1
00:00:09,509 --> 00:00:12,095
‫החיטה שלנו ייחודית מאוד,‬

2
00:00:12,178 --> 00:00:14,764
‫בזכות הסביבה שהיא גדלה בה.‬

3
00:00:17,434 --> 00:00:19,477
‫בהרים שסביב העיר שלנו,‬

4
00:00:20,979 --> 00:00:24,149
‫התנאים לגידול חיטה קשים במיוחד.‬

5
00:00:29,696 --> 00:00:30,739
‫בחורף,‬

6
00:00:30,822 --> 00:00:35,577
‫נבטי החיטה מתכסים בשכבת כפור לבנה.‬

7
00:00:37,996 --> 00:00:41,499
‫צמחים אחרים שמתכסים בשלג מתים,‬

8
00:00:42,876 --> 00:00:44,669
‫אבל החיטה לא.‬

9
00:00:46,379 --> 00:00:48,339
‫כשמזג האוויר מתחמם והשלג מפשיר,‬

10
00:00:48,423 --> 00:00:51,009
‫החיטה שגדלה טובה יותר ומלאה יותר.‬

11
00:00:54,012 --> 00:00:56,014
‫החיטה טעימה למדי.‬

12
00:00:56,097 --> 00:00:58,391
‫לאטריות חיטה יש ניחוח עשיר יותר.‬

13
00:01:00,518 --> 00:01:03,063
‫ברגע שאת פותחת את המכסה של הסיר,‬

14
00:01:03,146 --> 00:01:06,316
‫ניחוח האטריות ממלא את החדר.‬

15
00:01:09,778 --> 00:01:12,072
‫אפילו כשאין על האטריות שום דבר,‬

16
00:01:12,155 --> 00:01:16,409
‫אפשר להעריך את הניחוח המיוחד שלהן.‬

17
00:01:20,872 --> 00:01:24,501
‫המסורת התרבותית‬
‫של מאכלי הקמח מתפרשת על פני אלפי שנים.‬

18
00:01:25,085 --> 00:01:28,171
‫זאת מסורת שאני לא יכולה לנתק מהליבה שלי.‬

19
00:01:30,840 --> 00:01:33,718
‫בעיניי, היא יקרה להדהים.‬

20
00:02:37,699 --> 00:02:40,910
‫- שולחן השף -‬

21
00:02:49,752 --> 00:02:54,632
{\an8}‫בלונדון, האוכל הסיני הוא‬
‫בין המטבחים הזרים האהובים ביותר.‬

22
00:02:55,800 --> 00:02:59,971
‫אבל הוא גם לא מייצג‬
‫את המגוון שקיים במטבח הסיני.‬

23
00:03:02,265 --> 00:03:04,267
‫כשעוברים ממחוז למחוז בסין,‬

24
00:03:04,350 --> 00:03:07,645
‫זה כמו לעבור לעולם אחר, מבחינת האוכל.‬

25
00:03:09,981 --> 00:03:12,233
‫אז מבחינת גווירונג ויי,‬

26
00:03:13,193 --> 00:03:16,112
‫זה לא רק עניין של עסקים ובישול.‬

27
00:03:18,573 --> 00:03:20,491
‫יש לה גם משימה תרבותית.‬

28
00:03:25,663 --> 00:03:29,334
‫בסין יש מעט מאוד נשים שפיות.‬

29
00:03:30,168 --> 00:03:33,379
‫כדי להצליח, הן חייבות‬
‫להיות טובות יותר מכולם.‬

30
00:03:34,422 --> 00:03:36,132
‫וככה זה עם גווירונג.‬

31
00:03:42,847 --> 00:03:45,308
‫היא הגיעה הנה בלי כלום, בעצם.‬

32
00:03:45,391 --> 00:03:47,060
‫בלי כישורי אנגלית.‬

33
00:03:47,143 --> 00:03:49,812
‫ולמרות זאת, היא פתחה‬
‫עכשיו את המסעדה הרביעית שלה.‬

34
00:03:51,064 --> 00:03:54,567
‫בלונדון, היא העלתה‬
‫את האוכל של שיאן על המפה.‬

35
00:03:55,568 --> 00:03:58,154
‫שיאן, אחת מהבירות העתיקות של העולם,‬

36
00:03:58,238 --> 00:04:03,117
‫היא מרכז תרבותי בסין,‬
‫וחשובה מאוד מבחינה גסטרונומית.‬

37
00:04:03,201 --> 00:04:07,747
‫דרך המשי והאוכלוסייה המוסלמית‬
‫של שיאן השפיעו על המטבח המקומי,‬

38
00:04:07,830 --> 00:04:11,167
‫למשל מבחינת פרופיל הטעמים‬
‫והתבלינים שמשתמשים בהם.‬

39
00:04:11,251 --> 00:04:14,170
{\an8}‫לכן, רבות מהמנות שרואים שם‬

40
00:04:14,254 --> 00:04:17,465
{\an8}‫הן ייחודיות לאזור הזה בסין.‬

41
00:04:18,591 --> 00:04:20,009
‫כשגווירונג מבשלת,‬

42
00:04:20,802 --> 00:04:23,179
‫האוכל מעביר אותך לשיאן.‬

43
00:04:31,229 --> 00:04:35,483
‫אחד מהסטראוטיפים הזרים‬
‫לגבי האוכל הסיני הוא שתמיד מדובר באורז.‬

44
00:04:36,067 --> 00:04:38,653
‫אבל גווירונג ויי מגיעה מצפון סין,‬

45
00:04:38,736 --> 00:04:41,030
‫שם מדובר בחיטה.‬

46
00:04:41,531 --> 00:04:44,492
‫קוראים לזה "מיאנשי", מאכלי קמח.‬

47
00:04:44,575 --> 00:04:48,162
‫כופתאות, לחם, אטריות.‬

48
00:04:48,746 --> 00:04:51,916
‫שיאן מפורסמת באטריות שלה.‬

49
00:04:52,000 --> 00:04:54,419
‫יש שם עשרות סוגי אטריות,‬

50
00:04:54,502 --> 00:04:58,464
‫שחלקם נחתכים, מעוצבים או נמתחים ביד.‬

51
00:04:59,841 --> 00:05:03,261
‫האטריות משיאן הולכות‬
‫והופכות לאהובות בלונדון,‬

52
00:05:03,845 --> 00:05:06,389
‫בזכות מאמציה של גווירונג ויי.‬

53
00:05:13,938 --> 00:05:18,776
{\an8}‫- שיאן, מחוז שאאנשי, סין -‬

54
00:05:21,279 --> 00:05:24,657
‫בשאאנשי יש בערך מאה סוגי אטריות.‬

55
00:05:28,286 --> 00:05:30,788
‫המפורסמות ביותר הן אטריות ביאנג ביאנג.‬

56
00:05:33,499 --> 00:05:37,462
‫האטריות האלה יאפשרו לך‬
‫להבין את התרבות של שיאן.‬

57
00:05:45,553 --> 00:05:48,806
‫כילידת שאאנשי שגדלה בשיאן,‬

58
00:05:48,890 --> 00:05:53,269
‫יש לי מחויבות להמשיך את מסורת המטבח.‬

59
00:05:54,979 --> 00:05:57,690
‫לכן אני משתמשת בשיטות הידניות המסורתיות.‬

60
00:06:00,777 --> 00:06:03,112
‫ניחוח הקמח המקורי צריך להישמר.‬

61
00:06:06,282 --> 00:06:10,203
‫כשהייתי ילדה, סבתא שלי‬
‫ואמא שלי לימדו אותי להכין אטריות.‬

62
00:06:15,208 --> 00:06:18,878
‫כשחובטים בלוח,‬
‫הבצק משמיע צליל שנשמע כמו "ביאנג-ביאנג".‬

