1
00:00:06,120 --> 00:00:08,960
‫- סדרה של NETFLIX -‬

2
00:02:25,280 --> 00:02:26,440
‫אנשים מתים הם מתים.‬

3
00:02:26,520 --> 00:02:28,680
‫אני לא מאמין שהם צופים בנו מלמעלה‬

4
00:02:28,760 --> 00:02:30,680
‫ולכן אני לא מבין הלוויות.‬

5
00:02:30,760 --> 00:02:32,040
‫הן קוץ בתחת.‬

6
00:02:32,120 --> 00:02:34,000
‫בחייך! קצת כבוד.‬

7
00:02:34,080 --> 00:02:35,640
‫אני לא מנסה לעורר ויכוח.‬

8
00:02:35,720 --> 00:02:38,280
‫ככה הן. הכומר עושה את כל הקטע…‬

9
00:02:38,880 --> 00:02:42,160
‫האל רועי. על מי מנוחות ינהלני.‬

10
00:02:42,240 --> 00:02:44,200
‫ואז אני משתעמם בטירוף.‬

11
00:02:44,280 --> 00:02:47,200
‫התפקיד שלו הוא לעזור לך להטביע‬
‫את יגונך עם ההספד‬

12
00:02:47,280 --> 00:02:48,880
‫עד שהאוזניים שלך ידממו.‬

13
00:02:48,960 --> 00:02:51,200
‫אחרי ארבע שעות נגמרות לך הדמעות‬

14
00:02:51,280 --> 00:02:52,920
‫והבכי כבר משעמם אותך.‬

15
00:02:53,000 --> 00:02:55,040
‫אני כבר מרגיש גוש בגרון.‬

16
00:02:55,120 --> 00:02:56,240
‫או, ואו.‬
‫-באמת!‬

17
00:02:56,320 --> 00:02:59,360
‫גוש בגרון לא עוזר לכלום.‬

18
00:02:59,440 --> 00:03:01,440
‫אתה צריך ללכת עד הסוף.‬

19
00:03:01,520 --> 00:03:04,720
‫צריך למלא שני קנקנים עם דמעות ונזלת.‬

20
00:03:04,800 --> 00:03:06,400
‫מערבבים חצי שעה‬

21
00:03:06,480 --> 00:03:08,560
‫עד שזה מקציף,‬

22
00:03:08,640 --> 00:03:10,920
‫אחרת הליחה שוקעת.‬

23
00:03:11,000 --> 00:03:15,120
‫אנחנו באמת חייבים לחשוב‬
‫על איברים פנימיים ונוזלי גוף?‬

24
00:03:15,200 --> 00:03:16,200
‫כן, חייבים!‬

25
00:03:16,280 --> 00:03:18,080
‫אתה צריך להוציא הכול.‬

26
00:03:18,160 --> 00:03:20,440
‫ככה נפטרים מיגון.‬

27
00:03:21,160 --> 00:03:25,160
{\an8}‫שמת לב לדימיון בין המילים‬
‫"קתרזיס" ו"קתולי"?‬

28
00:03:25,240 --> 00:03:27,120
{\an8}‫המילה הלטינית, קתולי, מגיעה מיוונית.‬

29
00:03:27,200 --> 00:03:28,400
{\an8}‫למי אכפת?‬

30
00:03:28,920 --> 00:03:31,120
‫שתי תרבויות עתיקות וחשובות‬

31
00:03:31,200 --> 00:03:33,040
‫הגיעו לאותו רעיון.‬

32
00:03:33,120 --> 00:03:36,280
‫מי נדמה לך שאתה כדי לפקפק בזה?‬

33
00:03:36,360 --> 00:03:39,280
‫אני מהרהר בנושא הזה של כמרים,‬
‫דמעות וקתרזיס‬

34
00:03:39,360 --> 00:03:43,040
‫ואני מבין שאין לזה קשר לסיבה‬
‫שבגללה אנחנו כאן.‬

35
00:03:43,120 --> 00:03:45,160
‫זה מרכז ספורט, לא כנסייה.‬

36
00:03:45,240 --> 00:03:48,040
‫יש זירת אגרוף במקום מזבח.‬

37
00:03:48,120 --> 00:03:49,520
‫ואני יודע שאנחנו כאן‬

38
00:03:49,600 --> 00:03:52,040
‫כי לאלישה הייתה אובססיה לאגרוף.‬

39
00:03:52,120 --> 00:03:55,440
‫אבל אני לא חושב שזה מיקום הולם מספיק‬

40
00:03:55,520 --> 00:03:58,520
‫לכל ההספדים של הכומר‬
‫שאמורים לגרום לי לבכות.‬

41
00:03:58,600 --> 00:04:02,200
‫נראה לך שזה מקום מתאים‬
‫בשביל אנשים לבכות בו?‬

