1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.MX 2 00:00:06,041 --> 00:00:10,082 ‫- צילומי הארכיון בסרט זה‬ ‫שוחזרו ונצבעו דיגיטלית -‬ 3 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.MX 4 00:00:10,083 --> 00:00:17,125 ‫- חומרי צילום מאירועים שונים שולבו יחד‬ ‫כדי ליצור חוויה מקיפה -‬ 5 00:00:26,250 --> 00:00:28,124 ‫- ספטמבר 1940 -‬ 6 00:00:28,125 --> 00:00:32,708 ‫- גרמניה הנאצית‬ ‫פותחת בהפצצות מסיביות על בריטניה -‬ 7 00:00:36,375 --> 00:00:41,250 ‫אנגליה היא האי האחרון שמחזיק מעמד באירופה.‬ 8 00:00:42,625 --> 00:00:47,500 ‫אנגליה תיפול ויהי מה!‬ 9 00:00:52,625 --> 00:00:55,375 ‫- הבליץ נמשך שמונה חודשים -‬ 10 00:00:56,125 --> 00:00:58,958 ‫- זהו סיפור תגובתם של אנשי בריטניה -‬ 11 00:01:01,541 --> 00:01:07,625 ‫התחושה שהאויב קרוב כל כך היוותה הלם מוחלט.‬ 12 00:01:08,250 --> 00:01:11,375 ‫הידיעה שמישהו מנסה להשמיד אותנו.‬ 13 00:01:17,083 --> 00:01:18,958 ‫כולנו תפסנו מחסה מתחת למדרגות.‬ 14 00:01:19,791 --> 00:01:22,125 ‫חשבתי, "אני אישרף בחיים!"‬ 15 00:01:28,791 --> 00:01:30,791 ‫הכול היה חיוני וחי‬ 16 00:01:31,791 --> 00:01:34,708 ‫מכיוון שאיש לא ידע כמה זמן יתאפשר לנו.‬ 17 00:01:35,208 --> 00:01:37,708 ‫כל רגע יחד הוא יקר ערך.‬ 18 00:01:42,791 --> 00:01:48,332 ‫ייתכן מאוד שהשמדתו הסופית של שלטון זדוני‬ 19 00:01:48,333 --> 00:01:53,290 ‫יסלול את הדרך לסולידריות עמוקה יותר‬ 20 00:01:53,291 --> 00:01:55,791 ‫מאשר תכננו אי פעם,‬ 21 00:01:56,958 --> 00:02:01,500 ‫לולא היינו צועדים יחד תחת אש.‬ 22 00:02:11,875 --> 00:02:17,708 ‫- בריטניה והבליץ -‬ 23 00:02:24,666 --> 00:02:26,624 ‫- אסקס‬ ‫אנגליה -‬ 24 00:02:26,625 --> 00:02:31,333 ‫למי מכם שהדליק את מקלט הרדיו כעת,‬ ‫בריטניה הגדולה נמצאת במלחמה עם גרמניה.‬ 25 00:02:32,833 --> 00:02:35,415 ‫הגרמנים כבשו את פריז ללא קרב הבוקר‬ 26 00:02:35,416 --> 00:02:38,915 {\an8}‫וטוענים כי החל המרדף אחר האויב‬ ‫עד להשמדתו המוחלטת.‬ 27 00:02:38,916 --> 00:02:41,500 {\an8}‫- פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי -‬ 28 00:02:45,625 --> 00:02:48,583 ‫הימים הקריטיים בהיסטוריה רק החלו.‬ 29 00:02:50,916 --> 00:02:52,916 ‫אם בריטניה הגדולה תיכבש,‬ 30 00:02:53,458 --> 00:02:57,082 ‫היטלר ידע שהיבשת כולה תוכל ליפול לידיו.‬ 31 00:02:57,083 --> 00:02:58,957 ‫אחת, שתיים, שלוש, עמדו דום.‬ 32 00:02:58,958 --> 00:03:00,833 ‫אחת, שתיים, שלוש, לימין שור.‬ 33 00:03:02,000 --> 00:03:06,415 ‫- אדית' היפ, צופת אוויר‬ ‫בסיס חיל האוויר המלכותי דבדן, בת 21 -‬ 34 00:03:06,416 --> 00:03:09,166 ‫לא ידענו מה ירשו לבנות לעשות,‬ ‫אבל זה היה מרגש.‬ 35 00:03:27,208 --> 00:03:30,416 ‫תבינו, היינו בנות כמה? 18, 19, 20.‬ 36 00:03:32,958 --> 00:03:39,333 ‫אני לא יכולה להסביר את זה בדיוק.‬ ‫זה היה משהו שונה מאוד מכל מה שעשינו קודם.‬ 37 00:03:44,541 --> 00:03:48,374 ‫לצופי האוויר נכונה חוויה מעוררת חרדה‬ 38 00:03:48,375 --> 00:03:50,875 ‫מכיוון שידעת בדיוק מה מתרחש.‬ 39 00:03:54,458 --> 00:03:58,582 ‫היום, עיני העולם כולו‬ ‫נשואות לאנגליה ולאנשיה.‬ 40 00:03:58,583 --> 00:04:01,249 ‫אויבים מתקרבים מדרום-מזרח.‬ 41 00:04:01,250 --> 00:04:03,500 ‫בגזרה S15 בגובה אפס.‬ 42 00:04:04,375 --> 00:04:08,374 ‫העיניים נשואות לאנשי חיל האוויר המלכותי‬ ‫אשר עליהם מוטלת האחריות‬ 43 00:04:08,375 --> 00:04:12,041 ‫להגן על ממלכת האי הקטנה‬ ‫מפני גרמניה הנאצית.‬ 44 00:04:25,875 --> 00:04:28,166 ‫זה מתקרב. אני מרגיש את זה.‬ 45 00:04:31,458 --> 00:04:32,833 ‫שים לב.‬ 46 00:04:42,750 --> 00:04:45,207 ‫את הופכת למעורבת רגשית בעניין, כן?‬ 47 00:04:45,208 --> 00:04:47,540 ‫ואת אומרת, "קדימה, תפוס אותו!"‬ 48 00:04:47,541 --> 00:04:49,000 ‫קדימה.‬ 49 00:04:52,250 --> 00:04:54,250 ‫מבחינתך, הקרב היה חי.‬ 50 00:04:55,250 --> 00:04:57,499 ‫תפיל אותו. כן, הוא תפס אותו, חבר'ה.‬ 51 00:04:57,500 --> 00:04:59,625 ‫ישר באמצע. יפה מאוד!‬ 52 00:05:03,916 --> 00:05:08,125 ‫זה מה שהביא לאינטימיות בין הנשים לגברים.‬ 53 00:05:11,708 --> 00:05:13,500 ‫הם היו כל כך נאים.‬ 54 00:05:14,750 --> 00:05:17,958 ‫רומנים לבלבו על ימין ועל שמאל.‬ 55 00:05:19,833 --> 00:05:23,666 ‫אבל אני לא חושבת‬ ‫שציפיתי לפגוש איזה בחור יפהפה.‬ 56 00:05:30,625 --> 00:05:32,582 ‫אם המצודה הזו שבאי תחזיק מעמד,‬ 57 00:05:32,583 --> 00:05:36,041 ‫הדבר עשוי לחבל בתוכנית הכיבוש של היטלר.‬ 58 00:05:41,291 --> 00:05:45,124 ‫היטלר ממהר. הפלישה צפויה.‬ 59 00:05:45,125 --> 00:05:46,875 ‫- ברלין‬ ‫גרמניה -‬ 60 00:05:52,958 --> 00:05:55,333 ‫אם חיל האוויר הבריטי‬ 61 00:05:56,333 --> 00:05:59,707 ‫יטיל 2,000, 3,000 או 4,000 ק"ג של פצצות...‬ 62 00:05:59,708 --> 00:06:01,374 ‫- קולו של אדולף היטלר -‬ 63 00:06:01,375 --> 00:06:06,290 ‫אז אנחנו נטיל 150 אלף, 180 אלף, 230 אלף,‬ 64 00:06:06,291 --> 00:06:08,583 ‫300 אלף ק"ג פצצות או יותר בלילה אחד!‬ 65 00:06:13,458 --> 00:06:16,916 ‫אנחנו נמחק את עריהם!‬ 66 00:06:27,208 --> 00:06:30,374 ‫אנחנו נמחק את עריהם!‬ 67 00:06:30,375 --> 00:06:33,083 ‫- לונדון -‬ 68 00:06:36,750 --> 00:06:37,999 ‫לונדון במלחמה,‬ 69 00:06:38,000 --> 00:06:41,166 ‫ולונדון חוותה לראשונה‬ ‫אזעקה המתריעה על מתקפה אווירית.‬ 70 00:06:46,708 --> 00:06:51,458 ‫בריטניה חוששת שגרמניה נמצאת בעיצומן‬ ‫של הכנות ענק לפלישה לאנגליה.‬ 71 00:07:01,416 --> 00:07:03,582 ‫- מה היטלר אמר -‬ 72 00:07:03,583 --> 00:07:06,458 ‫- מבוקש! בעוון רצח, חטיפה, גנבה והצתה -‬ 73 00:07:11,291 --> 00:07:18,291 ‫בארץ זו הוכרזו תקנות האפלה‬ ‫החל משקיעת החמה הערב.‬ 74 00:07:23,125 --> 00:07:27,208 ‫- גלריית טייט -‬ 75 00:07:33,708 --> 00:07:36,875 ‫- גן החיות של לונדון -‬ 76 00:07:42,875 --> 00:07:46,124 ‫ארבע מאות אלף ילדים כבר הוצאו מלונדון‬ 77 00:07:46,125 --> 00:07:48,624 ‫וילדים נוספים יצאו מחר.‬ 78 00:07:48,625 --> 00:07:50,040 ‫- לרכבות הפינוי -‬ 79 00:07:50,041 --> 00:07:52,207 ‫אלה ימים של קדרות וקושי,‬ 80 00:07:52,208 --> 00:07:54,957 ‫אליהם מתווספת הפרידה של הורים מילדיהם.‬ 81 00:07:54,958 --> 00:07:58,041 ‫אך השמירה על ביטחונם חשובה ביותר.‬ 82 00:08:05,666 --> 00:08:07,540 ‫- אריק בריידי -‬ 83 00:08:07,541 --> 00:08:12,457 ‫הייתי ילד‬ ‫ובאותם ימים, ילדים גדולים לא בכו.‬ 84 00:08:12,458 --> 00:08:13,958 ‫- מפונה מלונדון‬ ‫בן 5 -‬ 85 00:08:16,875 --> 00:08:20,332 ‫נאמר לנו שאסור לנו לרוץ להורינו כדי להיפרד‬ 86 00:08:20,333 --> 00:08:22,458 ‫ולזכות בחיבוק אחרון ובנשיקה.‬ 87 00:08:35,291 --> 00:08:38,208 ‫הערצתי את אחותי הגדולה, קיטי.‬ 88 00:08:40,916 --> 00:08:42,707 ‫הרגשתי בטוח יותר‬ 89 00:08:42,708 --> 00:08:45,333 ‫בגלל שקיטי הבטיחה שתדאג לי.‬ 90 00:08:52,333 --> 00:08:54,500 ‫לאימא שלי הייתה תחושה מוקדמת.‬ 91 00:08:57,833 --> 00:09:01,874 ‫היא הייתה בטוחה‬ ‫שאם קיטי ואני נישאר בלונדון‬ 92 00:09:01,875 --> 00:09:04,500 ‫משהו נורא יקרה לנו.‬ 93 00:09:11,791 --> 00:09:15,583 ‫זו הייתה אמורה להיות חופשה.‬ ‫כך הדבר הוצג לנו.‬ 94 00:09:22,625 --> 00:09:26,000 ‫הדבר סימן את סיומו של פרק אחד בחיי,‬ ‫כפי שהיו עד כה.‬ 95 00:09:26,625 --> 00:09:28,625 ‫ילדות רגילה.‬ 96 00:09:33,375 --> 00:09:36,208 ‫לא ידענו מה תהיה המציאות.‬ 97 00:09:47,708 --> 00:09:50,290 ‫נאמר לנו רק שהקרב מתקרב.‬ 98 00:09:50,291 --> 00:09:52,875 ‫- פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי -‬ 99 00:09:54,166 --> 00:09:56,665 ‫אבל לא ידענו מול מה נתמודד.