1
00:00:08,468 --> 00:00:12,180
‫- מיי מרטין: מתוק מעז -‬

2
00:00:34,243 --> 00:00:36,329
‫אלוהים! מאמא מיה, מיי! בחיי!‬
‫-סליחה.‬

3
00:00:36,996 --> 00:00:37,872
‫יופי.‬

4
00:00:37,955 --> 00:00:39,665
‫מרשמלו?‬
‫-לא, אני בסדר.‬

5
00:00:40,750 --> 00:00:42,335
‫גומייה?‬
‫-בטח, אני אקח אחת.‬

6
00:00:42,418 --> 00:00:43,836
‫בסדר.‬
‫-תודה.‬

7
00:00:50,384 --> 00:00:52,136
‫שעת סיפור.‬

8
00:00:52,220 --> 00:00:54,639
‫נחמד. טוב, אני אתיישב בנוחות.‬
‫-בסדר.‬

9
00:01:03,815 --> 00:01:05,483
‫מיי, החלפתי את שלי לא ממזמן.‬

10
00:01:13,324 --> 00:01:15,701
‫אני מקווה שגיבית את התמונות מהחתונה שלך.‬

11
00:01:17,453 --> 00:01:19,497
‫אתה יכול להציג אותי?‬
‫-בסדר.‬

12
00:01:19,580 --> 00:01:22,375
‫תוכל לעשות את ה"ועכשיו"?‬
‫-ה"ועכשיו"? טוב, הבנתי.‬

13
00:01:22,458 --> 00:01:23,584
‫תודה.‬

14
00:01:24,460 --> 00:01:29,257
‫ועכשיו, בבקשה מחאו כפיים,‬

15
00:01:30,133 --> 00:01:35,221
‫וקבלו לבמה את האחד.ת והיחיד.ה,‬

16
00:01:35,304 --> 00:01:38,933
‫מיי מרטין!‬

17
00:01:48,734 --> 00:01:49,569
‫היי!‬

18
00:01:53,531 --> 00:01:54,657
‫מה שלומכם?‬

19
00:02:00,079 --> 00:02:00,997
‫היי.‬

20
00:02:02,832 --> 00:02:03,791
‫היי.‬

21
00:02:05,543 --> 00:02:06,919
‫טוב לראות אתכם.‬

22
00:02:08,504 --> 00:02:11,257
‫אלוהים. זה הכי טוב.‬

23
00:02:11,340 --> 00:02:13,759
‫תודה רבה שבאתם.‬

24
00:02:13,843 --> 00:02:16,220
‫מה… בסדר.‬

25
00:02:16,804 --> 00:02:19,015
‫יש לי כל כך הרבה מה לספר לכם, באמת.‬

26
00:02:19,515 --> 00:02:22,393
‫איך קוראים לכולם? שנתחיל ב…‬

27
00:02:22,476 --> 00:02:26,480
‫בספירה לשלוש, שכולם יגידו את שמם.‬
‫מוכנים? אחת, שתיים, שלוש.‬

28
00:02:28,357 --> 00:02:31,277
‫שלום, אני מיי.‬

29
00:02:31,903 --> 00:02:35,072
‫אני כל כך נרגש.ת‬
‫להיות עכשיו בקנדה. אני באמת…‬

30
00:02:38,492 --> 00:02:41,621
‫אני קנדי.ת. אני מאוד קנדי.ת.‬

31
00:02:41,704 --> 00:02:45,333
‫אבל אני גר.ה באנגליה ב-12 השנים האחרונות.‬

32
00:02:45,416 --> 00:02:49,462
‫אני גר.ה בלונדון.‬
‫אז אני נשמע.ת קצת כמו מניאק.ית.‬

33
00:02:49,545 --> 00:02:51,339
‫יש לי קצת…‬

34
00:02:52,006 --> 00:02:55,092
‫מבטא כמו של מדונה.‬
‫ואני מנסה כל כך להילחם בזה.‬

35
00:02:55,176 --> 00:02:56,177
‫אני ממש מצטער.ת.‬

36
00:02:56,260 --> 00:03:00,598
‫אבל זה… אבא שלי בריטי. ממש ממש בריטי.‬

37
00:03:00,681 --> 00:03:04,810
‫הוא כאילו…‬
‫אבא שלי הוא כמו ג'נטלמן בריטי מיסטי.‬

38
00:03:04,894 --> 00:03:07,396
‫הוא איש קסום.‬

39
00:03:07,480 --> 00:03:11,525
‫הוא ממש בקטע של מופעי הירח.‬
‫הוא טיפוס של ירח. הוא בעניין של…‬

40
00:03:12,652 --> 00:03:15,029
‫הוא מכיר את כל הציפורים שביקרו בגינה שלו‬

41
00:03:15,112 --> 00:03:18,783
‫ויש לו מערכת יחסים ספציפית עם כל ציפור.‬

42
00:03:19,659 --> 00:03:23,371
‫והילדות שלי, כל הילדות שלי,‬
‫הייתה די מיסטית.‬

43
00:03:23,454 --> 00:03:25,790
‫למשל, הדוגמה הכי טובה‬
‫שאני יכול.ה לחשוב עליה…‬

44
00:03:25,873 --> 00:03:27,959
‫טוב, כשהייתי בערך בת שמונה,‬

45
00:03:28,042 --> 00:03:31,254
‫אבא שלי הסיע את אחי ואותי לשיעור קרטה.‬

46
00:03:31,337 --> 00:03:33,089
‫וזו הייתה סצנה מאוד קנדית.‬

47
00:03:33,172 --> 00:03:36,634
‫השעה 17:00, השמש כבר שוקעת.‬

48
00:03:36,717 --> 00:03:40,096
‫יורד שלג, אנחנו על הכביש המהיר.‬
‫אנחנו נוסעים לדוג'ו הקרטה.‬

49
00:03:40,179 --> 00:03:43,474
‫אני ואחי במושב האחורי.‬
‫אני בת שמונה, אחי בן 12.‬

50
00:03:43,557 --> 00:03:46,936
‫לי הייתה חגורה ירוקה בקרטה,‬
‫לאחי הייתה חגורה צהובה.‬

51
00:03:47,436 --> 00:03:51,148
‫הוא היה מבוגר ממני בארבע שנים,‬
‫שתי דרגות חגורת קרטה נמוכות ממני.‬

52
00:03:52,233 --> 00:03:55,778
‫שזה לא חשוב, אבל חשבתי להזכיר את זה.‬

53
00:03:57,113 --> 00:03:59,824
‫אנחנו נוסעים לאורך הכביש המהיר,‬

54
00:03:59,907 --> 00:04:05,037
‫ופתאום אבא שלי סוטה‬
‫לצד הכביש המהיר בתמרון מבוהל.‬

55
00:04:05,121 --> 00:04:07,415
‫הצמיגים צורחים, אנשים צופרים.‬

56
00:04:07,498 --> 00:04:10,501
‫ממש מסוכן. הוא עוצר, כולו נסער, ואומר,‬

57
00:04:10,584 --> 00:04:14,088
‫"אני כל כך מצטער, ילדים,‬
‫אבל אנחנו חייבים לצאת מהמכונית."‬

58
00:04:14,171 --> 00:04:16,966
‫היינו כאילו, "מה?" ויצאנו מהמכונית.‬

59
00:04:17,049 --> 00:04:19,510
‫אנחנו עומדים לצד הכביש המהיר, בשלג.‬

60
00:04:19,593 --> 00:04:22,596
‫אחי, בן 12, כל כך נבוך,‬

61
00:04:22,680 --> 00:04:26,934
‫הוא במדי הקרטה. אנשים חולפים על פנינו,‬
‫כאילו, "הוא חגורה צהובה?"‬

62
00:04:28,019 --> 00:04:30,771
‫"רק רגע. הוא נראה מבוגר יותר מ…"‬

63
00:04:32,273 --> 00:04:34,775
‫"נסובב את המכונית כדי לבדוק את זה."‬

64
00:04:34,859 --> 00:04:40,323
‫ואנחנו כאילו, "מה קורה?" ואבא שלי אומר,‬
‫"ראיתי את הירח החדש מבעד לשמשת המכונית".‬

65
00:04:41,574 --> 00:04:46,037
‫הוא ראה את מולד הירח החדש‬
‫דרך השמשה הקדמית,‬

66
00:04:46,120 --> 00:04:48,080
‫והיה עלינו לעצור, לצאת מהמכונית,‬

67
00:04:48,164 --> 00:04:50,750
‫והוא הכריח אותנו להשתחוות לירח שלוש פעמים.‬

68
00:04:50,833 --> 00:04:53,252
‫היינו צריכים לעשות את כל הטקס הזה.‬

69
00:04:53,336 --> 00:04:56,005
‫היינו צריכים לומר, "ערב טוב, ליידי מון".‬

70
00:04:57,173 --> 00:05:00,593
‫זה היה מיסטי. הוא איש ירח.‬
‫הוא עמוק בקטע של הירח.‬

71
00:05:00,676 --> 00:05:05,222
‫לא מזמן ביקרתי בבית.‬

72
00:05:05,306 --> 00:05:07,641
‫זה בית הילדות שלי שגדלתי בו,‬

73
00:05:07,725 --> 00:05:10,728
‫היה להם אותו הרבה לפני שנולדתי.‬

74
00:05:10,811 --> 00:05:12,355
‫אני במטבח עם אימי ואבי,‬

75
00:05:12,438 --> 00:05:16,442
‫ואבא שלי ניגש אליי ואמר, "תפגוש.תפגשי‬
‫אותי בחדר העבודה עם רדת החשכה".‬

76
00:05:17,193 --> 00:05:20,488
‫"אבל אני…" ניגשתי לאימא שלי,‬
‫"באיזו שעה זה רדת החשכה?"‬

77
00:05:20,571 --> 00:05:23,449
‫היא אמרה, "אני לא יודעת".‬

78
00:05:23,532 --> 00:05:29,288
‫עליתי לחדר העבודה, שהיה…‬
‫הרבה דברים במהלך השנים, זה היה חדר פנוי.‬

79
00:05:29,372 --> 00:05:32,083
‫ואבא שלי שם עם כוס יין, מביט מהחלון.‬

80
00:05:32,166 --> 00:05:38,506
‫הוא רצה להראות לי שיש משפחה‬
‫של דביבונים שגרה בעץ בחצר של השכן.‬

81
00:05:38,589 --> 00:05:43,552
‫ובכל לילה עם רדת החשכה,‬
‫הם יוצאים, ויש לו מערכת יחסים עם כולם.‬

82
00:05:44,512 --> 00:05:46,806
‫אז אנחנו עומדים, מחכים לדביבונים,‬

83
00:05:47,306 --> 00:05:49,642
‫והוא פשוט אומר בחולמניות,‬

84
00:05:50,393 --> 00:05:53,062
‫"ידעת שנוצרת בחדר הזה?"‬

85
00:05:56,941 --> 00:05:58,275
‫אז אמרתי, "אה…"‬

86
00:05:58,359 --> 00:06:02,363
‫אני לא אוהב.ת להפסיק אותו כשהוא פגיע, אז…‬

87
00:06:03,197 --> 00:06:08,285
‫שאלתי אותו, "אתה זוכר‬
‫את הלילה הספציפי שבו נוצרתי?"‬

88
00:06:08,369 --> 00:06:11,372
‫והוא אמר את המשפט הזה, שבאמת רודף אותי…‬

89
00:06:12,331 --> 00:06:13,916
‫מאז אותו רגע. הוא אמר,‬

90
00:06:13,999 --> 00:06:17,461
‫"כן, כמובן שאני זוכר אותו.‬
‫אני זוכר אותו היטב."‬

91
00:06:19,338 --> 00:06:20,589
‫זה מה שהוא אמר.‬

92
00:06:20,673 --> 00:06:23,426
‫"אור הירח האיר פנימה מעל ישבנה שלך אימך."‬

93
00:06:33,602 --> 00:06:35,479
‫מעל…‬

94
00:06:35,563 --> 00:06:38,190
‫אני מרגיש.ה שאתם לא לגמרי קולטים, כאילו…‬

95
00:06:39,692 --> 00:06:42,820
‫אני עכשיו יודע.ת באיזו תנוחה נוצרתי.‬

96
00:06:43,362 --> 00:06:45,364
‫אני מזועזע.ת.‬

97
00:06:47,366 --> 00:06:50,744
‫אף אחד לא רוצה‬
‫שייצרו אותו בתנוחת דוגי-סטייל.‬

98
00:06:50,828 --> 00:06:53,122
‫זה כל כך עגום.‬

99
00:06:54,415 --> 00:06:57,168
‫אתם לא… אתם רוצים‬
‫שייצרו אתכם פנים מול פנים.‬

100
00:06:57,751 --> 00:06:59,295
‫קשר עין.‬

101
00:06:59,378 --> 00:07:02,131
‫ברגע השפיכה, בדיוק כפי שאנחנו…‬

102
00:07:02,673 --> 00:07:04,133
‫"אנחנו בוחרים‬

103
00:07:04,758 --> 00:07:05,926
‫לברוא חיים."‬

104
00:07:07,344 --> 00:07:09,930
‫לא כמו, "תנשכי את הכרית!" זה נורא.‬

105
00:07:12,141 --> 00:07:13,809
‫זה עגום. זה כאילו…‬

106
00:07:14,310 --> 00:07:17,396
‫זה שינה את האופן שבו אני‬
‫רואה את עצמי, כאילו איך אני…‬

107
00:07:18,689 --> 00:07:20,608
‫אני תינוק.ת של תנוחת דוגי-סטייל.‬

108
00:07:22,276 --> 00:07:24,111
‫זה הגיוני מאוד.‬

109
00:07:24,820 --> 00:07:25,863
‫זה מסביר הרבה.‬

110
00:07:26,363 --> 00:07:29,033
‫זה כנראה השפיע על היציבה שלי.‬
‫אני קצת יותר…‬

111
00:07:29,575 --> 00:07:30,910
‫קצת שפוף.ה.‬

112
00:07:33,704 --> 00:07:36,832
‫אני מרגיש.ה שאני יכול.ה לזהות‬
‫תינוקות דוגי-סטייל אחרים‬

113
00:07:36,916 --> 00:07:40,211
‫כשאני ברחוב, לגמרי, יש…‬

114
00:07:40,753 --> 00:07:43,005
‫אני עולה על הרכבת התחתית, ויש מישהו…‬

115
00:07:44,798 --> 00:07:47,051
‫מעשן ברכבת התחתית. ואני כאילו, "ברור".‬

116
00:07:48,844 --> 00:07:50,846
‫או בבר, והברמן כאילו,‬

117
00:07:50,930 --> 00:07:53,807
‫"מישהו הזמין לך משקה."‬
‫אני מסתכל.ת לאורך הבר, ו…‬

118
00:07:55,017 --> 00:07:56,519
‫עוד תינוק דוגי-סטייל.‬

119
00:07:56,602 --> 00:07:59,605
‫יש כאן כמה הערב. אני רואה אותנו. כמה.‬

120
00:08:03,400 --> 00:08:07,154
‫הם… בכל פעם שאני מגיע.ה‬
‫הביתה לביקור, משהו כזה קורה.‬

121
00:08:07,238 --> 00:08:10,574
‫משהו שמשבש את אחיזתי במציאות.‬

122
00:08:10,658 --> 00:08:14,161
‫כאילו, להורים שלי יש אנקדוטה,‬

123
00:08:14,245 --> 00:08:16,622
‫וזה סיפור שהם מספרים לי כל חיי.‬

124
00:08:16,705 --> 00:08:21,210
‫פעם בשנה, הם ישתו כמה משקאות‬
‫ויספרו את הסיפור הזה בארוחת הערב.‬

125
00:08:21,752 --> 00:08:24,088
‫וזה מחרפן אותי,‬

126
00:08:24,171 --> 00:08:26,799
‫כי אני כאילו, "זה לא יכול להיות נכון".‬

127
00:08:26,882 --> 00:08:29,843
‫אז, למה אתם עושים לי את זה? מה זה?‬

128
00:08:29,927 --> 00:08:32,179
‫ואחי ואני ממש מתעצבנים.‬

129
00:08:32,263 --> 00:08:36,559
‫אספר לכם את הסיפור ותוכלו להחליט‬
‫אם אתם חושבים שהוא אמיתי או לא. בסדר?‬

130
00:08:37,059 --> 00:08:40,896
‫טוב, אז ההורים שלי נשבעים‬

131
00:08:41,522 --> 00:08:45,693
‫כשהיו בסוף שנות העשרים לחייהם,‬
‫הם נסעו בצפון אונטריו‬

132
00:08:45,776 --> 00:08:48,279
‫במורד כביש מפותל דרך יער,‬

133
00:08:48,362 --> 00:08:51,824
‫והם נסעו מתחת לאייל.‬

134
00:08:57,788 --> 00:08:58,998
‫הם נשבעים.‬

135
00:09:00,124 --> 00:09:01,083
‫הם נשבעים.‬

136
00:09:02,751 --> 00:09:05,921
‫אימא שלי אומרת שהם נסעו בכביש המפותל הזה,‬

137
00:09:06,005 --> 00:09:08,007
‫האייל היה אופקי לכביש,‬

138
00:09:08,090 --> 00:09:10,092
‫והם נסעו מתחת לבטן שלו.‬

139
00:09:11,260 --> 00:09:12,886
‫זה גורם לי להרגיש מטורפ.ת…‬

140
00:09:12,970 --> 00:09:15,055
‫אני כאילו, "על מה אתם מדברים?"‬

141
00:09:15,598 --> 00:09:18,183
‫זה… וכך…‬

142
00:09:18,267 --> 00:09:21,854
‫היא עושה אפקטים קוליים של צליל פרוות הבטן‬

143
00:09:21,937 --> 00:09:24,773
‫של האייל משפשפת בעדינות את גג המכונית.‬

144
00:09:24,857 --> 00:09:25,733
‫כאילו…‬

145
00:09:26,775 --> 00:09:28,068
‫אתם יכולים לדמיין?‬

146
00:09:28,861 --> 00:09:32,156
‫זה גורם לי להרגיש מטורפ.ת.‬
‫זה גורם לי להרגיש משוגע.ת.‬

147
00:09:32,740 --> 00:09:35,492
‫וזה גם מטריף את אחי.‬

148
00:09:35,576 --> 00:09:40,289
‫אז בפעם האחרונה שביקרתי, אני ואחי דיברנו,‬
‫"אנחנו צריכים לרדת לשורש העניין.‬

149
00:09:40,372 --> 00:09:42,750
‫"אנחנו צריכים לברר אם זה אפשרי."‬

150
00:09:42,833 --> 00:09:47,296
‫חקרנו וגילינו מה הגובה של טויוטה טרסל.‬

151
00:09:47,379 --> 00:09:49,256
‫זו המכונית שבה הם נסעו.‬

152
00:09:49,340 --> 00:09:51,216
‫אז גובה גג המכונית.‬

153
00:09:51,300 --> 00:09:54,261
‫חיפשנו בגוגל את האייל‬
‫הגדול ביותר שאי פעם תועד.‬

154
00:09:56,597 --> 00:09:58,766
‫והדבר המרגיז הוא…‬

155
00:09:59,850 --> 00:10:02,686
‫זה יכול היה לקרות.‬

156
00:10:07,858 --> 00:10:10,527
‫זה יכול היה לקרות.‬

157
00:10:11,236 --> 00:10:15,032
‫אם הם במקרה נתקלו‬
‫באייל הכי גדול שאי פעם תועד,‬

