1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:11,886 --> 00:00:14,806
‫מוקד חירום, מה מקרה החירום שלך?‬
‫-אלוהים!‬

4
00:00:15,306 --> 00:00:19,144
‫יש פורץ בבניין! הוא זרק ילדה מהחלון!‬

5
00:00:19,227 --> 00:00:21,479
‫מאיזו כתובת… כלומר, מאיזה גובה?‬

6
00:00:21,980 --> 00:00:25,567
‫מהקומה השישית.‬
‫אלוהים אדירים! הם זרקו ילדה.‬

7
00:00:25,650 --> 00:00:28,278
‫יש פורץ בבניין. אלוהים!‬

8
00:00:31,823 --> 00:00:32,907
‫אלוהים אדירים.‬

9
00:00:33,908 --> 00:00:36,703
‫למען השם!‬
‫-אני רושמת את התקרית.‬

10
00:00:37,370 --> 00:00:41,332
‫את שומעת אותי?‬
‫-כן, אני שומעת. כוחות ההצלה בדרך.‬

11
00:00:53,595 --> 00:00:56,931
‫הילדה נמצאה על הדשא.‬

12
00:00:58,600 --> 00:01:02,187
‫רשת הביטחון של חלון חדר השינה של איזבלה‬

13
00:01:02,270 --> 00:01:05,065
‫נחתכה בסכין ובמספריים.‬

14
00:01:08,026 --> 00:01:11,404
‫נהגנו לחשוב, "זו אהבת חיינו.‬

15
00:01:11,488 --> 00:01:14,824
‫"הם זרקו את אהבת חיינו דרך חלון."‬

16
00:01:18,453 --> 00:01:22,040
‫…בציפייה לשמוע את ההצהרות‬
‫של האב והאם החורגת.‬

17
00:01:23,333 --> 00:01:24,751
‫הם היו בדירה.‬

18
00:01:25,668 --> 00:01:27,462
‫המשטרה בטוחה בזה.‬

19
00:01:30,465 --> 00:01:36,387
‫אנשים ראו את יקיריהם בילדה שנפלה קורבן.‬

20
00:01:37,889 --> 00:01:38,765
‫- הצדק ייעשה -‬

21
00:01:38,848 --> 00:01:42,602
‫מעולם לא ראיתי מקרה‬
‫שעורר את דעת הקהל כמו זה.‬

22
00:01:43,645 --> 00:01:47,357
‫הם עשו מזה מופע ראווה.‬
‫-לעזאזל!‬

23
00:01:47,440 --> 00:01:48,566
‫צדק!‬

24
00:01:48,650 --> 00:01:50,693
‫אז הם יודעים הכול.‬

25
00:01:50,777 --> 00:01:53,154
‫אבל זה לא נכון במקרה של איזבלה.‬

26
00:01:53,238 --> 00:01:55,073
‫אנחנו לא יודעים הכול.‬

27
00:01:57,575 --> 00:02:01,788
‫זה לא היה טיפוסי,‬
‫שונה מכל מה שהמשטרה נתקלה בו בעבר.‬

28
00:02:04,791 --> 00:02:08,795
‫האמא הביאה את הילדה לשם בחיים‬
‫ואספה אותה מתה.‬

29
00:02:10,588 --> 00:02:13,716
‫הם המציאו גרסה של העובדות‬
‫כדי להרגיע את הציבור.‬

30
00:02:16,094 --> 00:02:18,012
‫מה קרה לראיות חומריות?‬

31
00:02:18,096 --> 00:02:19,597
‫מי הרג את איזבלה נרדוני?‬

32
00:02:19,681 --> 00:02:23,268
‫הפשע המושלם לא קיים גם אם הוא מתוכנן מראש.‬

33
00:02:23,351 --> 00:02:25,061
‫לשקרים יש נטייה לצוץ.‬

34
00:02:27,313 --> 00:02:28,690
‫סליחה, חבר'ה!‬

35
00:02:28,773 --> 00:02:35,363
‫מערכת המשפט שלנו‬
‫לא הייתה מוכנה לתיק בעל חשיבות כזו.‬

36
00:02:38,032 --> 00:02:41,578
‫ואז המשטרה התחילה לחקור,‬
‫החדשות התחילו להתפרסם,‬

37
00:02:41,661 --> 00:02:43,204
‫- למה להרוג חיוכים כאלה? -‬

38
00:02:43,788 --> 00:02:48,459
‫וזו הייתה הפתעה אחת אחרי השנייה,‬
‫עובדה מזעזעת אחת אחרי השנייה.‬

39
00:02:56,676 --> 00:03:03,683
‫- בטרם עת: תיק איזבלה נרדוני -‬

40
00:03:20,742 --> 00:03:23,995
‫זה יפהפה.‬
‫-כל כך הרבה תמונות שלך.‬

41
00:03:26,789 --> 00:03:29,792
‫תראי, ג'י. שתיכן.‬
‫-חגיגות ג'ון הקדוש.‬

42
00:03:32,462 --> 00:03:36,299
‫אני בת דודה של איזבלה.‬
‫מבוגרת ממנה בארבעה חודשים.‬

43
00:03:36,382 --> 00:03:38,343
‫- ג'יובנה אוליברה‬
‫בת דודה של איזבלה -‬

44
00:03:38,927 --> 00:03:39,886
‫התחלנו.‬

45
00:03:41,512 --> 00:03:44,557
‫היינו בלתי נפרדות.‬

46
00:03:44,641 --> 00:03:47,060
‫ההורים שלנו ילדו אותנו כשהיו צעירים מאוד,‬

47
00:03:47,143 --> 00:03:50,730
‫אז היה לנו אחת את השנייה.‬

48
00:03:52,774 --> 00:03:56,986
‫הייתי הרבה יותר רגועה ממנה.‬

49
00:03:57,070 --> 00:04:00,657
‫הייתה לה אישיות חזקה יותר.‬

50
00:04:00,740 --> 00:04:01,908
‫היא הייתה יותר…‬

51
00:04:02,742 --> 00:04:05,328
‫נסערת.‬
‫-כן, בדיוק.‬

52
00:04:05,411 --> 00:04:07,580
‫הייתי יותר נינוחה, הייתי יותר רגועה.‬

53
00:04:07,664 --> 00:04:11,668
‫היא נלחמה על מה שרצתה,‬
‫כמו שאומרים, בעוד שאת…‬

54
00:04:11,751 --> 00:04:16,923
‫היה לי יותר קל לקבל "לא" כתשובה.‬

55
00:04:20,468 --> 00:04:23,054
‫הייתי בת 17 כשנכנסתי להיריון.‬
‫הייתי תלמידה.‬

56
00:04:23,137 --> 00:04:25,473
‫- אנה קרולינה אוליברה‬
‫אמא של איזבלה -‬

57
00:04:25,556 --> 00:04:26,516
‫הייתי המומה.‬

58
00:04:27,600 --> 00:04:31,104
‫אח שלי, הוא האבא שלה…‬
‫-אבא שלי.‬

59
00:04:31,187 --> 00:04:33,731
‫הכניס את בת זוגו להיריון‬
‫כמה חודשים קודם לכן.‬

60
00:04:33,815 --> 00:04:36,985
‫כל כך שמחתי שתהיה לי נכדה.‬
‫או נכד, אז עדיין לא ידעתי.‬

61
00:04:37,068 --> 00:04:38,861
‫- רוזה אוליברה‬
‫סבתא של איזבלה -‬

62
00:04:38,945 --> 00:04:41,698
‫ואז שמענו על קרולינה.‬

63
00:04:41,781 --> 00:04:44,784
‫זה היה שונה, כי קרולינה הייתה רק בת 17.‬

64
00:05:02,302 --> 00:05:04,220
‫- אלשנדרה נרדוני‬
‫אביה של איזבלה -‬

65
00:05:04,304 --> 00:05:06,556
‫התגרשנו כשהיא הייתה בת 11 חודשים.‬

66
00:05:06,639 --> 00:05:12,478
‫בארבע השנים הבאות, היו עליות ומורדות.‬

67
00:05:12,562 --> 00:05:16,190
‫בהתחלה, מערכת היחסים שלנו‬

68
00:05:16,899 --> 00:05:18,776
‫הייתה אופיינית להורים גרושים.‬

69
00:05:18,860 --> 00:05:23,781
‫הסתדרנו, אבל זה נעשה קשה יותר‬
‫אחרי שהוא פגש את ז'טובה.‬

70
00:05:23,865 --> 00:05:26,409
‫- אנה קרולינה ז'טובה‬
‫אמה החורגת של קרולינה -‬

71
00:05:26,451 --> 00:05:27,994
‫לא דיברנו הרבה,‬

72
00:05:28,077 --> 00:05:33,166
‫אבל שמתי לב שהיא התבגרה יותר‬
‫אחרי שהיא ילדה ילדים משלה.‬

73
00:05:35,918 --> 00:05:38,963
‫איזבלה אהבה מאוד את אחיה.‬

74
00:05:39,589 --> 00:05:43,885
‫היא אהבה להיות איתם.‬

75
00:05:43,968 --> 00:05:47,805
‫לאמא שנותנת לבת שלה‬
‫לבלות סוף שבוע אצל אבא שלה,‬

76
00:05:47,889 --> 00:05:50,641
‫זה מנחם לדעת שהיא אוהבת את האחים שלה.‬

77
00:05:50,725 --> 00:05:53,686
‫רציתי שהיא תהיה חלק מזה.‬

78
00:05:53,770 --> 00:05:57,023
‫הם היו חלק מהחיים שלה,‬
‫אז היא הייתה צריכה לחוות את זה.‬

79
00:05:58,858 --> 00:06:00,735
‫הזיכרון האחרון שלי ממנה…‬

80
00:06:03,071 --> 00:06:05,073
‫באותו יום שישי, היא הלכה לאבא שלה.‬

81
00:06:05,907 --> 00:06:09,619
‫- 29 במרץ, 2008‬
‫צפון סאו פאולו -‬

82
00:06:09,702 --> 00:06:12,372
‫יום התאונה‬

83
00:06:12,997 --> 00:06:17,418
‫היה יום רגיל למדי.‬

84
00:06:18,002 --> 00:06:22,256
‫זה היה יום שבת.‬
‫ביליתי עם כמה חברים.‬

85
00:06:22,340 --> 00:06:25,510
‫עשינו על האש, והטלפון שלי צלצל.‬

86
00:06:29,097 --> 00:06:31,265
‫"אמא, קרתה תאונה לאיזה."‬

87
00:06:31,349 --> 00:06:34,727
‫"מה זאת אומרת?"‬
‫"היא נפלה מהבניין."‬

88
00:06:35,770 --> 00:06:38,648
‫"איפה?" "היא אצל אלשנדרה."‬

89
00:06:38,731 --> 00:06:40,441
‫"היא נפלה, היא נפלה."‬

90
00:06:42,568 --> 00:06:45,947
‫היה ערפל באותו לילה. הכול היה שקט.‬

91
00:06:46,030 --> 00:06:50,076
‫ואז התחלנו לשמוע מהומה בדירה הסמוכה.‬

92
00:06:50,159 --> 00:06:51,702
‫- ואלדיר סוזה‬
‫שכן -‬

93
00:06:54,372 --> 00:06:58,835
‫כשהלכנו לישון, שמענו זוג מתווכח.‬

94
00:06:58,918 --> 00:07:02,755
‫זה היה ויכוח מהיר, בערך 15, 20 דקות,‬
‫ואז נהיה שוב שקט.‬

95
00:07:02,839 --> 00:07:05,133
‫- לוסיאנה פררי‬
‫שכנה -‬

96
00:07:05,216 --> 00:07:06,884
‫מיד אחרי כן,‬

97
00:07:06,968 --> 00:07:11,305
‫שמענו מישהו בקומת הקרקע.‬

98
00:07:11,389 --> 00:07:12,598
‫הם צעקו,‬

99
00:07:12,682 --> 00:07:16,602
‫"הם זרקו את איזבלה!‬
‫הצילו! הם זרקו את איזבלה!"‬

100
00:07:18,771 --> 00:07:22,442
‫אמרתי, "בוא נרד ונראה אם נוכל לעזור."‬

101
00:07:22,525 --> 00:07:28,197
‫הלכתי לכיוון איזבלה.‬
‫היא שכבה שם על הדשא.‬

102
00:07:28,698 --> 00:07:32,910
‫דלת הכניסה מהזכוכית הכהה‬
‫הייתה ממש מאחורינו.‬

103
00:07:33,578 --> 00:07:37,415
‫כשהתכופפתי כדי לראות אם היה לה דופק,‬

104
00:07:37,498 --> 00:07:40,668
‫אלשנדרה נרדוני יצא מהדלת הזו.‬

105
00:07:43,588 --> 00:07:48,009
‫הוא אמר, "יש מישהו בדירה שלי.‬
‫הוא זרק אותה מהחלון."‬

106
00:07:48,801 --> 00:07:54,599
‫הוא אמר שמישהו בדירה שלו‬
‫זרק את הילדה דרך החלון.‬

107
00:07:55,475 --> 00:07:59,020
‫והוא אמר שהאדם הזה לבש חולצה שחורה.‬

108
00:07:59,937 --> 00:08:01,814
‫השוער לבש שחור.‬

109
00:08:05,735 --> 00:08:08,154
‫החלפנו בגדים מהפיג'מות ויצאנו.‬

110
00:08:08,237 --> 00:08:10,323
‫זה הרגיש כמו נצח עד שהגענו לשם.‬

111
00:08:10,406 --> 00:08:14,035
‫היינו במרחק של חמש דקות נסיעה,‬
‫אבל זה הרגיש כמו חמש שעות.‬

112
00:08:15,077 --> 00:08:18,039
‫התפללנו בדרך לשם,‬

113
00:08:18,122 --> 00:08:21,542
‫כי לא יכולנו אפילו לדמיין מה קרה.‬

114
00:08:21,626 --> 00:08:23,669
‫לא ידענו מה קרה.‬

115
00:08:25,213 --> 00:08:28,633
‫כשהגענו, היה בלגן שלם. המון שוטרים וכולי.‬

116
00:08:28,716 --> 00:08:32,428
‫בעלי ניסה להיכנס עם הרכב,‬
‫אבל המשטרה לא נתנה לנו.‬

117
00:08:32,512 --> 00:08:35,640
‫אז יצאתי מהמכונית ורצתי ברחוב.‬

118
00:08:35,723 --> 00:08:39,602
‫אני זוכרת שיצאתי מהמכונית כשהיא עדיין זזה,‬

119
00:08:39,685 --> 00:08:42,188
‫פתחתי את הדלת ורצתי פנימה.‬

120
00:08:42,271 --> 00:08:45,024
‫כשהגעתי לשם, היא הייתה על הקרקע.‬

121
00:08:45,858 --> 00:08:48,694
‫היא נשמה לאט מאוד.‬

122
00:08:54,867 --> 00:09:00,540
‫אפילו לא חשבתי לתהות‬
‫מה, למה או איך זה קרה.‬

123
00:09:00,623 --> 00:09:04,794
‫רק רציתי שהיא תקבל עזרה כמה שיותר מהר.‬

124
00:09:04,877 --> 00:09:07,672
‫אז לא עזבתי אותה, אפילו לא לשנייה.‬

125
00:09:07,755 --> 00:09:14,095
‫הוקל לי קצת כי היא עדיין נשמה.‬

126
00:09:20,726 --> 00:09:24,605
‫אלשנדרה אלבס, בן 29, הגיע הביתה עם איזבלה,‬

127
00:09:24,689 --> 00:09:28,568
‫אשתו הנוכחית,‬
‫ילד בן שלוש ותינוק בן 11 חודשים.‬

128
00:09:28,651 --> 00:09:33,072
‫הם נכנסנו דרך שער החנייה הזה.‬
‫היה קר באותו לילה.‬

129
00:09:33,155 --> 00:09:37,118
‫מיד אחרי שהוא חנה, לפי המקורות שלנו,‬

130
00:09:37,201 --> 00:09:39,954
‫הוא לקח את הילדה בת השש לדירה שלהם,‬

131
00:09:40,037 --> 00:09:42,540
‫בקומה השישית של הבניין הזה.‬

132
00:09:42,623 --> 00:09:47,336
‫הבניין החדש הזה בטוח,‬
‫ויש בו רשתות ביטחון בכל חלון.‬

133
00:09:47,420 --> 00:09:52,133
‫כמה רגעים לאחר מכן, לפי המקורות האלה,‬

134
00:09:52,216 --> 00:09:55,511
‫הוא ירד לאסוף את הילדים האחרים,‬

135
00:09:55,595 --> 00:09:58,681
‫והילדה נמצאה כאן, על הדשא.‬

136
00:10:04,312 --> 00:10:07,398
‫אני זוכרת שניסיתי להיכנס לאמבולנס‬

137
00:10:07,481 --> 00:10:12,069
‫כדי להישאר לצדה,‬
‫אבל לא נתנו לי להיכנס מאחור,‬

138
00:10:12,153 --> 00:10:13,988
‫אז ישבתי מקדימה.‬

139
00:10:14,071 --> 00:10:16,991
‫אני זוכרת שהייתי בתוך האמבולנס‬

140
00:10:18,576 --> 00:10:20,828
‫ועזבנו את הזירה.‬

141
00:10:27,627 --> 00:10:30,129
‫למיטב ידיעתנו, כשהגענו לבית החולים,‬

142
00:10:30,921 --> 00:10:32,256
‫זו הייתה רק תאונה.‬

143
00:10:37,762 --> 00:10:40,848
‫חיבקתי את הבת שלי‬

144
00:10:42,558 --> 00:10:46,228
‫כשהרופאה באה לדבר איתנו.‬

145
00:10:52,234 --> 00:10:53,778
‫לא עבר הרבה זמן‬

146
00:10:54,612 --> 00:10:58,866
‫עד שיצאו להגיד לנו שהיא לא שרדה,‬

147
00:10:59,784 --> 00:11:02,161
‫ושאנחנו יכולים להיכנס לחדר.‬

148
00:11:02,244 --> 00:11:06,040
‫למרבה הצער, זה לא לקח הרבה זמן.‬

149
00:11:07,333 --> 00:11:08,292
‫בכלל.‬

150
00:11:09,585 --> 00:11:12,838
‫ואז כולנו התפרקנו.‬

151
00:11:13,339 --> 00:11:17,176
‫קרולינה החליקה במורד הקיר לרצפה.‬

152
00:11:17,259 --> 00:11:20,096
‫אז הלכתי לבת שלי וחיבקתי אותה.‬

153
00:11:20,721 --> 00:11:25,101
‫היא הסתכלה עליי ואמרה,‬
‫"אמא, למה זה קרה לי?"‬

154
00:11:25,184 --> 00:11:29,313
‫לא היו לי מילים.‬
‫מה אני אמורה להגיד לבת שלי?‬

155
00:11:29,397 --> 00:11:31,107
‫היא איבדה את הבת שלה.‬

156
00:11:37,238 --> 00:11:42,201
‫אחרי כמה זמן, יכולתי רק להגיד,‬
‫"מתוקה, אנחנו צריכות לשחרר אותה,‬

157
00:11:42,284 --> 00:11:44,036
‫"כדי שהיא תוכל להמשיך הלאה."‬

158
00:11:49,500 --> 00:11:54,714
‫כשסוף סוף הבנתי שהיא לא שרדה,‬

159
00:11:55,464 --> 00:12:00,761
‫הדבר היחיד שיכולתי ללחוש באוזן שלה היה,‬

160
00:12:02,805 --> 00:12:06,726
‫"לכי בשלום.‬

161
00:12:09,270 --> 00:12:11,689
‫"אני אטפל בכול בצד הזה."‬

162
00:12:12,273 --> 00:12:16,235
‫אלו היו מילותיי האחרונות אליה.‬

163
00:12:22,575 --> 00:12:26,495
‫ואז המשטרה התחילה לחקור,‬

164
00:12:26,579 --> 00:12:29,957
‫החדשות והתפתחויות רבות החלו להתפרסם,‬

165
00:12:30,708 --> 00:12:35,421
‫והייתה הפתעה אחת אחרי השנייה.‬

166
00:12:36,547 --> 00:12:40,217
‫- משטרה -‬

167
00:12:40,801 --> 00:12:45,306
‫כאן בתחנת המחוז התשיעי של משטרת סאו פאולו,‬
‫לאורך כל אחר הצהריים והערב,‬

168
00:12:45,389 --> 00:12:46,932
‫הייתה תנועה רבה.‬

169
00:12:47,016 --> 00:12:50,770
‫הרבה כתבים מחכים בציפייה‬

170
00:12:50,853 --> 00:12:53,564
‫לשמוע את ההצהרות של אלשנדרה ושל קרולינה.‬

171
00:12:54,774 --> 00:12:56,275
‫הייתי בכוננות,‬

172
00:12:56,358 --> 00:13:01,530
‫כשקיבלנו את הידיעה שילדה נפלה מדירת הוריה.‬

173
00:13:01,614 --> 00:13:03,407
‫זה כל המידע שהיה לנו.‬

174
00:13:03,491 --> 00:13:05,326
‫- רוז'ריו פגנן,‬
‫עיתונאי וסופר -‬

175
00:13:05,409 --> 00:13:09,538
‫בהתחלה, אף אחד לא היה בטוח אם זה היה פשע,‬

176
00:13:09,622 --> 00:13:13,334
‫רצח, משהו כזה,‬

177
00:13:13,417 --> 00:13:15,461
‫או אם זו הייתה תאונה.‬

178
00:13:15,544 --> 00:13:17,880
‫באותה תקופה, היו כל כך הרבה ידיעות‬

179
00:13:17,963 --> 00:13:21,884
‫על ילדים שהושארו לבד ונפלו למותם מחלונות.‬

180
00:13:21,967 --> 00:13:23,594
‫- ילד נוסף נופל מחלון -‬

181
00:13:23,677 --> 00:13:26,180
‫- ילד נופל מחלון וסובל מפגיעת ראש -‬

182
00:13:26,263 --> 00:13:28,766
‫- ילד נופל מחלון בניין בפרדיזס -‬

183
00:13:33,437 --> 00:13:35,856
‫הם ביקשו ממני ללכת לתחנת המחוז התשיעי,‬

184
00:13:35,940 --> 00:13:38,734
‫וקיבלתי מידע,‬

185
00:13:38,818 --> 00:13:42,071
‫במהלך מסיבת עיתונאים‬
‫עם מר קליסטו קליל פילו,‬

186
00:13:42,154 --> 00:13:45,282
‫שהיה חשד, כולל במשפחה,‬

187
00:13:45,366 --> 00:13:46,575
‫לרצח.‬

188
00:13:46,659 --> 00:13:48,494
‫ילדה בת חמש…‬

189
00:13:48,577 --> 00:13:50,246
‫- קליסטו קליל פילו‬
‫מפקד המשטרה -‬

190
00:13:50,329 --> 00:13:53,082
‫…בסביבות 23:00 אמש,‬

191
00:13:53,582 --> 00:13:57,211
‫נזרקה מהקומה השישית של בניין.‬

192
00:13:57,711 --> 00:13:59,839
‫זו לא הייתה תאונה.‬

193
00:13:59,922 --> 00:14:04,134
‫מישהו חתך את רשת הביטחון של החלון‬

194
00:14:04,218 --> 00:14:05,678
‫וזרק אותה משם.‬

195
00:14:05,761 --> 00:14:09,265
‫ילדה בת חמש לא יכולה‬
‫לחתוך את הרשת ולקפוץ החוצה‬