42
00:04:02,280 --> 00:04:03,560
‫בא לי לבכות,‬

43
00:04:03,640 --> 00:04:05,440
‫בגלל מחיר כרטיס הרכבת לכאן.‬

44
00:04:05,520 --> 00:04:08,360
‫לא הולכים להלוויה רק כדי לבכות.‬

45
00:04:08,440 --> 00:04:10,120
‫שרה צדקה, כמובן.‬

46
00:04:10,200 --> 00:04:12,160
‫יש עוד סיבה להשתתפות בהלוויות.‬

47
00:04:12,240 --> 00:04:13,800
‫או בהלוויות מסוימות.‬

48
00:04:13,880 --> 00:04:15,360
‫אתה מקווה למצוא תשובה.‬

49
00:04:15,440 --> 00:04:17,800
‫אנחנו מחפשים תשובה מאז יום שלישי,‬

50
00:04:17,880 --> 00:04:19,840
‫מאז ששיחות הטלפון התחילו.‬

51
00:04:19,920 --> 00:04:22,120
‫אתה לא יודע מה לומר, באילו מילים להשתמש,‬

52
00:04:22,200 --> 00:04:24,400
‫איך לענות לשאלות…‬

53
00:04:26,560 --> 00:04:27,800
‫שנלך לאכול גלידה?‬

54
00:04:28,400 --> 00:04:29,840
‫בחייך! זו הלוויה!‬

55
00:04:30,440 --> 00:04:33,200
‫הצעתי גלידה, לא לאונן!‬

56
00:04:33,280 --> 00:04:35,840
‫זה לא מכבד? אלישה הייתה רגישה ללקטוז?‬

57
00:04:37,360 --> 00:04:40,440
‫לא זו הייתה השאלה. היא הייתה עמוקה יותר.‬

58
00:04:42,800 --> 00:04:44,680
‫למה היא עשתה את זה?‬

59
00:04:44,760 --> 00:04:47,960
‫בטח הייתה סיבה. אוכלים כי רעבים.‬

60
00:04:48,040 --> 00:04:50,120
‫רעבים כי מדלגים על ארוחת צוהריים.‬

61
00:04:50,200 --> 00:04:52,400
‫יש סיבות, הסברים…‬

62
00:04:52,480 --> 00:04:54,160
‫זו בטח אשמתו של מישהו.‬

63
00:04:54,240 --> 00:04:56,920
‫לאנשים חייבת להיות סיבה להתאבד.‬

64
00:04:57,520 --> 00:04:59,720
‫אני בטוח שהייתה לה סיבה.‬

65
00:04:59,800 --> 00:05:03,360
‫סליחה שאני זו שצריכה לומר לך,‬
‫אבל אין תשובה פשוטה.‬