63
00:06:20,088 --> 00:06:21,964
‫אני נהנית מהתהליך הזה מאוד.‬

64
00:06:29,639 --> 00:06:33,393
‫בדרך כלל אנחנו מוסיפים לאטריות תבלינים‬

65
00:06:33,476 --> 00:06:38,147
‫כמו חומץ מקומי, בצל ירוק, צ'ילי ושום.‬

66
00:06:39,315 --> 00:06:42,360
‫כששופכים את השמן על התבלינים,‬

67
00:06:42,443 --> 00:06:43,986
‫שומעים מעין רחש.‬

68
00:06:46,072 --> 00:06:47,990
‫האטריות יפות מאוד.‬

69
00:06:48,074 --> 00:06:50,743
‫הן מקפצצות כאילו שהן רוקדות.‬

70
00:06:54,789 --> 00:06:56,416
‫אחרי הנגיסה הראשונה,‬

71
00:06:56,499 --> 00:06:59,252
‫אני כבר יודעת שקערה אחת לא תספיק.‬

72
00:07:00,670 --> 00:07:05,174
‫הן רכות, לעיסות וחלקות בו זמנית.‬

73
00:07:07,009 --> 00:07:09,095
‫אני חושבת שאף פעם לא יימאס לי מהן.‬

74
00:07:13,099 --> 00:07:17,478
‫אני רוצה להכיר את האטריות‬
‫של שאאנשי ליותר אנשים ברחבי העולם.‬

75
00:07:19,355 --> 00:07:23,526
‫אני מקווה לאפשר לאטריות שיאן‬
‫להגיע לאנשים בכל קצוות תבל.‬

76
00:07:24,277 --> 00:07:26,654
‫יש לי חובה כזאת ואחריות כזאת.‬

77
00:07:32,577 --> 00:07:37,290
{\an8}‫- אטריות ביאנג ביאנג -‬

78
00:07:51,888 --> 00:07:56,517
‫יש פתגם סיני שאומר,‬
‫"אף אחד לא נולד ליהנות מחיי ברכה".‬

79
00:07:58,269 --> 00:08:02,315
‫הילדות שלי הייתה קשה יותר משל אחרים.‬

80
00:08:07,695 --> 00:08:10,823
‫נולדתי בדרום מחוז שאאנשי שבסין.‬

81
00:08:12,158 --> 00:08:14,577
‫בכפר שלנו היו 800 תושבים.‬

82
00:08:16,120 --> 00:08:18,080
‫כל תושבי הכפר היו עניים מאוד,‬

83
00:08:19,707 --> 00:08:22,376
‫והמשפחה שלנו הייתה בין העניות מכולן.‬

84
00:08:26,172 --> 00:08:27,715
‫היינו איכרים.‬

85
00:08:30,718 --> 00:08:34,347
‫בכל שנה המשפחה שלנו סבלה ממחסור באוכל.‬

86
00:08:36,307 --> 00:08:38,434
‫אני הילדה הבכורה במשפחה.‬

87
00:08:38,935 --> 00:08:40,811
‫יש לי שתי אחיות צעירות.‬

88
00:08:43,272 --> 00:08:45,358
‫באותם ימים, הסינים היו אומרים,‬

89
00:08:45,441 --> 00:08:47,568
‫"שלוש בנות הן סוף השושלת המשפחתית".‬

90
00:08:50,363 --> 00:08:52,323
‫ההורים שלי חשבו שבלי בן,‬

91
00:08:52,406 --> 00:08:55,076
‫לא יהיה מי שיבצע את העבודה הגופנית‬

92
00:08:55,159 --> 00:08:57,078
‫או יתמוך בהם בגיל מבוגר.‬

93
00:08:59,747 --> 00:09:02,333
‫בתור הבת הבכורה במשפחה,‬

94
00:09:03,376 --> 00:09:06,504
‫הייתי מחויבת למצוא חתן שיגור איתנו בבית.‬

95
00:09:09,382 --> 00:09:11,884
‫אני לא חשבתי שזה מה שצריך לקרות.‬

96
00:09:14,887 --> 00:09:18,474
‫אני צריכה לצאת לעולם וללמוד יותר.‬

97
00:09:25,356 --> 00:09:26,774
‫חשבתי לעצמי,‬

98
00:09:26,857 --> 00:09:30,736
‫"להורים שלי אמנם אין בן,‬
‫אבל יום אחד אראה להם‬

99
00:09:30,820 --> 00:09:34,657
‫"שאני בהחלט מוכשרת כמו הבנים".‬

100
00:09:44,417 --> 00:09:49,589
{\an8}‫- כפר בוהקו, מחוז שאאנשי, סין -‬

101
00:09:52,216 --> 00:09:55,261
‫החלום הראשון שלי‬
‫היה להרחיק מעבר להרי צ'ין.‬

102
00:10:01,017 --> 00:10:04,937
‫באותם ימים, לימודים היו‬
‫הדרך היחידה לצאת מההרים.‬

103
00:10:08,232 --> 00:10:12,612
‫אבל למשפחה שלנו לא היה‬
‫די כסף לשלם את שכר הלימוד של שלושתנו.‬

104
00:10:17,074 --> 00:10:19,952
‫כשהייתי בת 11 או 12, קיבלתי החלטה.‬

105
00:10:21,829 --> 00:10:25,291
‫אני צריכה‬
‫לעזוב את הלימודים ולהתחיל להרוויח כסף,‬

106
00:10:26,876 --> 00:10:30,838
‫כדי שהאחיות שלי יוכלו לרכוש השכלה טובה.‬

107
00:10:30,921 --> 00:10:33,507
‫ככה יהיה יותר טוב לכל המשפחה.‬

108
00:10:40,139 --> 00:10:42,933
‫העבודה הראשונה שלי הייתה במסעדת פאומו.‬

109
00:10:44,935 --> 00:10:47,521
‫הייתי שוטפת כלים‬
‫ועושה מטלות שונות ומשונות.‬

110
00:10:51,651 --> 00:10:55,321
‫בזמן שטיפת הכלים,‬
‫הייתי מסתכלת על השפים הבכירים ליד הכיריים.‬

111
00:10:55,404 --> 00:10:57,865
‫זה נראה לי ממש מגניב.‬

112
00:11:01,243 --> 00:11:02,495
‫היה לזה קצב.‬

113
00:11:03,496 --> 00:11:05,289
‫מתי להוסיף תבלינים,‬

114
00:11:05,373 --> 00:11:07,541
‫מתי להקפיץ את הווק,‬

115
00:11:08,501 --> 00:11:11,045
‫ומתי לקרצף ולשטוף את הווק.‬

116
00:11:12,880 --> 00:11:16,842
‫כילדה, לא קיבלתי השכלה מוזיקלית,‬

117
00:11:16,926 --> 00:11:20,721
‫וצלילי המטבח נשמעו לי כמו מוזיקה.‬

118
00:11:25,935 --> 00:11:28,312
‫הקילוח של שטיפת הווק,‬

119
00:11:28,813 --> 00:11:31,399
‫קרקוש המצקת תוך כדי הבחישה,‬

120
00:11:32,566 --> 00:11:34,443
‫והפצפוץ של הלהבות.‬

121
00:11:35,319 --> 00:11:39,115
‫ידעתי מה קורה במטבח גם בלי להסתכל.‬

122
00:11:39,198 --> 00:11:41,492
‫"השף הראשי מוסיף תבלינים."‬

123
00:11:41,575 --> 00:11:45,538
‫"המנה מוכנה. עכשיו מגישים אותה."‬

124
00:11:48,874 --> 00:11:53,170
‫חשבתי לעצמי,‬
‫"יום אחד זאת תהיה העבודה שלי".‬