196
00:14:09,348 --> 00:14:11,809
‫בשעה כזו בלילה.‬

197
00:14:11,892 --> 00:14:16,021
‫במיוחד כשהאבא אמר‬
‫שהיא ישנה כשהוא העלה אותה למעלה.‬

198
00:14:16,105 --> 00:14:19,775
‫היא כבר ישנה על הברכיים שלו.‬

199
00:14:19,859 --> 00:14:22,444
‫אז יש אפשרות לרצח,‬

200
00:14:23,195 --> 00:14:26,532
‫כי מישהו חתך את רשת הביטחון‬
‫וזרק אותה מהחלון.‬

201
00:14:29,243 --> 00:14:30,703
‫האמת היא שבשלב הזה,‬

202
00:14:30,786 --> 00:14:35,749
‫חשבתי שזו הייתה תאונה,‬
‫מה שזה לא יהיה שקרה.‬

203
00:14:36,750 --> 00:14:41,755
‫אבל אז אמרו לנו‬
‫שאנחנו צריכים ללכת לתחנת המשטרה.‬

204
00:14:43,424 --> 00:14:45,801
‫מה הייתי אמורה לעשות בתחנת המשטרה?‬

205
00:14:45,885 --> 00:14:49,013
‫מה זאת אומרת, תחנת המשטרה? בחייכם!‬

206
00:14:49,096 --> 00:14:52,474
‫אז אנחנו עדיין צריכים לעבור את כל זה?‬
‫זו הייתה תאונה!‬

207
00:14:52,558 --> 00:14:53,559
‫זו הייתה תאונה.‬

208
00:14:53,642 --> 00:14:56,270
‫- תחנת משטרת המחוז התשיעי -‬

209
00:14:56,353 --> 00:14:58,606
‫הייתי בכוננות באותו ערב שבת.‬

210
00:15:01,942 --> 00:15:05,237
‫המשמרת שלי התחילה בשמונה בערב,‬
‫ומיד אחרי חצות,‬

211
00:15:05,321 --> 00:15:09,366
‫שוטר צבאי נכנס ודיווח על התקרית.‬

212
00:15:09,450 --> 00:15:12,328
‫בהתחלה הוא אמר, "הייתה פריצה לבניין…‬

213
00:15:12,411 --> 00:15:14,747
‫- רנטה פונטס‬
‫מפקדת משטרה -‬

214
00:15:14,830 --> 00:15:17,666
‫"ובמהלך הפריצה,‬
‫ילדה הושלכה מהקומה השישית."‬

215
00:15:21,921 --> 00:15:26,216
‫המשטרה תבקש תצהיר מהאב ומהאם החורגת.‬

216
00:15:26,300 --> 00:15:27,551
‫המשטרה שאלה אותם‬

217
00:15:27,635 --> 00:15:31,513
‫אם הם קיבלו איומים כלשהם אי פעם,‬
‫אם היו להם אויבים,‬

218
00:15:31,597 --> 00:15:33,515
‫אם מישהו רצה לפגוע בהם או בילדה.‬

219
00:15:33,599 --> 00:15:35,184
‫- רודריגו הידאלגו‬
‫עיתונאי -‬

220
00:15:39,021 --> 00:15:41,148
‫הם כל הזמן דיברו על השוער,‬

221
00:15:41,231 --> 00:15:43,484
‫אז התחלתי לבדוק את כל חייו,‬

222
00:15:43,567 --> 00:15:46,528
‫חקרתי את הרקע שלו, גיליתי מי הוא.‬

223
00:15:46,612 --> 00:15:50,908
‫במיוחד בגלל החשדנות של הזוג כלפיו.‬

224
00:15:50,991 --> 00:15:56,705
‫התקשרתי מיד למנהל הבניין,‬
‫אחד הדיירים הראשונים של הבניין.‬

225
00:15:56,789 --> 00:15:57,706
‫- שוער -‬

226
00:15:57,790 --> 00:15:59,792
‫אמרתי לו שילדה נפלה.‬

227
00:15:59,875 --> 00:16:02,795
‫בהתחלה חשבתי שהיא נפלה ממרפסת.‬

228
00:16:02,878 --> 00:16:04,421
‫לא ידעתי אז.‬

229
00:16:04,505 --> 00:16:07,466
‫ואמרתי לו להזמין אמבולנס ולהתקשר למשטרה.‬

230
00:16:08,884 --> 00:16:13,013
‫הוא עשה כל מה שמישהו יעשה במצב הזה.‬

231
00:16:13,097 --> 00:16:16,058
‫הוא התקשר למנהל הבניין.‬

232
00:16:16,558 --> 00:16:19,395
‫מנהל הבניין הלך לשם ואישר שזה נכון.‬

233
00:16:21,563 --> 00:16:23,983
‫כשהגעתי לזירה, היה צפוף מאוד,‬

234
00:16:24,066 --> 00:16:26,986
‫היו הרבה אזרחים ושוטרים.‬

235
00:16:27,069 --> 00:16:29,071
‫עליתי כדי להעריך את המצב בדירה.‬

236
00:16:33,784 --> 00:16:36,370
‫מיד רואים שלא היו סימני פריצה.‬

237
00:16:36,453 --> 00:16:41,834
‫ואז נכנסתי לסלון, והבחנתי בכמה טיפות דם,‬

238
00:16:41,917 --> 00:16:44,169
‫אז כבר מצאתי את התשובה הראשונה שלי.‬

239
00:16:44,253 --> 00:16:46,547
‫משהו קרה בדירה הזאת.‬

240
00:16:46,630 --> 00:16:50,009
‫לפני שהילדה נזרקה מהחלון,‬

241
00:16:50,092 --> 00:16:53,929
‫משהו קרה בתוך הדירה.‬

242
00:16:54,013 --> 00:16:59,852
‫בשלב הזה, לא יכולתי להיות בטוחה‬
‫שהדם היה של איזבלה.‬

243
00:16:59,935 --> 00:17:03,772
‫אפילו לא ראיתי את הגופה שלה,‬
‫אז עדיין לא ידעתי מי דימם או למה.‬

244
00:17:03,856 --> 00:17:09,695
‫חובתנו היא לבצע סקירה מדוקדקת של הזירה,‬

245
00:17:10,404 --> 00:17:12,614
‫לחפש עוד כתמי דם,‬

246
00:17:12,698 --> 00:17:16,660
‫או כל עדויות בהתאם לחקירתנו הפלילית.‬

247
00:17:17,661 --> 00:17:19,872
‫הדירה הייתה מבולגנת,‬

248
00:17:19,955 --> 00:17:23,625
‫אבל זה לא היה משהו יוצא דופן.‬

249
00:17:23,709 --> 00:17:25,753
‫שום דבר לא נשבר,‬

250
00:17:25,836 --> 00:17:29,506
‫לא היה שום דבר לא במקום‬
‫כפי שאנו רואים בדרך כלל במקרי רצח…‬

251
00:17:29,590 --> 00:17:31,175
‫- סרז'יו ויירה‬
‫חוקר מז"פ -‬

252
00:17:31,258 --> 00:17:34,178
‫זו לא היה כמו בלגן טיפוסי לרצח או לפריצה.‬

253
00:17:34,261 --> 00:17:37,222
‫זה היה בית מבולגן רגיל.‬

254
00:17:41,769 --> 00:17:45,981
‫הראיות הראו‬

255
00:17:46,065 --> 00:17:49,693
‫שזו לא הייתה פריצה, אלא רצח.‬

256
00:17:49,777 --> 00:17:56,116
‫היה דם בזירה, ולא היו ראיות לפריצה.‬

257
00:17:56,200 --> 00:18:00,746
‫לא הפכו את המקום, ולא היו ראיות למאבק,‬

258
00:18:00,829 --> 00:18:04,500
‫למישהו שניסה לברוח,‬
‫או אפילו לריב בין בני הזוג.‬

259
00:18:13,300 --> 00:18:17,930
‫הודיעו לנו שהאיש הזה הוא אבא של הילדה.‬

260
00:18:18,013 --> 00:18:20,099
‫הוא מוסר תצהיר…‬

261
00:18:20,140 --> 00:18:22,059
‫- אלשנדרה נרדוני‬
‫אביה של איזבלה -‬

262
00:18:22,142 --> 00:18:24,728
‫ואנו מביאים לכם את התיעוד הבלעדי הזה.‬

263
00:18:28,649 --> 00:18:31,568
‫כשהם נתנו את התצהיר שלהם, שאלתי אותם,‬

264
00:18:31,652 --> 00:18:32,986
‫"זה הגיוני?‬

265
00:18:33,070 --> 00:18:35,614
‫"למה שפורץ יזרוק ילדה מהחלון?"‬

266
00:18:35,697 --> 00:18:37,950
‫שאלתי אותם את השאלות האלה,‬

267
00:18:38,534 --> 00:18:42,496
‫כדי שנוכל להגיע ביחד להשערה הסבירה יותר‬

268
00:18:42,579 --> 00:18:43,956
‫למה שיכול היה לקרות.‬

269
00:18:45,332 --> 00:18:48,043
‫אתם צופים בתיעוד הבלעדי הזה.‬

270
00:18:48,544 --> 00:18:51,421
‫אנה קרולינה, האם החורגת, אישה צעירה.‬

271
00:18:51,505 --> 00:18:56,301
‫נראה שהיא מפחדת.‬
‫הפנים שלה מתוחים למדי.‬

272
00:18:57,678 --> 00:19:01,807
‫בהתחלה זו הייתה רק חקירה רגילה.‬

273
00:19:01,890 --> 00:19:07,271
‫מהיום הראשון,‬
‫העיתונים לא ממש הדגישו את זה.‬

274
00:19:07,354 --> 00:19:08,772
‫עם הזמן, זה זכה לתשומת לב.‬

275
00:19:08,856 --> 00:19:11,358
‫- איזבלה -‬

276
00:19:13,402 --> 00:19:16,738
‫יצאתי ללוויה ביום ראשון,‬

277
00:19:16,822 --> 00:19:19,533
‫כשהתקשרו אליי מאיזה ערוץ טלוויזיה.‬

278
00:19:19,616 --> 00:19:25,205
‫למשפחה ממוצעת כמו שלי,‬
‫טרגדיות כאלה קורות רק בטלוויזיה.‬

279
00:19:25,289 --> 00:19:28,792
‫פתאום הייתי בטלוויזיה.‬
‫זו הייתה המשפחה שלי בטלוויזיה.‬

280
00:19:35,716 --> 00:19:40,053
‫- 30 במרץ, 2008 -‬

281
00:19:40,137 --> 00:19:46,476
‫…הידיעה שהבת שלי‬
‫לא תזכה לקרוא, לכתוב, ללמוד…‬

282
00:19:48,520 --> 00:19:49,771
‫להיות בת 15,‬

283
00:19:50,689 --> 00:19:53,525
‫לחלום, ללכת לאוניברסיטה.‬

284
00:19:53,609 --> 00:19:55,027
‫זה פשוט לא יקרה.‬

285
00:19:58,113 --> 00:20:00,532
‫אנחנו צריכים לתמוך אחד בשני.‬

286
00:20:01,033 --> 00:20:05,454
‫לפעמים אין מנוס מלהרגיש את המכה,‬
‫אבל אנחנו מנסים להמשיך לתמוך אחד בשני.‬

287
00:20:12,085 --> 00:20:14,087
‫- איזבלה‬
‫הכוכב הקטן שלנו לנצח -‬

288
00:20:16,423 --> 00:20:18,967
‫אנחנו מדברים על פשע נגד ילדה,‬

289
00:20:19,051 --> 00:20:21,637
‫ופשע כזה נוגע ללב הציבור.‬

290
00:20:21,720 --> 00:20:25,015
‫זה קרה למשפחה מהמעמד הבינוני.‬

291
00:20:25,098 --> 00:20:29,186
‫ההקשר של הפשע תפס את תשומת לב הציבור.‬

292
00:20:29,269 --> 00:20:32,731
‫תודה.‬
‫-למדנו ביחד, כיתה ד'.‬

293
00:20:33,232 --> 00:20:36,318
‫אז כולנו מקווים שזה…‬

294
00:20:37,069 --> 00:20:38,612
‫לא יכולתי לעזוב את הבית.‬

295
00:20:39,780 --> 00:20:45,869
‫כי כתבי טלוויזיה, רדיו ועיתונאים‬

296
00:20:45,953 --> 00:20:48,413
‫חנו מחוץ לבית שלי,‬

297
00:20:49,623 --> 00:20:50,791
‫יום ולילה.‬

298
00:20:50,874 --> 00:20:56,338
‫סליחה, אני מבינה שזו העבודה שלכם,‬
‫אבל אני מעדיפה שיעזבו אותי בשקט.‬

299
00:20:56,421 --> 00:20:58,006
‫הם אמרו שהילדה נפלה,‬

300
00:20:58,090 --> 00:21:03,095
‫אבל אתה, בתור שוטר מנוסה,‬
‫לא קונה את זה. נכון מר קליל?‬

301
00:21:03,178 --> 00:21:06,807
‫אנחנו עומדים בפני חקירה מורכבת.‬

302
00:21:06,890 --> 00:21:09,559
‫אנחנו זהירים מאוד.‬

303
00:21:09,643 --> 00:21:12,562
‫אנחנו בודקים כל פיסת מידע,‬

304
00:21:12,646 --> 00:21:15,315
‫כל מי שהוזכר,‬

305
00:21:15,399 --> 00:21:19,653
‫כל מי שראה מישהו עושה משהו בבניין.‬

306
00:21:23,740 --> 00:21:27,744
‫חוקר המז"פ התורן הגיע לשם ראשון.‬

307
00:21:27,828 --> 00:21:31,081
‫ברגע שהוא שם לב שמשהו לא כשורה,‬
‫הוא פנה אליי.‬

308
00:21:33,125 --> 00:21:35,544
‫הודיעו לי שזה שוד עם רצח.‬

309
00:21:36,211 --> 00:21:38,880
‫במילים אחרות, פשע רכוש.‬
‫אני נוסעת לזירה.‬

310
00:21:38,964 --> 00:21:40,549
‫"רגע, מה הסיפור?"‬

311
00:21:40,632 --> 00:21:43,844
‫"ההורים השאירו אותה ישנה בדירה‬

312
00:21:43,927 --> 00:21:46,680
‫"והלכו להביא‬
‫את הילדים האחרים שהיו במכונית.‬

313
00:21:46,763 --> 00:21:50,142
‫"כשהם חזרו, היא הייתה שם.‬

314
00:21:50,225 --> 00:21:52,769
‫"היא הושלכה מהחלון.‬

315
00:21:52,853 --> 00:21:55,647
‫"ונמצאה שוכבת ליד הבוטקה של הביטחון."‬

316
00:21:55,731 --> 00:22:00,360
‫"האם היא נפגעה?"‬
‫"לא, הם אמרו שלא."‬

317
00:22:00,444 --> 00:22:04,156
‫"טוב, אבל אם היא לא נפגעה, אז למה יש דם‬

318
00:22:04,239 --> 00:22:05,782
‫"ליד דלת הדירה?"‬

319
00:22:05,866 --> 00:22:09,494
‫כתם הדם הזה היה ממש בפתח הדלת,‬

320
00:22:09,578 --> 00:22:13,248
‫מה שמעיד שהוא הופק מבחוץ פנימה.‬

321
00:22:13,332 --> 00:22:17,794
‫זה הדבר המעניין הראשון שמשך את תשומת לבי.‬

322
00:22:17,878 --> 00:22:19,921
‫הילדה נפצעה מחוץ לדירה.‬

323
00:22:22,507 --> 00:22:26,553
‫הייתה הרבה כביסה בכיור הכביסה‬

324
00:22:27,054 --> 00:22:29,139
‫ועל מכונת הכביסה,‬

325
00:22:29,222 --> 00:22:31,933
‫אבל לא יכולתי שלא לשים לב לדלי‬

326
00:22:32,017 --> 00:22:36,063
‫עם בד בפנים שנראה כמו חיתול בד.‬

327
00:22:36,146 --> 00:22:38,982
‫הוא היה טבול בתמיסת מים.‬

328
00:22:39,483 --> 00:22:42,986
‫אמרתי, "יש פה כל כך הרבה דברים,‬
‫ורק דלי אחד?"‬

329
00:22:43,070 --> 00:22:44,613
‫אז לקחנו אותו.‬

330
00:22:44,696 --> 00:22:48,909
‫וכפי שהתברר, היה דם על הבד הזה.‬

331
00:22:50,035 --> 00:22:52,954
‫- מחלקת זיהוי פלילי -‬

332
00:22:53,038 --> 00:22:56,208
‫הטלפון הראשון בנוגע למקרה‬
‫התרחש מוקדם בבוקר.‬

333
00:22:56,291 --> 00:22:57,918
‫- רפואה משפטית, סאו פאולו -‬

334
00:22:58,001 --> 00:23:01,380
‫התקשרו מהקבלה בחדר המתים‬

335
00:23:01,880 --> 00:23:05,759
‫ואמרו ששוטר רוצה‬
‫לשאול אותנו שאלות על המקרה.‬

336
00:23:05,842 --> 00:23:07,844
‫על חקירה חדשה.‬

337
00:23:07,928 --> 00:23:08,845
‫ו…‬

338
00:23:09,554 --> 00:23:12,974
‫הוא רצה לדעת אם היו פצעים על הגופה‬

339
00:23:13,058 --> 00:23:16,728
‫שייתכן שדיממו‬

340
00:23:17,229 --> 00:23:20,273
‫וגרמו לכתמי הדם שנמצאו בזירה‬

341
00:23:20,357 --> 00:23:24,694
‫למעשה, היה לה פצע במצח‬

342
00:23:24,778 --> 00:23:27,948
‫שנגרם על ידי חפץ חד כלשהו.‬

343
00:23:28,031 --> 00:23:30,617
‫הוא הותיר פצע קטן על המצח שלה.‬

344
00:23:30,700 --> 00:23:33,954
‫היה כיחלון בפנים ובציפורניים,‬

345
00:23:34,037 --> 00:23:38,125
‫בנוסף לחבורות צוואר שמתאימים לחנק.‬

346
00:23:39,376 --> 00:23:42,462
‫הראיות הצביעו בבירור על חנק.‬

347
00:23:42,546 --> 00:23:44,881
‫- מוסד לרפואה משפטית -‬

348
00:23:44,965 --> 00:23:47,300
‫- איזבלה דה אוליברה נרדוני -‬

349
00:23:47,384 --> 00:23:50,887
‫סיבת המוות נקבעה כמספר טראומות‬

350
00:23:50,971 --> 00:23:56,059
‫ואספיקסיה כתוצאה מחנק מכני.‬

351
00:23:59,688 --> 00:24:05,110
‫כשהיא נפלה, היא לא מתה מיד.‬
‫היא נשארה בחיים לפרק זמן מסוים.‬

352
00:24:05,193 --> 00:24:10,782
‫היא כבר הייתה פצועה וחוותה חנק חמור‬

353
00:24:10,866 --> 00:24:13,201
‫שהוביל בהכרח למותה.‬

354
00:24:15,537 --> 00:24:19,458
‫היו סימנים רבים על גופה‬

355
00:24:19,541 --> 00:24:21,334
‫- פרנסיסקו סמברנלי‬
‫התובע בתיק -‬

356
00:24:21,418 --> 00:24:23,837
‫שהעידו שהיא נחנקה‬
‫לפני שהושלכה מהחלון.‬

357
00:24:23,920 --> 00:24:28,633
‫- משטרה -‬

358
00:24:28,717 --> 00:24:33,597
‫כשאלשנדרה דיבר איתי, הוא התחיל לשאול,‬

359
00:24:33,680 --> 00:24:35,432
‫"תפסת את הפורץ?"‬

360
00:24:38,518 --> 00:24:42,189
‫יותר משלושים שוטרים‬
‫נקראו לתפקיד באותו לילה‬

361
00:24:42,272 --> 00:24:44,983
‫כי פורץ פרץ לדירה‬

362
00:24:45,066 --> 00:24:47,194
‫וזרק את הילדה מהחלון.‬

363
00:24:47,277 --> 00:24:50,655
‫באופן טבעי, השוטרים‬
‫הקימו מחסומים בכל הבלוק‬

364
00:24:50,739 --> 00:24:55,368
‫וחיפשו באזור כדי למצוא את החשוד בתקיפה.‬

365
00:24:56,536 --> 00:25:00,874
‫שום דבר לא נלקח, לא היו ראיות לפריצה,‬

366
00:25:00,957 --> 00:25:06,046
‫ולא דווח על אדם אחר שירד במעלית.‬

367
00:25:07,672 --> 00:25:09,925
‫כשהגענו לבית החולים,‬

368
00:25:10,425 --> 00:25:12,177
‫אלשנדרה בא לדבר איתי.‬

369
00:25:12,260 --> 00:25:15,096
‫הוא אמר, "גברת רוזה, היא כל כך שמחה…‬

370
00:25:15,180 --> 00:25:17,974
‫"הפורץ פשוט זרק אותה משם."‬

371
00:25:18,058 --> 00:25:19,726
‫"על מה אתה מדבר?"‬

372
00:25:19,809 --> 00:25:22,312
‫"כשהגעתי לשם הדלת כבר הייתה פרוצה."‬

373
00:25:22,395 --> 00:25:26,233
‫"מה זאת אומרת?‬
‫למה שהוא יזרוק אותה משם?"‬

374
00:25:28,610 --> 00:25:34,157
‫הוא התנהג כמו אריה בכלוב, צעד הלוך וחזור.‬

375
00:25:34,241 --> 00:25:37,244
‫"ראיתי את הפורץ. הוא לבש חולצה שחורה.‬

376
00:25:37,327 --> 00:25:38,995
‫"הוא שבר את הדלת, ראיתי."‬

377
00:25:39,079 --> 00:25:42,749
‫אמרתי, "עם הגודל שלך,‬
‫למה לעזאזל לא נלחמת בו?‬

378
00:25:43,250 --> 00:25:46,419
‫"למה לא נלחמת בו?"‬
‫ואז הוא החליף נושא.‬

379
00:25:46,503 --> 00:25:48,505
‫- משטרה -‬

380
00:25:50,257 --> 00:25:52,342
‫היה להם אותו קו מחשבה.‬

381
00:25:52,425 --> 00:25:54,344
‫זה היה כאילו הם עשו על זה חזרות.‬

382
00:25:55,220 --> 00:25:59,683
‫היא שמה לב שהסיפור שהזוג סיפר‬

383
00:25:59,766 --> 00:26:01,476
‫היה די מוזר,‬

384
00:26:01,560 --> 00:26:04,646
‫כי רצף העובדות שהם סיפרו‬

385
00:26:04,729 --> 00:26:09,109
‫לא התאים לעדויות.‬

386
00:26:09,192 --> 00:26:13,947
‫הוא דאג יותר להוסיף מישהו לזירת הפשע‬

387
00:26:14,030 --> 00:26:17,367
‫ולהאשים אותו במות בתו‬

388
00:26:17,450 --> 00:26:19,995
‫מאשר באמת לפתור את הפשע.‬

389
00:26:20,078 --> 00:26:21,329
‫לא היו לו שאלות,‬

390
00:26:21,413 --> 00:26:26,209
‫הוא רק ניסע לשכנע אותי במידע שהיה לו.‬

391
00:26:26,293 --> 00:26:27,460
‫חשבתי שזה מוזר.‬

392
00:26:29,254 --> 00:26:34,092
‫היא שמה לב שהעיתונות כאן.‬
‫עורך הדין שלה מנסה להסתיר את פניה.‬

