1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.BZ 2 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.BZ 3 00:00:34,667 --> 00:00:40,333 ‫אני לא כאן כדי להיות קדושה או קורבן. ‫זה לא התפקיד שלי. 4 00:00:42,208 --> 00:00:44,417 ‫{\an8}אני לא יכולה לשנות את העבר. 5 00:00:47,625 --> 00:00:52,500 ‫{\an8}אבל אני לא המפלצת שאנשים שומעים עליה. 6 00:00:54,708 --> 00:00:58,000 ‫וזה לא העניין. 7 00:01:00,042 --> 00:01:04,667 ‫המון אנשים סיפרו עליי סיפורים, ‫ואני מעולם לא סיפרתי את הסיפור שלי. 8 00:01:06,458 --> 00:01:10,874 ‫נולדה למשפחה עשירה ‫והתחנכה בבתי הספר הטובים ביותר. 9 00:01:10,875 --> 00:01:13,082 ‫{\an8}סוזן… ‫-סוזן פון ריכטהופן. 10 00:01:13,083 --> 00:01:14,541 ‫…פון ריכטהופן. 11 00:01:14,542 --> 00:01:18,624 ‫האישה שביצעה ‫את אחד הפשעים המזעזעים ביותר בהיסטוריה. 12 00:01:18,625 --> 00:01:21,832 ‫אנשים מכנים אותה "המלאכית הרעה". 13 00:01:21,833 --> 00:01:23,916 ‫רוצחת בדם קר. 14 00:01:23,917 --> 00:01:25,416 ‫המנוולת האכזרית, הרוצחת. 15 00:01:25,417 --> 00:01:26,500 ‫- "שבעה פרצופים" - 16 00:01:27,583 --> 00:01:29,666 ‫זה היה פשע פחדני, 17 00:01:29,667 --> 00:01:33,583 ‫ויש להרשיע אותם ‫בשני סעיפים של רצח בנסיבות מחמירות. 18 00:01:35,292 --> 00:01:38,499 ‫{\an8}לבחורה הזאת היה הכול! ואז היא רוצחת? 19 00:01:38,500 --> 00:01:40,375 ‫אין שום תירוץ למה שהיא עשתה. 20 00:01:44,875 --> 00:01:45,916 ‫- האמת והשקרים - 21 00:01:45,917 --> 00:01:47,458 ‫היא מערימה על מערכת המשפט. 22 00:01:48,208 --> 00:01:49,957 ‫"סוזן תמרנה אותי" - 23 00:01:49,958 --> 00:01:54,167 ‫איך פושעת כזאת משתחררת מוקדם ‫בשל התנהגות טובה? 24 00:01:54,833 --> 00:01:56,541 ‫{\an8}- יפה, בלונדינית, חופשייה - 25 00:01:56,542 --> 00:01:58,499 ‫{\an8}היא פיתתה את התובע. 26 00:01:58,500 --> 00:02:02,292 ‫יש לה קסם אישי מדהים. 27 00:02:04,667 --> 00:02:06,208 ‫רוצחת! 28 00:02:08,917 --> 00:02:12,541 ‫כשאמרת לי שאת רוצה ‫לספר את הסיפור שלך בפעם הראשונה, 29 00:02:12,542 --> 00:02:15,542 ‫מה שעניין אותי, אולי, היה לנתח את העבר 30 00:02:16,250 --> 00:02:20,624 ‫ולדבר על מה שקורה לאדם 31 00:02:20,625 --> 00:02:23,458 ‫שחוצה את הגבול הדק הזה 32 00:02:25,125 --> 00:02:28,000 ‫בין רעיון למעשה. 33 00:02:29,625 --> 00:02:30,833 ‫פשע. 34 00:02:33,083 --> 00:02:35,875 ‫את מוכנה להתחיל? 35 00:02:38,542 --> 00:02:42,792 ‫- פשעה של בת - 36 00:02:44,917 --> 00:02:48,583 ‫- נובמבר 2025 - סאו פאולו - 37 00:02:53,417 --> 00:02:58,583 ‫גידלו אותי כאדם מנומס ומחונך. 38 00:03:00,875 --> 00:03:02,708 ‫החלום שלי היה להיות דיפלומטית. 39 00:03:03,458 --> 00:03:07,249 ‫מאז שהייתי ילדה, ‫רציתי לייצג את ברזיל בחו"ל. 40 00:03:07,250 --> 00:03:08,457 ‫{\an8}רציתי לעבוד… 41 00:03:08,458 --> 00:03:09,791 ‫{\an8}- סוזן פון ריכטהופן - 42 00:03:09,792 --> 00:03:12,291 ‫{\an8}כדיפלומטית במדינה אחרת. 43 00:03:12,292 --> 00:03:14,125 ‫זה היה חלום הילדות שלי. 44 00:03:15,167 --> 00:03:18,082 ‫היו לי חלומות גדולים. ‫ממש רציתי את זה, את יודעת? 45 00:03:18,083 --> 00:03:21,041 ‫הם היו אומרים בגאווה, 46 00:03:21,042 --> 00:03:25,041 ‫"הבת שלי כבר יודעת מה היא רוצה. ‫היא רוצה להיות דיפלומטית." 47 00:03:25,042 --> 00:03:27,625 ‫אז זה היה עניין גדול. 48 00:03:32,000 --> 00:03:35,500 ‫זה הבית שבו גדלתי, שבו תמיד גרתי. 49 00:03:36,583 --> 00:03:39,249 ‫הבית הזה מעורר הרבה זיכרונות. 50 00:03:39,250 --> 00:03:43,708 ‫היינו רוכבים על אופניים ברחוב ‫ומטיילים עם הכלבים. 51 00:03:44,792 --> 00:03:48,500 ‫הכול נשאר אותו דבר, ‫הם לא שינו את השער, שום דבר. 52 00:03:51,542 --> 00:03:54,999 ‫ואז ההורים שלי מצאו מגרש ‫ברחוב זקאריאס ז'ה גויס, 53 00:03:55,000 --> 00:03:59,207 ‫ואבא שלי תכנן את הבית. 54 00:03:59,208 --> 00:04:02,375 ‫אז הוא תכנן אותו בעצמו? ‫-כן. 55 00:04:03,625 --> 00:04:06,499 ‫והבנייה נמשכה בערך שנתיים. 56 00:04:06,500 --> 00:04:10,582 ‫שנה וחצי, אני לא יודעת. ‫יותר משנה. זה לא היה מהיר. 57 00:04:10,583 --> 00:04:17,082 ‫ואז המצב התחיל להשתנות. ‫המצב השתנה מאוד בבית. 58 00:04:17,083 --> 00:04:22,374 ‫אני חושבת שהבית הושלם 59 00:04:22,375 --> 00:04:24,374 ‫בדצמבר 2001. 60 00:04:24,375 --> 00:04:28,417 ‫אז גרנו שם שנה, את יודעת? ‫אפילו לא היינו שנה בבית. 61 00:04:30,042 --> 00:04:34,041 ‫אין לי זיכרונות טובים, ‫אני לא מרגישה שום דבר, את יודעת? 62 00:04:34,042 --> 00:04:35,000 ‫בשבילי, זאת… 63 00:04:36,292 --> 00:04:39,417 ‫הזירה שבה התרחשה טרגדיה גדולה. 64 00:04:43,083 --> 00:04:47,042 ‫- שלושים ואחד באוקטובר 2002 - יום הפשע - 65 00:04:51,792 --> 00:04:56,208 ‫המשטרה זומנה לתקרית ‫ברחוב זקאריאס ז'ה גויס בברוקלין. 66 00:04:56,875 --> 00:04:58,208 ‫מי הזמין אותם? 67 00:04:59,083 --> 00:05:03,458 ‫הבת של בני הזוג, שחזרה הביתה ‫ושמה לב שהדלת הקדמית פתוחה. 68 00:05:04,542 --> 00:05:06,249 ‫והיא אמרה, "תראו…" 69 00:05:06,250 --> 00:05:07,207 ‫- תובע - 70 00:05:07,208 --> 00:05:08,667 ‫"סגרתי את הדלת כשיצאתי." 71 00:05:11,083 --> 00:05:14,166 ‫החוקר האחראי אמר, 72 00:05:14,167 --> 00:05:18,374 ‫"גברתי, זוג עשיר נרצח בדרום העיר." 73 00:05:18,375 --> 00:05:19,416 ‫- מפקדת המשטרה - 74 00:05:19,417 --> 00:05:22,457 ‫"אני חושב שכדאי שתבואי לכאן. ‫הם מבקשים אותך." 75 00:05:22,458 --> 00:05:27,707 ‫ואז שמעתי שהוא היה מהנדס ידוע, ‫שהיא הייתה פסיכיאטרית, 76 00:05:27,708 --> 00:05:33,333 ‫ושזה כנראה היה שוד. 77 00:05:34,833 --> 00:05:38,874 ‫הדבר הראשון ששמנו לב אליו היה שהחלון במשרד 78 00:05:38,875 --> 00:05:41,833 ‫והדלת היו פתוחים, בלי עדויות לפריצה בכוח. 79 00:05:47,042 --> 00:05:49,624 ‫נראה שאף אחד לא גר שם, היה שם מסודר כל כך. 80 00:05:49,625 --> 00:05:53,917 ‫לא היו כלים מלוכלכים, ‫שום דבר לא היה במקום הלא נכון. 81 00:05:54,792 --> 00:06:01,042 ‫אז התחלנו לפקפק בגרסה שלפיה מדובר בשוד. 82 00:06:01,958 --> 00:06:06,458 ‫שום דבר לא נגנב. ‫המכוניות, הטלוויזיות, הכול עדיין היה שם. 83 00:06:08,417 --> 00:06:15,000 ‫ואז עלינו למעלה, ‫וגם חדרי הילדים היו מסודרים מאוד. 84 00:06:16,625 --> 00:06:20,875 ‫והקורבנות עדיין שכבו במיטה בזירת הפשע. 85 00:06:27,000 --> 00:06:31,541 ‫והיה ברור ממצבן של הגופות 86 00:06:31,542 --> 00:06:34,999 ‫שהנשק היה חפץ קהה, מעין אלה. 87 00:06:35,000 --> 00:06:36,666 ‫הכו אותם. 88 00:06:36,667 --> 00:06:39,499 ‫זה היה אלים באופן קיצוני. 89 00:06:39,500 --> 00:06:43,417 ‫הייתה שקית ניילון ‫שכיסתה חלקית את הפנים שלה. 90 00:06:43,917 --> 00:06:49,292 ‫ואנחנו יודעים מניסיון ‫שאם פני הקורבן מכוסות, 91 00:06:49,833 --> 00:06:52,791 ‫בדרך כלל יש קשר כלשהו למי שביצע את הפשע, 92 00:06:52,792 --> 00:06:54,583 ‫כי הוא לא רוצה לראות את זה. 93 00:06:55,833 --> 00:06:58,999 ‫לא בטוח שהוא ידבר, אבל ננסה. ‫יש לך משהו להגיד? 94 00:06:59,000 --> 00:07:01,207 ‫לא. ‫-הוא לא רוצה לדבר. 95 00:07:01,208 --> 00:07:07,458 ‫הם חוקרים. הם מעדיפים לשמור ‫על חיסיון החקירה. 96 00:07:07,958 --> 00:07:10,708 ‫אנדראס פותח את הדלת למשטרה, 97 00:07:12,500 --> 00:07:14,042 ‫בנם הצעיר של בני הזוג. 98 00:07:16,833 --> 00:07:21,457 ‫הבן של בני הזוג אומר שנשדדו 8,000 ריאל ‫ו-5,000 דולרים אמריקאים. 99 00:07:21,458 --> 00:07:25,374 ‫המשטרה לא פוסלת שוד, ‫אבל מעלה אפשרות נוספת, 100 00:07:25,375 --> 00:07:28,207 ‫שייתכן שמי שנכנס לבית הכיר את המשפחה. 101 00:07:28,208 --> 00:07:31,957 ‫- זוג הוכה למוות בשכונה יוקרתית - 102 00:07:31,958 --> 00:07:34,666 ‫דיברו על הפשע בבית המרקחת ובבר. 103 00:07:34,667 --> 00:07:35,666 ‫- מוות עם שחר - 104 00:07:35,667 --> 00:07:39,499 ‫המדינה לא מדברת ‫על אף נושא אחר מאז שהתרחש הפשע. 105 00:07:39,500 --> 00:07:42,332 ‫- המשטרה המומה לנוכח רצח הזוג - 106 00:07:42,333 --> 00:07:43,832 ‫- הזוג הוכה לפני מותו - 107 00:07:43,833 --> 00:07:46,416 ‫היה לחץ להביא נקודות מבט חדשות… 108 00:07:46,417 --> 00:07:47,374 ‫- עיתונאית - 109 00:07:47,375 --> 00:07:51,041 ‫וכיווני חקירה חדשים על פרשה ‫שמשכה המון תשומת לב בברזיל. 110 00:07:51,042 --> 00:07:54,374 ‫אנחנו כאן בבניין של דרסה, ‫שבו עבד מר מנפרד. 111 00:07:54,375 --> 00:07:58,625 ‫הכול נותר כפי שהוא השאיר אותו, ‫השולחן שלו, סביבת העבודה שלו. 112 00:07:59,500 --> 00:08:03,250 ‫כאן אפשר לראות ‫את החיבה שלו לילדיו, והנה הוא, 113 00:08:04,583 --> 00:08:06,417 ‫לצד אשתו. 114 00:08:07,375 --> 00:08:10,667 ‫תמונות מטיולים, תמונות משפחתיות. 115 00:08:11,542 --> 00:08:15,166 ‫הם נראו כמו המשפחה המושלמת, 116 00:08:15,167 --> 00:08:19,832 ‫הורים מצליחים ושני ילדים מנומסים מאוד. 117 00:08:19,833 --> 00:08:22,208 ‫הם היו מהמשפחות האלה 118 00:08:22,833 --> 00:08:26,792 ‫שאף אחד לא העלה על דעתו ‫שמשהו כזה יכול לקרות להן. 119 00:08:29,375 --> 00:08:36,041 ‫אני זוכרת שאבא שלי שיחק כדורגל. ‫אני זוכרת שהוא שיחק כדורעף. 120 00:08:36,042 --> 00:08:41,082 ‫{\an8}אבא שלי התחבר אלינו ‫יותר דרך משחק, את יודעת? 121 00:08:41,083 --> 00:08:44,541 ‫אימא שלי הייתה חברותית ודברנית יותר, 122 00:08:44,542 --> 00:08:46,999 ‫אבל היא לא הייתה משחקת איתנו. 123 00:08:47,000 --> 00:08:51,250 ‫אז אולי היא התחברה אלינו באמצעות שיחה. 124 00:08:56,042 --> 00:08:58,666 ‫הוא לחץ עליכם להצליח בלימודים? 125 00:08:58,667 --> 00:09:01,499 ‫כן, תמיד. הוא ציפה לציונים גבוהים מאוד. 126 00:09:01,500 --> 00:09:07,749 ‫ציפו מאיתנו לקבל ציונים גבוהים. ‫היה הרבה לחץ, את יודעת? 127 00:09:07,750 --> 00:09:11,332 ‫תמיד למדתי, ובבית הייתי משחקת עם אחי. 128 00:09:11,333 --> 00:09:12,458 ‫אלה היו החיים שלי. 129 00:09:14,833 --> 00:09:17,374 ‫לא שמעתי בבית את המילים "אני אוהב אותך". 130 00:09:17,375 --> 00:09:20,625 ‫לא היו ביטויי אהבה או חיבה. 131 00:09:21,250 --> 00:09:24,166 ‫אימא שלי לא הפגינה כלפינו הרבה חיבה. 132 00:09:24,167 --> 00:09:27,374 ‫"שבי על הברכיים שלי." ‫לפעמים היא עשתה את זה, אבל מעט. 133 00:09:27,375 --> 00:09:29,166 ‫אבא שלי, בכלל לא. 134 00:09:29,167 --> 00:09:30,707 ‫זה פשוט היה האופי שלו. 135 00:09:30,708 --> 00:09:34,874 ‫הוא מעולם לא רצה מגע פיזי, אז ככה גדלתי. 136 00:09:34,875 --> 00:09:36,625 ‫גדלתי במחשבה שזה נורמלי. 137 00:09:39,375 --> 00:09:42,666 ‫הילדים של בני הזוג ‫היו הראשונים שמסרו עדויות. 138 00:09:42,667 --> 00:09:44,624 ‫האם הם היו בחובות? לא. 139 00:09:44,625 --> 00:09:46,874 ‫האם איימו עליהם? לא. 140 00:09:46,875 --> 00:09:48,957 ‫האם למישהו היה מניע? לא. 141 00:09:48,958 --> 00:09:55,832 ‫אז התחלנו לשאול את עצמנו ‫מי ירוויח מהמוות שלהם. 142 00:09:55,833 --> 00:10:00,333 ‫אנחנו מנסים, כמיטב יכולתנו ובהקדם האפשרי, 143 00:10:00,958 --> 00:10:04,166 ‫לראיין את האנשים שהיו 144 00:10:04,167 --> 00:10:08,332 ‫בקשר קרוב עם הקורבנות. 145 00:10:08,333 --> 00:10:11,167 ‫האם למשטרה יש קצה חוט לגבי הרוצחים? 146 00:10:14,208 --> 00:10:16,500 ‫היא לא יכולה לספר לנו. ‫-שאלה הבאה. 147 00:10:17,208 --> 00:10:18,583 ‫שאלה הבאה, בבקשה. 148 00:10:21,292 --> 00:10:24,167 ‫היו דברים שלא הסתדרו. 149 00:10:26,167 --> 00:10:33,083 ‫מי מופתע כשנכנס פורץ לבית שלו, ‫יש לו אקדח, והוא מפיל אותו ככה? 150 00:10:33,917 --> 00:10:38,416 ‫הקנקן הצהוב על השידה של מריסיה, ‫לא הייתה לידו כוס, 151 00:10:38,417 --> 00:10:42,792 ‫כך שלא סביר שהיא זו שהביאה את המים. 152 00:10:43,375 --> 00:10:48,458 ‫וגם שקית הזבל נלקחה מהמזווה. ‫אישרנו את זה אחר כך. 153 00:10:49,167 --> 00:10:52,708 ‫אז זה היה מישהו שהייתה לו גישה לבית. 154 00:10:57,250 --> 00:11:02,207 ‫סוזן מגיעה, היא מסייעת למשטרה 155 00:11:02,208 --> 00:11:05,166 ‫להוציא לפועל את צו החיפוש וההחרמה 156 00:11:05,167 --> 00:11:09,167 ‫ששוטרי מחלק הרצח הוציאו עבור הנכס. 157 00:11:10,458 --> 00:11:13,250 ‫ההורים שלי תמיד עבדו הרבה, תמיד. 158 00:11:14,042 --> 00:11:18,666 ‫בילדותי, ההורים שלי היו הרבה יותר נוכחים. 159 00:11:18,667 --> 00:11:21,458 ‫וכשהתחלתי להיכנס לגיל ההתבגרות, 160 00:11:22,875 --> 00:11:28,207 ‫הם עשו צעד אחורה, והתחלנו להתרחק. 161 00:11:28,208 --> 00:11:34,125 ‫התחלנו להבין שאני ואחי ‫נהיינו קצת בלתי נראים בעיניהם. 162 00:11:34,750 --> 00:11:38,916 ‫אז כל אחד מהם התרכז בעצמו, ‫התמקד בעניינים שלו, 163 00:11:38,917 --> 00:11:42,874 ‫בבעיות שלו, ובסוף אנחנו… 164 00:11:42,875 --> 00:11:45,791 ‫הרגשנו שהם כבר לא רואים אותנו. 165 00:11:45,792 --> 00:11:51,707 ‫אז היה לנו מעין מקום מפלט משלנו בבית, ‫עולם קטן משלנו, את יודעת? 166 00:11:51,708 --> 00:11:54,792 ‫חיינו בעולם שהיה נפרד מההורים שלנו. 167 00:11:55,750 --> 00:11:59,708 ‫- אחד בנובמבר 2002 - יום אחד לאחר הפשע - 168 00:12:06,625 --> 00:12:09,833 ‫{\an8}- דניאל קרווינוס - החבר של סוזן - 169 00:12:15,417 --> 00:12:21,500 ‫ראיתי אלפי אנשים בוכים. ‫הייתי מתבדח פעם על "מד הדמעות" שלי. 170 00:12:22,500 --> 00:12:27,416 ‫אחרי שלב מסוים, ‫הוא נכנס לאזור מסוכן של בכי מבוים. 171 00:12:27,417 --> 00:12:30,624 ‫בכי יבש וחסר דמעות, 172 00:12:30,625 --> 00:12:35,958 ‫שבו הבעת הפנים של האדם… לא מראה כאב. 173 00:12:38,667 --> 00:12:40,917 ‫בכי כזה הוא מבוים. 174 00:12:41,458 --> 00:12:43,750 ‫השניים האלה מעורבים איכשהו. 175 00:12:53,208 --> 00:12:58,416 ‫כשאחי הגיע לגיל 12, ‫הוא קיבל טיסן ליום ההולדת. 176 00:12:58,417 --> 00:13:04,082 ‫ואז ההורים שלי התחילו לקחת אותו ‫ללמוד איך להטיס אותו וכל זה. 177 00:13:04,083 --> 00:13:08,833 ‫מי שלימד את כולם שם, המדריך, היה דניאל. 178 00:13:14,708 --> 00:13:18,375 ‫דניאל היה הרבה יותר מבוגר. ‫דניאל היה בן 18. 179 00:13:19,333 --> 00:13:22,457 ‫אני הייתי בת 14, כמעט 15, ואחי היה בן 12. 180 00:13:22,458 --> 00:13:27,042 ‫ואחי אהב אותו מאוד. הוא היה האליל של אחי. 181 00:13:29,000 --> 00:13:33,000 ‫התחלתי ליהנות מהיחס שלו אליי. ‫הוא התייחס אליי ממש יפה. 182 00:13:39,250 --> 00:13:41,916 ‫התנהגותם נראתה מוזרה לאנשים אחרי הרצח… 183 00:13:41,917 --> 00:13:42,999 ‫- עוה"ד של סוזן - 184 00:13:43,000 --> 00:13:47,249 ‫כי המשטרה בעצמה חשבה שההתנהגות הזו חריגה 185 00:13:47,250 --> 00:13:50,542 ‫ביחס למישהו שהרגע איבד את שני הוריו. 