‬ 100 00:09:56,666 --> 00:09:59,666 ‫- קולה של אדית' היפ -‬ 101 00:10:02,375 --> 00:10:03,666 ‫הייתי בתפקיד.‬ 102 00:10:09,333 --> 00:10:12,915 ‫- אדית' היפ, צופת אוויר‬ ‫בסיס חיל האוויר המלכותי דבדן, בת 21 -‬ 103 00:10:12,916 --> 00:10:14,625 ‫נשמעו קריאות קרב והרבה רעש.‬ 104 00:10:18,000 --> 00:10:21,666 ‫וראינו בין 400 ל-1,000 גרמנים מגיעים.‬ 105 00:10:22,166 --> 00:10:24,915 ‫אויבים מתקרבים מדרום-מזרח.‬ 106 00:10:24,916 --> 00:10:27,666 ‫בגזרה S15 בגובה אפס.‬ 107 00:10:33,208 --> 00:10:35,249 ‫אפשר היה לראות את זה, וחשבנו,‬ 108 00:10:35,250 --> 00:10:37,791 ‫"אלוהים, הם בדרך ללונדון".‬ 109 00:10:49,291 --> 00:10:52,291 ‫- המעגנות‬ ‫איסט אנד, לונדון -‬ 110 00:11:14,708 --> 00:11:17,707 {\an8}‫זה היה חודש ספטמבר חמים מאוד.‬ 111 00:11:17,708 --> 00:11:20,291 {\an8}‫- טום בטס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 12 -‬ 112 00:11:23,291 --> 00:11:24,666 ‫הבטתי לשמיים.‬ 113 00:11:29,166 --> 00:11:31,500 ‫ראיתי כמה עננים רכים,‬ 114 00:11:32,083 --> 00:11:33,916 ‫כדורים קטנטנים בשמיים.‬ 115 00:11:35,666 --> 00:11:37,791 ‫חשבתי, "בחיי, מה זה?"‬ 116 00:11:42,000 --> 00:11:43,832 ‫לא פחדנו מאוד בשלב הזה‬ 117 00:11:43,833 --> 00:11:46,333 ‫בגלל שלא באמת ידענו מה קורה.‬ 118 00:11:52,625 --> 00:11:56,125 ‫ראיתי המון פצצות נופלות מהשמיים.‬ 119 00:12:00,375 --> 00:12:01,541 ‫זה היה מדהים.‬ 120 00:12:13,208 --> 00:12:15,457 ‫נכנסנו למסדרון בתחתית בניין המגורים‬ 121 00:12:15,458 --> 00:12:19,333 ‫בגלל שלפתע, כמובן,‬ ‫הבנתי את ההיקף העצום של המתרחש.‬ 122 00:12:45,166 --> 00:12:50,958 ‫- היום הראשון לבליץ‬ ‫7 בספטמבר 1940 -‬ 123 00:12:57,125 --> 00:12:59,540 ‫פקודת התייצבות בנקודות השליטה.‬ 124 00:12:59,541 --> 00:13:03,708 ‫העמידו 100 משאבות בכוננות מתחנת E עד 60.‬ 125 00:13:12,666 --> 00:13:14,166 ‫ערב טוב, כאן לונדון.‬ 126 00:13:14,666 --> 00:13:20,541 ‫בזמן שאני מדבר, שרפות גדולות עדיין בוערות‬ ‫לאורך הנהר באזורי המעגנות והתעשייה במזרח.‬ 127 00:13:25,041 --> 00:13:29,291 ‫לאורך כל הערב, כבאיות מאזור וסט אנד‬ ‫דהרו מזרחה לקול שאון הסירנות.‬ 128 00:13:36,666 --> 00:13:40,208 ‫לראשונה ראיתי שרפה אמיתית.‬ 129 00:13:47,291 --> 00:13:49,332 ‫הכבאי הוותיק סייע לי ואמר...‬ 130 00:13:49,333 --> 00:13:51,499 ‫- ריצ'רד הולסגרוב‬ ‫כבאי צעיר, בן 17 -‬ 131 00:13:51,500 --> 00:13:54,124 ‫"הכול בסדר, בחור, אל תדאג. תישאר לידי".‬ 132 00:13:54,125 --> 00:13:56,166 ‫אנחנו רוצים אורך משולש.‬ 133 00:14:01,416 --> 00:14:05,540 ‫"פשוט תחזיק את הצינור‬ ‫ואל תעזוב אותו בשום פנים ואופן,‬ 134 00:14:05,541 --> 00:14:08,666 ‫"מכיוון שאם הוא יפגע בך,‬ ‫הוא עלול להרוג אותך".‬ 135 00:14:12,000 --> 00:14:13,583 ‫התרחקו למטה!‬ 136 00:14:15,750 --> 00:14:19,000 ‫הכבאי הוותיק אמר,‬ ‫"אתה בסדר, בן? הכול בסדר, ילד?"‬ 137 00:14:20,625 --> 00:14:23,083 ‫אתה מרגיש פחד. אתה מפחד.‬ 138 00:14:35,541 --> 00:14:38,040 ‫אני עומד על ראש בניין גבוה מאוד‬ 139 00:14:38,041 --> 00:14:43,000 ‫ומכאן ביכולתי לראות‬ ‫את לונדון כולה פרושה מולי,‬ 140 00:14:43,541 --> 00:14:45,040 ‫ולולא המחזה היה כה מבעית,‬ 141 00:14:45,041 --> 00:14:48,041 ‫זה היה יכול להיות‬ ‫אחד מהמראות הנהדרים שראיתי.‬ 142 00:14:48,541 --> 00:14:51,375 ‫כל קו הרקיע מדרום‬ 143 00:14:51,875 --> 00:14:53,833 ‫מואר בזוהר אדמדם.‬ 144 00:14:54,791 --> 00:14:57,833 ‫זה נראה כמו יום הדין‬ 145 00:14:58,666 --> 00:15:01,750 ‫כפי שהצטייר בכמה ספרים ישנים.‬ 146 00:15:03,958 --> 00:15:06,082 ‫יום הדין.‬ 147 00:15:06,083 --> 00:15:11,458 ‫- צ'לסי‬ ‫מערב לונדון -‬ 148 00:15:14,541 --> 00:15:16,957 {\an8}‫- ג'ואן וינדהאם‬ ‫סטודנטית לאומנות, בת 17 -‬ 149 00:15:16,958 --> 00:15:19,291 {\an8}‫הקצב עולה. הערב התחיל הבליץ.‬ 150 00:15:23,083 --> 00:15:26,750 ‫השמיים מעל המעגנות היו אדומים,‬ ‫כמו בזמן שקיעה ענקית.‬ 151 00:15:33,041 --> 00:15:34,457 ‫אילו חיים!‬ 152 00:15:34,458 --> 00:15:38,416 ‫אף אחד לא ידע אם יופצץ או יפותה ברגע הבא.‬ 153 00:15:40,208 --> 00:15:43,041 ‫פגשתי גבר נאה מאוד בשם רופרט.‬ 154 00:15:44,333 --> 00:15:47,250 ‫והוא ניסה לשכנע אותי לאבד את בתוליי.‬ 155 00:15:53,750 --> 00:15:56,624 ‫למעשה, אני מעדיפה גברים פרועים מעט.‬ 156 00:15:56,625 --> 00:15:58,791 ‫אני אוהבת גברים שחושבים שהם אלוהים.‬ 157 00:15:59,333 --> 00:16:00,665 ‫- רופרט‬ ‫שכנה של ג'ואן -‬ 158 00:16:00,666 --> 00:16:04,375 ‫רופרט התנהל בנינוחות מוחלטת בעולם‬ ‫וראה עצמו כאדונו.‬ 159 00:16:08,958 --> 00:16:11,666 ‫איני יכולה שלא לחשוב‬ ‫שכל רגע עשוי להיות האחרון.‬ 160 00:16:14,000 --> 00:16:16,000 ‫ומכיוון שההפך ממוות הם החיים,‬ 161 00:16:17,916 --> 00:16:20,375 ‫אני חושבת שרופרט יפתה אותי מחר.‬ 162 00:16:39,583 --> 00:16:42,499 {\an8}‫כשיצאנו, שמענו את השרפות משתוללות...‬ 163 00:16:42,500 --> 00:16:46,499 {\an8}‫- טום בטס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 12 -‬ 164 00:16:46,500 --> 00:16:49,541 {\an8}‫שמענו אותן במרחק מהמעגנות.‬ 165 00:16:55,916 --> 00:16:58,291 ‫לפני שהצטרף לחיל האוויר, אבי אמר לי,‬ 166 00:16:58,791 --> 00:17:00,291 ‫"תוודא שאימא בסדר".‬ 167 00:17:05,166 --> 00:17:09,124 ‫ואמרתי, "יש מקלט רשמי, אימא,‬ ‫מקלט הארגון להגנה מתקיפות אוויריות.‬ 168 00:17:09,125 --> 00:17:10,541 ‫"בואי נלך לשם".‬ 169 00:17:14,291 --> 00:17:17,082 ‫ראיתי במקום הזה כמפלט בטוח.‬ 170 00:17:17,083 --> 00:17:19,333 ‫לא היינו נקלעים לצרות שם.‬ 171 00:17:32,083 --> 00:17:33,250 ‫נעשה חם.‬ 172 00:17:33,750 --> 00:17:35,166 ‫חם יותר ויותר.‬ 173 00:18:04,208 --> 00:18:07,750 ‫קראתי לאימא שלי. חשבתי, "את פה? איפה את?"‬ 174 00:18:10,125 --> 00:18:11,458 ‫ואף אחד לא ענה.‬ 175 00:18:14,666 --> 00:18:17,208 ‫והבנתי שמשהו נורא קרה.‬ 176 00:18:17,833 --> 00:18:19,041 ‫זו הייתה פצצה.‬ 177 00:18:25,208 --> 00:18:27,874 ‫- היום השני לבליץ‬ ‫8 בספטמבר 1940 -‬ 178 00:18:27,875 --> 00:18:30,290 ‫העקירה והסבל הגרועים ביותר‬ 179 00:18:30,291 --> 00:18:32,707 ‫התרחשו במחוזות מעמד הפועלים באיסט אנד,‬ 180 00:18:32,708 --> 00:18:36,208 ‫שם רחובות שלמים של בתים קטנים‬ ‫הופצצו לרסיסים.‬ 181 00:18:41,041 --> 00:18:44,582 ‫על פי דיווחים בלתי רשמיים,‬ ‫מספר הנפגעים בתקיפה על לונדון בשבת‬ 182 00:18:44,583 --> 00:18:47,125 ‫הגיע ל-400 מתים ול-1,400 פצועים.‬ 183 00:19:33,250 --> 00:19:35,790 {\an8}‫הייתי בבית אחותי שהשקיף על שוק בריק ליין...‬ 184 00:19:35,791 --> 00:19:37,874 {\an8}‫- ברנרד קופס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 13 -‬ 185 00:19:37,875 --> 00:19:41,041 {\an8}‫וצ'רצ'יל הגיע לבקר ברחוב.‬ 186 00:19:44,375 --> 00:19:47,249 ‫לפתע שמעתי קריאות עידוד וקריאות בוז‬ 187 00:19:47,250 --> 00:19:50,916 ‫והנה הוא הופיע, הדמות הזו.‬ 188 00:19:51,875 --> 00:19:53,416 ‫הוא אכן קיים.‬ 189 00:19:58,416 --> 00:20:01,374 ‫שמו של צ'רצ'יל היה מוקצה בביתי‬ 190 00:20:01,375 --> 00:20:02,791 ‫עד שהחלה המלחמה.‬ 191 00:20:04,250 --> 00:20:06,875 ‫ואז שמו נשא הוד מלאכי.‬ 192 00:20:14,625 --> 00:20:17,582 ‫ההפצצות האכזריות,‬ ‫המופקרות וחסרות האבחנה של לונדון...‬ 193 00:20:17,583 --> 00:20:19,291 ‫- קולו של וינסטון צ'רצ'יל -‬ 194 00:20:20,291 --> 00:20:24,375 ‫הן, כמובן, חלק מתוכנית הפלישה של היטלר.‬ 195 00:20:25,708 --> 00:20:29,000 ‫אך הוא אינו מכיר את רוחה של האומה הבריטית,‬ 196 00:20:29,750 --> 00:20:32,833 ‫או את קשיחותם של תושבי לונדון,‬ 197 00:20:33,708 --> 00:20:37,541 ‫אשר חונכו להעריך את החירות‬ ‫אף יותר מאשר את חייהם.