1
00:00:17,434 --> 00:00:20,395
‫שמי הוא קארן קאמרר.‬

2
00:00:20,478 --> 00:00:21,479
‫אני נחטפתי.‬

3
00:00:21,563 --> 00:00:23,481
‫חטפו אותי.‬

4
00:00:23,565 --> 00:00:24,941
‫אני נחטפתי.‬

5
00:00:26,568 --> 00:00:30,238
‫תיקי החטיפה שהאף-בי-איי מקבל‬
‫אינם מסתיימים בטוב, בדרך כלל.‬

6
00:00:30,780 --> 00:00:32,574
‫לפי הסטטיסטיקה,‬

7
00:00:32,657 --> 00:00:36,077
‫רוב הקורבנות לא שורדים,‬
‫לאחר שפרק זמן מסוים חלף.‬

8
00:00:37,829 --> 00:00:42,709
‫היא פחדה. ההבעה שעל פניה הייתה אימה.‬

9
00:00:43,293 --> 00:00:45,503
‫בבקשה, שמישהו יעזור לי.‬

10
00:00:47,297 --> 00:00:50,550
‫בתיק מהסוג הזה, הזמן אינו פועל לטובתנו.‬

11
00:00:51,426 --> 00:00:52,886
‫אני חששתי לשלומה.‬

12
00:00:54,554 --> 00:00:55,722
‫חששתי לשלומה.‬

13
00:00:56,848 --> 00:01:00,769
‫- האקסים הגרועים בתבל -‬

14
00:01:14,115 --> 00:01:19,454
‫בשנת 2006 הייתי זמן קצר‬
‫לאחר הפרידה ממי שהיה בעלי במשך 17 שנים‬

15
00:01:20,580 --> 00:01:22,540
‫והתחלתי לצאת שוב.‬

16
00:01:23,958 --> 00:01:27,295
‫עבדתי כמנהלת אגף הכספים‬
‫במרכז הרפואי "ברט פיש".‬

17
00:01:27,796 --> 00:01:30,340
‫היה לי בית משלי.‬

18
00:01:30,840 --> 00:01:33,885
‫בדיוק קניתי מוסטנג ג'י-טי 2006 חדשה.‬

19
00:01:34,928 --> 00:01:36,721
‫חשתי עצמאית מאוד‬

20
00:01:37,263 --> 00:01:39,015
‫והרגשתי ממש טוב.‬

21
00:01:39,557 --> 00:01:42,936
‫- קארן, דייטונה ביץ', פלורידה -‬

22
00:01:43,728 --> 00:01:46,981
‫קארן היא דודתי מצד אימי.‬

23
00:01:47,065 --> 00:01:50,235
‫אנחנו קרובות מאוד מאז שהייתי קטנה.‬

24
00:01:51,069 --> 00:01:53,071
‫מבחינת אישיותה, קארן עצמאית מאוד…‬

25
00:01:53,154 --> 00:01:55,115
‫- ברנה רנדל, אחייניתה של קארן -‬

26
00:01:55,782 --> 00:01:58,159
‫כיפית, שטותניקית.‬

27
00:01:58,243 --> 00:02:03,498
‫כשיש לה משהו לומר, היא תביע את דעתה.‬

28
00:02:04,958 --> 00:02:09,587
‫בשנת 2006 גרתי איתה.‬

29
00:02:09,671 --> 00:02:11,047
‫הייתי בת 18.‬

30
00:02:11,131 --> 00:02:14,175
‫קארן ואני עשינו חיים משוגעים ביחד.‬

31
00:02:14,259 --> 00:02:19,013
‫אני חושבת שעזר לה‬
‫שהייתי איתה לאחר שהתגרשה.‬

32
00:02:19,848 --> 00:02:22,892
‫כך הייתה לה תמיכה בתקופה הקשה הזו.‬

33
00:02:24,060 --> 00:02:27,772
‫היא הייתה נשואה במשך‬
‫המון זמן וכעת הייתה פנויה.‬

34
00:02:28,982 --> 00:02:30,733
‫פנויה ויוצאת לדייטים.‬

35
00:02:31,234 --> 00:02:33,069
‫- ינואר 2006 -‬

36
00:02:33,153 --> 00:02:37,073
‫ערב אחד, אחותי ואני יצאנו ל"אושן דק".‬

37
00:02:37,157 --> 00:02:39,159
‫זה היה מקום טוב להכיר בו אנשים.‬

38
00:02:40,994 --> 00:02:43,496
‫סקוט ניגש אליי והציע לי לרקוד.‬

39
00:02:44,330 --> 00:02:47,750
‫הוא היה שרירי מאוד‬
‫והיו לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות.‬

40
00:02:48,751 --> 00:02:51,713
‫הוא אמר לי שהוא מתחיל לעבוד כמאמן אישי.‬

41
00:02:51,796 --> 00:02:56,634
‫זה עניין אותי מאוד,‬
‫כי גם אני עסקתי בהתעמלות אז.‬

42
00:02:57,969 --> 00:03:00,680
‫כשהכרתי את סקוט הרגשתי מין ניצוץ.‬

43
00:03:02,307 --> 00:03:03,766
‫- ליסה לאורי, אחותה של קארן -‬

44
00:03:03,850 --> 00:03:06,227
‫התקשרתי אליה למחרת בבוקר‬
‫כדי לברר: "איך את מרגישה?"‬

45
00:03:06,311 --> 00:03:08,646
‫היא אמרה, "היה נהדר.‬
‫הוא ממש מוצא חן בעיניי".‬

46
00:03:09,147 --> 00:03:13,234
‫הכרתי אותו בסוף ינואר‬
‫ובחג האהבה התחלתי להבין את המצב.‬

47
00:03:14,527 --> 00:03:20,325
‫הוא נתן לי פרחים ומשקולות.‬
‫הוא הוציא עליי הרבה כסף, למעשה.‬

48
00:03:21,075 --> 00:03:25,455
‫נהגנו ללכת לרקוד ביחד‬
‫בכמה מהמועדונים בדייטונה ביץ'.‬

49
00:03:25,955 --> 00:03:28,374
‫נהגנו לצאת לארוחת ערב ביחד.‬

50
00:03:29,375 --> 00:03:31,127
‫ממש נהניתי עם סקוט.‬

51
00:03:32,420 --> 00:03:35,131
‫קארן הייתה מאוהבת עד מעל לראש.‬

52
00:03:35,215 --> 00:03:38,509
‫היא אמרה, "הכרתי מישהו. הוא חתיך".‬

53
00:03:38,593 --> 00:03:40,428
‫הם נראו טוב ביחד.‬

54
00:03:40,511 --> 00:03:43,556
‫הם נהנו, הם צחקו,‬

55
00:03:43,640 --> 00:03:50,563
‫ואני חושבת שזה‬
‫חסר לקארן במשך זמן רב בנישואיה.‬

56
00:03:50,647 --> 00:03:52,982
‫לדעתי היא הייתה ממש מאושרת‬

57
00:03:53,066 --> 00:03:56,027
‫כשהחלה להרגיש זאת שוב.‬

58
00:04:02,575 --> 00:04:07,997
‫עבדתי עם אישה שהייתה‬
‫בקטע של קלפי טארוט וקריסטלים.‬

59
00:04:08,081 --> 00:04:11,000
‫הייתה לה קוראת בקלפים מקונטיקט,‬

60
00:04:11,084 --> 00:04:14,045
‫שביצעה קריאות בקלפים בטלפון.‬

61
00:04:14,545 --> 00:04:17,298
‫היא נתנה לי את המספר.‬
‫"קארן, את רוצה לנסות?"‬

62
00:04:18,299 --> 00:04:20,551
‫זה סקרן אותי מאוד.‬

63
00:04:23,763 --> 00:04:25,181
‫אז זה מה שעשיתי.‬

64
00:04:27,558 --> 00:04:29,269
‫היא קראה לי בקלפים.‬

65
00:04:31,562 --> 00:04:34,565
‫לפתע פתאום היא אמרה, "הכרת מישהו".‬

66
00:04:34,649 --> 00:04:35,900
‫- השטן -‬

67
00:04:35,984 --> 00:04:39,195
‫"הוא משוגע ואת חייבת‬
‫להסתלק משם בהקדם האפשרי."‬

68
00:04:40,697 --> 00:04:42,782
‫אז חשבתי, "היא לא יודעת.‬

69
00:04:43,866 --> 00:04:45,493
‫"מניין לה לדעת?"‬

70
00:04:46,703 --> 00:04:49,664
‫לא ידעתי שדבריה היו אמת לאמיתה.‬

71
00:04:55,211 --> 00:04:59,549
‫שמתי לב שסקוט התחיל‬
‫להיות בסביבה כל הזמן כזה.‬

72
00:05:00,466 --> 00:05:03,428
‫הוא התחיל להשאיר שם דברים‬

73
00:05:03,511 --> 00:05:07,098
‫ולפני שהרגשתי הוא כבר היה שם כל הזמן.‬

74
00:05:09,017 --> 00:05:11,019
‫הוא גר אז עם אימו ואביו.‬

75
00:05:11,602 --> 00:05:13,354
‫ביתם היה קרוב, במורד הרחוב.‬

76
00:05:14,772 --> 00:05:18,234
‫לא ממש חיפשתי מערכת יחסים מחייבת.‬

77
00:05:18,318 --> 00:05:21,738
‫אולי מערכת יחסים‬
‫של דייטים, אבל לא יותר מכך.‬

78
00:05:24,324 --> 00:05:27,160
‫ואז, יום אחד, חזרתי הביתה,‬

79
00:05:27,744 --> 00:05:30,663
‫ופתאום ראיתי שסקוט עבר לגור בבית שלי.‬

80
00:05:30,747 --> 00:05:32,582
‫והוא אמר, "כן, עברתי לגור כאן".‬

81
00:05:33,082 --> 00:05:35,668
‫וכשאמרתי, "אולי כדאי שתעזוב",‬

82
00:05:35,752 --> 00:05:40,048
‫הוא אמר, "תראי, הדואר שלי‬
‫מגיע לכאן כבר כמעט חודש מבלי שהרגשת בזה".‬

83
00:05:40,131 --> 00:05:44,385
‫הסיבה הייתה שהוא לקח את הדואר שלו‬
‫מהתיבה שלי בזמן שהייתי בעבודה.‬

84
00:05:45,553 --> 00:05:47,680
‫לא הייתי מרוצה מזה,‬

85
00:05:47,764 --> 00:05:53,019
‫אבל לא הבנתי את החשיבות שהייתה לכך‬
‫שהדואר שלו הגיע לשם באותה תקופה.‬

86
00:05:54,812 --> 00:05:59,317
‫סקוט התחיל להיות רכושני יותר.‬

87
00:05:59,400 --> 00:06:02,987
‫אם רציתי ללכת לחנות‬
‫עם קארן, או לעשות קניות ביחד,‬

88
00:06:03,071 --> 00:06:07,408
‫הוא אמר, "לא, אתן לא חייבות לעשות את זה".‬

89
00:06:07,492 --> 00:06:10,495
‫הוא בחן כל דבר שהיא עשתה.‬

90
00:06:11,537 --> 00:06:15,708
‫כשקארן רצתה לצאת‬
‫בבגדים שלא מצאו חן בעיניו,‬

91
00:06:15,792 --> 00:06:18,044
‫הוא היה אומר, "את צריכה להחליף בגדים.‬

92
00:06:18,127 --> 00:06:20,213
‫"אנשים יחשבו שאת זבל."‬

93
00:06:21,297 --> 00:06:24,842
‫קארן בהחלט השתנתה לאחר שסקוט עבר לגור שם.‬

94
00:06:29,722 --> 00:06:33,226
‫ערב אחד, החבר שלי ואני‬
‫באנו לאכול שם ארוחת ערב.‬

