1
00:00:06,089 --> 00:00:08,758
‫לפני 25 שנים, משטרת ניו יורק הגיבה‬

2
00:00:08,842 --> 00:00:12,762
‫לאירוע הקטלני ביותר‬
‫בתולדות ארצות הברית המודרנית.‬

3
00:00:15,432 --> 00:00:19,894
‫אלה חוויות אמיתיות,‬
‫אירועים מפורטים שקרו באמת.‬

4
00:00:26,568 --> 00:00:29,946
‫זה הרצח הכי גדול שטיפלנו בו אי פעם.‬

5
00:00:31,406 --> 00:00:34,409
‫אלפי אנשים נהרגו במתקפה הזאת.‬

6
00:00:35,118 --> 00:00:36,453
‫לא היינו מוכנים לזה.‬

7
00:00:37,328 --> 00:00:41,750
‫לא היינו מוכנים כבני אדם,‬
‫אני אפילו לא מדבר על הבחינה המקצועית.‬

8
00:00:42,333 --> 00:00:46,254
‫לא הרגשתי כל כך בשליטה,‬
‫כמו שהרגשתי כשהייתי מנהל חקירה.‬

9
00:00:47,464 --> 00:00:50,759
‫הרגשתי יותר‬
‫שאני מנסה פשוט לשרוד עד סוף היום.‬

10
00:00:51,509 --> 00:00:53,887
‫אתה מגלה מי אתה באמת.‬

11
00:00:53,970 --> 00:00:57,348
‫אתה מגלה מה זה להיות שחקן קבוצתי.‬

12
00:00:57,432 --> 00:00:59,726
‫אתה מגלה מי השותף שלך.‬

13
00:00:59,809 --> 00:01:02,020
‫אתה מגלה כמה החיים חשובים.‬

14
00:01:03,146 --> 00:01:08,401
‫נדמה לי שחצי מתושבי העיר הכירו מישהו‬
‫או שהיה להם קרוב משפחה שמת במרכז הסחר.‬

15
00:01:08,485 --> 00:01:09,652
‫אבל עבר מאז זמן.‬

16
00:01:10,695 --> 00:01:13,740
‫היום יש אנשים שלא חוו דבר כזה.‬

17
00:01:13,823 --> 00:01:17,494
‫הם לא ראו מה זה אסון אמיתי.‬

18
00:01:18,328 --> 00:01:20,955
‫וכל העיר התאחדה.‬

19
00:01:22,123 --> 00:01:25,835
‫זה לא משנה מאיזה רקע באת או מה הלאום שלך.‬

20
00:01:25,919 --> 00:01:28,338
‫באותו יום כולנו היינו בני אדם.‬

21
00:01:29,756 --> 00:01:31,841
‫עשרים וחמש שנים לאחר מכן,‬

22
00:01:32,509 --> 00:01:35,428
‫זה תמיד יהיה התאריך שמחלק את חיי לשניים.‬

23
00:01:36,054 --> 00:01:39,057
‫העולם שהיה קיים ב-10 בספטמבר,‬
‫הוא כבר איננו.‬

24
00:01:40,058 --> 00:01:42,644
‫היום ההוא הוביל לעשרים שנות מלחמה.‬

25
00:01:44,896 --> 00:01:46,231
‫כל העולם שלי השתנה.‬

26
00:01:47,732 --> 00:01:49,859
‫כל העולם השתנה.‬

27
00:01:56,282 --> 00:01:59,869
‫העבודה שלנו היא לוודא‬
‫שאתם תוכלו ללכת הביתה ולישון בלילה.‬

28
00:02:01,121 --> 00:02:04,332
‫למשפחה חשוב מאוד לדעת מי רצח את אהובם.‬

29
00:02:05,750 --> 00:02:09,379
‫חמלה כלפי הקורבנות היא הדבר הכי חשוב.‬

30
00:02:09,963 --> 00:02:12,173
‫תמיד אהבתי להציץ מאחורי הווילון.‬

31
00:02:13,133 --> 00:02:14,384
‫מה קרה באמת?‬

32
00:02:15,802 --> 00:02:18,138
‫אתה רוצה לגלות את האמת.‬

33
00:02:18,221 --> 00:02:19,848
‫זה מה שבלשים עושים.‬

34
00:02:20,348 --> 00:02:23,268
‫האינסטינקט שלך הוא לעזור לאנשים.‬

35
00:02:23,977 --> 00:02:27,564
‫בניו יורק, משטרת ניו יורק…‬

36
00:02:29,858 --> 00:02:30,775
‫זה הדבר האמיתי.‬

37
00:02:31,734 --> 00:02:35,405
‫- מחלק רצח:‬
‫ניו יורק -‬

38
00:02:45,707 --> 00:02:49,544
‫זה היה הכי מדהים בעולם,‬
‫להסתכל על המגדלים מלמטה.‬

39
00:02:49,627 --> 00:02:53,006
‫בתור ילד, אתה בעצם מסתכל ככה…‬

40
00:02:53,089 --> 00:02:56,509
‫וזה פשוט ממשיך וממשיך, כמו מדרגות לגן עדן.‬

41
00:02:58,011 --> 00:03:01,097
‫דודה שלי, ג'ואן, עבדה במרכז הסחר העולמי.‬

42
00:03:01,181 --> 00:03:03,933
‫היא עבדה במגדל הצפוני בקומה ה-103,‬

43
00:03:04,017 --> 00:03:05,685
‫ואז גם בקומה ה-105.‬

44
00:03:06,311 --> 00:03:09,772
‫היא עבדה בקנטור פיצג'רלד, חברת ברוקרים.‬

45
00:03:09,856 --> 00:03:12,150
‫היא התחילה לעבוד שם בגיל 18.‬

46
00:03:12,233 --> 00:03:15,737
‫בסוף היא הייתה סגנית הנשיא ושותפה בחברה.‬

47
00:03:16,654 --> 00:03:20,158
‫אז ג'ואן הייתה דודה שלי,‬
‫אבל היא הייתה יותר כמו אחותי.‬

48
00:03:20,241 --> 00:03:25,455
‫היא תמיד טיפלה בי ודאגה שלא אסתבך בצרות.‬
‫היא הייתה מבוגרת ממני ב-13 שנים בסך הכול.‬

49
00:03:26,664 --> 00:03:28,666
‫כשהיא התחילה לעבוד שם,‬

50
00:03:28,750 --> 00:03:32,378
‫היא לקחה אותי‬
‫למרכז הסחר העולמי בפעם הראשונה.‬

51
00:03:32,462 --> 00:03:34,505
‫וכילד בן חמש, אתה יודע,‬

52
00:03:34,589 --> 00:03:38,134
‫אתה מתלהב מדברים שלא ראית קודם.‬

53
00:03:38,843 --> 00:03:43,014
‫ואז נכנסתי למעלית, והיא הייתה כמו חללית.‬

54
00:03:44,974 --> 00:03:48,895
‫אתה מגיע למעלה תוך כמה דקות,‬
‫מאה ומשהו קומות.‬

55
00:03:48,978 --> 00:03:51,231
‫האוזניים שלך נסתמות. אתה יוצא.‬

56
00:03:51,314 --> 00:03:56,110
‫וברגע שהיית מתקרב לחלונות, זה היה בעצם…‬

57
00:03:56,194 --> 00:03:57,904
‫הדרך למטה הייתה ארוכה.‬

58
00:03:58,571 --> 00:04:01,324
‫מאה ועשר קומות בכל מגדל.‬

59
00:04:01,908 --> 00:04:05,536
‫בכל יום נתון‬
‫יכולים להיות שם יותר מ-50,000 איש.‬

60
00:04:05,620 --> 00:04:07,664
‫למגדלים היה מיקוד משלהם.‬

61
00:04:08,748 --> 00:04:09,791
‫זה משהו ש…‬

62
00:04:09,874 --> 00:04:13,294
‫תחשבו על זה, בכל מקום בארה"ב שאתם גרים בו,‬

63
00:04:13,378 --> 00:04:14,963
‫יש אזור שיש לו מיקוד.‬

64
00:04:15,046 --> 00:04:17,215
‫לשני הבניינים האלה היה מיקוד משלהם.‬

65
00:04:17,298 --> 00:04:22,470
‫הם תוכננו כך שיעמדו ברוחות חזקות, בסופות,‬

66
00:04:22,553 --> 00:04:26,057
‫במכות ברק, במטוסים שיפגעו בהם.‬

67
00:04:26,140 --> 00:04:28,977
‫הם נתפסו כבלתי ניתנים להריסה.‬

68
00:04:30,979 --> 00:04:34,107
‫פצצה הרגה חמישה בני אדם‬
‫ופצעה יותר מאלף אחרים‬

69
00:04:34,190 --> 00:04:36,484
‫בפיצוץ שזעזע את מרכז הסחר העולמי‬

70
00:04:36,567 --> 00:04:39,279
‫והכניס את מנהטן התחתית למצב של תוהו ובוהו.‬

71
00:04:39,862 --> 00:04:43,032
‫בפברואר 1993 הייתה מתקפת טרור.‬

72
00:04:44,033 --> 00:04:46,995
‫ארגון טרור בין לאומי‬
‫הטמין חומרי נפץ ברכב מסחרי‬

73
00:04:47,078 --> 00:04:49,831
‫והחנה אותו בחניון תת קרקעי.‬

74
00:04:50,540 --> 00:04:53,459
‫הרכב התפוצץ, אבל הנזק היה מזערי.‬

75
00:04:54,460 --> 00:04:57,797
‫מישהו קרוב אליי אמר,‬
‫"בחיי, המגדלים האלה מדהימים.‬

76
00:04:57,880 --> 00:05:01,467
‫"הם יכולים לעמוד‬
‫בפיצוץ כזה עצום. לא ייאמן."‬

77
00:05:03,136 --> 00:05:06,848
‫אף פעם לא חשבתי שמגדלי התאומים היו מטרה‬

78
00:05:06,931 --> 00:05:09,976
‫של ארגוני טרור בין לאומיים עד אותו יום.‬

79
00:05:10,059 --> 00:05:13,062
‫ואז הבנתי שהם באמת מסמלים כוח.‬

80
00:05:13,146 --> 00:05:14,897
‫הם סימלו גאווה.‬

81
00:05:14,981 --> 00:05:18,943
‫משהו ש… כשאתה חוצה‬
‫את האוקיינוס האטלנטי בטיסה,‬

82
00:05:19,527 --> 00:05:21,279
‫אתה רואה את מגדלי התאומים.‬

83
00:05:23,114 --> 00:05:27,285
‫בשנה שלאחר מכן, הציבו מחסומי בטון‬

84
00:05:27,368 --> 00:05:29,912
‫כדי שאף אחד לא יוכל להתקרב‬

85
00:05:29,996 --> 00:05:35,293
‫עם משאית או מכונית מלאה בחומר נפץ.‬

86
00:05:35,877 --> 00:05:39,630
‫ואז הייתה תחושה של "טוב, זה לא יקרה יותר".‬

87
00:05:44,385 --> 00:05:47,388
‫- 11 בספטמבר, 2001 -‬

88
00:05:47,472 --> 00:05:48,890
‫זה היה יום שלישי.‬

89
00:05:50,850 --> 00:05:52,060
‫מזג אוויר יפהפה.‬

90
00:05:53,394 --> 00:05:55,480
‫אני לא זוכר שראיתי ענן אחד בשמיים.‬

91
00:05:57,357 --> 00:05:59,192
‫הייתי צריך לנסוע לבית המשפט.‬

92
00:05:59,776 --> 00:06:01,903
‫הייתי ביחידה ללוחמה בפשיעה.‬

93
00:06:01,986 --> 00:06:04,530
‫הייתי בדרך למשפט בתיק של כייס.‬

94
00:06:05,239 --> 00:06:07,200
‫הייתי נוסע במעבורת.‬

95
00:06:09,077 --> 00:06:12,080
‫ירדתי מהמעבורת בצד של מנהטן,‬

96
00:06:12,163 --> 00:06:14,707
‫והתחלתי ללכת לכיוון תחנת הרכבת.‬

97
00:06:15,666 --> 00:06:18,795
‫בזמן שהלכתי, כמה צעדים מהמעבורת,‬

98
00:06:18,878 --> 00:06:20,630
‫שמעתי כמה פיצוצים.‬

99
00:06:20,713 --> 00:06:22,799
‫- 8:46 -‬

100
00:06:22,882 --> 00:06:24,133
‫זה נשמע ככה…‬

101
00:06:26,052 --> 00:06:28,721
‫ממש אמרתי, "מה זה היה בדיוק?"‬

102
00:06:28,805 --> 00:06:30,765
‫אבל המשכתי ללכת.‬

103
00:06:31,349 --> 00:06:34,060
‫נכנסתי לתחתית לכיוון בתי המשפט.‬

104
00:06:34,143 --> 00:06:35,686
‫הייתי צריך להיות שם בתשע.‬

105
00:06:35,770 --> 00:06:38,773
‫- תחנה 13, מרכז הסחר העולמי -‬

106
00:06:38,856 --> 00:06:42,068
‫התעוררתי בחדר הבלשים בתחנה 13.‬

107
00:06:42,652 --> 00:06:44,153
‫במשטרה,‬

108
00:06:44,237 --> 00:06:46,656
‫קורה לפעמים שאתה לא הולך הביתה כמה ימים.‬

109
00:06:47,407 --> 00:06:52,203
‫התחלתי את המשמרת, ואני זוכר‬
‫שבטלוויזיה ראו את חדשות איי-בי-סי.‬

110
00:06:52,286 --> 00:06:57,375
‫וראיתי שמטוס פגע במגדלי התאומים.‬

111
00:06:57,458 --> 00:07:00,628
‫זה נשמע כמו טיל, לא כמו מטוס.‬

112
00:07:00,711 --> 00:07:02,630
‫ואז היה פיצוץ חזק.‬

113
00:07:04,590 --> 00:07:08,010
‫התקשרו אליי מהמוקד ואמרו שמטוס ססנה קטן‬

114
00:07:08,094 --> 00:07:10,304
‫התרסק על מרכז הסחר העולמי.‬

115
00:07:11,264 --> 00:07:14,767
‫וראיתי מהכביש המהיר בווסט סייד‬

116
00:07:14,851 --> 00:07:17,353
‫שזה לא היה מטוס ססנה קטן.‬

117
00:07:17,437 --> 00:07:19,772
‫זה היה מטוס נוסעים גדול.‬

118
00:07:20,606 --> 00:07:22,358
‫לא ייאמן!‬

119
00:07:24,652 --> 00:07:26,112
‫נכנסתי למצב משטרתי.‬

120
00:07:27,405 --> 00:07:29,365
‫ידעתי שדבר כזה‬

121
00:07:29,449 --> 00:07:32,368
‫הולך להפוך לאירוע רב נפגעים.‬

122
00:07:33,411 --> 00:07:37,748
‫בדיוק הורדתי את הילדים שלי‬
‫בבית הספר, את שני הבנים שלי,‬

123
00:07:37,832 --> 00:07:39,959
‫כששמעתי על זה ברדיו.‬

124
00:07:40,042 --> 00:07:43,087
‫אסון גדול מתרחש הבוקר בניו יורק.‬

125
00:07:44,755 --> 00:07:48,134
‫כמפקד בילוש במנהטן,‬

126
00:07:48,217 --> 00:07:51,137
‫בטח היחיד במשטרת ניו יורק שגר במנהטן,‬

127
00:07:51,220 --> 00:07:52,972
‫ידעתי שיצפו ממני להגיב.‬

128
00:07:53,598 --> 00:07:56,767
‫אז נסעתי הביתה להחליף בגדים,‬
‫בטח אחד מהיחידים‬