‬ 198 00:20:43,708 --> 00:20:48,125 ‫כעת עלינו לעמוד יחד ולהחזיק מעמד.‬ 199 00:20:49,416 --> 00:20:53,458 ‫אזרחי לונדון מתמודדים עם קשיים רבים‬ 200 00:20:54,166 --> 00:20:59,125 ‫אשר מועד סופם או חומרתם‬ ‫עדיין אינם ניתנים להערכה.‬ 201 00:21:05,250 --> 00:21:06,750 ‫נלקחתי לבית החולים.‬ 202 00:21:10,541 --> 00:21:12,082 {\an8}‫אבא שלי מצא אותי.‬ 203 00:21:12,083 --> 00:21:16,624 {\an8}‫- טום בטס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 12 -‬ 204 00:21:16,625 --> 00:21:19,750 {\an8}‫שאלתי אותו,‬ ‫"איפה אימא, אבא? מה שלום אימא?"‬ 205 00:21:21,750 --> 00:21:22,750 ‫והוא פשוט אמר,‬ 206 00:21:23,583 --> 00:21:24,666 ‫"היא מתה".‬ 207 00:21:28,125 --> 00:21:32,708 ‫חשתי דקירה.‬ ‫זו הייתה תחושת כאב אמיתי וייסורים.‬ 208 00:21:35,208 --> 00:21:37,499 ‫לקחתי את אימא למקלט הארור הזה‬ 209 00:21:37,500 --> 00:21:39,333 ‫והיא נהרגה!‬ 210 00:21:42,083 --> 00:21:46,666 ‫מעולם לא התגברתי על זה. מעולם לא.‬ ‫לא התגברתי על זה.‬ 211 00:21:53,041 --> 00:21:55,833 ‫הוד מעלתה, הנסיכה אליזבת.‬ 212 00:21:57,458 --> 00:22:02,457 ‫אלפים מכם ברחבי הארץ הזו‬ ‫נאלצו לעזוב את בתיהם‬ 213 00:22:02,458 --> 00:22:06,041 ‫ולהיפרד מהוריהם.‬ 214 00:22:10,041 --> 00:22:12,749 {\an8}‫- הנסיכה אליזבת, בת 14‬ ‫בשידורה הראשון אי פעם -‬ 215 00:22:12,750 --> 00:22:17,915 {\an8}‫לכם, הגרים בסביבה חדשה,‬ ‫אנו שולחים מסר של אהדה אמיתית. ובו בזמן...‬ 216 00:22:17,916 --> 00:22:18,957 ‫- ויילס -‬ 217 00:22:18,958 --> 00:22:21,040 ‫נרצה להודות לאנשים האדיבים‬ 218 00:22:21,041 --> 00:22:24,166 ‫אשר קיבלו אתכם אל בתיהם בכפר.‬ 219 00:22:25,250 --> 00:22:27,999 ‫תוכלו לפנות מקום ברציף?‬ 220 00:22:28,000 --> 00:22:29,999 ‫בזריזות, בבקשה.‬ 221 00:22:30,000 --> 00:22:31,790 {\an8}‫מישהו אמר שאנחנו בוויילס.‬ 222 00:22:31,791 --> 00:22:33,874 {\an8}‫- אריק בריידי‬ ‫מפונה מלונדון, בן 5 -‬ 223 00:22:33,875 --> 00:22:36,041 {\an8}‫אנשים דיברו בצורה משונה.‬ 224 00:22:42,625 --> 00:22:45,624 ‫והכיתה שלי פנתה לכיוון אחד.‬ 225 00:22:45,625 --> 00:22:48,083 ‫אחותי פנתה לכיוון אחר.‬ 226 00:22:54,166 --> 00:22:56,707 ‫חברות מועצת העיירה קבעו‬ 227 00:22:56,708 --> 00:23:01,416 ‫שההורים המאמצים יבחרו אילו ילדים ירצו.‬ 228 00:23:06,625 --> 00:23:09,000 ‫לבסוף, נשארתי רק אני.‬ 229 00:23:09,708 --> 00:23:11,666 ‫ולא נותרו הורים מאמצים.‬ 230 00:23:13,333 --> 00:23:15,083 ‫אז התחלתי לדאוג.‬ 231 00:23:19,833 --> 00:23:22,458 ‫לפתע, נשמע קול צעדים.‬ 232 00:23:22,958 --> 00:23:26,958 ‫גברת אחת פרצה לחדר ואמרה,‬ ‫"נשארו עוד מפונים?"‬ 233 00:23:30,791 --> 00:23:33,290 ‫הא אמרה,‬ ‫"אני לא אוהבת את המראה שלו במיוחד,‬ 234 00:23:33,291 --> 00:23:35,166 ‫"וגם רציתי בת".‬ 235 00:23:37,666 --> 00:23:39,666 ‫ניסיתי לחייך חיוך כובש.‬ 236 00:23:41,750 --> 00:23:45,416 ‫והיא אמרה, "טוב, אני אקח אותו".‬ 237 00:23:47,625 --> 00:23:49,833 ‫ויצאתי לדרך עם האישה הזרה הזו.‬ 238 00:23:50,833 --> 00:23:52,333 ‫לא ראיתי את קיטי.‬ 239 00:23:58,416 --> 00:24:02,665 ‫הייתה טינה עזה כנגד המפונים מלונדון‬ 240 00:24:02,666 --> 00:24:05,665 ‫אותה חשו רבים בעיירת הכורים הזו,‬ 241 00:24:05,666 --> 00:24:08,375 ‫מכיוון שהתרחשה אז שביתת כורים.‬ 242 00:24:12,083 --> 00:24:15,499 ‫הם נטרו טינה עמוקה לממשלה בלונדון.‬ 243 00:24:15,500 --> 00:24:18,875 ‫הם גם נטרו טינה לווינסטון צ'רצ'יל.‬ 244 00:24:21,666 --> 00:24:23,791 ‫אני זוכר שלושה ילדים...‬ 245 00:24:25,208 --> 00:24:28,833 ‫הם הציקו לנו ורבנו איתם.‬ 246 00:24:33,458 --> 00:24:35,790 ‫ואימי המאמצת אמרה,‬ 247 00:24:35,791 --> 00:24:40,832 ‫"אתם, המפונים מלונדון‬ ‫באים לכאן כדי לברוח ממלחמה אחת‬ 248 00:24:40,833 --> 00:24:42,958 ‫"ואתם מתחילים מלחמה אחרת כאן".‬ 249 00:24:58,208 --> 00:25:02,666 ‫רצינו לאלץ את לונדון כולה לרדת למקלטים.‬ 250 00:25:09,041 --> 00:25:13,749 {\an8}‫ביצענו גיחות רק ללונדון. שוב ושוב.‬ 251 00:25:13,750 --> 00:25:16,083 {\an8}‫- אולריך סטיינהילפר‬ ‫טייס לופטוואפה -‬ 252 00:25:19,875 --> 00:25:22,500 ‫בכל 20 דקות, בגלי תקיפה.‬ 253 00:25:25,375 --> 00:25:31,875 ‫האמנו שכך נכניע את אנגליה.‬ 254 00:25:38,500 --> 00:25:41,041 ‫זוהי כיכר טרפלגר.‬ 255 00:25:42,666 --> 00:25:47,208 ‫הרעש שאתם שומעים‬ ‫הוא אזעקה מפני תקיפה אווירית.‬ 256 00:26:03,791 --> 00:26:08,583 ‫- היום השישי לבליץ‬ ‫13 בספטמבר 1940 -‬ 257 00:26:12,583 --> 00:26:14,374 ‫כאן בארמון בקינגהאם,‬ 258 00:26:14,375 --> 00:26:18,208 ‫המלך והמלכה רואים את ההריסות‬ ‫המעידות על הימלטותם בקושי מהסכנה.‬ 259 00:26:19,750 --> 00:26:21,499 ‫לאחר שביתם שלהם הופצץ,‬ 260 00:26:21,500 --> 00:26:28,416 ‫הוד מלכותם משוחחים בהבנה ובאהדה עם נתיניהם‬ ‫אשר נפלו קורבן בעצמם לאכזריות הנאצית.‬ 261 00:26:31,541 --> 00:26:33,833 ‫כשהמלך והמלכה הגיעו,‬ 262 00:26:34,916 --> 00:26:37,082 {\an8}‫- ברנרד קופס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 13 -‬ 263 00:26:37,083 --> 00:26:41,249 {\an8}‫אנשים הריעו, אך אחרים אמרו,‬ ‫"חזרו לארמון בקינגהאם. חשבתם שהופצצתם?‬ 264 00:26:41,250 --> 00:26:42,583 ‫"קיבלתם פצצה אחת?‬ 265 00:26:43,250 --> 00:26:44,791 ‫"אנחנו קיבלנו אלפי פצצות".‬ 266 00:26:49,958 --> 00:26:53,875 ‫לא היו מספיק מקלטים בטוחים באיסט אנד.‬ 267 00:26:56,916 --> 00:26:59,291 ‫תחנות הרכבת התחתית נראו כמקום המושלם.‬ 268 00:27:03,083 --> 00:27:06,458 ‫אבל הממשלה החליטה‬ ‫שלא לפתוח את התחנות לכניסה.‬ 269 00:27:15,125 --> 00:27:18,874 {\an8}‫החלטנו לצאת למאבק‬ ‫לפתיחת תחנות הרכבת התחתית כמקלטים.‬ 270 00:27:18,875 --> 00:27:21,499 {\an8}‫- פיל פיראטין‬ ‫מנהיג קומוניסטי באיסט אנד -‬ 271 00:27:21,500 --> 00:27:25,000 {\an8}‫מלון סאבוי היה מטרתנו.‬ 272 00:27:31,750 --> 00:27:34,165 ‫עכשיו נסלים את המצב‬ 273 00:27:34,166 --> 00:27:37,458 ‫כדי להשתלט על המקלט במלון סאבוי.‬ 274 00:27:44,416 --> 00:27:47,541 ‫בסה"כ הגיעו 78 איש.‬ 275 00:27:49,000 --> 00:27:51,374 ‫- מקלט סאבוי מפני תקיפה אווירית -‬ 276 00:27:51,375 --> 00:27:54,916 ‫שהינו במקום בו לא הייתה לנו זכות להיות.‬ 277 00:27:55,458 --> 00:27:57,125 ‫ואז המשטרה הגיעה.‬ 278 00:28:05,000 --> 00:28:08,375 ‫מפקח משטרה אמר,‬ ‫"מה אתם מתכוונים לעשות כאן?"‬ 279 00:28:08,958 --> 00:28:12,583 ‫אמרתי, "אנחנו לא רוצים את המקום הזה,‬ ‫אלא בפתיחת הרכבת התחתית".‬ 280 00:28:13,958 --> 00:28:16,832 ‫- פועלים באיסט אנד פולשים לסאבוי -‬ 281 00:28:16,833 --> 00:28:21,666 ‫- קבוצת פורעים דורשים זכויות-יתר‬ ‫במלון מהודר בלונדון -‬ 282 00:28:22,666 --> 00:28:23,999 ‫הממשלה הכריזה‬ 283 00:28:24,000 --> 00:28:26,958 ‫שאנשים לא יוכלו להשתמש‬ ‫בתחנות הרכבת התחתית כמקלט.‬ 284 00:28:28,125 --> 00:28:30,915 ‫אך ההתפתחות יוצאת הדופן ביותר‬ ‫במלחמה המשונה הזו,‬ 285 00:28:30,916 --> 00:28:33,082 ‫היא הדרך בה תושבי לונדון הסתערו‬ 286 00:28:33,083 --> 00:28:35,250 ‫ופתרו את בעיית המקלטים התת-קרקעיים.‬ 287 00:28:39,666 --> 00:28:43,957 {\an8}‫הסתובבו שמועות.‬ ‫"רדו לרכבת התחתית. יהיה בסדר".‬ 288 00:28:43,958 --> 00:28:46,374 {\an8}‫- ברנרד קופס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 13 -‬ 289 00:28:46,375 --> 00:28:49,791 {\an8}‫מצאנו את כל השערים נעולים וחיילים היו שם.‬ 290 00:28:53,916 --> 00:28:56,166 ‫עוד ועוד אנשים הצטופפו מאחורינו.‬ 291 00:28:59,625 --> 00:29:01,374 ‫הם ניערו את השערים.‬ 292 00:29:01,375 --> 00:29:02,708 ‫"תכניסו אותנו!"