1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.MX 2 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.MX 3 00:00:11,511 --> 00:00:14,639 ‫- 14 בפברואר 2013 -‬ 4 00:00:17,809 --> 00:00:22,605 ‫28 מעלות, 41 דקות, 30 שניות.‬ 5 00:00:23,273 --> 00:00:24,231 ‫- מפרץ מקסיקו -‬ 6 00:00:24,232 --> 00:00:28,278 ‫לפעמים יש תרחישים‬ ‫שפשוט תופסים את תשומת הלב של כולם.‬ 7 00:00:28,778 --> 00:00:31,238 ‫אני זוכרת רק את הדחיפות להגיע לשם,‬ 8 00:00:31,239 --> 00:00:35,618 ‫והידיעה שאנחנו רוצים‬ ‫להסב את תשומת הלב לסיפור הענקי הזה.‬ 9 00:00:36,745 --> 00:00:40,873 ‫היו לנו צלמים, כתבים, צלמי עיתונות.‬ 10 00:00:40,874 --> 00:00:45,669 ‫היו לנו צוותים על סירות.‬ ‫היה לנו מסוק באוויר.‬ 11 00:00:45,670 --> 00:00:47,297 ‫לא ידענו שובע.‬ 12 00:00:48,131 --> 00:00:50,257 ‫אמריקה לא ידעה שובע.‬ 13 00:00:50,258 --> 00:00:54,971 ‫שלוש, שתיים, אחת, ממש מתחתינו.‬ 14 00:01:00,477 --> 00:01:01,311 ‫שיט!‬ 15 00:01:03,521 --> 00:01:07,191 ‫כרגע אנחנו מקבלים תמונות ראשונות‬ ‫של אוניית התענוגות שנפגעה,‬ 16 00:01:07,192 --> 00:01:09,694 ‫והפכה לזירת אסון צפה.‬ 17 00:01:14,032 --> 00:01:16,659 {\an8}‫- תמונות ראשונות מהאונייה‬ ‫ביוב גולמי יצר תנאים "מבחילים" -‬ 18 00:01:16,785 --> 00:01:20,079 {\an8}‫תסתכלו על זה. המסוק שלנו‬ ‫צילם נוסעים ששכובים על הסיפון‬ 19 00:01:20,080 --> 00:01:23,208 {\an8}‫ומאייתים את המילה "הצילו".‬ 20 00:01:23,875 --> 00:01:27,377 {\an8}‫מה קורה באוניית הנופש הזו, לכל הרוחות?‬ 21 00:01:27,378 --> 00:01:30,381 ‫אתה מתחיל לצבור תאוצה בתחתית.‬ 22 00:01:33,176 --> 00:01:35,095 ‫אנחנו אוהבים לצאת להפלגות נופש.‬ 23 00:01:36,679 --> 00:01:39,556 ‫האוכל, הבריכה, מגלשת המים.‬ 24 00:01:39,557 --> 00:01:42,769 ‫מה עוד אפשר לבקש? הכול היה נפלא.‬ 25 00:01:44,479 --> 00:01:45,729 ‫היה לנו כיף אדיר.‬ 26 00:01:45,730 --> 00:01:49,234 ‫זה ממש נחמד להתנתק מהעולם האמיתי.‬ 27 00:01:50,735 --> 00:01:53,988 ‫ממש נהנינו. אמרנו: "זה אדיר!"‬ 28 00:01:55,115 --> 00:01:57,158 ‫ואז האורות כבו.‬ 29 00:01:58,827 --> 00:01:59,744 ‫אלוהים.‬ 30 00:02:02,122 --> 00:02:04,623 ‫ואז כולנו אמרנו: "מה לעזאזל?"‬ 31 00:02:04,624 --> 00:02:09,337 ‫יותר מ-4,000 איש‬ ‫לכודים באוניית תענוגות ששבקה חיים במים.‬ 32 00:02:09,963 --> 00:02:14,384 ‫חופשה חלומית הפכה לסיוט עבור אלפי נוסעים.‬ 33 00:02:16,094 --> 00:02:18,178 ‫תשמעו, המצב התדרדר במהירות.‬ 34 00:02:18,179 --> 00:02:19,721 ‫אלוהים.‬ 35 00:02:19,722 --> 00:02:22,183 ‫פתאום כל אחד דואג רק לעצמו.‬ 36 00:02:23,268 --> 00:02:24,602 ‫זה היה מחריד.‬ 37 00:02:25,186 --> 00:02:28,898 ‫פתאום הבנו: "שיט, הספינה עולה באש."‬ 38 00:02:29,524 --> 00:02:30,817 ‫קדימה.‬ 39 00:02:31,943 --> 00:02:34,070 ‫אלוהים, זהו זה. אנחנו טובעים.‬ 40 00:02:35,989 --> 00:02:39,492 ‫מסתבר שהאש לא הייתה הבעיה.‬ ‫אלה היו השירותים.‬ 41 00:02:40,451 --> 00:02:44,873 ‫יש קקי ופיפי על הרצפות בקפיטריה.‬ 42 00:02:45,373 --> 00:02:47,584 ‫יש גבול למה שאסלה יכולה לשאת.‬ 43 00:02:48,209 --> 00:02:51,003 ‫זו הייתה צלחת פטרי צפה.‬ 44 00:02:51,004 --> 00:02:52,964 ‫אלוהים אדירים.‬ 45 00:02:54,299 --> 00:02:56,383 ‫הצילו! עזרו לנו!‬ 46 00:02:56,384 --> 00:02:59,678 ‫זה התפתח אט אט לסיוט שלא ניתן לעצירה.‬ 47 00:02:59,679 --> 00:03:02,265 ‫תורידו אותי מהאונייה הזאת.‬ 48 00:03:03,433 --> 00:03:06,768 ‫- קטסטרופה מוחלטת: -‬ 49 00:03:06,769 --> 00:03:10,356 ‫- קרוז מחורבן -‬ 50 00:03:21,576 --> 00:03:22,410 ‫היי.‬ 51 00:03:22,911 --> 00:03:28,081 ‫שמעתי שאנחנו יוצאים להפלגת נופש‬ ‫בשיחת טלפון מהארוסה שלי שאמרה:‬ 52 00:03:28,082 --> 00:03:29,041 ‫- דווין‬ ‫חדר #7202 -‬ 53 00:03:29,042 --> 00:03:30,834 ‫"המשפחה שלי יוצאת לשיט, בוא נצטרף.‬ 54 00:03:30,835 --> 00:03:32,294 ‫"הם דואגים להכול."‬ 55 00:03:32,295 --> 00:03:34,213 ‫וכמובן שהסכמתי.‬ 56 00:03:34,214 --> 00:03:35,464 ‫- כיף ב"טריומף"! -‬ 57 00:03:35,465 --> 00:03:37,174 ‫התכנון היה לבלות יומיים בלב ים,‬ 58 00:03:37,175 --> 00:03:38,091 ‫- גלבסטון, טקסס -‬ 59 00:03:38,092 --> 00:03:41,303 {\an8}‫ואז לעצור בקוזומל, מקסיקו.‬ 60 00:03:41,304 --> 00:03:42,638 {\an8}‫- קוזומל, מקסיקו -‬ 61 00:03:42,639 --> 00:03:46,976 ‫ואז היה אמור להיות לנו יום נחמד‬ ‫של שייט בחזרה לגלבסטון. מעולה.‬ 62 00:03:47,518 --> 00:03:48,518 ‫- גלבסטון -‬ 63 00:03:48,519 --> 00:03:49,770 ‫אבל הייתי קצת לחוץ,‬ 64 00:03:49,771 --> 00:03:54,108 ‫כי הייתי אמור לבלות הרבה זמן‬ ‫עם אבא של ארוסתי.‬ 65 00:03:57,820 --> 00:04:01,115 ‫בדיוק ביקשתי ממנו רשות לשאת אותה לאישה.‬ 66 00:04:01,741 --> 00:04:04,327 ‫אז כמובן שרציתי שהוא יחבב אותי.‬ 67 00:04:04,994 --> 00:04:06,745 ‫רציתי שהוא יתרגש‬ 68 00:04:06,746 --> 00:04:09,414 ‫מכך שאני זה שעומד להינשא לבתו.‬ 69 00:04:09,415 --> 00:04:12,251 ‫יצאתי לשייט בכוונה אחת:‬ 70 00:04:12,252 --> 00:04:15,129 ‫לבלות עם בקה כאבא ובת.‬ 71 00:04:15,880 --> 00:04:19,258 ‫זה היה זמן קצר אחרי שהתגרשתי,‬ ‫וזו הייתה תקופה קשה עבורי.‬ 72 00:04:19,259 --> 00:04:20,342 ‫- רבקה ולארי‬ ‫תא #8215 -‬ 73 00:04:20,343 --> 00:04:22,094 ‫אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי.‬ 74 00:04:22,095 --> 00:04:27,600 ‫אז התגעגעתי אליו,‬ ‫והתרגשתי מהבילוי המשותף. בהחלט.‬ 75 00:04:32,522 --> 00:04:35,441 ‫הנה האונייה. זו האונייה שניסע בה.‬ 76 00:04:36,859 --> 00:04:38,236 ‫היא נראית כמו בניין.‬ 77 00:04:40,488 --> 00:04:42,572 ‫- קרניבל טריומף -‬ 78 00:04:42,573 --> 00:04:46,952 ‫אתה לא קולט את הגודל של האוניות האלה‬ ‫עד שאתה עומד מולן,‬ 79 00:04:46,953 --> 00:04:50,790 ‫ומבין שאתה עומד‬ ‫מול גורד שחקים שצף על צידו.‬ 80 00:04:51,582 --> 00:04:52,542 ‫הן עצומות.‬ 81 00:04:54,919 --> 00:04:59,674 ‫כשנכנסים יש אולם כניסה מפואר‬ ‫עם מדרגות לולייניות ונברשות.‬ 82 00:05:01,050 --> 00:05:03,177 ‫אתה נכנס לכאן ויש אולם משחקי ארקייד.‬ 83 00:05:03,678 --> 00:05:04,846 ‫ברוכים הבאים לקזינו.‬ 84 00:05:05,847 --> 00:05:09,934 ‫פתאום אתה מוצא את עצמך‬ ‫באולם ענקי עם אוכל ללא הגבלה.‬ 85 00:05:11,019 --> 00:05:13,730 ‫ויש תיאטרון עם הופעות חיות.‬ 86 00:05:14,355 --> 00:05:16,148 ‫ופתאום אתה על הסיפון,‬ 87 00:05:16,149 --> 00:05:18,275 ‫ויש לוח שח ענק,‬ 88 00:05:18,276 --> 00:05:21,611 ‫ואנשים נהנים, מבלים בספא.‬ 89 00:05:21,612 --> 00:05:25,408 ‫ופשוט נראה שלאן שלא תפנו את המבט,‬ ‫יש משהו לעשות.‬ 90 00:05:29,954 --> 00:05:31,872 {\an8}‫- קיילין, אשלי, ג'יימי‬ ‫חדרים #7297, #2330 -‬ 91 00:05:31,873 --> 00:05:34,500 {\an8}‫עמדתי להתחתן. זו הייתה מסיבת הרווקות שלי.‬ 92 00:05:35,126 --> 00:05:38,045 ‫אני רוצה לוודא‬ ‫שלא אחשוף את עצמי בפני אף אחד.‬ 93 00:05:38,046 --> 00:05:42,841 ‫כולנו דיברנו על זה‬ ‫והחלטנו ששיט יהיה דרך כיפית לחגוג.‬ 94 00:05:42,842 --> 00:05:47,596 ‫אני זוכרת שממש התרגשתי.‬ ‫זה שיט תענוגות. יהיה מושלם.‬ 95 00:05:47,597 --> 00:05:50,516 ‫הנחנו את המזוודות ועלינו הישר לבר.‬ 96 00:05:52,894 --> 00:05:54,144 ‫- במקרה חירום... -‬ 97 00:05:54,145 --> 00:05:56,229 ‫היינו אמורות ללכת לתדריך בטיחות,‬ 98 00:05:56,230 --> 00:05:59,775 ‫אבל אני זוכרת שאמרתי:‬ ‫"לא נצטרך את המידע הזה.‬ 99 00:05:59,776 --> 00:06:02,569 ‫"מה הסיכויים שנצטרך לזכור‬ ‫איפה תחנת ההתכנסות?"‬ 100 00:06:02,570 --> 00:06:04,197 ‫רצינו להתחיל בחגיגות.‬ 101 00:06:05,448 --> 00:06:06,699 ‫בואו נעשה סלפי.‬ 102 00:06:08,618 --> 00:06:11,120 ‫- יום 1 -‬ 103 00:06:14,207 --> 00:06:15,832 ‫ואז צפרו בצופר הגדול,‬ 104 00:06:15,833 --> 00:06:18,878 ‫וחשבנו: "טוב, זו תחילתה של חופשה מעולה!"‬ 105 00:06:21,881 --> 00:06:23,132 ‫התרגשות אדירה.‬ 106 00:06:29,138 --> 00:06:32,767 ‫הדבר הראשון שעשינו‬ ‫היה לקחת שתייה ולשבת על הסיפון.‬ 107 00:06:33,267 --> 00:06:34,309 ‫לשבת, ליהנות,‬ 108 00:06:34,310 --> 00:06:37,897 ‫לקשקש עם חמי, ולהראות לו שאני בחור טוב.‬ 109 00:06:39,816 --> 00:06:43,568 ‫ישבנו כל היום בשמש ושתינו קוקטיילים.