129
00:07:56,851 --> 00:07:59,479
‫שלבשו חליפה כדי להגיב לקריאה‬
‫ממרכז הסחר העולמי,‬

130
00:07:59,562 --> 00:08:01,063
‫כי במאי הסתבכתי‬

131
00:08:01,147 --> 00:08:04,108
‫כשהגבתי לקריאה‬
‫בנוגע לרצח משולש בלי ללבוש חליפה.‬

132
00:08:04,192 --> 00:08:07,278
‫- תחנה 19, מרכז הסחר העולמי -‬

133
00:08:07,361 --> 00:08:11,073
‫הייתי בתחנה 19,‬
‫ביחידת הסיור של מנהטן צפון.‬

134
00:08:11,949 --> 00:08:13,659
‫זה היה אירוע חסר תקדים.‬

135
00:08:13,743 --> 00:08:17,163
‫אז מגייסים אנשים מכל רחבי ניו יורק‬

136
00:08:17,246 --> 00:08:18,998
‫כדי להגיב לאירוע במרכז הסחר.‬

137
00:08:21,542 --> 00:08:26,631
‫הייתי שוטרת בתחנה 19, ביחד עם פיט פנוצ'יו.‬

138
00:08:26,714 --> 00:08:31,636
‫התקשרו מהדלפק‬
‫כדי לגייס צוות ראשון של אחד ושמונה,‬

139
00:08:32,220 --> 00:08:34,472
‫שמונה שוטרים וסמל אחד.‬

140
00:08:34,555 --> 00:08:38,184
‫אנחנו בדרך למרכז הסחר העולמי.‬

141
00:08:38,267 --> 00:08:41,938
‫ג'ואן דאוד הייתה‬
‫בקבוצת השוטרים הראשונה מתחנה 19‬

142
00:08:42,021 --> 00:08:43,147
‫שנסעה לזירה בוואן.‬

143
00:08:44,315 --> 00:08:47,318
‫כולנו היינו אמורים להיפגש בפינת צ'רץ'-וסי.‬

144
00:08:47,818 --> 00:08:51,781
‫הייתי שם עם הלוטננט.‬
‫אמרתי לו, "בוא פשוט ניקח מכונית.‬

145
00:08:51,864 --> 00:08:53,199
‫"ניסע לשם."‬

146
00:08:57,119 --> 00:08:58,621
‫הייתי ברכבת.‬

147
00:08:59,747 --> 00:09:03,834
‫ירדתי בבניין העירייה,‬
‫הבניין שרואים תמיד ב"חוק וסדר".‬

148
00:09:04,418 --> 00:09:08,172
‫וכשהלכתי לעבר העמודים המפורסמים,‬

149
00:09:08,256 --> 00:09:10,591
‫כולם פשוט הסתכלו למעלה.‬

150
00:09:12,843 --> 00:09:15,263
‫העיניים שלי פנו לכיוון שהם הסתכלו אליו.‬

151
00:09:17,098 --> 00:09:20,101
‫וראיתי חור גדול שנפער במגדל הצפוני.‬

152
00:09:21,185 --> 00:09:22,728
‫המגדלים האלה היו ענקיים.‬

153
00:09:23,229 --> 00:09:25,940
‫עשרות אלפי אנשים בכל בניין בכל יום.‬

154
00:09:26,023 --> 00:09:27,483
‫אני מכיר שם המון אנשים.‬

155
00:09:29,193 --> 00:09:32,989
‫התקשרתי מיד ל-212-938-5029.‬

156
00:09:33,072 --> 00:09:35,032
‫המספר במשרד של ג'ואן.‬

157
00:09:35,992 --> 00:09:40,580
‫שמעתי "ביפ, ביפ, ביפ",‬
‫לא הצליל הרגיל של קו תפוס.‬

158
00:09:41,330 --> 00:09:44,500
‫מין צפצוף של "הקו אינו פעיל".‬

159
00:09:45,209 --> 00:09:47,295
‫השעה תשע. היא אמורה להיות בעבודה.‬

160
00:09:47,378 --> 00:09:48,838
‫חשבתי, "אוי, שיט".‬

161
00:09:50,506 --> 00:09:52,008
‫צריך להגיע לשם.‬

162
00:09:52,717 --> 00:09:53,926
‫פתאום…‬

163
00:09:55,303 --> 00:09:58,973
‫הרעש הראשון, שחשבתי ששמעתי אותו מהדהד,‬

164
00:10:00,057 --> 00:10:03,102
‫שמעתי אותו בלי ההד.‬

165
00:10:03,185 --> 00:10:04,478
‫רק פיצוץ גדול.‬

166
00:10:07,773 --> 00:10:09,775
‫ממש נפלתי על המדרכה.‬

167
00:10:11,861 --> 00:10:13,362
‫זה היה עוד מטוס מזוין.‬

168
00:10:14,905 --> 00:10:18,868
‫- 9:03 -‬

169
00:10:18,951 --> 00:10:21,454
‫היינו בקומה ה-78 של המגדל הדרומי.‬

170
00:10:21,537 --> 00:10:24,665
‫הסיבה היחידה‬
‫שבזכותה אני נמצא פה כרגע היא שעמדנו‬

171
00:10:24,749 --> 00:10:27,335
‫בצד השני של הבניין, לא בצד שהמטוס פגע בו.‬

172
00:10:33,007 --> 00:10:37,303
‫נפלתי עם הפנים על הרצפה,‬
‫ולא היה לי מושג למה.‬

173
00:10:37,803 --> 00:10:39,055
‫הכול נהיה חשוך.‬

174
00:10:41,807 --> 00:10:43,768
‫אנשים בכו וצעקו.‬

175
00:10:45,144 --> 00:10:48,564
‫האישה שלידי, הכרתי אותה, דחפתי אותה קצת.‬

176
00:10:48,648 --> 00:10:50,524
‫אמרתי, "את בסדר?"‬

177
00:10:51,150 --> 00:10:53,444
‫ולא קיבלתי שום תגובה, אז ידעתי שהיא איננה.‬

178
00:10:54,779 --> 00:10:57,198
‫אנשים מתים שכבו בכל מקום.‬

179
00:10:57,948 --> 00:11:01,494
‫זה היה מחזה מכוער וכאוטי,‬
‫ואף אחד לא ידע מה קורה.‬

180
00:11:03,788 --> 00:11:06,499
‫מחלק הרצח, ביחד עם כל השאר,‬

181
00:11:06,582 --> 00:11:10,169
‫היה מעורב בגיוס כוחות החירום לאזור.‬

182
00:11:11,545 --> 00:11:14,215
‫שני שותפים שלי ואני, נסענו בניידת,‬

183
00:11:14,298 --> 00:11:17,093
‫עם אורות וסירנות, מהתחנה ה-13.‬

184
00:11:18,010 --> 00:11:22,598
‫לפני שהבנו מה קרה,‬
‫עשן התחיל לצאת מהמגדל הדרומי.‬

185
00:11:22,682 --> 00:11:26,060
‫ואז אתה מבין שמשהו פגע במגדל השני.‬

186
00:11:28,688 --> 00:11:30,231
‫אלוהים אדירים.‬
‫-אוי, אלוהים.‬

187
00:11:30,314 --> 00:11:31,774
‫הנה עוד אחד.‬

188
00:11:31,857 --> 00:11:32,858
‫אוי, אלוהים.‬

189
00:11:32,942 --> 00:11:34,443
‫אלוהים אדירים.‬

190
00:11:35,611 --> 00:11:39,323
‫הסתכלנו אחד על השני במכונית, ואמרנו,‬

191
00:11:39,407 --> 00:11:41,701
‫"זאת לא תאונה."‬

192
00:11:44,912 --> 00:11:47,373
‫הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה אשתי.‬

193
00:11:48,416 --> 00:11:51,836
‫היא עבדה בחברה בשם סלומון סמית ברני.‬

194
00:11:51,919 --> 00:11:53,379
‫ידעתי שהיא במרכז העיר.‬

195
00:11:53,462 --> 00:11:56,006
‫ידעתי גם שיש לה לקוח‬

196
00:11:56,090 --> 00:11:59,719
‫שהיה באחד מהבניינים במרכז הסחר העולמי.‬

197
00:11:59,802 --> 00:12:02,388
‫וידעתי שהיא הייתה שם לעתים קרובות.‬

198
00:12:03,681 --> 00:12:06,267
‫אז לא הפסקתי לחשוב על זה.‬

199
00:12:07,351 --> 00:12:10,104
‫היה לי טלפון נייד, טלפון נפתח ישן,‬

200
00:12:10,187 --> 00:12:13,274
‫משהו כמו סאטר-טאק או איך שלא קראו להם.‬

201
00:12:13,357 --> 00:12:16,610
‫ואני זוכר שניסיתי להתקשר לעבודה שלה,‬

202
00:12:16,694 --> 00:12:21,073
‫ניסיתי להתקשר לטלפון הנייד שלה,‬
‫ולא הצלחתי להתחבר.‬

203
00:12:21,157 --> 00:12:22,491
‫פשוט לא היה כלום.‬

204
00:12:22,575 --> 00:12:26,162
‫לא הייתה קליטה, לא היה כלום.‬

205
00:12:28,706 --> 00:12:31,167
‫בעיר הייתה מהומת אלוהים.‬

206
00:12:32,793 --> 00:12:37,757
‫אנשים נטשו את כלי הרכב שלהם באמצע הצומת.‬

207
00:12:37,840 --> 00:12:39,759
‫תשכחו מהמכונית! קדימה!‬

208
00:12:41,051 --> 00:12:44,597
‫ניסינו להגיע למקום שהיינו אמורים להיות בו,‬

209
00:12:44,680 --> 00:12:46,682
‫פינת צ'רץ'-וסי.‬

210
00:12:46,766 --> 00:12:50,978
‫והגענו לאמצע רחוב מיידן ליין,‬

211
00:12:51,061 --> 00:12:52,438
‫ולא יכולנו לזוז.‬

212
00:12:53,189 --> 00:12:56,025
‫נטשנו את הוואן ויצאנו החוצה.‬

213
00:12:56,108 --> 00:12:59,779
‫והתחלנו לרוץ לכיוון מרכז הסחר העולמי.‬

214
00:13:02,531 --> 00:13:07,828
‫וכשהתקרבנו למגדלים, הסתכלנו למעלה.‬

215
00:13:08,412 --> 00:13:12,541
‫ואנשים נתלו מהקורות.‬

216
00:13:14,293 --> 00:13:17,087
‫ועשן שחור נפלט מהבניין.‬

217
00:13:17,588 --> 00:13:20,174
‫אנשים זרקו למטה פתקים.‬

218
00:13:20,257 --> 00:13:23,844
‫"הצילו! אני בקומה כזאת או בקומה אחרת."‬

219
00:13:24,470 --> 00:13:25,346
‫זה…‬

220
00:13:25,429 --> 00:13:26,597
‫את…‬

221
00:13:29,350 --> 00:13:32,561
‫פשוט אי אפשר להאמין.‬

222
00:13:33,145 --> 00:13:37,149
‫והסמל שלך אומר, "קדימה, בואו נמשיך להתקדם.‬

223
00:13:37,233 --> 00:13:39,944
‫"אנחנו חייבים להגיע למקום‬
‫שצריך להגיע אליו.‬

224
00:13:40,027 --> 00:13:42,738
‫"הם יגידו לנו מה לעשות."‬

225
00:13:45,449 --> 00:13:49,787
‫השריפה בקומה ה-78‬
‫הייתה חזקה במידה שלא תיאמן.‬

226
00:13:51,539 --> 00:13:54,917
‫שמענו קולות של ביקוע, ולא ידענו מה קורה,‬

227
00:13:55,000 --> 00:13:56,836
‫אבל השריפה הלכה והחמירה.‬

228
00:13:57,503 --> 00:14:00,589
‫משהו נפל מהתקרה קרוב לראש שלי.‬

229
00:14:01,465 --> 00:14:02,466
‫ואתה חושב,‬

230
00:14:02,550 --> 00:14:04,844
‫"אתה לא רציני. אני חייב לעוף מפה."‬

231
00:14:04,927 --> 00:14:08,722
‫חשבתי לעצמי,‬
‫"אני בקומה ה-78 של בניין שעולה באש,‬

232
00:14:08,806 --> 00:14:10,307
‫"ואני לא יודע איך לצאת."‬

233
00:14:12,893 --> 00:14:16,897
‫האינסטינקט שלך‬
‫הוא לעזור לאנשים שרצים לכיוונך.‬

234
00:14:18,274 --> 00:14:20,317
‫אז התכוונתי ללכת,‬

235
00:14:20,401 --> 00:14:24,029
‫והסמל שלי תפס אותי בעורף‬

236
00:14:24,113 --> 00:14:25,281
‫ומשך אותי בחזרה.‬

237
00:14:26,991 --> 00:14:28,826
‫ומישהו קפץ…‬

238
00:14:29,952 --> 00:14:31,495
‫ונחת מולי.‬

239
00:14:34,790 --> 00:14:37,084
‫והרג מישהו שהיה מולי.‬

240
00:14:38,586 --> 00:14:40,296
‫זה היה אכזרי.‬

241
00:14:40,921 --> 00:14:42,423
‫אכזרי לצפייה.‬

242
00:14:43,591 --> 00:14:45,759
‫לא היה לנו מה לעשות.‬

243
00:14:48,429 --> 00:14:52,933
‫זה לא המראה, זה יותר הצליל.‬

244
00:14:56,228 --> 00:14:57,396
‫סליחה.‬

245
00:15:05,654 --> 00:15:07,531
‫כשגוף נופל…‬

246
00:15:09,033 --> 00:15:10,743
‫מגובה כזה,‬

247
00:15:11,869 --> 00:15:14,413
‫זה נשמע כמו זכוכית שבורה.‬

248
00:15:17,625 --> 00:15:19,835
‫והגוף מתרסק.‬

249
00:15:27,843 --> 00:15:31,388
‫אני בלש ממחלק הרצח בניו יורק,‬
‫אז כבר ראיתי מוות,‬

250
00:15:32,222 --> 00:15:34,058
‫זירות רצח מחרידות,‬

251
00:15:34,141 --> 00:15:36,435
‫אלימות, כאלה דברים.‬

252
00:15:37,394 --> 00:15:42,149
‫אחד מהדברים הכי מטרידים‬
‫שתמיד נשאר איתי, נתקע איתי,‬

253
00:15:43,359 --> 00:15:47,821
‫היה העובדה שהמסכנים האלה‬
‫העדיפו לקפוץ למותם‬

254
00:15:47,905 --> 00:15:49,365
‫מאשר להישרף בחיים.‬

255
00:15:50,282 --> 00:15:51,492
‫לא היו להם הרבה אופציות.‬

256
00:15:51,575 --> 00:15:57,164
‫- אזור הפגיעה במגדל הדרומי:‬
‫קומות 85-77 -‬

257
00:15:58,040 --> 00:16:01,377
‫כשהייתי בקומה ה-78, חשבתי לעצמי,‬

258
00:16:01,460 --> 00:16:05,714
‫"יש לי שני בנים שצריכים אותי,‬
‫אבל אני לא יודע איך לצאת מפה."‬

