1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:19,144 --> 00:00:21,813
‫גבירותיי ורבותיי, קבלו בבקשה‬

4
00:00:21,896 --> 00:00:23,606
‫את טום פאפא!‬

5
00:00:38,538 --> 00:00:43,168
‫- טום פאפא: הגעת ליעד -‬

6
00:00:43,251 --> 00:00:44,210
‫ואו.‬

7
00:00:44,794 --> 00:00:46,087
‫תראו אתכם.‬

8
00:00:46,671 --> 00:00:48,048
‫תראו אתכם.‬

9
00:00:50,008 --> 00:00:52,844
‫וושינגטון! תודה רבה שבאתם.‬

10
00:00:54,304 --> 00:00:55,472
‫נחמד מצידכם.‬

11
00:00:57,348 --> 00:00:59,559
‫אני מת על העיר הזאת. היא קורעת מצחוק.‬

12
00:01:02,812 --> 00:01:05,315
‫היא נעשית מצחיקה יותר משנה לשנה.‬

13
00:01:08,443 --> 00:01:09,944
‫אני שמח להיות כאן.‬

14
00:01:10,028 --> 00:01:12,489
‫היו כמה שינויים בבית שלי לאחרונה.‬

15
00:01:12,572 --> 00:01:16,868
‫הסעתי את הבת הצעירה שלי,‬
‫הילדה הכי צעירה שלי, בת הזקונים שלי,‬

16
00:01:16,951 --> 00:01:18,536
‫למכללה.‬

17
00:01:18,620 --> 00:01:19,996
‫כל הילדות עזבו את הבית,‬

18
00:01:20,080 --> 00:01:23,041
‫ואף אחד לא מספר לך כמה קשה יהיה‬

19
00:01:23,124 --> 00:01:24,542
‫להעמיד פנים שאתה עצוב.‬

20
00:01:34,135 --> 00:01:36,179
‫אפילו לא דמעה אחת.‬

21
00:01:38,014 --> 00:01:41,017
‫באמת חשבתי שאני אבכה. אני מרגיש ממש רע.‬

22
00:01:42,227 --> 00:01:44,854
‫אבל יש מצב שאני מאושר מאי פעם.‬

23
00:01:49,484 --> 00:01:50,860
‫זה בסדר, אתם יודעים.‬

24
00:01:50,944 --> 00:01:52,987
‫עשינו את כל הדברים.‬

25
00:01:53,071 --> 00:01:54,197
‫אני אוהב אותה עד מוות,‬

26
00:01:54,280 --> 00:01:56,866
‫אני אוהב את שתיהן עד מוות,‬
‫אבל, אתה יודעים…‬

27
00:01:56,950 --> 00:01:58,743
‫היה לנו כיף. עכשיו זה נגמר.‬

28
00:02:01,996 --> 00:02:03,248
‫הן רוצות שאהיה מאושר.‬

29
00:02:03,331 --> 00:02:08,086
‫אתה לא רוצה לדמיין שאבא שלך‬
‫יושב לבדו בחדר הריק שלך וממרר בבכי.‬

30
00:02:08,169 --> 00:02:10,296
‫אתה מעדיף לדמיין שהוא ממשיך בחייו,‬

31
00:02:10,380 --> 00:02:13,174
‫מתמסטל וצופה ב"ריק ומורטי" לבדו.‬

32
00:02:14,884 --> 00:02:16,219
‫זה מה שאני עושה.‬

33
00:02:17,345 --> 00:02:18,263
‫כן.‬

34
00:02:19,848 --> 00:02:20,765
‫כן.‬

35
00:02:21,724 --> 00:02:24,686
‫כי יש לי חופש עכשיו.‬
‫מעולם לא היה לי חופש לפני כן.‬

36
00:02:25,520 --> 00:02:28,731
‫כשהייתי קטן…‬
‫אני לא יודע מה איתכם, אבל כשהייתי ילד,‬

37
00:02:28,815 --> 00:02:30,817
‫הכריחו אותי לגור עם ההורים שלי.‬

38
00:02:32,318 --> 00:02:36,489
‫ולא יכולתי לשתות או לעשן,‬
‫כי הם תמיד היו בסביבה.‬

39
00:02:36,990 --> 00:02:39,909
‫וכשעזבתי אותם, הקמתי משפחה משלי.‬

40
00:02:39,993 --> 00:02:44,581
‫אף אחד לא מספר לך שכשאתה מביא ילדים,‬
‫הילדים הופכים להורים החדשים שלך.‬

41
00:02:45,165 --> 00:02:47,709
‫ואתה לא יכול לשתות או לעשן,‬

42
00:02:47,792 --> 00:02:49,586
‫כי הם תמיד בסביבה.‬

43
00:02:50,170 --> 00:02:51,921
‫והם לא יכולים לשמור סוד.‬

44
00:02:54,132 --> 00:02:56,801
‫אבל עכשיו, בפעם הראשונה, אין ילדים בבית,‬

45
00:02:56,885 --> 00:02:58,928
‫ואני עושה את כל הדברים.‬

46
00:02:59,929 --> 00:03:03,016
‫אני יכול לשתות מרטיני באמצע אחר הצהריים.‬

47
00:03:04,392 --> 00:03:05,226
‫כן.‬

48
00:03:07,520 --> 00:03:09,731
‫כי אני יודע שלא יתקשרו אליי פתאום‬

49
00:03:09,814 --> 00:03:11,941
‫ויבקשו ממני טרמפ הביתה מחוג קראטה.‬

50
00:03:13,234 --> 00:03:14,611
‫היו לי הרבה שנים‬

51
00:03:14,694 --> 00:03:17,989
‫של נהיגה מפוקפקת מאוד בארבע בצהריים.‬

52
00:03:19,449 --> 00:03:21,075
‫"אני אאסוף אותה. אני אסע."‬

53
00:03:26,039 --> 00:03:28,124
‫אני אפילו לא לובש בגדים בבית יותר.‬

54
00:03:29,125 --> 00:03:32,295
‫מה הטעם? ברגע שאשתי יוצאת לעבודה,‬
‫המכנסיים יורדים.‬

55
00:03:33,046 --> 00:03:36,049
‫הכלבים כל כך שמחים.‬
‫כזה, "אתה אחד מאיתנו עכשיו".‬

56
00:03:39,010 --> 00:03:41,888
‫אני עושה שטויות בחצר,‬
‫והכלבה שלי מסתכלת עליי.‬

57
00:03:41,971 --> 00:03:44,724
‫"תשפשף את התחת שלך על העץ. זה מדהים."‬

58
00:03:49,145 --> 00:03:50,897
‫והיא צודקת. זה באמת מדהים.‬

59
00:03:52,023 --> 00:03:53,441
‫זה עץ מיוחד.‬

60
00:03:56,027 --> 00:03:58,112
‫אבל אני אגיד לכם את האמת, חברים.‬

61
00:03:58,196 --> 00:04:00,657
‫זה כמעט הרג אותנו.‬

62
00:04:00,740 --> 00:04:03,201
‫לגדל ילדים זה לא בדיחה. זה לא בדיחה.‬

63
00:04:03,284 --> 00:04:06,788
‫אם אין לך ילדים,‬
‫אנשים תמיד שואלים, כאילו זה כלום,‬

64
00:04:06,871 --> 00:04:10,375
‫"מתי יהיו לך ילדים?‬
‫אתה צריך להביא ילדים. מתי תעשה את זה?"‬

65
00:04:10,458 --> 00:04:14,379
‫לא. צריך לחשוב טוב-טוב‬
‫לפני שמביאים ילדים לעולם.‬

66
00:04:14,462 --> 00:04:17,173
‫הייתם צריכים לראות אותי לפני הניסוי הזה.‬

67
00:04:18,216 --> 00:04:21,469
‫הייתי רזה. היה לי שיער ארוך ומתולתל.‬

68
00:04:23,096 --> 00:04:25,306
‫ויכולתי לראות.‬

69
00:04:28,685 --> 00:04:29,852
‫היו לי עיני נץ.‬

70
00:04:29,936 --> 00:04:31,562
‫עכשיו יש לי עיני סרטן.‬

71
00:04:36,234 --> 00:04:39,737
‫אני ואשתי מרוקנים,‬
‫הפכנו לקליפות ריקות ויבשות.‬

72
00:04:40,238 --> 00:04:42,115
‫לפעמים אנחנו במטבח,‬

73
00:04:42,198 --> 00:04:45,994
‫והיא אומרת,‬
‫"אפשר להתמזמז ברגע זה. אף אחד לא ידע".‬

74
00:04:46,077 --> 00:04:48,121
‫אני כזה, "כן, אפשר.‬

75
00:04:50,456 --> 00:04:54,627
‫"ואפשר לשכב על הרצפה הקרירה‬
‫ולעצום עיניים לרגע.‬

76
00:04:55,169 --> 00:04:57,005
‫"ממש נחמד על הרצפה.‬

77
00:04:57,797 --> 00:05:00,133
‫"אנחנו לא גוססים, אנחנו רק נחים."‬

78
00:05:05,305 --> 00:05:06,931
‫אני באמת כבר לא רואה.‬

79
00:05:07,015 --> 00:05:08,099
‫אבל לא כל הזמן,‬

80
00:05:08,182 --> 00:05:11,311
‫רק כשאני נוהג בלילה‬
‫ויש על הכביש עוד מכוניות.‬

81
00:05:13,438 --> 00:05:16,983
‫יש הרבה אורות מסנוורים.‬
‫זה כמו מופע זיקוקים.‬

82
00:05:17,483 --> 00:05:20,403
‫אני כזה,‬
‫"אני מניח שאכוון לחלק החשוך באמצע".‬

83
00:05:24,449 --> 00:05:26,868
‫אני מתבלבל בין פחי אשפה לאנשים בלילה.‬

84
00:05:30,580 --> 00:05:32,415
‫"למה כולם יצאו הערב?"‬

85
00:05:33,916 --> 00:05:36,627
‫"לא, פשוט אוספים היום את הפחים.‬
‫הכול בסדר."‬

86
00:05:37,545 --> 00:05:39,964
‫צריך להיות חכמים, צריך להסתגל.‬

87
00:05:40,048 --> 00:05:41,716
‫אני משתמש בשפת המדרכה עכשיו.‬

88
00:05:43,885 --> 00:05:45,178
‫בשביל זה היא שם.‬

89
00:05:45,928 --> 00:05:48,264
‫אני פשוט ניתז ממדרכה למדרכה עד הבית.‬

90
00:05:52,769 --> 00:05:54,729
‫אבל זה תענוג אמיתי. כן.‬

91
00:05:54,812 --> 00:05:58,191
‫אני יכול להיות שוב‬
‫האדם שהייתי לפני כל זה, יודעים?‬

92
00:05:58,274 --> 00:06:01,110
‫כשיש לך ילדים,‬
‫אתה צריך להעמיד פנים שאתה סופרמן.‬

93
00:06:01,194 --> 00:06:05,448
‫הילדים שלך צריכים הגנה,‬
‫אבל אין לך כישורים חדשים.‬

94
00:06:05,531 --> 00:06:07,784
‫הרגע העיפו אותך מבית החולים. "בהצלחה!"‬

95
00:06:07,867 --> 00:06:09,327
‫אין הוראות.‬

96
00:06:09,410 --> 00:06:11,496
‫יודעים? ואני לא הייתי סופרמן.‬

97
00:06:11,579 --> 00:06:14,874
‫עכשיו הילדות שלי מבוגרות,‬
‫ואני יכול להודות שאני אדם רגיל.‬

98
00:06:14,957 --> 00:06:17,335
‫ועכשיו הן יודעות שיש להן מזל שהן שרדו.‬

99
00:06:21,339 --> 00:06:25,468
‫הרבה פעמים כשהייתי אבא צעיר, רציתי לבכות.‬
‫אבל אי אפשר, יודעים?‬

100
00:06:25,551 --> 00:06:29,597
‫לא רציתי שהילדות שלי יחזרו הביתה‬
‫ויראו אותי מתייפח ליד שולחן האוכל.‬

101
00:06:31,182 --> 00:06:32,767
‫"אבא, מה לא בסדר?"‬

102
00:06:32,850 --> 00:06:34,477
‫"הכול!‬

103
00:06:36,437 --> 00:06:38,398
‫"אני לא מבין שום דבר.‬

104
00:06:39,732 --> 00:06:42,026
‫"אין לי כסף. יש לך כסף?‬

105
00:06:44,821 --> 00:06:47,490
‫"ראיתי כרטיס יום הולדת על השיש.‬
‫אל תשקרי לי."‬

106
00:06:54,455 --> 00:06:56,624
‫אי אפשר לדבר בכנות עם ילדים קטנים.‬

107
00:06:56,707 --> 00:06:58,751
‫"אבא, באמת יש מפלצות?"‬

108
00:06:58,835 --> 00:07:00,503
‫"אני לא יודע. כנראה.‬

109
00:07:02,713 --> 00:07:04,966
‫"אני מרגיש אותן לפעמים. הרגשת אותן?‬

110
00:07:05,842 --> 00:07:09,303
‫"לפעמים אני שומע אותן.‬
‫שמעת אותן בעליית הגג? מה זה?"‬

111
00:07:11,764 --> 00:07:13,266
‫אי אפשר להגיד את זה.‬

112
00:07:13,349 --> 00:07:14,725
‫אתה רואה את הילד בבוקר,‬

113
00:07:14,809 --> 00:07:17,311
‫"תודה לאל, אתה חי! לא חשבתי שתשרוד.‬

114
00:07:20,314 --> 00:07:23,151
‫"חשבתי ששמעתי לעיסות אתמול בלילה.‬
‫חשבתי שזה אתה."‬

115
00:07:27,405 --> 00:07:29,282
‫עכשיו אני יכול לדבר בכנות.‬

116
00:07:29,365 --> 00:07:32,994
‫אני לא אוהב את החושך, ואני מודה בזה.‬
‫לא, אני לא אוהב את החושך.‬

117
00:07:33,077 --> 00:07:37,790
‫אף אחד לא אוהב את החושך.‬
‫אנשים לא אוהבים את החושך. לא, זה מפחיד.‬

118
00:07:38,499 --> 00:07:42,128
‫במחסן שלנו יש דלת על קפיץ.‬

119
00:07:42,211 --> 00:07:45,047
‫המחסן צמוד לחניה, והוא מלא בדברים.‬

120
00:07:45,131 --> 00:07:48,009
‫והדלת נסגרת אוטומטית ברגע שנכנסים.‬

121
00:07:48,092 --> 00:07:50,845
‫אבל מתג האור נמצא בצד השני, בין המדפים.‬

122
00:07:50,928 --> 00:07:53,347
‫והוא רחוק מדי מהדלת.‬

123
00:07:53,431 --> 00:07:57,894
‫אי אפשר להחזיק את הדלת פתוחה עם הרגל,‬
‫אז חייבים לקלוע בניסיון הראשון.‬

124
00:07:57,977 --> 00:08:00,480
‫ואני הולך על זה,‬
‫ולפעמים יש בדרך סלסילה או…‬

125
00:08:02,273 --> 00:08:03,983
‫והדלת נסגרת, וחשוך.‬

126
00:08:05,067 --> 00:08:08,613
‫כאילו השדים שרדפו אחריי כל החיים‬
‫עושים כזה, "תפסנו אותך!"‬