95
00:06:33,309 --> 00:06:38,856
‫הכנסתי משהו למקרר ואז ראיתי את המזרקים.‬

96
00:06:39,524 --> 00:06:44,695
‫ואז האקס שלי הסתכל עליי ואמר,‬
‫"למה יש פה סטרואידים?‬

97
00:06:44,779 --> 00:06:46,739
‫"את יודעת שזה לא חוקי?"‬

98
00:06:46,823 --> 00:06:48,950
‫הם לא היו במרשם.‬

99
00:06:49,867 --> 00:06:51,702
‫אז לקחתי את קארן הצידה‬

100
00:06:51,786 --> 00:06:55,998
‫ואמרתי לה, "מה זה?‬
‫למה הם נמצאים במקרר שלך?"‬

101
00:06:56,082 --> 00:07:00,670
‫היא אמרה לי שסקוט השתמש בהם לצורך אימוניו.‬

102
00:07:01,337 --> 00:07:04,090
‫אמרתי לה, "קארן, זה לא טוב.‬

103
00:07:04,173 --> 00:07:08,886
‫"אימונים עם סטרואידים‬
‫עלולים לגרום להתקפי זעם קשים."‬

104
00:07:09,971 --> 00:07:13,641
‫זה היה מעין סימן אזהרה.‬

105
00:07:16,936 --> 00:07:21,441
‫במרץ 2006 סקוט ואני‬
‫היינו זוג כבר מספר חודשים.‬

106
00:07:21,524 --> 00:07:25,153
‫סקוט אמר כל הזמן, "למה שברנה‬
‫לא תמצא לה מקום מגורים משלה?‬

107
00:07:25,236 --> 00:07:28,322
‫"היא כבר מספיק מבוגרת‬
‫בשביל לגור עם חברים."‬

108
00:07:29,991 --> 00:07:33,286
‫בהחלט הרגשתי שסקוט לא מחבב אותי.‬

109
00:07:34,036 --> 00:07:41,043
‫אני חושבת שהייתי מכשול לשליטה שלו בקארן.‬

110
00:07:42,044 --> 00:07:46,716
‫קארן ואני היינו במצב טוב מאוד‬
‫לפני שהכירה את סקוט, ואז, לפתע פתאום,‬

111
00:07:46,799 --> 00:07:49,969
‫הוא עבר לגור שם וביקש שאני אעזוב.‬

112
00:07:50,052 --> 00:07:53,181
‫זה לא היה ביוזמתה.‬

113
00:07:56,225 --> 00:07:58,394
‫לאחר שסקוט הציע שברנה תעזוב,‬

114
00:07:58,478 --> 00:08:00,938
‫החלה האלימות באמת ובתמים.‬

115
00:08:04,275 --> 00:08:07,570
‫הוא נהג לרתק אותי למקומי‬
‫ולצרוח עליי במשך כל הלילה.‬

116
00:08:09,071 --> 00:08:12,617
‫הוא היה איש גדול מאוד.‬
‫הוא שקל כ-100 קילוגרמים.‬

117
00:08:14,368 --> 00:08:18,289
‫אם הטלפון שלי היה בידי,‬
‫הוא היה חוטף אותו ושובר אותו,‬

118
00:08:18,372 --> 00:08:20,249
‫כדי שלא אוכל להתקשר למשטרה.‬

119
00:08:22,293 --> 00:08:24,420
‫לא יכולתי להימלט ממנו.‬

120
00:08:35,556 --> 00:08:42,021
‫לאחר שעזבתי דיברתי עם קארן‬
‫רק כשהייתה בעבודה, בדרך כלל,‬

121
00:08:42,104 --> 00:08:44,899
‫כי רק אז יכולתי לדבר איתה באמת.‬

122
00:08:45,483 --> 00:08:48,819
‫שאלתי אותה, "מה קורה?"‬
‫כזה, "תגידי לי מה קורה".‬

123
00:08:48,903 --> 00:08:52,031
‫"לא, אני לא יכולה לדבר על זה."‬

124
00:08:54,033 --> 00:08:58,538
‫אם הייתי יודעת עד כמה‬
‫המצב יחריף, לא הייתי עוזבת.‬

125
00:08:59,956 --> 00:09:04,919
‫קארן הפכה לסגורה מאוד‬
‫וכבר לא נפגשתי איתה הרבה.‬

126
00:09:05,920 --> 00:09:09,257
‫היא כבר לא רצתה לצאת.‬
‫היא תמיד עשתה משהו עם סקוט.‬

127
00:09:10,675 --> 00:09:15,012
‫סקוט הצליח לשלוט בקארן‬
‫כי באותה תקופה חסר לה ביטחון עצמי.‬

128
00:09:15,846 --> 00:09:20,184
‫הגירושים גרמו לה דכדוך.‬

129
00:09:20,685 --> 00:09:26,023
‫אני עצמי הייתי קורבן לאלימות במשפחה בעבר,‬

130
00:09:26,107 --> 00:09:28,025
‫אז הכרתי את הסימנים.‬

131
00:09:29,443 --> 00:09:34,865
‫כל אחת מתמודדת עם המצבים האלה‬
‫באופן שונה, אבל הפחד שיתק אותה.‬

132
00:09:37,577 --> 00:09:41,455
‫סקוט אמר לי שמאחר שהוא‬
‫עבר לגור בביתי, אני יכולה לפנות אותו משם,‬

133
00:09:41,956 --> 00:09:44,292
‫אבל רק אם אפנה לבית המשפט.‬

134
00:09:44,375 --> 00:09:48,087
‫אז חשבתי, "איך ייתכן שזה קורה לי?"‬

135
00:09:51,132 --> 00:09:54,510
‫הייתי נבוכה מכך שנקלעתי למערכת יחסים כזאת,‬

136
00:09:54,594 --> 00:09:58,973
‫כי הייתי אישה עצמאית עם פרנסה טובה.‬

137
00:09:59,056 --> 00:10:02,226
‫באותו שלב הבנתי שהסתבכתי במשהו שגדול עליי.‬

138
00:10:03,561 --> 00:10:08,107
‫התחלתי לחשוש לביטחוני, אבל גם נמאס לי מזה.‬

139
00:10:08,190 --> 00:10:10,901
‫החלטתי לנסות כל דבר בשביל לסלק אותו משם,‬

140
00:10:11,485 --> 00:10:13,362
‫גם אם אצטרך להוציא צו פינוי.‬

141
00:10:13,446 --> 00:10:15,448
‫- יולי 2006 -‬

142
00:10:15,531 --> 00:10:18,576
‫- זוג מזה שבעה חודשים -‬

143
00:10:20,244 --> 00:10:25,708
‫מבחינתי, נקודת המשבר הייתה‬
‫כשריתק אותי למקום במשך כל הלילה וצרח עליי.‬

144
00:10:25,791 --> 00:10:29,253
‫הוא פשוט לא הפסיק לצרוח.‬

145
00:10:29,754 --> 00:10:32,548
‫באותו בוקר, לאחר שנתן לי לקום,‬

146
00:10:32,632 --> 00:10:34,425
‫התלבשתי והלכתי לעבודה.‬

147
00:10:36,093 --> 00:10:39,889
‫בינתיים הוא התחיל להתקשר לסלולרי שלי.‬

148
00:10:41,599 --> 00:10:45,478
‫באותו יום, כשנכנסתי למשרד,‬
‫דיברתי איתו ברמקול.‬

149
00:10:45,978 --> 00:10:49,148
‫אמרתי לאחת הקולגות שלי,‬
‫"את חייבת לשמוע את זה".‬

150
00:10:49,649 --> 00:10:52,777
‫הוא צעק, "אם לא תחזרי, אני אהרוג אותך".‬

151
00:10:53,736 --> 00:10:58,991
‫אז כבר היו לי עדים.‬
‫אמרתי לו, "אתה חייב לעזוב".‬

152
00:10:59,075 --> 00:11:02,828
‫חברה שלי מהעבודה החזירה אותי הביתה.‬

153
00:11:04,997 --> 00:11:06,791
‫לקחתי את הכלב שלי וכמה חפצים.‬

154
00:11:07,833 --> 00:11:09,877
‫הוא עצר מאחורי המכונית.‬

155
00:11:10,461 --> 00:11:13,422
‫חברתי הייתה אישה גדולה.‬
‫היא יצאה מהמכונית ואמרה לו,‬

156
00:11:13,506 --> 00:11:15,174
‫"אתה חייב ללכת מפה".‬

157
00:11:16,509 --> 00:11:19,053
‫נכנסתי למכונית עם רוקי ועם כמה בגדים.‬

158
00:11:20,513 --> 00:11:24,517
‫נשארתי בדירתה במשך‬
‫סוף השבוע, עד שהוא עזב את הבית.‬

159
00:11:31,107 --> 00:11:35,778
‫לאחר שסקוט עזב,‬
‫הוא עדיין חשב שאני שייכת לו.‬

160
00:11:36,904 --> 00:11:40,282
‫הוא נהג לאיים שיהרוג‬
‫את הכלב שלי אם לא איפגש איתו.‬

161
00:11:40,908 --> 00:11:44,286
‫הוא גם החנה את המכונית שלו‬
‫מאחורי שלי, כך שלא אוכל לצאת.‬

162
00:11:48,874 --> 00:11:51,085
‫המצב הלך והחמיר בהדרגה.‬

163
00:11:51,961 --> 00:11:53,838
‫הוא התחיל לעקוב אחריי.‬

164
00:11:54,338 --> 00:11:57,216
‫כבר לא הרגשתי בטוחה כשהייתי לבדי.‬

165
00:11:57,925 --> 00:12:00,010
‫לכן, בתחילת אוקטובר,‬

166
00:12:00,094 --> 00:12:04,473
‫ביקשתי מברנה לחזור‬
‫לגור איתי, למען ביטחוני.‬

167
00:12:06,559 --> 00:12:13,566
‫באוקטובר 2006 מלאו לי 19 שנים‬
‫ואז חזרתי לגור עם קארן.‬

168
00:12:15,109 --> 00:12:18,988
‫לא מצא חן בעיניי שברנה חזרה לגור עם קארן.‬

169
00:12:20,114 --> 00:12:25,035
‫ברנה הייתה ילדה‬
‫ולכן חשבה שתוכל להגן על קארן,‬

170
00:12:25,745 --> 00:12:27,371
‫אבל זה לא היה נכון.‬

171
00:12:28,164 --> 00:12:28,998
‫את ילדה.‬

172
00:12:29,081 --> 00:12:31,834
‫- 11 בנובמבר, 2006 -‬

173
00:12:31,917 --> 00:12:36,213
‫יום אחד, ברנה הייתה בבית‬
‫והאחייניות שלי באו לבקר.‬