259
00:16:05,798 --> 00:16:09,510
‫כי יש פשוט יותר מדי הריסות,‬
‫ואתה בהחלט מרגיש את החום.‬

260
00:16:09,593 --> 00:16:12,930
‫נתקלתי בשתי נשים, ושני חבר'ה הגיעו,‬

261
00:16:13,013 --> 00:16:15,140
‫ומצאנו חדר מדרגות ריק.‬

262
00:16:15,224 --> 00:16:17,017
‫הגענו בערך לקומה ה-75,‬

263
00:16:18,394 --> 00:16:23,649
‫והיו שני כבאים שעלו במדרגות.‬

264
00:16:23,732 --> 00:16:27,903
‫לשניהם היו מכלים גדולים על הגב.‬
‫הם היו עמוסים בציוד.‬

265
00:16:27,987 --> 00:16:31,031
‫אמרנו, "אתם חייבים‬
‫להגיע ל-78, ממש נורא שם".‬

266
00:16:31,115 --> 00:16:32,825
‫ואני זוכר שהם אמרו לנו,‬

267
00:16:32,908 --> 00:16:36,078
‫"אל תדאגו לנו. תדאגו רק לעצמכם.‬

268
00:16:36,161 --> 00:16:38,956
‫"צאו מפה. אנחנו נטפל במה שקורה ב-78."‬

269
00:16:39,039 --> 00:16:42,418
‫זה ממש פקח את עיניי‬
‫בנוגע לאופן שבו אנשים חושבים‬

270
00:16:42,501 --> 00:16:46,296
‫ואיך אנשי כוחות החירום מגיבים למצבים כאלה.‬

271
00:16:46,880 --> 00:16:47,965
‫קדימה!‬

272
00:16:49,925 --> 00:16:55,597
‫השוטרים מהתחנות במנהטן התחתית‬
‫כבר היו בבניינים וחילצו אנשים.‬

273
00:16:56,390 --> 00:16:59,518
‫כל התחנות ממנהטן עילית היו איתנו.‬

274
00:17:00,060 --> 00:17:01,937
‫התקדמנו לפארק פלייס,‬

275
00:17:02,021 --> 00:17:05,024
‫כחצי בלוק ממרכז הסחר העולמי.‬

276
00:17:05,107 --> 00:17:10,904
‫והתחילו להקצות‬
‫ארבע שוטרים לכל קומה, כדי לסייע בפינוי.‬

277
00:17:12,990 --> 00:17:17,119
‫בדרך למטה באמת נתקלנו בקצת הריסות‬

278
00:17:17,202 --> 00:17:21,832
‫שהצלחנו לטפס מעליהן‬
‫כדי להגיע לקומה הארבעים.‬

279
00:17:22,499 --> 00:17:26,003
‫ושם במעלית היה שוטר שאמר,‬

280
00:17:26,086 --> 00:17:27,963
‫"תיכנסו, אני אחלץ אתכם."‬

281
00:17:29,757 --> 00:17:31,383
‫ירדנו לקומה הראשונה.‬

282
00:17:31,467 --> 00:17:34,887
‫בקומה הראשונה היה‬
‫רק אבק וכאלה דברים בכל מקום.‬

283
00:17:34,970 --> 00:17:37,890
‫ממש מדהים. בקושי ראית מולך משהו.‬

284
00:17:39,349 --> 00:17:41,185
‫יצאנו מהדלת.‬

285
00:17:42,352 --> 00:17:45,022
‫אני ממש לא הבנתי מה קורה.‬

286
00:17:45,105 --> 00:17:47,066
‫המילה הכי טובה לתאר את זה היא "כאוס".‬

287
00:17:50,110 --> 00:17:53,572
‫מבחינת סיווג הנפגעים,‬
‫אני מניח שנראיתי רע כמו כולם,‬

288
00:17:53,655 --> 00:17:56,617
‫אז שוטרת ניגשה ולקחה אותי.‬

289
00:17:56,700 --> 00:17:59,078
‫לא הכרתי אותה. לא ידעתי עליה כלום.‬

290
00:17:59,161 --> 00:18:01,455
‫ידעתי רק שמישהי עוזרת לי.‬

291
00:18:01,538 --> 00:18:03,415
‫ואז מישהו צילם אותי.‬

292
00:18:05,417 --> 00:18:08,212
‫השוטרת לקחה אותי והושיבה אותי על המדרכה.‬

293
00:18:08,295 --> 00:18:10,798
‫ואז לקחו אותי לאמבולנס.‬

294
00:18:11,507 --> 00:18:14,009
‫ואז היא פשוט חזרה לבניין.‬

295
00:18:17,805 --> 00:18:21,934
‫- רוג'ר פרינו -‬

296
00:18:22,017 --> 00:18:24,394
‫נסעתי למרכז הסחר העולמי.‬

297
00:18:24,478 --> 00:18:25,938
‫- רוג'ר פרינו -‬

298
00:18:26,021 --> 00:18:27,898
‫כשרק הגעתי לזירה,‬

299
00:18:27,981 --> 00:18:30,442
‫היה מנוע של מטוס באמצע הרחוב.‬

300
00:18:30,526 --> 00:18:34,113
‫חשבתי לנסות לחלץ ממנו מספר סידורי,‬

301
00:18:34,196 --> 00:18:36,031
‫שיעזור לזהות את המטוס.‬

302
00:18:36,615 --> 00:18:38,117
‫למען האמת, תחת הלחץ,‬

303
00:18:38,200 --> 00:18:42,412
‫די נכנסתי למצב בילוש,‬
‫כשהייתי צריך להיכנס למצב ניהול.‬

304
00:18:43,622 --> 00:18:47,000
‫הייתי צריך לשלוף את עצמי מהסיטואציה.‬

305
00:18:47,084 --> 00:18:50,629
‫הלכתי למפקדה זמנית‬

306
00:18:50,712 --> 00:18:53,757
‫שהייתה מעבר לכביש, מול המגדל הדרומי,‬

307
00:18:53,841 --> 00:18:57,136
‫כדי להתקשר למפקדה שמעליי.‬

308
00:19:00,222 --> 00:19:02,432
‫כמעט הגעתי למרכז הסחר העולמי.‬

309
00:19:03,058 --> 00:19:06,270
‫עמדתי שם לבד, וחשבתי, "מה אני אמור לעשות?"‬

310
00:19:08,063 --> 00:19:10,315
‫לא הכשירו אותנו לזה בבית הספר לשוטרים.‬

311
00:19:10,399 --> 00:19:11,650
‫לא לימדו אותנו על זה.‬

312
00:19:12,860 --> 00:19:14,945
‫הייתי בן 27.‬

313
00:19:15,028 --> 00:19:16,989
‫או 28, אחד מאלה.‬

314
00:19:17,489 --> 00:19:20,325
‫באותה תקופה הייתי עדיין בחור צעיר יחסית.‬

315
00:19:21,160 --> 00:19:23,662
‫מה לעשות? חשבתי, "איך בדיוק אני…?‬

316
00:19:23,745 --> 00:19:26,123
‫"איך אני עולה לשם כדי לחלץ אותה משם?"‬

317
00:19:28,876 --> 00:19:31,712
‫מאז שהייתי צעיר, ג'ואן תמיד הייתה שם.‬

318
00:19:32,504 --> 00:19:34,298
‫היא הייתה גאה בקריירה שלי.‬

319
00:19:34,381 --> 00:19:36,633
‫היא הייתה שם כשסיימתי את בית הספר לשוטרים.‬

320
00:19:38,093 --> 00:19:40,721
‫כשקניתי את הבית הראשון שלי,‬
‫היא הלוותה לי 3,000 דולר.‬

321
00:19:42,264 --> 00:19:43,932
‫תמיד יכולתי לסמוך עליה.‬

322
00:19:44,558 --> 00:19:47,352
‫ועכשיו, איך בדיוק אני יכול לעזור לה?‬

323
00:19:50,272 --> 00:19:52,524
‫חיפשתי הנחיה.‬

324
00:19:55,027 --> 00:19:58,030
‫בסופו של דבר,‬
‫נתקלתי בלוטננט שלי באותם ימים.‬

325
00:19:58,113 --> 00:19:59,323
‫- בראיין מקלאוד -‬

326
00:19:59,406 --> 00:20:03,243
‫הלכנו דרומה,‬
‫אז היינו מול הבניין של ורייזון.‬

327
00:20:03,785 --> 00:20:05,037
‫שמעתי מין רעש.‬

328
00:20:11,501 --> 00:20:13,462
‫הטלפונים הניידים לא עבדו.‬

329
00:20:13,545 --> 00:20:15,839
‫דיברתי בטלפון נייח.‬

330
00:20:15,923 --> 00:20:20,385
‫הטלפון התחיל לרעוד ולזוז על השולחן.‬

331
00:20:20,886 --> 00:20:22,804
‫חשבתי שזאת הרכבת התחתית.‬

332
00:20:24,056 --> 00:20:26,808
‫הרגשתי את האדמה זזה.‬

333
00:20:26,892 --> 00:20:29,228
‫הרעש התחזק.‬

334
00:20:29,311 --> 00:20:32,147
‫חשבנו שזה היה פיצוץ,‬
‫עד כדי כך הרעש היה חזק.‬

335
00:20:32,898 --> 00:20:36,652
‫אבל זה היה צליל מתגלגל, צליל חזק שהתגלגל.‬

336
00:20:38,237 --> 00:20:39,529
‫זה היה…‬

337
00:20:43,283 --> 00:20:46,245
‫וראיתי רק שמהקומה השלושים ומטה…‬

338
00:20:49,081 --> 00:20:51,250
‫אלוהים אדירים!‬

339
00:20:52,292 --> 00:20:55,629
‫- 9:59 -‬

340
00:20:55,712 --> 00:20:57,881
‫תתכופף!‬
‫-לכו לשם!‬

341
00:20:57,965 --> 00:21:00,300
‫כמה רחובות ממרכז הסחר העולמי,‬

342
00:21:00,384 --> 00:21:05,430
‫ראיתי רק עשן לבן מיתמר‬
‫מהמקום שבו היה המגדל הדרומי.‬

343
00:21:06,014 --> 00:21:08,308
‫אלוהים אדירים!‬

344
00:21:09,017 --> 00:21:12,229
‫והוא התקרב ישר לכיוון של השותף שלי ושלי‬

345
00:21:12,896 --> 00:21:14,690
‫בקצב מהיר.‬

346
00:21:16,608 --> 00:21:20,237
‫שנינו הסתכלנו אחד על השני‬
‫באופן אינסטינקטיבי והתחלנו‬

347
00:21:20,320 --> 00:21:22,614
‫מה שנקרא "להזיז את התחת".‬

348
00:21:22,698 --> 00:21:27,119
‫ברחנו למקום מבטחים בתוך חנות הכלבו "סימס".‬

349
00:21:27,703 --> 00:21:31,373
‫הלוטננט שלי, באותו רגע, אמר,‬

350
00:21:31,456 --> 00:21:32,749
‫"רוץ!"‬

351
00:21:32,833 --> 00:21:34,209
‫תעופו מפה!‬

352
00:21:34,710 --> 00:21:36,378
‫רוצו, רוצו!‬
‫-קדימה!‬

353
00:21:39,464 --> 00:21:42,968
‫ואז כל השוטרים שהיו איתי,‬

354
00:21:43,051 --> 00:21:46,305
‫מסודרים בטור כדי לסייע בפינוי,‬

355
00:21:46,388 --> 00:21:49,850
‫רצו לעברי כמו עדר שוורים.‬

356
00:21:50,726 --> 00:21:54,479
‫נפלתי עם הפנים על המדרכה,‬

357
00:21:54,563 --> 00:21:57,774
‫והם המשיכו לרוץ עליי.‬

358
00:21:59,484 --> 00:22:02,988
‫ואי אפשר להאשים אותם, נראה לי.‬

359
00:22:03,655 --> 00:22:05,490
‫אם כי התעצבנתי.‬

360
00:22:06,199 --> 00:22:09,745
‫שמעתי את הברך שלי נשברת, את הגב שלי נשבר.‬

361
00:22:10,370 --> 00:22:13,665
‫כאב לי תוך רגע.‬

362
00:22:14,207 --> 00:22:18,795
‫ממש נצלבתי על המדרכה.‬

363
00:22:20,922 --> 00:22:22,215
‫לא יכולתי לזוז.‬

364
00:22:23,759 --> 00:22:27,304
‫ושני חבר'ה מתחנה 23,‬

365
00:22:27,387 --> 00:22:29,598
‫אף פעם לא גיליתי מה השמות שלהם,‬

366
00:22:29,681 --> 00:22:31,516
‫אותו דבר קרה גם להם.‬

367
00:22:32,184 --> 00:22:35,896
‫הם שאלו, "את יכולה ללכת?",‬
‫ועניתי, "אני יכולה לרוץ. בואו".‬

368
00:22:35,979 --> 00:22:37,189
‫קדימה, קדימה.‬

369
00:22:37,981 --> 00:22:41,360
‫ניסינו להשיג את ההריסות, אבל לא הצלחנו.‬

370
00:22:41,985 --> 00:22:45,238
‫אז פשוט פנינו לברודוויי,‬

371
00:22:45,322 --> 00:22:49,451
‫כרענו, וניסינו להסתתר כמיטב יכולתנו.‬

372
00:22:54,831 --> 00:22:57,292
‫ניסינו להיכנס לבניין 7 במרכז הסחר,‬

373
00:22:57,376 --> 00:23:01,463
‫שנמצא בדיוק צפונית למגדלי התאומים עצמם.‬

374
00:23:02,005 --> 00:23:04,549
‫זה נראה כמו המקלט הכי בטוח שיכולנו למצוא.‬

375
00:23:06,718 --> 00:23:08,220
‫הדלתות היו נעולות.‬

376
00:23:08,929 --> 00:23:12,349
‫התכוונתי לשלוף‬
‫את האקדח שלי ולירות בזכוכית.‬

377
00:23:12,933 --> 00:23:15,060
‫לא רציתי להיתקע ברחוב.‬

378
00:23:16,228 --> 00:23:20,065
‫מישהו פתח את הדלת בדחיפה, מבפנים, וצרח,‬

379
00:23:20,148 --> 00:23:21,483
‫"תיכנסו, תיכנסו!"‬

380
00:23:22,275 --> 00:23:23,193
‫רצנו פנימה.‬

381
00:23:23,902 --> 00:23:27,614
‫היינו בעצם באטריום עם קירות זכוכית‬
‫בגובה שתיים-שלוש קומות.‬

382
00:23:29,032 --> 00:23:32,744
‫הזכוכית נשברה לתוך הלובי הקדמי,‬

383
00:23:32,828 --> 00:23:36,289
‫והמקום התמלא באופן מיידי בעפר ובאבק.‬

384
00:23:39,751 --> 00:23:45,215
‫זה באמת היה הרגע הכי מחריד בחיים שלי.‬

385
00:23:45,298 --> 00:23:50,137
‫והייתי בכמה מצבים מסוכנים‬
‫לאורך הקריירה שלי.‬

386
00:23:51,721 --> 00:23:54,641
‫אבל פתאום אתה מגיע להבנה ש…‬

387
00:23:55,308 --> 00:23:56,893
‫"אני הולך למות פה."‬

388
00:24:04,234 --> 00:24:07,946
‫זה הרגיש כאילו‬
‫דברים מסוימים האטו ואחרים האיצו.‬