127
00:08:11,407 --> 00:08:13,117
‫אבל לא יכולתי להודות בזה.‬

128
00:08:13,201 --> 00:08:16,245
‫השכבתי לישון שתי ילדות קטנות,‬
‫שתי מלאכיות יפהפיות.‬

129
00:08:16,329 --> 00:08:18,998
‫"לילה טוב, בנות. נתראה בבוקר."‬

130
00:08:19,081 --> 00:08:20,458
‫"לילה טוב, אבא.‬

131
00:08:20,541 --> 00:08:24,003
‫"תשאיר את האור דולק? החושך מפחיד."‬

132
00:08:24,086 --> 00:08:25,713
‫"לא.‬

133
00:08:28,049 --> 00:08:30,551
‫"בחייכן, אין ממה לפחד.‬

134
00:08:30,635 --> 00:08:32,428
‫"נתראה בבוקר."‬

135
00:08:34,347 --> 00:08:36,682
‫ואז רצתי לחדר שלי והדלקתי את כל האורות.‬

136
00:08:43,064 --> 00:08:45,149
‫החושך באמת מפחיד, וידעתי את זה,‬

137
00:08:45,233 --> 00:08:47,860
‫כי שמעתי אותן משקשקות מפחד במורד המסדרון.‬

138
00:08:50,738 --> 00:08:51,822
‫במשך שעות.‬

139
00:08:54,951 --> 00:08:57,537
‫עשיתי בדיקת דנ"א לפני שהן עזבו את הבית.‬

140
00:09:01,874 --> 00:09:04,418
‫אני ממליץ בחום. באמת.‬

141
00:09:04,502 --> 00:09:07,922
‫זה קצת מפוקפק,‬
‫כי אתה שולח את הדנ"א שלך לחברה מסחרית,‬

142
00:09:08,005 --> 00:09:10,925
‫ולא ישתמשו בו למטרה טובה, זה בטוח.‬

143
00:09:11,008 --> 00:09:14,095
‫בוודאות ישבטו אותנו בעתיד.‬

144
00:09:14,178 --> 00:09:16,847
‫אבל למי אכפת? נהיה מתים. לדעתי זה מרגש.‬

145
00:09:17,557 --> 00:09:19,642
‫בני אדם נלחמים ברובוטים בעתיד.‬

146
00:09:19,725 --> 00:09:21,269
‫זה מרגש, נכון?‬

147
00:09:21,352 --> 00:09:24,480
‫שישה מכם רצים בשדה חיטה,‬
‫בלי איברים פרטיים.‬

148
00:09:27,358 --> 00:09:29,193
‫שיער ארוך כמו שתמיד רציתם.‬

149
00:09:30,444 --> 00:09:32,822
‫לומדים קראטה ואוכלים סנאים.‬

150
00:09:32,905 --> 00:09:33,823
‫זה מרגש!‬

151
00:09:36,867 --> 00:09:38,244
‫אבל בטווח הקצר,‬

152
00:09:40,121 --> 00:09:43,207
‫ההיסטוריה המשפחתית שלך נחשפת,‬
‫וציפיתי שזה יקרה,‬

153
00:09:43,291 --> 00:09:46,586
‫אבל גם הסודות המשפחתיים שלך נחשפים.‬

154
00:09:46,669 --> 00:09:49,171
‫לא ציפיתי שזה יקרה. זה מרגש מאוד.‬

155
00:09:49,255 --> 00:09:51,841
‫כל הסודות יוצאים לאור כשהדנ"א מגיע.‬

156
00:09:51,924 --> 00:09:53,384
‫אי אפשר להסתיר אותם.‬

157
00:09:53,467 --> 00:09:57,597
‫הדנ"א הוא כמו הדוד השיכור‬
‫שבא לחג המולד בפעם הראשונה.‬

158
00:09:58,139 --> 00:10:02,268
‫כזה, "רגע, אתה חושב שהוא האבא האמיתי שלך?‬

159
00:10:05,771 --> 00:10:08,232
‫"יש לי משהו לספר לך!"‬

160
00:10:10,234 --> 00:10:13,446
‫ידענו שהמשפחה שלי בעיקר איטלקית,‬

161
00:10:13,529 --> 00:10:15,865
‫וקצת גרמנית, אבל לא מדברים על זה.‬

162
00:10:17,742 --> 00:10:21,287
‫והבדיקה הראתה שאנחנו בעיקר איטלקים,‬
‫קצת גרמנים וקצת צרפתים.‬

163
00:10:21,370 --> 00:10:22,580
‫יש קצת דנ"א צרפתי.‬

164
00:10:22,663 --> 00:10:25,291
‫התקשרתי לאימא שלי ושאלתי, "מאיפה הצרפתים?"‬

165
00:10:25,374 --> 00:10:27,084
‫היא אמרה, "הסוד נחשף!‬

166
00:10:27,710 --> 00:10:29,587
‫"סבתא שלך הייתה זונה."‬

167
00:10:40,598 --> 00:10:42,558
‫"סליחה, איך קראת לסבתא?"‬

168
00:10:45,853 --> 00:10:49,607
‫"כן, היא הייתה זונה.‬
‫היא עברה בכל המיטות באירופה.‬

169
00:10:50,107 --> 00:10:53,319
‫"לכן יש לך גבות מוזרות והדוד שלך גיי."‬

170
00:10:56,238 --> 00:10:58,157
‫לא נראה לי שזה עובד ככה.‬

171
00:10:59,909 --> 00:11:01,952
‫אין יותר סודות.‬

172
00:11:02,036 --> 00:11:03,371
‫דנ"א ומדיה חברתית.‬

173
00:11:03,454 --> 00:11:05,081
‫אני מופיע בכל רחבי המדינה.‬

174
00:11:05,164 --> 00:11:07,667
‫אנשים עושים מחקר ובאים אליי מדי פעם.‬

175
00:11:07,750 --> 00:11:09,460
‫"נראה לי שאנחנו קרובי משפחה."‬

176
00:11:10,044 --> 00:11:12,046
‫אני מתקשר לאימא שלי. "מי זו הולי?"‬

177
00:11:12,129 --> 00:11:13,214
‫"מה אתה יודע?"‬

178
00:11:15,549 --> 00:11:17,843
‫"אני יודע שיש בטמפה אישה בגיל העמידה‬

179
00:11:17,927 --> 00:11:19,929
‫"שרוצה לבוא לחג ההודיה.‬

180
00:11:20,554 --> 00:11:22,473
‫"והיא דומה מאוד לאבא."‬

181
00:11:24,016 --> 00:11:25,726
‫"שיט. היא מצאה אותנו."‬

182
00:11:31,857 --> 00:11:35,027
‫למשפחות היו סודות במשך דורות.‬
‫סודות עתיקים ועמוקים.‬

183
00:11:35,111 --> 00:11:36,570
‫משפחות שמרו סודות.‬

184
00:11:36,654 --> 00:11:39,490
‫אתם יודעים,‬
‫אם היה משהו שהביך אותם שהשכנים ידעו,‬

185
00:11:39,573 --> 00:11:42,451
‫אם הם לא הבינו משהו,‬
‫אם משהו גרם להם אי נוחות,‬

186
00:11:42,535 --> 00:11:43,661
‫הם שיקרו לגביו‬

187
00:11:43,744 --> 00:11:46,080
‫או החביאו אותו בעליית הגג.‬

188
00:11:46,163 --> 00:11:48,290
‫תינוק לא רצוי? לעליית הגג.‬

189
00:11:49,333 --> 00:11:52,169
‫הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת? לעליית הגג.‬

190
00:11:52,878 --> 00:11:54,213
‫"זה הילד שלך? המגמגם?"‬

191
00:11:54,296 --> 00:11:56,215
‫"איזה ילד?" לעליית הגג.‬

192
00:11:57,591 --> 00:12:00,052
‫בכל אמריקה ילדים מביטים מחלונות עליית גג.‬

193
00:12:00,136 --> 00:12:02,763
‫"לאן כולם הו-הו-הולכים?‬

194
00:12:08,769 --> 00:12:11,147
‫"גם אני רוצה יל-יל-ילקוט!"‬

195
00:12:15,651 --> 00:12:16,610
‫עצוב כל כך.‬

196
00:12:18,154 --> 00:12:21,282
‫וכילד, אם קלטת שיש איזה סוד במשפחה שלך,‬

197
00:12:21,365 --> 00:12:24,785
‫ושאלת את המבוגרים עליו,‬
‫הם שיקרו לך בפרצוף.‬

198
00:12:24,869 --> 00:12:26,620
‫"מי האיש שגר בחניה?"‬

199
00:12:26,704 --> 00:12:27,663
‫"איזה איש?"‬

200
00:12:29,498 --> 00:12:31,751
‫"יש שם איש כבר די הרבה זמן."‬

201
00:12:31,834 --> 00:12:33,627
‫"אין שום איש." "בטח שיש."‬

202
00:12:33,711 --> 00:12:34,545
‫"תסתום!"‬

203
00:12:36,380 --> 00:12:39,341
‫זו הייתה תקופה נהדרת להורים. אתם מדמיינים?‬

204
00:12:39,425 --> 00:12:42,970
‫יכולתם להגיד לילדים שלכם, "תסתמו!"‬
‫ישר בפרצוף שלהם.‬

205
00:12:47,975 --> 00:12:50,019
‫בלי שיחות ארוכות.‬

206
00:12:50,102 --> 00:12:52,188
‫בלי הסברים.‬

207
00:12:52,271 --> 00:12:53,689
‫פשוט, "תסתמו!"‬

208
00:12:54,857 --> 00:12:57,234
‫זה היה כל כך יותר קל.‬

209
00:12:58,569 --> 00:12:59,987
‫"למה השמש חמה?"‬

210
00:13:00,070 --> 00:13:02,531
‫"לא יודע. למה אתה לא סותם?"‬

211
00:13:06,994 --> 00:13:08,788
‫"טוב, אתה לא צריך להתעצבן."‬

212
00:13:11,415 --> 00:13:13,501
‫להיות אבא בזמנו היה עוד יותר קל.‬

213
00:13:13,584 --> 00:13:15,544
‫אפילו לא חשבו עליך כהורה.‬

214
00:13:20,257 --> 00:13:22,927
‫רק היית צריך לבוא ולהרביץ לכולם מדי פעם.‬

215
00:13:26,806 --> 00:13:30,976
‫אבא שלי התנהג‬
‫כאילו אנחנו זרים שפרצו לו לסלון.‬

216
00:13:31,977 --> 00:13:35,689
‫"מאיפה לעזאזל הילדים האלה באו? תסתלקו!"‬

217
00:13:35,773 --> 00:13:38,984
‫אימא שלי באה.‬
‫"תניחו לאבא שלכם. הוא עובד קשה."‬

218
00:13:39,068 --> 00:13:40,444
‫"רק שיחקנו."‬

219
00:13:40,528 --> 00:13:42,363
‫"ועכשיו רק תסתמו."‬

220
00:13:46,659 --> 00:13:47,952
‫זו הייתה תקופה אחרת.‬

221
00:13:48,869 --> 00:13:50,871
‫אחד הדודים שלנו לא עמד בזה יותר.‬

222
00:13:50,955 --> 00:13:54,375
‫הוא פשוט נעמד באמצע ארוחת הערב ויצא מהבית.‬

223
00:13:54,959 --> 00:13:57,962
‫ולא חזר.‬
‫הוא פשוט נטש את הדודה ואת הדודנים שלי.‬

224
00:13:58,504 --> 00:13:59,421
‫הוא פשוט עזב.‬

225
00:13:59,505 --> 00:14:01,173
‫שאלנו, "איפה דוד בוב?"‬

226
00:14:01,257 --> 00:14:03,133
‫ושיקרו לנו בפרצוף.‬

227
00:14:03,217 --> 00:14:04,885
‫אמרו לנו, "הוא בסיביר".‬

228
00:14:06,929 --> 00:14:08,222
‫הוא לא היה בסיביר.‬

229
00:14:08,305 --> 00:14:11,517
‫הוא עבר לדירה של החברה שלו, באותה עיר,‬

230
00:14:11,600 --> 00:14:13,936
‫וגר שם שנתיים.‬

231
00:14:14,645 --> 00:14:16,814
‫באותה עיר.‬

232
00:14:16,897 --> 00:14:18,649
‫ראינו אותו.‬

233
00:14:23,487 --> 00:14:26,282
‫היינו בסופרמרקט. "זה דוד בוב?"‬

234
00:14:27,199 --> 00:14:29,660
‫"לא, הבנזונה ההוא בסיביר."‬

235
00:14:31,704 --> 00:14:33,247
‫"נראה לי שזה דוד בוב."‬

236
00:14:33,330 --> 00:14:35,040
‫"נראה לי שאתה תסתום את הפה."‬

237
00:14:41,088 --> 00:14:44,508
‫ויום אחד הוא פשוט נכנס הביתה,‬
‫התיישב והמשיך לאכול.‬

238
00:14:45,718 --> 00:14:47,177
‫כאילו כלום לא קרה.‬

239
00:14:47,928 --> 00:14:49,471
‫שאלנו, "סיביר נחמדה?"‬

240
00:14:50,180 --> 00:14:52,016
‫הוא אמר, "זה לא היה השם שלה".‬

241
00:15:06,906 --> 00:15:10,659
‫המצב טוב יותר עכשיו.‬
‫האמת יוצאת לאור, והמצב טוב יותר.‬

242
00:15:10,743 --> 00:15:14,330
‫אנחנו עוזרים לאנשים‬
‫במקום להחביא דברים בעליית הגג.‬

243
00:15:14,413 --> 00:15:17,207
‫אנחנו דואגים לבריאות הנפשית שלנו,‬
‫עוזרים זה לזה.‬

244
00:15:17,291 --> 00:15:20,127
‫זו תקופה הרבה יותר נחמדה.‬
‫כולם הולכים לטיפול.‬

245
00:15:20,210 --> 00:15:24,548
‫אם אתם צריכים לדבר עם מישהו‬
‫והולכים לטיפול, כל הכבוד לכם.‬

246
00:15:25,758 --> 00:15:28,093
‫אני לא הולך, אבל כל הכבוד לכם!‬

247
00:15:29,678 --> 00:15:30,512
‫אני לא בסדר.‬

248
00:15:30,596 --> 00:15:33,807
‫יש אצלי הרבה דברים שדורשים תיקון,‬
‫אבל אני נהנה.‬

249
00:15:34,475 --> 00:15:37,853
‫ואני יודע שאם אלך לטיפול,‬
‫יכריחו אותי להפסיק.‬

250
00:15:49,823 --> 00:15:53,118
‫אני יודע מה הבעיה שלי.‬
‫אני אוכל יותר מדי ושותה יותר מדי.‬