66
00:05:03,440 --> 00:05:04,320
‫נחש מה?‬

67
00:05:04,400 --> 00:05:08,120
‫אף פעם אין סיבה אחת ברורה להתאבדות של אדם.‬

68
00:05:08,200 --> 00:05:09,400
‫זה בולשיט.‬

69
00:05:09,480 --> 00:05:11,720
‫או שקר נוח.‬

70
00:05:11,800 --> 00:05:14,240
‫בחיים האמיתיים, אלא אם אתה מסתתר בבקתה,‬

71
00:05:14,320 --> 00:05:17,640
‫נגמרה לך התחמושת ודאעש בדרך…‬

72
00:05:18,680 --> 00:05:22,280
‫במצב כזה אתה מפוצץ את עצמך. אין חלופה.‬

73
00:05:23,040 --> 00:05:25,960
‫בכל מצב אחר מעולם לא שמעתי על מישהו‬

74
00:05:26,040 --> 00:05:28,560
‫שהתאבד בגלל סיבה אחת פשוטה.‬

75
00:05:28,640 --> 00:05:31,600
‫אין מצב של "א' גרם לב'".‬

76
00:05:31,680 --> 00:05:33,480
‫זו תסבוכת ענקית של סיבות‬

77
00:05:33,560 --> 00:05:36,000
‫שהאדם לא יכול להבין,‬

78
00:05:36,080 --> 00:05:37,560
‫ובטח שלא אחרים.‬

79
00:05:37,640 --> 00:05:38,640
‫מה זאת אומרת?‬

80
00:05:38,720 --> 00:05:40,920
‫איך אין תשובה‬

81
00:05:41,000 --> 00:05:42,800
‫שעוזרת לנו לא להשתגע?‬

82
00:05:42,880 --> 00:05:45,560
‫זה מטורף שאנחנו לא יכולים להבין את הסיבה‬

83
00:05:45,640 --> 00:05:47,480
‫כשהסיבה הזו הייתה קשורה גם אלינו.‬

84
00:05:47,560 --> 00:05:48,600
‫היית חברה שלה!‬

85
00:05:48,680 --> 00:05:50,840
‫גם אני הייתי קרוב אליה.‬

86
00:05:50,920 --> 00:05:52,640
‫כמובן ששנינו היינו משוגעים‬

87
00:05:52,720 --> 00:05:55,040
‫ורדפנו אחד אחרי השני בלי תכלית.‬

88
00:05:55,120 --> 00:05:56,560
‫אבל היינו קרובים.‬

89
00:05:56,640 --> 00:05:59,440
‫בעצם, היא רדפה אחריך ואתה ברחת.‬

90
00:06:01,120 --> 00:06:02,760
‫קודם כל, מה את כבר יודעת?‬

91
00:06:02,840 --> 00:06:05,280
‫שנית, אולי לא ממש הלכתי על זה,‬

92
00:06:05,360 --> 00:06:07,400
‫אבל גם היא לא הגיבה אליי.‬

93
00:06:07,480 --> 00:06:09,280
‫אני לא שיפוטי. אני מכבד את זה.‬

94
00:06:09,360 --> 00:06:11,680
‫מסוכן מאוד לעשות את הצעד הראשון.‬

95
00:06:11,760 --> 00:06:14,600
‫לכן אף אחד מאיתנו לא עשה אותו.‬

96
00:06:14,680 --> 00:06:16,120
‫אתה רציני?‬

97
00:06:16,200 --> 00:06:18,400
‫היא ניסתה מאות פעמים!‬

98
00:06:18,480 --> 00:06:20,440
‫מה?‬
‫-נו, בחייך!‬

99
00:06:20,520 --> 00:06:23,160
‫היא כל הזמן הציעה לך לצאת לעשן,‬

100
00:06:23,240 --> 00:06:25,120
‫ואתה תמיד אמרת, "אני לא מעשן".‬

101
00:06:25,200 --> 00:06:28,640
‫היא ביקשה שתכתוב עבורה סיפור‬

102
00:06:28,720 --> 00:06:30,480
‫כי היא קיוותה שתיפתח‬

103
00:06:30,560 --> 00:06:32,640
‫ושלחת לה סיפור מדכא ומזעזע‬

104
00:06:32,720 --> 00:06:34,320
‫על הילד שמפיל אחרים.‬

105
00:06:36,840 --> 00:06:38,040
‫לפני שעזבה את רומא‬

106
00:06:38,120 --> 00:06:40,360
‫ניסתה להתקשר אליך במשך יום שלם.‬

107
00:06:40,440 --> 00:06:43,280
‫היא רצתה לספר לך את כל זה לפני שחזרה,‬

108
00:06:43,360 --> 00:06:46,360
‫אבל נעלמת לשבועיים!‬

109
00:06:46,880 --> 00:06:49,800
‫יש גבול לכמות הבולשיט‬
‫שאתה יכול לספר לעצמך!‬

