:52:25,185
‫אמרתי, "הם נראים כמו ציורים של ג'נקינס".‬

793
00:52:26,186 --> 00:52:28,438
‫מפחיד עד כמה שהם דומים‬

794
00:52:28,521 --> 00:52:31,900
‫ומוזר קצת שכל המכחולים והמברשות‬
‫דומים אלה לאלה.‬

795
00:52:32,901 --> 00:52:36,070
‫מאז תחילת שנות ה-80‬
‫עיצבנו מכחולים ומברשות משיער גירית‬

796
00:52:36,154 --> 00:52:38,406
‫בשביל קו המוצרים שלנו.‬

797
00:52:38,489 --> 00:52:42,118
‫ואז סגן הנשיא של "וובר" אמר,‬

798
00:52:42,202 --> 00:52:45,079
‫"צר לי, מעתה לא תוכלו לקבל‬
‫את המכחולים והמברשות משיער הגירית.‬

799
00:52:45,163 --> 00:52:47,332
‫הן ברשימת המינים שבסכנת הכחדה".‬

800
00:52:47,415 --> 00:52:52,003
‫מה שמרגש כאן במיוחד‬
‫הם מכחולי הפרחים החדשים של בוב.‬

801
00:52:52,962 --> 00:52:54,631
‫אבל נחשו מה?‬

802
00:52:54,714 --> 00:52:57,425
‫- הקו החדש של מכחולים‬
‫וצבעים רכים מאת בוב רוס -‬

803
00:52:57,508 --> 00:53:01,179
‫כשאנט יצאה עם קו המוצרים שלה,‬
‫היה להם קו יפה של מכחולים משיער גירית.‬

804
00:53:01,804 --> 00:53:05,725
‫בוב היה בסביבתה של אנט חלק עצום מהזמן.‬

805
00:53:05,808 --> 00:53:07,143
‫איך ייתכן שהוא לא ידע?‬

806
00:53:07,727 --> 00:53:10,104
‫אנחנו ניתן לאנט לצייר לכם פרח קטן.‬

807
00:53:10,188 --> 00:53:14,108
‫אני אשאיר את התוכנית בידיה ונתראה אחר כך.‬
‫-תודה.‬

808
00:53:14,192 --> 00:53:15,735
‫אך מה הוא היה יכול לעשות?‬

809
00:53:16,236 --> 00:53:20,865
‫היא רצתה רק לשלוט בכל שוק האומנות.‬

810
00:53:21,616 --> 00:53:26,746
‫המכירות שלנו ירדו‬
‫והתחנות הפסיקו לשדר את התוכניות שלנו.‬

811
00:53:27,247 --> 00:53:30,541
‫היא עשתה זאת כדי שלא תהיה לה תחרות מצידנו.‬

812
00:53:31,542 --> 00:53:32,919
‫היא רצתה שניעלם.‬

813
00:53:33,419 --> 00:53:38,549
‫- ג'נקינס -‬

814
00:53:47,934 --> 00:53:50,311
‫אבא הפך חולה קצת יותר‬

815
00:53:50,395 --> 00:53:53,815
‫וכולנו ידענו שנצטרך לטפל בו.‬

816
00:53:54,315 --> 00:53:57,193
‫זה באמת שינה מאוד את אופן החשיבה שלי.‬

817
00:53:57,277 --> 00:53:59,737
‫אתה יודע, "למה הוא עשה את הדברים שעשה?‬

818
00:53:59,821 --> 00:54:02,907
‫למה הוא רצה בשבילי את מה שרצה?‬

819
00:54:04,158 --> 00:54:06,869
‫למה הוא דחק בי כל כך?"‬

820
00:54:07,662 --> 00:54:12,333
‫יש לי הזכות הגדולה להציג את משוש חיי.‬

821
00:54:12,834 --> 00:54:14,377
‫זהו בני, סטיב.‬

822
00:54:14,877 --> 00:54:17,005
‫סטיב, אני בהחלט שמח שאתה איתנו, בני.‬

823
00:54:17,088 --> 00:54:19,882
‫תודה, אבא.‬
‫-תכין ציור מעולה ונתראה אחר כך.‬

824
00:54:19,966 --> 00:54:20,800
‫בסדר.‬

825
00:54:21,676 --> 00:54:24,679
‫אבא שלי רצה שאופיע בהרבה מהתוכניות‬

826
00:54:25,555 --> 00:54:27,473
‫ואני לא רציתי זאת.‬

827
00:54:29,309 --> 00:54:31,978
‫הוא אמר לי,‬
‫"אני מנסה לעשות את הטוב ביותר בשבילך".‬

828
00:54:32,478 --> 00:54:35,481
‫הוא רצה שאצליח יותר ממנו.‬

829
00:54:35,565 --> 00:54:41,404
‫למעשה, פעם אחת הוא אפילו אמר לי‬
‫שבתוכנית הוא לא צייר טוב כפי שהיה יכול,‬

830
00:54:41,487 --> 00:54:44,073
‫כי רצה שיהיה לי קל יותר,‬

831
00:54:44,157 --> 00:54:46,451
‫בעתיד, כשאחליף אותו.‬

832
00:54:47,827 --> 00:54:49,495
‫וחשבתי, "מה?"‬

833
00:54:49,579 --> 00:54:52,749
‫יש לי בחור צעיר שמצייר הרים טוב יותר ממני.‬

834
00:54:52,832 --> 00:54:57,295
‫זהו בני, סטיב.‬
‫אולי ראיתם אותו בכמה מהתוכניות האחרות.‬

835
00:54:57,378 --> 00:55:00,381
‫הוא אחד מציירי ההרים הכי פיצוציים‬

836
00:55:00,882 --> 00:55:02,091
‫שראיתי אי פעם.‬

837
00:55:02,175 --> 00:55:03,801
‫הוא לא הופיע בעונה הזאת.‬

838
00:55:04,385 --> 00:55:07,013
‫אולי בעונה הבאה אצליח להביא אותו לכאן שוב.‬

839
00:55:07,680 --> 00:55:10,975
‫אני מניח שאפשר לומר‬
‫שהיה בינינו מאבק כוחות.‬

840
00:55:13,186 --> 00:55:17,231
‫היה בינינו מעין ריב.‬

841
00:55:19,442 --> 00:55:24,697
‫אני רציתי לעשות משהו משלי‬
‫והוא רצה שאעשה מה שהוא עשה.‬

842
00:55:27,825 --> 00:55:32,372
‫היו כמה שנים‬
‫שבהן לא דיברנו הרבה זה עם זה.‬

843
00:55:32,455 --> 00:55:37,335
‫אני עדיין כועס על עצמי קצת בגלל זה.‬

844
00:55:39,670 --> 00:55:42,090
‫אם הוריך אומרים לך לעשות משהו,‬

845
00:55:42,173 --> 00:55:44,842
‫הסיבה אינה שהם מנסים להיות מרושעים.‬

846
00:55:44,926 --> 00:55:46,594
‫הסיבה היא שאכפת להם.‬

847
00:55:47,261 --> 00:55:51,474
‫אתה יודע, הם אוהבים אותך‬
‫ורוצים את הטוב ביותר בשבילך.‬

848
00:55:57,438 --> 00:55:59,899
‫כשהוא הלך ונחלש,‬

849
00:56:01,317 --> 00:56:05,321
‫התחלנו לדבר הרבה יותר שוב.‬

850
00:56:08,950 --> 00:56:12,120
‫ישבנו וניהלנו דיונים רבים‬

851
00:56:12,203 --> 00:56:15,581
‫על דברים שהוא לא סיפר לי קודם מעולם.‬

852
00:56:18,334 --> 00:56:19,585
‫בהתחלה…‬

853
00:56:21,671 --> 00:56:23,881
‫הוסכם על שיטת הצבעה.‬

854
00:56:23,965 --> 00:56:25,174
‫- הסכם שותפות -‬

855
00:56:26,884 --> 00:56:28,302
‫כשג'יין מתה,‬

856
00:56:29,137 --> 00:56:31,180
‫הוא איבד קול אחד.‬

857
00:56:33,766 --> 00:56:37,478
‫לפתע, דעתו של בוב כבר לא הייתה ממש חשובה.‬

858
00:56:37,979 --> 00:56:42,066
‫זה היה פחות או יותר,‬
‫"אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים,‬

859
00:56:42,150 --> 00:56:45,069
‫ואתה תעשה מה שנגיד לך לעשות".‬

860
00:56:47,405 --> 00:56:49,824
‫לאחר שג'יין הלכה לעולמה,‬

861
00:56:49,907 --> 00:56:53,327
‫אני יודע שהייתה מחלוקת קשה‬

862
00:56:53,995 --> 00:56:58,040
‫כי בוב לא קיבל את החופש להיות בוב.‬

863
00:56:58,916 --> 00:57:05,339
‫הוא החליט שבהחלט לא יעשה‬
‫עונה נוספת עם הזוג קובלסקי.‬

