1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.MX 2 00:00:06,715 --> 00:00:12,012 ‫אין ספק שזה אחד החלקים הכי רקובים‬ ‫במערכת המשפט האמריקנית.‬ 3 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.MX 4 00:00:16,224 --> 00:00:18,601 ‫זה לא אתי וזה לא מוסרי.‬ 5 00:00:22,397 --> 00:00:25,900 ‫להורים אין זכויות.‬ 6 00:00:29,821 --> 00:00:33,867 ‫אני יודעת שהיית מעדיפה שיירו בך‬ ‫ולא ייקחו ממך את הבת שלך.‬ 7 00:00:37,412 --> 00:00:40,081 ‫למה אף אחד לא שינה את זה‬ ‫במשך כל כך הרבה שנים?‬ 8 00:00:40,165 --> 00:00:41,541 ‫זה דפוק לגמרי.‬ 9 00:00:42,333 --> 00:00:43,877 ‫לכן אני אומרת לך,‬ 10 00:00:43,960 --> 00:00:45,712 ‫כשיחזירו לך את הבת שלך,‬ 11 00:00:45,795 --> 00:00:48,715 ‫תעזבי את בית החולים ואל תחזרי לעולם.‬ 12 00:00:50,175 --> 00:00:54,012 ‫בכנות, אני מזועזעת ממה שהילדה הזאת עברה.‬ 13 00:00:54,095 --> 00:00:57,140 ‫מפלצות!‬ ‫-אין שום מפלצות. אימא פה.‬ 14 00:00:57,932 --> 00:01:01,352 ‫אני מרגישה שטמנת את הראש בחול.‬ ‫-סמכתי על הרופאים.‬ 15 00:01:01,436 --> 00:01:04,022 ‫האם את נשבעת או מאשרת‬ ‫שהעדות שאת עומדת למסור‬ 16 00:01:04,105 --> 00:01:05,982 ‫היא האמת, האמת כולה, ורק האמת?‬ 17 00:01:06,066 --> 00:01:06,900 ‫אני נשבעת.‬ 18 00:01:06,983 --> 00:01:09,736 ‫אני לא שולטת בזה. אני נלחמת על הבת שלי.‬ 19 00:01:09,819 --> 00:01:11,196 ‫איך אני אמורה להרגיש?‬ 20 00:01:12,280 --> 00:01:13,239 ‫אלוהים.‬ 21 00:01:13,323 --> 00:01:14,908 ‫ספר לי בדיוק מה קרה.‬ 22 00:01:14,991 --> 00:01:18,578 ‫אתם מעיזים לשאול אותי‬ ‫למה אני מפחדת מבתי חולים?‬ 23 00:01:19,079 --> 00:01:20,872 ‫עשיתם לי טראומה!‬ 24 00:01:21,372 --> 00:01:24,000 ‫נא לקום. ישיבת בית המשפט נפתחת כעת.‬ 25 00:01:24,084 --> 00:01:27,670 ‫אני מתגעגעת אלייך‬ ‫ואני מקווה לראות אותך בקרוב.‬ 26 00:01:28,254 --> 00:01:30,673 ‫אני בטוחה שתראי אותי בקרוב.‬ 27 00:01:31,174 --> 00:01:33,593 ‫אנחנו פשוט צריכות להתאזר בסבלנות, בסדר?‬ 28 00:01:36,387 --> 00:01:43,353 ‫- בבקשה תדאגו למיה -‬ 29 00:01:47,899 --> 00:01:53,113 ‫- וניס, פלורידה‬ ‫24 בפברואר 2021 -‬ 30 00:01:57,492 --> 00:01:59,494 ‫אנחנו בונים משפחה באהבה.‬ 31 00:02:03,498 --> 00:02:04,499 ‫בכנות.‬ 32 00:02:06,584 --> 00:02:07,627 ‫באמון.‬ 33 00:02:11,089 --> 00:02:15,468 ‫כהורים, אנחנו מנסים‬ ‫לטפל בילדים שלנו כמיטב יכולתנו.‬ 34 00:02:22,600 --> 00:02:24,227 ‫אין דבר שלא נעשה למענם.‬ 35 00:02:27,272 --> 00:02:29,149 ‫זה מה שביאטה ואני עשינו.‬ 36 00:02:33,194 --> 00:02:35,947 ‫אבל כלום לא היה יכול להכין אותי‬ 37 00:02:36,030 --> 00:02:39,450 ‫לדברים שאני והמשפחה שלי עברנו.‬ 38 00:02:42,704 --> 00:02:43,538 ‫כלום.‬ 39 00:02:43,621 --> 00:02:44,706 ‫- ג'ק קוולסקי‬ ‫אבא -‬ 40 00:02:44,789 --> 00:02:48,626 ‫כעת נשמע את עדותו של ג'ק קוולסקי.‬ ‫העדות נרשמת בפרוטוקול.‬ 41 00:02:48,710 --> 00:02:52,672 ‫התאריך הוא 25 באוקטובר 2021,‬ ‫והשעה היא 09:02.‬ 42 00:02:53,423 --> 00:02:57,510 ‫מר קוולסקי, אני רוצה לשאול קצת על אשתך.‬ 43 00:02:59,262 --> 00:03:01,848 ‫התאהבתי בביאטה מהרגע הראשון.‬ 44 00:03:04,100 --> 00:03:06,227 ‫היה בה משהו מיוחד.‬ 45 00:03:07,896 --> 00:03:09,272 ‫משהו בעיניים שלה.‬ 46 00:03:10,773 --> 00:03:12,066 ‫היא הייתה אמיתית.‬ 47 00:03:13,067 --> 00:03:15,028 ‫היא הייתה קסומה, את יודעת?‬ 48 00:03:17,906 --> 00:03:22,911 ‫ביאטה הגיעה לכאן‬ ‫מפולין הקומוניסטית בגיל 16.‬ 49 00:03:23,745 --> 00:03:26,331 ‫היא למדה בתיכון בשיקגו,‬ 50 00:03:26,915 --> 00:03:28,458 ‫ואני זוכר שהיא סיפרה לי‬ 51 00:03:28,541 --> 00:03:31,127 ‫שאחת המורות שלה אמרה שהיא לעולם לא תצליח‬ 52 00:03:31,211 --> 00:03:34,714 ‫כי היא לא מדברת היטב אנגלית.‬ 53 00:03:35,506 --> 00:03:41,012 ‫וזה היה הדבר הלא נכון להגיד לה,‬ ‫כי ביאטה סירבה לקבל את התשובה "לא".‬ 54 00:03:43,306 --> 00:03:46,726 ‫וכן, שמעתי הרבה פעמים‬ ‫את המילה "לא" כשטעיתי.‬ 55 00:03:49,646 --> 00:03:51,814 ‫היא מימנה בעצמה את הלימודים בקולג',‬ 56 00:03:51,898 --> 00:03:54,901 ‫והפכה לאחות במעבדת צנתורי הלב‬ 57 00:03:54,984 --> 00:03:57,612 ‫של המרכז הרפואי של אוניברסיטת לויולה.‬ 58 00:03:58,947 --> 00:04:00,657 ‫היא הוכיחה שהמורה טעתה לגביה.‬ 59 00:04:02,492 --> 00:04:05,828 ‫ביאטה רצתה ילדים יותר מכל דבר בעולם.‬ 60 00:04:07,288 --> 00:04:10,625 ‫היא ישר התחילה לתכנן איך החדר ייראה,‬ 61 00:04:10,708 --> 00:04:14,337 ‫קנתה בגדי תינוקות וקישטה את החדר.‬ 62 00:04:16,047 --> 00:04:20,343 ‫מההתחלה ידעתי שהיא תהיה אימא נהדרת.‬ 63 00:04:22,637 --> 00:04:26,933 ‫למרבה הצער, התקשינו להיכנס להיריון.‬ 64 00:04:28,893 --> 00:04:31,771 ‫אבל אפילו שזה היה מלחיץ,‬ 65 00:04:31,854 --> 00:04:33,648 ‫ביאטה לא התכוונה לוותר.‬ 66 00:04:34,315 --> 00:04:35,441 ‫היא סירבה לוותר.‬ 67 00:04:37,568 --> 00:04:39,362 ‫ואז מיה נולדה.‬ 68 00:04:45,910 --> 00:04:49,831 ‫ביאטה תמיד וידאה‬ ‫שמיה תזכה לחינוך הטוב ביותר.‬ 69 00:04:52,000 --> 00:04:54,752 ‫שיעורי פסנתר. בית ספר פולני.‬ 70 00:04:55,253 --> 00:04:59,465 ‫היא תיעדה בפירוט כל מקום שמיה הלכה אליו.‬ 71 00:05:02,969 --> 00:05:08,141 ‫התמלאנו אושר מהתוספת הזאת לחיים שלנו.‬ 72 00:05:10,560 --> 00:05:13,813 ‫ואז, כעבור שנתיים, קייל נולד.‬ 73 00:05:15,773 --> 00:05:16,899 ‫לגמרי במקרה.‬ 74 00:05:18,067 --> 00:05:19,193 ‫בלי לנסות.‬ 75 00:05:21,321 --> 00:05:23,698 ‫"מצאתי את עצמי חולמת‬ 76 00:05:24,449 --> 00:05:26,659 ‫"בכסף ובזהב‬ 77 00:05:27,577 --> 00:05:30,121 ‫"כמו סצנה מהסרטים‬ 78 00:05:30,204 --> 00:05:33,750 ‫"שכל לב שבור מכיר"‬ 79 00:05:35,168 --> 00:05:38,546 ‫בתחילת אביב 2015,‬ 80 00:05:39,213 --> 00:05:40,423 ‫החיים היו טובים.‬ 81 00:05:42,592 --> 00:05:45,219 ‫ביאטה עבדה כאחות עירויים‬ 82 00:05:45,303 --> 00:05:48,181 ‫ועזרה לאנשים לקבל טיפול בבית.‬ 83 00:05:49,349 --> 00:05:50,725 ‫אני הייתי כבאי,‬ 84 00:05:51,768 --> 00:05:53,686 ‫ובסופו של דבר פרשתי‬ 85 00:05:53,770 --> 00:05:56,856 ‫וזכיתי לבלות יותר זמן עם הילדים.‬ 86 00:05:57,982 --> 00:06:01,611 ‫היה לנו בית יפהפה בשכונה יפהפייה.‬ 87 00:06:02,278 --> 00:06:04,322 ‫חלום שהתגשם. גן עדן.‬ 88 00:06:06,074 --> 00:06:08,326 ‫אבל אז מיה התחילה לחלות.‬ 89 00:06:10,912 --> 00:06:13,956 ‫כעת נשמע את עדותה של מיה קוולסקי.‬ 90 00:06:14,040 --> 00:06:17,919 ‫העדות נרשמת בפרוטוקול.‬ ‫התאריך הוא 15 באוקטובר 2021, יום שישי.‬ 91 00:06:18,002 --> 00:06:18,878 ‫היי, מיה.‬ 92 00:06:19,462 --> 00:06:24,133 ‫בתקופה ההיא, 2015 עד 2017,‬ 93 00:06:24,217 --> 00:06:27,637 ‫תוכלי לתאר לי את התסמינים שהיו לך בזמנו?‬ 94 00:06:27,720 --> 00:06:28,638 ‫את זוכרת?‬ 95 00:06:29,514 --> 00:06:32,058 ‫אני זוכרת שכאב לי מאוד.‬ 96 00:06:33,393 --> 00:06:36,020 ‫הזרועות, הרגליים, כפות הרגליים.‬ 97 00:06:36,854 --> 00:06:39,273 ‫הייתי עייפה כל הזמן,‬ 98 00:06:39,774 --> 00:06:42,944 ‫ויכולת התנועה שלי הידרדרה.‬ 99 00:06:44,320 --> 00:06:49,367 ‫לא ידענו מה הסיבה המדויקת,‬ ‫והמצב שלי החמיר בהדרגה.‬ 100 00:06:50,034 --> 00:06:52,286 ‫מתי היא התחילה לסבול מבעיות?‬ 101 00:06:52,370 --> 00:06:54,038 ‫בהתחלה חשבתי שזה לא רציני.‬ 102 00:06:54,122 --> 00:06:56,040 ‫הנחתי שזו פשוט האסתמה שלה.‬ 103 00:06:56,124 --> 00:06:59,335 ‫אבל אז היה לה גודש בחזה.‬ ‫-בסדר.‬ 104 00:06:59,419 --> 00:07:01,754 ‫היא השתעלה ופלטה ליחה צהובה-ירוקה,‬ 105 00:07:01,838 --> 00:07:04,966 ‫היה לה זיהום בסינוסים,‬ ‫והיא לא יכלה לצאת מהבית.‬ 106 00:07:05,049 --> 00:07:08,010 ‫בכל פעם שהיא יצאה מהבית,‬ ‫היא התחילה להשתעל.‬ 107 00:07:08,970 --> 00:07:11,848 ‫הכול התחיל בבעיות נשימה.‬ 108 00:07:12,390 --> 00:07:14,559 ‫היה לה זיהום בדרכי הנשימה.‬ 109 00:07:15,643 --> 00:07:19,272 ‫היא סבלה מכאבי ראש, מראייה מטושטשת.‬ 110 00:07:20,648 --> 00:07:22,817 ‫היא הרגישה שהעור שלה עולה באש.‬ 111 00:07:23,359 --> 00:07:26,529 ‫לא נעים לך כשאני נוגעת ברגליים שלך, נכון?‬ 112 00:07:26,612 --> 00:07:28,906 ‫הרגליים שלה הסתובבו פנימה.‬ 113 00:07:28,990 --> 00:07:31,325 ‫את תצליחי.‬ ‫-כמעט הגעת לאימא.‬ 114 00:07:31,409 --> 00:07:32,743 ‫היא לא יכלה ללכת.‬ 115 00:07:32,827 --> 00:07:33,953 ‫כמעט הגעת.‬ 116 00:07:34,745 --> 00:07:37,707 ‫אני יודעת.‬ ‫-אני לא יכולה יותר!‬ 117 00:07:38,332 --> 00:07:43,796 ‫אני זוכר ששמעתי אותה‬ ‫בוכה כל הלילה מכאבים עזים.‬ 118 00:07:43,880 --> 00:07:44,964 ‫אני יודעת.‬ 119 00:07:45,047 --> 00:07:46,674 ‫אבל לא היו לנו תשובות.‬ 120 00:07:47,842 --> 00:07:50,219 ‫זה לא היה מקובל עלינו.‬ 121 00:07:56,142 --> 00:07:57,101 ‫מיה.‬ 122 00:07:58,561 --> 00:07:59,687 ‫תהיי חזקה.‬ 123 00:08:00,396 --> 00:08:02,106 ‫אני מנסה להיות חזקה.‬ 124 00:08:05,651 --> 00:08:07,570 ‫הלכנו לרופא אחר רופא,‬ 125 00:08:08,237 --> 00:08:10,114 ‫עברנו מבית חולים אחד למשנהו…‬ 126 00:08:11,616 --> 00:08:13,242 ‫בניסיון להשיג תשובה.‬ 127 00:08:14,494 --> 00:08:17,997 ‫וכאחות, ביאטה הייתה מאוד יסודית,‬ 128 00:08:18,748 --> 00:08:21,667 ‫אז היא תיעדה את כל הביקורים אצל הרופאים‬ 129 00:08:22,710 --> 00:08:24,170 ‫מהרגע הראשון,‬ 130 00:08:25,588 --> 00:08:30,259 ‫אבל הרופאים פשוט הרימו ידיים ואמרו,‬ ‫"אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות.‬ 131 00:08:30,885 --> 00:08:32,595 ‫"אנחנו לא יודעים מה זה."‬ 132 00:08:33,179 --> 00:08:37,350 ‫אני שומע מה את אומרת,‬ ‫ואני מבין שהיא עברה הרבה מאוד,‬ 133 00:08:37,433 --> 00:08:39,977 ‫אבל אני עדיין לא בטוח עם מה יש לנו עסק,‬ 134 00:08:40,061 --> 00:08:41,437 ‫למען האמת.‬ 135 00:08:41,521 --> 00:08:44,023 ‫כי כשילדה אומרת, "אני לא יכולה לנשום",‬ 136 00:08:44,106 --> 00:08:46,484 ‫אני לא יודע אם פשוט יש לה התקף חרדה.‬ 137 00:08:46,567 --> 00:08:47,401 ‫טוב…‬ 138 00:08:47,485 --> 00:08:50,112 ‫הרבה דברים נמצאים בסימן שאלה.‬ 139 00:08:53,074 --> 00:08:54,492 ‫תני לי שנייה.‬ 140 00:08:57,453 --> 00:09:00,414 ‫אימא, זו לא חרדה.‬ 141 00:09:00,498 --> 00:09:02,166 ‫אני יודעת, מתוקה. אני יודעת.‬ 142 00:09:02,833 --> 00:09:06,796 ‫הוא רק מנסה להבין מה הבעיה.‬ ‫פשוט תשתדלי להירגע.‬ 143 00:09:08,089 --> 00:09:13,386 ‫כהורים, ידענו שמשהו לא בסדר‬ ‫ושהרופאים לא עושים מספיק.‬ 144 00:09:14,428 --> 00:09:17,056 ‫אז כשביאטה הגיעה הביתה, היא לא הלכה לישון.‬ 145 00:09:17,598 --> 00:09:18,933 ‫היא ערכה מחקר.‬ 146 00:09:21,102 --> 00:09:24,021 ‫וככה היא מצאה את ד"ר קירקפטריק.‬ 147 00:09:26,440 --> 00:09:30,152 ‫מיה, את מרשה לי להשתמש בסרטון הזה‬ ‫כדי ללמד ילדים אחרים?‬ 148 00:09:30,236 --> 00:09:31,195 ‫כן.‬ ‫-בסדר, יופי.‬ 149 00:09:31,696 --> 00:09:33,698 ‫בואי נסקור בקצרה את ההיסטוריה שלך.‬ 150 00:09:33,781 --> 00:09:35,491 ‫לפני כשלושה חודשים‬ 151 00:09:35,575 --> 00:09:39,453 ‫התחלת לסבול מכאבים בכפות הרגליים, נכון?‬ 152 00:09:39,537 --> 00:09:41,539 ‫נכון שהרגליים שלה פונות פנימה?‬ 153 00:09:41,622 --> 00:09:45,251 ‫זה נקרא דיסטוניה, בסדר? דיסטוניה.‬ 154 00:09:45,334 --> 00:09:49,380 ‫למעשה, חומרת המצב‬ ‫מונעת ממנה ללכת בבטחה, כן?‬ 155 00:09:49,463 --> 00:09:50,965 ‫מוכנה לבדיקות?‬ ‫-כן.‬ 156 00:09:51,048 --> 00:09:53,342 ‫בסדר. תנסי להרים את יד ימין,‬ 157 00:09:53,426 --> 00:09:57,221 ‫ותבדקי עד לאן את יכולה להרים אותה‬ ‫לפני שאת חייבת לעצור, בסדר?‬ 158 00:10:00,182 --> 00:10:02,643 ‫זהו? עד לשם? כל הכבוד, מיה.‬ 159 00:10:02,727 --> 00:10:04,645 ‫עכשיו נבקש מאימא שלך לעזור לך.‬ 160 00:10:04,729 --> 00:10:08,983 ‫היא תבוא הנה ותרים את כף הרגל שלך,‬ 161 00:10:09,609 --> 00:10:13,154 ‫ואת תנסי לנענע את הבהונות כמה שיותר, בסדר?‬ ‫את יכולה לנסות?‬ 162 00:10:15,072 --> 00:10:16,949 ‫את מנסה בכל הכוח?‬ 163 00:10:19,035 --> 00:10:21,203 ‫בסדר. אימא, אין שום תנועה, נכון?‬ ‫-כן.‬ 164 00:10:21,287 --> 00:10:22,830 ‫טוב, אימא. יופי. כל הכבוד.‬ 165 00:10:23,539 --> 00:10:24,707 ‫מיה, תרצי שמיכה…‬ 166 00:10:24,790 --> 00:10:29,503 ‫בספטמבר 2015,‬ ‫כשפגשתי לראשונה את משפחת קוולסקי,‬ 167 00:10:29,587 --> 00:10:33,257 ‫היה לי ברור לגמרי ממה מיה סובלת.‬ 168 00:10:34,091 --> 00:10:36,552 ‫זה היה מקרה מובהק של CRPS,‬ 169 00:10:36,636 --> 00:10:39,472 ‫תסמונת כאב אזורי מורכב.‬ 170 00:10:39,555 --> 00:10:41,432 ‫הסרטון הזה הוכן‬ 171 00:10:41,515 --> 00:10:44,894 ‫בעזרתו של ד"ר אנתוני קירקפטריק.‬ 172 00:10:45,478 --> 00:10:47,938 ‫מהי תסמונת כאב אזורי מורכב?‬ 173 00:10:48,022 --> 00:10:51,317 ‫הכי קל לתאר את האופן שבו היא מתפתחת.‬ 174 00:10:51,400 --> 00:10:53,235 ‫נניח שנפצעתם.‬ 175 00:10:54,070 --> 00:10:57,907 ‫אתם יודעים שבעוד שבוע-שבועיים הכאב ייחלש,‬ 176 00:10:57,990 --> 00:11:01,410 ‫הנפיחות תרד,‬ ‫האדמומיות ושאר התסמינים ייעלמו.‬ 177 00:11:01,494 --> 00:11:04,538 ‫אבל במטופלים עם CRPS‬ 178 00:11:04,622 --> 00:11:08,334 ‫התסמינים רק הולכים ומחריפים עם הזמן.‬ 179 00:11:08,834 --> 00:11:10,920 ‫ממחקרים רפואיים עולה‬ 180 00:11:11,003 --> 00:11:14,674 ‫כי שיעור ההיארעות של CRPS‬ ‫עולה בצורה משמעותית‬ 181 00:11:14,757 --> 00:11:16,676 ‫בין הגילאים 11-9,‬ 182 00:11:16,759 --> 00:11:19,553 ‫וכי התסמונת נפוצה בעיקר בקרב ילדות צעירות.‬ 183 00:11:19,637 --> 00:11:22,598 ‫רוב המטופלים מתארים את זה כתחושת צריבה.‬ 184 00:11:22,682 --> 00:11:26,644 ‫העור שלהם הופך רגיש להפליא למגע קל.‬ 185 00:11:26,727 --> 00:11:29,980 ‫דמיינו נוצה צפה. עבור רובנו היא רכה למגע.‬ 186 00:11:30,064 --> 00:11:32,024 ‫עבור הסובלים מהמחלה, הנוצה דומה‬ 187 00:11:32,108 --> 00:11:34,443 ‫לסכין שמפלחת את גופם.‬ 188 00:11:35,236 --> 00:11:38,072 ‫התסמונת תוארה לראשונה לפני יותר מ-100 שנה,‬ 189 00:11:38,155 --> 00:11:41,784 ‫אך הרפואה המודרנית הכירה בה רק בשנות ה-90.‬ 190 00:11:41,867 --> 00:11:44,203 ‫אולם גם היום אין מודעות רבה לבעיה,‬ 191 00:11:44,286 --> 00:11:48,791 ‫ולרבים מהלוקים בתסמונת נאמר‬ ‫כי המחלה שלהם היא פסיכולוגית ומדומיינת.‬ 192 00:11:48,874 --> 00:11:51,502 ‫אחרי שביצעתי הערכה ראשונית למיה,‬ 193 00:11:51,585 --> 00:11:55,297 ‫היה לי ברור מעצם חומרת התסמינים שלה,‬ 194 00:11:55,381 --> 00:11:58,509 ‫הנגעים בעור, תחושת הצריבה ברגליים‬ 195 00:11:59,093 --> 00:12:01,595 ‫והכאב בכל הגוף שלה,‬ 196 00:12:01,679 --> 00:12:04,265 ‫שלמיה יש CRPS במצב מתקדם,‬ 197 00:12:04,348 --> 00:12:08,060 ‫ושאנחנו צריכים לפעול מייד ובאגרסיביות‬ ‫כדי להקל את התסמינים.‬ 198 00:12:09,478 --> 00:12:13,566 ‫טיפלנו ביותר מ-3,000 חולים‬ ‫עם תסמונת כאב אזורי מורכב,‬ 199 00:12:14,775 --> 00:12:17,027 ‫ואנחנו יודעים מהי התרופה הטובה ביותר.‬ 200 00:12:18,362 --> 00:12:19,613 ‫היא נקראת קטמין.‬ 201 00:12:20,322 --> 00:12:23,451 ‫תרופה המוכרת בעיקר‬ ‫כסם מסיבות נפוץ במועדונים‬ 202 00:12:23,534 --> 00:12:28,289 ‫הופכת כעת פופולרית‬ ‫בקרב רופאים מומחים לרפואת כאב.‬ 203 00:12:28,372 --> 00:12:31,250 ‫התרופה נקראית קטמין,‬ ‫ומומחים רפואיים משתמשים בה‬ 204 00:12:31,333 --> 00:12:34,044 ‫לטיפול בחולים הסובלים מכאב כרוני.‬ 205 00:12:35,129 --> 00:12:38,340 ‫קטמין הוא טיפול בטוח ויעיל‬ 206 00:12:38,424 --> 00:12:40,968 ‫לתסמונת כאב אזורי מורכב במצב מתקדם.‬ 207 00:12:42,970 --> 00:12:45,347 ‫כי כשהקטמין נכנס לגוף,‬ 208 00:12:45,431 --> 00:12:47,391 ‫הוא מגרה את המוח‬ 209 00:12:48,392 --> 00:12:50,102 ‫ועושה לו מעין אתחול.