389
00:24:08,029 --> 00:24:10,532
‫מדהים מה שהמוח מסוגל לעבד.‬

390
00:24:11,741 --> 00:24:14,035
‫אני לא אדם דתי במיוחד.‬

391
00:24:14,536 --> 00:24:19,124
‫אבל אם אתה חושב שאתה הולך למות,‬
‫כדאי שתסגור את כל הפינות ממש מהר.‬

392
00:24:19,207 --> 00:24:20,917
‫וככה אני…‬

393
00:24:21,001 --> 00:24:22,127
‫אמרתי, "אלוהים…"‬

394
00:24:23,462 --> 00:24:25,839
‫באותם ימים לא שתיתי כבר 14 שנה.‬

395
00:24:27,466 --> 00:24:29,468
‫ומה שקפץ לי לראש היה,‬

396
00:24:29,551 --> 00:24:32,679
‫"יודע מה, אלוהים?‬
‫תודה על 14 השנים האחרונות.‬

397
00:24:34,556 --> 00:24:36,308
‫"שמור על המשפחה שלי."‬

398
00:24:37,350 --> 00:24:40,645
‫וחשבתי, "זהו זה, צריך לעבור את זה".‬

399
00:24:43,148 --> 00:24:47,569
‫הבניין שהייתי בו התחיל להתמלא‬
‫במה שחשבתי שהוא עשן.‬

400
00:24:48,236 --> 00:24:49,779
‫ואני זוכר,‬

401
00:24:49,863 --> 00:24:53,575
‫מהימים הראשונים בבית הספר היסודי,‬
‫שכשמתמודדים עם עשן,‬

402
00:24:53,658 --> 00:24:55,994
‫אתה אמור לרדת על ארבע ולזחול.‬

403
00:24:56,077 --> 00:24:58,955
‫אבל העשן הזה היה עמוס‬

404
00:24:59,539 --> 00:25:03,502
‫למטה, ודליל יותר למעלה.‬

405
00:25:04,002 --> 00:25:09,508
‫וזה בלבל אותי מאוד‬
‫וגרם לי לפקפק בכל מה שלמדתי‬

406
00:25:09,591 --> 00:25:13,178
‫מהאחות אליזבת בבית הספר הקתולי ב-1968.‬

407
00:25:15,555 --> 00:25:17,682
‫הוא הלך! כל המגדל!‬

408
00:25:17,766 --> 00:25:19,059
‫הוא הלך!‬

409
00:25:19,142 --> 00:25:20,727
‫לא ייאמן!‬

410
00:25:23,939 --> 00:25:25,982
‫במרכז הסחר העולמי 7,‬

411
00:25:26,066 --> 00:25:28,610
‫שום דבר לא פגע בנו, שום חלק גדול מהמגדל.‬

412
00:25:29,778 --> 00:25:31,154
‫אתה לא מת.‬

413
00:25:32,030 --> 00:25:34,574
‫תתחיל לעבוד. תועיל.‬

414
00:25:36,910 --> 00:25:39,538
‫בתוך הבניין בקושי היה אפשר לראות.‬

415
00:25:39,621 --> 00:25:42,249
‫היה לי איתי פנס קטן ומחורבן,‬

416
00:25:42,332 --> 00:25:45,043
‫ושמעתי אנשים צועקים במעלה המדרגות הנעות,‬

417
00:25:45,126 --> 00:25:46,586
‫אז עליתי לשם.‬

418
00:25:47,087 --> 00:25:49,172
‫ואני היחיד שם במדים.‬

419
00:25:50,006 --> 00:25:51,341
‫ומישהו, הוא עבד בבניין…‬

420
00:25:51,424 --> 00:25:54,177
‫אני לא יודע אם הוא היה‬
‫אחראי בטיחות או מאבטח.‬

421
00:25:54,803 --> 00:25:56,805
‫הוא אמר, "תודה לאל, המשטרה פה".‬

422
00:25:57,973 --> 00:25:58,974
‫ואני כזה…‬

423
00:26:00,433 --> 00:26:04,479
‫"כן, חיל הפרשים הגיע,‬
‫וזה אני, וזה לא משהו."‬

424
00:26:07,107 --> 00:26:08,733
‫המגדל הדרומי התמוטט.‬

425
00:26:09,359 --> 00:26:10,777
‫עכשיו צריך להתארגן מחדש.‬

426
00:26:11,570 --> 00:26:14,489
‫התחלנו ללכת לכיוון המגדל הצפוני.‬

427
00:26:15,991 --> 00:26:16,866
‫ראיתי את הכבאים.‬

428
00:26:20,829 --> 00:26:23,081
‫הם שפכו מים לתוך העיניים.‬

429
00:26:23,957 --> 00:26:25,667
‫הם בכו.‬

430
00:26:28,628 --> 00:26:33,049
‫היו שם אזרחים רגילים שבמקרה נמלטו מהבניין.‬

431
00:26:33,675 --> 00:26:36,511
‫אני זוכר שתפסתי אחד מהם‬
‫ונתתי לו חיבוק גדול.‬

432
00:26:36,595 --> 00:26:40,098
‫גבר מבוגר, הרבה יותר ממני,‬
‫בטח בשנות הארבעים שלו…‬

433
00:26:40,599 --> 00:26:42,559
‫והוא בכה ו…‬

434
00:26:43,727 --> 00:26:44,936
‫שוב, הלם.‬

435
00:26:45,437 --> 00:26:46,813
‫הייתי בהלם.‬

436
00:26:46,896 --> 00:26:48,481
‫אמרתי, "יהיה בסדר".‬

437
00:26:51,401 --> 00:26:53,528
‫האבק שקע.‬

438
00:26:54,195 --> 00:26:57,532
‫והלכנו למה שנקרא היום "גראונד זירו",‬

439
00:26:57,616 --> 00:27:01,911
‫כדי לעזור לזרז סוג כלשהו של פינוי.‬

440
00:27:04,414 --> 00:27:08,043
‫כשהגענו לשם, המקום פשוט לא היה קיים.‬

441
00:27:09,210 --> 00:27:15,550
‫היה רסיס של הבניין‬
‫באמצע הצומת של צ'רץ' ווסי.‬

442
00:27:17,844 --> 00:27:21,306
‫המגדל הדרומי, למרות שהוא היה השני שנפגע,‬

443
00:27:21,389 --> 00:27:24,851
‫התמוטט ראשון,‬
‫כי הוא הוא נפגע בקומה נמוכה יותר,‬

444
00:27:24,934 --> 00:27:27,562
‫ולכן יציבות המבנה נפגעה יותר.‬

445
00:27:27,646 --> 00:27:29,689
‫- 26 בפברואר, 1993 -‬

446
00:27:29,773 --> 00:27:33,610
‫אחרי הפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-93',‬

447
00:27:33,693 --> 00:27:37,113
‫נאמר לנו בהכשרה‬
‫שמטוס לא יכול למוטט את המגדל‬

448
00:27:37,197 --> 00:27:39,157
‫מעצם כוח הפגיעה.‬

449
00:27:39,240 --> 00:27:41,701
‫אבל עכשיו אני מוכן‬
‫לשנות את תהליכי החשיבה שלי.‬

450
00:27:42,661 --> 00:27:45,080
‫תתרחקו מהאזור. המגדל השני יתמוטט.‬

451
00:27:45,163 --> 00:27:47,457
‫אמרו לך ש…?‬
‫-כן. הוא עומד להתמוטט.‬

452
00:27:47,540 --> 00:27:50,001
‫סידרנו כמה שוטרים בשורה‬

453
00:27:50,085 --> 00:27:52,504
‫כדי להרחיק את כולם מהבניין,‬

454
00:27:52,587 --> 00:27:55,423
‫כי היה לי ברור שהמגדל השני עומד להתמוטט.‬

455
00:27:55,507 --> 00:27:57,592
‫תעופו מפה!‬
‫-אנחנו הולכים.‬

456
00:27:57,676 --> 00:28:01,888
‫ראיתי כמה פרמדיקים.‬
‫שאלתי, "אחי, מה אתה עושה?"‬

457
00:28:01,971 --> 00:28:04,182
‫הוא אמר, "אנחנו חוזרים לבניין".‬

458
00:28:04,265 --> 00:28:05,433
‫אמרתי, "אתם משוגעים".‬

459
00:28:06,142 --> 00:28:09,479
‫הוא אמר, "לא, יש שם אנשים שצריך לחלץ".‬

460
00:28:09,562 --> 00:28:11,398
‫והרגשתי כמו פחדן‬

461
00:28:13,233 --> 00:28:14,859
‫כי התכוונתי ללכת משם.‬

462
00:28:16,528 --> 00:28:20,907
‫אז אמרתי, "טוב, על הזין שלי.‬
‫אני לא אתן שכבאי יביך אותי, אז אני נשאר".‬

463
00:28:20,990 --> 00:28:22,409
‫זוזו! קדימה!‬

464
00:28:23,243 --> 00:28:27,664
‫בראש המגדל הצפוני הייתה אנטנה,‬
‫והיא התחילה לנטות הצדה.‬

465
00:28:28,790 --> 00:28:30,500
‫התחלנו לשמוע רעשים.‬

466
00:28:30,583 --> 00:28:31,584
‫אני יודע שאני שמעתי.‬

467
00:28:32,877 --> 00:28:34,337
‫מין חריקות.‬

468
00:28:36,339 --> 00:28:38,216
‫והיינו במרחק של שני רחובות.‬

469
00:28:40,927 --> 00:28:42,345
‫אתה שומע את הרעש.‬

470
00:28:43,972 --> 00:28:47,058
‫ואז ראיתי שהמגדל מתחיל ליפול.‬

471
00:28:54,065 --> 00:28:55,191
‫- 10:28 -‬

472
00:28:55,275 --> 00:28:57,026
‫המגדל מתמוטט!‬

473
00:28:57,569 --> 00:28:59,946
‫תתרחקו ממנו!‬

474
00:29:02,615 --> 00:29:06,995
‫כשהמגדל התמוטט,‬
‫אני זוכר שראיתי את שני הבנים שלי…‬

475
00:29:13,084 --> 00:29:14,586
‫מעודדים אותי‬

476
00:29:15,420 --> 00:29:17,172
‫לרוץ הכי מהר שיכולתי…‬

477
00:29:20,091 --> 00:29:21,551
‫ולהשתטח על הרצפה.‬

478
00:29:22,343 --> 00:29:23,553
‫בוא הנה.‬

479
00:29:24,220 --> 00:29:27,599
‫התחבאתי על שפת המדרכה.‬

480
00:29:27,682 --> 00:29:30,894
‫כל 115 הק"ג שלי‬

481
00:29:30,977 --> 00:29:36,441
‫נדחסו לתוך 15 ס"מ של מדרכה כדי לשרוד.‬

482
00:29:37,233 --> 00:29:41,070
‫זכרתי את ההכשרה הצבאית שלי,‬
‫וכיוונתי את כפות הרגליים לעבר הפיצוץ.‬

483
00:29:43,072 --> 00:29:45,492
‫הרוח הייתה כמו בהוריקן.‬

484
00:29:46,326 --> 00:29:49,537
‫הסתכלתי ימינה, וראיתי משאית הפוכה על הצד.‬

485
00:29:51,414 --> 00:29:53,708
‫ואז נעשה חשוך מאוד.‬

486
00:29:56,419 --> 00:29:57,796
‫לא יכולתי לראות.‬

487
00:29:57,879 --> 00:30:00,507
‫והכל שקט מאוד.‬

488
00:30:02,842 --> 00:30:04,469
‫תהיתי אם אני מת.‬

489
00:30:05,637 --> 00:30:07,347
‫לא הרגשתי שום כאב.‬

490
00:30:10,558 --> 00:30:14,312
‫ואז פתאום, לא יכולתי לנשום בכלל.‬

491
00:30:15,230 --> 00:30:19,651
‫הייתי צריך לקחת את הידיים,‬
‫להכניס אותן פיזית לפה,‬

492
00:30:19,734 --> 00:30:23,154
‫ולגרוף החוצה חתיכות בטון.‬

493
00:30:24,072 --> 00:30:26,574
‫השתעלתי. הייתי על הברכיים.‬

494
00:30:27,075 --> 00:30:28,785
‫מישהי תפסה אותי.‬

495
00:30:29,369 --> 00:30:32,413
‫היא לקחה אותי‬
‫לברז כיבוי אש כדי לנקות את העיניים.‬

496
00:30:32,497 --> 00:30:34,666
‫היא נתנה לי מים.‬

497
00:30:35,166 --> 00:30:36,668
‫אני עדיין יכול לראות אותה.‬

498
00:30:37,377 --> 00:30:40,213
‫למען האמת, זה היה‬
‫אחד מהרגעים הכי נעימים באותו יום.‬

499
00:30:40,296 --> 00:30:43,675
‫מישהי באה לעזור לי כשהייתי במצוקה.‬

500
00:30:46,678 --> 00:30:48,388
‫קיוויתי שג'ואן הצליחה לצאת.‬

501
00:30:49,430 --> 00:30:52,475
‫קיוויתי שהאנשים‬
‫שהיא עבדה איתם הצליחו לצאת.‬

502
00:30:52,976 --> 00:30:55,520
‫קיוויתי שרוב האנשים הצליחו לצאת.‬

503
00:30:56,521 --> 00:30:58,106
‫במצב כזה, של הלם,‬

504
00:30:59,065 --> 00:31:03,611
‫אתה לא תבין את קנה המידה של מה שאתה רואה.‬

505
00:31:03,695 --> 00:31:06,865
‫- סימס -‬

506
00:31:06,948 --> 00:31:08,950
‫היינו בחנות הכלבו "סימס".‬

507
00:31:09,033 --> 00:31:12,954
‫לאנשים שעשו שם קניות הייתה הבעה של פניקה.‬

508
00:31:13,037 --> 00:31:15,164
‫"צריך להוציא אותם מפה. צריך לעשות משהו."‬

509
00:31:16,291 --> 00:31:19,544
‫מה שהיה בעשן הזה…‬
‫הרגשתי שהעיניים שלי בוערות.‬

510
00:31:20,461 --> 00:31:25,842
‫אז לקחנו ממחטות כיס של גברים שהיו בתצוגה,‬
‫הרטבנו אותן, והתחלנו לחלק אותן.‬

511
00:31:27,302 --> 00:31:29,721
‫כולם, העובדים והאנשים שהיו שם,‬

512
00:31:29,804 --> 00:31:32,724
‫אמרנו להם לכסות את הפנים בממחטה,‬

513
00:31:32,807 --> 00:31:36,895
‫ולנסות להימנע מלשאוף את מה שזה לא היה.‬

514
00:31:39,689 --> 00:31:44,944
‫אמרנו לכולם להסתדר בטור‬
‫וללכת דרומה, לעבר המים.‬

515
00:31:45,028 --> 00:31:46,446
‫פשוט תתחילו ללכת. קדימה.‬

516
00:31:46,529 --> 00:31:49,949
‫היו שם מעבורות שחיכו,‬
‫ואנשים עם סירות פרטיות.‬