864
00:57:07,925 --> 00:57:09,010
‫- חנות מזכרות -‬

865
00:57:09,093 --> 00:57:09,927
‫- רחוב אלם -‬

866
00:57:14,682 --> 00:57:15,892
‫- הרפתקאות אלמר וחבריו -‬

867
00:57:16,934 --> 00:57:17,768
‫שלום, ילדים.‬

868
00:57:17,852 --> 00:57:19,729
‫בוב!‬

869
00:57:19,812 --> 00:57:21,314
‫מה שלומכם היום?‬

870
00:57:21,397 --> 00:57:22,607
‫אני בסדר.‬
‫-בסדר.‬

871
00:57:23,107 --> 00:57:27,153
‫אבא שלי תמיד רצה לעשות‬
‫תוכנית טלוויזיה לילדים.‬

872
00:57:28,196 --> 00:57:31,824
‫הוא רצה להביא את עולם האומנות גם לצעירים.‬

873
00:57:34,577 --> 00:57:37,997
‫כשילד מגיע לגיל 11 או 12,‬

874
00:57:38,080 --> 00:57:42,752
‫אם הוא מקבל משוב שלילי‬
‫על ניסיונותיו בתחום האומנות,‬

875
00:57:44,045 --> 00:57:46,130
‫לעיתים קרובות הוא מוותר על כך.‬

876
00:57:47,632 --> 00:57:52,470
‫בוב הרגיש שקיים קהל מובנה של ילדים.‬

877
00:57:53,679 --> 00:57:56,849
‫בדיוק קראתי ספר טוב עם סיפורים, כמו פעם.‬

878
00:57:56,933 --> 00:58:00,394
‫אני יודע שהוא התרגש מכך‬
‫ורצה מאוד לעשות זאת,‬

879
00:58:00,895 --> 00:58:02,730
‫אך אז הוא חלה באמת ובתמים.‬

880
00:58:06,067 --> 00:58:07,777
‫הוא חבש פאה.‬

881
00:58:09,612 --> 00:58:13,157
‫הזוג קובלסקי כעס על כך שבוב נראה חולה,‬

882
00:58:13,658 --> 00:58:18,621
‫אבל הוא התעקש‬
‫שיוכל להופיע בתוכנית הטלוויזיה.‬

883
00:58:19,539 --> 00:58:22,124
‫וולט ואנט התנגדו לכך מאוד.‬

884
00:58:24,126 --> 00:58:30,132
‫שניהם ראו את בוב‬
‫כמשהו שהם יצרו ושיווקו כבר מן ההתחלה.‬

885
00:58:31,634 --> 00:58:34,387
‫הם לא רצו שאנשים ידעו שהוא חולה.‬

886
00:58:46,524 --> 00:58:50,403
‫כשאבא שלי כבר כמעט היה על ערש דווי,‬

887
00:58:51,195 --> 00:58:54,991
‫הוא ואני הלכנו לביתו של הזוג קובלסקי.‬

888
00:58:57,994 --> 00:59:00,913
‫נכנסנו אל חדר השינה האחורי‬

889
00:59:01,497 --> 00:59:03,791
‫והשכבתי את בוב במיטה.‬

890
00:59:06,294 --> 00:59:11,841
‫אנט התחילה לדבר איתי כשהדלת סגורה,‬
‫כך שבוב לא ישמע זאת.‬

891
00:59:12,341 --> 00:59:14,051
‫- הסכם אנדרטה -‬

892
00:59:14,135 --> 00:59:18,598
‫והיא אמרה, "אתה צריך להיכנס לשם‬
‫ולגרום לבוב לחתום על זה".‬

893
00:59:19,181 --> 00:59:21,684
‫- הסכם תמלוגים והסבה -‬

894
00:59:21,767 --> 00:59:24,854
‫היא אמרה,‬
‫"זה חוזה לאנדרטה שאנחנו רוצים לבנות לבוב".‬

895
00:59:24,937 --> 00:59:28,024
‫- הסכם בין "בוב רוס בע"מ"‬
‫לבין רוברט נ' רוס, הידוע גם כבוב רוס, -‬

896
00:59:28,107 --> 00:59:31,485
‫- שמו ודמותו של בוב יירשמו על שם BRI‬
‫כסימני מסחר של BRI. -‬

897
00:59:31,569 --> 00:59:35,197
‫זה נראה כאילו הם ניסו לגרום לבוב‬
‫להעביר להם את הזכויות על שמו.‬

898
00:59:37,700 --> 00:59:42,371
‫סירבתי, ואנט הפכה כועסת ומתוסכלת מאוד.‬

899
00:59:45,041 --> 00:59:48,544
‫הוא לא רצה לוותר על כל הזכויות לשמו.‬

900
00:59:48,628 --> 00:59:50,004
‫- הסכם אנדרטה -‬

901
00:59:50,087 --> 00:59:52,757
‫אבל זה לא מנע מהם לנסות להשיג אותן.‬

902
00:59:55,384 --> 00:59:57,637
‫הם ידעו שמותו הולך וקרב‬

903
00:59:59,597 --> 01:00:01,641
‫ולכן הפכו נואשים יותר.‬

904
01:00:03,267 --> 01:00:08,648
‫היו ביניהם ויכוחים קשים‬
‫בשאלה למי יהיו הזכויות על שמו לאחר מותו.‬

905
01:00:10,650 --> 01:00:13,486
‫זה התרחש מדי יום במשך שבועות.‬

906
01:00:16,113 --> 01:00:18,783
‫אני אוהב לצייר כי זה נותן לי חופש מוחלט‬

907
01:00:19,367 --> 01:00:22,995
‫וזה המקום היחיד בכל חיי‬
‫שבו היה לי חופש מוחלט.‬

908
01:00:23,913 --> 01:00:29,835
‫בוב החליט שהדרך להימנע‬
‫מבעיות עם הזוג קובלסקי…‬

909
01:00:29,919 --> 01:00:31,462
‫- תעודת נישואין -‬

910
01:00:31,545 --> 01:00:35,257
‫היא להתחתן עם אחות‬
‫שהכיר במשך מספר חודשים כשהיה בבית החולים.‬

911
01:00:35,341 --> 01:00:37,343
‫- תאריך הנישואין: 7 באפריל, 1995 -‬

912
01:00:37,426 --> 01:00:39,095
‫- שם החתן: רוברט נורמן רוס -‬

913
01:00:39,178 --> 01:00:40,846
‫- שם הכלה: לינדה לוסיל פרימן -‬

914
01:00:40,930 --> 01:00:44,767
‫הוא ניסה לבצע הכנות בשביל אחיו למחצה‬
‫ובשביל בנו, סטיב, להמשך דרכם.‬

915
01:00:44,850 --> 01:00:47,353
‫- בוב רוס וג'ימי קוקס, אחיו למחצה של בוב -‬

916
01:00:50,189 --> 01:00:53,651
‫הוא צעק רק כשכעס באופן קיצוני.‬

917
01:00:54,652 --> 01:00:58,698
‫זה החלק הכי כיפי בטכניקה הזאת.‬
‫להוציא את כל התסכולים והעוינות שלכם.‬

918
01:01:01,450 --> 01:01:02,952
‫אפשר היה לשמוע אותו צורח,‬

919
01:01:03,035 --> 01:01:04,870
‫"אני לא אתן לכם את שמי.‬

920
01:01:04,954 --> 01:01:07,081
‫אתם לא תקבלו את שמי".‬

921
01:01:21,595 --> 01:01:27,560
‫שיחת הטלפון האחרונה שניהלתי עם בוב‬
‫הייתה ביוני 1995.‬

922
01:01:29,311 --> 01:01:30,855
‫הוא ידע מה קורה.‬

923
01:01:31,355 --> 01:01:36,777
‫הוא אמר שהוא לא רוצה שום קשר‬
‫ל-BRI או ל"חדוות הציור".‬

924
01:01:37,653 --> 01:01:42,742
‫הוא אמר,‬
‫"הם מנסים לגנוב את שמי כשאני על ערש דווי".‬

925
01:01:44,452 --> 01:01:48,789
‫ואז דיברתי איתו עוד קצת ואמרתי,‬
‫"אני אבוא לבקר אותך".‬

926
01:01:49,415 --> 01:01:52,793
‫והוא אמר,‬
‫"לא, אני לא רוצה שתבוא ותראה אותי כך.‬