174
00:12:36,297 --> 00:12:38,424
‫הן ישבו בסלון.‬

175
00:12:38,507 --> 00:12:41,093
‫סקוט נכנס, פתח את הדלת כאילו שזה הבית שלו…‬

176
00:12:43,179 --> 00:12:45,681
‫ואמר לאחייניות "שקט".‬

177
00:12:45,765 --> 00:12:47,475
‫הוא עבר לידן.‬

178
00:12:47,558 --> 00:12:49,393
‫הוא נכנס לחדר השינה שלי.‬

179
00:12:49,894 --> 00:12:51,896
‫אני צרחתי, "ברנה, הוא כאן!"‬

180
00:12:52,480 --> 00:12:54,648
‫שמעתי את קארן אומרת, "אתה צריך ללכת.‬

181
00:12:54,732 --> 00:12:57,401
‫"צא מהבית שלי. אני לא רוצה אותך פה.‬

182
00:12:57,485 --> 00:12:59,445
‫"אמרתי לך שמבחינתי זה נגמר."‬

183
00:12:59,528 --> 00:13:01,530
‫הוא לא שמע בקולה.‬

184
00:13:03,157 --> 00:13:05,743
‫ברנה נכנסה בריצה.‬
‫אמרתי לה, "תתקשרי למשטרה".‬

185
00:13:06,243 --> 00:13:08,370
‫היא חייגה בטלפון שלה.‬

186
00:13:08,454 --> 00:13:11,457
‫הוא יצא בריצה, נכנס למכונית שלו ונסע משם.‬

187
00:13:16,504 --> 00:13:18,881
‫רציתי שקארן תתקשר למשטרה,‬

188
00:13:18,964 --> 00:13:23,219
‫אבל גם הבנתי שהיא פוחדת מאוד.‬

189
00:13:24,762 --> 00:13:31,143
‫אני זוכרת שהיא אמרה לי,‬
‫"את לא מבינה. הוא משוגע".‬

190
00:13:31,227 --> 00:13:34,271
‫כזה, "אם אעשה‬
‫את הדבר הלא נכון, הוא יהרוג אותי".‬

191
00:13:37,900 --> 00:13:40,903
‫הוא השאיר לי 27 הודעות קוליות באותו יום.‬

192
00:13:41,403 --> 00:13:44,698
‫"איפה את? למה את לא עונה לטלפון שלך?"‬

193
00:13:44,782 --> 00:13:46,784
‫זה היה ככה כל הזמן.‬

194
00:13:48,661 --> 00:13:52,748
‫ביום שני, ה-13 בנובמבר, נכנסתי למכונית שלי‬

195
00:13:53,833 --> 00:13:55,292
‫ועמדתי לנסוע לעבודה.‬

196
00:13:57,253 --> 00:14:01,674
‫כשהגעתי לשלט ה"עצור" הבטתי הצידה.‬

197
00:14:02,174 --> 00:14:05,761
‫לפתע פתאום, מישהו פתח‬
‫את דלת הנוסע הקדמית במכונית שלי.‬

198
00:14:07,263 --> 00:14:10,724
‫הוא הסתתר בתוך שיח וחיכה לה,‬

199
00:14:11,225 --> 00:14:13,602
‫כי היא נסעה בדרך הזו לעבודה מדי יום.‬

200
00:14:14,436 --> 00:14:19,191
‫סקוט זינק מהשיחים,‬
‫פתח את המכונית באמצעות השלט,‬

201
00:14:19,692 --> 00:14:23,612
‫זינק לתוך המכונית עם סכין ואמר לה, "סעי".‬

202
00:14:25,531 --> 00:14:27,575
‫הוא צרח כמו משוגע.‬

203
00:14:28,158 --> 00:14:31,245
‫הוא אמר, "אני אחתוך אותך.‬
‫את לא יכולה להסתתר.‬

204
00:14:31,328 --> 00:14:35,249
‫"יש לי את מספר הביטוח הלאומי שלך‬
‫ואני חייב להיפגש איתך."‬

205
00:14:37,084 --> 00:14:41,380
‫זו הייתה הפעם הראשונה‬
‫שבה סקוט איים עליי בסכין או בנשק כלשהו.‬

206
00:14:43,507 --> 00:14:45,634
‫ולפי ניסיון העבר,‬

207
00:14:45,718 --> 00:14:50,848
‫כשסקוט התחיל להתרתח או להתנהג באלימות,‬

208
00:14:50,931 --> 00:14:55,561
‫המצב השתפר אם הייתי נשארת שקטה וכנועה.‬

209
00:14:57,229 --> 00:14:59,815
‫לבסוף הצלחתי להרגיע אותו בכך שאמרתי,‬

210
00:14:59,899 --> 00:15:02,276
‫"בסדר, אני אמשיך להיפגש איתך.‬

211
00:15:02,860 --> 00:15:05,195
‫"אני מבטיחה שניפגש הערב."‬

212
00:15:05,279 --> 00:15:09,742
‫הוא הרשה לי להוריד אותו‬
‫במורד הרחוב שלי, שם חנה הג'יפ שלו.‬

213
00:15:10,326 --> 00:15:14,914
‫סיפרתי על כך לחברה שלי. היא אמרה,‬
‫"תיפגשי איתי במשטרת דייטונה ביץ'".‬

214
00:15:15,748 --> 00:15:18,417
‫הגשנו בקשה לצו הרחקה דחוף.‬

215
00:15:18,500 --> 00:15:19,835
‫- בגלל אלימות במשפחה -‬

216
00:15:19,919 --> 00:15:23,464
‫אמרו לי שם,‬
‫"הצו יעבור דיון ונגיש אותו הערב".‬

217
00:15:26,800 --> 00:15:29,762
‫בינתיים, ליסה לקחה אותי הביתה.‬

218
00:15:30,638 --> 00:15:32,389
‫השארתי את המכונית שלי בעבודה.‬

219
00:15:33,015 --> 00:15:35,476
‫לא רציתי שסקוט ידע שאני בבית,‬

220
00:15:35,559 --> 00:15:38,270
‫למקרה שיגישו לו‬
‫את צו ההרחקה הזמני באותו ערב.‬

221
00:15:39,688 --> 00:15:41,857
‫ברנה ואני בילינו את הלילה בחושך.‬

222
00:15:41,941 --> 00:15:44,860
‫לא רצינו שאיש ידע שאנחנו שם.‬

223
00:15:45,361 --> 00:15:47,446
‫פחדנו שהוא יבוא ויהרוג את שתינו.‬

224
00:15:50,032 --> 00:15:53,285
‫אני זוכרת שהיא הייתה אחוזת אימה.‬

225
00:15:54,787 --> 00:15:57,206
‫כזה, "איך הוא השיג את השלט של הרכב שלי?"‬

226
00:15:58,332 --> 00:16:01,168
‫כי רק כך היה יכול להיכנס למכונית.‬

227
00:16:03,796 --> 00:16:09,802
‫היא אמרה, "האיש הזה‬
‫מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שחשבנו".‬

228
00:16:11,804 --> 00:16:14,473
‫מייד החלפתי את מספר הטלפון שלי.‬

229
00:16:14,556 --> 00:16:18,727
‫למחרת היום גם החלפתי‬
‫את המפתחות של מכוניתי.‬

230
00:16:19,228 --> 00:16:21,563
‫אבל לא את המפתח של תא המטען.‬

231
00:16:22,439 --> 00:16:26,443
‫האנשים בסוכנות הרכב‬
‫ואני לא חשבנו שזה הכרחי.‬

232
00:16:26,944 --> 00:16:29,113
‫- 27 בנובמבר, 2006 -‬

233
00:16:29,196 --> 00:16:31,156
‫- שבועיים לאחר הבקשה להוצאת הצו -‬

234
00:16:31,240 --> 00:16:35,452
‫ביום שני בבוקר נסעתי לעבודה.‬

235
00:16:42,167 --> 00:16:48,340
‫עברתי כ-45 מטרים ואז נדלקה‬
‫הנורה שמזהירה שתא המטען פתוח.‬

236
00:16:49,883 --> 00:16:52,219
‫חשבתי שהשארתי אותו פתוח אחרי הקניות.‬

237
00:16:52,886 --> 00:16:54,054
‫שלא סגרתי אותו טוב.‬

238
00:16:56,098 --> 00:16:57,391
‫יצאתי מהמכונית.‬

239
00:17:00,102 --> 00:17:01,437
‫הלכתי לסגור אותו.‬

240
00:17:02,646 --> 00:17:03,480
‫ו…‬

241
00:17:06,150 --> 00:17:09,570
‫סקוט זינק מתוך תא המטען, לבוש בשחור.‬

242
00:17:11,905 --> 00:17:15,034
‫הוא תפס אותי והצמיד לי‬
‫את הסכין לצוואר. התחלתי לצרוח.‬

243
00:17:15,117 --> 00:17:17,161
‫הוא אמר, "אם תצרחי שוב, אני אחתוך אותך".‬

244
00:17:18,203 --> 00:17:20,497
‫הוא השליך אותי למושב הנוסע.‬

245
00:17:23,834 --> 00:17:25,294
‫הוא נסע משם.‬

246
00:17:29,006 --> 00:17:31,425
‫הוא לקח אותי למקום שהג'יפ שלו חנה בו.‬

247
00:17:33,010 --> 00:17:36,013
‫הוא אמר, "אם תתנהגי יפה,‬
‫תוכלי לשבת מלפנים".‬

248
00:17:36,638 --> 00:17:40,267
‫נכנסנו לתוך הג'יפ והוא התחיל לנסוע.‬

249
00:17:44,646 --> 00:17:46,023
‫אז הוא אמר,‬

250
00:17:46,106 --> 00:17:48,984
‫"אני עושה את זה‬
‫כי הוצאת צו הרחקה. זה באשמתך".‬

251
00:17:50,944 --> 00:17:56,825
‫היו לו כפפות בקונסולה המרכזית‬
‫ושאלתי אותו, "למה הן כאן?"‬

252
00:17:56,909 --> 00:17:59,787
‫הוא אמר, "כדי שלא יהיה לי דם על הידיים".‬

253
00:18:03,624 --> 00:18:06,126
‫אז אמרתי לו, "מה אתה מתכוון לעשות לי?"‬

254
00:18:08,128 --> 00:18:11,131
‫הוא אמר, "אני רק נוהג".‬

255
00:18:12,049 --> 00:18:14,968
‫אז הוא אמר,‬
‫"כדאי שתודיעי בעבודה שאת חולה".‬

256
00:18:15,803 --> 00:18:17,930
‫אז התקשרתי לעבודה ואמרתי שאני חולה.‬

257
00:18:20,682 --> 00:18:22,810
‫אני חושבת שהייתי בהלם.‬

258
00:18:27,564 --> 00:18:30,317
‫אני זוכרת שהייתי צריכה‬
‫להתקשר אליה בשביל משהו,‬

259
00:18:30,818 --> 00:18:33,028
‫והיא לא ענתה.‬

260
00:18:34,196 --> 00:18:35,447
‫אז התקשרתי שוב.‬

261
00:18:35,948 --> 00:18:37,950
‫אין תשובה. אז חשבתי, "בסדר".‬

262
00:18:38,033 --> 00:18:40,202
‫התחלתי לדאוג קצת.‬

263
00:18:40,702 --> 00:18:44,206
‫כי באותו שלב קארן ואני הסכמנו‬

264
00:18:44,289 --> 00:18:46,083
‫שאם אחת מאיתנו תתקשר לשנייה,‬

265
00:18:46,166 --> 00:18:49,211
‫ננסה לחזור זו אל זו בהקדם האפשרי.‬

266
00:18:51,046 --> 00:18:52,923
‫כשברנה ניסתה להתקשר אליי,‬

267
00:18:53,006 --> 00:18:55,425
‫אמרתי לו, "אני חייבת לענות".‬

268
00:18:56,426 --> 00:19:01,181
‫הוא אמר, "תגידי לה שאני‬
‫הולך להתאבד ושאת מנסה לעצור בעדי".‬