‬ 293 00:29:08,125 --> 00:29:10,375 ‫לפתע, נשמעה שאגה עצומה.‬ 294 00:29:12,250 --> 00:29:14,708 ‫מישהו בממשלה שינה את דעתו.‬ 295 00:29:16,625 --> 00:29:20,375 ‫אבא שלי אמר,‬ ‫"זה ניצחון ענק למעמד הפועלים!"‬ 296 00:29:25,083 --> 00:29:28,208 ‫וכך החלו החיים הללו מתחת לקרקע.‬ 297 00:29:42,458 --> 00:29:46,790 ‫שלב חדש ודרמטי בקרב על בריטניה.‬ ‫לאחר שבועות מתוחים, הפיקוד הגרמני העליון‬ 298 00:29:46,791 --> 00:29:50,665 ‫פתח במתקפות אוויריות עצומות‬ ‫על ספינות אספקה ועל המעגנות. מדי יום,‬ 299 00:29:50,666 --> 00:29:54,208 ‫מאות מפציצים ומטוסי קרב נאציים‬ ‫שאגו מעל תעלת למאנש.‬ 300 00:30:01,708 --> 00:30:05,707 ‫מצודת האי הזו‬ ‫היא המבצר האחרון במערב אירופה‬ 301 00:30:05,708 --> 00:30:07,750 ‫החוסמת את שאיפותיו של היטלר.‬ 302 00:30:12,583 --> 00:30:15,125 ‫חיל האוויר המלכותי‬ ‫הוא חיל האוויר הטוב בעולם‬ 303 00:30:16,000 --> 00:30:19,625 ‫אך גרמניה עדיין שומרת‬ ‫על עליונות מספרית באוויר.‬ 304 00:30:26,416 --> 00:30:28,915 {\an8}‫- פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי -‬ 305 00:30:28,916 --> 00:30:32,416 {\an8}‫היינו חייבים לנצח במלחמה‬ ‫והיינו נחושים לעשות זאת בכל מחיר.‬ 306 00:30:33,708 --> 00:30:38,415 {\an8}‫ידענו שזו מלחמת קיום ולא התכוונו להיכנע.‬ 307 00:30:38,416 --> 00:30:39,750 {\an8}‫- אדית' היפ, צופת אוויר -‬ 308 00:30:42,750 --> 00:30:45,416 ‫היינו כ-100 בנות, אני חושבת,‬ 309 00:30:46,000 --> 00:30:49,625 ‫והגברים התייחסו אלינו בכבוד.‬ 310 00:30:50,333 --> 00:30:51,666 ‫קיבלו אותנו.‬ 311 00:30:53,375 --> 00:30:55,582 ‫חשנו התרוממות רוח‬ 312 00:30:55,583 --> 00:30:58,750 ‫מכיוון שפעלנו בעצמנו‬ ‫וביצענו את תפקידנו הייחודי.‬ 313 00:31:10,458 --> 00:31:14,416 ‫בפעם הראשונה שפגשתי את דניס,‬ ‫נהגתי בטרקטור...‬ 314 00:31:18,750 --> 00:31:21,833 ‫והוא השליך חול למנוע שלי ועצר אותו.‬ 315 00:31:23,583 --> 00:31:27,375 ‫הכרחתי אותו להתניע את הטרקטור מחדש.‬ ‫אמרתי, "אתה עצרת, אתה תתניע".‬ 316 00:31:29,083 --> 00:31:32,166 {\an8}‫- צילומים של אדית' היפ -‬ 317 00:31:34,250 --> 00:31:35,500 ‫וכך הוא עשה.‬ 318 00:31:40,708 --> 00:31:43,832 ‫דניס היה בנוי לא רע, וזקוף קומה.‬ 319 00:31:43,833 --> 00:31:46,083 ‫הוא היה די נאה.‬ 320 00:31:50,541 --> 00:31:54,332 ‫הוא מעולם לא חייך כיאות‬ ‫כי הוא התבייש בשתיים משיניו...‬ 321 00:31:54,333 --> 00:31:55,999 ‫- דניס ויסלר‬ ‫טייס בחיל האוויר המלכותי -‬ 322 00:31:56,000 --> 00:31:57,750 ‫אבל היה לו חיוך מיוחד משלו.‬ 323 00:31:58,958 --> 00:32:03,000 ‫ומסתבר שהוא החליט שהוא מחבב אותי.‬ 324 00:32:07,333 --> 00:32:11,041 ‫אז הוא אמר, "תבואי למסיבה של הטייסת?"‬ 325 00:32:11,666 --> 00:32:12,750 ‫אז אמרתי, "כן".‬ 326 00:32:17,208 --> 00:32:21,541 ‫כשירדנו מכוננות,‬ ‫כולנו נהרנו למסיבה והוא חיכה לי.‬ 327 00:32:31,333 --> 00:32:33,665 ‫לשנינו היה מזל גדול להיפגש.‬ 328 00:32:33,666 --> 00:32:36,708 ‫לולא המלחמה, ייתכן שלא היינו נפגשים.‬ 329 00:32:41,083 --> 00:32:42,416 ‫הוא היה מצחיק.‬ 330 00:32:43,041 --> 00:32:45,290 ‫הוא היה מאוד רומנטי.‬ 331 00:32:45,291 --> 00:32:46,750 ‫צחקנו הרבה.‬ 332 00:32:50,291 --> 00:32:55,458 ‫אני חושבת שהמצב גרם לקשר בינינו‬ ‫להיות עוצמתי יותר, טוב וחזק יותר.‬ 333 00:32:58,666 --> 00:33:00,999 ‫כל רגע יחד הוא יקר ערך.‬ 334 00:33:01,000 --> 00:33:04,958 ‫מכיוון שאיש לא ידע כמה זמן יתאפשר לנו.‬ 335 00:33:13,791 --> 00:33:17,124 ‫הקרב על לונדון‬ ‫נמצא כמעט בסיום חודשו הראשון‬ 336 00:33:17,125 --> 00:33:19,083 ‫ולונדון עדיין עומדת.‬ 337 00:33:19,583 --> 00:33:25,208 ‫- היום ה-24 לבליץ‬ ‫1 באוקטובר 1940 -‬ 338 00:33:26,458 --> 00:33:29,500 ‫היא מותשת, אבל רוחה איתנה כתמיד.‬ 339 00:33:33,833 --> 00:33:34,958 ‫נוכל לעמוד בזה.‬ 340 00:33:35,666 --> 00:33:38,624 ‫אם הוא חושב שינצח את המלחמה‬ ‫תוך הפצצת נשים וילדים‬ 341 00:33:38,625 --> 00:33:40,208 ‫הוא יגלה שטעה טעות גדולה.‬ 342 00:33:41,916 --> 00:33:44,500 ‫כאן לונדון. כולנו חיים ובועטים.‬ 343 00:33:46,166 --> 00:33:47,625 ‫להתראות. כל טוב.‬ 344 00:33:55,916 --> 00:33:59,124 ‫הבאתי את עצמי‬ ‫לכדי מצב של תשוקה עצומה לרופרט, שחסר לי.‬ 345 00:33:59,125 --> 00:34:00,540 ‫- יומנה של ג'ואן וינדהאם‬ ‫בת 17 -‬ 346 00:34:00,541 --> 00:34:02,125 ‫שבוע שלא התראינו.‬ 347 00:34:03,416 --> 00:34:04,915 ‫כל הבוקר חשבתי עליו‬ 348 00:34:04,916 --> 00:34:07,791 ‫ותהיתי כמה זמן אוכל להמשיך לחיות בלעדיו.‬ 349 00:34:11,458 --> 00:34:13,749 ‫בדרך הביתה, ראיתי 17 מטוסים גרמניים‬ 350 00:34:13,750 --> 00:34:16,208 ‫ומאות פגזים התפוצצו סביבם.‬ 351 00:34:18,583 --> 00:34:19,500 ‫שמעתי צעקה...‬ 352 00:34:23,041 --> 00:34:24,707 ‫- רופרט‬ ‫החבר של ג'ואן -‬ 353 00:34:24,708 --> 00:34:27,082 ‫ושם היה רופרט, מתרוצץ ברחוב,‬ 354 00:34:27,083 --> 00:34:29,125 ‫מתעלם לחלוטין מהתותחים.‬ 355 00:34:38,583 --> 00:34:42,708 ‫מצאנו בית קפה מהודר בשם מאונטוויו‬ ‫בו ניגנה תזמורת במקטורנים אדומים.‬ 356 00:34:45,125 --> 00:34:47,874 ‫עמודי פסיפס ענקיים נצצו מתחת לאורות‬ 357 00:34:47,875 --> 00:34:50,333 ‫והייתי כה מאושרת עד שהרגשתי כמעט שיכורה.‬ 358 00:34:51,541 --> 00:34:54,166 ‫הכול הרגיש מוגבר ומואץ.‬ 359 00:34:58,750 --> 00:35:00,832 ‫היינו מותשים ותעינו בדרך חזרה‬ 360 00:35:00,833 --> 00:35:03,000 ‫דרך ההריסות בשדרות שאפטסברי.‬ 361 00:35:06,125 --> 00:35:08,083 ‫התעלסנו ברצינות רבה‬ 362 00:35:09,916 --> 00:35:12,291 ‫והייתי מלאה בשלווה ובעונג.‬ 363 00:35:13,125 --> 00:35:15,874 ‫היה זה מהדברים‬ ‫הנשגבים והמספקים היחידים שנותרו‬ 364 00:35:15,875 --> 00:35:17,500 ‫בחיים הנוראים האלה.‬ 365 00:35:26,833 --> 00:35:30,333 ‫אם הגרמנים ציפו‬ ‫לשבור את המורל של אוכלוסיית לונדון,‬ 366 00:35:30,916 --> 00:35:32,541 ‫הרי שהם נכשלו כישלון חרוץ.‬ 367 00:35:39,791 --> 00:35:42,540 ‫נראה היה שהגרמנים שינו את מדיניותם‬ 368 00:35:42,541 --> 00:35:44,666 ‫בנוגע למתקפותיהם על בריטניה הגדולה‬ 369 00:35:45,791 --> 00:35:47,916 ‫בניסיון להסב נזק רב יותר.‬ 370 00:35:56,333 --> 00:35:59,541 ‫המנהיג הגרמני רמז‬ ‫שהמלחמה עלולה להימשך זמן רב.‬ 371 00:36:03,666 --> 00:36:07,125 ‫היינו מודעים לכך שזו תהיה משימה קשה.‬ 372 00:36:10,541 --> 00:36:13,790 {\an8}‫בכל יום, חלק מהצוותים לא חזרו.‬ 373 00:36:13,791 --> 00:36:17,040 {\an8}‫- גרהארד קרמס‬ ‫טייס לופטוואפה, בן 20 -‬ 374 00:36:17,041 --> 00:36:18,583 {\an8}‫מצב הרוח היה קודר.‬ 375 00:36:23,791 --> 00:36:27,666 ‫לפני שהמראנו, חשבתי, "האם נחזור בשלום?"‬ 376 00:36:29,791 --> 00:36:31,208 ‫"האם אהיה בסדר?"‬ 377 00:36:33,208 --> 00:36:35,541 ‫"האם אראה שוב את ביתי?"‬ 378 00:36:39,666 --> 00:36:42,249 ‫- קובנטרי -‬ 379 00:36:42,250 --> 00:36:44,750 ‫- המידלנדס, אנגליה -‬ 380 00:36:49,416 --> 00:36:52,833 ‫קובנטרי נשענת על עברה ההיסטורי‬ ‫לרגל החגיגות לליידי גודייבה.‬ 381 00:36:57,125 --> 00:36:59,249 ‫קובנטרי מתבלטת כאתר תעשייתי כביר‬ 382 00:36:59,250 --> 00:37:00,999 ‫הודות לרוזנת גודייבה,‬ 383 00:37:01,000 --> 00:37:04,833 ‫אשר התערטלה מעושרה‬ ‫כדי לזכות בחירות למען עירה.‬ 384 00:37:10,250 --> 00:37:13,832 ‫עיר עתיקה זו מפיקה ממאות מפעליה‬ 385 00:37:13,833 --> 00:37:16,541 ‫את המכונות והמנועים החדשים בעולם.‬ 386 00:37:19,958 --> 00:37:22,707 ‫נשים רבות יותר‬ ‫דרושות לעבודה במפעלי התחמושת‬ 387 00:37:22,708 --> 00:37:24,582 ‫במסגרת חיל העזר לנשים,‬ 388 00:37:24,583 --> 00:37:29,166 ‫ובמיוחד נשים אשר יסכימו לעזוב את ביתן‬ ‫וללכת לכל מקום אליו יישלחו.