927
01:01:52,877 --> 01:01:55,463
‫אני שוקל רק 38 קילוגרמים.‬

928
01:01:55,963 --> 01:01:59,049
‫אני רוצה שתזכור אותי‬
‫כפי שהייתי בפעם האחרונה שראית אותי".‬

929
01:02:19,403 --> 01:02:20,237
‫הוא…‬

930
01:02:22,698 --> 01:02:24,325
‫לא היה לו שיער.‬

931
01:02:31,540 --> 01:02:34,043
‫והוא היה רזה כל כך.‬

932
01:02:35,169 --> 01:02:37,630
‫והיינו צריכים להרטיב את שפתיו.‬

933
01:02:38,130 --> 01:02:41,050
‫הוא לא היה יכול לשתות. הגרון שלו היה…‬

934
01:02:41,842 --> 01:02:42,885
‫חסום.‬

935
01:02:51,977 --> 01:02:54,772
‫צפיתי בגיבור שלי הולך ומתפרק.‬

936
01:02:59,235 --> 01:03:02,279
‫השתדלנו כל כך לגרום לו להרגיש בנוח…‬

937
01:03:04,490 --> 01:03:07,326
‫אבל כאב לו מאוד.‬

938
01:03:13,123 --> 01:03:14,583
‫נאלצתי לעזור לו להזדקף.‬

939
01:03:20,923 --> 01:03:22,174
‫והוא אמר,‬

940
01:03:23,467 --> 01:03:24,927
‫"אתה חזק כל כך".‬

941
01:04:05,467 --> 01:04:11,098
‫- בוב רוס, אומן טלוויזיוני,‬
‫29 באוקטובר 1942 - 4 ביולי 1995 -‬

942
01:04:13,434 --> 01:04:17,771
‫אחרי שאבא שלי הלך לעולמו,‬
‫אנט אמרה לי משהו שלא אשכח לעולם.‬

943
01:04:17,855 --> 01:04:20,816
‫היא אמרה, "אתה לא שמח שזה נגמר?"‬

944
01:04:23,402 --> 01:04:27,948
‫וחשבתי, "למה את מתכוונת?‬
‫האם אני שמח שאבא שלי מת?"‬

945
01:04:29,116 --> 01:04:32,953
‫לא הבנתי על מה היא דיברה,‬

946
01:04:33,454 --> 01:04:36,290
‫כי כל שנייה שהייתה יכולה להיות לי…‬

947
01:04:39,043 --> 01:04:40,210
‫כל שנייה…‬

948
01:04:42,421 --> 01:04:43,547
‫הייתה…‬

949
01:04:44,924 --> 01:04:46,717
‫הייתי נותן הכול.‬

950
01:04:52,514 --> 01:04:57,478
‫הזוג קובלסקי לא בא ללוויה שלו, של בוב.‬

951
01:04:58,562 --> 01:05:03,776
‫גרוע מזה, הם ניסו לשמור בסוד‬
‫את העובדה שהלוויה התרחשה כלל.‬

952
01:05:03,859 --> 01:05:05,819
‫- בוב -‬

953
01:05:06,320 --> 01:05:08,405
‫אני לא זוכר מי התקשר אליי.‬

954
01:05:09,156 --> 01:05:13,911
‫מי שזה לא היה אמר,‬
‫"בוב הלך לעולמו" ו"אל תספר לאיש"‬

955
01:05:13,994 --> 01:05:16,413
‫ו"עלה על הטיסה הבאה לפלורידה".‬

956
01:05:18,832 --> 01:05:19,917
‫זה היה טירוף.‬

957
01:05:21,377 --> 01:05:24,338
‫היו שם רק 30 או 40 אנשים סך הכול.‬

958
01:05:26,882 --> 01:05:31,971
‫גיליתי שהוא הלך לעולמו‬
‫רק כשקראתי על כך ב"ניוזוויק".‬

959
01:05:32,471 --> 01:05:38,560
‫תמיד שמרתי קצת טינה לחברה,‬
‫כי הם לא יצרו איתי קשר.‬

960
01:05:38,644 --> 01:05:41,438
‫הייתי רוצה מאוד להיות נוכח בלווייתו,‬

961
01:05:44,274 --> 01:05:46,568
‫אך זה לא קרה.‬

962
01:05:48,821 --> 01:05:53,867
‫לדעתי הם רצו שאנשים יאמינו שהוא עדיין חי‬
‫ורבים אכן האמינו בכך.‬

963
01:05:55,077 --> 01:05:57,830
‫עד עצם היום הזה אני נאלץ לספר לאנשים,‬
‫אתה יודע,‬

964
01:05:57,913 --> 01:05:59,748
‫שהוא איננו.‬

965
01:06:00,332 --> 01:06:03,544
‫- "ניו יורק טיימס", הספדים‬
‫יום ה', 13 ביולי, 1995 -‬

966
01:06:04,336 --> 01:06:09,258
‫- בוב רוס, בן 52, מת: היה צייר בטלוויזיה -‬

967
01:06:16,223 --> 01:06:21,103
‫לאחר מותו פני הדברים השתנו בעבורי‬
‫אחת ולתמיד,‬

968
01:06:21,729 --> 01:06:24,231
‫באופן שבו חשבתי על הכול.‬

969
01:06:24,314 --> 01:06:29,570
‫באופן שבו חשבתי על חיים ומוות‬
‫ועל כל מה שביניהם, פחות או יותר.‬

970
01:06:33,198 --> 01:06:34,575
‫- 22 שיחות, 74 הודעות -‬

971
01:06:34,658 --> 01:06:37,494
‫אני חושב שהייתה לי התמוטטות עצבים קטנה.‬

972
01:06:42,750 --> 01:06:44,752
‫לאחר שבוב הלך לעולמו‬

973
01:06:45,586 --> 01:06:47,087
‫תהיתי לעצמי,‬

974
01:06:48,130 --> 01:06:48,964
‫"מה עכשיו?"‬

975
01:06:52,176 --> 01:06:57,973
‫- הולנד -‬

976
01:06:59,767 --> 01:07:02,311
‫התחלתי לעבוד ב"בוב רוס בע"מ" ב-1995.‬

977
01:07:02,394 --> 01:07:05,230
‫- ברט אפינג, מנכ"ל לשעבר‬
‫"בוב רוס בע"מ", אירופה -‬

978
01:07:05,314 --> 01:07:09,860
‫לאחר שהוא מת שאלו אותי‬
‫אם אוכל להציג את בוב רוס באירופה.‬

979
01:07:11,153 --> 01:07:15,282
‫הצלחתי לשכנע‬
‫את הטלוויזיה הציבורית של גרמניה.‬

980
01:07:15,365 --> 01:07:17,117
‫- "וובר מרטין", ציוד אומנות מאז 1853 -‬

981
01:07:17,201 --> 01:07:20,621
‫נהגתי לאסוף את ההזמנות לצבעים,‬
‫מכחולים וחוברות.‬

982
01:07:21,914 --> 01:07:25,125
‫וולט קובלסקי היה איש הקשר העיקרי שלי…‬

983
01:07:25,209 --> 01:07:26,168
‫- וולט קובלסקי -‬

984
01:07:26,251 --> 01:07:31,006
‫אבל כל השיחות שלנו על העסק‬
‫סבבו סביב המחלקה שלי בלבד.‬

985
01:07:31,090 --> 01:07:32,925
‫- "בוב רוס בע"מ, חדוות הציור" -‬

986
01:07:33,008 --> 01:07:39,348
‫בתחילה חשבתי שבוב מת‬
‫ושהזוג קובלסקי עצוב מאוד בגלל זה.‬

987
01:07:40,182 --> 01:07:44,978
‫אך אז התחלתי להבחין‬
‫בשינויים בחברת "בוב רוס".‬

988
01:07:46,313 --> 01:07:51,610
‫הם הפכו להיות תובעניים הרבה יותר‬
‫כלפי המורים המוסמכים.‬

989
01:07:52,277 --> 01:07:53,821
‫התלמידים ב"רוס" אמרו לי‬

990
01:07:53,904 --> 01:07:58,450
‫שבשיעורי ההסמכה האלה‬
‫הם נאלצו ממש ללכת על ביצים.‬

991
01:07:59,785 --> 01:08:03,330
‫ביום הראשון, ההנהלה שלהם הגישה להם חוזה.‬

992
01:08:03,413 --> 01:08:05,749
‫- הנחיות למורים המוסמכים של "בוב רוס" -‬

993
01:08:05,833 --> 01:08:10,629
‫כל התלמידים נתבקשו‬
‫לחתום על משהו בשם "הנחיות",‬