269
00:19:03,142 --> 00:19:05,602
‫אז כשהתקשרתי אל ברנה אמרתי, "אני עם סקוט‬

270
00:19:05,686 --> 00:19:07,729
‫"והוא מאיים להתאבד."‬

271
00:19:09,231 --> 00:19:12,234
‫היא אמרה לי בטלפון, "אל תתקשרי למשטרה".‬

272
00:19:12,317 --> 00:19:15,195
‫בינתיים חשבתי, "הוא יושב לידה.‬

273
00:19:15,279 --> 00:19:17,823
‫"אני שומעת את זה בקול שלה."‬

274
00:19:18,991 --> 00:19:21,160
‫אז אמרתי לה,‬

275
00:19:21,243 --> 00:19:24,204
‫"אם את רוצה שאתקשר למשטרה,‬

276
00:19:24,288 --> 00:19:26,748
‫"תגידי 'אל תתקשרי למשטרה' שוב."‬

277
00:19:28,667 --> 00:19:31,837
‫אז היא אמרה, "ברנה, אל תתקשרי למשטרה".‬

278
00:19:33,255 --> 00:19:35,424
‫אז התקשרתי למשטרה.‬

279
00:19:36,008 --> 00:19:40,345
‫אמרתי להם, "נראה לי שדודתי קארן נחטפה".‬

280
00:19:40,429 --> 00:19:41,847
‫- משטרת דייטונה ביץ' -‬

281
00:19:44,600 --> 00:19:49,771
‫אין מקרה דחוף יותר מחטיפה,‬

282
00:19:50,814 --> 00:19:53,442
‫אז היה ברור שכולם יתגייסו למשימה‬

283
00:19:53,525 --> 00:19:56,069
‫ונעשה הכול בשביל לאתר‬
‫את הקורבן לפני שזה יהפוך לרצח.‬

284
00:19:56,153 --> 00:19:58,530
‫- ג'קארי יאנג, מפקד משטרת דייטונה ביץ' -‬

285
00:20:00,032 --> 00:20:03,702
‫הייתי אז בלשית במפלג‬
‫לחקירות פליליות במשטרת דייטונה ביץ'.‬

286
00:20:03,785 --> 00:20:04,953
‫- ג'נט הוקינס -‬

287
00:20:08,874 --> 00:20:12,085
‫הוצאנו התראה, אתם יודעים,‬
‫כדי שכולם יעזרו בחיפוש.‬

288
00:20:12,586 --> 00:20:18,258
‫הפצנו את תיאורם של סקוט,‬
‫של קארן ושל הרכב שלו.‬

289
00:20:18,342 --> 00:20:20,761
‫הודענו שיש צו למעצרו,‬

290
00:20:20,844 --> 00:20:23,639
‫שמי שימצא אותו צריך להחזיק בו,‬

291
00:20:23,722 --> 00:20:25,515
‫ושקארן קאמרר היא הקורבן.‬

292
00:20:25,599 --> 00:20:27,100
‫- נעדרת: קארן קאמרר -‬

293
00:20:27,184 --> 00:20:29,102
‫כעת ניסינו להתחקות אחר עקבותיהם.‬

294
00:20:29,186 --> 00:20:31,605
‫- נראתה ב-27 בנובמבר 2006‬
‫בדייטונה ביץ', פלורידה -‬

295
00:20:31,688 --> 00:20:33,106
‫מהו הכיוון? לאן הם נסעו?‬

296
00:20:34,191 --> 00:20:38,820
‫עקבנו אחר כרטיסי האשראי של קארן וסקוט,‬

297
00:20:38,904 --> 00:20:42,115
‫כך שייוודע לנו אם תתבצע‬
‫פעילות באחד מהכרטיסים האלה,‬

298
00:20:42,199 --> 00:20:45,369
‫ואז נדע היכן זה קרה.‬

299
00:20:47,120 --> 00:20:49,873
‫כעת חיכינו והמתנו לפעילות.‬

300
00:20:53,335 --> 00:20:55,921
‫בשעה שאנחנו יושבים כאן היום עלינו לזכור…‬

301
00:20:56,004 --> 00:20:58,882
‫- ג'קי קליפטון,‬
‫לשעבר עוזרת לפרקליט המדינה -‬

302
00:20:58,966 --> 00:21:02,803
‫שבשנת 2006 לא הייתה לנו‬
‫הטכנולוגיה שיש לנו כיום.‬

303
00:21:04,096 --> 00:21:07,140
‫בעולם של ימינו אפשר לעקוב אחר כל צעד ושעל.‬

304
00:21:07,224 --> 00:21:10,352
‫יש סרטוני וידאו.‬
‫מצלמות אבטחה. מצלמות רמזור.‬

305
00:21:10,435 --> 00:21:13,563
‫יש מצלמות בכל מעבר חצייה.‬

306
00:21:14,064 --> 00:21:16,316
‫זה לא היה כך ב-2006.‬

307
00:21:19,194 --> 00:21:21,029
‫חששתי, ללא ספק.‬

308
00:21:21,613 --> 00:21:27,244
‫באותו שלב לא ידעתי‬
‫היכן קארן נמצאת ותהיתי אם היא בחיים בכלל.‬

309
00:21:29,997 --> 00:21:33,166
‫נראה לי שכאשר סקוט‬
‫חטף אותי, לא הייתה לו תוכנית.‬

310
00:21:33,667 --> 00:21:37,713
‫לדעתי הוא חשב שהוא יכול לקחת אותי‬
‫לאן שירצה ושאיש לא יעשה דבר בעניין.‬

311
00:21:37,796 --> 00:21:39,548
‫- פלורידה, דייטונה ביץ' -‬

312
00:21:39,631 --> 00:21:43,260
‫בלילה הראשון שהינו‬
‫ב"סנרייז אין", בסנט אוגוסטין.‬

313
00:21:43,844 --> 00:21:45,012
‫- סנט אוגוסטין -‬

314
00:21:45,637 --> 00:21:47,639
‫אני חיכיתי בחוץ, במכונית.‬

315
00:21:48,140 --> 00:21:51,810
‫הסלולרי שלי כבר לא היה אצלי.‬
‫הוא לקח את המפתחות איתו.‬

316
00:21:51,893 --> 00:21:55,480
‫הוא שם עין על המכונית בזמן הרישום בקבלה.‬

317
00:21:58,233 --> 00:22:03,071
‫הוא התקשר לאימא שלו‬
‫ואמר לה שיצאנו לחופשה ביחד.‬

318
00:22:05,198 --> 00:22:06,408
‫כשנכנסנו לחדר…‬

319
00:22:08,535 --> 00:22:10,412
‫הוא נתן לי כדורי שינה.‬

320
00:22:12,998 --> 00:22:14,833
‫הוא הכריח אותי לקיים יחסי מין.‬

321
00:22:17,252 --> 00:22:21,965
‫ידעתי שציות ושיתוף פעולה‬
‫הם הדרך שבה אנסה לשרוד.‬

322
00:22:23,508 --> 00:22:30,140
‫והייתה לו סכין, למקרה שאצעק או אצרח.‬
‫ידעתי שאם לא יפעלו מספיק מהר, זה הסוף שלי.‬

323
00:22:30,891 --> 00:22:34,061
‫ניסיתי לשרוד בדרך שנראתה לי כמתאימה.‬

324
00:22:35,604 --> 00:22:37,147
‫- יום אחד לאחר החטיפה -‬

325
00:22:37,230 --> 00:22:40,484
‫- יומיים לאחר החטיפה: 28 בנובמבר, 2006 -‬

326
00:22:41,276 --> 00:22:46,323
‫למחרת היום לא היה לסקוט כסף,‬
‫אז הוא רצה לעבור בבנק,‬

327
00:22:46,406 --> 00:22:48,617
‫כדי שאמשוך כסף מחשבון העו"ש שלי.‬

328
00:22:50,494 --> 00:22:56,416
‫עצרנו ב"בנק ווקוביה".‬
‫הוא הכריח אותי למשוך 500 דולרים בצ'ק.‬

329
00:22:57,000 --> 00:23:00,379
‫הוא עמד ממש לצידי, עם סכין בכיסו.‬

330
00:23:00,462 --> 00:23:02,005
‫לא חשבתי שיש לי ברירה.‬

331
00:23:02,506 --> 00:23:05,842
‫גם אם הייתי אומרת,‬
‫"הוא חטף אותי", מה היה קורה?‬

332
00:23:05,926 --> 00:23:07,719
‫הוא היה שוחט אותי מייד.‬

333
00:23:07,803 --> 00:23:13,934
‫נכון, בבנקים יש מאבטחים,‬
‫אבל עד שמישהו היה מגיב, כבר הייתי מתה.‬

334
00:23:16,728 --> 00:23:21,191
‫קיבלנו הודעה שקארן משכה 500 דולרים‬

335
00:23:21,274 --> 00:23:22,859
‫מבנק בסנט אוגוסטין.‬

336
00:23:23,819 --> 00:23:28,824
‫לאחר שנודע לנו נעשה שימוש‬
‫בחשבון הבנק, ידענו שהם נוסעים צפונה.‬

337
00:23:29,574 --> 00:23:31,618
‫כוחות החוק הגיעו אל הבנק,‬

338
00:23:31,701 --> 00:23:35,872
‫שם נודע להם שסקוט וקארן היו שם ביחד.‬

339
00:23:37,040 --> 00:23:40,585
‫היא נראתה מפוחדת מאוד בסרטון האבטחה.‬

340
00:23:40,669 --> 00:23:42,754
‫לסקוט היה עבר של אלימות,‬

341
00:23:42,838 --> 00:23:46,633
‫ונודע לנו גם שהוא השתמש בסמים,‬

342
00:23:46,716 --> 00:23:48,301
‫וכעת היה לו כסף בכיסו.‬

343
00:23:48,385 --> 00:23:51,012
‫כעת חששנו באמת. בסדר, לאן הוא הלך?‬

344
00:23:52,639 --> 00:23:55,642
‫סקרנו את העבר שלו, הבטנו במסמכים,‬

345
00:23:55,725 --> 00:24:00,480
‫בדקנו את המכרים שלו,‬
‫למי יפנה ומי יכול לספר לנו עליו משהו.‬

346
00:24:03,900 --> 00:24:08,238
‫אחי היה שוטר במשטרת דייטונה.‬

347
00:24:09,239 --> 00:24:13,410
‫יום אחד הוא התקשר אליי,‬
‫מבלי שציפיתי לכך, ואמר,‬

348
00:24:13,493 --> 00:24:15,745
‫"את לא תאמיני.‬

349
00:24:16,246 --> 00:24:19,082
‫"סקוט פרימן חטף אישה."‬

350
00:24:19,166 --> 00:24:20,584
‫- נובמבר 2006 -‬

351
00:24:22,878 --> 00:24:25,297
‫- יוני 1991 -‬

352
00:24:25,380 --> 00:24:27,591
‫בתחילת שנות ה-90‬

353
00:24:27,674 --> 00:24:31,803
‫הייתה לי חברה שעבדה‬
‫באולם באולינג שהיה בו בר,‬