393
00:26:35,885 --> 00:26:38,680
‫עכשיו היא יוצאת מהחדר.‬

394
00:26:40,181 --> 00:26:42,142
‫אבל כבר קיבלנו כמה תמונות.‬

395
00:26:42,225 --> 00:26:44,853
‫מה קרה? כולם הגיעו לשם יחד?‬

396
00:26:44,936 --> 00:26:49,024
‫רק המשטרה תקבע את זה.‬
‫המשטרה עושה את תפקידה.‬

397
00:26:49,107 --> 00:26:51,651
‫אנחנו כאן כדי לסייע בזמן החקירות.‬

398
00:26:51,735 --> 00:26:54,112
‫אנחנו לא יודעים מי עשה את זה.‬

399
00:26:54,195 --> 00:26:57,866
‫הזוג הלך תחילה לתחנת המשטרה‬

400
00:26:57,949 --> 00:27:01,161
‫עם צוות של עורכי דין, מההתחלה.‬

401
00:27:01,745 --> 00:27:05,624
‫הם כבר הכינו מסמך ייפוי כוח‬

402
00:27:05,707 --> 00:27:07,751
‫להגנה על בני הזוג.‬

403
00:27:07,834 --> 00:27:11,171
‫זה משך את תשומת ליבנו בזמנו.‬

404
00:27:11,254 --> 00:27:15,925
‫בכל פעם שיש חקירה מתוקשרת‬
‫שמושכת מספר רב של כתבים,‬

405
00:27:16,009 --> 00:27:19,429
‫מאחוריהם ומאחורי המצלמות‬
‫יש בדרך כלל קהל שצועק,‬

406
00:27:19,512 --> 00:27:21,097
‫"רוצחים! צדק!"‬

407
00:27:21,181 --> 00:27:23,725
‫ואני זוכר ששמעתי קול של אישה.‬

408
00:27:24,684 --> 00:27:28,146
‫"רוצח! רוצח!"‬

409
00:27:28,229 --> 00:27:30,857
‫הסתכלתי סביב ואמרתי,‬
‫"אזרחים? מאוחר כל כך?"‬

410
00:27:30,940 --> 00:27:33,860
‫אבל היא לא הייתה אזרחית,‬
‫זו הייתה המפקדת התורנית‬

411
00:27:33,943 --> 00:27:35,987
‫שצעקה אליהם.‬

412
00:27:36,071 --> 00:27:40,492
‫בשום שלב לא ראיתי‬
‫את המפקדת הזו אומרת את זה,‬

413
00:27:40,575 --> 00:27:42,285
‫ולא היה לי זמן‬

414
00:27:43,286 --> 00:27:48,166
‫לעקוב אחרי מה שקרה מחוץ לחקירה.‬

415
00:27:48,249 --> 00:27:51,419
‫יש לנו תנועה.‬
‫אלשנדרה ואנה קרולינה מגיעים.‬

416
00:27:51,503 --> 00:27:54,089
‫הרבה אנשים. בלי לדחוף, בבקשה.‬

417
00:27:54,798 --> 00:27:56,633
‫פנו דרך!‬
‫-בלגן גדול.‬

418
00:27:56,716 --> 00:27:59,177
‫אל תחסמו את דלת המכונית! לכו מפה!‬

419
00:27:59,969 --> 00:28:01,513
‫איזו מהומה רצינית.‬

420
00:28:02,389 --> 00:28:04,724
‫אל תדחוף אותי. תצלם את המכונית.‬

421
00:28:04,808 --> 00:28:06,976
‫תסתכל. חזית המכונית.‬

422
00:28:07,060 --> 00:28:11,189
‫אלשנדרה ואנה קרולינה בדרך החוצה.‬

423
00:28:11,773 --> 00:28:13,608
‫הם חזרו! הנה!‬

424
00:28:13,692 --> 00:28:15,777
‫הם יוצאים. זה אלשנדרה.‬

425
00:28:17,404 --> 00:28:21,825
‫בהתחלה, אנה קרולינה דה אוליברה‬
‫לא הפנתה אצבע מאשימה על אף אחד.‬

426
00:28:23,076 --> 00:28:25,578
‫- אמא וסבתא מגינות‬
‫על האבא ועל האם החורגת -‬

427
00:28:25,662 --> 00:28:27,706
‫לא הייתה לי סיבה לפקפק בהם.‬

428
00:28:28,498 --> 00:28:31,334
‫המשפחה שלי אפילו לא חשבה על זה.‬

429
00:28:31,835 --> 00:28:33,002
‫גם אני לא.‬

430
00:28:34,587 --> 00:28:38,591
‫אמרו לנו, "הוא עשה את זה!"‬

431
00:28:38,675 --> 00:28:40,051
‫ואמרנו, "לא.‬

432
00:28:40,135 --> 00:28:43,847
‫"הוא יכול להיות קר לפעמים או משהו,‬

433
00:28:43,930 --> 00:28:47,142
‫"אבל הוא בחיים לא ירצח את הילדה הקטנה שלו.‬

434
00:28:47,225 --> 00:28:52,230
‫"כי הוא אהב את איזה, ואיזה אהבה אותו."‬

435
00:28:58,153 --> 00:29:00,655
‫אם הייתי האמא של הילדה,‬

436
00:29:01,156 --> 00:29:02,449
‫הסבתא של הילדה,‬

437
00:29:03,116 --> 00:29:05,493
‫הייתי מתפללת שזה יהיה מישהו אחר.‬

438
00:29:05,577 --> 00:29:08,163
‫- אילנה קסוי‬
‫קרימינולוגית -‬

439
00:29:08,246 --> 00:29:10,749
‫לא הייתי מתארת לעצמי‬

440
00:29:10,832 --> 00:29:13,918
‫שהאבא של הילדה‬
‫היה מסוגל להיות מעורב בכזה סיפור.‬

441
00:29:15,920 --> 00:29:20,467
‫סגנית המפקד הגיעה‬
‫עם עורכי הדין של בני הזוג.‬

442
00:29:20,550 --> 00:29:23,720
‫היא לא חשפה את מה שנידון,‬

443
00:29:23,803 --> 00:29:26,639
‫אבל הבטיחה שזו לא הייתה הצהרה רשמית.‬

444
00:29:26,723 --> 00:29:28,600
‫אני לא יכול לחשוף שום דבר.‬

445
00:29:29,100 --> 00:29:31,269
‫זה חסוי?‬
‫-כן, זה חסוי.‬

446
00:29:31,352 --> 00:29:36,775
‫חקירת פשע שבו החשוד קרוב לקורבן‬
‫היא משימה עדינה.‬

447
00:29:36,858 --> 00:29:39,152
‫נדרשת אחריות גדולה פי שלושה.‬

448
00:29:39,235 --> 00:29:41,196
‫אין מקום לטעויות.‬

449
00:29:41,279 --> 00:29:44,699
‫אסור להאשים אב בשוגג,‬

450
00:29:44,783 --> 00:29:47,285
‫או אם, או כל קרוב אחר לקורבן.‬

451
00:29:47,368 --> 00:29:52,248
‫אם יתברר שהאדם הזה חף מפשע,‬
‫הוא גם הופך לקורבן, הוא נפגע.‬

452
00:29:52,332 --> 00:29:55,502
‫אי אפשר לטעות ולהאשים אב‬

453
00:29:55,585 --> 00:29:58,922
‫ברצח הבת שלו בלי להיות בטוחים לחלוטין.‬

454
00:29:59,005 --> 00:30:02,592
‫אני כן יכולה לחשוף שאחרי איסוף כל הראיות…‬

455
00:30:02,675 --> 00:30:04,135
‫- השני באפריל, 2008 -‬

456
00:30:04,636 --> 00:30:08,848
‫אנו יכולים לתאר כ-70 אחוז‬
‫ממה שקרה באותו יום.‬

457
00:30:08,932 --> 00:30:13,853
‫אחרי יומיים-שלושה של חקירה,‬
‫היו לי מספיק ראיות‬

458
00:30:13,937 --> 00:30:15,438
‫לכך שהם שיקרו.‬

459
00:30:15,522 --> 00:30:18,274
‫ומישהו שזורק את הבת שלו מהחלון‬

460
00:30:18,358 --> 00:30:21,069
‫מסוגל לברוח, מסוגל לכול.‬

461
00:30:21,152 --> 00:30:22,111
‫- משטרה -‬

462
00:30:22,195 --> 00:30:25,490
‫בבקשה תבינו שזה פשע חמור מאוד‬

463
00:30:25,573 --> 00:30:27,700
‫שכולל עבודה קשה מאוד.‬

464
00:30:27,784 --> 00:30:32,247
‫המפקדת רנטה מחויבת לחלוטין לחקירה הזו.‬

465
00:30:32,330 --> 00:30:36,000
‫היא בקושי ישנה בשלושת הימים האחרונים,‬

466
00:30:36,084 --> 00:30:38,878
‫אז אנחנו לא ניכנע לדרישה לסגור את התיק‬

467
00:30:38,962 --> 00:30:41,089
‫לפני 30 הימים שנקבעו בחוק.‬

468
00:30:41,172 --> 00:30:44,342
‫כשהכול קרה, התקשרתי למפקדת רנטה.‬

469
00:30:44,425 --> 00:30:45,927
‫- אלדו גליאנו‬
‫מפקד משטרה -‬

470
00:30:46,010 --> 00:30:49,055
‫והיא אמרה, "אדוני, אני בטוחה בזה.‬

471
00:30:49,138 --> 00:30:50,890
‫"הזוג עשה את זה."‬

472
00:30:52,267 --> 00:30:56,771
‫המשטרה מבקשת מעצר זמני‬
‫של אביה ואמה החורגת של איזבלה.‬

473
00:31:14,497 --> 00:31:19,544
‫אנשים צועקים, "רוצח".‬
‫הוא מפחד, אבל הוא עוזב עכשיו.‬

474
00:31:19,627 --> 00:31:20,879
‫הנה אלשנדרה.‬

475
00:31:21,462 --> 00:31:22,881
‫אלשנדרה, אתה חף מפשע?‬

476
00:31:23,715 --> 00:31:25,300
‫אני חף מפשע.‬

477
00:31:25,383 --> 00:31:27,218
‫למה זה קורה, אלשנדרה?‬

478
00:31:28,845 --> 00:31:29,888
‫תתרחקו!‬

479
00:31:32,056 --> 00:31:33,892
‫אלשנדרה אומר שהוא חף מפשע.‬

480
00:31:34,642 --> 00:31:36,561
‫השוטרים מגינים עליו.‬

481
00:31:38,396 --> 00:31:41,733
‫אנשים עדיין צועקים, "רוצח".‬

482
00:31:42,317 --> 00:31:44,903
‫השוטרים מגינים על אלשנדרה.‬

483
00:31:46,279 --> 00:31:49,449
‫הוא מנסה להיכנס לבניין.‬

484
00:31:50,033 --> 00:31:51,284
‫זה טירוף.‬

485
00:31:52,201 --> 00:31:55,872
‫אנשים רודפים אחריו, הוא מתרוצץ בתחנה.‬

486
00:31:57,332 --> 00:31:59,709
‫הנה… הוא נכנס פנימה.‬

487
00:31:59,792 --> 00:32:02,503
‫הייתי אומר שהחקירה הלכה בנתיב מסוכן מאוד.‬

488
00:32:02,587 --> 00:32:05,715
‫אם הם לא ימצאו מספיק ראיות טכניות‬

489
00:32:05,798 --> 00:32:12,096
‫שיוכלו לאשר את חשד המשטרה מההתחלה,‬

490
00:32:12,180 --> 00:32:16,351
‫אז זה יהפוך לשערורייה.‬

491
00:32:19,729 --> 00:32:23,441
‫לפעמים, מתחילת חקירה,‬

492
00:32:23,524 --> 00:32:26,778
‫התוצאה הרצויה כבר נקבעת.‬

493
00:32:26,861 --> 00:32:29,614
‫צריך להעריך את כל הגורמים‬

494
00:32:29,697 --> 00:32:32,116
‫שנאספו על ידי מפקד המשטרה‬

495
00:32:32,200 --> 00:32:35,578
‫במהלך כל החקירה‬

496
00:32:35,662 --> 00:32:37,622
‫כדי להגיע למסקנה.‬

497
00:32:37,705 --> 00:32:42,085
‫אסור לנטוש‬
‫את הנחת היסוד הזאת כדי לבנות חקירה.‬

498
00:32:42,168 --> 00:32:47,006
‫התקשורת צריכה להיות מהירה, זריזה.‬
‫היא פועלת בתוך חלון הזדמנויות קצר.‬

499
00:32:47,090 --> 00:32:48,758
‫אז כשפשע מתרחש,‬

500
00:32:48,841 --> 00:32:51,469
‫הם רוצים להציג מיד עבריין.‬

501
00:32:51,552 --> 00:32:54,847
‫כששופט, במהלך החקירה,‬

502
00:32:54,931 --> 00:32:56,724
‫או במהלך משפט,‬

503
00:32:56,808 --> 00:33:01,437
‫מנסה לעמוד בדרישת העיתונות לתשובות,‬

504
00:33:01,521 --> 00:33:02,605
‫הכול מסתבך.‬

505
00:33:02,689 --> 00:33:05,108
‫עליי לציית לחוק הברזילאי.‬

506
00:33:05,191 --> 00:33:11,572
‫הוא קובע כיצד הצדדים רשאים לאסוף ראיות,‬

507
00:33:11,656 --> 00:33:15,201
‫ועד כה, הראיות מפלילות את הנאשמים.‬

508
00:33:15,910 --> 00:33:18,371
‫במהלך הריאיון הראשון שנתתי,‬

509
00:33:18,454 --> 00:33:21,124
‫כמה ימים לאחר הפשע,‬

510
00:33:21,207 --> 00:33:25,586
‫הכתב שאל אותי איזה עונש מאסר‬
‫אבקש עבור הנאשמים.‬

511
00:33:25,670 --> 00:33:28,589
‫ואמרתי, "אדוני, החקירה עדיין בעיצומה.‬

512
00:33:28,673 --> 00:33:31,050
‫"אנחנו לא יודעים אם נגיש כתב אישום,‬

513
00:33:31,134 --> 00:33:35,179
‫"אם יהיה משפט, חבר מושבעים,‬
‫בטח שלא אם הם יורשעו או לא.‬

514
00:33:35,263 --> 00:33:38,725
‫"אבל אתה כבר שואל אותי‬
‫מה יהיה אורך המאסר שלהם?"‬

515
00:33:41,602 --> 00:33:46,441
‫מגזין שבועי הכריז על השער, "הם עשו את זה".‬

516
00:33:46,524 --> 00:33:50,737
‫"הם עשו את זה" זה בעצם משפט גינוי.‬

517
00:33:50,820 --> 00:33:54,365
‫…בחקירת נרדוני. והיא כל כך מוכשרת.‬

518
00:33:54,449 --> 00:33:57,869
‫אלשנדרה נרדוני.‬
‫-אלשנדרה ואנה קרולינה יעידו…‬

519
00:33:57,952 --> 00:34:01,748
‫האם, אחרי כל מה שהיא עברה במהלך החקירה…‬

520
00:34:01,831 --> 00:34:04,542
‫אנשים לא הפסיקו לדבר על המקרה.‬

521
00:34:04,625 --> 00:34:08,212
‫במכולת, בברים. אנשים תמיד דיברו על זה.‬

522
00:34:08,296 --> 00:34:10,590
‫צדק! צדק!‬

523
00:34:10,673 --> 00:34:13,593
‫איזבלה נזרקה מהקומה השישית.‬

524
00:34:13,676 --> 00:34:15,887
‫צדק. הם לא יתחמקו מעונש.‬

525
00:34:15,970 --> 00:34:18,723
‫אנשים צפו בזה כמו באופרת סבון.‬

526
00:34:18,806 --> 00:34:23,186
‫גבירותיי בבית, אתן באמת חושבות‬
‫שלילדה מפוחדת בת חמש‬

527
00:34:23,269 --> 00:34:27,565
‫תהיה הסבלנות ללכת למצוא מספריים‬

528
00:34:27,648 --> 00:34:32,111
‫כדי לחתוך את רשת הביטחון ולקפוץ החוצה?‬

529
00:34:33,071 --> 00:34:35,448
‫לעזאזל!‬

530
00:34:36,032 --> 00:34:38,618
‫החיים שלי התהפכו.‬

531
00:34:39,911 --> 00:34:43,539
‫עם כל תגלית חדשה, שאלתי את עצמי,‬

532
00:34:44,707 --> 00:34:46,751
‫"מה קורה בחיים שלי?"‬

533
00:34:47,543 --> 00:34:48,961
‫צילומים בלעדיים.‬

534
00:34:49,045 --> 00:34:54,133
‫טלוויזיה במעגל סגור בסופרמרקט‬
‫תפסה את הרגעים האחרונים של איזבלה בחיים.‬

535
00:34:54,217 --> 00:34:57,470
‫אתם תראו כל מה שקרה בתוך החנות.‬

536
00:34:57,553 --> 00:34:59,514
‫אלה צילומים שלא נראו קודם לכן.‬

537
00:35:04,393 --> 00:35:05,603
‫- שחקנים גרועים -‬

538
00:35:05,686 --> 00:35:07,480
‫- הורים מפלצתיים -‬

539
00:35:07,563 --> 00:35:09,482
‫רוצחים!‬

540
00:35:09,565 --> 00:35:12,527
‫הציבור להוט…‬

541
00:35:12,610 --> 00:35:14,695
‫- ריקארדו מולינה‬
‫מומחה זיהוי פלילי -‬

542
00:35:14,779 --> 00:35:15,822
‫לטרגדיה.‬

543
00:35:16,906 --> 00:35:17,782
‫מאז יוון.‬

544
00:35:19,784 --> 00:35:24,372
‫האם ייתכן שאנה קרולינה ז'טובה‬
‫ואלשנדרה נרדוני יברחו מהמדינה?‬

545
00:35:24,455 --> 00:35:27,416
‫צדק!‬

546
00:35:27,500 --> 00:35:28,918
‫צדק!‬

547
00:35:29,001 --> 00:35:30,795
‫מי הרג את איזבלה?‬

548
00:35:32,046 --> 00:35:37,301
‫כל העניין יצא מפרופורציה.‬

549
00:35:37,385 --> 00:35:40,221
‫זה היה בטלוויזיה 24 שעות ביממה.‬

550
00:35:40,304 --> 00:35:42,974
‫הייתי בטלוויזיה כל הזמן.‬

551
00:35:43,057 --> 00:35:47,186
‫במהלך סוף השבוע, שלושת העדים שחיים בבניין‬
‫שבו התבצע הפשע‬

552
00:35:47,270 --> 00:35:51,315
‫מסרו את תצהירם בנוגע למותה של איזבלה.‬

553
00:35:51,399 --> 00:35:53,568
‫דיברתי עם אחות,‬

554
00:35:53,651 --> 00:35:57,989
‫שהזכירה רעשים שהגיעו מאתר בנייה‬

555
00:35:58,072 --> 00:36:01,325
‫שיכול לשמש נתיב מילוט מושלם.‬

556
00:36:01,409 --> 00:36:05,454
‫דיברתי עם…‬

557
00:36:06,164 --> 00:36:09,876
‫עובדי אתר הבנייה,‬
‫ושאלתי אם הם ראו משהו מוזר.‬

558
00:36:09,959 --> 00:36:13,671
‫הם אמרו, "אני לא,‬
‫אבל מישהו ישן כאן במהלך השבוע,‬

559
00:36:13,754 --> 00:36:17,633
‫"אז אולי הוא ידע משהו."‬

560
00:36:17,717 --> 00:36:20,761
‫מנהל אתר הבנייה אישר את המידע בטלפון‬

561
00:36:20,845 --> 00:36:23,431
‫עם העובד הראשון שהגיע ביום ראשון.‬

562
00:36:23,514 --> 00:36:24,432
‫היי, גבריאל.‬

563
00:36:24,515 --> 00:36:25,641
‫- מנהל אתר הבנייה -‬

564
00:36:25,725 --> 00:36:29,812
‫תשמע, הייתה פריצה כאן ביום ראשון שעבר?‬

565
00:36:29,896 --> 00:36:31,147
‫אה, אז זה היה פתוח?‬

566
00:36:31,230 --> 00:36:34,108
‫לא לקחו כלום, אבל פתחו את המקום?‬

567
00:36:34,192 --> 00:36:35,234
‫זה היה פתוח.‬

568
00:36:35,318 --> 00:36:39,572
‫הוא סיפר לי שכשהוא הגיע הנה בבוקר,‬

569
00:36:40,907 --> 00:36:42,074
‫ביום ראשון,‬

570
00:36:42,158 --> 00:36:45,494
‫הוא שם לב שהשער נפרץ.‬

571
00:36:45,578 --> 00:36:48,664
‫חיפוי העץ הזה נפרץ.‬

572
00:36:48,748 --> 00:36:51,918
‫הוא היה אמור להיות ממוסמר כמו האחרים.‬

573
00:36:52,001 --> 00:36:53,461
‫כולם ממוסמרים יחד,‬

574
00:36:53,544 --> 00:36:57,006
‫אבל זה היה שבור כדי שמישהו יוכל לעבור.‬

575
00:36:57,089 --> 00:36:58,758
‫שום דבר לא נלקח,‬

576
00:36:58,841 --> 00:37:03,221
‫אבל מנהל אתר הבנייה‬
‫מראה לנו כמה קל לגשת לבניין.‬

577
00:37:04,388 --> 00:37:07,266
‫הוא אמר, "יכולתי לראות‬
‫שמישהו חיטט לנו בדברים.‬

578
00:37:07,767 --> 00:37:10,853
‫"ידעתי שמישהו פרץ פנימה."‬

579
00:37:10,937 --> 00:37:13,940
‫היית שם באותו לילה, גבריאל?‬
‫-לא, לא הייתי.‬

580
00:37:14,023 --> 00:37:14,941
‫- פועל בניין -‬

581
00:37:15,024 --> 00:37:17,026
‫אני לא שם בסופי שבוע.‬

582
00:37:18,069 --> 00:37:19,904
‫אז מה המשטרה עשתה?‬

583
00:37:19,987 --> 00:37:22,615
‫הכתבה בדיוק פורסמה,‬

584
00:37:22,698 --> 00:37:26,994
‫והמשטרה עמדה להחליט‬
‫אם לשחרר את הזוג או לא.‬

585
00:37:27,078 --> 00:37:30,790
‫אז הם לקחו את פועל הבניין לתחנת המשטרה.‬

586
00:37:30,873 --> 00:37:35,253
‫הוא הגיע לתחנה, פגש את השוטרים,‬

587
00:37:35,336 --> 00:37:38,756
‫ורוב הסיכויים שהופעל עליו לחץ‬
‫לשנות את הסיפור שלו.‬

588
00:37:38,839 --> 00:37:43,386
‫ואז הם לקחו אותו לכתבים,‬
‫והוא אמר, "לא אמרתי כלום.‬

589
00:37:43,469 --> 00:37:45,846
‫"השער לא היה שבור. זה לא קרה."‬

590
00:37:45,930 --> 00:37:50,309
‫אני לא יודע כלום.‬
‫אני לא יודע כלום על פריצה.‬