‬ 389 00:37:36,791 --> 00:37:40,874 ‫היה מרגש ללכת למקום שונה ולעשות משהו שונה.‬ 390 00:37:40,875 --> 00:37:42,582 ‫- פרידה אנדרסון‬ ‫עובדת מפעל -‬ 391 00:37:42,583 --> 00:37:45,083 ‫קובנטרי. קובנטרי. זוהי קובנטרי.‬ 392 00:37:46,125 --> 00:37:48,833 ‫אפילו שאבי ניסה להניא אותי מלעשות זאת.‬ 393 00:37:51,125 --> 00:37:54,082 ‫אבא שלי היה אדם‬ ‫שתמיד רצה לשמור על כולם יחד‬ 394 00:37:54,083 --> 00:37:56,916 ‫והדרך היחידה לגדול הייתה להתרחק...‬ 395 00:38:00,375 --> 00:38:02,041 ‫אבל לא, הייתי נחושה.‬ 396 00:38:02,541 --> 00:38:04,666 ‫אסע הרחק כדי לקחת חלק במאמץ המלחמתי.‬ 397 00:38:08,958 --> 00:38:11,375 ‫למחרת, לקחו אותנו למפעל.‬ 398 00:38:12,625 --> 00:38:14,374 ‫כולם רכבו על אופניים.‬ 399 00:38:14,375 --> 00:38:17,541 ‫מאות, אלפי אנשים רכבו על אופניהם לעבודה.‬ 400 00:38:22,541 --> 00:38:24,375 ‫האזעקות הראשונות נשמעו.‬ 401 00:38:28,791 --> 00:38:32,375 ‫הם אמרו, "הבאת לנו מזל רע.‬ ‫אנחנו לא רוצים אותך פה".‬ 402 00:38:52,416 --> 00:38:55,083 ‫הם ירו במקלעים על רוכבי האופניים.‬ 403 00:38:57,958 --> 00:39:00,625 ‫ואמרתי, "מה קורה לאנשים האלה?"‬ 404 00:39:04,208 --> 00:39:06,250 ‫ראיתי אנשים נופלים.‬ 405 00:39:33,958 --> 00:39:37,832 {\an8}‫כולנו רק עשינו את המוטל עלינו‬ ‫ואף אחד לא ביקש לפגוע באנשים רגילים.‬ 406 00:39:37,833 --> 00:39:40,083 {\an8}‫- גרהארד קרמס‬ ‫טייס לופטוואפה, בן 20 -‬ 407 00:39:53,791 --> 00:39:58,582 ‫האסטרטגיה בקובנטרי,‬ ‫אשר נועדה להלך אימים על בריטניה‬ 408 00:39:58,583 --> 00:40:00,791 ‫הייתה מטופשת לחלוטין.‬ 409 00:40:19,250 --> 00:40:21,875 ‫כשהתקיפה החלה, ידענו שהיא תהיה קשה.‬ 410 00:40:22,625 --> 00:40:24,499 {\an8}‫כולנו תפסנו מחסה מתחת למדרגות.‬ 411 00:40:24,500 --> 00:40:26,415 {\an8}‫- פרידה אנדרסון‬ ‫עובדת מפעל -‬ 412 00:40:26,416 --> 00:40:30,208 {\an8}‫כולם אמרו שזה המקום הטוב ביותר להיות בו,‬ ‫המקום הבטוח ביותר.‬ 413 00:40:33,666 --> 00:40:36,416 ‫לפתע, הכול נעשה שחור ו...‬ 414 00:40:38,125 --> 00:40:39,333 ‫פרצו שרפות.‬ 415 00:40:41,708 --> 00:40:45,040 ‫היה לי שיער ארוך והוא התחיל להיחרך‬ 416 00:40:45,041 --> 00:40:47,083 ‫וזה היה מפחיד.‬ 417 00:40:51,708 --> 00:40:54,041 ‫חשבתי, "אני אישרף בחיים!"‬ 418 00:41:00,000 --> 00:41:04,375 ‫- היום ה-69 לבליץ‬ ‫15 בנובמבר 1940 -‬ 419 00:41:12,500 --> 00:41:15,665 ‫אני רוצה להזכיר לכם את החשיבות הרבה‬ 420 00:41:15,666 --> 00:41:20,083 ‫שבהרתחת מים לפני השימוש בקובנטרי.‬ 421 00:41:20,666 --> 00:41:25,833 ‫לא משנה מהו מקור המים,‬ ‫אנא ודאו שהם מורתחים לפני השימוש.‬ 422 00:41:27,625 --> 00:41:30,791 ‫- קתדרלת קובנטרי -‬ 423 00:41:34,708 --> 00:41:38,375 ‫חזרנו לאדינבורו ונראינו כמו פליטים.‬ 424 00:41:46,666 --> 00:41:48,500 ‫הייתי פקעת עצבים.‬ 425 00:41:54,333 --> 00:41:58,333 ‫וכשנשמעו האזעקות הראשונות לאחר שחזרתי,‬ 426 00:42:00,166 --> 00:42:02,458 ‫נכנסתי כמעט להיסטריה.‬ 427 00:42:15,208 --> 00:42:19,040 {\an8}‫אמש, מטוסים גרמניים‬ ‫תקפו את בריטניה הגדולה מספר פעמים.‬ 428 00:42:19,041 --> 00:42:21,249 {\an8}‫- תעלת למאנש -‬ 429 00:42:21,250 --> 00:42:23,415 {\an8}‫התקיפות, אשר נמשכו מספר שעות,‬ 430 00:42:23,416 --> 00:42:25,916 {\an8}‫בוצעו במספר אתרים ברחבי המדינה.‬ 431 00:42:27,791 --> 00:42:30,040 ‫פצצות אש הוטלו במקומות רבים.‬ 432 00:42:30,041 --> 00:42:31,290 ‫- פלימות' -‬ 433 00:42:31,291 --> 00:42:32,916 ‫הערים בחוף הדרומי...‬ 434 00:42:33,750 --> 00:42:36,665 ‫- פלימות' -‬ 435 00:42:36,666 --> 00:42:39,749 ‫- הרוגים -‬ 436 00:42:39,750 --> 00:42:42,791 ‫- סאות'המפטון -‬ 437 00:42:45,875 --> 00:42:48,250 ‫- סאות'המפטון -‬ 438 00:42:49,583 --> 00:42:50,957 ‫- בריסטול -‬ 439 00:42:50,958 --> 00:42:52,416 ‫מערב אנגליה...‬ 440 00:42:53,000 --> 00:42:57,291 ‫- בריסטול -‬ 441 00:42:59,291 --> 00:43:00,416 ‫המידלנדס...‬ 442 00:43:00,916 --> 00:43:05,708 ‫- ברמינגהאם -‬ 443 00:43:06,541 --> 00:43:07,665 ‫בצפון-מערב.‬ 444 00:43:07,666 --> 00:43:13,625 ‫- מנצ'סטר -‬ 445 00:43:17,208 --> 00:43:19,082 ‫- גלאזגו -‬ 446 00:43:19,083 --> 00:43:23,040 ‫- גלאזגו‬ ‫סקוטלנד -‬ 447 00:43:23,041 --> 00:43:25,540 ‫כל השרפות נמצאות כעת תחת שליטה.‬ 448 00:43:25,541 --> 00:43:27,625 ‫- גלאזגו -‬ 449 00:43:28,708 --> 00:43:31,707 ‫על פי הפיקוד העליון הגרמני,‬ ‫התקיפות האוויריות אתמול‬ 450 00:43:31,708 --> 00:43:36,124 ‫התרכזו בליברפול‬ ‫ונועדו לשתק את נמל ליברפול.‬ 451 00:43:36,125 --> 00:43:37,582 ‫- ליברפול -‬ 452 00:43:37,583 --> 00:43:39,874 ‫מאות מפציצים גרמניים התמקדו בליברפול...‬ 453 00:43:39,875 --> 00:43:40,832 ‫- ליברפול -‬ 454 00:43:40,833 --> 00:43:44,916 ‫וזרעו הרס מרשים אף יותר משחוותה קובנטרי.‬ 455 00:43:48,250 --> 00:43:52,291 ‫צ'רצ'יל אמר לנו שכולנו אמיצים מאוד.‬ 456 00:43:55,916 --> 00:43:57,832 {\an8}‫לעולם לא ניכנע.‬ 457 00:43:57,833 --> 00:44:00,749 {\an8}‫- מרי פרייס‬ ‫תושבת ליברפול, בת 17 -‬ 458 00:44:00,750 --> 00:44:03,999 {\an8}‫תושבי ליברפול, אחרי הבליץ הזה,‬ 459 00:44:04,000 --> 00:44:06,250 ‫היו נכנעים בן לילה.‬ 460 00:44:14,041 --> 00:44:17,708 ‫אנשי הממשל חשו בנוח, לא?‬ 461 00:44:21,000 --> 00:44:25,333 ‫אתם יודעים,‬ ‫הם ישבו בבונקרים המצופים פלדה.‬ 462 00:44:29,125 --> 00:44:33,165 ‫כל כך שנאתי את הגרמנים על מה שעשו לנו‬ 463 00:44:33,166 --> 00:44:36,208 ‫ולא יכולנו לעשות כלום בנדון.‬ 464 00:44:38,916 --> 00:44:42,041 ‫היינו אנשים שפשוט חיכו להיהרג.‬ 465 00:44:48,208 --> 00:44:50,791 ‫מה דעתך על שאלת התגמול?‬ 466 00:44:51,375 --> 00:44:53,707 ‫ובכן, לו הייתי גבר, הייתי הולכת לשם‬ 467 00:44:53,708 --> 00:44:56,165 ‫ומשיבה להם באותה הדרך כפי שהם עשו כאן.‬ 468 00:44:56,166 --> 00:45:01,000 ‫אחרי כל זה, מה דעתך על האפשרות‬ ‫שאנו נבצע דבר דומה בברלין?‬ 469 00:45:02,458 --> 00:45:03,915 ‫הייתי מסכים לאפשרות הזו.‬ 470 00:45:03,916 --> 00:45:07,249 ‫הייתי מקווה שנעשה משהו יותר גרוע,‬ ‫בהתחשב באותה חלאת אדם.‬ 471 00:45:07,250 --> 00:45:09,874 ‫אדוני, האם לדעתך עלינו להפציץ את ברלין‬ 472 00:45:09,875 --> 00:45:11,874 ‫כפי שהם עושים לנו בלונדון?‬ 473 00:45:11,875 --> 00:45:14,749 ‫בהחלט, אדוני. עלינו להפציץ אותם פי עשרה.‬ 474 00:45:14,750 --> 00:45:16,624 ‫צר לי על הנשים ועל הילדים,‬ 475 00:45:16,625 --> 00:45:19,125 ‫אבל מה לגבי הנשים והילדים במדינה הזו?‬ 476 00:45:21,541 --> 00:45:26,000 ‫- היום ה-100 לבליץ‬ ‫16 בדצמבר 1940 -‬ 477 00:45:28,083 --> 00:45:29,957 {\an8}‫- קולו של וינסטון צ'רצ'יל -‬ 478 00:45:29,958 --> 00:45:31,458 {\an8}‫אני משוכנע שנוכל להתגבר‬ 479 00:45:32,250 --> 00:45:34,416 ‫על המתקפה האדירה הזו.‬ 480 00:45:37,291 --> 00:45:41,041 ‫יהיה מה שיהיה, אנחנו נילחם עד הסוף.‬ 481 00:45:45,583 --> 00:45:50,124 ‫העיירות התאומות מנהיים-לודוויגסהאפן,‬ ‫בהן נמצא הנמל הפנימי השני בגודלו באירופה,‬ 482 00:45:50,125 --> 00:45:51,750 ‫עומדות לספוג מתקפה.‬ 483 00:45:53,000 --> 00:45:57,250 ‫על הכוונת נמצאות המעגנות הבנויות כמבוך,‬ ‫מתקנים תעשייתיים ומפעלים כימיים.‬ 484 00:46:18,375 --> 00:46:22,790 ‫- פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי -‬ 485 00:46:22,791 --> 00:46:25,375 ‫כשחיים כל כך קרוב למוות...‬ 486 00:46:28,166 --> 00:46:29,582 {\an8}‫את לא חושבת שזה יקרה לך.‬ 487 00:46:29,583 --> 00:46:33,208 {\an8}‫- אדית' היפ, צופת אוויר‬ ‫בסיס חיל האוויר המלכותי דבדן, בת 21 -‬ 488 00:46:37,541 --> 00:46:40,915 ‫אבל את מתחילה להבין, והם מתחילים להבין‬ 489 00:46:40,916 --> 00:46:43,000 ‫מתי הכדור יפגע.