‬ 110 00:06:43,569 --> 00:06:45,113 ‫היה מדהים.‬ 111 00:06:46,155 --> 00:06:48,198 ‫אני זוכר שניגשתי לבר,‬ 112 00:06:48,199 --> 00:06:51,076 ‫ופתאום פרץ קול מהתקרה,‬ 113 00:06:51,077 --> 00:06:53,954 ‫וזה קולה של בריטית מלאת חיוניות.‬ 114 00:06:53,955 --> 00:06:57,666 ‫"היי היי, כאן ג'ן. אני כל כך מתרגשת!"‬ 115 00:06:57,667 --> 00:06:59,293 ‫כן, היא הייתה אחלה.‬ 116 00:07:02,547 --> 00:07:07,092 ‫צהריים טובים. ברוכים הבאים לסיפון‬ ‫של "קרניבל טריומף" היפהפייה.‬ 117 00:07:07,093 --> 00:07:09,136 ‫ג'ן הייתה קולה של ה"טריומף".‬ 118 00:07:09,137 --> 00:07:10,887 ‫ג'ן.‬ ‫-ג'ן.‬ 119 00:07:10,888 --> 00:07:12,347 ‫היא הברבי של החופשות.‬ 120 00:07:12,348 --> 00:07:14,558 ‫הצטרפו אלינו. בואו לשולחן.‬ 121 00:07:14,559 --> 00:07:17,519 ‫שימו מוזיקה. קדימה.‬ 122 00:07:17,520 --> 00:07:19,229 ‫אהבתי את התפקיד שלי.‬ 123 00:07:19,230 --> 00:07:21,315 ‫אהבתי כל חלק וחלק בו.‬ 124 00:07:22,400 --> 00:07:25,278 ‫באמת חיבבתי את הנוסעים.‬ 125 00:07:25,862 --> 00:07:29,739 ‫תמיד אמרתי‬ ‫שאנשים פשוט באים כדי ליהנות מחופשה נחמדה.‬ 126 00:07:29,740 --> 00:07:31,908 ‫ואת נמצאת שם כדי לעזור להם בזה.‬ 127 00:07:31,909 --> 00:07:32,868 ‫- ג'ן‬ ‫מנהלת השיט -‬ 128 00:07:32,869 --> 00:07:35,580 ‫זה כל הסיפור. אנשים רוצים ליהנות.‬ 129 00:07:36,581 --> 00:07:39,584 ‫עוד יום יפהפה ב"קרניבל טריומף". היום השני.‬ 130 00:07:40,793 --> 00:07:44,922 ‫אבל זה לא רק הנאה ושעשועים‬ ‫ובילוי עם הנוסעים.‬ 131 00:07:45,465 --> 00:07:47,884 ‫האונייה הזו היא שני עולמות נפרדים מאוד.‬ 132 00:07:50,553 --> 00:07:55,266 ‫יש לנו כ-1,200 אנשי צוות מכל רחבי העולם.‬ 133 00:07:57,059 --> 00:07:59,478 ‫כילדה בברית המועצות,‬ 134 00:07:59,479 --> 00:08:04,024 ‫לא דמיינתי לעצמי‬ ‫שאעבוד באוניית נופש עם אמריקנים,‬ 135 00:08:04,025 --> 00:08:07,194 {\an8}‫ואגיד: "יי-הא" ואיהנה מזה.‬ 136 00:08:07,195 --> 00:08:09,906 ‫אלה שני עולמות מנוגדים לחלוטין.‬ 137 00:08:11,324 --> 00:08:13,241 ‫זו תעשייה אמריקאית.‬ 138 00:08:13,242 --> 00:08:17,288 ‫האורחים באים ליהנות,‬ ‫ואת באה כדי לעבוד.‬ 139 00:08:20,958 --> 00:08:25,879 ‫עובדי המטבח צריכים לעבוד‬ ‫לפחות 70 שעות בשבוע, לפעמים יותר.‬ 140 00:08:25,880 --> 00:08:26,880 {\an8}‫- אבהי‬ ‫שף -‬ 141 00:08:26,881 --> 00:08:29,007 {\an8}‫בהתחלה היה לי ממש קשה,‬ 142 00:08:29,008 --> 00:08:33,221 {\an8}‫כי כשהגעתי מהודו,‬ ‫לא הייתי רגיל לעבוד קשה כל כך.‬ 143 00:08:34,597 --> 00:08:37,390 ‫אבל בו-זמנית, נהנינו מאוד.‬ 144 00:08:37,391 --> 00:08:41,478 ‫ואו, יש כל כך הרבה כיף‬ ‫באוניית נופש לאנשי הצוות.‬ 145 00:08:41,479 --> 00:08:44,814 ‫יש המון סקס על האונייה.‬ 146 00:08:44,815 --> 00:08:48,777 ‫ואו! כל כך הרבה סקס,‬ ‫אתם לא רוצים לדעת בכלל.‬ 147 00:08:48,778 --> 00:08:51,864 ‫הכול קשה וכיפי.‬ 148 00:08:55,952 --> 00:08:59,372 ‫- יום 3 -‬ 149 00:09:01,290 --> 00:09:04,793 {\an8}‫היה מעולה להגיע לקוזומל.‬ ‫הכול צבעוני, יש מוזיקה,‬ 150 00:09:04,794 --> 00:09:07,254 ‫ואנשים מברכים אותך כשאתה יורד מהאונייה.‬ 151 00:09:07,255 --> 00:09:10,800 ‫אז כן,‬ ‫היינו מוכנים להמשיך את הבילוי הנפלא.‬ 152 00:09:13,844 --> 00:09:16,263 ‫אני זוכר שרבקה השתכשכה במים,‬ 153 00:09:16,264 --> 00:09:18,974 ‫שיחקה, צחקה ונהנתה.‬ 154 00:09:18,975 --> 00:09:20,559 ‫זה היה מושלם. מדהים.‬ 155 00:09:20,560 --> 00:09:22,645 ‫כשהיא מרוצה, אני מרוצה.‬ 156 00:09:24,772 --> 00:09:26,189 ‫היה כיף.‬ 157 00:09:26,190 --> 00:09:31,571 ‫הסתדרתי עם חמי, ואכלנו אוכל נפלא.‬ 158 00:09:32,280 --> 00:09:34,532 ‫ממש התפטמנו.‬ 159 00:09:38,244 --> 00:09:41,247 ‫שתינו יותר בקוזומל מאשר על האונייה.‬ 160 00:09:43,666 --> 00:09:47,253 ‫אין ספק שזו הייתה‬ ‫מסיבת הרווקות שחלמתי עליה.‬ 161 00:09:48,212 --> 00:09:52,090 ‫כשחזרנו לאונייה הבנו שנשאר לנו רק יום אחד.‬ 162 00:09:52,091 --> 00:09:53,508 ‫עכשיו חוזרים הביתה.‬ 163 00:09:53,509 --> 00:09:57,679 ‫הכול היה מושלם עד לאותו שלב.‬ ‫באמת. לא יכולנו לבקש יותר.‬ 164 00:09:57,680 --> 00:10:00,473 ‫אני באמת לא זוכרת את החזרה לסיפון.‬ 165 00:10:00,474 --> 00:10:04,353 ‫אולי זחלתי. אולי סחבו אותי.‬ ‫אני לא זוכרת את החלק הזה.‬ 166 00:10:05,229 --> 00:10:06,939 ‫השארנו את הכבוד שלנו בקוזומל.‬ 167 00:10:08,441 --> 00:10:11,444 ‫ברגע שהראש שלי נגע בכרית, הייתי מעולפת.‬ 168 00:10:30,963 --> 00:10:33,506 ‫- יום 4 -‬ 169 00:10:33,507 --> 00:10:37,761 ‫אני רק זוכרת שפקחתי עיניים‬ ‫והסתכלתי סביבי, והכול היה חשוך לגמרי.‬ 170 00:10:37,762 --> 00:10:39,930 ‫חשבתי, "מה קורה?"‬ 171 00:10:40,514 --> 00:10:42,641 ‫- 5:28 בבוקר -‬ 172 00:10:42,642 --> 00:10:45,644 ‫הרעש בקע מרמקול בתקרה.‬ 173 00:10:45,645 --> 00:10:47,438 ‫אז אתה בוהה בו.‬ 174 00:10:50,858 --> 00:10:55,905 ‫ואז פתאום אתה שומע:‬ ‫"צוות אלפא, צוות אלפא."‬ 175 00:10:56,656 --> 00:11:00,159 ‫צוות אלפא.‬ 176 00:11:00,785 --> 00:11:02,869 ‫שימו לב. צוות אלפא.‬ 177 00:11:02,870 --> 00:11:06,706 ‫כשמתעוררים ככה פתאום,‬ ‫הדבר הראשון שחושבים הוא: "אני צריכה מים.‬ 178 00:11:06,707 --> 00:11:09,542 ‫"אני לא מרגישה טוב. זה מאוד רועש."‬ 179 00:11:09,543 --> 00:11:10,794 ‫"תכבו את זה.‬ 180 00:11:10,795 --> 00:11:12,797 ‫"מישהו צריך לכבות את זה."‬ 181 00:11:13,756 --> 00:11:17,468 ‫נלחצתי.‬ ‫לא היה לי מושג מה זו התראת צוות אלפא.‬ 182 00:11:18,135 --> 00:11:21,222 ‫לא הייתי בחדר שלי כשהאזעקה נשמעה.‬ 183 00:11:21,889 --> 00:11:23,849 ‫אתם יודעים, זה קורה.‬ 184 00:11:24,850 --> 00:11:28,186 ‫הייתי בחדר של מישהו שעובד בחדר המנועים,‬ 185 00:11:28,187 --> 00:11:32,983 ‫וראיתי אותו קופץ מהמיטה, לובש את הסרבל.‬ 186 00:11:34,777 --> 00:11:37,405 ‫אמרתי: "טוב, משהו קורה."‬ 187 00:11:41,242 --> 00:11:43,159 ‫הייתי במטבח, במשמרת הלילה.‬ 188 00:11:43,160 --> 00:11:45,663 ‫באותו זמן חשבתי שזה תרגיל.‬ 189 00:11:48,416 --> 00:11:50,083 ‫אבל תוך כמה שניות,‬ 190 00:11:50,084 --> 00:11:53,087 ‫ראיתי שיוצא עשן מפתח הניקוז של הכיור.‬ 191 00:11:56,757 --> 00:11:58,801 ‫כולנו אמרנו: "מה לעזאזל?"‬ 192 00:12:02,763 --> 00:12:05,474 ‫עליתי לגשר,‬ 193 00:12:06,851 --> 00:12:11,689 ‫וברגע שהגעתי לשם‬ ‫הבנתי שמדובר באירוע רציני.‬ 194 00:12:14,024 --> 00:12:18,362 ‫אנשים דיברנו בטלפונים ובמכשירי הקשר,‬ ‫והאזעקות הופעלו.‬ 195 00:12:21,532 --> 00:12:24,784 ‫אנשים רצו, דפקו על דלתות.‬ ‫היה אפשר לשמוע את הפאניקה.‬ 196 00:12:24,785 --> 00:12:27,246 ‫קומי. צאי החוצה!‬ 197 00:12:28,372 --> 00:12:32,333 ‫אמרתי: "אלוהים, זהו זה.‬ ‫זו הטיטאניק. אנחנו שוקעים."‬ 198 00:12:32,334 --> 00:12:34,336 ‫"איפה תחנת ההתכנסות שלנו?"‬ 199 00:12:37,715 --> 00:12:39,632 ‫הפעלתי שני מכשירי רדיו‬ 200 00:12:39,633 --> 00:12:42,219 ‫כדי לשמוע מה קורה מהגשר.‬ 201 00:12:44,138 --> 00:12:47,349 ‫שמעתי שהם קוראים‬ ‫לצוות כיבוי האש לרדת לסיפון אפס.‬ 202 00:12:50,352 --> 00:12:54,564 ‫שום הכשרה לא יכולה להכין אותך ל...‬ ‫הרגשתי קהות חושים.‬ 203 00:12:54,565 --> 00:12:58,027 ‫אולי אני לא צריך להודות בזה,‬ ‫אבל אני לא באמת יודע לשחות.‬ 204 00:13:02,490 --> 00:13:04,784 ‫ברגע שהגענו לסיפון לידו,‬ 205 00:13:05,910 --> 00:13:09,621 ‫הדבר הראשון שאני זוכרת שראיתי,‬ ‫זה חרוט לי במוח,‬ 206 00:13:09,622 --> 00:13:12,917 ‫היה הסנפיר האדום הגדול.‬ 207 00:13:13,626 --> 00:13:16,836 ‫פרצו ממנו להבות.‬ 208 00:13:16,837 --> 00:13:19,380 ‫ואז באמת התעוררתי‬ 209 00:13:19,381 --> 00:13:24,094 ‫ואמרתי: "שיט, האונייה עולה באש."‬ 210 00:13:29,767 --> 00:13:33,561 ‫הקפטן הגיע ואמר: "יש שריפה בחדר המנועים."‬ 211 00:13:33,562 --> 00:13:37,273 ‫ואז אמרנו: "מה?‬ 212 00:13:37,274 --> 00:13:42,696 ‫"אנחנו שוקעים? צריך להוציא את סירות ההצלה?‬ ‫זה מצב חירום כללי? זה קורה?"‬ 213 00:13:45,991 --> 00:13:49,410 ‫שריפה באונייה מפחידה יותר משרפה ביבשה.‬ 214 00:13:49,411 --> 00:13:53,916 ‫האש יכולה להתפשט לכל מקום ואין מה לעשות.