591
00:37:50,393 --> 00:37:52,812
‫האם היה פורץ?‬
‫-לא.‬

592
00:37:52,895 --> 00:37:54,522
‫האם היה פורץ?‬
‫-לא.‬

593
00:37:54,605 --> 00:37:56,607
‫נתת ריאיון?‬
‫-לא.‬

594
00:37:56,691 --> 00:37:58,943
‫לא? מה אמרת?‬
‫-לא.‬

595
00:37:59,026 --> 00:38:01,612
‫שום דבר לא נגנב ואף אחד לא פרץ פנימה.‬

596
00:38:01,696 --> 00:38:04,740
‫אז אף אחד לא היה שם?‬
‫-לא.‬

597
00:38:04,824 --> 00:38:09,287
‫הבעיה הייתה שהמשטרה לא חקרה את הרמז הזה.‬

598
00:38:09,370 --> 00:38:14,375
‫אם הם היו חוקרים,‬
‫הם היו מוצאים את מי שפרץ.‬

599
00:38:14,458 --> 00:38:18,379
‫זה היה סמל מסיאס יחד עם עוד שני שוטרים.‬

600
00:38:18,462 --> 00:38:22,383
‫יותר מ-30 שוטרים נסעו לזירה,‬

601
00:38:22,466 --> 00:38:27,305
‫והם ביצעו סריקה היקפית כמקובל.‬

602
00:38:27,388 --> 00:38:31,267
‫למה למשטרה לא היה את המידע‬

603
00:38:31,350 --> 00:38:34,145
‫שהם פרצו לאתר באותו לילה?‬

604
00:38:34,228 --> 00:38:37,773
‫כי הסמל הזה לא כלל את זה בדוח שלו.‬

605
00:38:38,357 --> 00:38:39,650
‫אז איך מתחמקים מזה?‬

606
00:38:39,734 --> 00:38:45,031
‫לוחצים על אדם אנאלפביתי מפוחד, ואומרים,‬

607
00:38:45,114 --> 00:38:47,575
‫"תראה, מעכשיו, תכחיש את זה עד הסוף."‬

608
00:38:47,658 --> 00:38:48,784
‫וכך הוא עשה.‬

609
00:38:48,868 --> 00:38:52,121
‫- השופט יחליט היום‬
‫בנוגע לשחרור האב והאם החורגת -‬

610
00:38:52,204 --> 00:38:56,292
‫- שופט הערעורים יפסוק בדבר‬
‫צו הבאת העציר מטעם ההגנה -‬

611
00:38:56,792 --> 00:39:01,797
‫- השופט אומר שמעצר אינו יכול‬
‫להיות מבוסס על חשד בלבד -‬

612
00:39:01,881 --> 00:39:03,799
‫ב-14:30,‬

613
00:39:03,883 --> 00:39:06,844
‫אחרי שבוע, אלשנדרה משתחרר ממעצר.‬

614
00:39:19,315 --> 00:39:23,319
‫תודה לאל.‬

615
00:39:35,790 --> 00:39:39,168
‫יחידת מבצעים מיוחדים נקראו‬
‫ללוות את הזוג למוסד הרפואי המשפטי,‬

616
00:39:39,251 --> 00:39:40,920
‫שם הם ישוחררו.‬

617
00:39:41,003 --> 00:39:43,547
‫שם פגשתי אותם לראשונה.‬

618
00:39:43,631 --> 00:39:46,550
‫מה שהפתיע אותי זה שהם התחילו לצחוק.‬

619
00:39:46,634 --> 00:39:48,969
‫- מריו פלומבו‬
‫מפקד מבצעים מיוחדים -‬

620
00:39:50,346 --> 00:39:53,849
‫הם התחילו לדבר כאילו כלום לא קרה.‬

621
00:39:53,933 --> 00:39:56,936
‫אפילו שאלתי את הגבר,‬

622
00:39:57,019 --> 00:40:00,606
‫"למה אתה צוחק? הבת שלך מתה."‬

623
00:40:00,689 --> 00:40:04,652
‫הזוג ילווה למקום בטוח.‬

624
00:40:04,735 --> 00:40:08,739
‫אנו מבינים שהם לא מהווים סיכון או סכנה.‬

625
00:40:16,414 --> 00:40:21,127
‫- 18 באפריל, 2008 -‬

626
00:40:26,632 --> 00:40:30,970
‫ביום שבו הובאו בני הזוג‬
‫למסור תצהירים בתחנה,‬

627
00:40:31,053 --> 00:40:33,139
‫המקום היה מוקף לחלוטין‬

628
00:40:33,764 --> 00:40:37,476
‫בעיתונאים, בכתבים,‬

629
00:40:37,560 --> 00:40:40,729
‫בצלמים ובמסוקים.‬

630
00:40:42,940 --> 00:40:48,404
‫הם גם עשו משהו שמעולם לא ראיתי קודם.‬

631
00:40:49,155 --> 00:40:55,703
‫הם קבעו את החקירה של בני הזוג ל-18 באפריל,‬

632
00:40:55,786 --> 00:41:00,624
‫וזה היה יום ההולדת השישי של הקורבן.‬

633
00:41:04,545 --> 00:41:09,175
‫"היום יום הולדת‬
‫היום יום הולדת…"‬

634
00:41:12,511 --> 00:41:15,723
‫קבעתי את החקירה בתאריך הזה‬

635
00:41:15,806 --> 00:41:18,017
‫במקרה לחלוטין.‬

636
00:41:18,100 --> 00:41:23,439
‫מי שחושב שזה היה מכוון‬

637
00:41:24,440 --> 00:41:26,400
‫טועה, כי זה לא.‬

638
00:41:26,484 --> 00:41:29,987
‫זו הייתה אסטרטגיה, אני מניח…‬

639
00:41:30,070 --> 00:41:31,614
‫- מפקד מבצעים מיוחדים -‬

640
00:41:31,697 --> 00:41:35,326
‫כדי להשפיע על הרגשות שלהם.‬
‫זו טכניקת חקירה.‬

641
00:41:35,409 --> 00:41:36,660
‫זה נפוץ מאוד.‬

642
00:41:36,744 --> 00:41:39,538
‫שמעת על "שוטר טוב, שוטר רע"?‬

643
00:41:39,622 --> 00:41:43,417
‫אפילו ילדים יודעים שהדברים האלה קיימים.‬

644
00:41:44,627 --> 00:41:47,796
‫זה לא היה משהו שנעשה בסוד.‬

645
00:41:48,297 --> 00:41:49,924
‫הם פרסמו את המידע הזה.‬

646
00:41:50,007 --> 00:41:53,719
‫הם אפילו התקינו שירותים כימיים מחוץ לתחנה‬

647
00:41:53,802 --> 00:41:57,806
‫כדי שהקהל יוכל לקחת חלק‬

648
00:41:57,890 --> 00:42:02,436
‫בהפעלת לחץ על הזוג שיתוודה.‬

649
00:42:09,026 --> 00:42:11,612
‫הם היו שם יותר מ-20 שעות,‬

650
00:42:12,571 --> 00:42:15,533
‫והם לא הודו.‬

651
00:42:20,037 --> 00:42:24,041
‫במהלך החקירה,‬
‫אלשנדרה נרדוני ואנה קרולינה ז'טובה‬

652
00:42:24,124 --> 00:42:27,002
‫הכחישו את מעורבותם במותה של איזבלה.‬

653
00:42:27,086 --> 00:42:29,421
‫רצף האירועים שדווחו על ידי בני הזוג‬

654
00:42:29,505 --> 00:42:32,341
‫ופרטי הגעתם לבניין‬

655
00:42:32,424 --> 00:42:36,512
‫בליל ה-29 במרץ לא מסתדרים עם הפרטים‬

656
00:42:36,595 --> 00:42:39,181
‫שהוצגו על ידי העדים והראיות.‬

657
00:42:39,265 --> 00:42:43,477
‫לאלשנדרה ז'טובה,‬
‫אבא של אנה, אמה החורגת של איזבלה,‬

658
00:42:43,561 --> 00:42:46,063
‫אין ספק לגבי חפותם של בני הזוג.‬

659
00:42:46,146 --> 00:42:48,482
‫היא אמרה, "אני לא מאמינה שזה קורה".‬

660
00:42:48,566 --> 00:42:49,984
‫אמרתי לה, "תהיי חזקה".‬

661
00:42:50,067 --> 00:42:50,985
‫- אבא של אנה -‬

662
00:42:51,068 --> 00:42:56,532
‫"כולם עוברים קשיים בחיים,‬
‫אבל אנחנו צריכים להוכיח את חפותך."‬

663
00:42:56,615 --> 00:43:01,662
‫מה הפחד הכי גדול שלך?‬
‫-אין לי פחד. אני בטוח מאוד.‬

664
00:43:01,745 --> 00:43:04,582
‫אני בטוח שהם לא עשו את זה‬
‫ואנחנו נוכיח את זה.‬

665
00:43:04,665 --> 00:43:05,791
‫- אבא של אלשנדרה -‬

666
00:43:05,874 --> 00:43:10,462
‫מה אם המשטרה תוכיח אחרת?‬
‫-אני לא יודע מה הם יגידו.‬

667
00:43:10,546 --> 00:43:14,967
‫כל יום מישהו אומר שתהיה החלטה חדשה,‬

668
00:43:15,050 --> 00:43:16,969
‫אבל אנחנו צריכים לחכות.‬

669
00:43:17,052 --> 00:43:18,762
‫אין טעם להעלות השערות.‬

670
00:43:18,846 --> 00:43:24,393
‫ההתנהגות השחצנית של אביו של אלשנדרה‬

671
00:43:24,476 --> 00:43:30,608
‫והמאמצים המתמידים של משפחתו‬
‫להיות באור הזרקורים‬

672
00:43:31,483 --> 00:43:36,447
‫פורשה אולי כ"יש להם כוח,‬

673
00:43:36,530 --> 00:43:40,075
‫"אז הם יתחמקו מעונש."‬

674
00:43:40,159 --> 00:43:42,953
‫שמעתי את זה הרבה מאנשים אחרים.‬

675
00:43:43,037 --> 00:43:47,916
‫"האם הם ייעצרו עם כל הכסף שיש להם?"‬

676
00:43:48,959 --> 00:43:53,130
‫האבא והסבא הם גם הסנגורים.‬

677
00:43:53,213 --> 00:43:55,132
‫תמיד רגוע ורהוט,‬

678
00:43:55,215 --> 00:43:59,136
‫נדמה שעורך הדין לענייני מס‬
‫אנטוניו נרדוני קובע את החוקים.‬

679
00:44:04,850 --> 00:44:07,102
‫היה משהו באלשנדרה…‬

680
00:44:07,186 --> 00:44:12,024
‫איך שהוא שמר על ראש מורם,‬
‫אולי המבט הזחוח בעיניו.‬

681
00:44:12,524 --> 00:44:15,694
‫היה לי הרושם שהוא תמיד חשב,‬

682
00:44:15,778 --> 00:44:18,322
‫"תעשי מה שאת רוצה. אבא שלי יפתור את זה.‬

683
00:44:18,405 --> 00:44:21,575
‫"אני בטוח, אבא שלי שומר עליי."‬

684
00:44:22,868 --> 00:44:26,205
‫למרות הגיל שלו, הוא לא התנהג כמו אדם בוגר.‬

685
00:44:26,288 --> 00:44:27,623
‫אבא שלו טיפל בכול…‬

686
00:44:27,706 --> 00:44:31,085
‫כל ענייניו, הקונפליקטים,‬
‫הוויכוחים בין בני הזוג.‬

687
00:44:31,752 --> 00:44:33,545
‫אפילו הדירה שהוא גר בה.‬

688
00:44:33,629 --> 00:44:37,549
‫שום דבר לא נקנה בכסף שלו,‬

689
00:44:37,633 --> 00:44:40,094
‫כי הוא לא היה יכול להרשות לעצמו.‬

690
00:44:40,594 --> 00:44:45,974
‫אפילו הבחירות העיצוביות‬
‫נעשו על ידי אבא שלו.‬

691
00:44:46,058 --> 00:44:49,603
‫שום דבר לא היה שלו.‬
‫הכול היה של המשפחה שלו.‬

692
00:44:49,687 --> 00:44:53,148
‫הוא היה יכול לפנק את עצמו בכול‬
‫כל עוד הוא התנהג יפה.‬

693
00:44:59,154 --> 00:45:03,867
‫אלשנדרה לא ידע שום דבר‬
‫על השגרה היומית של איזבלה.‬

694
00:45:03,951 --> 00:45:07,287
‫הוא לא ידע את שם המורה שלה,‬
‫את שם רופא הילדים שלה.‬

695
00:45:07,371 --> 00:45:11,125
‫הוא שילם מזונות כי בית המשפט הורה על כך.‬

696
00:45:12,960 --> 00:45:18,048
‫אז כשמסתכלים על האבא של הילדה הזו,‬
‫אלשנדרה נרדוני,‬

697
00:45:18,132 --> 00:45:22,594
‫יש לו עבר שלם של ניסיונות כושלים‬

698
00:45:22,678 --> 00:45:29,351
‫להיות הבן המושלם למשפחה הזאת.‬

699
00:45:29,435 --> 00:45:31,895
‫הייתה לו היסטוריה של אגרסיות,‬

700
00:45:31,979 --> 00:45:36,775
‫אפילו כלפי אשתו,‬
‫ואפילו כלפי אמה של איזבלה.‬

701
00:45:36,859 --> 00:45:39,945
‫הוא נהיה יותר אגרסיבי עם הזמן.‬

702
00:45:41,280 --> 00:45:42,406
‫דבר איתנו!‬

703
00:45:42,990 --> 00:45:44,491
‫דבר עם התקשורת.‬

704
00:45:45,367 --> 00:45:46,201
‫אלשנדרה?‬

705
00:45:46,285 --> 00:45:49,121
‫אלשנדרה? מה שלום הילדים שלך? אלשנדרה?‬

706
00:45:49,913 --> 00:45:54,042
‫הדבר היחיד שאני זוכר‬
‫הוא תלונה משטרתית ישנה…‬

707
00:45:54,126 --> 00:45:56,378
‫- אלשנדרה נרדוני‬
‫אנה קרולינה אוליברה -‬

708
00:45:56,462 --> 00:45:58,297
‫שאנה קרולינה אוליברה הגישה נגדו‬

709
00:45:58,380 --> 00:46:03,969
‫בטענה שהוא איים עליה‬
‫כשאיזבלה הייתה בת 16 חודשים.‬

710
00:46:04,470 --> 00:46:09,183
‫כי אנה רשמה את איזבלה‬
‫לגן ילדים ללא הסכמתו.‬

711
00:46:12,644 --> 00:46:16,732
‫היינו צריכים להגיש תלונה‬
‫כי הוא לא הפסיק לאיים עליי.‬

712
00:46:16,815 --> 00:46:19,276
‫הוא רצה להרוג אותי.‬

713
00:46:19,359 --> 00:46:21,695
‫כן. הוא אמר שהוא יהרוג אותי.‬

714
00:46:24,990 --> 00:46:27,910
‫- רישיון נהיגה‬
‫שם: אלשנדרה אלבס נרדוני -‬

715
00:46:27,993 --> 00:46:34,041
‫הוא אולי הפליק לילדים שלהם,‬

716
00:46:34,124 --> 00:46:36,293
‫אבל שום דבר יוצא דופן.‬

717
00:46:36,376 --> 00:46:39,296
‫במיוחד עם איזבלה. הוא מעולם לא עשה כלום.‬

718
00:46:39,379 --> 00:46:41,632
‫אמה מאשרת את זה.‬

719
00:46:41,715 --> 00:46:43,425
‫מה חסר בסיקור התקשורתי?‬

720
00:46:44,426 --> 00:46:46,428
‫הגרסה של הזוג בנוגע לעובדות.‬

721
00:46:46,512 --> 00:46:51,934
‫מי יכול לשכוח את הריאיון המפורסם‬
‫של הזוג נרדוני ב"פנטצ'יקו"?‬

722
00:46:52,017 --> 00:46:55,604
‫פעם זו הייתה התוכנית‬
‫הנצפית ביותר בטלוויזיה הברזילאית.‬

723
00:46:55,687 --> 00:46:58,148
‫פנינו לאנטוניו נרדוני.‬

724
00:46:58,232 --> 00:47:02,736
‫"מר אנטוניו, אנחנו רוצים לראיין את הזוג."‬

725
00:47:02,820 --> 00:47:06,824
‫בלילה, הוא התקשר אלינו ואמר,‬

726
00:47:06,907 --> 00:47:10,494
‫"בסדר, אנחנו מוכנים. הם יעשו את זה."‬

727
00:47:10,577 --> 00:47:12,371
‫זה היה פיצוץ, סקופ ענקי.‬

728
00:47:13,247 --> 00:47:14,498
‫- 20 באפריל, 2008 -‬

729
00:47:14,581 --> 00:47:17,918
‫אתם מואשמים בפשע חמור. איך זה מרגיש?‬

730
00:47:18,001 --> 00:47:20,587
‫זה היה פשוט אסון.‬

731
00:47:20,671 --> 00:47:25,175
‫הם הסתבכו כי הם התחילו לקשקש‬

732
00:47:25,259 --> 00:47:31,473
‫ולא היו להם כישורי דיבור.‬

733
00:47:31,557 --> 00:47:33,433
‫והכתב ניצל את זה.‬

734
00:47:33,517 --> 00:47:37,229
‫איך אתם מרגישים אחרי מותה הטרגי של איזבלה?‬

735
00:47:38,146 --> 00:47:40,315
‫זה כואב לנו מאוד.‬

736
00:47:40,399 --> 00:47:43,318
‫עם מה שאנשים אומרים עלינו,‬

737
00:47:43,402 --> 00:47:47,698
‫עם איך שהם שופטים אותנו,‬
‫ובגלל שהם כבר הרשיעו אותנו‬

738
00:47:47,781 --> 00:47:50,242
‫אפילו שאנחנו חפים מפשע.‬

739
00:47:51,326 --> 00:47:52,160
‫הבנתי.‬

740
00:47:52,244 --> 00:47:55,789
‫מה אני יכול להגיד? אשתי ואני…‬

741
00:47:55,873 --> 00:47:59,585
‫איך אני אנסח את זה?‬
‫אנחנו כמו כל משפחה אחרת.‬

742
00:47:59,668 --> 00:48:02,546
‫כולנו קשורים מאוד זה לזה.‬

743
00:48:02,629 --> 00:48:06,008
‫אנחנו משפחה מאוד מאוחדת, אתה מבין?‬

744
00:48:06,091 --> 00:48:09,803
‫אחרי הריאיון הזה, כבר לא היו לנו ספקות.‬

745
00:48:10,470 --> 00:48:12,556
‫היינו בטוחים לחלוטין.‬

746
00:48:13,056 --> 00:48:15,642
‫הבכי שלה היה ילדותי ומגוחך.‬

747
00:48:15,726 --> 00:48:19,521
‫היא העמידה פנים שהיא בוכה.‬
‫זה אפילו לא ילדותי.‬

748
00:48:19,605 --> 00:48:21,481
‫היא לא הזילה דמעה.‬

749
00:48:21,565 --> 00:48:26,111
‫"היינו משפחה."‬

750
00:48:26,612 --> 00:48:28,739
‫אז מה? גם לי יש משפחה.‬

751
00:48:28,822 --> 00:48:31,074
‫משפחות רבות יושבות באותו השולחן‬

752
00:48:31,158 --> 00:48:33,744
‫וביום בהיר אחד, אחד דוקר את השני.‬

753
00:48:34,244 --> 00:48:37,080
‫היה דבר נוסף שמשך את תשומת לב הציבור,‬

754
00:48:37,164 --> 00:48:41,126
‫מי שצפה בריאיון.‬

755
00:48:41,835 --> 00:48:43,921
‫בכל פעם שאלשנדרה ניסה לדבר,‬

756
00:48:44,004 --> 00:48:46,798
‫האם החורגת קטעה אותו‬

757
00:48:46,882 --> 00:48:49,301
‫לפני שהספיק לסיים את המשפט.‬

758
00:48:49,384 --> 00:48:53,680
‫הם לא יודעים מי אנחנו באמת. כלומר…‬

759
00:48:53,764 --> 00:48:57,976
‫הם מכירים אותנו‬
‫דרך עיני התקשורת, והיא בעיקר…‬

760
00:48:58,060 --> 00:49:03,106
‫רוב מה שהם אומרים עלינו היה המצאה. אין…‬

761
00:49:03,190 --> 00:49:08,153
‫אף אחד לא מכיר את המשפחה שלנו באמת.‬
‫אף אחד לא יודע מי אנחנו באמת.‬

762
00:49:08,654 --> 00:49:13,659
‫אחרי הריאיון הזה בפנטצ'יקו,‬
‫הרבה אנשים מיהרו להסיק מסקנות‬

763
00:49:13,742 --> 00:49:16,036
‫שז'טובה הייתה הדומיננטית מבין הזוג.‬

764
00:49:17,287 --> 00:49:21,124
‫אבל ההשערה הזו לא מחזיקה‬
‫תחת הערכה מדוקדקת.‬

765
00:49:21,208 --> 00:49:23,418
‫היא זו שהתעללו בה.‬

766
00:49:24,086 --> 00:49:29,299
‫היא מדברת יותר,‬
‫היא יותר לחוצה, יותר חרדה… היא לא המפקדת.‬

767
00:49:40,936 --> 00:49:45,065
‫עוד פרט חשוב‬
‫בהיסטוריה של אנה קרולינה ז'טובה‬

768
00:49:45,148 --> 00:49:48,402
‫הוא שהיא סבלה בבירור מדיכאון.‬

769
00:49:48,485 --> 00:49:49,945
‫דיכאון אחרי לידה.‬

770
00:49:50,028 --> 00:49:54,241
‫היא הייתה מדוכאת מאוד.‬
‫הילד שלה היה בן 11 חודשים.‬

771
00:49:57,411 --> 00:50:00,956
‫הבלגן הזה מייצג את מצבה הנפשי.‬

772
00:50:01,039 --> 00:50:03,542
‫הבית שלה הוא כמו תמונה של המוח שלה.‬

773
00:50:03,625 --> 00:50:05,043
‫היא לא בסדר.‬

774
00:50:05,127 --> 00:50:08,171
‫היא כאבה, היא סבלה.‬

775
00:50:08,255 --> 00:50:09,881
‫מי אמר שהיא הייתה שמחה?‬

776
00:50:09,965 --> 00:50:12,843
‫כי הם החזיקו ידיים בסופרמרקט? אז מה?‬

777
00:50:12,926 --> 00:50:14,636
‫היא הייתה מבודדת מהחברים שלה.‬

778
00:50:14,720 --> 00:50:18,849
‫היא אף פעם לא נפגשה עם חברות,‬
‫אף פעם לא דיברה בטלפון.‬

779
00:50:18,932 --> 00:50:21,560
‫לא מצאנו אף חברה אחת שלה.‬

780
00:50:31,319 --> 00:50:35,323
‫בואו נבחן את ההשערה‬
‫שאנחנו מתמודדים עם זוג רגיל,‬

781
00:50:35,407 --> 00:50:39,745
‫שאינו אכזרי או אלים.‬

782
00:50:39,828 --> 00:50:44,207
‫בשלב מסוים,‬
‫מישהו איבד את העשתונות ותקף את הילדה.‬

783
00:50:44,291 --> 00:50:48,712
‫בואו נניח לרגע‬
‫שהתקיפה לא הייתה אמורה להרוג‬

784
00:50:48,795 --> 00:50:52,174
‫אבל זו הייתה ההשלכה שלה בסופו של דבר.‬

785
00:50:52,257 --> 00:50:55,385
‫לא מדובר כאן רק בטעויות שנעשו,‬

786
00:50:55,469 --> 00:51:00,432
‫אלא באדם מרושע‬
‫שביצע פשע וניסה להסתיר אותו.‬