186 00:13:53,917 --> 00:13:56,999 ‫- סוזן הביעה עניין ‫במכירת הבית המשפחתי בשביל הכסף - 187 00:13:57,000 --> 00:14:01,291 ‫היא שאלה אם היא תוכל ‫למכור את המכונית או את הבית. 188 00:14:01,292 --> 00:14:03,499 ‫{\an8}אז לכן עלתה השאלה של כסף כמניע… 189 00:14:03,500 --> 00:14:04,957 ‫{\an8}- קרימינולוגית וסופרת - 190 00:14:04,958 --> 00:14:07,374 ‫{\an8}כי אלה השאלות הראשונות שהיא שאלה. 191 00:14:07,375 --> 00:14:09,041 ‫ראיתי אותה עם דניאל 192 00:14:09,042 --> 00:14:14,082 ‫במחלק הרצח וההגנה האישית, 193 00:14:14,083 --> 00:14:15,666 ‫שניהם ישבו יחד… 194 00:14:15,667 --> 00:14:17,166 ‫- ולמיר סלרו - עיתונאי - 195 00:14:17,167 --> 00:14:19,499 ‫והביעו את אהבתם זה לזה. 196 00:14:19,500 --> 00:14:21,374 ‫היית שם? ‫-כן. ראיתי את זה. 197 00:14:21,375 --> 00:14:26,374 ‫ואז יצאתי ובאמת ראיתי אותם ‫מתנשקים ומתחבקים, 198 00:14:26,375 --> 00:14:31,166 ‫ואמרתי להם להתנהג יפה במשרד ציבורי. ‫זה לא המקום המתאים. 199 00:14:31,167 --> 00:14:33,291 ‫ואז התחלתי 200 00:14:33,292 --> 00:14:38,625 ‫לשים לב יותר להתנהגות שלה ‫בתור הבת של הקורבנות. 201 00:14:44,000 --> 00:14:45,999 ‫תמיד גדלתי כילדה ממש… 202 00:14:46,000 --> 00:14:48,749 ‫היו לי חיים רק בתוך הבית. 203 00:14:48,750 --> 00:14:52,832 ‫ואז דניאל התחיל להראות לי 204 00:14:52,833 --> 00:14:55,999 ‫דברים שלא הכרתי מעולם, עולם אחר לגמרי. 205 00:14:56,000 --> 00:14:59,541 ‫הוא עישן ויד. "תנסי." 206 00:14:59,542 --> 00:15:02,499 ‫"אני רוצה לנסות, לראות מה הקטע." 207 00:15:02,500 --> 00:15:04,666 ‫ואז התחלתי לאהוב את זה. 208 00:15:04,667 --> 00:15:08,624 ‫אז זה לא שהכריחו אותי. לא הכריחו אותי. 209 00:15:08,625 --> 00:15:13,332 ‫התחלתי לגלות מקומות חדשים, דברים חדשים, 210 00:15:13,333 --> 00:15:16,917 ‫לנסות דברים שלא ניסיתי קודם. 211 00:15:17,875 --> 00:15:19,249 ‫- החבר נחקר במשטרה - 212 00:15:19,250 --> 00:15:22,832 ‫- ההורים התנגדו לקשר שנמשך חצי שנה - 213 00:15:22,833 --> 00:15:27,624 ‫על אף שאמרו לנו בהתחלה 214 00:15:27,625 --> 00:15:31,082 ‫שההורים קיבלו את הקשר, 215 00:15:31,083 --> 00:15:33,333 ‫גילינו במהרה שזה לא היה נכון. 216 00:15:35,792 --> 00:15:41,957 ‫הייתי מאוהבת בטירוף כל כך ‫שרציתי להיות עם דניאל כל הזמן, 217 00:15:41,958 --> 00:15:44,457 ‫שכבר לא רציתי ללכת לשיעורי קראטה. 218 00:15:44,458 --> 00:15:46,957 ‫אז הייתי יוצאת ואומרת שאני הולכת לקראטה, 219 00:15:46,958 --> 00:15:49,582 ‫אבל הייתי הולכת ישר לבית של דניאל. 220 00:15:49,583 --> 00:15:53,624 ‫ויום אחד, אחרי חודשים, 221 00:15:53,625 --> 00:15:56,082 ‫מישהו בא לאסוף אותי מהקראטה. 222 00:15:56,083 --> 00:15:57,249 ‫"איפה סוזן?" 223 00:15:57,250 --> 00:15:59,249 ‫"סוזן לא הייתה פה מזמן." 224 00:15:59,250 --> 00:16:01,707 ‫"מה זאת אומרת? היא לא באה בכל יום?" 225 00:16:01,708 --> 00:16:03,583 ‫ואז הכול התפרק. 226 00:16:04,458 --> 00:16:09,582 ‫לאט-לאט, הם התחילו להרגיש ‫שהקשר לא עושה לי טוב. 227 00:16:09,583 --> 00:16:13,374 ‫מבחינתי, הוא היה נהדר. ‫הייתי ממש מאושרת. נהניתי מכל רגע. 228 00:16:13,375 --> 00:16:16,250 ‫רציתי עוד ועוד. 229 00:16:16,833 --> 00:16:19,707 ‫אני זוכרת שבתחילת הקשר שלי עם דניאל, 230 00:16:19,708 --> 00:16:20,999 ‫הוא כתב לי מכתב 231 00:16:21,000 --> 00:16:25,874 ‫עם שגיאות כתיב, כמו "יעשה" במקום "אעשה". 232 00:16:25,875 --> 00:16:30,707 ‫כשהיא ראתה את זה, היא אמרה, ‫"תראי את זה, סוזן". 233 00:16:30,708 --> 00:16:36,332 ‫היא הייתה אומרת שהוא בקושי יודע ‫קרוא וכתוב, שהוא לא יכול להציע לי עתיד. 234 00:16:36,333 --> 00:16:40,291 ‫מה הוא יעשה עם עצמו? ‫למה אני אהפוך אם אהיה איתו? 235 00:16:40,292 --> 00:16:44,666 ‫היא חזרה על אותו דבר שוב ושוב. 236 00:16:44,667 --> 00:16:46,958 ‫"הוא ידרדר אותך יחד איתו." 237 00:16:47,542 --> 00:16:50,082 ‫והייתי אומרת, "לא, אני אוציא אותו משם". 238 00:16:50,083 --> 00:16:52,625 ‫ואז היא הייתה אומרת, "בלתי אפשרי". 239 00:16:57,292 --> 00:16:59,874 ‫אז זה היה מורכב מאוד, את יודעת? 240 00:16:59,875 --> 00:17:04,291 ‫אבל גם סיפרתי לדניאל ‫על כל העלבונות, על הכול, 241 00:17:04,292 --> 00:17:07,666 ‫אז דניאל התחיל לפתח ‫הרבה כעס כלפי אימא שלי. 242 00:17:07,667 --> 00:17:09,124 ‫הוא כעס עליה מאוד. 243 00:17:09,125 --> 00:17:13,499 ‫ואז המצב המשיך להידרדר, ‫והמתח בבית המשיך להצטבר. 244 00:17:13,500 --> 00:17:17,499 ‫ברגע שהזכרתי את דניאל, זה נגמר. 245 00:17:17,500 --> 00:17:20,999 ‫זהו זה. האווירה השתנתה, השיחה נגמרה. 246 00:17:21,000 --> 00:17:24,791 ‫זה היה הופך לוויכוח, ‫למלחמה, ממש באותו רגע. 247 00:17:24,792 --> 00:17:28,458 ‫אז זה שכנע אותי לא לדבר על דניאל, 248 00:17:29,208 --> 00:17:33,041 ‫אפילו לא לנסות, את יודעת? 249 00:17:33,042 --> 00:17:37,042 ‫אז בחרתי לא להמשיך לדבר עליו. 250 00:17:57,125 --> 00:18:00,832 ‫וחזרתי לבית שלה וחשבתי, 251 00:18:00,833 --> 00:18:06,207 ‫"בואו נסתכל שוב במבט רענן, ‫נראה אם פספסתי משהו." 252 00:18:06,208 --> 00:18:09,541 ‫צלצלתי בפעמון, וחיכיתי הרבה זמן. 253 00:18:09,542 --> 00:18:11,083 ‫היה יום יפה. 254 00:18:12,625 --> 00:18:15,791 ‫כשהיא פתחה את הדלת, סוזן בירכה אותנו, 255 00:18:15,792 --> 00:18:19,082 ‫וראיתי שהיא לובשת בגד ים. 256 00:18:19,083 --> 00:18:21,208 ‫היו שם אנשים, 257 00:18:21,875 --> 00:18:28,166 ‫ומתברר שהם השתמשו בבריכה. 258 00:18:28,167 --> 00:18:30,666 ‫כשהגענו לשם, הם עשו על האש. 259 00:18:30,667 --> 00:18:32,749 ‫היה על האש בבית של סוזן. 260 00:18:32,750 --> 00:18:37,458 ‫כמה ימים אחרי מוות טרגי שכזה, ‫זה לא מה שמצפים למצוא. 261 00:18:38,500 --> 00:18:41,249 ‫- שלושה בנובמבר 2002 ‫שלושה ימים לאחר הפשע - 262 00:18:41,250 --> 00:18:42,917 ‫דניאל וסוזן נראו בבריכה. 263 00:18:43,417 --> 00:18:47,666 ‫הם שרו, הם רקדו, ‫וביום שבת, הם חגגו את יום הולדתה. 264 00:18:47,667 --> 00:18:49,457 ‫- התנהגות מוזרה העלתה חשדות - 265 00:18:49,458 --> 00:18:53,124 ‫- סוזן האזינה למוזיקה ביום כל הנשמות ‫וחגגה את יום הולדתה - 266 00:18:53,125 --> 00:18:57,541 ‫מה שקרה הוא שחזרתי לבית הזה 267 00:18:57,542 --> 00:19:00,541 ‫כי היה צריך לנקות אותו. 268 00:19:00,542 --> 00:19:05,291 ‫הבית היה… אני לא יודעת בדיוק איך הוא נראה, 269 00:19:05,292 --> 00:19:10,541 ‫אבל מישהו היה חייב לנקות ‫את הבלגן המזוויע הזה. 270 00:19:10,542 --> 00:19:15,082 ‫והמנקה שעבדה שם חזרה, ואני הלכתי איתה. 271 00:19:15,083 --> 00:19:18,291 ‫לא נכנסתי לחדר השינה, ‫אבל היא נכנסה כדי לנקות אותו. 272 00:19:18,292 --> 00:19:20,292 ‫לא עשיתי על האש. 273 00:19:21,458 --> 00:19:23,916 ‫כשחזרת לשם… ‫-איך אפשר לחשוב… 274 00:19:23,917 --> 00:19:28,457 ‫איך אפשר לעשות על האש בזירת טרגדיה? 275 00:19:28,458 --> 00:19:31,875 ‫הרחת פעם דם 276 00:19:32,917 --> 00:19:35,499 ‫יומיים, שלושה, אני לא יודעת כמה ימים אחרי? 277 00:19:35,500 --> 00:19:37,541 ‫היה ריח רקוב. 278 00:19:37,542 --> 00:19:41,374 ‫איך אפשר לעשות על האש בסביבה כזאת? 279 00:19:41,375 --> 00:19:43,749 ‫זה הדבר הכי מטורף ששמעתי בחיי. 280 00:19:43,750 --> 00:19:47,624 ‫מטורף לחשוב שמישהו היה בבית הזה וחגג משהו, 281 00:19:47,625 --> 00:19:49,374 ‫עשה על האש, ערך מסיבה. 282 00:19:49,375 --> 00:19:51,917 ‫זה לא קרה. מעולם לא. 283 00:19:55,250 --> 00:20:00,291 ‫אני יכולה לומר שלקח לה זמן לפתוח את הדלת, 284 00:20:00,292 --> 00:20:05,541 ‫וכן נראה שהם השתמשו בבריכה, 285 00:20:05,542 --> 00:20:08,792 ‫לפי הבגדים שהם לבשו. וזהו. 286 00:20:10,375 --> 00:20:12,249 ‫ואז נכנסנו פנימה, 287 00:20:12,250 --> 00:20:19,124 ‫והיא הראתה לנו את הבית בצורה שלה, ‫ממש בקרירות, כמו מדריכה במוזאון. 288 00:20:19,125 --> 00:20:24,125 ‫"זה המשרד, זה הסלון, ‫זה חדר השינה שבו זה קרה." 289 00:20:25,708 --> 00:20:31,916 ‫והיא אמרה שהיא ניקתה את הכול ‫והוציאה את המיטה ואת המזרן, 290 00:20:31,917 --> 00:20:33,792 ‫כי הכול היה ממש מלוכלך. 291 00:20:34,417 --> 00:20:38,416 ‫את זוכרת איך הרגשת באותו רגע, כשהם היו שם? 292 00:20:38,417 --> 00:20:41,832 ‫ממש לא נוח. ‫היה לי קשה מאוד להיות בבית הזה, 293 00:20:41,833 --> 00:20:44,667 ‫שהייתי חייבת לחזור לשם ולהיות בסביבה הזאת. 294 00:20:45,458 --> 00:20:46,416 ‫זה קשה. 295 00:20:46,417 --> 00:20:51,582 ‫זה קשה, כשאת מתפוצצת מבפנים ‫מרוב ייסורים, מצוקה, פחד, כל זה, 296 00:20:51,583 --> 00:20:56,957 ‫ואת צריכה להישאר עם הבעת פנים קפואה ‫ולהיראות כאילו אין לך רגשות. 297 00:20:56,958 --> 00:20:58,749 ‫זה קשה מאוד. 298 00:20:58,750 --> 00:20:59,791 ‫עשית את זה? 299 00:20:59,792 --> 00:21:04,375 ‫הייתי חייבת לעשות את זה, ‫כי אם הייתי מראה את כל מה שהרגשתי… 300 00:21:05,125 --> 00:21:09,500 ‫הייתי חושפת את כל מה שקרה, ‫את כל מה שידעתי. 301 00:21:15,125 --> 00:21:17,624 ‫והוא היה אומר, "אין דרך חזור עכשיו. 302 00:21:17,625 --> 00:21:20,874 ‫"תסתמי את הפה." 303 00:21:20,875 --> 00:21:25,791 ‫אז הוא הפעיל עליי לחץ, ‫כאילו, "תסתמי את הפה". 304 00:21:25,792 --> 00:21:28,166 ‫ו… ‫-אבל גם את פחדת שהוא עלול לדבר? 305 00:21:28,167 --> 00:21:30,582 ‫גם את אמרת לדניאל, "אל תספר לאף אחד"? 306 00:21:30,583 --> 00:21:33,832 ‫לא, כבר לא יכולתי לעמוד בלחץ. 307 00:21:33,833 --> 00:21:37,374 ‫כבר לא יכולתי לשתוק. ‫לא יכולתי לסבול את כל הסיפור הזה. 308 00:21:37,375 --> 00:21:41,874 ‫וכשדיברתי על זה, ‫הרגשתי כאילו ירדה לי אבן מהלב. 309 00:21:41,875 --> 00:21:45,124 ‫אז כבר רצית לדבר על זה? או שלא? או… 310 00:21:45,125 --> 00:21:50,208 ‫גם פחדתי. לא ידעתי מה יקרה. 311 00:21:54,042 --> 00:21:56,374 ‫מגזין "וג'ה" מפרסם באופן בלעדי 312 00:21:56,375 --> 00:22:00,957 ‫תמונות מטיול שסוזן יצאה אליו ‫עם החבר שלה, דניאל, 313 00:22:00,958 --> 00:22:04,207 ‫גם בסתר, כמו ירח דבש אמיתי. 314 00:22:04,208 --> 00:22:08,667 ‫שנה לפני הפשע, הם בילו חודש בנטאל. 315 00:22:09,875 --> 00:22:11,749 ‫בשנה האחרונה שלי בתיכון, 316 00:22:11,750 --> 00:22:16,707 ‫התחלתי להמציא סיפורים ‫לאימא שלי בכל סוף שבוע. 317 00:22:16,708 --> 00:22:19,874 ‫אמרתי שאני הולכת לבית ‫של חברה א', חברה ב', חברה ג'… 318 00:22:19,875 --> 00:22:23,207 ‫שקרים. לא הלכתי לאף חברה. ‫הלכתי לבית של דניאל. 319 00:22:23,208 --> 00:22:26,541 ‫עשינו המון דברים מטורפים… 320 00:22:26,542 --> 00:22:30,749 ‫אני חושבת שהייתי ‫בכל החופים בסאו פאולו עם דניאל. 321 00:22:30,750 --> 00:22:33,374 ‫אמרת שאת עם חברים? ‫-עם חברה. 322 00:22:33,375 --> 00:22:37,374 ‫והן חיפו עלייך? איך זה עבד? היו לך… 323 00:22:37,375 --> 00:22:39,333 ‫אימא שלי לא וידאה איתן שום דבר. 324 00:22:40,833 --> 00:22:45,541 ‫אה, אז אפילו לא סיפרת לחברות שלך? ‫-אפילו לא סיפרתי לחברות שלי. 325 00:22:45,542 --> 00:22:51,167 ‫אז אבא שלו היה שוכר לנו רכב, ‫והיינו נוסעים לחוף בכל סוף שבוע. 326 00:22:52,333 --> 00:22:54,417 ‫עד שקניתי לדניאל רכב. 327 00:22:55,292 --> 00:22:56,999 ‫קנית לדניאל רכב? ‫-כן. 328 00:22:57,000 --> 00:23:00,624 ‫איך יכולת לקנות אותו? באיזה כסף? ‫-זה היה במימון. 329 00:23:00,625 --> 00:23:02,583 ‫על שם אבא שלו. 330 00:23:04,333 --> 00:23:08,167 ‫וההורים שלו ידעו שאת עוזרת לו כלכלית? 331 00:23:08,667 --> 00:23:12,124 ‫היה קשה לא לדעת. ‫אחרת, מאיפה הכסף היה מגיע? 332 00:23:12,125 --> 00:23:14,666 ‫מה הם חשבו? ‫-זה היה בסדר מצידם. 333 00:23:14,667 --> 00:23:17,542 ‫הם מעולם לא התנגדו לשום דבר. 334 00:23:18,042 --> 00:23:20,999 ‫הם היו ליברלים מאוד, אז יכולנו לעשות הכול. 335 00:23:21,000 --> 00:23:22,958 ‫לא היו כללים. 336 00:23:25,917 --> 00:23:28,000 ‫התחלתי לחיות חיים כפולים. 337 00:23:28,500 --> 00:23:30,791 ‫היו לי חיים עם דניאל וחיים בבית. 338 00:23:30,792 --> 00:23:35,499 ‫והוא כל הזמן לחץ עליי להבין ‫שאני לא יכולה לחיות בשני העולמות. 339 00:23:35,500 --> 00:23:38,041 ‫שאני יכולה לחיות איתו, או עם ההורים שלי. 340 00:23:38,042 --> 00:23:40,916 ‫הוא גרם לי להרגיש שנדחקתי לפינה, את יודעת? 341 00:23:40,917 --> 00:23:43,457 ‫ההרגשה הזאת שנדחקתי לפינה. 342 00:23:43,458 --> 00:23:47,666 ‫"רואה? אין דרך לעקוף את זה. ככה זה יהיה." 343 00:23:47,667 --> 00:23:50,624 ‫והתחלתי לשנות את הגישה שלי כלפי אבא שלי. 344 00:23:50,625 --> 00:23:52,916 ‫התחלתי להתנגד לאבא שלי. 345 00:23:52,917 --> 00:23:56,166 ‫ואבא שלי היה אומר, ‫"אני לא רוצה שתהיי עם דניאל". 346 00:23:56,167 --> 00:23:59,624 ‫אבל במקום להשפיל את הראש ולהסכים, 347 00:23:59,625 --> 00:24:02,041 ‫התחלתי להתנגד לאבא שלי. 348 00:24:02,042 --> 00:24:04,832 ‫"אתה לא רוצה? מי אתה חושב שאתה?" 349 00:24:04,833 --> 00:24:08,916 ‫את יודעת, הייתי ממש מתריסה, ממש יהירה. 350 00:24:08,917 --> 00:24:12,707 ‫ואז אבא שלי איבד את העשתונות ‫ונתן לי סטירה בפנים. 351 00:24:12,708 --> 00:24:14,999 ‫סטירה חזקה כל כך, שהראש שלי הסתובב. 352 00:24:15,000 --> 00:24:18,374 ‫המצב בבית היה לגמרי בלתי נסבל. 353 00:24:18,375 --> 00:24:20,541 ‫זה נמשך כבר הרבה זמן, 354 00:24:20,542 --> 00:24:23,292 ‫אבל זה היה הקש האחרון. 355 00:24:26,750 --> 00:24:29,292 ‫אבל הם ניסו להיות קרים? 356 00:24:29,875 --> 00:24:32,374 ‫לא דניאל. דניאל שונה ממנה. 357 00:24:32,375 --> 00:24:34,042 ‫לדניאל יש רגשות. 358 00:24:34,542 --> 00:24:40,124 ‫לה יש אישיות שתלטנית ומניפולטיבית יותר. 359 00:24:40,125 --> 00:24:41,958 ‫היא חטפה את דניאל. 360 00:24:42,458 --> 00:24:44,458 ‫רגשית. הוא היה שייך לה. 361 00:24:44,958 --> 00:24:50,542 ‫היא נתנה לדניאל מצעים, ‫ציפית ומגבת עם התמונה שלה. 362 00:24:52,083 --> 00:24:55,000 ‫"אתה תישן איתי אפילו כשאני לא במיטה שלך." 363 00:24:55,875 --> 00:24:59,167 ‫אמרתי, "תשמעו, אני יודע שהם עשו את זה". 364 00:24:59,792 --> 00:25:04,083 ‫זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ‫נשמע כמו ברווז. זה ברווז. 365 00:25:04,917 --> 00:25:07,875 ‫עכשיו השאלה הייתה, "האם היה לה כוח פיזי 366 00:25:08,833 --> 00:25:13,207 ‫"להנחית מכות שגרמו לנזק כזה?" 367 00:25:13,208 --> 00:25:16,999 ‫כי זה היה הרבה. ‫ייתכן שהיה מעורב בזה אדם שלישי? 368 00:25:17,000 --> 00:25:21,917 ‫- חשוד עוכב בגין קניית אופנוע בדולרים - 369 00:25:22,500 --> 00:25:25,416 ‫{\an8}הסטודנט כריסטיאן קרווינוס ‫דה פאולה א-סילבה… 370 00:25:25,417 --> 00:25:26,582 ‫{\an8}- אח של דניאל - 371 00:25:26,583 --> 00:25:29,292 ‫{\an8}נלקח ישירות למחלק הרצח במרכז העיר. 372 00:25:29,958 --> 00:25:34,082 ‫כריסטיאן קנה אופנוע שהוא תמיד רצה. 373 00:25:34,083 --> 00:25:36,749 ‫המוכר התקשר למשטרה ואמר, 374 00:25:36,750 --> 00:25:41,500 ‫"הרגע מכרתי אופנוע. הכסף שנעלם נמצא פה." 375 00:25:42,750 --> 00:25:47,749 ‫ואז כריסטיאן הגיע ‫לתחנת המשטרה, וכולם חזרו. 376 00:25:47,750 --> 00:25:50,832 ‫סוזן, שכבר הלכה, דניאל ואנדראס חזרו. 377 00:25:50,833 --> 00:25:52,250 ‫כולם חזרו לתחנה. 378 00:25:53,875 --> 00:25:58,417 ‫ומה קרה? כריסטיאן לא הצליח להסביר ‫מאיפה הוא השיג את הדולרים האלה. 379 00:25:59,000 --> 00:26:01,000 ‫"כך וכך נתן לי את הדולרים. 380 00:26:01,542 --> 00:26:03,874 ‫"מכרתי ערכת תופים." 