1
00:00:07,508 --> 00:00:09,052
‫באי מנהטן‬

2
00:00:09,135 --> 00:00:12,263
‫ישנם שני צוותי בילוש שחוקרי מקרי רצח:‬

3
00:00:12,346 --> 00:00:14,474
‫מנהטן צפון ומנהטן דרום.‬

4
00:00:14,557 --> 00:00:18,186
‫הם חוקרים את מקרי הרצח‬
‫הקשים והאכזריים מכולם.‬

5
00:00:18,269 --> 00:00:21,481
‫אלה הסיפורים שלהם.‬

6
00:00:34,035 --> 00:00:38,372
‫בינואר 95' התקבלתי לעבודה אצל משפחת פילמר.‬

7
00:00:39,248 --> 00:00:44,545
‫האוורד ורוז פילמר היו ממש זקוקים‬
‫למישהי שתעזור להם עם הבן שלהם, פיליפ.‬

8
00:00:46,255 --> 00:00:48,674
‫אחרי שעבדתי אצלם יותר משנה,‬

9
00:00:49,467 --> 00:00:52,845
‫הלכתי לעבודה, נכנסתי לחדר של פיליפ,‬

10
00:00:52,929 --> 00:00:55,807
‫והוא היה בבגדי בית הספר שלו,‬

11
00:00:55,890 --> 00:00:58,142
‫על מיטה מוצעת, בוהה בתקרה.‬

12
00:00:59,143 --> 00:01:02,563
‫והוא אמר, "אבא שלי לא חזר הביתה אתמול".‬

13
00:01:03,189 --> 00:01:05,483
‫ראיתי שהוא נסער.‬

14
00:01:06,859 --> 00:01:10,363
‫קצת אחר כך , עמדתי במבואה,‬

15
00:01:10,446 --> 00:01:16,661
‫ורוז נכנסה עם מבט המום על הפנים.‬

16
00:01:17,328 --> 00:01:18,955
‫ראיתי שהיא בכתה.‬

17
00:01:19,038 --> 00:01:21,874
‫היא פשוט עמדה שם, פשטה את הידיים ואמרה,‬

18
00:01:22,416 --> 00:01:23,417
‫"האוורד מת".‬

19
00:01:23,918 --> 00:01:27,338
‫ואני זוכרת שחשבתי,‬

20
00:01:28,756 --> 00:01:29,966
‫"לא יכול להיות".‬

21
00:01:33,094 --> 00:01:36,597
‫בשנות התשעים,‬
‫שיעור מקרי הרצח בניו יורק חרג מכל גבול.‬

22
00:01:39,100 --> 00:01:43,437
‫אבל איש עסקים שנרצח‬
‫בעסק שלו במידטאון במנהטן,‬

23
00:01:43,521 --> 00:01:45,314
‫זה נדיר.‬

24
00:01:45,398 --> 00:01:47,400
‫- ארבע עשרה -‬

25
00:01:49,902 --> 00:01:53,406
‫האוורד פילמר נדקר עשרים,‬
‫שלושים או ארבעים פעמים.‬

26
00:01:54,157 --> 00:01:56,367
‫לכל אחד הייתה תיאוריה,‬
‫לאף אחד לא הייתה תשובה.‬

27
00:01:56,450 --> 00:02:01,706
‫התיק לא פוענח,‬
‫אבל לא סוגרים רצח שלא מפוענח.‬

28
00:02:06,878 --> 00:02:09,672
‫כל תיק לוקח חתיכה קטנה מהנשמה שלך.‬

29
00:02:12,341 --> 00:02:16,262
‫אפשר לעבוד בעבודה הזאת‬
‫רק אם זה באמת חשוב לך.‬

30
00:02:18,347 --> 00:02:20,266
‫אתה רוצה לגלות את האמת.‬

31
00:02:21,726 --> 00:02:23,269
‫זה מה שבלשים עושים.‬

32
00:02:23,853 --> 00:02:26,230
‫תמיד אהבתי להציץ מאחורי הווילון.‬

33
00:02:26,314 --> 00:02:28,065
‫מה קרה באמת?‬

34
00:02:28,566 --> 00:02:32,236
‫למשפחה חשוב מאוד לדעת מי רצח את אהובם.‬

35
00:02:32,320 --> 00:02:33,362
‫זאת העבודה שלי.‬

36
00:02:33,988 --> 00:02:38,242
‫בניו יורק, משטרת ניו יורק…‬

37
00:02:41,204 --> 00:02:42,413
‫זה הדבר האמיתי.‬

38
00:02:43,164 --> 00:02:46,751
‫- מחלק רצח:‬
‫ניו יורק -‬

39
00:02:56,260 --> 00:02:59,138
‫- 22 במרץ, 1996‬
‫7:00 -‬

40
00:02:59,222 --> 00:03:03,517
‫ב-1996 הייתי המפקד‬
‫של מחלק הרצח מנהטן דרום,‬

41
00:03:03,601 --> 00:03:07,146
‫יחידת הבלשים העסוקה ביותר בניו יורק.‬

42
00:03:07,230 --> 00:03:08,940
‫יותר מאלפיים תיקים בשנה.‬

43
00:03:09,774 --> 00:03:12,818
‫התקשרו אליי מוקדם בבוקר,‬
‫לפני שהגעתי לעבודה,‬

44
00:03:12,902 --> 00:03:16,656
‫להגיד שהיה רצח בבניין משרדים במידטאון.‬

45
00:03:18,824 --> 00:03:21,118
‫יום שישי. הלכתי לעבודה ברגל.‬
‫זה היה יום המשכרות.‬

46
00:03:21,202 --> 00:03:22,787
‫הייתי במצב רוח מעולה.‬

47
00:03:22,870 --> 00:03:24,956
‫המכירות הלכו מצוין‬

48
00:03:25,039 --> 00:03:29,293
‫ב"קינג חברה לציוד משרדי בע"מ".‬

49
00:03:30,086 --> 00:03:33,256
‫הגעתי בערך ב-8:20. תמיד הגעתי מוקדם.‬

50
00:03:33,339 --> 00:03:38,010
‫ומחוץ לכניסה לבניין, ברחוב 33,‬

51
00:03:38,094 --> 00:03:41,180
‫עמד עובד שאף פעם לא יצא החוצה.‬

52
00:03:41,264 --> 00:03:43,057
‫הוא תמיד היה במשרד שלו.‬

53
00:03:43,683 --> 00:03:45,059
‫הוא היה בחוץ.‬

54
00:03:50,273 --> 00:03:52,733
‫שאלתי אותו, "אד, למה אתה עומד פה?"‬

55
00:03:52,817 --> 00:03:56,737
‫והוא פנה אלי ואמר, "האוורד מת".‬

56
00:04:02,034 --> 00:04:05,413
‫החשב של קינג הגיע ב-5:30 בבוקר‬

57
00:04:05,496 --> 00:04:07,290
‫ומצא את הגופה של האוורד.‬

58
00:04:07,373 --> 00:04:09,834
‫הוא ירד מיד למטה והתקשר למוקד החירום.‬

59
00:04:14,922 --> 00:04:18,134
‫כשהגעתי לזירת הפשע גליתי‬

60
00:04:18,217 --> 00:04:21,429
‫שקינג הייתה חברה גדולה לציוד משרדי,‬

61
00:04:21,512 --> 00:04:24,390
‫עם חנות בקומה הראשונה,‬

62
00:04:24,473 --> 00:04:27,184
‫ומשרד לעובדים בקומה הרביעית.‬

63
00:04:33,149 --> 00:04:35,860
‫הגופה שלו נמצאה מחוץ למעלית,‬

64
00:04:36,694 --> 00:04:39,322
‫באזור הקבלה בקומה הרביעית.‬

65
00:04:39,405 --> 00:04:41,574
‫- הגופה של האוורד‬
‫קינג ציוד משרדי, קומה 4 -‬

66
00:04:41,657 --> 00:04:43,200
‫היה לנו קורבן דקירה‬

67
00:04:45,286 --> 00:04:46,912
‫היה הרבה דם.‬

68
00:04:51,876 --> 00:04:54,545
‫בהמשך המסדרון היה כיור שהיה בו דם,‬

69
00:04:54,628 --> 00:04:57,131
‫מה שגרם לך לחשוב שמישהו שטף ידיים‬

70
00:04:57,214 --> 00:04:59,133
‫או שטף את כלי הרצח.‬

71
00:05:03,971 --> 00:05:05,264
‫אני זוכר…‬

72
00:05:08,434 --> 00:05:09,977
‫את ההלם.‬

73
00:05:10,895 --> 00:05:12,730
‫אני זוכר שצרחתי, "לא".‬

74
00:05:14,065 --> 00:05:17,068
‫ובאותו רגע הוציאו את הגופה,‬

75
00:05:18,277 --> 00:05:19,445
‫את הגופה של האוורד.‬

76
00:05:24,075 --> 00:05:28,829
‫כששמעתי שהגופה של האוורד התגלתה במשרד,‬

77
00:05:28,913 --> 00:05:30,998
‫ממש נפלתי מהרגליים.‬

78
00:05:31,624 --> 00:05:35,544
‫הרגשתי, כנראה, כמו שכל הורה היה מרגיש,‬

79
00:05:35,628 --> 00:05:40,341
‫אם הוא היה שומע‬
‫שהילד שלו מת, במיוחד כתוצאה מרצח.‬

80
00:05:40,424 --> 00:05:45,930
‫אפילו היום אני לא יכול‬
‫לנסות לבטא את הרגשות שלי.‬

81
00:05:47,515 --> 00:05:50,601
‫האוורד ואבא שלי עבדו ביחד כל יום.‬

82
00:05:50,684 --> 00:05:52,395
‫הם היו קרובים מאוד.‬

83
00:05:52,478 --> 00:05:54,230
‫להאוורד בדיוק מלאו 40.‬

84
00:05:55,648 --> 00:05:56,982
‫הם היו דומים.‬

85
00:05:57,066 --> 00:06:00,027
‫הייתה להם אותה אישיות כיפית.‬

86
00:06:01,278 --> 00:06:04,657
‫מאוד חברותיים, מאוד חביבים.‬

87
00:06:04,740 --> 00:06:06,200
‫כולם אהבו אותם.‬

88
00:06:07,868 --> 00:06:10,955
‫האוורד היה בטח בן ארבע או חמש‬

89
00:06:11,038 --> 00:06:13,457
‫כשהוא בא לחנות בפעם הראשונה.‬

90
00:06:13,541 --> 00:06:15,918
‫הוא תמיד רצה לעבוד בחברה שלי.‬

91
00:06:17,878 --> 00:06:23,050
‫השותף שלי ואני פתחנו עסק‬
‫לנייר משרדי ב-1 במרץ, 1958.‬

92
00:06:23,134 --> 00:06:24,593
‫ציוד משרדי.‬

93
00:06:24,677 --> 00:06:27,721
‫כל סוג של הדפסה מסחרית.‬

94
00:06:27,805 --> 00:06:29,181
‫דברים כאלה.‬

95
00:06:29,682 --> 00:06:32,643
‫נתתי לו את העסק, משהו כמו…‬

96
00:06:33,978 --> 00:06:36,647
‫חמישה או שישה חודשים לפני שהוא נרצח.‬

97
00:06:38,566 --> 00:06:42,528
‫פרנק היה הרוס בגלל הרצח.‬

98
00:06:42,611 --> 00:06:44,780
‫זה לא טבעי שהורה קובר ילד.‬

99
00:06:44,864 --> 00:06:47,992
‫אני לא יכול לדמיין חיים בלי להיות אבא,‬

100
00:06:48,075 --> 00:06:52,580
‫בלי לראות את הבנים שלי מצליחים,‬
‫מתפתחים ועושים את מה שהם עושים.‬

101
00:06:52,663 --> 00:06:56,917
‫לא הייתי מחליף את זה בשום דבר.‬
‫אני חושב ש"אבא" הוא כנראה…‬

102
00:06:59,503 --> 00:07:01,881
‫התואר החשוב ביותר שהיה לי אי פעם.‬

103
00:07:06,760 --> 00:07:08,888
‫השמש זרחה ושקעה…‬

104
00:07:08,971 --> 00:07:11,098
‫בעיניי, האוורד…‬

105
00:07:14,185 --> 00:07:15,478
‫הוא היה כל חיי.‬

106
00:07:23,694 --> 00:07:25,905
‫ניסינו להבין מה קורה.‬

107
00:07:25,988 --> 00:07:28,407
‫עם מי צריך לדבר, מצלמות אבטחה.‬

108
00:07:30,493 --> 00:07:34,371
‫ביצענו הרבה סריקות.‬
‫ביצענו סריקה ראשונית באותו יום.‬

109
00:07:34,455 --> 00:07:38,125
‫חיפשנו כלי נשק,‬
‫חיפשנו בערימות אשפה, בפירי מעליות.‬

110
00:07:38,876 --> 00:07:41,754
‫הכסף שלו וכל החפצים‬
‫האישיים שלו עדיין היו אצלו.‬