787
00:51:00,515 --> 00:51:02,768
‫אני לא יודע מה באמת קרה שם.‬

788
00:51:38,261 --> 00:51:42,015
‫בזירת הפשע הזאת, מה שתפס מיד את תשומת ליבי‬

789
00:51:42,099 --> 00:51:43,850
‫היה כתמי הדם.‬

790
00:51:43,934 --> 00:51:48,188
‫משתי סיבות. ראשית, בגלל המורפולוגיה שלהם.‬

791
00:51:48,271 --> 00:51:52,734
‫שמתי לב שהם ניסו להסיר אותם,‬

792
00:51:52,818 --> 00:51:54,319
‫לנקות את הכתמים.‬

793
00:51:54,402 --> 00:51:57,280
‫אבל הם היו גלויים לחלוטין.‬

794
00:51:58,740 --> 00:52:04,287
‫כתמי הדם סימנו נתיב מהדלת‬

795
00:52:04,371 --> 00:52:05,705
‫לספה.‬

796
00:52:08,500 --> 00:52:11,503
‫כתמי הדם ליד דלת הכניסה‬

797
00:52:11,586 --> 00:52:16,842
‫חשפו מסלול שרמז לכך שאיזבלה‬

798
00:52:16,925 --> 00:52:18,760
‫נישאה על הידיים כשהגיעה.‬

799
00:52:18,844 --> 00:52:21,179
‫היא לא נכנסה בעצמה בהליכה.‬

800
00:52:23,557 --> 00:52:28,478
‫הטיפות התאימו לצעד של אדם מבוגר.‬

801
00:52:29,980 --> 00:52:36,153
‫כתמי הדם מציגים דפוסי השלכה‬
‫התואמים לגובה של האב.‬

802
00:52:36,236 --> 00:52:42,325
‫נניח שאנה, במאמץ רב, נשאה את הילדה.‬

803
00:52:42,409 --> 00:52:45,912
‫לכתמי הדם הייתה מורפולוגיה שונה,‬

804
00:52:45,996 --> 00:52:48,248
‫של גובה נמוך יותר.‬

805
00:52:51,042 --> 00:52:53,670
‫כאן, ליד הספה,‬

806
00:52:53,753 --> 00:52:57,090
‫היו עוד כמה כתמי דם,‬

807
00:52:57,174 --> 00:53:02,012
‫חוץ מאלה שראיתי מדלת הכניסה.‬

808
00:53:02,095 --> 00:53:05,348
‫בעקבות הנתיב שציירו כתמי הדם,‬

809
00:53:05,432 --> 00:53:11,354
‫היית מובל ישר לחדר השינה של הילדים האחרים.‬

810
00:53:18,612 --> 00:53:21,281
‫המיטה והמצעים היו קצת מבולגנים.‬

811
00:53:21,364 --> 00:53:24,034
‫היו גם פה טיפות דם.‬

812
00:53:25,493 --> 00:53:30,665
‫וכתם הדם האחרון שמצאנו בדירה הזאת‬

813
00:53:30,749 --> 00:53:32,959
‫היה על אדן החלון.‬

814
00:53:34,794 --> 00:53:38,340
‫הכיור היה מלא בכלים מלוכלכים,‬

815
00:53:38,423 --> 00:53:40,634
‫אבל עדיין הבחנתי בזוג מספריים.‬

816
00:53:41,134 --> 00:53:43,720
‫וחשבתי, "ייתכן שהחפץ הזה‬

817
00:53:44,304 --> 00:53:48,475
‫"שימש לחיתוך רשת הביטחון."‬

818
00:53:48,558 --> 00:53:51,686
‫מצאנו חלק מרשת הביטחון‬

819
00:53:51,770 --> 00:53:53,480
‫לכודה בתוך המספריים.‬

820
00:54:00,862 --> 00:54:03,031
‫היו צעצועים רבים על המיטה שלה.‬

821
00:54:03,114 --> 00:54:06,117
‫חוץ מזה, המיטה הייתה מסודרת ולא נגעו בה.‬

822
00:54:06,201 --> 00:54:07,619
‫ובנוסף לכל זה,‬

823
00:54:07,702 --> 00:54:11,581
‫היה ציור של איזבלה על המיטה.‬

824
00:54:12,207 --> 00:54:16,836
‫לכן, אין סיכוי שהאב הניח אותה על המיטה.‬

825
00:54:16,920 --> 00:54:19,631
‫זו טענה שהטרידה אותי מאוד.‬

826
00:54:19,714 --> 00:54:21,800
‫למה האב שיקר?‬

827
00:54:21,883 --> 00:54:26,096
‫- מחלקת זיהוי פלילי -‬

828
00:54:26,179 --> 00:54:28,682
‫הנאשמים זומנו‬

829
00:54:28,765 --> 00:54:32,018
‫והוזמנו להשתתף בשחזור זירת הפשע‬

830
00:54:32,102 --> 00:54:37,190
‫שהתקיים בראשון בבוקר, ה-27 באפריל, 2008.‬

831
00:54:37,274 --> 00:54:38,483
‫- מדע בשירות הצדק -‬

832
00:54:38,566 --> 00:54:43,113
‫צוות המז"פ עמד לשחזר עד הפרט האחרון‬

833
00:54:43,196 --> 00:54:47,826
‫את הגרסה שהנאשמים חשבו ששיחקה לטובתם.‬

834
00:54:48,535 --> 00:54:50,370
‫רק שהם סירבו ללכת.‬

835
00:54:50,453 --> 00:54:53,581
‫הם אמרו שהם לא מוכנים לספק ראיות נגד עצמם.‬

836
00:54:54,499 --> 00:54:57,961
‫- 27 באפריל, 2008 -‬

837
00:55:05,218 --> 00:55:10,265
‫מפקד המשטרה ביקש רשמית שהשופט מאוריסיו‬

838
00:55:10,348 --> 00:55:12,392
‫יאסור על טיסת כלי טיס‬

839
00:55:12,475 --> 00:55:14,019
‫- מז"פ -‬

840
00:55:14,102 --> 00:55:16,354
‫ברדיוס של שני ק"מ.‬

841
00:55:19,107 --> 00:55:21,735
‫אבל התקשורת מצאה פתרון.‬

842
00:55:21,818 --> 00:55:26,823
‫הם שכרו את המרפסות של הדירות הסמוכות‬

843
00:55:26,906 --> 00:55:31,369
‫והציבו שם את הכתבים ואת הפרשנים,‬

844
00:55:31,453 --> 00:55:35,665
‫עם מצלמות מתקדמות,‬
‫כדי שיוכלו לצלם את השחזור.‬

845
00:55:44,883 --> 00:55:48,136
‫במשך כמעט שלוש שעות,‬
‫צוות של עשרה בעלי מקצוע‬

846
00:55:48,219 --> 00:55:52,807
‫נמצא בבניין שבו התרחש הפשע ב-29 במרץ.‬

847
00:55:59,314 --> 00:56:03,651
‫עם השחזור, קבענו את תזמון האירועים.‬

848
00:56:03,735 --> 00:56:05,862
‫שרטטנו ציר זמן,‬

849
00:56:05,945 --> 00:56:07,697
‫שהיה חשוב מאוד.‬

850
00:56:07,781 --> 00:56:12,243
‫עברנו על כל המידע שעד אז,‬

851
00:56:12,327 --> 00:56:15,246
‫מאז תחילת החקירה, לא אומת.‬

852
00:56:15,330 --> 00:56:19,209
‫למשל, במכונית היה מכשיר ג'י-פי-אס.‬

853
00:56:19,292 --> 00:56:23,963
‫הצלחנו לאתר בדיוק‬
‫את הרגע שבו המכונית כובתה.‬

854
00:56:24,047 --> 00:56:28,927
‫הכול התרחש אחרי 23:36 באותו לילה.‬

855
00:56:37,477 --> 00:56:40,939
‫הם עלו למעלה. הם נכנסו לדירה.‬

856
00:56:41,439 --> 00:56:45,985
‫הכול קרה בחלון של 15 דקות.‬

857
00:56:48,279 --> 00:56:51,241
‫ב-23:49,‬

858
00:56:51,741 --> 00:56:56,496
‫השוער שומע רעש כמו של תאונת דרכים.‬

859
00:56:58,081 --> 00:57:02,585
‫הוא יוצא מיד ומתקשר למנהל הבניין.‬

860
00:57:03,253 --> 00:57:05,880
‫המנהל מתקשר נואשות למשטרה.‬

861
00:57:05,964 --> 00:57:09,968
‫המוקד מקבל את השיחה ב-23:50 בדיוק.‬

862
00:57:14,055 --> 00:57:19,102
‫יש לנו הקלטה של שיחת המנהל עם המוקד.‬

863
00:57:19,185 --> 00:57:23,064
‫יש פורץ בבניין! הוא זרק ילדה מהחלון!‬

864
00:57:23,148 --> 00:57:27,861
‫הצלחנו להשתמש בהקלטה כדי לזהות את הרגע‬

865
00:57:27,944 --> 00:57:32,282
‫שבו הנאשם הגיע כדי לבדוק את הגופה.‬

866
00:57:32,365 --> 00:57:38,288
‫זה קרה ב-23:50 ועוד כמה שניות.‬

867
00:57:38,371 --> 00:57:44,127
‫זה אומר שדקה אחת אחרי שאיזבלה נזרקה משם,‬

868
00:57:44,210 --> 00:57:46,379
‫הנאשם היה ליד הגופה שלה.‬

869
00:57:47,005 --> 00:57:50,258
‫באותו הזמן, אנה עושה טלפונים בדירה.‬

870
00:57:50,842 --> 00:57:54,345
‫האדם הראשון שאנה התקשרה אליו היה אבא שלה.‬

871
00:57:54,429 --> 00:57:56,723
‫השיחה הייתה מהירה מאוד, זה לקח שניות.‬

872
00:57:56,806 --> 00:57:59,601
‫ואז, אחרי שש שניות נוספות,‬
‫היא התקשרה לחותן שלה.‬

873
00:58:00,101 --> 00:58:01,769
‫זו גם הייתה שיחה מהירה.‬

874
00:58:01,853 --> 00:58:04,689
‫בזמן שהיא דיברה בטלפון,‬
‫איזבלה כבר הייתה למטה.‬

875
00:58:05,190 --> 00:58:08,651
‫היא הייתה בטלפון עם אביה ואז עם החותן שלה‬

876
00:58:08,735 --> 00:58:12,989
‫בזמן שמר לוסיו דיבר בטלפון עם המשטרה.‬

877
00:58:13,072 --> 00:58:16,075
‫והיא הייתה למעלה. בטלפון.‬

878
00:58:16,159 --> 00:58:20,747
‫כלומר, אם היה אדם שלישי,‬
‫אז האדם הזה היה איתם.‬

879
00:58:20,830 --> 00:58:23,291
‫הם אמרו שהם חזרו למכונית.‬

880
00:58:23,374 --> 00:58:25,293
‫הילדה ישנה,‬

881
00:58:25,376 --> 00:58:29,839
‫אז הם חזרו למכונית‬
‫כדי להביא את הילדים האחרים,‬

882
00:58:29,923 --> 00:58:34,177
‫ורק כשנכנסו לדירה, הם הבינו שאיזבלה נעדרת.‬

883
00:58:34,844 --> 00:58:39,432
‫הגרסה שסיפק הנאשם מציעה‬

884
00:58:39,516 --> 00:58:42,477
‫שהוא הגיע לקומת הקרקע אחרי חצות.‬

885
00:58:43,102 --> 00:58:47,232
‫אז השחזור היה המפתח לקביעת ציר הזמן.‬

886
00:58:47,315 --> 00:58:48,191
‫זה בלתי אפשרי.‬

887
00:58:48,274 --> 00:58:52,779
‫אלשנדרה נרדוני ואנה קרולינה ז'טובה אזוקים.‬

888
00:58:52,862 --> 00:58:56,741
‫המעצר המונע שלהם נקבע ליום רביעי.‬

889
00:58:56,824 --> 00:59:00,161
‫כעת, ב-22:33,‬

890
00:59:00,245 --> 00:59:03,915
‫הזוג יילקח למחוז התשיעי.‬

891
00:59:03,998 --> 00:59:06,376
‫הנה אלשנדרה נרדוני…‬

892
00:59:06,459 --> 00:59:09,379
‫הוא במושב האחורי.‬

893
00:59:10,255 --> 00:59:14,509
‫הנה אלשנדרה… הוא נלקח במכונית הזאת.‬

894
00:59:14,592 --> 00:59:19,430
‫אנה קרולינה ז'טובה‬
‫נלקחת במכונית המבצעים המיוחדים.‬

895
00:59:19,514 --> 00:59:22,850
‫קיבלנו פקודה ללכת לבניין,‬

896
00:59:23,393 --> 00:59:27,063
‫עצרנו אותם, והקהל הריע.‬

897
00:59:27,146 --> 00:59:33,069
‫התפקיד שלנו היה בעצם ללוות אותם‬
‫כדי שלא יעשו עליהם לינץ'.‬

898
00:59:34,195 --> 00:59:37,198
‫גם הגעתם לתחנת המשטרה הייתה קדחתנית.‬

899
00:59:37,282 --> 00:59:38,741
‫מלבד הכתבים הרבים,‬

900
00:59:38,825 --> 00:59:41,661
‫קהל צופים רצה לראות את הזוג.‬

901
00:59:46,416 --> 00:59:47,875
‫מאחור.‬

902
00:59:48,501 --> 00:59:51,629
‫הפסיקה של השופט‬

903
00:59:52,130 --> 00:59:58,303
‫נמסרה מיד לכלי התקשורת.‬

904
00:59:59,804 --> 01:00:02,807
‫השוטרים שעצרו את הזוג‬

905
01:00:02,890 --> 01:00:08,813
‫הסירו את הזכוכית הכהה‬
‫מהחלק האחורי של המכונית,‬

906
01:00:08,896 --> 01:00:10,898
‫היכן שהאסירים ישבו.‬

907
01:00:10,982 --> 01:00:12,775
‫הכול היה מכוון, כמובן.‬

908
01:00:12,859 --> 01:00:17,405
‫השוטרים אפילו אמרו‬
‫לעיתונאים ולצוות הצילום,‬

909
01:00:17,488 --> 01:00:19,240
‫"תראו, הבאנו לכם מתנה קטנה."‬

910
01:00:28,625 --> 01:00:31,002
‫ובנוסף לכול,‬

911
01:00:31,085 --> 01:00:36,090
‫אחרי שהם הגיעו לתחנת המשטרה,‬
‫הם נאלצו להמתין בתוך המכונית‬

912
01:00:37,008 --> 01:00:40,762
‫כשהדלת פתוחה לרווחה, כדי שכולם יוכלו לצלם,‬

913
01:00:40,845 --> 01:00:44,974
‫כאילו הם היו שני פרסים, שני פרסי ציד‬

914
01:00:45,058 --> 01:00:49,187
‫שהמשטרה תפסה.‬

915
01:00:50,688 --> 01:00:51,814
‫אני מקליט.‬

916
01:00:51,898 --> 01:00:54,442
‫אדוני…‬
‫-תגידו משהו, לעזאזל!‬

917
01:00:54,942 --> 01:00:56,861
‫תפסיק. מספיק.‬

918
01:00:59,238 --> 01:01:00,531
‫סלחו לנו, חבר'ה.‬

919
01:01:00,615 --> 01:01:02,742
‫זהירות!‬

920
01:01:12,126 --> 01:01:14,879
‫המשטרה לא יכולה למנוע‬
‫מהעיתונות לבצע את עבודתה.‬

921
01:01:15,505 --> 01:01:19,258
‫האמת היא שלא היה טעם למהר.‬

922
01:01:19,342 --> 01:01:21,761
‫הם נעצרו, הם היו מוגנים.‬

923
01:01:21,844 --> 01:01:24,097
‫היינו שם כדי להגן עליהם.‬

924
01:01:24,180 --> 01:01:27,058
‫לא התכוונתי להזדרז‬
‫רק כדי למנוע מהעיתונות לצלם.‬

925
01:01:27,141 --> 01:01:30,103
‫אם הם צילמו אותם, זה עניינם.‬

926
01:01:30,853 --> 01:01:34,857
‫- הזוג נמסר בפני קהל זועם -‬

927
01:01:34,941 --> 01:01:39,779
‫- השופט קיבל את כתב האישום‬
‫והוציא צו מעצר בסביבות שש בערב -‬

928
01:01:41,572 --> 01:01:44,659
‫התקשורת מחפשת את הסקופ.‬

929
01:01:44,742 --> 01:01:47,829
‫ולפעמים, בלהט הרגע,‬

930
01:01:47,912 --> 01:01:51,666
‫בחיפזון לפרסם את הסיפור‬
‫ולהיות ראשונים עם המידע,‬

931
01:01:52,250 --> 01:01:56,003
‫הם עלולים להפוך מצב למופע ראווה.‬

932
01:01:56,087 --> 01:01:57,880
‫זה ניצול?‬

933
01:01:59,006 --> 01:02:01,926
‫אני לא יכול לומר בוודאות אם זה ניצול.‬

934
01:02:02,593 --> 01:02:05,680
‫אני רק יודע שזה תיק שריגש את כל המדינה.‬

935
01:02:07,056 --> 01:02:11,310
‫זה היה כמעט כאילו שהחברה‬
‫עברה קתרזיס בגלל המקרה הזה.‬

936
01:02:15,189 --> 01:02:20,319
‫התיק הזה, ללא ספק,‬
‫מסמל את מערכת היחסים המורכבת‬

937
01:02:20,403 --> 01:02:23,197
‫בין התקשורת לבין המשפט הפלילי.‬

938
01:02:23,281 --> 01:02:25,742
‫זה התחיל לפני הרבה זמן.‬

939
01:02:25,825 --> 01:02:30,329
‫במהלך האינקוויזיציה, קהל התאסף בכיכרות‬

940
01:02:30,413 --> 01:02:32,206
‫כדי לצפות בהוצאות להורג.‬

941
01:02:32,290 --> 01:02:36,127
‫הייתה תחושת סיפוק בקרב אנשים,‬

942
01:02:36,210 --> 01:02:40,548
‫שמונעת על ידי תפיסה של צדק,‬
‫בלי קשר למי שהואשם‬

943
01:02:40,631 --> 01:02:43,718
‫או אילו ראיות הובילו להוצאות להורג.‬

944
01:02:43,801 --> 01:02:48,181
‫אנשים גילו עניין רב במשפט הפלילי‬

945
01:02:48,264 --> 01:02:50,349
‫לאורך ההיסטוריה.‬

946
01:02:52,393 --> 01:02:55,229
‫הפשע הזה קרה במעמד הביניים,‬

947
01:02:57,315 --> 01:03:00,276
‫מה שמשפיע מאוד על דעת הקהל.‬

948
01:03:00,777 --> 01:03:04,697
‫אז באופן מסוים, קהל מהמעמד הבינוני‬

949
01:03:04,781 --> 01:03:06,574
‫שהוא רוב הציבור,‬

950
01:03:07,492 --> 01:03:11,037
‫יכול לתאר עצמו, בצורה כזו או אחרת,‬

951
01:03:11,120 --> 01:03:12,663
‫באותו מצב.‬

952
01:03:13,247 --> 01:03:15,583
‫אני רואה את עצמי בדירה הזאת.‬

953
01:03:15,666 --> 01:03:18,377
‫משום מה, אני חומד לתיק הזה.‬

954
01:03:18,461 --> 01:03:20,505
‫אני רוצה לדעת יותר עליו.‬

955
01:03:20,588 --> 01:03:24,509
‫אז זה באמת מתכון לרייטינג גבוה.‬

956
01:03:24,592 --> 01:03:27,011
‫חלק מהתקשורת ממש עבר את הגבול.‬

957
01:03:27,094 --> 01:03:30,014
‫הם שכחו לחלוטין מהאחריות שלהם.‬

958
01:03:30,097 --> 01:03:34,811
‫איך הם יכלו לבצע בדיקה לא ישירה, דרך שמע,‬

959
01:03:34,894 --> 01:03:37,146
‫מבלי לבדוק את האנשים עצמם?‬

960
01:03:37,230 --> 01:03:42,068
‫להפיק כתבה חדשותית באמצעות פוליגרף…‬

961
01:03:42,652 --> 01:03:45,196
‫אני לא מסכים עם זה.‬

962
01:03:45,279 --> 01:03:46,697
‫- קליברציה -‬

963
01:03:46,781 --> 01:03:48,533
‫- הסיפור השני של פנטצ'יקו -‬

964
01:03:48,616 --> 01:03:50,660
‫…עם מה שאנשים אומרים עלינו,‬

965
01:03:50,743 --> 01:03:54,956
‫עם איך שהם שופטים אותנו,‬
‫ובגלל שהם כבר הרשיעו אותנו‬

966
01:03:55,039 --> 01:03:57,124
‫אפילו שאנחנו חפים מפשע.‬

967
01:03:57,208 --> 01:03:58,292
‫- שקר -‬

968
01:03:58,376 --> 01:04:00,545
‫לא הפקתי את הסיפור הזה,‬

969
01:04:00,628 --> 01:04:04,257
‫ולא הייתי מפיק אותו.‬

970
01:04:04,340 --> 01:04:05,842
‫אני לא מסכים עם זה.‬

971
01:04:09,470 --> 01:04:10,888
‫- סופר פופ עם לוסיאנה ז'ימנז -‬

972
01:04:10,972 --> 01:04:14,600
‫פרנסיסקו סמברנלי, תודה רבה על הריאיון.‬

973
01:04:14,684 --> 01:04:17,562
‫תודה, אני שמח להיות כאן.‬

974
01:04:17,645 --> 01:04:21,524
‫סמברנלי נחשב לגיבור לאומי.‬

975
01:04:21,607 --> 01:04:22,859
‫מה שלומך?‬
‫-היי.‬

976
01:04:22,942 --> 01:04:26,112
‫איך אתה רוצה שאקרא לך?‬
‫פרנסיסקו, שיקו או סמברנלי?‬

977
01:04:26,195 --> 01:04:29,115
‫בדרך כלל קוראים לי סמברנלי.‬
‫-סמברנלי, נכון?‬

978
01:04:29,198 --> 01:04:32,410
‫נתחיל מהתחלה, בסדר?‬

979
01:04:32,493 --> 01:04:36,455
‫פרנסיסקו סמברנלי התפרסם‬
‫לאחר שעבד על כמה תיקים‬

980
01:04:36,539 --> 01:04:38,124
‫שהשפיעו על דעת הקהל.‬

981
01:04:38,207 --> 01:04:42,253
‫הפכת לכוכב-על במהלך תיק נרדוני.‬

982
01:04:42,336 --> 01:04:44,589
‫זה השפיע עליך באופן אישי?‬

983
01:04:44,672 --> 01:04:47,842
‫הטרידו אותך? את המשפחה שלך, את הילדים שלך?‬

984
01:04:47,925 --> 01:04:49,927
‫איזו הטרדה עברת?‬

985
01:04:50,011 --> 01:04:52,555
‫אנשים מדברים איתי ברחובות.‬

986
01:04:52,638 --> 01:04:55,391
‫אני לא יודע איך להתמודד עם זה,‬
‫כי אני ביישן.‬

987
01:04:55,474 --> 01:04:57,268
‫אני לא סלבריטי.‬

988
01:04:57,351 --> 01:05:01,731
‫אני עדיין עושה את אותה העבודה שלי‬
‫באותו מקום כמו תמיד.‬