‬ 210 00:12:51,896 --> 00:12:55,024 ‫הוא נוטה להעלות את לחץ הדם,‬ ‫לשפר את הסירקולציה של הדם‬ 211 00:12:55,107 --> 00:12:56,525 ‫ולשפר את הנשימה.‬ 212 00:12:58,027 --> 00:13:01,489 ‫בהתחלה ניסינו לטפל במיה שלא במסגרת אשפוז,‬ 213 00:13:01,572 --> 00:13:03,282 ‫והתחלנו במינון נמוך יחסית…‬ 214 00:13:03,365 --> 00:13:04,700 ‫זה מכאיב לך?‬ 215 00:13:04,784 --> 00:13:05,910 ‫…אבל הטיפול לא עבד.‬ 216 00:13:05,993 --> 00:13:07,077 ‫רק כאן…‬ 217 00:13:07,161 --> 00:13:10,664 ‫אז העליתי בפני האימא ובפני מיה‬ 218 00:13:10,748 --> 00:13:13,626 ‫את האפשרות של תרדמת קטמין.‬ 219 00:13:14,960 --> 00:13:19,256 ‫יש מטופלים שתופסים שליטה על הכאב שלהם‬ ‫באמצעות תרדמת רפואית.‬ 220 00:13:19,840 --> 00:13:25,304 ‫הרופאים משתמשים במינון גבוה פי 50 מהרגיל‬ ‫כדי להכניס את המטופל לתרדמת של חמישה ימים.‬ 221 00:13:25,387 --> 00:13:27,890 ‫אתה רואה מטופלים רבים ואת ההידרדרות במצבם,‬ 222 00:13:27,973 --> 00:13:31,936 ‫וכלום לא עובד. ניתוח לא עובד,‬ ‫תרופות לא עובדות, חוסמי עצב לא עובדים.‬ 223 00:13:32,019 --> 00:13:34,605 ‫ואז אתה עושה את הדבר הזה, וזה עובד.‬ 224 00:13:34,688 --> 00:13:36,065 ‫ד"ר קירקפטריק אומר‬ 225 00:13:36,148 --> 00:13:39,026 ‫שהטיפול הניסיוני זמין רק במקסיקו.‬ 226 00:13:39,109 --> 00:13:39,944 ‫- מונטריי -‬ 227 00:13:40,027 --> 00:13:43,864 ‫כשנאמר לי שנצטרך לנסוע למקסיקו,‬ 228 00:13:43,948 --> 00:13:45,491 ‫לא האמנתי למשמע אוזניי.‬ 229 00:13:45,574 --> 00:13:46,700 ‫…תשכבי על הגב…‬ 230 00:13:46,784 --> 00:13:51,622 ‫ואז הוא אמר לנו שיש סיכוי שהיא עלולה למות.‬ 231 00:13:51,705 --> 00:13:53,874 ‫לדעתי היא תגיב טוב מאוד לטיפול.‬ 232 00:13:53,958 --> 00:13:55,668 ‫זה היה מפחיד מאוד,‬ 233 00:13:56,961 --> 00:13:59,296 ‫אבל לא הייתה לנו ברירה.‬ 234 00:13:59,380 --> 00:14:03,050 ‫האפשרויות היו לעשות את זה‬ ‫או לראות את מיה מידרדרת מיום ליום.‬ 235 00:14:06,136 --> 00:14:10,140 ‫אז החלטנו לקחת אותה למונטריי, מקסיקו.‬ 236 00:14:11,976 --> 00:14:15,896 ‫- מונטריי, מקסיקו‬ ‫נובמבר 2015 -‬ 237 00:14:20,776 --> 00:14:21,819 ‫אני אתעורר?‬ 238 00:14:21,902 --> 00:14:23,529 ‫כן, את תתעוררי.‬ 239 00:14:23,612 --> 00:14:24,697 ‫ואהיה נורמלית?‬ 240 00:14:24,780 --> 00:14:26,407 ‫כן. את כבר נורמלית.‬ 241 00:14:26,490 --> 00:14:28,951 ‫כן, ותהיי נורמלית לגמרי כשתתעוררי.‬ 242 00:14:29,660 --> 00:14:31,662 ‫אני מרגישה מוזרה.‬ ‫-לא, את לא מוזרה.‬ 243 00:14:31,745 --> 00:14:33,247 ‫אני מרגישה ממש מוזרה.‬ 244 00:14:34,665 --> 00:14:35,916 ‫אני מרגישה ממש מוזרה.‬ 245 00:14:36,000 --> 00:14:37,293 ‫את אמיצה מאוד.‬ 246 00:14:40,337 --> 00:14:43,716 ‫אני רוצה לחזור לתרדמת הקטמין במקסיקו.‬ 247 00:14:44,425 --> 00:14:46,552 ‫את זוכרת משהו מהאשפוז?‬ 248 00:14:47,303 --> 00:14:50,347 ‫אני… כן, אני זוכרת שהייתי בחדר.‬ 249 00:14:51,974 --> 00:14:53,726 ‫קיבלתי מינון גבוה יותר,‬ 250 00:14:53,809 --> 00:14:57,855 ‫ולכן חוויתי‬ ‫תופעות לוואי רבות יותר, כמו הזיות.‬ 251 00:14:58,981 --> 00:15:03,611 ‫אבל אני יודעת‬ ‫שאימא שלי הייתה שם איתי, וזה עזר.‬ 252 00:15:06,113 --> 00:15:08,198 ‫זה היום הראשון לתרדמת,‬ 253 00:15:08,824 --> 00:15:11,327 ‫יום רביעי, 18 בנובמבר.‬ 254 00:15:12,161 --> 00:15:13,662 ‫מיה במצב טוב.‬ 255 00:15:13,746 --> 00:15:16,415 ‫היום יום שישי, 20 בנובמבר.‬ 256 00:15:16,498 --> 00:15:18,626 ‫זה היום השלישי לתרדמת.‬ 257 00:15:18,709 --> 00:15:20,336 ‫מיה במצב מצוין.‬ 258 00:15:21,462 --> 00:15:23,422 ‫זה היום החמישי לתרדמת.‬ 259 00:15:24,214 --> 00:15:28,469 ‫היא סבלה הבוקר מהקאות מרובות,‬ 260 00:15:28,552 --> 00:15:31,472 ‫אז נאלצו לתת לה עוד קטמין.‬ 261 00:15:32,473 --> 00:15:36,685 ‫זה היום השישי לתרדמת, 22 בנובמבר 2015.‬ 262 00:15:37,186 --> 00:15:38,562 ‫אני אוהבת אותך, מיה.‬ 263 00:15:39,271 --> 00:15:43,525 ‫אבא אוהב אותך.‬ ‫קייל אוהב אותך. קורין אוהבת אותך.‬ 264 00:15:44,109 --> 00:15:45,569 ‫כולם אוהבים אותך.‬ 265 00:15:50,532 --> 00:15:54,787 ‫לא. לא לגעת. לא להרים.‬ 266 00:15:55,287 --> 00:15:58,123 ‫אימא!‬ ‫-כן, אימא פה.‬ 267 00:15:58,207 --> 00:15:59,083 ‫היי.‬ 268 00:15:59,750 --> 00:16:02,753 ‫אני כאן.‬ ‫-אימא, יש פה מפלצות.‬ 269 00:16:02,836 --> 00:16:07,174 ‫אין שום מפלצות.‬ ‫אימא פה, ואימא היא לא מפלצת, בסדר?‬ 270 00:16:10,010 --> 00:16:12,596 ‫- היום השישי לתרדמת הקטמין‬ ‫22 בנובמבר 2015 -‬ 271 00:16:13,889 --> 00:16:17,476 ‫מיה, את זוכרת‬ ‫שהתכוונו לשאול אותך כמה שאלות?‬ 272 00:16:17,559 --> 00:16:19,687 ‫אימא רוצה לשאול אותך שאלות, בסדר?‬ 273 00:16:19,770 --> 00:16:21,480 ‫כן.‬ ‫-טוב, לא לגעת במשקפיים.‬ 274 00:16:21,563 --> 00:16:23,440 ‫בסדר. אימא?‬ ‫-כן?‬ 275 00:16:23,524 --> 00:16:25,567 ‫שלום, מיה.‬ ‫-כן?‬ 276 00:16:25,651 --> 00:16:28,278 ‫זאת אימא. את זוכרת את אימא?‬ ‫-כן.‬ 277 00:16:28,362 --> 00:16:29,446 ‫בסדר, יופי.‬ 278 00:16:30,614 --> 00:16:33,784 ‫איך קוראים לאחיך?‬ ‫-קייל.‬ 279 00:16:33,867 --> 00:16:35,202 ‫ילדה טובה!‬ 280 00:16:35,786 --> 00:16:39,456 ‫בסך הכול מצבה טוב,‬ ‫ויש לה קצת תנועות בלתי רצוניות.‬ 281 00:16:39,540 --> 00:16:41,333 ‫זה לא בלתי צפוי.‬ 282 00:16:42,001 --> 00:16:45,087 ‫ולהערכתי לא היו הזיות עם תופעות שליליות.‬ ‫את מסכימה?‬ 283 00:16:45,170 --> 00:16:46,630 ‫אני מסכימה.‬ ‫-בסדר.‬ 284 00:16:46,714 --> 00:16:48,716 ‫מיה, יש לי רק שאלה אחת.‬ 285 00:16:48,799 --> 00:16:50,259 ‫מוכנה?‬ ‫-כן.‬ 286 00:16:50,342 --> 00:16:52,011 ‫תראי לי את הסימן, מיה.‬ 287 00:16:52,094 --> 00:16:54,054 ‫תראי לי את הסימן.‬ ‫-זה.‬ 288 00:16:54,138 --> 00:16:56,140 ‫יפה מאוד! היי!‬ 289 00:16:56,223 --> 00:16:59,768 ‫היא הצליחה.‬ 290 00:17:02,771 --> 00:17:06,400 ‫מיה התעוררה מהתרדמת, והמצב שלה השתפר.‬ 291 00:17:07,401 --> 00:17:12,990 ‫כשהיא אמרה שהיא רעבה, הרגשנו הקלה עצומה.‬ 292 00:17:14,867 --> 00:17:16,410 ‫התרדמת הצליחה.‬ 293 00:17:16,493 --> 00:17:19,747 ‫הקטמין עזר מאוד לכאב שלי.‬ 294 00:17:20,581 --> 00:17:22,750 ‫היה לי קצת אובדן זיכרון לטווח קצר,‬ 295 00:17:23,250 --> 00:17:26,879 ‫ולפעמים הראייה שלי הייתה מטושטשת מאוד,‬ 296 00:17:26,962 --> 00:17:29,381 ‫אבל הייתי מוכנה לקבל את תופעות הלוואי האלה‬ 297 00:17:29,465 --> 00:17:31,008 ‫בתמורה לשיפור כללי במצבי.‬ 298 00:17:32,634 --> 00:17:34,386 ‫- שישה בינואר 2016 -‬ 299 00:17:34,470 --> 00:17:39,224 ‫בסדר, מיה. אנחנו בשישה בינואר,‬ ‫והשלמת את תרדמת הקטמין שלך.‬ 300 00:17:39,308 --> 00:17:42,686 ‫עכשיו שזה נגמר, לדעתך זה השתלם?‬ 301 00:17:42,770 --> 00:17:44,146 ‫כן.‬ ‫-זה עזר מאוד.‬ 302 00:17:44,229 --> 00:17:46,398 ‫בייחוד לכאבי הראש, אם אני מבין נכון.‬ 303 00:17:46,482 --> 00:17:48,484 ‫כאבי הראש שלה השתפרו מאוד.‬ ‫-כן.‬ 304 00:17:48,567 --> 00:17:50,903 ‫הם מינוריים עכשיו.‬ ‫-כן.‬ 305 00:17:50,986 --> 00:17:53,363 ‫הכאב ברגליים שלה השתפר.‬ ‫-כן.‬ 306 00:17:53,447 --> 00:17:55,324 ‫אז… כן.‬ 307 00:17:55,407 --> 00:17:56,617 ‫כן…‬ ‫-הכול השתפר.‬ 308 00:17:56,700 --> 00:17:59,369 ‫בואי נבדוק אותך, מיה. את מוכנה?‬ 309 00:17:59,453 --> 00:18:01,830 ‫תרימי את יד ימין ושימי אותה מאחורי הראש.‬ 310 00:18:01,914 --> 00:18:04,625 ‫קודם לא יכולת לעשות את זה.‬ ‫כואב לך כשאת עושה את זה?‬ 311 00:18:04,708 --> 00:18:05,709 ‫לא ממש, לא.‬ 312 00:18:05,793 --> 00:18:08,337 ‫לא ממש. בסדר. עכשיו היד השנייה, בבקשה.‬ 313 00:18:08,420 --> 00:18:10,506 ‫שוב, לא יכולת לעשות את זה קודם.‬ ‫-לא.‬ 314 00:18:10,589 --> 00:18:12,549 ‫ודיברנו על כמה זה חשוב…‬ 315 00:18:12,633 --> 00:18:14,551 ‫כשחזרנו ממקסיקו,‬ 316 00:18:14,635 --> 00:18:18,097 ‫לא היה לנו כסף להמשיך בטיפול‬ ‫אצל ד"ר קירקפטריק,‬ 317 00:18:18,180 --> 00:18:21,225 ‫אז הוא הפנה אותנו לעמיתו, ד"ר האנה.‬ 318 00:18:21,934 --> 00:18:26,647 ‫הביטוח שלנו כיסה את הטיפול אצלו,‬ ‫והוא רשם למיה קטמין במינון נמוך.‬ 319 00:18:29,733 --> 00:18:32,069 ‫זה טוב יותר. אני אוהבת אותך.‬ 320 00:18:32,653 --> 00:18:33,737 ‫ואני אוהבת אותך.‬ 321 00:18:34,404 --> 00:18:36,240 ‫רדי באיטיות.‬ 322 00:18:37,616 --> 00:18:39,743 ‫היא התחזקה.‬ 323 00:18:40,285 --> 00:18:42,371 ‫הדיסטוניה התחילה להתיישר.‬ 324 00:18:42,871 --> 00:18:46,125 ‫היא לא יכלה להשתמש ברגליים,‬ ‫אבל היא השתמשה בזרועות,‬ 325 00:18:46,208 --> 00:18:48,460 ‫ומצבה היה טוב מאוד.‬ 326 00:18:49,086 --> 00:18:54,424 ‫אני בטוחה שאחרי זה‬ ‫מיה תצטרך שתי מנות קטמין הערב.‬ 327 00:18:56,093 --> 00:18:59,972 ‫היא חזרה לבית הספר, חזרה לצחוק ולשחק.‬ 328 00:19:01,098 --> 00:19:05,435 ‫הרגשנו שהתברכנו, כי משהו סוף סוף עבד.‬ 329 00:19:07,896 --> 00:19:10,899 ‫ובמשך שנה זה באמת עבד.‬ 330 00:19:14,653 --> 00:19:16,613 ‫עד ליל ההוריקן.‬ 331 00:19:22,161 --> 00:19:26,248 ‫- שבעה באוקטובר 2016 -‬ 332 00:19:27,040 --> 00:19:30,169 ‫מזג האוויר היה גרוע לפני שעה,‬ ‫וכעת הוא החמיר.‬ 333 00:19:30,252 --> 00:19:34,089 ‫הוריקן מתיו מתקדם‬ ‫במעלה החוף המזרחי של פלורידה.‬ 334 00:19:34,173 --> 00:19:35,299 ‫הגשרים סגורים.‬ 335 00:19:35,382 --> 00:19:37,843 ‫הציבור התבקש להישאר בבתים.‬ 336 00:19:37,926 --> 00:19:39,970 ‫מסוכן מדי בחוץ כרגע.‬ 337 00:19:42,472 --> 00:19:43,724 ‫המצב של מיה הידרדר.‬ 338 00:19:45,309 --> 00:19:47,769 ‫המחלה חזרה, והיא הייתה חמורה מאוד.‬ 339 00:19:48,270 --> 00:19:50,898 ‫היא התחילה להתלונן על כאב בבטן.‬ 340 00:19:52,024 --> 00:19:55,986 ‫וזה הגיע לשלב שהיא צרחה ובכתה‬ 341 00:19:56,069 --> 00:19:58,113 ‫והתחננה לעזרה.‬ 342 00:19:59,364 --> 00:20:02,075 ‫התקשרתי לביאטה בעבודה.‬ 343 00:20:02,159 --> 00:20:05,329 ‫טוב, חכה. תן לי לעצור בצד.‬ 344 00:20:07,706 --> 00:20:12,377 ‫ואמרתי לה, "אני חייב לקחת אותה למיון".‬ 345 00:20:12,461 --> 00:20:14,254 ‫- בית החולים לילדים ג'ונס הופקינס -‬ 346 00:20:15,881 --> 00:20:18,050 ‫אני זוכר שהגענו לכניסה.‬ 347 00:20:20,219 --> 00:20:21,637 ‫הלכנו למיון,‬ 348 00:20:21,720 --> 00:20:24,264 ‫ושם שאלו אותנו שוב את אותן שאלות.‬ 349 00:20:24,848 --> 00:20:29,353 ‫האחות הראשונה במיון לא ידעה מה זה CRPS,‬ 350 00:20:29,436 --> 00:20:31,230 ‫וגם כל האחרים לא ידעו.‬ 351 00:20:31,313 --> 00:20:33,523 ‫הם רצו מידע ושאלו שאלות.‬ 352 00:20:34,441 --> 00:20:38,320 ‫ואז התקשרתי לאשתי, והיא דיברה עם הרופאה.‬ 353 00:20:38,403 --> 00:20:41,490 ‫משככי הכאבים הם נלטרקסון במינון נמוך‬ 354 00:20:41,573 --> 00:20:45,410 ‫וקטמין במתן דרך הפה, שניהם במרשם רופא.‬ 355 00:20:46,161 --> 00:20:48,997 ‫כל מה שעניין אותה היה מתן קטמין,‬ 356 00:20:49,831 --> 00:20:53,377 ‫שוב ושוב, עוד ועוד ועוד.‬ 357 00:20:54,628 --> 00:20:56,713 ‫ביאטה הופיעה כעבור שעה.‬ 358 00:20:56,797 --> 00:21:00,133 ‫היא הייתה לוחמנית, תובענית.‬ 359 00:21:00,217 --> 00:21:02,886 ‫האימא הייתה מאוד שתלטנית.‬ 360 00:21:02,970 --> 00:21:06,765 ‫והיא אמרה לי, "זה מה שתעשי".‬ 361 00:21:06,848 --> 00:21:09,059 ‫ביאטה הסבירה להם‬ 362 00:21:09,142 --> 00:21:12,521 ‫שזה מה שצריך לעשות כדי לטפל במחלה.‬ 363 00:21:13,605 --> 00:21:16,608 ‫אתם לא מבינים את האבחנה הרפואית שלה.‬ 364 00:21:16,692 --> 00:21:22,364 ‫אתם לא מבינים‬ ‫כמה תרופות צריך כדי לשלוט בכאב שלה.‬ 365 00:21:22,864 --> 00:21:24,992 ‫אבל הם פשוט לא הבינו.‬ 366 00:21:25,993 --> 00:21:29,454 ‫יש סכנה לכשל נשימתי, לדום לב.‬ 367 00:21:29,538 --> 00:21:32,124 ‫הבת שלה עלולה למות מזה,‬ 368 00:21:32,207 --> 00:21:38,255 ‫אבל נראה שזה לא הדאיג אותה.‬ 369 00:21:38,964 --> 00:21:43,635 ‫אני רוצה לחזור עכשיו ליום שבו הגעת‬ ‫לבית החולים לילדים ג'ונס הופקינס,‬ 370 00:21:43,719 --> 00:21:46,555 ‫שבעה באוקטובר 2016.‬ 371 00:21:47,097 --> 00:21:48,598 ‫את זוכרת את היום ההוא?‬ 372 00:21:50,017 --> 00:21:52,644 ‫לא נראה לי שאני זוכרת את היום הספציפי הזה,‬ 373 00:21:52,728 --> 00:21:56,148 ‫אבל אני זוכרת‬ ‫את תחילת האשפוז שלי בג'ונס הופקינס.‬ 374 00:21:57,524 --> 00:21:59,943 ‫אני זוכרת שכאב לי מאוד.‬ 375 00:22:00,610 --> 00:22:02,696 ‫הכאב היה בבטן, בכפות הרגליים?‬ 376 00:22:02,779 --> 00:22:04,489 ‫הכאב היה בכל הגוף?‬ 377 00:22:04,573 --> 00:22:07,409 ‫בעיקר בבטן שלי. שלחו אותי למיון,‬ 378 00:22:07,492 --> 00:22:11,455 ‫ולאחר מכן העבירו אותי‬ ‫לטיפול נמרץ ילדים, נדמה לי,‬ 379 00:22:11,538 --> 00:22:13,915 ‫יחידת טיפול נמרץ או משהו כזה.‬ 380 00:22:15,083 --> 00:22:17,294 ‫זה בעיקר מה שאני זוכרת.‬ 381 00:22:18,086 --> 00:22:23,008 ‫התחילו לטפל במיה‬ ‫בקטמין במינון נמוך, אבל זה לא עבד.‬ 382 00:22:23,592 --> 00:22:27,721 ‫הימים חלפו, והרגשנו שלטיפול שלנו‬ ‫אין שום השפעה על מצבה של מיה.‬ 383 00:22:27,804 --> 00:22:32,059 ‫למעשה, התחלנו לפקפק באבחנה‬ ‫של תסמונת כאב אזורי מורכב.‬ 384 00:22:32,142 --> 00:22:35,729 ‫ביאטה ידעה שמינון נמוך לא יספיק.‬ 385 00:22:37,230 --> 00:22:39,024 ‫אבל הם לא הקשיבו.‬ 386 00:22:39,107 --> 00:22:41,860 ‫בשלב הזה הגישה שלהם נהייתה לוחמנית.‬ 387 00:22:41,943 --> 00:22:45,155 ‫הם התחילו לדבר על עזיבת בית החולים.‬ 388 00:22:45,238 --> 00:22:48,450 ‫ואז התחלתי להרגיש שמיה בסכנה.‬ 389 00:22:48,533 --> 00:22:52,329 ‫אמרו לנו שאם ננסה לעזוב,‬ 390 00:22:52,412 --> 00:22:54,373 ‫יזעיקו את המאבטחים.‬ 391 00:22:54,456 --> 00:22:57,584 ‫וכשיש חשד להתעללות בילדים,‬ 392 00:22:57,667 --> 00:23:02,798 ‫מחובתך ליצור קשר עם השירות להגנת הילד.‬ 393 00:23:03,965 --> 00:23:05,425 ‫כעבור כמה ימים‬ 394 00:23:05,509 --> 00:23:09,012 ‫ביקרתי את מיה בג'ונס הופקינס.‬ 395 00:23:09,930 --> 00:23:12,682 ‫בשלב מסוים האחות יצאה מהחדר,‬ 396 00:23:13,225 --> 00:23:16,603 ‫ובמקומה נכנסה אישה עם שיער כהה.‬ 397 00:23:16,686 --> 00:23:19,356 ‫האם את נשבעת או מאשרת‬ ‫שהעדות שאת עומדת למסור‬ 398 00:23:19,439 --> 00:23:21,525 ‫היא האמת, האמת כולה, ורק האמת?‬ 399 00:23:21,608 --> 00:23:23,819 ‫כן.‬ ‫-אנא צייני את שמך לפרוטוקול.‬ 400 00:23:23,902 --> 00:23:25,570 ‫סאלי מארי סמית.‬ 401 00:23:25,654 --> 00:23:27,989 ‫היא לא הציגה את עצמה.‬ 402 00:23:28,073 --> 00:23:31,827 ‫היא פשוט נכנסה,‬ ‫הסתכלה עליי, הסתכלה על מיה.‬ 403 00:23:31,910 --> 00:23:33,036 ‫היא נכנסה‬ 404 00:23:33,120 --> 00:23:37,249 ‫והתנהגה כאילו היא רופאה רגילה בבית החולים.‬ 405 00:23:37,332 --> 00:23:39,626 ‫והיא התחילה לשאול שאלות.‬ 406 00:23:39,709 --> 00:23:44,673 ‫אילו ידענו מי היא, לא היינו מדברים איתה.‬ 407 00:23:45,257 --> 00:23:49,428 ‫היא שאלה, "ממה מיה סובלת? איפה מטפלים בה?"‬ 408 00:23:50,220 --> 00:23:51,930 ‫היא שאלה על תרופות,‬ 409 00:23:52,013 --> 00:23:56,226 ‫היא רצתה לדעת איך הסכמתי‬ ‫שייתנו לה מינונים גבוהים כל כך.‬ 410 00:23:57,018 --> 00:23:59,604 ‫ואמרתי לה שזה נעשה בעצת הרופאים.‬ 411 00:23:59,688 --> 00:24:03,233 ‫ד"ר האנה, יש לי כאן רשימה של 55 עירויים,‬ 412 00:24:03,316 --> 00:24:08,071 ‫החל מתחילת ינואר ועד שישה באוקטובר 2016.‬ 413 00:24:08,155 --> 00:24:14,536 ‫אני מבין שכתבת גם כמה מרשמים‬ ‫לקטמין במתן דרך הפה לשימוש בבית.‬ 414 00:24:14,619 --> 00:24:16,788 ‫אתה זוכר את זה?‬ ‫-כן.‬ 415 00:24:16,872 --> 00:24:21,418 ‫האם ייתכן שהכאב בבטן‬ ‫נגרם בגלל העירויים האלה?‬ 416 00:24:22,210 --> 00:24:24,254 ‫זו תופעת לוואי אפשרית.‬ 417 00:24:24,337 --> 00:24:28,300 ‫הוא נתן לילדה 1,000 מ"ג בכל פעם,‬ 418 00:24:28,383 --> 00:24:29,968 ‫יום אחר יום.‬ 419 00:24:30,051 --> 00:24:32,679 ‫זה לא מינון קטמין שגרתי.‬ 420 00:24:32,762 --> 00:24:35,849 ‫יש לי מטופלים שמקבלים 1,500 מ"ג ביום.