158
00:10:15,699 --> 00:10:18,869
‫אני מניח.ה שזה אפשרי.‬
‫זה גורם לי להרגיש מטורפ.ת.‬

159
00:10:21,163 --> 00:10:23,374
‫תשמיעו קול אם אתם חושבים שזה נכון?‬

160
00:10:25,793 --> 00:10:26,794
‫באמת?‬

161
00:10:27,294 --> 00:10:29,213
‫תשמיעו קול אם אתם חושבים שזה בולשיט?‬

162
00:10:30,172 --> 00:10:31,215
‫רואים?‬

163
00:10:32,007 --> 00:10:32,925
‫אני לא יודע.ת.‬

164
00:10:33,008 --> 00:10:35,636
‫אני חושב.ת שזה אומר הרבה‬
‫על השקפת העולם שלכם.‬

165
00:10:35,719 --> 00:10:39,807
‫כאילו, אם אתם מאמינים באייל,‬
‫אתם צעירים ברוחכם.‬

166
00:10:41,141 --> 00:10:45,396
‫שמרתם על שמץ של התלהבות ילדותית‬

167
00:10:45,896 --> 00:10:46,855
‫לגבי החיים.‬

168
00:10:46,939 --> 00:10:50,943
‫ואם אתם לא מאמינים באייל…‬
‫תקשיבו, אלו היו כמה שנים קשות.‬

169
00:10:52,236 --> 00:10:54,988
‫היה קשה, נכון? אלוהים.‬

170
00:10:55,614 --> 00:10:58,701
‫הן באמת היו. אנו צריכים לעשות‬
‫כל מה שצריך כדי להסתדר.‬

171
00:10:58,784 --> 00:11:00,661
‫כל מה שגורם לכם להרגיש טוב.‬

172
00:11:00,744 --> 00:11:04,873
‫אז, אבא שלי שלח לי לא ממזמן כתבה.‬

173
00:11:04,957 --> 00:11:08,043
‫הוא שלח לי כתבה, "חשבתי שתאהב.י את זה".‬

174
00:11:08,127 --> 00:11:10,921
‫"חשבתי שתתחבר.י לזה."‬
‫אלו המילים שהוא השתמש בהן.‬

175
00:11:11,004 --> 00:11:12,673
‫"חשבתי שממש תתחבר.י לכתבה."‬

176
00:11:12,756 --> 00:11:15,551
‫זאת הייתה הכתבה, ולא הפסקתי לחשוב עליה.‬

177
00:11:15,634 --> 00:11:16,969
‫אני אספר לכם את סיפור הכתבה.‬

178
00:11:17,052 --> 00:11:19,221
‫זה קרה בהולנד.‬

179
00:11:19,304 --> 00:11:21,390
‫בעיירה קטנה בהולנד,‬

180
00:11:21,473 --> 00:11:25,978
‫משפחה שמה לב שהם לא מקבלים דואר.‬

181
00:11:26,061 --> 00:11:28,939
‫הם כאילו, "מזמן לא קיבלנו דואר".‬

182
00:11:29,022 --> 00:11:30,691
‫שבועות מתחילים לעבור.‬

183
00:11:30,774 --> 00:11:35,487
‫והם, "אנו אפילו לא מקבלים את החשבונות שלנו‬
‫או עלונים בדואר. זה ממש מוזר".‬

184
00:11:35,571 --> 00:11:38,657
‫אז הם הולכים לשכנים שלהם.‬
‫"אתם מקבלים את הדואר שלכם?"‬

185
00:11:38,741 --> 00:11:41,869
‫והשכנים, "לא. זה כל כך מוזר.‬
‫כבר הרבה זמן שלא".‬

186
00:11:41,952 --> 00:11:46,081
‫אז הם הולכים לדואר ומדברים עם הבוס.‬

187
00:11:46,165 --> 00:11:47,791
‫בוס הדואר, אתם יודעים.‬

188
00:11:48,292 --> 00:11:49,752
‫אתם יודעים, בוס הדואר.‬

189
00:11:50,586 --> 00:11:52,296
‫שעליכם להביס‬

190
00:11:53,881 --> 00:11:55,382
‫כדי לעבור את שלב 10.‬

191
00:11:56,675 --> 00:11:57,843
‫הוא כזה…‬

192
00:11:59,178 --> 00:12:01,555
‫הם כאילו, "אנו לא מקבלים דואר. מה קורה?"‬

193
00:12:01,638 --> 00:12:03,265
‫הוא אמר, "אני אבדוק את זה".‬

194
00:12:03,348 --> 00:12:06,602
‫והוא הולך לדבר עם הדוור‬
‫שאחראי על הרחוב הזה.‬

195
00:12:06,685 --> 00:12:11,273
‫אני לא זוכרת את שמו של הדוור,‬
‫אז נקרא לו גארי.‬

196
00:12:11,940 --> 00:12:16,945
‫הוא אמר, "גארי, האנשים האלה אומרים‬
‫שהם לא מקבלים את הדואר שלהם. מה קורה?"‬

197
00:12:17,029 --> 00:12:19,740
‫וגארי, באופן מוזר,‬
‫מייד מתנהג בצורה הגנתית.‬

198
00:12:19,823 --> 00:12:22,743
‫הוא אומר, "אני לא יודע מה להגיד לך.‬
‫אני הדוור, אני מוסר את הדואר.‬

199
00:12:22,826 --> 00:12:25,662
‫"אם הם לא מקבלים דואר,‬
‫אז אף אחד לא כותב להם. מצטער."‬

200
00:12:25,746 --> 00:12:27,164
‫הם כאילו, "בסדר".‬

201
00:12:27,748 --> 00:12:29,666
‫אז בוס הדואר אומר, "בסדר, גארי".‬

202
00:12:29,750 --> 00:12:33,378
‫אבל באופן פרטי הוא פונה‬
‫לחבריו לעבודה ושואל, "מה קורה עם גארי?‬

203
00:12:33,462 --> 00:12:35,047
‫"גארי מתנהג ממש מוזר."‬

204
00:12:35,130 --> 00:12:38,967
‫אז הם מחליטים לפקוח עין‬
‫על גארי ולחקור את המצב.‬

205
00:12:39,051 --> 00:12:40,511
‫וכך, למחרת,‬

206
00:12:40,594 --> 00:12:43,555
‫גארי מגיע לעבודה וכבר דגל אדום ראשון,‬

207
00:12:43,639 --> 00:12:46,099
‫הוא אוסף את הדואר ונכנס לרכב האישי שלו.‬

208
00:12:46,183 --> 00:12:48,018
‫לא למשאית הדואר או משהו.‬

209
00:12:48,101 --> 00:12:50,479
‫והוא נוסע מחוץ לעיר.‬

210
00:12:51,688 --> 00:12:56,068
‫אז הם כאילו, "לעזאזל". והם עוקבים אחריו,‬

211
00:12:56,151 --> 00:12:58,695
‫והוא נוסע לתוך היער בהולנד.‬

212
00:12:58,779 --> 00:13:00,989
‫והם עוקבים אחריו מרחוק.‬

213
00:13:01,073 --> 00:13:03,951
‫הם רואים אותו חונה.‬
‫הם חונים. הם פוקחים עליו עין.‬

214
00:13:04,034 --> 00:13:05,702
‫הם רואים אותו יוצא מהמכונית.‬

215
00:13:05,786 --> 00:13:09,414
‫הוא לוקח את שק הדואר.‬
‫נכנס ליער ונעלם ל-45 דקות.‬

216
00:13:09,498 --> 00:13:11,500
‫הוא חוזר בלי תיק.‬

217
00:13:12,167 --> 00:13:13,961
‫נכנס למכונית שלו ונוסע.‬

218
00:13:14,044 --> 00:13:17,339
‫הם נכנסים אל היער להיכן שהוא היה.‬

219
00:13:17,840 --> 00:13:20,759
‫תדמיינו את זה. זה המראה שהם רואים, בסדר?‬

220
00:13:20,843 --> 00:13:23,804
‫נקודות אור שמש יפהפיות.‬

221
00:13:23,887 --> 00:13:25,681
‫ערפל עולה מהטחב.‬

222
00:13:25,764 --> 00:13:29,601
‫יש אייל בודד. אייל ענק ברקע.‬

223
00:13:29,685 --> 00:13:31,854
‫פשוט מתנשא מעל העצים, באמת.‬

224
00:13:33,647 --> 00:13:36,275
‫והם רואים, עד כמה שהעין יכולה לראות,‬

225
00:13:36,358 --> 00:13:39,486
‫מאות ערימות קטנות של אדמה שזה עתה נחפרה.‬

226
00:13:39,570 --> 00:13:42,739
‫בשורות מסודרות לאורך היער.‬

227
00:13:42,823 --> 00:13:44,950
‫הם חופרים מעט את האדמה.‬

228
00:13:45,033 --> 00:13:47,119
‫גארי קבר את הדואר.‬

229
00:13:48,787 --> 00:13:50,289
‫הוא קובר אותו כבר שנים.‬

230
00:13:50,372 --> 00:13:54,209
‫ברור שזה קורה כבר הרבה זמן,‬
‫ולאחרונה זה התגבר.‬

231
00:13:54,293 --> 00:13:55,669
‫אז הם כאילו, "לעזאזל".‬

232
00:13:56,253 --> 00:13:58,630
‫הם ניגשים אליו למחרת בעבודה.‬

233
00:13:58,714 --> 00:13:59,840
‫בעדינות.‬

234
00:13:59,923 --> 00:14:02,259
‫הם אומרים, "היי, גאר.‬

235
00:14:04,678 --> 00:14:07,180
‫"שמנו לב שאתה קובר את הדואר.‬

236
00:14:09,266 --> 00:14:12,227
‫"פשוט תהינו, למה אתה עושה את זה?"‬

237
00:14:12,311 --> 00:14:19,067
‫ובכתבה, היה את הציטוט המדויק של תשובת‬
‫הדוור לשאלה, "למה אתה קובר את הדואר?"‬

238
00:14:19,151 --> 00:14:20,110
‫וזה מה שהוא אמר…‬

239
00:14:20,611 --> 00:14:21,528
‫הוא אמר…‬

240
00:14:21,612 --> 00:14:24,323
‫"עשיתי את זה פעם אחת, זה הרגיש טוב.‬

241
00:14:27,451 --> 00:14:30,621
‫"ועכשיו זה פשוט מה שאני עושה."‬

242
00:14:32,581 --> 00:14:34,708
‫אני אוהב.ת אותו.‬

243
00:14:35,626 --> 00:14:37,377
‫הוא הגיבור שלי, אני…‬

244
00:14:37,461 --> 00:14:39,588
‫חבר'ה, גארי נכנס לכלא.‬

245
00:14:39,671 --> 00:14:42,215
‫הוא נכנס לכלא לשמונה חודשים. כן.‬

246
00:14:42,299 --> 00:14:45,344
‫אי אפשר להתעסק עם הדואר, זו עבירה פדרלית.‬

247
00:14:45,427 --> 00:14:48,513
‫הוא נכנס לכלא. ורציתי לכתוב לו‬
‫מכתב ממעריצ.ה לכלא,‬

248
00:14:48,597 --> 00:14:50,265
‫אבל אני לא רוצה להלחיץ אותו.‬

249
00:14:50,349 --> 00:14:52,851
‫כי הוא יהיה כאילו, "אני רוצה לקבור את זה".‬

250
00:14:57,147 --> 00:15:00,984
‫אבל, לא. לראשונה הרגשתי‬
‫שאבא שלי באמת מבין אותי.‬

251
00:15:02,277 --> 00:15:03,111
‫זה…‬

252
00:15:04,446 --> 00:15:07,866
‫זה היה קשה. אני מנסה לחזור לחיים‬

253
00:15:07,950 --> 00:15:11,078
‫ולהרגיש שוב את ההתלהבות‬
‫שהייתה בחיים שלפני המגפה.‬

254
00:15:11,161 --> 00:15:15,999
‫במיוחד, אני מתקשה להרגיש‬
‫את ההתלהבות הזאת בחיי הרומנטיים.‬

255
00:15:16,083 --> 00:15:18,418
‫אני לא יודע.ת אם מישהו באותו מצב כמוני.‬

256
00:15:18,502 --> 00:15:21,254
‫דייטים אחרי מגפה.‬

257
00:15:21,338 --> 00:15:24,007
‫כי אני בן.ת 35, כאילו…‬

258
00:15:24,091 --> 00:15:26,677
‫בשנות העשרים המוקדמות שלי, כל כך רומנטי.ת.‬

259
00:15:26,760 --> 00:15:28,637
‫באובססיה למצוא את האחד.ת.‬

260
00:15:28,720 --> 00:15:32,015
‫ההורים שלי מאוהבים מאוד‬
‫וזו הייתה הדוגמה שלי.‬

261
00:15:32,099 --> 00:15:35,727
‫היו שואלים אותי, "מה השעה?"‬
‫והייתי עונה, "גם אני אוהב.ת אותך".‬

262
00:15:36,520 --> 00:15:37,688
‫האם זה…‬

263
00:15:38,271 --> 00:15:39,398
‫"ואני…‬

264
00:15:39,481 --> 00:15:41,233
‫"ואני רוצה ללכת איתך.‬

265
00:15:42,859 --> 00:15:44,194
‫"לאן אנחנו הולכים.ות?"‬

266
00:15:45,696 --> 00:15:48,365
‫ועכשיו אני קצת, אני לא יודע.ת.‬

267
00:15:48,448 --> 00:15:52,661
‫בקיץ שעבר יצאתי עם גבר,‬
‫גבר מקסים, אם תוכלו להאמין.‬

268
00:15:52,744 --> 00:15:54,788
‫רגע, לא אם…‬

269
00:15:55,872 --> 00:15:58,875
‫לא אם אתם יכולים להאמין‬
‫שגברים יכולים להיות מקסימים.‬

270
00:15:58,959 --> 00:16:00,377
‫כמובן שהם יכולים.‬

271
00:16:00,460 --> 00:16:02,379
‫אבל אם הייתם יכולים להאמין שאני…‬

272
00:16:03,839 --> 00:16:07,467
‫כן, אז יצאנו במשך שישה חודשים,‬
‫אני והבחור הזה ו…‬

273
00:16:07,551 --> 00:16:10,887
‫וזה היה ממש נחמד,‬
‫אבל אני בן.ת 35, והוא 36.‬

274
00:16:10,971 --> 00:16:14,016
‫בשלב הזה לשנינו‬
‫יש אקסים מיתולוגיים בעברנו.‬

275
00:16:14,099 --> 00:16:17,811
‫אתם מבינים את כוונתי?‬
‫לעולם לא נהיה האקסים המיתולוגיים זה לזה.‬

276
00:16:17,894 --> 00:16:22,024
‫אנחנו אף פעם לא נגרום‬
‫לטראומה ממשית זה לזה, אז זה בערך…‬

277
00:16:22,524 --> 00:16:23,525
‫מה הטעם?‬

278
00:16:25,569 --> 00:16:26,445
‫ו…‬

279
00:16:26,987 --> 00:16:30,240
‫לילה אחד היינו במיטה, ופשוט דיברנו,‬

280
00:16:30,323 --> 00:16:33,744
‫ניהלנו שיחה קלילה ונעימה.‬
‫הוא לא ניסה להיות כבד.‬

281
00:16:33,827 --> 00:16:37,330
‫הוא אמר, "אם יהיו לנו יום אחד ילדים,‬
‫איך היינו קוראים לילדים שלנו?"‬

282
00:16:37,414 --> 00:16:38,707
‫אמרתי, "אני לא…"‬

283
00:16:38,790 --> 00:16:40,751
‫אני לא יודע.ת.‬

284
00:16:40,834 --> 00:16:44,463
‫בשלב הזה, ניהלתי כבר‬
‫את השיחה הזו עם כל כך הרבה אנשים.‬

285
00:16:45,005 --> 00:16:47,382
‫אמרתי, "אני לא יודע.ת.‬

286
00:16:48,091 --> 00:16:52,596
‫"תן לי לפלס את הדרך בבית הקברות‬
‫הזה של ילדים היפותטיים מתים‬

287
00:16:53,889 --> 00:16:56,475
‫"כדי לנסות להגיע‬
‫לילדים ההיפותטיים החדשים."‬

288
00:16:56,558 --> 00:17:01,646
‫אני חולף.ת על פני הרוחות… אני כאילו,‬
‫"הו, תראה! הנה אוליב ובזיל, התאומים".‬

289
00:17:03,482 --> 00:17:06,610
‫הם שם. הם אומרים, "שכחת אותנו".‬

290
00:17:07,694 --> 00:17:09,362
‫אני כאילו, "תסתלקו!"‬

291
00:17:09,905 --> 00:17:14,117
‫יש את קלמנטיין הקטנה,‬
‫שלחתי אותה לבית ספר פרטי.‬

292
00:17:14,785 --> 00:17:17,204
‫תקוע לה קלרינט בראש.‬

293
00:17:17,746 --> 00:17:20,457
‫"בוא.י לשחק איתי." אני כאילו, "לא!"‬

294
00:17:22,209 --> 00:17:25,128
‫לבסוף מצאתי את הילדים ההיפותטיים החדשים,‬

295
00:17:25,212 --> 00:17:28,090
‫אמרתי. "לא נשארה לי אנרגייה יצירתית‬

296
00:17:28,173 --> 00:17:31,843
‫להעניק לילדים האלה שמות.‬
‫אפשר לקרוא לשניהם איאן?"‬

297
00:17:34,805 --> 00:17:37,766
‫ידעתם? זה נכון.‬

298
00:17:37,849 --> 00:17:41,603
‫ב-2018 לא נולדו ילדים חדשים‬
‫עם השם איאן. לא היו…‬

299
00:17:42,354 --> 00:17:48,068
‫זה סיפור אמיתי. ב -2018, לא נרשם‬
‫על כדור הארץ אף איאן חדש. זה נכון.‬

300
00:17:49,486 --> 00:17:51,279
‫ואם אתם צופים בזה,‬

301
00:17:51,905 --> 00:17:54,908
‫ואתם שונאים את המופע,‬
‫לפחות קחו את הידיעה הזאת אתכם.‬

302
00:17:55,909 --> 00:17:59,412
‫רגע, אתם יודעים למה אני מתכוונת‬
‫כשאני אומרת "אקס מיתולוגי"?‬

303
00:17:59,496 --> 00:18:02,249
‫כאילו יש לכם את האקסים שלכם.‬

304
00:18:02,332 --> 00:18:04,126
‫בסדר. באמת.‬

305
00:18:04,209 --> 00:18:06,002
‫אתם כאילו, "כן, אנחנו יודעים".‬

306
00:18:08,171 --> 00:18:12,717
‫כאילו יש לכם את האקסים הרגילים שלכם‬
‫ויש לכם את האקסים המיתולוגיים שלכם.‬

307
00:18:13,969 --> 00:18:16,930
‫שבו אתם מגיעים לדף מסוים בסיפור חייכם… לא.‬

308
00:18:18,098 --> 00:18:22,727
‫אני מרגיש.ה, שכאשר מגיעים לגיל מסוים,‬
‫פשוט צריכים לקבל את זה שלשארית חייכם,‬

309
00:18:22,811 --> 00:18:24,146
‫יש שמות מסוימים,‬

310
00:18:24,229 --> 00:18:28,150
‫שכל פעם שתשמעו אותם,‬
‫כל האיברים שלכם יתמוססו.‬