381 00:26:03,875 --> 00:26:05,708 ‫הוא לא הצליח להסביר את זה. 382 00:26:06,792 --> 00:26:10,291 ‫הוא לבש מכנסי ניילון. 383 00:26:10,292 --> 00:26:15,542 ‫והמכנסיים שלו רשרשו כמו דגל. ‫הוא רעד. המון פחד. 384 00:26:16,542 --> 00:26:20,957 ‫ודניאל וסוזן דבקו בגרסה שלהם. 385 00:26:20,958 --> 00:26:24,833 ‫"לא, זה מה שקרה. היינו במוטל וכן הלאה." 386 00:26:25,375 --> 00:26:27,957 ‫ואז אמרתי, "תקשיב, שני אלה הולכים הביתה. 387 00:26:27,958 --> 00:26:32,374 ‫"אתה זה שנכנס למעצר ומעביר את הלילה בכלא." 388 00:26:32,375 --> 00:26:35,166 ‫כשהוא הבין שהוא לבד, 389 00:26:35,167 --> 00:26:38,541 ‫הוא אמר, "אוף, ידעתי שהכול יקרוס. 390 00:26:38,542 --> 00:26:41,250 ‫"השוטרים לא מטומטמים. יתפסו אותנו." 391 00:26:43,042 --> 00:26:44,708 ‫כריסטיאן הודה. 392 00:26:45,292 --> 00:26:46,750 ‫ואז דיברנו עם דניאל. 393 00:26:47,417 --> 00:26:49,250 ‫ודניאל הודה. 394 00:26:50,333 --> 00:26:54,124 ‫השוטר שערך את הראיונות בא ואמר, "סוזן, 395 00:26:54,125 --> 00:26:58,832 ‫"כריסטיאן ודניאל כבר הודו ‫במה שעשיתם, במה שקרה." 396 00:26:58,833 --> 00:27:03,999 ‫קודם היא חיכתה לרגע שהיא תוכל ללכת, ‫ועכשיו היא קמה והתחילה לספר מה היא עשתה. 397 00:27:04,000 --> 00:27:09,750 ‫והיא סיפרה את זה ‫כאילו היא מספרת סיפור של מישהו אחר. 398 00:27:11,292 --> 00:27:13,750 ‫- סוזן פון ריכטהופן - 399 00:27:16,792 --> 00:27:21,707 ‫ובאותו רגע, זאת הייתה הקלה. הוקל לי. 400 00:27:21,708 --> 00:27:25,291 ‫הוקל לי, כי הלחץ סוף סוף ירד ממני. 401 00:27:25,292 --> 00:27:28,082 ‫זה נגמר. פשוט נכנעים. 402 00:27:28,083 --> 00:27:30,207 ‫וזה… ‫-משהו בולט לי. 403 00:27:30,208 --> 00:27:33,999 ‫דניאל תמיד אמר לך לסתום את הפה, 404 00:27:34,000 --> 00:27:36,000 ‫אבל ממה שאת מספרת לי, הם… 405 00:27:36,583 --> 00:27:40,499 ‫הם סיפרו לפניי. אני לא יודעת, ‫זה מה שהם אמרו לי בזמנו. 406 00:27:40,500 --> 00:27:44,707 ‫"הכול נגמר." ואני לא יודעת אם זאת טקטיקה ‫שהייתה אמורה לגרום לי להודות. 407 00:27:44,708 --> 00:27:49,000 ‫זה מה שהם אמרו לי. וכששמעתי את זה, הרגשתי… 408 00:27:50,500 --> 00:27:54,916 ‫שאני יכולה להיפטר מהעול הזה, ‫אז סיפרתי להם מה קרה. 409 00:27:54,917 --> 00:27:57,833 ‫פשוט המשכתי לדבר. 410 00:27:58,500 --> 00:28:01,000 ‫- מחלק הרצח - 411 00:28:02,083 --> 00:28:05,332 ‫ואז סוזן הלכה להצטלם ‫למאגר התמונות של המשטרה, 412 00:28:05,333 --> 00:28:08,624 ‫והיא שאלה אם אפשר להתאפר בשביל התמונה. 413 00:28:08,625 --> 00:28:09,708 ‫היא המשיכה… 414 00:28:11,583 --> 00:28:14,541 ‫איך אפשר לנסח את זה? ‫לא ברור אם זאת דמות או משהו. 415 00:28:14,542 --> 00:28:17,332 ‫היא נשארה מנותקת מהכול, 416 00:28:17,333 --> 00:28:22,624 ‫ובינתיים, כריסטיאן ודניאל כבר נשברו. 417 00:28:22,625 --> 00:28:24,917 ‫והיא המשיכה בשלה. 418 00:28:26,875 --> 00:28:28,207 ‫זה היה ממש מזעזע. 419 00:28:28,208 --> 00:28:31,124 ‫היא סיפרה את זה ‫בצורה ממש לינארית, את יודעת? 420 00:28:31,125 --> 00:28:34,999 ‫"זה היה ככה וככה…" ‫והיא סיפרה את זה מול כולם. 421 00:28:35,000 --> 00:28:36,999 ‫היא לא נלחצה או פחדה? ‫-לא. 422 00:28:37,000 --> 00:28:39,291 ‫ואז היא שאלה אותי, "עוצרים אותי?" 423 00:28:39,292 --> 00:28:40,417 ‫אמרתי, "כן". 424 00:28:41,708 --> 00:28:45,208 ‫- שמונה בנובמבר 2002 ‫שמונה ימים לאחר הפשע - 425 00:28:50,542 --> 00:28:56,125 ‫המוחות מאחורי הרצח היו סוזן ודניאל. 426 00:29:05,542 --> 00:29:06,957 ‫רוצה להגיד משהו? 427 00:29:06,958 --> 00:29:10,416 ‫מפקדת המשטרה אמרה ‫שסיפרתם מה קרה בצורה קרה מאוד. 428 00:29:10,417 --> 00:29:12,250 ‫דבר אלינו. אתה מצטער? 429 00:29:12,917 --> 00:29:13,999 ‫אתה מצטער, דניאל? 430 00:29:14,000 --> 00:29:15,666 ‫האם אתה מצטער, דניאל? 431 00:29:15,667 --> 00:29:18,041 ‫- הבת עזרה לחבר להרוג את הוריה - 432 00:29:18,042 --> 00:29:20,457 ‫- הבת הודתה במעורבות ברצח ההורים - 433 00:29:20,458 --> 00:29:24,667 ‫- סטודנט הודה ברצח, ‫הבת והחבר הודו בפשע - 434 00:29:25,167 --> 00:29:27,083 ‫- מפלצת בבית - 435 00:29:27,750 --> 00:29:31,916 ‫{\an8}- היא הרגה את הוריה והלכה למוטל - 436 00:29:31,917 --> 00:29:35,832 ‫שמעתי דברים מגוחכים, ‫למשל, שהלכתי למוטל כדי לחגוג. 437 00:29:35,833 --> 00:29:38,624 ‫פשוט הלכתי להסתתר במוטל. 438 00:29:38,625 --> 00:29:42,374 ‫במוטל, כשהסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי, 439 00:29:42,375 --> 00:29:45,832 ‫אמרנו, "לא נמשיך לדבר על זה. לא יהיה…" 440 00:29:45,833 --> 00:29:48,792 ‫מאותו רגע, שום דבר כבר לא היה אותו דבר. 441 00:29:49,375 --> 00:29:54,291 ‫זה מוזר, כי התחושה ‫שהוא מנחם אותי ומגן עליי, 442 00:29:54,292 --> 00:29:58,291 ‫נראה שהזרועות שלו כבר היו קטנות ‫מכדי לחבק אותי ולנחם אותי. 443 00:29:58,292 --> 00:30:00,542 ‫הייתה בינינו טרגדיה. 444 00:30:01,292 --> 00:30:04,417 ‫מוות של שני אנשים הפריד בינינו. 445 00:30:05,083 --> 00:30:07,082 ‫כבר לא נשארנו אותו דבר. 446 00:30:07,083 --> 00:30:08,667 ‫לא היינו מה שהיינו קודם. 447 00:30:09,417 --> 00:30:14,082 ‫את יודעת? פתאום היו ‫שני מקרי מוות שהפרידו בינינו. 448 00:30:14,083 --> 00:30:16,916 ‫המוות של אימא שלי, המוות של אבא שלי. 449 00:30:16,917 --> 00:30:19,624 ‫כבר לא היינו אותו דבר. ‫לא נשארנו כפי שהיינו. 450 00:30:19,625 --> 00:30:23,124 ‫הקשר שלנו לא יחזור להיות מה שהיה. 451 00:30:23,125 --> 00:30:27,624 ‫שום דבר לא יחזור להיות מה שהיה. ‫לעולם לא. זה לא קרה. 452 00:30:27,625 --> 00:30:30,125 ‫כבר לא הסתכלתי עליו באותו אופן. 453 00:30:32,333 --> 00:30:34,749 ‫- 13 בנובמבר 2002 - שבועיים לאחר הפשע - 454 00:30:34,750 --> 00:30:39,124 ‫אני בתחנה מספר 89, ‫שבה סוזן נמצאת במעצר מאז שמונה בנובמבר. 455 00:30:39,125 --> 00:30:42,917 ‫בעוד כמה דקות, היא תצא לשחזר את הפשע. 456 00:31:06,042 --> 00:31:08,457 ‫היה המון של אנשים בחוץ. 457 00:31:08,458 --> 00:31:13,917 ‫המון שהיה אכול זעם ושנאה, את יודעת? 458 00:31:14,583 --> 00:31:16,582 ‫רוצחת! ‫-רוצחת! 459 00:31:16,583 --> 00:31:17,875 ‫רוצחת! 460 00:31:18,375 --> 00:31:19,667 ‫רוצחת! 461 00:31:23,958 --> 00:31:25,250 ‫רוצחת! 462 00:31:29,917 --> 00:31:35,582 ‫פחדתי שאולי יעשו בה לינץ', ‫בהתחשב במידה שבה אנשים כעסו עליה. 463 00:31:35,583 --> 00:31:39,916 ‫אם מסתכלים על הצילומים ‫של ההגעה שלה לשחזור, 464 00:31:39,917 --> 00:31:42,291 ‫היא בוכה כי היא מפחדת. 465 00:31:42,292 --> 00:31:45,624 ‫- סוזן משחזרת את הפשע - 466 00:31:45,625 --> 00:31:47,707 ‫- חזרה לזירת הפשע - 467 00:31:47,708 --> 00:31:48,916 ‫היא בוכה. 468 00:31:48,917 --> 00:31:50,250 ‫בוכה מרוב פחד. 469 00:31:51,042 --> 00:31:52,499 ‫אפשר לראות שזה אמיתי. 470 00:31:52,500 --> 00:31:55,250 ‫אבל זו הפעם היחידה שראיתי אותה מפגינה רגש. 471 00:31:59,375 --> 00:32:01,250 ‫{\an8}לכי לכאן. 472 00:32:02,250 --> 00:32:06,958 ‫{\an8}בשחזור, כשמשחזרים את הגרסה של סוזן, ‫בואו נגיד, 473 00:32:07,917 --> 00:32:13,999 ‫בוחרים בשוטר אחד שיגלם את דניאל ‫ובשוטר אחר שיגלם את כריסטיאן, 474 00:32:14,000 --> 00:32:16,957 ‫כי אסור להם להשתתף ‫או לשמוע את מה שהיא אומרת. 475 00:32:16,958 --> 00:32:20,082 ‫{\an8}- צילום משטרתי, 2002 - זיהוי פלילי ‫ס' נכנסת לבית - 476 00:32:20,083 --> 00:32:24,000 ‫{\an8}והבנתי שהפשע קרה מהר מאוד. 477 00:32:24,583 --> 00:32:28,041 ‫{\an8}מהרגע שהם נכנסו, עלו למעלה, ‫הכו אותם וירדו למטה, 478 00:32:28,042 --> 00:32:29,791 ‫{\an8}הכול קרה מהר מאוד. 479 00:32:29,792 --> 00:32:32,167 ‫{\an8}לא היה הרבה זמן לחשוב. 480 00:32:32,792 --> 00:32:35,917 ‫{\an8}בזמנו, צילמנו בפילם. 481 00:32:37,125 --> 00:32:41,166 ‫השחזור בוצע פריים אחר פריים, ‫היה צריך לצלם אותו. 482 00:32:41,167 --> 00:32:43,707 ‫{\an8}וזה לוקח זמן. "תרים את האקדח." 483 00:32:43,708 --> 00:32:44,708 ‫{\an8}פוף. 484 00:32:45,542 --> 00:32:48,124 ‫אז זה נראה כאילו גורמים 485 00:32:48,125 --> 00:32:52,708 ‫לשלושת האנשים האלה ‫לחוות את זה מחדש, אבל בהילוך איטי. 486 00:32:53,458 --> 00:32:55,707 ‫זה לא לוקח עשר דקות. זה לוקח זמן. 487 00:32:55,708 --> 00:32:59,791 ‫{\an8}- צילום משטרתי, 2002 - זיהוי פלילי ‫כ' וס' בספרייה - 488 00:32:59,792 --> 00:33:02,124 ‫{\an8}ואז ראיתי את זה קורה, 489 00:33:02,125 --> 00:33:07,625 ‫כי ככל הנראה, ‫ההכחשה שהם היו שרויים בה עד אז… 490 00:33:08,250 --> 00:33:09,875 ‫{\an8}לא הייתה דרך לברוח מזה. 491 00:33:10,958 --> 00:33:14,666 ‫{\an8}ואחד השוטרים היה דומה למנפרד. 492 00:33:14,667 --> 00:33:16,582 ‫{\an8}היה לו זקן, הוא היה דומה לו. 493 00:33:16,583 --> 00:33:21,292 ‫{\an8}כשדניאל נכנס לחדר השינה וראה אותו, 494 00:33:21,917 --> 00:33:23,541 ‫{\an8}זה נראה לי כמו סרט. 495 00:33:23,542 --> 00:33:25,291 ‫{\an8}- מתחילים להכות בקורבנות - 496 00:33:25,292 --> 00:33:29,207 ‫{\an8}הוא היה צריך להרים את האלה ולהוריד אותה. 497 00:33:29,208 --> 00:33:32,874 ‫ובכל פעם שהוא הרים את האלה, ‫אנחנו יודעים שהדם ניתז על התקרה, 498 00:33:32,875 --> 00:33:36,416 ‫כי היו שיירים של דם מהפצעים. 499 00:33:36,417 --> 00:33:38,583 ‫זה מזעזע מאוד, וזה איטי מאוד. 500 00:33:40,333 --> 00:33:41,333 ‫החזקת את זה? 501 00:33:43,250 --> 00:33:44,458 ‫החזקת את המגבת? 502 00:33:47,792 --> 00:33:50,707 ‫החזקת את המגבת? על ה… ‫-לא אז, לא. 503 00:33:50,708 --> 00:33:52,458 ‫טוב, שמת… 504 00:33:53,250 --> 00:33:58,957 ‫ואז הוא הבין שהוא רצח שני אנשים. 505 00:33:58,958 --> 00:34:01,125 ‫והוא התפרק לגמרי. 506 00:34:01,708 --> 00:34:03,792 ‫ואז מה? ‫-כרעתי ברך. 507 00:34:04,458 --> 00:34:06,042 ‫נשארתי ככה. 508 00:34:08,458 --> 00:34:11,499 ‫החזקת את הזרוע שלו? למה עשית את זה, דניאל? 509 00:34:11,500 --> 00:34:13,042 ‫כדי לבדוק אם הוא יתעורר. 510 00:34:17,833 --> 00:34:20,250 ‫ואז מה? ‫-הוא המשיך לזוז. 511 00:34:21,583 --> 00:34:24,708 ‫לזוז… הוא עשה הרבה רעש. 512 00:34:28,875 --> 00:34:33,124 ‫זה נראה לי כאילו היא סיפרה ‫סיפור של מישהו אחר. 513 00:34:33,125 --> 00:34:36,291 ‫כאילו היא דיברה על משהו שלא קרה לה. 514 00:34:36,292 --> 00:34:37,457 ‫סרט. 515 00:34:37,458 --> 00:34:40,291 ‫היה לי יום רגיל. 516 00:34:40,292 --> 00:34:42,625 ‫התעוררתי, הלכתי למכללה, חזרתי. 517 00:34:44,458 --> 00:34:48,166 ‫אספתי את אחי מבית הספר, ‫חזרתי, אכלתי ארוחת צהריים. 518 00:34:48,167 --> 00:34:50,499 ‫הסעתי אותו בחזרה לבית הספר. 519 00:34:50,500 --> 00:34:54,957 ‫החקירה שלה נראית כמו שיעור דקדוק. ‫היא לא עשתה אף טעות. 520 00:34:54,958 --> 00:34:58,041 ‫בשביל מישהו שכותב, ‫היה תענוג לקרוא את העדות שלה. 521 00:34:58,042 --> 00:34:59,499 ‫כל פרט ופרט, 522 00:34:59,500 --> 00:35:02,625 ‫בסדר כרונולוגי מושלם. היא קיבלה 100. 523 00:35:03,458 --> 00:35:06,125 ‫ואז הגעתי הביתה… 524 00:35:09,583 --> 00:35:12,958 ‫הלכתי למסדרון, ראיתי שההורים שלי ישנים. 525 00:35:15,417 --> 00:35:16,999 ‫זה חריג מאוד, 526 00:35:17,000 --> 00:35:23,792 ‫שמישהו מדבר ברוגע כזה ‫על כך שהוא מואשם בפשע מזוויע כל כך. 527 00:35:24,375 --> 00:35:28,625 ‫זה לא שכיח שמישהו מדבר ‫תוך כדי שהוא מסתכל לך ישר בעיניים. 528 00:35:30,083 --> 00:35:33,124 ‫דיברת עם כריסטיאן או עם דניאל? 529 00:35:33,125 --> 00:35:35,708 ‫דיברתי? ‫-כן, אמרת משהו. 530 00:35:36,917 --> 00:35:40,291 ‫החלפתם מילים כלשהן, ‫הם קראו לך, ביקשו משהו? 531 00:35:40,292 --> 00:35:43,916 ‫הלכתי… לא, עשיתי משהו אחר ששכחתי. 532 00:35:43,917 --> 00:35:47,667 ‫אחרי שירדתי למטה, לפני שהלכתי לספרייה, 533 00:35:48,542 --> 00:35:52,500 ‫הפרדתי את השקיות השחורות ‫והשארתי אותן במסדרון למטה. 534 00:35:54,875 --> 00:35:57,457 ‫סוזן טוענת שהיא לא עלתה למעלה לאחר מכן, 535 00:35:57,458 --> 00:35:59,374 ‫שהיא לא ראתה את הרצח, 536 00:35:59,375 --> 00:36:02,707 ‫ושהיא ישבה על הספה וכיסתה את האוזניים. 537 00:36:02,708 --> 00:36:05,374 ‫תמיד תהיתי לגבי זה בעצמי. 538 00:36:05,375 --> 00:36:08,208 ‫אם היא נפגשה איתם במדרגות וחלפה על פניהם, 539 00:36:08,792 --> 00:36:10,916 ‫הם טסו לחדר השינה כמו שני חיצים. 540 00:36:10,917 --> 00:36:13,999 ‫זה מהיר מאוד. ‫היא לא הייתה מגיעה לתחתית המדרגות. 541 00:36:14,000 --> 00:36:16,667 ‫עשית את זה כי היית… 542 00:36:17,542 --> 00:36:20,416 ‫לא יכולת לשמוע שום דבר. ‫לא רצית לשמוע, נכון? 543 00:36:20,417 --> 00:36:21,666 ‫לא רציתי לשמוע. 544 00:36:21,667 --> 00:36:23,541 ‫לכן כיסית את האוזניים שלך. 545 00:36:23,542 --> 00:36:24,375 ‫נכון. 546 00:36:25,167 --> 00:36:30,541 ‫{\an8}כשעוברים פגיעת ראש, בסיס הלשון נעשה רפוי. 547 00:36:30,542 --> 00:36:33,250 ‫{\an8}ובסיס הלשון חוסם את דרכי הנשימה. 548 00:36:33,750 --> 00:36:36,083 ‫אז האדם ממשיך לנסות לנשום. 549 00:36:36,708 --> 00:36:38,750 ‫וזה יכול להימשך יותר מעשר דקות. 550 00:36:39,250 --> 00:36:40,916 ‫ולא נראה לי שהם ידעו, 551 00:36:40,917 --> 00:36:44,792 ‫כי המגבות היו מסוות את קול הנחירה. 552 00:36:53,167 --> 00:36:58,082 ‫{\an8}היא מתה ממכה בראש. עצם הלשון שלה נשברה. 553 00:36:58,083 --> 00:37:00,667 ‫הוא שלף את האלה, בסדר? 554 00:37:02,250 --> 00:37:09,166 ‫והיה נשק מוזר, אלה מאולתרת שדניאל הכין. 555 00:37:09,167 --> 00:37:13,416 ‫הוא לקח מוטות פלדה כאלה ‫שמשתמשים בהם בריהוט משרדי. 556 00:37:13,417 --> 00:37:17,417 ‫הוא אטם אותם, מילא אותם בנסורת, 557 00:37:18,125 --> 00:37:21,917 ‫הכניס שני ברגים גדולים, ‫ספציפית כדי לשבור את עצם העורף, 558 00:37:24,042 --> 00:37:25,000 ‫וידית. 559 00:37:26,750 --> 00:37:30,082 ‫{\an8}את מוטות הברזל ששימשו לפשע ‫הכין דניאל במו ידיו. 560 00:37:30,083 --> 00:37:33,082 ‫עוד הוכחה לכך שהפשע היה מתוכנן מראש. 561 00:37:33,083 --> 00:37:35,041 ‫סוזן חשפה בעצמה 562 00:37:35,042 --> 00:37:37,541 ‫שהיא ודניאל תכננו את הרצח מאז אוגוסט. 563 00:37:37,542 --> 00:37:39,500 ‫- באוגוסט הם רצו להיפטר מההורים - 564 00:37:41,792 --> 00:37:46,999 ‫תמיד הייתי מסוקרנת מבחירת הנשק, 565 00:37:47,000 --> 00:37:51,000 ‫ומזה שבשלב מסוים, הרעיון הזה עלה. 566 00:37:51,667 --> 00:37:54,417 ‫וזה רעיון אלים, נכון? 567 00:37:55,708 --> 00:37:58,707 ‫תקשיבי, זה לא קשור אליי, את יודעת? 568 00:37:58,708 --> 00:38:02,166 ‫אני לא עשיתי את זה, אני לא חשבתי על זה. 569 00:38:02,167 --> 00:38:05,499 ‫אז קשה לי להגיד לך מה מניע מישהו 570 00:38:05,500 --> 00:38:08,416 ‫וגורם לו לחשוב לעשות את זה ככה. 571 00:38:08,417 --> 00:38:12,332 ‫אני יודעת שהוא שנא את ההורים שלי. ‫כן, זאת הייתה עובדה. 