994
01:08:10,712 --> 01:08:12,923
‫שלמעשה היה חוזה.‬

995
01:08:13,006 --> 01:08:15,592
‫- אין למכור,‬
‫לשווק או לפרסם כל דבר, כל אדם -‬

996
01:08:15,676 --> 01:08:17,302
‫אסור לכם לפרסם אף אומן אחר.‬

997
01:08:17,386 --> 01:08:19,471
‫- ייעשה שימוש במוצרים האלה בלבד -‬

998
01:08:19,554 --> 01:08:23,058
‫אסור לכם להשתמש במוצרים שאינם של "רוס".‬

999
01:08:23,142 --> 01:08:24,643
‫- באישור "בוב רוס בע"מ" -‬

1000
01:08:27,146 --> 01:08:29,481
‫הייתה להם תיבת הצעות.‬

1001
01:08:29,565 --> 01:08:31,400
‫קראתי לה בשם "תיבת הריגול".‬

1002
01:08:32,692 --> 01:08:38,949
‫היית אמור להתקשר‬
‫אם מישהו מתלמידיך או משאר המורים‬

1003
01:08:39,031 --> 01:08:44,121
‫חרג מההנחיות באופן כלשהו.‬

1004
01:08:45,496 --> 01:08:50,752
‫ידידה אחת שלנו‬
‫קיבלה טפיחה על הכתף ביום הראשון.‬

1005
01:08:51,253 --> 01:08:56,216
‫הם אמרו, "ארזי את הצבעים והמכחולים שלך,‬
‫אל תגידי מילה לאיש ועזבי את המקום".‬

1006
01:08:58,759 --> 01:09:03,598
‫היא ציינה בפני שאר התלמידים,‬
‫"אני ממש רוצה ללמוד אצל ג'נקינס".‬

1007
01:09:05,767 --> 01:09:09,313
‫זה דווח באותה תיבת הצעות קטנה.‬

1008
01:09:09,813 --> 01:09:13,150
‫- חייתי תחת שלטון קומוניסטי‬
‫במשך חמש שנים בווייטנאם, -‬

1009
01:09:13,232 --> 01:09:15,360
‫- שלוש מתוכן בכלא. -‬

1010
01:09:15,444 --> 01:09:19,656
‫- האופן שבו BRI ניהלה את הכיתה‬
‫מזכיר לי את החיים תחת שלטון קומוניסטי. -‬

1011
01:09:19,740 --> 01:09:22,241
‫- הם האיצו בכולם לחשוד בכל אחד אחר. -‬

1012
01:09:22,326 --> 01:09:27,371
‫הם היו בשליטה מלאה‬
‫והיו יכולים לפעול בשמו של בוב רוס,‬

1013
01:09:27,455 --> 01:09:29,958
‫על אף שבוב רוס לא היה מעורב בזה מעולם.‬

1014
01:09:31,752 --> 01:09:35,255
‫- מה נראה לכם שבוב היה אומר‬
‫על המצב הזה אם היה בחיים? -‬

1015
01:09:35,339 --> 01:09:39,718
‫- לדעתי, השותפים שנותרו ב"בוב רוס בע"מ"‬
‫עושים עוול למורשתו של בוב רוס. -‬

1016
01:09:39,801 --> 01:09:41,136
‫- תשפטו בעצמכם. קנדל -‬

1017
01:09:41,219 --> 01:09:43,513
‫פעם אחת הסתובבתי במחסן.‬

1018
01:09:44,639 --> 01:09:47,893
‫היה שם שולחן גדול עם המון ציורים.‬

1019
01:09:48,602 --> 01:09:54,316
‫וראיתי אדם שצייר עם מכחול ליינר ארוך‬

1020
01:09:54,816 --> 01:09:58,111
‫את חתימתו של בוב רוס על הציור.‬

1021
01:09:58,737 --> 01:10:03,575
‫חשבתי לעצמי, "רק רגע. בוב רוס מת‬
‫וכעת מישהו חותם בשמו על ציור.‬

1022
01:10:03,659 --> 01:10:04,534
‫מה קורה כאן?"‬

1023
01:10:06,078 --> 01:10:08,205
‫רבים יכולים לצייר‬

1024
01:10:08,288 --> 01:10:12,376
‫העתקים מושלמים כמעט של בוב רוס‬
‫ואי אפשר להבחין בהבדל.‬

1025
01:10:12,459 --> 01:10:15,295
‫אני לא מבחין בהבדל.‬
‫איש אינו יכול להבחין בהבדל.‬

1026
01:10:16,380 --> 01:10:18,632
‫ההבדל, כנראה, הוא החתימה,‬

1027
01:10:19,132 --> 01:10:22,761
‫אבל גם אז, אין לדעת אם היא תקפה.‬

1028
01:10:25,097 --> 01:10:29,017
‫וולט, זה ציור של בוב רוס?‬
‫-זה ציור של בוב רוס.‬

1029
01:10:29,726 --> 01:10:31,561
‫כי מישהו אמר לי שהוא שלו.‬

1030
01:10:31,645 --> 01:10:34,314
‫- אנט קובלסקי, היחידה בעולם שמאמתת‬
‫ציורי בוב רוס מקוריים -‬

1031
01:10:34,398 --> 01:10:36,233
‫אפשר לומר שאני מזהה ציורים של בוב רוס.‬

1032
01:10:36,900 --> 01:10:40,279
‫מה דעתך על כך שהיחידה שמוסמכת לקבוע‬

1033
01:10:40,362 --> 01:10:43,991
‫אם ציור של בוב רוס הוא מקורי‬
‫היא אנט קובלסקי?‬

1034
01:10:44,074 --> 01:10:45,701
‫זה בולשיט.‬

1035
01:10:45,784 --> 01:10:47,536
‫סליחה. קשקוש.‬

1036
01:10:48,537 --> 01:10:52,040
‫כשראיתי את האיש ההוא,‬
‫היה זה אחד הדברים שגרמו לי לומר,‬

1037
01:10:52,124 --> 01:10:54,251
‫"משהו כאן ממש לא תקין".‬

1038
01:11:01,883 --> 01:11:06,763
‫חברת "בוב רוס" ידעה‬
‫שהיא הלקוחה הכי גדולה של חברת "וובר".‬

1039
01:11:08,432 --> 01:11:14,062
‫וולט אמר לי, "יש לנו זכות לבצע ביקורת‬
‫בחברת 'מרטין פ' וובר'".‬

1040
01:11:14,813 --> 01:11:20,027
‫הם ביצעו ביקורת בספרי החשבונות‬
‫של "מרטין פ' וובר" ומצאו דברים לא נכונים.‬

1041
01:11:20,902 --> 01:11:22,988
‫הנהלת BRI אמרה,‬

1042
01:11:23,071 --> 01:11:26,241
‫"אתם צריכים רק להעיף את ג'נקינס.‬

1043
01:11:26,325 --> 01:11:28,285
‫תשמידו את קו הציור שלו,‬

1044
01:11:28,368 --> 01:11:30,620
‫אל תמשיכו לקדם את תוכנית הטלוויזיה שלו‬

1045
01:11:31,121 --> 01:11:33,248
‫ובעיקרון תזרקו אותו החוצה".‬

1046
01:11:34,416 --> 01:11:37,127
‫היה לנו חוזה עם "וובר" במשך 16 שנים.‬

1047
01:11:37,210 --> 01:11:41,214
‫היינו נאמנים מאוד לדניס קאפ,‬
‫על אף שהם הפסיקו להזמין את הסדנאות שלנו.‬

1048
01:11:41,298 --> 01:11:43,216
‫- דניס קאפ, בעלים קודם, "מרטין פ' וובר" -‬

1049
01:11:43,300 --> 01:11:46,470
‫בסופו של דבר אמרנו לדניס,‬
‫"אנחנו יודעים מה הזוג קובלסקי עושה".‬

1050
01:11:47,679 --> 01:11:50,098
‫הוא אמר, "אתם יודעים, אלה רק עסקים.‬

1051
01:11:50,182 --> 01:11:52,059
‫זה לא אישי".‬

1052
01:11:53,060 --> 01:11:55,270
‫זה בהחלט היה אישי מבחינתנו.‬

1053
01:11:56,646 --> 01:11:58,774
‫היינו חלוצים בתחום היצירה והתחביבים.‬

1054
01:11:58,857 --> 01:11:59,900
‫- סדנת אומנות ג'נקינס -‬

1055
01:11:59,983 --> 01:12:06,281
‫אנחנו חיים, נושמים,‬
‫אוכלים וישנים אומנות, 24 שעות ביממה.‬

1056
01:12:06,948 --> 01:12:10,035
‫בוקר אחד התעוררנו ולא הייתה לנו עבודה.‬

1057
01:12:12,788 --> 01:12:15,540
‫החוזה עם "וובר"‬

1058
01:12:16,041 --> 01:12:20,670
‫היה הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות לנו.‬