111
00:07:41,837 --> 00:07:44,089
‫זה די אמר לנו שלא מדובר בשוד אקראי.‬

112
00:07:46,217 --> 00:07:48,260
‫האוורד נרצח במשרד.‬

113
00:07:48,844 --> 00:07:50,054
‫היו שם שוטרים.‬

114
00:07:50,137 --> 00:07:52,681
‫היה מטריד מאוד אפילו להיות שם.‬

115
00:07:54,058 --> 00:07:59,396
‫הבלשים ביקשו ממני לחפש תיקים של עובדים‬

116
00:07:59,480 --> 00:08:01,899
‫שאולי רצו ברעתו,‬

117
00:08:02,816 --> 00:08:05,903
‫שאולי שנאו אותו, שהיה להם סכסוך איתו.‬

118
00:08:05,986 --> 00:08:10,533
‫מצאתי רק אדם אחד, שעזב בחודשים האחרונים.‬

119
00:08:10,616 --> 00:08:13,536
‫מישהו שעבד במוקד ההעתקים בחנות.‬

120
00:08:14,119 --> 00:08:15,913
‫זה היה תפקיד זוטר.‬

121
00:08:16,455 --> 00:08:17,831
‫זה היה כיוון חקירה.‬

122
00:08:17,915 --> 00:08:19,041
‫הם בדקו אותו.‬

123
00:08:19,124 --> 00:08:22,670
‫הם דיברו עליו עם עובדים‬
‫אחרים, ואז דיברו גם איתו,‬

124
00:08:22,753 --> 00:08:25,923
‫וראו שזה לא עניין רציני.‬

125
00:08:26,423 --> 00:08:28,551
‫- האוורד פילמר -‬

126
00:08:28,634 --> 00:08:30,469
‫בעיניי, האוורד היה בוס מצוין.‬

127
00:08:31,345 --> 00:08:34,223
‫כשהוא נכנס לחדר, כולם שמו לב.‬

128
00:08:34,306 --> 00:08:39,061
‫הוא היה מחובר לכולנו.‬
‫האוורד נתן לך תחושה של משפחה.‬

129
00:08:40,729 --> 00:08:42,523
‫הוא היה בשיא…‬

130
00:08:43,023 --> 00:08:45,568
‫ממש בשיא חייו.‬

131
00:08:46,068 --> 00:08:51,824
‫אדם בריא, מצליח, חברותי…‬

132
00:08:51,907 --> 00:08:53,492
‫אדם נפלא.‬

133
00:08:53,576 --> 00:08:55,661
‫ושהוא יירצח? אוי, אלוהים.‬

134
00:09:03,377 --> 00:09:06,338
‫הלכתי לשעה האחרונה של הנתיחה לאחר המוות.‬

135
00:09:07,756 --> 00:09:09,675
‫היו לו יותר מארבעים פצעי דקירה.‬

136
00:09:10,175 --> 00:09:11,969
‫לא כולם היו חודרניים.‬

137
00:09:12,052 --> 00:09:15,139
‫היו חמישה שהיו יכולים להיות קטלניים מספיק‬

138
00:09:15,222 --> 00:09:16,974
‫אפילו אם הם היו היחידים.‬

139
00:09:17,057 --> 00:09:20,185
‫היו גם דקירות לאחר המוות,‬

140
00:09:20,269 --> 00:09:23,355
‫כלומר אחרי שהלב שלו הפסיק לפעום,‬

141
00:09:23,439 --> 00:09:27,359
‫כשהוא היה כבר ממש מת,‬
‫הוא עדיין נדקר שוב ושוב.‬

142
00:09:29,194 --> 00:09:33,282
‫התקיפה של האוורד הייתה סוערת ומלאת רגש.‬

143
00:09:38,245 --> 00:09:40,080
‫הלכנו להלוויה.‬

144
00:09:40,664 --> 00:09:45,044
‫היו לנו בלשים שבאו בגלוי.‬

145
00:09:45,127 --> 00:09:48,547
‫הפגנו תמיכה במשפחה בכך שהיינו שם.‬

146
00:09:48,631 --> 00:09:52,760
‫אבל בנוסף אתה גם מחפש אינטראקציות מוזרות‬

147
00:09:52,843 --> 00:09:55,137
‫בין כל שני אנשים, בסדר?‬

148
00:09:55,220 --> 00:10:00,059
‫זה יכול להיות משהו פשוט‬
‫כמו אישה, לא הרעיה, שמשתגעת,‬

149
00:10:00,142 --> 00:10:01,935
‫או שני אנשים שמתווכחים.‬

150
00:10:02,019 --> 00:10:04,271
‫בנוסף, היינו גם מחוץ להלוויה‬

151
00:10:04,355 --> 00:10:06,440
‫וצילמנו כל מי שנכנס או יצא.‬

152
00:10:06,523 --> 00:10:09,652
‫כדי שאם במקרה יהיה משהו,‬
‫נוכל אחר כך לחזור לסרטון.‬

153
00:10:11,737 --> 00:10:14,448
‫היו יותר מאלף אנשים בהלוויה.‬

154
00:10:15,449 --> 00:10:18,118
‫זה היה די מפחיד.‬

155
00:10:20,079 --> 00:10:22,873
‫בדת היהודית, אחרי ההלוויה,‬

156
00:10:22,956 --> 00:10:27,002
‫אנשים באים לבקר בבית של האדם שמת,‬

157
00:10:27,086 --> 00:10:29,505
‫וככה הם מביעים תנחומים.‬

158
00:10:30,005 --> 00:10:31,423
‫זה נקרא "שבעה".‬

159
00:10:32,257 --> 00:10:38,889
‫אשתו של האוורד, רוז,‬
‫ביקשה לארח את השבעה בבית שלנו,‬

160
00:10:40,265 --> 00:10:46,438
‫כי אם זה היה בדירה שלהם‬
‫זה היה מעציב את פיליפ.‬

161
00:10:46,522 --> 00:10:48,607
‫ובאופן טבעי, הסכמנו.‬

162
00:10:52,569 --> 00:10:55,781
‫פיליפ אהב את אבא שלו, ואבא שלו מת עליו.‬

163
00:10:58,117 --> 00:10:59,284
‫פיליפ היה בן שמונה.‬

164
00:10:59,785 --> 00:11:02,454
‫חכם מאוד יחסית לילד בן שמונה.‬

165
00:11:02,538 --> 00:11:08,127
‫הוא היה ילד דברן במיוחד,‬
‫ושמח, פשוט מלא מרץ.‬

166
00:11:08,627 --> 00:11:12,923
‫לראות איך פיליפ השתנה‬
‫אחרי שהוא איבד את אבא שלו…‬

167
00:11:13,006 --> 00:11:15,467
‫החיוניות שלו נעלמה.‬

168
00:11:15,551 --> 00:11:18,262
‫הפטפטנות שלו נעלמה.‬

169
00:11:18,345 --> 00:11:20,931
‫הביטחון העצמי שלו היה שונה.‬

170
00:11:21,014 --> 00:11:25,269
‫אז כל הדברים שראיתי בו כילד קטן ואמיץ,‬

171
00:11:25,352 --> 00:11:28,480
‫כל זה נשלל ממנו. כל זה נלקח ממנו.‬

172
00:11:29,356 --> 00:11:31,483
‫הוא היה בודד בלי אבא שלו.‬

173
00:11:39,700 --> 00:11:44,204
‫אחרי השבעה, רוז הגיעה למשרד.‬

174
00:11:45,205 --> 00:11:50,586
‫והיא הביאה איתה שני אנשים‬
‫מחברה גדולה לציוד עסקי.‬

175
00:11:51,712 --> 00:11:55,966
‫היא סיכמה איתם שהיא תמכור להם את העסק.‬

176
00:11:57,634 --> 00:11:59,011
‫היא לא יכלה לנהל את העסק.‬

177
00:11:59,094 --> 00:12:02,264
‫היא לא ידעה שום דבר על ציוד משרדי.‬

178
00:12:02,347 --> 00:12:03,807
‫הרגשנו רגשות מעורבים.‬

179
00:12:04,308 --> 00:12:08,020
‫"היא מוכרת את העסק? אוי, לא. מה זה אומר?"‬

180
00:12:08,645 --> 00:12:12,232
‫היינו קרובים למחזור‬
‫של מיליון דולר בחודש באותה תקופה.‬

181
00:12:13,275 --> 00:12:15,068
‫היו לנו בערך 15 אנשי מכירות.‬

182
00:12:16,320 --> 00:12:19,615
‫בלעדינו לא היה עסק, לא היו לקוחות.‬

183
00:12:19,698 --> 00:12:23,035
‫ואמרנו להם, "אם תיקנו‬
‫את העסק, כולנו נעזוב".‬

184
00:12:24,161 --> 00:12:26,955
‫וככה אנחנו קנינו ממנה את העסק.‬

185
00:12:29,958 --> 00:12:33,670
‫פרנק הסביר לנו‬
‫את הדינמיקה של העסק ואמר לנו מי הוא מי.‬

186
00:12:33,754 --> 00:12:37,758
‫כי זה חלק ממה שצריך לעשות,‬
‫צריך אפילו להבין איך העסק עובד,‬

187
00:12:37,841 --> 00:12:40,344
‫ומי אחראי על מה.‬

188
00:12:40,844 --> 00:12:43,430
‫תשאלנו את כל מי שעבד אצל האוורד.‬

189
00:12:44,181 --> 00:12:46,391
‫תשאלנו חמישים או שישים עובדים.‬

190
00:12:46,475 --> 00:12:48,894
‫כל אחד מהם בטח תושאל פעמיים או שלוש.‬

191
00:12:48,977 --> 00:12:50,604
‫אלה 180 תשאולים.‬

192
00:12:51,980 --> 00:12:56,026
‫הבלשים, בחריצות הראויה,‬

193
00:12:56,568 --> 00:12:58,821
‫תשאלו את כולנו פעמיים.‬

194
00:12:59,738 --> 00:13:02,574
‫הפעם הראשונה הייתה שטחית מאוד…‬

195
00:13:03,617 --> 00:13:06,453
‫בפעם השנייה, נדמה לי שהוא שאל אותי,‬

196
00:13:07,079 --> 00:13:09,039
‫"האם שמעת פעם ויכוח כלשהו?"‬

197
00:13:10,874 --> 00:13:16,088
‫בחמש וחצי, יום לפני שמצאנו‬
‫את הגופה של האוורד, שמעתי‬

198
00:13:16,755 --> 00:13:23,262
‫את הצד של האוורד בוויכוח פראי, אכזרי,‬

199
00:13:23,345 --> 00:13:24,680
‫בינו לבין רוז.‬

200
00:13:24,763 --> 00:13:26,890
‫הוא צעק וצרח.‬

201
00:13:27,391 --> 00:13:30,978
‫האוורד צרח לתוך הטלפון,‬

202
00:13:31,061 --> 00:13:34,898
‫"חתיכת ז-ו-נ-ה מז***".‬

203
00:13:35,899 --> 00:13:37,484
‫אמרתי לעצמי,‬

204
00:13:38,527 --> 00:13:42,364
‫"קשה לחזור מדבר כזה בנישואים".‬

205
00:13:47,703 --> 00:13:52,332
‫רוז הייתה הבחורה הראשונה של האוורד,‬

206
00:13:52,416 --> 00:13:53,834
‫אם אתם מבינים אותי.‬

207
00:13:53,917 --> 00:13:58,088
‫הם למדו ביחד בתיכון, ואז עברו לגור ביחד.‬

208
00:13:58,171 --> 00:14:00,591
‫לפני שהבנתי מה קורה, הם התחתנו.‬

209
00:14:01,550 --> 00:14:04,469
‫הייתה חתונה יהודית גדולה ויפה, בזמנו.‬

210
00:14:04,553 --> 00:14:07,180
‫עשינו מסיבה יפה.‬

211
00:14:08,015 --> 00:14:10,058
‫האוורד היה מאושר מאוד.‬

212
00:14:10,142 --> 00:14:16,732
‫לי לא היה מושג‬
‫על שום סוג של בעיות בנישואים שלו.‬

213
00:14:18,442 --> 00:14:21,987
‫בכל מצב, אתה מחפש עוד עדים.‬

214
00:14:22,070 --> 00:14:26,950
‫דיברנו עם חברים‬
‫וקרובי משפחה, והדברים התבררו.‬

215
00:14:27,034 --> 00:14:28,994
‫הנישואים לא היה כל כך טובים.‬

216
00:14:29,620 --> 00:14:31,997
‫חשבנו שאולי היה רומן,‬

217
00:14:32,080 --> 00:14:33,373
‫שיכול לספק מניע.‬

218
00:14:34,666 --> 00:14:36,835
‫מי יודע אם להאוורד פילמר הייתה חברה?‬

219
00:14:36,919 --> 00:14:39,963
‫אולי הוא אמר, "זהו זה, זה נגמר.‬

220
00:14:40,047 --> 00:14:42,591
‫"אני נשוי, ואת לא תקבלי את הכסף",‬

221
00:14:42,674 --> 00:14:43,675
‫או מה שזה לא היה,‬

222
00:14:43,759 --> 00:14:46,678
‫והיא התפוצצה ודקרה אותו? אי אפשר לדעת.‬

223
00:14:46,762 --> 00:14:49,097
‫לכן משרטטים מעגל סביב הקורבן,‬

224
00:14:49,181 --> 00:14:52,768
‫ומבררים מה קרה בחיים שלו באותה תקופה,‬

225
00:14:52,851 --> 00:14:56,521
‫כדי לשלול את האפשרות שזה מה שקרה.‬

226
00:14:57,606 --> 00:15:00,275
‫היו מספר נשים‬

227
00:15:00,359 --> 00:15:05,072
‫שזיהינו במהלך החקירה,‬
‫שניהלו יחסים מזדמנים עם האוורד.‬