572 00:38:12,333 --> 00:38:15,374 ‫למה הוא עשה את זה או לא עשה את זה, 573 00:38:15,375 --> 00:38:18,249 ‫איך זה נעשה, ולמה הוא בחר בזה, 574 00:38:18,250 --> 00:38:20,124 ‫הוא צריך להסביר את זה. 575 00:38:20,125 --> 00:38:21,957 ‫זה לא קשור אליי. 576 00:38:21,958 --> 00:38:24,666 ‫אפילו לא ידעת מה קורה. ‫-לא ידעתי! 577 00:38:24,667 --> 00:38:27,457 ‫מה הוא יעשה? באיזה נשק הוא ישתמש? לא. 578 00:38:27,458 --> 00:38:28,999 ‫לא ידעתי שום דבר כזה. 579 00:38:29,000 --> 00:38:33,833 ‫לא הייתי זו שיזמה את זה וחשבה על זה. 580 00:38:37,542 --> 00:38:40,958 ‫אם השאלה היא, "האם היא ראתה ‫את הנשק שיהרוג את הוריה?" כן. 581 00:38:47,125 --> 00:38:51,666 ‫כל הזמן חשבתי, "איך זה להסתובב ‫עם הנשק שבעזרתו תהרגי את ההורים שלך?" 582 00:38:51,667 --> 00:38:53,624 ‫את לא מתחרטת מתישהו בדרך? 583 00:38:53,625 --> 00:38:55,875 ‫{\an8}- צילום משטרתי, 2002 - סימן לד' ולכ' - 584 00:38:56,625 --> 00:38:57,750 ‫{\an8}תברחי. 585 00:38:58,417 --> 00:38:59,417 ‫תעזבי. 586 00:38:59,917 --> 00:39:02,916 ‫למה לא ברחתם? ‫-ניסיתי! 587 00:39:02,917 --> 00:39:05,000 ‫לברוח. "בואו נלך למקום אחר." 588 00:39:05,958 --> 00:39:08,874 ‫אף אחד לא רצה. הוא היה הראשון שסירב. 589 00:39:08,875 --> 00:39:10,791 ‫"לא, אי אפשר, סו." 590 00:39:10,792 --> 00:39:16,041 ‫כבר ניסיתי להציע כמה דברים, ‫שבהיותי ילדה בת 18, לא בוגרת, 591 00:39:16,042 --> 00:39:18,291 ‫חשבתי שהם פתרונות, את יודעת? 592 00:39:18,292 --> 00:39:21,957 ‫למשל, לברוח ולגור איתם. ‫אף אחד מהרעיונות האלה לא התקבל. 593 00:39:21,958 --> 00:39:26,749 ‫אז בכל פעם שעוד רעיון נדחה, ‫הבנתי שאין לי ברירה. 594 00:39:26,750 --> 00:39:27,832 ‫רק זה. 595 00:39:27,833 --> 00:39:32,874 ‫נראה שהיא המוח מאחורי הפשע, ‫היא תכננה אותו. 596 00:39:32,875 --> 00:39:38,416 ‫היא אפילו חשבה על האליבי ‫ועל כל אמצעי הזהירות האלה, אפשר לומר, 597 00:39:38,417 --> 00:39:40,582 ‫{\an8}כדי להימנע מהשארת רמזים. 598 00:39:40,583 --> 00:39:44,082 ‫{\an8}היא גנבה כפפות כירורגיות מאימא שלה. 599 00:39:44,083 --> 00:39:50,249 ‫{\an8}היא גם קנתה להם גרביונים ‫וחולצות עם שרוולים ארוכים, 600 00:39:50,250 --> 00:39:52,332 ‫כדי שהם יוכלו ללבוש את הגרביונים 601 00:39:52,333 --> 00:39:55,999 ‫ושלא יישארו שערות כראיות. 602 00:39:56,000 --> 00:40:01,832 ‫במהלך אחד מהביקורים ‫של אנדראס בכלא, סוזן ביקשה ממנו, 603 00:40:01,833 --> 00:40:07,249 ‫"יש דובי בחדר שלי, ‫בבקשה תוציא אותו מהבית." 604 00:40:07,250 --> 00:40:10,292 ‫כשהוא הלך להוציא את הדובי, בחלקו האחורי, 605 00:40:10,833 --> 00:40:15,624 ‫הוא מצא פתח שבו סוזן ודניאל החביאו אקדח, 606 00:40:15,625 --> 00:40:19,500 ‫אקדח בקליבר 0.22, אם אני לא טועה. ‫הם החביאו אותו בתוך הדובי. 607 00:40:20,500 --> 00:40:21,499 ‫תמים כל כך. 608 00:40:21,500 --> 00:40:25,292 ‫כמה בובות של דובים ‫ראיתם שבנות קיבלו ליום האהבה? 609 00:40:25,875 --> 00:40:28,250 ‫חשבתם שהוא היה ממולא בשוקולד? 610 00:40:28,750 --> 00:40:31,917 ‫הם ירו יריית מבחן, בדקו את האקדח, 611 00:40:32,583 --> 00:40:36,957 ‫וחשבו שהוא ירעיש יותר מדי, ‫כי הם התכוונו לרצוח בלילה. 612 00:40:36,958 --> 00:40:40,249 ‫וזאת הוכחה לכמות התכנון שהם השקיעו בזה. 613 00:40:40,250 --> 00:40:43,874 ‫לא משנה מי קנה את האקדח, ‫מי חשב על הרעיון להשיג את האקדח. 614 00:40:43,875 --> 00:40:46,666 ‫הוא היה בתוך הדובי על המיטה שלה. 615 00:40:46,667 --> 00:40:50,541 ‫{\an8}- צילום משטרתי, 2002 - זיהוי פלילי - 616 00:40:50,542 --> 00:40:53,749 ‫{\an8}שניכם התחלתם לדבר על זה ‫שתרצחו את ההורים שלכם? 617 00:40:53,750 --> 00:40:55,707 ‫מעולם לא דיברנו במונחים האלה. 618 00:40:55,708 --> 00:40:56,833 ‫לא? ‫-"לרצוח." 619 00:40:57,417 --> 00:41:00,207 ‫אז לא השתמשנו במילה הזאת. 620 00:41:00,208 --> 00:41:02,541 ‫"יהיה טוב אם הוריי לא יהיו קיימים. 621 00:41:02,542 --> 00:41:05,874 ‫"יהיה טוב אם ההורים שלי ייעלמו." את יודעת? 622 00:41:05,875 --> 00:41:10,207 ‫זה היה נושא השיחה. 623 00:41:10,208 --> 00:41:15,707 ‫כשהם מדברים על תכנון, זה לא אמיתי. 624 00:41:15,708 --> 00:41:19,207 ‫כל הסיפור הזה, "היא ידעה הכול, ‫וזה היה מתוכנן". לא. 625 00:41:19,208 --> 00:41:22,916 ‫זה תמיד היה ממש לא ישיר. 626 00:41:22,917 --> 00:41:25,957 ‫זה מעולם לא היה משהו ברור וגלוי. 627 00:41:25,958 --> 00:41:27,916 ‫אבל עברת את שלב הרעיון ואמרת, 628 00:41:27,917 --> 00:41:31,624 ‫"לא, זאת התוכנית. ‫זה הפתרון היחיד שיאפשר לי לחיות." 629 00:41:31,625 --> 00:41:36,957 ‫בשלב כלשהו, זה בטח נהיה אמיתי במחשבות שלך. ‫-אני לא יכולה להגיד מתי זה קרה. 630 00:41:36,958 --> 00:41:40,916 ‫כשבדקת את האקדח, זה כבר נהיה קונקרטי יותר. 631 00:41:40,917 --> 00:41:44,124 ‫אמיתי יותר. אבל מתי בדיוק? ‫אני לא יכולה לומר. 632 00:41:44,125 --> 00:41:46,707 ‫את זוכרת את ההרגשה הזאת? לא פחדת? 633 00:41:46,708 --> 00:41:49,291 ‫לא פקפקת בזה? מה… ‫-ברור. 634 00:41:49,292 --> 00:41:53,833 ‫בחייך, בדקת אקדח. ואז מה? 635 00:41:55,250 --> 00:41:57,541 ‫זאת הייתה תקופה קשה מאוד. 636 00:41:57,542 --> 00:42:02,166 ‫אני לא יודעת, קשה לי להבין את כל זה, 637 00:42:02,167 --> 00:42:04,832 ‫לחזור ולזכור בדיוק. 638 00:42:04,833 --> 00:42:06,167 ‫זו הייתה תקופה של… 639 00:42:07,500 --> 00:42:10,749 ‫שבה לא חייתי במציאות. לא חייתי במציאות. 640 00:42:10,750 --> 00:42:14,374 ‫הרגשתי כאילו אני בעולם מקביל. ‫הרגשתי כאילו זה לא אמיתי. 641 00:42:14,375 --> 00:42:16,541 ‫זאת לא הייתה המציאות. 642 00:42:16,542 --> 00:42:20,792 ‫הרגשתי כאילו אני בעולם ‫שבו זה לא באמת יקרה. 643 00:42:21,292 --> 00:42:26,208 ‫{\an8}- צילום משטרתי, 2002 - זיהוי פלילי ‫מכסה את האוזניים - 644 00:42:27,833 --> 00:42:30,749 ‫{\an8}יש מצבים פתולוגיים ‫שלא שייכים לאינדיבידואלים… 645 00:42:30,750 --> 00:42:31,916 ‫{\an8}- פסיכואנליטיקאי - 646 00:42:31,917 --> 00:42:33,541 ‫{\an8}אלא למערכות יחסים. 647 00:42:33,542 --> 00:42:35,582 ‫בן אדם במנטליות קבוצתית 648 00:42:35,583 --> 00:42:41,582 ‫יתנהג באופן רגרסיבי, ילדותי ומלא שנאה. 649 00:42:41,583 --> 00:42:44,166 ‫הם מבצעים לינצ'ים, הם הורגים. 650 00:42:44,167 --> 00:42:48,124 ‫וכשאדם יוצא מהמנטליות הקבוצתית, הוא אומר, 651 00:42:48,125 --> 00:42:51,750 ‫"הרגשתי כאילו אני בחלום, ‫מהופנט, כי לא הייתי אני." 652 00:42:52,625 --> 00:42:53,791 ‫במילים אחרות, 653 00:42:53,792 --> 00:42:59,958 ‫אנחנו לא ממש רגילים ‫לחשוב על האינדיבידואל כעל מצב. 654 00:43:00,958 --> 00:43:06,082 ‫{\an8}יכולים להיות קשרים פתולוגיים, ‫יכולות להיות מערכות יחסים פתולוגיות. 655 00:43:06,083 --> 00:43:07,750 ‫{\an8}- ד' וכ' עולים במדרגות - 656 00:43:09,000 --> 00:43:11,333 ‫האם יכולה לקרות דיסוציאציה 657 00:43:11,833 --> 00:43:15,499 ‫שבה אנחנו מנסים להדחיק ‫את מה שעשינו או להאשים מישהו אחר? 658 00:43:15,500 --> 00:43:19,582 ‫זאת דוגמה. זאת אחת האסטרטגיות הכי נפוצות. 659 00:43:19,583 --> 00:43:24,166 ‫להשתמש בחלק מהאמת לגבי המצב 660 00:43:24,167 --> 00:43:25,666 ‫כדרך להתמודד איתו. 661 00:43:25,667 --> 00:43:29,749 ‫כלומר, "אני לא עשיתי את זה. ‫האדם האחר גרם לי לעשות את זה. 662 00:43:29,750 --> 00:43:35,166 ‫"אני לא עשיתי את זה. משהו בתוכי אחז בי, 663 00:43:35,167 --> 00:43:40,625 ‫"משהו השתלט עליי, ולכן, לא הייתי אחראי." 664 00:43:41,875 --> 00:43:44,749 ‫- שבעה עשר בנובמבר 2002 ‫17 ימים לאחר הפשע - 665 00:43:44,750 --> 00:43:46,957 ‫אנחנו ממתינים לחדשות לגבי סוזן. 666 00:43:46,958 --> 00:43:50,791 ‫עורך הדין שמייצג את המשפחה מגיע כרגע. 667 00:43:50,792 --> 00:43:52,416 ‫אדוני, יש חדשות? ‫-אחר כך. 668 00:43:52,417 --> 00:43:54,582 ‫תדבר איתנו אחר כך? אתה מבקר אותה? 669 00:43:54,583 --> 00:43:59,457 ‫הפרקליט של דרסה הוא דניוולדו ברני, ‫שהציג את עצמו כעורך הדין של סוזן. 670 00:43:59,458 --> 00:44:01,000 ‫אני עוזר למשפחה. 671 00:44:01,583 --> 00:44:04,041 ‫דיברת עם סוזן עכשיו? ‫-לא. 672 00:44:04,042 --> 00:44:05,957 ‫{\an8}לא דיברת איתה? ‫-לא. 673 00:44:05,958 --> 00:44:08,582 ‫{\an8}האם המשפחה תמסור עדות היום? ‫-אני מאמין שכן. 674 00:44:08,583 --> 00:44:09,749 ‫מה היא אמרה? 675 00:44:09,750 --> 00:44:12,749 ‫דרסה ביקשו מעורך דין בשם ברני 676 00:44:12,750 --> 00:44:16,957 ‫שיברר מה קורה ויספק תמיכה לי ולאחי. 677 00:44:16,958 --> 00:44:20,332 ‫ומשם והלאה, 678 00:44:20,333 --> 00:44:23,749 ‫הוא לא היה רק עורך דין. ‫הוא התמסר למאבק, את יודעת? 679 00:44:23,750 --> 00:44:26,207 ‫אז הוא הלך ל… 680 00:44:26,208 --> 00:44:28,042 ‫והוא ראה שאין לי אף אחד אחר. 681 00:44:30,250 --> 00:44:33,082 ‫תמיד היה לו קשר קרוב מאוד עם סוזן, 682 00:44:33,083 --> 00:44:36,416 ‫והוא תמיד היה מסור מאוד לטיפול בה. 683 00:44:36,417 --> 00:44:38,666 ‫אז לדעתי, מעבר לזה שהוא היה עו"ד, 684 00:44:38,667 --> 00:44:41,499 ‫היה חשוב לו לטפל בסוזן. 685 00:44:41,500 --> 00:44:44,374 ‫וזה לא היה אותו דבר עם אנדראס. 686 00:44:44,375 --> 00:44:47,124 ‫אז היה חשוב לו לטפל בה. 687 00:44:47,125 --> 00:44:48,792 ‫אני מבינה, כי היא… ‫-לא בהם. 688 00:44:53,542 --> 00:44:56,625 ‫סלחת לאחותך, אנדראס? אנדראס! 689 00:45:00,250 --> 00:45:01,874 ‫כשאנדראס בא לבקר אותי, 690 00:45:01,875 --> 00:45:04,624 ‫התיישבתי ודיברתי איתו הרבה זמן. 691 00:45:04,625 --> 00:45:08,707 ‫אמרתי, "תשאל אותי מה שאתה רוצה. ‫אענה על כל השאלות שלך". 692 00:45:08,708 --> 00:45:10,667 ‫והוא לא היה מסוגל לשאול הרבה. 693 00:45:11,583 --> 00:45:13,500 ‫הוא רק חיבק אותי ובכה. 694 00:45:15,542 --> 00:45:16,750 ‫והוא אמר לי, 695 00:45:17,792 --> 00:45:20,624 ‫"איבדתי את אבא שלי, את אימא שלי, 696 00:45:20,625 --> 00:45:22,208 ‫"את החבר הכי טוב שלי. 697 00:45:23,417 --> 00:45:25,417 ‫"אני לא אאבד את אחותי." 698 00:45:26,167 --> 00:45:28,208 ‫והוא חיבק אותי, ופשוט בכינו. 699 00:45:29,500 --> 00:45:34,374 ‫- סוזן ביקשה מאחיה סליחה, ‫הוא הביא לה בובה - 700 00:45:34,375 --> 00:45:39,332 ‫הסבל של אנדראס נשאר איתי בצורה עמוקה מאוד. 701 00:45:39,333 --> 00:45:42,125 ‫הוא היה האדם שהייתי הכי קרובה אליו בעולם. 702 00:45:42,750 --> 00:45:46,167 ‫הרגשתי דחף חזק לגונן על אנדראס. 703 00:45:48,125 --> 00:45:52,249 ‫תמיד היינו רק שנינו. אני ואנדראס. 704 00:45:52,250 --> 00:45:58,125 ‫זה הקשר הכי חזק שהיה לי בחיים, ‫מאז שהוא היה קטן. 705 00:46:01,708 --> 00:46:05,791 ‫וכשהסתכלתי עליו באותו רגע, כשאספנו אותו, 706 00:46:05,792 --> 00:46:07,666 ‫רק שנינו היינו ברכב… 707 00:46:07,667 --> 00:46:09,583 ‫היה שקט מוחלט. 708 00:46:10,458 --> 00:46:11,833 ‫שקט מוחלט. 709 00:46:12,333 --> 00:46:13,500 ‫בלי מילים. 710 00:46:14,500 --> 00:46:17,749 ‫והלב שלי כמעט יצא לי מהחזה. 711 00:46:17,750 --> 00:46:19,582 ‫הוא כמעט יצא לי מהחזה. 712 00:46:19,583 --> 00:46:22,750 ‫ועמוק בפנים, הייתי בטוחה שאין דרך חזור. 713 00:46:25,292 --> 00:46:29,417 ‫וכשאחי ישמע שההורים שלי מתו… 714 00:46:35,667 --> 00:46:38,207 ‫אני לא אשכח את זה בחיים. בחיים לא. 715 00:46:38,208 --> 00:46:40,833 ‫אני בחיים לא אשכח. המון שנים עברו. 716 00:46:42,708 --> 00:46:45,208 ‫הצרחה הנואשת שיצאה מאחי. 717 00:46:47,583 --> 00:46:51,082 ‫כשהשוטר אמר ששניהם מתו… 718 00:46:51,083 --> 00:46:53,916 ‫היא הדהדה במשך שנים. 719 00:46:53,917 --> 00:46:55,833 ‫זה עדיין מהדהד לי בראש. 720 00:46:56,833 --> 00:47:00,750 ‫הכאב של אחי, הייסורים שלו, הייאוש שלו. 721 00:47:01,792 --> 00:47:02,958 ‫הסבל שלו. 722 00:47:04,167 --> 00:47:07,791 ‫ברגע הזה התחילו עבורו חיים של סבל. 723 00:47:07,792 --> 00:47:10,375 ‫חיים שהוא עדיין סובל בהם, עד היום. 724 00:47:13,167 --> 00:47:15,832 ‫והידיעה שאני אשמה בסבל שלו, 725 00:47:15,833 --> 00:47:18,416 ‫היא משהו שמשמיד אותי מיום ליום. 726 00:47:18,417 --> 00:47:22,667 ‫בכל פעם שאני שומעת משהו עליו, ‫כואב לי יותר מדי לדעת 727 00:47:23,625 --> 00:47:26,125 ‫כמה סבל גרמתי לו. 728 00:47:27,208 --> 00:47:29,375 ‫כמה הילד הזה סבל. 729 00:47:33,083 --> 00:47:34,625 ‫ובמובן מסוים… 730 00:47:39,375 --> 00:47:41,417 ‫זה לא היה אמור להיות ככה. 731 00:47:48,542 --> 00:47:52,207 ‫פעילות משטרתית. ‫תראו, כולם מחכים כאן. התקשורת. 732 00:47:52,208 --> 00:47:54,499 ‫כבר יש שוטרים בפנים, מהיחידה המיוחדת. 733 00:47:54,500 --> 00:47:56,999 ‫- 20 בנובמבר 2002 ‫שלושה שבועות לאחר הפשע - 734 00:47:57,000 --> 00:47:59,542 ‫אנחנו מחכים לסוזן, אחרי כמה שעות בתחנה. 735 00:48:12,667 --> 00:48:16,291 ‫ועכשיו נעקוב אחריה. נרדוף אחרי הרכב. 736 00:48:16,292 --> 00:48:17,207 ‫בסדר. 737 00:48:17,208 --> 00:48:20,791 ‫הניידת… קדימה! 738 00:48:20,792 --> 00:48:25,166 ‫הם נוסעים במהירות מטורפת ‫כדי להימנע מהתקשורת. 739 00:48:25,167 --> 00:48:26,500 ‫אנחנו נוסעים אחריהם. 740 00:48:27,417 --> 00:48:32,042 ‫כמה ניידות חותכות אותנו ‫ומנסות למנוע מאיתנו לעשות את עבודתנו. 741 00:48:33,375 --> 00:48:36,374 ‫נראה שסוזן במושב האחורי של הרכב. 742 00:48:36,375 --> 00:48:38,499 ‫זאת סוזן. תראו את הרגליים שלה. 743 00:48:38,500 --> 00:48:40,042 ‫אפשר לראות את הג'ינס שלה. 744 00:48:44,375 --> 00:48:47,332 ‫הניידת מגיעה. הצלחנו… 745 00:48:47,333 --> 00:48:49,125 ‫בואו נקליט את זה. 746 00:48:49,625 --> 00:48:53,042 ‫סוזן בניידת הראשונה. תראו. 747 00:48:55,875 --> 00:48:59,708 ‫- סוזן בקרנדירו: תא עם מזרן ועם טלוויזיה - 748 00:49:02,000 --> 00:49:07,541 ‫כשעצרו אותי, הייתי ילדה ‫שלא יודעת כלום על העולם, 749 00:49:07,542 --> 00:49:11,625 ‫ופתאום מצאתי את עצמי ‫בבית הסוהר לנשים של הבירה. 750 00:49:12,125 --> 00:49:14,332 ‫המקום הזה עצום. 751 00:49:14,333 --> 00:49:18,374 ‫פתאום הייתי בעולם עם… ‫לא יודעת, אולי 400 אנשים. 752 00:49:18,375 --> 00:49:20,332 ‫ארבע מאות אסירות. 753 00:49:20,333 --> 00:49:22,082 ‫- בית הסוהר לנשים של הבירה - 754 00:49:22,083 --> 00:49:23,582 ‫והשותפה שלי לתא, 755 00:49:23,583 --> 00:49:26,166 ‫היא אמרה לי, "את בחיים לא תראי פה כלום. 756 00:49:26,167 --> 00:49:28,749 ‫"לא תראי ולא תשמעי כלום. 757 00:49:28,750 --> 00:49:31,457 ‫"אם תעשי את זה, ‫לא יהיו לך בעיות עם אף אחד. 758 00:49:31,458 --> 00:49:33,624 ‫"אז תהיי חירשת, עיוורת ואילמת." 759 00:49:33,625 --> 00:49:36,124 ‫עשיתי בדיוק מה שהיא אמרה לי. 760 00:49:36,125 --> 00:49:39,083 ‫היא אמרה, "אם תעשי ככה, ‫יהיה בסדר", וזה מה שעשיתי. 761 00:49:40,917 --> 00:49:43,667 ‫תמיד הלכתי עם הראש למטה, מאוימת. 762 00:49:46,000 --> 00:49:49,833 ‫ולמעשה, קרו שם כמה דברים מזוויעים. 763 00:49:52,667 --> 00:49:55,041 ‫נשים נדקרו. 764 00:49:55,042 --> 00:49:59,417 ‫הן נדקרו והתחבאו בתאים שלהן, ‫כי הן לא יכלו לבקש עזרה. 765 00:50:00,833 --> 00:50:03,666 ‫היו קטטות בגלל סמים. 766 00:50:03,667 --> 00:50:05,000 ‫היו טלפונים ניידים. 