251
00:15:53,202 --> 00:15:54,828
‫"אתה לא רוצה לגלות למה?"‬

252
00:15:54,912 --> 00:15:56,246
‫אני יודע למה.‬

253
00:15:57,039 --> 00:15:59,458
‫כי החיים קשים, וכיף לעשות את זה.‬

254
00:16:03,754 --> 00:16:05,839
‫לכולנו יש בעיות, לכולם יש תסביכים.‬

255
00:16:05,923 --> 00:16:07,841
‫לכל אחד כאן יש איזו בעיה.‬

256
00:16:07,925 --> 00:16:09,301
‫אני עדיין גונב מחנויות.‬

257
00:16:13,055 --> 00:16:15,099
‫באמת. כדאי גם לכם, זה כיף.‬

258
00:16:18,644 --> 00:16:20,396
‫ילדים תמיד גונבים מחנויות.‬

259
00:16:20,479 --> 00:16:22,773
‫אותי אף פעם לא תפסו, אז אני ממשיך.‬

260
00:16:24,191 --> 00:16:25,943
‫כן, אני בלתי מנוצח.‬

261
00:16:29,029 --> 00:16:30,739
‫לא דברים גדולים. אני לא טיפש.‬

262
00:16:30,823 --> 00:16:33,951
‫דברים קטנים, כמו חוט דנטלי וממתקים.‬
‫דברים כאלה.‬

263
00:16:34,451 --> 00:16:36,829
‫דברים שלא אמורים לשלם עליהם מלכתחילה.‬

264
00:16:37,997 --> 00:16:38,872
‫מבינים אותי?‬

265
00:16:38,956 --> 00:16:41,250
‫עטים? אני לא משלם על עטים.‬

266
00:16:42,292 --> 00:16:45,295
‫אני לא משלם כסף על עטים. אני גונב עטים.‬

267
00:16:46,130 --> 00:16:47,756
‫מסי-וי-אס, מוולגרינס…‬

268
00:16:47,840 --> 00:16:50,467
‫ממך. אם נבלה יחד, אני אקח את העט שלך.‬

269
00:16:53,053 --> 00:16:54,304
‫תנסו. זה ממש כיף.‬

270
00:16:54,388 --> 00:16:57,099
‫בייחוד כשאתה מבוגר, כי לא עושים לך צרות.‬

271
00:16:57,182 --> 00:16:59,768
‫איזה מנהל בן 16 בסי-וי-אס‬

272
00:16:59,852 --> 00:17:01,979
‫רואה אותך מכניס לכיס סוכרייה על מקל.‬

273
00:17:02,521 --> 00:17:04,440
‫"אין לי זמן לחרא הזה!‬

274
00:17:06,900 --> 00:17:10,029
‫"מה, אני אזמין משטרה‬
‫למנהל בית הספר שלי? זה מגוחך."‬

275
00:17:13,657 --> 00:17:17,202
‫אני אגנוב יותר ככל שאני אזדקן. על בטוח.‬

276
00:17:18,328 --> 00:17:21,749
‫כן. בגיל 80, זה כל מה שאני אעשה.‬

277
00:17:22,541 --> 00:17:26,670
‫אקום בבוקר, אשתה קפה,‬
‫איכנס לבסט ביי ואבזוז את החנות.‬

278
00:17:31,175 --> 00:17:32,801
‫"הוא חזר! מה הוא לקח הפעם?"‬

279
00:17:32,885 --> 00:17:34,595
‫"פלייסטיישן, נראה לי".‬

280
00:17:41,685 --> 00:17:43,312
‫"שנגיד לו לחזור?"‬

281
00:17:43,395 --> 00:17:46,482
‫"לא, נעקוב אחריו לאוטו.‬
‫הוא תמיד נרדם לפני שהוא מניע.‬

282
00:17:46,565 --> 00:17:47,483
‫"יהיה בסדר."‬

283
00:17:53,447 --> 00:17:57,659
‫אנחנו עוזרים לילדים עכשיו, וזה טוב יותר.‬
‫עזרה לילדים זה דבר טוב.‬

284
00:17:57,743 --> 00:18:02,414
‫אם לילד יש בעיות,‬
‫יש לו מורים טובים שעוזרים לו.‬

285
00:18:02,498 --> 00:18:05,084
‫לנו לא עזרו. לא היו לנו מורים טובים.‬

286
00:18:05,167 --> 00:18:06,418
‫הם היו על הפנים.‬

287
00:18:07,086 --> 00:18:10,881
‫לא היו להם תשובות.‬
‫פשוט אמרו להורים שלי שאני היפראקטיבי.‬

288
00:18:10,964 --> 00:18:13,383
‫בכל פתיחת שנה, "הילד היפראקטיבי.‬

289
00:18:13,884 --> 00:18:16,595
‫"הוא מדבר כל היום ורוכש חברים בכיתה."‬

290
00:18:16,678 --> 00:18:19,014
‫חייבים לעצור את החרא הזה מייד.‬

291
00:18:20,432 --> 00:18:22,518
‫המורה נכנס לכיתה, יישר את הפאה שלו,‬

292
00:18:22,601 --> 00:18:25,229
‫הוריד שוט של ג'ק דניאלס וזרק עלינו דברים.‬

293
00:18:25,938 --> 00:18:28,649
‫תמיד זרקו עלינו דברים. מחקים, גירים…‬

294
00:18:28,732 --> 00:18:31,443
‫החבר הכי טוב שלי חטף מילון בראש.‬

295
00:18:32,027 --> 00:18:33,612
‫כן, ישר בראש.‬

296
00:18:33,695 --> 00:18:36,281
‫לא היינו צריכים ריטלין. היינו מרוכזים.‬

297
00:18:42,287 --> 00:18:44,164
‫החיים שלנו היו תלויים בכך.‬

298
00:18:45,874 --> 00:18:49,044
‫המורה שלנו לספרדית‬
‫הייתה מגיעה לכיתה עם הנגאובר.‬

299
00:18:49,128 --> 00:18:52,256
‫היה סיכוי של 50 אחוז‬
‫שהציצים שלה יקפצו מהחולצה.‬

300
00:18:54,299 --> 00:18:55,759
‫היינו מרוכזים.‬

301
00:18:58,846 --> 00:19:00,681
‫מוי ביין!‬

302
00:19:10,065 --> 00:19:12,818
‫אם אתם הולכים לטיפול,‬
‫רק שתדעו, זה יהיה לתמיד.‬

303
00:19:12,901 --> 00:19:14,153
‫טיפול זה לתמיד‬

304
00:19:14,236 --> 00:19:16,655
‫כי לא מתקנים אותנו. אי אפשר לתקן את זה.‬

305
00:19:16,738 --> 00:19:20,409
‫אף פעם לא שמעתי חבר אומר,‬
‫"זה היום האחרון של הטיפול. הבראתי".‬

306
00:19:22,870 --> 00:19:24,496
‫זה לא עובד ככה.‬

307
00:19:24,580 --> 00:19:26,123
‫אנחנו יצורים פיזיים.‬

308
00:19:26,206 --> 00:19:30,085
‫אנחנו כל הזמן משתנים, מתפתחים ומידרדרים.‬

309
00:19:30,169 --> 00:19:32,588
‫וזה משפיע עלינו פיזית ורגשית‬

310
00:19:32,671 --> 00:19:34,548
‫דקה אחרי דקה, שנייה אחרי שנייה,‬

311
00:19:34,631 --> 00:19:36,717
‫ואי אפשר להקדיש‬
‫כל כך הרבה תשומת לב לעצמנו.‬

312
00:19:36,800 --> 00:19:38,719
‫אנחנו פרויקט מתמשך.‬

313
00:19:38,802 --> 00:19:41,513
‫לפעמים אני חושב שהמצב הרגשי שלי‬

314
00:19:41,597 --> 00:19:44,349
‫תלוי לגמרי במה שאכלתי באותו יום.‬

315
00:19:45,434 --> 00:19:46,643
‫היה לכם פעם יום כזה?‬

316
00:19:46,727 --> 00:19:49,396
‫"דוריטוס? מזמן לא אכלתי את זה."‬

317
00:19:51,023 --> 00:19:54,276
‫ואחרי חצי שעה אני כזה,‬
‫"נראה לי שאהרוג את עצמי.‬

318
00:19:58,822 --> 00:20:01,241
‫"למה העיניים שלי בוערות? אני מרגיש מוזר."‬

319
00:20:06,079 --> 00:20:06,914
‫שינוי תמידי.‬

320
00:20:06,997 --> 00:20:09,249
‫אני לא מכיר אתכם, אבל אני יודע בוודאות‬

321
00:20:09,333 --> 00:20:12,628
‫שהשתניתם קצת מאז תחילת המופע.‬

322
00:20:12,711 --> 00:20:15,005
‫נכון? הגראס מתפוגג.‬

323
00:20:16,048 --> 00:20:17,549
‫האלכוהול נכנס לפעולה.‬

324
00:20:17,633 --> 00:20:20,260
‫חלקכם לא אכלו, ואתם עצבניים.‬

325
00:20:20,344 --> 00:20:23,972
‫חלקכם אכלו יותר מדי,‬
‫ועכשיו יש לכם גזים והאנשים לידכם סובלים.‬

326
00:20:24,890 --> 00:20:27,392
‫חלקכם תקועים באמצע. זכרתם להשתין?‬

327
00:20:27,476 --> 00:20:30,062
‫באמת שהייתם צריכים להשתין.‬

328
00:20:36,985 --> 00:20:39,821
‫אנחנו לא אמורים להיות שמחים כל הזמן.‬
‫אל תילחצו.‬

329
00:20:39,905 --> 00:20:42,783
‫אל תרגישו שנכשלתם כי אתם לא שמחים כל הזמן.‬

330
00:20:42,866 --> 00:20:45,702
‫זה שקר. זו תרמית שנולדה במדיה החברתית.‬

331
00:20:45,786 --> 00:20:47,746
‫אנחנו לא אמורים להיות שמחים כל הזמן.‬

332
00:20:47,829 --> 00:20:50,499
‫להיות שמח זה כמו להיות על קוקאין.‬
‫זה מצב קיצון.‬

333
00:20:50,582 --> 00:20:52,251
‫אף אחד לא שמח כל הזמן.‬

334
00:20:52,334 --> 00:20:53,794
‫ליצנים שמחים כל הזמן,‬

335
00:20:53,877 --> 00:20:55,837
‫והם מלחיצים את כולם.‬

336
00:20:57,172 --> 00:20:58,882
‫הם תמיד מחייכים.‬

337
00:20:58,966 --> 00:21:02,094
‫כן, כי הם הורגים דברים בלילה,‬
‫וחושבים על זה ביום.‬

338
00:21:06,807 --> 00:21:08,934
‫אנחנו לא אמורים להיות שמחים כל הזמן.‬

339
00:21:09,017 --> 00:21:11,895
‫שמחה היא השיא העליון.‬
‫סיפוק. צריך להרגיש סיפוק.‬

340
00:21:11,979 --> 00:21:15,774
‫אבל תחושת הסיפוק נמצאת כאן, נמוך יותר.‬

341
00:21:15,857 --> 00:21:17,693
‫והדיכאון נמצא מתחתיה.‬

342
00:21:17,776 --> 00:21:20,153
‫ממש שם.‬

343
00:21:20,237 --> 00:21:22,739
‫ממש צמוד לתחושת הסיפוק. וכל היום אנחנו…‬

344
00:21:28,787 --> 00:21:31,081
‫אם היינו שמחים כל הזמן, לא היה הומור.‬

345
00:21:31,164 --> 00:21:34,209
‫לא היינו כאן עכשיו. ככה זה עובד.‬

346
00:21:34,293 --> 00:21:36,295
‫אתם באים, אנחנו צוחקים כמה שעות.‬

347
00:21:36,378 --> 00:21:39,131
‫ברגע שהמופע נגמר, ישר בחזרה לקריית חרא!‬

348
00:21:42,592 --> 00:21:44,636
‫כן. ככה קראתי לחיים שלכם.‬

349
00:21:44,720 --> 00:21:45,762
‫קריית חרא.‬

350
00:21:47,848 --> 00:21:49,891
‫זה בסדר. גם אני גר שם.‬

351
00:21:53,645 --> 00:21:55,188
‫אי אפשר להיות שמחים כל הזמן.‬

352
00:21:55,272 --> 00:21:57,524
‫תחשבו על כל הדיוקנאות במוזאונים‬

353
00:21:57,607 --> 00:22:00,193
‫של כל האנשים הדגולים שקדמו לנו, כן?‬

354
00:22:00,277 --> 00:22:02,070
‫המלכה אליזבת, ז'אן ד'ארק,‬

355
00:22:02,154 --> 00:22:04,239
‫וושינגטון, ישו.‬

356
00:22:04,323 --> 00:22:06,992
‫אפילו לא חיוך אחד. שמתם לב?‬

357
00:22:07,075 --> 00:22:08,493
‫אף אחד לא מחייך.‬

358
00:22:08,577 --> 00:22:11,413
‫אין ציור של לינקולן והחבר'ה שלו, כזה…‬

359
00:22:16,626 --> 00:22:20,047
‫יש רק חיוך מפורסם אחד,‬
‫החיוך של המונה ליזה, והוא מחורבן.‬

360
00:22:21,298 --> 00:22:25,635
‫זה החיוך שאתה מחייך‬
‫כשמישהו נכנס למעלית שלך ברגע האחרון.‬

361
00:22:31,683 --> 00:22:33,560
‫"לא יכולת לחכות? בסדר.‬

362
00:22:34,519 --> 00:22:37,356
‫"עכשיו אתה לוחץ על כל הכפתורים.‬
‫נהדר. כיף שבאת."‬

363
00:22:39,649 --> 00:22:44,529
‫לפעמים צריך פרספקטיבה‬
‫כדי לדעת שאתה בסדר, יודעים?‬

364
00:22:44,613 --> 00:22:47,032
‫אני הולך לברים מחורבנים. עשיתם את זה פעם?‬

365
00:22:47,115 --> 00:22:48,367
‫בכל עיר יש בר כזה.‬

366
00:22:48,450 --> 00:22:49,743
‫תעשו את זה.‬

367
00:22:49,826 --> 00:22:51,703
‫אתם יודעים על איזה בר אני מדבר.‬

368
00:22:51,787 --> 00:22:55,957
‫הוא מוזר, בלי שום חלונות.‬
‫רק חלונית קטנה אחת בדלת.‬

369
00:22:56,041 --> 00:22:58,001
‫לא רואים אף אחד נכנס או יוצא.‬

370
00:22:58,085 --> 00:23:00,379
‫הדלת מרופדת משום מה.‬

371
00:23:00,462 --> 00:23:03,090
‫תיכנסו לשם באמצע אחר הצהריים‬

372
00:23:03,173 --> 00:23:06,802
‫ותקנו משקאות לזקן בן ה-80‬
‫שיושב בבר המטונף הזה‬

373
00:23:06,885 --> 00:23:09,596
‫מתחת לנורות חג המולד הכי מדכאות שיש.‬

374
00:23:09,679 --> 00:23:12,265
‫הן תלויות שם מאז 1937.‬

375
00:23:13,809 --> 00:23:16,061
‫תקנו לו משקאות. איש לא יודע מה שמו.‬

376
00:23:16,144 --> 00:23:19,064
‫קוראים לו פופאי,‬
‫אבל אף אחד לא יודע מה שמו האמיתי.‬