125
00:12:08,018 --> 00:12:10,896
‫יום אחד, בת דודה שלי חזרה משיאן,‬

126
00:12:10,980 --> 00:12:13,232
‫עיר המחוז הגדולה.‬

127
00:12:15,526 --> 00:12:18,154
‫היא אמרה, "בואי איתי לשיאן,‬

128
00:12:19,572 --> 00:12:21,907
‫"יש שם הרבה מקומות עבודה.‬

129
00:12:21,991 --> 00:12:24,910
‫"בטח תרוויחי שם הרבה יותר כסף".‬

130
00:12:28,622 --> 00:12:32,293
‫כששמעתי את זה,‬
‫החלטתי שאני חייבת לעבור לשיאן.‬

131
00:12:39,675 --> 00:12:41,343
‫המשפחה שלי התנגדה.‬

132
00:12:43,220 --> 00:12:44,972
‫הייתי אז בסך הכול בת 13.‬

133
00:12:46,599 --> 00:12:50,936
‫היה צריך לנסוע במכונית‬
‫יותר מעשר שעות כדי לחצות את הרי צ'ין.‬

134
00:12:52,313 --> 00:12:54,523
‫הם שאלו את עצמם האם הם יראו אותי שוב‬

135
00:12:54,607 --> 00:12:57,234
‫אם באמת אסע לשיאן.‬

136
00:13:02,239 --> 00:13:05,242
‫אמרתי להם בתקיפות שאחזור,‬

137
00:13:05,326 --> 00:13:07,620
‫ושלא אנטוש את הוריי בלי לדאוג להם.‬

138
00:13:09,872 --> 00:13:12,625
‫כשעזבתי, דיברתי עם האחיות שלי.‬

139
00:13:12,708 --> 00:13:15,961
‫הצבעתי על הקיר שמאחורי המטבח, ואמרתי,‬

140
00:13:16,587 --> 00:13:19,381
‫"תקשיבו, תמיד הייתי תלמידי מצוינת.‬

141
00:13:19,465 --> 00:13:21,759
‫"הקיר מלא בתעודות שלי.‬

142
00:13:23,302 --> 00:13:27,139
‫"אם לא תשקיעו‬
‫בלימודים בעתיד, זאת בעיה שלכן.‬

143
00:13:28,432 --> 00:13:31,936
‫"אם לא נוכל לממן‬
‫את שכר הלימוד שלכן, זאת בעיה שלי".‬

144
00:13:35,397 --> 00:13:39,151
‫כשהייתי מול המשפחה שלי,‬
‫העמדתי פנים שאני אופטימית וחזקה.‬

145
00:13:41,237 --> 00:13:45,574
‫אבל ברגע שהאוטובוס יצא לדרך, התחלתי לבכות.‬

146
00:14:00,506 --> 00:14:04,343
‫כשהגעתי לשיאן,‬
‫בת הדודה שלי לקחה אותי למרכז העיר.‬

147
00:14:07,930 --> 00:14:09,723
‫שיאן היא עיר בירה היסטורית.‬

148
00:14:11,559 --> 00:14:15,145
‫העבר העשיר שלה והשגשוג שלה‬
‫נפרשים על פני אלף או אלפיים שנה.‬

149
00:14:18,858 --> 00:14:21,277
‫הייתה לי הרגשה שבעיר הזאת‬

150
00:14:21,360 --> 00:14:24,029
‫אני בהחלט אמצא את מקומי.‬

151
00:14:33,163 --> 00:14:36,083
‫בצל חומות העיר העתיקה‬
‫היו שווקים מסוגים שונים.‬

152
00:14:39,503 --> 00:14:41,714
‫היה מגוון עצום של מאכלים.‬

153
00:14:43,757 --> 00:14:45,092
‫לחמניות מאודות,‬

154
00:14:45,968 --> 00:14:48,679
‫כופתאות שונות בסגנון שיאן…‬

155
00:14:53,601 --> 00:14:55,311
‫והמון סוגי אטריות.‬

156
00:14:57,771 --> 00:15:01,025
‫אני חשבתי שאנשים בעיירה שלי אוהבים אטריות,‬

157
00:15:01,108 --> 00:15:03,611
‫אבל האנשים בשיאן עוד יותר אוהבים אטריות.‬

158
00:15:09,575 --> 00:15:11,201
‫בזמן שהסתובבנו שם,‬

159
00:15:11,285 --> 00:15:14,538
‫בת הדודה שלי אמרה, "את צריכה ללמוד מקצוע".‬

160
00:15:18,959 --> 00:15:22,129
‫היא אמרה שאוכל ללמוד לסדר פרחים.‬

161
00:15:24,089 --> 00:15:27,134
‫אמרתי לה, "אני לא יכולה.‬
‫תקשיבי, אני כמו בן.‬

162
00:15:27,217 --> 00:15:28,969
‫"זה לא בשבילי".‬

163
00:15:30,304 --> 00:15:33,349
‫ואז היא אמרה, "אולי תהיי תופרת?"‬

164
00:15:34,183 --> 00:15:37,478
‫אמרתי לה, "הן יושבות כל הזמן.‬
‫זה עוד יותר גרוע".‬

165
00:15:38,854 --> 00:15:40,856
‫אז היא שאלה, "מה את רוצה לעשות?"‬

166
00:15:41,357 --> 00:15:42,232
‫עניתי לה,‬

167
00:15:42,316 --> 00:15:44,318
‫"אני רוצה ללמוד להיות שפית".‬

168
00:15:47,988 --> 00:15:50,032
‫בת הדודה שלי דאגה מאוד.‬

169
00:15:52,660 --> 00:15:55,537
‫בדרך כלל, זה היה מקצוע ששמור לבנים.‬

170
00:15:58,874 --> 00:16:03,712
‫אמרתי לה, "את לא צריכה לדאוג.‬
‫אני מוכשרת בדיוק כמו הבנים".‬

171
00:16:26,151 --> 00:16:30,197
‫אחד ממאכלי הרחוב‬
‫המפורסמים ביותר בשיאן נקרא ליאנגפי,‬

172
00:16:30,280 --> 00:16:31,573
‫"אטריות עור קר".‬

173
00:16:32,533 --> 00:16:36,036
‫זאת תערובת של אטריות עמילן לבנות וחלקלקות‬

174
00:16:36,120 --> 00:16:39,373
‫עם גלוטן חיטה צהוב ולעיס.‬

175
00:16:40,791 --> 00:16:46,213
‫מכינים אותן על ידי פירוק‬
‫של בצק לעמילן וגלוטן,‬

176
00:16:47,172 --> 00:16:50,426
‫דבר שהסינים עושים כבר מאות שנים.‬

177
00:16:55,681 --> 00:16:57,641
‫קודם כול אני מכינה בצק מקמח,‬

178
00:16:58,350 --> 00:17:00,352
‫ומשרה אותו במים.‬

179
00:17:02,479 --> 00:17:06,316
‫אני שוטפת אותו‬
‫עד שהגלוטן והעמילן נפרדים לגמרי.‬

180
00:17:09,778 --> 00:17:12,364
‫אחר כך אני מאדה את הגלוטן.‬

181
00:17:13,490 --> 00:17:18,078
‫אני משתמשת במי העמילן‬
‫כדי לאדות את העור הקר.‬

182
00:17:19,913 --> 00:17:21,165
‫כשהוא מתקרר,‬

183
00:17:21,248 --> 00:17:23,667
‫אני פורסת אותו לפרוסות דקות בצורת אטריות.‬

184
00:17:27,379 --> 00:17:31,091
‫התהליך מורכב ודורש עבודה רבה.‬

185
00:17:31,675 --> 00:17:33,343
‫אבל המאמץ משתלם.‬

186
00:17:34,928 --> 00:17:39,475
‫מהלינאגפי מכינים מעין סלט,‬
‫עם כפיסי מלפפון, שום וחומץ.‬