311
00:18:29,067 --> 00:18:32,487
‫ופשוט ייפלו מהוואגינה שלכן.‬

312
00:18:33,864 --> 00:18:35,657
‫או חור הישבן שלכם אם אין לכם…‬

313
00:18:36,867 --> 00:18:41,580
‫ואתם צריכים להסתובב עם שקית ניילון‬
‫למקרה שתצטרכו לאסוף את…‬

314
00:18:43,540 --> 00:18:44,666
‫זה מגעיל.‬

315
00:18:46,209 --> 00:18:50,172
‫יש לי כמה אקסים מיתולוגיים,‬
‫אבל יש לי אחת ש…‬

316
00:18:50,255 --> 00:18:52,090
‫אני רוצה לספר לכם את הסיפור.‬

317
00:18:52,174 --> 00:18:57,470
‫אז בעצם, האקסית הזאת, זו הייתה מערכת יחסים‬
‫מאוד אינטנסיבית, משהו כמו ארבע שנים.‬

318
00:18:57,554 --> 00:18:59,389
‫וזו הייתה מערכת יחסים סודית‬

319
00:18:59,472 --> 00:19:02,601
‫כי זו הייתה מערכת היחסים‬
‫הלא הטרוסקסואלית הראשונה שלה.‬

320
00:19:02,684 --> 00:19:07,814
‫היא כאילו, "איננו יכולות לספר". וגרנו יחד.‬
‫זה היה כל כך מלחיץ. והיא נפרדה ממני,‬

321
00:19:07,898 --> 00:19:09,357
‫שאת זה אסור לעשות.‬

322
00:19:10,817 --> 00:19:13,904
‫מה שחשבתי שהבהרתי.‬

323
00:19:17,490 --> 00:19:19,284
‫וזו הייתה פרידה ארוכה וממושכת.‬

324
00:19:19,367 --> 00:19:21,995
‫בכל אופן, בשלב שבו הסיפור הזה מתרחש,‬

325
00:19:22,078 --> 00:19:24,706
‫לא ראיתי אותה כבר שנה וחצי‬
‫וגם לא היה לי כל קשר איתה.‬

326
00:19:24,789 --> 00:19:29,794
‫הופעתי בלונדון והרגשתי טוב בלילה ההוא.‬

327
00:19:29,878 --> 00:19:32,255
‫יודעים למה אני מתכוון.ת?‬
‫הייתה לי תספורת חדשה.‬

328
00:19:32,339 --> 00:19:34,341
‫קיצרתי את השיער, מכירים את ההרגשה?‬

329
00:19:35,175 --> 00:19:38,428
‫לבשתי חולצה שחורה מגוהצת ו…‬

330
00:19:40,096 --> 00:19:42,724
‫יותר מגוהצת מזאת, אני מצטער.ת על זאת.‬

331
00:19:42,807 --> 00:19:45,644
‫זאת… מקומטת.‬

332
00:19:45,727 --> 00:19:47,729
‫כיווץ לי גוץ לי כאן.‬

333
00:19:51,233 --> 00:19:52,984
‫זוכרים את עוץ לי גוץ לי?‬

334
00:19:55,028 --> 00:19:57,822
‫מה קרה לו? הוא היה בכל מקום.‬

335
00:19:59,449 --> 00:20:02,160
‫היינו תמיד מדברים עליו. כשאתם ילדים,‬

336
00:20:02,244 --> 00:20:04,454
‫עוץ לי גוץ לי זה, עוץ לי גוץ לי…‬

337
00:20:05,038 --> 00:20:07,040
‫עכשיו בכלל לא שומעים עליו.‬

338
00:20:08,625 --> 00:20:09,876
‫אני מבין.ה את זה.‬

339
00:20:11,002 --> 00:20:13,213
‫קשה להישאר רלוונטי.‬

340
00:20:13,296 --> 00:20:16,299
‫הוא כאילו התפוגג לאלמוניות.‬

341
00:20:17,342 --> 00:20:22,389
‫בכל מקרה, אני מרגיש.ה טוב בלילה הזה,‬
‫מרגיש.ה מגוהץ.ת, מרגיש.ה גזוז.ה ו…‬

342
00:20:23,265 --> 00:20:25,976
‫וגם החבר הכי טוב שלי, ג'ו,‬
‫היה איתי באותו לילה.‬

343
00:20:26,059 --> 00:20:28,019
‫הוא היה עם הקהל במופע שלי.‬

344
00:20:28,103 --> 00:20:30,730
‫אני אוהב.ת שג'ו בקהל, הוא צחקן נדיב.‬

345
00:20:30,814 --> 00:20:33,191
‫הוא מלאך אמיתי, הוא החבר הכי טוב שלי.‬

346
00:20:33,275 --> 00:20:35,485
‫ואני עושה את המופע, זה הולך טוב.‬

347
00:20:35,568 --> 00:20:39,656
‫לאחר מכן אני הולך.ת לחדר המנוחה.‬
‫מחוץ לחדר המנוחה אני פוגש.ת את ג'ו.‬

348
00:20:39,739 --> 00:20:42,534
‫ואני כאילו, "היי, בנאדם. הופעה כיפית".‬

349
00:20:42,617 --> 00:20:44,244
‫אבל הוא לגמרי חיוור.‬

350
00:20:44,327 --> 00:20:48,081
‫כאילו כל הצבע אזל מפניו,‬
‫והוא פשוט אומר, "היא כאן".‬

351
00:20:48,999 --> 00:20:50,458
‫ואני כאילו, "לעזאזל!"‬

352
00:20:50,542 --> 00:20:53,503
‫אני מייד יודע.ת למי הוא התכוון.‬
‫אז אמרתי, "בסדר".‬

353
00:20:53,586 --> 00:20:55,171
‫והוא אמר, "היא למעלה.‬

354
00:20:55,255 --> 00:21:00,260
‫"היא לא יודעת שאת.ה כאן. היא באה לבר‬
‫לשתות משהו עם כמה חברים משותפים."‬

355
00:21:00,343 --> 00:21:02,429
‫הוא אמר, "בוא.י נתגנב החוצה מאחור".‬

356
00:21:02,512 --> 00:21:05,807
‫"אנחנו אמורים לכייף,‬
‫בוא.י נבלה ערב כיפי. נלך לבר אחר."‬

357
00:21:05,890 --> 00:21:07,600
‫וחשבתי על זה.‬

358
00:21:10,270 --> 00:21:12,522
‫ואז חשבתי, "לא".‬

359
00:21:15,150 --> 00:21:16,943
‫"אני לא רוצה לבלות ערב כיפי."‬

360
00:21:22,407 --> 00:21:23,950
‫אמרתי, "נעלה למעלה".‬

361
00:21:24,034 --> 00:21:28,455
‫אז אנחנו עולים, אני מרגיש.ה בטוח.ה.‬
‫הנה היא עם החברים המשותפים שלנו ו…‬

362
00:21:28,538 --> 00:21:32,042
‫אתם הייתם מאוד גאים בי.‬
‫אני הולך.ת לכיוונה מאוד רגוע.ה.‬

363
00:21:32,584 --> 00:21:33,960
‫מה זה אומר?‬

364
00:21:34,044 --> 00:21:35,086
‫אני הולך.ת…‬

365
00:21:38,006 --> 00:21:40,508
‫לא, אני הולך.ת לשם‬
‫מרגיש.ה בטוח.ה בעצמי. ו…‬

366
00:21:40,592 --> 00:21:44,679
‫וגם… לי יש את גורם ההפתעה.‬
‫היא לא יודעת שאני נמצא.ת כאן.‬

367
00:21:44,763 --> 00:21:47,766
‫אני חושב.ת שזה יעבוד לטובתי.‬
‫אני הולך.ת לשם, "היי".‬

368
00:21:47,849 --> 00:21:49,309
‫החברים המשותפים שלנו,‬

369
00:21:49,392 --> 00:21:52,604
‫הם יודעים כמה הפרידה‬
‫הייתה גרועה, הם רואים אותי מגיע.ה.‬

370
00:21:55,273 --> 00:21:56,858
‫אמרתי, "היי, מה נשמע?"‬

371
00:21:56,941 --> 00:21:59,944
‫היא אומרת, "אלוהים, היי".‬
‫היא עומדת, אנו מתחבקים.ות.‬

372
00:22:00,028 --> 00:22:02,864
‫זה נחמד. אמרתי, "נהדר לראות אותך".‬

373
00:22:02,947 --> 00:22:05,533
‫"היי, שמעתי שקיבלת‬
‫את התפקיד ההוא, זה נהדר."‬

374
00:22:05,617 --> 00:22:08,703
‫היא אמרה, "כן. ברכותיי".‬
‫ואני כאילו, "כן, נהדר".‬

375
00:22:08,787 --> 00:22:10,455
‫זה הולך טוב, ואז אני חושב.ת,‬

376
00:22:10,538 --> 00:22:13,833
‫"אני צריך.ה להיות מי שיסיים.שתסיים‬
‫את האינטראקציה." נכון?‬

377
00:22:13,917 --> 00:22:16,753
‫אני צריך.ה לשמור על השליטה במצב.‬

378
00:22:16,836 --> 00:22:20,215
‫דיברנו קצת, ואני אומר.ת, "טוב לראות אותך…"‬

379
00:22:20,298 --> 00:22:22,050
‫והיא אומרת, "את.ה רוצה לשבת?"‬

380
00:22:22,133 --> 00:22:24,594
‫אמרתי, "לא, אני הולך.ת לבלות‬
‫עם החברים שלי בבר,‬

381
00:22:24,677 --> 00:22:27,472
‫"אבל ממש נחמד לראות אותך."‬
‫אנו שוב מתחבקים.ות, היא מתיישבת.‬

382
00:22:27,555 --> 00:22:33,436
‫אני הולך.ת לבר והיא עדיין‬
‫מציצה לעברי מעבר לכתפה.‬

383
00:22:34,104 --> 00:22:37,232
‫וכשאני הולך.ת לבר, פתאום אני מבין.ה,‬

384
00:22:37,899 --> 00:22:39,609
‫"איזה חברים בבר?"‬

385
00:22:41,736 --> 00:22:44,322
‫אין חברים בבר.‬

386
00:22:45,240 --> 00:22:47,700
‫ג'ו התיישב ליד השולחן שלה.‬

387
00:22:49,077 --> 00:22:50,578
‫הוא חתיכת נחש.‬

388
00:22:51,496 --> 00:22:52,872
‫בשבילי הוא מת.‬

389
00:22:54,624 --> 00:22:56,709
‫אז, אני נלחץ.ת כי היא עדיין מסתכלת.‬

390
00:22:56,793 --> 00:22:58,670
‫ואני הולך.ת לבר.‬

391
00:22:58,753 --> 00:23:02,924
‫ותודה לאל, ברגע האחרון,‬
‫ראיתי שלוש בנות שהיו בהופעה שלי.‬

392
00:23:03,007 --> 00:23:04,968
‫הן היו בשורה הראשונה במופע שלי.‬

393
00:23:05,051 --> 00:23:06,636
‫אז אני מתקרב.ת לבר.‬

394
00:23:06,719 --> 00:23:10,432
‫תודה לאל, אחת מהן אומרת,‬
‫"היי, הופעה נהדרת הערב". אז אני חושב.ת…‬

395
00:23:12,976 --> 00:23:16,146
‫אני חושב.ת שמה שהיא רצתה‬
‫מהאינטראקציה הזאת,‬

396
00:23:16,229 --> 00:23:19,190
‫מה שהיא ציפתה מהאינטראקציה הזאת,‬
‫היה משהו כמו,‬

397
00:23:19,274 --> 00:23:22,068
‫"זו הייתה הופעה נהדרת הערב."‬
‫"אחלה, תודה שבאת."‬

398
00:23:26,906 --> 00:23:31,119
‫מה שהיא קיבלה היה כל כך אינטנסיבי.‬

399
00:23:32,245 --> 00:23:36,040
‫הייתי כאילו, "היי, מה שלומכן?‬
‫איך קוראים לכן? במה אתן עובדות?"‬

400
00:23:36,541 --> 00:23:39,294
‫עם כל כך הרבה מגע. מגע מוגזם.‬

401
00:23:39,377 --> 00:23:43,131
‫כאילו הזרוע שלי סביב הכתפיים שלהן,‬
‫הראש שלי על הכתף שלהן.‬

402
00:23:46,134 --> 00:23:48,887
‫הן כאילו, "ואו, בסדר". אנחנו מדברות.‬

403
00:23:48,970 --> 00:23:52,599
‫ואז, תודה לאל, אנחנו מתחילים.ות לדבר,‬
‫זה הולך טוב, אנחנו מסתדרים.ות.‬

404
00:23:52,682 --> 00:23:53,892
‫אז המשבר נמנע.‬

405
00:23:53,975 --> 00:23:57,145
‫הן שואלות, "רוצה משקה?"‬
‫אמרתי, "כן". אנו שותים.ות יחד‬

406
00:23:57,228 --> 00:24:01,774
‫ופתאום אני מרגיש.ה טפיחה על הכתף שלי,‬
‫אני מסתובב.ת וזאת האקסית המיתולוגית שלי.‬

407
00:24:01,858 --> 00:24:05,570
‫הפעם, לה יש את גורם ההפתעה,‬
‫כי לא ציפיתי לזה.‬

408
00:24:05,653 --> 00:24:10,074
‫והיא אמרה, "סליחה על ההפרעה,‬
‫אני רוצה להגיד ביי, אני עוזבת עכשיו".‬

409
00:24:10,158 --> 00:24:13,119
‫אמרתי, "כן". ואנחנו מתחבקים.ות.‬

410
00:24:13,703 --> 00:24:15,622
‫היא אמרה משהו נורא, כמו…‬

411
00:24:16,915 --> 00:24:22,003
‫"אני בטוחה שדרכינו יצטלבו יום אחד."‬
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת? משהו כזה.‬

412
00:24:22,086 --> 00:24:25,381
‫כל האיברים שלי מתמוססים.‬
‫תוציא.י את שקית הניילון.‬

413
00:24:28,009 --> 00:24:30,011
‫ואנחנו מתחבקים.ות, והיא עוזבת.‬

414
00:24:30,094 --> 00:24:32,847
‫היא פונה הלאה ועדיין נפרדת מכמה אנשים בבר,‬

415
00:24:32,931 --> 00:24:34,933
‫ואני חוזר.ת ל"חברות" שלי,‬

416
00:24:36,267 --> 00:24:39,521
‫ופתאום, אני משער.ת, שפשוט הייתי המום.ה.‬

417
00:24:39,604 --> 00:24:41,731
‫וסכרי הדמעות פשוט נפתחו‬

418
00:24:41,814 --> 00:24:43,316
‫ואני מתחיל.ה להתייפח.‬

419
00:24:44,025 --> 00:24:46,778
‫לא, הפנים שלי מתפוררות, הכתפיים שלי…‬

420
00:24:46,861 --> 00:24:48,655
‫אני ממש כאילו…‬

421
00:24:48,738 --> 00:24:51,699
‫הן כאילו, "אלוהים, את.ה בסדר?"‬
‫ואני פשוט אומר.ת,‬

422
00:24:51,783 --> 00:24:52,867
‫"תצחקו, תצחקו!"‬

423
00:24:55,286 --> 00:24:56,329
‫"תצחקו!"‬

424
00:24:57,580 --> 00:25:01,668
‫זו הייתה התנהגות פסיכוטית.‬

425
00:25:02,168 --> 00:25:04,420
‫אני ממש כאילו, "תצחקו לעזאזל".‬

426
00:25:06,172 --> 00:25:07,423
‫והן כאילו…‬

427
00:25:14,764 --> 00:25:17,308
‫אין שום שורת מחץ אמיתית‬
‫לסיפור הזה, זה פשוט…‬

428
00:25:18,142 --> 00:25:20,353
‫וינייטה, אם תרצו.‬

429
00:25:21,688 --> 00:25:25,024
‫כדי להמחיש את רמת הרגש שבה אני מתפקד.ת.‬

430
00:25:25,608 --> 00:25:28,528
‫יש לי הרבה רגשות.‬
‫חבר'ה, לכם יש הרבה רגשות?‬

431
00:25:33,741 --> 00:25:36,786
‫אני מלא.ה ברגשות עד אפס מקום.‬

432
00:25:36,869 --> 00:25:38,871
‫אני תמיד מדמיין.ת‬

433
00:25:39,664 --> 00:25:43,376
‫את מרק העגבניות של קמפבל.‬
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת?‬

434
00:25:43,459 --> 00:25:46,129
‫מרק העגבניות של קמפבל.‬
‫אני כולי מלא.ה בו. עד גדותיי.‬

435
00:25:46,212 --> 00:25:49,257
‫עד לקצה הגולגולת שלי,‬
‫ואני מנסה להכיל את זה.‬

436
00:25:49,340 --> 00:25:52,051
‫אני פשוט מנסה למנוע מהמרק‬
‫לנזול מהנקבים שלי‬

437
00:25:52,135 --> 00:25:55,805
‫כשאני מפלס.ת את דרכי בחיים.‬
‫ככה אני מרגיש.ה לגבי הרגשות שלי.‬

438
00:25:55,888 --> 00:25:59,684
‫ולפעמים כל מה שצריך זה אדם אחד,‬
‫שישאל, "מה שלומך?" וזה כאילו…‬

439
00:25:59,767 --> 00:26:01,394
‫זה נורה לי מהאוזן.‬

440
00:26:01,477 --> 00:26:03,980
‫הם אומרים, "אלוהים". ואני, "מצטער.ת".‬

441
00:26:05,356 --> 00:26:07,358
‫"זה לא קשור אליכם."‬

442
00:26:10,069 --> 00:26:12,572
‫לא, אני בסדר.‬
‫לאחרונה אני הולך.ת לפסיכולוג.‬

443
00:26:12,655 --> 00:26:14,365
‫כן.‬

444
00:26:15,867 --> 00:26:18,995
‫כן, אתם חייבים, חבר'ה. כן.‬

445
00:26:20,455 --> 00:26:23,666
‫טוב, אם אתם מתלוננים כפי שאני מתלונן.ת,‬

446
00:26:23,750 --> 00:26:26,044
‫לצערי, אתם חייבים ללכת לאחד.‬

447
00:26:26,669 --> 00:26:27,545
‫כן.‬

448
00:26:28,921 --> 00:26:31,174
‫אני מרגיש.ה שהחברים שלי התחילו להיות,‬

449
00:26:31,257 --> 00:26:34,385
‫"את.ה צריך.ה לשלם למישהו‬
‫שיעשה מה שאת.ה מצפה מאיתנו לעשות."‬

450
00:26:35,428 --> 00:26:37,096
‫אמרתי, "בסדר".‬

451
00:26:37,597 --> 00:26:41,809
‫מצאתי פסיכולוג והוא ממש חכם‬
‫ואנחנו מתקשרים בזום.‬

452
00:26:41,893 --> 00:26:45,772
‫הוא אמר משהו מעניין,‬
‫"תזכור.תזכרי, את.ה לא הרגש.‬

453
00:26:45,855 --> 00:26:49,901
‫"ברור שאת.ה מרגיש.ה שהרגש‬
‫מכלה אותך, אבל את.ה לא הרגש."‬

454
00:26:49,984 --> 00:26:56,282
‫הוא אמר, "בתוכך, ובתוך כל אחד,‬
‫יש עצמי שקט, ניטרלי ונצחי".‬