377
00:23:19,564 --> 00:23:22,234
‫תקשיבו לו מספר איך הוא נלחם בכל מלחמה,‬

378
00:23:22,317 --> 00:23:23,985
‫איך הוא הפסיד כסף בכל מיתון,‬

379
00:23:24,069 --> 00:23:26,321
‫איך יש לו כל מחלת מין שמוכרת לאדם.‬

380
00:23:27,030 --> 00:23:29,282
‫אחרי שעה אתה יוצא בחזרה אל האור‬

381
00:23:29,366 --> 00:23:31,034
‫וחושב, "נראה לי שאני אסתדר.‬

382
00:23:34,663 --> 00:23:36,331
‫"אני אהיה בסדר."‬

383
00:23:46,675 --> 00:23:49,386
‫קשה להרגיש טוב.‬

384
00:23:49,469 --> 00:23:51,179
‫אני לא מרגיש טוב במיוחד כרגע.‬

385
00:23:52,139 --> 00:23:54,724
‫ואתם? אני נהנה מאוד, אבל אני לא מרגיש טוב.‬

386
00:23:54,808 --> 00:23:56,309
‫אתם מרגישים טוב? לא.‬

387
00:23:56,393 --> 00:23:58,728
‫אתם מרגישים שמנים. כולנו מרגישים שמנים.‬

388
00:24:01,606 --> 00:24:03,984
‫כן. לא שמנים, נפוחים.‬

389
00:24:04,067 --> 00:24:05,068
‫בהחלט נפוחים.‬

390
00:24:05,944 --> 00:24:08,405
‫פיפי יפתור את זה, נכון?‬

391
00:24:08,488 --> 00:24:10,740
‫פיפי יפתור את זה. זה רק משקל מים.‬

392
00:24:10,824 --> 00:24:15,787
‫מים עם נגיסי עוף ומקרוני בגבינה‬

393
00:24:15,871 --> 00:24:19,875
‫וגלידה שאנחנו אוכלים במטבח בעמידה‬
‫בזמן שהמשפחה שלנו ישנה.‬

394
00:24:22,836 --> 00:24:24,463
‫לא, אני לא אקרא לכם שמנים.‬

395
00:24:25,338 --> 00:24:26,882
‫אתם יודעים מה לא בסדר בכם.‬

396
00:24:29,843 --> 00:24:33,597
‫אולי אתם לא שמנים,‬
‫אבל יש משהו שאתם לא אוהבים בגוף שלכם.‬

397
00:24:33,680 --> 00:24:34,848
‫לכולנו יש משהו כזה.‬

398
00:24:34,931 --> 00:24:37,601
‫אני לא יודע מה, אבל אתם חושבים על זה כרגע.‬

399
00:24:38,143 --> 00:24:39,728
‫אולי שומן בטני מוזר.‬

400
00:24:39,811 --> 00:24:42,522
‫אולי פטמה מעוותת. ראיתי הרבה כאלה.‬

401
00:24:42,606 --> 00:24:45,317
‫פטמה שנודדת ימינה בלי סיבה.‬

402
00:24:46,318 --> 00:24:49,321
‫כולם מסתכלים לכיוון הזה,‬
‫והיא פוזלת לכיוון ההוא.‬

403
00:24:51,823 --> 00:24:54,326
‫רואים הרבה כפות רגליים.‬

404
00:24:54,409 --> 00:24:56,119
‫זו עונת כפות הרגליים.‬

405
00:24:56,203 --> 00:24:59,206
‫אני רואה אותן בשדה התעופה.‬
‫יש הרבה כפות רגליים רעות.‬

406
00:24:59,789 --> 00:25:03,084
‫הרבה נשים בגיל העמידה מתפתחות לנגד עינינו‬

407
00:25:03,168 --> 00:25:05,545
‫ומצמיחות עוד בהונות בזמן אמת.‬

408
00:25:06,213 --> 00:25:10,467
‫יצא לכם לראות את זה?‬
‫מין זיז בולט ליד הבוהן הגדולה.‬

409
00:25:15,055 --> 00:25:16,765
‫זה בטח שימושי בבית.‬

410
00:25:16,848 --> 00:25:18,517
‫אתם יודעים, אפשר לגרוף עלים,‬

411
00:25:19,851 --> 00:25:23,230
‫לענות למיילים ולדבר בטלפון במקביל. אבל…‬

412
00:25:24,231 --> 00:25:27,067
‫את בפומבי כרגע. אולי תגרבי גרביים?‬

413
00:25:32,781 --> 00:25:34,449
‫אנחנו מענים את עצמנו. המוח שלנו אשם.‬

414
00:25:34,533 --> 00:25:39,037
‫לדעתי המטרה העיקרית של המוח‬
‫היא לאסוף עלבונות שספגנו במהלך חיינו,‬

415
00:25:39,120 --> 00:25:42,916
‫לאחסן אותם ולנגן אותם בלופ עד שנמות.‬

416
00:25:43,833 --> 00:25:47,754
‫ואפילו אז זה בטח לא מפסיק.‬

417
00:25:47,837 --> 00:25:50,507
‫אני בטח אסתכל על עצמי שוכב בארון הקבורה,‬

418
00:25:50,590 --> 00:25:52,801
‫"אני דוחה. תראו אותי.‬

419
00:25:53,843 --> 00:25:57,264
‫"למה הלבישו אותי בטרנינג הזה?‬
‫בחיים לא לבשתי אותו.‬

420
00:25:57,764 --> 00:25:59,599
‫"איך אני מת ועדיין נראה מיוזע?‬

421
00:25:59,683 --> 00:26:01,226
‫"אני כזה עלוב."‬

422
00:26:04,145 --> 00:26:08,900
‫ודרך אגב, רוב העלבונות האלה‬
‫שמורידים לנו את הביטחון העצמי מדי פעם,‬

423
00:26:08,984 --> 00:26:11,027
‫אלה עלבונות ישנים.‬

424
00:26:11,111 --> 00:26:12,362
‫הם לא טריים.‬

425
00:26:12,445 --> 00:26:14,656
‫המוח שלנו מסרב לשחרר אותם.‬

426
00:26:14,739 --> 00:26:16,408
‫לא מעליבים אותך כשאתה מבוגר.‬

427
00:26:16,491 --> 00:26:20,996
‫מתי בפעם האחרונה הייתם בסופרמרקט‬
‫ומישהו אמר לכם, "זוז כבר, יא שמן"?‬

428
00:26:25,834 --> 00:26:28,920
‫מישהו עומד מאחוריכם בקופה. "אתה נראה עני."‬

429
00:26:31,172 --> 00:26:32,966
‫"אני עושה קניות למשפחה שלי."‬

430
00:26:34,926 --> 00:26:38,638
‫זה קרה רק כשהיינו קטנים,‬
‫כשהלכנו לבית הספר בפעם הראשונה.‬

431
00:26:38,722 --> 00:26:41,016
‫"להתראות! אני הולך לגן."‬

432
00:26:41,099 --> 00:26:45,228
‫נכנסת בהתרגשות לכיתה,‬
‫וכל הילדים האחרים באו בריצה,‬

433
00:26:45,312 --> 00:26:46,688
‫"יש לך ריח של נקניק."‬

434
00:26:50,317 --> 00:26:54,029
‫"למה אמרתם את זה?‬
‫אני כאן כדי לצייר ולהכיר חברים."‬

435
00:26:54,863 --> 00:26:57,032
‫כעבור 30 שנה אתה חושב לעצמך,‬

436
00:26:57,115 --> 00:27:00,493
‫"אני לא אקבל את הקידום.‬
‫כולם יודעים שיש לי ריח של נקניק.‬

437
00:27:06,958 --> 00:27:09,669
‫"דונה תקבל את הקידום. כולם אוהבים את דונה.‬

438
00:27:09,753 --> 00:27:11,338
‫"יש לה ריח של עוגיות."‬

439
00:27:13,298 --> 00:27:17,344
‫זה רק המוח שלנו, דרך אגב.‬
‫לשאר בעלי החיים אין בעיה כזאת.‬

440
00:27:17,427 --> 00:27:19,763
‫לכלב שלכם אין ביטחון עצמי נמוך.‬

441
00:27:20,263 --> 00:27:22,557
‫הכלב שלכם לא קורא לעצמו חתיכת זבל‬

442
00:27:22,641 --> 00:27:25,185
‫אפילו כשהוא אוכל מהזבל.‬

443
00:27:27,687 --> 00:27:30,899
‫הוא לא יושב על הספה אחר כך ומענה את עצמו.‬

444
00:27:30,982 --> 00:27:32,692
‫"מה הבעיה שלי?‬

445
00:27:33,818 --> 00:27:36,154
‫"אני חייב להתאפס על עצמי.‬

446
00:27:36,863 --> 00:27:40,408
‫"אמרתי לכולם בערב השנה החדשה,‬
‫'אני עם זבל גמרתי'.‬

447
00:27:41,868 --> 00:27:44,371
‫"אמרתי את זה מול חדר מלא באנשים.‬

448
00:27:44,454 --> 00:27:48,083
‫"השאירו את הדלת טיפ-טיפה פתוחה,‬
‫ואיבדתי שליטה.‬

449
00:27:50,752 --> 00:27:53,254
‫"אני לא יכול לצאת לטיול כשאני נראה ככה."‬

450
00:27:55,548 --> 00:27:57,759
‫לא. הכלב אוכל זבל, יושב על הספה,‬

451
00:27:57,842 --> 00:28:00,095
‫"תודה. אני רואה מה עשית בשבילי.‬

452
00:28:01,346 --> 00:28:03,390
‫"תודה, גם אני אוהב אותך.‬

453
00:28:03,473 --> 00:28:05,725
‫"אכלתי הכול.‬

454
00:28:06,434 --> 00:28:08,687
‫"אפילו את השקית. כן.‬

455
00:28:10,146 --> 00:28:13,525
‫"כן. למה? כי אני כלב טוב.‬

456
00:28:15,652 --> 00:28:17,821
‫"כן. אני כלב ט…‬

457
00:28:18,321 --> 00:28:19,197
‫"סליחה.‬

458
00:28:20,740 --> 00:28:23,243
‫"אלוהים, הקאתי. אני מצטער.‬

459
00:28:23,326 --> 00:28:25,912
‫"תנקה את זה? לא.‬

460
00:28:25,995 --> 00:28:27,539
‫"אני אוכל גם את זה.‬

461
00:28:33,503 --> 00:28:36,047
‫"אתה מתחשב בי, אני מתחשב בך.‬

462
00:28:40,844 --> 00:28:43,430
‫"אני חושב שנתקע לי גלעין אבוקדו בתחת.‬

463
00:28:45,014 --> 00:28:47,767
‫"אל תדאג. נטפל בזה ביום רביעי,‬
‫כשתאחר לעבודה.‬

464
00:28:47,851 --> 00:28:49,227
‫"זה לא חשוב כרגע."‬

465
00:28:54,315 --> 00:28:55,942
‫קחו דוגמה מהכלב שלכם.‬

466
00:28:56,693 --> 00:28:59,320
‫תתייחסו לעצמכם‬
‫כמו שהכלב שלכם מתייחס לעצמו.‬

467
00:28:59,404 --> 00:29:03,241
‫באמת. תשחררו קצת,‬
‫אל תהיו ביקורתיים כל כך לגבי עצמכם.‬

468
00:29:03,324 --> 00:29:06,578
‫מה המטרה כאן, חברים? להיראות מדהים?‬

469
00:29:06,661 --> 00:29:10,707
‫לא, המטרה היא להישאר בחיים.‬
‫רק להישאר בחיים. זה כל מה שצריך לעשות.‬

470
00:29:10,790 --> 00:29:13,501
‫ואתם כאן הלילה, אז עשיתם את זה. כל הכבוד.‬

471
00:29:21,009 --> 00:29:21,885
‫טוב…‬

472
00:29:23,052 --> 00:29:25,722
‫אני לא בטוח שזה מצדיק מחיאות כפיים.‬

473
00:29:27,432 --> 00:29:30,143
‫זה בעיקר עניין של מומנטום בשלב הזה, נכון?‬

474
00:29:30,685 --> 00:29:33,688
‫כן, מתברר שלא קשה כל כך להישאר בחיים.‬

475
00:29:33,772 --> 00:29:37,734
‫יש המון סכנות בחיים, אבל אנחנו שורדים.‬

476
00:29:37,817 --> 00:29:40,195
‫סכנות בלי סוף.‬

477
00:29:40,278 --> 00:29:44,115
‫ובכל פעם שאנחנו ניצלים בנס,‬
‫כולם חושבים שזה קורע מצחוק.‬

478
00:29:44,199 --> 00:29:46,284
‫"אחי, האוטובוס היה כזה קרוב!‬

479
00:29:48,077 --> 00:29:51,790
‫"כמה זמן היית תקוע מתחת למזרן המתנפח‬
‫במסיבת הבריכה? אלוהים!"‬

480
00:29:53,082 --> 00:29:54,959
‫אנחנו כל הזמן נחנקים מדברים.‬

481
00:29:55,043 --> 00:29:57,837
‫פעם נתקע לי כדור פצ'ינקו במוח.‬

482
00:29:57,921 --> 00:30:01,633
‫אתם יודעים מה זה פצ'ינקו?‬
‫זה כמו פינבול עם כדורים קטנים.‬

483
00:30:01,716 --> 00:30:06,387
‫כשהייתי ילד, הבנתי שאני יכול‬
‫להכניס את הכדורים האלה לאף שלי.‬

484
00:30:06,471 --> 00:30:10,183
‫חשבתי, "זה יהיה קורע.‬
‫אני אכניס כדור לנחיר אחד,‬

485
00:30:10,266 --> 00:30:13,853
‫"אסתום את הנחיר השני,‬
‫אנשוף חזק ואירה לחבר שלי בפרצוף."‬

486
00:30:15,897 --> 00:30:17,065
‫מצחיק.‬

487
00:30:17,148 --> 00:30:20,568
‫הכנתי הכול, ואז הבנתי כמה מצחיק זה יהיה,‬

488
00:30:20,652 --> 00:30:21,903
‫ושאפתי.‬

489
00:30:29,494 --> 00:30:31,120
‫אני לא יודע לאן הכדור נעלם.‬

490
00:30:32,080 --> 00:30:36,668
‫זה היה ביקור מוזר בחדר המיון.‬
‫"תוציאו את זה!" זה היה כל כך מביך.‬

491
00:30:36,751 --> 00:30:40,171
‫"הוא חושב שהוא מצחיק. תספר להם מה עשית."‬

492
00:30:44,008 --> 00:30:45,218
‫"פשוט תוציאו את זה."‬

493
00:30:47,178 --> 00:30:50,181
‫המון סכנות. אנחנו כל הזמן מתחשמלים.‬

494
00:30:50,265 --> 00:30:52,559
‫כמה פעמים יצא לכם… בכל מקום.‬

495
00:30:52,642 --> 00:30:55,186
‫למה כולנו יודעים איזה טעם יש לסוללות?‬

496
00:30:58,356 --> 00:31:01,401
‫כי אנחנו טיפשים, ויש לנו מזל שאנחנו כאן.‬

497
00:31:02,944 --> 00:31:04,529
‫היה לי שותף לחדר בקולג'.‬

498
00:31:04,612 --> 00:31:07,282
‫הוא היה שותה אלכוהול טהור,‬

499
00:31:07,365 --> 00:31:09,951
‫ואז מדליק את הפלוצים שלו מול כולם.‬

500
00:31:10,702 --> 00:31:12,328
‫בכל לילה.‬

501
00:31:12,829 --> 00:31:15,331
‫אפילו הבחור הזה עדיין בחיים.‬

502
00:31:17,041 --> 00:31:19,377
‫כן. הוא עורך דין בפניקס.‬

503
00:31:22,547 --> 00:31:25,008
‫אנשים באים אליו עם הבעיות שלהם.‬

504
00:31:25,091 --> 00:31:28,511
‫אין להם מושג שהוא רק גזע מוח רוטט בחליפה.‬

505
00:31:31,973 --> 00:31:35,143
‫אני מופתע שאנחנו בחיים‬
‫למרות הרגלי האכילה שלנו.‬