767 00:50:07,000 --> 00:50:09,666 ‫אז תמיד נשארתי בפינה, שקטה. 768 00:50:09,667 --> 00:50:11,583 ‫הכול היה ממש מפחיד בשבילי. 769 00:50:15,917 --> 00:50:20,917 ‫החלפת מכתבים עם דניאל ‫ועם כריסטיאן כשהיית בכלא? 770 00:50:21,875 --> 00:50:23,457 ‫לא עם כריסטיאן. מעולם לא. 771 00:50:23,458 --> 00:50:27,542 ‫כתבתי מכתב אחד לדניאל ‫מייד אחרי שהגעתי לבית הסוהר. 772 00:50:28,125 --> 00:50:30,499 ‫והוא כתב לי הרבה מכתבים. 773 00:50:30,500 --> 00:50:33,750 ‫הרבה מכתבים, אבל מעולם לא עניתי לו. 774 00:50:34,583 --> 00:50:36,957 ‫אבל מה הוא כתב? מה הוא רצה? 775 00:50:36,958 --> 00:50:39,957 ‫שום דבר. הוא עדיין… ‫-מה אמרת לו במכתב הזה? 776 00:50:39,958 --> 00:50:41,832 ‫אני לא זוכרת. ‫-את לא זוכרת? 777 00:50:41,833 --> 00:50:44,666 ‫אני זוכרת שכתבתי אותו, אבל לא מה כתבתי. 778 00:50:44,667 --> 00:50:46,708 ‫זה היה לפני יותר מ-20 שנה. 779 00:50:47,750 --> 00:50:51,375 ‫אני זוכרת שכתבתי רק כמה שורות. ‫זה כמעט היה כמו פתק. 780 00:50:52,625 --> 00:50:56,207 ‫- היי, דן, מה שלומך, מותק? - 781 00:50:56,208 --> 00:51:00,417 ‫- אני ממש מתגעגעת! הכול פה נהדר… - 782 00:51:03,875 --> 00:51:09,624 ‫- המצב רגוע! אני אוהבת אותך מאוד! - 783 00:51:09,625 --> 00:51:11,458 ‫לא ראו אצלה שום סבל. 784 00:51:12,042 --> 00:51:13,375 ‫לא היה סבל. 785 00:51:14,042 --> 00:51:17,999 ‫אני חושבת שהסיבה ‫היא שהיא הסתכלה על עצמה מבחוץ. 786 00:51:18,000 --> 00:51:21,416 ‫ואל תבינו אותי לא נכון, ‫אני לא מדברת על פיצול אישיות. 787 00:51:21,417 --> 00:51:24,375 ‫אני מדברת על צורה של הישרדות פסיכולוגית. 788 00:51:26,167 --> 00:51:27,749 ‫- יום אחד נהיה מאושרים, - 789 00:51:27,750 --> 00:51:30,541 ‫- וזה מה שנותן לי כוח לסבול את כל זה! - 790 00:51:30,542 --> 00:51:32,249 ‫- אהבה יכולה לשרוד הכול! - 791 00:51:32,250 --> 00:51:34,500 ‫מערכת היחסים ביניהם הייתה מטורפת. 792 00:51:35,792 --> 00:51:40,541 ‫אני לא יודעת אם זה היה… ‫-חבר ראשון, אהבה גדולה ראשונה? 793 00:51:40,542 --> 00:51:41,582 ‫כן, אולי. 794 00:51:41,583 --> 00:51:44,624 ‫"אנחנו נחיה באושר ועושר. נהרוג את ההורים, 795 00:51:44,625 --> 00:51:47,917 ‫"נפתח חברה עם הירושה, ונחיה באושר ועושר." 796 00:51:51,417 --> 00:51:53,749 ‫- שלושה בדצמבר 2002 - חודש לאחר הפשע - 797 00:51:53,750 --> 00:51:58,250 ‫סוזן לואיז פון ריכטהופן נלקחה לבית המשפט ‫בטנדר של המשטרה האזרחית. 798 00:52:01,042 --> 00:52:02,874 ‫השתמשו באותה אסטרטגיה 799 00:52:02,875 --> 00:52:06,541 ‫עם האחים קרווינוס כדי להטעות את התקשורת. 800 00:52:06,542 --> 00:52:08,999 ‫נעבור לכתבנו שנמצא מחוץ לבית המשפט 801 00:52:09,000 --> 00:52:10,916 ‫שבו מתרחשת העדות. 802 00:52:10,917 --> 00:52:13,291 ‫נקבל את העדכונים האחרונים ונדבר עליהם. 803 00:52:13,292 --> 00:52:14,666 ‫אליך, לואיז גרה. 804 00:52:14,667 --> 00:52:20,166 ‫ניתן רק סקירה זריזה, סוניה. ‫העדות של סוזן הייתה נפיצה מאוד. 805 00:52:20,167 --> 00:52:23,874 ‫היא הגיעה כשהיא בוכייה מאוד, כולה מתפתלת, 806 00:52:23,875 --> 00:52:26,332 ‫והיא תקפה באכזריות את דניאל. 807 00:52:26,333 --> 00:52:30,332 ‫היא הציגה את עצמה כאישה צעירה ותמימה, 808 00:52:30,333 --> 00:52:34,416 ‫אמרה שהיא עברה הונאה, שהכול היה כמו חלום. 809 00:52:34,417 --> 00:52:37,999 ‫סוזן אמרה בעדות שלה שדניאל תכנן את הפשע. 810 00:52:38,000 --> 00:52:40,207 ‫- בית דין פלילי - מדינת סאו פאולו - 811 00:52:40,208 --> 00:52:43,916 ‫הוא טען שבת הזוג שלו ‫היא זו שהגתה את תוכנית הרצח. 812 00:52:43,917 --> 00:52:49,166 ‫סוזן תמיד אמרה שהחבר שלה, 813 00:52:49,167 --> 00:52:53,207 ‫שהיא אהבה מאוד, ‫אהבת חייה, הוא זה שחשב על הרעיון. 814 00:52:53,208 --> 00:52:55,749 ‫עד כדי כך שהוא גם חשב על הרעיון 815 00:52:55,750 --> 00:52:58,917 ‫לנשק שבו הם ישתמשו כדי לרצוח אותם. 816 00:53:00,208 --> 00:53:02,666 ‫- פברואר 2003 - ארבעה חודשים לאחר הפשע - 817 00:53:02,667 --> 00:53:04,958 ‫אנחנו מגיעים למרכז הכליאה הזמני בלם 2. 818 00:53:05,625 --> 00:53:07,957 ‫נכנסתי לבית המשפט… 819 00:53:07,958 --> 00:53:08,916 ‫- בית משפט - 820 00:53:08,917 --> 00:53:11,125 ‫והאסיר חיכה לי שם. 821 00:53:11,792 --> 00:53:14,333 ‫דניאל קרווינוס דה פאולה א-סילבה. 822 00:53:15,542 --> 00:53:17,749 ‫אתה אוהב את סוזן? ‫-מאוד. 823 00:53:17,750 --> 00:53:22,624 ‫אתה עדיין אוהב אותה? ‫-כן, ושום דבר לא יגרום לי לאהוב אותה פחות. 824 00:53:22,625 --> 00:53:24,583 ‫איך יכולת לעשות את זה, דניאל? 825 00:53:27,208 --> 00:53:30,417 ‫גם אני לא יודע. רגע של חולשה מוחלטת. 826 00:53:32,833 --> 00:53:36,125 ‫אולי כי הייתה בי שנאה במשך הרבה זמן. 827 00:53:37,042 --> 00:53:39,417 ‫למה המשכת? 828 00:53:40,000 --> 00:53:40,958 ‫הרבה כעס. 829 00:53:42,583 --> 00:53:45,124 ‫כעס כלפי ההורים של סוזן? ‫-כן. 830 00:53:45,125 --> 00:53:46,292 ‫למה כעסת? 831 00:53:47,208 --> 00:53:50,332 ‫בגלל האופן שבו הם התייחסו לילדים שלהם. 832 00:53:50,333 --> 00:53:54,000 ‫דניאל נתן עדות פתטית… 833 00:53:57,042 --> 00:53:59,916 ‫של מישהו שלקח לו הרבה זמן להבין 834 00:53:59,917 --> 00:54:03,375 ‫שהוא היה כלי שהשתמשו בו ‫כדי לבצע את המעשה המפלצתי הזה. 835 00:54:04,125 --> 00:54:06,457 ‫מי חשב על הרעיון לרצוח את הזוג? 836 00:54:06,458 --> 00:54:12,999 ‫תקשיב, הרעיון הראשוני היה שלה, ‫אבל הוא התפתח בין שנינו. 837 00:54:13,000 --> 00:54:15,791 ‫ואיך השיחה נהייתה רצינית יותר? 838 00:54:15,792 --> 00:54:21,582 ‫מהרגע שהיא התחילה לעבור תקיפות מדי שבוע. 839 00:54:21,583 --> 00:54:25,124 ‫{\an8}כמובן, כולם רוצים להסיר מעצמם את האשמה. 840 00:54:25,125 --> 00:54:29,291 ‫{\an8}דניאל רוצה לומר שהוא הציל ‫את הנסיכה מההתעללות. 841 00:54:29,292 --> 00:54:32,916 ‫היא רוצה לומר שהוא ניצל את הנסיכה 842 00:54:32,917 --> 00:54:36,207 ‫כדי לקבל את כל מה שהוא רצה ‫ואז להשליך אותה הצידה. 843 00:54:36,208 --> 00:54:38,792 ‫הרגשת מנוצל בפשע הזה? 844 00:54:39,333 --> 00:54:42,458 ‫אני חושב שהעובדה ‫שהיא האשימה אותי בכל מה שקרה 845 00:54:43,208 --> 00:54:48,250 ‫גורמת לי להרגיש קצת מנוצל. 846 00:54:48,750 --> 00:54:51,417 ‫אבל אני בטוח שזה רק למטרות משפטיות. 847 00:54:52,208 --> 00:54:56,707 ‫זה אכן השאיר רושם שהיא זו שתמרנה אותו, 848 00:54:56,708 --> 00:54:57,999 ‫ולא ההפך. 849 00:54:58,000 --> 00:55:01,082 ‫אני חושב שזה היה ברור מאוד. 850 00:55:01,083 --> 00:55:02,625 ‫היא תמרנה אותו. 851 00:55:03,208 --> 00:55:06,875 ‫כי היא תמרנה אנשים אחרים אחר כך, נכון? אז… 852 00:55:07,375 --> 00:55:09,332 ‫וההפך לא קרה. 853 00:55:09,333 --> 00:55:13,749 ‫{\an8}פעמים רבות, מפקדת בית הסוהר לנשים ‫זימנה אותי, 854 00:55:13,750 --> 00:55:17,374 ‫{\an8}כי סוזן קיבלה יחס מיוחד 855 00:55:17,375 --> 00:55:19,749 ‫ממנהל המרפאה בזמנו, 856 00:55:19,750 --> 00:55:22,707 ‫והוא היה מביא לה גלידה ומאפים. 857 00:55:22,708 --> 00:55:26,749 ‫במקרה שלה, זה מקרה ספציפי מאוד, 858 00:55:26,750 --> 00:55:29,582 ‫שונה מאוד ממקרים אחרים ‫שאנחנו שומעים עליהם, 859 00:55:29,583 --> 00:55:32,416 ‫אפילו מקרים מתוקשרים אחרים, 860 00:55:32,417 --> 00:55:35,708 ‫כי היו כמה היבטים שהיו ייחודיים למקרה שלה. 861 00:55:36,250 --> 00:55:39,166 ‫כלומר, האיש הזה שהיה מביא לה מאפים… 862 00:55:39,167 --> 00:55:42,208 ‫כן, הוא היה מביא לה מאפים מהשוק ברחוב. 863 00:55:44,333 --> 00:55:47,917 ‫- יוני 2005 - שלוש שנים לאחר הפשע - 864 00:55:53,042 --> 00:55:54,582 ‫היא כלואה מאז 2002, 865 00:55:54,583 --> 00:55:59,208 ‫וסוזן ריכטהופן שוחררה, ‫ותמתין למשפט כאישה חופשייה. 866 00:56:04,583 --> 00:56:07,957 ‫ב-2005, העניקו לי צו הביאס קורפוס. 867 00:56:07,958 --> 00:56:09,374 ‫ולאורך התקופה הזאת, 868 00:56:09,375 --> 00:56:14,832 ‫האדם שתמיד היה שם לצידי ועזר לי היה ברני. 869 00:56:14,833 --> 00:56:20,207 ‫אז הוא אירח אותי בבית שלו, ‫וגרתי שם עשרה חודשים. 870 00:56:20,208 --> 00:56:22,832 ‫כי לא היה לי… לאן הייתי הולכת? 871 00:56:22,833 --> 00:56:24,792 ‫את יודעת? לא היה לי לאן ללכת. 872 00:56:25,500 --> 00:56:27,791 ‫הדיירים זועמים. 873 00:56:27,792 --> 00:56:32,624 ‫על הקיר, כיסו עוד כתובות גרפיטי ‫שמוחות נגד נוכחותה של סוזן. 874 00:56:32,625 --> 00:56:34,749 ‫{\an8}חלק מהדיירים מוטרדים מזה. 875 00:56:34,750 --> 00:56:36,082 ‫{\an8}- עורך הדין של סוזן - 876 00:56:36,083 --> 00:56:38,666 ‫{\an8}גם אני מרגיש רע. אני מבין אותם. 877 00:56:38,667 --> 00:56:42,125 ‫הם היו קרובים בצורה חריגה. 878 00:56:43,083 --> 00:56:49,207 ‫קשר קרוב במובן הפיזי, את יודעת? 879 00:56:49,208 --> 00:56:52,416 ‫ברמה שכאשר שחררו אותה, ‫כבר לא הייתי עורכת הדין שלה, 880 00:56:52,417 --> 00:56:54,624 ‫והיא עברה לגור בבית שלו. 881 00:56:54,625 --> 00:56:57,124 ‫אז באמת קשה להסביר את זה. 882 00:56:57,125 --> 00:56:59,874 ‫עורך דין לא היה עושה את זה, נכון? ‫-לא! 883 00:56:59,875 --> 00:57:04,832 ‫אפשר לעזור למישהו למצוא מלון, 884 00:57:04,833 --> 00:57:08,499 ‫או אפילו דירה, אבל לארח אותו בבית שלך? 885 00:57:08,500 --> 00:57:12,375 ‫אז זה משהו מעבר לקשר בין עורך דין ללקוח. 886 00:57:16,833 --> 00:57:20,082 ‫אפילו היו דיבורים על קשר רומנטי. 887 00:57:20,083 --> 00:57:22,499 ‫לא, זה לא הגיוני. 888 00:57:22,500 --> 00:57:26,666 ‫הוא נשוי, יש לו ילדים. זה לא הגיוני. 889 00:57:26,667 --> 00:57:29,957 ‫עורכי הדין העבירו ‫את כל אחר הצהריים עם סוזן 890 00:57:29,958 --> 00:57:32,374 ‫ועברו על חלקים מההגנה. 891 00:57:32,375 --> 00:57:37,499 ‫היא הייתה צריכה לענות על שאלות ‫שעלולות להישאל במהלך המשפט. 892 00:57:37,500 --> 00:57:39,999 ‫אנחנו מדברים על פרטי המקרה. 893 00:57:40,000 --> 00:57:42,916 ‫קניתי מרצדס עם גג נפתח בזמנו, 894 00:57:42,917 --> 00:57:45,291 ‫{\an8}והלכתי לבית של ברני כדי לדבר עם סוזן… 895 00:57:45,292 --> 00:57:46,582 ‫{\an8}- עורך דין של סוזן - 896 00:57:46,583 --> 00:57:49,291 ‫{\an8}ולעבור על הפרטים האחרונים ‫לפני תחילת המשפט. 897 00:57:49,292 --> 00:57:53,332 ‫כשעזבתי, מישהו חתך לי ‫את החלק העליון של הרכב, 898 00:57:53,333 --> 00:57:56,082 ‫חרטו לי על הרכב במפתח ‫או ששרטו אותו או משהו, 899 00:57:56,083 --> 00:57:59,917 ‫וכתבו "בן זונה" על מכסה המנוע של הרכב. 900 00:58:02,458 --> 00:58:05,874 ‫אנחנו לגמרי בהלם. ‫בו זמנית, אנחנו אומרים, "לא, זה נכון. 901 00:58:05,875 --> 00:58:08,832 ‫"אני רואה את זה. הבית קיים. הוא ממש פה." 902 00:58:08,833 --> 00:58:11,749 ‫אני לא יודעת איך הבחורה הזאת ‫יכלה לעשות דבר כזה. 903 00:58:11,750 --> 00:58:14,416 ‫הבחורה הזאת לא שווה את החלב של אימא שלה. 904 00:58:14,417 --> 00:58:20,291 ‫סוזן נגעה לליבו של מעמד הביניים ‫באופן שאף מקרה לא היה יכול להשתוות אליו. 905 00:58:20,292 --> 00:58:24,374 ‫היא נולדה למשפחה עשירה ‫והתחנכה בבתי ספר מהשורה הראשונה. 906 00:58:24,375 --> 00:58:26,541 ‫איך אדם נורמלי 907 00:58:26,542 --> 00:58:31,583 ‫קם יום אחד ומבצע פשע מזוויע שכזה? 908 00:58:32,083 --> 00:58:34,541 ‫{\an8}לא ידוע מה קרה למישהי שהיה לה הכול. 909 00:58:34,542 --> 00:58:35,582 ‫{\an8}- עו"ד של סוזן - 910 00:58:35,583 --> 00:58:37,332 ‫{\an8}אם לא יודעים, נכנסים לפניקה. 911 00:58:37,333 --> 00:58:41,166 ‫מה קרה במשפחה הזאת? היעדר תקשורת מוחלט? 912 00:58:41,167 --> 00:58:45,166 ‫לא, אני מאמין שזו הייתה הפרעת אישיות. 913 00:58:45,167 --> 00:58:50,499 ‫היא לא חולה. היא פשוט אדם נירוטי. 914 00:58:50,500 --> 00:58:54,999 ‫מעולם לא ראיתי מקרה של רצח הורים, ‫ואני לא מכיר אף מקרה של רצח הורים, 915 00:58:55,000 --> 00:58:58,291 ‫שבו הרוצח היה בריא בנפשו. 916 00:58:58,292 --> 00:59:00,749 ‫הציבור דרש מידע, 917 00:59:00,750 --> 00:59:06,458 ‫והתקשורת סיפקה אותו, לרוב באופן סנסציוני. 918 00:59:08,792 --> 00:59:11,583 ‫עורך הדין של סוזן 919 00:59:12,083 --> 00:59:16,750 ‫היה מבטיח לכלי תקשורת כלשהו ‫ריאיון בלעדי עם סוזן. 920 00:59:19,292 --> 00:59:20,916 ‫והוא הבטיח את זה לכולם. 921 00:59:20,917 --> 00:59:25,208 ‫הוא היה הסולטן שהבטיח את הבתולה ‫לכמה סולטנים אחרים. 922 00:59:25,833 --> 00:59:27,458 ‫אבל יש רק בתולה אחת. 923 00:59:28,167 --> 00:59:30,250 ‫אפשר לתת רק ריאיון בלעדי אחד. 924 00:59:30,875 --> 00:59:35,458 ‫כשהיא התראיינה, גם העולם שלו קרס. 925 00:59:35,958 --> 00:59:37,958 ‫- הקורבנות של סוזן - 926 00:59:41,458 --> 00:59:43,541 ‫- האמיתות והשקרים של סוזן - 927 00:59:43,542 --> 00:59:46,832 ‫כשחיברו אליה מיקרופון, אף אחד לא אמר לה, 928 00:59:46,833 --> 00:59:50,082 ‫"המיקרופון מחובר עכשיו. את יכולה לדבר." 929 00:59:50,083 --> 00:59:53,541 ‫במהלך העריכה, בחדר העריכה, 930 00:59:53,542 --> 00:59:56,791 ‫מצאו את ההקלטה מהמיקרופון הפתוח ‫כשהיא דיברה עם עוה"ד. 931 00:59:56,792 --> 00:59:59,041 ‫והוא אומר לה, "את חייבת לבכות". 932 00:59:59,042 --> 01:00:01,124 ‫- "תבכי", אמר עוה"ד לסוזן - 933 01:00:01,125 --> 01:00:04,042 ‫- צילמו את הסטודנטית ‫כשנאמר לה לזייף את הבכי - 934 01:00:04,833 --> 01:00:05,832 ‫- בימוי דמעות - 935 01:00:05,833 --> 01:00:08,374 ‫- הניסיון הכושל להציל את התדמית של סוזן - 936 01:00:08,375 --> 01:00:13,624 ‫והיא העלתה מופע, הופעה מאולתרת אדירה. 937 01:00:13,625 --> 01:00:15,500 ‫וזה היה מעורר תדהמה. 938 01:00:16,000 --> 01:00:17,499 ‫חודשיים לפני המשפט, 939 01:00:17,500 --> 01:00:21,332 ‫סוזן הציגה את עצמה ‫כבחורה מדוכאת וחסרת אונים. 940 01:00:21,333 --> 01:00:25,749 ‫הצגת דמותה כשברירית ‫הייתה אסטרטגיה של הסנגורים שלה. 941 01:00:25,750 --> 01:00:27,999 ‫הריאיון היה הצגה ותו לא. 942 01:00:28,000 --> 01:00:29,916 ‫- עכשיו יש לה במאי, אמר התובע - 943 01:00:29,917 --> 01:00:31,499 ‫תאורה, מצלמה, אקשן. 944 01:00:31,500 --> 01:00:36,291 ‫הכול היה כמו סרט, שנועד להשפיע על דעת הקהל 945 01:00:36,292 --> 01:00:39,416 ‫באמצעות הצהרות ותנועות ידיים מכוונות. 946 01:00:39,417 --> 01:00:41,207 ‫{\an8}- מופע של סוזן בטלוויזיה - 947 01:00:41,208 --> 01:00:44,749 ‫גם הלבוש והציפורים. אתה זוכר את זה? 948 01:00:44,750 --> 01:00:47,917 ‫אני זוכר את הציפורים שהיו עליה, ‫זה היה משהו… 949 01:00:49,208 --> 01:00:51,708 ‫קצת ילדותי. 950 01:00:52,333 --> 01:00:57,541 ‫זה כמעט נראה כמו ניסיון לרמוז ‫על ליקוי קוגניטיבי כלשהו, סוג של… 951 01:00:57,542 --> 01:00:58,707 ‫טוב… 952 01:00:58,708 --> 01:01:05,292 ‫זה היה קרקס בבימוי גרוע, ‫חסר השראה לחלוטין, עם שחקנים גרועים 953 01:01:05,958 --> 01:01:08,417 ‫ובמאי שאין לו כישרון בבימוי שחקנים. 