455
00:26:56,366 --> 00:27:00,370
‫ואת.ה חווה את הרגשות,‬
‫אבל הם לא מכלים אותך.‬

456
00:27:00,453 --> 00:27:03,790
‫הוא אמר, "במקום להזדהות כל כך עם הרגש,‬

457
00:27:03,873 --> 00:27:08,169
‫"כאילו, 'אני חרד.ה, אני ככה.'"‬
‫הוא אמר, "אל תיתן.תתני לרגש לכלות אותך.‬

458
00:27:08,252 --> 00:27:12,256
‫"פשוט תתבונן.י ברגשות כשהם צפים, בסקרנות."‬

459
00:27:14,592 --> 00:27:17,387
‫שמעתם את זה בעבר? מסתבר שזה…‬

460
00:27:17,470 --> 00:27:19,972
‫אני חושב.ת שאתם אמורים להיות כאילו, "אהה".‬

461
00:27:24,727 --> 00:27:26,187
‫"אני חווה…‬

462
00:27:27,397 --> 00:27:28,272
‫"זעם.‬

463
00:27:31,609 --> 00:27:33,152
‫"כמה מסקרן.‬

464
00:27:34,904 --> 00:27:36,447
‫"כמה מסקרן."‬

465
00:27:42,120 --> 00:27:45,707
‫היה לי משהו ממש מוזר‬

466
00:27:45,790 --> 00:27:48,793
‫בזמן המגפה…‬
‫לאורך כל זמן המגפה הייתי בלונדון.‬

467
00:27:48,876 --> 00:27:53,131
‫הייתי פשוט בדירה שלי,‬
‫בגשם, בלונדון במשך… שנים.‬

468
00:27:54,382 --> 00:27:58,678
‫ושמתי לב לרגש לא צפוי מבעבע ועולה,‬

469
00:27:58,761 --> 00:28:00,888
‫הייתי, "למה אני מרגיש.ה נבוך.ה?"‬

470
00:28:00,972 --> 00:28:03,015
‫הייתי מתעורר.ת בתחושת מבוכה.‬

471
00:28:03,099 --> 00:28:06,811
‫וביליתי הרבה זמן, כמובן, בדירה שלי.‬

472
00:28:06,894 --> 00:28:09,939
‫בסלון שלי ובחדר השינה שלי, במיוחד.‬

473
00:28:10,022 --> 00:28:12,734
‫וחשבתי, "רגע, אולי זה זה".‬

474
00:28:13,317 --> 00:28:14,402
‫בסדר, תישארו איתי.‬

475
00:28:14,485 --> 00:28:17,780
‫אתם לא חושבים שזה מביך שאנחנו מבוגרים‬

476
00:28:17,864 --> 00:28:19,449
‫ועדיין יש לנו חדרים?‬

477
00:28:20,783 --> 00:28:22,577
‫טוב, רגע.‬

478
00:28:22,660 --> 00:28:25,580
‫שאנחנו כאילו, "זה החדר שלי".‬

479
00:28:28,374 --> 00:28:29,751
‫"זה החדר שלי."‬

480
00:28:31,127 --> 00:28:32,587
‫"אל תיכנסו לחדר שלי."‬

481
00:28:33,921 --> 00:28:37,216
‫זה מביך. "אני צריך.ה לנקות את החדר שלי".‬

482
00:28:37,967 --> 00:28:42,930
‫בבקשה. אני, כמובן,‬
‫מקבל.ת ומבין.ה שאנחנו צריכים חדרים.‬

483
00:28:43,014 --> 00:28:47,894
‫אנחנו צריכים ארבעה קירות‬
‫בהם נוכל להניח את ראשנו העייף כל לילה.‬

484
00:28:48,603 --> 00:28:51,230
‫אבל אני חושב.ת שמה שאני מוצא.ת כל כך מביך‬

485
00:28:51,314 --> 00:28:56,027
‫זה האופן שבו אנחנו מעצבים את החדרים שלנו‬
‫כדי שישקפו את האישיות שלנו.‬

486
00:28:56,778 --> 00:28:58,780
‫ואנחנו כאילו, "אני עצמי". נכון?‬

487
00:29:00,156 --> 00:29:02,492
‫"אני עצמי בחדר שלי."‬

488
00:29:02,575 --> 00:29:04,577
‫זה כל כך מביך.‬

489
00:29:05,119 --> 00:29:07,121
‫"יש לי מנורת מלח הימלאיה אחת.‬

490
00:29:08,206 --> 00:29:09,791
‫"כן, יש לי, ואני עצמי."‬

491
00:29:10,792 --> 00:29:13,169
‫"יש לי תמונה על הקיר ואני…"‬

492
00:29:13,252 --> 00:29:16,047
‫וכשאתם מסיימים לקרוא ספר,‬
‫אתם אף פעם לא נפטרים ממנו.‬

493
00:29:16,130 --> 00:29:21,177
‫אתם, כאילו, "הנחתי אותו על המדף.‬
‫זו האישיות שלי שמוצגת כדי שכולם יראו".‬

494
00:29:24,972 --> 00:29:26,390
‫"אף אחד אחר הוא לא אני."‬

495
00:29:27,892 --> 00:29:31,020
‫ואז חשבתי… טוב, זה קצת מופשט,‬

496
00:29:31,103 --> 00:29:34,357
‫אבל אתם לא חושבים, שבמובן מסוים,‬
‫המוח שלנו והמחשבות שלנו‬

497
00:29:34,440 --> 00:29:35,817
‫הם כמו החדרים שלנו,‬

498
00:29:35,900 --> 00:29:39,904
‫ואנחנו מרהטים את המחשבות שלנו‬
‫בחוויות שאנחנו אוספים‬

499
00:29:39,987 --> 00:29:42,824
‫ואז בונים את מה שאנחנו מחשיבים‬
‫כזהות והעצמי שלנו?‬

500
00:29:42,907 --> 00:29:44,242
‫זה כל מה שאנחנו עושים.‬

501
00:29:44,325 --> 00:29:48,162
‫אנו ציידי חוויות קטנים שאוספים אותן‬
‫כדי להניח אותן על המדפים במוח שלנו‬

502
00:29:48,246 --> 00:29:49,914
‫ולהיות כאילו, "אני עצמי".‬

503
00:29:49,997 --> 00:29:53,209
‫ואני תמיד מדמיין.ת שכל חוויה שאנחנו אוספים‬

504
00:29:53,292 --> 00:29:55,336
‫היא כמו כדור שלג מזכוכית.‬

505
00:29:55,419 --> 00:29:57,421
‫ואנחנו מסתובבים וכאילו,‬

506
00:29:57,505 --> 00:30:00,883
‫"פעם אחת ראיתי את אנטוניו בנדרס‬
‫בשדה התעופה. כן, ראיתי."‬

507
00:30:01,509 --> 00:30:03,719
‫"אני עצמי. ואף אחד אחר הוא לא אני."‬

508
00:30:05,721 --> 00:30:06,556
‫ואז…‬

509
00:30:07,306 --> 00:30:10,560
‫כל התקשורת האנושית היא למעשה…‬

510
00:30:10,643 --> 00:30:15,147
‫באמת שמתי לב לזה כשיצאנו מהמגפה.‬
‫כל התקשורת האנושית היא בעיקרון…‬

511
00:30:15,231 --> 00:30:18,776
‫אנחנו, כל אחד בתורו, מראים זה לזה‬
‫את כדורי השלג מזכוכית שלנו.‬

512
00:30:19,986 --> 00:30:23,030
‫פשוט באופן פתטי, כל אחד בתורו.‬

513
00:30:23,614 --> 00:30:26,826
‫מישהו יראה לכם את כדור השלג מזכוכית שלו,‬

514
00:30:26,909 --> 00:30:28,744
‫ואתם מנסים להיות קשובים.‬

515
00:30:28,828 --> 00:30:31,289
‫זה סיפור על מסיבה שהם‬
‫הלכו אליה לפני חמש שנים.‬

516
00:30:31,372 --> 00:30:33,916
‫ואתם כאילו, "כן, ואתם גם כן עצמכם".‬

517
00:30:36,043 --> 00:30:38,087
‫כאילו, "כן, בדיוק, כן.‬

518
00:30:38,170 --> 00:30:40,548
‫"כמה נפלא להיות גם כן עצמך."‬

519
00:30:41,257 --> 00:30:45,052
‫אבל לאורך כל הזמן,‬
‫העיניים שלכם מתרוצצות אל המדף שלכם.‬

520
00:30:45,136 --> 00:30:49,140
‫לגמרי, כל הזמן.‬
‫אתם כאילו, "כן. טוב, לא. כן".‬

521
00:30:49,223 --> 00:30:50,766
‫מחכים לרגע שלכם…‬

522
00:30:51,767 --> 00:30:54,061
‫להיות, "וגם אני. יש לי…"‬

523
00:30:57,648 --> 00:30:58,566
‫תודה.‬

524
00:31:09,452 --> 00:31:11,746
‫זה כל כך מרגש. אתם יודעים מה?‬

525
00:31:12,496 --> 00:31:13,456
‫חשבתי…‬

526
00:31:14,290 --> 00:31:16,417
‫אני צופה בהרבה ספיישלים של סטנד-אפ.‬

527
00:31:16,500 --> 00:31:18,544
‫ספיישל של ידידה שלי יצא לאחרונה,‬

528
00:31:18,628 --> 00:31:20,338
‫והם שחררו לשידור את הטריילר.‬

529
00:31:20,421 --> 00:31:22,548
‫אמרתי, "לעזאזל, זה כל כך דינמי".‬

530
00:31:22,632 --> 00:31:24,884
‫היא כל כך פיזית על הבמה ועושה…‬

531
00:31:24,967 --> 00:31:27,887
‫ואני כאילו, "אני לא זז.ה הרבה". אני מאוד…‬

532
00:31:27,970 --> 00:31:29,138
‫מה אם…‬

533
00:31:29,221 --> 00:31:33,225
‫כי אני באמת רוצה שהטריילר שלי יהיה דינמי.‬
‫אז חשבתי, "מה אם אני פשוט…"‬

534
00:31:33,726 --> 00:31:36,646
‫בראש שלי אני יודע.ת‬
‫מה אני רוצה לראות בטריילר שלי.‬

535
00:31:36,729 --> 00:31:39,899
‫פשוט לא כתבתי את הבדיחות שמתאימות לתנועות.‬

536
00:31:39,982 --> 00:31:42,360
‫אז חשבתי, "אולי פשוט אעשה את התנועות".‬

537
00:31:42,443 --> 00:31:45,237
‫ואז אשים את זה בטריילר וכאילו…‬

538
00:31:47,573 --> 00:31:51,202
‫זה בטריילר. כמה טוב זה הולך להיות?‬
‫אני כאילו, "אני חייב.ת לצפות בזה".‬

539
00:31:55,915 --> 00:31:59,460
‫אני פשוט צריך.ה 100 כלבים מאולפים‬

540
00:31:59,543 --> 00:32:01,712
‫שכולם יכנסו ככה לבמה.‬

541
00:32:01,796 --> 00:32:07,885
‫וכולם קופצים על הרגליים האחוריות,‬
‫נכניס את זה לטריילר ולא לתוכנית.‬

542
00:32:12,682 --> 00:32:14,558
‫כן, רגשות. יש לי הרבה רגשות.‬

543
00:32:17,353 --> 00:32:20,940
‫אז… זעם, מבוכה. אלה חלק מהרגשות.‬

544
00:32:21,857 --> 00:32:26,612
‫רגש נוסף שמאוד דומיננטי בחיי,‬
‫ואני חושב.ת שהרבה אנשים מזדהים עם זה,‬

545
00:32:26,696 --> 00:32:29,198
‫זאת נוסטלגיה. אני מאוד נוסטלגי.ת.‬

546
00:32:29,281 --> 00:32:33,035
‫אתם מבינים את כוונתי?‬
‫ואני יודע.ת שזה רגש חסר תועלת,‬

547
00:32:33,119 --> 00:32:36,789
‫אני נוסטלגי.ת לזמנים שלפני המגיפה‬
‫כשלא הערכנו כמה טוב היה לנו.‬

548
00:32:36,872 --> 00:32:40,751
‫אני נוסטלגי.ת מאוד לתקופה‬
‫של לפני גיל ההתבגרות, אם לומר את האמת.‬

549
00:32:41,419 --> 00:32:43,838
‫מאז הכול השתבש.‬

550
00:32:44,463 --> 00:32:45,381
‫כאילו…‬

551
00:32:46,007 --> 00:32:49,176
‫והחברים שלי אומרים,‬
‫"את.ה מתגעגע.ת לשנות ה-90".‬

552
00:32:49,260 --> 00:32:51,387
‫זה כל כך מקורי.‬

553
00:32:51,470 --> 00:32:55,016
‫"את.ה מתגעגע.ת לכך שלכל‬
‫ההורים שלנו היו בבתים הרבה גומיות?"‬

554
00:32:57,810 --> 00:32:59,854
‫זוכרים שלכולם היו גומיות?‬

555
00:32:59,937 --> 00:33:04,608
‫אפשר היה למצוא אותם סביב ידיות מגירה.‬
‫יהיה להם כדור שלם מהן. למה הן נועדו?‬

556
00:33:04,692 --> 00:33:06,318
‫אין לי גומיות עכשיו.‬

557
00:33:09,989 --> 00:33:13,617
‫"את.ה מתגעגע.ת לזה שלכל ההורים‬
‫הייתה קונכייה גדולה בשירותים?"‬

558
00:33:13,701 --> 00:33:15,494
‫"כן, אני מתגעגע.ת לזה."‬

559
00:33:15,995 --> 00:33:16,954
‫כן.‬

560
00:33:17,038 --> 00:33:20,958
‫ואני מתגעגע.ת לגישה קלה יותר‬
‫לבצע הפלה ופחות פופוליזם.‬

561
00:33:21,042 --> 00:33:22,960
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת? כן.‬

562
00:33:23,753 --> 00:33:28,632
‫אני חושב.ת שמעולם‬
‫לא התגברתי על גיל ההתבגרות.‬

563
00:33:28,716 --> 00:33:30,217
‫טוב, משתי סיבות.‬

564
00:33:30,301 --> 00:33:32,636
‫אני חושב.ת שגיל ההתבגרות‬
‫הכה בי כרעם ביום בהיר.‬

565
00:33:32,720 --> 00:33:37,224
‫ראשית, אני בדיוק חתך האוכלוסייה…‬

566
00:33:37,308 --> 00:33:43,105
‫שגיל ההתבגרות התרחש בדיוק בתקופה‬
‫בה האינטרנט והפופולריות שלו הופיעו.‬

567
00:33:43,189 --> 00:33:44,356
‫יש לי מזל.‬

568
00:33:44,440 --> 00:33:46,400
‫מגיל שנה עד 13, זה לא היה בסביבה.‬

569
00:33:46,484 --> 00:33:50,362
‫אני זוכר.ת שהמחשב היחיד‬
‫בכיתה שלנו התחבר לאינטרנט.‬

570
00:33:50,446 --> 00:33:54,450
‫ובן לילה, העולם פשוט התפוצץ, הכול השתנה,‬

571
00:33:54,533 --> 00:33:57,036
‫כולנו קיבלנו את כתובת האימייל‬
‫הראשונה שלנו.‬

572
00:33:57,119 --> 00:34:00,122
‫שלי היה הוט-מיי-יל@הוטמייל.קום.‬

573
00:34:02,291 --> 00:34:03,125
‫תודה.‬

574
00:34:03,626 --> 00:34:06,796
‫אלה היו הימים שיכולתם להשיג‬
‫את כתובות האימייל הטובות.‬

575
00:34:07,630 --> 00:34:11,342
‫אבל בן לילה העולם הפך‬
‫מלהיות מאוד נוח לניהול…‬

576
00:34:11,425 --> 00:34:17,014
‫כל מה שהייתי צריך.ה לדעת‬
‫היה באנציקלופדיה בריטניקה במרתף של הוריי.‬

577
00:34:17,098 --> 00:34:20,684
‫זה היה כל כך מרגיע.‬
‫זאת הייתה כמות מוגבלת של עובדות.‬

578
00:34:20,768 --> 00:34:21,769
‫וזה הכול.‬

579
00:34:21,852 --> 00:34:24,563
‫הנייר הדק והיפה.‬
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת?‬

580
00:34:24,647 --> 00:34:27,066
‫היה אפשר להתמודד עם זה. זה לא היה…‬

581
00:34:27,149 --> 00:34:29,193
‫כמו כן, זו הייתה אמת אובייקטיבית.‬

582
00:34:29,276 --> 00:34:33,823
‫אף אחד לא פרסם סדרת אנציקלופדיות‬
‫סותרות כדי לעורר דיון.‬

583
00:34:33,906 --> 00:34:36,700
‫אתם מבינים את כוונתי? כאילו, "ובכן…‬

584
00:34:37,827 --> 00:34:40,329
‫"אתם בטוחים שלימה היא בירת פרו?"‬

585
00:34:43,207 --> 00:34:45,334
‫ואז בן לילה זה היה…‬

586
00:34:45,417 --> 00:34:48,337
‫והייתי אובססיבי.ת עם זה.‬
‫אני זוכר.ת שחבריי לארוחת הצהריים היו,‬

587
00:34:48,420 --> 00:34:50,548
‫"אנחנו יוצאים בהפסקה לשחק. רוצה לבוא?"‬

588
00:34:50,631 --> 00:34:54,718
‫הייתי אומר.ת, "לא, יש כל כך‬
‫הרבה עבודה לעשות באינטרנט.‬

589
00:34:54,802 --> 00:34:56,303
‫"קורים כל כך הרבה דברים."‬

590
00:34:56,387 --> 00:34:57,513
‫אמרתי, "אני צריך.ה…‬

591
00:34:58,305 --> 00:35:01,267
‫"להעתיק ולהדביק תמונות‬
‫של באפי ציידת הערפדים‬

592
00:35:02,852 --> 00:35:04,562
‫"למסמך וורד.‬

593
00:35:06,605 --> 00:35:09,150
‫"ואז אני צריך.ה להדפיס את מסמך הוורד."‬

594
00:35:09,942 --> 00:35:12,444
‫"הנייר יהיה ספוג בדיו.‬

595
00:35:13,737 --> 00:35:16,323
‫"כבד מרוב דיו.‬

596
00:35:17,908 --> 00:35:21,704
‫"עליי לגזור את התמונות האלה‬
‫וזה יהיה כמו לגזור נייר טואלט רטוב.‬

597
00:35:22,204 --> 00:35:26,167
‫"ואז עליי להדביק את התמונות האלה‬
‫ביומן שיעורי הבית שלי, אני עסוק.ה."‬

598
00:35:27,835 --> 00:35:31,672
‫אני באמת מרגיש.ה שמאז‬
‫אני לא מפסיק.ה להיות עסוקה. אני מותש.ת.‬

599
00:35:32,756 --> 00:35:36,802
‫ועוד סיבה שאני חושב.ת‬
‫שגיל ההתבגרות הימם אותי היה…‬

600
00:35:36,886 --> 00:35:39,138
‫כן. אז דברים רגילים של גיל ההתבגרות.‬

601
00:35:39,221 --> 00:35:42,600
‫ואז הגיע האינטרנט‬
‫וכל הדברים שזה הביא איתו.‬

602
00:35:42,683 --> 00:35:46,937
‫ובשבילי, גיל ההתבגרות עורר‬
‫גם סוג של דיספוריה מגדרית פרועה,‬