110
00:06:51,840 --> 00:06:53,960
‫הייתי גמור. לא היו לי מילים.‬

111
00:06:54,040 --> 00:06:56,320
‫ניסיתי להבין את כל העובדות האלה‬

112
00:06:56,400 --> 00:06:59,200
‫אבל זה כאילו שפצצת אטום התפוצצה לי במוח.‬

113
00:07:01,320 --> 00:07:03,000
‫זה מפחיד…‬

114
00:07:03,080 --> 00:07:06,200
‫להסתכל על החיים שלך ולא לזהות את עצמך.‬

115
00:07:07,480 --> 00:07:10,240
‫תמיד ראית אותם בתור קומדיה רומנטית טיפשית‬

116
00:07:10,320 --> 00:07:11,600
‫עם יו גרנט‬

117
00:07:12,080 --> 00:07:13,840
‫על שני אנשים חסרי החלטיות‬

118
00:07:13,920 --> 00:07:16,400
‫שמפלרטטים במשך שנים.‬

119
00:07:18,640 --> 00:07:19,800
‫אבל עכשיו…‬

120
00:07:20,600 --> 00:07:23,240
‫אתה רואה אידיוט שבמשך 20 שנים התחמק והתפתל‬

121
00:07:23,320 --> 00:07:26,280
‫בלי לקחת טיפת אחריות.‬

122
00:07:28,040 --> 00:07:30,280
‫אני לא מרגיש את הרגליים. החרדה משתקת אותי.‬

123
00:07:30,360 --> 00:07:31,760
‫שיחקתי בבלש,‬

124
00:07:31,840 --> 00:07:36,120
‫חיפשתי סיבות וניסיתי למצוא מניע.‬

125
00:07:36,200 --> 00:07:37,680
‫אבל אני הרוצח הסדרתי‬

126
00:07:37,760 --> 00:07:40,200
‫שהולך להלוויה של הקורבן שלו.‬

127
00:07:40,280 --> 00:07:42,240
‫אני יודע שלא הרגתי אותה,‬

128
00:07:42,320 --> 00:07:44,760
‫אבל עכשיו אני חושב שאולי הייתי סיבה‬

129
00:07:44,840 --> 00:07:47,800
‫שבגללה נשארה. הייתי יכול לתת לה משהו…‬

130
00:07:48,760 --> 00:07:50,160
‫אבא שלה מדבר.‬

131
00:07:51,360 --> 00:07:54,440
‫אלישה הייתה ילדה מאוד רגישה.‬

132
00:07:54,520 --> 00:07:57,600
‫היא הפנימה את כל הכאב שראתה סביבה.‬

133
00:07:57,680 --> 00:07:59,800
‫היא לא רצתה לנצל‬

134
00:07:59,880 --> 00:08:02,440
‫אנשים סביבה.‬

135
00:08:02,520 --> 00:08:04,480
‫היא לא רצתה לחיות ככה.‬

136
00:08:05,080 --> 00:08:09,120
‫אולי זו הסיבה שבגללה לא הצליחה למצוא‬
‫מקום בעולם‬

137
00:08:09,200 --> 00:08:11,000
‫שהובטח לה.‬

138
00:08:11,080 --> 00:08:14,480
‫שאנחנו הבטחנו לה, כי האמנו שזה יכול לקרות.‬

139
00:08:14,560 --> 00:08:17,680
‫אלישה רצתה לעבוד ולעזור.‬

140
00:08:17,760 --> 00:08:21,160
‫היא הרגישה מובסת‬
‫כשהייתה צריכה לעזוב את רומא‬

141
00:08:21,240 --> 00:08:23,040
‫כי לא הצליחה לשלם שכר דירה‬

142
00:08:23,120 --> 00:08:26,640
‫ונאלצה לחזור לגור איתנו.‬

143
00:08:26,720 --> 00:08:29,800
‫היא סבלה בגלל חוסר העצמאות שלה.‬

144
00:08:32,720 --> 00:08:34,840
‫אבל אלישה הייתה הרבה יותר מזה.‬

145
00:08:34,920 --> 00:08:36,760
‫היא לא הייתה רק הכאב שלה.‬

146
00:08:37,360 --> 00:08:39,400
‫אלישה הייתה מלאת התלהבות.‬

147
00:08:39,480 --> 00:08:41,560
‫היא המשיכה להתנדב עם ילדים‬

148
00:08:41,640 --> 00:08:44,800
‫ובשנותיה האחרונות גילתה אהבה לאגרוף.‬

149
00:08:47,360 --> 00:08:50,920
‫התנגדתי לזה. לא הבנתי למה דווקא אגרוף.‬

150
00:08:51,000 --> 00:08:55,400
‫לא שמחתי לגבי הרעיון‬
‫שהבת שלי תחטוף אגרופים בפרצוף.‬

151
00:08:56,760 --> 00:09:00,520
‫היא אמרה שבחיים בכל מקרה‬
‫כולנו מקבלים אגרופים בפרצוף,‬

152
00:09:00,600 --> 00:09:04,320
‫והיא רצתה ללמוד לחטוף את האגרופים‬
‫ולהילחם חזרה.‬