‬ 421 00:24:35,932 --> 00:24:37,893 ‫כל מטופל שונה.‬ 422 00:24:37,976 --> 00:24:39,853 ‫לפעמים מטופלים מפתחים עמידות,‬ 423 00:24:39,936 --> 00:24:43,231 ‫או שהתקדמות המחלה שלהם‬ ‫דורשת מינון גבוה יותר.‬ 424 00:24:43,315 --> 00:24:45,775 ‫אלף מ"ג לאורך ארבע שעות,‬ 425 00:24:45,859 --> 00:24:48,153 ‫זה מה שבדרך כלל עבד עבורה.‬ 426 00:24:48,236 --> 00:24:50,155 ‫היו כמה וכמה רופאים,‬ 427 00:24:50,238 --> 00:24:54,534 ‫כפי שמתועד בדיווח לקו החם להתעללות בילדים,‬ 428 00:24:54,618 --> 00:24:58,705 ‫שחששו מתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.‬ 429 00:24:58,788 --> 00:25:01,041 ‫מינכהאוזן באמצעות שליח.‬ ‫-מינכהאוזן באמצעות שליח.‬ 430 00:25:01,124 --> 00:25:04,794 ‫מינכהאוזן באמצעות שליח‬ ‫או התעללות רפואית בילדים.‬ 431 00:25:04,878 --> 00:25:08,089 ‫תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח‬ ‫היא סוג של התעללות בילדים‬ 432 00:25:08,173 --> 00:25:14,638 ‫שבה האדם שאחראי לבריאותו של הילד‬ ‫מספק מידע כוזב או מוגזם,‬ 433 00:25:14,721 --> 00:25:17,432 ‫מתעלם מהמלצות רפואיות,‬ 434 00:25:17,516 --> 00:25:22,103 ‫ודפוס ההתנהגות הזה מסב נזק לילד.‬ 435 00:25:22,854 --> 00:25:27,567 ‫היא דיברה איתנו עשר דקות לכל היותר,‬ 436 00:25:27,651 --> 00:25:31,279 ‫וכעבור זמן קצר היא יצאה.‬ 437 00:25:31,947 --> 00:25:36,034 ‫היו ראיות רבות שתמכו‬ ‫באבחנה של התעללות רפואית בילדים,‬ 438 00:25:36,117 --> 00:25:38,370 ‫וכי ככל הנראה,‬ 439 00:25:38,453 --> 00:25:43,458 ‫גברת קוולסקי‬ ‫נשאה בעיקר האשמה בהתעללות בילדה.‬ 440 00:25:43,959 --> 00:25:46,586 ‫האחות שעזרה לי קודם לכן נכנסה בחזרה לחדר.‬ 441 00:25:49,839 --> 00:25:51,508 ‫היא אמרה לי שאני צריך לעזוב.‬ 442 00:25:52,634 --> 00:25:54,302 ‫שהבת שלי…‬ 443 00:25:56,721 --> 00:25:58,431 ‫עברה למשמורת המדינה.‬ 444 00:26:01,351 --> 00:26:05,105 ‫אני זוכר את עצמי מסתכל לבת שלי בעיניים,‬ ‫והיא מסתכלת עליי.‬ 445 00:26:06,940 --> 00:26:09,484 ‫ואני לא יודע אם אראה אותה שוב.‬ 446 00:26:19,911 --> 00:26:24,207 ‫האשימו אותה במתן תרופות במינון מופרז למיה.‬ 447 00:26:24,291 --> 00:26:26,960 ‫- מסוכן להרשות לאם‬ ‫להנחות ולהכתיב את הטיפול הרפואי של מיה -‬ 448 00:26:27,043 --> 00:26:29,588 ‫וחשבו שמיה מזייפת את התסמונת הזאת.‬ 449 00:26:29,671 --> 00:26:32,048 ‫- הכאב של הילדה הוא פסיכולוגי בעיקרו.‬ ‫ד"ר סאלי סמית -‬ 450 00:26:32,132 --> 00:26:35,427 ‫בשלב הזה אמרתי‬ ‫שאנחנו צריכים לשכור עורך דין.‬ 451 00:26:38,388 --> 00:26:42,392 ‫פגשתי את משפחת קוולסקי באוקטובר 2016,‬ 452 00:26:42,475 --> 00:26:44,477 ‫וכשפגשתי את ביאטה לראשונה…‬ 453 00:26:44,561 --> 00:26:45,770 ‫- דברה סולסברי‬ ‫עורכת דין -‬ 454 00:26:45,854 --> 00:26:49,316 ‫התרשמתי מהידע שלה לגבי המחלה של בתה.‬ 455 00:26:49,399 --> 00:26:51,276 ‫היא עברה הרבה.‬ 456 00:26:51,359 --> 00:26:54,529 ‫היא ביקרה אצל הרבה רופאים‬ ‫בניסיון לעזור לבתה.‬ 457 00:26:54,613 --> 00:27:00,952 ‫והיא דאגה מאוד ממה שיקרה למיה‬ 458 00:27:01,036 --> 00:27:03,371 ‫כשהיא תהיה בבית החולים, מבודדת מהם.‬ 459 00:27:04,205 --> 00:27:06,166 ‫היא לא הבינה‬ 460 00:27:06,249 --> 00:27:10,003 ‫למה מחלקת הרווחה עושה את זה.‬ 461 00:27:11,171 --> 00:27:14,883 ‫הסברתי גם לג'ק וגם לביאטה‬ 462 00:27:14,966 --> 00:27:18,386 ‫שמקרים מהסוג הזה שכיחים מאוד.‬ 463 00:27:20,096 --> 00:27:24,934 ‫לחוקרים של הרשות להגנת הילד‬ ‫יש סמכות אדירה להוציא ילדים מביתם.‬ 464 00:27:25,644 --> 00:27:28,396 ‫הם נדרשים להוכיח רק שיש חשד סביר‬ 465 00:27:28,480 --> 00:27:30,732 ‫לכך שהילד נמצא בסכנה.‬ 466 00:27:31,358 --> 00:27:34,903 ‫בפלורידה, שירותי הרווחה לילד מופרטים.‬ 467 00:27:36,196 --> 00:27:38,615 ‫אז כשסאלי סמית בדקה את המקרה של מיה,‬ 468 00:27:38,698 --> 00:27:40,825 ‫היא הייתה שכירה במרכז סאנקוסט.‬ 469 00:27:41,493 --> 00:27:47,248 ‫המרכז הזה מסייע‬ ‫בחקירת האשמות בהתעללות בילדים במחוז פינלס,‬ 470 00:27:47,332 --> 00:27:50,502 ‫המחוז שבו נמצא בית החולים לילדים.‬ 471 00:27:51,336 --> 00:27:57,884 ‫שיעור הוצאת ילדים מביתם במחוז פינלס‬ ‫גבוה פי 2.5 מהממוצע במדינה.‬ 472 00:27:58,760 --> 00:28:02,681 ‫אני קוראת לזה "תעשיית שירותי הרווחה לילד".‬ 473 00:28:03,765 --> 00:28:10,313 ‫אבל צריך לזכור שכשהשירות להגנת הילד‬ ‫נוסד במדינה הזאת, בשנות ה-70,‬ 474 00:28:10,397 --> 00:28:15,402 ‫דיברנו על ילדים‬ ‫שסבלו מענישה גופנית קיצונית,‬ 475 00:28:16,361 --> 00:28:17,278 ‫ילדים שהוכו,‬ 476 00:28:17,362 --> 00:28:19,948 ‫ילדים עם עצמות שבורות וכוויות סיגריות.‬ 477 00:28:20,031 --> 00:28:22,575 ‫ודיברנו על התעללות מינית.‬ 478 00:28:23,284 --> 00:28:25,286 ‫והמקרים האלה אומנם קיימים גם היום,‬ 479 00:28:25,370 --> 00:28:29,124 ‫אבל בשנים האחרונות נוספה אבחנה חדשה,‬ 480 00:28:29,207 --> 00:28:31,251 ‫"התעללות רפואית בילדים".‬ 481 00:28:31,334 --> 00:28:35,547 ‫כך שכל הורה שלוקח ילד עם מחלה לא שגרתית‬ 482 00:28:35,630 --> 00:28:37,465 ‫לחמישה רופאים שונים,‬ 483 00:28:37,549 --> 00:28:40,468 ‫כי הוא מנסה להבין ממה הילד שלו סובל,‬ 484 00:28:40,552 --> 00:28:42,804 ‫עשוי להיות מואשם ברדיפה אחר מרשמים‬ 485 00:28:42,887 --> 00:28:46,766 ‫ובחשיפה של הילד להליכים רפואיים לא נחוצים‬ 486 00:28:46,850 --> 00:28:49,060 ‫כדי לספק את צרכיו האישיים,‬ ‫הנובעים ממחלת נפש.‬ 487 00:28:50,311 --> 00:28:53,314 ‫איך התרשמת מביאטה באופן אישי?‬ 488 00:28:54,482 --> 00:28:56,985 ‫אני חושבת שהיא הייתה…‬ 489 00:28:58,820 --> 00:29:01,072 ‫קצת ישירה מדי לפעמים,‬ 490 00:29:01,156 --> 00:29:05,744 ‫ויכול להיות שחלק מהרופאים התרעמו על כך.‬ 491 00:29:05,827 --> 00:29:09,789 ‫אני מאמינה‬ ‫שמישהו בבית החולים לילדים נעלב ממנה,‬ 492 00:29:09,873 --> 00:29:11,791 ‫וזה הוביל לסכסוך.‬ 493 00:29:14,085 --> 00:29:16,629 ‫ברגע שנודע לי‬ 494 00:29:17,380 --> 00:29:19,799 ‫שסאלי סמית חוקרת את המקרה,‬ 495 00:29:19,883 --> 00:29:21,426 ‫התקשרתי אליה מייד‬ 496 00:29:21,509 --> 00:29:25,013 ‫והסברתי לה שזו האבחנה.‬ 497 00:29:25,096 --> 00:29:27,932 ‫"אם את רוצה ראיות אובייקטיביות,‬ ‫אעביר לך אותן."‬ 498 00:29:28,016 --> 00:29:29,559 ‫אמרתי לה את זה בטלפון.‬ 499 00:29:30,059 --> 00:29:31,686 ‫כעבור יומיים היא כתבה דוח.‬ 500 00:29:31,770 --> 00:29:34,230 ‫האם היא כללה את זה בדוח? לא.‬ 501 00:29:34,314 --> 00:29:36,483 ‫הצגתי את המידע‬ 502 00:29:36,566 --> 00:29:41,571 ‫כמיטב יכולתי המקצועית,‬ 503 00:29:41,654 --> 00:29:45,033 ‫והגעתי למסקנה.‬ 504 00:29:45,575 --> 00:29:48,203 ‫אמרתי לה שאם היא תמשיך בכיוון הזה,‬ 505 00:29:48,286 --> 00:29:52,332 ‫הילדה תסבול מהשלכות הרות אסון‬ 506 00:29:52,415 --> 00:29:55,835 ‫וכל המשפחה תסבול מנזק לצמיתות.‬ 507 00:29:55,919 --> 00:30:00,465 ‫האם הוא הזהיר אותך‬ ‫שהחקירה שלך עלולה להוביל‬ 508 00:30:00,548 --> 00:30:04,344 ‫לנזק מיותר ובלתי הפיך לילדה ולמשפחתה?‬ 509 00:30:04,928 --> 00:30:07,138 ‫אני לא יודעת אם זה היה הניסוח המדויק.‬ 510 00:30:07,222 --> 00:30:11,392 ‫אני יודעת שכעבור כמה ימים‬ ‫הוא כתב מסמך כלשהו על השיחה שלנו.‬ 511 00:30:11,476 --> 00:30:13,561 ‫הקראתי לך את מה שרשמתי.‬ 512 00:30:14,854 --> 00:30:16,397 ‫אני בהחלט מכירה בכך‬ 513 00:30:16,481 --> 00:30:21,319 ‫שחקירה והערכה רפואית‬ ‫לגבי הזנחה והתעללות בילדים‬ 514 00:30:21,402 --> 00:30:23,905 ‫עלולות לגרום מצוקה מסוימת למשפחה.‬ 515 00:30:25,365 --> 00:30:29,285 ‫ככה היית מגדירה‬ ‫את מה שבני משפחת קוולסקי חוו?‬ 516 00:30:31,913 --> 00:30:32,914 ‫מצוקה?‬ 517 00:30:32,997 --> 00:30:36,918 ‫אני לא יודעת. תצטרך לשאול אותם‬ ‫איך הם הגיבו לכל העניין.‬ 518 00:30:38,127 --> 00:30:41,130 ‫- כמה שעות‬ ‫לאחר העברתה של מיה למשמורת המדינה -‬ 519 00:30:43,049 --> 00:30:45,176 ‫רציתי לדעת אם אני יכולה לדבר עם מיה.‬ 520 00:30:46,177 --> 00:30:48,888 ‫בדקתי שוב עם העובדת הסוציאלית,‬ 521 00:30:48,972 --> 00:30:53,768 ‫והיא אמרה שאסור לך לדבר איתה‬ ‫עד הדיון בבית המשפט מחר.‬ 522 00:30:53,852 --> 00:30:57,313 ‫אז אני לא יכולה לדבר עם הבת שלי?‬ 523 00:30:57,397 --> 00:30:58,523 ‫תפסיקי.‬ 524 00:30:58,606 --> 00:31:01,860 ‫לא. אני יכולה לעדכן אותך במצבה,‬ 525 00:31:01,943 --> 00:31:05,655 ‫אבל את לא יכולה לדבר איתה הערב.‬ 526 00:31:05,738 --> 00:31:08,116 ‫היא קיבלה משככי כאבים?‬ 527 00:31:08,199 --> 00:31:10,702 ‫היא קיבלה אטיבן מוקדם יותר,‬ 528 00:31:11,703 --> 00:31:14,122 ‫אז היא תוכל לקבל מנה נוספת ב-23:00.‬ 529 00:31:14,622 --> 00:31:18,668 ‫ביאטה התמקדה בטיפול של מיה.‬ 530 00:31:18,751 --> 00:31:24,424 ‫אם הבת שלי מבקשת לדבר איתי,‬ ‫אני רוצה שייתנו לי לדבר איתה.‬ 531 00:31:24,507 --> 00:31:27,135 ‫אבל הגישה שלי הייתה…‬ 532 00:31:28,803 --> 00:31:33,766 ‫להימנע מיצירת חיכוכים נוספים‬ ‫בין בית החולים והמשפחה שלנו.‬ 533 00:31:33,850 --> 00:31:34,893 ‫ביאטה…‬ 534 00:31:36,269 --> 00:31:37,103 ‫תפסיקי.‬ 535 00:31:37,604 --> 00:31:41,316 ‫אני לא רוצה שהבת שלי תסבול.‬ 536 00:31:41,399 --> 00:31:43,568 ‫היא עדיין הבת שלי.‬ 537 00:31:44,068 --> 00:31:45,069 ‫תנתקי.‬ 538 00:31:45,153 --> 00:31:49,532 ‫אני מבינה, ואני אעשה כל מה שאני יכולה‬ ‫כדי למנוע ממנה סבל כלשהו.‬ 539 00:31:50,158 --> 00:31:51,951 ‫בסדר. תודה, תרזה.‬ 540 00:31:52,535 --> 00:31:55,204 ‫על לא דבר. לילה טוב.‬ ‫-גם לך. תודה. ביי.‬ 541 00:31:55,788 --> 00:31:59,459 ‫במקום לתמוך זה בזו, פשוט…‬ 542 00:32:00,084 --> 00:32:01,044 ‫היה פיצוץ.‬ 543 00:32:01,127 --> 00:32:02,879 ‫הם ישתמשו בזה נגדך.‬ 544 00:32:02,962 --> 00:32:06,591 ‫תפסיקי עם השטויות האלה!‬ ‫אני רוצה לראות שוב את הבת שלי!‬ 545 00:32:06,674 --> 00:32:10,428 ‫אל תעשי את זה! אל תדברי על משככי כאבים!‬ 546 00:32:10,511 --> 00:32:12,597 ‫אל תדברי על זה ועל זה!‬ 547 00:32:12,680 --> 00:32:15,683 ‫את תעשי יותר בעיות!‬ 548 00:32:15,767 --> 00:32:19,687 ‫אני רוצה לראות את הבת שלי שוב!‬ ‫תפסיקי עם השטויות האלה!‬ 549 00:32:19,771 --> 00:32:22,482 ‫תפסיק לצעוק מול…‬ ‫-את לא מבינה!‬ 550 00:32:22,565 --> 00:32:26,778 ‫בוא הנה. לא, אתה לא מבין.‬ ‫מותר לי לשאול כל שאלה שאני רוצה.‬ 551 00:32:26,861 --> 00:32:32,867 ‫לא! הם ישתמשו בזה נגדך!‬ ‫אני מבטיח לך! את מטרידה אותם!‬ 552 00:32:34,953 --> 00:32:36,162 ‫תניחי להם!‬ 553 00:32:37,413 --> 00:32:38,539 ‫אל תעשי בלגן!‬ 554 00:32:41,459 --> 00:32:42,835 ‫אני אוהב אותך, אימא,‬ 555 00:32:42,919 --> 00:32:45,546 ‫אבל את מוכנה בבקשה להפסיק,‬ ‫כמו שהוא אומר לך?‬ 556 00:32:47,757 --> 00:32:49,634 ‫את מוכנה? בבקשה?‬ ‫-לעזאזל!‬ 557 00:32:49,717 --> 00:32:52,261 ‫בבקשה, תקשיבי לאבא ואל תנסי…‬ 558 00:32:52,345 --> 00:32:53,930 ‫הוא לא תמיד צודק.‬ 559 00:33:01,187 --> 00:33:03,147 ‫המשפחה שלנו התפרקה.‬ 560 00:33:07,860 --> 00:33:11,447 ‫המכשפה הזאת אמרה לי היום,‬ 561 00:33:11,531 --> 00:33:15,660 ‫"את נותנת לה בבית קטמין בעירוי".‬ 562 00:33:15,743 --> 00:33:18,371 ‫אמרתי, "אין לי מושג מי אמר לך את זה".‬ 563 00:33:18,454 --> 00:33:24,252 ‫אבל עכשיו השקרנית המניאקית הזאת דיווחה…‬ 564 00:33:24,335 --> 00:33:25,753 ‫בסדר. תירגעי.‬ 565 00:33:25,837 --> 00:33:28,089 ‫אני לא שולטת בזה!‬ 566 00:33:28,172 --> 00:33:31,259 ‫אני נלחמת על הילדה שלי.‬ ‫איך אני אמורה להרגיש?‬ 567 00:33:31,884 --> 00:33:34,721 ‫לדעתי חשוב מאוד שתשמרי על קור רוח.‬ 568 00:33:34,804 --> 00:33:37,849 ‫בייחוד כי הם התעצבנו עלייך, ביאטה.‬ 569 00:33:37,932 --> 00:33:41,644 ‫אני יכולה להוכיח שפעלת בהנחיית הרופא.‬ 570 00:33:41,728 --> 00:33:44,939 ‫כלומר, אין שום דבר שמצביע על כך‬ ‫שאת ממציאה את המחלה‬ 571 00:33:45,023 --> 00:33:47,358 ‫או שאת מגזימה בחומרת מצבה.‬ 572 00:33:47,900 --> 00:33:48,818 ‫בסדר.‬ 573 00:33:48,901 --> 00:33:52,572 ‫מחר בתשע בבוקר ייערך‬ ‫השימוע לגבי השמה חוץ-ביתית, אז…‬ 574 00:33:52,655 --> 00:33:55,074 ‫שניכם צריכים להיות בדיון.‬ ‫-כן.‬ 575 00:33:55,158 --> 00:33:57,201 ‫כן, שנינו נהיה שם.‬ 576 00:33:59,662 --> 00:34:03,499 ‫השלב הראשון במקרה של "ילד נזקק"‬ ‫הוא שלב ההשמה החוץ-ביתית,‬ 577 00:34:04,167 --> 00:34:07,503 ‫ובו השופט מחליט‬ ‫לאיזו מסגרת להעביר את הילד.‬ 578 00:34:08,337 --> 00:34:13,176 ‫המדינה תגיש את הדוח הראשוני‬ ‫של החוקר מטעם הרשות להגנת הילד,‬ 579 00:34:13,259 --> 00:34:15,678 ‫ותציג שלל עדויות מפי השמיעה.‬ 580 00:34:15,762 --> 00:34:17,180 ‫…חשודה בעיניי…‬ 581 00:34:17,263 --> 00:34:19,891 ‫הרופא הזה אמר ככה. הרופא ההוא אמר ככה.‬ 582 00:34:19,974 --> 00:34:21,100 ‫…היה חשש…‬ 583 00:34:21,184 --> 00:34:22,477 ‫הכול קביל,‬ 584 00:34:23,686 --> 00:34:25,980 ‫אז קל למדינה לנצח בתיק,‬ 585 00:34:26,064 --> 00:34:29,525 ‫והפירוש הוא שהמשפחות‬ ‫נמצאות בעמדת נחיתות נגד המערכת.‬ 586 00:34:29,609 --> 00:34:33,404 ‫- שבעה ימים בבית החולים -‬ 587 00:34:33,488 --> 00:34:37,116 ‫- יום אחד במשמורת המדינה -‬ 588 00:34:37,200 --> 00:34:39,285 ‫בוקר טוב. אנחנו דנים היום במשפחת קוולסקי,‬ 589 00:34:39,368 --> 00:34:43,998 ‫וזהו שימוע‬ ‫לגבי השמה חוץ-ביתית של הילדה מיה.‬ 590 00:34:44,082 --> 00:34:47,126 ‫אתם ההורים של מיה וקייל, נכון?‬ ‫-כן.‬ 591 00:34:47,210 --> 00:34:49,796 ‫ביאטה קוולסקי. אימא.‬ 592 00:34:50,379 --> 00:34:52,173 ‫ג'ק קוולסקי. אבא.‬ 593 00:34:52,256 --> 00:34:53,382 ‫בסדר, תודה.‬ 594 00:34:53,466 --> 00:34:57,303 ‫קיבלתי עותק של ההאשמות נגד ההורים.‬ 595 00:34:57,386 --> 00:35:02,266 ‫קיבלתי גם עותק‬ ‫של ההערכה הרפואית מטעם הרשות להגנת הילד,‬ 596 00:35:02,350 --> 00:35:04,560 ‫ולהבנתי מדובר בדוח ראשוני.‬ 597 00:35:04,644 --> 00:35:06,020 ‫לאור ההאשמות,‬ 598 00:35:06,104 --> 00:35:09,357 ‫יש בשלב זה הצדקה למתן צו איסור יצירת קשר‬ 599 00:35:09,440 --> 00:35:12,276 ‫בין האם ומיה. אני יודעת ש…‬ 600 00:35:15,363 --> 00:35:16,197 ‫ביאטה.‬ 601 00:35:18,116 --> 00:35:18,991 ‫ביאטה.‬ 602 00:35:21,786 --> 00:35:25,957 ‫אנחנו מתחילים במתן סיוע‬ ‫לאישה בת 50 שהתמוטטה בבית המשפט.‬ 603 00:35:26,040 --> 00:35:28,417 ‫את יכולה לפקוח עיניים?‬ ‫-המטופלת נושמת…‬ 604 00:35:29,252 --> 00:35:31,504 ‫ביאטה. היי.‬ ‫-ביאטה, את שומעת אותנו?‬ 605 00:35:31,587 --> 00:35:34,048 ‫ביאטה? את יכולה לפקוח עיניים בשבילי?‬ 606 00:35:40,012 --> 00:35:44,684 ‫ביאטה קרסה, והראש שלה נחבט ברצפה.‬ 607 00:35:47,228 --> 00:35:50,481 ‫מיה הועברה למשמורת השירות להגנת הילד‬ 608 00:35:50,565 --> 00:35:52,942 ‫בבית החולים לילדים ג'ונס הופקינס.‬ 609 00:35:54,402 --> 00:35:56,487 ‫שינו את משטר הטיפול שלה,‬ 610 00:35:56,571 --> 00:36:00,950 ‫כי הטענה הייתה שלביאטה‬ ‫יש תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.‬ 611 00:36:02,618 --> 00:36:08,040 ‫השופטת אמרה‬ ‫שביאטה צריכה לעבור הערכה פסיכולוגית.‬ 612 00:36:10,126 --> 00:36:13,296 ‫ביאטה עברה בדיקה פסיכולוגית,‬ 613 00:36:13,963 --> 00:36:19,343 ‫ובבדיקה נמצא שהיא לא סבלה‬ ‫מתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח,‬ 614 00:36:19,427 --> 00:36:22,221 ‫אבל היא סבלה מהפרעת הסתגלות וממצב רוח ירוד‬ 615 00:36:22,305 --> 00:36:24,307 ‫בגלל ההרחקה מהבת שלה.‬ 616 00:36:26,642 --> 00:36:29,020 ‫וכמובן, בגלל שהמערכת תקפה אותה.‬ 617 00:36:32,064 --> 00:36:33,024 ‫- סנגורית הורים -‬ 618 00:36:33,107 --> 00:36:36,736 ‫ביאטה, את צריכה להבין משהו‬ ‫לגבי התיקים האלה.‬ 619 00:36:36,819 --> 00:36:38,487 ‫הם לא הוגנים.‬ 620 00:36:38,571 --> 00:36:41,073 ‫לשופטים לא אכפת מהראיות.