603
00:35:47,021 --> 00:35:48,230
‫את כל הקטע של המגדר.‬

604
00:35:48,314 --> 00:35:50,316
‫אתם יודעים על מה אני מדבר.ת?‬
‫-כן.‬

605
00:35:53,068 --> 00:35:54,111
‫שקט מוחלט.‬

606
00:35:56,614 --> 00:35:58,657
‫לא, אבל באמת, לפני גיל ההתבגרות,‬

607
00:35:58,741 --> 00:36:01,243
‫הרגשתי שאני ילדה אנדרוגינית קופצנית,‬

608
00:36:01,327 --> 00:36:04,955
‫מאוד בטוחה בעצמה,‬
‫עשיתי המון חיקויים של אייס ונטורה.‬

609
00:36:05,664 --> 00:36:08,459
‫ופתאום גיל ההתבגרות הגיע והגוף שלי השתנה,‬

610
00:36:08,542 --> 00:36:10,878
‫הרגשתי מאוד… וזה היה גם בשנות ה-90.‬

611
00:36:10,961 --> 00:36:13,714
‫זה היה העידן של להקות בנות‬
‫ולהקות בנים, נכון?‬

612
00:36:13,797 --> 00:36:16,926
‫הייתה תפיסה בינארית שהוכתבה בעזרת פופ.‬

613
00:36:17,009 --> 00:36:20,638
‫הלכתי לבית ספר לבנות בלבד, ואני פשוט…‬

614
00:36:20,721 --> 00:36:25,059
‫השאלה הנפוצה ביותר… השאלה שהייתם‬
‫צריכים לדעת את התשובה עליה בבית הספר שלי‬

615
00:36:25,142 --> 00:36:26,810
‫הייתה, "איזו ספייס גירל את?"‬

616
00:36:26,894 --> 00:36:30,147
‫ויש רק חמש תשובות אפשריות.‬

617
00:36:30,231 --> 00:36:33,108
‫הייתם צריכים לדעת. הייתם במסדרון,‬

618
00:36:33,192 --> 00:36:35,861
‫וקבוצת בנות הייתה דוחקת אותך לפינה,‬
‫"איזה מהן את?"‬

619
00:36:36,362 --> 00:36:38,364
‫כי הן ארגנו ליפסינקים.‬

620
00:36:38,447 --> 00:36:41,951
‫הן היו צריכות לדעת, אני לא שופט.ת.‬
‫הן באמת היו צריכות לדעת‬

621
00:36:42,034 --> 00:36:44,453
‫איפה את משתלבת במערך.‬

622
00:36:45,621 --> 00:36:49,625
‫זה היה כאילו, "מי מהן את?"‬
‫אמרתי, "ג'סטין טימברלייק. אני לא יודעת".‬

623
00:36:50,960 --> 00:36:51,919
‫"ניק קרטר?"‬

624
00:36:54,255 --> 00:36:58,300
‫אני חושב.ת שבלי קשר‬
‫לאם חוויתם עניינים מגדריים,‬

625
00:36:58,384 --> 00:37:02,304
‫גיל ההתבגרות הוא בכל מקרה סיוט מזוין,‬
‫כאילו, אתם מרגישים כמו חייזר,‬

626
00:37:02,388 --> 00:37:05,975
‫וכל מה שהיה מדליק בקשר אליכם‬
‫הופך בן לילה לחסר ערך.‬

627
00:37:06,058 --> 00:37:09,186
‫כאילו, היה לי את הטריק הזה.‬

628
00:37:09,270 --> 00:37:12,523
‫טוב, זה צליל שאני יכול.ה לעשות עם היד שלי.‬

629
00:37:12,606 --> 00:37:15,442
‫ואני נשבע.ת, זה היה ממש פופולרי.‬

630
00:37:15,526 --> 00:37:18,362
‫אנשים אהבו כשעשיתי את זה, זה כיכב במסיבות.‬

631
00:37:18,988 --> 00:37:20,823
‫אני אעשה את זה בשבילכם עכשיו.‬

632
00:37:21,448 --> 00:37:25,077
‫טוב, אולי חלקכם זוכרים את זה. זה הצליל.‬

633
00:37:32,376 --> 00:37:33,627
‫אתם זוכרים את זה?‬

634
00:37:35,254 --> 00:37:38,215
‫חבר'ה, אני נשבע.ת זה היה מככב במסיבות.‬

635
00:37:38,299 --> 00:37:42,094
‫אנשים היו מבקשים את זה, "תעשה.י את הצליל".‬
‫והייתי אומר.ת, "בסדר".‬

636
00:37:42,594 --> 00:37:46,724
‫עשיתי את זה פעם באספת בית הספר,‬
‫זה היה קצת יותר מדי, אבל…‬

637
00:37:48,183 --> 00:37:51,061
‫זה היה ממש מגניב,‬
‫ואז לפתע, גיל ההתבגרות הגיע,‬

638
00:37:51,145 --> 00:37:56,608
‫ואני במסיבה בבית של מישהו, בארון עם ילד‬
‫בן 13 מחוצ'קן שיש לו חצי זקפה, ואני כאילו…‬

639
00:37:58,902 --> 00:38:00,904
‫והוא כאילו, "מה לעזאזל?"‬

640
00:38:04,408 --> 00:38:07,745
‫הוא אמר, "חשבתי שתעשי לי ביד".‬
‫אני כאילו, "לא".‬

641
00:38:09,038 --> 00:38:14,877
‫"אמרתי שאוכל לעשות משהו מגניב עם היד שלי."‬

642
00:38:17,588 --> 00:38:21,592
‫הוא משאיר אותי לבד בארון.‬
‫אני שם בחושך לבד…‬

643
00:38:32,144 --> 00:38:33,437
‫באמת עצוב.‬

644
00:38:36,607 --> 00:38:39,276
‫קשה לחיות בגיל הזה. זה באמת…‬

645
00:38:40,694 --> 00:38:43,280
‫אתם לא חושבים שהדרך היחידה לפלרטט בגיל 13,‬

646
00:38:43,364 --> 00:38:46,575
‫הדרך המקובלת היחידה היא להגיד,‬
‫"כמה גדולות הידיים שלך?"‬

647
00:38:46,658 --> 00:38:49,119
‫זה… אתם לא חושבים? אתם זוכרים את זה?‬

648
00:38:49,203 --> 00:38:52,998
‫"כמה גדולות הידיים שלך?"‬
‫אני עדיין חושב.ת שזה מהלך נהדר‬

649
00:38:53,499 --> 00:38:56,210
‫ליצור קשר פיזי עם מישהו שאתם מחבבים.‬

650
00:38:56,293 --> 00:38:58,379
‫רק שהייתי בבית ספר רק לבנות,‬

651
00:38:58,462 --> 00:39:02,091
‫קצת לא ממש הבנתי.‬
‫"כן, הידיים שלי די ענקיות".‬

652
00:39:03,175 --> 00:39:05,219
‫"כן, שלך קטנטנות, כמובן."‬

653
00:39:07,012 --> 00:39:10,099
‫להסתובב במגרש המשחקים‬
‫ולהגיד, "אתן יודעות מה אומרים".‬

654
00:39:17,606 --> 00:39:19,983
‫"ידיים גדולות, שפתי פות ענקיות."‬

655
00:39:27,658 --> 00:39:28,492
‫אבל…‬

656
00:39:29,159 --> 00:39:33,831
‫אז כל זה התרחש, ואני חושב.ת שלכולם‬

657
00:39:33,914 --> 00:39:35,499
‫בגיל ההתבגרות, אתם סוג של…‬

658
00:39:35,999 --> 00:39:41,505
‫אתם מפתחים חשיבה ביקורתית‬
‫ופתאום העובדות הקשות של החיים מכות בכם.‬

659
00:39:41,588 --> 00:39:44,174
‫אני חושב.ת שאם אתם שונים באופן כלשהו,‬

660
00:39:44,258 --> 00:39:48,095
‫כאילו, אם הנרטיב הדומיננטי‬
‫שכולם מספרים לכם‬

661
00:39:48,178 --> 00:39:50,681
‫לא מתאים למה שאתם חווים…‬

662
00:39:50,764 --> 00:39:52,891
‫למשל עם מגדר, אנשים אומרים,‬

663
00:39:52,975 --> 00:39:57,521
‫"יש שניים, את אישה וזה מה שזה."‬
‫ואת.ה כאילו. "בסדר".‬

664
00:39:57,604 --> 00:40:00,566
‫אבל את.ה חווה משהו אחר לגמרי.‬

665
00:40:00,649 --> 00:40:02,401
‫אז יש לך שתי אפשרויות.‬

666
00:40:02,484 --> 00:40:05,737
‫את.ה יכול.ה לפקפק בתוקף‬
‫של עצמך ובניסיון שלך‬

667
00:40:05,821 --> 00:40:10,659
‫או שתוכל.י לפקפק בתוקף‬
‫של כל השאר ושל כל המערכת.‬

668
00:40:10,742 --> 00:40:13,454
‫ברגע שאתם מתחילים‬
‫למשוך את החוט הזה, נדפקתם.‬

669
00:40:14,121 --> 00:40:15,330
‫מונוגמיה.‬

670
00:40:15,414 --> 00:40:19,126
‫"אפשר להביא שני אנשים לנשף הסיום?‬
‫למה לא? אני לא מבין.ה למה לא."‬

671
00:40:20,002 --> 00:40:22,087
‫וממש הרגשתי, וגם…‬

672
00:40:22,171 --> 00:40:26,675
‫עבורי, התחלתי לעשות קומדיה‬
‫כשהייתי בן.ת 13 ואני…‬

673
00:40:26,758 --> 00:40:30,721
‫וגיליתי… ממש נכנסתי לסמים, סמים פסיכדליים.‬

674
00:40:30,804 --> 00:40:34,433
‫אז זה החמיר את תחושת הקיומיות הכללית שלי.‬

675
00:40:34,516 --> 00:40:38,228
‫כאילו הרגשתי שאני מקלף.ת את הטפט מהמציאות,‬

676
00:40:38,312 --> 00:40:42,441
‫וראיתי את הפיגומים הדקים האלה‬
‫מחזיקים את הכול.‬

677
00:40:42,524 --> 00:40:43,775
‫כאילו, "מה קורה?"‬

678
00:40:43,859 --> 00:40:46,737
‫אתם פתאום מבינים שההורים שלכם פגומים,‬

679
00:40:46,820 --> 00:40:49,448
‫המורים שלכם בודדים או משהו.‬

680
00:40:50,574 --> 00:40:52,868
‫אני זוכר.ת שאמרתי,‬
‫"אני חושב.ת שגברת ביוקנן בודדה.‬

681
00:40:52,951 --> 00:40:56,580
‫"אני מרגיש.ה הרבה לחץ‬
‫לצחוק מהבדיחות שלה. אני לא יודע.ת."‬

682
00:40:59,249 --> 00:41:02,794
‫וכן, אני זוכר.ת שהייתי ממש לחוץ.ה‬

683
00:41:02,878 --> 00:41:06,715
‫ממדוע אנחנו, בתור חברה,‬
‫לא מדברים יותר על העובדה‬

684
00:41:06,798 --> 00:41:09,343
‫שהסרט "עבודת נמלים" והסרט "באג לייף"‬

685
00:41:10,636 --> 00:41:12,638
‫יצאו באותה שנה.‬

686
00:41:15,015 --> 00:41:18,602
‫אין ספק שכוחות חזקים התערבו בעניין הזה,‬

687
00:41:19,228 --> 00:41:22,397
‫ואנחנו לא נתייחס לזה? כאילו מה…‬

688
00:41:27,903 --> 00:41:28,737
‫כן.‬

689
00:41:30,113 --> 00:41:33,575
‫אז כן, הייתי בלחץ ו…‬

690
00:41:34,993 --> 00:41:38,247
‫בנוסף, אני חושב.ת שבעזרת הסמים,‬
‫זו הייתה דרך לברוח מהגוף שלי.‬

691
00:41:38,330 --> 00:41:41,833
‫הרגשתי מאוד לא בנוח עם הגוף שלי,‬
‫וזו הייתה כאילו בריחה דרך דלת סתרים.‬

692
00:41:41,917 --> 00:41:44,670
‫כך שנכנסתי עמוק לעולם הסמים, וממש בקצרה,‬

693
00:41:44,753 --> 00:41:47,631
‫עברתי מסמים פסיכדליים לסמים ממש קשים.‬

694
00:41:47,714 --> 00:41:50,551
‫זרקו אותי מהבית. נשרתי מבית הספר.‬

695
00:41:50,634 --> 00:41:53,220
‫נדלג קדימה, הגעתי לגמילה.‬

696
00:41:53,303 --> 00:41:57,391
‫כשהייתי בן.ת 19, הצטרפתי‬
‫לתוכנית גמילה יומית במשך תשעה חודשים.‬

697
00:41:58,141 --> 00:42:01,019
‫תוכנית גמילה יומית לבני נוער,‬

698
00:42:01,103 --> 00:42:02,771
‫אובייקטיבית זה רעיון רע.‬

699
00:42:02,854 --> 00:42:05,899
‫טוב, במובן מסוים.‬
‫כלומר אתם מקבצים יחד קבוצה של בני נוער.‬

700
00:42:05,983 --> 00:42:08,068
‫כל מה שיש להם במשותף זה שהם אוהבים סמים.‬

701
00:42:08,151 --> 00:42:11,280
‫כל יום ב-15:00 מסתיים היום,‬

702
00:42:11,363 --> 00:42:14,032
‫והם אומרים, "לכו עם החברים החדשים שלכם.‬

703
00:42:15,075 --> 00:42:17,953
‫"רוצו לכם. תתחברו זה עם זה בסמטאות.‬

704
00:42:18,579 --> 00:42:20,581
‫"הדרך היחידה שאתם מכירים."‬

705
00:42:22,124 --> 00:42:25,377
‫אבל זה פקח את עיניי.‬
‫זו הייתה נקודת מפנה גדולה.‬

706
00:42:25,460 --> 00:42:28,922
‫הצטרפתי לתוכנית הזאת בה היו עוד 12 ילדים.‬

707
00:42:29,006 --> 00:42:30,632
‫ולפתע הייתי, "לעזאזל".‬

708
00:42:30,716 --> 00:42:33,385
‫הילדים האלה הגיעו מרקע חיים קשה‬

709
00:42:33,468 --> 00:42:36,221
‫וממצבים משפחתיים קשים. כאילו מי אני ש…?‬

710
00:42:36,305 --> 00:42:39,933
‫אני ילד.ת שמנת ממעמד הביניים.‬
‫כנגד מה אני באמת מורד.ת?‬

711
00:42:40,017 --> 00:42:42,477
‫אבל הייתי צריך.ה להיות שם, וזה היה טוב.‬

712
00:42:42,561 --> 00:42:46,773
‫רציתי להשתלב עם הילדים האלה.‬
‫הם היו שם כבר זמן מה, הם היו ממש מגובשים.‬

713
00:42:46,857 --> 00:42:48,859
‫והיו להם כינויים זה לזה.‬

714
00:42:48,942 --> 00:42:52,237
‫מעולם לא היה לי כינוי‬
‫ורציתי גם להיות בקטע.‬

715
00:42:52,321 --> 00:42:55,699
‫והתרגשתי מאוד כי אחרי חודשיים בתוכנית,‬

716
00:42:55,782 --> 00:42:59,161
‫בוקר אחד נכנסתי ואחד הבחורים‬
‫אמר, "מי אמבט, מה קורה?"‬

717
00:43:00,954 --> 00:43:03,040
‫אמרתי, "מי אמבט?"‬

718
00:43:03,749 --> 00:43:06,627
‫וכולם התחילו לקרוא לי "מי אמבט".‬

719
00:43:07,419 --> 00:43:10,005
‫ואז המורה מתחילה לקרוא לי… כך זה נקלט.‬

720
00:43:10,088 --> 00:43:11,923
‫המורים אומרים, "בוקר, מי אמבט".‬

721
00:43:12,007 --> 00:43:13,467
‫אמרתי, "מה קורה?"‬

722
00:43:13,967 --> 00:43:17,679
‫אבל די נכנסתי לזה. אני לא רוצה להודות‬
‫שאני לא יודע.ת למה הם קוראים לי ככה.‬

723
00:43:17,763 --> 00:43:19,848
‫אמרתי, "לא הרבה. הכול טוב".‬

724
00:43:19,931 --> 00:43:25,562
‫כן. לבסוף, אני מרגיש.ה מספיק‬
‫בנוח איתם וכולנו מתקרבים.‬

725
00:43:25,646 --> 00:43:28,398
‫אמרתי, "חבר'ה, התכוונתי‬
‫לשאול אתכם כבר חודשים.‬

726
00:43:28,482 --> 00:43:30,442
‫"למה אתם קוראים לי, מי אמבט?"‬

727
00:43:30,525 --> 00:43:35,072
‫והם אמרו, "כשהגעת, כולנו ניהלנו שיחה‬

728
00:43:35,155 --> 00:43:39,868
‫"והחלטנו שאת.ה נראה.נראית‬
‫כמו מסוג הילדים שישתו את מי האמבט שלהם."‬

729
00:43:41,453 --> 00:43:42,329
‫זה…‬

730
00:43:43,955 --> 00:43:45,582
‫כל כך ספציפי.‬

731
00:43:47,250 --> 00:43:48,919
‫כל כך מעליב.‬

732
00:43:49,586 --> 00:43:51,171
‫ויצירתי, כן.‬

733
00:43:52,422 --> 00:43:56,301
‫לשתות את שלהם… כלומר, פעם שתיתי מי אמבט.‬

734
00:43:56,385 --> 00:43:57,302
‫בטח.‬

735
00:43:58,011 --> 00:43:59,513
‫כולנו שתינו, לא?‬

736
00:44:01,598 --> 00:44:03,642
‫כלומר, לא כמו עם…‬

737
00:44:05,268 --> 00:44:06,728
‫עם קש. פשוט…‬

738
00:44:09,064 --> 00:44:10,315
‫לא, אבל כולנו…‬

739
00:44:11,233 --> 00:44:13,110
‫כולנו שתינו קצת, נכון?‬

740
00:44:13,193 --> 00:44:15,278
‫טוב, רגע. זוכרים את "זמן לאמבטיה"?‬

741
00:44:15,779 --> 00:44:20,575
‫זוכרים את "זמן לאמבטיה"? האם אי פעם,‬
‫ב"זמן לאמבטיה", לקחתם את הפלנל הרטוב…‬

742
00:44:20,659 --> 00:44:22,703
‫קראתם לזה פלנל או מגבת פנים?‬

743
00:44:22,786 --> 00:44:24,913
‫פלנל? כן. קנדה, כן.‬

744
00:44:25,789 --> 00:44:27,582
‫לקחתם פעם את הפלנל הרטוב שלכם‬

745
00:44:27,666 --> 00:44:30,460
‫והנחתם אותו על הפנים שלכם ונשמתם דרכו?‬

746
00:44:30,544 --> 00:44:33,380
‫ופתאום הרגשתם שאתם מטביעים את עצמכם?‬

747
00:44:33,463 --> 00:44:34,881
‫אתם כאילו, "אוי לא!"‬

748
00:44:35,966 --> 00:44:38,677
‫או האם מצצתם את המים מהפלנל שלכם?‬

749
00:44:39,177 --> 00:44:40,011
‫נכון?‬

750
00:44:40,512 --> 00:44:43,640
‫זה מרגיש כל כך צייצני. איזו הרגשה.‬

751
00:44:45,934 --> 00:44:46,852
‫"זמן לאמבטיה".‬

752
00:44:47,477 --> 00:44:48,895
‫יודעים למה אני מתכוון.ת?‬

753
00:44:49,896 --> 00:44:51,189
‫יודעים למה אני הכי מתגעגע.ת?‬

754
00:44:51,273 --> 00:44:55,068
‫אני אעבור הלאה מ"זמן לאמבטיה",‬
‫אבל רק אגיד בקצרה‬