506
00:31:35,226 --> 00:31:36,352
‫אלוהים!‬

507
00:31:36,436 --> 00:31:39,272
‫אנחנו נהנים, אבל אנחנו לא אוכלים טוב.‬

508
00:31:39,355 --> 00:31:43,318
‫ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם‬
‫שעורכת תחרות אכילת נקניקיות.‬

509
00:31:43,860 --> 00:31:46,112
‫תחרות אכילת נקניקיות.‬

510
00:31:46,195 --> 00:31:49,949
‫נקניקייה זה הדבר הכי גרוע‬
‫שאפשר להכניס לגוף האדם.‬

511
00:31:50,033 --> 00:31:52,994
‫מחקרים הראו שכל נקניקייה שאתה אוכל‬

512
00:31:53,077 --> 00:31:55,914
‫מורידה 30 דקות מהחיים שלך.‬

513
00:31:56,623 --> 00:31:58,833
‫זה אמור להיות מצב חירום לאומי.‬

514
00:31:59,918 --> 00:32:02,295
‫זה עוצר אותנו? ממש לא!‬

515
00:32:02,378 --> 00:32:07,675
‫אנחנו עורכים תחרות‬
‫ומשדרים אותה ב-ESPN ביום העצמאות‬

516
00:32:07,759 --> 00:32:10,929
‫כדי לחלוק כבוד לטובי בנינו.‬

517
00:32:17,769 --> 00:32:20,396
‫אנחנו עושים על האש‬
‫ונותנים נקניקיות לילדים שלנו.‬

518
00:32:20,480 --> 00:32:23,274
‫אנחנו צועקים,‬
‫"רד מהטרמפולינה, תכבה את הסיגריה,‬

519
00:32:23,358 --> 00:32:24,776
‫"ותאכל את הנקניקייה."‬

520
00:32:27,487 --> 00:32:29,197
‫קצת כבוד.‬

521
00:32:30,114 --> 00:32:34,702
‫למי אכפת? זה מוריד לך 30 דקות מהחיים,‬
‫אבל לא הלילה.‬

522
00:32:35,453 --> 00:32:38,706
‫יודעים? זה לא קורה מהיום להיום.‬

523
00:32:38,790 --> 00:32:41,501
‫לא, זה קורה בסוף, כשהחיים מוזרים ומפחידים.‬

524
00:32:42,126 --> 00:32:44,504
‫אתם אומרים לי שעל כל נקניקייה שאוכל,‬

525
00:32:44,587 --> 00:32:48,675
‫יהיו לי 30 דקות פחות‬
‫שבהן אבהה בקיר בבית האבות‬

526
00:32:49,759 --> 00:32:52,095
‫ואחכה שאדם זר יחליף לי חיתול?‬

527
00:32:53,638 --> 00:32:57,100
‫נשמע לי שנקניקיות הן מזון על.‬

528
00:33:05,274 --> 00:33:08,027
‫לדעתי אנחנו צריכים‬
‫לאכול נקניקיות בכל ארוחה.‬

529
00:33:08,653 --> 00:33:12,323
‫צריך לצייר מחדש את פירמידת המזון‬
‫ולשים נקניקייה בפסגה.‬

530
00:33:17,620 --> 00:33:20,999
‫אני יודע שיש לחץ. תמיד יש הרבה לחץ.‬

531
00:33:21,082 --> 00:33:23,292
‫אני לא רוצה שתרגישו רע לגבי עצמכם‬

532
00:33:23,376 --> 00:33:25,795
‫או להוריד לכם את הביטחון העצמי.‬

533
00:33:25,878 --> 00:33:29,549
‫אתם יפהפיים. כולכם יפהפיים.‬
‫באמת. אתם ניסים.‬

534
00:33:29,632 --> 00:33:32,719
‫מטורף שאנחנו בכלל כאן ברגע הזה.‬

535
00:33:32,802 --> 00:33:36,597
‫שאיכשהו, כל אבק הכוכבים‬
‫ביקום העצום והמטורף הזה‬

536
00:33:36,681 --> 00:33:39,434
‫התגבש ויצר אתכם.‬

537
00:33:39,517 --> 00:33:42,395
‫כל אחת ואחד מכם הוא נס,‬
‫ולידכם יושב עוד נס.‬

538
00:33:42,478 --> 00:33:43,438
‫כולנו ניסים.‬

539
00:33:43,521 --> 00:33:45,523
‫אני יודע שלפעמים קשה לחשוב ככה.‬

540
00:33:45,606 --> 00:33:49,485
‫כשעוצרים ב"סבן אילבן"‬
‫בסביבות חצות בדרך הביתה…‬

541
00:33:53,823 --> 00:33:55,992
‫לא רואים המון ניסים.‬

542
00:34:00,079 --> 00:34:01,998
‫רואים הרבה טעויות.‬

543
00:34:04,500 --> 00:34:08,504
‫זה בסדר. גם הם ניסים,‬
‫הם פשוט מקבלים החלטות מוזרות.‬

544
00:34:09,422 --> 00:34:12,550
‫לא, אתם יפהפיים. אני נמשך לכולכם.‬

545
00:34:13,342 --> 00:34:15,928
‫בעיקר כי אתם מכוסים, בואו נהיה כנים.‬

546
00:34:16,012 --> 00:34:18,473
‫לכולם יש סגנון משלהם, כולם נראים נהדר.‬

547
00:34:18,556 --> 00:34:20,892
‫בעוד כמה שעות נקלף את השכבות האלה…‬

548
00:34:22,935 --> 00:34:25,563
‫סיפור אחר. הרבה איברים רופסים.‬

549
00:34:26,355 --> 00:34:29,859
‫שערות ענקיות מוזרות מציצות לך מהתחת.‬

550
00:34:30,526 --> 00:34:33,446
‫צומחים עליך דברים‬
‫שלא ידעת שצומחים על בני אדם.‬

551
00:34:33,529 --> 00:34:35,573
‫"זה בלוט ים? מה אני?‬

552
00:34:36,574 --> 00:34:37,784
‫"אני ספינה?"‬

553
00:34:38,785 --> 00:34:41,204
‫אני לא אוהב לראות את עצמי עירום.‬

554
00:34:41,287 --> 00:34:45,416
‫אני יוצא מהמקלחת, אין איתי אף אחד,‬
‫ואני קולט את עצמי במראה.‬

555
00:34:47,085 --> 00:34:51,172
‫אני ישר מתכסה במגבת כמו אישה חסודה,‬
‫מהשדיים עד הירכיים.‬

556
00:34:52,632 --> 00:34:56,719
‫כמו נקניקייה בבצק,‬
‫עם מגבת לחה כרוכה מלמעלה.‬

557
00:35:05,311 --> 00:35:07,146
‫הפטמות שלי היו כאן פעם.‬

558
00:35:08,523 --> 00:35:12,068
‫הן היו כאן. ראיתי תמונה שלי מהתיכון.‬
‫הן היו כאן.‬

559
00:35:12,151 --> 00:35:14,654
‫הן כאן עכשיו. הן כאן.‬

560
00:35:14,737 --> 00:35:16,030
‫באמת, הן היו כאן.‬

561
00:35:16,114 --> 00:35:18,991
‫הן נדדו למטה. אני נוגע בהן עכשיו. הן כאן.‬

562
00:35:21,828 --> 00:35:24,413
‫כאילו נמאס להן והן התפטרו.‬

563
00:35:25,248 --> 00:35:26,541
‫בלי התראה של שבועיים.‬

564
00:35:26,624 --> 00:35:30,628
‫הן פשוט הפכו את השולחן,‬
‫עשו לי אצבע משולשת וברחו.‬

565
00:35:31,337 --> 00:35:34,173
‫הן עדיין בתנועה.‬

566
00:35:34,257 --> 00:35:38,636
‫אני לא תופס אותן, אבל הן בתנועה,‬
‫כמו שני אסירים לשעבר בשדה חיטה.‬

567
00:35:43,015 --> 00:35:45,476
‫כשאהיה בן 80, הן יהיו בכיסים שלי.‬

568
00:35:49,856 --> 00:35:52,900
‫קשה להרגיש טוב עם עצמך,‬
‫בייחוד בגלל המדיה החברתית.‬

569
00:35:52,984 --> 00:35:56,612
‫בכל פעם שאתה פותח את הטלפון‬
‫אתה רואה אנשים שנראים נהדר.‬

570
00:35:56,696 --> 00:36:00,158
‫הם תמיד קוראים לך לוזר,‬
‫כי אתה לא חי כמוהם.‬

571
00:36:00,241 --> 00:36:02,827
‫יש בפיד שלך אנשים שטובלים במי קרח.‬

572
00:36:02,910 --> 00:36:04,412
‫איזה מטומטמים.‬

573
00:36:05,037 --> 00:36:06,080
‫חושבים שאתה לוזר‬

574
00:36:06,164 --> 00:36:09,500
‫כי אתה לא פותח את היום בשש בבוקר‬
‫עם דלי של מי קרח.‬

575
00:36:09,584 --> 00:36:11,127
‫תסתמו את הפה.‬

576
00:36:11,919 --> 00:36:13,671
‫עופו לי מהטלפון.‬

577
00:36:14,172 --> 00:36:17,967
‫אני אצלם סרטון‬
‫על היתרונות של מקלחת ארוכה וחמה.‬

578
00:36:18,718 --> 00:36:19,635
‫זה להיט.‬

579
00:36:19,719 --> 00:36:24,098
‫אתה מגביר את החום יותר ויותר,‬

580
00:36:24,182 --> 00:36:27,018
‫נשאר במקלחת 15 דקות,‬

581
00:36:27,101 --> 00:36:28,603
‫יוצא כמו אטרייה רטובה‬

582
00:36:28,686 --> 00:36:31,314
‫ומבטל את כל הפגישות שלך לאותו יום.‬

583
00:36:32,148 --> 00:36:33,316
‫זה להיט.‬

584
00:36:41,115 --> 00:36:43,326
‫כל הגברים שמשוויצים בשרירי הבטן שלהם.‬

585
00:36:43,409 --> 00:36:45,828
‫הם תמיד מורידים חולצה במקומות לא קשורים.‬

586
00:36:45,912 --> 00:36:47,872
‫למשל, בבית ספר או בתחנת אוטובוס.‬

587
00:36:48,664 --> 00:36:50,833
‫"אתה רוצה שרירי בטן כאלה?"‬

588
00:36:50,917 --> 00:36:52,293
‫"לא. האמת שלא."‬

589
00:36:52,376 --> 00:36:55,213
‫אני לא רוצה.‬
‫מה הטעם בשרירי בטן כאלה? אין טעם.‬

590
00:36:55,296 --> 00:36:56,756
‫הם לא ישפרו לי את החיים.‬

591
00:36:56,839 --> 00:36:59,967
‫הגברים האלה לא מרשימים אותי.‬
‫אני מרחם עליהם.‬

592
00:37:00,051 --> 00:37:02,887
‫אני יודע שהם לבד. ברור שהם לבד.‬

593
00:37:02,970 --> 00:37:05,681
‫אי אפשר לחיות עם בן אדם‬
‫שיש לו שרירי בטן כאלה,‬

594
00:37:05,765 --> 00:37:08,893
‫אחד שעושה כפיפות בטן מתחת לשולחן‬
‫24 שעות ביממה‬

595
00:37:09,685 --> 00:37:11,354
‫בזמן שאתה מנסה לצפות בטלוויזיה.‬

596
00:37:11,437 --> 00:37:13,064
‫אף אחד לא יסכים לזה.‬

597
00:37:14,232 --> 00:37:16,901
‫לא, הם גרים לבד בדירת חדר‬

598
00:37:16,984 --> 00:37:18,194
‫עם מוט מתח,‬

599
00:37:18,277 --> 00:37:21,239
‫שותים שייק חלבון ומחרבנים כמו עז.‬

600
00:37:27,828 --> 00:37:29,789
‫הם לא מרשימים אותי. אתם מרשימים אותי.‬

601
00:37:29,872 --> 00:37:33,125
‫אנשים שחיים עם אנשים אחרים במשפחה.‬
‫זה מרשים.‬

602
00:37:33,209 --> 00:37:34,919
‫שרירי בטן יכולים לעשות את זה?‬

603
00:37:35,002 --> 00:37:39,423
‫לארגן משפחה שלמה לבית הספר‬
‫ביום שלישי בבוקר, בחושך?‬

604
00:37:40,132 --> 00:37:44,470
‫להכין ארוחת בוקר מותאמת אישית‬
‫לכל מניאק תובעני בבית?‬

605
00:37:45,096 --> 00:37:49,308
‫חס וחלילה שכולם יאכלו אותו דבר באותו יום.‬
‫הם לא עושים את זה.‬

606
00:37:49,392 --> 00:37:52,019
‫ולהאכיל את כל חיות המחמד באותו זמן?‬

607
00:37:52,103 --> 00:37:55,523
‫ולנקות את מה שיוצא מהצד השני כמעט מייד?‬

608
00:37:56,899 --> 00:37:58,693
‫ואז להוריד את כולם בבית הספר,‬

609
00:37:58,776 --> 00:38:01,988
‫ולאסוף אותם בסוף היום, אחרי 20 דקות?‬

610
00:38:04,865 --> 00:38:08,035
‫ואז להסיע אותם כמו נהג מונית בשארית היום,‬

611
00:38:08,119 --> 00:38:11,539
‫לקחת אותם לכל החוגים המטומטמים שלהם‬
‫שהם בכלל לא טובים בהם?‬

612
00:38:18,629 --> 00:38:22,466
‫אין מצב. נראה לכם ששרירי הבטן‬
‫יחכו מחוץ למשרד של רופא השיניים‬

613
00:38:22,550 --> 00:38:24,552
‫וידפדפו במגזין דביק‬

614
00:38:24,635 --> 00:38:28,597
‫עד שהרופא יצא‬
‫ויגיש להם חשבון על 5,000 דולר?‬

615
00:38:29,473 --> 00:38:34,186
‫חשבון על 5,000 דולר,‬
‫כי המניאק הקטן הפסיק לצחצח שיניים.‬

616
00:38:35,896 --> 00:38:39,317
‫וידעת. ידעת שהוא לא מצחצח שיניים,‬

617
00:38:39,400 --> 00:38:40,526
‫אבל הפסקת לשאול,‬

618
00:38:40,609 --> 00:38:42,945
‫כי לא רצית להציק לו לפני השינה כל ערב.‬

619
00:38:43,696 --> 00:38:45,406
‫נמאס לך להיות האיש הרע.‬

620
00:38:45,489 --> 00:38:47,491
‫בדקת את המברשת,‬

621
00:38:47,575 --> 00:38:50,161
‫והיא הייתה רטובה, אבל זה היה שקר.‬

622
00:38:54,290 --> 00:38:55,833
‫זה היה שקר.‬

623
00:38:56,917 --> 00:38:58,085
‫זו הייתה תרמית.‬

624
00:38:58,169 --> 00:39:00,296
‫הוא הרטיב את המברשת, ישב על האסלה,‬

625
00:39:00,379 --> 00:39:02,798
‫כנראה צפה בפורנו בטלפון שלו.‬

626
00:39:03,674 --> 00:39:06,427
‫ועכשיו יש לך חשבון על 5,000 דולר.‬

627
00:39:10,473 --> 00:39:14,226
‫אבל אפילו שהבית הזה מטורף ויקר,‬

628
00:39:14,310 --> 00:39:18,272
‫אני מעדיף לחיות עם כל פעימות הלב האלה,‬
‫כל פעימות הלב הנזקקות האלה,‬