228
00:15:06,156 --> 00:15:07,741
‫אני לא יודע אם הם היו מיניים,‬

229
00:15:07,824 --> 00:15:11,203
‫אבל הם היו קצת יותר מסתם "שלום".‬

230
00:15:12,204 --> 00:15:15,707
‫שמעתי את אותן שמועות.‬

231
00:15:15,791 --> 00:15:19,169
‫אף פעם לא ראיתי את האוורד עם אף אחת אחרת.‬

232
00:15:19,252 --> 00:15:22,255
‫האוורד אף פעם לא סיפר שהוא עם מישהי אחרת.‬

233
00:15:22,339 --> 00:15:28,637
‫אף אחד, בשמונה השנים שלי שם,‬
‫לא אמר לי, "ראיתי את האוורד עם …"‬

234
00:15:28,720 --> 00:15:30,263
‫אז זאת הייתה שמועה.‬

235
00:15:31,014 --> 00:15:35,477
‫תשאלנו את הנשים האלה,‬
‫וגילינו שהוא היה פלרטטן,‬

236
00:15:35,560 --> 00:15:37,813
‫אבל לא מצאנו כלום.‬

237
00:15:39,648 --> 00:15:41,566
‫יש אנשים שנכנסים לתסכול כשהם בודקים כיוון‬

238
00:15:41,650 --> 00:15:44,444
‫שלא מניב פירות, כיוון שנשלל.‬

239
00:15:44,528 --> 00:15:46,321
‫אבל זה בעצם טוב מאוד,‬

240
00:15:46,405 --> 00:15:50,242
‫כי עכשיו לא צריך לחזור אליו,‬
‫וזה לא חוזר לרדוף אותך אחר כך.‬

241
00:15:53,578 --> 00:15:55,372
‫במהלך חקירת מותו של האוורד,‬

242
00:15:55,455 --> 00:15:58,583
‫גילנו שהאוורד היה חדור מוטיבציה.‬

243
00:15:58,667 --> 00:16:01,128
‫פרנק נתן להאוורד הרבה קרדיט‬

244
00:16:01,211 --> 00:16:03,547
‫על כך שהוא העלה את העסק לרמה אחרת.‬

245
00:16:03,630 --> 00:16:05,424
‫האוורד היה בעל חזון.‬

246
00:16:05,507 --> 00:16:10,095
‫הוא הקים בר קפה‬
‫במקום שהיה בעצם חנות לציוד משרדי.‬

247
00:16:10,178 --> 00:16:15,267
‫לפני סטארבאקס, כבר היה "פיליפ'ס".‬
‫לפני הכול, כבר היה פיליפ'ס.‬

248
00:16:15,851 --> 00:16:18,145
‫אנשים עמדו בחוץ וחיכו בתור,‬

249
00:16:18,228 --> 00:16:21,356
‫כדי לקנות קפה הפוך, קפוצ'ינו ואספרסו.‬

250
00:16:21,440 --> 00:16:26,945
‫בזכות בר הקפה‬
‫היה לנו מגזר חדש לגמרי של קונים.‬

251
00:16:27,612 --> 00:16:30,949
‫הוא כל כך הצליח,‬
‫שהוא פתח עוד אחד בקרנגי הול.‬

252
00:16:32,117 --> 00:16:35,454
‫אמרתי, "לא תמצא בניו יורק אנשים‬

253
00:16:35,537 --> 00:16:37,956
‫"שהולכים ברחוב ושותים קפה".‬

254
00:16:38,040 --> 00:16:40,000
‫לא יכולתי לדמיין את זה,‬

255
00:16:40,083 --> 00:16:43,587
‫אבל זה מוכיח מה אני ידעתי ומה האוורד ידע.‬

256
00:16:44,504 --> 00:16:47,799
‫האוורד קרא לבר הקפה על שם הבן שלו, פיליפ.‬

257
00:16:47,883 --> 00:16:49,801
‫"פיליפ'ס קופי בר".‬

258
00:16:50,469 --> 00:16:52,471
‫זה היה עסק משפחתי.‬

259
00:16:53,346 --> 00:16:55,891
‫עבדתי עם אשתו, רוזלין,‬

260
00:16:55,974 --> 00:16:59,269
‫ברחוב 56 מערב, ליד קרנגי הול.‬

261
00:16:59,978 --> 00:17:04,524
‫ואחיה של רוז, אוון, עבד בבר הקפה ברחוב 33.‬

262
00:17:07,027 --> 00:17:11,406
‫גילינו שהאוורד לא אהב‬
‫במיוחד את אחיה רוזלין, אוון.‬

263
00:17:11,490 --> 00:17:14,326
‫אוון עבד בקפה פיליפ'ס‬

264
00:17:14,409 --> 00:17:17,537
‫שהיה בתוך החנות של "קינג ציוד משרדי".‬

265
00:17:18,330 --> 00:17:22,417
‫האוורד העסיק את אוון,‬
‫שהיה מובטל, כטובה לרוז.‬

266
00:17:22,501 --> 00:17:25,754
‫רוז ואוון ניהלו את שני בתי הקפה.‬

267
00:17:25,837 --> 00:17:29,299
‫התחלתי לעבוד בקפה פיליפ'ס ב-94'.‬

268
00:17:29,382 --> 00:17:32,177
‫הוא התחיל מעט אחריי.‬

269
00:17:33,470 --> 00:17:38,809
‫אני לא חושבת‬
‫שהאוורד רצה שאוון ינהל את בית הקפה.‬

270
00:17:38,892 --> 00:17:40,477
‫כי…‬

271
00:17:41,061 --> 00:17:42,729
‫הוא היה של האוורד.‬

272
00:17:42,813 --> 00:17:46,274
‫ואני חושבת שאוון השתלט עליו.‬

273
00:17:46,358 --> 00:17:49,861
‫כאילו, "זה שלי".‬
‫אתם מבינים? אבל זה לא נכון.‬

274
00:17:50,445 --> 00:17:53,323
‫בערך כשהתחלתי לעבוד אצל משפחת פילמר,‬

275
00:17:53,406 --> 00:17:55,534
‫פיליפ אמר, "בואי נלך לבית הקפה".‬

276
00:17:55,617 --> 00:17:58,328
‫כשהגענו, רוז הסבירה לאוון‬

277
00:17:58,411 --> 00:18:01,414
‫איך האוורד רוצה‬
‫שהמאפים יהיו מסודרים בארון התצוגה.‬

278
00:18:02,415 --> 00:18:06,753
‫אוון איבד את זה, פתח את הארון,‬

279
00:18:06,837 --> 00:18:09,756
‫שלף ממנו מגש, זרק אותו, ואמר,‬

280
00:18:09,840 --> 00:18:12,384
‫"לא מעניין אותי איך האוורד רוצה שזה יהיה".‬

281
00:18:12,467 --> 00:18:14,553
‫הייתי ממש המומה.‬

282
00:18:15,053 --> 00:18:18,682
‫במיוחד כי הוא התנהג ככה מול האחיין שלו,‬

283
00:18:19,182 --> 00:18:20,684
‫מול לקוחות.‬

284
00:18:20,767 --> 00:18:24,104
‫זה השאיר עליי רושם ראשוני חזק.‬

285
00:18:27,524 --> 00:18:29,192
‫- תחנת מידטאון דרום -‬

286
00:18:29,276 --> 00:18:35,657
‫אחרי השבעה, הזמנו‬
‫את רוזלין ואת אוון לחקירה.‬

287
00:18:36,158 --> 00:18:38,702
‫רצינו לדעת את לוח הזמנים של רוז‬

288
00:18:38,785 --> 00:18:41,705
‫ואת לוח הזמנים של אוון בליל הרצח.‬

289
00:18:42,414 --> 00:18:47,169
‫הם אמרו לנו שהאוורד ואוון‬
‫הלכו באותו יום ביחד לחדר הכושר‬

290
00:18:47,252 --> 00:18:51,381
‫כדי לדון בקידום שלו, אפשר לומר, בחברה.‬

291
00:18:52,591 --> 00:18:55,927
‫אוון רצה לדלג מבית הקפה‬

292
00:18:56,011 --> 00:18:59,097
‫למכירות בחברת הנייר,‬

293
00:18:59,181 --> 00:19:01,975
‫כי אנשי המכירות יכלו‬
‫להרוויח אז סכומים גדולים.‬

294
00:19:03,143 --> 00:19:07,439
‫בעיניי, אוון היה מאוד בלתי נגיש.‬

295
00:19:08,440 --> 00:19:10,859
‫כשהיו מדברים איתו, הוא היה נוהם.‬

296
00:19:10,942 --> 00:19:13,528
‫הוא היה נוהם "שלום" או "להתראות".‬

297
00:19:13,612 --> 00:19:16,489
‫בהחלט לא נראה שיש לו עתיד בעסק שלנו.‬

298
00:19:17,324 --> 00:19:20,327
‫אז אחרי הפגישה במכון הכושר,‬

299
00:19:20,410 --> 00:19:25,123
‫האוורד ואוון נפגשו עם רוזלין במשרד.‬

300
00:19:26,124 --> 00:19:29,711
‫בגלל שהיה מסובך להפעיל את מערכת האזעקה,‬

301
00:19:30,212 --> 00:19:32,255
‫רוז לא ידעה איך לסגור את העסק.‬

302
00:19:32,964 --> 00:19:35,133
‫לכן האוורד חזר, כדי לסגור.‬

303
00:19:35,800 --> 00:19:38,428
‫אוון ורוז השאירו את האוורד לבד בעבודה.‬

304
00:19:39,179 --> 00:19:41,014
‫הם האחרונים שראו אותו בחיים.‬

305
00:19:41,598 --> 00:19:46,353
‫אם אשתו וגיסו עזבו אותו‬
‫בערך בשמונה בערב, והוא היה בסדר,‬

306
00:19:46,436 --> 00:19:48,730
‫ואז הוא נמצא בחמש בבוקר,‬

307
00:19:48,813 --> 00:19:53,068
‫מי בא בין שמונה בערב‬
‫לחמש בבוקר ועשה לו את זה?‬

308
00:19:53,944 --> 00:19:58,156
‫תזכרו שאז לא היו מצלמות אבטחה בכל מקום,‬

309
00:19:58,240 --> 00:20:01,326
‫ולא היו לנו סרטי אבטחה מהמשרד.‬

310
00:20:03,203 --> 00:20:05,288
‫לא מצאנו את כלי הרצח.‬

311
00:20:06,289 --> 00:20:10,085
‫אבל השוטר שהיה בזירה, השוטר במדים,‬

312
00:20:10,168 --> 00:20:14,089
‫כתב בפנקס שלו שלאוון היו חתכים ביד שמאל,‬

313
00:20:14,172 --> 00:20:15,840
‫ושהוא היה שמאלי.‬

314
00:20:17,384 --> 00:20:21,638
‫כשמישהו נדקר פעמים רבות, כמו האוורד פילמר,‬

315
00:20:22,138 --> 00:20:26,351
‫דם הוא כמו שמן. הוא נמרח על ידית הסכין,‬

316
00:20:26,434 --> 00:20:31,356
‫וכמעט תמיד הדוקר נפצע,‬

317
00:20:31,439 --> 00:20:34,109
‫כי הוא לא מצליח להחזיק את ידית הסכין,‬

318
00:20:34,192 --> 00:20:35,860
‫כי היא חלקה מדי.‬

319
00:20:36,444 --> 00:20:40,573
‫אוון אמר שהוא אסף כלים‬
‫שנשברו ערב או שניים קודם לכן.‬

320
00:20:41,074 --> 00:20:43,827
‫החתכים לא ממש התאימו לסיפור,‬

321
00:20:43,910 --> 00:20:45,912
‫אבל היינו צריכים עוד ראיות.‬

322
00:20:47,080 --> 00:20:50,125
‫קיווינו למצוא עוד טיפת דם‬

323
00:20:50,208 --> 00:20:51,876
‫שלא הייתה של האוורד.‬

324
00:20:52,836 --> 00:20:55,755
‫אני זוכר שדיברתי עם חוקר מקרי המוות‬
‫שהיה אחראי על המעבדה,‬

325
00:20:55,839 --> 00:20:57,173
‫והוא היה אומר,‬

326
00:20:57,257 --> 00:21:01,052
‫"אפשר לבצע בדיקת דנ"א,‬
‫אבל אחר כך לא תישאר לנו דגימה.‬