755
00:44:55,152 --> 00:44:57,154
‫מה שהכי חסר לי ב"זמן לאמבטיה" הוא פשוט‬

756
00:44:57,237 --> 00:44:59,489
‫שפעם ביום, מישהו אומר,‬
‫"הגיע הזמן לאמבטיה".‬

757
00:45:00,615 --> 00:45:04,035
‫כמה זה טוב? אני חושב.ת שאנו‬
‫לא מעריכים את זה כשאנו צעירים,‬

758
00:45:04,119 --> 00:45:06,663
‫אבל דמיינו שאתם בדייט טינדר מחורבן,‬

759
00:45:06,747 --> 00:45:08,165
‫והמלצר בא, הוא כאילו,‬

760
00:45:08,248 --> 00:45:12,586
‫"מצטער להפריע. זה זמן לאמבטיה עבורך."‬

761
00:45:13,295 --> 00:45:14,713
‫אתם תעופו משם.‬

762
00:45:18,133 --> 00:45:20,385
‫הנעורים מבוזבזים על הצעירים.‬

763
00:45:21,720 --> 00:45:23,513
‫הנעורים מבוזבזים על הצעירים.‬

764
00:45:25,390 --> 00:45:27,058
‫כן, אז…‬

765
00:45:27,142 --> 00:45:30,395
‫אני חושב.ת שהסיבה שאני אובססיבי.ת‬
‫לגבי תקופת הנעורים שלי‬

766
00:45:30,479 --> 00:45:35,942
‫וכל הזמן מעבד.ת אותה בראשי היא מפני‬
‫שאני מרגיש.ה כמו אדם אחר לגמרי עכשיו.‬

767
00:45:36,026 --> 00:45:38,904
‫היה לי גיל התבגרות כאוטי,‬

768
00:45:38,987 --> 00:45:41,239
‫הוא היה ממש אפל, כאילו זה היה מטורף.‬

769
00:45:41,323 --> 00:45:45,827
‫ועכשיו אני באמת מרגיש.ה כמו אדם אחר לגמרי.‬
‫עכשיו אני מאוד נמנע.ת מסיכונים.‬

770
00:45:45,911 --> 00:45:47,120
‫אתם… כן.‬

771
00:45:48,205 --> 00:45:51,082
‫אתם צריכים לראות אותי‬
‫במדרגות נעות, זה מטורף.‬

772
00:45:51,166 --> 00:45:53,251
‫אני מחזיק.ה במעקה כל כך חזק.‬

773
00:45:53,335 --> 00:45:54,920
‫אני מאוד…‬

774
00:45:55,003 --> 00:45:57,005
‫כשהמדרגה מתקרבת, "אלוהים".‬

775
00:45:57,088 --> 00:45:59,049
‫אני, "אחת, שתיים, שלוש, קדימה".‬

776
00:45:59,132 --> 00:46:00,258
‫מחכה לרגע שלי.‬

777
00:46:02,302 --> 00:46:05,138
‫אם אני לא מוכן.ה והמדרגה מגיעה,‬
‫אני הולך.ת אחורה.‬

778
00:46:05,222 --> 00:46:06,264
‫אני, "בסדר…"‬

779
00:46:08,016 --> 00:46:10,018
‫כן.‬

780
00:46:11,686 --> 00:46:13,688
‫אבל אני מרגיש.ה שונה.‬

781
00:46:13,772 --> 00:46:17,442
‫אני מניח.ה שאני עדיין מרגיש.ה‬
‫תחושה של הרס עצמי.‬

782
00:46:17,526 --> 00:46:19,277
‫כמו שהלחץ הזה מצטבר.‬

783
00:46:19,361 --> 00:46:21,738
‫אני מרגיש.ה שלכולנו יש את הדחפים האלה,‬

784
00:46:21,822 --> 00:46:25,116
‫ופשוט צריך למצוא דרך בריאה‬
‫להתמודד עם הרגשות האלה.‬

785
00:46:25,700 --> 00:46:27,702
‫אני משתתף.ת בהרבה חדרי בריחה.‬

786
00:46:28,328 --> 00:46:30,580
‫אני תמיד בורח.ת מחדר.‬

787
00:46:31,456 --> 00:46:32,999
‫כל הזמן.‬

788
00:46:33,583 --> 00:46:37,879
‫לאחרונה עשיתי סיבוב הופעות,‬
‫שהוא דבר אינטנסיבי.‬

789
00:46:37,963 --> 00:46:42,968
‫את סיבוב ההופעות שלי אני עושה לבדי.‬
‫לרוב אין לי מופע חימום או מנהל הופעות.‬

790
00:46:43,051 --> 00:46:44,427
‫אני פשוט נוסע.ת לבדי.‬

791
00:46:44,511 --> 00:46:47,514
‫אני עובר.ת ימים ארוכים‬
‫בערים האקראיות האלה בבריטניה.‬

792
00:46:47,597 --> 00:46:49,599
‫ועשיתי הופעה באדינבורו.‬

793
00:46:49,683 --> 00:46:52,060
‫אז, הייתי בסקוטלנד,‬
‫באדינבורו, לבדי במשך היום,‬

794
00:46:52,143 --> 00:46:55,564
‫והייתה לי את התחושה של לחץ מצטבר.‬

795
00:46:55,647 --> 00:46:56,857
‫מבינים את כוונתי?‬

796
00:46:56,940 --> 00:46:59,776
‫ובדיוק ראיתי את "טריינספוטינג", אז חשבתי,‬

797
00:46:59,860 --> 00:47:01,194
‫אנחנו בסכנת הידרדרות.‬

798
00:47:01,278 --> 00:47:03,321
‫וחשבתי, "מה עליי לעשות?"‬

799
00:47:03,405 --> 00:47:06,616
‫אז נכנסתי לאינטרנט ומצאתי‬
‫שהצינוקים של אדינבורו פתוחים.‬

800
00:47:06,700 --> 00:47:10,328
‫הם כמו הצינוקים של לונדון,‬
‫שזה כמו חוויית אימה,‬

801
00:47:10,412 --> 00:47:12,122
‫חווית אימה סוחפת,‬

802
00:47:12,205 --> 00:47:15,125
‫שבה שחקנים מתלבשים‬
‫כמו בתקופה הוויקטוריאנית ומפחידים אותך.‬

803
00:47:15,208 --> 00:47:18,295
‫ואתם הולכים במבוך של גיהינום.‬
‫אמרתי, "נהדר".‬

804
00:47:19,504 --> 00:47:23,550
‫וגם רכשתי את חבילת ה-VIP,‬
‫שזה רק עוד 20 דולר,‬

805
00:47:23,633 --> 00:47:28,471
‫וכל מה שזה אומר היה, כשהגעתי,‬
‫הם צילמו תמונה שלי לפני מסך ירוק.‬

806
00:47:28,555 --> 00:47:30,974
‫הם נותנים מפתח, והם מקרינים בית קברות…‬

807
00:47:31,057 --> 00:47:32,684
‫הם נתנו את צרור המפתחות של…‬

808
00:47:32,767 --> 00:47:36,521
‫אז קלטתי שזה משהו שעושים עם חברים.‬

809
00:47:38,607 --> 00:47:40,233
‫חברים או אהובים.‬

810
00:47:40,317 --> 00:47:43,236
‫יש לי עכשיו צרור מפתחות…‬

811
00:47:47,657 --> 00:47:48,533
‫אז…‬

812
00:47:49,534 --> 00:47:52,704
‫אני יורד.ת למטה,‬
‫אני וקבוצה של אנשים שאינני מכיר.ה,‬

813
00:47:52,787 --> 00:47:56,416
‫ואנחנו נלך ביחד כקבוצה במבוך האימה הזה.‬

814
00:47:56,499 --> 00:47:59,127
‫אלה תיירים ומשפחות, אנחנו בערך עשרה.‬

815
00:47:59,628 --> 00:48:02,422
‫אנחנו עומדים לעבור את זה,‬
‫ואיזה בחור יוצא אלינו,‬

816
00:48:02,505 --> 00:48:05,091
‫והוא לבוש כמו קצב ויקטוריאני.‬

817
00:48:05,175 --> 00:48:08,470
‫הוא מכוסה בדם ויש לו‬
‫סכין קצבים גדולה, זקן עבות,‬

818
00:48:08,553 --> 00:48:10,972
‫בחור סקוטי, והוא אומר, "אני הקצב!"‬

819
00:48:11,056 --> 00:48:13,391
‫אני לא יכול.ה לעשות את המבטא כל כך טוב.‬

820
00:48:13,475 --> 00:48:17,437
‫הוא אמר, "ברוכים הבאים לצינוקים‬
‫של אדינבורו, אנו הולכים להרוג אתכם".‬

821
00:48:17,520 --> 00:48:18,772
‫ואני כזה, "כן!"‬

822
00:48:19,397 --> 00:48:21,524
‫"כן, התפללתי למוות!"‬

823
00:48:22,901 --> 00:48:26,446
‫ואז הוא אמר, "אבל קודם‬
‫יש לי כמה הוראות בטיחות.‬

824
00:48:27,447 --> 00:48:31,785
‫"אם אתן בהיריון או סובלים‬
‫מאפילפסיה, אל תיכנסו לצינוק."‬

825
00:48:33,286 --> 00:48:35,288
‫אמרתי, "בסדר". ואז הוא אמר,‬

826
00:48:35,789 --> 00:48:39,876
‫"בשום שלב אף אחד מהשחקנים‬
‫בצינוק לא ייגע בך או יתפוס אותך."‬

827
00:48:39,960 --> 00:48:41,878
‫אמרתי, "זה טוב".‬

828
00:48:41,962 --> 00:48:44,965
‫אף אחד לא רוצה שיתפסו‬
‫אותו בצינוק. אז אני כאילו,‬

829
00:48:45,507 --> 00:48:46,466
‫"סבבה."‬

830
00:48:47,467 --> 00:48:51,096
‫אז אנחנו מתחילים ללכת,‬
‫וחבר'ה, זה כל כך מפחיד.‬

831
00:48:51,179 --> 00:48:53,431
‫כאילו, זה פשוט…‬

832
00:48:53,515 --> 00:48:57,102
‫אני רועד.ת מפחד.‬
‫אני עם אנשים זרים עובר.ת במבוך.‬

833
00:48:57,185 --> 00:49:00,730
‫הם עושים את הדבר הזה שבו הם‬
‫אוהבים לכבות את כל האורות, חשכה מוחלטת.‬

834
00:49:00,814 --> 00:49:05,819
‫כשהאורות נדלקים שוב, יש אישה‬
‫שעומדת סנטימטר מהפנים שלך והיא כאילו…‬

835
00:49:06,444 --> 00:49:09,072
‫זה כל כך מפחיד, אבל אני אוהב.ת את זה.‬

836
00:49:09,155 --> 00:49:12,450
‫ויש מעין הקשר סיפורי, ממש בהתחלה,‬

837
00:49:12,534 --> 00:49:17,038
‫הקצב אמר, "אתם תפגשו‬
‫את הקניבל האגדי סוני בין".‬

838
00:49:17,122 --> 00:49:21,042
‫מישהו מכיר את סוני בין?‬
‫מסתבר שהוא קניבל אגדי,‬

839
00:49:21,960 --> 00:49:25,964
‫ואנחנו כאילו, "אנחנו לא רוצים‬
‫לפגוש אותו. אנחנו מפחדים".‬

840
00:49:26,047 --> 00:49:28,216
‫והוא כאילו, "הוא יאהב אתכם".‬

841
00:49:28,299 --> 00:49:30,093
‫אנחנו יודעים שזה מתפתח למשהו.‬

842
00:49:30,176 --> 00:49:35,015
‫הגענו לחלק הזה שבו יש‬
‫מעין סירה מתחת לאדמה,‬

843
00:49:35,098 --> 00:49:40,270
‫אנחנו כאילו במעמקי אדינבורו, נכון?‬
‫ויש סירה על מסילה וכולנו נכנסים אליה.‬

844
00:49:40,353 --> 00:49:44,190
‫ואנחנו יכולים לשמוע את סוני בין בחשכה,‬
‫מהכיוון אליו אנחנו מתקדמים.‬

845
00:49:44,274 --> 00:49:46,609
‫"אני סוני בין." צעקנו, "לא!"‬

846
00:49:47,110 --> 00:49:50,697
‫והקצב אומר, "בסדר,‬
‫אתם לבדכם עכשיו. אני עוזב אתכם".‬

847
00:49:50,780 --> 00:49:54,284
‫אנחנו כאילו, "לא, חכה.‬
‫למדנו לאהוב אותך, אנחנו צריכים אותך".‬

848
00:49:54,367 --> 00:49:56,619
‫הוא כזה, "תזדיינו, חבר'ה". והוא עוזב.‬

849
00:49:56,703 --> 00:49:59,372
‫עכשיו, אני והקבוצה שלי נמצאים בסירה הקטנה.‬

850
00:49:59,456 --> 00:50:02,042
‫האורות כבים ואנחנו נמצאים בחושך מוחלט.‬

851
00:50:02,125 --> 00:50:06,337
‫אי אפשר לראות את היד שלכם‬
‫מול הפנים, זה כל כך חשוך, זה לח וקר.‬

852
00:50:06,421 --> 00:50:09,340
‫ואנחנו יכולים לשמוע, "אני סוני בין".‬
‫אני מתחרפן.ת.‬

853
00:50:09,424 --> 00:50:13,928
‫ואז אני מרגיש.ה ידיים על הגב שלי.‬

854
00:50:14,012 --> 00:50:16,222
‫מטפסות מעלה לאורך הגב שלי.‬

855
00:50:16,306 --> 00:50:18,308
‫ומגיעות מסביב לצוואר שלי.‬

856
00:50:18,391 --> 00:50:21,019
‫ואני מתחרפן.ת כי אני נזכר.ת‬

857
00:50:21,102 --> 00:50:23,980
‫שאסור להם לגעת בך בצינוק. נכון?‬

858
00:50:24,731 --> 00:50:27,859
‫אמרתי, "מה קורה?"‬
‫האורות נדלקים, אני מסתובב.ת,‬

859
00:50:27,942 --> 00:50:32,238
‫וזאת אישה בגיל העמידה‬
‫שהיא חלק מהקבוצה שלנו.‬

860
00:50:35,325 --> 00:50:36,618
‫והיא פשוט עושה…‬

861
00:50:39,162 --> 00:50:39,996
‫זה היה…‬

862
00:50:41,289 --> 00:50:42,332
‫מטורף.‬

863
00:50:46,294 --> 00:50:49,130
‫היא הייתה עם שתי הבנות המתבגרות שלה‬

864
00:50:49,214 --> 00:50:51,633
‫שישבו משני צידיה, והן אמרו,‬

865
00:50:51,716 --> 00:50:53,885
‫"אימא, מה לעזאזל את עושה?"‬

866
00:50:54,886 --> 00:50:55,720
‫היא כאילו…‬

867
00:50:58,181 --> 00:51:00,558
‫אני חושב.ת עליה כל הזמן.‬

868
00:51:02,811 --> 00:51:05,605
‫היא כמו הדוור. היא גיבורה.‬

869
00:51:05,688 --> 00:51:06,773
‫גיבורה של כולנו.‬

870
00:51:13,154 --> 00:51:17,575
‫אבל אני עושה דברים כאלה כדי להרגיש חי.ה ו…‬

871
00:51:19,494 --> 00:51:23,915
‫אני מנסה להיות ערני.ת מאוד לגבי המוח שלי‬

872
00:51:23,998 --> 00:51:26,876
‫כי יש בי הרבה בושה לגבי שנות הנעורים שלי.‬

873
00:51:26,960 --> 00:51:31,339
‫התנהגתי רע מאוד.‬
‫היו לי נטיות חזקות להרס עצמי…‬

874
00:51:32,257 --> 00:51:36,177
‫והדבר המוזר הוא שכל כך כעסתי, ממש כעסתי.‬

875
00:51:36,678 --> 00:51:39,639
‫הדבר המוזר הוא שמאז 2016…‬

876
00:51:39,722 --> 00:51:44,352
‫אני זוכר.ת שכאשר טראמפ נבחר.‬
‫אמרתי, "אז אנחנו לא יכולים להכחיש יותר‬

877
00:51:44,435 --> 00:51:48,314
‫"שהעולם קצת לא מאוזן." הוא קצת דפוק, נכון?‬

878
00:51:48,398 --> 00:51:51,276
‫יש לנו עכשיו כל כך הרבה מידע זמין,‬

879
00:51:51,359 --> 00:51:56,197
‫שקשה להכחיש שהמערכת לא עובדת עבור כולם.‬
‫כאילו… מיליארדרים לא משלמים מיסים,‬

880
00:51:56,281 --> 00:52:00,910
‫ואנחנו יודעים כל כך הרבה דברים.‬
‫אז אני כאילו, "בסדר, הכעס שלי היה תקף".‬

881
00:52:00,994 --> 00:52:04,789
‫ואני חושב.ת שהרבה מתבגרים מרגישים‬
‫את הזעם המוצדק הזה.‬

882
00:52:04,873 --> 00:52:08,126
‫אבל אופן המרידה שלי היה דפוק.‬

883
00:52:08,209 --> 00:52:12,672
‫הוא היה כל כך מלא בהרס עצמי ומרוכז בעצמי.‬

884
00:52:12,755 --> 00:52:16,217
‫זה היה לא ממומש, בסופו של דבר.‬
‫למשל, עשיתי את הקעקוע הזה‬

885
00:52:16,301 --> 00:52:18,636
‫בגיל 16. כתוב "שיבולת שועל".‬

886
00:52:20,346 --> 00:52:22,015
‫כתוב "שיבולת שועל", פעמיים.‬

887
00:52:23,349 --> 00:52:26,352
‫אני זוכר.ת שחשבתי, "שיזדיין הממסד".‬

888
00:52:26,436 --> 00:52:28,229
‫כאילו, מה?‬

889
00:52:36,946 --> 00:52:38,364
‫אז זה שם לתמיד.‬

890
00:52:43,578 --> 00:52:44,579
‫אני…‬

891
00:52:45,538 --> 00:52:47,207
‫אני זוכר.ת שהרגשתי…‬

892
00:52:47,916 --> 00:52:51,669
‫הרגשתי שהעולם הוא בית שנמכר לי‬

893
00:52:51,753 --> 00:52:55,006
‫בגיל צעיר מאוד כשהייתי צעיר.ה‬
‫מכדי לחתום על משכנתה.‬

894
00:52:55,089 --> 00:53:01,304
‫בית שנמכר לי על ידי סוכן נדל"ן מאוד חשוד,‬
‫קצת מפוקפק. כמו מתווך תינוק דוגי-סטייל.‬

895
00:53:02,847 --> 00:53:05,600
‫"תחתמי כאן, ילד.ה." ואני כאילו, "בסדר".‬

896
00:53:05,683 --> 00:53:09,729
‫"כל החלומות שלך יתגשמו."‬
‫אני חותם.ת על זה, ופתאום אני בבית הזה.‬