‬ ‫אין כבאים שיכולים לבוא ולהציל אותך.‬ 215 00:13:54,959 --> 00:13:56,626 ‫פשוט עמדתי שם,‬ 216 00:13:56,627 --> 00:14:01,006 ‫וחיכיתי שהקפטן יאמר לי מה קורה.‬ 217 00:14:02,216 --> 00:14:06,010 ‫הוא אמר:‬ ‫"פרצה שריפה באחד מששת הגנרטורים,‬ 218 00:14:06,011 --> 00:14:07,680 ‫"אבל היא כובתה."‬ 219 00:14:08,264 --> 00:14:13,017 ‫"אז יש לכם עוד חמישה גנרטורים נוספים.‬ ‫הכול בסדר. מצבנו טוב."‬ 220 00:14:13,018 --> 00:14:19,650 ‫ואז אמרתי:‬ ‫"טוב, אני צריכה להודיע לנוסעים."‬ 221 00:14:20,317 --> 00:14:21,693 ‫- 18:14 -‬ 222 00:14:21,694 --> 00:14:24,112 ‫הכול תחת שליטה.‬ 223 00:14:24,113 --> 00:14:26,698 ‫בבקשה, אין טעם להמתין בתחנות ההתכנסות.‬ 224 00:14:26,699 --> 00:14:30,910 ‫חזרו לחדרים שלכם,‬ ‫תחזרו לישון, תשתו קפה, תאכלו ארוחת בוקר.‬ 225 00:14:30,911 --> 00:14:35,374 ‫אין שום סיבה לדאגה.‬ ‫אין צורך להמתין בתחנת התכנסות.‬ 226 00:14:37,126 --> 00:14:38,335 ‫זה היה מרגיע.‬ 227 00:14:38,836 --> 00:14:43,798 ‫אז אמרתי לארוסתי:‬ ‫"הכול יהיה בסדר. אולי נלך לשתות קפה."‬ 228 00:14:43,799 --> 00:14:46,760 ‫נראה לי שאזמין קרם קרמל.‬ 229 00:14:48,929 --> 00:14:50,890 ‫ואז האורות כבו.‬ 230 00:14:54,059 --> 00:14:58,105 ‫ואו. זה ממש כמו בשיט.‬ 231 00:15:00,107 --> 00:15:02,318 ‫פתאום הגשר החשיך.‬ 232 00:15:03,319 --> 00:15:04,277 ‫כל האורות כבו.‬ 233 00:15:04,278 --> 00:15:06,071 ‫בום, חושך.‬ 234 00:15:06,572 --> 00:15:08,324 ‫מה קורה פה, לעזאזל?‬ 235 00:15:10,034 --> 00:15:12,161 ‫עלטה מוחלטת. לא רואים כלום.‬ 236 00:15:14,622 --> 00:15:17,625 ‫ואז שמענו את המזגן נפסק.‬ 237 00:15:25,841 --> 00:15:27,926 ‫כשהחשמל נופל, זהו זה, הכול נכבה.‬ 238 00:15:27,927 --> 00:15:29,469 ‫החל מהדברים הקטנים‬ 239 00:15:29,470 --> 00:15:33,057 ‫כמו הכנת כוס תה או קפה או פרוסת טוסט,‬ 240 00:15:33,557 --> 00:15:35,768 ‫ועד למערכת ההנעה של האונייה.‬ 241 00:15:38,979 --> 00:15:43,442 ‫אז טכנית,‬ ‫פשוט צפנו על המים ללא רוח חיים.‬ 242 00:15:51,784 --> 00:15:54,870 ‫בנקודה הזו נהיה ברור‬ ‫שאין שליטה על האונייה.‬ 243 00:15:57,623 --> 00:16:00,960 ‫אני זוכרת תחושה של חוסר ודאות.‬ ‫לא ידעתי מה עומד לקרות.‬ 244 00:16:02,211 --> 00:16:03,212 ‫הייתי מבועתת.‬ 245 00:16:04,588 --> 00:16:09,342 ‫מייד הדלקתי את הטלפון‬ ‫כדי לשלוח הודעה לארוס שלי,‬ 246 00:16:09,343 --> 00:16:12,513 ‫ומהר מאוד הבנתי שגם הרשת האלחוטית נפלה.‬ 247 00:16:16,558 --> 00:16:18,184 ‫היו לנו הפסקות חשמל בעבר,‬ 248 00:16:18,185 --> 00:16:22,231 ‫והטכנאים באים ועושים מה שצריך‬ ‫כדי להחזיר אותם לפעולה.‬ 249 00:16:24,984 --> 00:16:28,612 ‫אז פשוט חשבתי‬ ‫שברגע שחדר המנועים יתקרר, הם יכנסו לשם,‬ 250 00:16:29,321 --> 00:16:31,240 ‫ויפעילו הכול בחזרה.‬ 251 00:16:32,074 --> 00:16:35,035 ‫ואז הכול יחזור לקדמותו תוך כשעה.‬ 252 00:16:37,037 --> 00:16:39,539 ‫- 07:57 -‬ 253 00:16:39,540 --> 00:16:42,041 ‫בינתיים, אמרנו: "מה נעשה?‬ 254 00:16:42,042 --> 00:16:46,004 ‫"מה הבעיות הדחופות שאפשר לפתור עכשיו?"‬ 255 00:16:46,005 --> 00:16:47,797 ‫וזו הייתה התאורה, כמובן.‬ 256 00:16:47,798 --> 00:16:50,299 ‫לא הייתה תאורה, אבל מנורות החירום פעלו,‬ 257 00:16:50,300 --> 00:16:52,970 ‫אז זה לא היה עניין רציני. מיזוג האוויר...‬ 258 00:16:53,470 --> 00:16:56,431 ‫מי שהיה בפנים היה יכול לצאת אל הסיפון.‬ 259 00:16:56,432 --> 00:16:58,100 ‫זה גם לא כזה נורא.‬ 260 00:16:59,101 --> 00:17:03,897 ‫ואז מישהו קלט שהשירותים לא פועלים.‬ 261 00:17:06,734 --> 00:17:08,444 ‫הם זקוקים לחשמל.‬ 262 00:17:09,528 --> 00:17:11,738 ‫אז לא הייתה אפשרות להוריד את המים,‬ 263 00:17:11,739 --> 00:17:16,910 ‫וכשיש אלפי אורחים, מדובר בבעיה רצינית.‬ 264 00:17:19,705 --> 00:17:23,125 ‫נאלצנו לחשוב על תוכנית פעולה.‬ 265 00:17:25,502 --> 00:17:28,588 ‫בהתחלה, חשבנו על השתנה מעבר לסיפון.‬ 266 00:17:28,589 --> 00:17:31,507 ‫זה בסדר לגברים, אבל לא לנשים.‬ 267 00:17:31,508 --> 00:17:33,802 ‫הן עלולות ליפול למים.‬ 268 00:17:35,345 --> 00:17:37,680 ‫חצי בצחוק, אמרתי:‬ 269 00:17:37,681 --> 00:17:40,893 ‫"טוב, אפשר להשתין במקלחת",‬ 270 00:17:41,810 --> 00:17:44,730 ‫וזו נראתה כמו אפשרות סבירה.‬ 271 00:17:45,606 --> 00:17:50,152 ‫אז אמרנו: "כן, זה רעיון טוב. זה מה שנעשה."‬ 272 00:17:51,403 --> 00:17:52,696 ‫"נשתין במקלחות."‬ 273 00:17:53,322 --> 00:17:56,575 ‫ואז בנוגע למס' 2,‬ 274 00:17:57,785 --> 00:18:01,163 ‫זו הייתה בעיה קשה יותר ממס' 1.‬ 275 00:18:05,334 --> 00:18:08,002 ‫מידע חשוב מאוד, חברים.‬ 276 00:18:08,003 --> 00:18:11,506 ‫בוודאי כבר ידוע לכם‬ ‫שלא ניתן להוריד מים בשירותים,‬ 277 00:18:11,507 --> 00:18:14,133 ‫וזה יתחיל להוות בעיה תוך זמן קצר.‬ 278 00:18:14,134 --> 00:18:15,760 ‫ואו. אני זוכר את זה.‬ 279 00:18:15,761 --> 00:18:17,303 ‫אז חשבנו על תוכנית.‬ 280 00:18:17,304 --> 00:18:20,098 ‫אם אתם צריכים פיפי, כולם,‬ 281 00:18:20,099 --> 00:18:22,017 ‫ניתן לעשות זאת במקלחת,‬ 282 00:18:23,060 --> 00:18:26,187 ‫ואם אתם צריכים מס' 2,‬ 283 00:18:26,188 --> 00:18:31,526 ‫אנחנו נצייד את כל‬ ‫תאי השירותים שעל הסיפון בשקיות אדומות.‬ 284 00:18:31,527 --> 00:18:36,322 ‫ואם אתם צריכים מס' 2,‬ ‫אנחנו מבקשים שתעשו זאת בשקית האדומה‬ 285 00:18:36,323 --> 00:18:38,783 ‫ותשליכו אותה לפחים שבפרוזדורים.‬ 286 00:18:38,784 --> 00:18:42,246 ‫תודה, חברים. אשוב לעדכן.‬ 287 00:18:43,247 --> 00:18:44,456 ‫מה נסגר?‬ 288 00:18:45,332 --> 00:18:46,958 ‫אתם רוצים שאעשה מה?‬ 289 00:18:46,959 --> 00:18:48,251 ‫סליחה?‬ 290 00:18:48,252 --> 00:18:49,544 ‫לא.‬ 291 00:18:49,545 --> 00:18:51,254 ‫אני לא מכוון לעשות את זה.‬ 292 00:18:51,255 --> 00:18:54,924 ‫כולם אמרו: "באיזה עולם אנחנו חיים?"‬ 293 00:18:54,925 --> 00:18:56,509 ‫לא יכול להיות שזה אמיתי.‬ 294 00:18:56,510 --> 00:18:59,846 ‫כאילו, בחלומות הכי פרועים שלי‬ 295 00:18:59,847 --> 00:19:03,642 ‫לא חשבתי שיגיע היום‬ ‫שאצטרך לעשות קקי בשקית אדומה.‬ 296 00:19:04,226 --> 00:19:07,980 ‫אני יודעת שזה היה מחריד,‬ ‫אבל זו הייתה האפשרות היחידה שלנו.‬ 297 00:19:08,564 --> 00:19:11,649 ‫לעשות את הצרכים בשקית פלסטיק.‬ ‫לקשור אותה, לזרוק לפח,‬ 298 00:19:11,650 --> 00:19:14,945 ‫ואז לרוקן את הפחים אל הסיפון התחתון.‬ 299 00:19:16,697 --> 00:19:18,532 ‫זו באמת הייתה תוכנית גאונית.‬ 300 00:19:19,867 --> 00:19:22,286 ‫- סכנה ביולוגית -‬ 301 00:19:23,203 --> 00:19:28,167 ‫ברגע שראיתי את השקיות האדומות,‬ ‫אמרתי: "לא. אין מצב.‬ 302 00:19:29,459 --> 00:19:30,293 ‫"לא."‬ 303 00:19:30,294 --> 00:19:33,255 ‫אמרתי: "שקית אדומה? אין מצב. זה לא יקרה."‬ 304 00:19:33,922 --> 00:19:36,175 ‫מייד התחלתי לקחת כמוסות לטיפול בשלשול.‬ 305 00:19:37,926 --> 00:19:40,178 ‫- 10:31 -‬ 306 00:19:40,179 --> 00:19:44,391 ‫היינו צריכים להודיע למשרד הראשי‬ ‫של ה"קרניבל" מה קורה על הסיפון.‬ 307 00:19:45,225 --> 00:19:47,644 ‫למזלנו, היה לנו טלפון לווייני שפעל,‬ 308 00:19:48,353 --> 00:19:53,567 ‫והוטל עליי לדאוג‬ ‫לתקשורת רציפה עם הצוות היבשתי.‬ 309 00:19:57,988 --> 00:20:00,908 ‫- מיאמי -‬ 310 00:20:03,076 --> 00:20:05,411 ‫כששמעתי על השריפה ב"טריומף",‬ 311 00:20:05,412 --> 00:20:07,748 ‫זה היה מצב חירום מיידי.‬ 312 00:20:08,248 --> 00:20:12,043 {\an8}‫צריך לזכור שאוניית תענוגות היא‬ ‫המכונה הגדולה ביותר על פני כדוה״א.‬ 313 00:20:12,044 --> 00:20:13,336 {\an8}‫- באק בנקס‬ ‫נציג 'קרניבל' -‬ 314 00:20:13,337 --> 00:20:16,173 {\an8}‫אז כשדברים משתבשים,‬ ‫הם בדרך כלל משתבשים בגדול.‬ 315 00:20:17,466 --> 00:20:19,133 ‫במקרה חירום מהסוג הזה,‬ 316 00:20:19,134 --> 00:20:22,720 ‫השלב הראשון הוא‬ ‫להוציא הצהרה קצרה מאוד,‬ 317 00:20:22,721 --> 00:20:25,056 ‫ולהפיץ אותה לתקשורת.‬ 318 00:20:25,057 --> 00:20:26,807 ‫משהו בנוסח:‬ 319 00:20:26,808 --> 00:20:30,770 ‫"אירעה דלקה בחדר המנועים‬ ‫של אוניית ה'קרניבל טריומף'.‬ 320 00:20:30,771 --> 00:20:34,149 ‫"האונייה חסרת יכולת הנעה כרגע,‬ ‫ואנו פועלים לתיקון הבעיה."