187
00:17:40,267 --> 00:17:43,687
‫זאת מנה מרעננת, שהמרקם שלה מעניין מאוד.‬

188
00:17:44,188 --> 00:17:47,024
‫האטריות רכות וחלקלקות, וקצת פריכות.‬

189
00:17:48,776 --> 00:17:51,487
‫זאת חוויה חושית שלמה.‬

190
00:17:53,447 --> 00:17:57,326
‫המטבח הסיני מלא בטכניקות חדשניות,‬

191
00:17:57,409 --> 00:18:00,245
‫והמנות שמקבלים מהשימוש בטכניקות האלה‬

192
00:18:00,329 --> 00:18:04,041
‫ייחודיים לחלוטין למטבח הסיני.‬

193
00:18:06,168 --> 00:18:08,921
‫אין עוד מקום בעולם שאפשר למצוא בו‬

194
00:18:09,004 --> 00:18:11,465
‫אטריות שטופות מים כמו בעיר הולדתי.‬

195
00:18:12,674 --> 00:18:15,594
‫לדעתי, אין לזה מתחרים‬
‫באף אחד מסוגי המטבח האחרים.‬

196
00:18:16,678 --> 00:18:19,515
‫בסופו של דבר, המטבח שלנו‬
‫נולד כבר לפני אלפי שנים.‬

197
00:18:19,598 --> 00:18:21,391
‫מן הסתם, יש לזה סיבה.‬

198
00:18:26,522 --> 00:18:33,529
{\an8}‫- אטריות עור קר בנוסח שיאן -‬

199
00:18:45,666 --> 00:18:48,669
‫אחרי שסיימתי את בית הספר לבישול,‬

200
00:18:50,212 --> 00:18:54,174
‫עיירת הולדתי נפגעה משיטפון בעקבות מפולת.‬

201
00:18:56,927 --> 00:18:59,596
‫אחותי אמרה לי בטלפון‬

202
00:18:59,680 --> 00:19:03,225
‫שהמים נכנסו ישר לתוך הבית שלנו.‬

203
00:19:04,226 --> 00:19:06,603
‫אם הבית היה מתמוטט,‬

204
00:19:06,687 --> 00:19:10,065
‫המשפחה שלי הייתה עלולה להימחץ למוות.‬

205
00:19:15,863 --> 00:19:19,283
‫הדאגה להורים טבועה בעצמות של הסינים.‬

206
00:19:27,583 --> 00:19:30,169
‫הייתי בסערת רגשות, כי באותם ימים‬

207
00:19:30,252 --> 00:19:32,421
‫המשכורת שלי כמתמחה הייתה נמוכה מאוד.‬

208
00:19:36,300 --> 00:19:38,886
‫לא הצלחתי לחסוך הרבה כדי לעזור למשפחה שלי.‬

209
00:19:42,347 --> 00:19:45,392
‫גם לא יכולתי לחזור מיד לבקר אותם.‬

210
00:19:48,187 --> 00:19:50,063
‫ואז היה לי רעיון.‬

211
00:19:56,528 --> 00:19:59,031
‫אני צריכה לשדרג‬
‫את הכישורים שלי ולהרוויח יותר,‬

212
00:19:59,114 --> 00:20:01,867
‫כדי לעזור להורים שלי לבנות בית חדש.‬

213
00:20:06,246 --> 00:20:08,248
‫השקעתי הרבה זמן בתכנון.‬

214
00:20:12,169 --> 00:20:15,088
‫פשוט לא יכולתי להפסיק לעבוד במטבח.‬

215
00:20:18,217 --> 00:20:19,843
‫אפילו עזרתי לאחרים.‬

216
00:20:22,763 --> 00:20:24,348
‫הכנתי מנות קרות,‬

217
00:20:24,848 --> 00:20:26,433
‫קצצתי מרכיבים,‬

218
00:20:27,601 --> 00:20:28,936
‫ערבבתי מנות,‬

219
00:20:30,646 --> 00:20:32,814
‫הכנתי מאכלים מקמח, ועוד ועוד.‬

220
00:20:36,193 --> 00:20:38,612
‫לא חשבתי שאני עובדת בשביל אנשים אחרים.‬

221
00:20:40,155 --> 00:20:42,032
‫עבדתי בשביל המשפחה שלי.‬

222
00:21:06,473 --> 00:21:10,018
‫עבדתי במלון הרבה שנים,‬

223
00:21:10,102 --> 00:21:13,814
‫ועשיתי כמיטב יכולתי‬
‫כדי להשתפר וללמוד את המקצוע.‬

224
00:21:16,316 --> 00:21:20,654
‫יום אחד, השף הראשי שלנו עבר לטוקיו שביפן.‬

225
00:21:22,614 --> 00:21:25,200
‫דיברתי עם המנהלת שלי ואמרתי,‬

226
00:21:25,284 --> 00:21:28,453
‫"אני חושבת שאני יכולה‬
‫למלא את התפקיד של השף הראשי.‬

227
00:21:29,037 --> 00:21:30,914
‫"אולי תיתני לי הזדמנות?"‬

228
00:21:33,292 --> 00:21:36,336
‫היא אמרה, "כן,‬
‫את יכולה לנסות למלא את התפקיד".‬

229
00:21:44,720 --> 00:21:47,556
‫חששתי בעיקר מדבר אחד.‬

230
00:21:48,473 --> 00:21:51,184
‫הייתי אישה, האישה היחידה במטבח,‬

231
00:21:51,268 --> 00:21:54,104
‫והייתי אחראית‬
‫על קבוצה של גברים מבוגרים ממני.‬

232
00:21:56,648 --> 00:21:59,151
‫כולם היו מנוסים יותר ממני.‬

233
00:22:01,194 --> 00:22:02,237
‫בבדיקת הנוכחות,‬

234
00:22:02,321 --> 00:22:05,490
‫אני הייתי הצעירה מכולם והאישה היחידה,‬

235
00:22:05,574 --> 00:22:08,744
‫ועמדתי מול שורות של גברים‬
‫וקראתי בשמות שלהם.‬

236
00:22:10,495 --> 00:22:12,456
‫בסין אין הרבה נשים‬

237
00:22:12,539 --> 00:22:16,251
‫שמנהלות את המטבח ואחראיות על הווקים.‬

238
00:22:17,836 --> 00:22:20,672
‫המקצוע הזה נתפס כלא נשי וקשה.‬

239
00:22:21,923 --> 00:22:23,633
‫נשים שעומדות בראש מטבחים‬

240
00:22:23,717 --> 00:22:26,261
‫חייבות להיות נחושות להוכיח לכולם,‬

241
00:22:26,345 --> 00:22:27,804
‫ולעשות הכול יותר טוב מהגברים.‬

242
00:22:32,059 --> 00:22:34,853
‫כן, הרגשתי שזה לא יהיה קל.‬

243
00:22:36,730 --> 00:22:41,109
‫אבל הייתי משוכנעת שאוכל לעשות את זה.‬

244
00:22:44,946 --> 00:22:47,866
‫פשוט המשכתי לעבוד במטבח,‬

245
00:22:47,949 --> 00:22:50,827
‫ועשיתי את העבודה שלי כל יום.‬

246
00:22:53,205 --> 00:22:55,207
‫הצוות הסתגל לאט-לאט.‬

247
00:22:57,542 --> 00:23:01,254
‫בהמשך, הם עבדו איתי בהצלחה.‬

248
00:23:03,215 --> 00:23:06,426
‫החלום שלי לנהל מטבח התגשם.‬

249
00:23:16,561 --> 00:23:18,355
‫בלי חתיכות מלפפון?‬

250
00:23:22,109 --> 00:23:25,362
‫לא צריך פה חתיכות מלפפון, אז בלי.‬

251
00:23:28,949 --> 00:23:31,076
‫כשהיא עבדה כשפית ראשית בשיאן,‬

252
00:23:31,159 --> 00:23:33,745
‫גווירונג ממש הרשימה‬
‫את האנשים שהיא עבדה איתם.‬