153
00:09:04,400 --> 00:09:08,120
‫היא העדיפה להתבגר עם פנים מלאי צלקות‬

154
00:09:08,200 --> 00:09:11,680
‫מאשר פנים כמו של בובה, פנים שלא הזדקנו.‬

155
00:09:12,920 --> 00:09:16,720
‫אגרוף היה גלגל ההצלה שלה. למשך זמן מסוים.‬

156
00:09:17,360 --> 00:09:20,360
‫הבת שלנו לא הייתה קורבן.‬

157
00:09:20,440 --> 00:09:24,840
‫היא הייתה לוחמת, כמו כל המשפחה שלנו.‬

158
00:09:26,120 --> 00:09:28,320
‫היא סבלה הרבה.‬

159
00:09:28,920 --> 00:09:31,240
‫אבל היא הייתה יותר מזה.‬

160
00:09:31,320 --> 00:09:34,280
‫החיים שלה היו יותר מזה.‬

161
00:09:34,800 --> 00:09:36,880
‫מילים מאוד מרגשות, אבל לעזאזל.‬

162
00:09:36,960 --> 00:09:39,520
‫המוח שלי נתקע במחשבות,‬

163
00:09:39,600 --> 00:09:40,680
‫"הכול באשמתי,‬

164
00:09:40,760 --> 00:09:43,720
‫מהצליבה של ישו ועד מגדלי התאומים".‬

165
00:09:44,240 --> 00:09:46,720
‫המילים של שרה הדהדו בראש שלי.‬

166
00:09:46,800 --> 00:09:48,520
‫ואני רוצה לומר…‬

167
00:09:48,600 --> 00:09:51,200
‫זה בולשיט! המצאת את הכול!‬

168
00:09:51,280 --> 00:09:54,480
‫אבל אני אפילו לא מצליח לשכנע את עצמי.‬

169
00:09:54,560 --> 00:09:58,560
‫בחייך, תמצא לפחות טיפה כנות רגשית.‬

170
00:09:58,640 --> 00:10:01,720
‫אפילו ישועי לא היה עושה את זה.‬

171
00:10:02,920 --> 00:10:04,600
‫אני צריך לנשום אוויר צח.‬

172
00:10:04,680 --> 00:10:06,640
‫אני כל הזמן חושב שאולי אלישה עוד הייתה פה.‬

173
00:10:06,720 --> 00:10:09,800
‫אולי אם הייתי נוקט יוזמה ופועל‬

174
00:10:09,880 --> 00:10:12,000
‫היא לא הייתה פוגשת את החרא ההוא.‬

175
00:10:12,080 --> 00:10:13,920
‫אולי אם הייתי קצת יותר אמיץ,‬

176
00:10:14,000 --> 00:10:15,440
‫אם הייתי האדם‬

177
00:10:15,520 --> 00:10:17,800
‫שהיה יכול לתת לה סיבה להישאר…‬

178
00:10:21,080 --> 00:10:23,080
‫אולי תפסיק?‬

179
00:10:26,680 --> 00:10:27,800
‫סתום כבר!‬

180
00:10:27,880 --> 00:10:29,960
‫זה כמו כשהיית קטן,‬

181
00:10:30,040 --> 00:10:32,680
‫חשבת שאתה כל יכול.‬

182
00:10:32,760 --> 00:10:35,680
‫אמרת שאלישה חיכתה שאעשה צעד.‬

183
00:10:35,760 --> 00:10:37,280
‫כמובן שאני מרגיש אשם!‬

184
00:10:37,360 --> 00:10:39,280
‫לא אמרתי שהתאבדה‬

185
00:10:39,360 --> 00:10:41,120
‫כי לא זיינת אותה!‬

186
00:10:41,200 --> 00:10:42,840
‫הצגתי בפניך את העובדות‬

187
00:10:42,920 --> 00:10:45,440
‫ואתה מרגיש אשם כי אתה אגומניאק‬

188
00:10:45,520 --> 00:10:48,240
‫ואתה רוצה למשוך את תשומת הלב.‬
‫זה לא הסרט שלך!‬

189
00:10:48,320 --> 00:10:50,280
‫את לא חייבת להיות מניאקית.‬

190
00:10:50,360 --> 00:10:51,680
‫היית חבר שלה.‬

191
00:10:51,760 --> 00:10:53,880
‫אולי מתישהו רצתה להזדיין איתך‬

192
00:10:54,400 --> 00:10:57,640
‫ואז רצתה לאכול איתך גלידה.‬

193
00:10:57,720 --> 00:11:00,400
‫לפעמים הצחקת אותה או הכעסת אותה.‬

194
00:11:00,480 --> 00:11:01,640
‫ככה זה אנשים.‬

195
00:11:01,720 --> 00:11:04,320
‫לא יכולת לקבוע אם תחיה או תמות.‬

196
00:11:04,840 --> 00:11:07,440
‫זו הייתה בחירה שלה.‬

197
00:11:07,520 --> 00:11:09,200
‫אתה יכול להשאיר לה לפחות את זה?‬

198
00:11:09,280 --> 00:11:10,960
‫טוב, שרה מנצחת בוויכוח הזה.‬

199
00:11:11,040 --> 00:11:12,840
‫אני אכן מאמין בהגדרה עצמית.‬

200
00:11:12,920 --> 00:11:15,080
‫עכשיו אני מרגיש כמו אגואיסט מטומטם‬

201
00:11:15,160 --> 00:11:17,480
‫ואני מתבייש במחשבות של עצמי.‬

202
00:11:17,560 --> 00:11:20,600
‫בלבול, בושה, ספקות. אני משנה את הנושא,‬

203
00:11:20,680 --> 00:11:22,680
‫כדי ששרה לא תבין כמה אני אבוד.‬

204
00:11:22,760 --> 00:11:25,440
‫אז למה לעזאזל באנו?‬

205
00:11:25,520 --> 00:11:27,600
‫אנחנו לא יכול לבכות. אין תשובות.‬

206
00:11:27,680 --> 00:11:30,360
‫יכולנו לטייל למקום קרוב יותר.‬

207
00:11:31,920 --> 00:11:35,040
‫היינו חייבים להגיע כדי לסגור מעגל.‬

208
00:11:35,120 --> 00:11:39,000
‫כשאתה נדקר ואז נתפר, הכאב לא מפסיק,‬

209
00:11:39,080 --> 00:11:42,280
‫אבל הדימום נפסק ומתחילה להיווצר צלקת.‬

210
00:11:42,360 --> 00:11:44,000
‫יופי, מטפורה פתולוגית-אנטומית.‬

211
00:11:44,080 --> 00:11:47,440
‫אני לא מבין למה צריך לנסוע 640 ק"מ‬
‫בשביל צלקת,‬

212
00:11:47,520 --> 00:11:50,200
‫אבל אין לי כוח לענות.‬

213
00:11:50,280 --> 00:11:52,000
‫אני עדיין חושב‬

214
00:11:52,080 --> 00:11:55,040
‫על כל מהלך של אלישה שהבחנתי בו‬
‫על פני 20 שנים.‬