1059
01:12:24,049 --> 01:12:27,552
‫לזוג קובלסקי לא הייתה כל שאיפה‬

1060
01:12:28,220 --> 01:12:30,305
‫להפיץ אושר והרגשה טובה.‬

1061
01:12:30,389 --> 01:12:32,057
‫- "חדוות הציור" עם בוב רוס -‬

1062
01:12:32,140 --> 01:12:34,226
‫רק הכסף עניין אותם.‬

1063
01:12:36,520 --> 01:12:40,816
‫כיום מייצרים המון מוצרים של בוב רוס.‬

1064
01:12:41,566 --> 01:12:42,984
‫ספלים לקפה,‬

1065
01:12:43,485 --> 01:12:45,779
‫חולצות, פיג'מות,‬

1066
01:12:45,862 --> 01:12:48,156
‫שמיכות, קופסאות אוכל,‬

1067
01:12:48,240 --> 01:12:49,783
‫תצרפים,‬

1068
01:12:49,866 --> 01:12:51,535
‫עטים.‬

1069
01:12:51,618 --> 01:12:52,994
‫שאמשיך?‬

1070
01:12:53,078 --> 01:12:55,497
‫ראש דשא של הצייר האהוב עליכם, בוב רוס.‬

1071
01:12:55,580 --> 01:12:57,249
‫פנטסטי.‬
‫-רק פזרו את הזרעים.‬

1072
01:12:57,332 --> 01:12:59,626
‫כשהעניין הלך וגבר,‬

1073
01:12:59,709 --> 01:13:02,129
‫שמחנו מאוד לספק לאנשים מוצרים של בוב רוס…‬

1074
01:13:02,212 --> 01:13:03,922
‫- שרה סטרול, "בוב רוס בע"מ" -‬

1075
01:13:04,005 --> 01:13:07,175
‫כדי שיוכלו לחייך מדי יום‬
‫כשהם שותים מתוך ספל הבוב רוס שלהם.‬

1076
01:13:07,676 --> 01:13:13,014
‫כל מה שחברת "בוב רוס" שידרה לעולם היה,‬

1077
01:13:13,098 --> 01:13:14,808
‫"הכול כאן זה בוב רוס".‬

1078
01:13:15,600 --> 01:13:17,686
‫בוב מת. בוב לא היה מעורב בזה בכלל.‬

1079
01:13:22,899 --> 01:13:24,776
‫הדבר החשוב להם הוא השליטה.‬

1080
01:13:24,860 --> 01:13:27,821
‫הם רוצים להיות הבעלים‬
‫של כל מה שקשור בעניין.‬

1081
01:13:27,904 --> 01:13:28,989
‫- "בוב רוס בע"מ" -‬

1082
01:13:29,072 --> 01:13:32,033
‫למען האמת, נמאס לי מזה.‬

1083
01:13:34,786 --> 01:13:36,788
‫- "RSR אומנות בע"מ" נגד "בוב רוס בע"מ" -‬

1084
01:13:36,872 --> 01:13:42,752
‫בוקר טוב. כעת אנו דנים רשמית בעניין‬
‫"RSR אומנות בע"מ" נגד "בוב רוס בע"מ".‬

1085
01:13:42,836 --> 01:13:45,464
‫זהו תצהיר הווידאו של רוברט סטיבן רוס.‬

1086
01:13:46,047 --> 01:13:48,508
‫זהו תצהיר הווידאו של דיינה ג'סטר.‬

1087
01:13:49,509 --> 01:13:53,472
‫החלטתי לרשום את שמי על צבעים ומכחולים,‬

1088
01:13:53,972 --> 01:13:58,143
‫אבל פחדתי אפילו להשתמש בשמי…‬

1089
01:13:58,226 --> 01:14:00,479
‫- צבע שמן בוב רוס‬
‫צבע שמן לבן טיטניום -‬

1090
01:14:00,562 --> 01:14:03,356
‫כי הם סבורים‬
‫שהם הבעלים המלאים של השם רוס.‬

1091
01:14:03,982 --> 01:14:06,818
‫- זכות הפרסום של צייר העץ הקטן והשמח‬
‫מוטלת על הכף -‬

1092
01:14:06,902 --> 01:14:08,278
‫ידעתי שיתבעו אותי מייד.‬

1093
01:14:08,361 --> 01:14:12,991
‫עורך הדין שלנו אמר שעדיף שנתבע אותם.‬
‫זה זול יותר מתביעה שלהם אתכם אחר כך…‬

1094
01:14:13,074 --> 01:14:14,784
‫- בנו של הצייר מגיש תביעה -‬

1095
01:14:14,868 --> 01:14:16,495
‫כי הם אוהבים לתבוע אנשים.‬

1096
01:14:17,829 --> 01:14:24,085
‫טוב, בוא נדבר על מרשתי,‬
‫"בוב רוס בע"מ", שאכנה בשם BRI.‬

1097
01:14:24,169 --> 01:14:27,881
‫זה קיצור שאתה מכיר?‬
‫-זה בסדר.‬

1098
01:14:28,423 --> 01:14:31,676
‫האם יותר מאדם אחד‬
‫הגה את הרעיון להקים את RSR?‬

1099
01:14:31,760 --> 01:14:34,137
‫זהו מאמץ קבוצתי.‬
‫-בסדר. ומי הייתה הקבוצה?‬

1100
01:14:34,888 --> 01:14:38,850
‫לורנס, סטיב ואני.‬

1101
01:14:38,934 --> 01:14:41,228
‫ולורנס הוא לורנס קאפ?‬
‫-כן.‬

1102
01:14:42,646 --> 01:14:47,234
‫- לורנס קאפ, עובד לשעבר, "מרטין פ' וובר" -‬

1103
01:14:47,734 --> 01:14:50,904
‫אבי היה הבעלים של חברת "מרטין פ' וובר",‬

1104
01:14:51,404 --> 01:14:55,242
‫יצרנית ציוד האומנות‬
‫הוותיקה ביותר בארצות הברית.‬

1105
01:14:55,325 --> 01:14:59,287
‫זהו תצהיר וידאו מוקלט של מר לורנס קאפ.‬

1106
01:14:59,371 --> 01:15:00,330
‫- 4 במאי, 2018 -‬

1107
01:15:00,413 --> 01:15:04,042
‫במשך כמה זמן,‬
‫לאחר שהצטרפת ל"מרטין פ' וובר" ב-2001,‬

1108
01:15:04,125 --> 01:15:10,715
‫המשיכה "מרטין פ' וובר" לספק‬
‫מוצרי בוב רוס מורשים ל-BRI?‬

1109
01:15:11,299 --> 01:15:15,011
‫עד 2016.‬

1110
01:15:15,095 --> 01:15:17,472
‫- "וובר", מדלל צבע נטול ריח של בוב רוס -‬

1111
01:15:17,556 --> 01:15:19,599
‫והאם היו לך רגשות או תחושות‬

1112
01:15:20,475 --> 01:15:23,853
‫לגבי ההחלטה לתת לחוזה לפוג,‬
‫כשנודע לך עליה?‬

1113
01:15:24,354 --> 01:15:26,815
‫הייתי מודאג מאוד.‬

1114
01:15:28,525 --> 01:15:32,112
‫חשבתי על האפשרות לייצר‬

1115
01:15:32,195 --> 01:15:35,865
‫מכחולים וצבעים של רוברט סטיבן רוס.‬

1116
01:15:36,449 --> 01:15:39,619
‫סטיב ואני דיברנו ביולי 2016.‬

1117
01:15:40,787 --> 01:15:45,500
‫לורנס פנה אליו ואמר‬
‫שהם יכולים לייצר את הצבעים, אז…‬

1118
01:15:45,584 --> 01:15:48,086
‫נאמר לי ש…‬

1119
01:15:49,546 --> 01:15:52,090
‫אי אפשר לעשות דבר כזה,‬

1120
01:15:52,591 --> 01:15:55,051
‫אתם יודעים, בגלל שם המשפחה שלו,‬

1121
01:15:55,135 --> 01:15:58,388
‫אלא אם הוא הבעלים‬
‫של הזכויות על שמו של אביו‬