253
00:23:37,165 --> 00:23:38,875
‫ואז, ב-2008,‬

254
00:23:39,459 --> 00:23:42,921
‫היא קיבלה הזדמנות לבוא ללונדון‬

255
00:23:43,004 --> 00:23:46,341
‫ולעבוד במסעדה סצ'ואנית‬
‫מפורסמת בשם "בארשו".‬

256
00:23:51,888 --> 00:23:54,224
‫התרגשתי מאוד,‬

257
00:23:54,307 --> 00:23:56,977
‫כי המשכורת בלונדון הייתה גבוהה מאוד.‬

258
00:23:59,438 --> 00:24:02,357
‫חשבתי שאם אעבוד בחו"ל במשך שנה,‬

259
00:24:02,441 --> 00:24:05,026
‫אולי אוכל לבנות להורים שלי בית.‬

260
00:24:06,945 --> 00:24:09,614
‫חוץ מזה, תמיד חלמתי לנסוע לארץ אחרת.‬

261
00:24:11,366 --> 00:24:14,744
‫אבל זה לא היה‬
‫כמו לעבור מעיירת הולדתי לשיאן.‬

262
00:24:23,503 --> 00:24:25,172
‫אף פעם לא טסתי במטוס.‬

263
00:24:30,886 --> 00:24:33,722
‫ברגע שנחתתי על אדמת בריטניה,‬

264
00:24:33,805 --> 00:24:35,891
‫רציתי להכיר את בריטניה.‬

265
00:24:37,851 --> 00:24:39,478
‫היה בחוץ טפטוף.‬

266
00:24:43,815 --> 00:24:46,526
‫השעה הייתה ארבע וחצי, וכבר היה חושך.‬

267
00:24:48,487 --> 00:24:50,864
‫הרחובות היו צרים מאוד.‬

268
00:24:53,241 --> 00:24:55,285
‫לא היה בסביבה אף בניין חדש או גבוה.‬

269
00:24:57,287 --> 00:24:58,914
‫שמעתי שלונדון מפותחת,‬

270
00:24:58,997 --> 00:25:01,750
‫אבל אני ראיתי רק בתים ישנים.‬

271
00:25:05,837 --> 00:25:07,297
‫הרגשתי חרדה.‬

272
00:25:17,516 --> 00:25:21,311
{\an8}‫- לונדון, בריטניה -‬

273
00:25:26,900 --> 00:25:30,070
‫בלונדון היו מטבחים מכל הסוגים.‬

274
00:25:32,030 --> 00:25:34,783
‫טעמתי אוכל מלזי, אוכל ספרדי‬

275
00:25:35,534 --> 00:25:36,493
‫ופיצה.‬

276
00:25:38,161 --> 00:25:41,206
‫אבל המטבח הסיני עוד לא היה מפותח במיוחד.‬

277
00:25:42,958 --> 00:25:46,670
‫היו פה מעט מאוד אנשים משיאן,‬
‫ולא היו מסעדות אטריות.‬

278
00:25:51,341 --> 00:25:55,804
‫כשגווירונג ויי הגיעה ללונדון,‬
‫היא התחילה לעבוד ב"בארשו".‬

279
00:25:57,097 --> 00:26:00,892
‫זאת הייתה המסעדה הסצ'ואנית‬
‫החשובה הראשונה בלונדון.‬

280
00:26:01,476 --> 00:26:03,353
‫והמסעדה הייתה מצליחה.‬

281
00:26:04,354 --> 00:26:09,192
‫התברר שתושבי לונדון‬
‫היו מוכנים מאוד לטעום אוכל סיני חדש.‬

282
00:26:10,485 --> 00:26:14,823
‫גווירונג הייתה במקום לגמרי לא מוכר,‬
‫שהיא לא דיברה את השפה שלו.‬

283
00:26:15,782 --> 00:26:19,536
‫ועם זאת, היא נחושה ועקשנית מאוד.‬

284
00:26:21,871 --> 00:26:26,251
‫הייתי השפית היחידה בצוות‬
‫שלא הגיעה מסצ'ואן.‬

285
00:26:28,712 --> 00:26:33,133
‫המטבח המסורתי של שיאן‬
‫שונה מאוד מהמטבח הסצ'ואני.‬

286
00:26:35,135 --> 00:26:38,054
‫אני אוהבת לבשל את האוכל של עיר הולדתי.‬

287
00:26:39,681 --> 00:26:41,057
‫אז יום אחד‬

288
00:26:41,141 --> 00:26:44,311
‫הכנתי לארוחת הצוות אטריות ביאנג ביאנג.‬

289
00:26:46,605 --> 00:26:48,940
‫כולם אמרו שטעים להם.‬

290
00:26:51,443 --> 00:26:53,153
‫זה שימח אותי מאוד.‬

291
00:26:55,405 --> 00:26:57,574
‫אז בכל יום ראשון בערב,‬

292
00:26:57,657 --> 00:26:59,534
‫הייתי מכינה כל מיני מאכלי קמח.‬

293
00:27:02,996 --> 00:27:05,582
‫העמיתים שלי חיכו לימי ראשון.‬

294
00:27:07,042 --> 00:27:09,461
‫"סוף סוף נאכל משהו חוץ מאוכל סצ'ואני.‬

295
00:27:09,544 --> 00:27:11,421
‫"הגיע הזמן לאכול מאכלי קמח משאאנשי."‬

296
00:27:13,673 --> 00:27:15,550
‫זה ממש העניק לי השראה‬

297
00:27:16,259 --> 00:27:19,596
‫לפתוח מסעדת אטריות עם המטבח של עיר הולדתי.‬

298
00:27:39,532 --> 00:27:40,867
‫חזרת עכשיו?‬

299
00:27:42,118 --> 00:27:43,620
‫חזרתי בסביבות תשע.‬

300
00:27:44,245 --> 00:27:45,622
‫ואיפה הלימון הקטן שלך?‬

301
00:27:47,082 --> 00:27:49,000
‫היא עדיין בהונאן.‬

302
00:27:49,084 --> 00:27:49,918
‫אהה…‬

303
00:27:50,001 --> 00:27:51,503
‫כיף לה שם,‬

304
00:27:51,586 --> 00:27:54,964
‫אז היא תישאר בעיר שלנו‬
‫עד שהלימודים יתחילו.‬