‬ 621 00:36:41,991 --> 00:36:45,036 ‫ייצגתי הורים ב-60 תיקים מהסוג הזה,‬ 622 00:36:45,119 --> 00:36:47,914 ‫ושיתוף פעולה הוא הדרך הכי טובה‬ ‫להחזיר אלייך את הבת שלך.‬ 623 00:36:47,997 --> 00:36:51,125 ‫בסדר, אבל אני רוצה לעצור אותך לרגע.‬ 624 00:36:51,626 --> 00:36:53,669 ‫הם אמרו לי כל יום‬ 625 00:36:53,753 --> 00:36:57,548 ‫שאין להם מושג איך לטפל במחלה הזאת,‬ 626 00:36:57,632 --> 00:37:00,218 ‫ואני רוצה שהבת שלי תקבל טיפול.‬ 627 00:37:00,301 --> 00:37:02,261 ‫אני בטוחה שזה נכון,‬ 628 00:37:02,345 --> 00:37:04,764 ‫אבל ברגע שהתיק נפתח,‬ 629 00:37:04,847 --> 00:37:07,350 ‫כל זה כבר לא משנה.‬ 630 00:37:08,184 --> 00:37:11,354 ‫לשופטים לא אכפת אם בית החולים טעה.‬ 631 00:37:11,979 --> 00:37:16,359 ‫העיקר מבחינתם הוא לקבוע‬ ‫אם אתם מסכנים את הבת שלכם.‬ 632 00:37:16,442 --> 00:37:18,945 ‫השופט עסוק רק בשאלה אחת:‬ 633 00:37:19,028 --> 00:37:23,324 ‫"אם אחזיר את הילדה הזאת להורים שלה,‬ ‫האם הם יהרגו אותה?"‬ 634 00:37:24,700 --> 00:37:30,206 ‫לכן הדרך הטובה ביותר‬ ‫להגיע לסיום מוצלח בתיק הזה, מניסיוני,‬ 635 00:37:30,289 --> 00:37:34,919 ‫היא לשכנע את כולם ששינית את דעתך‬ 636 00:37:35,002 --> 00:37:37,171 ‫ושתעשי את מה שאומרים לך לעשות.‬ 637 00:37:37,922 --> 00:37:40,174 ‫ואז, כשתקבלי בחזרה את הבת שלך,‬ 638 00:37:40,258 --> 00:37:43,261 ‫תעזבי את בית החולים ולא תחזרי לשם לעולם.‬ 639 00:37:43,761 --> 00:37:48,933 ‫אז בינתיים אני ארשה‬ ‫למצב של הבת שלי להמשיך ולהידרדר?‬ 640 00:37:49,016 --> 00:37:50,893 ‫איזו עוד אפשרות יש לך?‬ 641 00:37:50,977 --> 00:37:54,689 ‫או שהיא תסבול עכשיו לזמן קצר,‬ ‫ובסופו של דבר היא תחזור אלייך,‬ 642 00:37:54,772 --> 00:37:57,441 ‫או שהיא תסבול לנצח,‬ ‫והיא לעולם לא תחזור אלייך.‬ 643 00:37:59,944 --> 00:38:00,861 ‫אני מבינה.‬ 644 00:38:10,538 --> 00:38:12,957 ‫מיה, את זוכרת שמישהו בבית החולים‬ 645 00:38:13,040 --> 00:38:16,002 ‫אמר לך למה הפרידו אותך מההורים שלך?‬ 646 00:38:17,086 --> 00:38:19,255 ‫אף אחד לא אמר לי ישירות.‬ 647 00:38:19,338 --> 00:38:21,215 ‫נאלצתי להבין את זה בעצמי.‬ 648 00:38:22,008 --> 00:38:23,301 ‫ניחשת במה מדובר?‬ 649 00:38:23,384 --> 00:38:27,096 ‫אני יודע שהיית רק בת עשר בזמנו,‬ ‫אבל ניחשת מה קורה?‬ 650 00:38:27,638 --> 00:38:28,806 ‫הייתי מבולבלת מאוד.‬ 651 00:38:28,889 --> 00:38:32,685 ‫שאלתי המון שאלות, ואף אחד לא ענה לי.‬ 652 00:38:32,768 --> 00:38:35,146 ‫רק אמרו לי, "את לא יכולה לדבר איתם".‬ 653 00:38:35,980 --> 00:38:37,732 ‫אז באמת לא היה לי מושג.‬ 654 00:38:39,108 --> 00:38:41,319 ‫- ארבעה ימים במשמורת המדינה‬ ‫17 באוקטובר 2016 -‬ 655 00:38:41,402 --> 00:38:44,530 ‫בשלב מסוים סוף סוף הרשו לי לבקר את מיה.‬ 656 00:38:46,198 --> 00:38:49,076 ‫אבל נדרשתי לציית להרבה כללים.‬ 657 00:38:50,286 --> 00:38:55,708 ‫לא הרשו לי לשאול איך היא מרגישה,‬ ‫לשאול על הטיפול שלה.‬ 658 00:38:56,417 --> 00:38:59,253 ‫לא יכולתי לומר לה מתי היא תחזור הביתה.‬ 659 00:38:59,337 --> 00:39:01,130 ‫לא יכולתי לומר לה הרבה על אימא.‬ 660 00:39:03,924 --> 00:39:06,635 ‫הביקור היה קצר מאוד,‬ 661 00:39:08,137 --> 00:39:10,514 ‫וזה היה קשה מאוד,‬ 662 00:39:11,682 --> 00:39:15,144 ‫כי ראיתי שהמצב שלה הולך ומידרדר.‬ 663 00:39:15,227 --> 00:39:16,270 ‫- היומן של ג'ק -‬ 664 00:39:16,354 --> 00:39:18,981 ‫מיה אמרה לי שכואב לה‬ 665 00:39:19,065 --> 00:39:20,566 ‫המצב הולך ומחמיר.‬ 666 00:39:20,649 --> 00:39:22,777 ‫הרגליים שלה הסתובבו עוד יותר פנימה.‬ 667 00:39:22,860 --> 00:39:24,779 ‫היו לה יותר נגעי עור.‬ 668 00:39:26,322 --> 00:39:28,657 ‫ראיתי אותה הולכת ונחלשת,‬ 669 00:39:28,741 --> 00:39:31,786 ‫וזה הדבר שהכי תסכל אותי.‬ 670 00:39:34,455 --> 00:39:37,333 ‫אז כשחזרתי הביתה מהביקור אצל מיה,‬ 671 00:39:38,584 --> 00:39:42,254 ‫ביאטה רצתה לדעת מה שלום הבת שלה.‬ 672 00:39:42,338 --> 00:39:46,509 ‫היא רצתה לדעת אם מבצעים הליכים רפואיים,‬ ‫אם נותנים לה תרופות וכולי.‬ 673 00:39:46,592 --> 00:39:49,512 ‫ולא יכולתי להגיד כלום.‬ 674 00:39:49,595 --> 00:39:50,930 ‫את יודעת, לא יכולתי…‬ 675 00:39:51,013 --> 00:39:52,473 ‫אם אתחיל לעשות את זה,‬ 676 00:39:53,057 --> 00:39:57,103 ‫אאבד את הזכות לבקר את הבת שלי,‬ 677 00:39:57,186 --> 00:40:01,440 ‫והבת שלנו צריכה שמישהו יבקר אותה.‬ 678 00:40:03,442 --> 00:40:04,944 ‫אז לא אמרתי כלום.‬ 679 00:40:11,367 --> 00:40:17,081 ‫קייל, הייתה לך הזדמנות לבקר את אחותך‬ ‫בבית החולים לילדים ג'ונס הופקינס‬ 680 00:40:17,164 --> 00:40:19,041 ‫בזמן שהיא הייתה מאושפזת שם?‬ ‫-כן.‬ 681 00:40:19,708 --> 00:40:23,712 ‫מה הרושם שקיבלת‬ ‫כשביקרת את אחותך בבית החולים?‬ 682 00:40:26,006 --> 00:40:28,843 ‫קיבלתי את הרושם שהיא לא רוצה להיות שם.‬ 683 00:40:29,927 --> 00:40:31,887 ‫היה לי קשה להיות בלי ההורים שלי,‬ 684 00:40:31,971 --> 00:40:36,767 ‫והיה לי קשה לבטוח באנשים שבכלל לא הכרתי.‬ 685 00:40:36,851 --> 00:40:39,812 ‫הם אפילו אמרו שהכול בראש של מיה.‬ 686 00:40:40,646 --> 00:40:41,605 ‫הילדה חולה.‬ 687 00:40:41,689 --> 00:40:44,150 ‫היא מנסה להסביר מה הבעיה,‬ 688 00:40:44,233 --> 00:40:45,609 ‫ואף אחד לא מקשיב.‬ 689 00:40:46,819 --> 00:40:49,572 ‫זה לא בסדר. אני מכיר את הבת שלי.‬ 690 00:40:50,114 --> 00:40:51,824 ‫רופאה:‬ ‫לעדכונך, ביקרתי את מיה.‬ 691 00:40:51,907 --> 00:40:55,327 ‫ראיתי אותה מתניידת בכיסא הגלגלים‬ ‫באמצעות כפות הרגליים.‬ 692 00:40:55,411 --> 00:40:59,540 ‫סאלי סמית: למרבה המזל, ילדה בת עשר‬ ‫לא מסוגלת להעמיד פנים 24 שעות ביממה.‬ 693 00:40:59,623 --> 00:41:02,543 ‫היא אפילו לא יודעת‬ ‫אם היא עושה טעויות "פסיכולוגיות".‬ 694 00:41:02,626 --> 00:41:06,046 ‫אבוא לצלם את "הנזק" ברגליים שלה‬ ‫לבית המשפט ביום שלישי.‬ 695 00:41:06,172 --> 00:41:11,302 ‫לדעתך חל שיפור במצבה מרגע שהיא אושפזה‬ 696 00:41:11,385 --> 00:41:13,304 ‫בביה"ח לילדים ג'ונס הופקינס?‬ ‫-כן.‬ 697 00:41:14,388 --> 00:41:15,598 ‫היא עלתה במשקל.‬ 698 00:41:16,098 --> 00:41:19,101 ‫היא נגמלה מתרופות רבות.‬ 699 00:41:19,727 --> 00:41:22,271 ‫היא כבר לא סבלה מכאבי בטן.‬ 700 00:41:23,230 --> 00:41:25,191 ‫אחרי שהגעת לבית החולים לילדים,‬ 701 00:41:25,274 --> 00:41:27,026 ‫האם חל שיפור בכאבים שלך?‬ 702 00:41:28,736 --> 00:41:30,863 ‫התנגדות לניסוח.‬ ‫-לא.‬ 703 00:41:30,946 --> 00:41:31,989 ‫לא ממש.‬ 704 00:41:32,072 --> 00:41:34,408 ‫כאב לי כל הזמן.‬ 705 00:41:34,492 --> 00:41:35,743 ‫וכשיש לך CRPS,‬ 706 00:41:35,826 --> 00:41:42,124 ‫בלי טיפול הולם,‬ ‫כלומר, בלי תרופות ובלי טיפולי פיזיותרפיה,‬ 707 00:41:43,125 --> 00:41:46,879 ‫וגם בלי מערכת תמיכה,‬ ‫כי זה בהחלט חלק מהעניין,‬ 708 00:41:47,922 --> 00:41:50,049 ‫כמעט בלתי אפשרי שהמצב שלך ישתפר.‬ 709 00:41:52,009 --> 00:41:55,054 ‫אז למרות שרופאים נכנסו לחדר שלי בלי הרף,‬ 710 00:41:55,930 --> 00:41:59,433 ‫מעולם לא הקשיבו לי. התעלמו ממני.‬ 711 00:41:59,517 --> 00:42:01,310 ‫חמש דקות או שתי דקות, זה הכול.‬ 712 00:42:01,393 --> 00:42:04,939 ‫זו לא הייתה הפעם הראשונה‬ ‫שראיתי דבר כזה קורה.‬ 713 00:42:05,022 --> 00:42:09,318 ‫אחרי כמה ימים בבית החולים,‬ ‫סירבו לתת לה קטמין.‬ 714 00:42:10,069 --> 00:42:12,780 ‫ובלי טיפול בקטמין במינון גבוה,‬ 715 00:42:12,863 --> 00:42:15,991 ‫היא איבדה כמעט לחלוטין‬ ‫את היכולת להזיז את הרגליים.‬ 716 00:42:16,075 --> 00:42:19,828 ‫ואז נוצרים קרישי דם‬ ‫שעלולים להתנתק ולהיסחף לריאות,‬ 717 00:42:20,412 --> 00:42:21,664 ‫וזה עלול להיות קטלני.‬ 718 00:42:22,790 --> 00:42:25,209 ‫והרגשתי שחשוב‬ 719 00:42:25,292 --> 00:42:29,922 ‫שביאטה תבין את חומרת המצב.‬ 720 00:42:32,049 --> 00:42:35,386 ‫אז הזהרתי אותה שיש סבירות רפואית גבוהה‬ 721 00:42:35,469 --> 00:42:38,389 ‫שמיה תמות מוות איטי וכואב.‬ 722 00:42:39,390 --> 00:42:42,226 ‫אני צופה שהתוצאה תהיה כאב ממושך וקשה מנשוא‬ 723 00:42:42,309 --> 00:42:44,478 ‫שיוביל לבסוף למותה של בתך.‬ 724 00:42:46,981 --> 00:42:49,149 ‫היי, ביאטה?‬ ‫-כן, זאת ביאטה.‬ 725 00:42:49,233 --> 00:42:51,360 ‫בסדר, מיה על הקו.‬ 726 00:42:51,443 --> 00:42:55,698 ‫בסדר. אני רק רוצה לעבור שוב על הכללים,‬ ‫כדי שלא אגיד משהו שאסור לי לומר.‬ 727 00:42:55,781 --> 00:42:57,950 ‫בגדול, אל תדברי על התיק.‬ 728 00:42:58,033 --> 00:43:02,955 ‫את יכולה לשאול על סדר היום שלה,‬ ‫לשאול מה שלומה ו… את יודעת.‬ 729 00:43:03,038 --> 00:43:03,872 ‫בסדר.‬ 730 00:43:04,582 --> 00:43:05,958 ‫אתן יכולות לדבר עכשיו.‬ 731 00:43:06,041 --> 00:43:08,586 ‫היי, מיה. מה שלומך, מתוקה?‬ 732 00:43:09,545 --> 00:43:10,379 ‫היי, אימא.‬ 733 00:43:10,462 --> 00:43:13,799 ‫היי, מה שלום קרן השמש שלי היום?‬ 734 00:43:13,882 --> 00:43:15,926 ‫אני ממש מתגעגעת אלייך, אימא.‬ 735 00:43:16,010 --> 00:43:18,887 ‫ואני אלייך, מתוקה. ואני אלייך.‬ 736 00:43:18,971 --> 00:43:22,933 ‫אני מתגעגעת אלייך נורא.‬ ‫אנחנו פשוט צריכות להתאזר בסבלנות, בסדר?‬ 737 00:43:24,018 --> 00:43:24,935 ‫בסדר.‬ 738 00:43:26,312 --> 00:43:28,022 ‫איך ישנת אתמול בלילה?‬ 739 00:43:29,523 --> 00:43:31,442 ‫נרדמתי רק ב-02:00.‬ 740 00:43:31,525 --> 00:43:34,194 ‫ואו. לא הצלחת להירדם?‬ 741 00:43:35,195 --> 00:43:36,071 ‫לא.‬ 742 00:43:37,197 --> 00:43:40,618 ‫את לבד בחדר שלך, או שקאתי יושבת איתך?‬ 743 00:43:41,660 --> 00:43:43,579 ‫גברת קאתי יושבת איתי.‬ 744 00:43:46,332 --> 00:43:50,586 ‫אחת העובדות הסוציאליות‬ ‫בבית החולים לילדים ג'ונס הופקינס‬ 745 00:43:52,004 --> 00:43:54,381 ‫הופקדה על הטיפול בבת שלי.‬ 746 00:43:54,465 --> 00:43:57,593 ‫אנא צייני את שמך לפרוטוקול.‬ ‫-קתרין ר' בידי.‬ 747 00:43:57,676 --> 00:43:59,970 ‫משהו בה היה חשוד,‬ 748 00:44:00,596 --> 00:44:02,306 ‫אז חיפשנו את השם שלה בגוגל.‬ 749 00:44:03,807 --> 00:44:08,103 ‫התוצאה הראשונה הייתה‬ ‫דיווח על המעצר שלה בגין התעללות בילדים.‬ 750 00:44:11,774 --> 00:44:15,527 ‫ביאטה מואשמת בהתעללות בילדים‬ ‫על לא עוול בכפה,‬ 751 00:44:15,611 --> 00:44:18,530 ‫והיא יודעת שהאישה הזאת‬ ‫נמצאת בצד השני של הקו,‬ 752 00:44:18,614 --> 00:44:22,117 ‫והיא לא יכולה לעשות כלום‬ ‫כדי להגן על הבת שלה.‬ 753 00:44:23,494 --> 00:44:25,037 ‫רק עכשיו התעוררת?‬ 754 00:44:25,120 --> 00:44:26,205 ‫כן.‬ 755 00:44:27,331 --> 00:44:28,582 ‫מי איתך היום?‬ 756 00:44:29,208 --> 00:44:31,210 ‫קאתי.‬ ‫-כן.‬ 757 00:44:31,293 --> 00:44:35,089 ‫את יודעת, היא מפריעה מאוד,‬ ‫כי אני שומעת אותה מדברת ברקע.‬ 758 00:44:35,172 --> 00:44:36,382 ‫אימא?‬ ‫-כן?‬ 759 00:44:36,882 --> 00:44:38,425 ‫את צריכה להחליף נושא.‬ 760 00:44:38,509 --> 00:44:42,179 ‫אני אחליף נושא. אני רק אומרת לך‬ ‫שזה הזמן שלי עם הבת שלי.‬ 761 00:44:42,262 --> 00:44:43,806 ‫אימא, בבקשה תחליפי נושא.‬ 762 00:44:46,308 --> 00:44:49,103 ‫לאחר מכן גיליתי שהאישומים בוטלו.‬ 763 00:44:50,479 --> 00:44:52,815 ‫אבל זה הדאיג מאוד את ביאטה.‬ 764 00:44:52,898 --> 00:44:57,403 ‫קאתי בידי אמרה לי‬ ‫שישלחו אותי למשפחת אומנה.‬ 765 00:44:57,486 --> 00:45:01,782 ‫היא אמרה לי שאימא שלי‬ ‫מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי.‬ 766 00:45:01,865 --> 00:45:04,493 ‫היא אמרה לי שבסוף היא תאמץ אותי.‬ 767 00:45:04,576 --> 00:45:08,914 ‫אי פעם הושבת את מיה על הברכיים שלך?‬ 768 00:45:08,997 --> 00:45:10,165 ‫כן.‬ 769 00:45:10,249 --> 00:45:11,709 ‫חיבקת את מיה?‬ 770 00:45:12,835 --> 00:45:18,173 ‫אני חושבת שמתפקידנו לספק נחמה לילדים,‬ ‫אז זו כנראה הסיבה שהושבתי אותה על הברכיים.‬ 771 00:45:18,257 --> 00:45:19,967 ‫אני בטוחה שחיבקתי אותה.‬ 772 00:45:20,509 --> 00:45:21,802 ‫לדעתך מיה חיבבה אותך?‬ 773 00:45:22,344 --> 00:45:23,345 ‫התנגדות לניסוח.‬ 774 00:45:25,472 --> 00:45:27,057 ‫כן, ו…‬ 775 00:45:29,101 --> 00:45:31,937 ‫לדעתי מיה גם כעסה מאוד לפעמים,‬ 776 00:45:32,020 --> 00:45:35,315 ‫כי אני ייצגתי מבחינתה את בית החולים,‬ 777 00:45:35,399 --> 00:45:36,817 ‫גם אני וגם הרופאים.‬ 778 00:45:37,776 --> 00:45:41,405 ‫את זוכרת שהסבירו לך למה רוצים לצלם אותך?‬ 779 00:45:43,031 --> 00:45:46,660 ‫כן. קאתי בידי באה למיטה שלי‬ 780 00:45:46,744 --> 00:45:50,456 ‫ואמרה, "אם את רוצה ללכת לדיון בביהמ"ש,‬ ‫אני חייבת לעשות את זה".‬ 781 00:45:50,539 --> 00:45:55,627 ‫ההחלטה לצלם את מיה‬ ‫התקבלה במחלקת ניהול סיכונים?‬ 782 00:45:55,711 --> 00:45:56,754 ‫כן.‬ 783 00:45:56,837 --> 00:45:57,963 ‫היא הפשיטה אותי.‬ 784 00:45:58,046 --> 00:46:00,424 ‫היא הייתה בחזיית ספורט ובמכנסיים קצרים.‬ 785 00:46:00,507 --> 00:46:03,635 ‫ריתקה אותי למקום. צילמה אותי.‬ 786 00:46:03,719 --> 00:46:08,974 ‫צילמנו את הזרועות שלה,‬ ‫את הרגליים שלה, את הפנים שלה ואת הבטן שלה.‬ 787 00:46:09,057 --> 00:46:13,020 ‫צרחתי, בכיתי. צעקתי, "לא!"‬ 788 00:46:13,103 --> 00:46:16,440 ‫היא לא רצתה שתצלמו אותה ככה, נכון?‬ 789 00:46:16,523 --> 00:46:17,357 ‫נכון.‬ 790 00:46:17,441 --> 00:46:20,068 ‫הייתי ברורה לחלוטין.‬ 791 00:46:20,152 --> 00:46:22,112 ‫אבל צילמתם אותה בכל מקרה.‬ 792 00:46:22,738 --> 00:46:24,198 ‫למרבה הצער, כן.‬ 793 00:46:24,948 --> 00:46:27,701 ‫אילו צעדים נקטתם כדי ליצור קשר עם ההורים‬ 794 00:46:27,785 --> 00:46:31,914 ‫ולבקש את רשותם לצלם ככה את הבת שלהם?‬ 795 00:46:31,997 --> 00:46:33,540 ‫לא יצרנו קשר עם ההורים.‬ 796 00:46:34,041 --> 00:46:39,129 ‫פספסתי את ליל כל הקדושים,‬ ‫את חג ההודיה, את יום ההולדת שלי.‬ 797 00:46:39,671 --> 00:46:45,093 ‫כל מה שרציתי‬ ‫היה לחזור הביתה ולראות את אימא שלי.‬ 798 00:46:47,095 --> 00:46:51,892 ‫- 47 ימים במשמורת המדינה‬ ‫29 בנובמבר 2016 -‬ 799 00:46:51,975 --> 00:46:54,311 ‫היי, מיה. מה שלומך, מתוקה?‬ 800 00:46:54,394 --> 00:46:56,188 ‫אני לא מרגישה טוב.‬ 801 00:46:56,939 --> 00:46:58,482 ‫את לא מרגישה טוב?‬ 802 00:46:58,565 --> 00:47:00,609 ‫הכול קשה לי.‬ 803 00:47:00,692 --> 00:47:02,277 ‫אני בוכה הרבה.‬ 804 00:47:02,361 --> 00:47:05,072 ‫אז הטרמדול לא עוזר לך?‬ 805 00:47:05,155 --> 00:47:06,490 ‫לא. בכלל לא.‬ 806 00:47:07,032 --> 00:47:09,993 ‫את מקבלת משככי כאבים אחרים?‬ ‫-לא, כלום.‬ 807 00:47:11,620 --> 00:47:13,288 ‫אני מצטערת מאוד, מתוקה.‬ 808 00:47:13,372 --> 00:47:16,792 ‫אני רוצה להיות איתך,‬ ‫ללטף לך את הגב ולחבק אותך.‬ 809 00:47:16,875 --> 00:47:18,418 ‫כן, גם אני רוצה.‬ 810 00:47:18,502 --> 00:47:21,755 ‫קיבלת את המכתב שכתבתי לך?‬ 811 00:47:21,839 --> 00:47:24,550 ‫גברת קאתי נתנה לך אותו?‬ ‫-לא.‬ 812 00:47:25,259 --> 00:47:27,594 ‫מה?‬ ‫-גברת קאתי לא קיבלה שום מכתב ממך.‬ 813 00:47:27,678 --> 00:47:29,596 ‫טוב, שלחתי אותו לשרלוט.‬ 814 00:47:29,680 --> 00:47:31,515 ‫תצטרכי לדבר על זה עם שרלוט.‬ 815 00:47:31,598 --> 00:47:32,516 ‫בסדר.‬ 816 00:47:33,392 --> 00:47:36,937 ‫הצלחת לדבר עם עורך הדין שלך?‬ 817 00:47:37,646 --> 00:47:39,857 ‫כן. הוא יבוא היום.‬ 818 00:47:39,940 --> 00:47:43,819 ‫יופי. אני רק רוצה לוודא‬ ‫שאת יכולה לדבר איתו.‬ 819 00:47:43,902 --> 00:47:48,532 ‫כן, אבל לא בטלפון,‬ ‫כי אני לא יכולה להתקשר לאנשים מחוץ לביה"ח.‬ 820 00:47:48,615 --> 00:47:51,118 ‫למה את לא יכולה להתקשר לאנשים מחוץ לביה"ח?‬ 821 00:47:52,035 --> 00:47:55,956 ‫את לא בכלא ואת לא במחנה נאצי.‬ 822 00:47:56,039 --> 00:47:58,292 ‫אימא.‬ ‫-כן.‬ 823 00:47:58,375 --> 00:48:01,587 ‫היא רק צריכה לשאול את האחות‬ ‫איך עושים את זה. זה הכול.‬ 824 00:48:02,212 --> 00:48:03,213 ‫בסדר.