1122
01:15:58,471 --> 01:16:00,599
‫והזכויות לפרסום.‬

1123
01:16:01,182 --> 01:16:04,728
‫חברת "בוב רוס", בשנה שלאחר שבוב נפטר,‬

1124
01:16:05,478 --> 01:16:08,982
‫תבעה את אשתו השלישית של בוב, לינדה רוס,‬

1125
01:16:09,065 --> 01:16:10,734
‫ואת ג'ימי קוקס…‬

1126
01:16:11,318 --> 01:16:13,111
‫- ג'ימי קוקס, אחיו למחצה של בוב -‬

1127
01:16:13,194 --> 01:16:15,739
‫ורצתה להשיג בעיקר את הציורים ורכוש מוחשי.‬

1128
01:16:15,822 --> 01:16:18,158
‫- מאנסי, אינדיאנה‬
‫אשתו של בוב רוס נסערת בשל תביעה -‬

1129
01:16:18,241 --> 01:16:22,162
‫מכחולים שבוב רוס השתמש בהם,‬
‫לוח צבעים שבוב השתמש בו בטלוויזיה.‬

1130
01:16:22,996 --> 01:16:25,832
‫הם רצו את כל הציורים שהיו תלויים בביתו.‬

1131
01:16:27,083 --> 01:16:29,544
‫איך היית מתאר את יחסיך עם דודך ג'ים?‬

1132
01:16:31,463 --> 01:16:32,297
‫רעועים.‬

1133
01:16:35,884 --> 01:16:37,344
‫הם היו כאלה תמיד?‬

1134
01:16:40,639 --> 01:16:44,225
‫כן. כשאני חושב על כך, נראה לי שכן.‬

1135
01:16:45,477 --> 01:16:48,271
‫מעולם לא ממש חשבתי על כך בעבר, אבל כן.‬

1136
01:16:55,153 --> 01:16:57,530
‫סטיב ניסה להבין‬

1137
01:16:57,614 --> 01:17:01,368
‫אם יש לו הזכויות על שמו של אביו.‬

1138
01:17:01,868 --> 01:17:04,496
‫ובמהלך החיפושים הוא אמר,‬

1139
01:17:04,579 --> 01:17:08,041
‫"אלוהים. לא תאמין מה מצאתי כרגע".‬

1140
01:17:10,960 --> 01:17:15,548
‫זה היה התיקון הראשון‬
‫לנאמנות הבלתי-הדירה של בוב רוס.‬

1141
01:17:15,632 --> 01:17:18,009
‫- כל הזכויות, הבעלות, כל הקניין הרוחני -‬

1142
01:17:18,093 --> 01:17:23,348
‫היה ממש כתוב שם שלדוד ג'ים ולי‬
‫יש הבעלות כמעט על כל הקניין הרוחני.‬

1143
01:17:23,431 --> 01:17:26,893
‫- כל הזכויות האלו‬
‫יהיו של ג'ימי ל' קוקס ורוברט סטיבן רוס -‬

1144
01:17:26,976 --> 01:17:30,689
‫כל מה שאבי לא העביר ל-BRI.‬
‫הוא תכנן את הנאמנות כך כי הייתי צעיר…‬

1145
01:17:30,772 --> 01:17:34,317
‫- ג'ימי ל' קוקס (51 אחוזים מהבעלות)‬
‫רוברט סטיבן רוס (49 אחוזים מהבעלות) -‬

1146
01:17:34,401 --> 01:17:37,278
‫והוא ידע שג'ים אחראי יותר ממני, כנראה,‬

1147
01:17:37,362 --> 01:17:41,449
‫ונבון שהוא ישלוט בנעשה.‬

1148
01:17:43,326 --> 01:17:50,041
‫האם דודך ג'ים סיפר לך אי פעם‬
‫על הפשרה שלו עם BRI,‬

1149
01:17:50,125 --> 01:17:54,045
‫שנועדה ליישב את המחלוקת הזאת?‬

1150
01:17:54,129 --> 01:17:55,505
‫בהחלט לא.‬

1151
01:17:56,005 --> 01:17:56,840
‫לא.‬

1152
01:17:57,966 --> 01:18:03,263
‫האם נכון שבהסכם הפשרה‬
‫משנת 1997 שעברנו עליו כרגע,‬

1153
01:18:03,346 --> 01:18:05,390
‫ג'ימי קוקס, בשם הנאמנות,‬

1154
01:18:05,473 --> 01:18:09,060
‫מעביר את כל הזכויות והבעלות,‬

1155
01:18:09,144 --> 01:18:15,400
‫העבודות היצירתיות או נכסים אחרים של BRI‬
‫מכל סוג שהוא ל-BRI, כן?‬

1156
01:18:16,192 --> 01:18:19,988
‫זה מה שהמסמך הזה טוען לו.‬

1157
01:18:20,071 --> 01:18:21,656
‫מה זה כאן?‬

1158
01:18:21,740 --> 01:18:22,907
‫- 7 במאי, 2018 -‬

1159
01:18:22,991 --> 01:18:26,786
‫דודי העביר להם את הזכויות האלו,‬

1160
01:18:27,954 --> 01:18:31,791
‫בהחלט בניגוד למשאלותיו של אבי.‬

1161
01:18:38,465 --> 01:18:45,054
‫- ג'ימי קוקס סירב להתראיין לסרט הזה,‬
‫בטענה שהוא פוחד מתביעה מצד הזוג קובלסקי -‬

1162
01:18:46,514 --> 01:18:48,850
‫- ויתור הדדי, 30 באפריל, 1996 -‬

1163
01:18:48,933 --> 01:18:51,019
‫כשחברת "בוב רוס", ב-96'…‬

1164
01:18:51,102 --> 01:18:52,479
‫- ג'ימי ל' קוקס, נאמן -‬

1165
01:18:52,562 --> 01:18:56,274
‫תבעה הן את העיזבון והן את הנאמנות,‬

1166
01:18:56,900 --> 01:19:02,781
‫ג'ימי רצה להיפטר מהתביעה‬
‫ולכן חתם על המסמכים ש-BRI הניחה לפניו.‬

1167
01:19:02,864 --> 01:19:05,325
‫לינדה עשתה כמותו, כנראה,‬

1168
01:19:06,117 --> 01:19:10,121
‫והעבירה את כל הזכויות ל-BRI.‬

1169
01:19:11,623 --> 01:19:13,833
‫בהסכם הפשרה הזה הוזכרו גם מספר קלטות.‬

1170
01:19:13,917 --> 01:19:17,545
‫- קלטות של שיחות בין רוברט נ' רוס לאחרים‬
‫בקשר לעסקיה של BRI -‬

1171
01:19:17,629 --> 01:19:23,635
‫אבי לא דיבר איתנו הרבה על הצד העסקי‬
‫כי הזוג קובלסקי לא רצה בזה,‬

1172
01:19:25,011 --> 01:19:28,097
‫אבל הוא הקליט אותם בטלפון.‬

1173
01:19:29,057 --> 01:19:32,101
‫הם לימדו אותו כיצד לעשות זאת‬

1174
01:19:32,644 --> 01:19:37,732
‫והוא ידע שבעתיד‬
‫תהיה מלחמה עם הזוג קובלסקי.‬

1175
01:19:37,816 --> 01:19:40,693
‫- מספר קלטות נמסרו בעבר ל-BRI -‬

1176
01:19:40,777 --> 01:19:44,697
‫כל אותן קלטות היו חלק ממה שהם תבעו מאשתו,‬

1177
01:19:44,781 --> 01:19:48,159
‫שנישאה לו חודשיים לפני מותו.‬

1178
01:19:48,243 --> 01:19:49,327
‫- "בוב רוס בע"מ" -‬

1179
01:19:49,410 --> 01:19:51,538
‫הם בטח נפטרו מהן,‬

1180
01:19:51,621 --> 01:19:56,251
‫כדי שאיש לא יוכל לגלות מה בדיוק נאמר.‬

1181
01:19:58,545 --> 01:20:02,632
‫- הזוג קובלסקי התבקש להשתתף בסרט הזה. -‬

1182
01:20:02,715 --> 01:20:04,634
‫- הנדון: סרט תיעודי על בוב רוס -‬

1183
01:20:04,717 --> 01:20:09,055
‫- צר לנו להודיעכם‬
‫שאין ברצוננו להיענות לבקשתכם. -‬

1184
01:20:10,014 --> 01:20:13,142
‫- אנחנו מגוננים מאוד‬
‫על כל הקניין הרוחני רב הערך הזה -‬

1185
01:20:13,226 --> 01:20:16,187
‫- ומונעים שימוש לא מאושר בו,‬
‫או שימוש לרעה, בידי כל אדם, -‬

1186
01:20:16,271 --> 01:20:18,273
‫- בהשתתפותו הפעילה של עורך הדין שלנו. -‬

1187
01:20:18,898 --> 01:20:21,651
‫- אנחנו מזהירים אתכם להקפיד מאוד, בבקשה, -‬

1188
01:20:21,734 --> 01:20:24,737
‫- שלא לפגוע באף אחת‬
‫מזכויותיה של "בוב רוס בע"מ". -‬