954 01:01:09,125 --> 01:01:13,791 ‫את מכירה את זה שאת עושה משהו ‫שאת לא רוצה לעשות, ואת… 955 01:01:13,792 --> 01:01:19,000 ‫אני לא אגיד שהוא הכריח אותי. ‫אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות שום דבר. 956 01:01:20,083 --> 01:01:25,917 ‫אבל את בעמדה לא פשוטה, כי האיש מגן עלייך. 957 01:01:26,583 --> 01:01:27,957 ‫לא ידעתי מה לעשות, 958 01:01:27,958 --> 01:01:30,499 ‫"הוא אמר שזה רעיון טוב, נראה לי שאקשיב. 959 01:01:30,500 --> 01:01:32,416 ‫"מה אם זה באמת רעיון טוב?" 960 01:01:32,417 --> 01:01:35,999 ‫אז התנגדתי, אבל שיתפתי פעולה. 961 01:01:36,000 --> 01:01:41,458 ‫ואז טיפלו בזה בצורה גרועה כל כך, 962 01:01:42,208 --> 01:01:44,542 ‫שחזרתי לכלא מייד לאחר מכן. 963 01:01:45,375 --> 01:01:49,082 ‫הוציאו עבורה צו מעצר לאחר בקשה של התובע, 964 01:01:49,083 --> 01:01:51,124 ‫שהציג לכך שתי סיבות. 965 01:01:51,125 --> 01:01:56,417 ‫הראשונה היא הריאיון של סוזן ‫ב"פנטסטיקו" של ערוץ "טי-וי גלובו". 966 01:01:57,125 --> 01:02:01,750 ‫הסיבה השנייה היא רצונה של סוזן ‫לנהל את נכסי המשפחה. 967 01:02:02,792 --> 01:02:05,416 ‫היא הגישה עתירה ‫וביקשה מהשופט לענייני ירושה 968 01:02:05,417 --> 01:02:08,249 ‫למנות אותה לתפקיד מנהלת העיזבון. 969 01:02:08,250 --> 01:02:10,999 ‫אחיה כבר לא יהיה מנהל העיזבון. 970 01:02:11,000 --> 01:02:12,750 ‫היא התחילה לקרוא לו "גזלן". 971 01:02:13,333 --> 01:02:17,042 ‫והיא קבעה דדליין לכך שהשופט יסיר אותו. 972 01:02:18,500 --> 01:02:21,083 ‫אם הוא לא יעשה זאת, היא תפתור את זה בעצמה. 973 01:02:21,667 --> 01:02:27,250 ‫היא אמרה לשופט, "בעוד 15 ימים, ‫יהיה עוד מקרה מוות במשפחה". 974 01:02:27,833 --> 01:02:30,000 ‫קראתי את זה ופחדתי בטירוף. 975 01:02:31,958 --> 01:02:33,999 ‫סליחה, גבר! 976 01:02:34,000 --> 01:02:36,667 ‫רוצחת! 977 01:02:44,875 --> 01:02:48,500 ‫- שבעה עשר ביולי 2006 ‫היום הראשון של המשפט - 978 01:02:50,792 --> 01:02:53,707 ‫עורך הדין החדש של סוזן פון ריכטהופן 979 01:02:53,708 --> 01:02:57,124 ‫יילחם על זיכוי הנאשמת שהודתה בפשע. 980 01:02:57,125 --> 01:02:59,166 ‫זה היה המשפט הכי חשוב בברזיל דאז. 981 01:02:59,167 --> 01:03:00,666 ‫- עוה"ד של סוזן ב-2006 - 982 01:03:00,667 --> 01:03:04,583 ‫ערוץ "רדה גלובו" הפסיק לשדר ‫את המרוץ של פורמולה 1. 983 01:03:05,792 --> 01:03:09,125 ‫מעולם לא היה משפט שנוי במחלוקת ברמה כזאת. 984 01:03:15,625 --> 01:03:17,999 ‫זה קורה רק מפני שזה לא הצליח. 985 01:03:18,000 --> 01:03:22,833 ‫אם זה היה מצליח, ‫כולם היו במצב טוב מאוד היום. 986 01:03:24,208 --> 01:03:26,207 ‫והייתי מאושר מאוד. 987 01:03:26,208 --> 01:03:27,458 ‫קניתי גלימה חדשה. 988 01:03:28,083 --> 01:03:32,416 ‫הגעתי לשם, והרגשתי כמו מלכת הדבורים 989 01:03:32,417 --> 01:03:35,916 ‫שמגיעה לכוורת. 990 01:03:35,917 --> 01:03:37,666 ‫כולם רצו לראיין אותי. 991 01:03:37,667 --> 01:03:43,375 ‫אם הם לא יצליחו להוכיח של מי היה הרעיון, ‫ייתכן שסוזן תצא זכאית מאשמה. 992 01:03:43,875 --> 01:03:50,750 ‫כולם רצו לראות ‫את הבלונדינית המיליונרית המהממת. 993 01:04:09,125 --> 01:04:13,208 ‫השוטרים ליוו את סוזן לדוכן העדים. 994 01:04:14,333 --> 01:04:19,207 ‫היא אמרה, "כבודו, לפני שנתחיל, ‫אני רוצה להגיד לך משהו. 995 01:04:19,208 --> 01:04:26,167 ‫"הייתי בתא שלי. ‫שני אלה באו לתא שלי וניסו ללחוץ עליי 996 01:04:26,917 --> 01:04:31,667 ‫"שאגיד לך שאבא שלי אנס אותי. 997 01:04:32,292 --> 01:04:36,874 ‫"אבא שלי היה נפלא. זה מעולם לא קרה, 998 01:04:36,875 --> 01:04:41,874 ‫"והם המשיכו ללחוץ עליי לשקר. ‫הם רוצים שאני אשקר." 999 01:04:41,875 --> 01:04:43,208 ‫ואז זה הכה בי. 1000 01:04:45,958 --> 01:04:49,750 ‫היא שכנעה את דניאל שאבא שלה מתעלל בה. 1001 01:04:51,750 --> 01:04:53,582 ‫זה לא חייב להיות נכון. 1002 01:04:53,583 --> 01:04:56,541 ‫זה נכון בעיני מי ששומע את הסיפור. 1003 01:04:56,542 --> 01:04:59,583 ‫דניאל הפך למעין נסיך. 1004 01:05:00,375 --> 01:05:02,499 ‫{\an8}הוא חי באגדה. 1005 01:05:02,500 --> 01:05:04,541 ‫{\an8}- ס', ד' וכ' הולכים לסלון - 1006 01:05:04,542 --> 01:05:09,375 ‫{\an8}הוא היה משוכנע שהוא מציל אותה ‫ממצב שהיא לא יכולה להימלט ממנו. 1007 01:05:10,708 --> 01:05:12,541 ‫{\an8}- מתחילים להכות בקורבנות - 1008 01:05:12,542 --> 01:05:15,249 ‫{\an8}כעסתי מאוד כשהוא ניסה להשתמש בזה. 1009 01:05:15,250 --> 01:05:17,999 ‫להאשים את אבא שלי? זה היה שקר. 1010 01:05:18,000 --> 01:05:21,999 ‫כדי לנסות לצאת מזה בלי להיענש? ‫שיודה בזה, הוא עשה את זה. שיודה בזה. 1011 01:05:22,000 --> 01:05:25,250 ‫לא. הוא רצה לצאת מזה בלי להיענש. ‫אז ממש נגעלתי ממנו. 1012 01:05:26,750 --> 01:05:28,082 ‫אח של סוזן, אנדראס, 1013 01:05:28,083 --> 01:05:32,291 ‫העד הכי חשוב בחקירה, העיד ראשון. 1014 01:05:32,292 --> 01:05:34,791 ‫הוא הכחיש את טענתו של דניאל קרווינוס 1015 01:05:34,792 --> 01:05:37,416 ‫שאביהם, מנפרד, התעלל מינית באחותו. 1016 01:05:37,417 --> 01:05:40,832 ‫נהפוך הוא, הוא אמר ‫שההורים שלהם הביעו הרבה חיבה. 1017 01:05:40,833 --> 01:05:43,416 ‫הוא גם הטיח האשמות בסוזן. 1018 01:05:43,417 --> 01:05:48,041 ‫היא הייתה מתמרנת אותו רגשית ‫כשהוא בא לבקר אותה בכלא. 1019 01:05:48,042 --> 01:05:49,874 ‫- האח סותר את עדותה של סוזן - 1020 01:05:49,875 --> 01:05:52,999 ‫- לדבריו הנאשמת משקרת ‫והיא לא מתחרטת על רצח הוריהם - 1021 01:05:53,000 --> 01:05:57,957 ‫אנדראס היה על סף התפרצות ‫לאורך כל העדות שלו. 1022 01:05:57,958 --> 01:06:01,041 ‫הפנים שלו האדימו כמה פעמים. 1023 01:06:01,042 --> 01:06:05,583 ‫היה קל לראות עד כמה הוא כועס, ‫וגם עד כמה הוא סובל. 1024 01:06:06,167 --> 01:06:10,082 ‫ובשלב זה, הוא כבר האשים ‫את אחותו ואת דניאל. 1025 01:06:10,083 --> 01:06:16,207 ‫כל הסיפור ממש הכעיס אותו, ‫והוא גם רצה שהם ייענשו. 1026 01:06:16,208 --> 01:06:20,833 ‫הוא דיבר על זה באופן גלוי, ‫בנחישות רבה ובכאב רב. 1027 01:06:22,625 --> 01:06:25,874 ‫- "סוזן תמרנה אותי" ‫אנדראס פון ריכטהופן - 1028 01:06:25,875 --> 01:06:29,874 ‫הנער אמר שהאחים קרווינוס משקרים. 1029 01:06:29,875 --> 01:06:32,957 ‫כבר אמרתי לכם, ואגיד את זה שוב, 1030 01:06:32,958 --> 01:06:36,708 ‫הסוגיה העיקרית במשפט הזה היא, ‫מי חשב על הרעיון? 1031 01:06:37,542 --> 01:06:40,707 ‫התובע חושב שהרעיון היה שלה, ‫וההגנה חושבת שהרעיון שלו. 1032 01:06:40,708 --> 01:06:42,167 ‫הנה מה שקרה. 1033 01:06:43,833 --> 01:06:45,499 ‫"הייתי ממש מאוהבת, 1034 01:06:45,500 --> 01:06:48,791 ‫"והוא חשש שההורים שלי ‫מתנגדים למערכת היחסים שלנו. 1035 01:06:48,792 --> 01:06:51,499 ‫"אז בקיצור, הוא אמר, 1036 01:06:51,500 --> 01:06:53,999 ‫"'תקשיבי, תבחרי ביני לבין ההורים שלך. 1037 01:06:54,000 --> 01:06:57,541 ‫"'אם ההורים שלך יישארו בחיים, ‫לא נוכל להישאר יחד, 1038 01:06:57,542 --> 01:07:00,332 ‫"'כי הם לא מקבלים את הקשר בינינו.'" 1039 01:07:00,333 --> 01:07:01,291 ‫- סוזן - 1040 01:07:01,292 --> 01:07:05,916 ‫נכנסתי פנימה. ‫עליתי למעלה, ההורים שלי ישנו. 1041 01:07:05,917 --> 01:07:11,166 ‫כשירדתי למטה, ‫הם כבר היו באמצע גרם המדרגות. 1042 01:07:11,167 --> 01:07:15,375 ‫ירדתי למטה, מפוחדת, מבועתת, מבולבלת… 1043 01:07:15,958 --> 01:07:17,583 ‫ונשארתי בספרייה… 1044 01:07:19,167 --> 01:07:20,332 ‫מפוחדת מהכול. 1045 01:07:20,333 --> 01:07:23,583 ‫לא ידעתי מה קורה, לא ידעתי שום דבר. 1046 01:07:24,083 --> 01:07:28,874 ‫אני מבינה שכולם משקרים ‫כדי להגן על עצמם. זה נורמלי. 1047 01:07:28,875 --> 01:07:33,042 ‫אבל יש שקרים ילדותיים כל כך 1048 01:07:33,583 --> 01:07:38,332 ‫שהם עלולים לערער ‫אמיתות רבות שנשמעות אחר כך. 1049 01:07:38,333 --> 01:07:40,792 ‫המניע לפשע ברור מאוד. 1050 01:07:41,458 --> 01:07:45,375 ‫החבר שלה ואחיו 1051 01:07:46,000 --> 01:07:49,874 ‫רצו את כל ההון המשפחתי, 1052 01:07:49,875 --> 01:07:51,957 ‫את כל המותרות שהיו למשפחה. 1053 01:07:51,958 --> 01:07:56,542 ‫בעיניו ובעיני המשפחה שלו, ‫את מכרה הזהב שלהם. 1054 01:07:57,750 --> 01:07:58,708 ‫היא מתמרנת, 1055 01:08:00,042 --> 01:08:03,249 ‫אחרי שהם מודים בפשע, ‫היא מנסה לנטוש אותם ולומר, 1056 01:08:03,250 --> 01:08:06,916 ‫"הם גרמו לי לבצע את הפשע הזה." 1057 01:08:06,917 --> 01:08:09,291 ‫היא לגמרי סובבה את המצב. 1058 01:08:09,292 --> 01:08:10,249 ‫- דניאל - 1059 01:08:10,250 --> 01:08:14,041 ‫הבעיות שהיו לי עם סוזן ‫התחילו בערך שנה לתוך מערכת היחסים שלנו. 1060 01:08:14,042 --> 01:08:16,582 ‫היא אמרה לי שהיא רוצה להרוג את הוריה. 1061 01:08:16,583 --> 01:08:22,667 ‫היא חשבה על זה שהיא תיקח ‫את הצינור מהבלם של הרכב 1062 01:08:23,250 --> 01:08:26,000 ‫ותשרוף את הבית שלהם בכפר, כשהם בתוכו. 1063 01:08:26,667 --> 01:08:29,667 ‫זה הפך לשאלה של מי תמרן את מי. 1064 01:08:30,250 --> 01:08:35,207 ‫האם סוזן תמרנה את דניאל, ‫או שדניאל תמרן את סוזן? 1065 01:08:35,208 --> 01:08:40,957 ‫היום השלישי של המשפט כלל ‫את העדויות החדשות של כריסטיאן קרווינוס. 1066 01:08:40,958 --> 01:08:44,916 ‫הוא אמר שהוא התחרט על כך ‫שלא הצליח לשנות את דעתו של אחיו 1067 01:08:44,917 --> 01:08:48,207 ‫ואמר שסוזן בעצמה ‫ביקשה ממנו לרצוח את הוריה. 1068 01:08:48,208 --> 01:08:50,874 ‫לדבריו, ביום הרציחות, 1069 01:08:50,875 --> 01:08:53,707 ‫נדמה שסוזן נהנתה מהיום המאושר ביותר בחייה, 1070 01:08:53,708 --> 01:08:56,707 ‫ולכאורה, היא אמרה שעד שהיא תקבור את הוריה, 1071 01:08:56,708 --> 01:08:57,999 ‫לא יהיו לה חיים. 1072 01:08:58,000 --> 01:08:58,916 ‫- כריסטיאן - 1073 01:08:58,917 --> 01:09:02,250 ‫והיא פנתה אליי ואמרה, "תירגע, כריס, תירגע. 1074 01:09:03,500 --> 01:09:06,875 ‫"לא לקחת ממני כלום, נתת לי חיים חדשים." 1075 01:09:08,375 --> 01:09:13,166 ‫מה הייתה נקודת המפנה ‫של הבחורה הזאת שהתאהבה 1076 01:09:13,167 --> 01:09:17,583 ‫ויצאה מהגבולות של עצמה, שהקשר הזה 1077 01:09:18,958 --> 01:09:24,082 ‫הוביל אותה לרמה של טירוף ‫מעבר לכל רמה נסבלת, 1078 01:09:24,083 --> 01:09:25,874 ‫מעבר לכל רמה הגיונית? 1079 01:09:25,875 --> 01:09:30,249 ‫אז נקודת המפנה הזאת ‫היא הדבר הכי מעניין במקרה הזה. 1080 01:09:30,250 --> 01:09:36,332 ‫והיא מתארת שהיא באמת הייתה ‫במצב הרגשי הזה באותו רגע, 1081 01:09:36,333 --> 01:09:41,583 ‫שלמעשה זאת הייתה הזמנה ‫לעשות צעד נוסף, והיא עשתה זאת. 1082 01:09:49,292 --> 01:09:50,125 ‫ביוני, 1083 01:09:50,708 --> 01:09:52,416 ‫ההורים שלי אמרו, 1084 01:09:52,417 --> 01:09:55,041 ‫"סוזן, אנדראס, אנחנו נוסעים לטיול. 1085 01:09:55,042 --> 01:09:57,833 ‫"אנחנו נהיה חודש באירופה. אתם רוצים לבוא?" 1086 01:09:58,708 --> 01:10:00,917 ‫ואמרנו, "לא, ברור שלא". 1087 01:10:01,542 --> 01:10:03,707 ‫"בסדר, אז אתם יכולים להישאר." 1088 01:10:03,708 --> 01:10:06,249 ‫השארתי את ההורים שלי בנמה"ת גוארוליוס, 1089 01:10:06,250 --> 01:10:10,291 ‫ובדרך חזור, אספתי את דניאל ‫מהבית שלו והבאתי אותו הביתה. 1090 01:10:10,292 --> 01:10:12,207 ‫והוא התארח אצלי במשך 30 ימים. 1091 01:10:12,208 --> 01:10:14,667 ‫הוא הגיע עם לבנה ענקית של ויד. 1092 01:10:15,750 --> 01:10:19,957 ‫והיה חודש שלם של סקס, סמים ורוקנרול. 1093 01:10:19,958 --> 01:10:21,208 ‫ככה נראו חיי. 1094 01:10:24,083 --> 01:10:27,874 ‫התרגלנו לחיים של מגבלות. 1095 01:10:27,875 --> 01:10:34,291 ‫ופתאום, במשך 30 ימים, ‫הרגשתי שאני חיה בחלום, את יודעת? 1096 01:10:34,292 --> 01:10:37,374 ‫וזה היה חלום שכבר לא רציתי להתעורר ממנו. 1097 01:10:37,375 --> 01:10:43,292 ‫סוף סוף הצלחתי לחיות בשלווה עם אהבת חיי. 1098 01:10:44,250 --> 01:10:50,125 ‫במהלך החודש הזה, ‫זכיתי לחיות את מה שחלמתי לחיות במשך שנים. 1099 01:10:51,375 --> 01:10:54,249 ‫וכמובן, לא רציתי שהאשליה הזאת תסתיים. 1100 01:10:54,250 --> 01:10:56,250 ‫ברור שלא רציתי שהיא תסתיים. 1101 01:10:59,500 --> 01:11:02,999 ‫אני חושבת שהציבור הרחב ‫האמין לגרסה שלהם של הסיפור. 1102 01:11:03,000 --> 01:11:04,541 ‫הנרטיב ההגנתי שלהם? 1103 01:11:04,542 --> 01:11:07,416 ‫הגרסה שלפיה הם היו… 1104 01:11:07,417 --> 01:11:13,124 ‫שהיא אישה מכשפת, מפתה ומניפולטיבית, 1105 01:11:13,125 --> 01:11:17,624 ‫ושהאישה בת ה-18 הזאת ‫שהרגע יצאה מגיל ההתבגרות, 1106 01:11:17,625 --> 01:11:20,082 ‫בתולה חסרת כל ניסיון, 1107 01:11:20,083 --> 01:11:25,167 ‫תמרנה איכשהו את שני הגברים האלה ‫וגרמה להם לעשות את מה שהם עשו. 1108 01:11:25,833 --> 01:11:27,541 ‫זה מפריע לי. 1109 01:11:27,542 --> 01:11:30,624 ‫זה מפריע לי, וזאת הגרסה שהחברה האמינה לה. 1110 01:11:30,625 --> 01:11:34,874 ‫אבל האמת היא שאף אחד לא יודע. 1111 01:11:34,875 --> 01:11:37,916 ‫הרבה יותר קל להאמין לרעיון שהיא המכשפה, 1112 01:11:37,917 --> 01:11:40,042 ‫שהיא המניפולטורית. 1113 01:11:44,667 --> 01:11:48,666 ‫אבל אז צריך להחליט ‫ולעשות משהו כדי שהחלום הזה יתגשם. 1114 01:11:48,667 --> 01:11:49,999 ‫יום אחד את מחליטה, 1115 01:11:50,000 --> 01:11:54,624 ‫"טוב, היום נעשה משהו ‫כדי להגשים את החלום הזה. 1116 01:11:54,625 --> 01:11:57,332 ‫"כדי שההורים כבר לא יהיו קיימים." ‫-כן. 1117 01:11:57,333 --> 01:11:59,457 ‫או שאני טועה? ‫-לא. 1118 01:11:59,458 --> 01:12:04,458 ‫כי זה מה שקורה. ‫-זה מה שקורה. 1119 01:12:09,000 --> 01:12:09,917 ‫ו… 1120 01:12:11,333 --> 01:12:15,416 ‫ואני החלטתי 1121 01:12:15,417 --> 01:12:18,625 ‫לשתף פעולה עם כל הסיפור, את יודעת? 1122 01:12:19,208 --> 01:12:23,625 ‫והסכמתי לקחת אותם לבית שלי. 1123 01:12:24,208 --> 01:12:26,332 ‫אני לקחתי אותם לשם. 1124 01:12:26,333 --> 01:12:29,292 ‫אני נכנסתי איתם לבית שלי. 1125 01:12:30,708 --> 01:12:31,542 ‫ו… 1126 01:12:32,375 --> 01:12:36,999 ‫והאשמה… כן. האם אני אשמה? כן, ברור שכן. 1127 01:12:37,000 --> 01:12:42,457 ‫אני לוקחת על זה אחריות מלאה. ‫הם היו ההורים שלי, לא שלהם. 1128 01:12:42,458 --> 01:12:43,832 ‫הם היו ההורים שלי. 1129 01:12:43,833 --> 01:12:47,250 ‫הייתי צריכה להגן עליהם, ולא עשיתי את זה. 1130 01:12:47,833 --> 01:12:50,500 ‫מה הרגשת באותו רגע, סוזן? 1131 01:12:51,000 --> 01:12:54,332 ‫לא הייתי אני, ליג'יה. 1132 01:12:54,333 --> 01:13:01,083 ‫הרגשתי כאילו אני רובוט בלי רגשות… 1133 01:13:02,042 --> 01:13:07,249 ‫אם הייתי עוצרת לחשוב ברגע הזה, ‫זה לא היה קורה. 1134 01:13:07,250 --> 01:13:12,667 ‫אם היה רגש כלשהו, שום חלק מזה לא היה קורה. 1135 01:13:13,500 --> 01:13:15,666 ‫זה לא היה מתאפשר. 1136 01:13:15,667 --> 01:13:21,124 ‫כי שום כמות כעס בעולם, ‫ברגע שהייתי רואה את ההורים שלי, 1137 01:13:21,125 --> 01:13:23,541 ‫לא הייתה מאפשרת לאנשים להיכנס לבית הזה. 1138 01:13:23,542 --> 01:13:26,166 ‫באותו רגע, לא היה לך דחף להפסיק? 1139 01:13:26,167 --> 01:13:27,500 ‫להפסיק? 