215
00:11:55,120 --> 00:11:58,400
‫אתה ידעת שמצאתי חן בעיני אלישה?‬

216
00:11:58,480 --> 00:11:59,360
‫כן.‬

217
00:12:00,280 --> 00:12:02,640
‫מה זאת אומרת? מי אמר לך?‬

218
00:12:02,720 --> 00:12:03,800
‫היא.‬

219
00:12:03,880 --> 00:12:07,080
‫באותו יום שלא ענית,‬
‫היא התקשרה אליי ובילינו יחד.‬

220
00:12:07,160 --> 00:12:08,560
‫מה עשיתם?‬

221
00:12:08,640 --> 00:12:10,280
‫אכלנו גלידה.‬

222
00:12:10,360 --> 00:12:11,320
‫מה היא אמרה?‬

223
00:12:11,400 --> 00:12:13,680
‫הרבה דברים. היא דיברה ארבע שעות.‬

224
00:12:13,760 --> 00:12:15,000
‫היא הייתה צריכה לפרוק.‬

225
00:12:15,080 --> 00:12:17,160
‫אמרתי לה שאתה חרא ומתעלם גם ממני,‬

226
00:12:17,240 --> 00:12:18,720
‫אבל אנחנו בכל זאת חברים.‬

227
00:12:18,800 --> 00:12:20,200
‫למה לא סיפרת לי?‬

228
00:12:20,280 --> 00:12:22,600
‫עברו שנתיים ועכשיו היא התאבדה.‬

229
00:12:22,680 --> 00:12:26,360
‫היית צריך לענות לטלפון!‬
‫אני לא המזכירה שלך.‬

230
00:12:26,440 --> 00:12:29,400
‫טוב, אני היחיד שלא ידע מכלום.‬

231
00:12:29,480 --> 00:12:32,960
‫אפילו לא ידעת שהיה בינינו קטע‬
‫כשהכרתי ביניכם.‬

232
00:12:33,040 --> 00:12:35,600
‫מה? אלישה גם הייתה לסבית?‬

233
00:12:35,680 --> 00:12:38,640
‫חצי לסבית. לא מספיק. אבל אני גמישה.‬

234
00:12:38,720 --> 00:12:40,000
‫מה זאת אומרת?‬

235
00:12:40,080 --> 00:12:41,640
‫רבתן בגללי?‬

236
00:12:41,720 --> 00:12:43,800
‫את אומרת שהרסתי לך את הקטע…‬

237
00:12:43,880 --> 00:12:46,120
‫אל תתחיל שוב עם החרא הזה!‬

238
00:12:46,200 --> 00:12:49,160
‫אני מספרת לך כי אנשים הם מורכבים.‬

239
00:12:49,240 --> 00:12:50,840
‫יש להם צדדים נסתרים,‬

240
00:12:50,920 --> 00:12:54,760
‫התנהגויות שגורמות להן סיבות‬
‫שאי אפשר לראות מבחוץ.‬

241
00:12:54,840 --> 00:12:58,440
‫אנחנו רואים חלק קטן מאוד מהם, בפנים ובחוץ.‬

242
00:12:58,520 --> 00:13:00,560
‫ויש מעט מאוד שאנחנו יכולים לעשות.‬

243
00:13:02,360 --> 00:13:04,280
‫אנחנו עלי עשב, זוכר?‬

244
00:13:05,160 --> 00:13:07,960
‫אני ממש מבולבל.‬
‫ואני מרגיש כמו אגואיסט אידיוט.‬

245
00:13:08,040 --> 00:13:11,120
‫אני יודע שעניין עלי העשב נכון, זה הגיוני,‬

246
00:13:11,200 --> 00:13:15,320
‫אבל זה לא מרגיע כמו לפני 30 שנים.‬

247
00:13:25,040 --> 00:13:26,360
‫אני מסתכל סביב‬

248
00:13:26,440 --> 00:13:29,840
‫ואני חושב שאנחנו נראים יותר‬
‫כמו סמרטוטים ישנים.‬

249
00:13:29,920 --> 00:13:32,440
‫סמרטוטים ישנים ובלויים,‬

250
00:13:32,520 --> 00:13:34,480
‫ממש כמו החיים שלנו.‬

251
00:13:40,560 --> 00:13:41,760
‫ואנחנו גם טיפשים‬

252
00:13:41,840 --> 00:13:44,880
‫כי אנחנו כל הזמן משווים את החיים שלנו‬
‫לחיים של אחרים‬

253
00:13:44,960 --> 00:13:48,920
‫שנראים כל כך מושלמים ומסודרים,‬

254
00:13:49,000 --> 00:13:51,880
‫אבל אולי זה רק כי אנחנו רואים אותם מרחוק‬

255
00:13:51,960 --> 00:13:55,600
‫ואנחנו בוהים‬
‫בפיסות הנייר חסרות התועלת האלה…‬