1189
01:20:24,821 --> 01:20:28,283
‫הם פשוט רצו לגנוב את שמו של אבא.‬

1190
01:20:29,450 --> 01:20:30,285
‫ואכן עשו זאת.‬

1191
01:20:32,078 --> 01:20:37,750
‫- ביוני 2019 הפסיד סטיב‬
‫בתביעה שלו נגד "בוב רוס בע"מ" -‬

1192
01:20:37,834 --> 01:20:40,879
‫עדיין קיוויתי שאוכל להגיש ערעור.‬

1193
01:20:42,797 --> 01:20:45,675
‫הבעיה שלנו הייתה היעדר מימון.‬

1194
01:20:47,302 --> 01:20:48,303
‫עורך הדין שלי אמר‬

1195
01:20:48,386 --> 01:20:53,141
‫שעם 90,000 נוכל לערער ולנצח בתביעה.‬

1196
01:20:53,224 --> 01:20:57,437
‫לא הצלחתי להשיג מימון בסך 90,000‬

1197
01:20:57,520 --> 01:21:00,440
‫והעניינים לא התגלגלו כפי שציפיתי.‬

1198
01:21:01,733 --> 01:21:07,363
‫החלק של הערעור הוסיף סכום‬
‫שלא יכולנו לעמוד בו.‬

1199
01:21:13,244 --> 01:21:18,875
‫- כל הזכויות על שמו ודמותו של בוב רוס‬
‫נותרו בידי "בוב רוס בע"מ" -‬

1200
01:21:20,293 --> 01:21:24,047
‫סטיב חזר לפלורידה, התבודד מן העולם‬

1201
01:21:24,547 --> 01:21:27,842
‫ולא השיב לשיחות טלפון.‬

1202
01:21:31,137 --> 01:21:34,349
‫אך לבסוף התקשרתי אליו והערתי אותו.‬

1203
01:21:34,849 --> 01:21:36,351
‫פשוט ניערתי אותו קצת.‬

1204
01:21:38,728 --> 01:21:43,900
‫אמרתי, "אל תבזבז את חייך.‬
‫אני יודע שאביך לא היה רוצה שתעשה זאת".‬

1205
01:21:47,862 --> 01:21:50,865
‫- בוב רוס, צבע שמן נוזלי לבן -‬

1206
01:22:00,667 --> 01:22:02,627
‫לאחר שהתחלתי לצייר שוב…‬

1207
01:22:08,091 --> 01:22:12,220
‫הבנתי שאני יכול לקחת את הרגשות שהיו לי‬

1208
01:22:12,720 --> 01:22:14,639
‫ולהפוך אותם למשהו.‬

1209
01:22:19,102 --> 01:22:22,146
‫הזוג קובלסקי הרוויח מיליוני דולרים‬

1210
01:22:22,230 --> 01:22:26,275
‫מניצולם לרעה, הייתי אומר, של שמו ודמותו.‬

1211
01:22:31,572 --> 01:22:35,576
‫אך הוא הסב לאנשים אושר עצום.‬

1212
01:22:38,830 --> 01:22:41,124
‫וזה מה שחשוב.‬

1213
01:22:44,752 --> 01:22:47,964
‫לא ייאמן מה אפשר לעשות‬
‫במברשת של חמישה סנטימטרים‬

1214
01:22:48,047 --> 01:22:50,675
‫אם רק מקדישים קצת זמן כדי להתאמן.‬

1215
01:22:52,593 --> 01:22:54,512
‫ואין צורך בהרבה.‬

1216
01:22:55,054 --> 01:22:58,099
‫מדי יום אנחנו מקבלים מכתבים‬
‫מאנשים שלא ציירו מעולם‬

1217
01:22:58,891 --> 01:23:01,352
‫ויוצרים דברים יפים מאוד.‬

1218
01:23:04,063 --> 01:23:07,442
‫הם למדו ליצור יצירות מופת משלהם.‬

1219
01:23:09,485 --> 01:23:11,404
‫זה מה שהופך את כל העניין לכדאי.‬

1220
01:23:12,530 --> 01:23:17,201
‫העובדה שאנשים עושים את זה‬
‫ונהנים ממידה עצומה של הצלחה.‬

1221
01:23:21,372 --> 01:23:22,248
‫בסדר.‬

1222
01:23:24,792 --> 01:23:29,297
‫לדעתי, הצעד הראשון בהשגתו של כל דבר שהוא‬
‫הוא להאמין שאתם מסוגלים לכך.‬

1223
01:23:29,380 --> 01:23:30,757
‫ואני יודע שאתם מסוגלים.‬

1224
01:23:39,057 --> 01:23:42,268
‫הייתי בדיכאון עמוק במשך כעשר שנים.‬

1225
01:23:43,978 --> 01:23:46,773
‫ניסיתי להתאבד שלוש או ארבע פעמים.‬
‫ניסיתי להתאבד.‬

1226
01:23:46,856 --> 01:23:48,483
‫- ציירו את הכאב מכם והלאה -‬

1227
01:23:50,068 --> 01:23:53,863
‫ישבתי בסלון שלי יום אחד‬
‫וממש ניסיתי למצוא…‬

1228
01:23:54,363 --> 01:23:58,785
‫דרך לעבור את זה ולעשות את זה,‬
‫ובוב רוס הופיע בטלוויזיה.‬

1229
01:24:00,078 --> 01:24:04,207
‫אתם צריכים רק ליצור במחשבותיכם חזון‬

1230
01:24:04,707 --> 01:24:06,834
‫ולהאמין שאתם מסוגלים לעשות זאת.‬

1231
01:24:08,211 --> 01:24:12,006
‫כי אנו יכולים לעשות בחיים האלה‬
‫כל דבר שאנו מאמינים שנוכל לעשות.‬

1232
01:24:12,090 --> 01:24:15,760
‫אם אתם מאמינים מספיק, הכול אפשרי.‬

1233
01:24:16,385 --> 01:24:17,804
‫הכול אפשרי.‬

1234
01:24:19,388 --> 01:24:22,141
‫אם מישהו כמו בוב רוס מופיע בטלוויזיה‬

1235
01:24:22,642 --> 01:24:25,103
‫ויוצר איתך את הקשר האישי הזה…‬

1236
01:24:25,603 --> 01:24:26,562
‫אכפת לו.‬

1237
01:24:28,689 --> 01:24:30,691
‫הוא הציל את חיי. באמת.‬

1238
01:24:35,113 --> 01:24:37,698
‫נאלצתי להגיע לחדר המיון‬

1239
01:24:37,782 --> 01:24:42,328
‫כי היו לי בעיות בהיריון.‬

1240
01:24:43,704 --> 01:24:46,124
‫הכליות שלי הפסיקו לתפקד.‬

1241
01:24:46,207 --> 01:24:48,459
‫הכבד שלי הפסיק לתפקד.‬

1242
01:24:50,086 --> 01:24:53,798
‫והדבר היחיד שהיה ביכולתם לעשות‬

1243
01:24:54,298 --> 01:24:57,718
‫היה להפסיק את ההיריון שלי.‬

1244
01:24:58,761 --> 01:25:02,014
‫והיה קשה…‬

1245
01:25:02,723 --> 01:25:05,017
‫היה קשה להשלים עם זה.‬

1246
01:25:07,228 --> 01:25:09,647
‫בפעם הראשונה שהפעלתי את הטלוויזיה,‬

1247
01:25:10,690 --> 01:25:11,732
‫ראיתי את בוב רוס.‬

1248
01:25:12,233 --> 01:25:15,862
‫כשאתם יוצרים את הציור,‬
‫אתם מסתכלים עליו ומחליטים מה משמח אתכם.‬

1249
01:25:15,945 --> 01:25:19,157
‫העולם הזה הוא שלכם ואין טוב או רע‬

1250
01:25:19,240 --> 01:25:21,450
‫כל עוד הוא משמח אתכם ולא פוגע באחרים.‬

1251
01:25:23,369 --> 01:25:28,583
‫בוב החזיר את החיים למחשבותיי ולליבי‬

1252
01:25:29,625 --> 01:25:33,921
‫ואת האושר שמעולם לא ידעתי‬
‫שאוכל להרגיש באמצעות ציור.‬

1253
01:25:38,009 --> 01:25:41,804
‫זה היה כל הרעיון‬
‫שמאחורי בוב רוס והציור שלו.‬