327
00:21:01,136 --> 00:21:03,763
‫"אז צריך לחכות עם הדגימה,‬

328
00:21:03,847 --> 00:21:06,516
‫"כי אני חושב שהטכנולוגיה תתקדם,‬

329
00:21:06,599 --> 00:21:09,269
‫"ונוכל לבצע בדיקה טובה יותר בעתיד".‬

330
00:21:09,352 --> 00:21:13,273
‫- מאי 1996‬
‫חודשיים אחרי רציחתו של האוורד פילמר -‬

331
00:21:18,486 --> 00:21:20,322
‫בערך חודשיים אחרי תחילת החקירה,‬

332
00:21:20,405 --> 00:21:25,368
‫גילינו שקפה פיליפ'ס‬
‫היה חייב מיסים בסך של 14,500 דולר.‬

333
00:21:26,202 --> 00:21:28,288
‫14,000 דולר לא ממש מספיקים‬

334
00:21:28,371 --> 00:21:31,124
‫כמניע למעשה כזה, עבור רובנו.‬

335
00:21:31,207 --> 00:21:34,419
‫אבל זה היה משהו שצריך להיות מודעים אליו,‬

336
00:21:34,502 --> 00:21:36,629
‫שהייתה בעיה כלכלית כלשהי.‬

337
00:21:38,131 --> 00:21:43,136
‫ואז גילינו לגבי המעסיק הקודם של רוז,‬

338
00:21:43,219 --> 00:21:45,764
‫בין 91' ל-95'…‬

339
00:21:46,264 --> 00:21:51,936
‫היא גנבה ממנו צ'קים בסכום של 160,000 דולר.‬

340
00:21:53,021 --> 00:21:54,731
‫רוז הייתה שיננית,‬

341
00:21:54,814 --> 00:21:58,193
‫והיא טיפלה בשבילו גם בחלק מהנהלת החשבונות.‬

342
00:22:00,236 --> 00:22:02,781
‫כשגילינו שהנישואים לא כל כך מוצלחים,‬

343
00:22:02,864 --> 00:22:08,411
‫כשגילינו שהיא חייבת למדינה 14,500,‬

344
00:22:08,495 --> 00:22:12,957
‫ו-160,000 לרופא השיניים,‬

345
00:22:14,042 --> 00:22:17,587
‫התחלנו להסתכל על הדברים אחרת.‬

346
00:22:17,670 --> 00:22:19,964
‫והצד השני של זה,‬

347
00:22:20,465 --> 00:22:23,134
‫כשמדברים עם אנשים על הכסף,‬

348
00:22:23,218 --> 00:22:25,220
‫הדבר שהיא אמרה הכי הרבה היה,‬

349
00:22:25,303 --> 00:22:30,892
‫"אל תגידו להאוורד.‬
‫הוא יעזוב אותי. הוא ייקח ממני אל פיליפ".‬

350
00:22:30,975 --> 00:22:34,687
‫היא ירשה 1.2 מיליון דולר מביטוח החיים.‬

351
00:22:34,771 --> 00:22:38,608
‫היא ירשה את חברת קינג, את קפה פיליפ'ס,‬

352
00:22:39,109 --> 00:22:42,779
‫את הדירה בבעלותם ברחוב 72 מזרח,‬

353
00:22:42,862 --> 00:22:46,116
‫את בית הקיץ במילרטון, ניו יורק,‬

354
00:22:46,616 --> 00:22:50,829
‫חלק בבקתת סקי בוורמונט ואת פיליפ.‬

355
00:22:53,665 --> 00:22:57,544
‫זה שינה את המיקוד שלנו עוד קצת.‬

356
00:22:59,045 --> 00:23:02,424
‫ואז גילינו שייתכן שהאוורד חשב על גירושים.‬

357
00:23:02,507 --> 00:23:04,050
‫והעובדה שיש יותר ממקור אחד‬

358
00:23:04,134 --> 00:23:06,469
‫שאומר לנו שהוא חושב על גירושים‬

359
00:23:06,553 --> 00:23:08,555
‫הפכה את זה למעניין מאוד.‬

360
00:23:10,515 --> 00:23:12,225
‫אם היו גירושים,‬

361
00:23:12,308 --> 00:23:15,061
‫רוז לא הייתה רוצה לוותר על פיליפ.‬

362
00:23:15,145 --> 00:23:20,024
‫גם האוורד לא היה מוותר על פיליפ,‬
‫כי פיליפ היה הכול בשבילו.‬

363
00:23:20,650 --> 00:23:25,822
‫ככל שהזמן חלף, הייתי‬
‫משוכנע שפיליפ הוא הסיבה לרצח.‬

364
00:23:28,116 --> 00:23:29,242
‫זאת בטוח הייתה רוז.‬

365
00:23:29,325 --> 00:23:33,496
‫אני לא יכול לחשוב‬
‫על אף אחד אחר שהיה לו מניע.‬

366
00:23:34,747 --> 00:23:38,334
‫רוז אמרה לי שהיא ואוון עדיין נחקרים,‬

367
00:23:38,418 --> 00:23:41,504
‫ושפרנק עושה בלגן גדול.‬

368
00:23:41,588 --> 00:23:44,215
‫היא אמרה, "פרנק לא רוצה לדבר איתי,‬

369
00:23:44,299 --> 00:23:47,093
‫"הוא כועס, וחושב שאני עשיתי את זה".‬

370
00:23:47,177 --> 00:23:49,929
‫אני זוכרת שחשבתי‬

371
00:23:50,013 --> 00:23:55,602
‫שזה מוזר שהסבא כועס עליה.‬

372
00:23:58,188 --> 00:24:02,400
‫אני האמנתי שאוון‬
‫היה מעורב במותו של האוורד.‬

373
00:24:02,484 --> 00:24:06,571
‫לא באמת חשבתי שהיא הייתה מעורבת.‬

374
00:24:07,864 --> 00:24:10,366
‫אני זוכרת שהייתה לי שיחה איתה,‬

375
00:24:10,450 --> 00:24:15,413
‫ורוז אמרה שאני צריכה לבחור‬
‫בין קשר איתה ועם פיליפ לבין ההורים שלי.‬

376
00:24:15,997 --> 00:24:19,584
‫הייתי בת 24.‬
‫כל אחת הייתה בוחרת בהורים שלה.‬

377
00:24:22,086 --> 00:24:25,590
‫היה לי קשה להבין למה אני צריכה לבחור.‬

378
00:24:26,090 --> 00:24:30,470
‫ואחרי השיחה הזאת,‬
‫יותר לא ראינו אותה ואת פיליפ.‬

379
00:24:31,638 --> 00:24:35,433
‫אבא שלי איבד את הבן שלו, ואז את הנכד שלו.‬

380
00:24:35,517 --> 00:24:40,104
‫וקשה כשאי אפשר לראות מישהו,‬
‫שאתה יודע שהוא עדיין בחיים.‬

381
00:24:40,939 --> 00:24:42,899
‫וזאת לא הייתה בחירה של פיליפ.‬

382
00:24:42,982 --> 00:24:45,318
‫אמא שלו בחרה בשבילו.‬

383
00:24:45,902 --> 00:24:49,322
‫חודשים ספורים לאחר הרצח של האוורד,‬

384
00:24:50,406 --> 00:24:54,619
‫רוז עצרה את התקשורת‬
‫בין פיליפ לביני, לבינינו.‬

385
00:24:56,663 --> 00:24:58,706
‫זה יותר מסתם סיפור טרגי.‬

386
00:24:58,790 --> 00:25:01,084
‫כל המשפחה התפרקה.‬

387
00:25:03,253 --> 00:25:06,339
‫אני חושב שהכאב של איבוד הקשר עם הנכד,‬

388
00:25:06,422 --> 00:25:08,841
‫שכל כך נראה כמו האוורד ודומה לו,‬

389
00:25:08,925 --> 00:25:11,553
‫בטח הכאיב לו מאוד.‬

390
00:25:13,304 --> 00:25:16,266
‫אני לא יכול לדמיין‬
‫איזה מתח זה מטיל על המשפחה.‬

391
00:25:16,975 --> 00:25:17,809
‫אני…‬

392
00:25:17,892 --> 00:25:21,396
‫האוורד, אני ופיליפ‬
‫היינו הולכים לאכול ארוחת בוקר‬

393
00:25:22,188 --> 00:25:23,606
‫פעם בשבוע לפני בית הספר.‬

394
00:25:24,357 --> 00:25:28,653
‫היינו הולכים לכל משחק‬
‫של הריינג'רס ולמשחקים של היאנקיס.‬

395
00:25:28,736 --> 00:25:30,780
‫ואני חושב על זה הרבה.‬

396
00:25:31,781 --> 00:25:37,036
‫אף אחד לא יודע איך אני מרגיש‬
‫כשאני לא יכול לראות את הנכד שלי.‬

397
00:25:37,120 --> 00:25:41,874
‫כי זה הבן של הבן הבכור שלי.‬

398
00:25:43,293 --> 00:25:45,712
‫הבן של הבן היחיד שלי.‬

399
00:25:50,508 --> 00:25:52,802
‫- מרץ 1997‬
‫שנה אחרי רציחתו של האוורד פילמר -‬

400
00:25:52,885 --> 00:25:56,055
‫הייתי משוכנע, בגלל הנסיבות,‬
‫שאוון ורוזלין היו מעורבים,‬

401
00:25:56,139 --> 00:25:57,932
‫אבל ידעתי שאנחנו צריכים יותר מזה.‬

402
00:25:58,016 --> 00:26:00,226
‫אז ביצענו סריקה כעבור שנה.‬

403
00:26:00,310 --> 00:26:05,189
‫וביום השנה לרצח תלינו מודעות‬

404
00:26:05,273 --> 00:26:10,028
‫בזירת הרצח ובבית הקפה ברחוב 56.‬

405
00:26:10,820 --> 00:26:12,405
‫- מגדל קרגני הול -‬

406
00:26:12,488 --> 00:26:16,534
‫לעתים קרובות, רוצחים חוזרים‬
‫כדי לחוות מחדש את הפנטזיה‬

407
00:26:16,618 --> 00:26:18,953
‫או להביע תנחומים בצורה כלשהי,‬

408
00:26:19,037 --> 00:26:21,831
‫או להפגין כבוד ליצירה שלהם, כעבור שנה.‬

409
00:26:23,291 --> 00:26:26,669
‫והמודעות נתלשו.‬

410
00:26:28,171 --> 00:26:31,549
‫ראינו בזה הזדמנות של ממש.‬

411
00:26:31,633 --> 00:26:33,343
‫אז תלינו את המודעות שוב,‬

412
00:26:33,426 --> 00:26:36,012
‫והתארגנו כדי לצפות במקום.‬

413
00:26:36,763 --> 00:26:38,473
‫ומי תלש אותן?‬

414
00:26:38,556 --> 00:26:43,770
‫הם הציבו ניידת מעקב, וגילו שאלה היו‬

415
00:26:45,229 --> 00:26:49,275
‫אחותה של רוז ואחיה, אוון,‬
‫שתלשו את המודעות.‬

416
00:26:50,818 --> 00:26:54,697
‫אני חושב שאף אחד‬
‫לא היה אוהב לראות את המודעות האלה,‬

417
00:26:54,781 --> 00:26:57,742
‫כשהוא זה שמחפשים, הוא הרוצח.‬

418
00:26:58,326 --> 00:27:01,204
‫הסיבה שהם נתנו הייתה שזה מפריע לעסק,‬

419
00:27:01,788 --> 00:27:03,539
‫מה שפשוט זעזע אותנו.‬

420
00:27:06,793 --> 00:27:08,920
‫הייתי מתקשר למשטרה כל יום.‬

421
00:27:09,003 --> 00:27:11,172
‫לפעמים פעמיים ביום או יותר.‬

422
00:27:12,131 --> 00:27:15,885
‫פעם אחת רוג'ר פרינו אמר לי, "פרנק, תקשיב.‬

423
00:27:15,968 --> 00:27:18,721
‫"אני אודיע לך כשניתקע בקיר".‬

424
00:27:18,805 --> 00:27:21,057
‫התובע המחוזי לא רצה להגיש אישום.‬

425
00:27:21,140 --> 00:27:23,643
‫לא היו לו די ראיות, הן היו נסיבתיות.‬

426
00:27:27,855 --> 00:27:30,566
‫שלוש שנים אחרי רציחתו של האוורד פילמר,‬

427
00:27:30,650 --> 00:27:35,613
‫החקירה עדיין נמשכה,‬

428
00:27:35,697 --> 00:27:39,951
‫ואני חושבת שהשוטרים‬
‫הרגישו שהם לא מתקדמים לשום מקום.‬

429
00:27:40,034 --> 00:27:42,286
‫אבל למרות שחשדנו ברוז שהיא רוצחת,‬

430
00:27:42,370 --> 00:27:44,080
‫היא מעלה בכסף,‬

431
00:27:44,163 --> 00:27:46,416
‫אז הם עצרו אותה בחשד למעילה.‬

432
00:27:47,750 --> 00:27:50,670
‫אולי הם קיוו ללחוץ עליה,‬

433
00:27:50,753 --> 00:27:55,383
‫כדי שהיא תיתן להם את אוון‬
‫או תודה במשהו, אבל היא לא עשתה את זה.‬