305
00:27:55,048 --> 00:27:56,091
‫הגיוני.‬

306
00:27:56,174 --> 00:27:58,968
‫אולי היא אפילו לא רוצה לחזור לבית הספר.‬

307
00:27:59,594 --> 00:28:02,347
‫היא שובבה מאוד, בדיוק כמו יואה יואה שלנו.‬

308
00:28:03,431 --> 00:28:04,265
‫כן.‬

309
00:28:04,349 --> 00:28:07,394
‫היא טובה בלנצל את סבא וסבתא שלה.‬

310
00:28:08,353 --> 00:28:10,105
‫היא יושבת לסבא על הצוואר.‬

311
00:28:10,188 --> 00:28:11,022
‫אהה…‬

312
00:28:12,273 --> 00:28:15,902
‫היא הבוסית בבית של סבא וסבתא שלה.‬

313
00:28:19,155 --> 00:28:21,491
‫עבדתי ב"בארשו" שבע שנים.‬

314
00:28:23,284 --> 00:28:26,830
‫בשנים האלה, העבודה שלי עברה די חלק.‬

315
00:28:27,330 --> 00:28:28,748
‫אולי ניפגש?‬
‫-טוב.‬

316
00:28:32,043 --> 00:28:35,797
‫בכל שנה נתתי עוד קצת כסף להורים שלי,‬

317
00:28:35,880 --> 00:28:38,299
‫כדי שהאחיות שלי יוכלו להמשיך ללמוד.‬

318
00:28:42,053 --> 00:28:44,514
‫הרגשתי תחושת הישג קטנה.‬

319
00:28:49,144 --> 00:28:52,439
‫יכולתי להישאר ב"בארשו" עד סוף הקריירה שלי.‬

320
00:28:57,485 --> 00:29:00,447
‫אבל הייתי לי עדיין תשוקה‬

321
00:29:00,530 --> 00:29:04,159
‫להכיר את מאכלי הקמח של שאאנשי לאנשי המערב.‬

322
00:29:09,330 --> 00:29:12,000
‫אז אמרתי לבוס שלי,‬

323
00:29:12,083 --> 00:29:14,794
‫"אני ממש רוצה לפתוח מסעדה".‬

324
00:29:17,088 --> 00:29:19,883
‫הוא לא רצה שאתפטר ואעזוב.‬

325
00:29:19,966 --> 00:29:22,927
‫הוא אמר, "המסעדה שלנו מצליחה מאוד.‬

326
00:29:25,263 --> 00:29:28,641
‫"תוכלי להיות השפית הראשית כשנפתח מקום חדש.‬

327
00:29:31,394 --> 00:29:35,273
‫"אני יכול לשלוח אותך‬
‫למסעדת מישלן כדי שתלמדי.‬

328
00:29:35,356 --> 00:29:36,524
‫"כל האפשרויות טובות".‬

329
00:29:39,819 --> 00:29:42,322
‫אמרתי, "אני אשמח ללמוד דברים חדשים,‬

330
00:29:42,405 --> 00:29:46,534
‫"אבל הם שונים מהכיוון של החלום שלי".‬

331
00:29:49,746 --> 00:29:52,290
‫סירבתי להצעה שלו.‬

332
00:29:53,958 --> 00:29:56,920
‫ואז עזבתי את "בארשו".‬

333
00:30:09,557 --> 00:30:11,976
‫חתמתי על חוזה שכירות למסעדה הראשונה שלי.‬

334
00:30:16,314 --> 00:30:19,943
‫בתור התחלה, הייתי צריכה לנסח את התפריט.‬

335
00:30:24,155 --> 00:30:27,784
‫הוא היה חייב לכלול את המנות‬
‫החשובות של המטבח של שאאנשי.‬

336
00:30:31,371 --> 00:30:35,250
‫אבל חששתי שהמערביים לא יהיו פתוחים אליהן.‬

337
00:30:42,382 --> 00:30:44,801
‫אצלנו, בצפון, אוהבים אטריות דביקות.‬

338
00:30:47,637 --> 00:30:50,849
‫הרבה בעלי מסעדות חשבו שזה מאתגר.‬

339
00:30:55,103 --> 00:30:58,773
‫הם לא דמיינו שאפשר‬
‫למכור בלונדון אטריות דביקות כאלה.‬

340
00:31:01,150 --> 00:31:03,862
‫אמרו לי שהלקוחות במערב לא יאהבו אותן.‬

341
00:31:05,822 --> 00:31:08,074
‫כשבישלנו אוכל בנוסח סצ'ואן ב"בארשו",‬

342
00:31:08,157 --> 00:31:13,037
‫השתמשנו בפחות פלפל סצ'ואן חריף,‬
‫בגלל הסובלנות המוגבלת של המערביים.‬

343
00:31:17,292 --> 00:31:21,754
‫במסעדה בסגנון עיר הולדתי,‬
‫לא רציתי לשנות את תרבות האוכל שלנו.‬

344
00:31:27,385 --> 00:31:30,179
‫קניתי וייבאתי פלפלים חריפים מסין,‬

345
00:31:30,680 --> 00:31:32,515
‫וטחנתי לעצמי אבקת צ'ילי.‬

346
00:31:35,226 --> 00:31:37,604
‫לא היה לי מושג אם העסק יצליח.‬

347
00:31:39,480 --> 00:31:41,024
‫קצת פחדתי.‬

348
00:31:42,734 --> 00:31:45,820
‫העובדים החדשים שלי‬
‫אף פעם לא ראו אטריות בנוסח שאאנשי,‬

349
00:31:46,404 --> 00:31:48,573
‫אז הייתי צריכה ללמד אותם הכול מההתחלה.‬

350
00:31:49,991 --> 00:31:52,493
‫מול מסעדת "שיאן אימפרשן" שפתחתי,‬

351
00:31:52,577 --> 00:31:55,455
‫היו שני בניינים גבוהים עם הרבה דיירים.‬

352
00:31:56,998 --> 00:31:58,958
‫הם היו באים לטעום את האוכל שלנו.‬

353
00:31:59,042 --> 00:32:03,796
‫לאט-לאט, לקוחות התחילו‬
‫לחזור יומיים, שלושה וארבעה ימים ברצף.‬

354
00:32:08,426 --> 00:32:11,804
‫לא היה לנו צורך בפרסום.‬
‫הפרסום מפה לאוזן הספיק.‬

355
00:32:13,973 --> 00:32:16,142
‫כעבור שלושה שבועות,‬

356
00:32:17,685 --> 00:32:19,771
‫התקשרו אליי מעיתון ה"גארדיאן".‬

357
00:32:20,521 --> 00:32:22,273
‫- עמילן דביק ומענג -‬

358
00:32:22,357 --> 00:32:24,317
‫התקשרו גם מ"טיים אאוט"‬

359
00:32:25,318 --> 00:32:26,945
‫כדי לכתוב עלינו.‬

360
00:32:30,823 --> 00:32:32,158
‫הייתי די המומה.‬

361
00:32:35,370 --> 00:32:38,039
‫וככה פתאום, העסק התחיל לפרוח.‬

362
00:32:40,124 --> 00:32:42,293
‫הייתי די מרוצה.‬

363
00:33:07,068 --> 00:33:08,403
‫חודשיים אחר כך,‬

364
00:33:08,486 --> 00:33:11,990
‫התחלתי להרגיש חוסר נוחות בכל הגוף.‬

365
00:33:12,073 --> 00:33:16,035
‫חשבתי שאני פשוט מותשת בגלל המסעדה.‬

366
00:33:19,914 --> 00:33:22,583
‫הלכתי לרופא, והרופא שאל,‬

367
00:33:22,667 --> 00:33:25,378
‫"לא ידעת שאת בחודש השלישי להיריון?"‬

368
00:33:25,461 --> 00:33:26,838
‫אמרתי שלא היה לי מושג.‬

369
00:33:36,222 --> 00:33:40,435
‫מבחינה נפשית, הייתי ממש בדילמה.‬

370
00:33:43,980 --> 00:33:49,152
‫לפתח קריירה בזמן שאת בהיריון‬

371
00:33:49,944 --> 00:33:52,864
‫זה דבר קשה ביותר.‬

372
00:33:59,746 --> 00:34:04,375
‫תמיד חשבתי שמסעדות הן הייעוד שלי.‬

373
00:34:06,502 --> 00:34:09,547
‫העסק הזה היה יכול לשנות את גורל המשפחה.‬

374
00:34:11,966 --> 00:34:13,885
‫לא יכולתי לוותר עליו.‬

375
00:34:18,639 --> 00:34:20,600
‫לא ידעתי איך ילך לי,‬

376
00:34:21,100 --> 00:34:23,352
‫אבל הייתי נחושה מאוד.‬

377
00:34:25,897 --> 00:34:27,565
‫החברות שלי דאגו מאוד.‬

378
00:34:27,648 --> 00:34:30,610
‫"איך תהיי במטבח עם הבטן הגדולה שלך,‬

379
00:34:30,693 --> 00:34:32,487
‫"ותסתובבי בין ווקים וסכינים?‬

380
00:34:33,780 --> 00:34:35,114
‫"את לא פוחדת?"‬

381
00:34:38,826 --> 00:34:43,206
‫אמרתי שאמצא דרך לעשות‬
‫את מה שממש רציתי לעשות.‬