1254
01:25:41,888 --> 01:25:47,143
‫שהוא ילמד אנשים שהם יכולים להיות רבי ערך.‬

1255
01:25:47,643 --> 01:25:50,980
‫שהם יכולים להיות חשובים בעולם הזה.‬

1256
01:25:53,149 --> 01:25:55,651
‫יפה, סטיב. ממש יפה.‬

1257
01:25:56,819 --> 01:25:59,030
‫הממזר הזה הוא צייר לא רע.‬

1258
01:25:59,530 --> 01:26:03,409
‫כדאי שאיזהר או שהוא יופיע בטלוויזיה‬
‫ואני אהיה לבדי בבית.‬

1259
01:26:05,411 --> 01:26:09,999
‫לדעתי, אבי מעולם לא ידע‬
‫כמה רבה הייתה השפעתו,‬

1260
01:26:10,499 --> 01:26:14,420
‫אפילו לקראת הסוף,‬
‫אפילו כשהעניין תפח לממדים עצומים.‬

1261
01:26:14,921 --> 01:26:19,759
‫הוא מעולם לא ממש הפנים עד כמה אהבו אותו.‬

1262
01:26:31,103 --> 01:26:36,108
‫קשה לתאר בדיוק מה משך אנשים אל בוב.‬

1263
01:26:36,943 --> 01:26:40,321
‫זה היה קשור בכישרון הציור שלו,‬

1264
01:26:40,863 --> 01:26:43,449
‫זה היה קשור בקולו,‬

1265
01:26:44,033 --> 01:26:48,120
‫ובאופן האישי שבו דיבר עם אנשים.‬

1266
01:26:48,829 --> 01:26:55,378
‫פשוט הייתה לו השפעה עצומה‬
‫על כל מי שהכיר אותו.‬

1267
01:27:08,182 --> 01:27:11,727
‫זכרו של בוב ממשיך להתקיים באמצעותנו‬

1268
01:27:11,811 --> 01:27:15,690
‫ומורשתו ממשיכה להתקיים‬
‫באמצעות כל המעריצים שלו.‬

1269
01:27:16,524 --> 01:27:23,197
‫הוא אמר לי, לפני מותו,‬
‫שהוא רצה שאנשים יזכרו אותו,‬

1270
01:27:23,281 --> 01:27:25,241
‫אך שלא יהיו עצובים.‬

1271
01:27:32,164 --> 01:27:33,833
‫כולנו מתגעגעים אליך, אבא.‬

1272
01:27:34,667 --> 01:27:36,043
‫כולנו מתגעגעים אליך.‬

1273
01:27:38,212 --> 01:27:42,842
‫פעם שאלתי אותו,‬
‫"מה אתה מנסה להוכיח לעולם?"‬

1274
01:27:42,925 --> 01:27:44,343
‫והוא אמר,‬

1275
01:27:44,427 --> 01:27:49,849
‫"אנשים יזכרו לנצח‬
‫את מה שאנחנו עושים כאן ועכשיו".‬

1276
01:27:50,433 --> 01:27:55,229
‫ספריות בכל רחבי הארץ מתמלאות מדי שבוע‬
‫באנשים שמשתוקקים ליצור.‬

1277
01:27:55,313 --> 01:27:59,400
‫ציירנו כמו בוב רוס בשעה שצפינו בבוב רוס,‬

1278
01:27:59,483 --> 01:28:00,818
‫מחופשים לבוב רוס.‬

1279
01:28:00,901 --> 01:28:02,820
‫אתם מכירים את בוב רוס?‬
‫-כן!‬

1280
01:28:02,903 --> 01:28:05,406
‫הוא כמעט כמו חבר.‬

1281
01:28:05,489 --> 01:28:06,449
‫- כעת נערבב. -‬

1282
01:28:06,532 --> 01:28:08,784
‫טוב, תראו את זה. בדיוק כמותו.‬

1283
01:28:08,868 --> 01:28:11,954
‫האם בוב רוס הוא מטפל באומנות?‬
‫כי מרגיע מאוד לצפות בו.‬

1284
01:28:12,038 --> 01:28:14,457
‫- בוב רוס: היופי נמצא בכל מקום, נטפליקס -‬

1285
01:28:14,540 --> 01:28:17,168
‫שלום. ברוך שובכם.‬
‫נפלא שיכולתם להצטרף אליי היום.‬

1286
01:28:17,752 --> 01:28:20,296
‫ונציב שיח קטן ושמח ממש כאן.‬

1287
01:28:22,048 --> 01:28:23,382
‫אני בוב רוס.‬

1288
01:28:26,761 --> 01:28:29,597
‫נישאר עם אותם צבעים ישנים‬
‫שהשתמשנו בהם קודם.‬

1289
01:28:30,598 --> 01:28:34,935
‫במקום להרים את הסכין מבד הציור,‬
‫טלטל אותה בשעה שאתה יורד מטה‬

1290
01:28:35,019 --> 01:28:37,605
‫והטה אותה בהמשך.‬

1291
01:28:38,606 --> 01:28:40,983
‫קשה לומר לאנשים איפה הם טועים‬

1292
01:28:41,567 --> 01:28:43,611
‫ואולי קשה עוד יותר להשלים‬

1293
01:28:43,694 --> 01:28:46,447
‫עם זה שיצרתם תאונה משמחת.‬

1294
01:28:49,283 --> 01:28:52,453
‫פעמים רבות תהיתי‬

1295
01:28:52,953 --> 01:28:57,166
‫אם אולי לומדים מטעויות‬
‫הרבה יותר מכפי שלומדים מהצלחות.‬

1296
01:28:57,249 --> 01:29:01,879
‫כשאתם מצליחים, אתם פשוט ממשיכים לדבר הבא.‬
‫אך כשאתם עושים טעות,‬

1297
01:29:01,962 --> 01:29:04,507
‫או כשיש לכם "תאונה משמחת",‬
‫כפי שבוב קרא לזה,‬

1298
01:29:05,007 --> 01:29:10,638
‫לפתע אתם לומדים‬
‫כל מיני דרכים חדשות לתקן זאת‬

1299
01:29:10,721 --> 01:29:15,976
‫ובאמצעות תהליך הלמידה הזה‬
‫אתם מתחילים להתפתח בדרכים חדשות.‬

1300
01:29:18,646 --> 01:29:21,690
‫סטיב, מה דעתך על הציור הזה?‬
‫-לדעתי הוא די טוב.‬

1301
01:29:22,691 --> 01:29:23,901
‫זה נחמד מאוד ו…‬

1302
01:29:24,402 --> 01:29:28,614
‫אני מקווה שכולם נהנו‬
‫לראות אותך יוצר כאן ציור קטן ויפה.‬

1303
01:29:29,198 --> 01:29:31,617
‫אז בשם כולנו כאן בתחנה,‬

1304
01:29:32,118 --> 01:29:35,621
‫אנחנו רוצים לאחל‬
‫לכל אחד ואחד מכם ציור שמח.‬

1305
01:29:36,205 --> 01:29:37,164
‫יברך אתכם האל.‬

1306
01:29:37,248 --> 01:29:40,835
‫בשמו של בני סטיב, תודה שצפיתם.‬

1307
01:29:41,335 --> 01:29:42,628
‫להתראות בפעם הבאה.‬

1308
01:29:46,507 --> 01:29:53,472
‫- כיום, סטיב ודיינה ממשיכים‬
‫ללמד אנשים בכל רחבי ארצות הברית -‬

1309
01:29:53,556 --> 01:29:55,349
‫- כיצד לצייר. -‬

1310
01:29:57,768 --> 01:29:59,812
‫- אחרי שהסרט הזה הושלם -‬

1311
01:29:59,895 --> 01:30:03,691
‫- יצרה חברת "בוב רוס בע"מ"‬
‫קשר עם יוצרי הסרט. -‬

1312
01:30:03,774 --> 01:30:09,488
‫- הזוג קובלסקי מכחיש שיחסיו עם בוב רוס‬
‫עלו על שרטון בכל שלב שהוא. -‬

1313
01:30:09,572 --> 01:30:14,994
‫- הוא מכחיש גם שאנט ובוב ניהלו רומן. -‬

1314
01:30:16,704 --> 01:30:20,374
‫- הזוג קובלסקי ממשיך להפעיל,‬
‫באופן עצמאי את "בוב רוס בע"מ", -‬

1315
01:30:20,458 --> 01:30:24,378
‫- שמכניסה מדי שנה מיליוני דולרים‬
‫מהבעלות על דמותו ומראהו של בוב. -‬

1316
01:30:24,462 --> 01:30:27,089
‫- חרף כוונותיו של בוב, -‬

1317
01:30:27,173 --> 01:30:31,260
‫- סטיב לא קיבל דבר מהרווחים עד כה. -‬

1318
01:32:24,206 --> 01:32:29,211
‫תרגום כתוביות: עמוס דיאמנט‬