‬ 321 00:20:34,900 --> 00:20:38,069 ‫לא ציינו שהשירותים לא פועלים.‬ 322 00:20:38,070 --> 00:20:41,281 ‫נותנים להם את המידע הנחוץ לדעתנו,‬ ‫ולא יותר מכך.‬ 323 00:20:46,286 --> 00:20:47,787 ‫- ניו יורק -‬ 324 00:20:47,788 --> 00:20:51,540 ‫הפעם הראשונה שאנשים‬ ‫בחדר החדשות של סי-אן-אן שמעו על 'קרניבל'‬ 325 00:20:51,541 --> 00:20:53,543 ‫הייתה מההודעה הזו לתקשורת.‬ 326 00:20:54,294 --> 00:20:57,213 {\an8}‫נאמר שאירעה דלקה על סיפון ה'טריומף'.‬ 327 00:20:57,214 --> 00:20:58,673 {\an8}‫- ברוק בולדווין‬ ‫שדרנית חדשות -‬ 328 00:20:58,674 --> 00:21:04,178 ‫שהאש כובתה. חלק מהדברים לא פועלים,‬ ‫אבל בגדול, כולם בסדר.‬ 329 00:21:04,179 --> 00:21:06,389 ‫חשבתי: "אנחנו סי-אן-אן.‬ 330 00:21:06,390 --> 00:21:11,644 ‫"אנחנו עוסקים במצב האומה,‬ ‫בעיראק, פיוניאנג, קריית הוותיקן."‬ 331 00:21:11,645 --> 00:21:13,814 ‫האפיפיור מתפטר זה סיפור חדשותי, כן?‬ 332 00:21:14,481 --> 00:21:18,318 ‫אז בהתחלה מגלגלים עיניים‬ ‫כששומעים על אוניית נופש.‬ 333 00:21:18,944 --> 00:21:20,278 ‫לא נראה לי.‬ 334 00:21:20,279 --> 00:21:21,612 {\an8}‫- סי-אן-אן -‬ 335 00:21:21,613 --> 00:21:26,410 ‫הייתי חושבת שידווחו על הסיפור‬ ‫בחדשות המקומיות, לא בחדשות הארציות.‬ 336 00:21:27,035 --> 00:21:29,620 ‫אוניית הנופש "טריומף" נסחפת...‬ 337 00:21:29,621 --> 00:21:32,999 ‫הייתי בבית כשהטלפון צלצל,‬ ‫וזה היה חבר מהעבודה.‬ 338 00:21:33,000 --> 00:21:35,793 {\an8}‫"שמעת על הדליקה ב'קרניבל טריומף'?"‬ 339 00:21:35,794 --> 00:21:37,420 {\an8}‫- מארי פורט‬ ‫אימא של רבקה פורט -‬ 340 00:21:37,421 --> 00:21:40,089 {\an8}‫ואמרתי: "לא, לא שמעתי על זה.‬ 341 00:21:40,090 --> 00:21:43,427 ‫"הבת שלי על האונייה הזו עם אבא שלה."‬ 342 00:21:45,637 --> 00:21:49,933 ‫מייד נתקפתי חרדה, תסכול ופחד.‬ 343 00:21:51,143 --> 00:21:52,728 ‫לא הצלחתי להשיג אותה בטלפון.‬ 344 00:21:53,520 --> 00:21:55,314 ‫לא יכולתי לדבר איתה בכלל.‬ 345 00:21:55,856 --> 00:22:00,402 ‫ניסיתי למצוא בהיסטריה‬ ‫מידע על מה שקרה באונייה.‬ 346 00:22:01,320 --> 00:22:03,238 ‫התינוקת שלי שם.‬ 347 00:22:04,281 --> 00:22:05,782 ‫לא ידעתי אם היא בסדר.‬ 348 00:22:08,327 --> 00:22:11,037 ‫לילדה בת 12,‬ ‫זה מפחיד כשאי אפשר לדבר עם אימא‬ 349 00:22:11,038 --> 00:22:15,499 ‫ולספר לה כל מה שקורה ואיך את מרגישה.‬ 350 00:22:15,500 --> 00:22:19,545 ‫את רוצה ששני ההורים שלך‬ ‫יחבקו אותך וינחמו אותך,‬ 351 00:22:19,546 --> 00:22:21,089 ‫ואי אפשר לקבל את זה.‬ 352 00:22:23,633 --> 00:22:28,889 ‫- 12:09 -‬ 353 00:22:30,724 --> 00:22:33,642 ‫עד לצהרים, ניסינו להמשיך ביום שלנו‬ 354 00:22:33,643 --> 00:22:35,729 ‫בצורה כמה שיותר "נורמלית".‬ 355 00:22:36,980 --> 00:22:39,982 ‫אבל השמש היוקדת קפחה עלינו.‬ 356 00:22:39,983 --> 00:22:42,651 ‫אתם יודעים, ניסינו למצוא מים קרים.‬ 357 00:22:42,652 --> 00:22:44,987 ‫פשפשנו ברחבי האונייה, וניסינו להבין:‬ 358 00:22:44,988 --> 00:22:49,409 ‫"מה נאכל? מה נשתה?‬ ‫ולמה הבר לא פתוח, לעזאזל?"‬ 359 00:22:51,828 --> 00:22:54,790 ‫בחלקה הפנימי של האונייה,‬ ‫המצב היה אפילו גרוע יותר.‬ 360 00:22:55,457 --> 00:22:57,458 ‫פשוט היית נחנק תוך דקות‬ 361 00:22:57,459 --> 00:23:00,379 ‫כי אין שום זרימת אוויר.‬ 362 00:23:02,339 --> 00:23:05,883 ‫פתאום הרגשתי ממש קלסטרופובית,‬ 363 00:23:05,884 --> 00:23:08,219 ‫ואז היה לי קטע של:‬ 364 00:23:08,220 --> 00:23:14,017 ‫"בחיים לא הייתי צריכה להשתין ככה."‬ 365 00:23:14,684 --> 00:23:17,729 ‫אז אמרתי: "תקשיבו, אני חייבת להשתין.‬ 366 00:23:18,397 --> 00:23:20,064 ‫"מישהי רוצה לבוא איתי?"‬ 367 00:23:20,065 --> 00:23:23,526 ‫כי היה חשוך. אז רוצים ליווי של חברים.‬ 368 00:23:23,527 --> 00:23:26,238 ‫לא רציתי ללכת לבד. זה מפחיד מדי.‬ 369 00:23:26,988 --> 00:23:30,074 ‫ואחד האורחים אמר: "זה מה שצריך לעשות."‬ 370 00:23:30,075 --> 00:23:32,910 ‫אז הוצאנו את נורת התאורה מחגורת ההצלה.‬ 371 00:23:32,911 --> 00:23:38,250 ‫הוא אמר לנו לשפוך עליה סודה,‬ ‫כדי שהיא תירטב ותידלק.‬ 372 00:23:39,042 --> 00:23:40,251 ‫אז במשך כל הזמן‬ 373 00:23:40,252 --> 00:23:45,173 ‫יש לך תאורת דיסקו בזמן שאת עושה צרכים.‬ 374 00:23:52,556 --> 00:23:54,599 ‫זו הייתה חוויה מוזרה מאוד.‬ 375 00:23:55,434 --> 00:23:58,394 ‫זה היה השיט הראשון שלי,‬ ‫אבל זה לא נראה לי נורמלי.‬ 376 00:23:58,395 --> 00:24:01,690 ‫ואז חשבתי: "כדאי שלפחות אשטוף את זה."‬ 377 00:24:03,150 --> 00:24:06,486 ‫זה היה פשוט נורא.‬ ‫-זה די דוחה.‬ 378 00:24:08,530 --> 00:24:10,532 ‫אתם רציניים? אלוהים.‬ 379 00:24:11,908 --> 00:24:16,036 ‫- 13:27 -‬ 380 00:24:16,037 --> 00:24:19,248 ‫אז בסביבות 13:30, הטמפרטורות סוף סוף ירדו‬ 381 00:24:19,249 --> 00:24:21,167 ‫בחדר הבקרה של המנועים,‬ 382 00:24:21,168 --> 00:24:24,170 ‫וצוותי הבטיחות ובטיחות האש יכלו להיכנס‬ 383 00:24:24,171 --> 00:24:27,716 ‫ולבדוק מה קרה בפנים.‬ 384 00:24:32,345 --> 00:24:34,597 ‫ואז הטכנאי הראשי שלנו גילה‬ 385 00:24:34,598 --> 00:24:38,100 ‫שהמצב חמור יותר ממה שחשבו בהתחלה.‬ 386 00:24:38,101 --> 00:24:40,269 ‫הם חזרו ואמרו‬ 387 00:24:40,270 --> 00:24:45,317 ‫שהשריפה כילתה את כל הכבלים‬ ‫שמספקים חשמל לאונייה כולה.‬ 388 00:24:46,109 --> 00:24:50,071 ‫אז לא הייתה תקווה שהחשמל יחזור.‬ 389 00:24:50,989 --> 00:24:52,072 ‫זהו זה.‬ 390 00:24:52,073 --> 00:24:56,119 ‫היינו בהלם. "מה נעשה עכשיו?"‬ 391 00:24:59,372 --> 00:25:05,336 {\an8}‫התוכנית של הצוות היבשתי‬ ‫הייתה ליצור קשר עם נמל פרוגרסו במקסיקו,‬ 392 00:25:05,337 --> 00:25:06,962 {\an8}‫הנמל הקרוב ביותר,‬ 393 00:25:06,963 --> 00:25:10,217 {\an8}‫ולהשיג ספינת גרר‬ ‫שתתחיל למשוך אותנו אל החוף.‬ 394 00:25:11,968 --> 00:25:14,970 ‫ואז שמענו שהתוכנית החדשה היא:‬ 395 00:25:14,971 --> 00:25:18,016 ‫"מחר יגררו אותנו בחזרה לפרוגרסו."‬ 396 00:25:18,517 --> 00:25:22,729 ‫אז זה לא הזמן לעשות צרכים בפח אשפה.‬ 397 00:25:24,147 --> 00:25:25,273 ‫הייתי נחוש.‬ 398 00:25:26,274 --> 00:25:28,527 ‫"לא אשתמש בשקית האדומה."‬ 399 00:25:29,110 --> 00:25:30,278 ‫"אני אצליח להתאפק."‬ 400 00:25:31,863 --> 00:25:37,035 ‫- 17:58 -‬ 401 00:25:38,078 --> 00:25:42,081 ‫התקרבנו לשעת שקיעה ולסוף היום,‬ 402 00:25:42,082 --> 00:25:43,874 ‫הלילה הראשון עמד להגיע,‬ 403 00:25:43,875 --> 00:25:48,420 ‫והבנו שאנחנו לא יכולים לישון בחדרים‬ ‫מפני שחם מדי.‬ 404 00:25:48,421 --> 00:25:53,051 ‫אנחנו צפים כבר 9, 10, 12, 13 שעות.‬ 405 00:25:53,593 --> 00:25:56,638 ‫מה הייתה השעה? שש בערב. כ-12-13 שעות.‬ 406 00:25:57,931 --> 00:26:02,644 ‫ואז התחלתי לראות‬ ‫שאנשים גוררים את המזרנים שלהם אל הסיפון.‬ 407 00:26:11,987 --> 00:26:13,487 ‫עזבנו את הקומה שלנו,‬ 408 00:26:13,488 --> 00:26:16,032 ‫הבאנו את המזרנים למעלה, ושכבנו במסדרון.‬ 409 00:26:16,575 --> 00:26:18,576 ‫שוכבים לצידך אנשים שאתה לא מכיר‬ 410 00:26:18,577 --> 00:26:20,829 ‫ושכנראה לא היית מדבר איתם לעולם.‬ 411 00:26:21,663 --> 00:26:24,874 ‫חשבתי לעצמי: "זה לא טוב."‬ 412 00:26:28,461 --> 00:26:34,050 ‫לדעתי כולנו היינו מוכנים ללכת לישון.‬ ‫זה היה יום מתיש מבחינה רגשית,‬ 413 00:26:34,593 --> 00:26:38,762 ‫ורק רצינו להתעורר ולראות את חוף מקסיקו‬ 414 00:26:38,763 --> 00:26:41,975 ‫ולקפוץ החוצה אל החוף הזה ולשתות מרגריטה.‬ 415 00:26:48,315 --> 00:26:53,069 ‫אבל כשהתעוררתי, אמרתי: "שיט.‬ 416 00:26:54,779 --> 00:26:56,573 ‫"איפה מקסיקו, לעזאזל?"‬ 417 00:26:57,073 --> 00:27:01,036 ‫- יום 5 -‬ 418 00:27:03,204 --> 00:27:04,121 ‫- 8:03 -‬ 419 00:27:04,122 --> 00:27:06,498 ‫בוקר מצוין לכם, גבירותיי ורבותיי,‬ 420 00:27:06,499 --> 00:27:09,501 ‫אני מקווה שהצלחתם לישון קצת אתמול בלילה‬ 421 00:27:09,502 --> 00:27:11,420 ‫למרות התנאים המאתגרים.‬ 422 00:27:11,421 --> 00:27:16,551 ‫הגוררת מתוכננת להגיע היום‬ ‫בשעה 12:00 בצהריים. אעדכן בקרוב.‬ 423 00:27:18,345 --> 00:27:20,805 ‫למחרת בבוקר התעוררנו, והכול השתנה.‬ 424 00:27:21,931 --> 00:27:23,475 ‫ירדתי לסיפונים התחתונים‬ 425 00:27:24,100 --> 00:27:28,187 ‫וראיתי, והרחתי, והרגשתי אוויר של חולי.