1140 01:13:28,042 --> 01:13:30,667 ‫לא, שום דבר. רק… 1141 01:13:34,125 --> 01:13:37,332 ‫הרגשתי כאילו אני עושה ‫את מה שאני חייבת לעשות, זה הכול. 1142 01:13:37,333 --> 01:13:41,542 ‫כאילו, את תעשי את זה, וזהו זה. 1143 01:13:42,792 --> 01:13:46,458 ‫פתאום זה קרה, והם ירדו למטה. 1144 01:13:47,208 --> 01:13:50,208 ‫והסתכלת עליהם, ומה הרגשת באותו רגע? 1145 01:13:50,708 --> 01:13:55,999 ‫"אין דרך חזור. אלוהים, אין דרך חזור. 1146 01:13:56,000 --> 01:14:00,958 ‫"אלוהים, אין דרך חזור. מה עכשיו? 1147 01:14:01,708 --> 01:14:03,957 ‫"אין עוד מה לעשות. מה… 1148 01:14:03,958 --> 01:14:07,249 ‫"אין דרך חזור, אין דרך להחזיר את השעון." 1149 01:14:07,250 --> 01:14:10,541 ‫הייסורים האלה מתחילים ולא נפסקים לעולם, 1150 01:14:10,542 --> 01:14:15,458 ‫והמשפט הזה, "אין דרך חזור", ‫מהדהד בלי הפסקה בראש שלי. 1151 01:14:16,000 --> 01:14:19,457 ‫"מה עכשיו? מה עשיתי? אין דרך חזור. 1152 01:14:19,458 --> 01:14:22,958 ‫"מה עשיתי? אין דרך חזור." 1153 01:14:27,542 --> 01:14:32,500 ‫{\an8}- צילום משטרתי, 2002 ‫זיהוי פלילי - מכסה את האוזניים - 1154 01:14:33,333 --> 01:14:34,875 ‫{\an8}ואני חושבת שיש… 1155 01:14:35,708 --> 01:14:36,707 ‫רגעים בחיים 1156 01:14:36,708 --> 01:14:39,958 ‫שבהם בוחרים במסלולים מסוימים, ‫מגיעים להחלטות מסוימות 1157 01:14:41,042 --> 01:14:43,708 ‫שמתחרטים עליהן כל החיים. 1158 01:14:44,417 --> 01:14:50,042 ‫והיית רוצה שתהיה לך הזדמנות ‫לחזור לרגע הזה ולעשות אותו מחדש. 1159 01:14:50,875 --> 01:14:55,792 ‫אבל חיים רק פעם אחת. ‫לא מקבלים את הרגע הזה בחזרה. 1160 01:14:57,042 --> 01:15:01,583 ‫לא מקבלים את ההזדמנות הזאת ‫להסתכל לאחור ולעשות את הדברים אחרת. 1161 01:15:02,083 --> 01:15:03,625 ‫הזמן רק מתקדם. 1162 01:15:06,583 --> 01:15:08,583 ‫ולו יכולתי לחזור, 1163 01:15:09,958 --> 01:15:11,958 ‫הכול היה נראה אחרת. 1164 01:15:16,542 --> 01:15:17,500 ‫אין לי… 1165 01:15:18,417 --> 01:15:20,667 ‫וזה הכאב הכי נורא. 1166 01:15:22,125 --> 01:15:25,333 ‫להסתכל על בלגן ‫ולראות שאין לך מה לעשות לגביו. 1167 01:15:28,500 --> 01:15:31,874 ‫ולראות שהבלגן הזה ‫גרם המון כאב להמון אנשים. 1168 01:15:31,875 --> 01:15:35,458 ‫הוא גרם כאב לאנשים שהכי אהבת, את יודעת? 1169 01:15:36,917 --> 01:15:39,375 ‫ואז מה עושים? 1170 01:15:40,125 --> 01:15:41,167 ‫מה עושים? 1171 01:15:44,917 --> 01:15:47,249 ‫- בית דין פלילי - מריו גוימאראיס - 1172 01:15:47,250 --> 01:15:49,041 ‫כמעט ארבע שנים לאחר הפשע, 1173 01:15:49,042 --> 01:15:52,041 ‫שבעה מושבעים יכריעו את גורלם של הנאשמים. 1174 01:15:52,042 --> 01:15:56,041 ‫לאחר הדיונים, הם יתכנסו ‫בחדר פרטי כאן בבית המשפט, 1175 01:15:56,042 --> 01:15:57,708 ‫שם יתקבל פסק הדין. 1176 01:15:58,500 --> 01:16:01,667 ‫הרגשתי שיש אפשרות חזקה שהיא תצא זכאית. 1177 01:16:03,417 --> 01:16:05,250 ‫כי… 1178 01:16:08,542 --> 01:16:10,499 ‫אנשים הזדהו איתה. 1179 01:16:10,500 --> 01:16:14,207 ‫למה שבחורה יפה כזאת, 1180 01:16:14,208 --> 01:16:17,917 ‫ממשפחה טובה ועשירה כל כך, ‫שקיבלה הכול על מגש של כסף, 1181 01:16:18,417 --> 01:16:19,666 ‫תרצח את ההורים שלה? 1182 01:16:19,667 --> 01:16:22,500 ‫שני הבחורים הבעייתיים האלה ‫בטח השפיעו עליה. 1183 01:16:23,083 --> 01:16:24,750 ‫זה טיעון מושלם. 1184 01:16:26,667 --> 01:16:29,082 ‫כי יוצרים מחלוקת 1185 01:16:29,083 --> 01:16:32,542 ‫שהיא דומה למחלוקות בחברה שלנו. 1186 01:16:33,500 --> 01:16:38,249 ‫האם זאת הייתה האסטרטגיה של ההגנה שלה? ‫-זאת הייתה ההגנה המחוכמת שלה. 1187 01:16:38,250 --> 01:16:43,832 ‫אם זה היה רעיון של דניאל, ‫אם דניאל פיתה אותה לעשות את זה, 1188 01:16:43,833 --> 01:16:48,791 ‫אם דניאל שלט בה פסיכולוגית, 1189 01:16:48,792 --> 01:16:52,457 ‫אם היא צייתה להוראות של דניאל, 1190 01:16:52,458 --> 01:16:55,125 ‫אז יש אפשרות אמיתית שהיא תצא זכאית. 1191 01:16:55,958 --> 01:16:58,208 ‫"הציבור מגנה את סוזן." 1192 01:16:58,792 --> 01:17:01,707 ‫והייתי אומר שאני לא התעניינתי בציבור, 1193 01:17:01,708 --> 01:17:04,291 ‫אלא בשבעת האנשים בחבר המושבעים. 1194 01:17:04,292 --> 01:17:09,374 ‫המטרה שלי הייתה להשיג ארבעה קולות ‫מתוך שבעה, כדי שהיא תצא זכאית. 1195 01:17:09,375 --> 01:17:12,833 ‫הייתי צריך לשכנע רק ארבעה אנשים, ‫לא את החברה כולה. 1196 01:17:13,917 --> 01:17:17,374 ‫המושבעים פסקו ברוב ‫של ארבעה מול שלושה לטובתה, 1197 01:17:17,375 --> 01:17:20,541 ‫שדניאל השפיע עליה. 1198 01:17:20,542 --> 01:17:22,041 ‫השאלה הסופית הייתה, 1199 01:17:22,042 --> 01:17:24,125 ‫האם היא הייתה יכולה… 1200 01:17:25,042 --> 01:17:29,125 ‫להתנגד לכפייה או לא? 1201 01:17:29,708 --> 01:17:32,957 ‫והמושבעים היו חלוקים, שלושה מול שלושה. 1202 01:17:32,958 --> 01:17:35,582 ‫שלושה מושבעים הצביעו בעד הזיכוי של סוזן. 1203 01:17:35,583 --> 01:17:37,541 ‫השופט כמעט התעלף. 1204 01:17:37,542 --> 01:17:42,207 ‫אם יזכו אותה, זה יהיה נפיץ. 1205 01:17:42,208 --> 01:17:43,875 ‫וברוב של ארבעה מול שלושה, 1206 01:17:45,208 --> 01:17:50,333 ‫מושבע אחד אמר ‫שהיא הייתה יכולה להתנגד, והיא הורשעה. 1207 01:18:00,292 --> 01:18:03,832 ‫יש פה מישהו מאחור, ברכב הראשון. 1208 01:18:03,833 --> 01:18:07,375 ‫זאת סוזן, היא מתכופפת. היא במושב האחורי. 1209 01:18:08,250 --> 01:18:11,042 ‫סוזן, את תירקבי בכלא. 1210 01:18:13,458 --> 01:18:16,792 ‫אבל זאת רק ההתחלה, 1211 01:18:17,708 --> 01:18:23,833 ‫כי הגרוע מכול יגיע כשתישרפי בגיהינום. 1212 01:18:26,167 --> 01:18:29,375 ‫הכלא יהיה כמו גן עדן בשבילך. 1213 01:18:29,917 --> 01:18:31,208 ‫רוצחת! 1214 01:18:32,583 --> 01:18:35,208 ‫רוצחת! 1215 01:18:58,000 --> 01:19:02,832 ‫החיים בכלא הם חיים ‫שלא דמיינתי שאפשר לחיות. 1216 01:19:02,833 --> 01:19:06,957 ‫והם אפשריים, הם אמיתיים, ‫וזה קורה להרבה אנשים. 1217 01:19:06,958 --> 01:19:08,374 ‫- מצולם 24 שעות - 1218 01:19:08,375 --> 01:19:15,292 ‫כשהגעתי לכלא בריבייראו פרטו, ‫ראיתי איך זה נראה, המקום היה מצחין. 1219 01:19:16,042 --> 01:19:20,417 ‫היה לי רק צינור אחד ‫שממנו היו יוצאים מים, כשהיו מים. 1220 01:19:21,417 --> 01:19:24,916 ‫תדמיינו ריח של כמה תאים ‫בלי אסלות שיורדים בהן המים. 1221 01:19:24,917 --> 01:19:26,207 ‫הריח היה בלתי נסבל. 1222 01:19:26,208 --> 01:19:28,666 ‫היו המון לילות שישנתי עם סבון מתחת לאף. 1223 01:19:28,667 --> 01:19:31,332 ‫הייתי מחזיקה ככה את הסבון, כדי לא להריח. 1224 01:19:31,333 --> 01:19:35,332 ‫ואז הריח של חומר החיטוי ‫היה מתערבב בשתן, בצואה… 1225 01:19:35,333 --> 01:19:37,332 ‫אלוהים, הריח היה בלתי נסבל. 1226 01:19:37,333 --> 01:19:43,208 ‫הייתי במצב הזה במשך חצי שנה, ‫והייתי נואשת לצאת משם. 1227 01:19:43,792 --> 01:19:45,291 ‫וזה השלב שבו 1228 01:19:45,292 --> 01:19:48,749 ‫התחיל הסיפור המפורסם והידוע על התובע. 1229 01:19:48,750 --> 01:19:52,666 ‫העדים טוענים שאליסאו ברארדו ‫ביקר בכלא חמש פעמים, 1230 01:19:52,667 --> 01:19:55,749 ‫שכן הוא היה התובע שהיה אחראי ‫על פיקוח על בתי כלא, 1231 01:19:55,750 --> 01:19:58,792 ‫תפקיד שהיה כרוך במעקב אחרי פעילות הכלא. 1232 01:19:59,292 --> 01:20:01,291 ‫כשהוא ראה את המציאות הזאת, 1233 01:20:01,292 --> 01:20:05,999 ‫הוא שאל אותי, "תהיי מוכנה לגשת ‫למשרד של התובע הציבורי 1234 01:20:06,000 --> 01:20:08,791 ‫"ולדבר על המציאות שבה את חיה כאן?" 1235 01:20:08,792 --> 01:20:10,832 ‫ואמרתי, "כן, אני יכולה ללכת". 1236 01:20:10,833 --> 01:20:13,041 ‫- משרד התובע הציבורי של סאו פאולו - 1237 01:20:13,042 --> 01:20:14,708 ‫ואז הלכתי למשרד התובע. 1238 01:20:15,333 --> 01:20:18,416 ‫הוא אמר, "אני צריך לדבר איתך ‫על עניינים רציניים". 1239 01:20:18,417 --> 01:20:21,707 ‫הייתה לו יציבה קשוחה של תובע. 1240 01:20:21,708 --> 01:20:23,417 ‫"אבל קודם, אני זקוק לעזרתך." 1241 01:20:24,167 --> 01:20:26,542 ‫ואז הוא התחיל להקריא לי שירה. 1242 01:20:27,083 --> 01:20:29,457 ‫ואז הוא התחיל להתוודות ברגשותיו כלפיי. 1243 01:20:29,458 --> 01:20:34,457 ‫הוא אמר, "לא הצלחתי לשכוח אותך. ‫אני לא מפסיק לחשוב עלייך. 1244 01:20:34,458 --> 01:20:36,166 ‫"אני תובע. 1245 01:20:36,167 --> 01:20:38,707 ‫"בקרוב תהיי במעצר חצי פתוח, 1246 01:20:38,708 --> 01:20:42,291 ‫"ואני כבר מדמיין שאטייל איתך בקניון, 1247 01:20:42,292 --> 01:20:44,082 ‫"שנטייל ונחזיק ידיים. 1248 01:20:44,083 --> 01:20:48,332 ‫"אני מדמיין את עצמי מביא לך מיץ תפוזים ‫במיטה כדי להעיר אותך בבוקר." 1249 01:20:48,333 --> 01:20:50,249 ‫דברים כאלה. 1250 01:20:50,250 --> 01:20:55,207 ‫ואז נכנס גבר ‫עם תיק מסמכים מרובע. "אדוני, סליחה." 1251 01:20:55,208 --> 01:20:56,749 ‫הוא אמר, "תיכנס". 1252 01:20:56,750 --> 01:21:00,458 ‫הוא פתח את התיק, "זה בשבילך". ‫ארוחה ממקדונלד'ס. 1253 01:21:01,500 --> 01:21:05,667 ‫"קניתי את זה. דאגתי שיביאו לך את זה. ‫אני יודע שאת אוהבת את זה." 1254 01:21:06,292 --> 01:21:08,792 ‫ומה עשית? איך ניהלת… ‫-אכלתי את זה. 1255 01:21:13,167 --> 01:21:14,749 ‫אכלתי את הארוחה. 1256 01:21:14,750 --> 01:21:18,124 ‫אני מתה על מקדונלד'ס. ‫היה אסור לי לאכול את זה שם. 1257 01:21:18,125 --> 01:21:24,000 ‫התחלתי לאכול את הארוחה. ‫אכלתי, והוא התוודה על אהבתו. 1258 01:21:24,750 --> 01:21:25,667 ‫והייתי כזה… 1259 01:21:26,250 --> 01:21:28,999 ‫יצאתי משם, והתקשורת השתגעה. 1260 01:21:29,000 --> 01:21:30,957 ‫היה מפוצץ, היו מצלמות בכל מקום. 1261 01:21:30,958 --> 01:21:33,957 ‫כאוס מוחלט. החזירו אותי לכלא. 1262 01:21:33,958 --> 01:21:36,083 ‫וכשהגעתי לשם, הופיע בחדשות 1263 01:21:36,625 --> 01:21:39,499 ‫שאני מנהלת רומן עם התובע וכן הלאה. 1264 01:21:39,500 --> 01:21:42,833 ‫זה היה טירוף מוחלט. 1265 01:21:48,458 --> 01:21:51,374 ‫- הבלש על סוזן פון ריכטהופן: ‫היא פיתתה את התובע - 1266 01:21:51,375 --> 01:21:53,041 ‫היא פיתתה את התובע, 1267 01:21:53,042 --> 01:21:58,666 ‫יש לה יכולת, היא ממגנטת ביותר. 1268 01:21:58,667 --> 01:22:02,458 ‫- התובע הושעה ‫בגין הטרדה מינית של ריכטהופן - 1269 01:22:03,250 --> 01:22:07,457 ‫ב-21:00, חבר צוות אמר, ‫"מפקדת הכלא רוצה לדבר איתך". 1270 01:22:07,458 --> 01:22:12,041 ‫כשהגעתי לשם, התובע היה שם, בכלא, ב-21:00, 1271 01:22:12,042 --> 01:22:14,167 ‫ולא אשכח בחיים את מה שהוא אמר. 1272 01:22:15,625 --> 01:22:19,874 ‫"מה עשית? מה זה היה? מה קרה? 1273 01:22:19,875 --> 01:22:23,125 ‫"קיבלת ממני ורדים והחזרת לי קוצים." 1274 01:22:25,292 --> 01:22:30,166 ‫ואז הוא פשוט קרע אותי לגזרים, קילל אותי, 1275 01:22:30,167 --> 01:22:33,874 ‫אמר לי כל מיני דברים, ‫התייחס אליי כמו לזבל וגרוע מזה. 1276 01:22:33,875 --> 01:22:38,250 ‫וכעבור כמה ימים, העבירו אותי לטרממבה. 1277 01:22:45,625 --> 01:22:51,125 ‫שם ביליתי את רוב הזמן שלי. ‫שש עשרה שנים, זה הרבה זמן. 1278 01:22:52,958 --> 01:22:54,666 ‫כלא טרממבה. 1279 01:22:54,667 --> 01:22:58,458 ‫{\an8}כמו שאתם יודעים, הוא ידוע ככלא הכוכבים. 1280 01:22:59,417 --> 01:23:04,749 ‫אז זה הכלא שבו כלואים האנשים ‫שאחראים על פשעים מתוקשרים. 1281 01:23:04,750 --> 01:23:06,083 ‫- כלא נשים - 1282 01:23:08,583 --> 01:23:10,749 ‫- מתקן הכליאה טרממבה - 1283 01:23:10,750 --> 01:23:12,374 ‫- בית הסוהר לנשים טרממבה - 1284 01:23:12,375 --> 01:23:15,792 ‫המערכת הופכת אותך לרובוט. 1285 01:23:16,375 --> 01:23:20,917 ‫כאילו עוברים לטייס אוטומטי בכל מצב. 1286 01:23:21,792 --> 01:23:25,499 ‫הבגדים נבחרים אוטומטית. ‫אלה המדים היחידים שיש לך, 1287 01:23:25,500 --> 01:23:29,707 ‫וגם האוכל, שמגיע בכל יום, ‫באותה שעה, אותו אוכל. 1288 01:23:29,708 --> 01:23:33,124 ‫באותה שעה, הפעמון מצלצל וצריך ללכת לעבודה. 1289 01:23:33,125 --> 01:23:35,582 ‫הפעמון מצלצל וצריך לחזור לתא. 1290 01:23:35,583 --> 01:23:38,916 ‫הפעמון מצלצל וצריך לצאת לחצר, לחזור מהחצר. 1291 01:23:38,917 --> 01:23:42,791 ‫אז כל יום נראה בדיוק אותו דבר. 1292 01:23:42,792 --> 01:23:46,250 ‫השנים חולפות, ומאבדים תחושת זמן. 1293 01:23:48,958 --> 01:23:51,624 ‫המון ימים ולילות עצובים. 1294 01:23:51,625 --> 01:23:53,916 ‫רואים המון אנשים עוזבים, 1295 01:23:53,917 --> 01:24:00,083 ‫ונשארתי במשך שנים ארוכות. 1296 01:24:03,667 --> 01:24:06,166 ‫- יוני 2012 - עשר שנים לאחר הפשע - 1297 01:24:06,167 --> 01:24:11,042 ‫סוזן ואנדראס נלחמים בבית המשפט ‫על הירושה של הוריהם שנרצחו. 1298 01:24:11,583 --> 01:24:16,082 ‫{\an8}הנכסים בירושה כוללים את הבית הזה, ‫שבו התרחש הפשע. 1299 01:24:16,083 --> 01:24:19,625 ‫{\an8}הנכס מוערך בשווי ‫של כמעט שלושה מיליון ריאל. 1300 01:24:20,250 --> 01:24:24,375 ‫סוזן רוצה את הזכות ‫לנהל את כל הנכסים של המשפחה. 1301 01:24:25,000 --> 01:24:26,499 ‫כשנעצרתי, 1302 01:24:26,500 --> 01:24:32,541 ‫עורך הדין של אח שלי הגיש תביעה ‫כדי שלא יכללו אותי בירושה. 1303 01:24:32,542 --> 01:24:38,916 ‫וברני פתח מחלוקת, ‫קרב משפטי שנמשך שנים, יותר מעשור. 1304 01:24:38,917 --> 01:24:42,874 ‫אבל תמיד הייתי מודעת לחלוטין 1305 01:24:42,875 --> 01:24:47,166 ‫ותמיד הרגשתי שאין לי זכות ‫לקבל שום חלק מהירושה הזאת. 1306 01:24:47,167 --> 01:24:50,124 ‫ולא רציתי אותה. רציתי שהכול יעבור לאח שלי. 1307 01:24:50,125 --> 01:24:52,624 ‫סוזן, שהיא בת 30 כעת, 1308 01:24:52,625 --> 01:24:54,999 ‫יצרה קשר עם שופט לאחרונה ואמרה 1309 01:24:55,000 --> 01:24:57,666 ‫שהיא מוותרת על כל הירושה שלה, 1310 01:24:57,667 --> 01:25:00,416 ‫ושהיא מתכננת לחדש את הקשר עם אחיה, אנדראס, 1311 01:25:00,417 --> 01:25:02,291 ‫שמעולם לא דיבר איתה שוב. 1312 01:25:02,292 --> 01:25:05,333 ‫היא גם פיטרה את עורך הדין הוותיק שלה. 1313 01:25:05,917 --> 01:25:07,582 ‫הסיבה, לדבריה, 1314 01:25:07,583 --> 01:25:12,166 ‫היא שהיא לא הרגישה בטוחה ‫בייצוג של עורך הדין שלה, 1315 01:25:12,167 --> 01:25:14,874 ‫גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית. 1316 01:25:14,875 --> 01:25:17,291 ‫- רוצה לשלול את כל סמכותו לייצג אותה - 1317 01:25:17,292 --> 01:25:19,417 ‫היא גם ביקשה לאסור עליו לבקר אותה. 1318 01:25:21,083 --> 01:25:23,291 ‫הוא נהיה שתלטני ביותר, 1319 01:25:23,292 --> 01:25:28,499 ‫אז יכולתי לעשות רק את מה שהוא רצה, ‫ואת כל מה שהוא רצה, את יודעת? 1320 01:25:28,500 --> 01:25:30,166 ‫זה פשוט נהיה יותר מדי. 1321 01:25:30,167 --> 01:25:36,624 ‫אז אמרתי, "לא, ‫אני כבר לא רוצה שישלטו בי ככה". 1322 01:25:36,625 --> 01:25:38,458 ‫התבגרתי. 