354
00:24:31,887 --> 00:24:36,183
‫מקום שכולם הלכו אליו,‬
‫ושם הכרתי את סקוט פרימן.‬

355
00:24:36,266 --> 00:24:38,518
‫- קים, דייטונה ביץ', פלורידה -‬

356
00:24:39,811 --> 00:24:43,648
‫הראשון הראשוני שלי היה שהוא נאה.‬

357
00:24:43,732 --> 00:24:45,984
‫הוא אמר שהוא כבאי.‬

358
00:24:47,402 --> 00:24:49,154
‫חשבתי שיש לו פוטנציאל.‬

359
00:24:50,447 --> 00:24:55,368
‫סקוט ממש הציף אותי באהבה.‬

360
00:24:56,244 --> 00:25:01,124
‫תזכרו שהייתה צעירה בת 22.‬

361
00:25:01,208 --> 00:25:03,877
‫הוא היה מבוגר ממני בשש שנים.‬

362
00:25:03,960 --> 00:25:10,133
‫סקוט היה ישיר מאוד. הוא היה משוגע עליי.‬

363
00:25:12,469 --> 00:25:17,557
‫סקוט היה ממש מקסים, והפכנו לזוג.‬

364
00:25:19,100 --> 00:25:25,065
‫כשהכרתי את סקוט, הוא עבד ככבאי באוקלה.‬

365
00:25:25,941 --> 00:25:27,609
‫אבל זה לא נמשך זמן רב.‬

366
00:25:28,652 --> 00:25:31,571
‫זמן קצר לאחר שהפכנו לזוג,‬

367
00:25:31,655 --> 00:25:36,535
‫סקוט אמר לי שהוא פוטר מעבודתו ככבאי.‬

368
00:25:36,618 --> 00:25:40,330
‫סקוט עדיין גר בבית, עם אביו ואימו.‬

369
00:25:41,248 --> 00:25:44,751
‫עד מהרה הבנתי‬

370
00:25:44,834 --> 00:25:49,089
‫שאימו של סקוט משלמת על כל דבר,‬

371
00:25:49,673 --> 00:25:54,636
‫כי סקוט לא עבד כבר זמן רב.‬

372
00:25:55,720 --> 00:26:00,809
‫סקוט בהחלט שלט בי מבחינה רגשית.‬

373
00:26:00,892 --> 00:26:07,440
‫היו בגדים שרצה שאלבש ובגדים שלא רצה שאלבש.‬

374
00:26:07,524 --> 00:26:10,610
‫הוא היה שתלטן ומניפולטיבי מאוד.‬

375
00:26:13,530 --> 00:26:19,744
‫אבא שלי הלך לעולמו, אז פניתי למתקשרת‬

376
00:26:19,828 --> 00:26:23,623
‫בתקווה שאשמע ממנו משהו.‬

377
00:26:24,499 --> 00:26:26,876
‫לאישה היו קלפי טארוט‬

378
00:26:27,377 --> 00:26:31,965
‫והקלף הראשון שהיא הפכה היה קלף השטן.‬

379
00:26:32,465 --> 00:26:33,883
‫והיא אמרה לי,‬

380
00:26:33,967 --> 00:26:38,096
‫"אני רואה סביבך אדם מוטרד מאוד".‬

381
00:26:38,597 --> 00:26:44,894
‫היא אמרה שהאדם הזה‬
‫משתמש בסמים ושהיא רואה כלא.‬

382
00:26:47,897 --> 00:26:50,275
‫לסקוט היו תקופות‬

383
00:26:50,358 --> 00:26:55,989
‫שבהן היה נעלם למספר ימים, ללא שום הסבר.‬

384
00:26:56,823 --> 00:27:01,119
‫אני בהחלט יודעת שסקוט היה מכור לקראק‬

385
00:27:01,953 --> 00:27:08,001
‫ושזה תרם לחוסר המעצורים ולהיעלמויות שלו.‬

386
00:27:10,378 --> 00:27:13,381
‫שנתיים לאחר תחילתה של מערכת היחסים,‬

387
00:27:13,465 --> 00:27:20,055
‫חבר שלו ושל החברה שלו‬
‫בא לביקור מצפון קרוליינה.‬

388
00:27:22,724 --> 00:27:26,936
‫ארבעתנו יצאנו למועדון, למשך הערב,‬

389
00:27:27,020 --> 00:27:30,398
‫בשביל לשתות ולעשות חיים.‬

390
00:27:32,192 --> 00:27:36,488
‫אז, כשחזרנו אל הבית באותו ערב,‬

391
00:27:36,571 --> 00:27:39,199
‫אמרנו שנזמין פיצה,‬

392
00:27:39,783 --> 00:27:42,702
‫וסקוט פשוט התחרפן‬

393
00:27:42,786 --> 00:27:46,873
‫וריתק אותי אל הקיר‬
‫כשידיו כרוכות סביב צווארי.‬

394
00:27:47,999 --> 00:27:53,963
‫פחדתי מאוד. חשבתי, "מה לעזאזל נכנס בו?"‬

395
00:27:55,423 --> 00:27:59,260
‫המשטרה הגיעה, ובאותו שלב‬

396
00:27:59,344 --> 00:28:03,932
‫אמרתי שאני לא רוצה להגיש תלונה.‬

397
00:28:04,933 --> 00:28:07,852
‫מאחר שהייתי בחורה צעירה,‬

398
00:28:07,936 --> 00:28:14,442
‫אמרתי, "הוא לא התכוון לזה.‬
‫הוא שתה יותר מדי". המצאתי בשבילו תירוצים.‬

399
00:28:15,735 --> 00:28:22,075
‫הראש שלי אמר, "לא, צאי מזה. זה לא טוב".‬

400
00:28:22,158 --> 00:28:25,245
‫אבל ליבי בן ה-20 ומשהו אמר,‬

401
00:28:25,328 --> 00:28:27,372
‫"אבל אני אוהבת אותו".‬

402
00:28:28,748 --> 00:28:31,000
‫- 19 בינואר, 2000 -‬

403
00:28:31,084 --> 00:28:33,503
‫- זוג מזה תשע שנים -‬

404
00:28:34,087 --> 00:28:40,093
‫חזרתי הביתה מהעבודה וסקוט היה שם, שיכור,‬

405
00:28:40,176 --> 00:28:43,346
‫ורצה שאצא איתו לבר.‬

406
00:28:44,347 --> 00:28:47,100
‫אז אמרתי, "לא, אתה שיכור".‬

407
00:28:47,892 --> 00:28:54,357
‫ההתנהגות שלו הייתה תזזיתית. הוא רתח מזעם.‬

408
00:28:54,441 --> 00:28:58,236
‫התחלתי לחשוד במעשיו, במה שקורה.‬

409
00:28:59,571 --> 00:29:05,785
‫אז פתחתי את הארון‬
‫והתחלתי לחפש בתיקים ובכל מיני דברים,‬

410
00:29:06,286 --> 00:29:10,832
‫ומצאתי קופסה, כזו שמחזיקים בה צ'קים,‬

411
00:29:10,915 --> 00:29:12,584
‫הרמתי אותה ושמעתי קול טלטול.‬

412
00:29:14,043 --> 00:29:18,047
‫פתחתי אותה וראיתי מזרקים.‬

413
00:29:19,007 --> 00:29:20,842
‫אז חשבתי, "אוי ואבוי".‬

414
00:29:21,426 --> 00:29:23,428
‫הוא הזריק סטרואידים,‬

415
00:29:23,511 --> 00:29:28,600
‫וזה מה שגרם‬
‫להתנהגות המטורפת והתזזיתית שלו.‬

416
00:29:29,350 --> 00:29:33,813
‫פניתי אליו בקשר למה שמצאתי בארון,‬

417
00:29:33,897 --> 00:29:37,442
‫ואז הוא התעצבן באמת.‬

418
00:29:39,360 --> 00:29:45,617
‫סקוט נתן לי מכה בפרצוף‬
‫וניסה לקחת את כל החפצים שלי,‬

419
00:29:45,700 --> 00:29:50,371
‫וכרך את ידיו‬
‫על הצוואר שלי והצמיד אותי לקיר‬

420
00:29:50,455 --> 00:29:52,123
‫וניסה לחנוק אותי.‬

421
00:29:53,124 --> 00:29:54,793
‫פחדתי כל כך.‬

422
00:29:57,212 --> 00:30:01,633
‫שוטרים הגיעו למקום‬
‫ושאלו אותי אם הכול בסדר,‬

423
00:30:01,716 --> 00:30:05,136
‫ואז סקוט נכנס לשם ואמר…‬

424
00:30:05,220 --> 00:30:06,846
‫- דוח אירוע -‬

425
00:30:06,930 --> 00:30:10,642
‫"למה אתם כאן בכלל? עופו מפה. הכול בסדר".‬

426
00:30:10,725 --> 00:30:12,685
‫- הוא ענה: "אז אני אהרוג אותך". -‬

427
00:30:12,769 --> 00:30:14,771
‫הוא התנהג בתוקפנות רבה.‬

428
00:30:16,022 --> 00:30:18,691
‫הוא התנגד למעצר‬

429
00:30:18,775 --> 00:30:23,863
‫ובסוף היה צורך בגז פלפל‬
‫כדי שיוכלו לאזוק אותו.‬

430
00:30:26,741 --> 00:30:28,785
‫זו הייתה נקודת השבר שלי‬

431
00:30:28,868 --> 00:30:33,248
‫וידעתי שאני לא יכולה‬
‫להמשיך להישאר במצב כזה.‬

432
00:30:35,083 --> 00:30:36,543
‫- 19 בינואר, 2000 -‬

433
00:30:38,086 --> 00:30:40,255
‫- 28 בנובמבר, 2006 -‬

434
00:30:40,338 --> 00:30:43,132
‫מייד כשאחי שמע שסקוט מעורב בעניין,‬

435
00:30:43,216 --> 00:30:46,594
‫הוא התקשר אליי,‬
‫כולו נסער, ואמר, "את לא תאמיני".‬

436
00:30:46,678 --> 00:30:49,305
‫- קים קופסידס-מרטין, לשעבר חברתו של סקוט -‬

437
00:30:49,389 --> 00:30:50,598
‫"סקוט חטף אישה."‬

438
00:30:50,682 --> 00:30:55,019
‫אז חשבתי, "אלוהים, זה היה עלול לקרות לי".‬

439
00:30:55,854 --> 00:30:58,481
‫הוא אמר, "הוא נמלט מהחוק. הם נוסעים צפונה.‬

440
00:30:58,565 --> 00:31:01,401
‫"יש לך מושג לאן ייתכן שהוא נוסע?"‬

441
00:31:01,484 --> 00:31:03,778
‫אז אמרתי, "כן".‬

442
00:31:04,779 --> 00:31:10,702
‫אחי שאל אם אני מוכנה‬
‫להיפגש עם הבלשית הוקינס,‬

443
00:31:11,286 --> 00:31:12,704
‫והסכמתי לכך.‬

444
00:31:14,080 --> 00:31:20,587
‫סיפרתי לג'נט הוקינס‬
‫על מקומות שהייתי בהם ביחד עם סקוט‬

445
00:31:20,670 --> 00:31:23,006
‫ושחשבתי שייתכן שיביא אליהם את קארן.‬

446
00:31:24,757 --> 00:31:30,305
‫ידעתי שלסקוט יש חבר טוב מאוד‬
‫שגר בקרוליינה הצפונית,‬