629
00:39:18,356 --> 00:39:20,066
‫ולא לחיות לבד עם שרירי הבטן שלי.‬

630
00:39:20,649 --> 00:39:23,736
‫אתם יודעים? כי ברמה מסוימת,‬
‫המשפחה שלך אסירת תודה.‬

631
00:39:23,819 --> 00:39:25,279
‫הם לעולם לא יגידו תודה.‬

632
00:39:25,363 --> 00:39:27,615
‫הם לעולם לא יגידו,‬
‫"תודה. בזכותך אנחנו בחיים".‬

633
00:39:27,698 --> 00:39:29,700
‫אבל זו האמת.‬

634
00:39:29,784 --> 00:39:31,410
‫הם בחיים רק בזכותך.‬

635
00:39:31,494 --> 00:39:33,579
‫בלעדיך הם ימותו.‬

636
00:39:35,373 --> 00:39:39,418
‫אם אשאיר את הבנות שלי לבד‬
‫עם פחית ופותחן ואחזור אחרי 24 שעות…‬

637
00:39:39,502 --> 00:39:40,336
‫מתות!‬

638
00:39:45,674 --> 00:39:46,509
‫מתות.‬

639
00:39:47,760 --> 00:39:50,596
‫הם לעולם לא יודו לכם.‬
‫אל תחכו, תכריחו אותם.‬

640
00:39:50,679 --> 00:39:53,933
‫כשתראו אותם מחר, תגידו,‬
‫"חבר שלי אמר לי אתמול להזכיר לכם‬

641
00:39:54,016 --> 00:39:55,810
‫שבלעדיי הייתם מתים!‬

642
00:39:56,602 --> 00:39:59,438
‫"או גרוע יותר, לא היו לכם שיניים.‬

643
00:40:00,231 --> 00:40:02,525
‫"כמו דלעת האלווין בדצמבר.‬

644
00:40:03,734 --> 00:40:06,362
‫"הייתם הולכים לבית הספר עם פרצוף עקום…‬

645
00:40:10,074 --> 00:40:11,617
‫"ומצטערים שאתם לא מתים.‬

646
00:40:13,160 --> 00:40:14,703
‫"אז על לא דבר."‬

647
00:40:16,205 --> 00:40:18,624
‫אז אני חוסם את כל האנשים האלה באינסטגרם.‬

648
00:40:19,417 --> 00:40:21,335
‫הם לא מופיעים בפיד שלי.‬

649
00:40:21,419 --> 00:40:23,087
‫בפיד שלי יש רק אופים.‬

650
00:40:23,170 --> 00:40:24,630
‫זה הכול. רק אופים.‬

651
00:40:24,713 --> 00:40:27,133
‫אני אוהב לאפות לחם. אני אופה בלי הפסקה.‬

652
00:40:27,675 --> 00:40:28,676
‫אני מת על זה.‬

653
00:40:29,301 --> 00:40:33,889
‫האלגוריתם מראה לי רק לחם.‬
‫לחם ותינוקות. זה הכול.‬

654
00:40:33,973 --> 00:40:37,852
‫יש בחור שאני אוהב. אתם תמותו עליו.‬
‫חצי מטר גובה, מטר וחצי רוחב.‬

655
00:40:37,935 --> 00:40:40,813
‫אופה צרפתי שכולו שריר. פשוט…‬

656
00:40:41,897 --> 00:40:44,150
‫פשוט שריר חמאתי אחד.‬

657
00:40:44,984 --> 00:40:48,320
‫הוא אופה קרואסונים.‬
‫זה כל מה שהוא עושה, אופה קרואסונים.‬

658
00:40:48,404 --> 00:40:51,657
‫מכניס אותם לתנור, אופה אותם,‬
‫מוציא אותם ופותח אותם.‬

659
00:40:51,740 --> 00:40:52,950
‫יוצאים אדים.‬

660
00:40:53,033 --> 00:40:56,203
‫ואז הוא אוכל אותם מול המצלמה, ואני מתחרמן.‬

661
00:41:07,465 --> 00:41:10,259
‫אוכל הוא שפת האהבה שלי,‬
‫שפת האהבה של המשפחה שלי.‬

662
00:41:10,342 --> 00:41:12,636
‫ככה אנחנו מתקשרים, דרך אוכל.‬

663
00:41:12,720 --> 00:41:16,474
‫אימא שלי הכינה לי כל יום‬
‫כריכי סלמי לבית הספר.‬

664
00:41:16,557 --> 00:41:19,059
‫ככה ידעתי כמה היא אוהבת אותי בכל רגע נתון.‬

665
00:41:19,143 --> 00:41:21,979
‫אם קיבלתי כריך סלמי אחד, המצב לא היה נהדר.‬

666
00:41:22,062 --> 00:41:24,565
‫אם קיבלתי שלושה, הייתי ילד טוב.‬

667
00:41:26,567 --> 00:41:30,654
‫קראו לי טומי סלמי,‬
‫שתבינו כמה כריכי סלמי אכלתי.‬

668
00:41:31,280 --> 00:41:32,948
‫ההורים שלי בדיוק ביקרו אותי.‬

669
00:41:33,032 --> 00:41:35,576
‫אלוהים, אני אוהב אותם עד מוות,‬
‫אבל שבועיים?‬

670
00:41:35,659 --> 00:41:38,078
‫הם ישנו אצלי בבית, לא במלון. שבועיים.‬

671
00:41:38,162 --> 00:41:39,705
‫בלי לשאול. הם פשוט הופיעו.‬

672
00:41:40,623 --> 00:41:41,457
‫שבועיים!‬

673
00:41:41,540 --> 00:41:43,751
‫זה לא ביקור, זו השתלטות עוינת.‬

674
00:41:45,628 --> 00:41:47,421
‫אבא שלי כזה קמצן,‬

675
00:41:47,505 --> 00:41:49,256
‫הוא ידע מתי הם רוצים לבוא,‬

676
00:41:49,340 --> 00:41:52,134
‫זז קדימה ואחורה עד שהמחיר ירד מספיק,‬

677
00:41:52,218 --> 00:41:53,719
‫ואז קנה כרטיסים.‬

678
00:41:54,386 --> 00:41:56,430
‫הייתי משלם.‬

679
00:41:57,806 --> 00:42:00,184
‫הייתי משלם על כרטיסי טיסה או על מלון‬

680
00:42:00,267 --> 00:42:01,644
‫או על צלף.‬

681
00:42:07,816 --> 00:42:12,613
‫אני אוהב אותם עד מוות. שלא תבינו לא נכון.‬
‫הורים זה ברכה. באמת.‬

682
00:42:12,696 --> 00:42:15,908
‫אבל, אלוהים, זה מעיק.‬

683
00:42:17,201 --> 00:42:19,620
‫אימא שלי כזאת חמודה. היא אמרה, "אל תדאג.‬

684
00:42:19,703 --> 00:42:22,665
‫"לא נפריע לך, נמצא לעצמנו תעסוקה.‬

685
00:42:22,748 --> 00:42:26,252
‫"בכלל לא תשים לב שאנחנו שם.‬
‫אתה לא צריך לשעשע אותנו.‬

686
00:42:26,335 --> 00:42:28,003
‫"אנחנו רק רוצים להיות בסביבה."‬

687
00:42:28,087 --> 00:42:28,921
‫"בסדר."‬

688
00:42:29,004 --> 00:42:29,838
‫כן, בטח.‬

689
00:42:30,923 --> 00:42:33,008
‫ניסיתי להתגנב למטבח מוקדם בבוקר,‬

690
00:42:33,092 --> 00:42:35,511
‫לשתות כוס קפה לפני שהכול יתחיל.‬

691
00:42:35,594 --> 00:42:39,139
‫הם ישבו ליד השולחן‬
‫כמו שני אריות ים בודדים.‬

692
00:42:48,816 --> 00:42:51,360
‫הם חיכו מאז ארבע בבוקר.‬

693
00:42:55,698 --> 00:42:57,700
‫"לא ידענו מתי תקום."‬

694
00:43:01,620 --> 00:43:02,997
‫כשאנשים באים לבקר,‬

695
00:43:03,080 --> 00:43:06,709
‫אין שום פעילות‬
‫שיכולה למלא מספיק שעות ביום.‬

696
00:43:06,792 --> 00:43:09,044
‫אתה לוקח אותם לחוף. "הנה האוקיינוס.‬

697
00:43:09,128 --> 00:43:10,963
‫"בסדר, חוזרים הביתה.‬

698
00:43:11,547 --> 00:43:13,549
‫"רק עוד 12 שעות עד שהולכים לישון."‬

699
00:43:16,510 --> 00:43:19,138
‫הבעיה היא שאין להם פעילויות,‬
‫אין להם תחביבים.‬

700
00:43:19,221 --> 00:43:23,058
‫הם לא עושים תשבצים,‬
‫לא משחקים פיקלבול, לא פותרים סודוקו. כלום.‬

701
00:43:23,142 --> 00:43:25,644
‫הם רק שני הורים איטלקים שאוכלים.‬

702
00:43:25,728 --> 00:43:28,522
‫הם רק אוכלים ומדברים‬
‫על מה שהם אכלו אתמול בערב,‬

703
00:43:28,606 --> 00:43:32,860
‫מדברים על מה שהם יאכלו הערב,‬
‫ותוהים אם יש זמן לאכול בין לבין.‬

704
00:43:32,943 --> 00:43:36,238
‫כמו שני דביבונים פנסיונרים‬
‫שבוזזים את המטבח שלי.‬

705
00:43:39,199 --> 00:43:42,286
‫אימא שלי חיטטה בפח מתחת לכיור‬

706
00:43:42,369 --> 00:43:43,329
‫וחיפשה שאריות.‬

707
00:43:43,412 --> 00:43:45,706
‫"נשאר בשר על העצם הזאת.‬

708
00:43:45,789 --> 00:43:48,584
‫"אני לא יודעת למה זרקת אותה, סנוב."‬

709
00:43:49,835 --> 00:43:52,046
‫אבא שלי דיבר איתי ואכל עוגייה.‬

710
00:43:52,129 --> 00:43:54,381
‫הוא הפיל אותה בטעות, דרך עליה,‬

711
00:43:55,049 --> 00:43:57,051
‫קילף אותה מהסוליה‬

712
00:43:57,551 --> 00:43:58,719
‫ואכל אותה!‬

713
00:44:00,638 --> 00:44:01,889
‫לנגד עיניי.‬

714
00:44:02,848 --> 00:44:04,808
‫שאלתי, "מה אתה עושה?"‬

715
00:44:04,892 --> 00:44:08,729
‫הוא נראה כמו פעוט‬
‫שיודע שהוא בצרות, אבל לא יודע למה.‬

716
00:44:17,946 --> 00:44:20,491
‫אני כזה, "בלי עוגיות נעליים!‬

717
00:44:21,950 --> 00:44:24,119
‫"למה אתה אוכל עוגיית נעליים כרגע?"‬

718
00:44:24,203 --> 00:44:26,372
‫הוא אמר, "זה? לא, בחייך. הספקתי.‬

719
00:44:26,455 --> 00:44:28,540
‫"חוק חמש השניות. הספקתי."‬

720
00:44:28,624 --> 00:44:30,376
‫זה לא עובד ככה.‬

721
00:44:30,459 --> 00:44:34,088
‫אם הפלת עוגייה לאסלה,‬
‫אתה לא יכול לאכול אותה בתנאי שאתה מזדרז.‬

722
00:44:40,094 --> 00:44:43,305
‫אני אוהב אותו עד מוות.‬
‫אני יודע שזו מערכת יחסים מורכבת.‬

723
00:44:43,389 --> 00:44:46,642
‫אם ההורים שלכם עדיין איתכם, זו ברכה.‬

724
00:44:46,725 --> 00:44:48,894
‫אבל הרבה פעמים אתם מרגישים אשמים.‬

725
00:44:48,977 --> 00:44:51,397
‫לפעמים הם מתקשרים ואתם לא עונים.‬

726
00:44:51,480 --> 00:44:52,856
‫וכשאתם כבר עונים,‬

727
00:44:52,940 --> 00:44:55,567
‫אתם מאבדים סבלנות,‬
‫כי הם לא יודעים להשתמש בטלפון.‬

728
00:44:55,651 --> 00:44:57,778
‫אתם אומרים משהו מרושע לפני שאתם מנתקים.‬

729
00:44:57,861 --> 00:44:59,655
‫אני יודע שאתם מרגישים אשמים.‬

730
00:44:59,738 --> 00:45:02,950
‫אבל אל תרגישו אשמים,‬
‫כי יש לי חדשות בשבילכם.‬

731
00:45:03,033 --> 00:45:05,911
‫גם הם לא אומרים דברים טובים עליכם.‬

732
00:45:15,129 --> 00:45:18,048
‫אני מבטיח לכם‬
‫שאבא שלי אמר בחדר האורחים באותו ערב,‬

733
00:45:18,132 --> 00:45:20,050
‫"אנחנו חייבים לעוף מכאן.‬

734
00:45:20,843 --> 00:45:23,846
‫"הסנוב לא מרשה לי לאכול עוגיות נעליים.‬

735
00:45:26,223 --> 00:45:28,350
‫"מי לעזאזל הוא חושב שהוא?"‬

736
00:45:28,892 --> 00:45:31,311
‫"דרך אגב, הבאתי לך עוגייה. רוצה?‬

737
00:45:33,355 --> 00:45:34,565
‫"חטיף לילי קטן."‬

738
00:45:38,902 --> 00:45:41,155
‫זה עזר לי להכניס את המשפחה לפרספקטיבה.‬

739
00:45:41,238 --> 00:45:44,908
‫הבנות שלי עזבו את הבית,‬
‫ועכשיו אני אהיה כמו ההורים שלי.‬

740
00:45:44,992 --> 00:45:46,869
‫יודעים? אני ארצה להיות בסביבה,‬

741
00:45:46,952 --> 00:45:50,122
‫אני ארצה‬
‫שהבנות שלי יאהבו אותי ודברים כאלה.‬

742
00:45:50,664 --> 00:45:52,249
‫משפחה זה דבר נהדר.‬

743
00:45:52,332 --> 00:45:54,960
‫אני בא ממשפחה גדולה. משפחה זה דבר נהדר.‬

744
00:45:55,043 --> 00:45:59,089
‫אבל היא גם שוברת לך את הלב.‬
‫הרגשות שלך ייפגעו.‬

745
00:45:59,173 --> 00:46:01,717
‫אי אפשר לקבל כל כך הרבה אהבה‬
‫בלי שהלב שלך יישבר.‬

746
00:46:01,800 --> 00:46:04,261
‫כמו אנשים שקונים כלבים גדולים.‬

747
00:46:04,344 --> 00:46:06,096
‫אני לא מבין את האנשים האלה.‬

748
00:46:06,180 --> 00:46:09,600
‫הם לוקחים כלבים ענקיים,‬
‫מלאים בפרווה ובאהבה.‬