‬ 825 00:48:04,756 --> 00:48:06,383 ‫איך היה חג ההודיה שלך?‬ 826 00:48:07,718 --> 00:48:09,136 ‫לא ממש טוב.‬ 827 00:48:09,219 --> 00:48:10,053 ‫אני יודעת.‬ 828 00:48:10,137 --> 00:48:12,639 ‫זה היה חג ההודיה הכי גרוע שלי.‬ 829 00:48:14,474 --> 00:48:17,352 ‫אני לא מבינה למה זה קרה, את יודעת?‬ 830 00:48:17,936 --> 00:48:21,440 ‫כן. זה קשה מאוד. זה מסובך מאוד.‬ 831 00:48:21,523 --> 00:48:25,986 ‫כלומר, לא עשינו שום דבר רע,‬ ‫אבל אנחנו סובלים עכשיו.‬ 832 00:48:27,613 --> 00:48:29,990 ‫אני יודעת. אני מצטערת מאוד, מתוקה.‬ 833 00:48:30,866 --> 00:48:33,118 ‫מצטערת מאוד. פשוט תהיי חזקה, בסדר?‬ 834 00:48:35,078 --> 00:48:35,913 ‫כן.‬ 835 00:48:36,413 --> 00:48:38,415 ‫אני מתפללת למענך כל יום.‬ 836 00:48:39,791 --> 00:48:40,876 ‫ואני למענך.‬ 837 00:48:41,585 --> 00:48:42,878 ‫אז תהיי חזקה.‬ 838 00:48:44,296 --> 00:48:45,339 ‫אני מנסה.‬ 839 00:48:45,422 --> 00:48:46,340 ‫בסדר.‬ 840 00:48:48,926 --> 00:48:51,595 ‫אימא? הגיע הזמן להיפרד.‬ 841 00:48:51,678 --> 00:48:54,306 ‫אני צריכה לטפל במשהו אחר כרגע.‬ 842 00:48:54,389 --> 00:48:55,307 ‫בסדר.‬ 843 00:48:56,391 --> 00:48:57,976 ‫תודה, מיה.‬ ‫-אני אוהבת אותך, אימא.‬ 844 00:48:58,060 --> 00:49:00,062 ‫אני אוהבת אותך. ביי.‬ ‫-ביי, אימא.‬ 845 00:49:04,274 --> 00:49:08,904 ‫אני לא יודע אם זה קרה‬ ‫כי היא שאלה את מיה על הטיפולים שלה‬ 846 00:49:08,987 --> 00:49:10,364 ‫ועל התרופות שהיא מקבלת,‬ 847 00:49:10,447 --> 00:49:13,825 ‫או כי היא הזכירה דברים‬ ‫שאסור לה לדבר עליהם עם הבת שלה,‬ 848 00:49:14,326 --> 00:49:18,246 ‫אבל למרבה הצער, קאתי בידי האשימה את ביאטה‬ 849 00:49:18,330 --> 00:49:21,500 ‫בהתנהגות בלתי הולמת בזמן שיחת הטלפון ההיא.‬ 850 00:49:23,502 --> 00:49:27,381 ‫והיא ניסתה לשלול את הזכויות של ביאטה.‬ 851 00:49:31,176 --> 00:49:36,306 ‫ביאטה הייתה חזקה מאוד,‬ ‫אבל זה פשוט שבר אותה.‬ 852 00:49:37,265 --> 00:49:39,559 ‫אני לא יכולה לחיות ככה יותר.‬ 853 00:49:39,643 --> 00:49:45,774 ‫הם מפלצתיים ומרושעים,‬ ‫והם משמידים כל חלקה טובה בי.‬ 854 00:49:45,857 --> 00:49:50,570 ‫ביאטה קוולסקי, אחות מוסמכת, אחות אקדמית,‬ ‫אחות מרדימה, אחות סיעודית‬ 855 00:49:52,364 --> 00:49:57,285 ‫מר קוולסקי, האם ידעת‬ ‫ששוקלים לפתוח בחקירה פלילית נגד אשתך‬ 856 00:49:57,369 --> 00:49:59,997 ‫במשרד השריף של מחוז סרסוטה?‬ 857 00:50:00,080 --> 00:50:04,042 ‫מעולם לא שמעתי ששוקלים לפתוח בחקירה.‬ 858 00:50:04,126 --> 00:50:08,296 ‫אני מאמין שנפגשת עם הבלשית גרהם‬ ‫ומסרת לה הצהרה מוקלטת.‬ 859 00:50:08,380 --> 00:50:09,214 ‫אני צודק?‬ 860 00:50:09,297 --> 00:50:13,510 ‫כן, נפגשתי איתה,‬ ‫אבל לא ידעתי שמקליטים אותי.‬ 861 00:50:13,593 --> 00:50:16,013 ‫לא נתתי את הסכמתי להקלטה.‬ 862 00:50:16,096 --> 00:50:20,767 ‫אמרת לו שאת בלשית‬ ‫שחוקרת התעללות בילדים, נכון?‬ 863 00:50:20,851 --> 00:50:25,814 ‫אני מניחה שהראיתי לו את התג שלי‬ ‫והזדהיתי בפניו כשוטרת, כן.‬ 864 00:50:25,897 --> 00:50:27,315 ‫שאלתי אם נוכל לדבר,‬ 865 00:50:27,399 --> 00:50:30,819 ‫וישבנו וניהלנו שיחה נעימה.‬ 866 00:50:35,365 --> 00:50:39,161 ‫- הקלטת התשאול של סגן גרהם -‬ 867 00:50:40,495 --> 00:50:43,457 ‫תוכלי לספר לי קצת על היחסים שלך ושל אשתך?‬ 868 00:50:43,540 --> 00:50:46,543 ‫את יודעת, כמו בכל נישואים,‬ ‫יש עליות ומורדות.‬ 869 00:50:46,626 --> 00:50:50,130 ‫ומן הסתם, יש לפעמים חילוקי דעות, את יודעת?‬ 870 00:50:50,213 --> 00:50:52,966 ‫יש ביניכם חילוקי דעות לגבי הטיפול של מיה?‬ 871 00:50:53,050 --> 00:50:55,218 ‫לא, ואני מכיר את אשתי. היא…‬ 872 00:50:55,302 --> 00:50:59,598 ‫היא תישאר ערה עד שלוש בבוקר‬ ‫כדי לערוך מחקר או מה שלא יהיה.‬ 873 00:50:59,681 --> 00:51:03,894 ‫אני מקשיב למה שהיא אומרת‬ ‫ולמה שהרופאים אומרים.‬ 874 00:51:03,977 --> 00:51:05,937 ‫בראש ובראשונה, אני מקשיב לרופאים.‬ 875 00:51:06,438 --> 00:51:11,610 ‫מיה מנסה לקבל תשומת לב מאימא שלה?‬ ‫מנסה לשמח את אימא שלה?‬ 876 00:51:11,693 --> 00:51:14,696 ‫"אימא רוצה שאהיה חולה,‬ ‫אז אהיה חולה כדי שאימא תשמח"?‬ 877 00:51:14,780 --> 00:51:16,114 ‫אלוהים, אני מקווה שלא.‬ 878 00:51:19,242 --> 00:51:24,331 ‫אסור לחשוב שאהבה וחיבה ודאגה‬ ‫שוללים את האפשרות של התעללות,‬ 879 00:51:24,831 --> 00:51:27,000 ‫כי הם יכולים להתקיים במקביל.‬ ‫-כן.‬ 880 00:51:27,709 --> 00:51:30,128 ‫אני לא מסכים איתה בהרבה נושאים,‬ 881 00:51:30,212 --> 00:51:34,007 ‫אבל אני יכול לומר לך שהיא לעולם לא‬ ‫תפגע בילדים שלה בכוונה תחילה.‬ 882 00:51:34,091 --> 00:51:36,384 ‫אני בטוח בזה לחלוטין.‬ 883 00:51:37,427 --> 00:51:39,846 ‫אתה אוהב את אשתך?‬ ‫-אני אוהב אותה, כן.‬ 884 00:51:40,514 --> 00:51:41,431 ‫אני פשוט…‬ 885 00:51:42,599 --> 00:51:44,351 ‫היא שתלטנית מטבעה,‬ 886 00:51:45,018 --> 00:51:46,978 ‫וזה מחמיר עכשיו.‬ 887 00:51:47,062 --> 00:51:50,023 ‫את יודעת, היא לא רוצה לשתף פעולה.‬ 888 00:51:51,691 --> 00:51:53,568 ‫זה מקרה מסובך.‬ ‫-ברור.‬ 889 00:51:54,194 --> 00:51:59,741 ‫ולדעתי סביר מאוד‬ ‫שישקלו לפתוח בהליכים פליליים.‬ 890 00:52:01,535 --> 00:52:02,661 ‫לכן אני שואלת אותך,‬ 891 00:52:02,744 --> 00:52:04,704 ‫אתה מגן עליה, או שותף למעשים שלה?‬ 892 00:52:05,372 --> 00:52:06,790 ‫אני מגן על הילדים שלי.‬ 893 00:52:08,250 --> 00:52:10,210 ‫הילדים שלך באמת בעדיפות ראשונה?‬ 894 00:52:10,293 --> 00:52:13,171 ‫אני נשבע בחיים שלי, בחיים של הילדים שלי.‬ 895 00:52:13,255 --> 00:52:15,799 ‫לא אכפת לי. אכניס אותך ואת אשתך לכלא מחר‬ 896 00:52:15,882 --> 00:52:18,343 ‫אם זה יעזור למיה.‬ ‫-אם עשיתי משהו רע, תכניסי אותי לכלא.‬ 897 00:52:18,426 --> 00:52:20,720 ‫בהחלט.‬ ‫-כן, אני מקבל את זה.‬ 898 00:52:22,389 --> 00:52:24,891 ‫יש לי שאלה. נניח שמיה תשתחרר מחר מביה"ח,‬ 899 00:52:24,975 --> 00:52:30,438 ‫האם תציית לפסיקת ביהמ"ש‬ ‫אם יוחלט לאסור על קשר בין הילדה ואימה?‬ 900 00:52:31,565 --> 00:52:32,440 ‫כן.‬ 901 00:52:34,151 --> 00:52:35,193 ‫אין שאלה בכלל.‬ 902 00:52:39,197 --> 00:52:41,783 ‫אז הם רצו שג'ק יעיד נגד ביאטה?‬ 903 00:52:43,618 --> 00:52:45,787 ‫אני מניחה שכן.‬ 904 00:52:46,454 --> 00:52:48,373 ‫זה היה מקל עליהם את הזכייה בתיק.‬ 905 00:52:48,957 --> 00:52:52,544 ‫הוא אמר שהוא יבחר את ילדיו על פני אשתו.‬ 906 00:52:54,171 --> 00:52:55,964 ‫זה מה שהוא אמור להגיד.‬ 907 00:52:56,923 --> 00:53:00,218 ‫אם תגיד משהו אחר, ישתמשו בזה נגדך.‬ 908 00:53:01,052 --> 00:53:03,847 ‫זו התשובה הנכונה היחידה.‬ 909 00:53:05,223 --> 00:53:08,185 ‫הלכתי הביתה. סיפרתי לביאטה מה קרה.‬ 910 00:53:10,854 --> 00:53:14,691 ‫כן. "מה אמרת? למה עשית את זה? למה…"‬ 911 00:53:14,774 --> 00:53:16,860 ‫אמרתי לה שאין לי מה להסתיר.‬ 912 00:53:19,946 --> 00:53:24,242 ‫אמרתי לה מפורשות‬ ‫שהם מנסים לטפול עליה את האשמה,‬ 913 00:53:24,326 --> 00:53:29,372 ‫וזה יצר הרבה מתח בבית.‬ 914 00:53:30,332 --> 00:53:33,919 ‫אני בטוח שהיא הרגישה נבגדת מאוד.‬ 915 00:53:36,379 --> 00:53:41,009 ‫- 63 ימים במשמורת המדינה‬ ‫15 בדצמבר 2016 -‬ 916 00:54:00,320 --> 00:54:04,074 ‫גברת בידי, אמרת לנו קודם‬ ‫שלדעתך מיה שמחה ושגשגה‬ 917 00:54:04,157 --> 00:54:07,369 ‫כשהייתה בטיפולך ובטיפול בית החולים.‬ 918 00:54:08,286 --> 00:54:09,204 ‫כן.‬ 919 00:54:10,538 --> 00:54:15,335 ‫מיה הזיזה את רגליה ואת ידיה ללא כאב.‬ 920 00:54:15,418 --> 00:54:19,923 ‫היא יצאה מהחדר וירדה לנגן בפסנתר,‬ 921 00:54:20,006 --> 00:54:22,717 ‫ולעיתים קרובות‬ ‫התניידה באופן עצמאי בבית החולים.‬ 922 00:54:24,219 --> 00:54:26,513 ‫אז ראינו שמצבה משתפר.‬ 923 00:54:27,430 --> 00:54:29,683 ‫יש לך תגובה לזה?‬ 924 00:54:30,517 --> 00:54:32,227 ‫RSD היא מחלה,‬ 925 00:54:32,310 --> 00:54:34,604 ‫ובכל יום היא מתבטאת בצורה קצת שונה.‬ 926 00:54:34,688 --> 00:54:37,649 ‫יש ימים‬ ‫שבהם אני יכולה לעשות דברים מסוימים,‬ 927 00:54:37,732 --> 00:54:40,277 ‫ויש ימים שבהם אני לא יכולה לעשות אותם.‬ 928 00:54:40,360 --> 00:54:42,862 ‫אז כל יום נראה שונה.‬ 929 00:54:42,946 --> 00:54:44,614 ‫אז, כן, הם טועים.‬ 930 00:54:45,198 --> 00:54:49,536 ‫כשאנחנו מדברים על כאב‬ ‫ועל ילדים שסובלים מכאבים,‬ 931 00:54:49,619 --> 00:54:52,038 ‫מיה מעולם לא הפגינה חלק מהתסמינים‬ 932 00:54:52,122 --> 00:54:55,667 ‫שאנחנו רואים‬ ‫ילדים אחרים מפגינים כשכואב להם.‬ 933 00:55:01,631 --> 00:55:04,509 ‫כבודו היקר. באהבה, מיה.‬ 934 00:55:07,220 --> 00:55:09,639 ‫שלום, זאת מיה, ורציתי לכתוב לך מכתב.‬ 935 00:55:10,181 --> 00:55:14,686 ‫קודם כול, אני רוצה להודות לך‬ ‫על הזמן שהשקעת בעבודה על התיק הזה,‬ 936 00:55:14,769 --> 00:55:17,022 ‫ואני יודעת שאתה יודע שאני רוצה ללכת הביתה.‬ 937 00:55:19,691 --> 00:55:22,319 ‫אני מרגישה נורא בימים האחרונים.‬ 938 00:55:22,402 --> 00:55:24,321 ‫המצב שלי נהיה יותר ויותר גרוע.‬ 939 00:55:25,030 --> 00:55:27,282 ‫כל מה שאני רוצה לחג המולד‬ ‫זה לחזור למשפחה שלי.‬ 940 00:55:28,033 --> 00:55:30,535 ‫אני בוכה כל יום, וזה מעציב אותי.‬ 941 00:55:31,202 --> 00:55:33,997 ‫מעולם לא זכיתי להיפרד מאימא שלי.‬ 942 00:55:35,415 --> 00:55:38,209 ‫אני מתפללת כל יום שאוכל לחזור הביתה.‬ 943 00:55:40,962 --> 00:55:44,132 ‫באמצע דצמבר 2016,‬ 944 00:55:44,716 --> 00:55:47,135 ‫נקבע שימוע, דיון בסטטוס התיק.‬ 945 00:55:47,218 --> 00:55:49,679 ‫ערכנו ללא הרף דיונים בסטטוס התיק,‬ 946 00:55:49,763 --> 00:55:52,432 ‫ובדיון הזה‬ ‫הצטרפה לצוות שלנו וריניה ואן נס.‬ 947 00:55:52,932 --> 00:55:54,893 ‫הילדה הזאת קיבלה אבחנה של CRPS,‬ 948 00:55:54,976 --> 00:55:57,437 ‫והוריה מטפלים בה בהתאם לאבחנה הזאת.‬ 949 00:55:58,021 --> 00:55:59,189 ‫ובאופן חוקתי,‬ 950 00:55:59,272 --> 00:56:02,233 ‫להורים האלה יש זכות‬ ‫לטפל בבת שלהם כראות עיניהם.‬ 951 00:56:02,317 --> 00:56:03,151 ‫אלא אם כן הם…‬ 952 00:56:03,234 --> 00:56:07,280 ‫רק רגע. הרופא אמר‬ ‫ש-CRPS היא אחת האבחנות האפשריות.‬ 953 00:56:07,364 --> 00:56:10,116 ‫ד"ר סמית עדיין טוענת שמדובר במשהו אחר.‬ 954 00:56:10,742 --> 00:56:13,536 ‫זה היה מאבק כוחות עצום.‬ 955 00:56:14,371 --> 00:56:15,705 ‫אבל לא משנה מה עשינו,‬ 956 00:56:16,247 --> 00:56:19,626 ‫בית המשפט צידד שוב ושוב‬ 957 00:56:19,709 --> 00:56:23,505 ‫בצוות בית החולים ובד"ר סאלי סמית.‬ 958 00:56:23,588 --> 00:56:28,468 ‫לבית המשפט הזה ולאנשים האלה אין זכות לקבוע‬ ‫מהי האבחנה הנכונה או מהו הטיפול הנכון.‬ 959 00:56:28,551 --> 00:56:29,469 ‫רק להורים שלה.‬ 960 00:56:29,552 --> 00:56:31,554 ‫זו לא ההחלטה שלנו.‬ 961 00:56:31,638 --> 00:56:34,140 ‫אנחנו לא אמורים‬ ‫לנהל את הדיון הזה, כבוד השופט.‬ 962 00:56:34,224 --> 00:56:35,892 ‫גברת ואן נס, תירגעי.‬ 963 00:56:37,394 --> 00:56:39,020 ‫בסדר. אפשר לשאול משהו?‬ ‫-בטח.‬ 964 00:56:40,271 --> 00:56:44,609 ‫יש סיכוי שהיא תוכל לראות‬ ‫את אימא שלה רק לרגע, לחבק את אימא שלה?‬ 965 00:56:44,692 --> 00:56:45,777 ‫חוששני שלא.‬ 966 00:56:46,694 --> 00:56:47,612 ‫לא היום.‬ 967 00:56:50,240 --> 00:56:52,200 ‫מעולם לא הבנתי‬ 968 00:56:52,283 --> 00:56:55,954 ‫מדוע לא הרשו לה לחבק את הבת שלה.‬ 969 00:56:56,788 --> 00:56:59,833 ‫ואני יכולה להגיד לך‬ ‫שכשיצאנו מבית המשפט באותו יום,‬ 970 00:57:00,583 --> 00:57:02,836 ‫ביאטה הייתה שבורה.‬ 971 00:57:03,545 --> 00:57:04,629 ‫שבורה.‬ 972 00:57:05,797 --> 00:57:09,050 ‫והדבר היחיד שאני יודעת עד היום‬ 973 00:57:09,134 --> 00:57:13,263 ‫הוא שאיש מאיתנו‬ ‫לא יכול להחזיר את החיבוק הזה עכשיו.‬ 974 00:57:14,264 --> 00:57:15,890 ‫החיבוק הזה נעלם.‬ 975 00:57:17,142 --> 00:57:20,270 ‫לדעתך אם היא הייתה מחבקת אותה,‬ ‫זה היה נגמר אחרת?‬ 976 00:57:20,979 --> 00:57:21,980 ‫כן.‬ 977 00:57:23,773 --> 00:57:24,691 ‫כן.‬ 978 00:57:28,736 --> 00:57:33,867 ‫- 87 ימים במשמורת המדינה‬ ‫שמונה בינואר 2017 -‬ 979 00:57:33,950 --> 00:57:37,829 ‫באותו יום היינו אמורים ללכת‬ ‫למסיבת יום הולדת אצל השכנים,‬ 980 00:57:37,912 --> 00:57:39,622 ‫מסיבה לילדים.‬ 981 00:57:40,331 --> 00:57:42,625 ‫היא אמרה, "אני רק אעטוף את המתנה.‬ 982 00:57:44,669 --> 00:57:45,920 ‫"אני לא באה למסיבה.‬ 983 00:57:46,546 --> 00:57:49,174 ‫"אני הולכת לישון. יש לי מיגרנה."‬ 984 00:57:51,885 --> 00:57:53,678 ‫קייל ואני הלכנו למסיבה.‬ 985 00:57:55,889 --> 00:57:57,307 ‫וכשחזרנו הביתה,‬ 986 00:57:58,766 --> 00:58:00,810 ‫דלת חדר השינה שלה הייתה סגורה.‬ 987 00:58:01,561 --> 00:58:03,938 ‫חשבנו שהיא ישנה.‬ 988 00:58:06,483 --> 00:58:09,819 ‫אז החלטנו לשבת ולצפות בטלוויזיה.‬ 989 00:58:14,407 --> 00:58:15,742 ‫מאוחר יותר באותו לילה,‬ 990 00:58:16,784 --> 00:58:18,786 ‫מישהו דפק על הדלת.‬ 991 00:58:20,163 --> 00:58:21,748 ‫זה היה אחיה פיטר.‬ 992 00:58:23,791 --> 00:58:26,586 ‫אז פיטר הסתובב בבית.‬ 993 00:58:28,755 --> 00:58:30,298 ‫הוא נכנס לחנייה.‬ 994 00:58:33,176 --> 00:58:34,677 ‫שמעתי צרחה…‬ 995 00:58:36,846 --> 00:58:38,848 ‫שלעולם לא אשכח.‬ 996 00:58:40,683 --> 00:58:42,310 ‫הוא צעק את השם שלי בפולנית.‬ 997 00:58:42,852 --> 00:58:43,811 ‫יאצק.‬ 998 00:58:48,024 --> 00:58:50,360 ‫הוא צעק את השם שלי בקולי קולות, וידעתי.‬ 999 00:58:54,948 --> 00:58:57,116 ‫מוקד חירום. תגיד לי בדיוק מה קרה.‬ 1000 00:58:59,702 --> 00:59:01,746 ‫היא תלתה את עצמה בחנייה.‬ 1001 00:59:03,790 --> 00:59:04,916 ‫אימא!‬ 1002 00:59:06,042 --> 00:59:07,460 ‫לא…‬ ‫-תישאר על הקו.‬ 1003 00:59:09,921 --> 00:59:10,838 ‫בת כמה היא?‬ 1004 00:59:11,339 --> 00:59:12,340 ‫ארבעים ושתיים.‬ 1005 00:59:15,134 --> 00:59:16,553 ‫אלוהים.‬ 1006 00:59:18,096 --> 00:59:20,682 ‫אימא!‬ ‫-לא, אל תיכנס לשם.‬ 1007 00:59:21,766 --> 00:59:25,728 ‫אני שולחת מישהו שיעזור לך.‬ ‫בבקשה, תשאיר הכול בדיוק כפי שמצאת אותו.‬ 1008 00:59:25,812 --> 00:59:28,022 ‫בסדר. בבקשה, תשלחי לכאן מישהו.‬ 1009 00:59:28,106 --> 00:59:29,107 ‫הם כבר יצאו לדרך.‬ 1010 00:59:43,413 --> 00:59:47,959 ‫היו סימנים כלשהם‬ ‫שאשתך מתכוונת לעשות דבר כזה?‬ 1011 00:59:48,668 --> 00:59:53,756 ‫לא, אבל הבת שלי חולה, וזה מה שהתחיל הכול.‬ 1012 00:59:54,549 --> 00:59:56,926 ‫ההתמודדות עם המחלה הייתה נוראית.‬ 1013 00:59:57,427 --> 01:00:00,096 ‫זו עורכת הדין שלי. אפשר לענות?‬ ‫-בטח.‬ 1014 01:00:01,306 --> 01:00:03,766 ‫היי, דברה.‬ ‫-אלוהים!‬ 1015 01:00:05,059 --> 01:00:08,521 ‫אני כל כך מצטערת.‬ ‫-דברה, אני כל כך מזועזע.‬ 1016 01:00:10,523 --> 01:00:11,858 ‫אני כל כך מצטערת.‬ 1017 01:00:12,817 --> 01:00:15,737 ‫אני מרגישה רע כל כך.‬ ‫השופט היה כל כך קר לב.‬ 1018 01:00:15,820 --> 01:00:17,405 ‫אני יודע שזו הסיבה.‬ 1019 01:00:17,488 --> 01:00:20,241 ‫אני יודע שזה קרה כי הוא סירב לבקשה שלה.‬ 1020 01:00:20,867 --> 01:00:22,076 ‫זה הרג אותה.‬ 1021 01:00:22,160 --> 01:00:24,871 ‫היא דיברה רק על זה כל הדרך הביתה.‬ 1022 01:00:27,498 --> 01:00:30,460 ‫אני לא יודע איך אספר למיה אחר כך.‬ 1023 01:00:32,503 --> 01:00:35,590 ‫כי אני לא יכול לבוא אליה,‬ ‫לספר לה ואז לעזוב.‬ 1024 01:00:41,596 --> 01:00:42,513 ‫בסדר.‬ 1025 01:00:43,806 --> 01:00:45,933 ‫תודה, דב. ביי.‬ 1026 01:00:53,149 --> 01:00:58,279 ‫אני זוכרת את שיחת הטלפון‬ ‫שבה ג'ק אמר לי שאשתו שמה קץ לחייה.‬ 1027 01:00:59,113 --> 01:01:00,865 ‫הייתי הרוסה.‬ 1028 01:01:00,948 --> 01:01:04,035 ‫לא האמנתי שזה קרה.‬ 1029 01:01:04,118 --> 01:01:07,246 ‫- מאת: ביאטה קוולסקי‬ ‫נושא: מכתב לשופט לי א' הייוורת' -‬ 1030 01:01:08,039 --> 01:01:13,044 ‫אבל אני חושבת שהמכתב‬ ‫שביאטה השאירה לשופט הייוורת'‬ 1031 01:01:13,127 --> 01:01:14,879 ‫מבהיר היטב‬ 1032 01:01:14,962 --> 01:01:18,216 ‫שהיא רצתה שהבת שלה תשתחרר מבית החולים.