447
00:31:30,388 --> 00:31:33,224
‫וחשבתי, "אין ספק שהוא בטח ילך לשם".‬

448
00:31:34,475 --> 00:31:37,729
‫אז זה הופיע בטלוויזיה ובעיתון.‬

449
00:31:37,812 --> 00:31:39,397
‫- המשטרה מחפשת אחר נעדרת -‬

450
00:31:39,480 --> 00:31:41,357
‫אני חששתי לשלומה.‬

451
00:31:42,567 --> 00:31:45,445
‫באמת, חששתי לשלומה.‬

452
00:31:50,450 --> 00:31:54,037
‫מסנט אוגוסטין נסענו צפונה‬

453
00:31:54,537 --> 00:31:57,165
‫ושהינו ב"דייז אין" בקרוליינה הצפונית.‬

454
00:31:57,248 --> 00:31:58,124
‫- שרלוט -‬

455
00:31:58,207 --> 00:31:59,250
‫- דייז אין -‬

456
00:31:59,334 --> 00:32:01,794
‫מה שקרה בסנט אוגוסטין חזר על עצמו.‬

457
00:32:03,171 --> 00:32:04,881
‫הוא נתן לי כדורים.‬

458
00:32:08,593 --> 00:32:10,303
‫- השטן -‬

459
00:32:11,763 --> 00:32:13,765
‫הוא החזיק את הסכין עליו.‬

460
00:32:14,849 --> 00:32:16,267
‫- יומיים לאחר החטיפה -‬

461
00:32:16,351 --> 00:32:19,562
‫- שלושה ימים לאחר החטיפה:‬
‫29 בנובמבר, 2006 -‬

462
00:32:20,939 --> 00:32:23,775
‫כשקמתי למחרת בבוקר ועמדנו לצאת משם,‬

463
00:32:24,275 --> 00:32:26,611
‫הבטתי סביבי וראיתי את בלוק הכתיבה.‬

464
00:32:28,071 --> 00:32:30,490
‫לקחתי אותו ושמתי בכיסי.‬

465
00:32:31,324 --> 00:32:32,867
‫אני לא יודעת למה.‬

466
00:32:32,951 --> 00:32:36,371
‫אני לא יודעת. אין לי מושג.‬
‫אני לא יודעת עד עצם היום הזה.‬

467
00:32:41,417 --> 00:32:45,630
‫משרלוט נסענו לברייסון סיטי. עצרנו לאכול.‬

468
00:32:45,713 --> 00:32:46,756
‫- ברייסון סיטי -‬

469
00:32:49,342 --> 00:32:54,722
‫עבדתי כשפית הראשית של "ברביקיו ווגון"‬
‫בברייסון סיטי במשך 11 שנים.‬

470
00:32:55,306 --> 00:32:58,685
‫זה היה יום רגיל ב"ברביקיו ווגון".‬

471
00:32:58,768 --> 00:33:03,106
‫מאחר שהייתי הטבחית הראשית,‬
‫הייתה לי הפסקה קצרה לאחר העומס בצהריים.‬

472
00:33:03,189 --> 00:33:05,316
‫- דיינה פרסטון, שפית ברביקיו לשעבר -‬

473
00:33:05,400 --> 00:33:11,406
‫אז יצאתי מבעד לדלת האחורית,‬
‫שפונה למגרש החנייה, להפסקת עישון קצרה.‬

474
00:33:12,073 --> 00:33:18,663
‫בזמן שעמדתי שם ראיתי רכב נכנס למגרש.‬

475
00:33:21,833 --> 00:33:25,461
‫זה היה ג'יפ שחור.‬

476
00:33:26,462 --> 00:33:29,841
‫מצד הנוסע יצאה אישה‬

477
00:33:30,341 --> 00:33:32,510
‫שפשוט עמדה שם.‬

478
00:33:32,593 --> 00:33:36,848
‫חייכתי אליה בידידות,‬

479
00:33:36,931 --> 00:33:40,601
‫אבל היא לא חייכה בחזרה.‬

480
00:33:41,352 --> 00:33:45,231
‫האמת היא שחשבתי, "מה יש לה?"‬

481
00:33:46,232 --> 00:33:51,404
‫היה לה מין מבט חלול, אני לא יודעת.‬

482
00:33:51,904 --> 00:33:55,116
‫הגבר יצא ואחז בזרועה.‬

483
00:33:56,701 --> 00:34:01,414
‫הם נכנסו מבעד לדלת הקדמית‬
‫ואני פשוט חזרתי לעבודה כרגיל.‬

484
00:34:05,668 --> 00:34:06,794
‫- נשים -‬

485
00:34:06,878 --> 00:34:08,671
‫הלכתי לחדר השירותים.‬

486
00:34:09,338 --> 00:34:12,759
‫חיפשתי בארנק שלי ולקחתי את העט.‬

487
00:34:12,842 --> 00:34:15,428
‫הנה מה שכתבתי על הפתק:‬

488
00:34:15,511 --> 00:34:18,431
‫"קוראים לי קארן קאמרר. אני נחטפתי.‬

489
00:34:18,931 --> 00:34:21,601
‫"בבקשה, תתקשרו למשטרת דייטונה ביץ'.‬

490
00:34:21,684 --> 00:34:24,353
‫"זאת לא בדיחה, ובבקשה, אל תדברו על זה."‬

491
00:34:26,064 --> 00:34:30,318
‫קיוויתי שאיש לא יגיד‬
‫שום דבר בזמן שנאכל שם.‬

492
00:34:32,236 --> 00:34:35,114
‫חששתי שאם הוא יגלה זאת, אני אמות.‬

493
00:34:37,533 --> 00:34:41,287
‫יצאנו ממסעדת הברביקיו ועצרנו בתחנת דלק,‬

494
00:34:41,370 --> 00:34:43,998
‫ונכנסתי לחדר השירותים.‬

495
00:34:44,082 --> 00:34:46,125
‫באותו שלב פחדתי מאוד,‬

496
00:34:46,834 --> 00:34:50,880
‫כי הוא עמד מחוץ לדלת‬
‫של חדר השירותים כשהייתי שם‬

497
00:34:50,963 --> 00:34:55,259
‫ווידא שאף אחד אחר לא נכנס או יוצא.‬

498
00:34:56,928 --> 00:34:58,638
‫אבל גם שם השארתי פתק.‬

499
00:35:05,061 --> 00:35:08,481
‫אני לא יודעת, לאחר 20 דקות בערך‬

500
00:35:08,564 --> 00:35:10,942
‫הייתי צריכה ללכת לשירותים.‬

501
00:35:11,818 --> 00:35:17,907
‫כשהסתובבתי כדי להוריד‬
‫את המים, ראיתי משהו בולט.‬

502
00:35:19,367 --> 00:35:22,328
‫הוא לא היה אמור להיות שם,‬
‫אז החלטתי לסלק אותו.‬

503
00:35:25,081 --> 00:35:27,542
‫מייד כשנגעתי בפיסת הנייר הזו‬

504
00:35:28,292 --> 00:35:29,544
‫הרגשתי צמרמורת…‬

505
00:35:30,336 --> 00:35:32,964
‫שהתפשטה בכל גופי.‬

506
00:35:33,047 --> 00:35:35,007
‫התחלתי לקרוא אותו‬

507
00:35:35,091 --> 00:35:40,096
‫ובאותו רגע ידעתי בדיוק מי כתבה את הפתק.‬

508
00:35:41,472 --> 00:35:44,058
‫כשיצאתי מחדר השירותים ההוא‬

509
00:35:44,142 --> 00:35:47,103
‫ניגשתי לטלפון מהר ככל שיכולתי.‬

510
00:35:48,354 --> 00:35:50,314
‫וחייגתי למוקד החירום.‬

511
00:35:52,191 --> 00:35:54,777
‫נשאלתי אם הם עדיין שם,‬

512
00:35:55,278 --> 00:35:57,780
‫אבל אמרתי לשוטרים שהם הלכו כבר.‬

513
00:35:58,281 --> 00:36:02,243
‫כשחשבתי שוב על הרגע‬
‫שבו הם נכנסו למגרש החנייה,‬

514
00:36:03,369 --> 00:36:07,707
‫הבנתי שהיא לא התנהגה כמו כלבה.‬

515
00:36:07,790 --> 00:36:10,376
‫היא פחדה.‬

516
00:36:10,459 --> 00:36:15,673
‫פחד מוות. ההבעה שעל פניה הייתה אימה.‬

517
00:36:16,674 --> 00:36:20,094
‫כזה, "בבקשה, שמישהו יעזור לי".‬

518
00:36:23,681 --> 00:36:25,349
‫- משטרת דייטונה ביץ' -‬

519
00:36:25,433 --> 00:36:28,895
‫קיבלנו הודעה שנמצא פתק‬

520
00:36:28,978 --> 00:36:31,814
‫שקארן השאירה במסעדה בקרוליינה הצפונית.‬

521
00:36:31,898 --> 00:36:36,319
‫באותו שלב שמחנו מאוד,‬
‫כי נודע לנו שקארן עדיין בחיים‬

522
00:36:36,402 --> 00:36:39,989
‫ושיש לה את התבונה להשאיר לנו פתק.‬

523
00:36:40,072 --> 00:36:41,991
‫"אני כאן. הנה פירור לחם."‬

524
00:36:42,074 --> 00:36:43,492
‫- נחטפתי -‬

525
00:36:43,576 --> 00:36:46,787
‫כשמצאנו את הפתק הראשון, הוקל לי.‬

526
00:36:46,871 --> 00:36:50,124
‫היא בחיים עדיין, כך שיש תקווה.‬

527
00:36:50,791 --> 00:36:53,419
‫לאחר שהפתק נמצא בקרוליינה הצפונית,‬

528
00:36:53,502 --> 00:36:56,839
‫הבנו שהוא עבר ממדינה למדינה מספר פעמים‬

529
00:36:56,923 --> 00:37:01,052
‫ויצא משטח השיפוט שלנו,‬
‫כך שהיה עלינו לערב את האף-בי-איי.‬

530
00:37:03,304 --> 00:37:07,225
‫תיקי החטיפה שהאף-בי-איי מקבל‬
‫אינם מסתיימים בטוב, בדרך כלל.‬

531
00:37:07,725 --> 00:37:10,061
‫לפי הסטטיסטיקה, רוב הקורבנות לא שורדים…‬

532
00:37:10,144 --> 00:37:11,979
‫- אן להיי, לשעבר סוכנת מיוחדת -‬

533
00:37:12,063 --> 00:37:13,773
‫לאחר שפרק זמן מסוים חלף.‬

534
00:37:15,107 --> 00:37:20,446
‫לדעתי, החלטתה של קארן להשאיר פתקים‬

535
00:37:20,529 --> 00:37:22,865
‫הייתה פיקחית ביותר.‬

536
00:37:22,949 --> 00:37:26,369
‫אני לא מכירה הרבה אנשים‬
‫שהיו חושבים לעשות זאת,‬

537
00:37:26,452 --> 00:37:32,124
‫כי הפחד מפגיעה מציף אותך כל כך‬

538
00:37:32,208 --> 00:37:36,254
‫עד שלא תעשי שום דבר‬
‫שעלול לסכן את המשך חייך.‬

539
00:37:37,171 --> 00:37:42,009
‫בשלב מסוים היא הבינה, "אני חייבת‬
‫לעשות משהו, או שלא ימצאו אותי לעולם".‬