‬ 426 00:27:28,188 --> 00:27:31,232 ‫הנה שקיות הצואה הידועות לשמצה.‬ 427 00:27:32,275 --> 00:27:33,985 ‫זה כנראה מלא בצואה.‬ 428 00:27:35,278 --> 00:27:37,072 ‫ואז היה עניין האוכל.‬ 429 00:27:39,824 --> 00:27:43,369 ‫בבוקר למחרת, זרקתי את כל המזון המתכלה‬ 430 00:27:43,370 --> 00:27:47,915 ‫והתחלתי להכין כריכים,‬ ‫עם בצל, עגבניות, מה שיכולנו למצוא,‬ 431 00:27:47,916 --> 00:27:50,585 ‫ל-3,000 הנוסעים הרעבים שעל הסיפון.‬ 432 00:27:53,129 --> 00:27:56,007 ‫זה התור לאוכל.‬ ‫אלה שני תורים לאוכל מתוך ארבעה.‬ 433 00:27:56,841 --> 00:28:01,388 ‫נאלצנו לחכות בתור שעתיים.‬ 434 00:28:02,555 --> 00:28:05,557 ‫וכשהגענו וראינו למה אנחנו מחכים,‬ 435 00:28:05,558 --> 00:28:10,646 ‫זה היה כריך רטוב של חסה ועגבנייה.‬ 436 00:28:10,647 --> 00:28:14,358 ‫זה היה ההפך הגמור מהיום הראשון‬ ‫שבו היה אוכל בכל מקום,‬ 437 00:28:14,359 --> 00:28:16,403 ‫מכונות גלידה ופיצה.‬ 438 00:28:17,278 --> 00:28:18,237 ‫מה אלה?‬ 439 00:28:18,238 --> 00:28:19,571 ‫בישקוטים.‬ 440 00:28:19,572 --> 00:28:21,282 ‫אני אקח קצת מזה.‬ 441 00:28:22,158 --> 00:28:22,992 ‫תודה.‬ 442 00:28:24,911 --> 00:28:27,955 ‫פתאום אנשים היו במצב הישרדותי.‬ 443 00:28:27,956 --> 00:28:29,415 ‫כל אחד דואג לעצמו.‬ 444 00:28:29,416 --> 00:28:32,335 ‫הם עומדים בתור לאוכל,‬ ‫והם ייקחו כמה שאפשר.‬ 445 00:28:33,545 --> 00:28:35,546 ‫אני רוצה המבורגר אחד.‬ 446 00:28:35,547 --> 00:28:39,759 ‫תגיד לאנשים שלוקחים עשרה‬ ‫שיחזירו כמה. אני רוצה רק אחד.‬ 447 00:28:40,301 --> 00:28:43,011 ‫האגרנות על הסיפון הייתה מגוחכת.‬ 448 00:28:43,012 --> 00:28:47,057 ‫אנשים תפסו כל מה שאפשר‬ ‫ולקחו את זה למחנות הקטנים שלהם.‬ 449 00:28:47,058 --> 00:28:51,603 ‫זה גרם לי לחשוב:‬ ‫עכשיו כל האמריקאים האלה‬ 450 00:28:51,604 --> 00:28:56,191 ‫יכולים להרגיש איך זה היה במדינה דיקטטורית‬ 451 00:28:56,192 --> 00:29:00,863 ‫שבה דברים כאלה קורים, וזה לא מפתיע אף אחד.‬ 452 00:29:00,864 --> 00:29:04,159 ‫כן. ברוכים הבאים לברית המועצות, חברים.‬ 453 00:29:05,577 --> 00:29:10,081 ‫זה כמו עיר אוהלים. אנשים ישנים בכל מקום.‬ 454 00:29:10,999 --> 00:29:13,959 ‫אנשים לקחו סדינים ופרשו אותם על כיסאות‬ 455 00:29:13,960 --> 00:29:15,836 ‫ויצרו ערים של אוהלים.‬ 456 00:29:15,837 --> 00:29:20,049 ‫ופתאום כולם רוצים לקחת כיסא נוח.‬ ‫ואנשים דחפו ורבו.‬ 457 00:29:21,509 --> 00:29:23,677 ‫״זה האזור שלי, אלה האנשים שלי,‬ 458 00:29:23,678 --> 00:29:26,555 ‫״ואל תתעסקו איתנו.״‬ 459 00:29:26,556 --> 00:29:28,057 ‫ראו את זה הרבה.‬ 460 00:29:29,100 --> 00:29:32,312 ‫אז לפי מערכת הניווט שלך, אנחנו על ה-F?‬ ‫-כן.‬ 461 00:29:32,812 --> 00:29:34,773 ‫כי נדפקנו.‬ 462 00:29:35,356 --> 00:29:36,357 ‫כן, אולי.‬ 463 00:29:38,193 --> 00:29:42,821 ‫- 13:43 -‬ 464 00:29:42,822 --> 00:29:46,951 ‫פתאום, הסתכלנו וראינו אונייה אחרת.‬ 465 00:29:50,955 --> 00:29:53,916 ‫תודה!‬ 466 00:29:53,917 --> 00:29:57,003 ‫חשבתי: ״זהו זה. הם יצילו אותנו.״‬ 467 00:29:59,714 --> 00:30:03,967 ‫אונייה אחרת מאותו צי,‬ ‫ה״לג׳נד״, הייתה קרובה.‬ 468 00:30:03,968 --> 00:30:06,054 ‫הם עצרו ועזרו לנו.‬ 469 00:30:07,722 --> 00:30:12,559 ‫זה היה בעיקר באספקת מזון,‬ ‫כי מבחינה לוגיסטית ומבחינה בטיחותית,‬ 470 00:30:12,560 --> 00:30:15,938 ‫אי אפשר פשוט להעביר 4,500 איש‬ ‫מאונייה אחת לשנייה.‬ 471 00:30:15,939 --> 00:30:18,273 ‫זה הליך מטורף.‬ 472 00:30:18,274 --> 00:30:19,775 ‫צריך להוריד סירות למים,‬ 473 00:30:19,776 --> 00:30:22,528 ‫לתת לאחוז קטן מהאנשים לקפוץ לתוכן,‬ 474 00:30:22,529 --> 00:30:26,573 ‫למשוך אותן, לקשור אותן,‬ ‫להעביר את הנוסעים, ולחזור על התהליך.‬ 475 00:30:26,574 --> 00:30:27,659 ‫הוא שבר את זה.‬ 476 00:30:28,952 --> 00:30:29,828 ‫אלוהים.‬ 477 00:30:30,537 --> 00:30:32,080 ‫זו לא אופציה.‬ 478 00:30:34,332 --> 00:30:38,877 ‫הם פשוט צילמו אותנו, כאילו שאנחנו‬ ‫איזה מופע מוזרויות באמצע האוקיינוס.‬ 479 00:30:38,878 --> 00:30:42,005 ‫והם חגגו, הם לא הפסיקו לרקוד.‬ 480 00:30:42,006 --> 00:30:46,051 ‫הם רקדו להם בזמן שאני פה‬ ‫בולעת כמוסות נגד שלשולים.‬ 481 00:30:46,052 --> 00:30:48,971 ‫היינו עוד מחזה לצפייה בשיט שלהם.‬ 482 00:30:48,972 --> 00:30:50,056 ‫כן.‬ 483 00:30:52,308 --> 00:30:54,811 ‫ואו. הם ממש קרובים.‬ 484 00:30:56,896 --> 00:31:03,695 ‫זו הייתה תחילתו של רגע של הארה: ״היי, אולי‬ ‫אפשר להתחבר לוויי-פיי של האונייה הזו?״‬ 485 00:31:07,282 --> 00:31:11,744 ‫כולנו ניסינו להתקרב ככל שאפשר‬ ‫כדי לגנוב מהם קליטה.‬ 486 00:31:13,538 --> 00:31:15,122 ‫כולם היו על הסיפון,‬ 487 00:31:15,123 --> 00:31:17,917 ‫החזיקו את הטלפונים באוויר‬ ‫בניסיון להתחבר לרשת.‬ 488 00:31:18,585 --> 00:31:20,169 ‫מישהו מצליח להתחבר?‬ 489 00:31:20,670 --> 00:31:22,672 ‫והתחלנו לקלוט את הרשת.‬ 490 00:31:25,842 --> 00:31:28,176 ‫חשבתי לעצמי: ״זה עלול להיגמר רע,‬ 491 00:31:28,177 --> 00:31:32,222 ‫כי כולם ינסו להתקשר הביתה‬ ‫או למישהו ולהודיע‬ 492 00:31:32,223 --> 00:31:34,933 ‫שהם תקועים באמצע האוקיינוס,‬ ‫שאין חשמל,‬ 493 00:31:34,934 --> 00:31:38,104 ‫ושהם מחרבנים בשקיות אדומות.‬ 494 00:31:38,605 --> 00:31:40,397 ‫התקשרתי לאימא שלי מייד.‬ 495 00:31:40,398 --> 00:31:47,487 ‫אי אפשר בכלל להתחיל לתאר איך הרגשתי‬ ‫כשראיתי את השם שלה על צג הטלפון.‬ 496 00:31:47,488 --> 00:31:50,490 ‫סיפרתי לה שהחשמל נפל ועל השקיות האדומות.‬ 497 00:31:50,491 --> 00:31:52,993 ‫אמרתי לה שהכול השתבש.‬ 498 00:31:52,994 --> 00:31:57,247 ‫לא ציפיתי לשמוע מרבקה‬ ‫שהיא נאלצת לעשות צרכים בשקית אדומה.‬ 499 00:31:57,248 --> 00:32:00,334 ‫זה כמו משהו שלקוח מסרט אימה.‬ 500 00:32:00,335 --> 00:32:02,210 ‫וכשכל זה קורה על הסיפון,‬ 501 00:32:02,211 --> 00:32:05,131 ‫תהיתי למה זה לא מסקרים את זה בחדשות.‬ 502 00:32:05,757 --> 00:32:08,383 ‫בני משפחה‬ ‫התחילו ליצור איתנו קשר בסי-אן-אן.‬ 503 00:32:08,384 --> 00:32:12,304 ‫הם התחילו להתקשר לאולפני חדשות,‬ ‫ולמסור לנו פרטים‬ 504 00:32:12,305 --> 00:32:15,933 ‫ספציפיים בהרבה מאלה של ההודעה לתקשורת.‬ 505 00:32:15,934 --> 00:32:18,644 ‫למשל, רגע, השירותים לא פועלים?‬ 506 00:32:18,645 --> 00:32:23,273 ‫משהו בנוגע לאנשים‬ ‫שצריכים להתפנות בשקיות, ואני אפילו לא...‬ 507 00:32:23,274 --> 00:32:28,154 ‫ואז התחלנו להגיד: זו כתבה חדשותית.‬ 508 00:32:29,155 --> 00:32:31,323 ‫יותר מ-4,000 נוסעים ואנשי צוות‬ 509 00:32:31,324 --> 00:32:34,952 ‫בילו את ליל אמש כשהם נטושים‬ ‫על סיפון של אוניית נופש במפרץ מקסיקו.‬ 510 00:32:34,953 --> 00:32:39,331 ‫כך תיארה את זה אשתו של אחד המדווחים,‬ ‫שנמצאת על הסיפון:‬ 511 00:32:39,332 --> 00:32:44,169 {\an8}‫אין חשמל. הם נאלצים‬ ‫לעשות את הצרכים בדליים ובשקיות.‬ 512 00:32:44,170 --> 00:32:48,590 {\an8}‫פתאום התחילו לצוץ סיפורים‬ ‫בנוגע לתנאים שעל הסיפון.‬ 513 00:32:48,591 --> 00:32:52,386 ‫שיט תענוגות בן ארבעה ימים הפך לסיוט.‬ 514 00:32:52,387 --> 00:32:55,889 ‫4,200 איש צפים על ספינה חסרת יכולת הנעה.‬ 515 00:32:55,890 --> 00:32:57,517 ‫אלוהים אדירים. איך זה קרה?‬ 516 00:32:58,643 --> 00:33:00,769 ‫ואז יצא המרצע מן השק.‬ 517 00:33:00,770 --> 00:33:03,355 ‫זה כאילו שכדור שלג החל להתגלגל,‬ 518 00:33:03,356 --> 00:33:05,233 ‫ולא היה ניתן לעצור אותו.‬ 519 00:33:07,151 --> 00:33:08,026 ‫- יוסטון, טקסס -‬ 520 00:33:08,027 --> 00:33:11,530 ‫אספקת המצרכים על הסיפון אוזלת,‬ ‫והרגשות גואים‬ 521 00:33:11,531 --> 00:33:13,324 ‫בזמן שהנוסעים ממתינים לחילוץ.‬ 522 00:33:14,742 --> 00:33:18,161 ‫בכל פעם שמתרחש אסון ימי, אני צופה בו.‬ 523 00:33:18,162 --> 00:33:19,664 ‫זה מה שאני עושה.‬ 524 00:33:20,748 --> 00:33:24,584 ‫אני זוכר שראיתי בחדשות המקומיות‬ ‫את הכתבות על מה שקורה,‬ 525 00:33:24,585 --> 00:33:25,961 ‫והשערות שלי סמרו.‬ 526 00:33:25,962 --> 00:33:29,131 ‫חשבתי: ״מה זה? זה אבסורד.״‬ 527 00:33:29,132 --> 00:33:31,300 ‫הנוסעים האלה שילמו על השיט.