‬ 490 00:46:54,000 --> 00:46:56,833 ‫ונראה שהם מוקפים בהילה כלשהי.‬ 491 00:46:57,916 --> 00:47:01,458 ‫ואת חושבת, "אתה לא תחזור הביתה".‬ 492 00:47:01,958 --> 00:47:03,458 ‫וגם הם יודעים את זה.‬ 493 00:47:17,875 --> 00:47:22,665 ‫דניס אמר, "נבלה יחד את החופשה הקרובה שלי?"‬ 494 00:47:22,666 --> 00:47:25,333 ‫ואמרתי, "כן, אם תרצה".‬ 495 00:47:27,833 --> 00:47:30,541 ‫התארגנו ונסענו לקיימברידג'.‬ 496 00:47:33,916 --> 00:47:35,666 ‫זה היה מאוד רומנטי.‬ 497 00:47:38,916 --> 00:47:39,916 ‫זה היה...‬ 498 00:47:41,791 --> 00:47:44,208 ‫לא מהעולם הזה, פשוטו כמשמעו.‬ 499 00:47:54,625 --> 00:47:57,916 ‫אכלנו ארוחת ערב ודיברנו המון,‬ ‫אתם יודעים, כפי שקורה.‬ 500 00:48:03,625 --> 00:48:07,125 ‫ואז הוא אמר, "יש משהו שאני רוצה לומר לך".‬ 501 00:48:10,500 --> 00:48:15,208 ‫הלכנו לחדר השינה שלי. וצריך לדעת:‬ ‫אף פעם לא נכנסים לחדר השינה עם גבר.‬ 502 00:48:25,833 --> 00:48:28,125 ‫אז לקחנו בקבוק שמפניה.‬ 503 00:48:29,083 --> 00:48:30,250 ‫והוא אמר,‬ 504 00:48:31,333 --> 00:48:32,625 ‫"התינשאי לי?"‬ 505 00:48:33,375 --> 00:48:35,166 ‫אז אמרתי, "כמובן".‬ 506 00:48:38,916 --> 00:48:42,000 ‫והלכנו איש למיטתו.‬ 507 00:48:42,500 --> 00:48:44,125 ‫זו הייתה הפגנת כבוד גדולה.‬ 508 00:48:46,375 --> 00:48:50,708 ‫הוא כל כך העריך אותי‬ ‫ולא ניסה לנצל אותי בשום דרך.‬ 509 00:48:55,166 --> 00:48:58,458 ‫מצד שני, היה ניתן לשכנע אותי.‬ 510 00:48:59,250 --> 00:49:03,707 ‫מכיוון שכשאת יודעת שמישהו עלול שלא לחזור,‬ 511 00:49:03,708 --> 00:49:06,040 ‫האם תחמיצי את ההזדמנות?‬ 512 00:49:06,041 --> 00:49:07,916 ‫כי לעולם לא תזכי בה שוב.‬ 513 00:49:31,000 --> 00:49:34,165 ‫היום חג המולד בשנת הבליץ.‬ 514 00:49:34,166 --> 00:49:36,540 ‫- היום ה-109 לבליץ‬ ‫25 בדצמבר 1940 -‬ 515 00:49:36,541 --> 00:49:38,625 ‫עלי צינית וחוטי תיל.‬ 516 00:49:39,833 --> 00:49:42,041 ‫תותחים וקישוטים.‬ 517 00:49:47,000 --> 00:49:51,040 ‫השגרירות הגרמנית בוושינגטון מסרה‬ ‫שהממשלה הבריטית עודכנה‬ 518 00:49:51,041 --> 00:49:53,665 ‫שהגרמנים לא יפציצו את אנגליה מחר‬ 519 00:49:53,666 --> 00:49:57,666 ‫במידה והבריטים לא יפציצו את שטח גרמניה.‬ 520 00:50:04,083 --> 00:50:06,165 ‫מהיום ועד לחג המולד הבא‬ 521 00:50:06,166 --> 00:50:09,875 ‫ישנם 12 חודשים של קשיים והקרבה גוברת.‬ 522 00:50:11,083 --> 00:50:13,332 ‫במרחק כמה רחובות, במקלטים התת-קרקעיים,‬ 523 00:50:13,333 --> 00:50:15,916 ‫משפחות שלמות חוגגות את ערב חג המולד.‬ 524 00:50:21,208 --> 00:50:24,416 ‫- צ'לסי‬ ‫מערב לונדון -‬ 525 00:50:26,750 --> 00:50:29,208 ‫ראיתי מעטפה גדולה בתיבת הדואר.‬ 526 00:50:31,458 --> 00:50:33,915 ‫קרעתי אותה ואז התחיל הסיוט.‬ 527 00:50:33,916 --> 00:50:35,916 ‫- יומנה של ג'ואן וינדהאם‬ ‫בת 18 -‬ 528 00:50:37,083 --> 00:50:39,958 ‫צו התייצבות לשירות צבאי. הצי המלכותי.‬ 529 00:50:45,000 --> 00:50:47,708 ‫"אלוהים", חשבתי. "אבלה את חג המולד לבד".‬ 530 00:50:49,916 --> 00:50:52,541 ‫רציתי למות. כל כך רציתי את רופרט.‬ 531 00:50:56,166 --> 00:50:59,791 ‫הפאבים מלאים בשיכורים מאושרים‬ ‫השרים "זאת דרך ארוכה לטיפררי".‬ 532 00:51:05,291 --> 00:51:07,916 ‫ביליתי לילה קודר בחדר ללא חימום‬ 533 00:51:08,416 --> 00:51:10,625 ‫וישנתי בבגדיי על דרגש קשה.‬ 534 00:51:13,166 --> 00:51:15,458 ‫זה ממש חג מולד בבית עבודה.‬ 535 00:51:18,125 --> 00:51:20,999 ‫נראה שההפוגה האווירית הבלתי רשמית ממשיכה‬ 536 00:51:21,000 --> 00:51:23,749 ‫ובארצות אירופאיות רבות‬ ‫הדבר נחגג כחג מולד שני.‬ 537 00:51:23,750 --> 00:51:25,040 ‫- פיקדונות מלחמה הם נשקי מלחמה -‬ 538 00:51:25,041 --> 00:51:27,625 ‫נראה ששני הצדדים מקרקעים את מפציציהם.‬ 539 00:51:30,500 --> 00:51:35,791 ‫- היום ה-113 לבליץ‬ ‫29 בדצמבר 1940 -‬ 540 00:51:37,000 --> 00:51:38,957 ‫כשהיא משקיפה על העיר לונדון,‬ 541 00:51:38,958 --> 00:51:42,416 ‫לקתדרלת סנט פול שמור מקום מיוחד בלב כול.‬ 542 00:51:45,000 --> 00:51:49,250 ‫שלוש פעמים בהיסטוריה‬ ‫נהרסה קתדרלת סנט פול בשל שרפה.‬ 543 00:51:52,166 --> 00:51:54,290 {\an8}‫קתדרלת סנט פול היא אתר פולחן.‬ 544 00:51:54,291 --> 00:51:56,457 {\an8}‫- ריצ'רד הולסגרוב‬ ‫כבאי צעיר, בן 17 -‬ 545 00:51:56,458 --> 00:51:58,750 {\an8}‫זה היה מקום של אמון.‬ 546 00:51:59,500 --> 00:52:00,583 ‫אלוהים היה שם.‬ 547 00:52:03,875 --> 00:52:06,749 ‫אם היטלר היה פוגע בקתדרלת סנט פול,‬ 548 00:52:06,750 --> 00:52:10,124 ‫הוא היה שובר את רוחם של תושבי לונדון‬ 549 00:52:10,125 --> 00:52:11,916 ‫ואת רוחם של שאר תושבי המדינה.‬ 550 00:52:19,291 --> 00:52:24,291 {\an8}‫אנגליה היא האי האחרון שמחזיק מעמד באירופה.‬ 551 00:52:28,375 --> 00:52:30,333 ‫תגיע השעה‬ 552 00:52:30,833 --> 00:52:33,833 ‫בה מישהו מאיתנו יישבר...‬ 553 00:52:36,166 --> 00:52:40,416 ‫וזו לא תהיה גרמניה הנאצית!‬ 554 00:52:52,416 --> 00:52:58,250 ‫תקיפה כבדה בפצצות אש התרחשה במרכז העיר.‬ 555 00:53:03,125 --> 00:53:07,416 ‫הושגה שליטה על האש בחצר כנסיית סנט פול.‬ 556 00:53:12,875 --> 00:53:13,832 ‫תחזיק את זה.‬ 557 00:53:13,833 --> 00:53:16,083 ‫תחזיק את זה!‬ ‫-להתרחק למטה!‬ 558 00:53:16,708 --> 00:53:18,415 {\an8}‫נקראנו לשטח.‬ 559 00:53:18,416 --> 00:53:20,832 {\an8}‫- ריצ'רד הולסגרוב‬ ‫כבאי צעיר, בן 17 -‬ 560 00:53:20,833 --> 00:53:25,291 {\an8}‫צ'רצ'יל נתן הנחיה ברורה למפקדי מכבי האש.‬ ‫הצילו את סנט פול.‬ 561 00:53:29,583 --> 00:53:35,541 ‫הוא חש שאם נוכל להציל את המבנה,‬ ‫יהיה לנו משהו להישען עליו.‬ 562 00:53:51,375 --> 00:53:54,125 ‫זו לא הייתה שרפה. זו הייתה סופת אש.‬ 563 00:54:00,750 --> 00:54:03,666 ‫פצצות אש שרקו באוויר.‬ 564 00:54:07,125 --> 00:54:11,083 ‫אלפי פצצות הוטלו על לונדון.‬ 565 00:54:18,833 --> 00:54:20,333 ‫החום היה כל כך אדיר‬ 566 00:54:23,083 --> 00:54:24,999 ‫עד שאיים להקריס את סנט פול‬ 567 00:54:25,000 --> 00:54:28,291 ‫והכיפה עצמה הייתה מתמוטטת.‬ 568 00:54:38,708 --> 00:54:40,957 ‫הזעם הנאצי הכה בעיר הבירה בשיא העוצמה.‬ 569 00:54:40,958 --> 00:54:43,082 ‫- יומנה של ג'ואן וינדהאם‬ ‫בת 18 -‬ 570 00:54:43,083 --> 00:54:45,875 ‫הם הבעירו את רובע הסיטי, כולל שש כנסיות.‬ 571 00:54:49,166 --> 00:54:50,874 ‫המטוסים לא עצרו‬ 572 00:54:50,875 --> 00:54:53,916 ‫וקולות המנועים בזמן הטלת הפצצות‬ ‫היו מחרישי אוזניים.‬ 573 00:54:56,458 --> 00:55:00,708 ‫להבות האירו את הרחוב כאילו היה זה אור יום‬ ‫והכוכבים כובו.‬ 574 00:55:05,541 --> 00:55:07,750 ‫המראות דמו לגיהינום עלי אדמות.‬ 575 00:55:09,125 --> 00:55:12,915 ‫העולם יראה תמונות של תקיפה‬ ‫שלא כוונה ליעדים צבאיים‬ 576 00:55:12,916 --> 00:55:16,041 ‫והתמקדה רק בדברים שגברים ונשים‬ ‫אהבו במשך מאות שנים.‬ 577 00:55:17,041 --> 00:55:20,083 ‫הבניינים המפורסמים‬ ‫של החברה האזרחית, גילדהול.‬ 578 00:55:30,041 --> 00:55:32,249 {\an8}‫התחלתי להרגיש כמו גבר.‬ 579 00:55:32,250 --> 00:55:34,415 {\an8}‫- ריצ'רד הולסגרוב‬ ‫כבאי צעיר, בן 17 -‬ 580 00:55:34,416 --> 00:55:39,166 {\an8}‫היינו שם ומילאנו תפקיד‬ ‫שסיכן את חיינו או את חיי חברינו.‬ 581 00:55:42,041 --> 00:55:46,416 ‫חשבתי, "אלוהים, כשאגיע הביתה,‬ ‫הדברים שאספר לאימא..."‬ 582 00:55:52,833 --> 00:55:55,833 ‫אם היינו מצליחים להשתלט על האש‬ 583 00:55:57,791 --> 00:56:01,416 ‫היא לא הייתה מתפשטת לעבר קתדרלת סנט פול.‬ 584 00:56:18,958 --> 00:56:20,166 ‫כאן לונדון.‬ 585 00:56:23,875 --> 00:56:25,041 ‫הכול שקט כאן.