434
00:27:56,217 --> 00:27:59,595
‫עורכי הדין שלה תזמנו הכול היטב.‬
‫גזר הדין נדחה פעם אחת.‬

435
00:27:59,679 --> 00:28:02,640
‫במועד מסירת גזר הדין,‬
‫היא כבר החזירה את הכסף.‬

436
00:28:02,724 --> 00:28:05,101
‫אז היא הועברה לשירות המבחן.‬

437
00:28:07,520 --> 00:28:11,149
‫היא שילמה, והיה לה כסף,‬
‫כי היא קיבלה את כספי הביטוח,‬

438
00:28:11,232 --> 00:28:14,235
‫ואת שאר הדברים שהיא קיבלה בזכות הרצח.‬

439
00:28:14,902 --> 00:28:17,280
‫שלוש שנים אחרי שהווארד נרצח,‬

440
00:28:17,363 --> 00:28:21,993
‫הייתה התקדמות בתחום הטכנולוגיה והדנ"א.‬

441
00:28:22,076 --> 00:28:27,457
‫הייתה טיפת דם בין הכיור‬
‫לבין המקום שבו הגופה עצמה נמצאה.‬

442
00:28:28,332 --> 00:28:30,877
‫התברר שטיפת הדם הזאת הייתה של אוון.‬

443
00:28:32,003 --> 00:28:34,088
‫זה היה מידע מעניין למדי.‬

444
00:28:34,172 --> 00:28:35,798
‫למרבה הצער, הייתה עדיין בעיה,‬

445
00:28:35,882 --> 00:28:38,885
‫כי הטיפה הייתה יכולה‬
‫להיות מכמה ימים לפני הרצח, נכון?‬

446
00:28:38,968 --> 00:28:40,553
‫הייתה לו גישה למקום הזה.‬

447
00:28:40,636 --> 00:28:44,348
‫לכן קשה כל כך‬
‫לחקור מקרים של אלימות במשפחה.‬

448
00:28:44,432 --> 00:28:45,725
‫כי הרבה פעמים,‬

449
00:28:45,808 --> 00:28:50,396
‫לרוצח הייתה יש גישה‬
‫לקורבן ולאזור הרבה לפני הרצח.‬

450
00:28:54,317 --> 00:28:59,155
‫כל הראיות הצביעו‬
‫לעבר רוזלין פילמר ואחיה, אוון.‬

451
00:28:59,238 --> 00:29:02,950
‫לא עלה שום דבר שהוביל אותנו לכיוון אחר.‬

452
00:29:03,034 --> 00:29:03,868
‫שום דבר.‬

453
00:29:03,951 --> 00:29:07,705
‫הצופים יחשבו שזה תיק פשוט,‬

454
00:29:07,789 --> 00:29:09,582
‫על סמך מה שהם שומעים.‬

455
00:29:09,665 --> 00:29:11,876
‫אבל הוא לא פשוט מבחינת החוקים,‬

456
00:29:11,959 --> 00:29:12,835
‫ובצדק.‬

457
00:29:12,919 --> 00:29:15,963
‫אתה צריך להיות מסוגל‬
‫להוכיח את הדברים מעבר לכל ספק סביר.‬

458
00:29:16,547 --> 00:29:19,967
‫לא כדאי לעצור מישהו‬
‫אם לא מוכנים ללכת לבית המשפט,‬

459
00:29:20,051 --> 00:29:21,969
‫ללכת למשפט, לחבר מושבעים גדול.‬

460
00:29:22,053 --> 00:29:23,971
‫היה לנו ברור שאנחנו צריכים עוד.‬

461
00:29:25,890 --> 00:29:27,767
‫יום אחד, פרינו בא אליי.‬

462
00:29:27,850 --> 00:29:31,229
‫הוא אמר לי, "פרנק, אני חושב שנתקעתי בקיר".‬

463
00:29:33,523 --> 00:29:36,901
‫פרסמתי הספד ב"ניו יורק טיימס",‬

464
00:29:36,984 --> 00:29:41,113
‫בכל שנה, ביום השנה לרציחתו של האוורד.‬

465
00:29:41,197 --> 00:29:47,161
‫אולי מישהו אי שם‬
‫יספר לי מה ידוע לו על המקרה.‬

466
00:29:47,662 --> 00:29:53,417
‫גם אחרי שפרינו כבר לא היה‬
‫המפקד האחראי על חקירת הרצח,‬

467
00:29:53,918 --> 00:29:58,756
‫המשכתי להתקשר למידטאון דרום כמעט בכל יום.‬

468
00:29:59,757 --> 00:30:01,259
‫לא הסכמתי לוותר.‬

469
00:30:03,636 --> 00:30:07,390
‫אבל שלי חשב שיום אחד התיק יפוענח.‬

470
00:30:07,473 --> 00:30:10,351
‫זה מה שגרם לו לקום מהמיטה בכל יום.‬

471
00:30:10,434 --> 00:30:13,020
‫"יום אחד התיק יפוענח.‬

472
00:30:13,104 --> 00:30:15,940
‫"אנחנו נתפלל. התיק יפוענח."‬

473
00:30:16,941 --> 00:30:19,610
‫ההתמודדות עם זה, עם העובדה שהאוורד מת…‬

474
00:30:20,611 --> 00:30:24,824
‫והרוצחים מסתובבים חופשיים.‬

475
00:30:25,533 --> 00:30:26,993
‫זה כאב שמכרסם בך.‬

476
00:30:29,370 --> 00:30:33,457
‫כל השנים האלה,‬
‫היינו יוצאים לארוחות ערב עם חברים,‬

477
00:30:33,541 --> 00:30:36,752
‫והם רצו רק לשמוע מה חדש.‬

478
00:30:36,836 --> 00:30:40,423
‫הם חיפשו מידע על התיק.‬

479
00:30:40,506 --> 00:30:41,924
‫הייתי יושב איתם ואומר,‬

480
00:30:42,008 --> 00:30:44,635
‫"יכול להיות שהם יוכלו לצאת מזה בלי עונש?"‬

481
00:30:58,608 --> 00:31:01,402
‫- אפגניסטן‬
‫17 שנים אחרי רציחתו של האוורד פילמר -‬

482
00:31:01,485 --> 00:31:05,990
‫ב-2013 שירתי עם חיל הנחתים כיועץ אזרחי.‬

483
00:31:09,452 --> 00:31:13,372
‫אני חושב שרגשות האשמה של ניצולי ה-11.9‬

484
00:31:13,456 --> 00:31:16,208
‫הם שגרמו לי לטוס למזרח התיכון‬

485
00:31:16,292 --> 00:31:18,669
‫לשבע שנים וחמישה סבבי שירות.‬

486
00:31:18,753 --> 00:31:22,006
‫בסבב האחרון שלי, התקשרו לומר לי‬

487
00:31:22,089 --> 00:31:25,301
‫שהתיק של האוורד פילמר נפתח מחדש.‬

488
00:31:25,384 --> 00:31:27,887
‫יש מעט מאוד תיקים שאני ממשיך לחשוב עליהם‬

489
00:31:27,970 --> 00:31:31,515
‫כי הם לא פוענחו, אבל התיק הזה היה מספר 1.‬

490
00:31:32,975 --> 00:31:36,812
‫אני חושב שלכל בלש עלי אדמות יש תיק‬

491
00:31:36,896 --> 00:31:40,066
‫שחמק ממנו מסיבה כלשהי,‬

492
00:31:40,900 --> 00:31:44,320
‫והוא הופך למובי דיק של הקריירה שלהם.‬

493
00:31:44,987 --> 00:31:48,074
‫אז אתה תמיד חושב עליו.‬

494
00:31:48,157 --> 00:31:50,701
‫אנשים לא אוהבים‬
‫שיחידת התיקים הקרים מתערבת.‬

495
00:31:50,785 --> 00:31:52,662
‫הם פוחדים שתהיה ביקורת על החקירה.‬

496
00:31:52,745 --> 00:31:53,955
‫זה לא הדאיג אותי.‬

497
00:31:55,039 --> 00:31:59,168
‫ב-2013 הייתי כשלוש שנים‬
‫אחרי הפרישה מהמשטרה,‬

498
00:31:59,251 --> 00:32:03,422
‫ועבדתי במשרד התובע המחוזי בניו יורק‬

499
00:32:03,506 --> 00:32:07,259
‫כסגן החוקר הראשי במחלקת המשפטים.‬

500
00:32:07,343 --> 00:32:11,263
‫רוב מוני הוא אחד‬
‫מהבלשים החכמים בכל הזמנים.‬

501
00:32:11,347 --> 00:32:14,767
‫הוא התבקש לייעץ או לתת הכוונה.‬

502
00:32:17,687 --> 00:32:19,480
‫כשהתקשרו אליי באפגניסטן,‬

503
00:32:19,563 --> 00:32:21,983
‫חשבתי שזה מצוין שהתיק של פילמר עדיין חי,‬

504
00:32:22,066 --> 00:32:24,110
‫ושמישהו יבחן אותו בעיניים רעננות.‬

505
00:32:24,193 --> 00:32:29,782
‫אני זוכר שהסברתי איך כל הראיות הצביעו‬

506
00:32:29,865 --> 00:32:32,910
‫לעבר רוזלין פילמר ולעבר אחיה, אוון.‬

507
00:32:34,286 --> 00:32:37,581
‫כשעובדים על תיק קר, אי אפשר להתמקד‬

508
00:32:37,665 --> 00:32:41,669
‫בכיוון שבו התמקדו במקור,‬
‫כי זה לא נגמר כמו שצריך.‬

509
00:32:42,503 --> 00:32:45,423
‫אז צריך לבדוק את הכול מההתחלה.‬

510
00:32:45,923 --> 00:32:48,884
‫אם היינו צרי אופקים‬
‫במובן כלשהו ופספסנו משהו,‬

511
00:32:48,968 --> 00:32:50,886
‫אז בואו נגלה את האמת.‬

512
00:32:50,970 --> 00:32:53,514
‫לדעתי זה מצוין שעיניים חדשות‬
‫בוחנות את התיק.‬

513
00:32:54,140 --> 00:32:55,558
‫התיק היה בידיים טובות.‬

514
00:32:55,641 --> 00:32:58,394
‫- משרד התובע הכללי‬
‫מחוז ניו יורק -‬

515
00:33:01,772 --> 00:33:03,858
‫יום אחד, ליז התקשרה אליי,‬

516
00:33:03,941 --> 00:33:07,486
‫ואמרה לי שהיא עובדת על התיק.‬

517
00:33:07,987 --> 00:33:11,032
‫בפעם הראשונה שפגשתי את ליז לדרר,‬

518
00:33:11,115 --> 00:33:13,909
‫היינו במשרד שלה, שהיה מלא ארגזים,‬

519
00:33:13,993 --> 00:33:15,953
‫ועל כולם היה כתוב "פילמר".‬

520
00:33:16,037 --> 00:33:18,664
‫אני יודע שהיא עבדה על התיק קשה מאוד.‬

521
00:33:20,249 --> 00:33:23,335
‫יש המון דברים לעשות‬
‫לפני שמתחילים לפענח את התיק.‬

522
00:33:24,754 --> 00:33:28,215
‫צריך לקרוא כל נייר. צריך לצפות בכל סרטון.‬

523
00:33:28,299 --> 00:33:30,593
‫צריך לדבר עם כל אדם שאפשר למצוא.‬

524
00:33:30,676 --> 00:33:32,136
‫המשכנו לעבור על הארגזים.‬

525
00:33:32,845 --> 00:33:37,475
‫היה פתק שנכתב עליו השם "ארנולד ברוור".‬

526
00:33:37,558 --> 00:33:38,976
‫איתרנו אותו.‬

527
00:33:39,602 --> 00:33:42,188
‫הוא היה חבר קרוב מאוד של האוורד.‬

528
00:33:42,938 --> 00:33:45,733
‫האוורד פילמר היה אמור‬
‫לפגוש חבר בשם ארנולד ברוור‬

529
00:33:45,816 --> 00:33:48,903
‫ולצפות במשחק NCAA, והוא לא הגיע לפגישה.‬

530
00:33:49,487 --> 00:33:52,865
‫הוא אמר, "האוורד אמר לי‬
‫שהוא הולך למכון עם גיסו,‬

531
00:33:52,948 --> 00:33:54,617
‫"אבל הוא יבוא מיד אחר כך".‬

532
00:33:55,326 --> 00:33:58,746
‫גם אוון וולד וגם רוז פילמר אמרו למשטרה‬

533
00:33:58,829 --> 00:34:02,541
‫שאוון והאוורד חזרו מהמכון‬
‫בסביבות שמונה בערב,‬

534
00:34:02,625 --> 00:34:05,252
‫ושהאוורד התכוון להישאר במשרד ולעבוד.‬

535
00:34:05,336 --> 00:34:10,883
‫מתברר שארנולד ברוור קבע‬
‫עם האוורד פגישה לאותו ערב,‬