989
01:05:02,315 --> 01:05:03,441
‫אבל אני רואה את זה…‬

990
01:05:03,524 --> 01:05:07,320
‫אני אגיד את האמת,‬
‫הייתי מוכן להקים חבר מושבעים.‬

991
01:05:08,029 --> 01:05:11,157
‫ב-2008, שלושה חודשים לאחר המעשה.‬

992
01:05:11,240 --> 01:05:14,368
‫נהגתי לומר את זה לכל עיתונאי ששאל אותי,‬

993
01:05:14,452 --> 01:05:17,538
‫"מה יידרש כדי שהתביע‬
‫תעביר את המקרה לחבר מושבעים?"‬

994
01:05:17,622 --> 01:05:20,791
‫הייתי עונה, "כלום.‬
‫השופט רק צריך להורות על זה,‬

995
01:05:21,375 --> 01:05:24,670
‫"ונכנס חבר מושבעים עם הראיות שנאספו.‬

996
01:05:24,754 --> 01:05:26,672
‫"זה מספיק כדי להרשיע אותם."‬

997
01:05:31,636 --> 01:05:34,555
‫התביעה רוצה לנצל את כל הרעש.‬

998
01:05:34,639 --> 01:05:37,850
‫כי קל יותר להשיג את התוצאה שהם מחפשים‬

999
01:05:37,934 --> 01:05:39,977
‫בזמן שהרעש משפיע‬

1000
01:05:40,061 --> 01:05:44,398
‫על קצב המשפט והחקירה.‬

1001
01:05:55,409 --> 01:05:58,537
‫אנשים שלחו תמונות עם המכתבים שלהם,‬

1002
01:05:58,621 --> 01:06:01,749
‫מסרים מרגשים.‬

1003
01:06:01,832 --> 01:06:04,835
‫הבחנתי בגודל כל הדבר הזה‬

1004
01:06:04,919 --> 01:06:07,755
‫כשקיבלתי מכתבים מרגשים‬

1005
01:06:07,838 --> 01:06:12,635
‫שתיארו איך אנשים פירשו ואימצו את הסיפור.‬

1006
01:06:12,718 --> 01:06:18,474
‫היו אנשים שקראו לבנותיהם "איזבלה" בגלל זה.‬

1007
01:06:18,557 --> 01:06:21,435
‫בכל אופן, המכתבים האלה ממש ריגשו אותי.‬

1008
01:06:21,519 --> 01:06:22,436
‫תראו.‬

1009
01:06:25,606 --> 01:06:29,110
‫"את לא מכירה אותי. אני רוסאנה, אני בת 47‬

1010
01:06:29,193 --> 01:06:31,320
‫"ואם לשלושה.‬

1011
01:06:31,404 --> 01:06:34,198
‫"מאז ה-29 במרץ, 2008,‬

1012
01:06:34,699 --> 01:06:36,826
‫"הפכנו לחברות בלי כוונה.‬

1013
01:06:37,326 --> 01:06:39,787
‫"כששמעתי על הטרגדיה של איזבלה,‬

1014
01:06:39,870 --> 01:06:42,373
‫"לא יכולתי שלא לשים את עצמי בנעלייך.‬

1015
01:06:43,416 --> 01:06:46,669
‫"מאז אותו יום עצוב,‬
‫היו לי כמה לילות ללא שינה,‬

1016
01:06:46,752 --> 01:06:49,130
‫"כשחשבתי עלייך ועל הבת המתוקה שלך.‬

1017
01:06:49,213 --> 01:06:51,507
‫"אני יכולה רק לדמיין את הכאב שלך.‬

1018
01:06:51,590 --> 01:06:55,803
‫"אבל אני מודעת לכך‬
‫שלעולם לא אוכל להבין אותו.‬

1019
01:06:56,846 --> 01:06:59,348
‫"אני כל הזמן חושבת איך לעזור לך,‬

1020
01:06:59,432 --> 01:07:01,600
‫"אז ב-18 באפריל,‬

1021
01:07:02,852 --> 01:07:05,396
‫"ביום ההולדת שלי ושל איזבלה,‬

1022
01:07:05,479 --> 01:07:09,775
‫"הכנתי דגל מחאה נגד פטירה מעונש.‬

1023
01:07:09,859 --> 01:07:15,281
‫"מאז, הייתי בכמה מחאות, כולל ביום המשפט.‬

1024
01:07:15,865 --> 01:07:19,326
‫"עמדתי מול בית המשפט‬
‫עד שגזר הדין שלהם נמסר."‬

1025
01:07:28,711 --> 01:07:30,588
‫- איזבלה לנצח -‬

1026
01:07:30,671 --> 01:07:34,175
‫היינו מודאגים מזה עד הסוף.‬

1027
01:07:34,258 --> 01:07:37,636
‫כי בכל יום, בכל שבוע, בכל חודש,‬

1028
01:07:37,720 --> 01:07:39,013
‫היו עוד חדשות.‬

1029
01:07:39,513 --> 01:07:41,932
‫רצינו לדעת איך מתקדמת החקירה.‬

1030
01:07:42,892 --> 01:07:45,770
‫סבלנו במשך שנתיים שלמות.‬

1031
01:07:48,564 --> 01:07:51,484
‫ערב המשפט היה…‬

1032
01:07:52,568 --> 01:07:54,862
‫הערב הגרוע ביותר בחיי.‬

1033
01:07:54,945 --> 01:07:58,449
‫הזמן עמד מלכת, היום לא הגיע.‬

1034
01:07:59,992 --> 01:08:00,993
‫- 22 במרץ, 2010 -‬

1035
01:08:01,077 --> 01:08:05,289
‫היום מתחיל המשפט‬
‫של אלשנדרה נרדוני ושל אנה קרולינה ז'טובה,‬

1036
01:08:05,372 --> 01:08:07,333
‫- בית משפט -‬

1037
01:08:07,416 --> 01:08:10,795
‫שמואשמים במותה של איזבלה במרץ 2008.‬

1038
01:08:10,878 --> 01:08:15,549
‫פעמים ספורות בהיסטוריה של ברזיל,‬
‫היה משפט שעורר תשומת לב רבה כל כך‬

1039
01:08:15,633 --> 01:08:17,343
‫כמו זה של הזוג נרדוני.‬

1040
01:08:20,137 --> 01:08:22,598
‫יש רעש משמעותי‬

1041
01:08:22,681 --> 01:08:26,811
‫סביב המשפט המשודר בטלוויזיה.‬

1042
01:08:28,437 --> 01:08:31,065
‫המשפט היה מטורף.‬

1043
01:08:31,148 --> 01:08:35,736
‫המדרכה מול בית המשפט‬
‫הייתה חסומה לחלוטין על ידי הקהל.‬

1044
01:08:39,573 --> 01:08:41,408
‫פחדתי מהקהל הזה.‬

1045
01:08:41,909 --> 01:08:46,205
‫היו שם כל כך הרבה אנשים,‬
‫כל כך הרבה צוותי תקשורת.‬

1046
01:08:46,288 --> 01:08:49,542
‫היססתי לעבור דרך כל האנשים האלה.‬

1047
01:08:49,625 --> 01:08:52,294
‫כל הזמן חשבתי, "מה אני עושה פה?"‬

1048
01:08:52,878 --> 01:08:57,675
‫- הזוג נרדוני החליפו עורכי דין ערב המשפט -‬

1049
01:08:57,758 --> 01:09:01,303
‫אמון הוא בעל חשיבות עליונה‬
‫במערכת יחסים בין עורך דין ללקוח.‬

1050
01:09:01,387 --> 01:09:06,892
‫בתיקים עם עבירות נגד חיים, כמו הרצח הזה,‬

1051
01:09:06,976 --> 01:09:10,563
‫לקוחות צריכים מישהו מיוחד, מומחה בתחום.‬

1052
01:09:10,646 --> 01:09:13,232
‫ולרוברטו פודוואל היה הרבה ניסיון.‬

1053
01:09:13,315 --> 01:09:14,567
‫- רוזל סוליו‬
‫סנגורית -‬

1054
01:09:14,650 --> 01:09:17,403
‫הוא אחד מעורכי הדין המבריקים במדינה,‬

1055
01:09:17,486 --> 01:09:20,030
‫אז אני מניחה שהם הרגישו בטוחים בידיו.‬

1056
01:09:23,701 --> 01:09:29,623
‫רוברטו פודוואל, בן 44,‬
‫ופרנסיסקו סמברנלי, בן 49,‬

1057
01:09:29,707 --> 01:09:32,793
‫למדו שניהם באותה האוניברסיטה בסאו פאולו‬

1058
01:09:32,877 --> 01:09:35,004
‫והם בשיא הקריירה שלהם.‬

1059
01:09:35,087 --> 01:09:37,673
‫פודוואל עבד על כמה תיקים שנויים במחלוקת,‬

1060
01:09:37,756 --> 01:09:41,177
‫וזכה ב-13 מתוך 15 התיקים‬
‫שעבד עליהם לפני תיק איזבלה.‬

1061
01:09:44,263 --> 01:09:47,933
‫ברור שזה היה מקרה אבוד.‬

1062
01:09:48,017 --> 01:09:52,938
‫אבל שלא אקבל על עצמי את התיק‬
‫כי חששתי שזה מקרה אבוד?‬

1063
01:09:53,022 --> 01:09:54,398
‫- רוברטו פודוואל‬
‫סנגור -‬

1064
01:09:54,481 --> 01:09:56,859
‫הם נשפטים שלא בצדק, דרך אגב.‬

1065
01:09:56,942 --> 01:09:59,320
‫אבל יש להם זכות להגן על עצמם.‬

1066
01:09:59,403 --> 01:10:00,988
‫לפני שנכנס לבית המשפט,‬

1067
01:10:01,071 --> 01:10:05,284
‫עו"ד רוברטו פודוואל ספג קריאות בוז מהקהל‬

1068
01:10:05,367 --> 01:10:07,786
‫שחיכה לצפות במשפט.‬

1069
01:10:09,079 --> 01:10:12,791
‫פודוואל הותקף פיזית מול בית המשפט.‬

1070
01:10:13,417 --> 01:10:15,920
‫זה מטורף. עורך הדין לא מגן על הפשע.‬

1071
01:10:16,003 --> 01:10:21,634
‫למרבה הצער,‬
‫אנשים הריעו לפסק דין מול בית המשפט.‬

1072
01:10:21,717 --> 01:10:25,638
‫הרגשות שלהם ניזונו‬
‫מהסיקור התקשורתי היומיומי‬

1073
01:10:25,721 --> 01:10:28,224
‫שהציג את התיק בחדשות בלי הפסקה.‬

1074
01:10:29,266 --> 01:10:33,604
‫הסטודנטית הזו למשפטים הביאה מים ואוכל.‬

1075
01:10:33,687 --> 01:10:36,440
‫היא התעוררה מוקדם כדי להיות הראשונה בתור.‬

1076
01:10:36,523 --> 01:10:38,108
‫אנדרה, מאיפה באת?‬

1077
01:10:38,192 --> 01:10:40,694
‫פונטה נובה, במרחק של כ-100 ק"מ מכאן.‬

1078
01:10:40,778 --> 01:10:42,571
‫זה בצפון מינאס ז'ראיס.‬

1079
01:10:42,655 --> 01:10:45,157
‫הם צריכים ללכת לכלא. הם רוצחים.‬

1080
01:10:45,241 --> 01:10:46,200
‫הם אשמים.‬

1081
01:10:46,283 --> 01:10:48,994
‫אני חושבת שהם אשמים עד שיוכח אחרת.‬

1082
01:10:49,078 --> 01:10:52,790
‫אין ראיות לאדם שלישי בזירת הפשע. הם אשמים.‬

1083
01:10:52,873 --> 01:10:55,292
‫הם צריכים ללכת לכלא. הם מפלצות.‬

1084
01:10:55,376 --> 01:10:57,544
‫אני בטוחה בקיום האל‬
‫ואני בטוחה שהם עשו זאת.‬

1085
01:10:57,628 --> 01:11:00,089
‫החברה גוזרת עליהם גזר דין.‬

1086
01:11:00,172 --> 01:11:02,925
‫ואז יש את המושבעים, שהם הדיוטות‬

1087
01:11:03,008 --> 01:11:06,804
‫שמייצגים את החברה‬
‫בשפיטה של מישהו אחר.‬

1088
01:11:06,887 --> 01:11:10,474
‫כשהאנשים האלה נכנסו לבית המשפט‬
‫כדי לשפוט את בני הזוג‬

1089
01:11:10,557 --> 01:11:14,853
‫קשה מאוד לדמיין שהם לא יהיו משוחדים.‬

1090
01:11:14,937 --> 01:11:18,899
‫- בית משפט אזורי -‬

1091
01:11:18,983 --> 01:11:21,151
‫זה כמו לזכות בלוטו.‬

1092
01:11:21,235 --> 01:11:24,446
‫להיות חלק מחבר המושבעים‬
‫בתיק כמו של נרדוני.‬

1093
01:11:24,530 --> 01:11:25,823
‫- ברונו‬
‫מושבע -‬

1094
01:11:25,906 --> 01:11:30,411
‫ראשית, אתה צריך להיות רשום‬
‫כחבר מושבעים בבית המשפט הזה.‬

1095
01:11:30,494 --> 01:11:34,456
‫ואז, אם יש לך מזל‬
‫להיות בין המושבעים שנבחרו מראש,‬

1096
01:11:34,540 --> 01:11:37,918
‫אתה רק אחד מתוך 25 מושבעים פוטנציאליים.‬

1097
01:11:38,419 --> 01:11:41,255
‫ומבין 25 המושבעים האלה, רק שבעה ייבחרו.‬

1098
01:11:41,338 --> 01:11:43,716
‫- שופט -‬

1099
01:11:55,144 --> 01:11:57,938
‫סמברנלי, התובע,‬

1100
01:11:58,856 --> 01:12:01,984
‫מסתכל על חבר המושבעים‬
‫שכבר נשאו את כל המשקל הזה,‬

1101
01:12:02,067 --> 01:12:06,655
‫הנטל העצום של דעת הקהל, ואומר,‬

1102
01:12:06,739 --> 01:12:08,741
‫"אתם אחראים‬

1103
01:12:09,366 --> 01:12:12,036
‫"על התוצאה, ואתם תתנו דין וחשבון‬

1104
01:12:12,119 --> 01:12:13,912
‫"בפני החברה."‬

1105
01:12:16,081 --> 01:12:19,209
‫זה מה שמישהו שמחפש צדק היה אומר?‬

1106
01:12:19,293 --> 01:12:22,254
‫ההגנה ביקשה שבית המשפט העליון‬
‫יפסול את חבר המשובעים‬

1107
01:12:22,338 --> 01:12:26,550
‫בשל היעדר משוא פנים של המושבעים‬

1108
01:12:26,633 --> 01:12:29,595
‫כתוצאה מההמולה הציבורית‬
‫שנוצרה במהלך המשפט.‬

1109
01:12:30,262 --> 01:12:33,766
‫הדרך היחידה למשפט הוגן‬
‫הייתה לערוך אותו על מאדים.‬

1110
01:12:33,849 --> 01:12:38,312
‫כי כולם בברזיל ידעו על זה.‬
‫כמובן שהמושבעים הושפעו.‬

1111
01:12:40,397 --> 01:12:42,483
‫הגעתי לשם, חיכיתי,‬

1112
01:12:42,566 --> 01:12:45,027
‫ואז הייתי האדם הראשון שנתן תצהיר.‬

1113
01:12:50,574 --> 01:12:52,576
‫בחרתי ארבעה עדים.‬

1114
01:12:52,659 --> 01:12:55,662
‫הראשונה הייתה אמה של איזבלה, אנה קרולינה.‬

1115
01:12:55,746 --> 01:12:59,708
‫היא יכלה לתאר את ההיסטוריה של המשפחה.‬

1116
01:12:59,792 --> 01:13:02,294
‫היא יכלה לדון בקשר שלה עם בתה,‬

1117
01:13:02,378 --> 01:13:04,380
‫עם בעלה לשעבר,‬

1118
01:13:04,463 --> 01:13:07,007
‫עם האם החורגת.‬

1119
01:13:07,091 --> 01:13:11,178
‫היא יכלה לתאר את מערכת היחסים שלה‬
‫עם אלשנדרה בזמן שהם היו נשואים,‬

1120
01:13:11,261 --> 01:13:13,305
‫איך זה היה אחרי הגירושים,‬

1121
01:13:13,389 --> 01:13:15,432
‫או אפילו כשהפשע קרה.‬

1122
01:13:15,516 --> 01:13:18,102
‫זו הייתה הצהרה חשובה עם משקל רגשי.‬

1123
01:13:22,022 --> 01:13:24,608
‫כשנכנסתי לבית המשפט כדי למסור תצהיר,‬

1124
01:13:24,691 --> 01:13:27,277
‫אני זוכרת שישבתי מול השופט‬

1125
01:13:27,361 --> 01:13:30,322
‫והזוג ישב לימיני.‬

1126
01:13:30,406 --> 01:13:33,492
‫לא יצרתי איתם קשר עין.‬

1127
01:13:33,575 --> 01:13:36,495
‫לא רציתי להסתכל עליהם.‬

1128
01:13:36,578 --> 01:13:42,835
‫ניסיתי להתרכז‬
‫במה שהייתי צריכה לעשות באותו הרגע.‬

1129
01:13:42,918 --> 01:13:45,546
‫ניסיתי לא להתייחס לזה שהם היו שם.‬

1130
01:13:47,923 --> 01:13:50,843
‫ביום שני, הכתב סנדרו ברבוסה‬

1131
01:13:50,926 --> 01:13:53,429
‫צפה בתצהיר שניתן על ידי אמה של איזבלה,‬

1132
01:13:53,512 --> 01:13:55,222
‫אנה קרולינה דה אוליברה.‬

1133
01:13:55,305 --> 01:13:59,768
‫סנדרו, מה היה הרגע, שאיך אומרים,‬
‫היה הכי מרגש‬

1134
01:13:59,852 --> 01:14:01,437
‫בתצהיר של אנה קרולינה?‬

1135
01:14:01,520 --> 01:14:05,232
‫בכל פעם שהיא זכרה את הבת שלה,‬

1136
01:14:05,315 --> 01:14:10,612
‫כשהיא נשאלה על מערכת היחסים בין האם ובתה,‬

1137
01:14:10,696 --> 01:14:12,364
‫היא הייתה נסערת.‬

1138
01:14:12,448 --> 01:14:16,994
‫בשלב מסוים, היא דיברה על רצון הבת שלה‬

1139
01:14:17,077 --> 01:14:18,954
‫ללמוד לקרוא ולכתוב.‬

1140
01:14:19,037 --> 01:14:23,459
‫ואז היא התחילה לבכות, כשזכרה את בתה.‬

1141
01:14:23,542 --> 01:14:26,211
‫עדה: החלום הכי גדול‬
‫של איזבלה היה ללמוד לקרוא‬

1142
01:14:26,295 --> 01:14:28,130
‫מאז שנחשפה לקריאה בבית הספר ו…‬

1143
01:14:28,213 --> 01:14:30,924
‫(ברגע זה, העדה מתחילה לבכות שוב)‬

1144
01:14:31,008 --> 01:14:32,885
‫מסרתי את התצהיר שלי.‬

1145
01:14:32,968 --> 01:14:34,970
‫דיברתי במשך שעות‬

1146
01:14:35,804 --> 01:14:37,264
‫על הזיכרונות שלי,‬

1147
01:14:37,347 --> 01:14:41,602
‫על כל החום הזה, על כל הרגשות האלה…‬

1148
01:14:45,314 --> 01:14:47,774
‫אחרי התצהיר, השופט מחויב לשאול‬

1149
01:14:47,858 --> 01:14:50,611
‫האם הצדדים מסכימים לשחרר את העדה.‬

1150
01:14:50,694 --> 01:14:53,489
‫העד יכול להישאר מבודד בבניין‬

1151
01:14:53,572 --> 01:14:57,534
‫אבל לא ניתן לשחררו‬
‫אלא אם כל הצדדים יסכימו.‬

1152
01:14:57,618 --> 01:15:00,370
‫כשהשופט שאל, "אפשר לשחרר אותה?"‬

1153
01:15:00,454 --> 01:15:01,705
‫אני הסכמתי.‬

1154
01:15:01,788 --> 01:15:03,290
‫ההגנה לא הסכימה.‬

1155
01:15:03,373 --> 01:15:07,294
‫העימות נעשה כדי לסתור את הנקודות שלהם,‬

1156
01:15:07,377 --> 01:15:10,672
‫של הנאשמים ושל האם.‬

1157
01:15:10,756 --> 01:15:12,716
‫אני מעוניין מאוד לעשות את זה.‬

1158
01:15:12,799 --> 01:15:16,345
‫עשיתי את זה רק כדי להיות בטוח.‬

1159
01:15:16,428 --> 01:15:19,473
‫לא רציתי שהאם תצפה במשפט.‬

1160
01:15:19,556 --> 01:15:23,352
‫וספגתי הרבה ביקורת אז בגלל זה.‬

1161
01:15:23,435 --> 01:15:27,231
‫הכנתי את עצמי למצב הזה, למשפט.‬

1162
01:15:27,314 --> 01:15:30,442
‫הייתי מוכנה להתמודד שוב‬
‫עם המציאות של המצב.‬

1163
01:15:31,026 --> 01:15:33,695
‫אבל לא הייתי מוכנה לבידוד.‬

1164
01:15:33,779 --> 01:15:38,408
‫השופט מאוריסיו פוסן אישר‬
‫שאמא של איזבלה חייבת להישאר‬

1165
01:15:38,492 --> 01:15:40,786
‫עד שיסתיים התצהיר האחרון.‬

1166
01:15:40,869 --> 01:15:44,790
‫מבחינה רגשית, עם בקשת‬
‫ההגנה להשאיר את האם בבידוד,‬

1167
01:15:44,873 --> 01:15:46,959
‫היא תצטרך להישאר שם במשך ימים.‬

1168
01:15:47,042 --> 01:15:48,961
‫צריך לבודד את העדים.‬

1169
01:15:49,044 --> 01:15:51,213
‫היא הייתה מזועזעת רגשית,‬

1170
01:15:51,296 --> 01:15:53,131
‫אז זה היה מצב מאוד עדין.‬

1171
01:15:53,215 --> 01:15:55,217
‫הם הרגו את הנכדה שלי.‬

1172
01:15:55,300 --> 01:15:59,346
‫הם ממשיכים להרוג אותה בכל יום,‬
‫ועכשיו הם רוצים להרוג את הבת שלי.‬

1173
01:15:59,429 --> 01:16:01,723
‫היא זקוקה לתמיכה של המשפחה שלה.‬

1174
01:16:01,807 --> 01:16:05,894
‫זה המינימום שהיא צריכה כרגע.‬
‫התמיכה של המשפחה שלה.‬

1175
01:16:05,978 --> 01:16:07,521
‫אנחנו כאן בשבילה,‬

1176
01:16:07,604 --> 01:16:12,943
‫אבל הם שללו ממנה את הזכות לסבול, לצרוח.‬

1177
01:16:16,947 --> 01:16:20,075
‫הם רצו שהיא תהיה רחוקה‬
‫ככל האפשר מהמושבעים.‬