‬ 586 00:56:25,541 --> 00:56:27,583 ‫השעה כמעט אחת לפנות בוקר.‬ 587 00:56:33,583 --> 00:56:39,375 ‫חומת האש שסגרה על שטח משולש גדול‬ ‫ברובע העסקים של לונדון, כובתה כעת.‬ 588 00:56:42,958 --> 00:56:44,916 ‫צפיתי בשרפות מגג בניין.‬ 589 00:56:45,583 --> 00:56:49,499 ‫לא היה קשה לדמיין‬ ‫כיצד לונדון נראתה לפני 300 שנה‬ 590 00:56:49,500 --> 00:56:52,250 ‫בזמן השתוללות‬ ‫השרפה הגדולה וההיסטורית בלונדון.‬ 591 00:56:57,791 --> 00:57:03,041 ‫ממקומי ראיתי אדם עטוי כפפה‬ ‫שזרק מהגג פצצת אש פעילה.‬ 592 00:57:12,125 --> 00:57:15,625 ‫היה זה נס‬ ‫שהפצצות הללו לא פגעו בקתדרלת סנט פול.‬ 593 00:57:17,500 --> 00:57:21,165 ‫חשבתי, "אלוהים, בטח היה מישהו שאמר,‬ 594 00:57:21,166 --> 00:57:22,666 ‫"'בזה אתם לא תיגעו'".‬ 595 00:58:05,291 --> 00:58:06,540 ‫כעת הוכח...‬ 596 00:58:06,541 --> 00:58:08,624 ‫- קולו של וינסטון צ'רצ'יל -‬ 597 00:58:08,625 --> 00:58:12,625 ‫שצורה זו של סחיטה באמצעות רצח וטרור...‬ 598 00:58:16,291 --> 00:58:20,374 ‫לא זו בלבד שלא החלישה‬ ‫את רוחה של האומה הבריטית...‬ 599 00:58:20,375 --> 00:58:22,874 {\an8}‫- מופצצים, חבולים וכועסים‬ ‫אבל לא מובסים -‬ 600 00:58:22,875 --> 00:58:26,749 {\an8}‫אלא שהיא ליבתה אותה‬ ‫לכדי להבה עצומה ואוניברסלית‬ 601 00:58:26,750 --> 00:58:29,041 ‫אשר כמוה לא נראתה מעולם!‬ 602 00:58:42,208 --> 00:58:45,124 ‫איך נמצא את המילים‬ ‫כדי לשבח את חיל האוויר המלכותי?‬ 603 00:58:45,125 --> 00:58:47,415 ‫בכל יום הם נלחמו כנגד כל הסיכויים.‬ 604 00:58:47,416 --> 00:58:49,583 ‫בכל יום הם שבו הביתה כמנצחים.‬ 605 00:58:51,625 --> 00:58:54,833 ‫בריטניה מוכנה להדוף‬ ‫את הפלישה המאיימת עליה מזה זמן רב.‬ 606 00:58:59,583 --> 00:59:03,500 ‫שמונים מטוסים נאציים השתתפו בתקיפה.‬ ‫25 מתוכם לא חזרו לבסיסם.‬ 607 00:59:09,208 --> 00:59:11,707 ‫זו עשויה להיות נקודת המפנה של המלחמה כולה.‬ 608 00:59:11,708 --> 00:59:14,125 ‫זהו ניצחון האיכות על הכמות.‬ 609 00:59:16,750 --> 00:59:20,666 {\an8}‫- פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי -‬ 610 00:59:21,666 --> 00:59:24,790 ‫לא האמנו שנפסיד‬ 611 00:59:24,791 --> 00:59:28,833 ‫וכולם הרגישו כך.‬ ‫זו הייתה התחושה בבסיס שלנו, בכל מקרה.‬ 612 00:59:31,458 --> 00:59:34,208 ‫כלומר, זו הייתה תחושה נאיבית.‬ 613 00:59:41,333 --> 00:59:43,707 ‫דניס ואני ניסינו לארגן את החתונה‬ 614 00:59:43,708 --> 00:59:46,125 ‫בגלל שרצינו שתתקיים בקרוב.‬ 615 00:59:49,250 --> 00:59:50,582 {\an8}‫הוא רצה שתתקיים בקרוב.‬ 616 00:59:50,583 --> 00:59:53,083 {\an8}‫- אדית' היפ, צופת אוויר‬ ‫בסיס חיל האוויר המלכותי דבדן, בת 21 -‬ 617 00:59:56,125 --> 00:59:58,125 ‫הקצינים אמרו‬ 618 00:59:58,625 --> 01:00:03,250 ‫שהם לא אוהבים שהטייסים שלהם מתארסים‬ ‫בגלל שזה גרם להם להתחיל להיזהר.‬ 619 01:00:06,625 --> 01:00:09,708 ‫ואי אפשר להיזהר כטייס קרב.‬ 620 01:00:10,833 --> 01:00:12,624 ‫צריך להיכנס בכל הכוח‬ 621 01:00:12,625 --> 01:00:16,000 ‫ואסור לדאוג בגלל איזו אישה שנשארה בבסיס.‬ 622 01:00:20,083 --> 01:00:22,583 {\an8}‫- צלצלו בכל הכוח -‬ 623 01:00:25,583 --> 01:00:29,208 ‫התרחשה תקיפה גדולה בבוקר. הייתי בתפקיד.‬ 624 01:00:31,416 --> 01:00:35,458 ‫איני זוכרת כמה גרמנים השתתפו בה,‬ ‫אך היה מדובר בכמות נכבדה.‬ 625 01:00:41,291 --> 01:00:42,540 ‫שמרו על תקשורת.‬ 626 01:00:42,541 --> 01:00:47,415 ‫אויבים מתקרבים מדרום-מזרח.‬ ‫בגזרה S15 בגובה אפס.‬ 627 01:00:47,416 --> 01:00:51,790 ‫אזור 243. הייסטינגס, אשפורד, דובר.‬ 628 01:00:51,791 --> 01:00:52,708 ‫כן.‬ 629 01:00:53,791 --> 01:00:55,291 ‫הם יורים עלינו עכשיו.‬ 630 01:00:55,958 --> 01:00:57,000 ‫זה היה די קרוב.‬ 631 01:00:57,500 --> 01:01:00,375 ‫אני חושב שנפגענו, לדעתי.‬ ‫-כן.‬ 632 01:01:02,625 --> 01:01:04,957 ‫בדקו את המהירות של מטוס קרב 182.‬ 633 01:01:04,958 --> 01:01:07,000 ‫בדקו בתשומת לב את המהירות של 182.‬ 634 01:01:07,500 --> 01:01:10,125 ‫קריאת חירום מ-207.‬ 635 01:01:14,250 --> 01:01:17,625 ‫מישהו אמר, "מטוס הופל‬ 636 01:01:18,500 --> 01:01:20,333 ‫"ואנו לא רואים מצנח".‬ 637 01:01:27,000 --> 01:01:28,457 ‫המתינו.‬ 638 01:01:28,458 --> 01:01:31,583 ‫אויב 8170 חוסל.‬ 639 01:01:32,083 --> 01:01:36,500 ‫החלף לאויב 8171. המתן...‬ 640 01:01:37,125 --> 01:01:38,625 ‫ידעתי מי זה היה.‬ 641 01:01:40,625 --> 01:01:41,708 ‫ידעתי.‬ 642 01:01:43,250 --> 01:01:45,625 ‫אל תשאלו אותי איך ידעתי, אבל ידעתי.‬ 643 01:01:48,208 --> 01:01:51,208 ‫סמלת הטיסה שלנו אמרה, "אדית'..."‬ 644 01:01:53,416 --> 01:01:54,583 ‫סליחה...‬ 645 01:01:56,333 --> 01:01:57,583 ‫בכל מקרה, היא אמרה,‬ 646 01:01:58,458 --> 01:01:59,833 ‫"דניס נעדר".‬ 647 01:02:00,333 --> 01:02:01,833 ‫אמרתי, "כן, אני יודעת".‬ 648 01:02:05,041 --> 01:02:06,916 ‫ואיך... תשתקי...‬ 649 01:02:11,583 --> 01:02:13,874 ‫- דניס ויסלר -‬ 650 01:02:13,875 --> 01:02:17,290 ‫- בן 20 -‬ 651 01:02:17,291 --> 01:02:18,875 ‫הוא נפל בים.‬ 652 01:02:21,166 --> 01:02:22,666 ‫שום דבר לא נמצא מעולם‬ 653 01:02:24,500 --> 01:02:25,624 ‫וזה מה שהוא רצה.‬ 654 01:02:25,625 --> 01:02:29,624 ‫הוא תמיד אמר שאם יופל וייהרג,‬ 655 01:02:29,625 --> 01:02:32,375 ‫הוא לא ירצה הלוויה צבאית.‬ 656 01:02:35,708 --> 01:02:38,333 ‫הלוואי שהיינו מתחתנים. את זה הייתי רוצה.‬ 657 01:02:40,666 --> 01:02:45,750 ‫לא היה אכפת לי אם היינו נשואים‬ ‫במשך 24 שעות, יומיים או חמישה חודשים.‬ 658 01:02:48,333 --> 01:02:49,666 ‫אני באמת מתחרטת על זה.‬ 659 01:03:01,791 --> 01:03:03,749 ‫- היום ה-245 לבליץ‬ ‫10 במאי 1941 -‬ 660 01:03:03,750 --> 01:03:06,832 ‫הנה כמה מהצופים בקהל של למעלה מ-60 אלף איש‬ 661 01:03:06,833 --> 01:03:09,625 ‫המחכים לגמר‬ ‫בין פרסטון נורת' אנד לבין ארסנל.‬ 662 01:03:11,291 --> 01:03:14,249 ‫הקבוצות יצאו יחד.‬ ‫שחקני פרסטון במכנסיים כהים.‬ 663 01:03:14,250 --> 01:03:17,208 ‫- גביע הליגה 1941‬ ‫אצטדיון וומבלי, לונדון -‬ 664 01:03:17,958 --> 01:03:21,207 ‫הרבה טענות נשמעו‬ ‫כנגד קיום משחק גמר הגביע בעת מלחמה.‬ 665 01:03:21,208 --> 01:03:24,540 ‫המשחק סיפק לפחות הזדמנות לחיילים‬ ‫ולמשתתפים במאמץ המלחמתי‬ 666 01:03:24,541 --> 01:03:27,041 ‫להתרענן בצורה שונה לגמרי.‬ 667 01:03:32,125 --> 01:03:33,541 ‫פרסטון שוב תוקפת.‬ 668 01:03:35,083 --> 01:03:36,250 ‫הם מבקיעים!‬ 669 01:03:37,916 --> 01:03:40,208 ‫אבל המשחק נועד להסתיים בתיקו.‬ 670 01:03:41,416 --> 01:03:44,875 ‫קשה להחליט‬ ‫אם נוכל להרשות לעצמנו פסטיבל שכזה היום.‬ 671 01:03:51,416 --> 01:03:54,458 ‫ירח מלא וצהוב מרחף מעל בריטניה היום.‬ 672 01:03:56,416 --> 01:03:57,749 ‫האזעקות נשמעו.‬ 673 01:03:57,750 --> 01:04:00,458 ‫שאגת המנועים המפלצתית באוויר.‬ 674 01:04:01,166 --> 01:04:04,416 ‫נראה כאילו זו תהיה‬ ‫תקיפה אווירית משמעותית על לונדון.‬ 675 01:04:09,916 --> 01:04:13,916 ‫אנו פונים לבירה הבריטית‬ ‫לדיווחו של אדוארד ר' מורו.‬ 676 01:04:15,333 --> 01:04:18,165 ‫מדי פעם נשמעת שירה פרועה‬ 677 01:04:18,166 --> 01:04:21,041 ‫או קול רוטן הצועק למונית.‬ 678 01:04:22,166 --> 01:04:26,208 ‫ביקרתי בכמה מקלטים מפני תקיפות אוויריות.‬ ‫הם היו מלאים רק למחצה.‬ 679 01:04:28,125 --> 01:04:31,958 ‫מעל לפני השטח, בלונדון נראים שלטים רבים‬ ‫המפגינים עליצות ואומץ.‬ 680 01:04:36,083 --> 01:04:40,000 ‫החלטתי שהגיע זמני להצטרף.‬ ‫התקבלתי לתפקיד צופת אוויר.‬ 681 01:04:42,541 --> 01:04:44,958 ‫לפני שיצאנו, קיבלנו חופשת סוף שבוע ארוכה.‬ 682 01:04:45,500 --> 01:04:49,665 ‫רופרט כתב שהוא יוכל לבוא ללונדון,‬ ‫למרות שהוא עשוי להיקרא לבסיס בכל רגע.