1323 01:25:39,625 --> 01:25:44,000 ‫גם ברני הוא קורבן במקרה הזה. 1324 01:25:44,500 --> 01:25:47,750 ‫כי היא משכה גם אותו פנימה. ‫היא פיתתה גם אותו. 1325 01:25:53,042 --> 01:25:56,457 ‫אנחנו לא מבינים איך ברני נהיה מעורב כל כך, 1326 01:25:56,458 --> 01:25:59,291 ‫כי הוא לא היה חבר של המשפחה ‫או שום דבר כזה, 1327 01:25:59,292 --> 01:26:02,874 ‫ובסוף הוציאו אותו בכוח ממערכת היחסים הזאת, 1328 01:26:02,875 --> 01:26:05,082 ‫כעשר שנים לאחר שהיא נכנסה לכלא, 1329 01:26:05,083 --> 01:26:07,582 ‫מיוזמתה, כשהיא אסרה עליו לבוא לבקר. 1330 01:26:07,583 --> 01:26:11,125 ‫מערכת היחסים לא סתם הסתיימה. ‫היא ניתקה ממנו כל קשר. 1331 01:26:16,125 --> 01:26:18,624 ‫כעבור 20 שנה, בדיעבד, 1332 01:26:18,625 --> 01:26:22,457 ‫האם את יודעת למה הוא הפך לאדם כזה? 1333 01:26:22,458 --> 01:26:27,332 ‫זאת עדיין תעלומה בעיניי. 1334 01:26:27,333 --> 01:26:33,582 ‫למה? למה האובססיה הזאת, ‫הבועה המגוננת הזאת, כל הדאגה הזאת? 1335 01:26:33,583 --> 01:26:36,583 ‫אני לא יודעת מה לומר לך. 1336 01:26:39,750 --> 01:26:43,082 ‫{\an8}האישה הצעירה שהורשעה בהתנקשות בהוריה 1337 01:26:43,083 --> 01:26:44,500 ‫{\an8}חיה בסיפור אהבה. 1338 01:26:45,042 --> 01:26:48,374 ‫סוזן התחתנה עם אסירה בשם סנדרה. 1339 01:26:48,375 --> 01:26:51,207 ‫- סוזן ריכטהופן התחתנה בכלא עם חוטפת - 1340 01:26:51,208 --> 01:26:53,749 ‫- המאהבת החדשה של סוזן היא חוטפת - 1341 01:26:53,750 --> 01:26:59,999 ‫זמן רב לפני שהתחלנו לצאת, ‫היא אמרה שהיא מעוניינת ורוצה להיות איתי. 1342 01:27:00,000 --> 01:27:03,666 ‫חיבבתי אותה, אבל לא יכולתי לקבל ‫את הרעיון שאהיה עם אישה, 1343 01:27:03,667 --> 01:27:06,208 ‫אז היה לי ממש קשה. 1344 01:27:06,708 --> 01:27:11,791 ‫כל הזמן חשבתי, "אני מחבבת אותה, ‫ואני אמנע מעצמי לחיות?" 1345 01:27:11,792 --> 01:27:13,999 ‫כי זה הפך לעולם שלי. 1346 01:27:14,000 --> 01:27:17,458 ‫לא יכולתי לדמיין עולם ‫מעבר לחומות האלה, אז אלה היו חיי. 1347 01:27:18,083 --> 01:27:19,166 ‫אז אמרתי, "בסדר". 1348 01:27:19,167 --> 01:27:23,082 ‫אז באותו רגע, הצלחתי לשחרר ‫את הדעה הקדומה הזאת ולהגיד, 1349 01:27:23,083 --> 01:27:24,707 ‫"אני אחיה ככה." 1350 01:27:24,708 --> 01:27:25,624 ‫- כלא טרממבה - 1351 01:27:25,625 --> 01:27:27,499 ‫מפני שהיא הודתה ברצח הוריה, 1352 01:27:27,500 --> 01:27:29,666 ‫מעשה בלתי נסלח בעולם הפושעים, 1353 01:27:29,667 --> 01:27:33,124 ‫סוזן תמיד מחפשת הגנה בכלא. 1354 01:27:33,125 --> 01:27:35,374 ‫{\an8}היא מפחדת מאיומים ואפילו מרצח, 1355 01:27:35,375 --> 01:27:39,250 ‫{\an8}ולכן היא כורתת בריתות עם אסירות ‫שיש להן כוח בתוך בתי הכלא. 1356 01:27:40,292 --> 01:27:43,667 ‫הציגו את סנדרה בתור סנדרה הגדולה, "וואו…" 1357 01:27:44,875 --> 01:27:49,166 ‫אני לא יודעת בכלל ‫באילו שמות תואר הם משתמשים, 1358 01:27:49,167 --> 01:27:55,999 ‫אבל אני יודעת שהם אומרים ‫שהיא מנהיגה, מפקדת, מניפולטורית… 1359 01:27:56,000 --> 01:28:00,332 ‫זאת לא סנדרה. לכל היותר, ‫קראו לה "סנדרה" או "סן". 1360 01:28:00,333 --> 01:28:03,291 ‫כל דבר מעבר לזה נוצר על ידי התקשורת. 1361 01:28:03,292 --> 01:28:06,332 ‫האנשים שהיו אחראים, ‫שהייתה להם שליטה מלאה בכלא… 1362 01:28:06,333 --> 01:28:07,957 ‫- מפקדת כלא טרממבה לשעבר - 1363 01:28:07,958 --> 01:28:09,582 ‫היו הסוהרים. 1364 01:28:09,583 --> 01:28:12,875 ‫האסירות מעולם לא ניהלו את המקום. 1365 01:28:19,583 --> 01:28:23,832 ‫כולם עדיין אומרים שהיא מניפולטיבית. 1366 01:28:23,833 --> 01:28:27,083 ‫אני חושבת שהיה קל מאוד לתמרן אותה. 1367 01:28:27,667 --> 01:28:30,250 ‫את מכירה מישהו שלא מפחד מסכנה? 1368 01:28:30,792 --> 01:28:35,874 ‫אין לה… אולי זאת תמימות, ‫אני לא יודעת מה זה, נאיביות. 1369 01:28:35,875 --> 01:28:38,792 ‫היא לא חשבה על ההשלכות של מעשיה. 1370 01:28:42,000 --> 01:28:46,666 ‫על פי הפסיכיאטר הפורנזי הזה, ‫סוזן היא דוגמה קלאסית של פסיכופתיה. 1371 01:28:46,667 --> 01:28:50,749 ‫הם לא חשים חרטה בשום מצב, 1372 01:28:50,750 --> 01:28:53,291 ‫בין אם כלפי אבא שלהם או כלפי הילדים שלהם, 1373 01:28:53,292 --> 01:28:57,708 ‫כלפי אנשים שיש להם קשר איתם, ‫בעלי חיים וכן הלאה. 1374 01:29:01,250 --> 01:29:03,041 ‫עברתי כמה בדיקות, 1375 01:29:03,042 --> 01:29:05,582 ‫ואף אחת מהן לא העידה על סוציופתיה. 1376 01:29:05,583 --> 01:29:07,082 ‫שום דבר, מעולם לא. 1377 01:29:07,083 --> 01:29:12,207 ‫וגם פסיכופתיה? ‫-לא, שום דבר. זה לא אמיתי. 1378 01:29:12,208 --> 01:29:16,166 ‫פסיכיאטרים ופסיכולוגים העידו על כך… 1379 01:29:16,167 --> 01:29:19,417 ‫עברתי כמה הערכות, ‫ואף אחד מהם לא אמר משהו על זה. 1380 01:29:23,542 --> 01:29:26,999 ‫יש אנשים רציונליים יותר, ‫ויש אנשים רגשיים יותר. 1381 01:29:27,000 --> 01:29:30,249 ‫ללא ספק, האישה הצעירה הזו, ‫בהתחשב בחינוך שלה, 1382 01:29:30,250 --> 01:29:32,874 ‫באופן שבו היא גדלה וכל ההיסטוריה הזאת, 1383 01:29:32,875 --> 01:29:35,375 ‫היא הרבה יותר רציונלית מאשר רגשית. 1384 01:29:36,375 --> 01:29:38,542 ‫זה אומר שהיא תהרוג שוב? 1385 01:29:39,167 --> 01:29:41,749 ‫אני לא חושבת שזה אומר משהו. זה המצב. 1386 01:29:41,750 --> 01:29:46,041 ‫אף אחד לא יכול לחזות את העתיד. ‫אף אחד לא יודע. 1387 01:29:46,042 --> 01:29:49,291 ‫אין בדיקה פסיכולוגית שיכולה לתת לנו תחזית. 1388 01:29:49,292 --> 01:29:51,583 ‫היא הייתה בת 19, היא בת 40 עכשיו. 1389 01:29:52,292 --> 01:29:54,124 ‫היא נשארה אותו דבר? ברור שלא. 1390 01:29:54,125 --> 01:29:57,124 ‫אבל מי היא? היא טובה יותר? היא רעה יותר? 1391 01:29:57,125 --> 01:30:00,250 ‫היא מטורפת? היא אכזרית? מי היא? 1392 01:30:00,750 --> 01:30:02,082 ‫- בית סוהר לנשים - 1393 01:30:02,083 --> 01:30:04,792 ‫- מאי 2015 - שלוש עשרה שנים לאחר הפשע - 1394 01:30:09,958 --> 01:30:12,457 ‫ב-2015, קיבלתי מעמד חצי פתוח, 1395 01:30:12,458 --> 01:30:16,292 ‫ואז התרחש השחרור הזמני הראשון שלי. 1396 01:30:17,042 --> 01:30:19,874 ‫- מה אם אני רחוקה מהבית? - 1397 01:30:19,875 --> 01:30:21,999 ‫- אחותי, אני אשמע אותך קוראת לי - 1398 01:30:22,000 --> 01:30:25,582 ‫במשך שמונה שנים, חלמתי על היום הזה, ‫והיום הזה סוף סוף הגיע, 1399 01:30:25,583 --> 01:30:27,916 ‫אז "אני לא אמות פה". 1400 01:30:27,917 --> 01:30:30,542 ‫זאת הייתה ההרגשה, "אני לא אמות פה". 1401 01:30:36,125 --> 01:30:41,624 ‫סוזן ריכטהופן סייעה ברצח של אביה ושל אימה 1402 01:30:41,625 --> 01:30:45,166 ‫והיא זכאית לשחרור זמני, 1403 01:30:45,167 --> 01:30:50,041 ‫ותראו איזו אירוניה, ביום האב וביום האם. 1404 01:30:50,042 --> 01:30:53,207 ‫{\an8}מעולם לא ראיתי כל כך הרבה שחרורים זמניים. 1405 01:30:53,208 --> 01:30:55,666 ‫{\an8}היא מחוץ לכלא יותר מאשר שהיא בתוכו. 1406 01:30:55,667 --> 01:30:59,124 ‫"אבל האם היא תשתחרר מהכלא יום אחד?" ‫כולם משתחררים יום אחד. 1407 01:30:59,125 --> 01:31:03,333 ‫היא הייתה בת 19-18. ‫היא עדיין תהיה בכלא בגיל 79? 1408 01:31:03,917 --> 01:31:08,375 ‫אבל אין טעם להגיד את זה לאישיות תקשורתית 1409 01:31:08,917 --> 01:31:10,750 ‫שהמטרה שלה היא רייטינג. 1410 01:31:11,250 --> 01:31:14,833 ‫לשנאה יש השפעה הרבה יותר חזקה, ‫והיא מאחדת אנשים הרבה יותר. 1411 01:31:18,167 --> 01:31:23,125 ‫- נובמבר 2025 - 23 שנים לאחר הפשע - 1412 01:31:36,083 --> 01:31:41,042 ‫אחת הדרישות למי שנכנסת ‫למעצר הפתוח היא לעבוד. 1413 01:31:42,167 --> 01:31:46,417 ‫אז תדמייני את זה, את משתחררת, ‫ומי ייתן לך עבודה? 1414 01:31:46,917 --> 01:31:51,083 ‫אז את מרגישה נואשת. ‫את חושבת, "טוב, השתחררתי. מה עכשיו?" 1415 01:31:52,250 --> 01:31:57,082 ‫ומאחר שלמדתי לתפור בטרממבה, ‫יצרתי חנות אינטרנטית, 1416 01:31:57,083 --> 01:32:03,417 ‫אז הכנתי… קניתי מכונת תפירה, ‫יצרתי בגדים משלי ומכרתי אותם באינטרנט. 1417 01:32:07,083 --> 01:32:09,249 ‫אלה הודעות מאנשים שמעליבים אותי, 1418 01:32:09,250 --> 01:32:12,457 ‫והודעות מאנשים שמציעים מילות תמיכה, 1419 01:32:12,458 --> 01:32:15,125 ‫יש פה כל מה שאפשר לדמיין. 1420 01:32:16,042 --> 01:32:20,792 ‫"אני תומך בך. מי ייתן ותשקמי את חייך ‫ומי ייתן ובתך… תסלח לך." 1421 01:32:26,958 --> 01:32:30,041 ‫הייתי בכלא 20 שנה, 1422 01:32:30,042 --> 01:32:33,750 ‫אז אני עדיין צריכה לרצות ‫עשר שנים במסגרת מעצר פתוח. 1423 01:32:36,292 --> 01:32:40,250 ‫והיום, אחרי שנתיים וחצי במערכת הפתוחה, 1424 01:32:40,792 --> 01:32:44,292 ‫החיים שלי שונים לגמרי. 1425 01:32:45,125 --> 01:32:48,832 ‫יש לי שלוש בנות חורגות, ואני נשואה, 1426 01:32:48,833 --> 01:32:51,083 ‫אני לומדת במכללה, אני לומדת משפטים. 1427 01:32:51,667 --> 01:32:54,333 ‫החיים שלי השתנו לגמרי. 1428 01:33:00,167 --> 01:33:04,749 ‫סוזן פון ריכטהופן בשבוע ה-14 להריונה. 1429 01:33:04,750 --> 01:33:05,875 ‫לא ייאמן! 1430 01:33:06,875 --> 01:33:09,707 ‫אבל גם ההיריון היה אתגר, נכון? 1431 01:33:09,708 --> 01:33:11,375 ‫ברור. 1432 01:33:11,958 --> 01:33:14,957 ‫איכשהו זה הודלף, אני לא יודעת איך. 1433 01:33:14,958 --> 01:33:17,166 ‫ואז התחילו כל הספקולציות. 1434 01:33:17,167 --> 01:33:19,166 ‫ואז היו ספקולציות על מין העובר… 1435 01:33:19,167 --> 01:33:20,249 ‫- סוזן מצפה לבת - 1436 01:33:20,250 --> 01:33:21,582 ‫ואמרו שזאת תהיה בת. 1437 01:33:21,583 --> 01:33:23,207 ‫אפילו פרסמו את שמה. 1438 01:33:23,208 --> 01:33:25,291 ‫- שם התינוקת יהיה איזבלה - 1439 01:33:25,292 --> 01:33:29,041 ‫את מאמינה שרופא סירב לערוך את האולטרסאונד? 1440 01:33:29,042 --> 01:33:31,250 ‫הוא סירב, הוא אמר, "לא". 1441 01:33:32,083 --> 01:33:37,041 ‫הוא המציא כל מיני תירוצים, ‫"לא, אני לא יכול, מסיבות כאלה וכאלה". 1442 01:33:37,042 --> 01:33:39,624 ‫- במעצר פתוח, סוזן ילדה ילד ראשון - 1443 01:33:39,625 --> 01:33:42,124 ‫סוזן ילדה את הילד הראשון שלה. 1444 01:33:42,125 --> 01:33:45,124 ‫- הלידה של פון ריכטהופן ‫הייתה כרוכה ב"מבצע צבאי" - 1445 01:33:45,125 --> 01:33:48,374 ‫על פי בית החולים, ‫היא נאלצה להיכנס מהכניסה האחורית, 1446 01:33:48,375 --> 01:33:52,458 ‫{\an8}כמובן, כדי שהתקשורת לא תזהה אותה. 1447 01:33:54,958 --> 01:33:58,249 ‫זה גזר דין לכל החיים כשמגנים אותך בפומבי. 1448 01:33:58,250 --> 01:34:00,249 ‫היא לא יכולה לברוח מזה, 1449 01:34:00,250 --> 01:34:04,999 ‫כי כל אירוע חדש בחייה מחזיר את הכול, 1450 01:34:05,000 --> 01:34:07,332 ‫את הביקורת שלא נותנת לאף אחד לשכוח. 1451 01:34:07,333 --> 01:34:10,541 ‫ברכב השחור הזה נמצאת האישה שביצעה 1452 01:34:10,542 --> 01:34:13,499 ‫את אחד הפשעים הכי מזעזעים בהיסטוריה. 1453 01:34:13,500 --> 01:34:17,000 ‫היא לא יכולה לברוח מהסיפור הזה. ‫הוא מופיע במוזאון הפשע. 1454 01:34:18,375 --> 01:34:21,791 ‫אם ביצעתי פשע, לאנשים יש זכות לדעת 1455 01:34:21,792 --> 01:34:25,499 ‫למה משחררים אותי ‫אחרי שריציתי חלק מהעונש שלי. 1456 01:34:25,500 --> 01:34:29,042 ‫האם היא מגיעה לכותרות? כן, וזה תמיד יקרה. 1457 01:34:34,167 --> 01:34:35,499 ‫איזה חמוד! 1458 01:34:35,500 --> 01:34:39,083 ‫זה נורא, להיכנס למקום ‫ולהרגיש שכולם מפסיקים לנשום. 1459 01:34:39,833 --> 01:34:42,582 ‫כולם אומרים, "תראו, זאת סוזן". 1460 01:34:42,583 --> 01:34:45,999 ‫אנשים צילמו אותי במכולת. 1461 01:34:46,000 --> 01:34:48,166 ‫הם חושבים שהם יודעים עליי הכול, 1462 01:34:48,167 --> 01:34:51,624 ‫שהם נמצאים פנים מול פנים עם דמות שהם יצרו. 1463 01:34:51,625 --> 01:34:54,416 ‫הם לא יודעים שהיא לא אמיתית. 1464 01:34:54,417 --> 01:34:56,541 ‫זה ממש אינטנסיבי, את יודעת? 1465 01:34:56,542 --> 01:35:01,666 ‫אז כל הדלתות… ‫זה מורכב, את הולכת לחפש עבודה… 1466 01:35:01,667 --> 01:35:04,457 ‫תקשיבי, אני לומדת במכללה. 1467 01:35:04,458 --> 01:35:05,874 ‫בשנה הבאה, 1468 01:35:05,875 --> 01:35:08,833 ‫אצטרך להתחיל סטאז', ואז מה? 1469 01:35:09,417 --> 01:35:11,749 ‫האם חברת עורכי דין תקבל אותי ותגיד, 1470 01:35:11,750 --> 01:35:14,250 ‫"לא, זה בסדר, את יכולה לעבוד אצלנו"? 1471 01:35:14,917 --> 01:35:17,082 ‫יש סוזן חדשה היום. 1472 01:35:17,083 --> 01:35:23,249 ‫זאת ההרגשה, שהיא מתה יחד עם ההורים שלי, 1473 01:35:23,250 --> 01:35:25,708 ‫והיא נשארה שם. סוזן הזאת. 1474 01:35:26,333 --> 01:35:30,332 ‫אז זאת הייתה תקופה של שינויים גדולים, 1475 01:35:30,333 --> 01:35:32,541 ‫והיום אני אדם אחר. 1476 01:35:32,542 --> 01:35:36,499 ‫אז כשאנשים מסתכלים עליי, ‫הם רואים את אותה סוזן, את יודעת? 1477 01:35:36,500 --> 01:35:42,999 ‫שהעבר מסמן אותה ולוכד אותה. 1478 01:35:43,000 --> 01:35:46,667 ‫כאילו הדבר היחיד שהגדיר אותי הוא "רוצחת". 1479 01:35:47,250 --> 01:35:53,707 ‫ואני עוד מיליון דברים אחרים. 1480 01:35:53,708 --> 01:35:56,708 ‫אני לא רק סוזן הרוצחת. 1481 01:36:05,417 --> 01:36:08,541 ‫אי אפשר להגיד שמישהו הוא רוצח לשעבר. 1482 01:36:08,542 --> 01:36:13,166 ‫זה נטל שהיא תסחב איתה, ‫לא משנה מה היא תעשה. 1483 01:36:13,167 --> 01:36:18,333 ‫והחברה תראה לה שלא סלחו לה. 1484 01:36:19,708 --> 01:36:24,624 ‫יש לה זכות לחיות מחוץ לכלא, ‫ננסח את זה ככה. כי… 1485 01:36:24,625 --> 01:36:26,957 ‫טוב, החוק הוא דבר מצחיק, לא? 1486 01:36:26,958 --> 01:36:29,417 ‫מה הזכות שלה? לחיות חיים נורמליים. 1487 01:36:30,333 --> 01:36:31,833 ‫אבל זאת זכותה החוקית. 1488 01:36:32,792 --> 01:36:34,166 ‫מה עם זכותה המוסרית? 1489 01:36:34,167 --> 01:36:38,374 ‫לא משנה איך מסתכלים על זה, ‫הנטל הזה תמיד יהיה שם. 1490 01:36:38,375 --> 01:36:40,207 ‫ההורים שלה שנרצחו. 1491 01:36:40,208 --> 01:36:43,999 ‫מבחינה חוקית, תמיד יהיו אפשרויות. 1492 01:36:44,000 --> 01:36:47,082 ‫יש עורכי דין, הגנה, כמה רמות של ערעורים. 1493 01:36:47,083 --> 01:36:49,041 ‫אפשר למצוא את מקומך תחת השמש. 1494 01:36:49,042 --> 01:36:52,999 ‫השאלה היא, האם אפשר גם לקבל רשות מוסרית 1495 01:36:53,000 --> 01:36:55,000 ‫ליהנות מאושר כלשהו? 1496 01:37:05,708 --> 01:37:10,166 ‫וכיום, יותר מ-20 שנים לאחר מכן, ‫איך את רואה את עצמך ביחס למה שעשית? 1497 01:37:10,167 --> 01:37:11,417 ‫אחראית. 1498 01:37:13,333 --> 01:37:14,458 ‫אחראית. 1499 01:37:16,625 --> 01:37:20,875 ‫היו הרבה רגעים שבהם היה אפשר למנוע את זה. 1500 01:37:23,125 --> 01:37:24,500 ‫יכולתי לעצור את זה. 1501 01:37:25,125 --> 01:37:26,125 ‫אבל לא עשיתי זאת. 1502 01:37:27,125 --> 01:37:28,458 ‫לא יכולתי לעצור את זה. 1503 01:37:44,917 --> 01:37:51,333 ‫דניאל וכריסטיאן קרווינוס ‫מרצים את עונשם במסגרת מעצר פתוח. 1504 01:37:52,583 --> 01:37:57,499 ‫אנדראס פון ריכטהופן ‫שומר על פרופיל נמוך מאז המקרה. 1505 01:37:57,500 --> 01:38:00,250 ‫נוצר איתו קשר, אך הוא בחר לא לדבר. 1506 01:38:01,625 --> 01:38:08,333 ‫דניוולדו ברני סירב להתראיין ‫לסרט התיעודי הזה. 1507 01:38:09,667 --> 01:38:13,291 ‫בינואר 2026, מיגל, דוד של סוזן ‫ואחיה של מריסיה, הלך לעולמו. 1508 01:38:13,292 --> 01:38:15,707 ‫עד היום, הליכי הירושה נותרו חסויים, 1509 01:38:15,708 --> 01:38:18,083 ‫ולא התקבלו החלטות בנוגע לירושה. 1510 01:40:21,958 --> 01:40:26,958 ‫תרגום כתוביות: דניאלה מגדל