536
00:34:10,966 --> 00:34:12,301
‫ממש לאותו רגע.‬

537
00:34:12,384 --> 00:34:15,513
‫אז האוורד לא התכוון להישאר לעבוד.‬

538
00:34:15,596 --> 00:34:19,517
‫ארנולד ברוור סגר את חלון הרצח‬

539
00:34:19,600 --> 00:34:22,812
‫וצמצם אותו לפרק הזמן הקצר ביותר שיש.‬

540
00:34:23,479 --> 00:34:27,024
‫במהלך החקירה גילינו שבליל הרצח‬

541
00:34:27,108 --> 00:34:32,196
‫רוז התקשרה אל האוורד במשרד,‬
‫והשאירה הודעה קולית.‬

542
00:34:33,405 --> 00:34:36,534
‫היי, האוו, עכשיו בערך רבע לעשר.‬

543
00:34:36,617 --> 00:34:39,620
‫פיליפ ואני רצינו לדעת אם אתה עדיין בעבודה,‬

544
00:34:39,703 --> 00:34:42,832
‫או אם הלכת לאיזה בר כמו שאמרת שאתה רוצה,‬

545
00:34:42,915 --> 00:34:44,834
‫כדי לצפות ב-NCAA.‬

546
00:34:44,917 --> 00:34:49,255
‫בכל מקרה, הגעתי הביתה בערך ב-8:10 או 8:15.‬

547
00:34:49,338 --> 00:34:52,508
‫תתקשר אליי, תגיד לי מתי תחזור הביתה.‬

548
00:34:52,591 --> 00:34:57,054
‫היא מוסרת הרבה יותר פרטים‬
‫ממה שהיית משאירה למישהו‬

549
00:34:57,138 --> 00:35:01,016
‫שכרגע דיברת איתו‬
‫ושאת מצפה לראות בעוד חצי שעה.‬

550
00:35:01,100 --> 00:35:04,728
‫אני זוכר ששמעתי את ההודעה הקולית.‬
‫כשמתחילים להסתכל על הכול…‬

551
00:35:04,812 --> 00:35:07,898
‫לא היה דבר אחד שהיה מספיק בפני עצמו.‬

552
00:35:07,982 --> 00:35:11,527
‫אבל כשמתחילים לחבר‬
‫את כל הראיות הנסיבתיות ביחד,‬

553
00:35:11,610 --> 00:35:13,571
‫הן משרטטות נתיב אחד,‬

554
00:35:14,071 --> 00:35:17,032
‫לכך שאוון ורוזלין הרגו‬
‫את האוורד באותו לילה.‬

555
00:35:18,242 --> 00:35:20,619
‫אחרי שבחנו את כל הראיות,‬

556
00:35:20,703 --> 00:35:23,706
‫ודיברנו עם רבים מחבריו של האוורד,‬

557
00:35:23,789 --> 00:35:27,251
‫היינו בטוחים‬
‫שרוז פילמר ואוון וולד עשו את זה.‬

558
00:35:28,586 --> 00:35:34,341
‫רון טאקר שמע את האוורד‬
‫מקלל את אשתו. הוא זעם עליה.‬

559
00:35:34,425 --> 00:35:36,343
‫זה קרה בחמש וחצי.‬

560
00:35:36,427 --> 00:35:39,513
‫הוא קרא לה בכל מיני שמות.‬

561
00:35:39,597 --> 00:35:41,891
‫באותו לילה היא משאירה את ההודעה.‬

562
00:35:41,974 --> 00:35:46,061
‫והיא מסיימת אותה ב"אוהבת אותך, האווי".‬

563
00:35:49,440 --> 00:35:54,570
‫יש משהו מחושב מאוד בהודעה הקולית הזאת.‬

564
00:35:54,653 --> 00:35:57,489
‫היא יודעת שהיא משאירה ראיה.‬

565
00:35:57,573 --> 00:35:58,574
‫ראיה שתראה,‬

566
00:35:58,657 --> 00:36:02,203
‫"התגעגעתי אליו, חשבתי שהוא בחיים,‬
‫התקשרתי ואמרתי שאני אוהבת אותו".‬

567
00:36:02,828 --> 00:36:07,958
‫בהתחשב בתזמון, האוורד כבר שכב מת על הרצפה.‬

568
00:36:13,505 --> 00:36:15,758
‫רוז יצרה את כל הסיפור.‬

569
00:36:15,841 --> 00:36:19,970
‫היא יצרה את התרחיש הזה‬
‫כדי שיהיה אפשר לרצוח את האוורד.‬

570
00:36:20,054 --> 00:36:21,972
‫אלמלא היא, זה לא היה קורה.‬

571
00:36:22,056 --> 00:36:25,517
‫רוז תכננה שהיא תקבל את כספי הביטוח,‬

572
00:36:25,601 --> 00:36:30,022
‫את העסקים, את בית הקיץ‬
‫ואת החלק בבקתת הסקי.‬

573
00:36:30,105 --> 00:36:33,025
‫היא תקבל משמורת בלעדית על הבן שלהם.‬

574
00:36:33,108 --> 00:36:35,736
‫אבל אחרי שזה התברר לנו,‬

575
00:36:35,819 --> 00:36:39,490
‫הבנו שאנחנו צריכים‬
‫להיות מסוגלים להוכיח את זה בבית משפט.‬

576
00:36:41,283 --> 00:36:44,453
‫לאוון היו חתכים, הדם שלו היה בזירה,‬

577
00:36:44,536 --> 00:36:47,998
‫ויש לנו מאה אנשים‬
‫שיודעים עד כמה אוון שנא את האוורד.‬

578
00:36:48,082 --> 00:36:51,335
‫היינו צריכים למצוא‬
‫ראיות שיקשרו את רוז לרצח,‬

579
00:36:51,418 --> 00:36:53,587
‫כדי שנוכל להגיש אישום נגד שניהם.‬

580
00:36:55,047 --> 00:36:56,632
‫מיס לדרר אמרה לי,‬

581
00:36:56,715 --> 00:37:01,345
‫"אני יודעת שנתפוס את אוון, אבל‬
‫אני לא יכולה להבטיח שום דבר בקשר לרוז".‬

582
00:37:01,428 --> 00:37:04,390
‫אבל בטחתי בה מאוד.‬

583
00:37:07,309 --> 00:37:10,688
‫הבנו שהיחידה שנשארה הייתה השמרטפית.‬

584
00:37:11,939 --> 00:37:14,900
‫אמרתי, "צריך למצוא את השמרטפית".‬

585
00:37:14,984 --> 00:37:18,070
‫אליסון לואיס חייתה בתוך המשפחה.‬

586
00:37:18,153 --> 00:37:20,572
‫היא ידעה איך דברים עבדו בדרך כלל,‬

587
00:37:20,656 --> 00:37:24,868
‫והיא הייתה יכולה לספר לנו‬
‫דברים שלא היינו יודעים אחרת.‬

588
00:37:26,453 --> 00:37:29,832
‫כבלשים, דיברנו עם השמרטפית‬
‫בשלב מוקדם בחקירה,‬

589
00:37:29,915 --> 00:37:33,377
‫ולא הרגשנו שקיבלנו ממנה הרבה שיתוף פעולה.‬

590
00:37:33,460 --> 00:37:38,424
‫אני חושב שבאותו זמן‬
‫היא הייתה אישה צעירה מאוד, ו…‬

591
00:37:39,508 --> 00:37:45,931
‫וייתכן שהיא לא חשבה בבהירות על ההשלכות.‬

592
00:37:49,143 --> 00:37:53,856
‫בתור בת 21, החקירה משטרתית הייתה מפחידה.‬

593
00:37:53,939 --> 00:37:57,276
‫בסך הכול עניתי להם כמיטב יכולתי.‬

594
00:37:57,359 --> 00:38:00,070
‫השאלות היו בעיקר על האוורד,‬

595
00:38:00,154 --> 00:38:03,282
‫ולא הייתה לי הרבה תקשורת עם האוורד.‬

596
00:38:04,325 --> 00:38:10,581
‫ואז מצאתי עבודה ביפן, ועזבתי את המדינה.‬

597
00:38:10,664 --> 00:38:13,292
‫לא שמרתי על קשר עם רוז.‬

598
00:38:13,917 --> 00:38:15,711
‫כעבור עשרים שנה מישהי התקשרה אליי.‬

599
00:38:15,794 --> 00:38:19,882
‫וכאילו, "וואו".‬

600
00:38:19,965 --> 00:38:25,012
‫והיא אמרה, "אני רוצה לדבר איתך‬
‫על הרצח של האוורד פילמר".‬

601
00:38:25,679 --> 00:38:29,308
‫אליסון לואיס אמרה‬
‫שהיא רוצה שניפגש במשרד של עורך הדין שלה.‬

602
00:38:29,391 --> 00:38:32,186
‫שאלתי את עצמי מה היא חשבה‬
‫שהיא עשתה שהיה לא בסדר,‬

603
00:38:32,269 --> 00:38:36,940
‫אם היא רצתה שיהיה שם עורך דין.‬

604
00:38:37,024 --> 00:38:39,735
‫אבל כשהיא נכנסה, היא הייתה מקסימה.‬

605
00:38:39,818 --> 00:38:41,862
‫היא פשוט שפכה את הלב.‬

606
00:38:42,404 --> 00:38:44,490
‫וזה היה מרתק.‬

607
00:38:44,573 --> 00:38:47,701
‫קיבלנו הצצה לעולם שלא היינו מכירים אחרת.‬

608
00:38:48,452 --> 00:38:53,290
‫כשנפגשתי איתם,‬
‫ליז שאלה, "איך היה שם בדרך כלל?‬

609
00:38:53,374 --> 00:38:56,168
‫"ספרי לי על שבוע רגיל בחיים.‬

610
00:38:56,251 --> 00:38:58,128
‫"ספרי לי על הבית שלהם".‬

611
00:39:00,923 --> 00:39:05,052
‫אצל בני הזוג פילמר, ואצל פיליפ,‬
‫הכול נעשה על פי לוח זמנים קפדני.‬

612
00:39:05,135 --> 00:39:06,136
‫מדוקדק.‬

613
00:39:06,220 --> 00:39:10,599
‫בכל הזמן שבו עבדתי אצל רוז,‬
‫היא הקפידה מאוד על זמנים.‬

614
00:39:11,433 --> 00:39:15,979
‫היא תיארה כל מה שקשור לדירה ולאורח החיים,‬

615
00:39:16,063 --> 00:39:18,816
‫ועל האופן שבו רוז ניהלה את הבית.‬

616
00:39:19,566 --> 00:39:20,776
‫וכששאלנו,‬

617
00:39:20,859 --> 00:39:25,239
‫"היה משהו יוצא דופן בשבוע שבו הוא נרצח?"‬

618
00:39:25,322 --> 00:39:28,534
‫היא אמרה, "זה לא שקרה משהו יוצא דופן,‬

619
00:39:28,617 --> 00:39:31,245
‫"אלא כמה דברים קרו בפעם הראשונה".‬

620
00:39:34,373 --> 00:39:38,669
‫בשבועות שלפני הרצח של האוורד, רוז אמרה לי,‬

621
00:39:38,752 --> 00:39:41,422
‫"אני אצטרך שתעבדי‬
‫עד מאוחר בעוד כמה שבועות".‬

622
00:39:42,923 --> 00:39:46,093
‫ואז, בליל הרצח,‬

623
00:39:46,718 --> 00:39:49,513
‫רוז אמרה לי שהיא תיפגש עם אוון ועם האוורד,‬

624
00:39:49,596 --> 00:39:52,641
‫במשרדי קינג, באותו לילה, בענייני כספים.‬

625
00:39:53,600 --> 00:39:57,771
‫לקחתי את פיליפ לאימון הוקי.‬

626
00:39:57,855 --> 00:40:02,151
‫היה לו אימון של בערך שעתיים,‬
‫ארבעה ערבים בשבוע.‬

627
00:40:02,234 --> 00:40:06,780
‫ואז שמעתי את השם שלי ברמקול.‬
‫היא ביקשה לקרוא לי.‬

628
00:40:06,864 --> 00:40:09,366
‫זה לא קרה אף פעם. זאת הייתה פעם ראשונה.‬

629
00:40:10,075 --> 00:40:12,661
‫היא שאלה, "איך הולך שם?"‬

630
00:40:12,744 --> 00:40:17,124
‫אמרתי, "אנחנו עדיין במשחק האימון‬
‫הראשון, והם מדברים על המשחק הבא".‬

631
00:40:17,207 --> 00:40:19,209
‫היא אמרה, "בסדר, נשמע טוב".‬

632
00:40:19,293 --> 00:40:22,629
‫היא אמרה שגם השיחה הזאת‬
‫הייתה מוזרה, כי לא היה לה מה להגיד.‬

633
00:40:22,713 --> 00:40:26,508
‫אולי עשרים או שלושים דקות אחר כך,‬

634
00:40:27,634 --> 00:40:31,346
‫שוב שמעתי ברמקול שקוראים לי לדלפק הקבלה.‬

635
00:40:31,930 --> 00:40:33,015
‫התקשרתי אליה שוב.‬

636
00:40:33,515 --> 00:40:39,730
‫ורוז לא ממש אמרה משהו משמעותי,‬

637
00:40:39,813 --> 00:40:44,526
‫חוץ מאשר "אם לא אהיה שם‬
‫כשהוא יסיים את משחק האימון,‬