749
00:46:09,683 --> 00:46:13,437
‫והכלבים משתלטים על כל הבית,‬
‫וכולם מתאהבים בהם.‬

750
00:46:13,520 --> 00:46:15,647
‫והם מתים בתוך שלושה חודשים.‬

751
00:46:16,565 --> 00:46:18,609
‫אני לא אעמוד בשיברון לב כזה.‬

752
00:46:18,692 --> 00:46:22,529
‫אני צריך כלב קטן ופגום‬
‫שרועד ומשתין על עצמו‬

753
00:46:22,613 --> 00:46:24,114
‫במשך 25 שנה.‬

754
00:46:27,868 --> 00:46:29,703
‫מאבד איבר אחרי איבר.‬

755
00:46:30,412 --> 00:46:31,413
‫עיניים בולטות.‬

756
00:46:31,497 --> 00:46:33,832
‫"אני עדיין איתך, טומי, אני עדיין איתך."‬

757
00:46:39,338 --> 00:46:41,548
‫אחד החברים שלי בדיוק לקח דני ענק.‬

758
00:46:41,632 --> 00:46:42,841
‫אתה מסטול?‬

759
00:46:44,259 --> 00:46:47,054
‫דני ענק? הכלב הזה צריך לבוא עם את חפירה.‬

760
00:46:55,521 --> 00:46:56,814
‫אני לא אעמוד בזה.‬

761
00:46:57,981 --> 00:46:58,982
‫וככה זה גם ילדים.‬

762
00:46:59,066 --> 00:47:00,901
‫הילדים משתלטים על כל הבית,‬

763
00:47:00,984 --> 00:47:03,195
‫ולפני שאתה מבין מה קורה, הם עוזבים.‬

764
00:47:03,278 --> 00:47:06,532
‫הם לא זוכרים את חמש השנים הראשונות,‬
‫כשעשית הכול בשבילם.‬

765
00:47:06,615 --> 00:47:07,616
‫שום זיכרון מזה.‬

766
00:47:07,699 --> 00:47:10,244
‫ובארבע השנים האחרונות‬
‫הם רק מנסים לברוח ממך.‬

767
00:47:10,327 --> 00:47:12,454
‫אז מה נשאר לך? שמונה שנים באמצע?‬

768
00:47:12,996 --> 00:47:14,623
‫אני לא בטוח שזה שווה את זה.‬

769
00:47:17,626 --> 00:47:20,254
‫אמרתי לבת שלי לפני שהיא עזבה, "רק שתדעי,‬

770
00:47:20,337 --> 00:47:24,007
‫"עשיתי את כל זה בשבילך.‬

771
00:47:24,091 --> 00:47:27,302
‫"לא רציתי את הבית הזה.‬
‫לא רציתי לגור בעיר הזאת.‬

772
00:47:27,386 --> 00:47:29,513
‫"לא רציתי אף אחת מהחיות האלה.‬

773
00:47:29,596 --> 00:47:31,139
‫"כבר אין לי חברים.‬

774
00:47:31,223 --> 00:47:34,226
‫"כל החברים שלי הם ההורים של החברים שלך.‬

775
00:47:35,978 --> 00:47:39,147
‫"עשיתי את כל זה בשבילך, ועכשיו את עוזבת?‬

776
00:47:39,231 --> 00:47:40,440
‫"לי מגיע לעזוב.‬

777
00:47:42,651 --> 00:47:44,111
‫"את יכולה לקבל הכול.‬

778
00:47:51,243 --> 00:47:55,330
‫"פשוט תני לי תיק גב,‬
‫דיסק של ואן היילן וקצת גראס,‬

779
00:47:55,831 --> 00:47:58,876
‫"ואחזור לחיות את החיים‬
‫שחייתי לפני שפגשתי אותך."‬

780
00:48:05,549 --> 00:48:07,134
‫אבל אני אוהב אותן כל כך.‬

781
00:48:08,552 --> 00:48:12,639
‫זה מצחיק, אתה לא מתכנן את החיים שלך.‬
‫דברים פשוט קורים מעצמם.‬

782
00:48:12,723 --> 00:48:15,142
‫יש לך כמה רעיונות, אבל דברים קורים מעצמם.‬

783
00:48:15,225 --> 00:48:19,062
‫לא ידעתי שאלה יהיו החיים שלי,‬
‫שאדבר על המשפחה הזאת.‬

784
00:48:19,146 --> 00:48:20,188
‫זה פשוט קרה.‬

785
00:48:20,272 --> 00:48:22,441
‫פשוט נמאס לי לאכול פיצה לבד.‬

786
00:48:22,941 --> 00:48:25,402
‫אכלתי פיצה לבד כל הזמן.‬

787
00:48:25,485 --> 00:48:26,904
‫"זה נעשה מדכא."‬

788
00:48:26,987 --> 00:48:29,781
‫אכלתי פיצה לבד, וראיתי בחורה יפה.‬

789
00:48:29,865 --> 00:48:32,200
‫שאלתי, "רוצה לאכול איתי פיצה?"‬

790
00:48:33,201 --> 00:48:36,163
‫היא אמרה, "כן, אני תמיד אוכלת פיצה לבד".‬

791
00:48:36,246 --> 00:48:38,290
‫"גם אני. בואי נאכל פיצה יחד."‬

792
00:48:38,373 --> 00:48:39,249
‫"בסדר."‬

793
00:48:41,501 --> 00:48:44,880
‫כעבור חמש שנים אנחנו בשדה התעופה‬

794
00:48:44,963 --> 00:48:47,925
‫עם תינוקת עירומה ומנשא לחתול,‬

795
00:48:48,008 --> 00:48:50,761
‫מקפלים עגלה עם כפות הרגליים שלנו‬
‫בשש בבוקר,‬

796
00:48:50,844 --> 00:48:52,262
‫מזיעים בטירוף.‬

797
00:48:52,763 --> 00:48:54,848
‫והחיים שלנו נגמרו. הם נגמרו.‬

798
00:48:56,224 --> 00:48:58,644
‫רק כי לא יכולתי לאכול פיצה לבד.‬

799
00:49:05,359 --> 00:49:08,737
‫לא אגיד לכם מה אתם צריכים לעשות.‬
‫אני לא יודע.‬

800
00:49:08,820 --> 00:49:12,199
‫להביא ילדים, לא להביא ילדים? מי יודע?‬
‫להתחתן, לא להתחתן?‬

801
00:49:12,282 --> 00:49:15,369
‫אבל מבחינתי זה השתלם.‬
‫מבחינתי כל העניין הזה השתלם,‬

802
00:49:15,452 --> 00:49:17,788
‫כי עכשיו אני יודע שבסוף‬

803
00:49:17,871 --> 00:49:19,957
‫יהיה מישהו שיענה לטלפון.‬

804
00:49:20,040 --> 00:49:24,127
‫יודעים? בסוף יהיה מישהו שיענה לטלפון‬

805
00:49:24,211 --> 00:49:25,462
‫כשהשוטרים יתקשרו‬

806
00:49:27,130 --> 00:49:30,926
‫ויגידו ששוב מצאו אותי שוחה במזרקה בקניון.‬

807
00:49:34,137 --> 00:49:36,807
‫"בואו לאסוף אותו.‬
‫לא, הוא נהנה. אין מה למהר.‬

808
00:49:38,350 --> 00:49:41,311
‫"לא, הוא לובש מכנסיים הפעם. הוא עושה חיים.‬

809
00:49:43,021 --> 00:49:45,691
‫"ילדים זורקים עליו מטבעות,‬
‫אבל הוא לא שם לב.‬

810
00:49:46,858 --> 00:49:50,278
‫"יכול להיות שהוא גנב פלייסטיישן.‬
‫נדבר על זה כשתגיעו."‬

811
00:50:08,171 --> 00:50:09,715
‫כולנו מתקדמים באותו כיוון.‬

812
00:50:09,798 --> 00:50:12,300
‫לא משנה מה תבחרו, כולנו באותו נתיב.‬

813
00:50:12,384 --> 00:50:14,720
‫כולנו מתקדמים באותו מסלול, יודעים?‬

814
00:50:14,803 --> 00:50:17,347
‫אם אתם צעירים ורואים כאן אדם זקן הערב,‬

815
00:50:17,431 --> 00:50:20,142
‫אני יודע שאתם לא חושבים‬
‫שזו הצצה לעתיד שלכם.‬

816
00:50:20,225 --> 00:50:23,228
‫אתם רואים אדם זקן. זו לא הצצה לעתיד שלכם.‬

817
00:50:23,311 --> 00:50:26,982
‫זה כמו לראות עץ סקויה או חד קרן.‬

818
00:50:28,150 --> 00:50:30,485
‫אבל לפני שתשימו לב, גם אתם תהיו זקנים.‬

819
00:50:30,569 --> 00:50:34,406
‫אם אתם מבוגרים ומסתכלים על אדם צעיר‬
‫וחושבים, "אני עדיין נראה ככה",‬

820
00:50:34,489 --> 00:50:35,741
‫אתם טועים.‬

821
00:50:39,369 --> 00:50:40,245
‫אתם טועים.‬

822
00:50:44,374 --> 00:50:48,462
‫זו קלישאה, אבל אני הופך לאבא שלי.‬
‫זה קורה. אני לא עושה את זה בכוונה.‬

823
00:50:48,545 --> 00:50:51,673
‫לפני כמה ימים קניתי מארז‬
‫של שלושה תרסיסי סיליקון.‬

824
00:50:56,386 --> 00:50:58,180
‫אני אפילו לא יודע מה זה.‬

825
00:51:00,515 --> 00:51:02,559
‫אני לא יודע מה עושים עם זה.‬

826
00:51:02,642 --> 00:51:04,853
‫אבל ידעתי שזו מציאה, אז קניתי את זה.‬

827
00:51:05,937 --> 00:51:07,731
‫בדיוק כמו אבא שלי.‬

828
00:51:07,814 --> 00:51:10,901
‫ועכשיו אני אתן אחד לדוור בלי סיבה.‬

829
00:51:11,818 --> 00:51:13,153
‫בדיוק כמו אבא שלי.‬

830
00:51:15,447 --> 00:51:19,034
‫כולנו חושבים שאנחנו צעירים, חזקים ובריאים,‬
‫וכולכם נראים נהדר הערב.‬

831
00:51:19,117 --> 00:51:20,285
‫אבל לפני שתשימו לב,‬

832
00:51:20,368 --> 00:51:23,497
‫תעמדו בתור בשדה התעופה, בשער,‬

833
00:51:23,580 --> 00:51:26,083
‫תלבשו כרית צוואר ותחשבו שזה מגניב.‬

834
00:51:26,917 --> 00:51:29,920
‫ואתם תתחילו לעשות התעמלות של זקנים‬
‫בלי שום סיבה.‬

835
00:51:30,003 --> 00:51:31,838
‫פשוט תתחילו לעשות כאלה.‬

836
00:51:44,976 --> 00:51:48,271
‫אנחנו נהיה הזקנים‬
‫שמתחילים להשתעל בלי שום סיבה.‬

837
00:51:48,355 --> 00:51:51,858
‫הם לא אכלו כלום, הם לא שתו כלום.‬
‫הם פשוט מתפוצצים!‬

838
00:51:57,364 --> 00:51:59,199
‫הפרצוף מאדים, העיניים בולטות.‬

839
00:52:01,118 --> 00:52:04,162
‫ואז הם פשוט מפסיקים להשתעל וממשיכים בשיחה.‬

840
00:52:05,747 --> 00:52:08,041
‫"אנחנו הולכים לדבר על מה שקרה הרגע?‬

841
00:52:08,542 --> 00:52:10,961
‫"היית על סף מוות לפני שנייה.‬

842
00:52:11,628 --> 00:52:15,006
‫"לא? בסדר, תמשיך בסיפור ששמעתי 1,000 פעם.‬

843
00:52:15,090 --> 00:52:16,049
‫"זה נהדר."‬

844
00:52:22,931 --> 00:52:25,725
‫קשה להיות זקן בימינו. זה קשה.‬

845
00:52:26,518 --> 00:52:27,978
‫אי אפשר לצאת לפנסיה.‬

846
00:52:28,061 --> 00:52:31,857
‫כל הזמן מעלים את גיל הפרישה.‬
‫זה לא נחמד. זה לא הוגן לזקנים.‬

847
00:52:31,940 --> 00:52:35,902
‫זה לא הוגן לצעירים‬
‫שצריכים לעבוד עם זקנים כל כך הרבה זמן.‬

848
00:52:37,237 --> 00:52:39,656
‫אתם באמת רוצים טייס בן 80? באמת?‬

849
00:52:40,866 --> 00:52:44,619
‫"לחגור חגורות, אנחנו טסים לדייטון!‬
‫כלומר, לדנוור. אתם יודעים למה התכוונתי.‬

850
00:52:48,123 --> 00:52:49,332
‫"אני כל כך עייף.‬

851
00:52:51,459 --> 00:52:54,421
‫"הייתי אמור לצאת לפנסיה מזמן,‬
‫אבל לא נותנים לי.‬

852
00:52:55,088 --> 00:52:57,382
‫"אני תכף אמות, וגם אתם!"‬

853
00:53:02,345 --> 00:53:06,057
‫אם אנחנו מכריחים זקנים לעבוד,‬
‫לפחות שניהנה מזה. נשכיר אותם.‬

854
00:53:06,141 --> 00:53:08,727
‫נשכיר אותם לאנשים‬
‫שרוצים לנסוע ב"נתיב פלוס".‬

855
00:53:11,188 --> 00:53:13,106
‫נגיד להם שהם נוסעים לעבודה.‬

856
00:53:13,190 --> 00:53:16,401
‫אתה מגיע למשרד, מוריד אותם,‬
‫ומישהו מסיע אותם בחזרה.‬

857
00:53:18,445 --> 00:53:19,946
‫"נהיה שם בקרוב?"‬

858
00:53:20,697 --> 00:53:21,823
‫"כבר היית שם."‬

859
00:53:21,907 --> 00:53:22,824
‫"באמת?‬

860
00:53:24,201 --> 00:53:25,911
‫"אפילו לא אכלתי צהריים."‬

861
00:53:29,414 --> 00:53:32,000
‫נשכיר אותם לאנשים‬
‫שמארגנים סיורים בעקבות רוחות רפאים.‬

862
00:53:32,083 --> 00:53:34,502
‫פשוט נפזר שישה זקנים לאורך שביל ביער.‬

863
00:53:47,349 --> 00:53:49,142
‫אני לא לועג לזקנים. באמת שלא.‬

864
00:53:49,226 --> 00:53:52,103
‫אני רוצה להיות זקן.‬
‫אני רוצה שכולכם תהיו זקנים.‬

865
00:53:52,187 --> 00:53:55,899
‫זו תהיה ברכה. זה יהיה נהדר.‬
‫אני עדיין אצא לסיבובי הופעות.‬

866
00:53:56,566 --> 00:53:58,443
‫אני אבוא לבית האבות שלכם.‬

867
00:53:58,526 --> 00:54:00,654
‫אני אספר בדיחות. אתם לא תוכלו לצחוק.‬

868
00:54:00,737 --> 00:54:02,614
‫רק תמצמצו ותפליצו עליי.‬

869
00:54:06,785 --> 00:54:10,497
‫אני רוצה להיות מהזקנים האלה‬
‫שמתלבשים כמו קפטן של ספינה‬