517
00:31:50,033 --> 00:31:53,036
‫והם לקחו אנשים כדי להוציא אותם ממנהטן.‬

518
00:31:54,370 --> 00:31:57,332
‫לי ולשותפים שלי לא הייתה כוונה לעזוב.‬

519
00:31:57,415 --> 00:31:59,667
‫שאלנו, "מה נעשה עכשיו?"‬

520
00:32:00,835 --> 00:32:03,171
‫לא יכולתי שלא לחשוב שוב על אשתי,‬

521
00:32:03,254 --> 00:32:04,631
‫האם היא בסכנה.‬

522
00:32:04,714 --> 00:32:07,550
‫החלטתי לנסות להתקשר אליה שוב בטלפון הנייד,‬

523
00:32:07,634 --> 00:32:09,969
‫ועדיין לא הצלחתי.‬

524
00:32:10,053 --> 00:32:12,680
‫לא הצלחתי להשיג אף אחד. לא הייתה לי קליטה.‬

525
00:32:12,764 --> 00:32:14,432
‫פשוט לא הצלחתי להתקשר.‬

526
00:32:17,226 --> 00:32:19,103
‫לא הייתה תקשורת.‬

527
00:32:19,771 --> 00:32:23,316
‫על אחד המגדלים הייתה אנטנה‬
‫שדרכה עברו רוב השידורים,‬

528
00:32:23,399 --> 00:32:26,903
‫רוב הטלפונים הניידים, הטלוויזיה, הרדיו.‬

529
00:32:26,986 --> 00:32:29,989
‫אז לא הייתה לנו תקשורת עם סוכנויות אחרות.‬

530
00:32:31,115 --> 00:32:36,079
‫הייתה לנו תקשורת נקודתית עם המשטרה.‬

531
00:32:36,162 --> 00:32:40,458
‫אז יכולנו לשמוע שידורים אחד של השני.‬

532
00:32:40,541 --> 00:32:43,044
‫עמדת הפיקוד נמצאת צפונית לרחוב וסי.‬

533
00:32:43,127 --> 00:32:44,420
‫קיבלתי.‬

534
00:32:44,504 --> 00:32:45,964
‫אבל זה הכול.‬

535
00:32:46,798 --> 00:32:50,093
‫והכול היה שקט מאוד.‬

536
00:32:52,345 --> 00:32:56,391
‫שמענו רק את האזעקות של הכבאים,‬

537
00:32:56,474 --> 00:33:00,728
‫ממכלי החמצן שהם נושאים על הגב, כשהן נדלקו.‬

538
00:33:01,896 --> 00:33:06,442
‫הצליל שקט מאוד, אבל מחריש אוזניים,‬

539
00:33:06,526 --> 00:33:10,571
‫בקניון שהאזור ההוא במנהטן הפך להיות.‬

540
00:33:13,992 --> 00:33:16,619
‫אחד מהדברים שחוויתי באותו יום, ש…‬

541
00:33:16,703 --> 00:33:19,914
‫כשאני חושב עליו, במבט לאחור, היה בדידות.‬

542
00:33:21,082 --> 00:33:23,626
‫הופרדתי מהאנשים שאני עובד איתם.‬

543
00:33:24,377 --> 00:33:25,420
‫כשוטר, זה מבאס.‬

544
00:33:26,754 --> 00:33:29,924
‫בזירה של כזה אסון,‬

545
00:33:31,134 --> 00:33:36,723
‫התחושה הפכה להיות כמעט תחושה‬
‫שמכריעה אותך, כי אתה פשוט מנותק.‬

546
00:33:38,349 --> 00:33:42,186
‫אמרתי, "טוב, אני אנסה‬
‫למצוא את מי שאני אמור להיות איתם".‬

547
00:33:43,521 --> 00:33:45,732
‫עברתי ליד בר.‬

548
00:33:45,815 --> 00:33:46,941
‫וזה היה מוזר.‬

549
00:33:47,942 --> 00:33:49,736
‫עברה לי בראש מחשבה.‬

550
00:33:50,945 --> 00:33:54,073
‫"אף אחד לא יכעס עליך אם תיכנס לתוך הבר ו…‬

551
00:33:55,533 --> 00:33:59,495
‫"תיקח בקבוק ג'וני ווקר ותמזוג לעצמך שוט."‬

552
00:33:59,579 --> 00:34:02,248
‫עם מחלת האלכוהוליזם,‬

553
00:34:03,291 --> 00:34:05,418
‫היא פשוט יושבת שם ואומרת,‬

554
00:34:05,501 --> 00:34:08,421
‫"משקה קטן פה לא יפריע לך."‬

555
00:34:08,504 --> 00:34:11,966
‫אלה השיחות שהתנהלו‬
‫בתוך הגולגולת המטורפת שלי.‬

556
00:34:12,050 --> 00:34:13,176
‫ואני כזה…‬

557
00:34:14,677 --> 00:34:17,096
‫"לא היום. יש לי עבודה."‬

558
00:34:17,180 --> 00:34:18,222
‫ו…‬

559
00:34:18,931 --> 00:34:22,143
‫אני עדיין פיכח, כבר כמעט 38 שנים.‬

560
00:34:24,979 --> 00:34:29,609
‫הייתי בדרגת צ'יף עם כוכב אחד,‬
‫ופיקדתי על הבלשים בברונקס.‬

561
00:34:30,568 --> 00:34:32,779
‫מיהרנו למרכז העיר.‬

562
00:34:33,654 --> 00:34:35,490
‫הגענו לפינת טריניטי וליברטי,‬

563
00:34:36,115 --> 00:34:38,451
‫כשהמגדל הצפוני התמוטט.‬

564
00:34:38,951 --> 00:34:43,122
‫שמתי לב שיש בורגר קינג‬
‫בפינה של טריניטי וליברטי.‬

565
00:34:43,706 --> 00:34:45,917
‫אז ניצלתי את ההזדמנות‬

566
00:34:46,000 --> 00:34:49,378
‫והפכתי את הבורגר קינג למפקדה זמנית.‬

567
00:34:50,797 --> 00:34:53,549
‫פשוט התחלתי לחלק משימות,‬

568
00:34:53,633 --> 00:34:56,010
‫ולאורך היום יצאנו משם למשימות.‬

569
00:34:57,011 --> 00:35:02,725
‫שוטרים הגיעו בריצה מברוקלין, ממנהטן עילית.‬

570
00:35:04,227 --> 00:35:09,232
‫זאת הייתה הפעם היחידה בכל הקריירה שלי‬
‫שבה לא רציתי ללכת לעבודה.‬

571
00:35:09,315 --> 00:35:12,193
‫רציתי להיות בבית בשביל המשפחה שלי.‬

572
00:35:13,027 --> 00:35:16,697
‫זה מה שהעדפתי לעשות,‬
‫אבל לצערי הייתי צריך לוותר על זה‬

573
00:35:16,781 --> 00:35:20,576
‫ולמהר מקווינס למנהטן.‬

574
00:35:24,038 --> 00:35:25,790
‫הגעתי מהברונקס.‬

575
00:35:25,873 --> 00:35:27,917
‫המכונית שלי לא עבדה באותו יום,‬

576
00:35:28,000 --> 00:35:30,962
‫והיה טירוף, כי הכול היה סגור.‬

577
00:35:31,045 --> 00:35:32,463
‫הרכבות עצרו.‬

578
00:35:32,547 --> 00:35:35,133
‫כולם יצאו ממנהטן ברגל.‬

579
00:35:35,216 --> 00:35:38,553
‫ניסיתי לתפוס טרמפ לתוך העיר,‬
‫אבל לא הצלחתי.‬

580
00:35:39,220 --> 00:35:42,265
‫אז עליתי בשדרות לקסינגטון‬
‫על אוטובוס, שהיה עמוס.‬

581
00:35:42,348 --> 00:35:46,602
‫אני זוכרת‬
‫שירדתי ברחוב 21 והלכתי לתחנה שלי.‬

582
00:35:47,645 --> 00:35:50,022
‫הכרתי המון אנשים שהיו נעדרים.‬

583
00:35:52,024 --> 00:35:53,985
‫אף אחד לא ידע איפה אף אחד אחר נמצא.‬

584
00:35:55,736 --> 00:35:59,490
‫משטרת ניו יורק התחילה לטפל במקרי נעדרים.‬

585
00:35:59,574 --> 00:36:01,492
‫אזרחים, אנשים כוחות החירום…‬

586
00:36:02,577 --> 00:36:06,080
‫רבים מאיתנו עבדו על רשימה של כל מי שנעדר.‬

587
00:36:06,622 --> 00:36:09,584
‫יחידות, לא לשדר לרגע. יש לי נפגעת.‬

588
00:36:09,667 --> 00:36:11,043
‫שוטרת נפגעה. חכו.‬

589
00:36:11,919 --> 00:36:16,132
‫ניסינו לשמוע אנשים שנתקעו בתוך הבניין.‬

590
00:36:16,215 --> 00:36:19,719
‫שוטרת, איפה את? מה המיקום האחרון שלך?‬

591
00:36:20,219 --> 00:36:26,517
‫נכנסתי ויצאתי בזחילה ממחילות,‬
‫בניסיון להגיע למי שזה לא היה,‬

592
00:36:26,601 --> 00:36:32,982
‫עד שבסוף הנעליים שלי נשרפו‬
‫והזרועות שלי נכוו.‬

593
00:36:35,610 --> 00:36:37,111
‫היה חשש,‬

594
00:36:37,195 --> 00:36:40,573
‫"איך נסתדר עם מספר הנעדרים?‬

595
00:36:40,656 --> 00:36:43,075
‫"איך נוודא שהם באמת נעדרים?‬

596
00:36:43,159 --> 00:36:45,328
‫"איך נדע שהם עדיין בבניין?"‬

597
00:36:45,411 --> 00:36:47,371
‫- תחנה 13 -‬

598
00:36:48,497 --> 00:36:50,458
‫יצאתי מתחנה 13‬

599
00:36:50,541 --> 00:36:53,794
‫והלכתי דרומה לכיוון מרכז הסחר העולמי.‬

600
00:36:54,754 --> 00:36:57,673
‫הלכתי לנסות למצוא את השכן שלי, ביל מגין,‬

601
00:36:57,757 --> 00:36:59,008
‫ולבדוק אם הוא בסדר.‬

602
00:37:00,259 --> 00:37:02,386
‫לפני שיצאתי באותו יום מהדירה שלי,‬

603
00:37:02,470 --> 00:37:04,639
‫אשתו של ביל דפקה בדלת שלי.‬

604
00:37:05,223 --> 00:37:07,183
‫היא אמרה שביל בעבודה.‬

605
00:37:07,266 --> 00:37:09,769
‫היא התקשרה אליו, ולא הייתה תשובה.‬

606
00:37:09,852 --> 00:37:12,355
‫אמרתי, "כשאגיע למרכז העיר,‬
‫אני אנסה למצוא אותו".‬

607
00:37:14,232 --> 00:37:15,441
‫חיפשנו קצת.‬

608
00:37:15,524 --> 00:37:18,486
‫כל הזמן שאלתי את כולם,‬
‫"מישהו ראה את ביל מגין?‬

609
00:37:18,569 --> 00:37:21,614
‫"הוא עבד בתחנת הכיבוי‬
‫בפינת רחוב 10 וגריניץ'.‬

610
00:37:22,198 --> 00:37:24,242
‫"מישהו ראה את היחידה הזאת?"‬

611
00:37:25,243 --> 00:37:27,912
‫בשלב כלשהו שאלתי איזה כבאי, והוא עשה…‬

612
00:37:28,412 --> 00:37:30,957
‫כאילו, "היחידה הזאת הלכה".‬

613
00:37:33,125 --> 00:37:34,752
‫הרגשתי נורא.‬

614
00:37:35,253 --> 00:37:37,922
‫הבת שלו, קורדליה, הייתה בערך בת שש,‬

615
00:37:38,005 --> 00:37:40,508
‫והיא באה לבית שלי באותו בוקר.‬

616
00:37:40,591 --> 00:37:44,053
‫היא שיחקה עם הבן שלי,‬
‫ובשלב כלשהו היא אמרה,‬

617
00:37:44,136 --> 00:37:46,931
‫"אוי, נפלה לי שן!"‬
‫זאת הייתה השן הראשונה שנפלה לה.‬

618
00:37:47,014 --> 00:37:50,309
‫היא אמרה, "אני מתה שאבא שלי‬
‫יחזור הביתה כדי שאוכל להראות לו".‬

619
00:37:50,893 --> 00:37:52,853
‫ידעתי שהיא רצתה להראות לאבא שלה‬

620
00:37:52,937 --> 00:37:55,856
‫וידעתי שהוא לא יחזור הביתה, כנראה,‬

621
00:37:55,940 --> 00:37:58,234
‫אז הרגשתי ממש עצובה.‬

622
00:38:04,031 --> 00:38:08,411
‫איכשהו הגענו למקום‬
‫קרוב לכביש אף-די-אר, קרוב לגשר מנהטן.‬

623
00:38:08,911 --> 00:38:13,708
‫אני זוכר שראיתי מישהו‬
‫שצעק, "תתרחקו, תתרחקו!‬

624
00:38:13,791 --> 00:38:17,086
‫"יש ואן על הגשר! הם הולכים לפוצץ את הגשר!"‬

625
00:38:19,046 --> 00:38:20,881
‫כולם נכנסו לפניקה,‬

626
00:38:20,965 --> 00:38:23,217
‫אני, שני השותפים שלי וכל מי שהיה שם.‬

627
00:38:24,427 --> 00:38:27,346
‫חשבתי לעצמי, "למה בדיוק אנחנו בורחים?"‬

628
00:38:29,724 --> 00:38:32,059
‫החבלנים הגיעו, ולא היו שם חומרי נפץ,‬

629
00:38:32,143 --> 00:38:33,561
‫שום בעיה עם הוואן.‬

630
00:38:33,644 --> 00:38:34,895
‫הוא פשוט ננטש.‬

631
00:38:35,646 --> 00:38:37,898
‫אבל בהתחלה זה נשמע הגיוני,‬

632
00:38:37,982 --> 00:38:40,526
‫כי כל הזמן שאלתי את עצמי, "מה עכשיו?"‬

633
00:38:40,609 --> 00:38:41,861
‫היינו בפניקה.‬

634
00:38:43,863 --> 00:38:45,906
‫היו שמועות מימין ומשמאל.‬

635
00:38:47,033 --> 00:38:50,036
‫היו בערך שמונה מטוסים שנעדרו,‬

636
00:38:50,619 --> 00:38:52,204
‫שלא היה ידוע איפה הם.‬

637
00:38:52,288 --> 00:38:54,707
‫שמועות, אבל חלקן לא היו שמועות.‬

638
00:38:56,125 --> 00:38:58,461
‫שמענו שהפנטגון נפגע.‬

639
00:38:59,170 --> 00:39:03,549
‫שמענו על המטוס שהתרסק‬
‫בשאנקסוויל, פנסילבניה.‬

640
00:39:04,633 --> 00:39:08,012
‫עם כל המתקפות שהתרחשו במקומות שונים,‬

641
00:39:08,095 --> 00:39:10,598
‫לא ידענו מה הטרוריסטים תכננו.‬

642
00:39:11,432 --> 00:39:14,352
‫לא ידענו‬
‫אם מגדל האמפייר סטייט היה הבא בתור.‬

643
00:39:14,435 --> 00:39:17,063
‫לא ידענו אם תהיה מתקפה על הרכבת התחתית.‬

644
00:39:17,146 --> 00:39:21,776
‫ידענו רק שהיום הוא היום,‬
‫ושזה קורה בהרבה מקומות.‬

645
00:39:25,071 --> 00:39:29,200
‫התקדמנו והמשכנו לעזור ולסייע לאנשים,‬

646
00:39:29,700 --> 00:39:31,535
‫אבל עדיין לא דיברתי עם אשתי.‬

647
00:39:33,037 --> 00:39:35,456
‫ניסיתי שוב להתקשר אליה.‬

648
00:39:35,998 --> 00:39:40,294
‫בסופו של דבר הצלחתי להגיע‬
‫לאישה ששכרנו לטיפול בילדים.‬