540
00:37:43,469 --> 00:37:47,390
‫לדעתי, סקוט פרימן היה אדם מסוכן מאוד,‬

541
00:37:47,473 --> 00:37:49,392
‫פשוט פצצה מתקתקת.‬

542
00:37:52,061 --> 00:37:54,689
‫במלונות שבהם שהו‬
‫לא היה צורך להציג תעודה מזהה‬

543
00:37:54,772 --> 00:37:56,440
‫ושילמו בהם רק במזומן,‬

544
00:37:56,524 --> 00:38:00,069
‫כי ברור שבאותו שלב‬
‫הוא לא רצה להציג תעודה מזהה.‬

545
00:38:02,113 --> 00:38:04,365
‫הרבה פעמים במהלך כל מה שקרה‬

546
00:38:04,448 --> 00:38:09,745
‫אמרתי לסקוט, "פשוט תשאיר‬
‫אותי כאן. פשוט תשאיר אותי לצד הדרך.‬

547
00:38:10,413 --> 00:38:14,083
‫"פשוט שחרר אותי." והוא סירב.‬

548
00:38:14,583 --> 00:38:16,168
‫- שלושה ימים לאחר החטיפה -‬

549
00:38:16,252 --> 00:38:19,463
‫- חמישה ימים לאחר החטיפה: 1 בדצמבר, 2006 -‬

550
00:38:20,923 --> 00:38:24,010
‫ביום שישי יצאנו מפיג'ן פורג'.‬

551
00:38:24,969 --> 00:38:29,265
‫נסענו לטרנטון שבג'ורג'יה,‬
‫שם השארתי פתק נוסף בתחנת דלק,‬

552
00:38:29,849 --> 00:38:31,684
‫עם אותו כיתוב.‬

553
00:38:31,767 --> 00:38:34,186
‫"שמי הוא קארן קאמרר. אני נחטפתי.‬

554
00:38:34,270 --> 00:38:37,815
‫"בבקשה, תתקשרו למשטרת דייטונה ביץ'.‬
‫זאת לא בדיחה."‬

555
00:38:40,484 --> 00:38:44,030
‫לאחר מכן נסענו‬
‫עוד 160 קילומטרים, לסניד שבאלבמה,‬

556
00:38:44,113 --> 00:38:47,074
‫שם השארתי פתק נוסף בתחנת דלק.‬

557
00:38:48,534 --> 00:38:52,580
‫שהינו במלון שנמצא‬
‫ממש ממול לסניף של "בנק ווקוביה".‬

558
00:38:52,663 --> 00:38:55,082
‫באותו שלב החל להיגמר לנו הכסף המזומן,‬

559
00:38:55,166 --> 00:38:57,960
‫אז אמרתי, "אולי נלך למשוך כסף מהבנק?"‬

560
00:38:58,044 --> 00:39:00,171
‫הוא התרגז מאוד.‬

561
00:39:03,341 --> 00:39:05,509
‫הוא לקח את הסכין והטיח אותה בשולחן.‬

562
00:39:06,761 --> 00:39:11,098
‫הוא אמר, "אל תשכחי שהיא עליי תמיד".‬

563
00:39:11,182 --> 00:39:13,768
‫- משטרת דייטונה ביץ' -‬

564
00:39:13,851 --> 00:39:19,690
‫הפתקים היו הוכחה לכך שהיא בחיים עדיין,‬

565
00:39:19,774 --> 00:39:21,359
‫אבל זה היה מתסכל קצת,‬

566
00:39:21,442 --> 00:39:26,364
‫כי נראה שאנחנו נמצאים‬
‫צעד אחד מאחוריהם כל הזמן.‬

567
00:39:26,447 --> 00:39:32,495
‫בתיק מהסוג הזה, הזמן אינו פועל לטובתנו.‬
‫ככל שחולף זמן רב יותר הולך וגובר החשש‬

568
00:39:32,578 --> 00:39:35,748
‫שלא נספיק להציל את חייה של קארן.‬

569
00:39:35,831 --> 00:39:38,584
‫- חדרים פנויים -‬

570
00:39:40,294 --> 00:39:43,798
‫באותו שלב לא ידעתי שהם מצאו את הפתקים.‬

571
00:39:43,881 --> 00:39:46,175
‫כשהיינו בחדר במלון ניסיתי לוודא‬

572
00:39:46,258 --> 00:39:48,052
‫שהטלוויזיה לא תציג את החדשות,‬

573
00:39:48,135 --> 00:39:50,054
‫כי חששתי שיציינו את זה בחדשות‬

574
00:39:50,137 --> 00:39:52,390
‫ופחדתי ממה שהוא יעשה אז.‬

575
00:39:52,473 --> 00:39:54,183
‫- חמישה ימים לאחר החטיפה -‬

576
00:39:54,266 --> 00:39:57,395
‫- שמונה ימים לאחר החטיפה: 4 בדצמבר, 2006 -‬

577
00:39:59,146 --> 00:40:02,817
‫ביום שני נסענו מניו אולבני שבמיסיסיפי‬

578
00:40:02,900 --> 00:40:04,777
‫לגרינוויל שבמיסיסיפי.‬

579
00:40:04,860 --> 00:40:06,278
‫הכסף המזומן כמעט אזל.‬

580
00:40:07,446 --> 00:40:13,327
‫עצרנו בתחנת דלק‬
‫וכשעמדנו לצאת ממנה הוא אמר,‬

581
00:40:13,411 --> 00:40:15,371
‫"אני צריך לעשות שיחת טלפון".‬

582
00:40:16,705 --> 00:40:20,793
‫הוא הלך לצידה האחורי‬
‫של המכונית ושמעתי אותו צועק.‬

583
00:40:20,876 --> 00:40:22,420
‫לא הבנתי מה הוא אומר.‬

584
00:40:23,295 --> 00:40:25,756
‫לא הייתי בטוחה עם מי הוא מדבר.‬

585
00:40:27,258 --> 00:40:28,801
‫הוא ממש כעס.‬

586
00:40:30,761 --> 00:40:32,304
‫- בית אימו של סקוט פרימן -‬

587
00:40:32,388 --> 00:40:36,851
‫כוחות החוק צותתו לטלפון של הוריו של סקוט,‬

588
00:40:37,435 --> 00:40:42,523
‫והצליחו ליירט שיחת טלפון מסקוט לאימו,‬

589
00:40:42,606 --> 00:40:44,316
‫בה דרש כסף.‬

590
00:40:46,402 --> 00:40:51,115
‫מותק, יש לי רק 150 בערך.‬
‫שאמלא טופס הפקדה ולהפקיד את זה?‬

591
00:40:51,198 --> 00:40:54,368
‫לכי לבנק ותפקידי את זה, לעזאזל.‬
‫אני לא מאמין שלא עשית שום דבר.‬

592
00:40:54,452 --> 00:40:56,454
‫תראה…‬
‫-ו-150 לא יעזרו בכלל.‬

593
00:40:56,537 --> 00:40:59,457
‫זה רק יגרום לי‬
‫לפגוע במישהו בשביל להשיג כסף.‬

594
00:40:59,540 --> 00:41:00,916
‫אני ממש מעריך את זה.‬

595
00:41:02,418 --> 00:41:07,965
‫לפי האופן שבו סקוט דיבר‬
‫אל אימו, ראיתי שהוא כועס ויותר מכך.‬

596
00:41:08,924 --> 00:41:13,137
‫אפשר היה להרגיש את הזעם. זה היה נורא.‬

597
00:41:13,220 --> 00:41:16,307
‫אני לא מאמין שזה כל מה‬
‫שיש לך. כדאי שתשיגי עוד.‬

598
00:41:16,390 --> 00:41:18,976
‫אני אצטרך לעשות משהו בשביל להשיג כסף.‬

599
00:41:19,059 --> 00:41:21,145
‫כדאי מאוד.‬
‫-לעזאזל, אני אהיה חייב…‬

600
00:41:21,228 --> 00:41:25,983
‫למה להחמיר את המצב, סקוט? אתה לא יודע ש…‬
‫-אין לי ברירה. תסתמי. פשוט עשי את זה.‬

601
00:41:26,066 --> 00:41:27,943
‫יש לך ברירה, מותק.‬
‫-להתראות.‬

602
00:41:28,027 --> 00:41:29,820
‫תירגע, סקוט. אתה חייב להירגע.‬

603
00:41:29,904 --> 00:41:32,740
‫להתראות. תעשי את זה. להתראות.‬
‫-אוהבת אותך.‬

604
00:41:33,324 --> 00:41:37,661
‫כשהוא התקשר, השיחה נמשכה מספיק זמן‬
‫בשביל שהאף-בי-איי יוכל לאתר אותה‬

605
00:41:37,745 --> 00:41:39,914
‫ולקבוע בדיוק מאיפה התקשר.‬

606
00:41:40,498 --> 00:41:43,167
‫הוא היה בגרינוול שבמיסיסיפי.‬

607
00:41:43,250 --> 00:41:44,502
‫- גרינוויל -‬

608
00:41:44,585 --> 00:41:46,462
‫ידענו שהכסף חייב להגיע לבנק.‬

609
00:41:49,548 --> 00:41:50,883
‫הלכנו לכספומט.‬

610
00:41:53,093 --> 00:41:55,095
‫משכנו את 150 הדולרים.‬

611
00:41:56,096 --> 00:42:01,101
‫הוא ניסה למשוך את הכסף.‬
‫כוחות החוק עלו על זה.‬

612
00:42:01,685 --> 00:42:06,315
‫האף-בי-איי והמשטרה המקומית נשלחו מייד‬

613
00:42:06,398 --> 00:42:09,026
‫למיקומו של הכספומט.‬

614
00:42:12,947 --> 00:42:14,698
‫נסענו מהכספומט.‬

615
00:42:15,908 --> 00:42:17,910
‫הוא נכנס לשכונה אחת וקנה קראק.‬

616
00:42:19,787 --> 00:42:22,665
‫אז המשכנו לנסוע בכביש הראשי.‬

617
00:42:27,086 --> 00:42:31,549
‫נסעתי הביתה בשביל לאכול‬
‫ארוחת צהריים, כפי שעשיתי לפעמים,‬

618
00:42:31,632 --> 00:42:37,263
‫ובזמן שישבתי ליד‬
‫השולחן במטבח ואכלתי כריך, הטלפון צלצל.‬

619
00:42:38,514 --> 00:42:43,477
‫זה היה האחראי עליי.‬
‫הוא ביקש שאפסיק כל מה שאני עושה‬

620
00:42:44,186 --> 00:42:50,276
‫ושאצא מייד לדרך,‬
‫אל עיירה קטנה במיסיסיפי בשם לילנד.‬