897
00:53:09,812 --> 00:53:12,690
‫אתם מפתחים חשיבה ביקורתית.‬
‫אתם מתעוררים בבית בגיל העשרה.‬

898
00:53:12,774 --> 00:53:14,025
‫אתם כאילו, "רגע".‬

899
00:53:14,525 --> 00:53:16,903
‫רק רגע, יסודות הבית רקובים,‬

900
00:53:16,986 --> 00:53:19,739
‫החצר האחורית בוערת כי הבעלים הקודמים‬

901
00:53:19,822 --> 00:53:22,408
‫המשיכו לחמם רק בדלק מאובנים.‬

902
00:53:22,492 --> 00:53:27,747
‫אז התגובה שלי הייתה,‬
‫"פשוט אהרוס את הבית עם עצמי בתוכו".‬

903
00:53:28,498 --> 00:53:32,126
‫וכמובן, עכשיו אני מבין.ה‬
‫שמה שהייתי צריך.ה לעשות‬

904
00:53:32,627 --> 00:53:36,673
‫זה להשקיע איזושהי כמות של אנרגייה כדי לתקן‬
‫את הבית, נכון? זה מה שאנו צריכים לעשות…‬

905
00:53:36,756 --> 00:53:39,717
‫בתקווה שזה מה שאנו מנסים לעשות.‬
‫אנו חייבים, נכון?‬

906
00:53:39,801 --> 00:53:44,764
‫תשקיעו קצת אנרגייה כדי להפוך את הבית למקום‬
‫נחמד יותר לגור בו. כי הוא לא יעשה זאת… כן.‬

907
00:53:47,350 --> 00:53:51,187
‫אני מרגיש.ה שאנחנו צריכים באופן מודע‬
‫לעשות את זה, אחרת זה לא יקרה.‬

908
00:53:51,813 --> 00:53:53,731
‫ולכן אני… אני אוהב.ת…‬

909
00:53:54,232 --> 00:53:56,734
‫אני חושב.ת שבני דור ה-Z הם מדהימים.‬

910
00:53:56,818 --> 00:53:59,445
‫אל תאמינו לכך שהם רק בטיק-טוק. הם מגניבים.‬

911
00:53:59,529 --> 00:54:01,614
‫הם שם בחוץ. הם עושים דברים.‬

912
00:54:02,240 --> 00:54:06,119
‫כמו מחאה על שינוי האקלים‬
‫ופירוק בינאריות מגדרית נוקשה.‬

913
00:54:06,202 --> 00:54:07,245
‫מה אני עשיתי?‬

914
00:54:07,328 --> 00:54:10,873
‫התחמקתי מהכול וכאילו, "למישהו יש אסיד?"‬

915
00:54:11,749 --> 00:54:14,043
‫פשוט התנהגות חסרת תועלת.‬

916
00:54:16,838 --> 00:54:18,339
‫והם מגניבים.‬

917
00:54:19,257 --> 00:54:20,800
‫אני רוצה לדבר על…‬

918
00:54:20,883 --> 00:54:24,429
‫אני רוצה לדבר על עניין המגדר לרגע.‬

919
00:54:25,430 --> 00:54:26,264
‫אז…‬

920
00:54:28,099 --> 00:54:31,686
‫רק כי הייתי בבריטניה, ועכשיו אני בארה"ב,‬

921
00:54:31,769 --> 00:54:37,108
‫ובשני המקומות יש כרגע‬
‫היסטריה אמיתית סביב מגדר וזהות מגדרית.‬

922
00:54:37,191 --> 00:54:40,486
‫ואני חושב.ת שחלק מזה נובע מההבנה המוטעית‬

923
00:54:40,570 --> 00:54:43,948
‫שזה הטרנד האחרון של דור ה-Z.‬
‫או קטע של דור המילניום, נכון?‬

924
00:54:44,032 --> 00:54:47,118
‫שיש נזילות סביב נושא המגדר, זה כאילו…‬

925
00:54:47,201 --> 00:54:50,455
‫מאז ערש התרבות האנושית,‬

926
00:54:50,538 --> 00:54:52,665
‫אנחנו יודעים שיש שונות במגדר.‬

927
00:54:52,749 --> 00:54:56,836
‫היו תרבויות שזיהו מגדר שלישי ורביעי.‬

928
00:54:56,919 --> 00:54:58,921
‫לא רק זיהו, העריצו.‬

929
00:54:59,589 --> 00:55:01,507
‫כאילו יכולתי להיות נערץ.ת.‬

930
00:55:02,091 --> 00:55:03,718
‫יכולתי להיות נערץ.ת.‬

931
00:55:04,260 --> 00:55:05,178
‫זה מבאס.‬

932
00:55:05,261 --> 00:55:08,431
‫ובמקום זה אני כאילו,‬
‫"באיזה שירותים מותר לי להשתמש?"‬

933
00:55:11,017 --> 00:55:16,064
‫והאמת שזה טרנד קולוניאליסטי של העת האחרונה‬
‫שיש את הבינאריות המגדרית הנוקשה הזאת.‬

934
00:55:16,147 --> 00:55:22,612
‫זה כאילו פשוט הסתובבנו בעולם‬
‫ודרסנו את הדקויות של כל הדברים היפים האלה.‬

935
00:55:22,695 --> 00:55:25,782
‫בבריטניה, שם גרתי, אני זוכר.ת,‬

936
00:55:25,865 --> 00:55:29,869
‫ב-2018, הודו נתנה מעמד חוקי‬
‫להומוסקסואליות, וזה היה נהדר.‬

937
00:55:29,952 --> 00:55:33,664
‫כמו חגיגה גדולה, באמת מרגש,‬
‫אבל זה היה ממש מתסכל‬

938
00:55:33,748 --> 00:55:37,543
‫כי הסיקור בחדשות בבריטניה‬
‫היה כל כך זחוח, זה היה כאילו,‬

939
00:55:38,086 --> 00:55:39,670
‫"הגיע הזמן, הודו."‬

940
00:55:39,754 --> 00:55:46,302
‫וזה כאילו, אנגליה נכנסה להודו והפכה‬
‫את ההומוסקסואליות ללא חוקית ב-1896,‬

941
00:55:46,803 --> 00:55:49,305
‫זה כאילו ערעור תפיסת המציאות האולטימטיבית.‬

942
00:55:49,847 --> 00:55:52,683
‫זה כמו להצית את הבית של מישהו ולהגיד,‬

943
00:55:52,767 --> 00:55:55,978
‫"זה ממש מביך כמה זמן לוקח לך לכבות את זה.‬

944
00:55:56,646 --> 00:55:58,106
‫"זה כל כך מביך."‬

945
00:55:59,482 --> 00:56:00,900
‫כן. תודה.‬

946
00:56:06,697 --> 00:56:07,532
‫כן.‬

947
00:56:07,615 --> 00:56:09,617
‫והדבר המעצבן הוא…‬

948
00:56:10,576 --> 00:56:13,371
‫אני לא באמת רוצה לדבר על מגדר,‬

949
00:56:13,454 --> 00:56:15,248
‫כי זה סוג של הפסד לכל הצדדים.‬

950
00:56:15,331 --> 00:56:20,002
‫במיוחד אם זה משהו שמשפיע עליכם באופן אישי,‬
‫ואכפת לכם מזה, קשה להתווכח עם זה.‬

951
00:56:20,086 --> 00:56:22,922
‫כי אתם נהיים רגשניים, כבר הפסדתם.‬
‫כי אתם כאילו…‬

952
00:56:23,631 --> 00:56:27,051
‫זה קשה, אבל אני מרגיש.ה שעליי לדבר על זה‬

953
00:56:27,135 --> 00:56:30,221
‫כי כל השאר הם… קומיקאים.‬

954
00:56:30,304 --> 00:56:34,767
‫קומיקאים מולטי-מיליונרים גדולים,‬
‫במופעי הסטנד-אפ שלהם,‬

955
00:56:34,851 --> 00:56:36,853
‫עוקצים ויורדים‬

956
00:56:36,936 --> 00:56:39,897
‫בזמן שזכויות הטרנס הן כל כך שבריריות,‬

957
00:56:39,981 --> 00:56:43,067
‫ומתדרדרות לאחור, זה פשוט לא… כן.‬

958
00:56:43,651 --> 00:56:45,653
‫לא, לא. אבל אני מרגיש.ה…‬

959
00:56:46,737 --> 00:56:48,739
‫הן מתדרדרות לאחור, כן.‬

960
00:56:48,823 --> 00:56:49,907
‫לא, אני צוחק.ת.‬

961
00:56:50,408 --> 00:56:51,868
‫פתאום חשבתי, "לעזאזל".‬

962
00:56:54,078 --> 00:56:58,082
‫אני צופה במופעים האלה כדי להיות מעודכן.ת‬

963
00:56:58,166 --> 00:57:01,502
‫לרגע שישאלו אותי בראיון‬
‫על המופעים של אותם אנשים.‬

964
00:57:01,586 --> 00:57:04,380
‫אבל הדבר שהמשיך לעלות‬

965
00:57:04,464 --> 00:57:08,301
‫היה, "מגדר זה עובדה". זה היה הפזמון‬
‫של אחד מהם, "מגדר זה עובדה".‬

966
00:57:08,384 --> 00:57:12,388
‫ואז הם חתכו לקהל.‬
‫הם אוהבים את זה. וזה כאילו…‬

967
00:57:12,472 --> 00:57:15,558
‫ואני מרגיש.ה שאני קצת‬
‫משכנע.ת את המשוכנעים, אבל…‬

968
00:57:16,225 --> 00:57:21,731
‫רק להגיד בזריזות. כמובן,‬
‫המין הביולוגי הוא אמיתי. זה משהו.‬

969
00:57:21,814 --> 00:57:25,067
‫בתוך זה, יש המון וריאציות, זה מאוד כאילו…‬

970
00:57:25,151 --> 00:57:29,280
‫מדעית, זה לא בינארי כפי שאנחנו חושבים.‬
‫יש אנשים שהם אינטרסקס,‬

971
00:57:29,363 --> 00:57:31,449
‫יש שונות הורמונלית, כל מיני דברים.‬

972
00:57:31,532 --> 00:57:34,494
‫אבל, בטח, מין ביולוגי,‬
‫אף אחד לא מכחיש שזה אמיתי,‬

973
00:57:34,577 --> 00:57:39,874
‫אבל מגדר הוא הרבה יותר בר חלוף‬
‫והרבה יותר קשור למה שיש כאן וכאן.‬

974
00:57:39,957 --> 00:57:42,627
‫בדומה מאוד להבניה חברתית.‬

975
00:57:42,710 --> 00:57:43,628
‫ויותר נזיל.‬

976
00:57:43,711 --> 00:57:46,255
‫והאופן שבו אני מסביר.ה את זה‬
‫לאנשים שרוצים להבין‬

977
00:57:46,339 --> 00:57:51,677
‫את ההבדל בין מין ביולוגי למגדר,‬
‫אני מתאר.ת את הספקטרום המגדרי.‬

978
00:57:52,470 --> 00:57:54,472
‫אתם מכירים את הסרט "היפה והחיה"?‬

979
00:57:55,014 --> 00:57:56,140
‫בסדר.‬

980
00:57:56,224 --> 00:58:00,061
‫אז תארו לעצמכם שאם בקצה אחד‬
‫של הספקטרום המגדרי, יש לכם את גסטון.‬

981
00:58:00,144 --> 00:58:02,647
‫זוכרים אותו? הוא כזה,‬
‫"אף אחד לא נלחם כמו…"‬

982
00:58:02,730 --> 00:58:03,898
‫הוא חתיך.‬

983
00:58:03,981 --> 00:58:06,651
‫הוא מייצג גבריות קיצונית.‬

984
00:58:06,734 --> 00:58:08,945
‫בצד השני של הספקטרום יש לכם את בל,‬

985
00:58:09,028 --> 00:58:11,072
‫שיש לה תסמונת סטוקהולם.‬

986
00:58:11,697 --> 00:58:13,616
‫כל כך אפל, אבל…‬

987
00:58:14,367 --> 00:58:17,078
‫אבל חבר'ה, היא עדיין מודל מצוין לחיקוי‬

988
00:58:17,161 --> 00:58:18,788
‫כי היא יודעת לקרוא.‬

989
00:58:20,414 --> 00:58:21,666
‫היא נהנית מספר טוב.‬

990
00:58:22,542 --> 00:58:24,001
‫חייבים לזקוף זאת לזכותה.‬

991
00:58:25,086 --> 00:58:28,923
‫ואז באמצע הספקטרום, יש לכם את הפמוט, נכון?‬

992
00:58:29,715 --> 00:58:31,092
‫יש לכם את לומייר.‬

993
00:58:31,717 --> 00:58:34,428
‫ואני ממש מזדהה עם לומייר.‬

994
00:58:34,512 --> 00:58:36,097
‫אני מתחבר.ת ללומייר.‬

995
00:58:36,889 --> 00:58:39,559
‫וברור שככל שנעצים את לומייר,‬

996
00:58:39,642 --> 00:58:41,644
‫כך לבל ולגסטון יהיה יותר כיף.‬

997
00:58:41,727 --> 00:58:44,939
‫לומייר עושה מסיבות.‬
‫הם כאילו, "תהיו האורחים שלי!"‬

998
00:58:45,648 --> 00:58:46,482
‫כן.‬

999
00:58:47,400 --> 00:58:48,609
‫יש לי פנטזיה.‬

1000
00:58:49,318 --> 00:58:51,195
‫יש לי פנטזיה ש…‬

1001
00:58:52,071 --> 00:58:54,073
‫בראש שלי זו תמונה ברורה…‬

1002
00:58:54,156 --> 00:58:57,159
‫יש לכם את דייב שאפל,‬
‫ריקי ג'רווייס, לואי סי. קיי.‬

1003
00:58:57,660 --> 00:59:01,414
‫תצרפו לשם את ג'ו רוגן.‬
‫והם אוכלים צלי חזיר.‬

1004
00:59:01,497 --> 00:59:05,376
‫בפנטזיה הזו, זה חזיר ענק,‬
‫והם קורעים ממנו את הבשר.‬

1005
00:59:05,459 --> 00:59:08,212
‫הם שותים גביעי יין דבש.‬

1006
00:59:08,296 --> 00:59:10,798
‫המשקה מימי הביניים.‬
‫הם זורקים את הכסף שלהם.‬

1007
00:59:10,881 --> 00:59:12,967
‫ואז הם מדליקים את הטלוויזיה‬

1008
00:59:13,050 --> 00:59:16,053
‫והם רואים אותי עושה‬
‫את קטע המגדר של היפה והחיה…‬

1009
00:59:16,137 --> 00:59:17,680
‫כאילו… "אני פמוט".‬

1010
00:59:19,015 --> 00:59:22,727
‫והם צופים בזה ואומרים,‬
‫"אלוהים, אנחנו… חבר'ה.‬

1011
00:59:23,227 --> 00:59:24,228
‫"אנחנו טעינו."‬

1012
00:59:26,314 --> 00:59:28,649
‫ואז הם פשוט… זאת הפנטזיה שלי.‬

1013
00:59:29,150 --> 00:59:32,111
‫ואז הם פשוט… אתם יודעים‬
‫מה אני רוצה? אני רוצה שהם…‬

1014
00:59:32,903 --> 00:59:34,405
‫יערסלו זה את זה.‬

1015
00:59:34,488 --> 00:59:38,242
‫אני רוצה שהם יחזיקו זה את זה בעדינות,‬
‫ופשוט יתנדנדו בעדינות.‬

1016
00:59:38,326 --> 00:59:41,037
‫אני בעצם רוצה שהם יהיו ההורים של עצמם.‬

1017
00:59:41,579 --> 00:59:42,913
‫פשוט לתת קצת, את זה.‬

1018
00:59:43,497 --> 00:59:48,502
‫כי אני מבין.ה. אני קולט.ת את זה.‬
‫קשה ללמוד שפה חדשה.‬

1019
00:59:48,586 --> 00:59:50,588
‫למרות ש…? זה באמת קשה?‬

1020
00:59:51,213 --> 00:59:53,382
‫אומיקרון?‬

1021
00:59:54,425 --> 00:59:56,218
‫קלטנו את זה די מהר.‬

1022
00:59:58,095 --> 00:59:59,430
‫אבל ה…‬

1023
01:00:00,181 --> 01:00:02,683
‫הבדיחה שאני תמיד שומע.ת, וזאת הייתה בדיחה…‬

1024
01:00:02,767 --> 01:00:04,810
‫סיפרו את הבדיחה הזאת בשנות ה-90.‬

1025
01:00:04,894 --> 01:00:07,480
‫והיא חזרה ביתר שאת אל חוגי הסטנד-אפ.‬

1026
01:00:07,563 --> 01:00:12,902
‫היא בסגנון, "אני מזדהה כקקטוס,‬
‫או שאני מזדהה כעמוד מנורה…"‬

1027
01:00:12,985 --> 01:00:15,154
‫או איזה עצם דומם אחר. וזה כאילו…‬

1028
01:00:16,614 --> 01:00:20,242
‫אני א-בינארי.ת,‬
‫וזה נמצא תחת דגל הזהות הטרנסית.‬

1029
01:00:20,326 --> 01:00:24,705
‫והמין שהוקצה לי בלידה לא מרגיש מתאים…‬

1030
01:00:26,082 --> 01:00:26,916
‫ו…‬

1031
01:00:27,583 --> 01:00:31,921
‫אבל אני לא רוצה בהכרח‬
‫להזדהות כא-בינארי.ת או טרנס.ית,‬

1032
01:00:32,004 --> 01:00:35,383
‫אני פשוט כזה.זאת, ולומר אחרת יהיה מוזר.‬

1033
01:00:35,466 --> 01:00:37,843
‫זה יהיה כמו לנהוג באלימות כנגד עצמי.‬

1034
01:00:37,927 --> 01:00:41,222
‫ככה זה ירגיש. זה יהיה, מרק העגבניות חם,‬

1035
01:00:41,305 --> 01:00:43,599
‫כפול מאה, פשוט מלא במרק עגבניות.‬

1036
01:00:43,683 --> 01:00:45,518
‫זה מסובך כי זה כאילו…‬

1037
01:00:46,227 --> 01:00:48,938
‫אתם פשוט צריכים להאמין לי‬
‫שאני יודע.ת מי אני.‬

1038
01:00:49,021 --> 01:00:51,440
‫וכל כך קשה להגיד את זה לאנשים.‬

1039
01:00:51,524 --> 01:00:53,484
‫אתם פשוט צריכים להאמין לי.‬

1040
01:00:53,567 --> 01:00:55,569
‫אני בטוח.ה בזה.‬

1041
01:00:55,653 --> 01:00:59,865
‫אני אולי לא בטוח.ה אם טויוטה טרסל‬
‫יכולה להיכנס מתחת לאייל.‬

1042
01:01:00,991 --> 01:01:02,368
‫מאוד לא בטוח.ה.‬

1043
01:01:03,744 --> 01:01:05,246
‫אבל אני כן יודע.ת את זה.‬

1044
01:01:05,329 --> 01:01:08,958
‫חוץ מזה, אתם אפילו לא צריכים להבין את זה.‬

1045
01:01:09,041 --> 01:01:10,835
‫אתם מבינים את כוונתי?‬

1046
01:01:10,918 --> 01:01:13,587
‫אני לא מבין.ה Wi-Fi. איך זה עובד? מה זה?‬

1047
01:01:13,671 --> 01:01:16,799
‫אבל אני יודע.ת שזה אמיתי.‬
‫אני יודע.ת שזה קיים בינינו.‬