649
00:39:40,795 --> 00:39:43,714
‫שאלתי אותה אם היא שמעה מאשתי, ו…‬

650
00:39:44,757 --> 00:39:47,635
‫היא אמרה, "כן, היא בדרך. היא בניו ג'רזי".‬

651
00:39:48,761 --> 00:39:50,388
‫היא הייתה בסדר, אז…‬

652
00:39:51,430 --> 00:39:54,558
‫זה אפשר לי להתרכז קצת יותר, לספק עזרה,‬

653
00:39:54,642 --> 00:39:58,479
‫ובשאיפה, להציל אנשים שנלכדו בתוך המגדלים.‬

654
00:40:05,778 --> 00:40:09,198
‫בשלב הזה הייתי בהלם.‬

655
00:40:10,157 --> 00:40:16,247
‫הייתי מיובשת, ושוטטתי בשטח לבד.‬

656
00:40:17,540 --> 00:40:20,668
‫הגעתי לבניין וולוורת',‬

657
00:40:21,252 --> 00:40:25,131
‫ובמקרה ראיתי את פיט פנוצ'יו,‬

658
00:40:25,214 --> 00:40:29,093
‫הסמל שלי מתחנה 19,‬
‫שהייתי עובדת איתו במשמרות לילה,‬

659
00:40:29,176 --> 00:40:32,346
‫וחשבתי, "מישהו שאני מכירה!"‬

660
00:40:32,847 --> 00:40:36,976
‫והוא אמר, "אלוהים, ג'ואן. איפה היית?"‬

661
00:40:38,227 --> 00:40:42,606
‫הפגישה עם שוטרת מתחנה 19 הייתה הקלה עצומה.‬

662
00:40:42,690 --> 00:40:43,607
‫היא בחיים.‬

663
00:40:43,691 --> 00:40:48,571
‫והיינו ממש במרחק‬
‫של רחוב או שניים כמעט כל הזמן הזה.‬

664
00:40:48,654 --> 00:40:51,740
‫עד כדי כך הזירה הייתה כאוטית.‬

665
00:40:52,450 --> 00:40:54,577
‫הוא אמר, "את נראית זוועה".‬

666
00:40:55,077 --> 00:40:57,496
‫אז אמרתי, "גם אתה לא נראה מי יודע מה".‬

667
00:40:57,580 --> 00:41:00,291
‫ג'ואן צלעה קשות.‬

668
00:41:00,875 --> 00:41:03,127
‫כשראיתי את הברך שלה…‬

669
00:41:03,210 --> 00:41:07,548
‫סביר שאני הייתי‬
‫שוכב על הרצפה, מיילל ובוכה,‬

670
00:41:07,631 --> 00:41:08,799
‫והיא הייתה…‬

671
00:41:09,550 --> 00:41:14,513
‫"הכול בסדר. בוא נעשה מה שצריך.‬
‫אני אלך לבית החולים כשכולנו נלך."‬

672
00:41:16,807 --> 00:41:18,809
‫איזה בוס עבר שם ואמר,‬

673
00:41:18,893 --> 00:41:23,189
‫"צריך אנשים ברחוב‬
‫שמוביל למרכז הסחר העולמי 7."‬

674
00:41:23,689 --> 00:41:25,065
‫הבניין עלה בלהבות.‬

675
00:41:26,400 --> 00:41:28,611
‫- 17:20 -‬

676
00:41:28,694 --> 00:41:30,905
‫לי זה נשמע כאילו שהוא פלט אנקת מוות.‬

677
00:41:35,034 --> 00:41:36,076
‫ברחנו.‬

678
00:41:43,792 --> 00:41:47,171
‫היה ענן אבק ענקי‬

679
00:41:47,254 --> 00:41:50,424
‫שפשוט טס לצד השני של ברודוויי.‬

680
00:41:52,927 --> 00:41:55,429
‫ואתה חושב, "מתי היום הזה ייגמר?"‬

681
00:42:08,776 --> 00:42:11,028
‫כשסוף סוף הגעתי הביתה,‬

682
00:42:11,111 --> 00:42:15,616
‫לא האמנתי שאני בבית.‬

683
00:42:15,699 --> 00:42:18,661
‫הבת שלי חיבקה לי את הצורה…‬

684
00:42:19,828 --> 00:42:23,040
‫ואמרה, "ידעתי שאת בסדר".‬

685
00:42:23,541 --> 00:42:25,376
‫"ידעתי שאת בסדר."‬

686
00:42:26,377 --> 00:42:30,422
‫ופשוט ישבתי באמבטיה,‬

687
00:42:30,506 --> 00:42:34,218
‫והבת שלי, בת עשר, רחצה אותי.‬

688
00:42:35,094 --> 00:42:37,221
‫היא אמרה, "יש לי אותך.‬

689
00:42:38,430 --> 00:42:41,392
‫"איזה מזל שחזרת הביתה."‬

690
00:42:44,395 --> 00:42:49,108
‫אשתי ואני התרגשנו מאוד. נישקנו את הבת שלי.‬

691
00:42:49,608 --> 00:42:51,443
‫היא ישנה איתנו במיטה בלילה.‬

692
00:42:52,903 --> 00:42:59,201
‫הרגשה של… כמעט אימה או משהו‬

693
00:42:59,285 --> 00:43:00,786
‫שפשוט…‬

694
00:43:00,869 --> 00:43:03,664
‫השתחררה ממני באותו רגע, פשוט להיות בבית,‬

695
00:43:03,747 --> 00:43:06,041
‫במיטה, עם המשפחה שלי.‬

696
00:43:06,125 --> 00:43:08,919
‫זאת הייתה פשוט הקלה עצומה.‬

697
00:43:11,255 --> 00:43:13,549
‫ישנתי רק שעה, אולי.‬

698
00:43:13,632 --> 00:43:17,928
‫התקלחתי, לבשתי בגדים נקיים,‬
‫הסתובבתי וחזרתי לעבודה.‬

699
00:43:18,887 --> 00:43:20,598
‫אמרו לנו לחזור בארבע בבוקר.‬

700
00:43:20,681 --> 00:43:23,767
‫- 12 בספטמבר, 2001 -‬

701
00:43:24,351 --> 00:43:28,731
‫המשטרה התחילה להתארגן,‬
‫וכל אחד קיבל הוראות ספציפיות.‬

702
00:43:29,440 --> 00:43:33,736
‫השתמשנו בכל בלש בצורה כלשהי‬

703
00:43:33,819 --> 00:43:36,113
‫שקשורה למרכז הסחר העולמי.‬

704
00:43:39,491 --> 00:43:41,368
‫אני עבדתי בערימה.‬

705
00:43:41,452 --> 00:43:44,538
‫- הערימה:‬
‫זירת ההתמוטטות במרכז הסחר העולמי -‬

706
00:43:44,622 --> 00:43:48,751
‫אחרי כמה ימים, המפקד שלי אמר לנו,‬

707
00:43:48,834 --> 00:43:52,254
‫"יחידת הלוחמה בפשיעה,‬
‫תחזרו למשרד, תחליפו בגדים,‬

708
00:43:52,338 --> 00:43:54,381
‫"תלבשו בגדים אזרחים.‬

709
00:43:54,465 --> 00:43:57,009
‫"אתם הולכים לחפש בוזזים."‬

710
00:43:58,093 --> 00:43:59,887
‫ונענעתי בראש, "לא".‬

711
00:44:00,596 --> 00:44:01,847
‫אמרתי, "לא".‬

712
00:44:02,348 --> 00:44:05,684
‫בכיתי. הייתי היסטרי.‬

713
00:44:05,768 --> 00:44:08,187
‫אמרתי, "אני חייב לחזור לשם.‬

714
00:44:08,270 --> 00:44:11,815
‫"בסדר? אני לא הולך‬
‫לחפש בוזזים. לא מעניין אותי.‬

715
00:44:12,608 --> 00:44:15,819
‫"אני נכנס. אני אחפש את ג'ואן. אני נכנס."‬

716
00:44:17,321 --> 00:44:20,741
‫ואז ראיתי את המפקד שלי, והוא אמר,‬

717
00:44:20,824 --> 00:44:22,826
‫"פשוט תחזור לערימה.‬

718
00:44:22,910 --> 00:44:26,163
‫"לך לשם לכמה זמן שתצטרך,‬
‫לא משנה כמה ימים."‬

719
00:44:26,747 --> 00:44:29,541
‫הוא אמר, "רק תשמור על קשר.‬
‫תודיע לנו שאתה בסדר".‬

720
00:44:29,625 --> 00:44:32,961
‫- זירת חילוץ‬
‫מורשים בלבד -‬

721
00:44:33,045 --> 00:44:36,757
‫כשסיכמו וצמצמו‬
‫את רשימת האנשים שמיקומם לא ידוע,‬

722
00:44:36,840 --> 00:44:41,553
‫גילינו ש-2,976 אזרחים,‬

723
00:44:41,637 --> 00:44:44,556
‫37 שוטרים ממשטרת הנמלים,‬

724
00:44:45,557 --> 00:44:49,019
‫343 כבאים מהעיר ניו יורק,‬

725
00:44:49,103 --> 00:44:53,148
‫ו-23 שוטרים ממשטרת ניו יורק‬

726
00:44:53,649 --> 00:44:57,361
‫נהרגו במגדלים או בסביבתם.‬

727
00:45:00,739 --> 00:45:04,535
‫אישית, לצערי, הכרתי לא מעט מהם,‬

728
00:45:05,035 --> 00:45:06,829
‫ואחת מהם הייתה מוירה סמית.‬

729
00:45:06,912 --> 00:45:10,124
‫- מוירה סמית -‬

730
00:45:10,207 --> 00:45:14,586
‫ראיתי אותה מול הדלפק‬
‫בתחנה 13 ממש באותו בוקר.‬

731
00:45:16,213 --> 00:45:19,174
‫זה השפיע עליי,‬
‫כי היא הייתה מהשכונה הישנה שלי.‬

732
00:45:19,883 --> 00:45:24,596
‫מוירה הייתה השוטרת האישה‬
‫היחידה שנספתה במגדלים.‬

733
00:45:24,680 --> 00:45:26,640
‫- מוירה סמית -‬

734
00:45:26,724 --> 00:45:29,727
‫היא הייתה שוטרת שעבדה בתחנה שלי.‬

735
00:45:30,227 --> 00:45:33,272
‫חשבתי, "מה?", כי הכרתי את מוירה,‬
‫והייתה לה ילדה קטנה.‬

736
00:45:34,565 --> 00:45:39,486
‫מדי פעם הייתי רואה את הבת שלה במלתחות,‬
‫באולם השינה בתחנה, אולם השינה של הנשים.‬

737
00:45:39,570 --> 00:45:41,572
‫היא הייתה ממש חמודה, עם לחיים אדומות.‬

738
00:45:43,407 --> 00:45:44,950
‫זה היה קשה מאוד.‬

739
00:45:47,119 --> 00:45:52,291
‫ראינו באחד מהעיתונים‬
‫תמונה של מוירה מחלצת ניצול,‬

740
00:45:53,041 --> 00:45:55,002
‫ומרחיקה אותו מהבניין.‬

741
00:45:57,838 --> 00:46:00,924
‫אף פעם לא ראיתי את לוח הזמנים,‬
‫מתי הגעתי לבית החולים‬

742
00:46:01,008 --> 00:46:02,551
‫ומתי ירדתי למטה,‬

743
00:46:02,634 --> 00:46:05,679
‫אבל זה היה כנראה בערך כשהמגדל התמוטט,‬

744
00:46:05,763 --> 00:46:09,391
‫אז אני חושב‬
‫שמעט זמן אחר כך כבר לא הייתי בחיים.‬

745
00:46:10,309 --> 00:46:13,020
‫והשוטרת סמית… אני לא יודע לכמה אנשים‬

746
00:46:13,103 --> 00:46:16,899
‫היא עזרה לצאת‬
‫ממרכז הסחר העולמי לפני שהיא עזרה לי.‬

747
00:46:18,108 --> 00:46:22,321
‫היא הייתה נאמנה למשימה שלה כשוטרת.‬

748
00:46:22,404 --> 00:46:26,033
‫והיא חזרה לאזור הסכנה‬
‫וניסתה להציל עוד אנשים.‬

749
00:46:29,578 --> 00:46:32,456
‫ככל שחלף הזמן, המשפחה שלי,‬

750
00:46:32,539 --> 00:46:35,459
‫כולם הבינו שג'ואן לא תחזור הביתה.‬

751
00:46:36,168 --> 00:46:37,836
‫די איבדתי תקווה.‬

752
00:46:38,712 --> 00:46:40,589
‫התחלתי לעכל את המציאות.‬

753
00:46:41,381 --> 00:46:44,468
‫אז הם קבעו דברים עם בית לוויות.‬

754
00:46:47,387 --> 00:46:51,517
‫ביום שהם קבעו עם בית הלוויות,‬
‫חזרתי מהעבודה.‬

755
00:46:52,643 --> 00:46:54,228
‫הטלפון צלצל.‬

756
00:46:54,728 --> 00:46:57,022
‫"בראיין, דוד שלך, מייק, בטלפון."‬

757
00:46:57,105 --> 00:47:01,026
‫יכולתי לשמוע את זה בקול שלו.‬
‫הוא בחור גדול וחסון.‬

758
00:47:01,860 --> 00:47:02,861
‫חנוק לגמרי.‬

759
00:47:02,945 --> 00:47:04,112
‫הוא אמר, "כן".‬

760
00:47:04,613 --> 00:47:06,448
‫הוא אמר, "מישהו התקשר אליך?"‬

761
00:47:07,199 --> 00:47:08,200
‫שאלתי, "לא, למה?"‬

762
00:47:09,368 --> 00:47:11,787
‫הוא אמר, "מצאו את ג'ואן".‬

763
00:47:13,497 --> 00:47:15,332
‫"פאק."‬

764
00:47:18,293 --> 00:47:19,628
‫עכשיו היא נמצאה.‬

765
00:47:20,629 --> 00:47:21,630
‫ואני…‬

766
00:47:32,766 --> 00:47:34,601
‫זה כואב עד היום.‬

767
00:47:37,938 --> 00:47:39,481
‫זה היה לפחות…‬

768
00:47:40,440 --> 00:47:41,441
‫לדעת.‬

769
00:47:42,317 --> 00:47:43,318
‫לדעת בוודאות.‬

770
00:47:44,862 --> 00:47:47,948
‫למרבה הצער, הרבה אנשים לא נמצאו.‬

771
00:47:49,199 --> 00:47:51,451
‫ואולי לא יימצאו לעולם.‬

772
00:47:52,119 --> 00:47:55,372
‫היה לנו מזל, אם אפשר לקרוא לזה ככה,‬

773
00:47:55,455 --> 00:47:58,292
‫וקיבלנו את זה כבר בשבועות הראשונים.‬

774
00:47:58,375 --> 00:48:01,587
‫בדיוק פה, אני צריך שרשרת דליים.‬
‫תעבירו אחורה.‬

775
00:48:01,670 --> 00:48:06,508
‫החילוץ האחרון היה 27 שעות אחרי ההתמוטטות.‬

776
00:48:07,634 --> 00:48:09,928
‫אחר כך, אף אחד.‬

777
00:48:10,429 --> 00:48:15,392
‫ומשימת החילוץ הפכה עד מהרה‬
‫למשימת חיפוש גופות.‬