382
00:34:43,873 --> 00:34:46,793
‫זאת אומרת, גם היריון וגם קריירה.‬

383
00:35:04,477 --> 00:35:08,189
‫אחרי שילדתי את הבת שלי, לקחתי חודש חופש.‬

384
00:35:08,981 --> 00:35:12,401
‫ואז שכרתי מטפלת שתעזור לי לטפל בה,‬

385
00:35:12,485 --> 00:35:15,321
‫כדי שאוכל לחזור לעבוד.‬

386
00:35:18,950 --> 00:35:20,368
‫- מאסטר ויי‬
‫מטבח שיאן -‬

387
00:35:20,451 --> 00:35:21,744
‫העסק הצליח,‬

388
00:35:23,162 --> 00:35:25,957
‫אז פתחתי מסעדה נוספת בשם "מאסטר ויי".‬

389
00:35:28,376 --> 00:35:30,128
‫התחלתי לעבוד בשבע בבוקר.‬

390
00:35:30,211 --> 00:35:33,756
‫לפעמים הייתי חוזרת הביתה‬
‫רק בחצות או באחת בלילה.‬

391
00:35:35,633 --> 00:35:37,760
‫בלי מים. אני אחמם פה שמן.‬

392
00:35:37,844 --> 00:35:38,803
‫אל תוסיף מים.‬

393
00:35:38,886 --> 00:35:40,847
‫זה בסדר, הווק בדיוק התייבש.‬

394
00:35:43,641 --> 00:35:45,852
‫במשך רוב הילדות של הבת שלי,‬

395
00:35:47,812 --> 00:35:49,814
‫לא ביליתי איתה הרבה זמן.‬

396
00:35:56,529 --> 00:35:58,739
‫הלב שלי היה קרוע.‬

397
00:36:00,741 --> 00:36:04,370
‫לא ידעתי אם אני צריכה‬
‫להיות יותר עם הבת שלי‬

398
00:36:04,453 --> 00:36:09,458
‫או להשקיע יותר ולתת הכול למסעדות שלי.‬

399
00:36:12,044 --> 00:36:16,591
‫התקופה הכי קשה הייתה‬
‫כשהבת שלי חלתה והיה לה חום,‬

400
00:36:18,301 --> 00:36:20,303
‫ולא יכולתי להיות איתה.‬

401
00:36:22,013 --> 00:36:24,640
‫ביקשתי מחברה לקחת אותה לבית החולים.‬

402
00:36:28,019 --> 00:36:29,937
‫הבת שלי כל הזמן שאלה,‬

403
00:36:30,021 --> 00:36:32,857
‫"אמא, מתי תוכלי להיות איתי ולנוח?"‬

404
00:36:34,525 --> 00:36:37,111
‫ידעתי שהבת שלי לא רוצה שאעבוד קשה מדי.‬

405
00:36:46,370 --> 00:36:47,997
‫לא הייתי אמא טובה.‬

406
00:36:51,083 --> 00:36:52,710
‫הרגשתי די אבודה בגלל זה.‬

407
00:37:06,140 --> 00:37:07,183
‫תני לי יד.‬

408
00:37:07,266 --> 00:37:08,100
‫בסדר.‬

409
00:37:10,144 --> 00:37:12,396
‫את שומעת את הברווזים?‬
‫-כן.‬

410
00:37:15,733 --> 00:37:18,194
‫וואו, הם בטח מתים מרעב, נכון?‬

411
00:37:18,277 --> 00:37:19,403
‫נכון.‬

412
00:37:21,280 --> 00:37:22,823
‫בואי לפה, אמא.‬

413
00:37:22,907 --> 00:37:23,866
‫לאן?‬

414
00:37:23,950 --> 00:37:24,784
‫לפה.‬

415
00:37:28,746 --> 00:37:29,956
‫תני לי לעזור.‬

416
00:37:30,998 --> 00:37:31,832
‫שימי את זה פה.‬

417
00:37:36,963 --> 00:37:39,090
‫הם באים!‬

418
00:37:46,639 --> 00:37:51,811
‫אני רוצה לתת לבת שלי‬
‫חיים הרבה יותר טובים מאלה שהיו לי.‬

419
00:37:54,355 --> 00:37:56,649
‫כדי שהיא תקבל השכלה יותר טובה,‬

420
00:37:56,732 --> 00:37:59,068
‫אין לי ברירה מלבד לעבוד קשה.‬

421
00:38:02,822 --> 00:38:05,241
‫אני חייבת להאמין שכל זה ישתלם.‬

422
00:38:07,410 --> 00:38:08,869
‫מה אם תיפלי למים?‬

423
00:38:09,412 --> 00:38:10,830
‫את יכולה להציל אותי.‬

424
00:38:10,913 --> 00:38:12,290
‫באמת?‬

425
00:38:12,373 --> 00:38:14,750
‫אני לא יודעת לשחות. את יודעת לשחות?‬

426
00:38:15,376 --> 00:38:16,919
‫את יודעת?‬
‫-קצת.‬

427
00:38:17,003 --> 00:38:18,254
‫קצת?‬

428
00:38:18,337 --> 00:38:19,297
‫זה כיף?‬

429
00:38:19,380 --> 00:38:20,214
‫זה כיף.‬

430
00:38:24,176 --> 00:38:25,386
‫בואי הנה, יואה.‬

431
00:38:28,639 --> 00:38:31,892
‫בכל פעם שאני מארגנת קצת זמן פנוי,‬

432
00:38:33,436 --> 00:38:37,606
‫אני לוקחת אותה לראות וללמוד על העולם.‬

433
00:38:42,361 --> 00:38:44,322
‫בקושי יש לי זמן בשבילה,‬

434
00:38:46,532 --> 00:38:50,369
‫אבל אני יכולה לספק לה‬
‫הזדמנויות לרכוש השכלה.‬