638
00:40:44,610 --> 00:40:46,528
‫"תיקחי את המכונית בחזרה הביתה.‬

639
00:40:46,612 --> 00:40:50,240
‫"אני לא יודעת אם אבוא או לא,‬
‫כי לא סיימנו פה".‬

640
00:40:50,824 --> 00:40:52,743
‫היא אמרה, "לא סיימנו פה",‬

641
00:40:52,826 --> 00:40:55,746
‫ובהקשר של מה שהם עשו באמת,‬

642
00:40:55,829 --> 00:40:57,414
‫זה פשוט מצמרר בעיניי.‬

643
00:40:57,956 --> 00:41:00,542
‫זה מה שהיה ממש יוצא דופן במקרה שלה.‬

644
00:41:00,626 --> 00:41:03,003
‫היא תמיד ידעה מתי היא תגיע הביתה.‬

645
00:41:03,086 --> 00:41:06,298
‫היא תמיד ידעה בפירוט מה אני אמורה לעשות‬

646
00:41:06,381 --> 00:41:08,091
‫ומה היא הולכת לעשות.‬

647
00:41:12,513 --> 00:41:15,807
‫ברוב הערבים, הבית היה מלא חיים.‬

648
00:41:16,308 --> 00:41:18,393
‫הטלפונים צלצלו. היא דיברה בטלפון.‬

649
00:41:18,977 --> 00:41:21,563
‫שכנים באו לבקר. כל האורות דלקו.‬

650
00:41:21,647 --> 00:41:23,482
‫הטלוויזיות דלקו.‬

651
00:41:23,565 --> 00:41:28,445
‫זה היה בית מאוד רועש ומרגש,‬
‫אבל לא באותו לילה.‬

652
00:41:31,031 --> 00:41:34,117
‫האור שמעל הכיריים דלק.‬

653
00:41:34,743 --> 00:41:36,870
‫וזה היה האור היחיד שדלק בבית.‬

654
00:41:36,954 --> 00:41:41,750
‫פתחתי את הדלת, והיא הציצה מעבר לסף.‬

655
00:41:41,833 --> 00:41:43,835
‫היא הייתה עם חלוק רצחה ושיער רטוב.‬

656
00:41:43,919 --> 00:41:45,712
‫אף פעם לא ראיתי אותה ככה.‬

657
00:41:46,255 --> 00:41:50,300
‫והיא אמרה, "איך הלך?‬

658
00:41:50,384 --> 00:41:54,471
‫"אתה בטח ממש עייף.‬
‫צריך ללכת למיטה. תודה, אליסון".‬

659
00:41:54,972 --> 00:41:58,850
‫שפת הגוף שלה כאילו אמרה, "זהו.‬

660
00:41:58,934 --> 00:42:00,477
‫"את לא נכנסת".‬

661
00:42:00,561 --> 00:42:02,521
‫והיא אמרה, "את יכולה להשאיר את התיק פה".‬

662
00:42:02,604 --> 00:42:07,276
‫עוד לא הכנסתי את התיק לתוך הבית,‬
‫והיא אמרה "לילה טוב".‬

663
00:42:08,277 --> 00:42:11,071
‫היא אף פעם לא עשתה דבר כזה בסוף היום.‬

664
00:42:11,154 --> 00:42:13,031
‫היא רצתה לדבר, תמיד,‬

665
00:42:13,115 --> 00:42:17,494
‫על כל פרט שפיליפ חווה במהלך היום.‬

666
00:42:17,578 --> 00:42:19,121
‫היא רצתה לדעת הכול.‬

667
00:42:19,204 --> 00:42:21,957
‫אז זה היה שונה מאוד.‬

668
00:42:23,834 --> 00:42:26,628
‫שובן ברי ואני… שובן הייתה החוקרת.‬

669
00:42:26,712 --> 00:42:29,881
‫שתינו הסתכלנו על אליסון וחשבנו,‬

670
00:42:31,717 --> 00:42:35,304
‫"זה ישנה הכול". ידעתי שהיא חושבת אותו דבר.‬

671
00:42:35,387 --> 00:42:36,763
‫הן רשמו הערות,‬

672
00:42:36,847 --> 00:42:40,017
‫והסתכלו אחת על השנייה,‬

673
00:42:40,100 --> 00:42:44,229
‫כאילו שכל המידע הזה היה חשוב מאוד.‬

674
00:42:44,313 --> 00:42:49,901
‫אליסון מילאה המון חללים‬
‫והמון אזורים אפורים.‬

675
00:42:49,985 --> 00:42:52,195
‫שתינו יצאנו, וכאילו,‬

676
00:42:52,279 --> 00:42:54,990
‫"וואו! זה היה מדהים".‬

677
00:42:55,782 --> 00:43:02,289
‫אז המידע החדש מאליסון לואיס,‬
‫שתיאר התנהגות לא טיפוסית מצד רוז,‬

678
00:43:02,789 --> 00:43:05,459
‫גם בימים שלפני וגם אחרי,‬

679
00:43:05,542 --> 00:43:09,504
‫החריגות האלה מההתנהגות‬
‫הרגילה הן סימנים חשובים.‬

680
00:43:10,589 --> 00:43:14,217
‫אנשים חושפים את עצמם‬
‫כשהם עושים משהו שהם לא עשו מעולם,‬

681
00:43:14,301 --> 00:43:16,470
‫וזה דבר שצריך להסביר.‬

682
00:43:16,553 --> 00:43:18,263
‫- 19:55: קריאה ראשונה ברמקול -‬

683
00:43:18,347 --> 00:43:21,683
‫אליסון לואיס מסרה לנו מידע‬

684
00:43:21,767 --> 00:43:24,895
‫שעירב את רוז הרבה יותר‬

685
00:43:24,978 --> 00:43:30,108
‫והראה כמה היא הייתה צריכה‬
‫לעשות כדי לארגן את כל זה.‬

686
00:43:30,192 --> 00:43:35,280
‫והצלחנו למצוא דברים‬
‫שאישרו את מה שהיא סיפרה לנו.‬

687
00:43:35,781 --> 00:43:37,783
‫זה אפשר לנו לעבור את המשוכה.‬

688
00:43:39,034 --> 00:43:42,829
‫בונים את התיק הנסיבתי מאבנים קטנות.‬

689
00:43:44,122 --> 00:43:46,917
‫ופשוט ממשיכים למצוא אבנים קטנות‬

690
00:43:47,000 --> 00:43:49,503
‫עד שיש ערימת אבנים גדולה כל כך,‬

691
00:43:49,586 --> 00:43:52,422
‫שכבר יש לך ראיות במשקל מכריע.‬

692
00:43:52,506 --> 00:43:56,134
‫הן אמנם נסיבתיות, אבל הן חזקות.‬

693
00:43:56,885 --> 00:44:00,430
‫עם המידע החדש שהחבר‬
‫של האוורד פילמר, ארנולד ברוור,‬

694
00:44:00,514 --> 00:44:02,599
‫והמטפלת סיפרו לבלשים,‬

695
00:44:03,183 --> 00:44:05,310
‫היה לנו מספיק בשביל מעצר.‬

696
00:44:06,561 --> 00:44:08,980
‫המעצר היה ב-2017.‬

697
00:44:09,064 --> 00:44:12,275
‫רוז נעצרה בדירה שלה בשעה שש בבוקר.‬

698
00:44:12,359 --> 00:44:14,444
‫היא גרה אז עם החבר שלה.‬

699
00:44:14,528 --> 00:44:16,905
‫אוון וולד נעצר באותו זמן.‬

700
00:44:17,781 --> 00:44:20,117
‫הרגשתי התרוממות רוח!‬

701
00:44:20,200 --> 00:44:23,161
‫לא האמנתי ששניהם נעצרו.‬

702
00:44:24,121 --> 00:44:27,290
‫חיכינו לזה הרבה זמן, בלשון המעטה.‬

703
00:44:28,375 --> 00:44:29,501
‫אבל זה הגיע.‬

704
00:44:31,211 --> 00:44:32,212
‫זה הגיע.‬

705
00:44:32,295 --> 00:44:34,840
‫- 27 בינואר, 2019‬
‫23 שנים אחרי רציחתו של האוורד פילמר -‬

706
00:44:34,923 --> 00:44:38,385
‫זה משהו שחיכיתי לו יותר מעשרים ומשהו שנים.‬

707
00:44:38,468 --> 00:44:42,389
‫הלכנו למשפט בכל יום ויום.‬

708
00:44:43,056 --> 00:44:47,477
‫ביום הראשון של המשפט, נכנסתי לשירותים,‬

709
00:44:47,978 --> 00:44:50,897
‫ופיליפ יצא מהשירותים.‬

710
00:44:51,898 --> 00:44:56,319
‫הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה‬
‫בארוחת בוקר ממש אחרי הרצח של האוורד.‬

711
00:44:57,070 --> 00:45:01,867
‫כשראיתי אותו, הוא נראה בדיוק כמו האוורד.‬

712
00:45:02,576 --> 00:45:04,870
‫ואמרתי, "האוורד!"‬

713
00:45:04,953 --> 00:45:06,997
‫עד כדי כך הם היו דומים.‬

714
00:45:07,497 --> 00:45:10,876
‫הוא לא אמר לי מילה. אף מילה.‬

715
00:45:13,295 --> 00:45:16,923
‫זה תיק נסיבתי, וכל פיסה ממנו הייתה חשובה.‬

716
00:45:18,091 --> 00:45:20,552
‫הכרתי את התיק לפני ולפנים.‬

717
00:45:20,635 --> 00:45:24,264
‫לא משנה באיזו הגנה‬
‫הם היו משתמשים, היינו מוכנים אליה.‬

718
00:45:24,890 --> 00:45:29,978
‫להעיד נגדם, זה היה יוצא דופן.‬

719
00:45:30,061 --> 00:45:34,024
‫תחושה שלא תיאמן. סיפוק גדול.‬

720
00:45:34,107 --> 00:45:36,109
‫וראיתי את פרנק ביציע.‬

721
00:45:36,193 --> 00:45:39,362
‫ראיתי את פרנק מניד את הראש כשהעדתי.‬

722
00:45:40,030 --> 00:45:41,239
‫זה היה נפלא.‬

723
00:45:42,449 --> 00:45:45,786
‫אבל אין לזה משמעות בלי הרשעה.‬

724
00:45:45,869 --> 00:45:47,037
‫זה לא אומר כלום.‬

725
00:45:47,537 --> 00:45:50,081
‫הושקעה בזה כמות עצומה של עבודה.‬

726
00:45:50,791 --> 00:45:52,667
‫המשפט נמשך חודשיים.‬

727
00:45:55,420 --> 00:45:57,506
‫ניקיתי, ונחתכתי ביד.‬

728
00:45:58,757 --> 00:46:00,425
‫לא הייתי מודע‬

729
00:46:01,009 --> 00:46:04,763
‫לכך שהאוורד נרצח בצורה כל כך אכזרית.‬

730
00:46:05,889 --> 00:46:09,559
‫ידעתי שהוא נדקר, אבל לא ידעתי את העוצמה‬

731
00:46:10,393 --> 00:46:14,523
‫של הרצח עצמו עד ששמעתי עליו בבית המשפט.‬

732
00:46:15,482 --> 00:46:19,402
‫אני חושבת שאוון החזיק‬
‫את האוורד מאחור ופשוט שיסף את הגרון שלו.‬

733
00:46:20,070 --> 00:46:22,906
‫כי לא היה לו סיכוי לצרוח.‬

734
00:46:22,989 --> 00:46:26,868
‫ולדעתי זה החשש העיקרי שלך‬

735
00:46:26,952 --> 00:46:28,537
‫כשאתה אורב ככה למישהו.‬

736
00:46:28,620 --> 00:46:33,124
‫אז אני חושבת שזאת הייתה‬
‫הפציעה הראשונה, ואז הכול נפרץ.‬

737
00:46:33,208 --> 00:46:36,002
‫הם שחטו אותו. הם לא סתם רצחו אותו.‬

738
00:46:36,086 --> 00:46:39,089
‫הם שחטו אותו כמו חזיר בדיר.‬

739
00:46:39,840 --> 00:46:44,010
‫ורוז הייתה בזירת הפשע.‬
‫הם הוכיחו שהיא הייתה שם.‬

740
00:46:45,929 --> 00:46:48,431
‫באמת הערצתי את רוז.‬

741
00:46:48,974 --> 00:46:54,521
‫היה לי דימוי שלה,‬
‫וחשבתי שזאת מי שאני מכירה.‬

742
00:46:55,146 --> 00:46:57,858
‫אז כשהבנתי‬

743
00:46:57,941 --> 00:47:02,612
‫שהיו המון דברים שלא ראיתי,‬
‫הרגשתי כאילו שהקרקע נשמטת.‬