1178
01:16:20,158 --> 01:16:25,205
‫היא סבלה כל כך לבד בחדר הזה,‬

1179
01:16:25,289 --> 01:16:28,959
‫בלעדיי, בלי אבא שלה…‬

1180
01:16:29,042 --> 01:16:33,672
‫לא היה לה אף אחד שינחם אותה,‬

1181
01:16:33,755 --> 01:16:35,048
‫שיתמוך בה.‬

1182
01:16:35,132 --> 01:16:38,594
‫אפילו אלה שהביאו לה אוכל‬

1183
01:16:38,677 --> 01:16:40,012
‫לא יכלו לדבר איתה.‬

1184
01:16:42,973 --> 01:16:44,933
‫הם מבודדים מהמושבעים.‬

1185
01:16:45,017 --> 01:16:48,061
‫היא לא יכלה לעזוב את המקום וללכת למלון.‬

1186
01:16:48,145 --> 01:16:49,479
‫הכול קרה שם.‬

1187
01:16:49,563 --> 01:16:53,567
‫יצאנו מבית המשפט אל המסדרון,‬

1188
01:16:53,650 --> 01:16:58,071
‫ובצד השני של המסדרון היה חדר‬

1189
01:16:58,155 --> 01:17:01,366
‫שהותאם למעונות.‬

1190
01:17:01,450 --> 01:17:04,536
‫היא גם הייתה צריכה לבלות‬
‫כמה לילות בבית המשפט.‬

1191
01:17:04,620 --> 01:17:09,249
‫החדר שלה והחדר שלנו חלקו קיר.‬

1192
01:17:09,791 --> 01:17:11,168
‫מעולם לא ראיתי אותה,‬

1193
01:17:11,251 --> 01:17:14,630
‫אבל יכולנו לשמוע אותה בוכה כמה פעמים.‬

1194
01:17:14,713 --> 01:17:18,592
‫היא הייתה מאוד נסערת בגלל הבת שלה.‬

1195
01:17:18,675 --> 01:17:20,886
‫הרגע הזה נשאר איתי.‬

1196
01:17:24,473 --> 01:17:27,726
‫אז הייתי צריכה לבלות שם ארבעה ימים,‬

1197
01:17:27,809 --> 01:17:29,603
‫לבד בחדר.‬

1198
01:17:29,686 --> 01:17:32,606
‫לא יכולתי להישאר שם יותר.‬

1199
01:17:32,689 --> 01:17:34,983
‫אחרי הכול, זה היה המשפט של הבת שלי.‬

1200
01:17:35,067 --> 01:17:38,779
‫זה היה סיפור חיי שנידון שם.‬

1201
01:17:38,862 --> 01:17:40,238
‫ולא יכולתי אפילו לצפות.‬

1202
01:17:45,077 --> 01:17:48,955
‫בשלב מסוים, הוא ויתר, משום מה,‬

1203
01:17:49,039 --> 01:17:52,000
‫והסכים לשחרר את אנה קרולינה.‬

1204
01:17:52,084 --> 01:17:54,252
‫והיא אפילו לא צפתה במשפט.‬

1205
01:17:54,336 --> 01:17:57,506
‫היא הייתה כל כך חלשה נפשית,‬
‫שהיא החליטה ללכת הביתה.‬

1206
01:17:58,256 --> 01:18:01,468
‫בדיוק הגעתי למצב שלא יכולתי להיות שם יותר.‬

1207
01:18:01,551 --> 01:18:04,763
‫זה היה ממש קשה‬

1208
01:18:05,597 --> 01:18:08,558
‫לא לדבר עם אף אחד.‬

1209
01:18:08,642 --> 01:18:12,229
‫דברים קרו כאן, ולא יכולתי לדעת עליהם.‬

1210
01:18:12,312 --> 01:18:14,523
‫לא יכולתי לראות או לדבר עם אף אחד.‬

1211
01:18:14,606 --> 01:18:18,026
‫הוא השאיר אותי לכודה שם‬
‫בזמן המצוקה הכי גדולה שלי.‬

1212
01:18:19,236 --> 01:18:22,155
‫האם הזו לא יכלה לצפות‬

1213
01:18:22,239 --> 01:18:25,409
‫במשפט של רוצחי בתה.‬

1214
01:18:25,492 --> 01:18:26,827
‫זה קשה.‬

1215
01:18:26,910 --> 01:18:31,707
‫מנעו ממנה לקחת חלק‬

1216
01:18:31,790 --> 01:18:34,668
‫במה שאולי היה יכול לעזור לה להירפא‬

1217
01:18:34,751 --> 01:18:36,461
‫ולהבין מה קרה.‬

1218
01:18:43,927 --> 01:18:47,222
‫אם הייתי עורך הדין של הזוג נרדוני,‬

1219
01:18:47,305 --> 01:18:50,475
‫הייתי מנסה להפריך כל ראיה.‬

1220
01:18:50,559 --> 01:18:53,186
‫הייתי מנסה להפריך כל ראיה‬

1221
01:18:53,270 --> 01:18:56,523
‫על ידי ניתוח כל אחת מהן בנפרד.‬

1222
01:18:56,606 --> 01:18:58,984
‫פודוואל הוא עורך דין מדהים,‬

1223
01:18:59,067 --> 01:19:01,737
‫אני מכבד אותו מאוד,‬

1224
01:19:01,820 --> 01:19:05,157
‫אבל טענת ההגנה שלו לא הייתה הטובה ביותר.‬

1225
01:19:05,240 --> 01:19:07,492
‫אחרי הכול, זו הייתה עבודה קשה.‬

1226
01:19:07,576 --> 01:19:11,121
‫הם היו מורשעים בוודאות, נכון?‬

1227
01:19:11,204 --> 01:19:15,041
‫אני חושב שההגנה עשתה‬
‫עבודה גרועה בטיפול בכמה פרטים‬

1228
01:19:15,125 --> 01:19:17,669
‫בדוח המז"פ.‬

1229
01:19:17,753 --> 01:19:20,172
‫ההגנה מתעכבת? למה?‬

1230
01:19:20,255 --> 01:19:25,635
‫תקשיב, אני לא יכול‬
‫ולא מוכן לטעון שההגנה מתעכבת.‬

1231
01:19:25,719 --> 01:19:30,891
‫עם זאת, אני יכול לומר‬
‫שמהרגע שנכנסנו למקום הזה,‬

1232
01:19:30,974 --> 01:19:33,226
‫עמדנו בפני מספר אתגרים.‬

1233
01:19:35,520 --> 01:19:39,608
‫שמעתי על תיק נרדוני כבר מההתחלה,‬

1234
01:19:39,691 --> 01:19:42,903
‫כי עורכי הדין של הזוג הגיעו אליי‬

1235
01:19:42,986 --> 01:19:44,738
‫וביקשו ממני להצטרף לצוות.‬

1236
01:19:44,821 --> 01:19:46,448
‫אבל אמרתי לאביו של אלשנדרה,‬

1237
01:19:46,531 --> 01:19:51,119
‫"שמור על הכסף שלך, כי הבן שלך אשם.‬

1238
01:19:51,787 --> 01:19:53,497
‫"הוא יורשע."‬

1239
01:19:55,123 --> 01:19:59,961
‫למרות שלא הסכמתי עם כמה דברים בדוח.‬

1240
01:20:00,879 --> 01:20:02,964
‫- דו"ח: רצח -‬

1241
01:20:03,048 --> 01:20:04,508
‫- קורבן: איזבלה נרדוני -‬

1242
01:20:04,591 --> 01:20:05,717
‫- מגישה: רנטה פונטס -‬

1243
01:20:05,801 --> 01:20:08,637
‫המשטרה, המז"פ , התובע הציבורי…‬

1244
01:20:08,720 --> 01:20:11,890
‫לאף אחד לא היה מה שנקרא אקדח מעשן.‬

1245
01:20:11,973 --> 01:20:14,810
‫את הראיות האלה אף אחד לא יכול להפריך.‬

1246
01:20:14,893 --> 01:20:15,977
‫אז מה הם עשו?‬

1247
01:20:17,103 --> 01:20:19,105
‫- משרד בטיחות הציבור -‬

1248
01:20:21,983 --> 01:20:24,736
‫סרטון תלת-ממד קטן‬

1249
01:20:24,820 --> 01:20:28,907
‫שבו הם תיארו איך הפשע התרחש לכאורה.‬

1250
01:20:30,033 --> 01:20:33,578
‫הם ניסו לתאר את מה שקרה באותו לילה.‬

1251
01:20:33,662 --> 01:20:36,081
‫זה היה האקדח המעשן שלהם.‬

1252
01:20:36,164 --> 01:20:38,708
‫אבל בשורה התחתונה, זה שום דבר.‬

1253
01:20:38,792 --> 01:20:40,627
‫מישהו יצר את זה.‬

1254
01:20:42,128 --> 01:20:44,214
‫- מקום נפילת הקורבן -‬

1255
01:20:44,297 --> 01:20:47,926
‫הסרטון הראה מה קרה‬
‫לפי דעתם של אנשים.‬

1256
01:20:49,010 --> 01:20:51,304
‫אבל המשפט חרג הרבה מעבר לזה.‬

1257
01:20:51,388 --> 01:20:52,889
‫האנימציה נוצרה‬

1258
01:20:52,973 --> 01:20:57,519
‫באמצעות הראיות שנמצאו בזירת הפשע‬

1259
01:20:57,602 --> 01:21:00,230
‫ובשחזור שאליו הם סירבו להגיע.‬

1260
01:21:00,313 --> 01:21:04,192
‫היו לנו מספיק מרכיבים כדי לקבוע ציר זמן.‬

1261
01:21:04,276 --> 01:21:06,987
‫זאת האמת? זו האמת של המז"פ.‬

1262
01:21:07,070 --> 01:21:12,158
‫הם עשו את העבודה, כתבו דו"ח,‬
‫ושחזרו את הפשע‬

1263
01:21:12,242 --> 01:21:15,662
‫על סמך הבנתם של מה שהיה יכול‬
‫להשאיר את הסימנים האלה.‬

1264
01:21:19,583 --> 01:21:23,420
‫זה כמו תסמונת‬
‫שאני רואה הרבה בדוחות המשטרה.‬

1265
01:21:23,503 --> 01:21:25,505
‫- דם שנחשף על ידי חומר מגיב -‬

1266
01:21:25,589 --> 01:21:27,299
‫אני קורא לזה שרלוק-יזם.‬

1267
01:21:28,091 --> 01:21:31,219
‫המקצוען חושב שהוא צריך להסביר הכול.‬

1268
01:21:31,761 --> 01:21:36,892
‫הם מצאו, אם אני לא טועה,‬
‫13 כתמי דם או טיפות.‬

1269
01:21:36,975 --> 01:21:41,771
‫אז הם המציאו סיפור רקע.‬
‫"היא עברה מכאן לשם,‬

1270
01:21:41,855 --> 01:21:44,524
‫"ואז היא קמה והלכה לחדר האחים שלה…"‬

1271
01:21:44,608 --> 01:21:50,155
‫התביעה צריכה להביא סיפור מפורט למשפט.‬

1272
01:21:50,238 --> 01:21:54,659
‫כמו סרט קצר. עם מבנה, התפתחויות…‬

1273
01:21:54,743 --> 01:21:57,913
‫שמוביל את חבר המושבעים להאמין‬
‫שהתביעה יודעת הכול.‬

1274
01:21:57,996 --> 01:22:00,415
‫אבל זה לא נכון במקרה של איזבלה.‬

1275
01:22:00,957 --> 01:22:02,208
‫אנחנו לא יודעים הכול.‬

1276
01:22:06,922 --> 01:22:09,549
‫על דלת חדר השינה של הקורבן,‬

1277
01:22:09,633 --> 01:22:13,136
‫היה כתם דם בצורת יד של ילד.‬

1278
01:22:13,219 --> 01:22:15,138
‫עורכי הדין שאלו,‬

1279
01:22:15,221 --> 01:22:20,143
‫"למה הילדה לא נוגעת בדלת בסרטון שלכם?"‬

1280
01:22:20,226 --> 01:22:24,940
‫צוות המז"פ ענה,‬
‫"זה לא התאים לציר הזמן שלנו."‬

1281
01:22:25,023 --> 01:22:26,775
‫אז שאלתי,‬

1282
01:22:26,858 --> 01:22:30,570
‫"אילו מרכיבים נוספים‬
‫נמצאו על ידי צוות המז"פ‬

1283
01:22:30,654 --> 01:22:34,199
‫"אבל לא התאימו ל'ציר הזמן' שהוצג בסרטון?"‬

1284
01:22:38,995 --> 01:22:41,915
‫האם חלק מהעובדות לא ממש מדויקות?‬

1285
01:22:41,998 --> 01:22:43,083
‫בטח.‬

1286
01:22:43,166 --> 01:22:47,629
‫למשל, הרגע שבו היא מכה בחוזקה‬
‫בראשה של איזבלה לכאורה‬

1287
01:22:47,712 --> 01:22:49,589
‫בכוונה תחילה.‬

1288
01:22:49,673 --> 01:22:51,132
‫זה לא מה שקרה.‬

1289
01:22:51,216 --> 01:22:53,802
‫שם הייתה איזבלה.‬

1290
01:22:53,885 --> 01:22:58,098
‫יש לה פצע בראש, כפי שמוצג בתמונה.‬

1291
01:22:58,181 --> 01:23:01,434
‫הפצע הזה דימם בתוך המכונית.‬

1292
01:23:01,518 --> 01:23:04,604
‫הם השתמשו בחומר מגיב במכונית ומצאו דם.‬

1293
01:23:05,689 --> 01:23:08,316
‫זה חומר מגיב שמאפשר לנו‬

1294
01:23:08,400 --> 01:23:13,154
‫לראות כתמי דם אפילו אחרי שנוקה.‬

1295
01:23:13,238 --> 01:23:15,991
‫השתמשתי בחומר המגיב כדי לראות אותם.‬

1296
01:23:16,074 --> 01:23:19,452
‫תיארתי לעצמי שיכול להיות‬
‫שהיו עוד כתמים בסביבה,‬

1297
01:23:19,536 --> 01:23:21,246
‫ובאמת היו.‬

1298
01:23:21,329 --> 01:23:23,540
‫גם אישרתי שזה היה דם אנושי.‬

1299
01:23:25,583 --> 01:23:28,420
‫- דם (פרופיל גנטי של הקורבן מאושר) -‬

1300
01:23:28,503 --> 01:23:32,298
‫הם טענו שהייתה תקיפה‬
‫והמשיכו לחפש דם במכונית.‬

1301
01:23:32,382 --> 01:23:34,300
‫וכפי שמתברר,‬

1302
01:23:34,384 --> 01:23:38,680
‫לא ניתן היה לאשר‬
‫שהדם שהם מצאו ברכב היה של איזבלה.‬

1303
01:23:38,763 --> 01:23:40,432
‫הם ערכו בדיקת דנ"א‬

1304
01:23:41,016 --> 01:23:42,350
‫שלא הייתה חד משמעית,‬

1305
01:23:42,434 --> 01:23:46,062
‫אבל הצביעה על נוכחות דם של זכר.‬

1306
01:23:46,896 --> 01:23:48,773
‫אז מה קבע כתם הדם הזה?‬

1307
01:23:49,357 --> 01:23:51,026
‫שהיא הותקפה? לא!‬

1308
01:23:51,109 --> 01:23:52,444
‫זה לא היה הדם שלה.‬

1309
01:23:53,236 --> 01:23:57,240
‫לא הצלחנו להוכיח שהדם שייך לאיזבלה,‬

1310
01:23:57,323 --> 01:24:03,204
‫כי הוא מעורבב‬
‫עם הפרופיל הגנטי של בן משפחה אחר,‬

1311
01:24:03,288 --> 01:24:04,497
‫אחד הבנים.‬

1312
01:24:04,581 --> 01:24:06,207
‫זה היה מעורבב עם הדם שלהם.‬

1313
01:24:06,291 --> 01:24:11,588
‫לאור מיקומו על מושב התינוק,‬
‫סביר להניח שזה היה דם התינוק.‬

1314
01:24:16,885 --> 01:24:19,262
‫הם ניסו לקשור הכול ביחד.‬

1315
01:24:19,345 --> 01:24:22,599
‫"אז הוא עטף את ראשה בחיתול בד."‬

1316
01:24:23,641 --> 01:24:25,101
‫איפה ההוכחה?‬

1317
01:24:25,185 --> 01:24:27,604
‫"מצאנו חיתול בד עם דם."‬

1318
01:24:27,687 --> 01:24:29,439
‫"עשיתם בדיקת דנ"א?"‬
‫"לא."‬

1319
01:24:29,522 --> 01:24:30,774
‫אז זו לא הוכחה.‬

1320
01:24:30,857 --> 01:24:36,780
‫- לאחר מכן, אנה ג'טובה‬
‫לחצה על צוואר הקורבן -‬

1321
01:24:38,907 --> 01:24:42,702
‫ויש את החניקה.‬
‫פציעות הצוואר של הקורבן אמיתיות.‬

1322
01:24:42,786 --> 01:24:48,041
‫חדר המתים הצליח למצוא סימני ציפורניים.‬

1323
01:24:48,124 --> 01:24:51,336
‫- חבורות התואמות אספיקסיה עקב חניקה -‬

1324
01:24:51,419 --> 01:24:55,298
‫אין להם הוכחה שהיא זו שחנקה את הילדה.‬

1325
01:24:55,381 --> 01:24:58,384
‫ראינו סימנים ברורים של חנק.‬

1326
01:24:58,968 --> 01:25:05,433
‫אבל במקרה המסוים הזה, יהיה קשה מאוד‬

1327
01:25:05,517 --> 01:25:09,521
‫לקבוע מי היד אחראית‬

1328
01:25:09,604 --> 01:25:11,898
‫לגרימת הסימנים האלה.‬

1329
01:25:14,901 --> 01:25:18,238
‫אם אתה מתכוון לשפוט שני אנשים‬

1330
01:25:18,321 --> 01:25:20,115
‫על מותו של ילד,‬

1331
01:25:20,198 --> 01:25:24,744
‫אתה חייב להיות מסוגל להצביע‬
‫על מה שכל אחד מהם עשה.‬

1332
01:25:24,828 --> 01:25:27,080
‫מי זרק אותה? מי הרג אותה? מי הכה אותה?‬

1333
01:25:27,163 --> 01:25:28,248
‫מי עשה מה?‬

1334
01:25:28,331 --> 01:25:30,333
‫מה יש כדי להוכיח מי עשה מה?‬

1335
01:25:30,834 --> 01:25:32,085
‫כלום.‬

1336
01:25:36,422 --> 01:25:40,176
‫מפתה ליפול בפח של הקלישאה הקלאסית‬

1337
01:25:40,260 --> 01:25:42,929
‫של אם חורגת מרשעת שמשאירה את הסימנים האלה,‬

1338
01:25:43,012 --> 01:25:45,682
‫ואז פותרת את זה עם אלשנדרה,‬

1339
01:25:45,765 --> 01:25:52,147
‫כאילו שזה איזה סרט אימה על הילדה.‬

1340
01:25:52,230 --> 01:25:53,773
‫שאלתי את חוקר המז"פ,‬

1341
01:25:54,440 --> 01:25:59,696
‫"למה הראית בסרטון שהאם החורגת‬

1342
01:26:00,530 --> 01:26:03,616
‫"חנקה את הקורבן‬

1343
01:26:03,700 --> 01:26:06,327
‫"אם הרופא אומר שאי אפשר לאשר את זה?"‬

1344
01:26:06,411 --> 01:26:09,164
‫זו הייתה הבחנה, פשוט כך.‬

1345
01:26:09,247 --> 01:26:13,251
‫אלשנדרה נרדוני כוסס ציפורניים עד הבסיס.‬

1346
01:26:13,334 --> 01:26:16,796
‫לאנה, לעומת זאת,‬
‫היו ציפורניים באורך רגיל‬

1347
01:26:16,880 --> 01:26:20,675
‫שיכולות להשאיר את הסימנים האלה.‬

1348
01:26:24,804 --> 01:26:29,184
‫כמובן, יש אנשים שמטילים ספק בכך,‬
‫הם מקפידים לאתר כל טעות,‬

1349
01:26:29,267 --> 01:26:33,855
‫אבל לכל חקירה בעולם יש פגמים.‬

1350
01:26:33,938 --> 01:26:35,899
‫ואז אמרתי לחבר המושבעים,‬

1351
01:26:35,982 --> 01:26:39,777
‫"הדוח הזה נעשה‬
‫על ידי המכון לרפואה משפטית בסאו פאולו,‬

1352
01:26:39,861 --> 01:26:43,615
‫אחד המכובדים ביותר במדינה,‬
‫וע"י הוספיטל דס קליניקס.‬

1353
01:26:43,698 --> 01:26:45,283
‫אבל מר פודוואל,‬

1354
01:26:45,366 --> 01:26:47,827
‫שלא למד רפואה…‬

1355
01:26:47,911 --> 01:26:51,497
‫אף אחד בצוות שלו לא מבין ברפואה משפטית,‬

1356
01:26:51,581 --> 01:26:53,208
‫אבל הם אומרים לך שזה שקר.‬

1357
01:26:53,291 --> 01:26:55,460
‫"על מי היית מעדיף לסמוך כאן?"‬

1358
01:27:04,761 --> 01:27:08,514
‫יש הורים שחושבים‬
‫שזה בסדר להפליק לילדים שלהם.‬

1359
01:27:08,598 --> 01:27:12,518
‫נניח שאחד ההורים האלה‬
‫סוטר לילד שלו, הילד נופל,‬

1360
01:27:12,602 --> 01:27:14,812
‫מקבל מכה בראש ומת.‬

1361
01:27:14,896 --> 01:27:17,315
‫בהתחשב בהשערה הזו,‬

1362
01:27:17,398 --> 01:27:20,526
‫נניח שהאבא הזה חשב,‬

1363
01:27:20,610 --> 01:27:22,946
‫"לעזאזל! מה אני עושה עכשיו?"‬

1364
01:27:23,488 --> 01:27:25,573
‫ואז הוא מנסה לזייף תאונה.‬

1365
01:27:32,705 --> 01:27:36,042
‫פתאום המוח שלו מפסיק לעבוד,‬

1366
01:27:36,125 --> 01:27:38,211
‫הוא לא מצליח לחשוב בצורה ביקורתית,‬

1367
01:27:38,294 --> 01:27:40,546
‫לא מסוגל לחשוב על השלכות,‬

1368
01:27:40,630 --> 01:27:43,967
‫אז הוא פועל באופן אינסטינקטיבי, תוקפני.‬

1369
01:27:51,391 --> 01:27:53,643
‫יש לזה מונח בצרפתית.‬

1370
01:27:53,726 --> 01:27:55,061
‫"פולי אה דו."‬

1371
01:27:55,603 --> 01:27:58,815
‫שיגעון בשניים.‬

1372
01:27:58,898 --> 01:28:03,611
‫זה מאוד מאפיין את הזוג נרדוני ואת אחרים.‬

1373
01:28:03,695 --> 01:28:07,615
‫אז הם לא פסיכופתים.‬
‫הם לא מתאימים לפרופיל הזה.‬