‬ 1033 01:01:20,093 --> 01:01:24,931 ‫היא הייתה מודאגת מאוד מהטיפול שכופים עליה.‬ 1034 01:01:25,848 --> 01:01:28,351 ‫אני מקווה שתקבל אחריות‬ ‫על ההידרדרות במצבה הגופני של בתי,‬ 1035 01:01:28,434 --> 01:01:31,229 ‫שתוביל להחמרת המחלה שלה‬ ‫ולבסוף למוות איטי וכואב.‬ 1036 01:01:31,312 --> 01:01:34,190 ‫היא רצתה לוודא שהבת שלה תצא משם.‬ 1037 01:01:35,483 --> 01:01:37,694 ‫והיא לא ראתה שום מוצא אחר.‬ 1038 01:01:40,196 --> 01:01:43,282 ‫בבקשה תדאגו למיה‬ ‫ותגידו לה כל יום כמה אני אוהבת אותה.‬ 1039 01:01:43,366 --> 01:01:45,618 ‫בבקשה תגידו לקייל שאני אוהבת אותו מאוד‬ 1040 01:01:45,702 --> 01:01:49,539 ‫ושאני מאחלת לו עתיד נהדר‬ ‫כגבר טוב, חזק וקרוב לאל.‬ 1041 01:01:49,622 --> 01:01:52,542 ‫אני מצטערת, אבל איני יכולה לשאת עוד‬ ‫את הכאב של הריחוק ממיה‬ 1042 01:01:52,625 --> 01:01:54,085 ‫ואת היחס אליי כאל פושעת.‬ 1043 01:01:54,168 --> 01:01:56,087 ‫איני יכולה לראות את הבת שלי סובלת מכאבים.‬ 1044 01:01:56,170 --> 01:01:59,257 ‫עברו שלושה חודשים מאז שמיה הייתה בבית!‬ ‫אני אוהבת את כולכם. ביאטה.‬ 1045 01:01:59,340 --> 01:02:01,551 ‫- הדוא"ל של ביאטה למשפחתה‬ ‫נמצא לאחר מותה -‬ 1046 01:02:03,428 --> 01:02:07,014 ‫רופא מספר אחת:‬ ‫שמעתי שאימא של ילדת הקטמין התאבדה אתמול‬ 1047 01:02:07,098 --> 01:02:08,891 ‫לצערי, התחזית שלי הייתה נכונה.‬ 1048 01:02:08,975 --> 01:02:11,269 ‫רופא מספר שתיים:‬ ‫אלוהים… זה נורא.‬ 1049 01:02:11,352 --> 01:02:15,690 ‫אני יודע שעשינו את הדבר הנכון,‬ ‫אבל זה ממש מזעזע. אני מרגיש רע.‬ 1050 01:02:15,773 --> 01:02:19,026 ‫רופא מספר אחת:‬ ‫הייתה לי עוד אימא שעשתה את אותו הדבר.‬ 1051 01:02:19,110 --> 01:02:22,155 ‫אין ספק שעשינו את הדבר הנכון עבור הילדה.‬ 1052 01:03:01,736 --> 01:03:02,779 ‫היי, אימא.‬ 1053 01:03:03,404 --> 01:03:04,697 ‫היי, מיה.‬ 1054 01:03:05,448 --> 01:03:08,326 ‫מה שלום קרן השמש שלי היום?‬ 1055 01:03:12,663 --> 01:03:14,999 ‫אני ממש מתגעגעת אלייך, אימא.‬ 1056 01:03:15,625 --> 01:03:16,751 ‫ואני אלייך.‬ 1057 01:03:17,293 --> 01:03:19,378 ‫אני מתגעגעת אלייך בכל שנייה ביום.‬ 1058 01:03:22,548 --> 01:03:24,759 ‫אני מתגעגעת לבילוי איתך‬ ‫כשאת חוזרת מהעבודה.‬ 1059 01:03:24,842 --> 01:03:26,803 ‫לחיבוקים ולהתכרבלויות.‬ 1060 01:03:26,886 --> 01:03:29,680 ‫אני מתגעגעת לשחייה בבריכה איתך.‬ 1061 01:03:30,723 --> 01:03:32,809 ‫אני מתגעגעת להכול.‬ 1062 01:03:33,976 --> 01:03:37,230 ‫פשוט תעצמי עיניים ותעמידי פנים שאני איתך.‬ 1063 01:03:39,315 --> 01:03:43,528 ‫אני יודעת שזה לא אותו הדבר,‬ ‫אבל תהיי חזקה ואל תאבדי תקווה.‬ 1064 01:03:45,029 --> 01:03:48,449 ‫כואב לי. אני רוצה לחזור הביתה.‬ 1065 01:03:49,116 --> 01:03:51,619 ‫אני אעשה הכול. אני מבטיחה לך.‬ 1066 01:03:54,163 --> 01:03:56,165 ‫זמן קצר לאחר מותה של ביאטה,‬ 1067 01:03:56,916 --> 01:03:58,751 ‫הרשו לי לקחת את מיה‬ 1068 01:03:58,835 --> 01:04:01,587 ‫לבדיקה אצל רופא מומחה ברוד איילנד.‬ 1069 01:04:01,671 --> 01:04:03,256 ‫ד"ר צ'ופרה.‬ 1070 01:04:04,966 --> 01:04:06,968 ‫הוא בדק אותה,‬ 1071 01:04:07,510 --> 01:04:11,389 ‫והבדיקה אישרה שהיא אכן סובלת מ-CRPS.‬ 1072 01:04:13,182 --> 01:04:15,685 ‫והוא שלח את הדוח שלו לבית המשפט.‬ 1073 01:04:17,728 --> 01:04:22,108 ‫זמן קצר לאחר מכן מיה שוחררה לחזקתי.‬ 1074 01:04:24,610 --> 01:04:28,823 ‫- כעבור 92 ימים במשמורת המדינה‬ ‫13 בינואר 2017 -‬ 1075 01:04:28,906 --> 01:04:32,869 ‫מיה, אנחנו כל כך מתרגשים לראות אותך.‬ ‫אנחנו אסירי תודה שחזרת הביתה.‬ 1076 01:04:45,006 --> 01:04:47,258 ‫את רוצה שנתפלל יחד?‬ 1077 01:04:47,341 --> 01:04:48,259 ‫כן.‬ 1078 01:04:49,552 --> 01:04:53,431 ‫אדוננו ישו, אני לוקחת את דמך הקדוש‬ 1079 01:04:53,514 --> 01:04:56,893 ‫וזורה אותו על מיה ועל המשפחה שלי.‬ 1080 01:04:57,935 --> 01:05:00,229 ‫אני מפקידה את המשפחה שלי בידיך.‬ 1081 01:05:01,272 --> 01:05:05,234 ‫בבקשה תשגיח על הכול, ובבקשה תדאג למיה.‬ 1082 01:05:08,321 --> 01:05:09,238 ‫אמן.‬ 1083 01:05:14,994 --> 01:05:18,623 ‫- כעבור ארבע שנים‬ ‫15 בדצמבר 2020 -‬ 1084 01:05:26,172 --> 01:05:28,132 ‫אימא שלי הייתה טובת לב.‬ 1085 01:05:29,634 --> 01:05:33,596 ‫היא הייתה אכפתית, נאמנה, אינטליגנטית.‬ 1086 01:05:40,645 --> 01:05:42,813 ‫קשה לבחור שמות תואר,‬ 1087 01:05:42,897 --> 01:05:45,483 ‫כי, בכנות, כשאני חושבת על אימא שלי,‬ 1088 01:05:46,150 --> 01:05:49,320 ‫אני לא יכולה לתאר אותה בכמה מילים בודדות.‬ 1089 01:06:04,627 --> 01:06:09,256 ‫אחרי שהוחזקתי בשבי במשך שלושה חודשים,‬ 1090 01:06:09,924 --> 01:06:13,302 ‫סוף סוף אמרו לי‬ ‫שאוכל לחזור לחיים נורמליים.‬ 1091 01:06:13,386 --> 01:06:16,222 ‫היה כל כך נהדר לשמוע את זה.‬ 1092 01:06:16,764 --> 01:06:19,684 ‫הרגשתי שכל התפילות שלי נענו,‬ 1093 01:06:20,351 --> 01:06:23,104 ‫שכל התפילות של המשפחה שלי נענו.‬ 1094 01:06:27,483 --> 01:06:32,029 ‫אבל איבדתי את אחד האנשים החשובים בחיי.‬ 1095 01:06:32,780 --> 01:06:36,075 ‫אפילו לא זכיתי להיפרד ממנה.‬ 1096 01:06:45,751 --> 01:06:47,294 ‫כן, זה היה הדבר הכי גרוע.‬ 1097 01:06:55,052 --> 01:06:58,514 ‫חשבתי בתמימותי שאוכל לראות אותה שוב,‬ 1098 01:06:59,098 --> 01:07:02,518 ‫גם אם זה ייקח שנה שלמה.‬ 1099 01:07:03,060 --> 01:07:06,689 ‫וכשאמרו לי שזה לעולם לא יקרה…‬ 1100 01:07:15,114 --> 01:07:16,782 ‫בואי נעשה הפסקה עכשיו, בסדר?‬ 1101 01:07:20,286 --> 01:07:21,954 ‫אני אביא לך מים, בסדר?‬ 1102 01:07:26,542 --> 01:07:30,671 ‫אחרי שמיה שוחררה מביה"ח ב-2017,‬ 1103 01:07:31,380 --> 01:07:34,800 ‫היינו צריכים לציית‬ ‫להוראות מסוימות מבית המשפט.‬ 1104 01:07:35,718 --> 01:07:38,763 ‫נאסר עליה לקבל טיפול בקטמין,‬ 1105 01:07:38,846 --> 01:07:40,598 ‫אז נאלצנו להתקדם לאט.‬ 1106 01:07:42,892 --> 01:07:46,562 ‫אחרי יותר משנה של פיזיותרפיה,‬ 1107 01:07:47,271 --> 01:07:51,067 ‫היא עברה מכיסא גלגלים לקביים.‬ 1108 01:07:52,068 --> 01:07:55,196 ‫ואחרי שנה נוספת, היא הלכה ללא עזרים.‬ 1109 01:07:56,739 --> 01:07:58,949 ‫אבל היא עדיין סבלה מכאבים.‬ 1110 01:07:59,992 --> 01:08:01,243 ‫כאבים חזקים.‬ 1111 01:08:05,790 --> 01:08:07,875 ‫והמחלה עלולה להתפרץ שוב בכל רגע.‬ 1112 01:08:16,634 --> 01:08:19,804 ‫אז מיה יכולה ללכת עכשיו.‬ 1113 01:08:20,721 --> 01:08:22,306 ‫כן, מיה יכולה ללכת עכשיו.‬ 1114 01:08:22,389 --> 01:08:25,726 ‫עדיין יש לה כמה ליקויים בגפיים התחתונות.‬ 1115 01:08:25,810 --> 01:08:27,103 ‫תעמדי. כל הכבוד.‬ 1116 01:08:27,186 --> 01:08:29,480 ‫היא התקדמה בצורה מרשימה מאוד,‬ 1117 01:08:29,563 --> 01:08:31,816 ‫אבל יש לה CRPS,‬ 1118 01:08:31,899 --> 01:08:34,527 ‫והיא תצטרך להמשיך לחיות עם האבחנה הזאת.‬ 1119 01:08:38,697 --> 01:08:41,033 ‫אנחנו מנסים לעשות כל מה שאפשר.‬ 1120 01:08:44,245 --> 01:08:46,580 ‫אבל החיים של הילדים השתנו לנצח.‬ 1121 01:08:50,793 --> 01:08:56,006 ‫קשה מאוד להבין מה עבר בראש של ביאטה.‬ 1122 01:08:57,758 --> 01:09:00,970 ‫למה היא חשבה שזו הדרך היחידה‬ ‫להוציא את הבת שלה מביה"ח.‬ 1123 01:09:03,681 --> 01:09:05,391 ‫אני מתגעגע אליה מאוד.‬ 1124 01:09:06,267 --> 01:09:07,184 ‫אבל…‬ 1125 01:09:07,977 --> 01:09:10,437 ‫יש בי כעס מדי פעם.‬ 1126 01:09:13,107 --> 01:09:16,652 ‫קשה מאוד למלא את שני התפקידים.‬ 1127 01:09:17,945 --> 01:09:23,159 ‫ולא משנה כמה אנסה,‬ ‫לעולם לא אוכל להחליף את אימא שלהם.‬ 1128 01:09:26,537 --> 01:09:29,373 ‫משהו טוב חייב לצאת מכל הכאב הזה.‬ 1129 01:09:39,091 --> 01:09:41,927 ‫אני עיתונאית כבר יותר מחמש שנים,‬ 1130 01:09:42,011 --> 01:09:44,972 ‫ומן הסתם, לא מגיעים לאמת‬ 1131 01:09:45,055 --> 01:09:49,101 ‫אם מקבלים את הדברים כפשוטם‬ ‫ולא חוקרים ושואלים שאלות.‬ 1132 01:09:50,269 --> 01:09:53,147 ‫וזה נראה כמו נושא שצריך לחקור.‬ 1133 01:09:53,856 --> 01:09:58,277 ‫ב -2019 סיקרתי‬ ‫את השירות להגנת הילד בסרסוטה‬ 1134 01:09:58,360 --> 01:10:01,071 ‫ונתקלתי בתיק של משפחת קוולסקי.‬ 1135 01:10:02,031 --> 01:10:05,784 ‫זה היה כל כך טרגי, כל כך מורכב.‬ 1136 01:10:05,868 --> 01:10:09,371 ‫וכשגיליתי שביאטה קוולסקי שמה קץ לחייה,‬ 1137 01:10:09,455 --> 01:10:10,789 ‫הזדעזעתי עמוקות.‬ 1138 01:10:11,874 --> 01:10:15,794 ‫ידעתי שאני חייבת לכתוב על המקרה הזה‬ ‫וידעתי שאני חייבת לדייק בפרטים.‬ 1139 01:10:16,337 --> 01:10:17,796 ‫אז התחלתי לחקור.‬ 1140 01:10:18,714 --> 01:10:21,842 ‫במסגרת החקירה שלי‬ ‫ראיינתי את בני משפחת קוולסקי.‬ 1141 01:10:22,426 --> 01:10:26,263 ‫ראיינתי גם את ד"ר סאלי סמית בטלפון‬ ‫כדי לשמוע את הצד שלה בסיפור,‬ 1142 01:10:26,764 --> 01:10:31,060 ‫וד"ר סמית התעקשה בתקיפות‬ ‫שהיא לא עשתה שום דבר רע.‬ 1143 01:10:31,894 --> 01:10:34,772 ‫אבל גיליתי שחוות הדעת של ד"ר סמית‬ 1144 01:10:34,855 --> 01:10:38,150 ‫הייתה מנוגדת לחוות דעתם‬ ‫של הרבה רופאים אחרים, ובהם הרופאים של מיה,‬ 1145 01:10:38,234 --> 01:10:40,611 ‫ד"ר קירקפטריק וד"ר האנה.‬ 1146 01:10:41,445 --> 01:10:46,283 ‫בינואר 2019 פרסמתי את הכתבה שלי‬ ‫על משפחת קוולסקי,‬ 1147 01:10:47,743 --> 01:10:50,621 ‫והנחתי שעכשיו אעבור לדבר הבא.‬ 1148 01:10:51,956 --> 01:10:56,252 ‫אבל אז התחלתי לקבל שיחות טלפון,‬ ‫התחלתי לקבל הודעות דוא"ל,‬ 1149 01:10:56,335 --> 01:11:00,214 ‫והבנתי שזה הרבה יותר גדול‬ ‫מהסיפור האישי של משפחת קוולסקי.‬ 1150 01:11:01,048 --> 01:11:02,341 ‫מצלמים. "בבקשה תדאגו למיה"…‬ 1151 01:11:02,424 --> 01:11:04,677 ‫ריאיון עם אשלי, טייק שני.‬ ‫-"בבקשה תדאגו למיה"…‬ 1152 01:11:04,760 --> 01:11:06,470 ‫ויוויאנה, טייק ראשון.‬ 1153 01:11:06,553 --> 01:11:10,349 ‫כשקראתי את הכתבה ב"סרסוטה הרלד טריביון",‬ 1154 01:11:10,432 --> 01:11:13,769 ‫הבנתי שזה הרבה יותר גדול משחשבנו.‬ 1155 01:11:13,852 --> 01:11:14,687 ‫ביי.‬ 1156 01:11:14,770 --> 01:11:17,773 ‫ההבנה שיש כל כך הרבה‬ ‫אנשים אחרים שעוברים את זה…‬ 1157 01:11:17,856 --> 01:11:20,734 ‫לא האמנתי. פשוט לא האמנתי.‬ 1158 01:11:21,235 --> 01:11:24,780 ‫יש לו התקף.‬ ‫העיניים שלו מתגלגלות לאחור. הוא רועד.‬ 1159 01:11:24,863 --> 01:11:27,241 ‫הוא לא נושם. בקושי יש לו דופק.‬ 1160 01:11:27,324 --> 01:11:29,034 ‫היא התחילה להקיא.‬ 1161 01:11:29,118 --> 01:11:31,537 ‫ואז הופיעו לה חבלות קטנות בעור.‬ 1162 01:11:31,620 --> 01:11:33,914 ‫הבהלתי אותה לבית החולים.‬ 1163 01:11:33,998 --> 01:11:35,249 ‫הזעקנו אמבולנס.‬ ‫-אמבולנס.‬ 1164 01:11:35,332 --> 01:11:37,876 ‫הזעקנו מייד אמבולנס.‬ ‫עשינו מה שמלמדים אותך לעשות.‬ 1165 01:11:39,378 --> 01:11:43,799 ‫אני יושבת ליד השולחן שלי‬ ‫ומתחילה לשמוע מעוד ועוד משפחות.‬ 1166 01:11:44,383 --> 01:11:48,137 ‫אנשים שהלכו לרופא‬ ‫כי הילד שלהם היה צריך עזרה,‬ 1167 01:11:48,220 --> 01:11:50,639 ‫ואז הפכו לקורבנות של המערכת.‬ 1168 01:11:50,723 --> 01:11:54,184 ‫הם מוצאים צלעות שבורות.‬ ‫הם מוצאים דימום מוחי.‬ 1169 01:11:54,268 --> 01:11:56,687 ‫הם מצאו דימום מוחי ישן וחדש.‬ 1170 01:11:56,770 --> 01:12:00,232 ‫ואמרתי, "מה זאת אומרת?‬ ‫כלומר, זה מה שיש לה.‬ 1171 01:12:00,316 --> 01:12:02,318 ‫"הבאתי אותה הנה בגלל החבלות."‬ 1172 01:12:02,401 --> 01:12:04,862 ‫ואז פגשתי את סאלי סמית.‬ 1173 01:12:05,612 --> 01:12:07,531 ‫הם נסערים. הם נואשים.‬ 1174 01:12:08,032 --> 01:12:10,117 ‫ולכולם היה דבר אחד במשותף:‬ 1175 01:12:10,200 --> 01:12:13,245 ‫ד"ר סאלי סמית‬ ‫ובית החולים לילדים ג'ונס הופקינס.‬ 1176 01:12:13,329 --> 01:12:15,748 ‫היא ראתה אותנו פחות מעשר דקות,‬ 1177 01:12:15,831 --> 01:12:19,501 ‫ואז בעלי נעצר על התעללות חמורה בילדים.‬ 1178 01:12:20,210 --> 01:12:24,298 ‫נעצרנו ונשלחנו לכלא,‬ ‫והילדים שלי הועברו למערכת האומנה.‬ 1179 01:12:24,381 --> 01:12:29,136 ‫המשפחות האלה הגיעו לבית החולים‬ ‫במטרה לעזור לילד או לילדה שלהם,‬ 1180 01:12:29,219 --> 01:12:31,055 ‫וחלק מהאנשים האלה יצאו באזיקים.‬ 1181 01:12:31,847 --> 01:12:36,352 ‫הייתי אחראית באופן כמעט בלבדי‬ ‫להערכות מצב הילדים שאושפזו‬ 1182 01:12:36,435 --> 01:12:39,897 ‫בבית חולים לילדים ג'ונס הופקינס‬ ‫ב-30 השנים האחרונות.‬ 1183 01:12:39,980 --> 01:12:44,151 ‫אני מאוד מיושבת בדעתי,‬ ‫ובאופן כללי אכפתית וטובת לב,‬ 1184 01:12:44,234 --> 01:12:48,739 ‫ואני לא שמה לי למטרה להרוס משפחות.‬ 1185 01:12:49,948 --> 01:12:51,408 ‫בבית החולים…‬ 1186 01:12:52,868 --> 01:12:55,704 ‫האופן שבו דיברו על אימא שלי…‬ 1187 01:12:56,747 --> 01:12:58,374 ‫זה היה די דפוק.‬ 1188 01:12:59,249 --> 01:13:02,544 ‫רופאה: לעדכונך, הצלחנו להעביר אותה‬ ‫לחדר הווידאו אתמול בלילה.‬ 1189 01:13:02,628 --> 01:13:04,755 ‫היא יושבת במיטה עם מחשב נייד על הברכיים.‬ 1190 01:13:04,838 --> 01:13:07,716 ‫סאלי סמית:‬ ‫ייתכן שנצטרך לפקח על הפעילות שלה ברשת.‬ 1191 01:13:07,800 --> 01:13:09,510 ‫אני לא סומכת על אימא שלה…‬ 1192 01:13:09,593 --> 01:13:13,806 ‫הם ניסו לשכנע אותי‬ ‫שאימא שלי עושה לי דברים.‬ 1193 01:13:15,349 --> 01:13:18,352 ‫שהיא ממציאה את המחלה שלי.‬ 1194 01:13:20,729 --> 01:13:22,398 ‫זה קשקוש מוחלט.‬ 1195 01:13:23,607 --> 01:13:25,025 ‫אני מבינה את זה עכשיו.‬ 1196 01:13:27,319 --> 01:13:31,448 ‫בהתחלה בהחלט הייתי מבולבלת,‬ 1197 01:13:31,532 --> 01:13:34,743 ‫והבלבול הזה הפך לכעס.‬ 1198 01:13:37,287 --> 01:13:40,457 ‫הייתי הלכה למעשה אסירה בבית החולים,‬ 1199 01:13:41,166 --> 01:13:44,128 ‫רחוקה מהמשפחה שלי,‬ ‫מהחברים שלי, מבית הספר שלי,‬ 1200 01:13:45,504 --> 01:13:48,090 ‫ומהאנשים שאהבתי.‬ 1201 01:13:55,597 --> 01:13:57,224 ‫זה היה מתסכל מאוד.‬ 1202 01:13:59,309 --> 01:14:00,727 ‫אבל שמרתי הכול בפנים.‬ 1203 01:14:01,895 --> 01:14:07,067 ‫כי שני ההורים שלי‬ ‫חינכו אותי לנהוג תמיד באדיבות ובכבוד,‬ 1204 01:14:07,151 --> 01:14:08,360 ‫וזה מה שעשיתי.‬ 1205 01:14:12,573 --> 01:14:13,407 ‫את יודעת מה?‬ 1206 01:14:15,284 --> 01:14:16,452 ‫ניסינו לשתף פעולה.‬ 1207 01:14:18,287 --> 01:14:21,248 ‫אבל כדי שמשהו ישתנה, אי אפשר להמשיך לשתוק.‬ 1208 01:14:22,458 --> 01:14:26,420 ‫ומחובתנו לוודא שהרופאים בג'ונס הופקינס‬ ‫יישאו באחריות למעשיהם.‬ 1209 01:14:28,714 --> 01:14:31,633 ‫אנחנו רוצים צדק לאימא.‬ 1210 01:14:33,677 --> 01:14:36,889 ‫אני רוצה שתדעי שאני מקליטה את השיחה הזאת.‬ 1211 01:14:36,972 --> 01:14:38,348 ‫זה בסדר מבחינתך?‬ 1212 01:14:39,224 --> 01:14:40,142 ‫זה בסדר.‬ 1213 01:14:40,225 --> 01:14:44,021 ‫יש בדיקה שהיו אמורים לבצע,‬ 1214 01:14:44,104 --> 01:14:46,440 ‫ורציתי לדעת אם זה קרה.‬ 1215 01:14:46,523 --> 01:14:48,859 ‫כן, אני לא רואה הנחיה לביצוע בדיקה.‬ 1216 01:14:48,942 --> 01:14:51,695 ‫בסדר. הראשונה הייתה נומנדה,‬ 1217 01:14:51,778 --> 01:14:53,322 ‫והשנייה הייתה…‬ 1218 01:14:53,405 --> 01:14:58,243 ‫אני יודעת שהוא השאיר לך הודעה,‬ ‫ואחר כך הוא שלח לך אימייל.‬ 1219 01:14:58,327 --> 01:15:01,330 ‫בסדר. ביאטה…‬ ‫-השופט הרשה לה לקבל מכשיר טלפון.‬ 1220 01:15:01,413 --> 01:15:04,374 ‫זה בצו בית המשפט.‬ ‫-ביאטה, בבקשה תפסיקי להקליט אותי.‬ 1221 01:15:05,834 --> 01:15:08,629 ‫ביאטה הייתה אחות, לא עורכת דין.‬ 1222 01:15:09,379 --> 01:15:12,799 ‫אבל איכשהו היא ידעה מה בית החולים עושה.‬ 1223 01:15:13,717 --> 01:15:15,677 ‫היא תיעדה הכול.‬ 1224 01:15:16,428 --> 01:15:19,515 ‫כל אימייל, כל מסמך, כל שיחת טלפון.‬ 1225 01:15:20,349 --> 01:15:23,393 ‫והתיעוד המקיף הזה‬ ‫הוא הסיבה שאנחנו יכולים לתבוע.