621
00:42:54,572 --> 00:42:57,950
‫הייתי על הקו עם משטרת התנועה של מיסיסיפי,‬

622
00:42:58,033 --> 00:43:00,869
‫עם משרד השריף של מחוז וושינגטון‬

623
00:43:00,953 --> 00:43:03,205
‫וגם עם משטרת קליבלנד.‬

624
00:43:03,706 --> 00:43:07,293
‫חמש דקות לאחר שעליתי על כביש 61‬

625
00:43:07,376 --> 00:43:09,253
‫כבר ידעתי את תיאורו של הרכב.‬

626
00:43:10,379 --> 00:43:13,382
‫ידעתי בדיוק איך קארן נראית.‬

627
00:43:13,465 --> 00:43:16,302
‫ידעתי בדיוק איך סקוט פרימן נראה.‬

628
00:43:16,802 --> 00:43:18,887
‫וממש שתי דקות לאחר מכן,‬

629
00:43:19,555 --> 00:43:23,684
‫זיהיתי רכב שתאם לתיאור הזה,‬

630
00:43:23,767 --> 00:43:25,644
‫והלכתי והתקרבתי אליו.‬

631
00:43:28,147 --> 00:43:30,691
‫היה ברור לי שהאישה שברכב היא קארן.‬

632
00:43:30,774 --> 00:43:33,611
‫לעולם לא אשכח את ההבעה שלה.‬

633
00:43:33,694 --> 00:43:34,820
‫ראיתי את הפחד.‬

634
00:43:34,903 --> 00:43:38,157
‫היא לא הביטה לעברי. היא בהתה ישר קדימה.‬

635
00:43:38,240 --> 00:43:40,284
‫הם לא דיברו ביניהם.‬

636
00:43:40,367 --> 00:43:43,454
‫גם מר פרימן הביט ישר קדימה.‬

637
00:43:44,038 --> 00:43:49,001
‫באותו שלב, האחראי עליי‬
‫פנה למשטרת התנועה של מיסיסיפי,‬

638
00:43:49,084 --> 00:43:51,754
‫שמספר ניידות שלה היו באזור.‬

639
00:43:53,297 --> 00:43:56,508
‫נסענו בכביש המהיר ופתאום הוא אמר,‬

640
00:43:56,592 --> 00:43:59,136
‫"עוקבים אחרינו",‬
‫אז אמרתי, "על מה אתה מדבר?"‬

641
00:44:05,976 --> 00:44:08,687
‫אז הסתכלתי וראיתי‬
‫שמיליון ניידות עוקבות אחרינו.‬

642
00:44:08,771 --> 00:44:12,066
‫האורות שלהן הבהבו והוא התחיל לצעוק.‬

643
00:44:12,149 --> 00:44:13,734
‫הוא אמר, "תני לי רגע".‬

644
00:44:14,318 --> 00:44:16,820
‫נסענו ממש מהר. אני צרחתי.‬

645
00:44:18,238 --> 00:44:22,242
‫אז הוא יצא מהכביש הראשי.‬

646
00:44:23,535 --> 00:44:26,413
‫מייד כשמר פרימן ראה את הניידת בכביש המהיר,‬

647
00:44:26,497 --> 00:44:29,333
‫הוא ידע שהם יודעים מיהו.‬

648
00:44:31,168 --> 00:44:36,590
‫היא ידעה שהסכין נמצאת אצלו והאמינה‬
‫שבכל רגע הוא עלול להושיט יד ולחסל אותה.‬

649
00:44:37,091 --> 00:44:39,927
‫כעת, כשכבר כמעט ניצלה,‬

650
00:44:40,010 --> 00:44:43,097
‫היא נמצאה בסכנה הרבה ביותר‬
‫שנחשפה לה במשך כל הדרך.‬

651
00:44:46,308 --> 00:44:49,186
‫ואז, לפתע פתאום, הם הקיפו אותנו.‬

652
00:44:49,687 --> 00:44:53,524
‫כ-25 שוטרים יצאו מהניידות שלהם עם אקדחים.‬

653
00:44:53,607 --> 00:44:56,652
‫אז חשבתי, "אלוהים, אני הולכת למות".‬

654
00:44:56,735 --> 00:45:01,198
‫ואז הם פשוט גררו אותו‬
‫מהטנדר והשליכו אותו לקרקע.‬

655
00:45:04,243 --> 00:45:08,205
‫סגן שריף יפה בא אליי ותפס אותי.‬

656
00:45:17,214 --> 00:45:18,674
‫אמרתי לו,‬

657
00:45:20,175 --> 00:45:23,387
‫"יש לך אקדח?"‬
‫הוא אמר, "כן". אז אמרתי, "אל תעזוב אותי".‬

658
00:45:25,889 --> 00:45:28,600
‫הוא לקח אותי אל האמבולנס.‬

659
00:45:28,684 --> 00:45:33,063
‫מדדו לי שם את לחץ הדם. הוא היה 250/150.‬

660
00:45:33,564 --> 00:45:35,566
‫לא הסכמתי ללכת לבית החולים.‬

661
00:45:35,649 --> 00:45:38,777
‫אמרתי, "אני לא הולכת מפה.‬
‫יש לו אקדח. אני נשארת איתו".‬

662
00:45:39,820 --> 00:45:41,864
‫אז הוא הרגיע אותי.‬

663
00:45:43,031 --> 00:45:46,034
‫הוא לקח אותי אל הטנדר‬
‫של אן להיי, סוכנת האף-בי-איי,‬

664
00:45:46,118 --> 00:45:49,413
‫הכניס אותי לתוכו ואמר,‬
‫"כאן תהיי בטוחה". וכך זה הסתיים.‬

665
00:45:50,956 --> 00:45:52,916
‫אני זוכרת שקיבלתי שיחת טלפון.‬

666
00:45:53,000 --> 00:45:56,754
‫האף-בי-איי התקשרו ואמרו, "מצאנו את קארן.‬

667
00:45:56,837 --> 00:45:58,839
‫"היא בידינו, וסקוט נמצא במעצר."‬

668
00:45:58,922 --> 00:46:04,219
‫ופשוט חשבתי, "תודה לאל".‬
‫הרגשתי שזה לא אמיתי.‬

669
00:46:06,013 --> 00:46:09,141
‫כשתפסו אותו, כולם התרגשו מאוד.‬

670
00:46:09,224 --> 00:46:11,226
‫זו הייתה הקלה.‬

671
00:46:11,727 --> 00:46:13,771
‫זה היה פרץ של רגשות.‬

672
00:46:13,854 --> 00:46:15,481
‫אנשים הזילו דמעות.‬

673
00:46:16,356 --> 00:46:20,986
‫לאחר שסקוט נעצר,‬
‫כוחות החוק ערכו חיפוש בג'יפ שלו.‬

674
00:46:21,779 --> 00:46:25,365
‫הם מצאו בו סכין מתקפלת במצב פתוח,‬

675
00:46:25,449 --> 00:46:27,743
‫בתא שבדלת שבצד הנהג.‬

676
00:46:28,494 --> 00:46:31,997
‫הם מצאו חבל. הם מצאו שמיכות.‬

677
00:46:32,080 --> 00:46:37,211
‫הם מצאו פחית ששימשה לעישון קראק.‬

678
00:46:38,295 --> 00:46:43,383
‫זה בהחלט גרם לכוחות החוק להבין‬

679
00:46:43,467 --> 00:46:46,178
‫שסקוט תכנן את הכול לבדו.‬

680
00:46:48,597 --> 00:46:52,726
‫לאחר שהוא נעצר, הפקד והמפקח שלי החליטו‬

681
00:46:52,810 --> 00:46:55,103
‫שמאחר שקארן עברה טראומה קשה,‬

682
00:46:55,187 --> 00:46:57,564
‫הם לא יעלו אותה למטוס,‬

683
00:46:57,648 --> 00:47:02,528
‫אלא שאני וג'קארי ניסע לשם,‬
‫נאסוף אותה וניקח אותה בחזרה.‬

684
00:47:03,987 --> 00:47:06,365
‫קארן נראתה סחוטה ועייפה.‬

685
00:47:07,115 --> 00:47:10,619
‫עזרנו לה להרגיש בנוח‬
‫והסענו אותה בחזרה לדייטונה.‬

686
00:47:12,120 --> 00:47:15,582
‫מייד כשראיתי את קארן נתתי לה חיבוק ענק.‬

687
00:47:15,666 --> 00:47:17,793
‫לא רציתי להרפות ממנה.‬

688
00:47:18,293 --> 00:47:20,003
‫זה בהחלט היה…‬

689
00:47:20,504 --> 00:47:22,172
‫רגע מרגש.‬

690
00:47:23,006 --> 00:47:26,552
‫- סקוט פרימן הואשם בהתחקות‬
‫בנסיבות מחמירות, בחטיפה עם נשק, -‬

691
00:47:26,635 --> 00:47:30,430
‫- בהפרת צו הרחקה‬
‫ובהפרת תנאי שחרור בערבות. -‬

692
00:47:30,514 --> 00:47:33,350
‫- בשנת 2007 נקבע שפרימן אשם בכל הסעיפים -‬

693
00:47:33,433 --> 00:47:36,103
‫- והוא נידון למאסר עולם. -‬

694
00:47:38,689 --> 00:47:42,818
‫- הוא מת בכלא בשנת 2025. -‬

695
00:47:45,362 --> 00:47:47,573
‫קארן הייתה בטראומה.‬

696
00:47:48,574 --> 00:47:50,492
‫כל דבר הפחיד אותה.‬

697
00:47:50,993 --> 00:47:52,995
‫כששמעה קול, זה הפחיד אותה.‬

698
00:47:53,787 --> 00:47:56,540
‫אי אפשר היה לדבר בקול רם לידה.‬

699
00:47:56,623 --> 00:47:59,334
‫היא רצתה אנשים סביבה כל הזמן.‬

700
00:48:00,669 --> 00:48:03,839
‫קארן עברה חוויה קשה. למה היא לא נאבקה בו?‬

701
00:48:03,922 --> 00:48:06,925
‫היא לא הייתה מסוגלת.‬
‫היא הייתה משותקת מרוב פחד.‬

702
00:48:08,135 --> 00:48:09,970
‫ואנשים לא מבינים את זה.‬

703
00:48:11,096 --> 00:48:16,310
‫בהתחשב במה שעבר על קארן,‬
‫אני מעריכה אותה כאדם חזק.‬

704
00:48:18,478 --> 00:48:20,856
‫כשהייתי עם סקוט וראיתי כמה מהסימנים‬

705
00:48:20,939 --> 00:48:23,066
‫שהוא הפגין באותה תקופה,‬

706
00:48:23,650 --> 00:48:27,988
‫לא הייתי מודעת לכך‬
‫שהם סימנים אפשריים לאלימות במשפחה.‬

707
00:48:28,822 --> 00:48:34,286
‫זה לא היה נפוץ כל כך אז‬
‫וגם לא דנו בכך בפתיחות, כפי שעושים כיום.‬

708
00:48:36,830 --> 00:48:39,082
‫מאז הצלחתי להתפתח.‬

709
00:48:39,666 --> 00:48:41,710
‫כך הצלחתי להבין‬

710
00:48:41,793 --> 00:48:46,173
‫שזה היה מצב שהיה ברור,‬
‫כבר מן ההתחלה, שיסתיים באלימות,‬

711
00:48:46,256 --> 00:48:49,343
‫ושפשוט לא ראיתי את סימני האזהרה.‬

712
00:48:53,221 --> 00:48:54,890
‫כיום מצבי נהדר.‬

713
00:48:56,433 --> 00:49:00,604
‫בורכתי מאוד. הגישה שלי לחיים שונה מאוד.‬

714
00:49:01,897 --> 00:49:04,566
‫אני מרגישה שמזלי שאני בחיים. אין לכם מושג.‬

715
00:49:04,650 --> 00:49:06,860
‫אני אומרת לכולם, "החיים קצרים מדי".‬

716
00:50:35,282 --> 00:50:38,160
‫תרגום כתוביות: עמוס דיאמנט‬