‬ 528 00:33:32,802 --> 00:33:36,221 ‫״קרניבל״ היא אחת‬ ‫מהחברות הגדולות בעולם בענף הפלגות נופש.‬ 529 00:33:36,222 --> 00:33:38,724 ‫זה עסק עולמי שמגלגל מיליארדי דולרים.‬ 530 00:33:38,725 --> 00:33:40,559 ‫אבל ידעתי שבשנים האחרונות,‬ 531 00:33:40,560 --> 00:33:43,354 ‫היו לה כמה בעיות עם דליקות באוניות אחרות.‬ 532 00:33:43,980 --> 00:33:45,897 {\an8}‫ריח העשן החל למלא‬ 533 00:33:45,898 --> 00:33:49,192 {\an8}‫את אוניית ה״קרניבל ספלנדור״‬ ‫שאורכה כ-300 מטרים.‬ 534 00:33:49,193 --> 00:33:52,697 {\an8}‫אז כשראיתי את זה על ה״קרניבל טריומף״‬ 535 00:33:54,282 --> 00:33:56,993 ‫כמובן שהסתקרנתי.‬ 536 00:33:58,619 --> 00:34:02,748 ‫- 12:17 -‬ 537 00:34:02,749 --> 00:34:05,000 ‫באותו זמן, כולם טיפחו ציפיות‬ 538 00:34:05,001 --> 00:34:08,713 ‫להגיע יחסית מהר הביתה, ליבשה.‬ 539 00:34:09,297 --> 00:34:14,677 ‫ואז קיבלתי שיחה מהצוות היבשתי,‬ ‫ואמרו שהתוכנית השתנתה.‬ 540 00:34:19,474 --> 00:34:22,225 {\an8}‫אמרו לנו שמכיוון שלא היה לנו חשמל,‬ 541 00:34:22,226 --> 00:34:25,437 {\an8}‫האונייה נסחפה יותר מ-100 מיל ימי.‬ 542 00:34:25,438 --> 00:34:28,106 {\an8}‫כבר לא היינו קרובים למפרץ מקסיקו.‬ 543 00:34:28,107 --> 00:34:32,611 ‫אז התוכנית החדשה הייתה‬ ‫לקחת את כולם למוביל באלבמה.‬ 544 00:34:32,612 --> 00:34:35,447 ‫זה יוסיף לפחות יומיים נוספים.‬ 545 00:34:35,448 --> 00:34:36,782 ‫- מוביל, אלבמה -‬ 546 00:34:36,783 --> 00:34:39,327 ‫הלב שלי פשוט צנח. הרגשתי...‬ 547 00:34:39,827 --> 00:34:43,915 ‫אתם רציניים? זה אסון מוחלט.‬ 548 00:34:44,749 --> 00:34:47,793 ‫כשגילינו שאנחנו שטים למוביל‬ ‫במקום לפרוגרסו,‬ 549 00:34:47,794 --> 00:34:49,712 ‫זה הכעיס את כולם.‬ 550 00:34:50,213 --> 00:34:53,298 ‫זה היה כמו לחטוף מהלומה בפרצוף.‬ ‫-כן.‬ 551 00:34:53,299 --> 00:34:57,427 ‫עוד שלושה ימים של זה. זה לא ישתפר.‬ 552 00:34:57,428 --> 00:34:59,971 ‫התחלנו להריח שתן.‬ ‫-כן.‬ 553 00:34:59,972 --> 00:35:02,100 ‫התחלנו להריח את השירותים.‬ 554 00:35:03,226 --> 00:35:04,852 ‫הם לא התנקזו.‬ 555 00:35:05,353 --> 00:35:08,105 ‫אז המקלחות התמלאו במי ביוב,‬ 556 00:35:08,106 --> 00:35:11,818 ‫והם פשוט ישבו שם‬ ‫מבלי שיהיה להם לאן להתנקז.‬ 557 00:35:13,611 --> 00:35:18,699 ‫ואז הבנו שנדפקנו.‬ 558 00:35:20,201 --> 00:35:23,788 ‫כשג׳ן הודיעה שיידרשו עוד יומיים-שלושה,‬ 559 00:35:24,288 --> 00:35:26,665 ‫חשבתי: ״אני לא יודע אם אצליח להתאפק.״‬ 560 00:35:26,666 --> 00:35:32,713 ‫״אני לא אחזיק עד אז‬ ‫בלי ללכת לשירותים ולעשות מס׳ 2.״‬ 561 00:35:34,048 --> 00:35:36,509 ‫טוב. חזרנו לעוד.‬ 562 00:35:37,969 --> 00:35:40,138 ‫אז התחלתי לצוד תאי שירותים.‬ 563 00:35:41,180 --> 00:35:42,472 ‫כי הייתה שמועה‬ 564 00:35:42,473 --> 00:35:46,060 ‫שיש תאי שירותים שפועלים איפשהו.‬ 565 00:35:47,687 --> 00:35:49,230 ‫השירותים שלכם פועלים?‬ ‫-לא.‬ 566 00:35:49,730 --> 00:35:51,398 ‫לא. שלנו לא פועלים.‬ 567 00:35:51,399 --> 00:35:52,649 ‫אוקיי.‬ 568 00:35:52,650 --> 00:35:54,526 ‫אבל כל פעם שנכנסתי לשירותים,‬ 569 00:35:54,527 --> 00:35:56,820 ‫פתחתי את הדלת: ״לא, זה לא עובד.״‬ 570 00:35:56,821 --> 00:35:57,946 ‫נכנס לבא: ״לא.״‬ 571 00:35:57,947 --> 00:36:00,158 ‫״זה דוחה. זה לא פועל.״‬ 572 00:36:02,118 --> 00:36:05,203 ‫הייתי חייב להתפנות.‬ 573 00:36:05,204 --> 00:36:08,541 ‫אז מצאתי שירותים ציבוריים, ונכנסתי פנימה.‬ 574 00:36:09,458 --> 00:36:14,546 ‫וזה היה הדבר הכי מגעיל שראיתי בחיי.‬ 575 00:36:14,547 --> 00:36:18,341 ‫אנשים כיסו את הקקי בנייר טואלט,‬ 576 00:36:18,342 --> 00:36:20,552 ‫ואז עשו שוב צרכים מעל זה.‬ 577 00:36:20,553 --> 00:36:23,805 ‫אז היו שם שכבות על גבי שכבות.‬ 578 00:36:23,806 --> 00:36:25,474 ‫זה היה כמו לזניה.‬ 579 00:36:28,227 --> 00:36:31,271 ‫סיפונים שלוש, ארבע וחמש נקיים.‬ ‫אנשי הצוות טיפלו בהם.‬ 580 00:36:31,272 --> 00:36:33,231 ‫אתה יכול ללכת לשם אם אתה רוצה.‬ 581 00:36:33,232 --> 00:36:34,984 ‫מעולה. תודה!‬ 582 00:36:38,571 --> 00:36:41,740 ‫ברגע שמצאתי תא שירותים אחד שעובד,‬ ‫זו בהחלט הייתה הקלה‬ 583 00:36:41,741 --> 00:36:45,452 ‫וגם קצת לא נעים מחמי וחמותי לעתיד.‬ 584 00:36:45,453 --> 00:36:47,621 ‫״היי. בטח יש לכם קקי.‬ 585 00:36:47,622 --> 00:36:50,749 ‫מצאתי שירותים תקינים, הם כאן.‬ ‫מקווה שאתם מרגישים טוב.‬ 586 00:36:50,750 --> 00:36:54,754 ‫״השתמשתם כבר בשקית אדומה?״‬ ‫זו שיחה ממש מוזרה.‬ 587 00:37:01,135 --> 00:37:03,678 ‫האוניות של ״קרניבל״ נועדו להיות כיפיות.‬ 588 00:37:03,679 --> 00:37:07,641 ‫וכאנשי צוות, אמרו לנו:‬ 589 00:37:07,642 --> 00:37:10,269 ‫״תפקידכם ליצור חוויות מהנות ובלתי נשכחות.״‬ 590 00:37:10,770 --> 00:37:12,562 ‫אז קיבלנו החלטה:‬ 591 00:37:12,563 --> 00:37:15,316 ‫״בואו נפתח את הבר ונציע משקאות בחינם.״‬ 592 00:37:17,109 --> 00:37:21,322 ‫בהחלט התנגדתי לרעיון של בר פתוח.‬ 593 00:37:22,823 --> 00:37:24,200 ‫אנשים ישתגעו.‬ 594 00:37:29,372 --> 00:37:33,042 ‫היי! התחילו לחלק אלכוהול בחינם.‬ 595 00:37:33,626 --> 00:37:35,252 ‫אמרנו: ״מעולה!‬ 596 00:37:35,253 --> 00:37:36,837 ‫״שתיה בחינם! קדימה.״‬ 597 00:37:38,714 --> 00:37:40,382 ‫יש!‬ ‫-סוף סוף משהו שאפשר לעשות.‬ 598 00:37:40,383 --> 00:37:43,051 ‫זה משהו.‬ ‫-הפלגות אמורות להיות מהנות.‬ 599 00:37:43,052 --> 00:37:45,263 ‫יש אלכוהול בחינם. קדימה.‬ 600 00:37:48,557 --> 00:37:51,851 ‫אנשים חטפו משקאות בשתי ידיים,‬ ‫לקחו אותם לחדרים.‬ 601 00:37:51,852 --> 00:37:55,231 ‫זה היה הכי מטורף,‬ ‫הכי עמוס, הכי שיכרון שיש.‬ 602 00:37:57,275 --> 00:37:59,734 ‫״פשוט תנו לי את השתייה. כן.״‬ 603 00:37:59,735 --> 00:38:01,445 ‫הכול היה מעולה.‬ 604 00:38:02,780 --> 00:38:06,450 ‫אבל אז אנשים התחילו להשתין מעבר לסיפון.‬ 605 00:38:09,537 --> 00:38:11,454 ‫אמרתי: ״שיט.״‬ 606 00:38:11,455 --> 00:38:14,124 ‫אנשים זרקו את השקיות האדומות‬ ‫אל סירות ההצלה.‬ 607 00:38:14,125 --> 00:38:16,001 ‫מישהו זרק שקית קקי,‬ 608 00:38:16,002 --> 00:38:17,961 ‫והרוח העיפה אותה בחזרה‬ 609 00:38:17,962 --> 00:38:23,426 ‫על מישהו שישב על הסיפון למטה.‬ 610 00:38:23,926 --> 00:38:26,386 ‫והוא אמר ״מה נסגר?״‬ 611 00:38:26,387 --> 00:38:30,056 ‫בקבוצה שלידנו ב״עיר האוהלים״‬ ‫היו גבר ואישה שרק נישאו,‬ 612 00:38:30,057 --> 00:38:33,311 ‫והם עשו סקס על הכיסא מול העיניים שלי.‬ 613 00:38:34,520 --> 00:38:35,854 ‫- אין להתערטל בציבור -‬ 614 00:38:35,855 --> 00:38:39,650 ‫אפילו בלי: ״רוצה להתכסות בסדין?״‬ ‫לא. הם היו ממש שם.‬ 615 00:38:42,028 --> 00:38:44,322 ‫אולי האלכוהול השפיע עליהם,‬ ‫אבל פרצו מריבות...‬ 616 00:38:47,408 --> 00:38:48,868 ‫הכול נהיה מאוד מפחיד.‬ 617 00:38:50,328 --> 00:38:54,707 ‫כאבא, תפקידך להגן,‬ ‫ולא היה שום דבר שיכולתי לעשות.‬ 618 00:38:56,042 --> 00:38:57,084 ‫זה היה...‬ 619 00:38:57,793 --> 00:39:00,003 ‫אתה מרגיש כל כך קטן,‬ 620 00:39:00,004 --> 00:39:03,882 ‫כי כל הדברים האלה קורים סביבך‬ ‫ואתה לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה.‬ 621 00:39:03,883 --> 00:39:08,636 ‫פשוט אמרנו: ״לא, חייבים לעצור את זה.‬ 622 00:39:08,637 --> 00:39:09,889 ‫״תסגרו את הבר.״‬ 623 00:39:12,767 --> 00:39:14,225 ‫זה הרגיש כמו ניצחון קטן.‬ 624 00:39:14,226 --> 00:39:19,148 ‫קיבלנו בחזרה מעט מהכיף שלנו,‬ ‫זה הסיח את דעתנו מהמציאות.‬ 625 00:39:20,107 --> 00:39:22,193 ‫היינו נטושים לבדנו בלב ים.‬ 626 00:39:27,156 --> 00:39:32,286 ‫- 15:01 -‬ 627 00:39:33,662 --> 00:39:37,249 ‫כל כך התרגשנו‬ ‫כשראינו שספינות הגרר הגיעו סוף סוף.‬ 628 00:39:38,209 --> 00:39:40,293 ‫שירותי ההצלה סוף סוף הגיעו.‬ 629 00:39:40,294 --> 00:39:42,380 ‫כי פירוש הדבר הוא שאנחנו זזים.‬ 630 00:39:43,089 --> 00:39:44,590 ‫לא ראינו את הסוף.‬ 631 00:39:46,175 --> 00:39:48,886 ‫נראה שהספינה שטה בכיוון ההוא.‬ 632 00:39:49,970 --> 00:39:52,680 ‫זו מונעת מהחרטום שלנו להיטלטל.‬ 633 00:39:52,681 --> 00:39:55,810 ‫היא כנראה ברוורס. היא בהחלט ברוורס.‬ 634 00:39:56,519 --> 00:39:58,938 ‫אבל כשהגוררות החלו למשוך אותנו...