778
00:48:16,852 --> 00:48:21,356
‫במכון הפתולוגי, המשכנו את תהליך הזיהוי,‬

779
00:48:21,440 --> 00:48:23,525
‫התיוג, כל מה שיכולנו‬

780
00:48:23,609 --> 00:48:26,570
‫כדי להחזיר את האנשים בחזרה למשפחות שלהם.‬

781
00:48:29,656 --> 00:48:31,158
‫מרכז השכול היה מקום עצוב מאוד.‬

782
00:48:32,075 --> 00:48:35,871
‫אני זוכר משפחה מסוימת,‬
‫הם שאלו אותי כל מיני שאלות‬

783
00:48:35,954 --> 00:48:39,625
‫בזמן שטיפלתי במסמכים,‬
‫ולקחתי מברשת שיניים או מברשת שיער,‬

784
00:48:39,708 --> 00:48:42,586
‫ועיבדתי אותה כדי לחלץ ממנה דנ"א.‬

785
00:48:43,921 --> 00:48:45,464
‫זה היה קורע לב,‬

786
00:48:45,547 --> 00:48:49,259
‫לראות את הפחד והעצב על הפנים שלהם.‬

787
00:48:51,136 --> 00:48:55,098
‫2,976 אזרחים נרצחו באותו בוקר.‬

788
00:48:55,724 --> 00:49:00,187
‫עשרים וחמש שנים אחר כך,‬
‫שישים אחוז מהם זוהו.‬

789
00:49:01,104 --> 00:49:05,025
‫לארבעים אחוז מהמשפחות אין מה לקבור.‬

790
00:49:05,108 --> 00:49:07,319
‫ובלי תשובות, את משתגעת.‬

791
00:49:08,820 --> 00:49:13,158
‫ה-11 בספטמבר עזר לי להתרגל לריח של מוות.‬

792
00:49:13,825 --> 00:49:16,078
‫כשעבדתי בחדר המתים, ראיתי המון מוות.‬

793
00:49:17,120 --> 00:49:20,248
‫בהתחלה לא עמדתי בזה. ממש נחנקתי.‬

794
00:49:20,749 --> 00:49:23,752
‫אבל אחרי זמן מה, הריח כבר לא הפריע לי.‬

795
00:49:25,629 --> 00:49:31,843
‫היו לנו 11 או 12 משאיות קירור במגרש ריק.‬

796
00:49:32,844 --> 00:49:36,682
‫איזו קבוצת נשים הגיעה והתחילה להביא פרחים,‬

797
00:49:36,765 --> 00:49:41,103
‫זרים גדולים, כדי להניח על חזית המשאיות‬
‫ולכבד את האנשים בתוכן.‬

798
00:49:42,521 --> 00:49:46,316
‫כיסינו את כל האזור באוהל לבן ענקי,‬

799
00:49:46,400 --> 00:49:49,277
‫והוא הפך אחר כך לפארק הנצחה.‬

800
00:49:49,861 --> 00:49:52,114
‫אנשים כתבו דברים על הקיר.‬

801
00:49:53,115 --> 00:49:55,075
‫הם תלו תמונות.‬

802
00:49:57,119 --> 00:49:58,954
‫ותמונה אחת…‬

803
00:49:59,037 --> 00:50:01,206
‫היה ברור שאיזה ילד שרבט שם משהו,‬

804
00:50:01,289 --> 00:50:04,251
‫ולמעלה היה כתוב "אמא".‬

805
00:50:05,961 --> 00:50:09,881
‫וזה הזכיר לנו מי האנשים שאנחנו מחפשים.‬

806
00:50:09,965 --> 00:50:12,134
‫- נעדרת -‬

807
00:50:12,217 --> 00:50:13,635
‫- ראיתם את אבא? -‬

808
00:50:13,719 --> 00:50:17,055
‫כמה חודשים אחרי הפיגוע,‬
‫מצאו את השכן שלי, ביל מגין.‬

809
00:50:17,848 --> 00:50:20,976
‫אשתו אמרה לי, "מצאו את הגופה שלו בלילה".‬

810
00:50:21,810 --> 00:50:25,647
‫הייתי באותו יום בחדר המתים.‬
‫אני זוכרת שהביאו לשם שני כבאים.‬

811
00:50:25,731 --> 00:50:27,858
‫לא ידעתי שהוא אחד מאלה שנמצאו.‬

812
00:50:27,941 --> 00:50:29,276
‫גיליתי יותר מאוחר.‬

813
00:50:30,944 --> 00:50:33,739
‫דבר אחד שתמיד שמתי לב אליו, כשירד גשם,‬

814
00:50:33,822 --> 00:50:36,491
‫הוא תמיד השאיר את הנעליים שלו מחוץ לדירה.‬

815
00:50:36,575 --> 00:50:41,997
‫היו שם הנעליים של ביל, של קורדליה‬
‫ושל ליאם. הנעליים של הילדים תמיד היו בחוץ.‬

816
00:50:43,623 --> 00:50:47,919
‫ויום אחד, אחרי ה-11 בספטמבר,‬
‫חזרתי הביתה, וירד גשם.‬

817
00:50:48,003 --> 00:50:52,174
‫ראיתי את הנעליים של ליאם ושל קורדליה,‬
‫אבל הנעליים של ביל לא היו שם.‬

818
00:50:52,257 --> 00:50:53,717
‫ואז זה הכה בי.‬

819
00:50:53,800 --> 00:50:56,219
‫אמרתי, "אני לא מאמינה שהוא איננו".‬

820
00:50:58,555 --> 00:51:05,187
‫בכל פעם שמצאנו‬
‫אחד מאנשי כוחות החירום, הכול היה נעצר.‬

821
00:51:05,270 --> 00:51:07,689
‫היינו פורסים את דגל ארה"ב,‬

822
00:51:07,773 --> 00:51:10,609
‫וכולנו היינו קמים ומצדיעים‬

823
00:51:10,692 --> 00:51:14,905
‫בזמן שאותו אדם היה מוצא מגראונד זירו.‬

824
00:51:15,614 --> 00:51:17,491
‫זה היה…‬

825
00:51:18,784 --> 00:51:20,702
‫זה מעלה דמעות בעיניים.‬

826
00:51:29,836 --> 00:51:34,466
‫מבצע הפינוי המלא‬
‫אחרי ה-11 בספטמבר נמשך כתשעה חודשים.‬

827
00:51:34,549 --> 00:51:37,928
‫הוא נמשך עד מאי 2002, נדמה לי.‬

828
00:51:39,387 --> 00:51:41,181
‫היה לי קשה.‬

829
00:51:41,681 --> 00:51:45,268
‫הייתי בעבודה ולא הצלחתי לתפקד.‬

830
00:51:45,352 --> 00:51:48,772
‫כאילו, בכיתי ו…‬

831
00:51:49,856 --> 00:51:52,192
‫כאילו, בתנוחת עובר.‬

832
00:51:52,901 --> 00:51:57,322
‫כי ניסיתי לשחזר מה עשיתי,‬
‫וכל מיני דברים, ו…‬

833
00:51:57,823 --> 00:52:01,076
‫ואז התחלתי לפחד באמת.‬

834
00:52:02,035 --> 00:52:05,080
‫סוף סוף התחלתי לחשוב על מה שקרה, כנראה.‬

835
00:52:05,163 --> 00:52:05,997
‫לא יודע.‬

836
00:52:08,083 --> 00:52:10,085
‫הרציחות נמשכו, כן?‬

837
00:52:10,168 --> 00:52:13,630
‫אנשים המשיכו למות‬
‫בלי קשר למרכז הסחר העולמי.‬

838
00:52:13,713 --> 00:52:18,009
‫היינו חייבים להשאיר‬
‫סגל חקירות מלא ברחובות.‬

839
00:52:19,136 --> 00:52:23,849
‫זה החזיר קצת נורמליות לשגרת היום יום, אבל…‬

840
00:52:23,932 --> 00:52:26,393
‫לא שחררו אותנו ממאמצי החיפוש.‬

841
00:52:27,477 --> 00:52:29,813
‫בסבב כזה או אחר, מישהו מהיחידה שלנו‬

842
00:52:29,896 --> 00:52:33,942
‫הוצב במכון הפתולוגי,‬

843
00:52:34,025 --> 00:52:37,070
‫ולפעמים שניים מאיתנו היו בזירת החיפושים‬

844
00:52:37,154 --> 00:52:39,656
‫במטמנה בסטטן איילנד.‬

845
00:52:41,658 --> 00:52:46,496
‫פרש קילס הייתה מטמנה לשעבר‬
‫של העיר ניו יורק, בסטטן איילנד,‬

846
00:52:46,580 --> 00:52:49,291
‫וההריסות הועברו לשם.‬

847
00:52:49,791 --> 00:52:52,711
‫אז זה היה באחריות יחידת הבילוש,‬

848
00:52:52,794 --> 00:52:56,464
‫לעבור על ההריסות ולנסות למצוא איברים‬

849
00:52:57,215 --> 00:53:00,552
‫או פריטים שהיו שייכים לאנשים.‬

850
00:53:01,136 --> 00:53:04,347
‫בהתחלה פשוט נתנו לך מגרפה‬
‫ואמרו לך, "תעבור על ההריסות.‬

851
00:53:04,431 --> 00:53:07,267
‫"אם תמצא תעודה מזהה‬
‫או משהו שאתה חושב שהוא עצם,‬

852
00:53:07,350 --> 00:53:09,561
‫"שים אותו בדליים האלה."‬

853
00:53:10,854 --> 00:53:13,106
‫התנדבתי לעבוד שם,‬

854
00:53:13,190 --> 00:53:15,233
‫וזה היה מספק ביותר,‬

855
00:53:15,817 --> 00:53:19,112
‫כי יש לך תקווה לספק מידע‬

856
00:53:19,196 --> 00:53:21,698
‫לקרוב משפחה כלשהו אי שם לאורך הדרך.‬

857
00:53:23,241 --> 00:53:25,493
‫אחרי זמן מה, הם נהיו חכמים.‬

858
00:53:25,577 --> 00:53:28,205
‫הם התחילו להנפיק חליפות מגן,‬

859
00:53:28,288 --> 00:53:32,209
‫מגפיים, כפפות ומסכות‬
‫למי שחיפשו בין ההריסות.‬

860
00:53:32,834 --> 00:53:35,921
‫למרבה הצער, שם קיבלתי,‬
‫כנראה, את הסרטן שלי.‬

861
00:53:38,006 --> 00:53:40,217
‫אבחנו אצלי סרטן הערמונית.‬

862
00:53:40,300 --> 00:53:43,511
‫יש לי המון מזל. זיהו אותו בשלבים המוקדמים.‬

863
00:53:43,595 --> 00:53:46,431
‫רוב האנשים שעבדו שם‬

864
00:53:46,514 --> 00:53:50,602
‫קיבלו מחלה כלשהי שקשורה ל-11 בספטמבר.‬

865
00:53:52,270 --> 00:53:58,735
‫ב-2021 קיבלתי בטלפון הודעה שיש לי סרטן.‬

866
00:53:59,569 --> 00:54:01,571
‫זה היה סרטן אורולוגי נדיר מאוד.‬

867
00:54:01,655 --> 00:54:03,657
‫אחד מארבעה מיליון גברים לוקה בו.‬

868
00:54:03,740 --> 00:54:06,868
‫ריחמתי על עצמי אולי עשר דקות,‬

869
00:54:06,952 --> 00:54:10,288
‫ואז עברתי מהרגשה שאני קורבן‬

870
00:54:10,372 --> 00:54:13,583
‫להרגשה של, "אני מוכן. קדימה.‬

871
00:54:13,667 --> 00:54:16,086
‫"בוא נעשה את זה. נוציא ממני את החרא הזה."‬

872
00:54:16,169 --> 00:54:17,712
‫וזהו זה.‬

873
00:54:21,841 --> 00:54:24,010
‫קיבלתי סרטן העור בפנים.‬

874
00:54:25,262 --> 00:54:28,640
‫כשזה נודע לי, פחדתי.‬

875
00:54:29,391 --> 00:54:35,772
‫נכון להיום, יותר אנשים מתו‬
‫ממחלות שקשורות ל-11 בספטמבר‬

876
00:54:35,855 --> 00:54:39,317
‫מאשר האנשים שמתו ביום הפיגוע,‬

877
00:54:39,401 --> 00:54:42,779
‫וזה… מדאיג ביותר.‬

878
00:54:44,072 --> 00:54:49,077
‫אני חושב שהטרוריסטים‬
‫רצו בהתחלה להפיל את המגדלים‬

879
00:54:49,160 --> 00:54:51,454
‫בגלל מה שהם סימלו.‬

880
00:54:51,538 --> 00:54:54,374
‫ואני חושב שהם קיבלו יותר ממה שהם תכננו,‬

881
00:54:54,457 --> 00:54:57,085
‫כי האסון עדיין מתרחש.‬

882
00:55:01,423 --> 00:55:03,717
‫אנחנו מתקרבים ל-25 שנה.‬

883
00:55:04,759 --> 00:55:09,472
‫קברתי לפחות חמישים חברים.‬

884
00:55:10,473 --> 00:55:12,225
‫חברים! אפילו לא…‬

885
00:55:13,351 --> 00:55:14,602
‫אנשים שאני לא מכירה.‬

886
00:55:15,228 --> 00:55:16,896
‫יש עוד.‬

887
00:55:17,731 --> 00:55:20,358
‫- מרכז הסחר העולמי 3 -‬

888
00:55:22,152 --> 00:55:25,155
‫אלוהים, הנה כל החבר'ה.‬
‫-מה קורה שם?‬

889
00:55:25,238 --> 00:55:27,157
‫טוב לראות אותך, אחי.‬
‫-אתה נראה מצוין.‬

890
00:55:27,240 --> 00:55:28,325
‫תודה. גם אתה, אחי.‬

891
00:55:28,408 --> 00:55:30,118
‫מה שלומך?‬
‫-רוג'ר.‬

892
00:55:30,744 --> 00:55:32,787
‫כל אחד מאיתנו…‬

893
00:55:34,122 --> 00:55:35,749
‫צריך פשוט לדבר.‬

894
00:55:35,832 --> 00:55:38,960
‫אני ופיט מדברים. בכל שנה דיברנו על זה.‬

895
00:55:39,044 --> 00:55:40,837
‫שלום, יקירה.‬

896
00:55:42,213 --> 00:55:43,340
‫לחוות מחדש את הכאב.‬

897
00:55:43,423 --> 00:55:45,717
‫מה שלומך?‬
‫-אני בסדר.‬

898
00:55:45,800 --> 00:55:48,303
‫איזה כיף לראות אותך. אתה נראה מעולה.‬

899
00:55:48,386 --> 00:55:49,596
‫וזה עזר.‬

900
00:55:49,679 --> 00:55:51,264
‫זה עזר עד שזה הפסיק לעזור.‬

901
00:55:52,015 --> 00:55:54,476
‫והייתי צריכה לפנות לטיפול.‬

902
00:55:55,226 --> 00:55:56,603
‫תסתכל על מנהטן.‬
‫-נראית…‬

903
00:55:56,686 --> 00:55:57,771
‫כן.‬

904
00:55:57,854 --> 00:55:59,814
‫איך זה להיות פה?‬
‫-טוב.‬

905
00:55:59,898 --> 00:56:01,149
‫כן.‬
‫-כן, אני יודעת.‬

906
00:56:01,232 --> 00:56:03,026
‫קצת מוזר.‬
‫-צריך… כן.‬

907
00:56:03,109 --> 00:56:05,195
‫אבל הבניין החדש נחמד.‬

908
00:56:05,278 --> 00:56:07,906
‫זאת הפעם הראשונה שלי בבניינים החדשים.‬

909
00:56:07,989 --> 00:56:09,032
‫באמת?‬

910
00:56:09,741 --> 00:56:11,743
‫מקלאוד! האיכר הזה.‬

911
00:56:12,702 --> 00:56:14,704
‫תעזוב את אחי בשקט.‬
‫-למה?‬

912
00:56:14,788 --> 00:56:16,039
‫תירגע, אלוף המדינה.‬

913
00:56:16,122 --> 00:56:17,415
‫כן!‬

914
00:56:20,585 --> 00:56:23,338
‫הייתי מתעוררת עם חלומות זוועה.‬

915
00:56:28,551 --> 00:56:30,387
‫זה החלק הכי גרוע.‬

916
00:56:30,887 --> 00:56:33,765
‫את הולכת לישון,‬
‫ואת מרגישה שאת נקברת בחיים.‬