744
00:47:05,782 --> 00:47:08,785
‫המושבעים דנו במשך ארבעה ימים לפחות.‬

745
00:47:08,869 --> 00:47:11,371
‫לא כל כך טוב. לא הצלחתי להבין את זה.‬

746
00:47:11,454 --> 00:47:12,664
‫- בית המשפט הפלילי -‬

747
00:47:15,667 --> 00:47:17,002
‫נא לקום.‬

748
00:47:17,085 --> 00:47:22,966
‫רוז ואוון הוכרזו כאשמים במקום.‬

749
00:47:25,510 --> 00:47:27,971
‫אשמים ברצח מדרגה שנייה.‬

750
00:47:28,805 --> 00:47:32,225
‫המילה "אשמים" הדהדה בבית המשפט.‬

751
00:47:34,895 --> 00:47:36,271
‫זה היה עוצמתי.‬

752
00:47:37,480 --> 00:47:41,359
‫אמא שלי לא הפסיקה לצעוק, "אשמים! אשמים!"‬

753
00:47:42,027 --> 00:47:43,862
‫הייתה מין אופוריה, אתם מבינים?‬

754
00:47:43,945 --> 00:47:48,742
‫מין רגש שמעבר לאושר,‬

755
00:47:48,825 --> 00:47:53,371
‫שזכינו לצדק עבור האוורד‬
‫אחרי כל כך הרבה שנים.‬

756
00:47:53,872 --> 00:47:58,960
‫אני בטוח שלא היינו מגיעים למשפט,‬
‫שלא לדבר על הרשעה,‬

757
00:47:59,044 --> 00:48:01,212
‫אלמלא אליזבת' לדרר.‬

758
00:48:02,964 --> 00:48:04,674
‫הלכתי לפגוש את פרנק,‬

759
00:48:04,758 --> 00:48:07,636
‫שהיה כל כך סבלני במשך המון שנים.‬

760
00:48:07,719 --> 00:48:08,970
‫והוא פשוט…‬

761
00:48:09,554 --> 00:48:12,557
‫"אשמים! אשמים! שניהם אשמים! הם אשמים!"‬

762
00:48:12,641 --> 00:48:16,811
‫הוא הוציא את הטלפון‬
‫והתחיל להתקשר לכל מי שהוא מכיר.‬

763
00:48:16,895 --> 00:48:19,147
‫"הם אשמים!", ואז הוא התקשר לעוד מישהו.‬

764
00:48:19,230 --> 00:48:23,526
‫זה היה… הוא חיכה המון הרבה זמן שזה יקרה.‬

765
00:48:30,784 --> 00:48:33,662
‫- יולי 2019‬
‫ארבעה חודשים אחרי פסק הדין -‬

766
00:48:37,666 --> 00:48:40,377
‫פרנק נעמד ודיבר בדיון על גזר הדין.‬

767
00:48:41,211 --> 00:48:45,298
‫אני לא מצליח לישון, כי אני כל הזמן חושב‬

768
00:48:45,382 --> 00:48:51,471
‫על האימה והפחד שעברו במוחו של האוורד‬

769
00:48:51,554 --> 00:48:53,807
‫באותן שניות אחרונות‬

770
00:48:53,890 --> 00:48:57,394
‫בהן הוא נשחט ובותר על ידי שני אלה.‬

771
00:48:58,728 --> 00:49:03,525
‫באותו יום בחודש מרץ, איבדתי שלושה דברים.‬

772
00:49:04,275 --> 00:49:09,155
‫שניים מהם לא אוכל‬
‫לקבל בחזרה לעולם, את הבן שלי ואת העסק שלי.‬

773
00:49:09,239 --> 00:49:11,324
‫אבל איבדתי גם את פיליפ.‬

774
00:49:11,825 --> 00:49:13,910
‫ואני יודע שפיליפ לא רוצה להסתכל עליי.‬

775
00:49:13,994 --> 00:49:15,787
‫זה מצער אותי,‬

776
00:49:15,870 --> 00:49:17,914
‫אבל אני רוצה שהוא ידע,‬

777
00:49:17,998 --> 00:49:21,042
‫שאנחנו אוהבים אותך,‬
‫ואנחנו רוצים אותך בחזרה.‬

778
00:49:21,543 --> 00:49:22,544
‫בבקשה.‬

779
00:49:24,004 --> 00:49:28,174
‫פרנק אמנם רצה מאוד שהאחראים ישאו בתוצאות,‬

780
00:49:28,675 --> 00:49:31,469
‫אבל הוא באמת רצה מערכת יחסים עם פיליפ.‬

781
00:49:33,596 --> 00:49:38,518
‫גיליתי שפיליפ למד‬
‫בלונדון סקול אוף אקונומיקס.‬

782
00:49:39,019 --> 00:49:41,104
‫לא ידעתי על זה כלום.‬

783
00:49:41,730 --> 00:49:45,442
‫לא קיבלתי את כל הבשורות הנפלאות האלה‬

784
00:49:45,525 --> 00:49:48,611
‫על הילד שהתבגר.‬

785
00:49:50,030 --> 00:49:51,489
‫הנכד שלי.‬

786
00:49:51,573 --> 00:49:54,284
‫הבן היחיד של הבן שלי.‬

787
00:49:56,703 --> 00:49:57,829
‫אני רוצה אותו בחזרה.‬

788
00:49:57,912 --> 00:50:00,498
‫אנחנו אוהבים אותו וזהו.‬

789
00:50:00,999 --> 00:50:02,542
‫וזה עדיין נכון.‬

790
00:50:11,092 --> 00:50:15,221
‫פיליפ ביקש מהשופט‬

791
00:50:15,722 --> 00:50:18,558
‫שיקל בעונשה של אמו,‬

792
00:50:18,641 --> 00:50:20,226
‫שרצחה את אבא שלו.‬

793
00:50:21,728 --> 00:50:23,813
‫איך, איך…‬

794
00:50:23,897 --> 00:50:25,899
‫אתה מבקש הקלה בעונש?‬

795
00:50:27,942 --> 00:50:29,569
‫אני לא יודעת.‬

796
00:50:30,904 --> 00:50:34,699
‫לא שמעתי את פיליפ מדבר‬

797
00:50:35,283 --> 00:50:38,203
‫עד הדיון בגזר הדין.‬

798
00:50:38,286 --> 00:50:40,663
‫הוא דיבר על אמא שלו.‬

799
00:50:40,747 --> 00:50:43,708
‫כמה נהדרת היא הייתה כשהיא גידלה אותו.‬

800
00:50:44,209 --> 00:50:46,127
‫אני חושב שהדבר היחיד שהיא עשתה‬

801
00:50:46,211 --> 00:50:49,798
‫היה למלא את ראשו בשנאה למשפחה שלנו.‬

802
00:50:49,881 --> 00:50:51,674
‫ואני בטוח שהוא מאשים אותי.‬

803
00:50:51,758 --> 00:50:54,219
‫כל המשפחה שלה בטח מאשימה אותי.‬

804
00:50:54,302 --> 00:50:58,223
‫כי הם יודעים שאני התעקשתי על המשפט הזה.‬

805
00:50:58,306 --> 00:50:59,474
‫לא הסכמתי לוותר להם.‬

806
00:51:01,267 --> 00:51:05,522
‫הוא רוצה להגן עליה בנושא הרצח של אבא שלו…‬

807
00:51:06,773 --> 00:51:07,899
‫שיהיה.‬

808
00:51:11,528 --> 00:51:13,822
‫בטח קשה מאוד להיות במקומו.‬

809
00:51:13,905 --> 00:51:17,951
‫הוא באמת הקורבן השני של כל הסיפור הזה.‬

810
00:51:18,034 --> 00:51:19,285
‫אחרי האוורד.‬

811
00:51:19,369 --> 00:51:21,621
‫אתה משוכנע שאמא שלך מצילה אותך,‬

812
00:51:21,704 --> 00:51:24,874
‫ושסבא שלך מנסה לסבך את אמא שלך,‬

813
00:51:24,958 --> 00:51:26,709
‫כשהיא בכלל לא עשתה כלום.‬

814
00:51:26,793 --> 00:51:30,046
‫ואז הכול מתברר בבית המשפט.‬

815
00:51:30,964 --> 00:51:34,509
‫וזה לא היה כמו שגרמו לך להאמין במשך שנים.‬

816
00:51:34,592 --> 00:51:37,053
‫זה בטח קשה מאוד.‬

817
00:51:37,137 --> 00:51:40,014
‫בגין הפשע הזה, בגין הרצח הזה,‬

818
00:51:40,515 --> 00:51:45,061
‫אני גוזר על כל אחד מכם‬
‫25 שנות מאסר עד מאסר עולם.‬

819
00:51:45,770 --> 00:51:48,356
‫רוז ואוון קיבלו 25 שנה עד מאסר עולם.‬

820
00:51:48,439 --> 00:51:50,859
‫בגילם, זה מאסר עולם.‬

821
00:51:51,442 --> 00:51:54,654
‫אוון ורוז קיבלו את מה שהגיע להם.‬

822
00:51:54,737 --> 00:51:58,032
‫הם חיו חיי חופש במשך 23 שנים.‬

823
00:51:58,700 --> 00:52:02,453
‫הם צריכים להיות בכלא לפחות 23 שנים.‬

824
00:52:04,831 --> 00:52:08,209
‫השופט הקריא את גזר הדין,‬
‫ופיליפ נעמד בפתאומיות,‬

825
00:52:10,086 --> 00:52:13,214
‫כאילו שהוא במצוקה, ויצא משם.‬

826
00:52:14,591 --> 00:52:17,302
‫הוזמנתי למתן גזר הדין.‬

827
00:52:18,011 --> 00:52:23,016
‫בסוף איחרתי, ואז הדלת נפתחה לרווחה,‬

828
00:52:24,350 --> 00:52:28,479
‫והדמות שעמדה מולי הייתה האוורד פילמר,‬

829
00:52:28,980 --> 00:52:31,608
‫מה שממש הימם אותי.‬

830
00:52:31,691 --> 00:52:35,612
‫אמנם לא פגשתי את האוורד,‬
‫אבל ראיתי מספיק תמונות‬

831
00:52:36,237 --> 00:52:38,990
‫במהלך החקירה, כדי לדעת בדיוק איך הוא נראה.‬

832
00:52:39,073 --> 00:52:41,910
‫ואותו אדם היה פיליפ.‬

833
00:52:46,080 --> 00:52:51,336
‫סגירה של תיק קר חשובה לאנשים שסוגרים אותו.‬

834
00:52:51,836 --> 00:52:53,087
‫זה מספק מאוד.‬

835
00:52:54,589 --> 00:52:59,802
‫אבל מבחינת המשפחות,‬
‫ההרשעה לא מרפאת את הכאב.‬

836
00:53:03,556 --> 00:53:05,099
‫אני מדמיין את האוורד,‬

837
00:53:05,725 --> 00:53:10,146
‫הפחד שעבר להאוורד בראש‬

838
00:53:10,647 --> 00:53:16,486
‫באותן שניות בהן הוא נדקר ונשחט.‬

839
00:53:17,570 --> 00:53:21,199
‫זה החלק שאי אפשר להתגבר עליו אף פעם.‬

840
00:53:21,866 --> 00:53:26,079
‫כשאני נכנס למיטה, בכל לילה, אני מדבר איתו.‬

841
00:53:26,162 --> 00:53:29,165
‫ואני אומר, "איך זה היה יכול לקרות לך?‬

842
00:53:29,249 --> 00:53:30,959
‫"למה לא אמרת לי‬

843
00:53:31,042 --> 00:53:33,711
‫"שיש לך בעיות עם האישה הזאת?"‬

844
00:53:35,713 --> 00:53:37,590
‫אבל אני לא יכול לקבל תשובות.‬

845
00:53:56,192 --> 00:53:57,026
‫- בפרק הבא -‬

846
00:53:57,110 --> 00:53:59,279
‫כמה שנים אחרי הרצח של האוורד פילמר,‬

847
00:53:59,362 --> 00:54:02,699
‫היה לנו תיק שהיו מעורבות בו שבע משפחות.‬

848
00:54:02,782 --> 00:54:05,868
‫האינטנסיביות הייתה עצומה.‬

849
00:54:08,121 --> 00:54:11,416
‫התיק הזה שבר את הלב ברמה קיצונית.‬

850
00:54:12,375 --> 00:54:15,503
‫כל הקורבנות היו נערות צעירות ותמימות.‬

851
00:54:16,713 --> 00:54:22,135
‫סדר הגודל של הפשעים שלו די הימם את כולם.‬

852
00:54:22,885 --> 00:54:25,013
‫הוא במנוסה מאז יום ולנטיין,‬

853
00:54:25,096 --> 00:54:28,641
‫אחרי רצח אחד ושני מקרי אונס‬
‫לפחות, וייתכן שזה לא הכול.‬

854
00:54:29,475 --> 00:54:33,354
‫"רוצחים סדרתיים",‬
‫זה ביטוי ששומעים אותו הרבה.‬

855
00:54:33,438 --> 00:54:34,605
‫הוא היה אחד מהם.‬

856
00:55:17,315 --> 00:55:21,319
‫תרגום כתוביות: ברונק פרלמוטר‬