435
00:38:52,371 --> 00:38:54,415
‫זאת האחריות שלי בחיים.‬

436
00:38:57,376 --> 00:38:59,337
‫וואו, איך את זורקת כל כך רחוק?‬

437
00:38:59,420 --> 00:39:00,463
‫אין לי מושג.‬

438
00:39:00,546 --> 00:39:02,715
‫ברגע שאני זורקת,‬

439
00:39:02,798 --> 00:39:03,883
‫זה פשוט מגיע רחוק.‬

440
00:39:03,966 --> 00:39:05,426
‫אהה, הבנתי.‬

441
00:39:06,177 --> 00:39:08,137
‫אז תלמדי אותי. בסדר?‬
‫-כן.‬

442
00:39:10,681 --> 00:39:13,476
‫רשמתי את הבת שלי לבית ספר די טוב.‬

443
00:39:15,227 --> 00:39:17,688
‫בריאיון שלה, היא הייתה ממש שמחה.‬

444
00:39:17,772 --> 00:39:20,775
‫היא ענתה מצוין על כל השאלות.‬

445
00:39:22,860 --> 00:39:25,863
‫המנהל אמר, "ברוכה הבאה לבית הספר שלנו".‬

446
00:39:27,823 --> 00:39:29,450
‫זאת הייתה הרגשה ממש טובה.‬

447
00:39:31,202 --> 00:39:32,328
‫מה הם אמרו?‬

448
00:39:32,411 --> 00:39:34,205
‫הם מדברים, נכון?‬
‫-כן.‬

449
00:39:34,288 --> 00:39:36,248
‫הם מפטפטים.‬
‫-אני יודעת מה הם אמרו.‬

450
00:39:37,625 --> 00:39:40,086
‫"שלום, גם את אכלת מהלחם הזה?‬

451
00:39:40,169 --> 00:39:42,755
‫"הוא ממש טעים."‬

452
00:39:45,591 --> 00:39:47,593
‫בית הספר שלה רחוק מאוד,‬

453
00:39:48,594 --> 00:39:51,347
‫אז נאלצתי לעבור לדרום.‬

454
00:39:53,140 --> 00:39:59,605
‫אני נוסעת 3.5 שעות כל יום לעבודה ובחזרה.‬

455
00:40:01,899 --> 00:40:06,153
‫זה מאתגר, אבל לדעתי זה שווה את זה.‬

456
00:40:06,862 --> 00:40:09,740
‫הבת שלי נהנית מאוד בבית הספר.‬

457
00:40:11,700 --> 00:40:14,537
‫היא הייתה רוצה שנבלה יותר זמן ביחד.‬

458
00:40:16,539 --> 00:40:18,374
‫אבל עכשיו היא מבינה‬

459
00:40:18,457 --> 00:40:22,503
‫למה אמא שלה‬
‫הולכת לעבודה כל יום ועובדת כל כך קשה.‬

460
00:40:29,635 --> 00:40:33,597
‫- כפיסי תפודים מוקפצים עם חומץ וצ'ילי -‬

461
00:40:39,728 --> 00:40:43,107
{\an8}‫- אטריות עור קר בנוסח שיאן -‬

462
00:40:47,653 --> 00:40:51,031
‫- עור שעועית קרושה בנוסח שיאן -‬

463
00:40:54,452 --> 00:40:57,288
‫- המבורגר חזיר מפורק בנוסח שיאן -‬

464
00:41:02,668 --> 00:41:06,213
‫- פטריות יער שחורות חריפות -‬

465
00:41:11,469 --> 00:41:15,347
‫- צלעות במלח ופלפל -‬

466
00:41:18,142 --> 00:41:20,769
{\an8}‫- טלה בנוסח שיאן‬
‫עם אטריות מטוגנות שנמתחו ביד -‬

467
00:41:23,939 --> 00:41:26,734
‫- אוזן חזיר חריפה עם מלפפונים -‬

468
00:41:29,987 --> 00:41:32,698
{\an8}‫- בשר חזיר מטוגן‬
‫עם כופתאות אצות דביקות -‬

469
00:41:36,368 --> 00:41:41,165
{\an8}‫- כופתאות מטוגנות עם עשבי בר -‬

470
00:41:45,252 --> 00:41:48,923
{\an8}‫- מרק אטריות צ'ישאן שנמתחו ביד -‬

471
00:41:51,592 --> 00:41:56,388
{\an8}‫- מרק פאומו בנוסח שיאן -‬

472
00:41:59,850 --> 00:42:02,520
{\an8}‫- עוגות אורז דביקות עם סוכר חום -‬

473
00:42:07,358 --> 00:42:10,694
{\an8}‫- אטריות ביאנג ביאנג -‬

474
00:42:24,208 --> 00:42:25,834
‫כן, אני אעטוף אותך בזה.‬

475
00:42:25,918 --> 00:42:28,087
‫בואי. כן, נעטוף אותך.‬

476
00:42:28,587 --> 00:42:29,505
‫נשמע טוב?‬

477
00:42:30,005 --> 00:42:31,840
‫אני יכולה לעטוף אותך בזה?‬

478
00:42:31,924 --> 00:42:33,842
‫זה מספיק גדול כדי לעטוף אותך.‬

479
00:42:35,594 --> 00:42:39,306
‫אני מרגישה שהייתי‬
‫על המסלול הנכון כל השנים האלה.‬

480
00:42:42,643 --> 00:42:46,564
‫הבישול לא רק הגשים את החלום שלי,‬

481
00:42:46,647 --> 00:42:48,274
‫לעשות את מה שאני אוהבת,‬

482
00:42:48,357 --> 00:42:51,151
‫אלא גם עזר לי לשפר את החיים של המשפחה שלי.‬

483
00:42:54,113 --> 00:42:57,575
‫שתי האחיות שלי עצמאיות לגמרי.‬

484
00:42:59,410 --> 00:43:01,704
‫אחותי הצעירה היא רופאה.‬

485
00:43:04,957 --> 00:43:08,168
‫גם אחותי השנייה די מצליחה בשיאן.‬

486
00:43:12,131 --> 00:43:14,258
‫אני עדיין תומכת בהורים שלי.‬

487
00:43:15,593 --> 00:43:19,346
‫בניתי למשפחה שלי ארבעה בתים.‬

488
00:43:23,684 --> 00:43:25,978
‫ועכשיו, ההורים שלי חושבים‬

489
00:43:26,061 --> 00:43:29,231
‫שהבת שלהם‬
‫הרבה יותר מוצלחת מהבנים של אחרים.‬

490
00:43:31,191 --> 00:43:33,527
‫אני מקווה שכשהבת שלי תגדל,‬

491
00:43:33,611 --> 00:43:35,613
‫היא תממש את הפוטנציאל שלה.‬

492
00:43:39,033 --> 00:43:43,120
‫אני לא אכריח אותה לעשות משהו‬
‫ולא ארחיק אותה משום דבר.‬

493
00:43:45,456 --> 00:43:47,374
‫גם הבת שלי יודעת את זה.‬

494
00:43:52,713 --> 00:43:56,425
‫בזכות המאמצים של מסעדנים כמו גווירונג,‬

495
00:43:56,508 --> 00:44:00,304
‫הסטראוטיפים של המטבח הסיני התנפצו.‬

496
00:44:02,473 --> 00:44:06,977
‫הדלת נפתחה, ואנשי המערב‬
‫יכולים לראות את הגיוון שבמטבח הסיני.‬

497
00:44:08,771 --> 00:44:10,731
‫זה לא מה שתמיד חשבתם.‬

498
00:44:11,231 --> 00:44:13,192
‫יש עוד המון דברים לגלות.‬

499
00:44:14,068 --> 00:44:18,072
‫וגווירונג ויי היא האור המוביל‬
‫של אוכל בנוסח שיאן בלונדון.‬

500
00:44:21,825 --> 00:44:25,829
‫עד עכשיו, החיים שלי‬
‫היו דומים מאוד לחיטה משאאנשי.‬

501
00:44:27,706 --> 00:44:30,376
‫החיטה חרוצה וחסונה,‬

502
00:44:30,459 --> 00:44:32,461
‫והיא גדלה צעד אחר צעד.‬

503
00:44:34,630 --> 00:44:36,507
‫הנתיב שלי לא היה קל,‬

504
00:44:36,590 --> 00:44:39,635
‫אבל הקשיים שהתמודדתי איתם עיצבו אותי‬

505
00:44:39,718 --> 00:44:43,055
‫והפכו אותי לאישה אחראית עם מחשבה עצמאית.‬

506
00:44:44,473 --> 00:44:48,769
‫אני מקווה שגם העתיד שלי יהיה כמו החיטה.‬

507
00:44:49,853 --> 00:44:53,148
‫שאתגבר על מכשולים, צעד אחר צעד.‬

508
00:46:50,098 --> 00:46:53,685
‫תרגום כתוביות: ברונק פרלמוטר‬