256
00:13:58,520 --> 00:14:01,360
‫שלא דומות לצורה שחשבנו שאמורה להיות להם.‬

257
00:14:03,920 --> 00:14:05,560
‫אם פטרוס הקדוש היה מופיע‬

258
00:14:05,640 --> 00:14:08,920
‫ושואל אותי על הצורה של אנשים בחיים שלי…‬

259
00:14:09,000 --> 00:14:11,640
‫אני מניח שפטרוס הקדוש שואל שאלות דפוקות.‬

260
00:14:11,720 --> 00:14:13,000
‫- מבחן בעל-פה היום -‬

261
00:14:13,080 --> 00:14:14,200
‫הייתי מדבר על…‬

262
00:14:14,280 --> 00:14:16,720
‫הצורה של בחורה שרצתה להיות מורה‬

263
00:14:16,800 --> 00:14:20,640
‫ובילתה את חייה במרדף אחרי החלום הזה‬
‫וגזרה לאורך הקו הזה.‬

264
00:14:20,720 --> 00:14:23,560
‫אבל עכשיו החיים שלה מתפוררים לה בידיים,‬

265
00:14:23,640 --> 00:14:26,600
‫יום אחרי יום, במשרד דפוק מחוץ לעיר‬

266
00:14:26,680 --> 00:14:29,480
‫כשהיא מביאה קפה לאנשים שאפילו לא יודעים‬
‫איך קוראים לה.‬

267
00:14:33,800 --> 00:14:36,160
‫הצורה של מישהו שתמיד על הקצה,‬

268
00:14:36,240 --> 00:14:38,400
‫עם חרב דמוקלס מעל הראש שלו.‬

269
00:14:38,480 --> 00:14:40,480
‫ואם יש לו חשמל,‬

270
00:14:40,560 --> 00:14:43,080
‫זה רק כי קיבל יד טובה בפוקר‬

271
00:14:43,160 --> 00:14:46,000
{\an8}‫או כי השחקנים האחרים גרועים.‬

272
00:14:49,680 --> 00:14:51,800
‫אולי הייתי אומר לפטרוס הקדוש…‬

273
00:14:51,880 --> 00:14:54,320
‫אני לא יודע אם זה מאבק שעדיין נמשך,‬

274
00:14:54,400 --> 00:14:55,640
‫או אם זה כבר עניין גמור‬

275
00:14:55,720 --> 00:14:58,600
‫וגילינו שאפשר לחיות עם צורה‬
‫שנגזרה בצורה לא טובה,‬

276
00:14:58,680 --> 00:15:00,360
‫ואנחנו מקבלים את זה שלעולם לא נשחק‬

277
00:15:00,440 --> 00:15:03,120
‫בקבוצה של המסודרים והמוצלחים.‬

278
00:15:06,360 --> 00:15:08,680
‫אבל עדיין נוכל להתגודד סביב האש‬

279
00:15:08,760 --> 00:15:10,480
‫ולזכור שבסופו של דבר‬

280
00:15:10,560 --> 00:15:12,880
‫נייר עדיין יכול לחמם אותנו.‬

281
00:15:23,640 --> 00:15:26,000
‫ולפעמים זה מספיק.‬

282
00:15:30,040 --> 00:15:31,920
‫לפעמים זה לא.‬

283
00:15:44,280 --> 00:15:45,440
‫אתם מרומא?‬

284
00:15:45,520 --> 00:15:49,040
‫אימא של אלישה רוצה שתחזרו פנימה.‬
‫יש משהו שאולי ימצא חן בעיניכם.‬

285
00:16:05,400 --> 00:16:09,960
‫אנחנו לא יודעים מה אלישה הייתה רוצה‬
‫בשביל יום כמו היום.‬

286
00:16:10,040 --> 00:16:13,240
‫אבל אנחנו יודעים כמה גאה הייתה בילדים‬
‫שהתנדבה עבורם‬

287
00:16:13,320 --> 00:16:16,480
‫וכמה הם היו גאים בה.‬

288
00:16:16,560 --> 00:16:20,120
‫לכן אנחנו עדיין אוהבים להקשיב לקולות שלהם.‬

289
00:16:22,120 --> 00:16:24,240
‫קדימה, ילדים!‬

290
00:16:24,320 --> 00:16:28,040
‫אלישה, ספרי לנו את הסיפור על הנסיך!‬

291
00:16:28,120 --> 00:16:31,680
‫אספר, אם תהיו שקטים.‬

292
00:16:31,760 --> 00:16:35,560
‫זה הסיפור על דזטה,‬
‫ילד שלא רוצה שהבוקר יבוא‬