‬ 1226 01:15:24,353 --> 01:15:27,147 ‫כי כשהצד השני בא ומשקר,‬ 1227 01:15:27,231 --> 01:15:29,149 ‫לנו יש את האמת.‬ 1228 01:15:30,817 --> 01:15:34,696 ‫כששמעתי את שיחות הטלפון,‬ ‫הבנתי אותה, כי גם אני אימא.‬ 1229 01:15:35,364 --> 01:15:38,325 ‫הבנתי את התסכול של ביאטה.‬ 1230 01:15:39,284 --> 01:15:40,702 ‫זה היה כמו סיר לחץ.‬ 1231 01:15:40,786 --> 01:15:43,497 ‫יכולתי להרגיש את הלחץ הולך ומצטבר.‬ 1232 01:15:44,581 --> 01:15:47,292 ‫עורכי דין‬ ‫אמורים לא להניח לרגשות להשפיע עליהם,‬ 1233 01:15:48,043 --> 01:15:49,169 ‫אבל זה בלתי נמנע.‬ 1234 01:15:49,711 --> 01:15:52,714 ‫את חושבת על הילדה שלך,‬ 1235 01:15:53,298 --> 01:15:56,635 ‫ומדמיינת שהיא סובלת‬ ‫ממחלה שמסבה לה כאב אדיר,‬ 1236 01:15:56,718 --> 01:15:59,513 ‫ואז את מוצאת רופאים שאומרים לך שיש תקווה.‬ 1237 01:16:00,847 --> 01:16:03,350 ‫התקווה הזאת נלקחה ממנה בן רגע.‬ 1238 01:16:04,101 --> 01:16:05,477 ‫רוב המשפחות מוותרות.‬ 1239 01:16:06,770 --> 01:16:07,688 ‫לא כי הן רוצות,‬ 1240 01:16:07,771 --> 01:16:13,402 ‫אלא כי הן נלחמות בתאגיד ענק‬ ‫וברשויות המדינה.‬ 1241 01:16:14,778 --> 01:16:20,075 ‫לרוב ההורים אין היכולת, הכסף,‬ ‫החוסן הנפשי או הייצוג המשפטי‬ 1242 01:16:20,158 --> 01:16:23,370 ‫הדרושים כדי להשיב מלחמה,‬ ‫אז הם מסכימים להוכחת מסוגלות הורית.‬ 1243 01:16:23,453 --> 01:16:29,710 ‫עורך הדין שלי אמר שיהיה הכי קל והכי מהיר‬ ‫להסכים להוכחת מסוגלות הורית.‬ 1244 01:16:30,919 --> 01:16:37,509 ‫כשהורה מסכים להוכחת מסוגלות הורית,‬ ‫הוא בוחר למלא את כל הדרישות של המדינה.‬ 1245 01:16:38,719 --> 01:16:42,014 ‫רשימת תנאים שעליו לעמוד בהם‬ ‫כדי לקבל בחזרה את הילד שלו.‬ 1246 01:16:42,848 --> 01:16:43,849 ‫- הערכת שליטה בכעסים -‬ 1247 01:16:43,932 --> 01:16:45,475 ‫- ייעוץ זוגי -‬ 1248 01:16:45,559 --> 01:16:48,854 ‫קל יותר למלא את התנאים‬ ‫של הוכחת המסוגלות ההורית‬ 1249 01:16:48,937 --> 01:16:50,063 ‫גם אם אתה חף מפשע.‬ 1250 01:16:50,147 --> 01:16:53,483 ‫עם זאת, כשאתה מסכים להוכחת מסוגלות הורית,‬ 1251 01:16:53,567 --> 01:16:56,069 ‫אתה משחרר את בית החולים מאחריות.‬ 1252 01:16:57,279 --> 01:16:59,781 ‫אבל משפחת קוולסקי‬ ‫לא הסכימה להוכחת מסוגלות הורית.‬ 1253 01:16:59,865 --> 01:17:01,742 ‫ביאטה לא התכוונה לעשות את זה.‬ 1254 01:17:01,825 --> 01:17:05,704 ‫היא ידעה שהיא צודקת, והיא התכוונה להילחם.‬ 1255 01:17:05,787 --> 01:17:08,165 ‫אני לא יודעת אם הם עשו את זה‬ ‫במחשבה על העתיד,‬ 1256 01:17:08,248 --> 01:17:10,626 ‫אבל אני יודעת‬ ‫שזה הבדיל אותם ממשפחות אחרות.‬ 1257 01:17:10,709 --> 01:17:14,338 ‫אילולא היא הייתה אגרסיבית כל כך,‬ ‫לא היינו יכולים לתבוע.‬ 1258 01:17:14,921 --> 01:17:16,965 ‫אז אנחנו תובעים את בית החולים,‬ 1259 01:17:17,049 --> 01:17:19,926 ‫את ד"ר סאלי סמית ואת סאנקוסט‬ 1260 01:17:20,010 --> 01:17:23,347 ‫בגין "גרימת מצוקה רגשית".‬ 1261 01:17:23,430 --> 01:17:26,266 ‫כלומר, הם ידעו שהפעולות שלהם‬ 1262 01:17:26,350 --> 01:17:29,311 ‫עלולות לגרום לה לפגוע בעצמה.‬ 1263 01:17:30,937 --> 01:17:33,565 ‫אז מן הראוי להטיל עליהם‬ ‫תשלום פיצויים עונשיים‬ 1264 01:17:33,649 --> 01:17:37,277 ‫כדי להעניש אותם על ההתנהגות הפסולה שלהם.‬ 1265 01:17:41,406 --> 01:17:45,118 ‫הנערה הזאת, מיה, מעניקה לכולנו תקווה‬ 1266 01:17:45,786 --> 01:17:49,206 ‫שנצליח לנצח את סאלי סמית, להביס את המערכת.‬ 1267 01:17:50,499 --> 01:17:52,334 ‫הם רוצים להשמיע את קולם.‬ 1268 01:17:52,417 --> 01:17:54,586 ‫הם רוצים לספר את הסיפור שלהם,‬ 1269 01:17:55,128 --> 01:18:00,967 ‫והם רוצים שבית החולים‬ ‫וד"ר סאלי סמית ישמעו אותם.‬ 1270 01:18:02,260 --> 01:18:04,888 ‫אני רוצה שאנשים יראו שלא שיקרתי,‬ 1271 01:18:04,971 --> 01:18:10,477 ‫ושגם המשפחות האחרות שנמצאות במצב דומה‬ ‫לא משקרות.‬ 1272 01:18:11,978 --> 01:18:13,355 ‫יש לי CRPS.‬ 1273 01:18:13,855 --> 01:18:15,774 ‫אימא שלי לא גרמה לי לחלות.‬ 1274 01:18:17,192 --> 01:18:19,695 ‫הלוואי שאנשים יאמינו לי.‬ 1275 01:18:21,863 --> 01:18:25,158 ‫גברת קוולסקי, אנא הרימי את יד ימין.‬ 1276 01:18:25,242 --> 01:18:27,828 ‫האם את נשבעת שהעדות שאת עומדת למסור‬ 1277 01:18:27,911 --> 01:18:31,331 ‫היא האמת, האמת כולה, ורק האמת?‬ 1278 01:18:31,415 --> 01:18:32,249 ‫כן.‬ 1279 01:18:32,332 --> 01:18:33,542 ‫העדות נרשמת בפרוטוקול.‬ 1280 01:18:33,625 --> 01:18:37,379 ‫השעה היא 09:57,‬ ‫והתאריך הוא 28 באוגוסט 2020.‬ 1281 01:18:37,462 --> 01:18:41,425 ‫כעת נשמע את עדותו של קייל קוולסקי.‬ ‫העדות נרשמת בפרוטוקול.‬ 1282 01:18:41,508 --> 01:18:45,178 ‫התאריך הוא 15 באוקטובר 2021,‬ ‫והשעה היא 09:01.‬ 1283 01:18:45,262 --> 01:18:51,101 ‫עברו חמש שנים מאז שהחלטנו‬ ‫להגיש תביעה נגד ג'ונס הופקינס.‬ 1284 01:18:53,478 --> 01:18:57,023 ‫אנחנו לא ישנים בלילה.‬ ‫אנחנו חושבים על זה כל הזמן.‬ 1285 01:18:57,107 --> 01:18:59,568 ‫השעה היא 14:41. רישום הפרוטוקול נעצר.‬ 1286 01:19:00,485 --> 01:19:02,154 ‫זה ממש אכזרי.‬ 1287 01:19:02,237 --> 01:19:06,450 ‫ניסיתם לקבל חוות דעת שנייה‬ ‫של רופא המוסמך לבצע הליך תרדמת קטמין?‬ 1288 01:19:06,533 --> 01:19:08,243 ‫אני לא יודע.‬ 1289 01:19:08,326 --> 01:19:11,788 ‫לצערי,‬ ‫האישה שיודעת את התשובה לשאלה הזאת מתה.‬ 1290 01:19:12,789 --> 01:19:15,167 ‫אתה מתכוון לאשתך המנוחה, ביאטה קוולסקי?‬ 1291 01:19:15,250 --> 01:19:16,084 ‫נכון.‬ 1292 01:19:16,877 --> 01:19:20,464 ‫בפסקה שש בתצהיר שלך כתבת, ואני מצטט,‬ 1293 01:19:20,547 --> 01:19:23,133 ‫"אני מסרבת ללכת לרופאים או לבתי חולים".‬ 1294 01:19:23,216 --> 01:19:25,177 ‫את רואה את זה?‬ ‫-כן.‬ 1295 01:19:25,260 --> 01:19:28,346 ‫למה את מסרבת ללכת לרופאים או לבתי חולים?‬ 1296 01:19:29,431 --> 01:19:32,225 ‫אני מרגישה שזה מובן מאליו.‬ 1297 01:19:32,309 --> 01:19:34,519 ‫בפעם האחרונה שהייתי בבית חולים,‬ 1298 01:19:34,603 --> 01:19:37,439 ‫הוחזקתי ב"שבי רפואי" במשך שלושה חודשים.‬ 1299 01:19:38,732 --> 01:19:40,192 ‫אני לא יכולה ללכת לרופאים.‬ 1300 01:19:40,275 --> 01:19:44,070 ‫אני שונאת ללכת לרופאים.‬ ‫אני שונאת ללכת לבתי חולים.‬ 1301 01:19:45,030 --> 01:19:45,906 ‫בסדר.‬ 1302 01:19:45,989 --> 01:19:50,619 ‫בפעם הבאה שתגבו עדות מהבת שלי,‬ ‫תוכלו להשתמש בטקטיקה אחרת?‬ 1303 01:19:51,286 --> 01:19:54,748 ‫זה קשה לה, ואתם חייבים להיזהר.‬ 1304 01:19:56,249 --> 01:19:58,168 ‫בייחוד כשמדובר בנערה צעירה.‬ 1305 01:19:58,835 --> 01:20:03,340 ‫אני זוכרת ששמעתי את האחיות מדברות עליי.‬ 1306 01:20:06,551 --> 01:20:10,847 ‫"היא שקרנית. אל תאמינו לשום דבר‬ ‫שהיא אומרת. אין לה כאבים."‬ 1307 01:20:10,931 --> 01:20:12,432 ‫זה מה שאמרו עליי.‬ 1308 01:20:12,516 --> 01:20:14,601 ‫זה מה שאמרו לאנשים!‬ 1309 01:20:14,684 --> 01:20:18,188 ‫אין לכם מושג כמה טראומטי זה היה בשבילי.‬ 1310 01:20:18,271 --> 01:20:22,108 ‫אתם מעיזים לשאול אותי‬ ‫למה אני מפחדת מבתי חולים?‬ 1311 01:20:22,651 --> 01:20:25,779 ‫השתגעתם?‬ 1312 01:20:26,655 --> 01:20:30,200 ‫אימא שלי מתה, ולעולם לא אראה אותה שוב!‬ 1313 01:20:30,700 --> 01:20:31,701 ‫לעולם לא!‬ 1314 01:20:33,912 --> 01:20:39,709 ‫אני הולכת לבית הספר ושומעת בנות אחרות‬ ‫מדברות על קניות עם אימא שלהן,‬ 1315 01:20:40,210 --> 01:20:42,879 ‫על כל הדברים הקטנים שהן עושות יחד.‬ 1316 01:20:43,797 --> 01:20:48,260 ‫אתם יודעים כמה קשה לי לשבת ולהקשיב לזה?‬ 1317 01:20:48,969 --> 01:20:50,554 ‫אתם רציניים?‬ 1318 01:20:51,721 --> 01:20:53,765 ‫עשיתם לי טראומה!‬ 1319 01:20:57,227 --> 01:20:59,479 ‫את צריכה לצאת להפסקה, מיה?‬ ‫-כן.‬ 1320 01:20:59,980 --> 01:21:01,815 ‫בסדר. נעצור את רישום הפרוטוקול.‬ 1321 01:21:05,861 --> 01:21:11,533 ‫- משרד עורכי הדין של משפחת קוולסקי‬ ‫אפריל 2022 -‬ 1322 01:21:20,792 --> 01:21:24,462 ‫אנחנו בשלבים האחרונות של ההכנות למשפט.‬ 1323 01:21:25,380 --> 01:21:29,301 ‫אז אנשים עובדים עד מאוחר,‬ ‫עוברים על מסמכים.‬ 1324 01:21:29,384 --> 01:21:32,554 ‫אנחנו מגישים בקשות של הרגע האחרון.‬ ‫אנחנו מטיסים עדים מומחים.‬ 1325 01:21:32,637 --> 01:21:35,849 ‫כולם הגיעו לד"ר האנה‬ ‫כדי לקבל טיפול בקטמין?‬ 1326 01:21:36,474 --> 01:21:39,019 ‫ולאחרונה התחלנו לבדוק‬ 1327 01:21:39,102 --> 01:21:44,566 ‫את הקודים שהופיעו בדרישות התשלום‬ ‫של ג'ונס הופקינס לחברות הביטוח,‬ 1328 01:21:45,358 --> 01:21:50,906 ‫וגילינו שהם הוציאו דרישת תשלום‬ ‫על שלושה חודשי טיפול ב-CRPS.‬ 1329 01:21:51,531 --> 01:21:57,537 ‫המחלה הספציפית שסאלי סמית טענה בבית המשפט‬ 1330 01:21:57,621 --> 01:22:01,124 ‫שמיה לא סובלת ממנה,‬ ‫אלא הייתה המצאה של ההורים.‬ 1331 01:22:03,001 --> 01:22:05,170 ‫אז לדעתי הצד השני יתקשה במשפט.‬ 1332 01:22:05,253 --> 01:22:09,007 ‫לדעתי זו הסיבה שהם נלחמים בכל הכוח‬ 1333 01:22:09,090 --> 01:22:11,009 ‫לדחות את בחירת המושבעים.‬ 1334 01:22:12,886 --> 01:22:17,223 ‫ובדיוק גילינו שבית החולים שכר שופט לשעבר‬ 1335 01:22:17,307 --> 01:22:21,102 ‫מביהמ"ש לערעורים שדן בפסיקות‬ ‫של בית המשפט שבו תתנהל התביעה שלנו,‬ 1336 01:22:21,853 --> 01:22:26,358 ‫אז לג'ונס הופקינס יהיה צוות הגנה חזק מאוד.‬ 1337 01:22:30,528 --> 01:22:32,572 ‫בארבעה באפריל נבחר חבר מושבעים,‬ 1338 01:22:33,949 --> 01:22:35,367 ‫ואז המשפט יתחיל.‬ 1339 01:22:37,619 --> 01:22:41,790 ‫- שלושה ימים לפני בחירת המושבעים‬ ‫אחד באפריל 2022 -‬ 1340 01:22:41,873 --> 01:22:42,832 ‫היי, מיה.‬ 1341 01:22:43,416 --> 01:22:44,417 ‫איפה קייל?‬ 1342 01:22:45,418 --> 01:22:46,795 ‫הנה הוא.‬ ‫-שלום.‬ 1343 01:22:46,878 --> 01:22:48,296 ‫מה שלומך?‬ ‫-טוב.‬ 1344 01:22:50,548 --> 01:22:53,218 ‫אז אתמול בבוקר‬ 1345 01:22:53,301 --> 01:22:56,388 ‫קיבלנו הודעה על פתיחת המשפט.‬ 1346 01:22:57,389 --> 01:22:58,932 ‫ושמחנו מאוד.‬ 1347 01:22:59,516 --> 01:23:01,726 ‫אבל בשעה 13:30‬ 1348 01:23:01,810 --> 01:23:05,397 ‫קיבלנו הודעה מביהמ"ש לערעורים‬ 1349 01:23:05,480 --> 01:23:06,898 ‫על הקפאת פתיחת המשפט.‬ 1350 01:23:08,233 --> 01:23:09,401 ‫אז…‬ 1351 01:23:10,485 --> 01:23:12,654 ‫המשפט לא ייפתח ביום שני.‬ 1352 01:23:17,200 --> 01:23:19,119 ‫את תהיי בסדר, מיה?‬ 1353 01:23:20,662 --> 01:23:22,455 ‫אני מניחה.‬ ‫-אנחנו ננצח אותם.‬ 1354 01:23:22,956 --> 01:23:24,374 ‫אבל…‬ ‫-אנחנו ננצח אותם.‬ 1355 01:23:24,457 --> 01:23:26,876 ‫זה רק ייקח עוד קצת זמן.‬ 1356 01:23:27,502 --> 01:23:30,547 ‫כמה שנים כבר אומרים לנו את זה?‬ ‫-מיה, תקשיבי.‬ 1357 01:23:30,630 --> 01:23:35,093 ‫אני יודע בוודאות שאין להם סיכוי במשפט,‬ 1358 01:23:35,719 --> 01:23:40,015 ‫כי הם נלחמים בכל הכוח‬ ‫להרחיק אותנו מבית המשפט.‬ 1359 01:23:40,932 --> 01:23:43,184 ‫הדבר האחרון בעולם שהם רוצים‬ 1360 01:23:43,268 --> 01:23:48,064 ‫זה לראות את שלושת בני משפחת קוולסקי‬ ‫מספרים את סיפורם בדוכן העדים.‬ 1361 01:23:49,232 --> 01:23:53,028 ‫אם נתמיד, ננצח.‬ 1362 01:24:12,255 --> 01:24:15,425 ‫אחרי ארבע שנים‬ ‫של ציפייה להשמיע את קולם בבית המשפט‬ 1363 01:24:15,508 --> 01:24:17,802 ‫ביהמ"ש לערעורים דחה את פתיחת המשפט‬ 1364 01:24:17,886 --> 01:24:20,889 ‫עד להחלטה בבקשה‬ ‫לכלול בתביעה דרישה לפיצויים עונשיים.‬ 1365 01:24:23,683 --> 01:24:25,935 ‫הם מפחדים שנעיד בבית המשפט.‬ 1366 01:24:26,436 --> 01:24:28,521 ‫הם עושים כל מה שאפשר‬ 1367 01:24:28,605 --> 01:24:30,940 ‫כדי להרחיק אותנו מדוכן העדים‬ ‫ולדחות את המשפט.‬ 1368 01:24:32,942 --> 01:24:35,987 ‫אני פשוט לא רוצה שהמשפחה שלנו תרגיש מובסת.‬ 1369 01:24:37,113 --> 01:24:38,323 ‫האובדן של אימא שלי,‬ 1370 01:24:39,074 --> 01:24:42,494 ‫הלחץ האדיר שאבא שלי היה נתון בו,‬ 1371 01:24:43,036 --> 01:24:47,582 ‫בהתחלה כשגידל אותנו בכוחות עצמו,‬ ‫ואז בכל התהליך הזה.‬ 1372 01:24:50,460 --> 01:24:54,714 ‫אני פשוט לא רוצה שהידיעה הזאת‬ ‫תלווה אותנו בשארית חיינו.‬ 1373 01:24:55,590 --> 01:24:56,800 ‫איזו ידיעה?‬ 1374 01:24:57,967 --> 01:24:59,177 ‫שהפסדנו.‬ 1375 01:25:02,555 --> 01:25:08,728 ‫אפילו כשהאישומים בוטלו או נפסלו,‬ ‫הנזק כבר נעשה.‬ 1376 01:25:10,188 --> 01:25:11,898 ‫הילדים עברו טראומה,‬ 1377 01:25:12,398 --> 01:25:15,652 ‫המוניטין של ההורים נהרס.‬ 1378 01:25:16,611 --> 01:25:19,989 ‫למרות שהאישומים נגדי בוטלו‬ ‫ונקבע כי אני חפה מפשע,‬ 1379 01:25:20,073 --> 01:25:23,910 ‫אנשים שלחו לי הודעות‬ ‫ואמרו לי שאני צריכה להתאבד,‬ 1380 01:25:23,993 --> 01:25:28,248 ‫שלילדים שלי מגיע להיות במשפחת אומנה‬ ‫ושהם מקווים שהם לעולם לא יחזרו אליי.‬ 1381 01:25:30,458 --> 01:25:34,003 ‫ניסו לסכסך ביני ובין אבא שלה.‬ 1382 01:25:34,504 --> 01:25:38,007 ‫רצו שנתווכח. רצו שנאשים זה את זה.‬ 1383 01:25:38,591 --> 01:25:40,426 ‫איבדתי הרבה חברים.‬ 1384 01:25:40,510 --> 01:25:43,388 ‫איבדתי את הבית שלי, את העבודה שלי.‬ 1385 01:25:43,972 --> 01:25:45,056 ‫את הבת שלי.‬ 1386 01:25:45,140 --> 01:25:50,436 ‫אני משתדלת לא לחשוב על זה,‬ ‫כי היא בבית עכשיו ו…‬ 1387 01:25:53,523 --> 01:25:54,399 ‫סליחה.‬ 1388 01:25:56,568 --> 01:26:01,281 ‫אף אחד לא מחזיר לך את הכסף‬ ‫שהוצאת על עורכי דין ועל מומחים.‬ 1389 01:26:02,073 --> 01:26:03,116 ‫אתה שוקע בחובות.‬ 1390 01:26:03,199 --> 01:26:06,161 ‫כמעט נאלצנו להכריז על פשיטת רגל.‬ ‫זה פשוט מטורף.‬ 1391 01:26:08,079 --> 01:26:13,585 ‫הייתי יותר מ-300 ימים בכלא‬ ‫עד שהאישומים נגדי סוף סוף בוטלו.‬ 1392 01:26:15,461 --> 01:26:17,547 ‫הם הרסו לי את החיים.‬ 1393 01:26:19,424 --> 01:26:23,970 ‫מפחיד מאוד לדעת‬ 1394 01:26:24,053 --> 01:26:27,182 ‫שלמילים של אדם אחד‬ ‫יש הכוח לשנות לחלוטין את החיים שלך.‬ 1395 01:26:27,807 --> 01:26:30,185 ‫יש הרבה לחץ על מומחים להתעללות בילדים‬ 1396 01:26:30,268 --> 01:26:34,272 ‫לקבוע באופן חד-משמעי‬ ‫אם מדובר בהתעללות או בתאונה.‬ 1397 01:26:34,355 --> 01:26:38,318 ‫אבל המקרים האלה מסובכים מאוד.‬ ‫לא מדובר בשחור ולבן.‬ 1398 01:26:39,027 --> 01:26:41,321 ‫לעיתים קרובות מדובר באזור אפור.‬ 1399 01:26:41,404 --> 01:26:42,906 ‫- אבחנה הרסנית -‬ 1400 01:26:42,989 --> 01:26:47,202 ‫אז כשיש אדם אחד ויחיד שעל פיו יישק דבר,‬ 1401 01:26:47,702 --> 01:26:52,207 ‫דעה אישית, פרשנות ודעות קדומות‬ ‫משפיעות על ההחלטות.‬ 1402 01:26:52,749 --> 01:26:56,044 ‫יש להן השפעה ענקית, וזה יכול להיות מסוכן.‬ 1403 01:26:59,380 --> 01:27:03,426 ‫מאז 2016 אני שולחת לסאלי סמית כל שנה‬ ‫כרטיס לחג המולד‬ 1404 01:27:03,509 --> 01:27:05,887 ‫עם תמונה של המשפחה שלנו,‬ 1405 01:27:05,970 --> 01:27:10,767 ‫כדי להזכיר לה את המשפחה‬ ‫שהיא ניסתה לפרק, אבל לא הצליחה.‬ 1406 01:27:12,477 --> 01:27:15,188 ‫באחת השנים היא שלחה לי תשובה,‬ ‫למרבה הפתעתי.‬ 1407 01:27:16,064 --> 01:27:17,273 ‫וזה מה שהיא כתבה.‬ 1408 01:27:17,357 --> 01:27:20,526 ‫"מר וגברת גרהם היקרים,‬ ‫קיבלתי שוב את הכרטיס שלכם‬ 1409 01:27:20,610 --> 01:27:23,154 ‫"ורציתי לומר שאני מצטערת‬ ‫שאתם עדיין כועסים כל כך‬ 1410 01:27:23,238 --> 01:27:26,407 ‫"על החלק שלי בחקירת המקרה של הבן שלכם.‬ 1411 01:27:27,158 --> 01:27:32,121 ‫"בהחלט יש מספר מטריד של ילדים‬ ‫שחווים התעללות והזנחה במחוז פינלס.‬ 1412 01:27:32,205 --> 01:27:35,917 ‫"אני מבינה שאתם נחושים בדעתכם‬ ‫שהבן שלכם לא נמנה עם הילדים האלה.‬ 1413 01:27:36,918 --> 01:27:38,586 ‫"הזכרתם בכרטיס ששלחתם לי‬ 1414 01:27:38,670 --> 01:27:41,422 ‫"שטריסטן קיבל אבחנה נוספת.‬ 1415 01:27:41,506 --> 01:27:45,385 ‫"אם תסכימו,‬ ‫אשמח מאוד לדעת מה הייתה האבחנה,‬ 1416 01:27:45,468 --> 01:27:48,096 ‫"כדי שאוכל להביא בחשבון‬ ‫את האפשרות הזאת להבא.‬ 1417 01:27:48,972 --> 01:27:52,767 ‫"אני משתדלת מאוד להיות יסודית‬ ‫ולהגיע להחלטות הנכונות.