1048
01:01:17,299 --> 01:01:19,635
‫אני פשוט מקבל.ת את זה שהוא שם.‬

1049
01:01:20,428 --> 01:01:22,513
‫אני לא נותן.ת לזה להטריד אותי.‬

1050
01:01:24,014 --> 01:01:25,015
‫אני לא…‬

1051
01:01:25,599 --> 01:01:26,475
‫כן.‬

1052
01:01:27,935 --> 01:01:32,022
‫כן, אז עברתי ניתוח‬
‫השטחת חזה בדצמבר האחרון,‬

1053
01:01:32,106 --> 01:01:35,609
‫ובשנה האחרונה‬
‫אני על מנה נמוכה של טסטוסטרון.‬

1054
01:01:35,693 --> 01:01:38,988
‫וזו הייתה השנה הכי טובה בחיי. באמת.‬

1055
01:01:39,071 --> 01:01:42,366
‫ואני בן.ת 35. זו הייתה השנה הכי טובה בחיי.‬

1056
01:01:42,908 --> 01:01:43,826
‫תודה.‬

1057
01:01:44,994 --> 01:01:46,245
‫וזה כאילו…‬

1058
01:01:48,164 --> 01:01:50,958
‫מה שמוזר זה שאני לא עד כדי כך שמח.ה.‬

1059
01:01:51,041 --> 01:01:55,087
‫אני לא מדלג.ת לי מסביב.‬
‫זה באמת רק היעדר הייסורים.‬

1060
01:01:55,171 --> 01:01:56,297
‫זה כל מה שזה.‬

1061
01:01:56,380 --> 01:01:58,382
‫וזה רף נמוך ו…‬

1062
01:01:58,466 --> 01:02:01,969
‫מי אנחנו שנמנע זאת? את היעדר הייסורים, כן.‬

1063
01:02:02,052 --> 01:02:05,055
‫זה יהיה שם האלבום שלי.‬

1064
01:02:08,392 --> 01:02:09,393
‫כן, טוב.‬

1065
01:02:10,060 --> 01:02:12,062
‫וגם אני ממש…‬

1066
01:02:13,063 --> 01:02:16,233
‫אסיר.ת תודה על השפה.‬

1067
01:02:16,317 --> 01:02:18,944
‫כי כשגדלתי לא הייתה לי את השפה הזאת.‬

1068
01:02:19,028 --> 01:02:21,447
‫תמיד הרגשתי ככה, ואני זוכר.ת שהייתי…‬

1069
01:02:21,530 --> 01:02:25,993
‫זוכרים כשהייתם בני ארבע או חמש‬
‫וההורים שלכם סיפרו לכם את סיפור לידתכם?‬

1070
01:02:26,076 --> 01:02:27,745
‫אני מרגיש.ה שההורים שלי…‬

1071
01:02:27,828 --> 01:02:31,457
‫זה נשמע שהם תמיד דיברו‬
‫על איך נוצרתי ועל הלידה שלי.‬

1072
01:02:31,540 --> 01:02:34,001
‫אני נשבע.ת שגם היו לנו שיחות רגילות.‬

1073
01:02:34,084 --> 01:02:36,420
‫אבל אני זוכר.ת שאבא שלי אמר לי,‬

1074
01:02:36,504 --> 01:02:39,548
‫"לאימא שלך היו צירים, והלכנו לבית החולים."‬

1075
01:02:39,632 --> 01:02:44,011
‫והוא אמר שאולי יהיו לך ילדים משלך יום אחד.‬
‫ואני מדמיין.ת שיש לי ילדים משלי.‬

1076
01:02:44,094 --> 01:02:48,724
‫בפנטזיה שלי של להביא ילדים לעולם,‬
‫מעולם לא הייתי מי שילדה את הילדים.‬

1077
01:02:49,225 --> 01:02:54,522
‫זו הייתה פנטזיה ממש ספציפית,‬
‫שבה הייתי איש עסקים משנות ה-50 שהופך לאב.‬

1078
01:02:54,605 --> 01:02:57,274
‫כאילו צועד בעצבנות במסדרונות בית החולים.‬

1079
01:02:59,276 --> 01:03:01,529
‫לגמרי האווירה של 101 דלמטים.‬

1080
01:03:01,612 --> 01:03:03,864
‫ואז איזו אחות הייתה אומרת, "זה בן".‬

1081
01:03:03,948 --> 01:03:05,783
‫ואני הייתי כזה, "לחיים, רבותיי.‬

1082
01:03:07,451 --> 01:03:08,994
‫"אני אקרא לו באסטר.‬

1083
01:03:10,204 --> 01:03:12,039
‫"שלחו אותו למכרות."‬

1084
01:03:13,165 --> 01:03:15,376
‫כן, אנחנו כמעט בסוף.‬

1085
01:03:15,459 --> 01:03:19,004
‫יש לי עוד דבר אחד לספר לכם.‬
‫אביא את מעמד המיקרופון שלי.‬

1086
01:03:19,088 --> 01:03:21,006
‫כן, תארו לעצמכם אם איבדתי אותו?‬

1087
01:03:23,008 --> 01:03:24,468
‫אז אני מרגיש.ה כאילו…‬

1088
01:03:24,552 --> 01:03:28,556
‫ואגב, תודה רבה לכם.‬
‫זה באמת היה… אתם הייתם מדהימים.‬

1089
01:03:32,643 --> 01:03:35,145
‫אני מרגיש.ה שעברנו…‬

1090
01:03:35,229 --> 01:03:39,066
‫מבחינת תפיסות העולם שלנו,‬
‫עברנו פסימיות ואופטימיות.‬

1091
01:03:39,149 --> 01:03:41,151
‫ואני ממש רוצה לסיים בנימה חיובית.‬

1092
01:03:41,235 --> 01:03:44,655
‫אז אני רוצה לספר לכם‬
‫את המשל הבודהיסטי שאני אוהב.ת.‬

1093
01:03:44,738 --> 01:03:46,740
‫זה… תישארו איתי.‬

1094
01:03:47,616 --> 01:03:49,118
‫אני אוהב.ת את הסיפור הזה.‬

1095
01:03:49,869 --> 01:03:51,203
‫ואז אני אלך.‬

1096
01:03:51,287 --> 01:03:54,373
‫הוא מתרחש ביער. חזרנו ליער.‬

1097
01:03:54,456 --> 01:03:58,502
‫ובעצם, במשל הזה, האדם הזה נרדף,‬

1098
01:03:58,586 --> 01:04:03,549
‫רודפת אחריו ביער מה שאני‬
‫רק יכול.ה לתאר כחיה מהגיהינום.‬

1099
01:04:03,632 --> 01:04:06,135
‫כמו יצור ממש מפחיד‬

1100
01:04:06,218 --> 01:04:09,972
‫עם מלתעות של אריה וגוף מפלצתי.‬

1101
01:04:10,055 --> 01:04:12,933
‫טבעו הוא רעב טהור.‬
‫הוא רק רוצה לטרוף את האיש הזה,‬

1102
01:04:13,017 --> 01:04:16,145
‫והוא רודף אחריו במשך ימים. והאיש בורח.‬

1103
01:04:16,228 --> 01:04:18,105
‫הוא מתחיל להיות מותש.‬

1104
01:04:18,188 --> 01:04:20,608
‫בשלב מסוים הוא ייכנע לחיה.‬

1105
01:04:20,691 --> 01:04:24,486
‫ובדיוק כשהוא חושב‬
‫שהוא יתעלף והחיה תתפוס אותו,‬

1106
01:04:24,570 --> 01:04:27,823
‫הוא רואה באר אבן קטנה באמצע היער,‬

1107
01:04:27,907 --> 01:04:28,949
‫באר מעגלית קטנה.‬

1108
01:04:29,033 --> 01:04:31,535
‫והוא חושב, "אני אסתתר מהחיה בבאר".‬

1109
01:04:31,619 --> 01:04:34,204
‫הוא קופץ פנימה. ואכן, החיה לא עוקבת אחריו‬

1110
01:04:34,288 --> 01:04:36,206
‫היא נעצרת למעלה ו…‬

1111
01:04:36,290 --> 01:04:39,752
‫והוא כאילו, "נהדר".‬
‫הוא נופל במורד הבאר, וכשהוא נופל,‬

1112
01:04:39,835 --> 01:04:43,339
‫הוא מרגיש מים ניתזים על רגליו.‬

1113
01:04:43,422 --> 01:04:45,633
‫הוא אמר, "זה מוזר". והוא מסתכל למטה.‬

1114
01:04:46,133 --> 01:04:48,427
‫ומתחתיו, להיכן שהוא נופל,‬

1115
01:04:48,510 --> 01:04:50,304
‫המים שם סוערים בפראות,‬

1116
01:04:50,387 --> 01:04:53,098
‫והוא מבין… מה יש בתחתית הבאר?‬

1117
01:04:53,682 --> 01:04:54,558
‫חיה נוספת.‬

1118
01:04:54,642 --> 01:04:56,936
‫כן. זה מצב של חיה כפולה.‬

1119
01:04:57,686 --> 01:04:59,772
‫רע. חדשות רעות.‬

1120
01:04:59,855 --> 01:05:01,440
‫חיה למעלה, חיה למטה.‬

1121
01:05:03,317 --> 01:05:07,112
‫ככה. ובשנייה האחרונה, הוא רואה ענף‬

1122
01:05:07,196 --> 01:05:09,698
‫צומח מקיר הבאר. ענף מסועף…‬

1123
01:05:09,782 --> 01:05:13,535
‫אז הוא תופס אותו, ומשתמש בכוחותיו האחרונים‬

1124
01:05:13,619 --> 01:05:16,413
‫להרים את עצמו על הענף.‬

1125
01:05:16,497 --> 01:05:18,707
‫השרירים שלו רועדים.‬

1126
01:05:18,791 --> 01:05:21,335
‫והוא אומר, "ניצלתי".‬
‫החיה שם למעלה, החיה שם למטה.‬

1127
01:05:21,418 --> 01:05:24,338
‫והענף חורק תחת כובד משקלו,‬

1128
01:05:24,421 --> 01:05:27,049
‫זה לא פתרון קבוע.‬

1129
01:05:27,132 --> 01:05:29,969
‫בשלב מסוים, הענף יישבר.‬

1130
01:05:30,052 --> 01:05:33,555
‫והוא מזיע… הוא מזיע בקפל הזה. אתם יודעים?‬

1131
01:05:35,182 --> 01:05:38,727
‫אם אתם מזיעים בקפל הזה, אתם בצרות.‬

1132
01:05:40,020 --> 01:05:45,693
‫ופתאום הוא מסתכל לקצה הענף,‬
‫ורואה משהו נוצץ בקצה הענף.‬

1133
01:05:45,776 --> 01:05:48,153
‫והוא כאילו, "מה זה?" אז הוא מאזן את עצמו‬

1134
01:05:48,237 --> 01:05:51,448
‫ומושיט את היד לקצה הענף,‬

1135
01:05:51,532 --> 01:05:55,369
‫והוא תופס את זה בקצה האצבע,‬
‫וזה שרף עצים זהוב ונוצץ.‬

1136
01:05:55,452 --> 01:05:59,248
‫זה שרף עצים מתוק ועז.‬
‫והוא שם את זה בפה והוא כאילו,‬

1137
01:06:00,416 --> 01:06:01,625
‫"זה טעים."‬

1138
01:06:04,378 --> 01:06:06,797
‫חבר'ה, זה חיובי. רגע.‬

1139
01:06:07,339 --> 01:06:09,341
‫זה… זהו זה. לא.‬

1140
01:06:11,260 --> 01:06:12,136
‫הלו?‬

1141
01:06:14,013 --> 01:06:14,847
‫בסדר.‬

1142
01:06:18,225 --> 01:06:19,268
‫בסדר.‬

1143
01:06:20,686 --> 01:06:23,355
‫תאמינו לי, אני מוצא.ת את זה חיובי מאוד.‬

1144
01:06:24,064 --> 01:06:26,984
‫אתם חייבים להסכים איתי.‬
‫בבקשה, קראתי למופע "שרף מתוק ועז".‬

1145
01:06:27,067 --> 01:06:29,236
‫אתם באמת חייבים להסכים איתי.‬

1146
01:06:29,319 --> 01:06:32,698
‫כאילו, זה לא היה זול.‬

1147
01:06:36,035 --> 01:06:39,288
‫לא, אבל אני באמת‬
‫מוצא.ת את זה חיובי, כי זה…‬

1148
01:06:39,371 --> 01:06:42,583
‫החיים עשויים להיות מצב של חיה כפולה.‬

1149
01:06:42,666 --> 01:06:46,378
‫אלה אולי החיים. במובן מסוים, הם לא כך?‬

1150
01:06:46,462 --> 01:06:48,338
‫אבל למרבה המזל יש כל כך הרבה שרף עצים.‬

1151
01:06:48,422 --> 01:06:52,301
‫ואנחנו פשוט צריכים לקחת את הזמן,‬
‫זה שווה את זה, ליהנות מהשרף.‬

1152
01:06:52,384 --> 01:06:54,219
‫ולטפח אותו איפה שאנחנו יכולים.‬

1153
01:06:54,303 --> 01:06:57,139
‫ולמרבה המזל, אני חושב.ת‬
‫שיש שפע של שרף מתוק ועז.‬

1154
01:06:57,222 --> 01:07:00,100
‫בכל מקום שמסתכלים, אם מסתכלים היטב.‬

1155
01:07:00,184 --> 01:07:01,477
‫יש לכם, כלבים.‬

1156
01:07:03,687 --> 01:07:06,857
‫כל כלב בכדור הארץ הזה.‬

1157
01:07:06,940 --> 01:07:09,902
‫כמו זוג ג'ינס טוב. זה יכול להיות שרף.‬

1158
01:07:09,985 --> 01:07:12,237
‫הביטלס, בשבילי, הם שרף.‬

1159
01:07:12,863 --> 01:07:16,533
‫החברים שלכם. תוכנית הטלוויזיה "חברים".‬
‫לא… זה שיש חברים.‬

1160
01:07:17,576 --> 01:07:19,995
‫סקס זה טוב. סקס עם החברים שלכם זה די טוב.‬

1161
01:07:21,538 --> 01:07:23,832
‫להפחיד אנשים… כן, אם זה…‬

1162
01:07:25,751 --> 01:07:28,962
‫אני אוהבת מדורות, לצלות מרשמלו,‬

1163
01:07:29,046 --> 01:07:31,465
‫השיר "בני והג'טס" של אלטון ג'ון.‬

1164
01:07:33,509 --> 01:07:38,806
‫כן, חיבוקים ונצנצים,‬
‫אורות חג המולד, כל הדברים האלה.‬

1165
01:07:38,889 --> 01:07:39,890
‫לגמרי שרף.‬

1166
01:07:39,973 --> 01:07:41,934
‫כל הדברים האלה יכולים להיות שרף.‬

1167
01:07:42,017 --> 01:07:44,019
‫באמת, זה אולי נדוש.‬

1168
01:07:44,103 --> 01:07:48,690
‫אבל באמת, זה שרף בשבילי.‬
‫לעשות את זה משמח אותי מאוד.‬

1169
01:07:48,774 --> 01:07:50,400
‫וזה שרף בשבילי.‬

1170
01:07:50,484 --> 01:07:52,694
‫ואני אסיר.ת תודה לכם שבאתם.‬

1171
01:07:54,029 --> 01:07:55,155
‫תודה רבה.‬

1172
01:08:16,385 --> 01:08:19,221
‫תודה רבה.‬

1173
01:08:21,640 --> 01:08:22,599
‫לעזאזל.‬

1174
01:08:24,643 --> 01:08:27,479
‫אלוהים.‬

1175
01:08:27,563 --> 01:08:29,648
‫רגע. אתה בוכה?‬

1176
01:08:30,607 --> 01:08:32,901
‫כן, זה היה כל כך עצוב.‬

1177
01:08:34,611 --> 01:08:36,155
‫זה אמור להיות מצחיק.‬

1178
01:08:36,738 --> 01:08:40,033
‫לא, זה לא היה.‬
‫-כן. זה היה מצחיק. הכול.‬

1179
01:08:40,784 --> 01:08:41,994
‫באמת?‬

1180
01:08:45,414 --> 01:08:47,583
‫אני מניח שיש לנו חוש הומור שונה.‬

1181
01:08:48,417 --> 01:08:50,294
‫טוב, תודה שהקשבת בכל מקרה.‬

1182
01:08:51,253 --> 01:08:53,255
‫זה טוב לשפוך את הלב.‬

1183
01:08:56,383 --> 01:08:57,968
‫לא, זה…‬

1184
01:08:59,178 --> 01:09:01,305
‫זה.זאת אני. אני עצמי.‬

1185
01:09:04,391 --> 01:09:05,392
‫את.ה עצמך.‬

1186
01:09:06,185 --> 01:09:07,311
‫זה נפלא.‬

1187
01:09:10,689 --> 01:09:13,317
‫טוב, שנתחיל?‬
‫-כן.‬

1188
01:09:15,360 --> 01:09:18,113
‫את.ה מתרגש.ת?‬
‫-כן, אני קצת לחוץ.ה. אני מתרגש.ת.‬

1189
01:09:18,197 --> 01:09:21,867
‫זה נורמלי. זה קצת כבד.‬
‫משפחת ביוקנן מקבלת הרבה דואר בעונה הזאת.‬

1190
01:09:21,950 --> 01:09:24,203
‫באמת? הם פופולריים.‬
‫-את.ה תאהב.י את זה.‬

1191
01:09:24,286 --> 01:09:25,370
‫בסדר.‬
‫-אתי חפירה?‬

1192
01:09:25,454 --> 01:09:26,371
‫כן.‬

1193
01:09:28,665 --> 01:09:31,168
‫אני כל כך שמח שבאת.‬
‫-כן, תודה על האירוח.‬

1194
01:09:31,251 --> 01:09:33,253
‫אני לא מאמין שזה היה אמור להיות מצחיק.‬

1195
01:09:33,337 --> 01:09:34,546
‫כן, טוב…‬
‫-זה מטורף.‬

1196
01:09:34,630 --> 01:09:36,840
‫אני מניח.ה שהיו חלקים די נוקבים, אבל…‬

1197
01:09:36,924 --> 01:09:40,093
‫כן. בסדר, הנה. נעשה פה בור קטן.‬
‫-בסדר.‬

1198
01:09:40,177 --> 01:09:43,597
‫הנה. תכניס.י את את החפירה.‬
‫את.ה תאהב.י את זה, מיי.‬

1199
01:09:43,680 --> 01:09:45,515
‫כן.‬
‫-רוצה שאעיף את זה מעבר לכתף?‬

1200
01:09:45,599 --> 01:09:48,101
‫כן, מוכן.ה.‬
‫-אחת, שתיים, שלוש. כן!‬

1201
01:09:48,727 --> 01:09:50,145
‫זה מרגיש טוב, מה?‬
‫-מטריף.‬

1202
01:09:50,646 --> 01:09:52,064
‫כן, קח.י קצת דואר.‬

1203
01:09:53,148 --> 01:09:55,192
‫מה אתה בדרך כלל… זה בסדר?‬

1204
01:10:00,989 --> 01:10:02,991
‫תרגום כתוביות: רון סגל ארכא‬