870
00:54:10,580 --> 00:54:11,581
‫בלי שום סיבה.‬

871
00:54:14,918 --> 00:54:16,127
‫מכירים אותם?‬

872
00:54:16,211 --> 00:54:18,296
‫אין להם סירה, הם לא גרים ליד הים.‬

873
00:54:18,380 --> 00:54:20,632
‫הם פשוט מתלבשים פתאום כמו קפטן קראנץ'.‬

874
00:54:23,301 --> 00:54:25,929
‫הכובע, הכפתורים, הכול.‬

875
00:54:26,012 --> 00:54:27,889
‫ואנחנו פשוט זורמים עם זה.‬

876
00:54:30,225 --> 00:54:33,979
‫אני מקווה שתהיה לכם שנה טובה. באמת. תיהנו.‬

877
00:54:34,062 --> 00:54:36,856
‫אני לא חושב שזו תהיה שנה נהדרת.‬

878
00:54:39,025 --> 00:54:40,944
‫נראה שזו תהיה שנה די מעצבנת.‬

879
00:54:41,987 --> 00:54:45,198
‫הייתי מציע שתתנתקו קצת מהחדשות,‬
‫אבל קשה לעשות את זה.‬

880
00:54:45,282 --> 00:54:48,368
‫כולנו מסתובבים עם טלפון בכיס,‬
‫ובכל פעם שפותחים אותו…‬

881
00:54:49,828 --> 00:54:51,997
‫עוד מניאק שצועק עליך, נכון?‬

882
00:54:52,080 --> 00:54:53,707
‫"רק רציתי למצוא בית קפה."‬

883
00:54:55,208 --> 00:54:56,876
‫הטלפונים האלה מפחידים.‬

884
00:54:56,960 --> 00:54:59,129
‫לא מזמן נאלצתי להסביר לאחיין שלי‬

885
00:54:59,212 --> 00:55:01,214
‫מה זה "שואה גרעינית".‬

886
00:55:01,298 --> 00:55:03,258
‫כן. תודה רבה, טיקטוק.‬

887
00:55:04,884 --> 00:55:08,430
‫לילד לא היה מושג מה זה.‬
‫הוא בן 17, דרך אגב.‬

888
00:55:08,513 --> 00:55:12,225
‫הייתי כזה, "אולי דווקא טוב‬
‫להיות תלמיד גרוע. יפה לך."‬

889
00:55:16,104 --> 00:55:19,441
‫כולם צועקים עליו לקרוא יותר.‬
‫הוא היה מאושר עד לפני שבוע.‬

890
00:55:23,945 --> 00:55:27,615
‫אמרתי, "כן, תקשיב, כולנו נמות יום אחד,‬

891
00:55:27,699 --> 00:55:30,869
‫"ויש אפשרות שכולנו נמות באותו יום."‬

892
00:55:36,333 --> 00:55:41,588
‫אז אל תדאגו. אתם לא חייבים לדעת הכול.‬
‫אתם לא צריכים את כל המידע הזה.‬

893
00:55:41,671 --> 00:55:46,092
‫יש שטף בלתי פוסק של מידע,‬
‫אבל אתם לא צריכים אותו. לא.‬

894
00:55:46,176 --> 00:55:49,346
‫אפשר למות במתקפה גרעינית.‬
‫אפשר גם למות במתקפת סנאים.‬

895
00:55:49,429 --> 00:55:52,349
‫ראיתי את זה ביוטיוב. זה מוות נוראי.‬

896
00:55:52,432 --> 00:55:54,893
‫הם עוקרים לך את העיניים‬
‫וממלאים אותך באגוזים.‬

897
00:56:00,982 --> 00:56:02,859
‫לא חייבים לדעת הכול, חברים.‬

898
00:56:02,942 --> 00:56:06,404
‫כשמישהו נותן לך עוגייה,‬
‫אתה לא חושב על כל שהיא מכילה.‬

899
00:56:06,488 --> 00:56:10,617
‫אתה לא חושב על כל החמאה,‬
‫השומן, הסוכר והמלח.‬

900
00:56:10,700 --> 00:56:12,243
‫מישהו הכין אותה במו ידיו.‬

901
00:56:12,327 --> 00:56:13,453
‫בידיים שלו!‬

902
00:56:16,539 --> 00:56:19,834
‫אומרים את זה כאילו זה דבר טוב.‬
‫"עוגייה בעבודת יד."‬

903
00:56:33,640 --> 00:56:36,309
‫אל תחשבו על זה.‬
‫מישהו נותן לכם עוגייה? "תודה!"‬

904
00:56:39,062 --> 00:56:41,648
‫אתם רוצים לדעת‬
‫מה הדעות הפוליטיות של החברים שלכם?‬

905
00:56:42,148 --> 00:56:44,067
‫לא אם אתם רוצים חברים!‬

906
00:56:45,360 --> 00:56:48,196
‫אל תשאלו את השאלות האלה.‬
‫לא חייבים לדעת הכול.‬

907
00:56:48,279 --> 00:56:49,531
‫אני אגיד לכם את האמת,‬

908
00:56:49,614 --> 00:56:52,992
‫אני לא רוצה לדעת‬
‫מה אשתי חושבת על רוב הדברים,‬

909
00:56:53,076 --> 00:56:54,285
‫רוב הזמן.‬

910
00:56:55,620 --> 00:56:58,415
‫אנחנו נשואים באושר כבר 24 שנים.‬

911
00:56:58,498 --> 00:57:01,251
‫יודעים למה?‬
‫כי אנחנו לא שואלים שאלות מטופשות.‬

912
00:57:07,507 --> 00:57:09,134
‫"את מאושרת כרגע?‬

913
00:57:09,217 --> 00:57:11,845
‫"יש משהו שאני צריך לשנות בעצמי?"‬

914
00:57:11,928 --> 00:57:13,680
‫אנחנו לא שואלים שאלות כאלה.‬

915
00:57:13,763 --> 00:57:17,100
‫רוצים להיות נשואים באושר?‬
‫תסתמו ותתקדמו בחייכם.‬

916
00:57:27,026 --> 00:57:29,529
‫טיפול זוגי? השתגעתם?‬

917
00:57:30,613 --> 00:57:34,075
‫לשלם לאדם זר‬
‫כדי לפתוח מחדש ריבים ישנים? אין סיכוי!‬

918
00:57:34,159 --> 00:57:38,121
‫אני אומר לאשתי כל לילה,‬
‫"תקשיבי, את דפוקה, אני דפוק.‬

919
00:57:38,204 --> 00:57:39,706
‫"בואי נצפה בטלוויזיה."‬

920
00:57:43,334 --> 00:57:46,629
‫אני אגיד לכם את האמת,‬
‫היא לא מחבבת אותי כרגע.‬

921
00:57:47,380 --> 00:57:51,301
‫זה ככה כבר חודשיים. אין לי מושג למה.‬

922
00:57:51,384 --> 00:57:53,178
‫ואני לא אגלה.‬

923
00:57:57,098 --> 00:57:59,017
‫זה יעבור לה.‬

924
00:57:59,559 --> 00:58:02,061
‫עשרים וארבע שנים. היא תשכח. זה יעבור לה.‬

925
00:58:02,687 --> 00:58:04,564
‫אני אוהב אותה עד מוות. אנחנו מגובשים.‬

926
00:58:04,647 --> 00:58:07,108
‫אם הצלחנו לא להתגרש‬
‫למרות כל החיות שגרות איתנו,‬

927
00:58:07,192 --> 00:58:08,193
‫אנחנו נהיה בסדר.‬

928
00:58:08,735 --> 00:58:13,781
‫אמרתי לה כשהתחתנו, "אשמח להקים איתך משפחה.‬
‫זה נשמע נפלא. אני לא צריך חיות מחמד".‬

929
00:58:13,865 --> 00:58:17,368
‫היא אמרה, "גם אני לא צריכה חיות מחמד".‬
‫היא שיקרה לי בפרצוף.‬

930
00:58:19,120 --> 00:58:23,291
‫אשתי והבנות שלי הביאו הביתה‬
‫חיה שונה כל שבוע.‬

931
00:58:23,374 --> 00:58:26,711
‫הבית שלי הוא כמו תיבת נוח.‬
‫הלוואי שיכולתם לראות.‬

932
00:58:26,794 --> 00:58:28,671
‫ציפורים ודגים ולטאות.‬

933
00:58:28,755 --> 00:58:32,634
‫יש לנו לטאה. יש לה תוחלת חיים של 50 שנה.‬

934
00:58:34,761 --> 00:58:36,930
‫והיא יודעת את זה.‬

935
00:58:38,348 --> 00:58:40,725
‫היא יושבת על הענף שלה ומסתכלת עליי ככה…‬

936
00:58:42,560 --> 00:58:44,771
‫"שנינו יודעים מי ינצח במרוץ הזה."‬

937
00:58:48,399 --> 00:58:49,567
‫שני כלבים משוגעים.‬

938
00:58:49,651 --> 00:58:52,737
‫יש לנו פאג בשם פרנק. הוא קורע מצחוק.‬

939
00:58:54,405 --> 00:58:56,449
‫זה כמו לחיות עם חייזר.‬

940
00:58:56,533 --> 00:58:58,284
‫הוא נוחר בזמן שהוא אוכל.‬

941
00:58:59,244 --> 00:59:00,245
‫מי עושה את זה?‬

942
00:59:00,745 --> 00:59:04,040
‫הוא עומד ליד הקערה שלו,‬
‫לועס ובולע. הוא ער.‬

943
00:59:04,123 --> 00:59:06,668
‫העיניים שלו עצומות. הוא נוחר. הוא ישן.‬

944
00:59:09,254 --> 00:59:12,632
‫בחג ההודיה הזזתי את קרש החיתוך‬
‫אחרי שפרסתי את ההודו,‬

945
00:59:12,715 --> 00:59:15,343
‫וכל הנוזלים טפטפו על הקרש,‬

946
00:59:15,426 --> 00:59:18,012
‫זלגו מהקצה ונחתו ישר על הפרצוף שלו.‬

947
00:59:18,096 --> 00:59:20,348
‫לא ראיתי כלב צוחק עד אותו רגע.‬

948
00:59:29,566 --> 00:59:32,151
‫הוא היה כל כך מאושר חצי יום.‬

949
00:59:32,235 --> 00:59:33,653
‫בחצי השני הוא היה אומלל,‬

950
00:59:33,736 --> 00:59:36,864
‫כי הוא הריח הודו,‬
‫אבל לא ידע מאיפה הריח מגיע.‬

951
00:59:44,038 --> 00:59:47,917
‫יש לנו לברדור שחור ענק שמחרבן כמו בן אדם.‬

952
00:59:49,919 --> 00:59:51,504
‫בחיים לא ראיתי משהו כזה.‬

953
00:59:51,588 --> 00:59:54,424
‫ואני צריך להרים את הקקי‬
‫ולהביא אותו איתי הביתה,‬

954
00:59:54,507 --> 00:59:56,634
‫כאילו אני מביא עצי הסקה לקראת סערה.‬

955
01:00:06,019 --> 01:00:09,188
‫וחתול, רוצח סדרתי פסיכופתי.‬

956
01:00:09,272 --> 01:00:12,191
‫הוא הורג בשביל הכיף.‬
‫הוא לא אוכל את החיות שהוא צד.‬

957
01:00:12,275 --> 01:00:14,569
‫הוא רק קורע אותן לגזרים ומביא לי אותן.‬

958
01:00:14,652 --> 01:00:16,446
‫"קח, ציפור בלי ראש."‬

959
01:00:18,448 --> 01:00:19,907
‫"למה עשית את זה?"‬

960
01:00:19,991 --> 01:00:22,910
‫הוא מסתכל עליי,‬
‫"למה אתה שואל אותי דבר כזה?‬

961
01:00:28,041 --> 01:00:30,585
‫"נתתי לך מתנה, וככה אתה מתייחס אליי?"‬

962
01:00:33,921 --> 01:00:37,342
‫הוא מביא עכברושים חיים‬
‫וזורק אותם בחדר הכביסה.‬

963
01:00:37,925 --> 01:00:41,638
‫הוא יוצא לחצר, תופס עכברוש בצוואר‬
‫וגורר אותו לתוך הבית,‬

964
01:00:41,721 --> 01:00:43,681
‫כאילו העכברוש חייב לנו כסף.‬

965
01:00:47,852 --> 01:00:50,521
‫ברור שאני ואשתי לא תמיד מחבבים זה את זה.‬

966
01:00:50,605 --> 01:00:54,359
‫הפכנו לצוות לוכדי עכברושים.‬
‫ככה אנחנו מבלים את הזמן שלנו.‬

967
01:00:54,442 --> 01:00:58,237
‫אני תופס מגזין,‬
‫מבריח את העכברוש לפינה וחוסם לו את הדרך.‬

968
01:00:58,321 --> 01:01:01,407
‫אבל אז שלושתנו מסתכלים זה על זה.‬
‫אשתי, העכברוש ואני.‬

969
01:01:01,491 --> 01:01:03,368
‫מישהו צריך לעשות מהלך.‬

970
01:01:03,451 --> 01:01:06,663
‫מישהו צריך להרים את העכברוש‬
‫ולזרוק אותו החוצה.‬

971
01:01:06,746 --> 01:01:09,457
‫ואני אגיד לכם את האמת, אני לא עושה את זה.‬

972
01:01:10,958 --> 01:01:14,170
‫לא רציתי את החיות האלה.‬
‫אני לא ארים עכברוש שמנסה לנשוך אותי.‬

973
01:01:14,253 --> 01:01:16,923
‫אני מעמיד פנים שאני באמת מנסה, יודעים?‬

974
01:01:19,967 --> 01:01:21,135
‫"הוא כל כך מהיר!"‬

975
01:01:23,888 --> 01:01:25,723
‫אשתי עושה את זה. היא מאבדת סבלנות.‬

976
01:01:25,807 --> 01:01:28,226
‫היא מרימה אותו ומסתכלת עליי.‬
‫"אתה כזה פחדן."‬

977
01:01:28,309 --> 01:01:29,727
‫וזורקת אותו החוצה.‬

978
01:01:30,228 --> 01:01:33,314
‫ואגיד לכם את האמת,‬
‫זו הסיבה שאני לא מחבב אותה לפעמים.‬

979
01:01:34,482 --> 01:01:35,733
‫מי עושה דבר כזה?‬

980
01:01:35,817 --> 01:01:40,279
‫עכשיו אני צריך להדחיק את זה‬
‫שאני נשוי לג'ונסון "אצבעות עכברוש".‬

981
01:01:42,657 --> 01:01:45,785
‫לאהבת חיי יש עכשיו אצבעות עכברוש.‬

982
01:01:46,619 --> 01:01:48,371
‫"לא מתחשק לך להתמזמז?‬

983
01:01:48,454 --> 01:01:50,248
‫"אולי אכין לך עוגייה."‬

984
01:01:52,041 --> 01:01:54,460
‫תודה רבה שבאתם. הייתם נהדרים.‬

985
01:01:56,045 --> 01:01:57,338
‫תודה רבה.‬

986
01:01:57,422 --> 01:01:59,090
‫תשמרו על עצמכם.‬

987
01:01:59,966 --> 01:02:01,759
‫נתראה בפעם הבאה.‬