‬ 1418 01:27:53,685 --> 01:27:55,061 ‫"אבל אולי…‬ 1419 01:27:56,312 --> 01:28:00,066 ‫"אני צריכה להיזהר יותר‬ ‫ולהביא בחשבון את 'האזורים האפורים'."‬ 1420 01:28:02,735 --> 01:28:04,529 ‫יש "אזורים אפורים".‬ 1421 01:28:05,530 --> 01:28:08,283 ‫הכול מבוסס רק על דעתה האישית.‬ 1422 01:28:10,576 --> 01:28:12,412 ‫היו כל כך הרבה מקרים,‬ 1423 01:28:12,495 --> 01:28:16,291 ‫כל כך הרבה משפחות‬ ‫שנפגעו והואשמו על לא עוול בכפן.‬ 1424 01:28:17,709 --> 01:28:22,213 ‫כמה פעמים מותר לך לטעות‬ ‫ולהרוס חיים של אנשים‬ 1425 01:28:22,297 --> 01:28:26,092 ‫לפני שמישהו יגיד,‬ ‫"טוב, מספיק. הגיע הזמן לערוך שינויים"?‬ 1426 01:28:26,175 --> 01:28:27,969 ‫מה צריך לקרות?‬ 1427 01:28:30,013 --> 01:28:33,391 ‫בחמישה באפריל 2022‬ ‫נקבע למשפחת קוולסקי שימוע‬ 1428 01:28:33,474 --> 01:28:36,561 ‫שבו יוכלו להגיש בקשה אחרונה לפתיחת המשפט.‬ 1429 01:28:45,737 --> 01:28:48,072 ‫זה בסדר.‬ 1430 01:28:49,365 --> 01:28:50,867 ‫כן, זה בסדר.‬ 1431 01:28:56,414 --> 01:28:58,291 ‫אולם אייץ'.‬ 1432 01:29:01,794 --> 01:29:05,340 ‫מנעו מאיתנו את בחירת המושבעים ביום שני.‬ 1433 01:29:06,716 --> 01:29:08,468 ‫עכשיו יום שלישי,‬ 1434 01:29:09,177 --> 01:29:14,724 ‫ויש לנו עוד הזדמנות אחת‬ ‫להופיע בפני השופט ו…‬ 1435 01:29:16,642 --> 01:29:19,604 ‫לבקש לפתוח במשפט‬ 1436 01:29:19,687 --> 01:29:22,065 ‫ולהתחיל מחר בבחירת המושבעים.‬ 1437 01:29:24,067 --> 01:29:27,362 ‫אם הבקשה שלנו תסורב,‬ ‫זה כנראה ייגרר שנה נוספת.‬ 1438 01:29:29,697 --> 01:29:33,326 ‫אנחנו חייבים לסיים את התהליך הזה.‬ ‫זה תהליך נורא.‬ 1439 01:29:43,461 --> 01:29:46,631 ‫אתמול בלילה כתבתי הצהרה,‬ 1440 01:29:46,714 --> 01:29:49,967 ‫ואני רוצה להקריא אותה היום בבית המשפט.‬ 1441 01:29:50,718 --> 01:29:56,140 ‫ואני מקווה שסוף סוף ישמעו אותי לשם שינוי.‬ 1442 01:29:58,393 --> 01:30:01,521 ‫אני רוצה שידעו שאימא שלי הייתה אדם טוב.‬ 1443 01:30:03,314 --> 01:30:07,527 ‫אני רוצה שידעו כמה חזקה ונחושה היא הייתה.‬ 1444 01:30:12,031 --> 01:30:14,450 ‫לדעתי אני הולכת לביהמ"ש בעיקר בשבילה.‬ 1445 01:30:17,328 --> 01:30:22,333 ‫למשפט הזה יש חשיבות אדירה עבורם,‬ ‫כי בלי משפט לא תהיה סגירת מעגל.‬ 1446 01:30:24,210 --> 01:30:26,421 ‫הם צריכים שהעולם ישמע את הסיפור שלהם.‬ 1447 01:30:27,547 --> 01:30:31,884 ‫זה לא יתקן את מה שקרה,‬ ‫אבל לפחות הם יוכלו סוף סוף להתקדם.‬ 1448 01:30:34,345 --> 01:30:40,476 ‫נא לקום. ישיבת בית המשפט נפתחת כעת.‬ ‫כבוד השופט האנטר קרול יושב בדין.‬ 1449 01:30:41,269 --> 01:30:42,895 ‫נא לשבת.‬ 1450 01:30:45,273 --> 01:30:50,862 ‫הזזתי 2,000 תיקים‬ ‫כדי לאפשר למשפט הזה להיערך,‬ 1451 01:30:50,945 --> 01:30:56,325 ‫אבל פרק הזמן שהוקצה לפתיחת המשפט כמעט חלף.‬ 1452 01:30:56,409 --> 01:30:58,119 ‫זה המצב כרגע.‬ 1453 01:30:58,619 --> 01:31:00,121 ‫אני מבין, כבוד השופט,‬ 1454 01:31:00,204 --> 01:31:02,582 ‫אבל יש נסיבות מקילות,‬ 1455 01:31:02,665 --> 01:31:07,086 ‫ואני יכול לתמצת את התיק‬ ‫ולצמצם אותו ככל הניתן‬ 1456 01:31:07,170 --> 01:31:09,255 ‫כדי לסיים את המשפט במהרה.‬ 1457 01:31:09,338 --> 01:31:14,135 ‫איך אתה מציע לעקוף‬ ‫את החלטת ביהמ"ש לערעורים להקפיא את המשפט?‬ 1458 01:31:14,218 --> 01:31:18,347 ‫אני לא יכול לאשר בחירת מושבעים‬ ‫כל עוד אין אישור למשפט.‬ 1459 01:31:20,558 --> 01:31:26,022 ‫לדעתי אין שום מניעה שבית המשפט‬ ‫יאשר לנו להתחיל בבחירת המושבעים,‬ 1460 01:31:26,105 --> 01:31:29,442 ‫ואני אעשה כל מה שצריך‬ 1461 01:31:29,525 --> 01:31:31,652 ‫כדי להביא את התיק למשפט‬ ‫במסגרת הזמן הנדרשת.‬ 1462 01:31:33,529 --> 01:31:35,406 ‫מר אלטנברנד, תרצה להגיב?‬ 1463 01:31:36,449 --> 01:31:38,075 ‫זה פשוט נראה לי לא מעשי.‬ 1464 01:31:39,577 --> 01:31:44,665 ‫נכון לעכשיו,‬ ‫אני מרגיש שיש אי-ודאות גדולה בשלב הזה,‬ 1465 01:31:44,749 --> 01:31:49,545 ‫אז בשלב הזה אני אסיר את התיק‬ ‫מיומן בית המשפט.‬ 1466 01:31:49,629 --> 01:31:54,258 ‫אוציא צו להקפאת הליכי המשפט‬ 1467 01:31:55,051 --> 01:32:00,223 ‫עד ארבעה במאי 2022 או עד שנקבל‬ ‫הנחיות נוספות מביהמ"ש, המוקדם מביניהם.‬ 1468 01:32:01,933 --> 01:32:04,602 ‫יש משהו נוסף על סדר היום?‬ 1469 01:32:04,685 --> 01:32:05,937 ‫כן, כבודו.‬ 1470 01:32:06,020 --> 01:32:11,484 ‫בני משפחת קוולסקי נמצאים כאן היום,‬ ‫וברשותך, הם רוצים לומר כמה מילים.‬ 1471 01:32:11,567 --> 01:32:14,362 ‫טוב, זה קצת יוצא דופן. מר האנטר, מה דעתך?‬ 1472 01:32:14,946 --> 01:32:17,907 ‫כבודו, אני לא יודע מה המטרה,‬ ‫אבל לדעתי זה רעיון רע.‬ 1473 01:32:18,741 --> 01:32:22,370 ‫לדעתי עדיף שנסיים בזאת.‬ 1474 01:32:22,995 --> 01:32:23,955 ‫אז…‬ 1475 01:32:24,038 --> 01:32:26,749 ‫הדיון נסגר כעת. אני אוציא את הצווים.‬ 1476 01:32:26,832 --> 01:32:28,125 ‫טוב, תודה.‬ 1477 01:32:28,626 --> 01:32:31,254 ‫בסדר. תודה רבה לכולכם.‬ ‫-כבודו.‬ 1478 01:32:32,838 --> 01:32:34,549 ‫נא לקום. הדיון נחתם.‬ 1479 01:32:58,114 --> 01:32:59,031 ‫אני לא יכול…‬ 1480 01:33:16,007 --> 01:33:19,635 ‫השופט הורה על דחיית המשפט לזמן בלתי מוגבל‬ 1481 01:33:19,719 --> 01:33:22,597 ‫עד להחלטת ביהמ"ש לערעורים‬ 1482 01:33:22,680 --> 01:33:25,975 ‫בבקשה לכלול בתביעה פיצויים עונשיים.‬ 1483 01:33:30,855 --> 01:33:31,731 ‫כן.‬ 1484 01:33:38,654 --> 01:33:40,197 ‫ממזרים חסרי לב.‬ 1485 01:33:42,783 --> 01:33:45,286 ‫הם פשוט ימשיכו לדרוך עלינו.‬ 1486 01:33:48,289 --> 01:33:49,665 ‫לא אכפת להם.‬ 1487 01:33:50,708 --> 01:33:53,336 ‫בבקשה, תפסיקו לדבר.‬ ‫אני לא רוצה לשמוע יותר.‬ 1488 01:34:23,741 --> 01:34:24,659 ‫בוא הנה.‬ 1489 01:34:25,242 --> 01:34:29,955 ‫זה לא הוגן, אבא. זה לעולם לא ייגמר.‬ 1490 01:34:32,083 --> 01:34:33,793 ‫זה לעולם לא ייגמר, אבא.‬ 1491 01:34:36,128 --> 01:34:37,505 ‫כלום לא עובד.‬ 1492 01:34:38,798 --> 01:34:40,925 ‫אני מתפלל כל לילה.‬ 1493 01:34:41,008 --> 01:34:43,427 ‫כלום לא עוזר.‬ 1494 01:34:53,062 --> 01:34:55,022 ‫הילדים מרוסקים לגמרי.‬ 1495 01:34:58,275 --> 01:34:59,443 ‫אני מרוסק.‬ 1496 01:35:01,737 --> 01:35:02,947 ‫זה מתיש אותך.‬ 1497 01:35:05,032 --> 01:35:07,493 ‫אבל אם נוותר ולא נשמיע קול,‬ 1498 01:35:08,744 --> 01:35:10,371 ‫זה יקרה שוב.‬ 1499 01:35:10,871 --> 01:35:12,331 ‫זה רק עניין של זמן.‬ 1500 01:35:16,293 --> 01:35:20,589 ‫הסיפור הזה לא מתמצה‬ ‫במשפחת קוולסקי או בפלורידה.‬ 1501 01:35:21,549 --> 01:35:23,217 ‫משפחות בכל רחבי ארה"ב‬ 1502 01:35:23,300 --> 01:35:27,096 ‫חושפות כעת את הסיפורים שלהן‬ ‫על האשמות בהתעללות בילדים.‬ 1503 01:35:29,348 --> 01:35:33,769 ‫יש משפחות שנתקעות במערכת המשפט‬ ‫ונלחמות בהאשמות האלה במשך שנים.‬ 1504 01:35:34,854 --> 01:35:37,314 ‫יש הורים שנמצאים בכלא עד היום.‬ 1505 01:35:40,234 --> 01:35:44,363 ‫משפחת קוולסקי נלחמת למען ההורים האלה‬ 1506 01:35:45,823 --> 01:35:48,743 ‫ומנסה לעורר מודעות לנושא הזה,‬ 1507 01:35:48,826 --> 01:35:54,665 ‫שעד כה הוסתר מאחורי מסך של בושה וסודיות.‬ 1508 01:35:59,628 --> 01:36:00,504 ‫מקליטים.‬ 1509 01:36:01,380 --> 01:36:04,133 ‫החלונות, הכול סגור כאן.‬ 1510 01:36:05,718 --> 01:36:08,429 ‫אנחנו רוצים שהקול של ביאטה יישמע.‬ 1511 01:36:11,724 --> 01:36:13,267 ‫הפוקוס בסדר?‬ 1512 01:36:13,350 --> 01:36:16,353 ‫אנחנו רוצים שהקול של מיה יישמע.‬ 1513 01:36:18,272 --> 01:36:19,732 ‫כן. נהדר. תודה.‬ 1514 01:36:21,025 --> 01:36:21,984 ‫את בסדר?‬ 1515 01:36:30,659 --> 01:36:32,036 ‫אני רוצה לדבר.‬ 1516 01:36:33,704 --> 01:36:36,832 ‫אבל אני פשוט לא יכולה לדבר בלי לבכות.‬ 1517 01:36:39,168 --> 01:36:40,544 ‫אני שונאת לבכות.‬ 1518 01:36:44,673 --> 01:36:46,550 ‫זה בסדר, מותר לך לבכות.‬ 1519 01:36:47,593 --> 01:36:49,261 ‫זה נורמלי.‬ 1520 01:36:50,471 --> 01:36:54,141 ‫את צריכה להשמיע את קולך עכשיו,‬ ‫כי אימא לא איתך.‬ 1521 01:36:56,894 --> 01:37:00,189 ‫פשוט תעצמי עיניים ותעמידי פנים שאני איתך.‬ 1522 01:37:03,734 --> 01:37:06,987 ‫אני יודעת שזה לא אותו הדבר, אבל תהיי חזקה.‬ 1523 01:37:11,325 --> 01:37:15,621 ‫אם את צופה בזה, אימא,‬ ‫אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך.‬ 1524 01:37:17,122 --> 01:37:18,582 ‫אני שולחת לך נשיקות.‬ 1525 01:37:19,500 --> 01:37:21,001 ‫את תדעי שהן ממני.‬ 1526 01:37:40,104 --> 01:37:41,146 ‫"אימא היקרה.‬ 1527 01:37:43,399 --> 01:37:46,569 ‫"החיים דפוקים מאז שעזבת.‬ 1528 01:37:46,652 --> 01:37:49,613 ‫"זה כנראה הדבר הכי טוב‬ ‫שאני יכולה להגיד בנושא.‬ 1529 01:37:51,156 --> 01:37:54,743 ‫"אבא, קייל ואני‬ ‫נאלצנו להסתגל לחיים בלעדייך.‬ 1530 01:37:57,788 --> 01:38:01,917 ‫"אבא עוזר לשכנים לצבוע את הבתים שלהם‬ ‫כדי להסיח את דעתו.‬ 1531 01:38:03,502 --> 01:38:07,256 ‫"קייל מוצא מפלט בדיג במשך שעות.‬ 1532 01:38:09,133 --> 01:38:13,345 ‫"אני ניתבתי את כל האנרגיה שלי ללימודים,‬ ‫וכשזה נעשה מתיש מדי,‬ 1533 01:38:13,429 --> 01:38:16,932 ‫"מילאתי כל רגע פנוי במפגש עם חברים,‬ 1534 01:38:17,433 --> 01:38:20,102 ‫"מחוץ לבית והרחק מהתזכורות.‬ 1535 01:38:23,856 --> 01:38:26,358 ‫"אבל ברגע שאנחנו נכנסים לבית שלנו,‬ 1536 01:38:26,859 --> 01:38:28,819 ‫"אנחנו חוזרים למציאות.‬ 1537 01:38:30,571 --> 01:38:31,906 ‫"אנחנו מתגעגעים אלייך.‬ 1538 01:38:33,824 --> 01:38:34,950 ‫"אני מתגעגעת אלייך.‬ 1539 01:38:36,535 --> 01:38:39,663 ‫"כבר חמש שנים מבטיחים לנו‬ ‫שנזכה ליום שלנו בביהמ"ש,‬ 1540 01:38:40,372 --> 01:38:42,917 ‫"אבל בכל פעם שמועד המשפט מתקרב,‬ 1541 01:38:43,000 --> 01:38:44,668 ‫"הוא נדחה שוב.‬ 1542 01:38:46,462 --> 01:38:49,340 ‫"זה אומנם מייאש, אבל לא נתפשר.‬ 1543 01:38:51,008 --> 01:38:52,176 ‫"נילחם למענך,‬ 1544 01:38:52,259 --> 01:38:55,387 ‫"ונילחם למען אלפי המשפחות הנוספות‬ 1545 01:38:55,471 --> 01:38:59,016 ‫"שנקלעו לאותן נסיבות מצערות.‬ 1546 01:39:03,354 --> 01:39:05,981 ‫"היום שלנו יגיע. אני אוהבת אותך."‬ 1547 01:39:11,070 --> 01:39:12,279 ‫ואני אוהבת אותך.‬ 1548 01:39:13,697 --> 01:39:14,907 ‫ואני אוהבת אותך.‬ 1549 01:39:18,911 --> 01:39:20,871 ‫אנחנו בונים משפחה באהבה.‬ 1550 01:39:22,873 --> 01:39:24,124 ‫בכנות.‬ 1551 01:39:27,169 --> 01:39:28,045 ‫באמון.‬ 1552 01:39:34,343 --> 01:39:38,555 ‫כהורים, אנחנו מנסים‬ ‫לטפל בילדים שלנו כמיטב יכולתנו.‬ 1553 01:39:41,767 --> 01:39:43,435 ‫אין דבר שלא נעשה למענם.‬ 1554 01:39:47,940 --> 01:39:49,900 ‫זה מה שביאטה ואני עשינו.‬ 1555 01:39:49,984 --> 01:39:53,070 ‫- יום הולדת שמח, אימא -‬ 1556 01:40:15,217 --> 01:40:17,219 ‫בשבעה באוקטובר 2022 אישר ביהמ"ש לערעורים‬ 1557 01:40:17,302 --> 01:40:20,514 ‫את בקשתה של משפחת קוולסקי‬ ‫לכלול דרישה לפיצויים עונשיים.‬ 1558 01:40:20,597 --> 01:40:22,725 ‫תאריך המשפט נקבע ל-11 בספטמבר 2023.‬ 1559 01:40:22,808 --> 01:40:26,228 ‫עד אז יחלפו‬ ‫2,530 ימים מאז אשפוזה של מיה בבית החולים.‬ 1560 01:40:27,312 --> 01:40:29,898 ‫בדצמבר 2021, ד"ר סאלי סמית ומרכז סאנקוסט‬ 1561 01:40:29,982 --> 01:40:32,484 ‫הגיעו להסכם פשרה עם משפחת קוולסקי.‬ 1562 01:40:32,568 --> 01:40:36,739 ‫ד"ר סאלי סמית סירבה להתראיין לסרט הזה.‬ 1563 01:40:38,407 --> 01:40:40,367 ‫מבית החולים נמסרה ההצהרה הבאה:‬ 1564 01:40:40,451 --> 01:40:43,162 ‫בטיחותם ופרטיותם‬ ‫של המטופלים ושל בני משפחתם‬ 1565 01:40:43,245 --> 01:40:46,290 ‫תמיד נמצאות בעדיפות ראשונה‬ ‫בביה"ח לילדים ג'ונס הופקינס.‬ 1566 01:40:46,373 --> 01:40:49,168 ‫לפיכך, יש לנו מדיניות פרטיות נוקשה‬ ‫המגבילה את כמות המידע‬ 1567 01:40:49,251 --> 01:40:50,836 ‫שאנחנו יכולים למסור בנוגע למטופלים.‬ 1568 01:40:50,919 --> 01:40:54,131 ‫בראש ובראשונה, יש לנו אחריות‬ ‫כלפי הילדים שמגיעים אלינו לטיפול,‬ 1569 01:40:54,214 --> 01:40:57,342 ‫ואנחנו חייבים על פי חוק‬ ‫ליצור קשר עם השירות להגנת הילד‬ 1570 01:40:57,426 --> 01:41:00,471 ‫כשאנחנו מזהים סימנים‬ ‫שעשויים להעיד על התעללות או על הזנחה.‬ 1571 01:41:00,554 --> 01:41:02,931 ‫נציגי השירות להגנת הילד מעריכים את המצב,‬ 1572 01:41:03,015 --> 01:41:06,977 ‫והם אלה שמחליטים‬ ‫אילו צעדים יש לנקוט לטובת הילד.‬ 1573 01:41:08,562 --> 01:41:10,439 ‫השופט לי א' הייוורת' מסר את ההצהרה הבאה:‬ 1574 01:41:10,522 --> 01:41:12,649 ‫כל ההחלטות‬ ‫שנגעו ליצירת קשר בין המשפחה ובין מיה‬ 1575 01:41:12,733 --> 01:41:16,737 ‫התבססו על עדויות ועל המלצות‬ ‫של רופאים מוסמכים ושל צוות ביה"ח,‬ 1576 01:41:16,820 --> 01:41:18,489 ‫שהוצגו בפניי בזמנו כמומחים בתחומם.‬ 1577 01:41:18,572 --> 01:41:20,949 ‫טיב החלטותיהם של שופטים‬ ‫תלוי בטיב המידע שמוצג בפניהם,‬ 1578 01:41:21,033 --> 01:41:22,701 ‫והחלטותיהם מבוססות על ראיות משכנעות.‬ 1579 01:41:22,785 --> 01:41:23,869 ‫כך היה גם במקרה הזה.‬ 1580 01:41:25,537 --> 01:41:28,874 ‫אם לכם או למישהו שאתם מכירים‬ ‫יש קשיים נפשיים‬ 1581 01:41:28,957 --> 01:41:30,209 ‫או מחשבות אובדניות,‬ 1582 01:41:30,292 --> 01:41:33,587 ‫אפשר למצוא מידע וכלי עזר‬ ‫ב-WANNATALKABOUTIT.COM‬ 1583 01:41:34,630 --> 01:41:36,131 ‫משפחת קוולסקי היא אחת מני רבות.‬ 1584 01:41:36,215 --> 01:41:38,050 ‫בארבע שנות הצילומים, יוצרי הסרט יצרו קשר‬ 1585 01:41:38,133 --> 01:41:40,427 ‫עם יותר מ-100 משפחות שנפגעו‬ ‫מהאשמות בהתעללות בילדים‬ 1586 01:41:40,511 --> 01:41:42,221 ‫מצד רופאים ובתי חולים בכל רחבי ארה"ב.‬ 1587 01:41:44,556 --> 01:41:48,227 ‫הבן שלנו ליאו נולד עם הפרעה גנטית נדירה.‬ 1588 01:41:48,310 --> 01:41:51,688 ‫שמתי לב שמשהו לא בסדר ברגל ימין שלו.‬ 1589 01:41:51,772 --> 01:41:55,317 ‫היא בכתה‬ ‫והזיזה את היד בצורה מוזרה כשהרמנו אותה.‬ 1590 01:41:55,400 --> 01:41:59,988 ‫התקשרו אליי מהרווחה ואמרו,‬ ‫"את צריכה להביא אותה לרופא מטעמנו".‬ 1591 01:42:00,072 --> 01:42:04,701 ‫הלכנו לחדר המיון, ועשו לה צילום רנטגן.‬ 1592 01:42:04,785 --> 01:42:07,037 ‫המומחה להתעללות בילדים נכנס לחדר‬ 1593 01:42:07,121 --> 01:42:11,959 ‫ואמר שההסבר היחיד‬ ‫הוא "תסמונת התינוק המנוער".‬ 1594 01:42:12,042 --> 01:42:14,044 ‫מעולם לא בחנו את ההיסטוריה הרפואית שלו.‬ 1595 01:42:14,128 --> 01:42:17,756 ‫מעולם לא ערכו בירורים כלשהם‬ ‫כדי לגלות מה קרה עד כה.‬ 1596 01:42:17,840 --> 01:42:21,677 ‫ואני אמרתי, "יכול להיות שזה משהו אחר?‬ ‫אולי מחלה כלשהי?"‬ 1597 01:42:21,760 --> 01:42:24,012 ‫כי אף אחד מעולם לא פגע בבן שלי בשום צורה.‬ 1598 01:42:24,096 --> 01:42:26,640 ‫והוא אמר, "כן,‬ ‫אבל מאחר שהוא תינוק ולא יכול לדבר,‬ 1599 01:42:26,723 --> 01:42:28,684 ‫"ברירת המחדל היא התעללות", והלך.‬ 1600 01:42:28,767 --> 01:42:32,729 ‫חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון‬ ‫כשלקחתי את הבן שלי לבית החולים,‬ 1601 01:42:32,813 --> 01:42:37,151 ‫ובאמת שלא היה לי מושג‬ ‫אילו השלכות עלולות להיות לכך.‬ 1602 01:42:37,234 --> 01:42:40,404 ‫נכנסנו לשם עם שני תינוקות‬ ‫ויצאנו בלי שום תינוק.‬ 1603 01:42:40,487 --> 01:42:43,532 ‫הייתי בכלא 15 שנה.‬ 1604 01:42:43,615 --> 01:42:48,287 ‫אבא שלי נידון למאסר.‬ ‫הוא נמצא בכלא כבר 26 שנה.‬ 1605 01:42:48,370 --> 01:42:51,957 ‫אתה לא חף מפשע עד שיוכיחו שאתה אשם,‬ 1606 01:42:52,040 --> 01:42:55,043 ‫אתה אשם עד שתוכיח שאתה חף מפשע.‬ 1607 01:42:55,127 --> 01:43:00,799 ‫פשוט בלתי נתפש מבחינתי‬ ‫שזו המערכת שנועדה להגן על ילדים.‬ 1608 01:43:00,883 --> 01:43:03,468 ‫מעולם לא חשבנו שזה יקרה לנו.‬ 1609 01:43:03,552 --> 01:43:06,054 ‫אבל זה יכול לקרות לכל אחד בכל רגע.‬ 1610 01:43:06,138 --> 01:43:09,933 ‫הטראומה היא לנצח.‬ 1611 01:43:12,811 --> 01:43:13,729 ‫כן.‬