293
00:16:35,640 --> 00:16:38,360
‫כי בלילה הקודם אימא שלו אמרה לו…‬

294
00:16:38,440 --> 00:16:41,880
‫מחר אתה צריך ללכת לקנות חלב.‬

295
00:16:41,960 --> 00:16:44,240
‫ומי תמיד בחנות?‬

296
00:16:44,320 --> 00:16:47,400
‫הנסיך המפיל!‬

297
00:16:47,480 --> 00:16:50,160
‫נכון! הנסיך המפיל!‬

298
00:16:50,240 --> 00:16:52,840
‫כולם יודעים שהוא מסוכן.‬

299
00:16:52,920 --> 00:16:55,400
‫אף אחד לא רוצה ללכת לחנות.‬

300
00:16:55,480 --> 00:16:57,840
‫החברה של דזטה, ורוסקה, אומרת לו…‬

301
00:16:57,920 --> 00:17:00,040
‫אם תמות, אוכל לקבל את הארנב שלך?‬

302
00:17:01,640 --> 00:17:04,240
‫בבוקר שלאחר מכן…‬
‫-איזה סיפור נחמד.‬

303
00:17:04,320 --> 00:17:05,840
‫דזטה לא פוגש אף אחד.‬

304
00:17:05,920 --> 00:17:08,080
‫אולי הנסיך חולה.‬

305
00:17:08,160 --> 00:17:10,800
‫לא. פתאום מופיע צל עם רגליים מאוד ארוכות.‬

306
00:17:10,880 --> 00:17:13,280
‫רוצה לאכול גלידה?‬
‫-זה הנסיך!‬

307
00:17:13,360 --> 00:17:14,640
‫הנסיך!‬

308
00:17:14,720 --> 00:17:18,560
‫החתול "חצי זנב" בורח כדי שלא יפלו עליו.‬

309
00:17:19,080 --> 00:17:23,000
‫דזטה מנסה לחצות את הכביש, אבל הוא לא יכול.‬
‫ומה קורה אז?‬

310
00:17:23,080 --> 00:17:24,760
‫מפילים אותו!‬

311
00:17:24,840 --> 00:17:25,960
‫זה קרה.‬

312
00:17:26,040 --> 00:17:29,040
‫הוא נפל כמו שק תפוחי אדמה. כולם ראו אותו.‬

313
00:17:29,960 --> 00:17:32,240
‫הוא נפצע?‬

314
00:17:32,320 --> 00:17:33,760
‫קצת, אבל זה יחלים.‬

315
00:17:33,840 --> 00:17:37,240
‫יורד לו דם מהברך?‬

316
00:17:37,320 --> 00:17:40,360
‫קצת, אבל למחרת כבר יש צלקת.‬

317
00:17:40,440 --> 00:17:44,120
‫אלישה, מתי הצלקת מחלימה?‬

318
00:17:44,200 --> 00:17:45,880
‫הצלקת לעולם לא מחלימה.‬

319
00:17:45,960 --> 00:17:49,040
‫היא כמו מדליה שאיש לא יכול לקחת ממך.‬

320
00:17:50,640 --> 00:17:54,840
‫ככה, כשדזטה יגדל וכבר לא יפחד מהנסיך,‬

321
00:17:54,920 --> 00:17:58,360
‫הוא יזכור שהוא עבר כל כך הרבה הרפתקאות,‬

322
00:17:58,440 --> 00:18:00,560
‫שהוא נפל וקם שוב.‬

323
00:18:01,400 --> 00:18:03,640
‫למה הצלקת לא מחלימה?‬

324
00:18:03,720 --> 00:18:05,120
‫כי זו צלקת.‬

325
00:18:05,200 --> 00:18:07,520
‫אי אפשר פשוט לשטוף ולהעלים אותה.‬

326
00:18:08,040 --> 00:18:11,120
‫זה מפחיד, אבל זה גם דבר טוב.‬

327
00:18:15,720 --> 00:18:16,720
‫אלה החיים.‬

328
00:18:56,600 --> 00:18:59,680
‫- אם אתם או אדם שאתם מכירים‬
‫מתמודד עם מחשבות אבדניות, -‬

329
00:18:59,760 --> 00:19:03,720
‫- מקורות מידע לעזרה במשבר זמינים בכתובת‬
‫www.wannatalkaboutit.com. -‬

330
00:19:15,240 --> 00:19:16,760
‫אלך לטייל.‬

331
00:19:16,840 --> 00:19:17,960
‫שביתת נשק.‬

332
00:19:18,040 --> 00:19:20,280
‫רק להיום, טוב?‬

333
00:19:20,360 --> 00:19:21,920
‫זה קרה.‬

334
00:19:22,000 --> 00:19:23,120
‫כן.‬

335
00:19:24,600 --> 00:19:25,560
‫אידיוט.‬

336
00:19:25,640 --> 00:19:28,960
‫מה לגבי שביתת הנשק?‬
‫-היא מתחילה עכשיו.‬

337
00:21:03,520 --> 00:21:08,280
‫תרגום כתוביות: כפיר מי-בר‬