‬ 635 00:40:00,815 --> 00:40:02,190 ‫הכול זז.‬ 636 00:40:02,191 --> 00:40:06,903 ‫אלוהים, הטלטול הזה ייראה מטורף בסרטון.‬ 637 00:40:06,904 --> 00:40:11,741 ‫היינו בדרכנו,‬ ‫אבל בנוסף, הזווית של הספינה השתנתה,‬ 638 00:40:11,742 --> 00:40:14,412 ‫והכול נטה הצידה.‬ 639 00:40:15,162 --> 00:40:18,124 ‫הגוררות דוחפות אותנו. תשמור על הטלפון.‬ 640 00:40:19,458 --> 00:40:24,338 ‫לפתע, מזג האוויר התדרדר.‬ 641 00:40:32,596 --> 00:40:38,144 ‫ואז נהייתי מודע מאוד לכך‬ ‫שזו כנראה נקודת המפנה.‬ 642 00:40:40,312 --> 00:40:42,940 ‫וזה הרגע שבו הכול נשפך.‬ 643 00:40:44,817 --> 00:40:45,651 ‫אלוהים.‬ 644 00:40:48,028 --> 00:40:49,654 ‫הכול מוצף.‬ 645 00:40:49,655 --> 00:40:51,739 ‫גם פה הכול משתכשך.‬ 646 00:40:51,740 --> 00:40:52,782 ‫מה?‬ 647 00:40:52,783 --> 00:40:56,328 ‫תארו לעצמכם שכל מה שנכנס לאסלה,‬ ‫שתן, צואה, הכול,‬ 648 00:40:57,705 --> 00:41:00,498 ‫מכסה את כל השטח.‬ 649 00:41:00,499 --> 00:41:01,708 ‫אלוהים.‬ 650 00:41:01,709 --> 00:41:03,543 ‫זהירות.‬ ‫-זהירות.‬ 651 00:41:03,544 --> 00:41:06,254 ‫תשמעו, המצב התדרדר במהירות.‬ 652 00:41:06,255 --> 00:41:10,342 ‫הכול עלה למעלה, וההצפה לא נפסקה.‬ 653 00:41:11,260 --> 00:41:13,012 ‫ביוב גולמי.‬ 654 00:41:13,596 --> 00:41:15,305 ‫שיט. זה חלקלק.‬ 655 00:41:15,306 --> 00:41:16,681 {\an8}‫הולכים בפרוזדור,‬ 656 00:41:16,682 --> 00:41:19,852 {\an8}‫ופתאום רעשי שכשוך.‬ ‫ברור לכם בתוך מה אתם עומדים.‬ 657 00:41:21,312 --> 00:41:24,231 ‫היינו שקועים ב... צואה.‬ 658 00:41:25,399 --> 00:41:29,861 ‫ברגע שקפצתי מהמיטה העליונה,‬ ‫היו לי מים על הרגליים.‬ 659 00:41:29,862 --> 00:41:31,864 ‫וחשבתי: ״מה לעזאזל?״‬ 660 00:41:32,448 --> 00:41:34,991 ‫זה היה ממש גרוע. עצרתי את הנשימה.‬ 661 00:41:34,992 --> 00:41:37,285 ‫זה היה דוחה.‬ 662 00:41:37,286 --> 00:41:38,496 ‫זה היה בכל מקום.‬ 663 00:41:49,381 --> 00:41:53,761 ‫בנקודה הזו אמרתי:‬ ‫״פשוט תוציאו אותי מהאונייה הזו.״‬ 664 00:41:56,347 --> 00:42:00,308 ‫- יום 6 -‬ 665 00:42:00,309 --> 00:42:04,938 ‫מהר מאוד התחילו להגיע המון פרטים‬ 666 00:42:04,939 --> 00:42:11,027 ‫ותיאורים של מה שקורה בשיט הזה.‬ 667 00:42:11,028 --> 00:42:12,737 ‫החדר שלנו מוצף.‬ 668 00:42:12,738 --> 00:42:15,823 ‫הפרוזדור מוצף בביוב גולמי.‬ 669 00:42:15,824 --> 00:42:20,246 ‫יש קקי ופיפי על רצפת הקפיטריה.‬ 670 00:42:20,955 --> 00:42:23,916 ‫אמרנו... אלוהים אדירים.‬ 671 00:42:25,876 --> 00:42:30,755 ‫זה השלב שבו ג׳ף צוקר, הבוס החדש שלנו,‬ ‫שחיפש כל הזמן דרכים להעלות את הרייטינג,‬ 672 00:42:30,756 --> 00:42:34,551 ‫קיבל החלטה ללכת עד הסוף עם הסיפור הזה.‬ 673 00:42:34,552 --> 00:42:38,054 ‫היה בכך סיכון,‬ ‫והוא היה צריך לקחת סיכון גדול.‬ 674 00:42:38,055 --> 00:42:42,226 ‫הוא היה הבוס החדש,‬ ‫ואנחנו היינו זקוקים לצופים.‬ 675 00:42:43,310 --> 00:42:45,979 ‫והוא הסכים ללכת על כל הקופה.‬ 676 00:42:45,980 --> 00:42:47,021 ‫- מיקרופון‬ ‫שידור חי -‬ 677 00:42:47,022 --> 00:42:49,482 {\an8}‫חופשה חלומית הפכה לסיוט‬ 678 00:42:49,483 --> 00:42:53,027 {\an8}‫לאלפי הנוסעים‬ ‫שעל סיפון אוניית הנופש של ״קרניבל״.‬ 679 00:42:53,028 --> 00:42:56,698 {\an8}‫הביוב מטפטף מהקירות.‬ 680 00:42:56,699 --> 00:42:58,408 {\an8}‫זה היה סיקור נרחב.‬ 681 00:42:58,409 --> 00:43:01,077 {\an8}‫בואו נביט מקרוב על האונייה הענקית הזו.‬ 682 00:43:01,078 --> 00:43:03,288 {\an8}‫המוני אנשים בשטח הקטן הזה...‬ 683 00:43:03,289 --> 00:43:06,416 {\an8}‫דיברנו עם מומחים למשפט ימי,‬ ‫מומחים למחלות מדבקות.‬ 684 00:43:06,417 --> 00:43:08,543 ‫אשריכיה קולי, סלמונלה, שיגלה.‬ 685 00:43:08,544 --> 00:43:10,712 ‫אולי אפילו דיברתי עם פסיכולוג‬ 686 00:43:10,713 --> 00:43:15,383 ‫כדי להבין מה אנשים חווים בסיטואציה כזו.‬ 687 00:43:15,384 --> 00:43:19,679 ‫שברנו את הראש‬ ‫בניסיונות לחשוב על כל זווית אפשרית‬ 688 00:43:19,680 --> 00:43:23,309 ‫לסיקור הפרשה הזו, מהבוקר ועד הלילה.‬ 689 00:43:24,059 --> 00:43:26,728 ‫בכל פעם שצפיתי בזה בחדשות,‬ 690 00:43:26,729 --> 00:43:30,231 ‫היה דיווח על בעיות נוספות על האונייה.‬ 691 00:43:30,232 --> 00:43:32,610 ‫אמרתי: ״אלוהים, זה כאוס.״‬ 692 00:43:34,862 --> 00:43:38,866 ‫אז התחלתי לבדוק את הנושא,‬ ‫והייתי בשוק ממה שגיליתי.‬ 693 00:43:39,700 --> 00:43:44,245 ‫בתוך שנתיים,‬ ‫אירעו תשע תקריות של קווי דלק תקולים‬ 694 00:43:44,246 --> 00:43:46,664 ‫בזמן ההפלגה של האוניות האלו,‬ 695 00:43:46,665 --> 00:43:49,960 ‫שהיו גורמים אפשריים לדליקות האלה.‬ 696 00:43:50,544 --> 00:43:52,087 ‫זה לא ייאמן.‬ 697 00:43:52,796 --> 00:43:55,549 ‫בשפה שלי, זה נקרא רולטה רוסית,‬ 698 00:43:56,759 --> 00:43:58,135 ‫עם חייהם של בני אדם.‬ 699 00:43:59,053 --> 00:44:04,058 ‫- 23:23 -‬ 700 00:44:07,936 --> 00:44:11,314 ‫בשלב הזה‬ ‫כבר לא ידעתי איזה יום זה, מה השעה.‬ 701 00:44:11,315 --> 00:44:14,442 ‫לא ידעתי כמה ימים אנחנו נמצאים על האונייה.‬ 702 00:44:14,443 --> 00:44:16,820 ‫לא היה לי מושג. מאבדים את תחושת הזמן.‬ 703 00:44:18,781 --> 00:44:21,492 ‫אז פשוט מתעוררים כדי ללכת לישון,‬ 704 00:44:22,910 --> 00:44:24,536 ‫בתקווה לחזור הביתה.‬ 705 00:44:31,377 --> 00:44:35,004 ‫- יום 7 -‬ 706 00:44:35,005 --> 00:44:38,509 ‫כשנתקעים בלב ים ככה, המחשבות נודדות.‬ 707 00:44:39,009 --> 00:44:42,845 ‫ואני חושב שפשוט רצינו לחזור הביתה.‬ 708 00:44:42,846 --> 00:44:44,347 ‫היינו גמורים.‬ 709 00:44:44,348 --> 00:44:46,349 ‫נעשינו חסרי מנוחה.‬ 710 00:44:46,350 --> 00:44:50,104 ‫אף אחד לא יכול לעשות כלום.‬ ‫אנחנו שבויים של הבעיה.‬ 711 00:44:51,271 --> 00:44:52,815 ‫אתה מרגיש כמו אסיר.‬ 712 00:44:53,315 --> 00:44:57,152 ‫הייתה תחושה של יום הדין.‬ ‫זה היה גם כמו ״הישרדות״, כן?‬ 713 00:44:58,070 --> 00:45:01,948 ‫אני זוכרת שבשלב מסוים,‬ ‫גבר מבוגר אפילו פתח קבוצת לימודי דת.‬ 714 00:45:01,949 --> 00:45:06,954 ‫״כה יקר היה‬ 715 00:45:07,705 --> 00:45:12,251 ‫״החסד שצץ‬ 716 00:45:13,252 --> 00:45:16,003 ‫״בשעה שבה‬ 717 00:45:16,004 --> 00:45:22,261 ‫״האמנתי לראשונה״‬ 718 00:45:24,138 --> 00:45:27,390 ‫מהרגע הראשון, תכננתי שהכול יהיה נפלא.‬ 719 00:45:27,391 --> 00:45:31,520 ‫אבל בסוף הכול יצא כל כך נורא,‬ ‫שאמרתי: ״זה לא מה שרציתי״.‬ 720 00:45:35,816 --> 00:45:39,611 ‫הרגשתי שנכשלתי.‬ 721 00:45:43,198 --> 00:45:44,323 ‫אל תסתכלו עליי.‬ 722 00:45:44,324 --> 00:45:47,703 ‫זה פשוט מצב גרוע,‬ ‫ואין שום דבר שאפשר לעשות בקשר לזה.‬ 723 00:45:49,413 --> 00:45:50,289 ‫כן.‬ 724 00:45:53,542 --> 00:45:55,919 ‫- יום 8 -‬ 725 00:45:57,212 --> 00:45:58,087 ‫- מוביל -‬ 726 00:45:58,088 --> 00:46:00,257 ‫נהגתי כל הלילה כדי להגיע למוביל.‬ 727 00:46:00,758 --> 00:46:03,844 ‫הייתי נחושה להיות על הרציף‬ ‫כשהבת שלי תגיע לשם.‬ 728 00:46:05,179 --> 00:46:07,764 ‫אז עצרתי ממש על שפת המים,‬ 729 00:46:07,765 --> 00:46:11,893 ‫ופתאום היו צוותי חדשות בכל מקום.‬ 730 00:46:11,894 --> 00:46:14,646 ‫כולם מתקשרים. כולם רוצים ראיונות.‬ 731 00:46:16,064 --> 00:46:16,899 ‫ענק.‬ 732 00:46:17,483 --> 00:46:22,070 {\an8}‫הדבר האחרון שהיא אמרה לי,‬ ‫ומה שהיה הכי קשה לכולנו, היה:‬ 733 00:46:22,738 --> 00:46:25,741 {\an8}‫״אימא, אני כל כך פוחדת שלא אראה אותך שוב.״‬ 734 00:46:27,826 --> 00:46:31,454 ‫- 16:17 -‬ 735 00:46:31,455 --> 00:46:36,585 ‫היום האחרון פשוט נגרר בלי סוף.‬ 736 00:46:37,377 --> 00:46:38,836 ‫רק רציתי שהכול ייגמר.‬ 737 00:46:38,837 --> 00:46:41,464 ‫רציתי שאנשים פשוט‬ ‫ירדו מהסיפון, ילכו הביתה,‬ 738 00:46:41,465 --> 00:46:44,760 ‫יכנסו למקלחת חמה, למיטה נוחה.‬ 739 00:46:45,260 --> 00:46:50,015 ‫וקצת רציתי קצת שקט ושלווה לעצמי.‬ 740 00:46:53,352 --> 00:46:55,187 ‫המסוק הגיע.‬ 741 00:46:55,854 --> 00:46:57,231 ‫מעולה.‬ ‫-מעולה.‬ 742 00:47:01,151 --> 00:47:03,444 ‫כשהתקרבנו אל החוף,‬ 743 00:47:03,445 --> 00:47:05,947 ‫התחלנו לראות עוד מטוסים, עוד מסוקים,‬ 744 00:47:05,948 --> 00:47:09,660 ‫ואז הבנו שאלה כנראה גורמי החדשות.