917
00:56:35,433 --> 00:56:39,062
‫אני בטוחה שאין אף שוטר שלא מרגיש ככה.‬

918
00:56:40,397 --> 00:56:42,273
‫כמעט התמוטטתי.‬

919
00:56:42,857 --> 00:56:47,654
‫ואז קרן ה-11 בספטמבר‬
‫נכנסה לתמונה ואמרה, "אנחנו נדאג לך.‬

920
00:56:48,780 --> 00:56:50,657
‫"אנחנו נעזור לך."‬

921
00:56:50,740 --> 00:56:53,493
‫אני רואה שאתה קצת נסער.‬

922
00:56:53,576 --> 00:56:55,995
‫מזועזע? נכון.‬
‫-מזועזע, כן. זה בסדר.‬

923
00:56:56,830 --> 00:56:58,581
‫פחדתי לבוא.‬

924
00:56:59,374 --> 00:57:04,379
‫עכשיו אני תומכת מאוד‬
‫בזה שהחבר'ה יעברו בדיקות נפשיות.‬

925
00:57:04,879 --> 00:57:08,258
‫פשוט תעשו את זה. יש לנו מימון. תעשו את זה.‬

926
00:57:08,925 --> 00:57:10,802
‫לא כואב לדבר.‬

927
00:57:13,805 --> 00:57:16,182
‫אני לא נהנה…‬

928
00:57:17,767 --> 00:57:20,145
‫להיות פה, בזירה.‬

929
00:57:20,645 --> 00:57:24,441
‫אני לא אוהבת להיות פה.‬
‫אני אוהבת להיות איתכם.‬

930
00:57:24,524 --> 00:57:27,861
‫אני מרגישה מוגנת, כי אתם מבינים.‬

931
00:57:27,944 --> 00:57:32,157
‫אנחנו יודעים דברים‬
‫שאף אחד אחר בעולם לא ידע לעולם,‬

932
00:57:32,240 --> 00:57:34,159
‫ולא אמור לדעת, כנראה.‬

933
00:57:34,242 --> 00:57:36,953
‫לא התמודדתי עם זה אף פעם, אישית.‬

934
00:57:37,036 --> 00:57:38,746
‫הבת שלי עוד לא הייתה בת שנתיים.‬

935
00:57:38,830 --> 00:57:42,375
‫היא רק רצתה לדעת איפה אבא‬
‫בכל הימים שבהם באתי לעבודה‬

936
00:57:42,459 --> 00:57:45,128
‫כדי לברוח מהזיכרונות האלה,‬

937
00:57:45,211 --> 00:57:50,091
‫פשוט כדי לא להיות חייב‬
‫לחיות את החרא הזה מחדש בכל יום בחיים שלי.‬

938
00:57:53,303 --> 00:57:55,555
‫החיים שלי כבר לא היו אותו דבר,‬

939
00:57:55,638 --> 00:57:57,640
‫בדיוק כמו החיים של הרבה אחרים.‬

940
00:57:59,392 --> 00:58:01,102
‫לא הייתה לי דרך‬

941
00:58:01,936 --> 00:58:06,024
‫לזהות את מה שאני מתמודד איתו,‬
‫כי לא ראיתי את זה.‬

942
00:58:06,691 --> 00:58:08,109
‫לא הבנתי את זה.‬

943
00:58:09,611 --> 00:58:13,448
‫זאת הייתה מתקפה מחרידה‬
‫על האומה שלנו. זאת זירת פשע.‬

944
00:58:14,115 --> 00:58:16,367
‫במשך הרבה חודשים אחר כך, זה היה בית קברות.‬

945
00:58:17,243 --> 00:58:18,953
‫המוח שלי רץ עכשיו,‬

946
00:58:19,037 --> 00:58:22,707
‫ואני רואה תמונות של פיט וג'ואן מאותו יום.‬

947
00:58:23,374 --> 00:58:26,336
‫אני רואה תמונות של רוג'ר בחניון של פאת'מרק‬

948
00:58:26,419 --> 00:58:28,046
‫שופך מים על הראש.‬

949
00:58:28,129 --> 00:58:29,380
‫הכול חוזר,‬

950
00:58:29,464 --> 00:58:32,550
‫וממש קשה לחשוב על זה.‬

951
00:58:32,634 --> 00:58:36,304
‫המקום שלי לשחרר את זה היה המקלחת.‬

952
00:58:37,013 --> 00:58:38,806
‫הייתי נכנס למקלחת,‬

953
00:58:39,557 --> 00:58:41,142
‫והייתי בוכה.‬

954
00:58:42,268 --> 00:58:46,940
‫הייתי בוכה ובוכה, ו…‬

955
00:58:47,732 --> 00:58:50,318
‫לא סיפרתי את זה לאף אחד.‬

956
00:58:50,818 --> 00:58:54,364
‫ככה הוצאתי את זה.‬

957
00:58:54,948 --> 00:58:55,823
‫כן.‬

958
00:58:58,034 --> 00:59:01,246
‫כשפרשתי, אז זה היכה בי. בום! ממש חזק.‬

959
00:59:01,329 --> 00:59:03,665
‫פתאום, מי אני? אני לא רלוונטית לעולם.‬

960
00:59:03,748 --> 00:59:04,999
‫זה משנה אותך.‬
‫-נכון.‬

961
00:59:05,083 --> 00:59:07,418
‫בגלל זה הפסקתי לשתות. כשאת פורשת…‬

962
00:59:07,502 --> 00:59:09,837
‫איך התמודדנו עם זה? היינו הולכים לבר.‬

963
00:59:09,921 --> 00:59:12,882
‫ככה התמודדנו עם זה.‬
‫דיברנו על זה אחד עם השני.‬

964
00:59:12,966 --> 00:59:16,553
‫אבל עכשיו, יש חבר'ה שסובלים‬

965
00:59:16,636 --> 00:59:18,888
‫מה-11 בספטמבר ומפוסט טראומה‬

966
00:59:18,972 --> 00:59:21,599
‫שהם לא התמודדו איתה כל הקריירה.‬

967
00:59:21,683 --> 00:59:24,227
‫אתם במחלק הרצח, שרואים את כל הגופות,‬

968
00:59:24,310 --> 00:59:28,273
‫ילדים מתים וכל החרא הזה,‬
‫וכולכם סובלים מזה.‬

969
00:59:28,356 --> 00:59:30,775
‫אתם חייבים להתמודד עם החרא הזה,‬

970
00:59:30,858 --> 00:59:34,070
‫כי אחרת הפצע יירקב, ואתם תשתנו כבני אדם.‬

971
00:59:34,153 --> 00:59:36,531
‫בשיא הכנות, תודה לאל על הפגישה הזאת.‬

972
00:59:37,949 --> 00:59:41,286
‫כל השנים חשבתי שאני היחיד שמשתגע.‬

973
00:59:43,746 --> 00:59:46,165
‫ולא הייתי היחיד. ואני יודע את זה.‬

974
00:59:47,917 --> 00:59:50,420
‫כשבאתי הנה… סליחה, אני…‬

975
00:59:50,503 --> 00:59:51,879
‫אני לא בוכה! אתם בוכים!‬

976
00:59:55,341 --> 00:59:57,802
‫לא מול המצלמות, אבל אחר כך אני אצחק עליך.‬

977
00:59:57,885 --> 00:59:58,928
‫בסדר.‬
‫-אני אוהב אותך.‬

978
00:59:59,762 --> 01:00:01,931
‫אתה חייב לנקות את המוח, כמו כולנו.‬

979
01:00:02,015 --> 01:00:03,641
‫אי אפשר להחזיק את זה בפנים.‬

980
01:00:04,225 --> 01:00:06,352
‫אני מאושרת,‬
‫כי אני מסתכלת על הפנים של בראיין.‬

981
01:00:06,436 --> 01:00:09,147
‫ברגע שהוא התחיל ועכשיו, זה כאילו אדם אחר.‬

982
01:00:09,230 --> 01:00:11,441
‫זה טיפול קבוצתי.‬
‫-נכון.‬

983
01:00:11,524 --> 01:00:13,943
‫תסתכלו.‬
‫-כי זה אזור נוחות.‬

984
01:00:14,027 --> 01:00:14,986
‫זה אזור נוחות!‬

985
01:00:15,069 --> 01:00:17,363
‫נוח לנו לדבר אחד עם השני.‬

986
01:00:17,447 --> 01:00:19,532
‫לעסנו את אותו עפר.‬

987
01:00:19,616 --> 01:00:20,491
‫כן.‬

988
01:00:20,575 --> 01:00:24,120
‫הבריאות הנפשית חשובה‬
‫בדיוק כמו בריאות גופנית.‬

989
01:00:24,203 --> 01:00:26,956
‫ועכשיו אני מבין את זה.‬

990
01:00:27,540 --> 01:00:31,919
‫אבל לקח לי בערך 19 שנה‬
‫עד שדיברתי על זה עם מטפלים.‬

991
01:00:32,003 --> 01:00:33,129
‫הייתי חייב.‬

992
01:00:34,297 --> 01:00:37,050
‫כי אני לא גיבור-על.‬

993
01:00:37,133 --> 01:00:40,845
‫חלק מזה זה אשמה של ניצולים.‬
‫צ'יף, היית בבורגר קינג.‬

994
01:00:40,928 --> 01:00:41,971
‫טומי, היית שם.‬

995
01:00:42,055 --> 01:00:43,598
‫הוא היה שם. כולם היו שם.‬

996
01:00:43,681 --> 01:00:47,018
‫אתה קצת אומר, "למה זה לא קרה לי?"‬

997
01:00:47,101 --> 01:00:48,394
‫אתה חושב על זה.‬

998
01:00:48,478 --> 01:00:51,314
‫היו לנו 23 שוטרים ממשטרת ניו יורק,‬

999
01:00:51,397 --> 01:00:54,776
‫היו לנו 37 שוטרים של רשות הנמלים,‬

1000
01:00:54,859 --> 01:00:58,321
‫והיו לנו 343 כבאים שנהרגו.‬

1001
01:01:00,782 --> 01:01:03,242
‫יש סיבה לזה שאלוהים נתן לנו זיכרון.‬

1002
01:01:03,743 --> 01:01:05,536
‫כדי שנזכור אותם.‬

1003
01:01:05,620 --> 01:01:07,246
‫שנזכור מה קרה.‬

1004
01:01:07,330 --> 01:01:08,623
‫אל תשכחו לעולם.‬

1005
01:01:08,706 --> 01:01:10,416
‫- 11 בספטמבר -‬

1006
01:01:10,500 --> 01:01:13,252
‫במקום שבו עמדו בעבר מגדלי התאומים,‬

1007
01:01:13,336 --> 01:01:16,631
‫יש לנו עכשיו את מגדל החירות.‬

1008
01:01:16,714 --> 01:01:20,593
‫גם אני לא ראיתי אותו אף פעם מהגובה הזה.‬

1009
01:01:20,677 --> 01:01:21,678
‫הוא ממש מלכותי.‬

1010
01:01:21,761 --> 01:01:26,307
‫אני שמח שדחפנו להם אותו ישר לתחת.‬

1011
01:01:26,391 --> 01:01:27,934
‫שמח מאוד.‬
‫-כן.‬

1012
01:01:28,017 --> 01:01:29,435
‫כולנו בחיים.‬

1013
01:01:29,519 --> 01:01:32,480
‫כולנו שורדים בצורה כזאת או אחרת.‬

1014
01:01:32,563 --> 01:01:36,609
‫ואני מודה על זה שהקימו‬
‫אנדרטה עבור הזיכרונות האלה‬

1015
01:01:36,693 --> 01:01:38,861
‫של אנשי כוחות החירום ואזרחים‬

1016
01:01:38,945 --> 01:01:42,657
‫וכל אזרחי המדינות האחרות שנהרגו באותו יום.‬

1017
01:01:44,909 --> 01:01:48,496
‫זה סמל של כוח וחוסן,‬

1018
01:01:48,579 --> 01:01:51,124
‫כי הפילו אותנו לקרשים, אבל קמנו.‬

1019
01:01:51,207 --> 01:01:53,042
‫כמדינה, לא רק כעיר.‬

1020
01:01:55,086 --> 01:01:57,588
‫האנדרטה פשוט מהממת.‬

1021
01:01:58,131 --> 01:02:03,177
‫קווי המתאר של הבניינים עם השמות והמפל.‬

1022
01:02:04,137 --> 01:02:06,264
‫איזה יום יפה, נכון?‬
‫-נכון.‬

1023
01:02:06,347 --> 01:02:07,640
‫דומה לאותו יום.‬

1024
01:02:15,273 --> 01:02:17,358
‫באמת?‬
‫-ג'ימי ריצ'ס. הנה.‬

1025
01:02:18,443 --> 01:02:21,404
‫הוא היה שוטר‬
‫לפני שהוא היה כבאי. ג'ון צ'יפורה.‬

1026
01:02:21,487 --> 01:02:23,781
‫אתם מכיר הרבה מהם מסטטן איילנד, נכון?‬

1027
01:02:23,865 --> 01:02:26,784
‫אלוהים. טימי מקסוויני. ויש גם את מוירה.‬

1028
01:02:30,204 --> 01:02:32,039
‫טרור הוא לא רק פיגוע אחד.‬

1029
01:02:32,123 --> 01:02:37,420
‫זה מצב קבוע‬
‫של הרס חיים של אנשים באמצעות פחד,‬

1030
01:02:37,503 --> 01:02:40,965
‫מחלות, בעיות נפשיות.‬

1031
01:02:41,048 --> 01:02:42,675
‫- ויליאם מגין -‬

1032
01:02:48,222 --> 01:02:52,185
‫כניגוד לרשע יש… אהבה,‬

1033
01:02:52,268 --> 01:02:56,355
‫ויש אנשים שממש… אכפת להם.‬

1034
01:02:58,274 --> 01:03:01,319
‫באמצעות הטרגדיה, המדינה,‬

1035
01:03:01,402 --> 01:03:04,405
‫במיוחד פה, בניו יורק, כולם התאחדו.‬

1036
01:03:07,575 --> 01:03:10,912
‫זה מראה לי מה אנחנו מסוגלים לעשות.‬

1037
01:03:59,001 --> 01:04:02,004
‫תרגום כתוביות: ברונק פרלמוטר‬