1374
01:28:07,699 --> 01:28:11,035
‫אנשים הם הרבה יותר מהפשע שהם מבצעים.‬

1375
01:28:14,664 --> 01:28:16,666
‫העניין הוא שאנחנו יכולים להוכיח‬

1376
01:28:16,749 --> 01:28:19,961
‫ששניהם לקחו חלק שווה בזה.‬

1377
01:28:20,044 --> 01:28:22,547
‫הם אחראים באופן שווה למותה.‬

1378
01:28:22,630 --> 01:28:26,301
‫ולא משנה איך אנשים מסובבים את זה,‬

1379
01:28:26,384 --> 01:28:28,553
‫הם לא יכולים להסיר את הזוג‬

1380
01:28:28,636 --> 01:28:31,139
‫מזירת הפשע בזמן הנפילה.‬

1381
01:28:31,222 --> 01:28:34,309
‫לא משנה איך נסתכל על זה,‬

1382
01:28:34,392 --> 01:28:38,479
‫אי אפשר למקם אותם במקום אחר בזמן הנפילה.‬

1383
01:28:42,608 --> 01:28:47,280
‫המשפט מגיע ליומו החמישי והאחרון‬
‫ללא זמן סיום באופק.‬

1384
01:28:47,363 --> 01:28:50,950
‫לאחר צפייה במאבק ההגנה והתביעה,‬

1385
01:28:51,034 --> 01:28:55,371
‫חבר המושבעים יתאסף‬
‫בחדר הסודי עם השופט, התובע ועורכי הדין.‬

1386
01:28:55,455 --> 01:28:57,790
‫הקהל שחיכה מחוץ לבית המשפט‬

1387
01:28:57,874 --> 01:29:03,004
‫אשר צפוי להקשיב להכרזת השופט‬
‫על גזר הדין דרך המיקרופון‬

1388
01:29:03,087 --> 01:29:04,922
‫לא יקבל גזר דין זכאי היטב.‬

1389
01:29:05,006 --> 01:29:08,176
‫לשופט הייתה…‬

1390
01:29:09,135 --> 01:29:10,595
‫התעוזה‬

1391
01:29:11,095 --> 01:29:15,516
‫להציב מספר רמקולים ברחוב‬

1392
01:29:17,060 --> 01:29:19,645
‫רק כדי להקריא גזר דין בקול רם‬

1393
01:29:21,314 --> 01:29:27,362
‫מה שהיה אגרסיבי, בלשון המעטה,‬
‫עוין נגד בני האדם האלה.‬

1394
01:29:27,445 --> 01:29:28,738
‫הוא שופט!‬

1395
01:29:28,821 --> 01:29:32,367
‫אנחנו מצפים להחלטת המושבעים‬

1396
01:29:32,450 --> 01:29:35,119
‫שתוכרז באמצעות מערכת שמע,‬

1397
01:29:35,203 --> 01:29:38,581
‫כדי שהקהל שעומד כאן מחוץ לבית המשפט‬

1398
01:29:38,664 --> 01:29:41,876
‫יוכל לשמוע את גזר הדין בזמן אמת,‬

1399
01:29:41,959 --> 01:29:46,422
‫בזמן שהשופט מאוריסיו פוסן‬
‫יקריא אותו בבית המשפט.‬

1400
01:29:47,507 --> 01:29:51,803
‫האם התקשורת תקריא את גזר הדין שלי‬
‫בשידור חי או תציג את גרסתה?‬

1401
01:29:52,553 --> 01:29:56,349
‫כל ערוץ יכול להמציא‬
‫גרסה שונה למה שאמרתי.‬

1402
01:29:56,432 --> 01:29:58,684
‫כל זה נלקח בחשבון.‬

1403
01:29:58,768 --> 01:30:03,731
‫מדהים איך אנשים מסרבים לעזוב.‬

1404
01:30:03,815 --> 01:30:07,527
‫אנשים היו מעורבים רגשית בכל העניין הזה.‬

1405
01:30:07,610 --> 01:30:10,655
‫כל ברזיל ואני חיכינו להחלטה הזאת.‬

1406
01:30:10,738 --> 01:30:13,282
‫ואז, ברגעים האחרונים,‬

1407
01:30:13,366 --> 01:30:14,826
‫הייתי עם בעלי.‬

1408
01:30:14,909 --> 01:30:19,205
‫החזקתי את היד שלו, החזקנו ידיים‬

1409
01:30:19,288 --> 01:30:21,040
‫בזמן שחיכינו לגזר הדין.‬

1410
01:30:21,124 --> 01:30:24,502
‫השקט היה מורט עצבים.‬

1411
01:30:29,132 --> 01:30:33,886
‫כשהשופט פוסן הודיע שהם נמצאו אשמים,‬

1412
01:30:33,970 --> 01:30:36,848
‫אני לא יודעת איך לא שברתי את היד של בעלי.‬

1413
01:30:36,931 --> 01:30:39,350
‫אני גוזר עליהם בזאת כדלקמן:‬

1414
01:30:39,434 --> 01:30:41,060
‫אלשנדרה אלבס נרדוני‬

1415
01:30:41,144 --> 01:30:44,147
‫נידון ל-31 שנים, חודש ועשרה ימים של מאסר‬

1416
01:30:44,230 --> 01:30:47,442
‫בגין עבירת רצח נגד אדם מתחת לגיל 14,‬

1417
01:30:47,525 --> 01:30:48,943
‫עם שלושה גורמים מחמירים,‬

1418
01:30:49,026 --> 01:30:53,072
‫החמרה בשל העובדה שהקורבן היה צאצא,‬

1419
01:30:53,156 --> 01:30:57,326
‫ועוד שמונה חודשי מאסר‬
‫בגין עבירת חבלה בראיות.‬

1420
01:30:57,410 --> 01:31:00,746
‫אני גוזר על הנאשמת‬
‫אנה קרולינה טרוטה פיישוטו ז'טובה‬

1421
01:31:00,830 --> 01:31:03,124
‫עשרים ושש שנים ושמונה חודשי מאסר‬

1422
01:31:03,207 --> 01:31:06,252
‫בגין עבירת רצח נגד אדם מתחת לגיל 14,‬

1423
01:31:06,335 --> 01:31:07,753
‫עם שלושה גורמים מחמירים…‬

1424
01:31:07,837 --> 01:31:10,173
‫בכיתי, ובכיתי, ובכיתי,‬

1425
01:31:11,257 --> 01:31:13,259
‫כי זה היה…‬

1426
01:31:14,385 --> 01:31:17,763
‫הצדק שביקשתי במשך כל כך הרבה זמן.‬

1427
01:31:19,056 --> 01:31:20,433
‫ההרשעה של הרוצחים,‬

1428
01:31:20,516 --> 01:31:23,978
‫עליה הכריז השופט מאוריסיו פוסן‬
‫בבית המשפט סנטנה,‬

1429
01:31:24,061 --> 01:31:26,230
‫הביא הקלה ורוגע‬

1430
01:31:26,314 --> 01:31:28,232
‫לאוכלוסייה זועמת‬

1431
01:31:28,316 --> 01:31:29,859
‫שהייתה צמאה לצדק.‬

1432
01:31:32,445 --> 01:31:34,906
‫צפיתי במתן גזר הדין בטלוויזיה.‬

1433
01:31:34,989 --> 01:31:37,408
‫הם שידרו את זה בשידור חי.‬

1434
01:31:39,452 --> 01:31:41,787
‫זה הרגיש כמו גמר המונדיאל.‬

1435
01:31:56,552 --> 01:31:59,555
‫איזבלה!‬

1436
01:32:01,849 --> 01:32:07,021
‫לא! זה לא היה רגע שיש לחגוג.‬

1437
01:32:07,104 --> 01:32:10,233
‫רק רציתי שהצדק ייעשה. וזה מה שקרה.‬

1438
01:32:15,655 --> 01:32:18,157
‫גזר הדין של 31 שנה עבורו,‬

1439
01:32:18,241 --> 01:32:22,328
‫ו-26 שנים עבורה שימח את אלה שצפו במשפט.‬

1440
01:32:22,411 --> 01:32:27,375
‫זה מעורר תקווה אצל כל הברזילאים.‬
‫תקווה ואמון במערכת המשפט שלנו.‬

1441
01:32:27,458 --> 01:32:29,919
‫זה המעט שהם יכלו לעשות למען האמא.‬

1442
01:32:30,002 --> 01:32:32,630
‫אני אוהבת את זה! הנשמה שלי רגועה.‬

1443
01:32:35,424 --> 01:32:39,512
‫צדק!‬

1444
01:32:42,557 --> 01:32:44,559
‫רוצחים!‬

1445
01:32:46,561 --> 01:32:51,315
‫בזמן שהקהל צעק שם,‬

1446
01:32:51,399 --> 01:32:56,862
‫השקט העצוב באולם היה מחריש אוזניים.‬

1447
01:32:58,155 --> 01:33:00,908
‫האווירה הייתה מתוחה.‬

1448
01:33:01,993 --> 01:33:05,329
‫היה קשה לנשום, כי מי באמת ניצח כאן?‬

1449
01:33:06,247 --> 01:33:09,292
‫אף אחד לא חגג. אף אחד.‬

1450
01:33:09,375 --> 01:33:11,627
‫אף אחד לא חייך. לא בפנים.‬

1451
01:33:30,438 --> 01:33:32,982
‫גזר הדין שלהם ניתן לפני שנתיים.‬

1452
01:33:33,065 --> 01:33:36,193
‫אתה מאמין שערעור יכול לבטל את ההחלטה?‬

1453
01:33:36,277 --> 01:33:38,529
‫קשה להאמין במשהו במדינה הזאת.‬

1454
01:33:38,613 --> 01:33:40,489
‫אבל אני אמשיך להאמין.‬

1455
01:33:46,954 --> 01:33:50,124
‫אז יש לנו זוג שיש לו שלושה ילדים‬

1456
01:33:50,207 --> 01:33:52,501
‫שניים משלהם ואחד רק של האבא.‬

1457
01:33:52,585 --> 01:33:54,629
‫יש להם חיים שלווים.‬

1458
01:33:54,712 --> 01:33:57,798
‫יש סרטונים שבהם הם מטיילים בפארקים וכולי.‬

1459
01:33:57,882 --> 01:34:01,636
‫ואז יום אחד, הם מגיעים הביתה, עולים למעלה,‬

1460
01:34:01,719 --> 01:34:04,805
‫הם רבים, הם מכים את אחד הילדים,‬

1461
01:34:04,889 --> 01:34:08,893
‫הם משתמשים במספריים‬
‫כדי לחתוך חור ברשת הביטחון,‬

1462
01:34:10,144 --> 01:34:12,313
‫והם זורקים את בתם מהחלון.‬

1463
01:34:12,396 --> 01:34:17,234
‫זה נחשב לסיפור הגיוני לחלוטין.‬

1464
01:34:17,318 --> 01:34:21,822
‫הם הרשיעו זוג וגזרו‬
‫יותר מ-30 שנות מאסר עליו,‬

1465
01:34:21,906 --> 01:34:23,407
‫ו-26 עליה,‬

1466
01:34:23,491 --> 01:34:26,786
‫אבל הם לא יכולים להחליט מי עשה מה.‬

1467
01:34:26,869 --> 01:34:28,913
‫אין לי ספק‬

1468
01:34:28,996 --> 01:34:32,708
‫שהסיפור ששמענו לא באמת קרה.‬

1469
01:34:32,792 --> 01:34:34,710
‫אין לי צל של ספק.‬

1470
01:34:37,838 --> 01:34:42,343
‫אני אגיד את זה היום,‬
‫ואתה יכול לשאול אותי בעוד כמה שנים.‬

1471
01:34:42,968 --> 01:34:48,099
‫זה היה המשפט הראשון‬
‫והיחיד בתיק איזבלה נרדוני.‬

1472
01:34:48,182 --> 01:34:50,309
‫לא יהיה משפט נוסף.‬

1473
01:34:54,230 --> 01:35:00,778
‫- מאז 2008, אלשנדרה נרדוני‬
‫ואנה קרולינה ז'טובה נותרו בכלא. -‬

1474
01:35:00,861 --> 01:35:05,866
‫- הם הכחישו את ביצוע הפשע. -‬

1475
01:35:09,161 --> 01:35:11,497
‫אם הם שמרו בסוד את השקר עד עכשיו,‬

1476
01:35:11,580 --> 01:35:15,251
‫אי אפשר שלא לתהות אם היה איזשהו הסכם‬

1477
01:35:15,835 --> 01:35:18,254
‫בין הבעל והאישה‬

1478
01:35:18,879 --> 01:35:20,881
‫שאפשר להם‬

1479
01:35:20,965 --> 01:35:22,591
‫לסבול את מעצרם‬

1480
01:35:22,675 --> 01:35:24,927
‫ואת ההשפעה של זה על כל המשפחה שלהם‬

1481
01:35:25,428 --> 01:35:28,764
‫ועדיין לשמור על טענות חפותם בנוגע לפשע.‬

1482
01:35:36,689 --> 01:35:39,984
‫אני מניח שאנשים ציפו שבסופו של דבר‬

1483
01:35:40,067 --> 01:35:42,528
‫האב או האם החורגת‬

1484
01:35:42,611 --> 01:35:46,782
‫יתוודו ויתארו את מה שקרה באמת.‬

1485
01:35:46,866 --> 01:35:49,326
‫הם רוצים‬

1486
01:35:50,035 --> 01:35:52,121
‫את המאסר הכי קצר שהם יכולים לקבל.‬

1487
01:35:52,204 --> 01:35:54,039
‫הם זוג צעיר.‬

1488
01:35:54,123 --> 01:35:57,001
‫עוד יישאר להם זמן לחיות אחרי שישתחררו.‬

1489
01:36:03,674 --> 01:36:05,009
‫מה נשאר מהאיש הזה?‬

1490
01:36:05,092 --> 01:36:09,054
‫כשהוא יעזוב את הכלא,‬
‫הוא יסתכל במראה ויגיד, "אני רוצח?‬

1491
01:36:10,598 --> 01:36:12,057
‫"האם הרגתי את הבת שלי?"‬

1492
01:36:12,141 --> 01:36:14,727
‫איך הוא יכול‬
‫להסתכל לבן שלו בעיניים ולהגיד,‬

1493
01:36:14,810 --> 01:36:16,729
‫"אבא שלך הרג את אחותך"?‬

1494
01:36:16,812 --> 01:36:19,774
‫אולי הדרך הכי הפחות דרמטית לעשות את זה‬

1495
01:36:19,857 --> 01:36:23,694
‫היא לראות את עצמך כקורבן של טרגדיה…‬

1496
01:36:24,195 --> 01:36:27,281
‫טרגדיה ענקית, של טעות משפטית.‬

1497
01:36:27,364 --> 01:36:30,284
‫כאילו אתה משלם על משהו שלא עשית.‬

1498
01:36:30,367 --> 01:36:33,496
‫ואז אתה נותן לעצמך כוח להמשיך הלאה,‬

1499
01:36:33,579 --> 01:36:37,249
‫בלי להביט לאחור, נכון?‬

1500
01:36:37,333 --> 01:36:42,004
‫אם למעשה הם אשמים, כפי שפסק הדין קבע,‬

1501
01:36:42,087 --> 01:36:45,049
‫זה מובן שהם יימנעו מלהודות,‬

1502
01:36:45,758 --> 01:36:51,555
‫כי הודאה באשמה‬
‫תאבד להם כל אהדה שאולי נותרה כלפיהם.‬

1503
01:36:51,639 --> 01:36:55,309
‫הספק, נכון? שאולי הם היו‬
‫קורבנות של אי צדק.‬

1504
01:36:58,938 --> 01:37:00,981
‫שניהם אשמים,‬

1505
01:37:01,065 --> 01:37:03,067
‫גם אם אשמתם נעוצה בשתיקתם.‬

1506
01:37:03,609 --> 01:37:07,863
‫בהחלט לא סביר שפשע כזה‬
‫התרחש בלי שיתוף פעולה ביניהם.‬

1507
01:37:07,947 --> 01:37:11,700
‫כל הסיפור מעיד על שיתוף הפעולה שלהם.‬

1508
01:37:14,703 --> 01:37:18,916
‫מעולם, בהיסטוריה של הקרימינולוגיה,‬
‫לא שמעתי‬

1509
01:37:18,999 --> 01:37:24,964
‫על זוג שהורשע,‬
‫ואז הושלך לכלא ליותר מעשר שנים,‬

1510
01:37:25,881 --> 01:37:29,635
‫ולא רק שהמשיך לטעון לחפותו,‬

1511
01:37:29,718 --> 01:37:30,928
‫אבל גם נשאר ביחד.‬

1512
01:37:31,011 --> 01:37:34,223
‫מן הסתם, לשניהם‬

1513
01:37:34,306 --> 01:37:37,977
‫הייתה הזדמנות להשתחרר‬

1514
01:37:38,060 --> 01:37:39,895
‫אם הם היו מאשימים אחד את השני.‬

1515
01:37:45,317 --> 01:37:46,777
‫נותרנו עם שאלה.‬

1516
01:37:46,861 --> 01:37:53,450
‫האם האם החורגת‬
‫תסכים לשלם על משהו שהיא לא עשתה?‬

1517
01:38:03,210 --> 01:38:07,756
‫נתקלתי בז'טובה, אביה של אנה,‬

1518
01:38:07,840 --> 01:38:08,924
‫בבית המשפט.‬

1519
01:38:09,008 --> 01:38:11,719
‫נתקלתי בו במסדרון ואמרתי,‬

1520
01:38:11,802 --> 01:38:14,597
‫"מר ז'טובה, תגיד לה להתוודות.‬

1521
01:38:15,514 --> 01:38:17,308
‫"תגיד לה להתוודות."‬

1522
01:38:17,391 --> 01:38:19,935
‫הוא אמר, "גברת רוזה, אמרתי לה,‬

1523
01:38:20,019 --> 01:38:22,187
‫"אבל הם לא נותנים לה.‬

1524
01:38:22,271 --> 01:38:23,981
‫"הם לא נותנים לה."‬

1525
01:38:24,064 --> 01:38:26,317
‫הוא אמר לי את זה, שמעתי את זה באוזניי.‬

1526
01:38:32,281 --> 01:38:35,993
‫התעללות כלכלית היא היבט חשוב בתיק הזה.‬

1527
01:38:36,076 --> 01:38:40,998
‫זה לא משהו ששומעים עליו‬
‫לעתים קרובות, אבל זה קיים.‬

1528
01:38:41,081 --> 01:38:46,170
‫החלטותיה של אישה זו כפופות לשליטה כלכלית,‬

1529
01:38:46,253 --> 01:38:50,549
‫כשאפילו רכישה של תחבושות היגייניות‬
‫דורשות ממנה לבקש כסף.‬

1530
01:38:50,633 --> 01:38:55,429
‫זה משפיל מאוד לכל אישה‬
‫אם אין לה עצמאות בדברים כאלה.‬

1531
01:38:56,430 --> 01:39:00,017
‫ללא תמיכה כלכלית,‬

1532
01:39:00,100 --> 01:39:02,937
‫אין לה יכולת אפילו‬
‫להרשות לעצמה עורך דין פרטי‬

1533
01:39:03,771 --> 01:39:07,066
‫או לספק את רווחת ילדיה.‬

1534
01:39:07,149 --> 01:39:10,486
‫ההחלטה להישאר יחד כזוג כרוכה במספר גורמים.‬

1535
01:39:11,153 --> 01:39:13,739
‫אף אחד לא תמים מספיק‬
‫כדי לחשוב שאחרי 14 שנה,‬

1536
01:39:13,822 --> 01:39:16,909
‫הם עדיין חיים באגדה רומנטית.‬

1537
01:39:17,493 --> 01:39:21,413
‫ביוני 2023, אנה קרולינה ז'טובה‬
‫שוחררה על תנאי והשתחררה מהכלא‬

1538
01:39:21,497 --> 01:39:24,416
‫כדי לרצות את שארית מאסרה במעצר בית.‬

1539
01:39:24,500 --> 01:39:27,878
‫מאז 2019, אלשנדרה ממשיך לרצות מאסר על תנאי‬

1540
01:39:27,962 --> 01:39:30,297
‫עם הטבת חופשות מזדמנות.‬

1541
01:39:35,803 --> 01:39:38,097
‫טוב, אחרי…‬

1542
01:39:39,098 --> 01:39:42,309
‫שאיזבלה נפטרה, אחרי המשפט…‬

1543
01:39:43,227 --> 01:39:45,896
‫הייתי צריכה התחלה חדשה בחיים.‬

1544
01:39:47,773 --> 01:39:52,695
‫אני מודה לאל שנתן לי‬
‫את ההזדמנות להכיר את בעלי הנוכחי,‬

1545
01:39:52,778 --> 01:39:54,405
‫שהוא אדם נפלא.‬

1546
01:39:55,489 --> 01:39:57,950
‫הוא קיבל את הסיפור שלי.‬

1547
01:39:59,493 --> 01:40:02,371
‫הוא נכנס איתי למערכת יחסים‬

1548
01:40:02,997 --> 01:40:04,415
‫בידיעה שזה לא יהיה קל.‬

1549
01:40:04,999 --> 01:40:07,710
‫ובניתי את חיי מחדש איתו.‬

1550
01:40:08,544 --> 01:40:10,170
‫איתו,‬

1551
01:40:12,339 --> 01:40:14,925
‫חוויתי את האושר של האמהות שוב.‬

1552
01:40:16,010 --> 01:40:18,554
‫זה היה החלום שלי.‬

1553
01:40:23,642 --> 01:40:26,770
‫תמיד רציתי להיות שוב אמא.‬

1554
01:40:26,854 --> 01:40:30,649
‫זו הייתה מטרה שהצלחתי להשיג.‬

1555
01:40:34,278 --> 01:40:38,365
‫זה היה היריון מאתגר מבחינה נפשית.‬

1556
01:40:39,199 --> 01:40:41,618
‫ברגע שנכנסתי להיריון,‬

1557
01:40:41,702 --> 01:40:44,371
‫הכול עלה וצף בחזרה.‬

1558
01:40:47,791 --> 01:40:51,211
‫ההיריון עם מריה פרננדה היה קצת יותר קל‬

1559
01:40:51,295 --> 01:40:54,048
‫אחרי שילדתי את מיגל.‬

1560
01:40:57,426 --> 01:40:58,969
‫היום, אני לא‬

1561
01:41:00,054 --> 01:41:02,097
‫אמא‬

1562
01:41:02,181 --> 01:41:05,059
‫ששמה את הילדים שלה בבועה.‬

1563
01:41:05,142 --> 01:41:07,978
‫אני לא מניחה על הכתפיים שלהם‬

1564
01:41:08,854 --> 01:41:11,106
‫את הנטל של להיות אחים‬

1565
01:41:12,149 --> 01:41:15,569
‫של מישהי שסבלה כל כך הרבה.‬

1566
01:41:18,155 --> 01:41:22,242
‫במשך זמן רב, הייתי נכנסת למיטה,‬

1567
01:41:23,285 --> 01:41:27,164
‫והייתי חושבת לעצמי, "אני רוצה…‬

1568
01:41:27,247 --> 01:41:31,543
‫"לפגוש אותך שוב, בעולם הזה או במקום אחר."‬

1569
01:41:31,627 --> 01:41:33,420
‫- איזבלה -‬

1570
01:41:33,504 --> 01:41:36,173
‫"הבטחתי לך משהו, וקיימתי.‬

1571
01:41:36,256 --> 01:41:39,426
‫"עכשיו זה הזמן להתחיל מחדש."‬

1572
01:41:48,102 --> 01:41:54,024
‫- משפחות נרדוני וז'טובה‬
‫סירבו להתראיין לסרט הדוקומנטרי הזה -‬

1573
01:41:58,278 --> 01:42:03,617
‫- מבוסס על הספרים‬
‫מאת אילנה קסוי ורוז'ריו פגנן -‬

1574
01:43:57,773 --> 01:44:01,944
‫תרגום כתוביות: שלומית בכר‬