‬ 745 00:47:10,369 --> 00:47:13,663 ‫במרחק של כ-30, 35 מייל מהחוף,‬ 746 00:47:13,664 --> 00:47:16,457 ‫ספינת הנופש הזו‬ ‫סוף סוף עושה את דרכה אל מוביל.‬ 747 00:47:16,458 --> 00:47:20,461 {\an8}‫עכשיו הכתבות והסרטונים מתחילים לצאת.‬ 748 00:47:20,462 --> 00:47:22,714 {\an8}‫המצב נהיה ממש גרוע.‬ ‫הכול זלג למעליות,‬ 749 00:47:23,298 --> 00:47:25,967 {\an8}‫והתחיל לטפטף בכזאת עוצמה‬ ‫שזה נשמע כמו גשם.‬ 750 00:47:25,968 --> 00:47:28,177 {\an8}‫ירד גשם של מי ביוב.‬ 751 00:47:28,178 --> 00:47:30,179 ‫הסיפור התנפח, בעיקרון.‬ 752 00:47:30,180 --> 00:47:32,640 ‫הוא המשיך לגדול ולגדול.‬ 753 00:47:32,641 --> 00:47:35,142 ‫הוא פשוט לא דעך.‬ 754 00:47:35,143 --> 00:47:37,144 ‫כשנכנסים לטוויטר‬ 755 00:47:37,145 --> 00:47:41,899 ‫ורואים שיש האשטאג:‬ ‫״אוניית הנופש מהגיהינום״,‬ 756 00:47:41,900 --> 00:47:43,901 ‫מבינים שכולם עוקבים.‬ 757 00:47:43,902 --> 00:47:46,655 ‫- איזה סיוט! האסלה הצפה -‬ 758 00:47:47,364 --> 00:47:49,949 ‫- מזל שאני לא אחראי‬ ‫על יחסי הציבור של קרניבל״‬ 759 00:47:49,950 --> 00:47:53,495 ‫- חייב לישון אבל לא מסוגל להפסיק לצפות -‬ 760 00:47:54,079 --> 00:47:56,330 ‫הסיכון השתלם לסי-אן-אן.‬ 761 00:47:56,331 --> 00:47:57,957 ‫- סי-אן-אן משקיעה‬ ‫וזוכה ברייטינג -‬ 762 00:47:57,958 --> 00:48:02,129 ‫״שיט הקקי״‬ ‫היה הסיפור החדשותי הכי גדול באמריקה.‬ 763 00:48:02,713 --> 00:48:07,341 ‫ברוכים השבים לאולם הנשפים ״פייסטה״‬ ‫כאן על סיפון ה״קרניבל טריומף״.‬ 764 00:48:07,342 --> 00:48:11,846 ‫בר הקריוקי הוא כעת אסלה באופן רשמי.‬ 765 00:48:11,847 --> 00:48:15,141 ‫ההפלגה המסויטת של אוניית הנופש ״טריומף״.‬ 766 00:48:15,142 --> 00:48:18,103 ‫תקועים בלב ים‬ ‫ומחרבנים בשקית פלסטיק במשך שישה ימים.‬ 767 00:48:18,770 --> 00:48:21,814 ‫בשלב הזה המצב הפך לאסון יח״צני.‬ 768 00:48:21,815 --> 00:48:24,650 ‫היי, מספיק. מספיק עם הכותרות האלה.‬ 769 00:48:24,651 --> 00:48:28,738 ‫צפינו שיהיה מרחץ דמים תקשורתי שלם‬ 770 00:48:28,739 --> 00:48:30,490 ‫כשהאונייה הגיעה לנמל.‬ 771 00:48:31,658 --> 00:48:32,992 ‫- 21:29 -‬ 772 00:48:32,993 --> 00:48:34,995 ‫הנה היא מגיעה.‬ 773 00:48:36,246 --> 00:48:41,752 ‫ברגע שהאונייה התחילה להיכנס לנמל,‬ ‫ראינו אנשים צועקים, מחזיקים לנו שלטים.‬ 774 00:48:42,252 --> 00:48:47,048 ‫התחלנו להרגיש‬ ‫את התרגשות שלהם מכך שסוף סוף הגענו.‬ 775 00:48:47,049 --> 00:48:49,176 ‫ההקלה.‬ ‫-סוף סוף הגענו.‬ 776 00:48:49,760 --> 00:48:53,931 ‫תשמעו את הצופר הזה!‬ ‫תראו כמה שהם שמחים לשמוע את זה.‬ 777 00:48:54,640 --> 00:48:57,100 ‫אני פשוט זוכרת שחשבתי על הצוות.‬ 778 00:48:57,601 --> 00:49:03,105 ‫איפה בתיאור המשרה שלהם‬ ‫מציינים איסוף צואה של אנשים?‬ 779 00:49:03,106 --> 00:49:05,775 ‫לעולם לא אתייחס שוב‬ ‫לשירותים פרטיים כאל דבר מובן מאליו.‬ 780 00:49:05,776 --> 00:49:07,360 {\an8}‫- אוניית הנופש מגיעה למוביל -‬ 781 00:49:07,361 --> 00:49:10,489 {\an8}‫הייתי ממש גאה בעצמי שהצלחתי לעבור את זה‬ 782 00:49:11,406 --> 00:49:13,075 ‫ולא נשברתי.‬ 783 00:49:14,660 --> 00:49:18,955 ‫ופשוט הייתי גאה בצוות,‬ 784 00:49:18,956 --> 00:49:24,336 ‫בכולם שתמכו זה בזה ועבדו כל כך קשה.‬ 785 00:49:25,045 --> 00:49:27,380 ‫עכשיו נראה‬ ‫שנוכל לראות אנשים יורדים מהסיפון.‬ 786 00:49:27,381 --> 00:49:29,840 ‫כן, אנשים יורדים מהסיפון.‬ 787 00:49:29,841 --> 00:49:32,302 ‫תראו את העובדים רצים הלוך ושוב.‬ 788 00:49:35,973 --> 00:49:38,766 ‫למרות שחשבנו שהנוסעים יקטלו אותנו לחלוטין‬ 789 00:49:38,767 --> 00:49:41,979 ‫אחרי שהם ירדו מהאונייה,‬ 790 00:49:42,771 --> 00:49:45,398 ‫היינו המומים וחשנו הקלה אדירה‬ 791 00:49:45,399 --> 00:49:49,860 {\an8}‫כשרבים כל כך ציינו לטובה את צוות ה"קרניבל"‬ 792 00:49:49,861 --> 00:49:51,530 {\an8}‫על מאמציהם העל-אנושיים.‬ 793 00:49:52,280 --> 00:49:56,367 ‫אני זוכרת שירדתי מהאונייה,‬ ‫ורצתי לאימא שלי.‬ 794 00:49:56,368 --> 00:49:59,621 ‫פשוט רצתי אליה הכי מהר שיכולתי‬ ‫וחיבקתי אותה.‬ 795 00:50:01,957 --> 00:50:07,629 ‫אלוהים, ההקלה המוחלטת כשהרגשתי‬ ‫כשחיבקתי אותה בפעם הראשונה,‬ 796 00:50:08,130 --> 00:50:11,882 ‫והדמעות, דמעות של הקלה.‬ 797 00:50:11,883 --> 00:50:17,180 ‫אני מרגישה‬ ‫קצת יותר חזקה ממה שהייתי לפני כן.‬ 798 00:50:18,807 --> 00:50:23,019 ‫יצאתי לשיט הזה כדי לחוות אושר,‬ 799 00:50:23,020 --> 00:50:25,730 ‫ביטוי של הקשר הנפלא של בקה ואבא.‬ 800 00:50:25,731 --> 00:50:28,983 ‫אבל בסוף זה לא רק הסתכם בזה,‬ 801 00:50:28,984 --> 00:50:33,195 ‫אלא ביכולת שלנו לעבור ביחד דברים.‬ 802 00:50:33,196 --> 00:50:34,239 ‫טובים או רעים.‬ 803 00:50:37,617 --> 00:50:40,287 ‫זו הייתה הרגשה טובה להגיע ליבשה.‬ 804 00:50:40,871 --> 00:50:47,002 ‫אני וחמי לעתיד‬ ‫לחצנו ידיים, התחבקנו, ואמרנו:‬ 805 00:50:48,295 --> 00:50:50,963 ‫"לגמרי עברנו את זה ביחד, מה?"‬ 806 00:50:50,964 --> 00:50:53,133 ‫"ולא הצטרכנו להשתמש בשקית אדומה."‬ 807 00:50:55,844 --> 00:50:58,220 ‫- לאחר שכל הנוסעים ואנשי הצוות‬ ‫חזרו בבטחה אל היבשה, -‬ 808 00:50:58,221 --> 00:51:01,182 ‫- פרנק ספניולטי‬ ‫הגיש תביעה נגד חברת "קרניבל" בבית המשפט -‬ 809 00:51:01,183 --> 00:51:04,268 {\an8}‫האונייה הזו‬ ‫לא הייתה צריכה להפליג מלכתחילה.‬ 810 00:51:04,269 --> 00:51:08,647 {\an8}‫והמסמכים האלה מספרים‬ ‫שלאוניה הייתה נטייה לדליקות.‬ 811 00:51:08,648 --> 00:51:11,234 {\an8}‫זה היה משהו שלחלוטין היה ניתן למנוע.‬ 812 00:51:12,194 --> 00:51:14,196 {\an8}‫אז בהחלט היה לנו סיכוי טוב.‬ 813 00:51:14,696 --> 00:51:17,239 {\an8}‫הבעיה היא שאז נתקלנו בכרטיס.‬ 814 00:51:17,240 --> 00:51:20,242 {\an8}‫לנוסעים אלו אין שום זכות לתבוע‬ 815 00:51:20,243 --> 00:51:23,245 {\an8}‫מפני שעורכי הדין של "קרניבל״‬ ‫מוסרים שכאשר רוכשים כרטיס,‬ 816 00:51:23,246 --> 00:51:29,919 {\an8}‫החוזה "אינו מספק כל התחייבות‬ ‫למעבר בטוח, כלי כשיר לשיט,‬ 817 00:51:29,920 --> 00:51:33,964 {\an8}‫"מזון הולם ומזין,‬ ‫ותנאי מחיה בטוחים וסניטריים."‬ 818 00:51:33,965 --> 00:51:36,218 {\an8}‫לא רואים את ההצהרה הזו בפרסומת.‬ 819 00:51:37,385 --> 00:51:43,390 ‫זה מדהים. אני חושב שאם רוב האנשים‬ ‫היו יודעים שהסעיף הזה קיים,‬ 820 00:51:43,391 --> 00:51:45,811 ‫הם לא היו קונים כרטיס.‬ 821 00:51:46,770 --> 00:51:48,062 ‫אני בהחלט לא הייתי קונה.‬ 822 00:51:48,063 --> 00:51:53,110 ‫- כל התביעות של פרנק הוסדרו -‬ 823 00:51:54,361 --> 00:51:58,365 {\an8}‫- אשלי הספיקה להגיע לחתונה שלה -‬ 824 00:51:59,157 --> 00:52:03,453 {\an8}‫- המתנה שקיבלה מהשושבינות‬ ‫הייתה עטופה בשקית אדומה לפסולת ביולוגית -‬ 825 00:52:04,079 --> 00:52:09,167 {\an8}‫- דווין וחמו יוצאים יחד לחופשה מדי שנה, -‬ 826 00:52:09,835 --> 00:52:13,463 {\an8}‫- אבל רק ביבשה. -‬ 827 00:52:14,256 --> 00:52:19,343 {\an8}‫- לארי ורבקה ממשיכים ליהנות יחד מהפלגות, -‬ 828 00:52:19,344 --> 00:52:22,931 {\an8}‫- אך לא בחברת "קרניבל". -‬ 829 00:52:23,974 --> 00:52:29,479 {\an8}‫- אבהי לא הסתכל על לזניה‬ ‫באותו האופן מאז. -‬ 830 00:52:30,522 --> 00:52:31,647 ‫- לאחר התקרית, -‬ 831 00:52:31,648 --> 00:52:36,152 ‫- "קרניבל" הוציאה 115 מיליון דולר כדי‬ ‫לנקות, לתקן ולהכשיר מחדש את ה"טריומף". -‬ 832 00:52:36,153 --> 00:52:41,116 ‫- היום, האונייה מפליגה‬ ‫תחת השם "קרניבל סאנרייז". -‬ 833 00:52:42,284 --> 00:52:44,201 ‫- "קרניבל" התעקשה שהדליקות נגרמו מתאונה, -‬ 834 00:52:44,202 --> 00:52:47,830 ‫- שהחברה נקטה אמצעים למניעת תקריות נוספות‬ ‫ושהאונייה עומדת בתקנים. -‬ 835 00:52:47,831 --> 00:52:51,041 ‫- הנוסעים קיבלו החזר כספי מלא,‬ ‫כיסוי הוצאות נסיעה, $500 ושיט בחינם. -‬ 836 00:52:51,042 --> 00:52:53,627 {\an8}‫- קרניבל טיפלה בכל אוניות הצי‬ ‫למניעת דליקות. -‬ 837 00:52:53,628 --> 00:52:55,129 {\an8}‫- החברה שינתה את תנאי השירות -‬ 838 00:52:55,130 --> 00:52:59,092 {\an8}‫- והסירה את ההשגות לגבי אוכל מזין,‬ ‫תנאים סניטריים, שיט בטוח וכלי שיט כשיר. -‬ 839 00:53:26,870 --> 00:53:30,665 ‫תרגום כתוביות: טל אקשטיין‬