‬ 683 01:04:49,666 --> 01:04:50,750 ‫- יומנה של ג'ואן וינדהאם‬ ‫בת 18 -‬ 684 01:04:55,333 --> 01:04:58,750 ‫אני מניחה שאוכל לפגוש מישהו חדש.‬ ‫טייס, או משהו כזה.‬ 685 01:05:00,500 --> 01:05:04,166 ‫אני בטוחה שמידת החיבה שלי כלפיו‬ ‫לא תתקרב לזו שחשתי כלפי רופרט.‬ 686 01:05:07,333 --> 01:05:09,833 ‫המסיבה נערכה בסטודיו רחב ידיים.‬ 687 01:05:11,041 --> 01:05:14,916 ‫שמענו קולות חבטה רמים במרחק,‬ ‫אך איש לא התייחס אליהם.‬ 688 01:05:17,583 --> 01:05:20,541 ‫לפתע, נשמע קול יללה עצום.‬ 689 01:05:21,166 --> 01:05:25,708 ‫בחוץ נראה שהגיהינום הגיע.‬ ‫היינו שיכורים מכדי שיהיה לנו אכפת.‬ 690 01:05:37,166 --> 01:05:40,750 ‫זה היה לילה מוזר. אנשים לא פחדו.‬ 691 01:05:45,625 --> 01:05:48,665 {\an8}‫מוכר עיתונים עמד בחוץ...‬ 692 01:05:48,666 --> 01:05:50,749 {\an8}‫- באלארד ברקלי‬ ‫שוטר מתנדב -‬ 693 01:05:50,750 --> 01:05:52,583 {\an8}‫בזמן ההפצצה.‬ 694 01:05:55,083 --> 01:05:57,416 ‫"תוצאת גמר הגביע!"‬ 695 01:06:05,583 --> 01:06:08,625 ‫זונה הגיעה מכיוון פיקדילי.‬ 696 01:06:10,083 --> 01:06:13,125 ‫היא שרה והחזיקה מטרייה.‬ 697 01:06:14,541 --> 01:06:19,166 ‫"אני שרה בגשם"‬ 698 01:06:41,458 --> 01:06:44,290 ‫אין הערכה בדבר מספר ההרוגים,‬ 699 01:06:44,291 --> 01:06:46,290 ‫אך הממשלה פרסמה הודעה‬ 700 01:06:46,291 --> 01:06:49,208 ‫ולפיה מספר הקורבנות גבוה.‬ 701 01:06:54,458 --> 01:06:59,875 ‫באירופה פרצו החדשות.‬ ‫גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה.‬ 702 01:07:02,708 --> 01:07:04,874 ‫אם כך, אדולף היטלר ויתר על תקוותו‬ 703 01:07:04,875 --> 01:07:06,916 ‫לכיבוש מהיר של בריטניה.‬ 704 01:07:17,000 --> 01:07:19,583 ‫לא הייתה פעילות גרמנית אווירית אמש.‬ 705 01:07:20,250 --> 01:07:21,499 ‫וגם לא היום.‬ 706 01:07:21,500 --> 01:07:24,291 ‫נראה שעבר זמן רב מאז ששמענו את האזעקות.‬ 707 01:07:27,166 --> 01:07:29,707 ‫בתי הקולנוע בכיכר לסטר פתוחים,‬ 708 01:07:29,708 --> 01:07:33,041 ‫אך בלונדון עדיין נשמרים אמצעי הזהירות.‬ 709 01:07:34,750 --> 01:07:36,832 ‫ולמרות הצלקות,‬ 710 01:07:36,833 --> 01:07:39,875 ‫לונדון עדיין מציגה פנים מחויכות.‬ 711 01:07:46,791 --> 01:07:48,374 {\an8}‫ההפצצות נחלשו.‬ 712 01:07:48,375 --> 01:07:49,915 {\an8}‫- קולו של אריק בריידי -‬ 713 01:07:49,916 --> 01:07:54,916 {\an8}‫אימי החליטה‬ ‫שהיא רוצה להחזיר אותנו הביתה מייד.‬ 714 01:07:59,500 --> 01:08:01,875 ‫כל המשפחה הייתה שוב יחד.‬ 715 01:08:07,000 --> 01:08:10,125 ‫השכם בבוקר למחרת, יצאתי לחפש רסיסי פצצות.‬ 716 01:08:12,208 --> 01:08:14,291 ‫הייתי מאושר לחזור הביתה.‬ 717 01:08:20,750 --> 01:08:22,833 ‫קיטי ואני הלכנו לבית הספר.‬ 718 01:08:25,375 --> 01:08:27,583 ‫הלכתי לאזור הכיתות הנמוכות...‬ 719 01:08:29,666 --> 01:08:31,500 ‫והיא הלכה לכיתות הבוגרות.‬ 720 01:08:34,250 --> 01:08:37,291 ‫מבחינתנו, זה היה יום רגיל בבית הספר.‬ 721 01:08:42,291 --> 01:08:45,499 ‫ירדנו לחדר האוכל‬ 722 01:08:45,500 --> 01:08:48,333 ‫ואכלנו שם את הסנדוויצ'ים שלנו.‬ 723 01:08:51,666 --> 01:08:53,957 ‫ולפתע‬ 724 01:08:53,958 --> 01:08:58,625 ‫נשמעו שאגות מנועי מטוסים שהתקרבו מעלינו.‬ 725 01:09:03,208 --> 01:09:06,166 ‫המורה צרחה עלינו לתפוס מחסה מתחת לשולחנות.‬ 726 01:09:09,791 --> 01:09:14,875 ‫אני זוכר שקיטי התפרצה פנימה ורצה לעברי.‬ 727 01:09:16,125 --> 01:09:17,708 ‫ואז הפצצה פגעה.‬ 728 01:09:36,208 --> 01:09:38,165 {\an8}‫- צילומים מבית הספר של אריק‬ ‫1943 -‬ 729 01:09:38,166 --> 01:09:40,041 {\an8}‫התחושה המוקדמת של אימי התגשמה.‬ 730 01:09:40,666 --> 01:09:43,458 {\an8}‫משהו נורא באמת קרה לקיטי ולי.‬ 731 01:09:49,666 --> 01:09:53,750 ‫חדשות בדבר תקיפה אווירית‬ ‫שבוצעה על ידי מפציץ גרמני בודד.‬ 732 01:09:56,333 --> 01:09:58,791 ‫זה היה מקרה אמיתי של מוות פתאומי.‬ 733 01:09:59,708 --> 01:10:02,291 ‫לאיש לא הייתה הזדמנות אפילו לתפוס מחסה.‬ 734 01:10:05,708 --> 01:10:07,791 ‫שלושים ושמונה ילדים נהרגו.‬ 735 01:10:09,875 --> 01:10:11,374 ‫ושישה מורים נהרגו.‬ 736 01:10:11,375 --> 01:10:15,000 ‫- יש להגיש כל פנייה בנוגע לנפגעים‬ ‫בבניין העירייה -‬ 737 01:10:19,208 --> 01:10:20,750 ‫חפרו כדי להוציא אותי.‬ 738 01:10:30,250 --> 01:10:32,583 ‫נפגעתי קשה מאוד.‬ 739 01:10:37,333 --> 01:10:40,250 ‫אימא שלי ביקרה אותי בבית החולים‬ 740 01:10:41,000 --> 01:10:44,250 ‫וכל הזמן שאלתי על קיטי.‬ 741 01:10:54,708 --> 01:10:59,125 ‫קיטי הגיעה לחדר האוכל ורצה לעברי.‬ 742 01:11:01,791 --> 01:11:03,625 ‫קיטי הגנה עליי.‬ 743 01:11:04,750 --> 01:11:06,000 ‫והיא מתה.‬ 744 01:11:14,208 --> 01:11:17,500 ‫לולא קיטי, הייתי מת בעצמי.‬ 745 01:11:18,166 --> 01:11:20,125 ‫אין לי ספק בזה,‬ 746 01:11:20,625 --> 01:11:24,833 ‫מכיוון שמה שהרג אותה,‬ ‫היה הורג אותי במקומה.‬ 747 01:11:26,625 --> 01:11:28,291 ‫לעולם לא אשכח זאת.‬ 748 01:11:40,375 --> 01:11:42,415 ‫בהרבה מובנים, הייתי בר מזל‬ 749 01:11:42,416 --> 01:11:47,500 ‫בגלל שתמיד הצלחתי לעשות כל כך הרבה דברים.‬ 750 01:11:49,250 --> 01:11:53,333 ‫פגשתי אישה נהדרת. התחתנתי איתה.‬ ‫נולדו לי שלושה ילדים נהדרים.‬ 751 01:12:13,125 --> 01:12:15,165 {\an8}‫כשהמלחמה נגמרה, היינו בעולם אחר.‬ 752 01:12:15,166 --> 01:12:17,041 {\an8}‫- ברנרד קופס‬ ‫תושב איסט אנד, בן 14 -‬ 753 01:12:18,250 --> 01:12:22,291 ‫בסופו של דבר, היה עלינו לעמוד יחד ולהתאחד.‬ 754 01:12:33,333 --> 01:12:36,332 ‫מערכת המעמדות החברתיים נשברה.‬ 755 01:12:36,333 --> 01:12:37,832 ‫- הכול בסדר -‬ 756 01:12:37,833 --> 01:12:41,000 ‫חשבנו שמגיע לנו משהו אחר.‬ 757 01:12:43,291 --> 01:12:44,625 ‫החיים אכן השתפרו.‬ 758 01:12:48,083 --> 01:12:52,082 ‫- ג'ואן וינדהאם‬ ‫הצטרפה לחיל העזר לנשים ונפרדה מרופרט -‬ 759 01:12:52,083 --> 01:12:55,750 ‫- כעבור 40 שנה,‬ ‫היא פרסמה את יומניה והפכה לסופרת -‬ 760 01:12:57,625 --> 01:13:01,541 ‫לפעמים אני חשה‬ ‫את משמעות ההתרחשויות העולמיות,‬ 761 01:13:02,041 --> 01:13:04,500 ‫אבל אפילו אז, איני מצליחה לבטאה במילים.‬ 762 01:13:06,375 --> 01:13:09,291 ‫חצי מהעולם מנסה להרוס את החצי השני.‬ 763 01:13:10,125 --> 01:13:12,250 ‫שום דבר לא ישוב עוד לקדמותו.‬ 764 01:13:15,291 --> 01:13:17,958 ‫אבל איני מרגישה שינוי‬ ‫לעומת תחושתי בזמני שלום,‬ 765 01:13:18,541 --> 01:13:20,333 ‫פרט לעובדה שאני קצת יותר שמחה.‬ 766 01:13:23,875 --> 01:13:28,707 ‫- אדית' היפ שירתה כקצינת מודיעין‬ ‫במהלך המלחמה -‬ 767 01:13:28,708 --> 01:13:33,958 ‫- היא התחתנה וילדה שתי בנות -‬ 768 01:13:36,208 --> 01:13:38,875 ‫איני חושבת‬ ‫שנראתה נחישות כזו מאז אותה תקופה.‬ 769 01:13:40,791 --> 01:13:45,624 ‫תבינו, אנחנו הגנו על פרנסתנו, על ארצנו,‬ 770 01:13:45,625 --> 01:13:47,541 ‫על אומתנו, על כולם.‬ 771 01:13:48,291 --> 01:13:52,541 ‫הדבר כלל את האזרחים.‬ ‫יצאנו לקרב עד לסוף המר.‬ 772 01:13:56,041 --> 01:14:00,040 ‫השמדתו הסופית של שלטון זדוני‬ 773 01:14:00,041 --> 01:14:05,165 ‫יסלול את הדרך לסולידריות עמוקה יותר‬ 774 01:14:05,166 --> 01:14:07,291 ‫מאשר תכננו אי פעם,‬ 775 01:14:08,750 --> 01:14:12,916 ‫לולא היינו צועדים יחד תחת אש.‬ 776 01:16:03,416 --> 01:16:08,416 ‫תרגום כתוביות: גיא ברדך‬ 777 01:16:17,041 --> 01:16:21,165 ‫- העדויות בסרט ניתנו ממי ששרדו את הבליץ‬ ‫ביחס לאירועים בין 1939-1943 -‬ 778 01:16:21,166 --> 01:16:24,791 ‫- הן כוללות קטעים שנאמרו על ידי שחקנים‬ ‫ושונו לצורכי בהירות -‬ 779 01:16:26,208 --> 01:16:32,291 ‫- בסרט זה מוזגו חומרי צילום שונים‬ ‫ובהם קטעים תיעודיים ושחזורים ממשלתיים -‬